הנה הלינק לקטע הראשון, והנה הלינק לחמישי.

21/2/01
אני מרגיש טוב וזה כל כך נהדר. איזה כיף: הראש צלול, יש אנרגיה, אפילו תיאבון, ממש נפלא. זה אחרי שבוע וקצת שהייתי חולה [אחרי הטבילה בגנגס]: קודם וירוס ואחרי זה זיהום בריאה. אני עדיין על אנטיביוטיקה. אבל להרגיש טוב זה פשוט נהדר.
 
[למעשה אחרי שטבלתי בגנגס במהא-קומבמלה תפסתי איזה וירוס שהחליש אותי והתפתח לדלקת ריאות. במשך שבועיים הייתי כל בוקר הולך לבית חולים קרוב כדי לקבל זריקות אנטיביוטיקה עד שזה עבר.]
 
25/2/01
זה לא יאומן איזה כיף זה החיים האלה! אני יושב ברציף 5 בתחנת הרכבת של ורנסי, מחכה ל"פוּרְוָה אקספרס" שתיקח אותי לדלהי. אני על הספסל, לידי התיק הגדול, עלי התיק הקטן החשוב מכל, לצידי עוד תיק קטן עם קצת עוגיות וממרח בוטנים. לידי יושבים שלושה הודים בערך בגילי (נראים זקנים יותר אבל אחד אמר לי כרגע שהוא בן 23). אחד מהם הוא בעל דוכן צ'אי, עוגיות, מים, לחם-עם-חביתה. יש לי עוד שעה לחכות וזה פשוט כיף לחכות. כיף להיות. כיף.
רציתי ממתק והצימאון לממתק היה עצמו מתוק כל כך שממנו רוויתי דיי.
 
27/2/01
בהשראת קירקגור: חלון הנפש נפתח פנימה. על כן לא יואילו כל הדחיפות וכל המאמצים – הוא לא יפתח כל עוד מנסים. צריך לזוז הצידה ולתת לו מקום, אז, בחסד, הוא סובב על צירו, נפתח, ורוח מחייה, רוח קודש, נושבת פנימה.
 
1/3/01
תאוות הנדודים של דורינו: כולנו גדלנו תוך צפייה ב"הלב" המצוייר בו מרקו הנודד (עם התיק הקטן ממנו הוא מוציא כיכר לחם עגולה). הוא "רוצה אל אימא". גם אנחנו.
 
[סילחו לי על הקלישאיות. כתבתי את זה הרי לעצמי… : ) ]
 
3/3/01
אני באתי לעולם לא כדי לפעול, אלא כדי להתפעל.