למכור מדיטציה להודים לא קשה כמו למכור קרח לאסקימוסים, כי רובם מכירים רק את המילה ולא יותר. הסצנה הרוחְנית בהודו, בדומה מאוד לזו שלנו, מלאה בכוכבי קולנוע שגילו את האור ותפסו להם גורו ובהכרזות מלאות פאתוס על איך שהמדע המודרני מגלה – רק היום! – את מה שבוֶדות היה כתוב כבר מזמן. הניו אייג' ההודי, אם כן, הוא בִּיצה לא פחות רחבה, ופעמים רבות לא פחות רדודה, מזה המערבי, אולי עם ערך מוסף אחד: שכאן תרגול מדיטציה או יוגה נתפס כאיזו "חזרה לשורשים" ואפילו, שימו לב, התנגדות לאמריקניזציה!

כמובן שזה רחוק מהאמת: כמו הפיצה, שאולי הומצאה באיטליה אבל קיבלה את הוויתה כמזון מהיר באמריקה וכך חזרה להשתלט על ארץ-המגף, המדיטציה והיוגה אולי פותחו בתת היבשת ההודית אבל כל אחת מהן היתה צריכה לעבור אמריקניזציה ברוטלית לפני שתחזור לכאן ותקרוץ למעמד הבינוני ההודי, הרעב לרוחניות זמינה. כעת הן נמכרות כאן כאילו הן באמת מעשה ידי הלאום להתפאר.

אושו, ניטשה, וויוקאננדה

קחו למשל את אושו. מכל מני כיוונים הודיים עולה דמותו של הגורו הנודע, אולי הארכיטיפוס, אם לא הקלישאה, של כל גורואי הניו אייג' כולם. הוא נתפס כפילוסוף, ומפני שמוצאו הודי הוא מאומץ על ידי השכבה המשכילה בגאווה. דרכו הם מגלים את המורשת הרוחנית המפוארת שלהם עצמם, או לכל הפחות הצגה ראשונית שלה (וגם, לא פחות מרגש, רעיונות משוחררים ביותר על מין, שחלקם גם שייכים למורשת שלהם). אושו מצוטט בספרים שדנים על דת ורוחניות, שמו נישא לצד שמות כניטשה וויוקאננדה (מיד נגיע אל האחרון), ויש לו, פוסט מורטם, טור עצות קבוע בעיתונים שונים.

צריך להבין, כמובן, שמרבית ההודים לא יודעים על האופנישדות יותר משמרבית הישראלים יודעים על התלמוד. כלומר הם לא יודעים עליהן כלום. הם אמנם לא חילוניים כמונו, אבל המסורות שהם שומרים, לרוב באדיקות רבה מאוד, הן מסורות מקומיות ומצומצמות היקף. כלומר לבד מרמת האדיקות והאמונה (וזה לא מעט כמובן) אפשר להשוות את זה להדלקת נרות חנוכה אצלנו: זה שאנחנו שרים "מעוז צור" לא אומר שאנחנו מבינים את המילים.

יוצא שמערביים רבים, בעיקר אלה שבאים לכאן, יודעים יותר על ההגות ההינדית מרוב ההודים, ושהינדים רבים נחשפים לרמות היותר עמוקות של התרבות הדתית שלהם על ידי אושו. מכל מני כיוונים, כאמור, שמעתי וקראתי איך אושו העשיר את התרבות הרוחנית של ההודים, כלומר של המשכילים ובעלי האמצעים, ושמו מוזכר לרוב לשבח וברצינות רבה.

אבל אם נרצה להתחקות אחר שורשיו של הניו אייג' ההודי נאלץ להרחיק לסוף המאה התשע-עשרה, עם עלייתו לתהילת עולם של סוואמי ויוקאננדה. שמו המקורי היה נרנדרנאת' דוטא, וכבן למעמד הבינוני העולה בהודו הוא בכלל רצה להיות עורך דין, אבל כשפגש ב- 1881 את ראמאקרישנה פרמהנסה, אחד הקדושים הגדולים של הודו בכל הזמנים, חייו התהפכו והוא עטה גלימת נזורה. כמחפש רוחני הוא נסע בכל הודו ונחשף לעוני ולמסכנות, וכשלא היה עסוק בזה נהג להתחנן בפני הגורו שלו שיעניק לו חוויה של אחדות עם האל. לבסוף הסכים רמאקרישנה, ויוקאננדה ראה (זמנית) את האור, אבל מיד אחרי כן הגיע הרגע הבאמת המכריע של חייו: הוא נשלח ליצג את ההינדואיזם ב"פרלמנט העולמי של הדתות" שהתקיים בשיקגו ב- 1893.

אבל איך אפשר בכלל ליצג את ההינדואיזם? הרי יותר מאשר דת זו אסופה אמורפית של אמונות, כתות, מנהגים, חוקים ונורמות של התנהגות, אסכולות פילוסופיות שונות ואף סותרות וכמה מיליוני אלים ואלילים! וכאן נכנס הניו אייג': ויוקאננדה הציג את ההינדואיזם כאילו הוא כולו אדוויטה ודאנטה, כלומר כולו מכוון אל האחדות בין הנשמה הלכאורה פרטית של האדם והאלוהות האחת הכללית. אפילו יותר מזה: ויוקאננדה טען שזו בעצם מטרתן של כל הדתות כולן. הוא קבע שרק ההינדואיזם רואה את כל הדתות כשוות ומבין את המטרה המשותפת שלהן. הדתות כולן מובילות אל מה שהאדוויטה אומרת בפירוש: איחוד שלם ומוחלט בין הנשמה לאלוהות האחת. ואם האדוויטה כוללת את כולן, היא גם מעל כולן.

הוא זכה לתשואות. האמריקאים מתו עליו. הוא יצא מיד למסע הרצאות ברחבי ארה"ב. הוא הפיץ את גרסתו ליוגה ולפילוסופיה הודית. הבעיה, לא נעים לי לומר, היא שגרסתו, להערכתי, שטחית. זה לא נעים כי ויוקאננדה הוא אחד הגיבורים הגדולים ביותר של הודו המתחדשת: דרכו גילו דורות של הודים את מורשתם העמוקה. וחשוב הרבה יותר: דרכו הם היו יכולים להיות שוב גאים בה. במקום ההתבטלות בפני המערב שאפיינה את המשכילים ההודים לפני ויוקאננדה, במקום קבלת הדין הנוצרי-בריטי שהדת שלהם פרימיטיבית ואלילית ואימוץ הרציונליזם המטריאליסטי שהביא איתו המערב של המאה התשע-עשרה, יכלו הינדים רבים לזקוף ראשם בגאון ולהרגיש שלהם, דווקא להם, יש את הדת – והפילוסופיה – העמוקה מכולן. האדוויטה הפכה לספינת הדגל של הרוחניות ההינדית במסעה ללגיטימציה מחודשת בהודו ומחוצה לה, וויוקאננדה היה הקפטן על הסיפון. הבעיה היא שבשביל המסלול המהיר שבחר הקברניט נאלץ הצוות להיפטר מרוב המטען. וכך נולד הניו אייג' בהודו.

מה בין ניו אייג' ללאומנות

ויוקאננדה גם קשור למה שמתרחש כאן היום: החל משנות התשעים עובר על הודו גל מכוער של לאומנות ושנאת זרים. ויוקאננדה הוא אחד הקדושים של מפלגת ה- BJP, המפלגה הלאומית ההודית, שמעלה על נס את הדת ההינדית ומבקשת לחזור למסורת ולסלק כל השפעה זרה – ויחד עם זאת לפתח במרץ נשק אטומי. ושוב, איך אפשר בכלל "לחזור למסורת" ההינדית? כלומר, לאיזו מסורת? והאם החלוקה הנוקשה לקאסטות גם אמורה לעשות קאמבק? מסתבר שרק תפיסה ניו אייג'ית של ההינדואיזם יכולה להפוך את אוסף הדתות הזה למשהו אחיד, ודאי ודאי למשהו לאומי.

ה- BJP היא מפלגתם של רבים ממעמד הביניים העולה במהירות בהודו של ימינו, הודו שהולכת והופכת למעצמה כלכלית. ואותם בורגנים חדשים, שמונים כיום כעשרים אחוז מההודים (כלומר מעל מאתיים מליון איש) מחפשים, שוב, רוחנית ופילוסופיה בדת שלהם. והנה חזרנו אל אושו, שמצטרף אל ויוקאננדה (ועוד כמה כמובן) כאחד מנביאי הניו אייג' בהודו. ונביאים לא חסר, או יותר נכון, טוענים לנבואה. אחד כזה פגשתי לפני כמה ימים.

משחק הפירמידה

בעודי הולך ברחוב, בערב, תקע לידי מישהו פלייר ועליו הזמנה: "סמינר מדיטציה חינם" צעקה הכותרת, ותחתיה הובטחה גם "שיחה רוחנית" שייתן "מייסד Pyramid Spiritual Societies", מר בְּרָהָמָרְשִי פָּטְרִיגִ'י. "באמת הגיע זמן שאלמד קצת מדיטציה" חשבתי לעצמי, ותפסתי ריקשה לכיוון.

הגעתי בזמן, אבל אנשי ההפקה רק התחילו לפזר כיסאות ולתלות שלטי פרומושן. אז כל העניין התחיל קצת באיחור, אבל היי, זה הודו. בסופו של דבר היינו אני ועד איזה הונגרי באולם גדול עם כמאה הודים. הגורו עצמו נכנס בסערה ומיד התיישב ליד ההונגרי, ואני אולצתי להצטרף אליהם. מצלמות הבזיקו והיה ברור שתמונת הגורו עם חבר'ה מערביים זה דבר חיובי. פטריג'י אם כן ישב בינינו, והתחיל להסביר בבטחון רב ובסחבקיות כמעט ישראלית שבעצם קל מאוד להפוך לבודהה. צריך לתרגל מקסימום חודשיים, זה הכל. כן: הוא בודהה, ואיתו בחדר, הוא הצביע עליהם, היו עוד איזה עשרה מוארים ומוארות, כולם תלמדיו. מה שצריך לעשות, הוא הסביר, זה לעקוב אחרי הנשימה, כחצי שעה ביום. וזהו: הארה מובטחת.

אחרי שהוא עזב ועלה לבמה התיישבה לידי איזו דודה בסארי והסבירה לי איך עם השיטה של פטריג'י היא חופשייה לחלוטין מסבל, כי היא "יודעת שאני הנשמה הנצחית" וש"גם אם כל המשפחה שלי תהרג, אני לא אהיה עצובה". כי היא בודהה. טוב, אתם כבר מבינים מה היתה הרמה שם: מעל דוכן הנואמים ירה פטריג'י סיסמאות בנות ארבע מילים מקסימום ("צמחונות היא הדת שלנו", חברות היא הטבע שלנו", "מדיטציה היא ההנאה שלנו" וכו'), הבטיח הבטחות ("מדיטציה בתוך פירמידה מרכזת את האנרגיה"), הפריח חזונות ("עד 2012 כל העולם יעשה מדיטציה כזאת!") ומכר אשליות ("בעזרת המדיטציה אפשר לרפא כל מחלה!").

האם זה ניו אייג' הודי? ודאי. אבל מה שהופך אותו לכזה הוא לא עצם החריגה מהדת הממוסדת, משום שבהודו תמיד היו מורים רוחניים שפיתחו שיטות עצמאיות – ההינדואיזם תמיד היה, כאמור, גמיש ורבגוני מבחינת ההיצע שסיפק ואפשרויות הבחירה. אבל מה שיש כאן מתאפיין באותו רוח חפיפניקית של שטחיות והגזמה ניו-אייג'ית שאנחנו מכירים ממחוזותינו. אין כאן דרישה לשום מחוייבות אמיתית מצד הקהל (צמחונים הם כבר ממילא, להזכירכם), יש כאן סינקרטיזם, כלומר ערבוב ושילוב מכל הבא ליד (מדיטציה בודהיסטית, צמחונות הינדית, והפירמידות כמובן ממצריים), והתרגול עצמו הוא מדולל ביותר. מהבחינה הזאת אפשר לומר שפטריג'י עושה לתורת הבודהה מה שאמנון יצחק עושה ליהדות.

האמת, אני חייב לומר, היא שהאדם עצמו דווקא נחמד, ואני די בטוח שכוונותיו בסך הכל טובות. זאת אמנם הפרנסה שלו, אבל עקרון 14 מתוך 18 העקרונות המנחים של הפירמידאיים הוא שאין לסגוד לשום אדם, וזה כבר מגדיל את הסיכוי שהוא ימשיך, כמו עכשיו, להיות נשוי ואב לשתיים. הוא בברור קצת מכופף את האמת, אבל אנחנו הרי שמענו דברים מופרכים מאלו, וללמד אנשים להיות מודעים יותר זה כמובן דבר חיובי. הקהל בטירו', בכל אופן, אהב אותו. בקרוב הקורס בתשלום. לא נרשמתי. אני מקווה שלא אבדו סיכויי להארה מלאה.

[המאמר עלה היום באנרג'י. כמה מאמרים שלי על תופעת הניו אייג' באופן כללי אפשר למצוא כאן. מיה, אשמח אם תוסיפי או תתקני על הדברים במאמר הזה]