בעוד פחות מחודש, בינואר הזה, ינחת דיפאק צ'ופרה, המגה-גורו ואב כל הקואוצ'רים, לראשונה בישראל. צ'ופרה ינחה ערב על "מודעות כבסיס ליצירת המציאות" ויום אחרי זה ילמד אנשי עסקים (תמורת 1200 שקל לא כולל מע"מ) איך הם יכולים להגיע ל"מקסום הפוטנציאל" שלהם. כאשר באמתחתו רבי מכר עולמיים כ"שבע החוקים הרוחניים של ההצלחה", ו–“Creating Affluence: Wealth Consciousness in the Field of All Possibilities"ברור שהוא כבר מזמן מקסם את הפוטנציאל שלו.
כשמיליארדי דולרים מוצאים מדי שנה בארה"ב על פעילויות "אלטרנטיביות" שמארגנות חברות מסחריות, קשה להאמין שמדובר כאן רק ברצונם הטוב של המנהלים לפנק את עובדיהם. העובדה ששוק הסדנאות הרוחניות, ספרי ההדרכה והקאוצ'ינג הוא כל כך גדול ומסועף, ומנגד העובדה שכמעט איש מצרכניו אינו משנה ולו בנימה את אורח חייו בעקבות החשיפה אליו, מלמדות שתכליתו בסופו של דבר איננה העשרה רוחנית, אלא כפי הנראה משהו הרבה פחות מאתגר. משהו כמו הגברת התפוקה בעבודה.
בשונה מאוד מקבלת התשובות לשאלות הגדולות של החיים במסגרת הדת, שאילת אותן שאלות מתוך אותה מסגרת היתה תמיד מעשה חתרני. אדם שעירער על המובן מאליו מתוך מניעים דתיים נחשב סכנה לחברה, ולרוב – מאז ישוע מנצרת ועד יאן הוס – גם טופל בהתאם. כאשר הנביאים המקראיים מחו נגד השחיתות של הממסד הדתי וקראו למה שראו כצדק חברתי, דרושות היו מאות שנים עד שהיהדות תירגמה את זעקותיהם להלכה. שאיפות רוחניות, מאז האיסיים ועד הפרוטסטנטים, התגלמו כמעט תמיד לכדי עמדה לעומתית לסדר הקיים.
החתרנות של העמדה שהדגישה מוסר ורוחניות חיה כלפי הממסד הדתי והכלכלי החזיקה מעמד עד שנות השישים של המאה העשרים ועד בכלל. 'תרבות הנגד' אמנם געשה מתוך כיוונים חברתיים ופוליטיים, אבל את הצד הרוחני שלה לא ניתן להכחיש: העוינות ל"מערכת" כללה גם דחייה של הממסד הדתי היהודי-נוצרי, ופנייה מזרחה להינדואיזם ולבודהיזם. כוכבם הקורץ של היוגה והזן דרך, וקולם המפתה של מורים רוחניים לחש מכל פינה. להיות "רוחני" פירושו היה למרוד במצב הקיים, והזעם – קדוש או לא, זה עניין של השקפת עולם – חימם את הלבבות מליברפול ועד וודסטוק.
הזעם הזה שכך בשנות השבעים. במבט לאחור ייתכן ולא היה לו סיכוי אל מול כוחות השוק. לא בגלל שאלו האחרונים הם בלתי מנוצחים, אלא בגלל שהעקרונות שהניעו את אותו המרד היו בסופו של דבר בדיוק אלו שהניעו (מאז הרפורמציה) את הכלכלה. כשאתה קורא לאינדבידואליזם, ליצירתיות, לאוטונומיה וחירות, לניידות ופרטיות, אל תתפלא אם את התשובה תקבל דווקא מפיו של השוק החופשי, שגם יידע להתאים אותה במדויק לצרכיך – או להמציא בשבילך צרכים שאותם רק הוא יוכל למלא.
עד לשנות התשעים כבר היה הניו-אייג' (כך כידוע קוראים לאותו ערב רב של אמונות, פעילויות ומוצרים) תחום המוגדר בגלוי כ"פלח שוק", ואת המסע הרוחני היה ברור שעושים כחלק "אלטרנטיבי" של מסע הקניות. כעת, אולי לא לראשונה אבל לראשונה בכזו בוטות, פרקטיקות רוחניות משמשות באופן תדיר כשמן בגלגלי השוק. כאשר רובין שארמה מלמד אנשים איך להיות נזירים ולמכור את הפרארי שלהם (תרגום: איך להצליח בעסקים ולקנות לעצמם פרארי), והספר והסרט "הסוד", המבטיחים גם הם רווחה כלכלית תחת יומרה רוחנית הופכים לרבי מכר כלל-עולמיים, ברור שהניו-אייג' הפך לשפחתו של השוק החופשי, ועוד נהנה מזה.
הקוקטייל הניו-אייג'י מפתה את האזרח לצרוך "רוחניות" בצורה שמעולם לא התקיימה, כלומר כמוצר סינתטי ומעושה. האם מישהו, מתישהו, חשב שיש לו צורך לערוך "שחזור גלגולים"? ומה בנוגע ל"קריאת הילות" או "סדנת מיצים"? האם אי פעם בהיסטוריה האנושית הוצעו פרקטיקות כאלה, שלרוב (לא תמיד) אינן יותר ממוצרים המהונדסים מראש להתאים לחיכו הענוגה של הצרכן? מה שקרה כאן הוא ששדה הרוחניות עבר השתלטות עוינת על ידי הקפיטליזם, שכעת משתמש בסמליו ותכניו (ובהון התרבותי שקשור אליו) כדי למכור לנו מוצרים "רוחניים" שאנחנו כלל לא צריכים. מדובר אם כן בדת התפורה לפי מידת הצרכן, המכוונת ליצירת צרכים חדשים, בדיוניים, אצלו ומכירת ההזדמנות שלו לספקם, ושמטרתה לא לקדם את ידיעתו על עצמו, אלא אך ורק להעשיר את קופות מציעי השירותים.
וכמובן, אותן סדנאות ניו-אייג' שמארגנות חברות לעובדיהן, שאינן באמת לצורך התפתחותם הנפשית או המוסרית, אלא משמשות כשסתום חירום להוצאת קיטור שהצטבר בשעות עבודה בלתי-אפשריות. לא שחרור רוחני אלא שחרור של לחץ הוא העומד לפני מועצות המנהלים, שיודעים שאין להם ברירה אלא "לפנק" את עובדיהם הנרצעים. מציעי הסדנאות, המאמנים האישיים, הקואוצ'רים והמטפלים למיניהם (האיצטגנינים והמעוננים של ימינו, אותם נביאי שקר שתמיד ליחכו את פינכתם של השליטים) משתפים פעולה ברצון עם ההגיון האינסטרומנטלי המושל בכיפה ומאפשרים למנהלים פתרונות קלים שנועדו להמשיך את המצב הקיים. אותן סדנאות לא מעודדות התמודדות אמיתית של העובדים עם הבעיות שלהם, אלא להפך: מסיטות את דעתם מהסיבות האמיתיות לאומללותם ומוכרות להם שיקויי קסמים שיפיגו לזמן מה את מצוקתם. בכך הופכת גם הרוחניות, בתה הסוררת של הדת, לעוד סם אופיאטי שאיתו משכך הקפיטליזם את כאבם של ההמונים.
[עלה היום באנרג'י. למי שרוצה לעקוב אחרי נפתולי השערוריה-זוטה שבמיטת הטנטרה המקומית, הנה תגובתו של אוהד אזרחי לעניין, והנה רפיק פוסק את פסוקו. לבד מזה, כמה המלצות: ראשית, בלוג-אפוריזמי-הזן החדש והמדויק של חנן כהן, זה. שנית, בלוג חדש שנתגלה לי שלשום על "הרווח בין ההבנה לידיעה", ומהתרשמות ראשונית מדובר בלא פחות מאשר כותב מבריק ביותר, ועמוק. יצא חדש גם איזה וידאו של לארי בריליאנט, בעברו תלמיד של הגורו נים קרולי באבא, שמרצה בצורה מרגשת בפני עובדי גוגל על הסיבות להיות מאוד פסימיים באשר לעתיד האנושות, והסיבות להיות מאוד אופטימים.וברגע האחרון: שירה סתיו בפרודיה שנונה ובמקומה על קשקוש הניו-אייג' האחרון: "הסוד", היום במוסף "ספרים" של "הארץ"]
לולאת האל 
היתה לי מורה ליוגה אחת, תומר, שלקחה בעצמה קורס שלם במטרה שיסביר לה ויישב את דעתה בעניין הקונפליקט שבין המשנה הרוחנית שהיא מעבירה לבין סכומי הכסף האדירים שהיא הרוויחה בזמנו.
והיא אכן חזרה מהקורס ההוא מיושבת בדעתה.
היא פגשה שם המון מורי יוגה עשירים כמוה, והתנחמה בהם, וכן שבה עם מיני סיסמאות על חשיבותו האנרגטית של הכסף בעשייה הרוחנית.
אותי כל זה בלבל מאוד, כי אין לי שום דיעה ברורה בנושא. אני כן יכולה להזכיר לתלמידי הודו, שאחת ממטרות החיים ההינדיות היא "ארטהה" – השגה וניהול נכון של רכוש. שלב שלם בחייו של האדם נדרש למיצוי כלכלי ונחשב לאבן דרך חשובה בדרך ל"שחרור".
חוץ מזה, כבר באופנישדות מודגש שוב ושוב ערכה החומרי של הידיעה על אודות האטמן והברהמן. לעתים היא שווה אלף פרות, לעתים תכשיטי זהב.
אתה חושב שזה מפחית מערכה?
אהבתיאהבתי
הבעיה שלי היא לא עקרונית. אני לא נגד פרנסה, אפילו פרנסה טובה. אני נגד "חוקים רוחניים להצלחה", כלומר שיעבוד השדה הרוחני, על ערכיו, אופקיו וטכניקותיו להגיון הקפיטליסטי על פיו "הצלחה" נמדדת בכסף.
אבל איכשהו יצא לי קצת זועם מדי המאמר, ואולי זה מסיט את הדעת מהעיקר.
אהבתיאהבתי
.
אהבתיאהבתי
אני מאמין (או רוצה להאמין) שבסופו של דבר גם המצב הזה משמש ככלי לקירוב האנושות לרוחניות ול"דתיות" (בניגוד ל"דת") ושבאותן סדנאות שומעים המשתתפים לפחות משפט אחד היכול לפתוח עבורם דלת לעולם זה שאינם מכירים.
אהבתיאהבתי
כל כך נכון שבא לבכות..
אהבתיאהבתי
הסברת יפה את הבעיתיות של כל חירטוטי הפסבדו-רוחניות הקפיטליסטית.
אני לפעמים תוהה אולי זה קצת שיפוטי ומתנשא להתייחס אליהם כך. כאילו, אנחנו יותר טובים. אנחנו רוחניים "על אמת". לא כמו כל ההמונים השטחיים האלה. אנחנו לא במיינסטרים. אנחנו מיוחדים.
לי לפחות קשה לנטרל לגמרי את הרגשת הבוז הזו, שיש בה גם אלמנטים של התנשאות. אבל מעבר לכך אני חושב שהראית שיש גם בסיס די מוצק להתקומם נגד הניכוס הקפיטליסטי. יש בזה משהו שמעוות לחלוטין את המהות.
מצד שני, יש את אלה שטוענים שעדיף קצת מכלום – שרעיונות מרחיבי תודעה חודרים ככה מתחת לפני השטח אל תוך ליבה של תרבות ההמונים.
אני לא יודע.
הם באמת חודרים? עוד בפולניה הייתי סקפטי.
אהבתיאהבתי
כסף הוא לפחות סוג של אינדיקטור מאוד מוצלח בעיני, גם אם אחד מתוך רבים.
מה שכן – כסף הוא לא הצלחה. לא ההצלחה עצמה.
וההבטחה להצלחה מזוייפת היא שמקוממת או מטרידה כאן, לדעתי.
אהבתיאהבתי
ראשית, בקשר להתנשאות, זאת באמת דילמה. אבל הרי כל ביקורת מכל סוג יכולה להיות נחשדת בהתנשאות, והרי ברור שיש דברים שצריך לבקר. צריך גם לשאול את עצמנו מאיפה בא הרצון שלנו לא למתוח ביקורת: האם מחשש לחטא היוהרה, או מאיזו נינוחות רגועה פסאודו-רוחנית, או אולי פחד, שאת שניהם יכולה בקלות לעורר בנו דווקא המערכת הקפיטליסטית. בשנות השישים זו בדיוק היתה הטענה של ההיפים למניהם: שהקפיטליזם מרדים את הציבור עם מוצרים מפנקים, ובכך נותן לממשל ובעלי ההון לעשות ככל העולה על רוחם, למשל לצאת למלחמה מיותרת (מלבד לאנשי הנפט והנשק) בויאטנם.
בקשר לחדירת המסרים, אני בעד. למשל, כשאני שומע את שוטי הנבואה שרים "אין אני" זה חביב עלי ביותר. הבעיה היא אחרת: ניצול המסרים הרוחניים (בגרוש) כדי להצדיק את ההגיון של הניצול וחוסר השוייון. כלומר לא עצם השימוש באותם אמיתות למחצה הוא הבעייתי, אלא השימוש בו כדי לשמן את גלגלי המערכת, שבסופו של דבר דורסת את אותם אנשים שהיא לכאורה מפנקת.
אהבתיאהבתי
מתכתב היטב עם הסגה ההיסטורית בין גבי ניצן לגדי טאוב:
http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArt.jhtml?itemNo=297565
טוב, זה שיהדות וקפיטליזם לא אמורים ללכת טוב, כבר ניסיתי להראות.
אהבתיאהבתי
לשים גם לינק למאמר היפה שלך על הקפיטליזם מול היהדות:
http://www.haokets.org/article.asp?ArticleID=2463
אהבתיאהבתי
אני מסכים איתך עם כל מילה!
חוץ מאולי לגבי דיפאק צ'ופרה שאני מאוד מעריך.
אני מגיע מהימים "ההם" שרוחניות היתה נדירה
ובאמת על הכסף מאוד לא דובר
אלא על אושר ואהבה ואכפתיות לאחרים..
בימים ההם היו פחות תקשורים מוזרים
פחות חמדנות לכסף ושאר שטויות.
אני בעד זה שהעידן החדש כבר לא יהיה חדש
אלא עידן מציאותי יותר. עידן האהבה.
לא עוד- רק רוחניות או רק חומריות.
שפשוט מה שהיה העידן החדש יהיה העידן הקיים.
כולנו צריכים להתאחד תחת מושג אחד- אכפתיות
ברגע שכולנו נקבל זה את זה כפי שאנחנו,
ונתחיל לפעול למען מטרה נעלה אמת,
אז כדור הארץ יתחיל לעלות על הגל.
כל עוד החשיבה היא אנוכית-
רוחניות או חומריות-
זה בעצם אותו הדבר.
להיות מאושר.. להגיע להארה.. להשיג כסף..
כל זה מעיד על- אני אני אני!
אבל-לדאוג לאחרים.. לדאוג שאחרים יהיו מאושרים
לעשות את הדבר שבו אני טוב שבאמת מועיל לעולם,
אלו הם כבר דברים שבאמת מתאימים למילה רוחניות
רוחניות אמיתית היא היכולת לראות מעבר
לראות את משמעות הדברים והסיבה שלשמה אנו חיים
אני מאוד ממליץ על ספרו של צופרה-
כוחם של צירופי המקרים"
מאוד מאוד טוב.
וגם ממליץ על הסרט- כוורת בסרט
מסיבה פשוטה אחת- שהוא מדבר על מה שכתבתי
אם כולנו נעבוד יחד-העולם יהיה בהחלט טוב יותר
כולנו צריכים להתחבר לרוח הזאת
להבין שלמצוא את האחד זה למצוא את כולנו.
ולא צריך לחפור כל היום בתוכנו-
אלא פשוט לעשות משהו למען האחר.
זהו זה תודה על המאמר!
חיבוק ויום טוב!
גיל :-)
אהבתיאהבתי
בכלל לא יצא לך זועם מדי.
המסחור של עולם הרוח הוא אחת הקטסטרופות של ימינו.
ומצד שני, גם הכהנים המצריים השתמשו בכל מיני מכאניזמים בשביל להרשים את המאמינים וגם הנצרות הייתה בהתחלה משהו חתרני והתפתחה די במהירות לכנסיות מושחתות.
אז אולי זה משהו שקורה לכל מי שמצליח. יש עדיין מקומות שבהם ניתן למצוא רוח אמיתית, לא סתם רוח ממוסחרת – אלא כזו שנוגעת באמת בעומקי הנשמה. ומקומות כאלה יהיה ניתן תמיד למצוא – כי הם הביטוי של הצורך האמיתי בקשר עם האלוקי. נקווה שכמה שיותר אנשים ילמדו להגיע לשם ולא למנצנצים המרשרשים של רוחניות הקפיטל.
עידו
אהבתיאהבתי
אני בדעה של דורון ממילאנו – ועוד יותר :-)
לדעתי המהפכה מתרחשת תחת רגלינו וטוב שהממסד הקפיטליסטי מאמץ אותה אל חיקו, כך שאף אחד לא מודע לגודלה.
עקרונות כמו איכות הסביבה, מזון אורגני, חיבור לעצמי ולאחרים, חיבור לטבע, ושלל תפיסות שונות ומשונות על מהות העולם והחיים, הופכים להיות סטטוס-קוו, בזמן קצר יחסית – בעיקר הודות למדיה החדשה – שהיא בעצם המהפכה הגדולה מכולן.
המדיה החדשה – שהיא המבשרת של עידן הדלי (תקשורת, הבנה והשראה) לעניות דעתי, תביא למהפכה בכל תחומי החיים. והמהפכה תהיה : "אמת". בסופו של דבר אי אפשר יהיה לעבוד על אף אחד בשום נושא (ואני מוכן להרחיב בנושא זה). והתגברותן של התנועות הרוחניות + הביקורות הלגיטימיות עליהן שעולות במקביל הן סימן לזמנים החדשים האלה.
חוצמיזה, כמו שאומר "הסוד", אם לא נחשוב שאין חדש תחת השמש, אז באמת יבוא יום חדש :-)
אהבתיאהבתי
כל העניין של של סיפוח הרוחניות לעולם הקפטילטי נראה לי מעודד באופן אישי.
לא בגלל שכך הוא מגיע להמונים,כי הוא לא מגיע להמונים או לפחות שום חלק של הרוחנית ששווה משהו.
אלא בגלל שכל הסיפור הזה נראה לי כמו ניסור הענף שעליו אתה יושב. אני מאמין שמערכת החשיבה הקפיטליסטית שרה כאן את שירה האחרון בנסיון נואש למשוך עוד קצת מתשומת ליבנו. והאבסורד שבדבר הוא שבמסגרת המאבק שאותה מערכת חשיבה עושה על חייה היא רק קוטלת את עצמה יותר ויותר, צוחקת על עצמה יותר ויותר, לועסת מעצמה יותר ויותר.
ולכן, ראוי שאותה רוחניות הזויה שמכריחה (!) אותנו להרגע, שעורכת הכרות ביננו לבין העולם הרגשי שלנו ולאחר מכן גורמת לנו לשנוא את עצמנו בגללו ולבסוף ללכת לעשות קניות כדי להרגע, ראוי שתתקיים. ולו רק כדי שנוכל לחזות במו עיננו איך החיה הקפיטליסטית אוכלת את עצמה לדעת וצוחקת על טיפשותה כל הדרך אל הבנק
נ.ב.
צר לי על ההתנשאות שעולה מהתגובה הזאת, אני בעצמי לא ידעתי שיש בי דעה כל כך נחרצת בנושא עד שכתבתי אותה.
אהבתיאהבתי
האם ניתן לקבל פרטים על המפגשים של צופרה בארץ
תאריכים,שעות, מקומות
אהבתיאהבתי
הפרטים כאן:
http://www.pac.co.il/chopra/
אהבתיאהבתי
האמת, נכנסתי כי הובטח לי ציטוט ממני הק' ברשימה הבאה של תומר. כשלא מצאתי חיפשתי משהו לקרוא בבחינת קריאה הבאה לידך אל תחמיצנה.
נו, בסך הכל מאמר מצויין ואופייני לתומר. אהבה וביקורת לניו-אייג', ניתוח טוב של תהליך הזנותיזציה של הניו-אייג' לתרבותה השלטת.
אבל מה, תומר כמו תמיד מפתיע גם בסגנון ובסימן המסחרי שלו: טעויות הכתיב.
וכך בקטע האחרון הבחור כותב מסיתות במקום מסיטות.
אהבתיאהבתי
תודה, תוקן.
אהבתיאהבתי
רוב, אפילו כמעט כל הניו אייג' בימינו הוא מזויף
אפשר לקטלג אותו אפילו כך, כי לא נשארה בו רוחניות, גם מי שפועל באמת ממניעים רוחניים, לא חסר לו פה ושם איזה מניע או תשוקה שעוד לא נקטלה אצלו בניגוד להיותו רוחני טהור
אהבתי מאוד את המאמר
כל הכבוד תומד
אהבתיאהבתי
הלוואי אצלי בעבודה היו מביאים סדנאות ניו-אייג' רוחניות כי בינתיים מביאים לנו את שרית חדד ואייל גולן. מדיניות עריפת הראשים והאיומים נתפסת כיעילה יותר להעלאת התפוקה של העובד ולא "פינוקים" כמו סדנאות "רוחניות"
אהבתיאהבתי