לפני שבועיים פירסם הוול-סטריט ג'ורנל מאמר על אוצר גנוז של מיקרופילמים שנחשבו אבודים, שמנציחים כתבי יד עתיקים של הקוראן. שנים חשבו שחבילת המקורות הללו נשרפה בהפצצה בריטית על מינכן ב- 1944, אבל למעשה הם הוחבאו על ידי חוקר קוראן גרמני שאחרי המלחמה משום מה בחר שלא להמשיך את מחקרו. כעת, כשהוא מת, נחשף המטמון (שכנראה באמת מכיל מקורות חשובים ביותר) והמחקר יכול להתחדש.
זה לא יהיה פשוט. מחקר מדעי של ספרי קודש הוא עניין נפיץ, ומעמד הקוראן באיסלאם הוא הרבה יותר מ"ספר קודש". כאן, באותו נושא, מצטטים את האינצקלופדיה של האיסלאם כאומרת ש"האנלוגיה הקרובה ביותר בנצרות לתפקידו של הקוראן באיסלאם אינו התנ"ך [כולל הברית החדשה], אלא ישו", כלומר הקוראן למעשה נתפס על ידי מוסלמים כנוכחות אלוהית בעולם, כהתגלמות פיזית של האלוהות. הוא לכאורה יצא מפי הנביא מוחמד בשלמותו כהתגלות אלוהית, ומהווה את הסמל והמוקד של האמונה המוסלמית מאז.
ומה אם יגלו עדויות לגרסאות שונות של אותה סורה? ומה אם יגלו שקטעים מסויימים מהקוראן קדומים יותר ממוחמד? ומה אם יגלו שורות שמבוססות בכלל על מזמורים פגאניים (או גרוע יותר: מועתקים מנוצריים או יהודיים) מקומיים? חוץ מהמהומות האפשריות, והרציחות, והפיגועים, וסוף העולם, יכול להיות לזה כמובן גם צד מאוד חיובי: אין כמו ספק במעמד האבסולוטי של האמונה שלך כדי להחדיר בך מעט צניעות ופתיחות לדתו של הזולת. אבל האם זה יקרה? האם אכן יעזו ללכת אל תוך שדה המוקשים האפוקליפטי הזה?
—
המקרא כבר מזמן עבר תהליך של דמיתולוגיזציה. מאז המאה התשע עשרה, ובעקבות עבודתו פורצת הדרך של ברוך שפינוזה, קם ענף שלם באקדמיה שמנתח את הטקסט המקראי וממיין אותו על פי מחבריו השונים. הסתירות הרבות והבדלי הסגנון בין חלקיו השונים של אותו ספר (ולפעמים אותו פרק) בתנ"ך הביאו חוקרים שונים לראות בטקסט מלאכת אריגה של מקורות שונים, "תעודות", שנשזרו יחדיו לכי טקסט אחיד על ידי עורך מאוחר. דוגמא פשוטה היא שני הפרקים הראשונים של בראשית, שמהווים שתי מסורות שונות של סיפור בריאת העולם והאדם.
מובן מאליו שראייה כזאת של התורה מטרידה מאוד כל מי שמאמין שמשה הוריד את כל החומש קומפלט מהר סיני, אבל זה מעולם לא הפריע לחוקרי המקרא, רובם גרמנים פרוטסטנטים, מלהמשיך ולפרק את הטקסט למרכיביו, וכך יש לנו היום כל מני מקורות של מקורות: J ו-E, P ו-D ועוד, ועוד היד נטויה. כך גם בברית החדשה, החוקרים יודעים לספר שישו ויוחנן המטביל לא היו ממש חברים אלא מתחרים, שיוחנן האוונגליסט הוא לא זה שכתב את "חזון יוחנן", למרות שהכנסייה חושבת כך, ושגם כמה מאיגרות פאולוס לא נכתבו על ידיו, וכיוצא באלו דברי כפירה.
—
אז מה בנוגע לחילול קודשי האיסלאם? כאמור, את הקוראן אף אחד עדיין לא ניתח, הוא נשאר שלם ותם, עומד נינוח בבתולי קדושתו שעדיין לא בותקו. גם מחקר האיסלאם באופן כללי נמצא בפיגור של שנים, אם לא דורות, מאחורי מחקר היהדות והנצרות, ונשאלת השאלה הפשוטה: למה? בשנותי באקדמיה הוסבר לי פעם מה העניין (הוסבר על ידי פרופ' מהתחום, ומשום שצוין במפורש שהדברים אינם לציטוט, נכנה את הדמות "מקור אקדמי בכיר"). לבד מהסיבה הברורה, והיא האיחור הרב במחקר שנבע פשוט משום שהאירופאים התעניינו קודם כל בחקירת (וגם בהריסת) המורשת הדתית שלהם, יש לכך שתי סיבות:
הראשונה היא אוריינטליזם, הספר והשיח שבא בעקבותיו. כידוע, ב- 1978 כתב אדוארד סעיד ספר על מחקר המזרח על ידי המערב, שעורר הדים רבים ולמעשה ביסס את הרושם שכל שדה חקר המזרח (תרבותו, עברו, דתותיו, כתביו) נגוע בגזענות, אדנות, קולוניאליזם ואימפריאליזם (פשפשתי בנבכי ההארד-דיסק ודליתי סקירה שכתבתי על הספר למקומון "כלבו" כשיצא תירגומו העברי של הספר בשנת אלפיים). סעיד השתמש במתודת ביקורת הספרות הפוסטמודרניסטית כדי לנתח ולפרק טקסטים מחקריים שבחר, החל מימי מסעות נפוליאון למצריים ועד לכיבוש הראשון של עירק על ידי ארה"ב, ועל ידי זה להראות שהשיח המדעי על האוריינט הוא בסך הכל "שיח" "מדעי" "על" "האוריינט".
תוך מספר מועט של שנים הספר תורגם למספר רב של שפות, הכה גלים וגרם כמעט לכולם להתרחק ממחקר המזרח כמו מאש. גם מי שהתקרב היה צריך להקפיד ללכת על קצות האצבעות ולא לפרסם שום דבר שעלול היה להכתים אותו ב"אוריינטליזם", מילה שכבר הפכה לגנאי ומשמעותה שובניזם מערבי תרבותי וראיית המזרח כפרימיטיבי. ברור שבתנאים כאלה קשה לערוך מחקר רציני.
הסיבה השנייה היא מוסלמים פנאטיים. שהם פשוט מפחידים. ואף אחד לא רוצה להסתבך איתם. ואם בגלל איזו קריקטורה סקנדינבית הם מתחרפנים אז מה יעשו לחוקר שאומר, ומבסס מחקרית, משהו לא מחמיא על מוחמד (ברכת אללה עליו ושלומו). יש סיכוי שהפעם זה יקרה, אבל המכשולים רבים, והדרך ארוכה. עד שתצא מהדורה מדעית של הקוראן כבר בטח יהיה שלום כולל במזרח התיכון. לא, אני לא רציני.
עותק עתיק של הקוראן
עותק עתיק של הקוראן
אגב, לבושתי אני חייב להודות שבעצמי קראתי את הקוראן רק עד החצי. זה היה אמנם לפני כמה שנים, ואולי התרגום לא היה טוב (שמעתי שזה שיצא לא מזמן טוב מאוד), אבל יש כמות מסויימת של פעמים שאני יכול לקרוא שמאיימים עלי באש וגופרית לפני שאאבד עניין. והקוראן מלא בזה (טוב, לפחות החצי הראשון). אבל משיחות עם אנשים שקוראים את הקוראן בשפת המקור, וכאלה שחפים (נראה לי) מהצורך האפולוגטי של רוב המאמינים להוציא את דתם ככליל השלמות, הבנתי שכפי הנראה מדובר באמת בטקסט מיוחד מאוד. יש לו ניגון משלו, כך אמרו לי, והוא עושה משהו לנפש. לא נותר לי אלא לקוות שזה נכון. זה בהחלט אפשרי, שכן הערבית הספרותית היא שפה עתיקה ועשירה מאוד, יותר עתיקה והרבה יותר עשירה מהעברית, ואם עם העברית אפשר לכתוב יצירת מופת כמו התנ"ך, ודאי שעם הערבית אפשר.
[יש עוד כמה מקומות פנויים בערב המיוחד עם ג'ק קורנפילד, שמסתבר שאני גם אנחה אותו. כאן אפשר לקרוא מעט מההקדמה לספרו "אחרי האקסטזה"]
לולאת האל 
מיטת קומותיים עם סלמן רושדי?
אהבתיאהבתי
1.
אם אני שומע נכון, אתה קורא את הקוראן. זאת אומרת, "קראת(י) את הקוראן רק עד החצי".
אני חושב שלא נכון לקרוא ספר קודש כמו ספר רגיל. כלומר, קראתי אותו.
צריך לקרוא בו. ולא למדוד מאיפה התחלת ולאן הגעת. דווקא את התרגום החדש (והטוב) התחלתי לקרוא מן הסוף. הסורות שם קצרצרות, הן מזכירות שירים, והן נגישות מאד.
הן יפות מאד מאד. זה יפה שבן אדם מתעניין מספיק כדי לקחת ספר לידיו ולקרוא.
אבל צריך לדעת איך. צריך להיות ענווים מאוד כשבאים לקרוא כתב קודש. הקוראן הוא כתב קודש.
(המוסלמים עדיין לא למדו להתייחס לזה בשלוות נפש. הרי גם לנו "אורייתא ישראל וקודשא בריך הוא כולא חד". כלומר התורה, והעם הם גילויים של האלוהות. של השם. אבל אנחנו למדנו לחיות עם זה, להתבדח על זה. יהודים, אתה יודע).
2.
למן חתימת התנ"ך ועד ברוך בנדיקטוס החכם עברו יותר אלפיים שנה.
רק אז יכולה היתה הדת להרגיש בטוחה מספיק כדי לעמוד מול ביקורת חילונית. (ועוד של החילוני הראשון, ועוד של הגאון הכי גאון מכולם, ועוד של החילוני שקורא לאושר הנצחי "אהבת אלוהים השכלית").
גם לנצרות לקח זמן להתבגר. את טקס ההתבגרות שלה היא ציינה בשחיטתם של שישה מיליון יהודים, ועוד כחמישים מיליון בני אדם אחרים.
גם האסלאם יתבגר יום אחד.
זה לוקח זמן. ויותר מכך, האסלאם נתון עכשיו תחת התקפה מוחצת מן המערב, והוא עצמו תוקף ומשתמש בטרור, ובזמן מלחמה אין פנאי להעריך את מעמדך, מצבך, מידת בגרותך. אתה נלחם.
לצפות מן האסלאם לעמוד בסטנדרטים של היהדות והנצרות כמוהו לצפות מילד בן שש לצאת לעבודה, לשלם מסים, להתגייס למילואים, להתחתן וכיו"ב.
הוא עדיין ילד, האסלאם. תן לו זמן, ותקופה של רוגע, ותראה.
3. אחלה רשימה.
4. קשה לי מאד עם השוואות בין שפות – זו עשירה יותר זו עתיקה יותר.
קשה לי עוד יותר עם השוואות בין העברית לשפות אחרות.
העברית מדהימה. מדהימה.
דווקא מיעוט מילותיה, תמציותה, אי-נזקקותה למלים רבות, דווקא עובדה זו מעצימה את כוחה עד מאד. מערכת השורשים הענפה, החכמה הטמונה במילים, והאופן שבו הן מגלות עצמן לזה שאוהבן. העברית (מלשון דבר שהועבר, נמסר) מתאימה לנפש היהודי. בתוכה היא חיה ויוצרת מופתים של ממש. לא רק התורה והנ"ך. ספר יצירה מותיר אותך משותק, ובהרגשה שאינך יודע דבר וחצי דבר מכל אשר קורה בעולמך, ויותר מכך, שאינך יודע כלום בעברית. דוגמאות לא יחסרו.
כך גם שפות אחרות מתחוללות בנפשות המתאימות להן.
הן צריכות ריבוי מלים ולזה הן קוראות עושר. זה בסדר.
רק לא צריך להשוות. כי זה לא שווה. זה שונה.
5.
שבוע טוב ולהתראות (אני קופץ ללונדון מתישהו, ורושדי גר שם כבר די הרבה זמן. נפגש במארבל ארץ').
אהבתיאהבתי
אתה צודק. הייתי יותר צעיר אז, פחות רגיש. ודאי שלא קוראים את הקוראן כמו רומן.
ואני גם מצפה בכליון עיניים ליום שבו האיסלאם (נאמר, כתופעה תרבותית – להבדיל ממוסלמים, שהם כמובן רבים ושונים) יהיה קצת יותר בוגר ורגיש. אבל שמע, היהדות היתה תחת מתקפה רוב מוחלט של שנותיה, והיא עדיין תחת מתקפה, בכל מני צורות. זה לא מצדיק ברבריות, ואני מכבד את המוסלמים מספיק בכדי לדרוש מהם להתנהג כמו בני אדם.
ובעניין השוואת השפות: כן, רציתי קצת לעצבן. אבל ברצינות, מיעוט המילים בעברית אותי לא מלהיב. הייתי מעדיף עוד איזה חמישים אלך מילה לפחות. אבל גם זה עניין של זמן אני מקווה.
טוב, אני חוזר לבונקר.
אהבתיאהבתי
חן חן על המאמר.
אני חושב שהתשובה לשאלה בראש המאמר נמצאת כבר בשאלה. יש ביקורת המיקרא כי כבר יש. ואין ביקורת הקוראן כי אין.
בקורת המקרא כבר מבוססת בצורה כזו שהמאמינים לא רואים את עצמם כמותקפים אישית או כנפגעים באופן ישיר. אבל אם יקום היום מוסד רישמי ויתחיל במחקר ביקורתי של הקוראן השאלה תהיה: למה? או למה דווקא עכשיו?
העולם המוסלמי יראה עצמו ואולי בצדק מותקף.
צריכים גם להפריד בין ביקורת הדת לביקורת הכתבים. אין קשר בין הדברים. אבל כמעט בלתי אפשרי לא לערבב בניהם.
מבחינת המאמין, ביקורת המקרא זה בדיחה. ובצדק. לכן גם אולי זה ילקח באופן פחות אישי. הפרמטרים המדעיים שביקורת המקרא מפעילה במחקרה נעים במישורים מרוחקים ומקבילים לעולם המושגים הדתי, ולכן הקומוניקציה בלתי אפשרית.
אם יבוא מחר משהו ויתחיל ללכת על מי הכינרת עוד לפני שתתיבש לגמרי אז כל היהודים יתנצרו?
אם מחר יבוא זקן לרחובות תל אביב ויוכיח באותות ומופתים שהוא הרבי מלובביץ האים שוחרי רחוב שנקין יחזרו בתשובה?
כמובן שלא. האמונה היא ציר מקביל למדע. או מגביל.
.
אהבתיאהבתי
אני שמעתי שהסתובב בעולם (וגם בארץ) חוקר עם צילום יחיד של כתב יד של הקוראן.כתב היד הזה היה העתיק ביותר שנמצא אי פעם. הוא ניסה לקבל מלגה לחקור אותו כמה שנים, ואף אוניברסיטה בעולם לא קיבלה אותו מפחד מהאיסלאם הקיצוני. זה נכון?.
אהבתיאהבתי
תומר, אתה קפיטליסט של מלים. נכון, היהדות היתה תחת התקפה ברבות משנותיה, זה לא נעלם מעיני כשכתבתי. אבל במישור אחר היא הפכה להיות מוגנת לחלוטין, משום שהנצרות נכסה את כתביה והפכה גם אותם לכתבי קודש מחייבים, וגם האסלאם הכיר בתורה ככתב אמת קדוש. אבל זה רק בגדר אולי. אני לא באמת יודע. ואתה צודק, צריך לדרוש מבני אדם להתנהג כבני אדם. אבל זה לא קל, וזה לוקח זמן.
חולי, אם מחר איש יצעד על מימי הכנרת, אז כל העולם
יתגייר
ולא להיפך.
אהבתיאהבתי
ראשית גלעד: לא שמעתי על זה, צר לי.
וחולי: יש משהו בדבריך על האיחור בחקר הקוראן שמזין את עצמו.
אבל אני לא חושב ששני המישורים של המדע והאמונה לא מתנגשים מדי פעם. נכון שעבור רוב המאמינים ביקורת המקרא לא משנה כלום (אם הם בכלל מודעים לה), וזה כי ממילא הדת אצלם לא פתוחה לדיון רציונלי ולא אמורה לעמוד בשום מבחן הגיוני. אבל יש הרי דתיים רבים שהרציונליות כן חשובה להם. נדמה לי שלייבוביץ', למשל, עשה מאמץ להפריך את ממצאי ביקורת המקרא. אנשים שחשיבה מסודרת חשובה להם צריכים בסופו של דבר להתייחס לממצאים הללו, וזה יכול להיות בעייתי בשבילם.
אגב, מעניין אותי לשמוע מה יש לקבוצה כדוגמת "בני ברוך", אותם מקובלים פוסטמודרניים, שמתיימרים להציג שיטה מדעית. הם שואבים הוכחות על גבי הוכחות (לרוב תוך עיוות הדברים, אבל לא ניכנס לזה) לקבלה שלהם מתוך מכאניקת הקוונטים ותורת היחסות, ומעניין מה הם אומרים על ממצאי המדע בתחום של ביקורת המקרא – או שמא הם משתמשים במדע רק כשזה נוח.
אהבתיאהבתי
נפגעתי… שמע, רק אציין שאין לי כמובן שום דבר נגד האיסלאם, שאני חושב שיש בו דברים רבים יפים ומרגשים, ושאני מכיר ומוקיר את תרומתו לאנושות. הייתי מגייס לצורך כתב ההגנה גם את ידידי הפלסטינים, אבל מה לעשות והם נוצרים : )
אהבתיאהבתי
אני מתלוצץ. התכוונתי לרצונך לעוד חמישים אלף מלים, כרצונו של הקפיטליסט בעוד חמישים אלף עובדים/דולרים/יורואים, וכו' .
אל תפגע לי.
אהבתיאהבתי
עברית – שפה שהגיעה מעבר הירדן.
אהבתיאהבתי
קודם כל בחכמים יהודים גרמניים כמו רד"ץ הופמן ורבי עזריאל הלדיסהיימר (רד"ץ יותר חשוב). וישנו כמובן מפעלו המהפכני של רבי מרדכי ברויאר על ספר בראשית שפירש את הסתירות כהתגלויות שונות של המידות האלוהיות. הפירוש נמצא בספרו פרקי בראשית. בעקבות הרב ברויאר קמה אסכולת פרשנות מקרא שלמה בישיבת הר עציון עם כתבי עת, ספרים ושיעורים:
http://www.herzog.ac.il/
אהבתיאהבתי
במערכת המקראית עבר הנהר זה עבר נהר פרת, מערבה לנהר פרת. עבר הירדן אינו שייך לענין מה גם שבמזרח הירדן דוברו שלושת השפות האחיות שאבדו אדומית, מואבית ועמונית ומעט צפונה משם האחות החורגת הארמית. ובאשר להוא שחסרו לו מילים בעברית, הנה ההזדמנות שלך – ייצר מילים חלק יתקבלו וחלק יעלמו ואם תצליח יהיה לך זכר שנים רבות אחרי שיכלה הבשר.
אהבתיאהבתי
הילת ימי תומר החכם
לא רק שלא באת לבקר אותי ולא רק שהפרת את הבטחתך לכתוב על מקימי אלא גם אתה ממשיך לכתוב בטעויות ועוד מתלונן שאין לעברית עוד חמישים אלף מילים.
תומר יקירי מה תעשה בעוד חמישים אלף מילים? תכתוב גם אותם בטעויות?
אה שכחתי, הנה הטעות שלנו: דהמיתולוגיזציה ולא דהמיטולוגיזציה. יפה אנו נראים המומחה למיתוס שלנו כותב מיטוס.
ועד כאן להיום, אם לא יהיה מאמר על מקימי אחשוף את טעויותיך בראש חוצות.
וזה מחוץ לקשרים שלי עם משמרת הצניעות שבררו אצלי על אותו לילה שלא באת לבקר.
אהבתיאהבתי
עומד אני לפניך ככלי מלא כלימה. מה אומר ומה אדבר, ואיך אכפר על "מיטוס" ושברו? אלפי תודות על התיקון ואלפי סליחות על שאני מאכזבך שוב ושוב, ושוב.
(ראשון אני מגיע לבקר, היום מקימי ב"ה)
אהבתיאהבתי
התחלתי(בעקבות מלחמת לבנון השנייה) לכתוב בלוג על הקוראן.
מוזמנים לקרוא ולהגיב.אני מודיע נראש מכיוון שאנגלית היא לא שפת האם שלי – הבלוג בהתאם…
אהבתיאהבתי
http://readquran.blogspot.com/
אהבתיאהבתי
אין ביקורת הקוראן, מכמה סיבות:
1. יש רק גרסה אחת ויחידה של הקוראן.
2. לא נמצאו סתירות לוגיות, מוסריות בקוראן.
3. נמצאו מאות פסוקים שיש להם הצדקה מדעית.
4. לא נמצאו סתירות לעובדות מדעיות שיש בקוראן.
5. חייו, פעולותיו ואמירותיו של הנביא מוחמד מתאימים לרעיונות הקוראן
6. לא ניתן לעסוק בביקורת קוראן מתורגם, אלא רק בשפה הערבית
7. הקוראן רציונלי ומתיישב אם עקרונות התבונה האנושית.
8. המוסלמים מתייחסים לדת ולתפיסת חיים באופן רציני וביחס של כבוד.
המחשבה שהמערב לא ניסה לערער את אמינותו של הקוראן היא מחשבה שטחית או מתנשאת. התשובה פשוטה: לא ניתן להעביר ביקורת על הקוראן.
אהבתיאהבתי
כל הקוראן מלא סתירות
1. פעם כתוב שהיהודים והנוצרים והצבאין הם בני עולם הבא ופעם כתוב שרק האיסלם מתקבל אצל אלוהים
2. פעם כתוב שרק לפני התפילה להמנע משתית יין ופעם כתוב איסור גורף על שתיית יין.
3. האיסלם אומר שהוא מאמין בכל הנביאים אבל מצד שני נלחם נגד כל הדתות שקיימות בעולם
[נראה שהכרזת האמונה בכל הנביאים נועדה כמס שפתיים כדי לקנות את ליבם של בני הדתות האחרות שיתקרבו לאיסלם, כי הרי אין באיסלם שום משמעות דתית לאמונה בכל הנביאים – זה רק ערך סנטימנטלי].
הקוראן הוא פשוט ספר תעמולה גאוני וערמומי וקנטרני וסכסכן שהצליח לתפוס את חולשות האנושות בצורה הטובה ביותר ויש אומרים בצורה השטנית ביותר עד כדי כך שהם מוכנים להתעלם מהסתירות הרבות שיש בו לטובת ההשפעה המיסטית הסוחפת שלו- זה פשוט יותר כייף להם לעופף במחשבה וברגש מאשר להשאר בקרקע הרציונליות
אהבתיאהבתי
יש בסיס כלשהו לטענה שערבית ספרותית "עתיקה בהרבה מעברית"? ממתי הטקסט המוקדם ביותר בערבית ספרותית שבידינו?
אהבתיאהבתי
אחרי שפירסמתי את זה הבנתי שזה באמת לא ברור שכך. קיבלתי תשובות סותרות ממומחים שונים, ובכל מקרה זה ודאי לא חד משמעי כפי שהצגתי את זה.
אהבתיאהבתי
הערבית של הקוראן היא להג הערבית של שבט קורייש, השפה הערבית היא השפה השמית החדשה ביותר.
אהבתיאהבתי
ביקורת המקרא התפתחה הרבה למעלה מ2000 שנה. מדובר על ביקורת נוסח, על זיהוי מחברים, על הגדרת הספרים החיצוניים, על ביאור מונחים וסתירות לכאורה. הביקורת הגרמנית ברובה, איננה אלא ביקור קל בתורת חזל. דהיינו, הם העעתיקו בעקביות גרמנית את. השאלות – גניבת מידע, והתעלמו מהתשובות. ביקורת המקרא ספגה ביקורת גם ברמה של הפרדיגמה. בין הייתר נטען שאינם מכירית את העברית וסגנונה. המזבח בהר עיבל, למשל, הראה שהמסקנות הכפרניות על ספר דברים היו מרחיקות לכת. פתאום המזבח האגדי וחוקי הפולחן יוצאי הדופן מופיעים במציאות.
למעשה ברוך הגאון למד ופיענח בצורה מרחיקת לכת את רמזי בן עזרא. ואין כל חדש תחת השמש רק התנסות בתולית ומאכזבת בתיאוריות מרחיקות לכת.
אהבתיאהבתי
אחרי מה ששמעת מהאנשים בעלי עמדה נטרלית ביחס אל הקוראן, האם לא חשבת ללמוד ערבית ולקרוא את הקוראן בשפתו המקורית?
תודה
אהבתיאהבתי
חשבתי על זה, אבל לצערי עוד לא הגעתי לזה.
אהבתיאהבתי
הערבית היא השפה השמית הארכאית ביותר – כלומר משמרת צורות שנעלמו מזמן משפות שמיות אחרות או נשארו מהם רק שרידים (למשל צורת ריבוי מיוחדת לזוג (חודש-חודשיים-חודשים)) – כשפה כתובה היא בין המאוחרות ביותר, עברית, ארמית, אמהרית ושפות שמיות אחרות נכתבו מאות שנים לפני שהערבית החלה להיכתב.
אהבתיאהבתי