ביום כיפור לפני שנה הזמינו אותי שכני לארוחה מפסקת. דיירים רבים בשכונה השקטה שלי בקריית אתא עלו בשנות החמישים ממרוקו, וכך נהניתי מאוכל טעים במיוחד, שלאחריו יצאנו כולנו (כלומר הגברים של המשפחה ואני) אל החצר כדי לעכל. על פי השעון הצום כבר החל, ולכן התאפקתי לא להביע את תדהמתי בקול על כך שמארחי שלפו איש איש את חפיסת סיגריותיו והחלו לעשן בנחת. תוך דקות גם הובא להם גם תה מתוק מהמטבח. רבע שעה אחרי כן כבר היינו בדרך לבית הכנסת.
יהודה שנהב, בחציה השני של הביקורת שלו ב"הארץ" על האינציקלופדיה ל"תרבות יהודית בעידן חילוני" מספר על איך שסבתו, פארחה מועלם, ליגלגה על האבחנה, הנוצרית במקורה, בין דתי לחילוני.
היא היתה יהודייה אדוקה – אבל לא העמידה סייגים נוקשים להתנהגות. בארוחת ערב שבת, למשל, יכולים היו המסובים לעשן בנחת סיגריה לאחר התפילה. כדאי גם להדגיש, כי רוב מצביעי ש"ס אינם דתיים חרדים כמו הפוליטיקאים המייצגים אותם. לא בכדי, אם כך, כינו הסוציולוגים בישראל את המזרחים 'מסורתיים': הם ביקשו לעקוף, באמצעות קטיגוריה זו, את בעיית חוסר ההתמיינות של המזרחים לקטגוריות האירופיות.
שנהב אם כן מצביע על כך שמבחינה סוציולוגית אי אפשר למתוח קו ברור בין דתיים לחילוניים, ודאי שלא רק על פי יחסם להלכה. כפי שכתבתי, המושג של "דת" כתחום נבדל (גם אם מיוחס) בחיים היא המצאה נוצרית, ואילו ביהדות (ומזרחה) עבודת האל לא התקיימה במסגרת החיים, אלה החיים התקיימו במסגרתה. אבל דבר נוסף עולה מתוך דבריו של שנהב על סבתו: התפיסה, שהתקיימה ביהדות המזרח, שלא העמידה את הזהות היהודית של האדם רק על דקדוקיו ההלכתיים. תפיסה שבאירופה הבליחה לרגע עם תחילת תנועת החסידות, אבל שנחנקה מיד עם מיסודה של זו ושמאז הולכת ונעלמת.
ידוע לכל שבעבר שמירת ההלכה לא היתה קפדנית כבימנו – היא פשוט לא היתה יכולה להיות, כאשר שעונים, אם בכלל היו קיימים, לא היו מדוייקים, מוצרי מזון לא היו ארוזים הרמטית, לא בכל עיירת גויים היתה מסעדה כשרה או גדר שהפכה אותה כולה ל"רשות היחיד" בשבת, ולא לכל קהילה יהודית היה רב שהיה באמת תלמיד חכם. אולי זה מה שהציל את יהדות אירופה מלהפוך לגמרי לבדיחה. כי האפשרות לאדיקות פנאטית בדקדוקי הלכה התרחבה עם הזמן ועם הכיוון מערבה, וממש בימינו מגיעה לשיאה. וכמו שיאים רבים, גם זה מתאפיין בגרוטסקיות.
הלכה מסומסת
נדמה לי שהיה זה באנרג'י יהדות ששמעתי על זה לראשונה: שאלות הלכתיות ב- sms. הרב אבינר, מסופר שם, מקבל מדי יום "לא פחות מ-150הודעות סמס עם שאלות שונות ומשונות, כאשר בתקופות חמות כמו פסח מגיע מספרם ל-300. בתקופות נדירות ורגישות במיוחד כמו ערב יום הכיפורים וימי מלחמת לבנון השניה נסק מספרם ל-600 הודעות ביום."
ומה שואלים חיילי צבא השם?
אחת הפניות האחרונות, למשל, התקבלה מבחור שכתב: "אני יושב באוטובוס ליד איש חרדי שלא יושב ליד נשים והנה נכנסה גברת זקנה שאין לה איפה לשבת. מה לעשות? לקום?" (תשובה: "תן לה מקומך והוא יעשה כטוב בעיניו"). חייל שאל בזמן פשיטה על אחד הבתים ברמאללה: "האם אני יכול לגנוב מערבי סחורה שברור שהיא גנובה?" (תשובה: "לא, אסור לגנוב אפילו שגנוב"). במקרה אחר סימס לרב תלמיד צעיר ותמים מתחת לשלחן: "האם מותר לשקר למורה שהכנתי שיעורי בית".
מרבית הביקורת על התופעה בקרב המגזר הדתי, ויש כזו, נוגעת לעצלות שהיא מעודדת בקרב שומרי המצוות ("במקום לפתוח ספר, שולחים שאלה") ועל השטחיות ההכרחית של התשובות. משום מה לא שמים לב שהסכנה האמיתית בתופעה הזאת היא הפיכתה של ההלכה באופן סופי לקודקס יבשושי של חוקים, כאילו לא לעצב את החיים באופן חיובי, אלא לאסור ולדכא אותם היא באה. סכנה נוספת, חמורה עוד יותר, היא איפוסה המוחלט של כל יכולת חשיבה עצמאית מצד התלמיד: שימו לב שהשאלות המוזכרות מעלה הן כולן דילמות מוסריות. הנוסע באוטובוס, התלמיד התמים ואותו חייל (תמים גם הוא, אני בטוח, תמימות קדושה שכזו) מבקשים הדרכה רוחנית, כאילו הם לא מבינים לבד טוב ומה רע (כן: לא מה מותר ומה אסור, מה טוב ומה רע).
מנקודת מבט סוציולוגית אולי צודק שנהב וקשה מאוד להבחין בין "חילוני" ל"דתי", ועוד יותר קשה להעמיד את החילוניות כקטיגוריה עצמאית בעלת מהות נבדלת. אבל הייתי רוצה לתת הגדרה תיאולוגית פשוטה (וקצת פשטנית) למושגים הללו: חילוני הוא מי שאין לו קשר עם אלוהים (או כל מציאות שחורגת מתפיסת העולם כמחסן של חפצים). דתי הוא מי שיש לו. על פי ההגדרה הזאת אותם מסמסי הלכה הינם למעשה חילונים שומרי מצוות. אין להם שום קשר עם משהו נשגב. אין להם שום מגע עם מציאות שחורגת מהתפיסה האנושית הרגילה, המכאניסטית, האינסטרומנטלית, של החיים. הם בסך הכל מנסים להסתדר ולהפיק את המיטב מקיום שטחי ותפל, וההלכה מקיימת עבורם מערכת דטרמיניסטית של דת-נמלים, שרק השם משותף לה ולדת אמיתית. ואפילו לזה הם זקוקים לעזרה און-ליין.
כן: ברור שגם היום, מי שמעוניין בפתרון הלכתי לבעיה אקוטית הולך לרב ומדבר איתו. אבל נדמה לי שיחד עם "פרויקט השו"ת" ותקליטורי אוספי "כל כתבי הקודש" למחשב, המגמה של אוטומטיזיצה של ההלכה (ועל פי תפיסה זו: של היהדות) אינה ניתנת להכחשה. מתורת חיים, שמנסה לחדור ללב הפועם של הדברים ולענות על צרכים של קיום אנושי רב-גוני, הופכת ההלכה למטריצה מדוייקת שאמורה לכסות כרשת כל גבעה או פינה בחיים, ולמעשה, אבוי, ליישר את עקוביהם על פי אידיאל של התנהגות צייתנית ומכאנית. ומי שמנסה ליישר כך את החיים דומה לזה שמעדיף תעלת בטון על נהר שוקק – או אולי אפילו מעוניין בשלולית מעפישה.
אם נמשיך את קו ההיגיון (הצלול, הברור, המדויק כל כך) הזה, הצעד הבא כבר יכול להיות מענה-מצוות אוטומטי, בו לא רב אנושי אלא מחשב יישב בקצה השני של קו ה- sms הלוהט, ויקבע הלכות על פי תוכנה פשוטה (למי שמעוניין: הזדמנות לסטארט-אפ). ממילא ברור שכל שיקול אנושי זר לרב שלא רואה ואף לא שומע (וודאי שלא מכיר) את תלמידו. כבר לא צריך להסתכל על התמונה הגדולה, על אופי האדם והייחוד, שתמיד קיים, במצבו הפרטי. אין צורך להעמיק ולאפשר לו לנהוג כפי שראוי לו עצמו, על ידי מציאת פתרונות הלכתיים יצירתיים לבעיותיו היחידאיות; אין צורך לטרוח ולמצוא את שביל הזהב בין צרכיו לבין צרכי המערכת; בכלל: אין צורך לחשוב. יש רק לשלוף את "התשובה הנכונה" ולסמס אותה חזרה. יהדות שמתנתקת סופית מהאנושיות.
לכן התשובה הברורה לרובו-רב תהיה כמובן שומר-מצוותומט: רובוט צייתן (תוצרת יפן) שיתקשר עם מקור ההלכה ויקיים את המצוות קלה כחמורה. מכיוון שחשיבה, שלא לדבר על דבקות או כוונה, איננה כפי הנראה מרכיב חיוני בשמירת ההלכה, אותו שומר-מצוותומט יקבל עליו את התרי"ג, הר כגיגית, יעשה וישמע וידקדק בקוצו של כל יוד, ואילו בעליו היהודי יוכל בינתיים לחיות את חייו בשלווה. מי יודע, הוא אולי עוד יעמיק את הקשר שלו עם אלוהים.
אבל לא צריך לחכות. המדינה מלאה בשומרי-מצוותומטים. ויש מי שמעודד את קיומם. "'אני משתדל לענות בזמן לכולם', אומר הרב אבינר בחיוך. 'יש לי ברירה? אנשים פונים אלי בזמן אמת וצריכים תשובה מידית'". הייתי רוצה לחשוב שיש ברירה: להפסיק את עבודת המצוות האובססיבית הזאת ולהתחיל לעבוד את אלוהים. צעד ראשון בכיוון: ללמד אנשים לחשוב בכוחות עצמם.
לולאת האל 
בבר אילן מפתחים מחשב שאתה מכניס לו שאלה ואת התשובה הרצויה והוא ממליץ לך איזה רב לשאול.
אהבתיאהבתי
חיפוש אחר שביבים של מידע שניראה בסופו של דבר, על פני השטח, כמשהו שהתגבש לכדי השכלה כללית רחבה, אך בפועל אינו אלא מגע שטחי במאמרים קצרים שרובם אינם מוסמכים במיוחד?
לדעתי זה גם משהו שאפשר לשייך לנושא. אם כי הוא מתחפש יותר בקלות למשהו עמוק יותר, כביכול.
אהבתיאהבתי
מאוד יפה ורומנטי להיזכר שפעם היו שומרים מצוות לפי השמש ולא לפי השעון, לפי תחושה. אחרי הסיגריה שאחרי האוכל. תחושה של לארג'יות עם עצמך ועל פי כן גם עם אובייקט האמונה שלך או הקב"ה.
כאילו לא הייתה את הנוקשות הזו של "… שבת נכנסת עוד חמש דקות, מהר לקחת עוד שאכטה ולכבות את הסיגריה…"
וגם אהבתי את ההגדרה של דתי-חילוני. זו פעם ראשונה שאני נחשפת להגדרה כה יפה ומעודנת, אמיתית. לפיה יש הרבה דתיים שאינם יודעים שהם כאלה. אולי אפילו אני.
ולסיום, אני מברכת את אנשי העולם לחשוב באופן עצמאי.
יופי של פוסט, אהבתי גם את הקודם.
גמר חתימה טובה (-:
אהבתיאהבתי
אתה נוגע בנקודה מאוד כואבת שחיים סולובייצ'יק גם כותב עליה במאמר שלו על ההפיכה של היהדות לדת טקסטואלית וההתנתקות ממקור החיים.
בשבילי, כמי שמרגיש בתקופה האחרונה חיבור חזק לשבטיות ולטבע (גם אם אני מוציא אותם לפועל הרבה פחות מדי) זה מדהים כמה אנשים מסוגלים היום לקיים הלכה בצורה יבשה בלי להבין את הכוונה האמיתית של ההלכה שהיא הרבה פעמים פשוטה בהרבה וקשורה ישירות לחיים. אפילו מצוות הסוכות בעיני היא בעיני דוגמא למצווה כזאת.
במקום ללכת ולהיות באמת ארעי בטבע, בארצו של האל, אנשים בונים סוכה על פי כללים הכי נוקשים אבל נשארים בתוך הבית שלהם.
אז הדברים הללו התחילו לפני הרבה זמן אבל היום הם מגיעים לשיאים מגחיכים. ואולי דווקא מתוך שיאי הגרוטסקיות הזו תופיע לבסוף כמיהה להלכה חדשה כנה ואמיתית יותר.
תודה על הדברים היפים האלה,
עידו
אהבתיאהבתי
העובדה שאנשים דתיים צריכים לשלוח SMS כדי לקבל תשובה מהרב, ולא פותחים ספר, רק ממחישה עד כמה החילוניות גיבשה את עצמה כחלופה המהותית, כקטגוריית זהות תרבותית דומיננטית, ביחס לדת. הרי הניסיון למצוא תשובה לשאלות בחיים באמצעות הודעת טקסט פשוטה מצביע על סוג של מיאוס או עייפות ביחס לדת. זה מצביע על חוסר רצון של שולח ה-SMS להמשיך לנבור בקודקסים הלכתיים לגבי אינספור שאלות, ולחיות חיים פשוטים יותר – בלי שאלוהים נמצא כל הזמן מעל הראש.
ואפילו חבריך שלגמו תה ועישנו סיגריה הוכיחו שהם בסך הכל עושים את מה שהם עושים בשביל הפולקלור. הלא הם נוסעים בשבת, ברובם.
האמת היא שלא החילוניות היטשטשה אלא שהדת הפכה למעומעמת, שזהות הדתיים ביחס לחילוניים הפכה לאובסקורית. מחוץ לחומות הפונדמנטליזם, רוב הדתיים עסוקים באינספור שאלות ובעיות זהות.
אבל ניתוח שכזה סותר את שנהב, ושנהב לא מתעניין בו, כי שלילת הציונות תובעת דה-לגיטימציה שלה בהיותה תיאולוגיה, ולכן עדיף לדבר על טשטוש מוחלט. של קטגוריות.
אהבתיאהבתי
לילי תודה על הדברים. אני בהחלט חושב שיש הרבה אנשים שיש בהם רגישות דתית והם מגדירים עצמם כחילונים, והרבה "דתיים" שאין בהם שום דבר כזה לצערי. בשביל להיות דתיים לא צריך בכלל מושג של איזה מלך בשמיים. לפעמים מושג כזה רק הופך את החיים למסע עיסקי של מיקוח, שאין כאמור בינו ובין דת אמיתי דבר.
עידו, מעניין באמת אם אנחנו חוזים באיזשהו שיא של תנועת המטוטלת ההלכתית לצד הליגליסטי-יבשושי, שאחריו, או מתוכו, תבוא תגובת נגד בדומה לראשית החסידות. האמת היא שאני בספק, ולו משום שכיום יש ברירה קלה למי שמואס בחיי הלכה: פשוט לפרוק עול ולהפסיק לקיים מצוות. הוא לא מוגבל לחיים בקהילה יהודית מוקפת גויים, ולכן הוא לא חייב לחפש את הפיתרון בתוך היהדות. אבל נקווה שבכל זאת משהו ישבר וישתנה.
דוד, מעניין מאוד מה שאתה אומר על הדת המעומעמת, ואני מסכים איתך ש"דתיים" רבים לא מוצאים את המשמעות או המובן לחייהם בדת כפי שהיא נראית היום. ואם זה המצב אין ספק שהדת היהודית בבעיה קשה.
אהבתיאהבתי
הי מאיפה התמונה של משה הבובה? אם אתה יכול להפנות אותי ללינק לחנות הזאת, או שזה פשוט מגוגל ואני אחפש לבד
אהבתיאהבתי
לא נראה לי שיש כזאת בובה למכירה. לדעתי זה מה שנקרא "צילום אילוסטרציה". מצאתי אותו פעם באתר המצויין:
http://www.jewcy.com/
ובו כל מני מאמרים חביבים על ושל יהדות ארה"ב.
אהבתיאהבתי
מעולה, זה נמצא שם בחנות שלהם
רוב תודות
אהבתיאהבתי
הרבה "חילונים" שאני מכירה ביחס להלכה מחוברים מאד לנשמת כל חי. באופן אירוני ייתכן שהחזרה בתשובה האמיתית היא החזרה בשאלה: להתחיל לשאול את עצמנו שאלות מהותיות ולהתמודד, ליפול בדברי תורה כדי להבין אותם, במקום לחזור לתשובות המוכנות והממוכנות מראש. ואם כך הרי שאנחנו בדיוק על הדרך ו"המשיח" וואטאבר דאט איז, קרוב מאד. :)
אהבתיאהבתי
זה מאוד יהודי מה שקורה כאן
אמרה בת חורין את המובן מאליו
אבל באמת
מי יודע איזה ניצוץ יעלה מתוך תשובה אחת בכל הסמסים האלה שלובשים את המסיכה של מגעילות, מסיכה מאוד מוצלחת ואפקטיבית וגרועה מלשון גורעת משלוות הנפש ומה שנקרא אסתטיקה ובכלל בעע, אבל תכלס, או באופן הדיוטי, הבעע הזה שמתעורר בנו הוא בעייתינו. איטס אול אה ביג פלאן. אם מדובר פה באלוהים אז זה המצב. כל כך הרבה אשליות על פני האדמה ושכבות ושכבות בתוכן.
אהבתיאהבתי
תומר היקר,
אני מאוד אוהבת את איך שאתה כותב. אני כמעט אף פעם לא מסכימה איתך, אבל אני מזהה אצלך איכות גדולה. מקווה שתצא מלולאת הא-ל בקרוב, וחתימה טובה.
אהבתיאהבתי
אני? קרבת אלוהים לי טוב!
אבל אני שמח שאת אוהבת, ואפילו יותר מכך שאת קוראת למרות שאת לא מסכימה. תודה.
חתימה טובה גם לךו.
אהבתיאהבתי
אני מסכימה שהחיים האלו כל כך מקרטעים, כל כך רחוקים מהאידיאל, גרוטסקים, בטח. אבל לפעמים אני פשוט ממש ממש אוהבת את הקב"ה.
אהבתיאהבתי
אבל הרי זה בדיוק העניין: כל כך חבל לי שאותם שומרי-מצוותומטים לא באמת אוהבים את הקב"ה! שהם רק עובדים אותו אך ורק מתוך יראה! הרי ז-א-ת הטרגדיה!
אהבתיאהבתי
יותר נכון אינרציה.
אהבתיאהבתי
אם כי שם כמובן מקבלים הנחיות במדיטצייה, לא במוסר (ידיעה מאתמול):
http://www.vaildaily.com/article/20070920/NEWS/70918026
אהבתיאהבתי
גמר חתימה טובה!
אהבתיאהבתי
הרי במידה מרובה הדתיות מכאניות והתעלמות מהמציאות הרי אם מסתכלים על המציאות רואים שאין ממש צורך בחוקי הדת על מנת לקיים אושר מוסר או משמעות
ולכן מה נישאר? בנייה אובסיסבית של קפדנות (שמתוגמלת ביחס חברתי בחברה הדתית)
אגב לא אהבתי את הרדוקציה למי שלא מאמין בקיומן של דברים לא קיימם לכזה שמתייחס לעולם בתור מחסן של חפצים.
(ובערת אגב מראה את שורש הבעיה, ברגע שמיבנים שהאהבה תחושת בפלא כולן חלק מהעולם הזה שעצם ההגדרה של משהו שלא קיים בעולם הזה היא פרודקס אין צורך לחות בסתירה הפנימית של אמונה באלוהים
אהבתיאהבתי
הי תומר,
אני מניחה שאתה מכיר את הפתיחה של מסילת ישרים של הרמח"ל, אבל אם לא, מדובר בטקסט מופתי.
בפרק הראשון השני והשלישי הרמח"ל עוסק בשאלת הבחירה החופשית, לקיחת האחריות על הבחירה, והתפקיד של עצת חכמים בחייו של המאמין.
הפרקים הללו הם מפתח להבנה של החשיבה היהודית.
בקיצור, תהנה וחג שמח כמובן.
אהבתיאהבתי
אני מגדיר דתיות כאמונה בנשגב, במה שהוא מעבר לנתפס. במובן הזה גם למדע המערבי יש אלמנט דתי, בעיקר כשהוא מתיימר להסביר דברים שהם מחוץ לשדה תפיסתו. המפץ הגדול הוא סיפור מיתי יפה אבל לא יותר משכנע מכל סיפור יצירת יקום, ולמדענים אין הרבה יותר על מה להתבסס מלכל אחד אחר כשהם טווים את הסיפור הזה.
אהבתיאהבתי
אני לא למדתי את מסילת ישרים, ואכן זהו חור שאני חייב למלא בתוכן. תודה. אם אפשר להחזיר בהמלצה משלי, אז אתן לך כבר שתיים: ראשית, נסי לקרוא כמה פרקים מהספר "I AM THAT" של Nisargadatta Maharaj. בדיוק חיפשתי איזה לינק ולהפתעתי ולשמחתי הרבה מצאתי את כל הטקסט ב- pdf!!! זה טקסט נון-דואליסטי קלאסי, מהטובים שנכתבו אי פעם לדעתי, והנה הוא בחינם בקצות אצבעותייך! מה אפשר לומר? יש אלוהים:
יש ללחוץ כדי לגשת אל I_Am_That.pdf
אבל… בתוך עמי אני יושב, והיטב אני יודע שבעוד שהזמנות "לעשות שבת" אורתודוקסים יכולים לחלק ביד רחבה, הרי שלבוא אל חילוני לשבת הם לעולם לא יסכימו, שכן ה"דו שיח" שלהם הוא למעשה חד כיווני מאוד, שהרי להם יש את האמת ואף את כולה. לכן אני בטוח שבעוד שאת ממליצה, ואכן אני מודה לך על כך, לי לקרוא את הרמח"ל ז"ל, הרי שלא ממש תתלהבי מההמלצה שלי, ולא תקבלי אותה, אם אני לא טועה, ואני מקווה כמובן שאני טועה.
אבל אם אני לא טועה, הנה המלצה אחרת: לימדי לעומק את מורה נבוכים כולו, ואת פרק נ"א של החלק השלישי בפרט ובמיוחד. תגלי שהרמב"ם מדגיש בו שהמצוות אינן חשובות יותר, אלא פחות, מידע פילוסופי-רוחני בדרך אל האלוהים, ושהוא נותן שם שיטה משלו להגעה לידע כזה, היינו מדיטציה עברית למהדרין.
ובמילא רגוע, ברוך הבא!
אבל לדעתי יש, ראשית, למדענים יותר על מה לסמוך בבואם לתאר את היווצרות היקום, גם אם התיאוריה של המפץ הגדול רחוקה מלהיות לגמרי מבוססת. שנית, ואולי חשוב אף יותר: הם פתוחים לשינויים… המדע כבר פעמים רבות שינה את דעתו, וזה ייחודו: הוא מוכן לזרוק מיתוסים ישנים וחסרי שימוש לפח של ההיסטוריה (ואל תתחיל עם קוּן מיודענו, הרי בסופו של דבר זה רק מוכיח את טענתי).
אהבתיאהבתי
תודה על הפידיאף…
המצוות הן כלי להחזיק בו את האמונה. לא במיקרה המצווה שפותחת את עשרת הדיברות היא
מצוות האמונה, כי היא המטרה העליונה.
מי שהופך את האמצעי למטרה,נו, שיהיה בריא.
אגב גם הרמב"ן והמהר"ל מדברים על זה. המהר"ל יצא נגד קיצור שולחן ערוך כשהוא יצא, קראתי פעם.
אני לא חושבת ששולחי האסמסים בהכרח מחטיאים את המטרה, אבל הרמח"ל מסביר את זה הרבה יותר טוב ממני. ואכן, יש אלוקים:
http://www.shechem.org/torah/mesyesh/h1.htm
אהבתיאהבתי
היא המטרה העליונה? את מתכוונת לאותם מחשבות שאנחנו מאוד מקווים שהן אמת? לא נראה לי. אלו במקרה הטוב לא מזיקות. להועיל הן לא ממש מועילות. לדעתי זה לא ממש עוזר להאמין באלוהים. יש לדעת אלוהים.
אהבתיאהבתי
עניין סמנטי, אנחנו מדברים על אותו דבר לדעתי.
תסלח לי אם אני קרציה בנוגע לרמח"ל, אבל הנה ציטוט
"כי השלמות האמתי הוא רק הדבקות בו יתברך, והוא מה שהיה דוד המלך אומר : "ואני קרבת אלוהים לי טוב" ואומר : "אחת שאלתי מאת ה' אותה אבקש שבתי בבית ה' כל ימי חיי", כי רק זה הוא הטוב, וכל זולת זה שיחשבוהו בני האדם לטוב אינו אלא הבל ושווא נתעה. אמנם לכשיזכה האדם לטובה הזאת, ראוי שיעמל ראשונה וישתדל ביגיעו לקנותה, והינו: שישתדל לדבק בו יתברך בכוח מעשים שתולדותם זה העניין, והם הם המצוות.
אהבתיאהבתי
באמת עשית לי תיאבון לרמח"ל.
אבל רק דבר אחד: אני מסכים שהמצוות מסוגלות להיות אמצעי לאותה מטרה מקודשת. העניין הוא שאני יודע מעצמי ובשרי שהן לא האמצעי היחיד. ויש אנשים שעבורם ישנם אפילו אמצעים יעילים יותר.
אהבתיאהבתי
העניין הוא דביקות, קירבה. פיתוח של מערכת יחסים. ואהבת את השם אלוקך בכל לבבך זו מיצווה (מאוד מאתגרת). ֿ
אבל בשביל שזו לא תהיה מערכת יחסים חד צדדית, צריך להכיר אותו ולהבין מה הוא רוצה ממך.
אני גולשת פה להטפות מעצבנות… לקיים מצוות זו חוויה שאני לא יכולה לפרוט למילים. זה מסע אינדבדואלי לגמרי. לגבי הרמב"ם, אני לא חושבת שהוא מציע אלטרנטיבה לקיום מיצוות (בכל זאת הוא אחראי למפעל העצום הזה שנקרא משנה תורה).
אהבתיאהבתי
אני מבין ומעריך את חוסר הרצון שלך להכנס לעמדה מטיפנית. בואי נסכם שנמשיך לנסות להכיר אותו, ושיהיה חג סוכות שמח לכולם.
אהבתיאהבתי
מאמר משובח, משעשע ומדכדך גם יחד, וחשוב עד מאד (איך פיספסתי אותו כשהתפרסם?). אני מקווה שגם ה"לא משוכנעים" [אותם רובוטים שמחזרים על צג הנייד של הרבנים) מגיעים לכאן ועושים קצת חשבון נפש (מבלי להשתמש במחשבון, רחמנא לצלן)…
אהבתיאהבתי
אם ה"מסורתיים" שמתאר שנהב מאמינים כי רצון האלוהים מורה כי יהודים לא יעשנו סיגריה בשבת, וכי השבת מתחילה בשקיעה, אני לא רואה סיבה להתפעל כל כך מהעובדה שהם הרשו לעצמם לעשן סיגריה חמש דקות אחרי השקיעה. אנשים שבאופן מודע לא מתנהגים ולא שואפים להתנהג כפי שמורים להם הערכים בהם הם מאמינים – לא ראויים להערכה ולערגה, אלא לתמיהה רבתי.
ואם על הקטנוניות ההלכתית יצא הקצף, שמקפידה על חמש דקות קטנות – אם כך, היכן עובר הגבול? אולי נעשן סיגריה גם חמש דקות אחרי החמש דקות שאחרי השקיעה?
האנשים אותם אתה מבקר מאמינים כי רצון האל התגלה בתורה ובהלכה, ואת זה הם מנסים לקיים. הקשר הרגשי לאלוהים מופיע בתורה באופן מאוד מוגבל, אם בכלל.
לדעתי, חובת ההוכחה בעניין הזה חלה עליך, משום שאתה מניח כהנחת יסוד כי עיקר הדת הוא הקשר עם אלוהים, קשר שמתבטא באופן רגשי דווקא, ולא על ידי עשייה טכנית של מצוות. אם האלוהים עליו אתה מדבר הוא אותו אחד עליו הם מדברים, נראה לי שמפשוטו של מקרא נובעת דווקא השיטה שלהם.
אם האלוהים עליו אתה מדבר הוא אלוהים מסוג אחר, אותו אתה מרגיש בעצמך בלי קשר לאמיתות טקסט כלשהו או להתגלות היסטורית, הרי שאין זה כלל אותו אלוהים, ומה לך כי תלין על אנשים שעובדים את אלוהיהם בצורה בה הם חושבים שהוא חפץ?
אהבתיאהבתי
אני לא חושב שיש שום צידוק לדון את התופעה בהקשר הדתי – הגברת הנגישות והסיכון שבהגחכה מאפיינת גם טייקונים (שרי אריסון) וכו' וכו'
הקישור הבא הוא 'גול עצמי' מבחינתי כמעריך של הרב אבינר ושל בנט, כיון שאני מציב אותם זה לצד זה ומסתכן בהעצמת הלעג, אבל זה קיים בדיוק באותה מידה אצל לפיד, כץ, סלבריטאים, גם תמונות חושפות, כמו נוחי דנקנר (הגזים עם זה ח"כ דופרופסקי)
הנה דוגמה לאדם שאני אישית לא ידעתי על קיומו – גיבור ועשיר – גניאל לוין ז"ל http://www.myisrael.org.il/action/1148
והנה בנט ייבדל לחיים ארוכים 'נחשף' ו'מנמיך' – לדעתי בטוב טעם. סליחה על גסות חושיי:
http://www.holesinthenet.co.il/holesinthenet-media-story-3613
וגם הרב אבינר שיח' בדר"כ משיב כהלכה, גם לשואלים מטופשים/ות.
האם לא עשה כך הלל הזקן בסיפור היציאה מבית המרחץ המפורסם?
הלל… כ"כ שטחי ופופוליסטי!
מצטט את המדרש הנשמע לי לפחות רדוד כמו הקנטה בסמס:
מעשה בשני בני אדם שהמרו זה את זה. אמרו: כל מי שילך ויקניט את הלל יטול ארבע מאות זוז. אמר אחד מהם: אני אקניטנו! אותו היום ערב שבת היה והלל חפף את ראשו. הלך ועבר על פתח ביתו. אמר: "מי כאן הלל? מי כאן הלל?" נתעטף ויצא לקראתו. אמר לו: "בני מה אתה מבקש?" אמר לו: "שאלה יש לי לשאול!" אמר לו: "שאל בני, שאל!" – "מפני מה ראשיהן של בבליים סגלגלות?" אמר לו: "בני שאלה גדולה שאלת! מפני שאין להם חיות (מיילדות) פקחות." הלך והמתין שעה אחת. חזר ואמר: "מי כאן הלל? מי כאן הלל?" נתעטף ויצא לקראתו. אמר לו: "בני, מה אתה מבקש?" אמר לו: "שאלה יש לי לשאול!" אמר לו: "שאל בני, שאל!" – "מפני מה עיניהן של תרמודיין תרוטות?" אמר לו: "בני, שאלה גדולה שאלת! מפני שדרין בין החולות". הלך והמתין שעה אחת. חזר ואמר: "מי כאן הלל? מי כאן הלל?" נתעטף ויצא לקראתו. אמר לו: "בני מה אתה מבקש?" אמר לו: "שאלה יש לי לשאול!" אמר לו: "שאל בני, שאל!" – "מפני מה רגליהם של אפרקיים רחבות?" אמר לו: "בני, שאלה גדולה שאלת! מפני שדרין בין בצעי המים!" אמר לו: "שאלות הרבה יש לי לשאול ומתירא אני שמא תכעוס!" נתעטף וישב לפניו. אמר לו: "כל שאלות שיש לך לשאול שאל!" אמר לו: "אתה הוא הלל שקורין אותך נשיא ישראל?" אמר לו: "הן!" אמר לו: "אם אתה הוא לא ירבו כמותך בישראל!" אמר לו: "בני, מפני מה?" – אמר לו: "מפני שאבדתי על ידך ארבע מאות זוז!" אמר לו: "הוי זהיר ברוחך! כדי הוא הלל שתאבד על ידו ארבע מאות זוז וארבע מאות זוז והלל לא יקפיד"
אהבתיאהבתי