יש עתיד לרבנות?

20120113_0741542הרב שי פירון סבל לא מעט מחבירתו ליאיר לפיד, אולם אחרי שזלזלו בו, השמיצו אותו ואף דרשו לשלול את תעודת הרבנות שלו, עומד פירון להיות אחד האנשים החשובים ביותר בכנסת. כמי שכנראה יהיה הנציג הבכיר ביותר של הציונות הדתית בממשלה הבאה, מעניין יהיה בעיקר לעקוב אחרי מעשיו בשני עניינם חשובים: הראשון, עזרתו במינויו של הרב דוד סתיו לרב האשכנזי הראשי לישראל; השני, פעולותיו בנוגע לנישואים אזרחיים בישראל, אפשרות שפירון התבטא בצורה חיובית כלפיה.

שני נושאים אלה קשורים ביניהם כמובן, מפני שהחוק הנוכחי במדינת ישראל מאפשר ליהודים להתחתן רק דרך הרבנות. מאידך, פירוק המונופול של הרבנות על הנישואים תחייב את העומדים בראשה לערוך שידוד מערכות מקיף, הן מבחינה תפיסתית, הן מבחינה ארגונית, וייתכן שאף מבחינה הלכתית. הבחירות למשרות הרבנים הראשיים תתקיימנה בתוך כמה חודשים, והפעם, בזכות עוצמתה של 'יש עתיד' ובמידה מוסיימת גם בזכות תריסר חברי 'הבית היהודי' וחובשי הכיפה הסרוגה בליכוד, יש סיכוי טוב מאוד שהרב סתיו ייבחר.

כידוע לכל, הרבנות הראשית הפכה בשנים האחרונות למוסד שאזרחי ישראל אוהבים לשנוא. מדובר בהחלט במטרה קלה: ארגון מיושן ומסואב, פעמים מושחת ופעמים מרושע, שאם לא די בכך גם כופה את עצמו בכוח החוק על האזרחים שלא מעוניינים בכל מגע איתו. כבר לפני עשור, לקראת בחירתם של הרבנים הראשיים הנוכחיים, כתבה במבי שלג בגיליון 'ארץ אחרת' שהוקדש לרבנות כי כמעט כל הכותבים שהיא פנתה אליהם, "המשתייכים לחלקים מגוונים בחברה הישראלית, מבינים אל נכון שאנו נמצאים ברגע היסטורי הדורש שינוי גדול."

השינוי הנדרש לא הגיע. במהלך שנחשב על ידי רבים כניסיון ברור לגמד ולגחך את הרבנות לחצו המפלגות החרדיות, בהוראת הרב אלישיב, למנות לתפקיד הרב האשכנזי הראשי את הרב יונה מצגר, אדם שבלשון המעטה לא נחשב על ידי איש כדמות תורנית מרשימה. הרב הספרדי הראשי, הראשון לציון שלמה עמאר, אמנם תפקד באופן סביר יותר, אולם התדרדרות הרבנות הראשית לא נמנעה, ואף גברה. הרבנות הראשית נמצאת כיום בדרך בטוחה להפוך לבלתי-רלוונטית עבור חלקים ניכרים מהציבור הישראלי.

התפתחות כזאת תהיה שלילית משני טעמים: ראשית, בעוד חילונים יהיו יכולים לוותר על שירותיה של הרבנות ולהתחתן (אמנם בצורה לא חוקית) דרך מגוון של ארגונים פלורליסטים או (אמנם על ידי הוצאת כספים) בחו"ל, עבור שומרי מצוות הרבנות תמשיך להיות הקובעת באשר לנישואים, וחשוב יותר, גירושים. פתרון כזה ישאיר את הציבור האורתודוקסי, ובעיקר נשותיו, כבו ערובה בידיה הבלתי-כשירות של הרבנות, אשר יש להניח שתהפוך עוד יותר חסרת רגישות ככל שהיא תבין שמי שעדיין נכנס בשעריה הוא לחלוטין קהל שבוי.

הטעם השני הוא שרבנות ראשית היא מוסד שחשוב למדינת ישראל, בדיוק כפי שכנסיות (במובן הרחב של המילה) חשובות במדינות נוצריות ומסדרי נזירות הינדים חשובים בהודו. אין שום ספק שמוסדות דת נוהגים באופן שגרתי לנצל את כוחם לרעה ולכפות את עמדותיהם על פרטים שאינם מעונינים בכך, אולם אל לנו לראות רק את חצי הכוס הריקה. דווקא בדמוקרטיה, כאשר הדת מופרדת מהמדינה ומהחוק האזרחי, יכול הממסד הדתי ליצור אלטרנטיבה תרבותית ומוסרית לכוחות השולטים. ביקורת דתית-מוסרית מצד מוסדות ואישי דת, ביקורת שמציעה אופק אוטופי המעוגן במסורת והשונה מהקונצנזואלי או האופנתי, היא חיונית לכל חברה אנושית בריאה. היא חיונית על אחת כמה וכמה לחברה המערבית בת זמננו, הנוטה יותר ויותר להיסחף אל הריגושי-בידורי מחד, ואל האינסטרומנטלי-תועלתני מאידך. מוסד כמו הרבנות הראשית יכול להשמיע קול שונה, להצביע על אידיאלים אלטרנטיבים ואפשרויות אתיות אחרות, ובכך לאפשר לאזרחי ישראל יותר מודעות ויותר בחירה באשר לנתיב חייהם.

כמובן, כל זה אכן בתנאי שהממסד הרבני חסר כוח לכפות את דעותיו על הציבור. אם לא כן, חצי הכוס המלאה מתרוקנת גם היא, ואנחנו נותרים עם מוסד רודני, שדרכו לניצול כוחו לרעה, לשחיתות ולהשנאת עצמו על האוכלוסיה היא קצרה. בישראל זה בדיוק המצב. הדמוקרטיה שלנו מאפשרת בצורה שערורייתית לכהני דת לכפות את טקסיהם והלכותיהם על הציבור הרחב. זוג הרוצה להתחתן במדינת ישראל מחוייב להעמיד תחת חופתו רב שבמרבית המקרים הוא אינו מכיר ואינו רוצה להכיר. אותו רב מצידו על פי רוב מנוכר לאורחות חייהם והשקפת עולמם של הזוג המתחתן, שלא לומר בז להם ורואה בהם שיקוץ. הצעד הראשון להבראת הרבנות הראשית חייב אם כן חקיקת חוק לנישואים אזרחיים בישראל.

וכאן אנחנו חוזרים לרב, ובקרוב שר, שי פירון. בחירת הרב הראשי תלויה לא מעט בהסכמים הקואליציונים שייחתמו בקרוב. הרב הראשי נבחר על ידי "אסיפה". מדובר בסלט ססגוני של 150 איש, הכולל 58 רבני ערים, שכונות ומועצות אזוריות, 10 דיינים, הרב הצבאי הראשי וסגנו, 10 רבנים ששר הדתות ממנה, 18 ראשי מועצות דתיות, 35 ראשי ערים ומועצות אזוריות ו-17 חברי כנסת ונציגי ציבור שהממשלה בוחרת (הכל כאן בחוק הרבנות הראשית). דהיינו 27 חברים מטעם המועצה הם מינוי ישיר של הממשלה, ועל האחרים ניתן כמובן להפעיל לחצים בהתאם לסיכום הקואליציוני.

אין ספק שהרב פירון יקדם את מועמדותו של הרב סתיו, ויש להניח שחלק מההסכם הקואליציוני יהיה בחירתם של חברי "אסיפה" האוהדים את העניין, ולחץ ראוי על האחרים. הרב סתיו הוא בהחלט מועמד מוצלח, ויהווה בברור שיפור משמעותי על הרב הראשי האשכנזי הנוכחי. יחד עם זאת, אל לו לפירון להפקיר את סתיו בודד בצריח הרבנות המתמוטטת. אם לא יעמוד על הנהגת נישואים אזרחיים וחופש בחירה לאזרחי ישראל, נועם הליכותיו ורצונו הטוב של הרב סתיו לא יוכלו למנוע את המשך ההתרחקות של הציבור מהרבנות. רק הצורך האמיתי להעמיד חלופה ראויה לנישואים אזרחיים יאפשר לרבנות לתקן את עצמה, ורק נישואים שלא יבואו מתוך הכרח וכפייה יאפשרו לציבור המעוניין בכך להתקרב לרבנות הראשית. רק הצבתה של הרבנות כמוסד המתווה מופת מוסרי תאפשר לה להתקבל מתוך רצון על הציבור, ורק הבחירה החופשית בטקס המסורתי תטעין אותו באמת במשמעות דתית. וכמובן: להתחתן כרצונו או כרצונה זו גם הזכות האלמנטרית של כל אזרח ואזרחית במדינה דמוקרטית.

סתם

פורסם באתר 'אבי חי'

43 תגובות

  1. נכון מאד. מסכים כמעט עם כל מילה. אבל שתי שאלות לי אליך, תומר:

    1. מה עמדתך, בהקשר זה, כלפי חוק הנישואים האזרחיים השוויוניים שמציע ניצן הורוביץ, או עומד להציע בתחילת הקנדציה הנוכחית? האם זהו מהלך בעיתו, או שמא צעד קיצוני שדינו כישלון, ועדיף לחכות לרפורמה מתונה יותר שאולי יציעו לפיד ופירון?

    2. כיצד נפתור את בעית הממזרות, שהרי זוגות שהתחתנו דתית והתגרשו אזרחית עודם נשואים בעיני ההלכה, ואם יתחתנו מחדש ילדיהם יהיו ממזרים. חוגים דתיים טוענים דרך קבע שהדבר יביא לקרע בעם היהודי? האם זה נכון לדעתך, ואם כן כיצד ניתן לפתור את הבעיה?

    1. תודה דני.

      לגבי 1 – אני לא מכיר לפרטיה את ההצעה. תוכל לשלוח אלי לינק לפירוט?

      2 – תראה, ראשית, לו היתה כאן בעיה אמיתית הרי שהיו מכריזים על כל יהדות ארה"ב כפסולי חיתון. הם הרי מתחתנים אזרחית, נכון? ומי יודע איך הם מתגרשים. אני לא טוען שאין בעיה כלל, אבל בהחלט מנפחים את העניין כדי להטיל אימה. אבל הכי חשוב: יהיה גודל הבעיה כאשר יהיה, לא פותרים אותה על ידי כפייה דתית באמצעות החוק. הרי זאת איוולת ועוולה לא רק כלפי הדמוקרטיה וזכויותיהם של כולנו, אלא גם כלפי ההלכה, שמסתבר שאינה יכולה להסתדר בעולם המודרני ללא ערכאות אזרחיות שישתמשו בכוחם כדי לבצר את סוכת דוד המטה לנפול. ההלכה צריכה לעמוד בכוחות עצמה, ובעיות הלכתיות צריכות להיפתר באמצעים הלכתיים. אגב, בשביל זה בין השאר הקב"ה נתן לנו רבנים.

      1. א. יהודי ארה"ב שמתגרשים גרושין אזרחיים אכן יוצרים בעיות של ממזרות בקרב ילדיהם, וכך הם נידונים בקרב פוסקי ההלכה, לא הבנתי מה אתה טוען.
        ב.לא מדובר בבעיה הלכתית ולא בסוכת דוד, יש כאן נושא פשוט, יש יהודים שמקיימים הלכה ויש כאלה שלא, עד עכשיו אלה שלא קיימו הסכימו לקיים חלק כדי לשמור על האופציה שילדינו יוכלו להתחתן זה עם זה. הדילמה היא דילמה לאומית. האם לחייב דברים מסויימים לתועלת העם (לא ההלכה) או שתועלת העם אינה חזקה מזכויות הפרט. זו דילמה טובה אבל היא לא דילמה פנים הלכתית.

        1. פרומר,
          א. האם יש פוסק הלכה שאחרי שהוא דן בבעיית הממזרות של יהודי ארה"ב פסק שאין להתחתן איתם? האם מישהו דיבר על "שני עמים"?
          ב. אלה שלא קיימו מצוות לא "הסכימו" לשמור על כלום. העניין נכפה עליהם. אפשר נישואים אזרחיים ואז בקש יפה מאלו שלא מקיימים מצוות "לקיים חלק" כדבריך. אם הם יסכימו, מה טוב.
          בכ"א, כפי שאמרתי, הבעיה היא פנים הלכתית ואין למשוך אותו לחוק האזרחי. ירצו מספיק הרבנים, הם ימצאו פתרון הלכתי לעניין. לא ירצו? זו ממש הבעיה שלהם.

          1. א. אין פסק הלכה הדן במעמדם של יהודי ארה"ב ככלל, (ההלכה דנה במקרים) יש פסקים הדנים במקרים של חוזרים בתשובה שמעוניינים להתחתן ולא יכולים. כרגע מדובר במקרים יחסית מועטים, כי באמריקה באמת יש שתי עמים ונדיר שיהודים שומרי מצוות מתחתנים עם מתבוללים. הבעה עולה כשמישהו חוזר בתשובה לפעמים מצליחים להתיר ולפעמים לא.

            ב. אנשים הסכימו לקיים חלק במובן הזה שהנציגים הנבחרים שלהם בכנסת ובממשלה הסכימו שחוקי הנישואים בארץ ייקבעו על ידי ההלכה משיקולים לאומיים.

            ג. הבעיה אינה פנים הלכתית אלא לאומית/חברתית/מדינית. אדם עשוי להיות כופר גמור ועדיין לסבור שלגיטימי לכפות על האזרח פרוצדורות בכדי למנוע מצב שהישות האתנית שמהווה את התשתית הבסיסית של המדינה (מה שקוראים: עם ישראל) לא תתפורר.

            ד. כשלעצמי אין לי התנגדות להפרדת דת ממדינה,אך סבורני שדווקא בראייה לאומית חילונית התמונה נראית אחרת

            1. נבחרי הציבור בכנסת ובממשלה לא הסכימו לחוקי הנישואין מטעמים לאומיים, הם הסיכמו לזה בגלל סחטנות של המפלגות הדתיות.
              כן, בשביל להרכיב קואליציה היום צריך לפזר שוחד, רק חבל שזה בא על חשבון האדם הפרטי.

              לא לגיטימי לכפות כזה דבר כי אין פה שום הרס אתני, הלאום היהודי נשמר כמו שהוא שהרי הפרדת הדת מהמדינה אינה הופכת אותה למדינת כל אזרחיה.

              וגם אם יום אחד יקבעו שהבסיס של המדינה אינו אתני זה ממש לא אמור לפרק את העסק.

              הדבר הכי גרוע שיכול להיות זה שדתיים לא יסכימו להתחתן עם חילונים. נו שויין, גם ככה זה לא קורה הרבה.

              1. אתה כמובן טועה לגמרי בעובדות. אין שום קשר בין חוקי הנישואין ל"סחטנות" כביכול של מפלגות דתיות. בן גוריון בחר להפקיד את מוסד הנישואין בידי הרבנות משיקולים לאומיים.

              1. אנונימי,
                א. לא ברור לי למה אתה קורא לזה סחטנות, ככה עובדת המערכת הפוליטית, מפלגות משפיעות. בנוסף,כפי שרמזתי לעיל, גם קואליציות ללא חרדים לא ביטלו את העניין הזה..זה לא שאין כפייה חרדית אבל במקרה הזה זה היה גם רצונם של הרבה חילונים.
                ב. אני חושב שאתה ממעיט בערך המשמעות הסימבולית של הדברים, זו לא רק שאלה טכנית אלא גם שאלה של האתוס של המדינה, דבר שאין לזלזל בו. המדינה עדיין בנויה מבחינה של האתוס על הסיפור של העם היהודי, ברגע שנוצר מצב שיש שני עמים זה פוגע,לדעתי,בבסיס של האתוס של המדינה.

                תומר, אני רגוע לגמרי, זה שאפשר להגדיר את עם ישראל במליון דרכים לא משנה את העובדה שרבים רבים בארץ, לא רק דתיים, תופשים את הזהות היהודית במושגים ההלכתיים, ערעור של המערכת הזו יכול ליצור בעיה לאומית

                1. 1. התייחסתי לסחטנות מפני שאמרת שנבחרי הציבור החילונים בחרו לדבוק בנישואים דתיים מטעמים לאומיים, מה שלא נכון, הסחטנות מתייחסת לדרישות הלא צודקות של המפלגות החרדיות והדתיות לכפות על הציבור חוקי דת ושימור סטטוס קוו כשברור שהציבור החילוני שתמך בקום המדינה בסטטוס זה השתנה עד מאוד ב60 השנים האחרונות, המפלגות הדתיות צריכות להשפיע על תחום בוחריהם כלומר, לשמר את מימון הרבנות הראשית אך ממש לא לכפות זאת על הרוב.. כמו שיש רודנות של רוב כך יש גם רודנות של יחידים.

                  2. אתה מפריז בחשיבות האתוס, עמים שלמים שהיו בנויים על האתוס הקתולי שרדו את שינוי הפרוטסטנטיות, מה גם שהאתוס הישראלי בנוי הרבה יותר על ״גיבורי״ קום המדינה כמו הרצל, בן גוריון, טרומפלדור וכו׳

  2. המדינה יכולה ורשאית לתמוך ברבנים ובתי כנסת באלף דרכים שונות ומגוונות (כפי שנהוג למשל במדינות מערביות רבות כלפי ממסדים דתיים) וזוגות יהודים יכולים להתחתן בכיף ומרצון אצל רב, אבל בסיס הרעיון של רבנות ראשית וחוק הנישואים הוא אנומליה אנטי-דמוקרטית במהותה, כל פי כל קנה מידה רפובליקאי או ליברלי או דמוקרטי אחר, ושום דיון פסוודו-פילוסופי או ריאל-פוליטי לא ישנה זאת.

  3. החזון שלך לגבי הרבנות ה"עתידית" (ושמא ה"יש-עתידית") בהחלט יפה ומעורר השראה – אבל באמת קשה לי לדמיין מצב שבו הגוף הזה והאנשים שמרכיבים אותו יהוו מופת מוסרי: עד כה הם היו אמונים בעיקר על כפייה, השפלה וקנאות אתנוצנטרית. אני תוהה איזה קול חדש עשוי לצאת מהרבנות שלא יהיה קיצוני ומאיים יותר, ברגע המיוחל שבו יותרו נישואים אזרחיים, והאם למוסד הנרקב הזה יהיה בכלל את האומץ ואת עמוד השדרה לעסוק בשאלות מוסריות מהותיות (היחס לגר, למשל, וסדרי העדיפויות הכלכליים של החברה, וסוגיית חלוקת הארץ). ברור לי שלדת ולתרבות היהודית יש לא מעט להגיד בנושאים האלה, אבל למען האמת, הרבה מהדברים שנכנסו לשיח הציבורי בשנים האחרונות בשם "היהדות", לא באמת שמחתי לשמוע.

    1. מה שהוא אמר. קראתי פעם שפרופ' לייבוביץ' בצעירותו ציפה שעם הקמת מדינת ישראל יפנו מורי ההלכה לעניינים שברומו של עולם, ויפסקו על נושאים שנוגעים לעולם כולו כמו השיטה הראויה לנהל כלכלה, יחסים בינלאומיים, מיגור העוני וכדומה, לפי דרך התורה. וכך תהפוך היהדות הרבנית למופת ערכי לא רק לעם ישראל אלא גם לאנושות בכללותה. אין צורך לומהר שזה לא קרה, ולייבוביץ' המאוכזב הגיע למסקנה שאין למדינת ישראל שום משמעות דתית שהיא. הציפייה שמה שלא קרה עם האופוריה של הקמת המדינה יקרה כעת לא מובנת לי.

  4. נישואי בעילה
    איני איש הלכתי, ולכן איני בטוח בעניין, אך דומני שעדיין יש תוקף גם לנישואי בעילה, משמע, אף ללא הצהרה רשמית. ברור כי זה היה הנוהל בימי קדם, למשל, עת שבט בנימין חטף לו נשים. במידה ואכן, כך הדבר, הרי הבעיה ההלכתית היא שנשים צעירות רבות מגיעות לנישואין במצב בו הן כבר "היו נשואות" למשהו אחר, ולא התגרשו בגירושים הלכתיים. ומכיוון שיחסי מין לפני הנישואין הינם עניין רווח בקרב חילוניים מזה כמה דורות, הרי שכמות הממזרים הינה רבה ביותר. נניח רבע או שליש או אף יותר מהעם היהודי. כמובן, שלא מדברים על כך בחוגי הרבנות, שהרי אין להם מה לעשות כמענה לכך. במילים אחרות, נושא פסולי החיתון נמהל בבעיה הגדולה הרבה יותר, שאין לה מענה הלכתי כלל. נא תקנו אותי במידה ואני טועה.

    1. ראובן
      אתה טועה יש הבדל בין פילגש לנשואה. האם אתה כמו בני בנימין מחשיב את הפילגשות לזנות? להסדרי הזוגיות שנערכים במדינות אחרות יש נחשבים לפילגשות ולא לנישואין.

      1. אתה קצת (אבל רק קצת) טועה. אם מדובר על נישואין אזרחיים, הרי שבראשית המאה ה-20 היה על כך פולמוס הלכתי גדול. פוסקים רבים ראו בכך נישואין המצריכים גט, אך רבים דחו טענה זו. בפועל, המדיניות היום בבתי הדין היא, למיטב ידיעתי, לא להכיר בתוקף של נישואין אזרחיים, אך בכל זאת להעדיף מתן גט אם הדבר מתאפשר. לאחרונה יצא ספר של ד"ר רוזנק כמדומני, הדן בסוגיה זו כמו גם בעוד כמה סוגיות שהטרידו את הפסיקה במאה ה-20.

        1. נראה לי שהוא מתכווין לחזקת חכמים בענין "אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות", ממנו מסיקים חכמים שסתם ביאה נעשית לשם נישואין.
          היה על כך מחלוקת במאה הקודמת האם זו חזקה שחלה גם כיום כאשר ברור שזוגות רבים כן מקיימים יחסים שלא על מנת להינשא זו לה, להלכה דומני שפוסקים שהחזקה לא חלה , גם מסיבה הגיונית (חזקה מתבססת על מציאות שכיום לא תקיפה) וגם כי פרקטית זה היה יוצר מצב בלתי אפשרי.

  5. משמעותו הרוחנית של מוסד הרבנות הראשית
    הראי"ה קוק, בעת שיסד מוסד זה, אכן פנה במאמר חשוב בו הדגיש את הכיוון הרוחני, שבו רצוי שיפעל מוסד זה, בכדי להתוות את הדרך לעם. הוא גם הזהיר מפני הירידה לעיסוק בכשרות גרידא. ואכן, כפי ש'תלמידיו' סטו מתורתו הרוחנית, כך גם התאמת חששו מדרכה של הרבנות. יהי רצון שהרב סתיו, כפי שמציע תומר, יחדש עטרה רוחנית לרבנות הראשית.

    אגב, כיוון שמוסד זה לא היה קיים מעולם, ובמקביל לו, גם בית הדין הראשי לערעורים, שנחשבו בעיני החרדים "כזמורת זר בכרם היהדות". זאת הוכחה שגם האורטודוכסיה יכולה לחדש ולהתחדש. קרי, לבצע רפורמות בתחום ההלכה.
    גם על כך, כרגיל, אשמח לקבל תגובות.

  6. מוסד החכם באשי(הרבנות הראשית) בנוי כמוסד ריכוזי, למה המיסוד התורני צריך להיות ריכוזי?

  7. פירוק המונופול של הרבנות על הנישואים תחייב//פירוק המונופול של הרבנות על הנישואים תחייב–typos

  8. ב"ה

    1. היהדות היא דת לא פחות מאשר לאום ולכן אין להפריד את הדת המדינה, כי אז מדינת העם היהודי מאבדת את משמעותה הבסיסית כמדינת העם היהודי.

    2. מסיבה זו, מדינת העם היהודי צריכה להיות בעל זהות יהודית ברורה וזהות כזו קשור קשר ישיר וברור לדת היהודית ולהלכה היהודית, בתחומים הבסיסיים ביותר של היהדות, שמירת שבת וימים טובים וכשרות ואיסור חמץ בפסח במרחב הציבורי, דיני אישות הלכתיים (גירושין ונישואין וטהרת המשפחה) וכדומה.

    בעניין זה דיני טהרת המשפה והמקווה מוכיחים את נצחיותה של היהדות והיותה של תורה אלוקית.
    ראו כאן: http://www.rabanut.co.il/show_item.asp?levelId=60062&itemId=234&itemType=0

    וראו כאן בהרחבה על מקווה וטהרת המשפחה: http://www.he.chabad.org/library/article_cdo/aid/697816

    ויותר יותר חילוניות הולכות למקווה כי מבינות עד כמה שזה מוסיף ותורם: http://www.nrg.co.il/online/55/ART2/018/075.html

    למדינה מותר לכפות דברים על האזרחים וגם חיוב לשלם מיסים, למשל, הוא כפייה. ומדינת העם היהודי מחוייבת להיות בעל זיקה ברורה וישירה לדת היהודית אחרת היותה מדינה יהודית היא חסרת משמעות בסיסית ולכן חוקים דתיים ודיני אישות הלכתיים מחוייבים גם אם יש בזה כפייה.

    1. 1. היהדות היא בהחלט יותר מאשר לאום, והפרדה מלאה של דת ומדינה לא קיימת באף מדינה בעולם כיום, כך שלמעשה מדובר בסיסמא בלבד.

      2. זהות יהודית בהחלט חשובה, אבל שאלת הדרך נשארת בלתי פתורה, ולטעמי הדת היהודית רק מפסידה מהמצב הנוכחי, שאתה מכנה בטעות "כפייה מותרת".

      בפרט: מדינה בהחלט יכולה לחייב תשלום מסים. למעשה, היא חזקה מספיק לחייב גם דברים גרועים בהרבה! היא יכולה לגייס אנשים לצבא, לשים אחרים בכלא, היא יכולה לכבוש מדינות אחרות ואם בא לה, גם לרכז יהודים וצוענים ולשים אותם במחנות.

      לעומת זאת מדינה *דמוקרטית* לא יכולה להכיל רבנות ראשית וחוק נישואים דתי, כי הדבר עומד בניגוד לעקרון של חופש הדת שהוא אחד מאבני היסוד של הדמוקרטיה המערבית המודרנית. במלים אחרות – אם ישראל רוצה להיות מדינה מערבית דמוקרטית, ממסד דתי יכול להתקיים רק בנפרד ומחוץ לפקידות הממשלתית,

      1. 1. נכון, היהדות היא גם דת וגם לאום, אבל המדינה היהודית הייתה ועודנה מדינת הלאום היהודי, לכן כל יהודי יכול לעלות ארצה ולקבל אזרחות, גם אם הוא אינו דתי, ולמה היא כזו?
        פשוט כי את האנטישמים במאה ה20 לא עניין אם אתה שומר שבת או לא, אם היה לך דם יהודי אתה מת.
        זו גם הסיבה שלפי דעתי אסור להפוך את המדינה לכלל אזרחית.
        הדת ממש לא קשורה לעניין ולכן אפשר בקלות להפריד את הדת מהמדינה.

        2. אם אתה רוצה להשיג "זהות יהודית" ע"י הכנסת מצוות (שאינן מצוות לא תעשה חברתיות) לחקיקה אתה פוגע באופן ישיר גם ביהדות וגם באנשים החילונים, ביהדות אתה פוגע כי אתה נוטל את חופש הבחירה שאמור להיות מאושיות הדת, ובאנשים על זה שאתה גוזל מהם זכות בסיסית של חופש מדת, ואתה מהר מאוד תהפך לשנוא ולא רלוונטי, לא כך משרישים "זהות יהודית" אם יש דבר כזה בכלל.

        3. חקיקה בדיני אישות לא אפשרית בכל מקרה אלא אם כן אתה פוגע קשות (ואני מתכוון קשות) בפרטיות.

        1. במשטרים דמוקרטיים השלטון לא קובע את זהות הנתינים וכל מה שמשתמע ממנה, בעוד שביהדות, הזהות הדתית היא לא עניין של חופש בחירה. זה לא מסתדר, נקודה.

          את זה,אגב, הבינו חכמים מאיתנו כבר לפני חמישים ומאה שנים.

          1. מעניין… כי הרמב"ם לא חושב כמוך:

            "רשות לכל אדם נתונה אם רצה להטות עצמו לדרך טובה ולהיות צדיק הרשות בידו, ואם רצה להטות עצמו לדרך רעה ולהיות רשע הרשות בידו, ואין הקב"ה גוזר על האדם מתחלת ברייתו להיות צדיק או רשע… דבר זה עיקר גדול הוא, והוא עמוד התורה והמצוה." (הלכות תשובה פרק ה)

            ונניח שהיית צודק ובחירה חופשית היא לא חלק מהותי מן הדת, עדיין לא מצדיק בעיני כפייה של הזהות הזאת על תושבים שאינם חפצים בזהות הזאת מלכתחילה.

  9. החזון שלך יפה, אבל מאוד לא מתקבל על הדעת.

    הנה, ברוב העולם המערבי אין כפייה דתית, והממסד הכנסיתי (או היהודי) ידידותי יותר למשתמש. האם אתה רואה "ביקורת דתית-מוסרית מצד מוסדות ואישי דת, ביקורת שמציעה אופק אוטופי המעוגן במסורת והשונה מהקונצנזואלי או האופנתי"?
    לפחות כזו שחורגת מד' אמותיה של הקהילה הדתית המקומית? ואם כבר יש אופק אוטופי, זה לא זה שאתה מעוניין בו, כמו של קבוצות אוונגליסטיות למינהן.

    האם אזרחי אנגליה מודעים יותר בעקבות דרשותיו של הארכיבישופ מקנטנברי? למה אתה חושב שכאן זה יהיה אחרת כאן?

    הביקורת מוסרית לא פסה מן העולם. היא קיימת באקדמיה, במספר עיתונים משפיעים, ובקבוצות שוליים, אם כי נכון שהשפעה שלהם היא על אליטה מצומצמת ולא על המון העם.

      1. אתה מתמם. הם מודעים לדרשותיו, אבל לא הופכים מודעים יותר בעקבות דרשותיו.

        האנגלים או האמריקאים פחות פונים אל ״הריגושי-בידורי מחד, ואל האינסטרומנטלי-תועלתני״ בעקבות החופש הדתי? מי שעושה זאת הם דווקא קהילות דתיות הדוקות, כופות ונטולות חופש.

        באמת שהחזון יפה, אבל שמשרד ממשלתי יעשה זאת? אתה משליך יהבך על המקום הלא נכון.

        1. עידן, כל מה שאמרתי הוא שאני מעוניין שקול מסורתי יישמע במרחב הציבורי. אני בהחלט כן חושב שהארכיבישוף משפיע, אבל גם אם השפעתו מעטה, מה בכך? הוא עושה מה שהוא יכול, ובזה אני תומך.

  10. תומר, אירגון ממשלתי שמטרתו הפצת מוסר וערכים סטייל מדינת הפילוסופים של אפלטון לא הצליח בעבר וגם לא יצליח.

    למה? כי ממסד ממשלתי, כוחו יפה לא בדרשות אלא בחקיקה, כל חקיקה של ערכים פוזיטיבים שאינם מכוונים להסדר חברתי תוביל לשלטון דיקטטורי כזה או אחר, קרל פופר הרחיב על זה הרבה "בחברה הפתוחה ואויבה"

    ביקורת מוסרית צריכה לבוא רק מגורמים פרטיים.

  11. מדברים על "נישואין אזרחיים" כאילו שזו איזו ישועה שתתקן איזה עוול נורא ואפליה איומה שגורמת סבל להמוני יהודים.
    זו שטות גמורה, עם כל הכבוד. הנהגת נישואין אזרחיים לא תשנה את מצבו של אף זוג, כמעט.
    ספק גם אם המוני אזרחים יהודים אכן ינהרו לצורת הרישום החדשה. רוב היהודים הם עדיין מסורתיים לפחות, ורואים בנישואין כדמו"י את מהות הקשר הזוגי שלהם. לא סתם זוגות חדשים מקיימים את החופה והקידושין כמוקד מסיבת הנישואין שלהם, אף שהם יכולים לעבור את זה במשרדי הרבנות, הרחק מעיני הקהל, כפי שהיו עושים לו הדבר היה נחשב בעיניהם כהכרח מגונה.
    שנית אלה שאינם מעוניינים לעבור דרך הרבנות, מקימים משפחות חוקיות ורצויות כבר היום. הם אמנם לא "נשואים" בעיני החוק, אבל כן מהווים זוג בעיני החוק, והמשפחה שלהם מוכרת מכל בחינה, והכי חשוב – הם נחשבים נשואים בעיני החברה, שאינה דורשת יותר נישואין רשמיים כהכרה בקשר זוגי. וכבונוס בני הזוג האלה גם יכולים להיפרד בלי לעבור דרך הרבנות.

    1. למי שלא הבין, שימרקר את הרווח הלבן שבסוף המאמר.
      אני יכול לחשוב על ספקולציות שונות, אבל נשאיר לתומר להסביר את עצמו..

  12. פרסיקו שלום.
    תשמע, קראתי היום את כל מה שכתבת על המורמונים בעבר.
    זה מרתק.
    רציתי לשאול אותך שאלת תם בנושא – למה הם מתעקשים להיקרא "כנסייה"?.
    ברור שזה רחוק מאוד מאוד מהנצרות, לכן לא מובנת לי ההתעקשות לכנות עצמם כנסייה, ולראות בעצמם זרם של הנצרות.
    האם תוכל להסביר לי את זה?

    זה מגוחך בערך כמו המושג "הכנסייה הסיינטולוגית" – שגם בו ברור שאין קשר בין מחט לתחת. (ככל הידוע לי אצל הסיינטולוגים זה נעשה לצורכי מיסים. אבל מה ההסבר לגבי "הכנסיה" המורמונית?.
    האם תוכל להשיב לי?.

    סליחה ששירבבתי את הנושא דווקא לכאן, פשוט חשוב לי שתיראה ותענה.

    (נ.ב
    כל הכבוד לך על פרשת טובלי!).

    1. עמית,
      אני שמח שאהבת את המאמרים. באשר לשאלתך, הסיבה היא מאוד פשוטה: המורמונים רואים עצמם כנוצרים. לא רק שהם רואים עצמם כנוצרים, אלא לדעתם הם הם הכנסייה הנוצרית האמיתית היחידה. הרי להם יש את הבשורה המעודכנת ביותר מישו! להם יש את ספר מורמון – כל השאר עדיין תקועים בברית החדשה.

שקלא וטריא

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s