השנה נפגשתי על בסיס די קבוע עם בחור נחמד, חב"דניק לשעבר. הוא היה נער כאשר כל הבלגן המשיחי בחב"ד התנפח למימדים מטורללים (שנות השמונים, ראשית התשעים), וראיינתי אותו על מאורעות אותם ימים טרופים בחצרו של הרבי מליובאוויטש (לבחירתכם: ז"ל, זצוק"ל, או אם אתם חזק חזק בקטע: שליט"א). בין לבין הוא סיפר לי על הפירוש התיאולוגי שניתן למאורעות, והגענו לדבר על הראייה התיאולוגית הכללית של חב"ד. מה אומר לכם? התאהבתי. כזה יופי לא רואים כל יום. אני רוצה להביא איזו סכמה תיאולוגית חב"דית כאן, נדבך תיאולוגי חלקי, שכן בניגוד להסברים, שיפים יותר ככל שהם יותר פשוטים, מערכות תיאולוגיות הן לא רק מעניינות יותר, אלא גם יפות יותר ככל שהן יותר מורכבות.
כבר כתבתי על איך העולם נברא ומהי משימתנו לחיים אלו על פי קבלת האר"י: העלאת הניצוצות שתקועים בקליפות (אחרי שבירת הכלים הקטסטרופלית) והשלמת תיקון עולם במהרה בימנו (קראו שוב לרקע רחב יותר על הכתוב להלן). כל זה בעצם "קבלה לוריאנית 101", ולכן הפעם ניגש אל הפיתוח החב"די של העניין, כלומר התאמת הפרדיגמה הזאת לאירועים ההיסטורים שהתרחשו לחסידות ובחסידות, שזה אומר בעצם הפיכתם לאירועים מטא-היסטורים, היסטֶריים ומשיחיים. כעת, אם כן, אני מציג אותה לפניכם, את הנאווה בתיאולוגיות, הבתולה לבית חב"ד, הלא היא מרת משיחיות עכשיו נֵרה יאיר.
הקרב האחרון
בסוף המאה השבע-עשרה הקרב על הבריאה כבר מגיע לקראת סופו. רוב הניצוצות כבר התבררו, האר"י כבר גילה את סודות היקום, ונראה שאוטוטו משיח בא ואפשר לדפוק כרטיס ולהתקפל. ברגעים האחרונים של הגלות, בעיקבתא דמשיחא, הטובים (זה אנחנו) מוציאים את נשק יום הדין שלהם: הבעל שם טוב. כלומר ממציאים, בעצם, את החסידות. הרעים (הקליפות, הסטרא אחרא, הם) נלחצים לאללה, ומבינים שהם חייבים לחסל את המיזם החדש הזה, או שטיק טק גומרים עם תיקון עולם ולהם לא נשארים ניצוצות אור למצוץ מהם חיוּת. הסטרא אחרא (להלן: ס"א) מחליט לפגוע בכוחות האור במקום שזה הכי כואב, כלומר בחסידות. ולא סתם, אלא בחסידות הכי גבוהה, שהיא על פי חב"ד כמובן חב"ד, שאמורה להפיץ את תורת הגאולה בין כל בני ישראל, כדי שכולם ישתתפו במלאכת העלאת הניצוצות האחרונים. והס"א לא יפגע סתם בחסידות, אלא בראש החסידות, הלא הוא רבי שניאור זלמן מלאדי הגדול (באמת גדול).
אבל איך? איך אפשר בכלל להתקרב אל יהודי קדוש כזה? הלא הוא כולו עשוי זוהַר אלוקי קורן ששורף מרחוק כל חטא שרק מנסה להתקרב אליו! ברור לכן שלסתם בהמה, או לאיזה לא-יהודי אין בכלל סיכוי להגיע עד אליו ולפגוע בו. רק יהודים יכולים להתקרב, כי להם יש ניצוץ קדושה. מזל שבעולמו של הקב"ה ישנם גם יהודים רעים. יהודים אלו, שנשבו על ידי הס"א (בדומה לשביית הניצוצות על ידי הקליפות – שימו לב להקבלה בין המיקרוקוסמוס למקרוקוסמוס כל הזמן), מכונים "מתנגדים", שכן הם מתנגדים לחסידים הטובים. הם הנשק העיקרי של הקליפות ימ"ש. ומי עומד בראשם? הגאון מוילנה, שחשב שהחסידות היא חזרה לשבתאות והטיל עליה חרם (את זה שוכחים לו היום, אגב, מפאת כבודו). אז בתפיסת חב"ד נחשב שהוא נתפס כמובן על ידי הסטרא אחרא.
בכל אופן, אז המתנגדים מלשינים לשלטונות הצאר על רש"ז ומעלילים עליו איזה משהו, והוא אכן נשלח לכלא הרוסי. ומי חוקר אותו בכלא? גויים? מה פתאום! הם לא יכולים להתקרב, עוד לא הבנתם? בכלא חוקרים אותו עוד זן של יהודים משומדים: משכילים, שפרקו עול מצוות לא עלינו. בקיצור, בלגן בלגן, ונראה שתכנית הגאולה נקטעת ממש לפני סופה.
אך, אם לא שמתם לב, לא אלמן ישראל, ובאירוע שהוא נס גלוי וברור משוחרר האדמו"ר הזקן ונשלח חזרה לחסידותו להמשיך את מלאכת הגאולה ב"ה. חג יום שיחרורו, י"ט בכסלו, נחגג עד היום בחסידות בהדר ובפאר, הוא נקרא "חג הגאולה" ונחשב "ראש השנה לחסידות".
עוברות כמה עשרות שנים, ותהליך הגאולה שוב קופץ מדרגה: הרש"ב, האדמו"ר החמישי, מקים ב- 1897 את ישיבת "תומכי תמימים" בליובאוויטש (אוקראינה). זו סיירת מטכ"ל של עולם הישיבות, ושם הוא הולך להכשיר את "חיילי בית דוד" שיביאו את משיח בן דוד. ע"פ המיתולוגיה החב"דית כשהאדמו"ר הרש"ב הקים את תומכי תמימים היתה לו עליית נשמה והוא בחר אישית את הנשמות של "התמימים"- תלמידי ישיבות תומכי תמימים לדורותיהם – עוד בהיותן בשמיים, לפני שירדו לקבל גוף. התמימים הם נשמות גבוהות שנבחרו בקפידה (על שום איכותן וטהורתן) ע"י הרבי הרש"ב כחייליו שיסייעו לו בקרב המכריע והאחרון נגד הקליפות לבירורן הסופי ולהבאת הגאולה.
ר' יוסף יצחק שניאורסון, הוא הריי"ץ, הבן של הרש"ב והאדמו"ר השישי של חב"ד, מרחיב את הישיבה, והס"א שוב פעם נלחצים. משיח בפתח! הס"א משתולל והריי"ץ נזרק לכלא הבולשביקי. איך? מי? מה? כמובן: יהודים שוב הלשינו עליו. ולא רק זה: חוקר אותו בכלא חסיד חב"ד שהתפקר! כלומר כדי שהס"א יצליח לתפוס את אדמו"ר חסידות חב"ד הקדושה כל כך קרוב לגאולה הוא היה חייב משת"פ חב"די ממש, בשר מבשרה של הקדוּשה!!! נשמה גבוהה שנבחרה להיות חב"דניקית!!! אחרת איפה הס"א ואיפה חב"ד. אז הפעם, בגלל שאנחנו עוד יותר קרובים כבר לגאולה (במהרה בימינו), היתה צריכה להתרחש עליית מדרגה ונשק חדש ומשופר מצד הס"א נשלף. גם הפעם האדמו"ר משוחרר לבסוף וגם הפעם המאורע, עוד "חג גאולה", נחגג כל שנה בחסידות ונחשב מדרגה נוספת בדרך לגאולה השלמה.
יחי אדוננו וגו'
והנה הגענו לשנת 1987, בה נחשפה פרשה שהסעירה את כל חסידות חב"ד. זוהי פרשת גניבת הספרים, "פרשת הספרים" כפי שהיא ידועה בהיסטוריוגרפיה החב"דית, שקיבלה, כמובן, כרגיל, כמצופה וכפי שמיד נראה, נופך מאוד מיתי-מטאפיזי. מה שקרה הוא שיום אחד בשנה זו גילו שחסרים ספרים בספרייה של החסידות. בדיקה קצרה העלתה שבערי גורארי, הבן של האחות של הרבי מליובאוויטש, כלומר אחיינו של הרבי, היה לוקח ספרים מהספרייה, כל מני ספרים עתיקים ופריטי יודאיקה, ומוכר אותם למרבה במחיר. היתה שערוריה שלמה, והעניין הגיע לבית המשפט האמריקאי.
למה זה קרה? או. צריך להבין שהמדובר בשלבים האחרונים של הגאולה. עיקבתא דמשיחא. הריי"ץ, האדמו"ר השישי, אמר שכל מה שנשאר לפני הגאולה הוא רק לצחצח את הכפתורים (של החליפה), וזהו, מוכנים לגאולה שלמה. הרבי מליובאוויטש מעלה את המתח המשיחי: הכפתורים כבר צוחצחו. הסיפור גמור. משיח עכשיו. בקיצור, הסטרא אחרא בפאניקה מוחלטת – הרי היא לא יכולה להרשות שמשיח יבוא, כי זה סופה הוודאי. מה היא עושה?
כפי שראינו, לשלוח איזה גוי שיחבל בגאולה אי אפשר. לשלוח יהודי חילוני – בשלב כזה זה גם כבר לא ילך. אפילו יהודי דתי, שומר מצוות אבל ליטאי, "מתנגד" מה שנקרא, לא יספיק הפעם. הפעם צריך ללכת על כל הקופה: הס"א שובה נשמה ממש, אבל ממש ממש, אבל ממש ממש ממש גבוהה. הוא מצליח להשתלט על הנכד של האדמו"ר הקודם! בערי גורארי, שבעצם הרי יכול היה תיאורטית להיות האדמו"ר (הוא נכדו של האדמו"ר הריי"צ, שאביו היה יכול להיות האדמו"ר השביעי במקום הלויבאוויטשער, ואז הוא היה יכול להיות האדמו"ר השמיני, וכידוע כיום אין אדמו"ר שמיני ודי לחכימא ברמיזא), והאדמו"ר, רבותי, זה לא סתם, אלא, על פי דברי הרבי מליובאוויטש עצמו בדרשתו הראשונה כשהתמנה לאדמו"ר, ההתגלות ממש של עצמות הקב"ה, אור אינסוף בעולם! אז אותו שבה הס"א, והופך אותו למְעכב גאולה. רק ניצוץ קדושה שכזה, כאשר הוא שבוי במצולות קליפות, יכול עוד לעצור את הגאולה הממשמשת ובאה.
בחב"ד התרוצצו אז סיפורים על כך שסידור-התפילה של הבעל שם-טוב בעצמו נגנב על ידי בערי מהספרייה של חב"ד ונמכר לוותיקן, כלומר סידור התפילה שבו עשה הגנרל הראשון של קרב ההבקעה הסופי, הבעש"ט, איחודים ותיקונים להבאת המשיח, נמצא בוותיקן, והמשמעות התיאולוגית-מטאפיזית צריכה להיות ברורה: שיא הקדושה שבוייה בידי מוקד הס"א!!! איזה בלגן.
במשפט טען בערי שהספרים שייכים לסבו ובתור נכד חלק מהם שלו. הרבי טען שהם שייכים לחסידות ולא לסב. כל זמן המשפט הרבי היה ממש בוכה בהתוודעויות על כל העניין וכפי הנראה זה ממש נגע לו "בעצמות הנפש", כמו שאומרים בחסידות. וברור: הרי כל הגאולה תלויה בניצחון ובהתגברות על הטריק המלוכלך הזה של הס"א!
אבל סוף טוב הכל טוב: המשפט נגמר ונגזר לטובתו של הרבי מליובאוויטש והחסידות. הדבר פורש כמובן בצורה הכי מיתית שאפשר: הובן שערכאות עכו"ם הכירו בצדק של חב"ד, כלומר, בעצם, במשיחיותו של הרבי, ואין סימן מובהק מזה, כידוע, לגאולה קרובה, שכן כפי שהנביאים כבר ניבאו, כאשר המשיח יגיע גם הגויים יכירו באלוהי היהודים וכו'.
הסאגה נמשכה עוד כמה שנים עד שהליובאוויטשער נפטר (אלא אם אתם מאמינים שהוא לא נפטר, ולכן בשבילכם הסאגה נמשכת) והתברר שלא גאולה ולא נעלי-שבת. אבל מה שחשוב לי להראות הוא את אותה דרך בה אירועים היסטוריים משולבים במערכת התיאולוגית ללא שום בעיה, ואף משמשים כדלק לאש ההסבר המטאפיזי. המיתולוגיה רק מתפתחת, רק משתכללת מכל בעיה שמתעוררת, וזה מה שיפה. כאילו להסבר יש חיים משלו, והוא גדל מסביב לכל תקלה כמו שעץ צומח ומחבק עמוד שניצב בדרכו. ברגע שאנחנו לא כפופים לעקרונות רציונליים של צורך בראיות סבירות או התעקשות לא לסתור את עצמנו, אנחנו יוצרים לעצמנו סיפורים כדי להסביר בהם את עולמנו כיד הדמיון הטובה עלינו (בעצם כולנו עושים את זה, והשאלה היא רק באיזה מימדים וכמה אנחנו מודעים לזה). ושימו לב: ההסברים האלה יפים, כלומר הם מורכבים ומתוחכמים. אף אחד לא אומר: טוב, נכון שזה קרה אבל זה רצון השם וזהו ובמופלא ממך אל תחקור וכו'. לא. חוקרים במופלא. עונים על שאלות. פותרים בעיות. ויוצרים תיאולוגיה מורכבת ומעניינת, שלדעתי יש בעקרונות ממנה היא בנויה הרבה חוכמה.
כל כריסט צריך אנטי-כריסט
עוד משהו לקינוח: הרב ש"ך ז"ל, מנהיג הליטאים עד לפני כמה שנים, קבע כידוע שחב"ד היא הדת הכי קרובה ליהדות. חב"ד בתמורה הגדירו אותו כראש הסתרא אחרא. מובן למה: כי הוא המונע העיקרי בדרכה של חב"ד להפוך את כל היהודים לחסידים ולהביא את הגאולה. ולמה? כי הוא יהודי, כלומר הוא מבפנים, אבל הוא מתנגד להם בחריפות. מה שמוכיח כמובן שנשמתו נשבתה על ידי הס"א.
בחב"ד אפילו מספרים שבראשית שנות השישים הגיש הרב ש"ך את מועמדותו להיות ראש ישיבת תומכי תמימים המרכזית בכפר חב"ד, אך הוא לא התקבל. ילדי "צבאות השם", ילדים חב"דיים עד גיל 13, אף הרהיבו עוז והמציאו שיר על הרב ש"ך שמושר במנגינה של "ואמרתם כה לחי ר' שמעון בר-יוחאי" בשיר שמסודר לפי הא"ב, הבית האחרון שמתחיל באות ת' נשמע כך:
תומכי תמימים הקדושה
ש"ך רצה להיות ראשה
והועף בחרפה
בגלל חוסר ידיעה
[והפזמון – בהגיה אשכנזית:]
ואמרתם מות לגוי
לייזר שך ימח שמוי
מזעזע, לא? אין שנאה כשנאה אחים, כפי ששמעתי את אחמד טיבי אומר בקשר לבלגן בעזה. הרעיון, בכל אופן, שוב דומה: הרב ש"ך היה עשוי להיות הראש ישיבה של "חיילי בית דוד" המרכזית בארץ הקודש, כלומר בעמדה בכירה מאוד בתהליך הגאולה. בגלל יוהרה ופגיעה אישית הוא נשבה בידי הס"א. בחב"ד, אגב, מדברים הרבה על ביטול האני, האמונה שיש אני (אגו) אף היא אשליה שמקורה בס"א. כאשר הרב שך לא התקבל להיות ראש הישיבה של חייל בית דוד, האני שלו הרים ראש (דבר הבא לידי ביטוי בכך שנפגע) וכך הוא למעשה נשבה ע"י הס"א ומאוחר יותר הפך למנהיגה ("הצד האפל של הכוח" הוא כידוע שביל מהיר מאוד לעוצמה).
אגב, מה עוד מראה לנו את זה? ששמו הפרטי מנחם. בדיוק כמו שמו הפרטי של הרבי (מנחם מנדל שניאורסון) מליובאוויטש. כלומר "זה כנגד זה עשה ה'", היינו כפי שיש כוחות חושך מול כוחות אור, ראש מחנה השחור מתדמה לראש מחנה האור, בניסיון להאבק בו. כלומר לא האפיפיור הנוצרי הוא ראש הבד-גייז, ואפילו לא ראש הממשלה החילוני: יהודי דתי, שומר מצוות, שמתנגד לחב"ד, הוא ראש הנחש. יפיפה.
וחב"ד לא לבד בכל הקטע הזה של תליית ראשות הס"א באויבך היהודי. כבר עשה זאת ר' חיים ויטאל, שחשב שר' יעקב אבולעפיה, רב העיר דמשק אי שם במאה השש-עשרה, שליגלג על יומרותיו המשיחיות של רח"ו. אז רח"ו בתמורה גרס שהוא ראש הס"א, ומזהה אותו כ"נחש", אלא מה?
וגם ר' נחמן מברסלב, בעניין. יריבו של ר"נ היה ר' אריה לייב "הסבא משפולה" שהוביל והנהיג את הרדיפה של ר' נחמן וחסידותו הצעירה. ומה אמר עליו ר"נ? כמובן, שהוא "הזקן שבסטרא אחרא" ושהוא "אבי אבות הטומאה". אכן, ידיה הטמאות של הסטרא אחרא לא נחות לרגע.
ככה זה, ואין להתפלא על כך. כל גיבור צריך נמסיס, ארכי-אויב, ולו רק כדי להבליט, אם לא ממש להגדיר, את יחודו – הרי איך נדע שאתה המשיח, אם לא הסטרא אחרא בכבודה ובעצמה תרדוף אותך? לכן אלוהים זקוק לשטן, הרבי מליובאוויטש זקוק לרב ש"ך, החסידים זקוקים למתנגדים, החרדים זקוקים להומואים, שרלוק הולמס זקוק למוריארטי, לוק סקייווקר זקוק לדארת' ויידר, ניאו זקוק לסוכן סמית, סיינפלד זקוק לניומן, האנרכיסטים זקוקים לגדר, מתנגדי הגלובליזציה זקוקים לועידת הג'י-8, בוש זקוק לאחמדיניג'אד, היטלר זקוק ליהודים, היהודים זקוקים לעמלק, דון קישוט זקוק לטחנות-הרוח — כל כריסט זקוק לאנטי-כריסט.
[לבד מזה אני סבור שיש להפסיק את רצח העם בדרפור]
לולאת האל 
באמת תיאולוגיה ומיתולוגיה יפות מאוד
לגבי הפסקה האחרונה: קטונתי, אבל לא הייתי אומר שאלוהים זקוק לשטן או שסיינפלד זקוק לניומן ושכריסט זקוק לאנטיכריסט וכד'. זו לא הזדקקות. אין פה שני דברים ש"זקוקים" אחד לשני, כמו שבמטבע העץ לא "זקוק" לפלי וכמו שביממה הערב לא "זקוק" לבוקר. כל דבר הוא כל הדברים כולם.
אני הייתי מחליף את המילה זקוק במילה לזקק, מלשון זיכוך, טיהור וכיו"ב, אבל מלשון זיקוקי דינור. זה יעשה רק טוב למיתולוגיה ולתיאולוגיה המפורטות בפוסט הנהדר הזה. שים לב: אלוהים מזקק מתוך עצמו את השטן; הטוב נורה מתוך הרוע כמו זיקוק.
הרי התיאולוגיה עצמה, כפי שכתבת בעצמך, היא בתהליך מתמיד של שינוי, תמיד היא נצרפת באש הארועים.
אהבתיאהבתי
אולי יועיל אם נפריד בין שתי רמות: ברמה הכי עמוקה, אין באמת עניין של "זקיקות", כפי שאמרת, ובאמת אין כאן שני דברים שזקוקים אחד לשני: יש כאן מציאות אחת שמתחלקת לשניים כדי שהיא תוכל להתפתח. אני מסכים איתך שזה בדיוק כמו שה"עץ" תלוי ב"פאלי" בכל מטבע. כלומר, המציאות, כמו התיאולוגיה, היא אכן תהליך מתמיד, מתגלגל. אבל הדלק שמניע אותה הוא הניגודים שישנם. כדי שתהיה עלילה צריך טוב וצריך רע. לכן יש חלוקה על פני השטח של טוב ורע, זכר ונקבה, וכו' וכו'.
ברמה היותר שטחית, בעולמנו היומיומי, כדי שיהיה טוב יחסי (כלומר כל טוב חוץ מאלוהים) צריך שיהיה מולו רע: איך יכול הצפוני (במלעיל) להגדיר את עצמו ללא הדרומיים? מי הוא לוק ללא ווידר? הם ממש זקוקים זה לזה, ויש כאן בכל זאת תלות הדדית, אני חושב.
אז אלוהים אכן הוציא מעצמו את השטן, כלומר הרוע נורה מתוך הטוב (ולא להפך), והוא לא זקוק לו כדי להתקיים (אם כי כדי להתפתח, כנראה שכן). אבל סיינפלד כן זקוק לניומן, והרבי מליובאוויטש בוודאי זקוק לסטרא אחרא כדי להיות משיח: הרי אין צורך במשיח ללא ס"א שממנה אנחנו נגאלים – כדי שגאולה תתאפשר צריך לפני כן מצב לא גאול…
אם כי, כשאני חושב על זה עכשיו, הזקיקות של הליובאוויטשער לס"א היא פרדוקסלית: הוא צריך אויב כזה כדי שידעו שהוא המשיח (כי הס"א מעקב בעדו להביא הגאולה), ויחד עם זאת הוא צריך את הס"א כדי שיעשה בדיוק את זה, כלומר כדי שיעקב אותו מלהביא את הגאולה – אם לפתע לא היה הס"א שמעקב בעדו הוא היה צריך ממש להביא אותה, ואת זה כנראה הוא ממש לא מסוגל!
אז טוב שיש הס"א: פעם אחת כדי שידעו מי הכי טוב בעולם (מי שהס"א הכי נגדו), ופעם אחת כדי שיהיה תירוץ למה הטוב הזה לא מתפשט סוף כל סוף על כל העולם (כי הס"א בכל זאת נגדו)!
אהבתיאהבתי
אני לא אוהבת את הזיקוק של הטוב והרע מהאדם.
כלומר את ההפרדה שאתה, תומר, עושה בין הטוב והרע לבין האדם. אני אדם מאמין, ואחד מהמאפיינים של האמונה שלי היא ההבנה שיש בי טוב ויש בי רע. לא סיטרא ולא מילובביץ'. שני אלה עלולים ליטול מהאדם את האחריות על מטבע נפשו. על עץ השדה שלו ועל היצר הפאלי שלו.
אין יום שאני לא מודה בו על ההתנגדות שבין הטוב והרע שבי. זה הכח המניע את האדם על רקע הדבר היחיד שגם כשהוא שואף לכאוס הוא "טוב", וזה הטבע (שלא כולל את האנושות). אני חושבת שזה קל מדי לתת לרוע ולטוב שמות חיצוניים. שמות של יצורים שאותם אי אפשר להעלות למשפט. שמות שעלולים לחרוץ את הדין מבלי לעשות צדק.
הלא לרבי מילובביץ עצמו יש טוב ורע בתוכו. וכך גם לסיטרא אחרא. אין טוב טהור ואין רע טהור. אלא שהספרותיות של החיים (גם כשהיא באה לידי ביטוי בסיטקום אמריקאי) זקוקה לסמלים. וסמל מטבעו מייצג רק צד אחד. סמל ולא מטבע.
את כל זה אני אומרת רק מקריאת התגובה שלך ושל דרור. עוד לא קראתי את המאמר שלך.
אני בטוחה שאקרא מייד כשיתחזקו השרירים הקוראים.
עייפות מחשבתית טובה כמו עייפות של הגוף.
משניהם יוצאת חדות וחוזק.
תודה שעוררת כלל למחשבה.
אהבתיאהבתי
לכל קבוצה יש תאולוגיה מתפתחת.
גם לציונות, לפוסט ציונות, וכו
מה שכן, ניראה שהתיאולוגיה של חב"ד יותר ציבעונית
;)
אהבתיאהבתי
ודאי שיש בכולנו טוב ורע! לא היתה לי כל כוונה, ולדעתי גם לא לדרור, לומר ההפך. וודאי שאין טוב טהור ואין רע טהור! חלילה לי לומר ההפך! בעולם שלנו הכל מעורבב טוב טוב: הרי זאת הטעות של הליובאוויטשער, אם יותר לי: שהוא דימה את עצמו רק טוב ואת ש"ך רק רע! לא לא, מה פתאום… מה הייתי עושה בלי הרע שבי? כמו אלוהים, גם אני צריך אותו לשם התפתחות : )
אהבתיאהבתי
אכן חסידות מוזרה היא חב"ד. יש בה אנומליות מרתקות. אחד הדברים שהדהימו אותי בתנועה הזו היא גישתם לשתיית אלכוהול. נדמה לי שחב"ד היא החסידות היחידה שממש הקדישה לעניין מחשבה ואף מיסדה סוג של טקס השתכרות (בשם "התוודעות"), ממש כדרכם של הגויים. החב"דניקים מתייחסים להתבסמות מאלכוהול כאל חוויה רוחנית לכל דבר. עליה ניתן לקרוא למשל כאן:
http://www.chabad.org.il/Articles/Article.asp?ArticleID=147&CategoryID=205
אפשר להתפלפל רבות על הקשר העמוק שבין אלכוהול לבין- דיוניסוס-אנטיכריסט וכו'…
נ.ב
יש לך טעות הגהה קטנה – לא ווטיקאן כי אם וותיקן.
אהבתיאהבתי
הוא זה
http://habad.org.il/Magazines/Article.asp?ArticleID=1843&CategoryID=646
אהבתיאהבתי
בקרב גוגל ותיקן מקבל 32,800 מול 2 לווטיקאן. אני בוש ונכלם. תודה על התיקון.
אהבתיאהבתי
מילא ווטיקאן, או וותיקאן, אבל תחנות רוח? איזה קו תעופה מחבר ביניהם?
טחנות רוח, כי טוחנים בהם (קמח) בעזרת הרוח (שנאמר (אם אין רוח אין קמח)
אהבתיאהבתי
תוקן.
אהבתיאהבתי
אמנם כתבה יפה שמנסה לתת קצת פרספקטיבה לתיאולוגיה החבדי"ת, אבל בתור חבדני"ק אני יכול לומר לך שהכתבה נגועה בפשטנות. רק אציין שמעבר למיתוסים\אתוסים\סיפורים, התיאולוגיה של חסידות חב"ד מתפרסת על פני אלפי כרכים שנכתבו במשך כמאתיים שנה.
מדובר באידיאולוגיה רחבה מאוד, ונראה שהתרכזת במין סיכום כוללני מאוד ופשטני להחריד.
מושגים שאלפי עמודים ודיונים נכתבו עליהם מופיעים אצלך במספר מילים.
אתן, מספר דוגמאות: המשפט "האמונה שיש אני (אגו) אף היא אשליה שמקורה בס"א." כל כך פשטני ורחוק מההסבר החבד"י שאני אפילו לא יודע מהיכן להתחיל.
אי דיוקים אחרים, מופיעים במה שנקרא "משפט הספרים". שם אחיינו של הרבי למיטב זכרוני הוא ברי ולא ג'ימי. הסיבה שהמשפט נחקק בחסידות משום שהדיון היה על מעמדו המיוחד של רבי בחסידות ובית המשפט הכיר בכך.
בנוגע לשתיית אלכוהול, גם כן חלו אי דיוקים. ראשית מדובר בנושא תרבותי שמגיע מחיי העיירה היהודית ברוסיה ורוסיה הלבנה, וודאי לא הומצא על ידי חב"ד. הרבי עצמו אסר בתוקף על שתיית אלכוהול לאנשים הצעירים מגיל 40. האיסור עצמו לא נאכף, ולא תפס במאה אחוז. למרות זאת, הרבי חזר פעמים רבות על עמדתו החד-משמעית בנושא.
לסיכום, אציין שלמרות שחב"ד כאידיאולוגיה עוברת משבר אמיתי, סיכום קצר שכזה חוטא לאינטלגנציה ולאמת. אותי הוא ממש מעליב, ולא בגלל המסקנות אלא בגלל רדידותו.
ואגב, חב"ד כתנועה ב"ה פורחת ומאז פטירתו של הרבי הכפילה את מספר הסניפים שלה בעולם (מ-1500 לכ-3000) .
אהבתיאהבתי
נדמה לי שכתבתי בתחילת הרשימה הזאת: "אני רוצה להביא איזו סכמה תיאולוגית חב"דית כאן, נדבך תיאולוגי חלקי" וכו'.
אתה מבין? אני מביא כאן "נדבך תיאולוגי חלקי". ברור שהתיאולוגיה החב"דית מורכבת הרבה הרבה יותר – חב"ד היא אחת החסידיות המורכבות שיש, על אחת כמה וכמה מאז שהטירוף המשיחי פשט בה.
אהבתיאהבתי
צ"ל מעכב גאולה ולא מעקב גאולה. פעם בטקסט ופעם בתגובה. (אלא אם כן התכוונת שמישהו עוקב אחרי הגאולה או הולך בעקבותיה). נו אופנס, המאמר מרתק וכתוב יפה.
אהבתיאהבתי
אני מבין שזו סקירה חלקית, ובכל זאת ציפיתי ליותר דיוק. בדרך כלל יש הבדל ברור בין סרט תיעודי לסרט עלילתי. אם הנך בוחר בעלילה הרי שכתיבתך יפהפיה, אבל אם הנך בוחר בתעודה, כדאי שתקפיד לדייק. הזו עלילה או תעודה?
אהבתיאהבתי
על אילו אי דיוקים אתה מדבר? שלגנב ההוא קראו ברי ולא ג'יימי? לדעתי אתה טועה, אבל אם אתה צודק זה ממש לא נראה לי רציני. חוץ מזה לא ראיתי בדבריך שום התייחסות לאי-דיוק שלי (על אלכוהול לא אני דיברתי). אם יש כזה אנא הפנה את תשומת לבי ואתקנו.
אסף, חן חן, תוקן.
אהבתיאהבתי
1. אני חושב שהעלבון של ישראל נובע מכך שעיקר התיאולוגיה שהחב"דית עוסקת בתיקון העולם והנפש ולא רק בפרשנות של אירועים קונקרטיים אשר מחוץ להקשר נראית כמו ספקולציות מטופשות. מישהו עוד יכול לחשוב שכשחבדניקים לומדים תורה הם מתעסקים רק בזה.
2. יש סדרת שיעורים מרתקת של הרב שג"ר זצ"ל – ואני מחכה שתפיץ את משנתו ברבים – העוסקת בתורת הייחוד של הרמח"ל. שיטת הרמח"ל, בגדול, היא שהרע נועד ע"מ לחדד את הייחוד. כלומר כל עוד לא היתה מציאות של רוע לא היתה אפשרות לייחוד לבוא לידי ביטוי משום שלא היתה ממשות מלבד אוא"ס. ואין שום אפשרות לתפוס את המציאות אחרת.
אך כאשר ישנה, כביכול, ממשות נפרדת ממנו, פירוד בעולם, אך בכ"ז מתברר שהמציאות הנפרדת בשורשה היא מציאות אחת, ושפירוד הוא למראית עין, הייחוד מגיע לידי מיצוי מוחלט.
אהבתיאהבתי
יש לי כבוד רב לתיאולוגיה החב"דית. רב מאוד, תאמין לי. אני מודה לאלוהים על קיומה, כי היא מאפשרת לי להישיר מבט אל הנטיות הזן-בודהיסטיות שבתוכי ולומר להן: מה יש לכן, בנות? הרי את אותה חוכמה אדירה של אחדות הניגודים בין המוחלט ליחסי יש גם אצלנו, ועוד דברים רבים אחרים בנוסף לה! הקטע שלעיל לא נועד למצות את כל התיאולוגיה החב"דית כמובן, וזה צריך להיות ברור שמשהו שגם דוקטורט לא יוכל לו, ואולי רק מפעל חיים יצליח להקיף, רשימה קטנה בבלוג לא תסכם.
הרב שג"ר הוא אבדה גדולה מאוד. לצערי הרב אני מכיר את תורתו רק מספר קטן ואיזה מאמר, כלומר בשטחיות שלא מאפשרת לי לכתוב עליו אפילו רשימת בלוג : ) אולי, ביום מן הימים.
אהבתיאהבתי
אני משוכנע שאתה מעריך את חב"ד. פשוט מי שקורא את המאמר ללא ידיעה מוקדמת עלול לקבל רושם מוטעה.
ולגבי הרב שג"ר זצ"ל – יש לישיבה שלו (שיח יצחק) אתר בו היא מפרסמת מאמרים שלו ושל תלמידיו. מומלץ.
http://www.siach.org.il/
שבת שלום!
אהבתיאהבתי
אני מאוד מעריך את התיאולוגיה המוקדמת, שפיתח רש"ז והמשיכו תלמידיו, של חב"ד.
אני ממש לא מעריך (חוץ מהבחינה האסתטית, וכמה עקרונות שחבויים בהם) את קשקושי המשיחיות האליטיסטים, גזעניים, אתנוצנטרים, ילדותיים, סהרוריים, מוליכי שולל, מנותקים מכל מציאות וחסרי בסיס ריאלי מינימלי שתיארתי מעלה.
אהבתיאהבתי
כלומר "התיאלוגיה המוקדמת" *אינה* "מנותקת מכל מציאות וחסרת בסיס ריאלי מינימלי"?
אהבתיאהבתי
אתה טועה כאן בכמה דברים פשוטים וחשובים, והיה כדאי שתשען על מקורות נוספים.
הערה טכנית לרבי אין אחות (ומה שנק' לך תוכיח..)
אהבתיאהבתי
התיאולוגיה המוקדמת בהחלט אינה מנותקת מכל מציאות (לדעתי כמובן), וזאת מסיבה פשוטה: היא דיברה הרבה יותר (כדרכה של החסידות בראשית דרכה) על תהליכים וישויות פנימיים, ולא על תהליכים וישויות חיצוניים. כלומר, במקום לברוא לעצמם אוייב פיקטיבי בדמות הרב ש"ך, או מושיע פיקטיבי בדמות הליובאוויטשער, ואת שני אלו לטוות אל תוך מארג אגדתי של תכחים ומזימות, הפסדים וניצחונות, עסקו רש"ז ותלמידיו בעבודה רוחנית רצינית, על עצמם. כלומר ודאי שהיתה שם איזו סכמה של מבנה היקום וכו', אבל העיקר היה איך אנחנו באים לידי הכרה אינטימית של אותה הסכמה מתוך ידיעה וחוויה אישיים.
אני מצטט מתוך הספר המעולה "תורת אחדות ההפכים" של פרופ' רחל אליאור: "רש"ז, ככל בית מדרשו של המגיד ממזריטש, שם את הדגש על אופן מציאות האלוהים, השווה בכל מקום, ואל האחדות הפנימית של החיות האלוהית מעבר לגילוייה השונים. לטענתו, ההבדלים לכאורה באופן השרייה של החִיות האלוהית תלויים אך ורק בהשגה האנושית ולא במציאות האלוהית. אין ההעלם יישותי, בגילויי המציאות השונים, אלא הוא ביטוי לדרגות-השגה אנושיות מוגבלות." (עמ' 87)
אתה מבין? יש כאן תיאולוגיה מטאפיזית של מבנה הקוסמוס, אבל זו משמשת כמושא לחקירה אישית. העיקר כאן הוא הידיעה של הפרט, השגתו הרוחנית, שיכולה לעבור טרנספורמציה ב"ה ולהתקן ולהשתלם. זה הדגש וזה העניין, ולא אגדה על מאבק מיתי בין משיח לס"א.
מעדי, אשמח להשכיל מדבריך.
אהבתיאהבתי
מי שגנב את הספרים לא היה ג'ימי גורארי כי אם "בערי גורארי"
ר' ג'ימי (שניאור זלמן) היה בזמן הפרשייה חסיד מבוגר, והוא נפטר לאחרונה
באם אפשר לתקן, תודה
אהבתיאהבתי
תוקן, והתנצלותי בפני ג'ימי וכל מי שנפגע.
אהבתיאהבתי
התוודעות היא איננה "טקס השתכרות". במהלך התוודעות שומעים המשתתפים סיפורים ודברי תורה שונים ונהוג במהלך ההתוודעות לשתות משקאות חריפים,שבמהלך ההתוודעות אכן נחשבים לאקט רוחני מסוים יותר מאשר אקט של שתייה רגילה. לא נכון להגדיר התוודעות כ"טקס השתכרות" ולא את חב"ד כתנועה שמעודדת השתכרות,וודאי שלא כמו גוים או כיוצא בזה. למעשה למיטב זכרוני הסיבה לשתיית משקאות חריפים בהתוודעויות קשורה לנפש הבהמית שנמצאת בכל אחד ואחד מאיתנו וע"י השתייה החריפה מתהלך איזשהו תהליך שכבר אינני זוכר.
את כל האמור כאן,כתבתי מזכרוני על סמך השתתפות בכמה התוודעויות ולכן אל תתפסו אותי במילה ותקחו את שאמרתי כנכון לחלוטין.
נ.ב אכן מאמר מעניין! ניתן ללמוד רבות מהמאמר עצמו וגם מהתגובות!
אהבתיאהבתי
קודם כל: התוועדות, ולא התוודעות.
לגבי סיבת שתיית המשקה, אני מעתיק כאן דברים שכתבתי במקום אחר:
לחיים ולברכה
שאלה: מה העניין לשתות "משקה" בהתוועדות?
תשובה: את גודל העניין של התוועדות חסידית אין צורך להסביר, ודי אם נזכיר את הפתגם "מה שהתוועדות חסידית יכולה לפעול אפילו מלאך מיכאל אינו יכול לפעול". ותמיד הותנתה ההתוועדות בשתיית "לחיים" – גדולה לגימה שמקרבת.
בסיבת הדבר מצינו טעמים רבים ונזכיר שלושה מהם:
א) ישנו דין ש"משקים את הבהמה קודם השחיטה כדי להוריד הסירכא". – לפני ששוחטים בהמה צריכים להשקות אותה במים, כמו כן לפני שרוצים לשחוט את הנפש הבהמית – שזוהי מטרתה של ההתוועדות – יש להשקות אותה.
ב) סיבה נוספת היא כדי להקל על המתוועדים לומר את אשר על ליבם באמת ללא מעצורים ועיכובים. כך דרשו חסידים את הפסוק "לשוני עט סופר", שהלשון היא כמו עט, כמו שעט אינו יכול לכתוב ללא טבילה בדיו, כל הלשון אינה יכולה לדבר ללא טבילה במשקה.
ג) הרבי מזכיר תמיד שהמשקה הינו "משקה המשמח". התנאי להתוועדות חסידים הינו שמחה, וכדי לזרז את השמחה שותים משקה שפעולתו בעניין השמחה מוכחת….
אהבתיאהבתי
יפה. אגב, טעית שכתבת שלדעת הסוברים שהרבי נפטר הסאגה נעצרה. אין זה נכון, ואקדים: תורת החסידות מתייחסת לכל האירועים החל מבריאת העולם, הירידה למצרים, היציאה, מתן תורה וכו' וכו' הכל כחלק מהמהלך לתקן את העולם, להאירו ולהביא את המשיח והגאולה לעולם. ולכן, תהליך זה אף פעם לא יכול להיעצר, אין פאשלות, הכל מכוון מלמעלה, לפעמים הרכבת נוסעת יותר לאט, או אפילו פונה לכיוון הפכי, אבל הכל מוגדר, ברור ומסודר ובסופו של דבר הכל מוביל לגאולה.
אביא לכך דוגמא: לולא נשתברו הלוחות הראשונות, עם ישראל לא היה מקבל את התורה שבעל פה,כך שלמרות שעצם המעשה של השבירה הגיע ממצב רוחני נחות, בכל זאת התוצאה היא חיובית. כך התייחסותה של חסידות חבד לכל המושג של מצוות ועבירות, למרות שצריך זהירות גדולה בנושא, כי אחרת אפשר לסטות ולומר שטוב לעשות עבירות, בכל זאת הנקודה בקצרה היא שעצם העבירה הוא לא טוב, אבל אומרים לאדם, שלאחר שעשה את העבירה שידע שהכל מכוון מלמעלה, והבחירה החופשית של האדם אינה בסתירה להשגחה הפרטית שקיימת בכל פרט ופרט [זה נושא בפני עצמו] ולכן, גם מעשה החטא מכוון הוא, אל לך ליפול לייאוש, אלא עליך להתעודד ולהתקדם, שהחטא יהיה מנוף להתגברות ולהתקדמות הלאה.
אהבתיאהבתי
אתה בהחלט צודק. התפיסה של חב"ד לגבי ההיסטוריה והאתיקה היא דיאלקטית, וישנן ירידות ועליות, וירידות לשם עליות וכו'. לכן הסאגה בה' הידיעה לעולם לא תסתיים. התכוונתי בטקסט רק לסאגה של הרבי הספציפי הזה וטענותיו למשיחיותו.
אהבתיאהבתי
למיטב הבנתי, גם לסאגה של הרבי אין אקט של סיום בג' תמוז. כיון שביום קבלת נשיאותו (י' שבט 1941) הצהיר הרבי מפורשות שדורנו הוא דור השביעי (היינו מר' שניאור זלמן בעל התניא) ולכן תפקידנו בדור הוא להביא את משיח בפועל. ע"ד משה רבינו שהיה הדור השביעי מאברהם אבינו, שהוא היה זה שבפועל הביא את מתן תורה לעולם, קרי: חיבר אלוקות לעולם. ולכן כל עוד לא בוצעה המטרה, אין הדור הסתיים, וזהו תפקידו של הדור עדיין. ובזה לא יכול להיות כל שינוי. כי ענין זה עומד בעצם מהותו של הדור, ולא פרט או הקצנה.
זוהי גם הסיבה שאין ממשיך לרבי, למרות פטירתו: זה גופא שאין ממשיך, הוא מכיון שדורו של הרבי ממשיך עד שהגאולה תבוא בפועל לעולם.
תפיסה זו היא רווחת בכל חסידי חב"ד, ואם תמצי, יש לה מקום גם בדברי הרבי במשך השנים.
לאחרונה אף ראיתי התייחסות משיחית אפי' לכך שהרבי ניסה לפעול שהגאולה תבוא ישירות לנשמות בגופים , וללא כל הפסק של פטירה. כך אני שמעתי פעמים רבות מתלמידו המובהק של הרבי – החוזר הרב יואל כהן, שוודאי אינו נמנה מן המשיחיים שבחב"ד.
אהבתיאהבתי
אתה מבין שהפרשנות הזאת תלויה בכך שאנחנו מאמינים למה שהרבי אמר, והרי אני מייחס את סיום הסאגה למי שכבר לא ממש מאמינים, משום שהם מבינים שהרבי טעה כשרמז שהוא המשיח, משום שהם מקבלים את העובדה שהוא נפטר.
מה שכן, מאז שכתבתי את הדברים הלך והתחוור לי שמספר הבלתי-משיחיים בחב"ד הוא למעשה אפסי, ושכמעט כל החסידים מאמינים (ברמות ובצורות שונות) שהוא המשיח.
במאמר האחר שהדבת אליו הפנתי אותך לעוד רשימה שלי שאולי תעניין אותך:
"התיאולוגיה המיסטית של הרבי מליובאוויטש"
בבקשה:
http://www.notes.co.il/tomer/44634.asp
אהבתיאהבתי
תראו את כל המסוממים והשיכורים מכפר חב"ד מול הבחורי חמד ההוגים על התורה בישיבות הליטאיות ותראו מי צודק
אהבתיאהבתי
מובא כאן שיר דמיוני "ואמרתם מות לגוי
לייזר שך ימח שמוי". אני בחב"ד כבר משנות ה80 ומעולם לא שמעתי שיר כזה. זהו פרי דמיונו של פרסיקו או של מישהו שעבד עליו…
אהבתיאהבתי
מסוממים יש בבני ברק והרבה וכן אלימים ושיכורים. בחורי החמד מפוניבז זורקים סטנדרים על רבנים ומורטים להם את זקניהם..
בנוגע לדבריו של הבר מינן אלעזר מנחם מן שך נגד חב"ד: עצם שימושו של שך במונח האנכרוניסטי "כת" כלפי חסידי חב"ד, מונח שלקוח מהטרמינולוגיה האנטי-חסידית מלפני 200 שנה, מראה על שנאתו הליטאית [אותה ינק מחלב אמו בליטא] ודעותיו הקדומות כלפי חב"ד [שהושפעו גם מאהרן קוטלר, שונא חב"ד נוסף שהיה מאוד מקורב אליו]. גם התנגדותו ללימוד התניא, מראה על שנאתו לחב"ד. שנאה זו הבאה מחמת קנאה, אין לה תרופה. שך דיבר על כך שהרבי מלובביץ' למד באוניברסיטה, אך האם לא ידע שה"ערוך לנר", הרש"ר הירש, ר' עזריאל הילדסהיימר, רד"צ הופמן, ועוד רבים מגדולי ישאל למדו באוניברסיטאות? ועוד דבר: שך הסתיר את העובדה המביכה שאשתו גוטל שך לא כיסתה את ראשה לאחר נישואיה ולמדה רפואה באוניברסיטת מוסקבה, ואף שימשה כסייעת לרופא-גבר [אכן, נכדיו של שך שיצאו בשאלה הם בגדר אוכלי שפנים וחזירים כהגדרת סבם]… ובצביעות אופיינית התלונן על כך שבחב"ד לא ישנים בסוכה [למנהג חב"ד יש צידוקים הלכתיים רבים כמובא בחבדפדיה בערך "שינה בסוכה"] בבחינת עשָו השואל למה לא מעשרים את המלח, אך עוסק בשפיכות דמים [ושך שפך את דמם של הרבנים חיים גריינימן, בנימין זילבר, דב לנדא, כל חסידי חב"ד, הלב שמחה מגור, ר' דוד פוברסקי, עובדיה יוסף והרשימה ארוכה כאורך הגלות. עם מי הוא לא הסתכסך, רבין היה קורא לו "שך המשכשך", ואני קורא לו "שך המסכסך"…]
אהבתיאהבתי
צא לבני ברק וראה כמה מסוממים ומעבדות סמים נחשפו שם לאחרונה. צא לפיצוציות ברמת גן ותראה בחורי חמד ליטאיים שותים לשוכרה. צא לתל אביב לחוף שרתון בשישי ותראה אותם שוחים עירומים למחצה בים, כשבאותה שעה בחורי חב"ד היקרים עוסקים במבצע תפילין.
אהבתיאהבתי
בחורי החמד של חב"ד הוגים בתורה בליל שישי כשבאותה שעה פראי האדם מישיבת פוניבז' עוסקים בהשלכת גביעי לבן על רבניהם, במריטת זקנים ופיאות והצתת עגלות אשפה ברחובות הערים החרדיוץ. סמים יש בבני ברק והרבה ואפילו מעבדות סמים. אלכוהול יש בבני ברק והרבה מבחורי ה"חמד" הליטאיים שותים אלכוהול. תראה איך הם משתוללים בפורים בריכוזים החרדיים כשהוודקה עולה לראשם הליטאי.
אהבתיאהבתי
אני חבד ,שמבין שמדובר באשלייה של אמת וטוב מצד האלה שמושפעים מהרבניים-שלוחים…..ככל שיודעים מה קורא בפנים,מבחינת האנטרסים הייחוסים…האיטרסיים הכספים….המובציה ללא בחירה אמיתית….מי שיבין בטח יבין….מצטער על טעויות שפת העברית….
אהבתיאהבתי
לפרש את המציאות על פי מהלכים אלוקיים, בסיסה הוא לא בתיאולוגיה חב"דית אלא בעש"טי, כדברי הבעש"ט שצריך אדם לראות בעולם בכל פרט את ההשגחה הפרטית שלו, לקשר ענף אל שורשו. וכל זה באדם פרטי, כאשר מדובר ב"נשיא הדור" (נשמה כללית) על אחת כמה וכמה.
בכל מקרה קראתי רבות ממאמריך ואני רואה בהם שגיאות קשות בהבנת החסידות בכללותה וחב"ד בפרט. (ממליץ לך ללמוד את המשך תרע"ב של הרבי הרש"ב כדי לקנות מבט נכון ויותר מדויק)
בכל מקרה צריך לראות את המהפכה היהודית שחב"ד חוללה בעולם (במיוחד בדור השביעי), ואת האוונגרדיות שלה בכל תחום ביהדות.
א.י.ס
אהבתיאהבתי
בחורי החמד של חב"ד הוגים בתורה בליל שישי כשבאותה שעה פראי האדם מישיבת פוניבז' עוסקים בהשלכת גביעי לבן על רבניהם, במריטת זקנים ופיאות והצתת עגלות אשפה ברחובות הערים החרדיוץ. סמים יש בבני ברק והרבה ואפילו מעבדות סמים. אלכוהול יש בבני ברק והרבה מבחורי ה"חמד" הליטאיים שותים אלכוהול. תראה איך הם משתוללים בפורים בריכוזים החרדיים כשהוודקה עולה לראשם הליטאי.
אהבתיאהבתי
ובקשר לכך ששך לא התקבל לישיבת חב"ד, ישנן עדויות על כך וכפי שמובא בספר "הרב אשכנזי". זו לא המצאה. היו דברים מעולם. השיר "אמרתם מות לגוי לייזר שך ימח שמוי" לא היה ולא נברא. זה פשוט שקר. איש לא שר שיר כזה מעולם בחב"ד.
אהבתיאהבתי
ובקשר לכך ששך לא התקבל לישיבת חב"ד, ישנן עדויות על כך וכפי שמובא בספר "הרב אשכנזי". זו לא המצאה. היו דברים מעולם. השיר "אמרתם מות לגוי לייזר שך ימח שמוי" לא היה ולא נברא. זה פשוט שקר. איש לא שר שיר כזה מעולם בחב"ד.
אהבתיאהבתי