לא הייתי בכל העולם, אבל ככל שאני הייתי וראיתי, בבומביי מצאתי את המגוון הארכיטקטוני הגדול ביותר. צד אל צד יש כאן בניינים בסגנונות ל-ג-מ-ר-י שונים, ומכיוון שאין יותר מדי כסף לשפץ או לבנות מחדש, העיר היא מוזיאון מתפורר של ארכיטקטורה. הבריטים פשוט נתנו לעצמם להשתולל על חשבון כוח האדם הזול, והתוצאות לפניכם…

אז יש לנו באו-האוס

ועוד באו-האוס

וכל מני מבנים גותיים

עוד קצת גותיקה (האמת שאת תחנת הרכבת הענקית ויקטוריה/שיווג'י, שהיא ממש גותית רצינית עם גרגויילים והכל, לא צילמתי. סליחה)

ומשהו כזה, שאני לא יודע איך קוראים לו

וארט-דקו (קולנוע ארוס)

ארט-דקו? אולי זה ארט-נובו?

גם זה מעין ערבוב סגנונות, לא?

ומה סגנון בניין ה"בנק של הודו"?

וקקופוניה שבמרכזה מסגד ירקרק

ומפלצות מגורים מטורפות (שימו לב למזגנים)

וכמובן, הסלאמס. אזורי הסלאמס בבומביי מאכלסים מיליונים, והם מהגדולים והצפופים בעולם. לא מדובר במובטלים: "בית" בסלאמס בבומביי עולה לא מעט כסף ודרי הסלאמס עובדים למחייתם ולמעשה מייצרים לא פחות משליש מהתוצר הגולמי של העיר! העניין הוא שהאדמה בעיר כל כך יקרהף עד שהאנשים שלמעשה מתחזקים אותה לא יכולים לממן בה דירה!

ועוד מבט על הסלאמס. הגדילו את התמונה ונסו לגלות שלושה ילדים שמחרבנים על ערימת הזבל הזו.

ותראו כמה עצוב: בניין עתיק, יפיפה, שהוסיפו לו מבחוץ ומלפנים פיר של מעלית!

מלון הטאז' מאהל, הנחשב למפואר ביותר בהודו, בלילה.

"גייט אוף אינדיה", שנבנה על ידי הבריטים לזכר ביקורו של "הקיסר ג'ורג' החמישי" (כן, זה זה מרחוב קינג ג'ורג') בהודו בתחילת המאה העשרים. דרכו עברו ב- 1947 אחרוני חיילי הממלכה הבריטית שעזבו את תת-היבשת.

מי אלה שעומדים כמו שני שומרים אימתניים בכניסה לבניין הזה? כן כן רבותי, אלו כרובים. "וַיַּשְׁכֵּן מִקֶּדֶם לְגַן-עֵדֶן אֶת-הַכְּרֻבִים, וְאֵת לַהַט הַחֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת, לִשְׁמֹר, אֶת-דֶּרֶךְ עֵץ הַחַיִּים" כתוב בבראשית ג' כ"ד, אבל מה הם בדיוק כרובים? אם כן, התעלומה לולכת להיפתר עבור קוראי בלוג זה: ככה נראים כרובים!

אז מה יש לנו כאן? ראש אדם, גוף של שור, וכנפי נשר. כפי שאתם רואים, כם גם מעוטרים בזקן בבלי, ואכן מקורן של חיות מיתולוגיות אלה בבבל, שם הכירו אותם היהודים שהיו בגלות (שימו לב שעירוב של החיות האלו נמצא גם בחזון יחזקאל). אצל הבבלים (או האשורים? אני לא זוכר כרגע) הם נקראו "קריבו" ושימשו כשומרים של כל מני נפלאות.

אז האם גם כאן הם שומרים על עץ החיים? לא בדקתי.

מה שכן, שימו לב לסמל שמופיע על חזית הבניין: מי זה? הלא זה זרטוסטרה, הנביא הפרסי! אם כך, הבניין הזה נבנה על ידי הקהילה ה"פרסית" של העיר, כלומר המאמינים בדתו של זורואסטר (שמו השני). הם נדדו לכאן מפרס החל מהמאה השמונה-שרה. שימו לב שיש דמיון בין הסמל הזה לסמל של חברת המכוניות מאזדה. זה בגלל שהאחרון מבוסס על הראשון. לאל הטוב בדת הזורואסטרית קוראים אהורה מאזדה. לאל הרע קוראים אהרימן. זאת דת דואליסטית מאוד המציגה מאבק מיתי בין כוחות האור לכוחות החושך. כנראה שגם את הרעיון בדבר גן עדן וגיהנום קיבלו היהודים מהם.

המכבסה הידנית הענקית של בומביי. אחת העבודות שפתוחות ל"עולים חדשים" אל העיר, ובכל יום יש 500 איש שבאים לנסות את מזלם כאן. את הבגדים הם מסמנים בצורה סודית וכך יודעים מה של מי, ומכבסים אותם על ידי הצלפה על אבנים, תוך כדי עמידה במים. לא בריא לעור בכפות הרגליים ובידיים להיות רטוב כל הזמן.

במרכז העיר: חוות בופלו לחליבה. האדמה שהיא יושבת עליה שווה מיליונים, אבל הבעלים לא מוכנים לזוז.

הנה אחד מהחלבנים

לפעמים הייתי קם מוקדם, והמקום היחיד לשתות בו צ'אי לפני שש היה מסעדת הפועלים הזו. שימו לב לכמה פרטים מעניינים: ראשית, האדם ההוא ששותה את התה שלו מהצלחת. כך נוהגים כאן לפעמים: פשוט שופכים את התה לצלחת שבאה עם הכוס כדי לקרר אותו. במרכז השולחן: צנצנת ענקית של עיגולי גולב ג'אמו, ממתק טעים, צפים בתוך הרוטב של עצמם. על הקיר מאחור מקדשון לגנש, שידאג לעסק. ומעל הכניסה: תמונה של באבא ניטיננדה, קדוש מקומי והגורו של באבא מוקטננדה הנודע.

בבומביי ישנו בית בו גר גנדהי מ- 1917 ועד 1934. הבית משמש כמעין מוזיאון מקומי למהאטמה, ובין השאר מוצגות בו סצנות מרכזיות מחיי האיש והאגדה. בצילום רציחתו של גנדהי ביריות מידי הינדי פנאט. מה שמעניין הוא הכתובת שתחת התמונה. כתוב שם שכאשר "העופרת החמה טבעה בתוך בשרו הרך" של גנדהי, המיינד שלו היה "consentrated on God and he merged in him", כלומר גנדהי היה מרוכז כולו באל ולכן מיד התאחד עמו במותו. לכן, מסכמת הכתובת, הוא מת כמנצח, כפי שחי גם את חייו. אז זה מה שחשוב, וזה מה שמלמדים ילדים שוודאי באים לכאן בסיורי בתי ספר למיניהם: גנדהי אמנם נרצח, אך ברגע מותו התאחד עם האלוהות, ולכן למעשה צחק לרוצחו השפל. וגם אתם ילדים, לכשתגדלו, גם אם תהיו לוחמי חופש גדולים ותזיזו אימפריות שלמות ממקומן, זכרו תמיד לרכז את המיינד באלוהים, על כל צרה שלא תבוא.

ב- 15 לאוגוסט הודו חגגה 60 שנות עצמאות! בתמונה אופניים עם דגל הלאום. לרגל החג ערכו העיתונים, כמנהגם, סיכומים שונים. אולי תשמחו לשמוע שה"טיימס אוף אינדיה" בחר באושו ובקרישנמורטי כשניים מתוך שישים האנשים שהשפיעו הכי הרבה על הודו העצמאית!!! באותו עיתון מגלה סקר ש"94% מהנוער היו רוצים להיוולד מחדש בהודו". מדהים, לא? זה בעצם אומר הכל: מצד אחד הגאווה של האומה והאהבה לארץ, מצד שני הקשר העמוק לדת ולמסורת, שנלקח כמובן מאליו בסדר בעיתון שלוקח את עצמו ברצינות. תארו לכם סקר בידיעות ששואל האם כשאנחנו עורכים את התוכניות הכלכליות שלנו אנחנו לוקחים בחשבון שקרוב לודאי בשנה הבאה כבר יבוא המשיח. זאת הודו.