כנסייה בעיירה אולה בבלרוס, בה התנצר בנו של האדמו"ר הזקן
לפני שלושה חודשים לערך נתקפה חסידות חב"ד חיל ורעדה. היראה הרבה לא התרגשה עליה משום גילוי אור אלוקות כזה או אחר, אלא מפני יציאתו לאור של הספר "נאחז בסבך" מאת פרופ' דוד אסף (אונ' תל-אביב). בספר, הנקרא יותר כתיעוד היסטורי דרמטי מאשר כמחקר, חושף אסף, לראשונה בצורה מלאה ומאומתת, את סיפור התנצרותו של משה, בנו הצעיר של מייסד חסידות חב"ד, ר' שניאור-זלמן מלאדי.
כדי להבין איזו קטסטרופה ממיטה התנצרות שכזו על השם הטוב של הרב הגדול ושל החסידות, הנה לפניכם ציטוט (שאני מודה לחברי הטוב אהרן רוז על שהפנה אותי אליו) פרי עטו של הרב שלמה וולבה (1914-2005), נצר לתנועת המוסר הליטאית ומגדולי ההוגים החרדים בדור האחרון, בספרו "עלי שוּר", עמ' רנ"ט. הוא מתחיל את מאמרו על החינוך בפסקה הזו:
אילו היה עניין החינוך 'רק' להעמיד את הבנים על דרך התורה והיראה – דיינו בחומרת עבודה זו [כלומר, זה כבר די הרבה – ת.פ.]. באמת מתגלה עצמותו של של האב בפועל בחינוך בנו. האב בעצמו, עם כל המצוות שהוא עושה והתורה שהוא לומד, נחשב עדיין 'בכוח', עד שהוא זוכה לגדל בנים ההולכים בדרך השם אף הם.מהות האב ושאיפת חייו האמיתית מתגלה בפועל – בבניו, וזהו עניין חינוך: בו מאמת האב את עצמו. אי לזאת, נוראה היא האחריות לחינוך הבנים לגבי הצלחת האבות בחייהם עצמם, כי אם האבות מסגלים תורה ומצוות לרוב, אבל בחינוך בניהם אינם מצליחים ח"ו, הרי לרוב הם חורצים בזה את המשפט על עצמם ותורתם.
הדגש כאן הוא במקור: עצמותו של האב מתגלה בחינוך בנו. החינוך איננו עוד מצווה ממניין המצוות, אלא הוא המהות של קיומו של האדם היהודי: אם הוא לא חינך את בנו ללכת בדרכו (כלומר, להיות יהודי שומר מצוות), הרי שנכשל כל מפעל חייו. מהותו של היהודי, אם כן, היא ליצור עוד יהודי(ם) בצלמו ובדמותו.
מכאן אפשר להבין איזו בושה פקדה את חסידות חב"ד, בתחילת דרכה, כאשר הלך הבן הצעיר של מייסדה והתנצר. בזמן בו החסידות הותקפה בעוצמה רבה על ידי ה"מתנגדים" (ועל ידי חסידויות מתחרות) האירוע הזה היה הרבה יותר מפדיחה, הוא היה אסון רבתי.
דוד אסף (תצלום: קובי גדעון, באובאו)
מיד, כמובן, התחילה מלאכת ההסתרה. אסף מונה כמה דרכים דרכן התמודדו החסידים עם הזוועה: היו כאלה שטשטשו את העניין, התעלמו ממנו ופשוט לא דיברו עליו, בתקווה בת-יענית שהבעיה פשוט תיעלם או תישכח. היו כאלה שהמציאו גירסה שונה לגמרי למה שאירע (למשל: כאילו דווקא התעמת ר' משה עם הנוצרים בויכוח דתי, ניצחם, והם איימו עליו עד שברח ונעלם; או כאילו אמנם התנצר, אבל בסוף חייו חזר בתשובה שלמה). והיו כאלה שבחרו פשוט להכחיש מכל וכל, ובתוקף, שמשהו מחוץ לנורמטיבי אירע.
עד למחקרו של אסף, שכאמור באמת מהווה הכלאה מוצלחת במיוחד בין מדור רכילות לספר אקדמי, לא היה דבר מבוסס על הסיפור, למרות ששמועות על שקרה תמיד היו, והזינו חרושת מרשימה של שמחה לאיד מצד "מתנגדים" ו"משכילים" למניהם. אסף מצליח להפנות אור, כבאספקלריה מאירה, על מסמכים שנמצאו בשנים האחרונות בארכיון בבלרוס (על ידי פרופ' שאול שטמפפר), ובהם מכתבו של משה לכומר בעירו ובו בקשת ההתנצרות, תעודת ההטבלה שהוכנה לו, וכן מכתבם של שני אחיו (אחד מהם, כאמור, ר' שניאור-זלמן, שאני חייב גם לומר שלדעתי הוא אחד המיסטיקנים היהודיים הגדולים ביותר בכל הזמנים) לראש הכנסייה הקתולית ברוסיה, שבו הם מודים שאחיהם חולה נפש ומבקשים, לאור זאת, לבטל את ההתנצרות כצעד שנעשה שלא בצלילות הדעת ומתוך ניצול מחלתו. אותו אב-כנסייה סירב לבקשתם. משה, אגב, כנראה באמת היה לוקה בנפשו, ולא התנצר מתוך שחשב שלנצרות עדיפות תיאולוגית כלשהי (עובדה זאת מקהה מעט את עוקצה של הפרשה, זה נכון, אך לא את הבושה).
הסיפור עובר לרשת
זמן קצר אחרי שהספר יצא הגיע הסיפור החם אל הפורום המכובד "עצור כאן חושבים" שבאתר הייד פארק, ונפתח לו אשכול שעד רגע כתיבת שורות אלה מונה 517 תגובות ו- 25388 כניסות. בדף 5 מגיב סוף סוף פרופ' אסף עצמו לדברים, כולל טענות שהמסמכים שהביא מזוייפים, ומאוד מומלץ לגלל מטה עד לתגובתו כדי ליהנות ממכות הנגד שהוא מחזיר למבקריו האנונימיים. בדף אחרי כן נכנס אל הדיון "הלבן", שהוא אחד מחוקרי חב"ד הפנימיים (כלומר חב"דניק שחוקר את חב"ד – תופעה מאוד מעניינת בפני עצמה) והדיון מתלהט. אסף נדרש שוב ושוב להדוף התקפות קשות ולעיתים גסות שמטיחים בו חסידי חב"ד שונים וגולשים אחרים, והוא עושה זאת בהנאה ניכרת. רק בעמוד 22 "הלבן" סוף סוף חוזר אחרי שהוא קרא את הספר, ומתקיף את אסף בטענו שר' משה באמת לא רצה להתנצר והעניין נכפה עליו (שזו כבר הודאה פנים-חב"דניקית ראשונה בהתרחשותו של המקרה). אסף כמובן מחזיר לו אחת אפיים. "הלבן" מיד מפרסם בפורום, באישורו של אסף, תכתובת פרטית קשה ביניהם בה הם מתנצחים. "הלבן" ממשיך לחזור על גרסתו שר' משה התנצר בכפייה ואילו אסף מסרב להתייחס אליו עד שיתנצל על שהאשימו בזיוף, ושרשור התגובות ממשיך עד היום הזה.
היה לי קצת לא נעים לקרוא את תגובות החסידים שהתעננו שמי עולמם. כאבם ניכר, וברור שאין מה לשמוח לאידם. מאידך, ההגנה האובססיבית של חסידי חב"ד על העבר (המומצא) שלהם (כאילו אם השתלשלות המאורעות ההיסטוריים היא תקינה גם חסידותם, או אמונתם, תמימה ושלמה) רק ממחישה כמובן שלא התנצרותו של ר' משה היא המצערת, אלא ההיאחזות המפוחדת שלהם בסיפור היסטורי "מושלם", היאחזות שמצביעה אולי יותר מכל על חוסר הביטחון שלהם באמונתם, ובאלוהיהם.
ר' שניאור-זלמן מלאדי, מייסד חסידות חב"ד
לולאת האל 
לרב הגדול יש בן קצת מסובב והשושלת המשיכה מכיוון אחר. איך זה בדיוק מתקשר למשבר אמונה או בושה, מה זו ההתחסדות הזו? (תרתי משמע :-)קורה. לא רואה בזה שום משמעות מעניינת מדי. וכן, שניאור זלמן rules.
אהבתיאהבתי
ממליצה לקרוא את מאמר הביקורת של אדמיאל קוסמן במדור "אוצר קטן" בהארץ (קיים גם בגרסה מקוונת) לספר. מעמיק ומנומק ומעלה תהיות על מה המהומה. אני מצטטת פה קטע מהמאמר:
" אסף מתאר בתמימות מה בפרטי פרטים את מנגנוני
הצנזורה של החסידים, כאילו מדובר בתופעה מוזרה ומרעישה. לקורא אף נדמה שאסף, כאותו אנתרופולוג מודרני, מגיע לשם מפלנטה אחרת לגמרי. ואולם, אין כל ספק בלבי שאם ינסה אסף לחקור את הממסד האקדמי שמתוכו הוא יוצא, ויגיע למסקנה שהממסד האקדמי חנוט ומאובן ואיננו פתוח לשאלות מחקריות מעבר לתחום המוגבל של הבנתו, ואולי אף ימצא לומר שלא נותרה "רוח" במדעי הרוח – במקרה כזה, יעמוד גם הוא במצב טראגי, הדומה למצבו של ר' יצחק נחום טברסקי בקהלו".
אהבתיאהבתי
.
אהבתיאהבתי
נגלה שבארון המשפחתי של לא מעט הרבנים יש איזה שלד או שנים בדמות התנצרות או חמור מכך – משכילות, רפורמיות או ציוניות.
זה רק מראה על עולם יהודי תוסס ודינאמי.
ביג דיל.
לכתוב על זה בספר כ"תגלית מהפכנית" או כהוצאת הסיפור המושתק אל האור זה פרובוקציה אנקדוטלית. משבר חמור הרבה יותר פקד את חב"ד כשהרב'ה (המשיח וכו') מת…
אהבתיאהבתי
כרמל, אני מבין שבשבילך העניין הוא דיל קטן מאוד. אבל תביני שבשביל החסידים זה אחושרמוטה דיל. אם את לא מבינה למה, קיראי שוב את הציטוט שהבאתי מפי ר' שלמה וולבה.
ואת מוזמנת גם להעיף מבט בדיון הלוהט בפורום, שם החסידים מתנהגים כאילו עולמם חרב עליהם.
לשירלי, תודה על התזכורת. אכן רציתי להפנות ושכחתי ללנקק. אז הנה:
מאמרו של קוסמן:
http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=753616&contrassID=2&subContrassID=5&sbSubContrassID=0
ועוד מאמר, טוב מאוד, של יאיר שלג:
http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=725900&contrassID=2&subContrassID=2&sbSubContrassID=0
ולסיום, אני רק רוצה להבהיר שהכנסייה בתמונה נמצאת בעיירה בה התנצר ר' משה, אבל היא לא הכנסייה עצמה בה הוא התנצר, כפי שאפשר בטעות להבין מהכתוב.
אהבתיאהבתי
איך יכול להיות רש"ז גם אביו וגם אחיו של ר' משה?????????
אהבתיאהבתי
אני באמת טמבל. ברגע של היסח דעת התחלפו לי האב והבן (ואלוהים רק יודע איפה רוח הקודש) וכתבתי רש"ז, במקום רד"ב, הלא הוא ר' דב בער, בנו, הנקרא על שם מורו הגדול.
אם כך תיקון טעות:
שולחי המכתב היו רד"ב, ואחיו ר' חיים אברהם, בניו של ר' שניאור-זלמן מלאדי הענק, אחיו של ר' משה.
עם הקוראים סליחה סליחה.
אהבתיאהבתי
כמי שקרא את ספרו של פרופ' אסף והתרשם ממנו עמוקות, אני מוכרח לומר שאחרי שעקבתי אחרי העצור כאן חושבים, נותר בפי טעם מר כלשהו. כנראה שאסף חטא לאמת, במקצת לפחות
אהבתיאהבתי
כמי שנמנה על חסידי חב"ד, צר לי לאכזב אותך: מכל עשרות אלפי חסידי חב"ד, יתכן ועשרה קראו את ספרו של אסף. מבין כל עשרות אלפי חסידי חב"ד, יש אולי חמשה שגולשים בעצור כאן חושבים. אין אחד יותר
אשר על כן צר לי לאכזב אותך: חב"ד לא כמרקחה, ולא בחיל, ולא ברעדה. וכמי שכן גולש באותו אתר, נדמה לי שחסידי חב"ד הכו את אסף שוק על ירך. כך נדמה לי.
צר לי שאכזבת אותך. אבל זאת האמת
ובכל זאת שתהיה לך שנה טובה ומתוקה
אהבתיאהבתי
אני קצת הגזמתי עם לשון ה"חיל ורעדה" (פשוט אוהב את קירקגור).
פרופ' אסף קצת הגזים עם החד משמעיות של ההתנצרות של ר' משה.
הריי"צ קצת הגזים עם כל הסיפור של הויכוח הבין-דתי וניצחונו המרשים של ר' משה.
אהבתיאהבתי
אתה עכשיו בגדר של מודה במקצת, אז בבקשה תתקן את הכותרת. שהיא בוודאי שיקרית לחלוטין
אצל הבודדים בחב"ד שקראו את הספר, כל הסיפור מעורר גיחוך אחד גדול
אהבתיאהבתי
ברגע שאקבל ממך אישור על כך שגירסתו של הריי"צ הוכרזה כבדיה ברחבי חסידות חב"ד.
אהבתיאהבתי
אתה מוסיף גיחוך על גיחוך.
אתה הרי מבין שחב"ד ממש לא כמרקחה. וכל מה שכתבת זאת בדיחה אחת גדולה.
אבל זכותו של אדם לכתוב באתר שלו כל שטות העולה על רוחו.
הייתי ברצון נענה לבקשתך, אילו היו אלו ימי חול רגילים, אבל
מכיון שאנו עומדים בעשרת ימי תשובה, קשה לי מאד להענות לבקשתך הצנועה, להוציא דבר שקר ממקלדתי
אהבתיאהבתי
תומר, הלת ימי להט לילותי
אתה כל כך חכם, תעשה לי ילד
אהבתיאהבתי
אם לאדמור רייצ אתה לא מאמין
אז למי תאמין?
ואם אתה לא יהודי "מעדת מאמינים" אז מה לך להביע דעה
כי כל יהודי מעדת מאמינים
יאמין לרייצ
ולא לפרופסור אף כי למד הרבה ב'אוניברסיטה'
ומאז עושה מה שבא לו וחושב איך שבא לו
לעומת אדמו"ר שמחוייב לחסידיו גם בחייו גם אחרי זה
בכבוד רב
אהבתיאהבתי
אף אחד לא מושלם ולא קובע את דרך ילדיו
גם לגדולים היו ילדים שחטאו
כמו יהונתן הנכד של משה רבינו
ועשו וישמעאל
אבשלום וכו'
אנחנו בני אדם- אפילו מלאכים בעולם הגשמי הזה חטאו
אז על מה התמיהה
התמיהה היא דוקא על אלה שלא חוטאים
כמו הצדיקים שהם קדושים על זה התמיהה
כי לכל אחד יצר הרע
ומה אתם מביעים דיעה אתם יותר טובים מאלה שחטאו?
או שאתם גם עושים מה שבא לכם- ופורקים עול?
אהבתיאהבתי
אני מכבד מאוד את דעתך, ואת זעקתך.
אני לא מושלם ולא מתיימר להיות מושלם. נדמה לי שגם פרופ' אסף לא, ולא. להפך: אנחנו מוכנים להודות בחולשות שלנו.
דווקא משום כך אני מרגיש שהבעיה מתחילה כאשר תפיסה דתית מסויימת, ובעקבותיה חברה מסויימת, מתחילה להסתיר את החולשות שלה, ומתחילה לשכתב את ההיסטוריה שלה כדי להתאים אותה לאיזה אידיאל שלעולם לא קיים בפועל.
חבל שלא יכולה היתה חסידות חב"ד להפגין מלכתחילה את אותו אומץ שאתה מפגין, ולהודות באי-הנעימות שגרם לה ר' משה. אני מבין שהיא היתה בתקופה רגישה, עם כל המתנגדים והמשכילים בסביבה, ואני באמת מבין ומכבד את דאגתו של הריי"צ, למשל, לאנשיו-תלמידיו. ובכל זאת, דבר כזה היה מראה דווקא על בטחונה של חב"ד בצידקת דרכה.
אולי זה גם מה שיפה כל כך בתנ"ך, שאין שם הסתרה של חטאים, אלא דווקא פרסום רבתי שלהם, על ידי נביאים ומוכיחים שונים, ולמרות כל המואבים והפלישתים הרעים סביב.
אהבתיאהבתי
http://www.chabad.info/chabadpedia/index.php?title=%D7%9E%D7%A9%D7%94_(%D7%91%D7%9F_%D7%90%D7%93%D7%9E%D7%95%22%D7%A8_%D7%94%D7%96%D7%A7%D7%9F)
אהבתיאהבתי
המסמכים שאמינותם היא ב100% ונכתבו ע"י אדמו"ר הריי"ץ מוכיחים שמדובר בצדיק קדוש וטהור. מי שלא מאמין שיסתכל בעצמו באגרות קודש אדמו"ר הריי"ץ חלק ז' עמודים טו-יח. (ניתן למצוא הספר הנ"ל באתר HEBREWBOOKS.ORG )
אני ממש לא מקנא במי שמסתמך על מסמכים שפוברקו ע"י הרוסים ומוציא דיבה על צדיק.
אהבתיאהבתי
ויכוח לא ברור
אהבתיאהבתי