אם כך, מדוע היית צריך לשלוף את תדפיס פסק הדין, לקרוא את כולו, ולנתח את הראיות והשיקולים, ורק אז הכרזת כי השתכנעת?

קודם אתה קובע שיש גזענות, ואחר כך אתה הולך לראות איך זה מתאים לסיפור בעמנואל, ואם זה לא מתאים אתה מסלף את העובדות כדי שזה אכן יתאים לסיפור שלך.

בקשר ליושרם של השופטים, הרשה לי להטיל ספק מסויים באמון בו אתה מתייחס אליהם, בו נזכור שאחרי הכל אין מבחן יושר ומוסריות שהמועמד לשופט עליון צריך לעבור טרם כניסתו, אלא מינויו הוא פעמים רבות פונקציה של קומבינות פוליטיות בין הממשלה, לשכת עורכי הדין, והשופטים הקודמים שהתמנו באותה שיטה.
יש בארץ לא מעט אנשים, מלומדים ומכובדים לא פחות משופטי בג"ץ (למשל, דניאל פרידמן, רות גביזון ורבים אחרים) שלא ממש משוכנעים בטוהרו של בית המשפט.
אני ממליץ לך לראות את הראיון (שקישור אליו מובא להלן) שערכה אילנה דיין עם אביגדור פלדמן, ולהתרשם כיצד תחנות הצדק עובדות.
(יש לציין שאחד השופטים שדן בעתירה הוא חנן מלצר שהיה עורך דין ידוע עד שהתמנה לשופט, כך שהתיאור שמתאר אביגדור פלדמן את עולמם של עורכי הדין יכול לעורר מחשבה מיוחדת בקשר אליו)
http://www.mako.co.il/mako-vod-keshet/mi_shemedaber-s1/VOD-e80acee9a303a11004.htm

עוד יותר רלוונטי לשיחה שלנו כאן היא השאלה מיהו המחוקק שעליו סומכים? ביושרתו של מי אפשר לתת אמון? מי מחליט/שופט?

במענה לשאלתך – יש לי אמון מלא בעקרונות שמנחים את שופטי בית המשפט העליון ויש לי אמון מלא ביושרתם.
לכן לדעתי השופטים יכולים להכריע יותר טוב מאשר הפקיד הממשלתי הבכיר. זאת מכיוון שהם שקלו את הדו"חות המפורטים של עו"ד בס ואנשי המיקצוע האחרים בשטח, וגם התחשבו בשיקולים כוללים יותר אשר הפקידים אינו מביאים בחשבון.

בהקשר הזה אתייחס לעוד נקודה חשובה:
ברוב הסוגיות העקרוניות שמעסיקות אותנו, אין דיכוטומיה ברורה של צודק/טועה. ובכל זאת, בחיים צריכים מידי פעם להחליט. ואז ההחלטה תלויה במידה רבה בחוכמתו באישיותו ובאנושיותו של המחליט.
ולעניננו – יש הרכב מכובד של שופטי בגץ שעל סמך הנתונים הגיע למסקנה שההפרדה בעימנואל היא על רקע עדתי.
לעומת זאת, על סמך אותם הנתונים, מגיעים בלוגרים מכובדים למסקנה שההפרדה היא על רקע דתי.

עם כל הכבוד לכל המשתתפים, אני הקטן סומך יותר על שיקול דעתם של שופטי הבגץ והשתכנעתי מנימוקיהם.

בנוגע לגזענות במגזר החרדי, אני חושב להפך ממך. הגזענות שקיימת במגזר החרדי היא לדעתי שילוב של תחושה מסויימת של עליונות אשכנזית שקיימת גם בציבור החילוני, שמוגברת מאד בגלל הפערים הדתיים וההשקפתיים שקיימים באופן כללי בין חרדים אשכנזיים לספרדים.
שילוב זה יצר סטיגמה שנשארת גם כאשר ברור שהספרדי זהה ברמתו הדתית לאשכנזי, אולם הסיבה הראשונית לתיוג היא במידה מרובה, סיבה דתית.
במקרה של עמנואל, כפי שציינתי, אני חושב שהסטיגמה היתה יחסית מוצדקת. אם כי כמובן המעשים שנעשו לא היו ראויים.

שופט שיושב בהיכל השן, ומקשיב למניפולציות של עורך דין, או פקיד בכיר מטעם משרד החינוך שירד לשטח, ויראיין את כל הגורמים מקרוב?

ובכן, עו"ד מרדכי בס, מנכ"ל משרד מבקר המדינה לשעבר, נשלח על ידי מנכלית משרד החינוך שלומית עמיחי (עוד לפני שהוגשה העתירה לבגץ), לבדוק את הנושא. הוא הסתובב שבוע ימים בשטח, ראיין הורים מכל הקצוות, את המורות, וכל גורם אפשרי. הוא היה מודע לכל הניואנסים, כיוון שהוא היה בשטח. מסקנתו היתה חד משמעית, מדובר בהפרדה על רקע דתי, ולא על רקע עדתי.

בהחלט לא הגיוני שיהיו רק 30% ספרדים בכל כתה בבית הספר הכללי.

בהחלט הגיוני שיהיו 30% ספרדים, במגמה מחמירה במיוחד, שרוב הספרדים כלל לא מעוניינים בהקצנה ההלכתית.

ושוב להזכירך, היו גם הורים אשכנזים, שלא היו מעוניינים בהקצנה הזו, ונשארו במגמה הכללית.

האמת היא שעוד לפני המספרים, מכסות נשמעו לי רע.