10/4/01
מה שאני שונא בכל העניין הזה של המדיטציה, הוא אותו דבר שאהבתי כל כך בעבר: המדעיות שלו, המכניות שלו. יושבים, נושמים, מתרכזים וסוּן אינָף מגיע אלוהים.
ודאי, הוא לא מגיע לכולם, הוא לא מגיע תמיד, אבל בכל זאת, חסרה לי הפתאומיות של החסד הנוצרי, או האישיות של האל היהודי. דוד ידע מה שהוא אומר, כנראה, כשאמר שאני יהודי.
האני שלי בהחלט מפורר, ועולה השאלה האם אשאר שפוי בסוף הקורס הזה. אני בהחלט רואה איך פירוק כזה של האני יכול להיתפס כדבר מפחיד ושלילי. בקלות. כל ניסיון להתנגד יכול להיגמר במלחמה פנימית. חבל שאין פה גורו רציני לדבר איתו. האם להמשיך למדוט עוד את החצי וחצי יום שנותר?
היום בצהריים חששתי לשפיותי ממש. הציץ ונפגע. אז יצאתי באמצע מדיטציה אפילו ש"הייתי קרוב להארה" [כפי שסיפרתי לעצמי]. כל הכבוד לי.
כעת הכל די טוב. משהו קרה לי, כלומר אני בתוך משהו, או משהו זרק אותי החוצה או בלבלבלה. נראה כמה זמן זה יחזיק. כמובן שיש חשש שזה לא יחזיק. כבר נמאס לי מהקורס לגמרי.
[כדי להגיע לחלקים הקודמים של היומן ליחצו על "המוזיאון להיסטוריה פרטית" כאן למטה]
לולאת האל 
במבט לאחור, אחריי שעברת כבר כמה מסעות וכמה מדיטציות וחוויות כאלה ואחרות, אתה יכול להגיד בביטחון מלא שזה שינה בך משהו? כלומר, לא נשארת אותו תומר מלפני?
ה-"הייתי קרוב להארה (או ככה סיפרתי לעצמי)" שיעשע אותי מאוד.
הנה לינק למואר בשם ajja, אני בכל מקרה לא שמעתי עליו מעולם, אבל הוא בסדר.
יש ללחוץ כדי לגשת אל anandopanishattranslation.pdf
למרות שבגדול כבר בטח שמעת הכל, בכל זאת, יש שם כמה קטעים בהחלט מעניינים.
קצת דפוק האיש, מדבר כמו גולום, אבל ענייני וחכם. :-)
אהבתיאהבתי
אוהב את הקטעים האלו שלך, מלאי התירות הפנימיות והכלכך אוטנטים. הפסקה הראשונה מענינת לאור מה שכתבת בפוסט הקודם
אהבתיאהבתי
את כנות התיאור.
אהבתיאהבתי
חביבי,
כל השבוע אני קורא את הבלוג שלך ובהחלט מעריץ את עבודתך המסורה.
אני עובד בחדשות ופתאום אני רואה את פרוצפך מופיע על מסך הטלויזיה!
חזק :)
כל הכבוד.
אהבתיאהבתי
כדי שאקרא את זה, כדי שאקרא לזה בתוכי, נהדר.
אהבתיאהבתי
תודה על מה שכתבת לי בפוסט ההוא, על התקווה שבדממה. היא האלוהים שמחכה בחדר מלון, לא? אבל רוב הזמן קשה לי להקשיב לה.
זאת מין אפוקליפטיות שלאחר מעשה,
מה יקרה לאחר שהעולם יושמד ואני לא אזכה להיעלם יחד איתו, אלא אשאר לבד בלי אף אחד…
ומה שמפתיע אותי הוא איך מישהו שמודע לעצמיותו המפוררת עוזב את הכל ומפקיד את עצמו בידי ארץ זרה…
מה היתה רשת הבטחון שלך?
אהבתיאהבתי
בקשר לאלוהים, אני לא יודע אם הייתי עושה לו רדוקציה אך ורק לאותה דממה. לדעתי ברור שהדממה היא תנאי להופעתו, אבל האם היא זהה לו? לא יודע. אלוהים בסופו של דבר הוא הכל.
בעניין האפוקליפסה – ודאי ברור לך שמה שאת מכנה "אני" יושמד עם העולם! לא יהיה מי שישאר לבד כמובן. כל העניין של ה"אין אני" מאוד קשה לתפיסה מהצד הרגיל שלנו, שהוא הצד של האני. אבל זה ילך ויתברר. והמזל הוא שלא צריך לקפוץ אל קץ העולם בבת אחת. זה יכול להיות עניין מאוד מאוד הדרגתי : )
כשאני נסעתי להודו הרגשתי שאני פשוט חייב. הרגשתי שאין לי ברירה, שזה הדבר הנכון לעשות, הדבר הכי חשוב לעשות, ושאם לא אעשה את זה פשוט אחטא. אבל זה לא אומר שלא הייתי זהיר: למדתי הרבה על הנושא מבחינה תיאורתית לפני זה, היו לי מורים טובים שם שהדריכו אותי, ובאופן כללי תמיד לקחתי את הדברים לאט. מה קרה לי באותו קורס היה מאוד קיצוני, אבל שימי לב שבסופו אני בורח. גם ביום הזה שמוזכר כאן, אני יוצא מהמדיטציה באמצע כשאני מרגיש שזה יותר מדי. כלומר הייתי (ועודני) זהיר וסבלני בענינים האלה. בניגוד לכמה שיטות רוחניות, אני באופן כללי לא חושב שלחץ זה דבר טוב.
אהבתיאהבתי