לפני כמה ימים שמתי פתאום לב שלא קניתי מצות. ושמתי לב גם שאין בלבי כל כוונה לקנות מצות. שמתי לב שבניגוד לדרכי בשש השנים האחרונות, השנה אוֹכָל חמץ. ותמהתי לעצמי, למה זה. למה החלטתי השנה לא לשמור (לכאורה – את הבית אף פעם לא הייתי מנקה) כשרות בפסח. ונדמה לי שהצלחתי לנסח במילים את הסיבה.
צ'רלסטון הסטון. הוא השנה דווקא לא יאכל חמץ.
העניין הוא כזה: בשנים שעברו, גם מאז שקצת התקרבתי למסורת אבותי, לא לא-אכלתי חמץ כי "אלוהים רוצה". אני לא מאמין בזה. גם לא בתור איזושהי תרגולת רוחנית. התרגולות הרוחניות שלי הן אחרות. פתאום הבנתי ששמרתי (כאמור, לא בצורה מושלמת) כשרות מפני שרציתי להיות חוליה בשרשרת של המסורת הקדומה של העם הזה. ולמה זה? כי רציתי לגלות סולידריות עם אלו שלא אכלו חמץ לכל אורך ההיסטוריה, ובעיקר עם אלה שלא אוכלים חמץ בזמן הזה. כך, חשבתי, אתרום את חלקי לבניין הקהילתיות, ליצירת מעין הרגשה של אחווה. של עם.
וזה לא שמישהו היה רואה אם הייתי אוכל איזו פיתה, וזה לא שמישהו ראה שלא אכלתי, אבל המעשים שלי, כך הרגשתי, נמשכים מעבר לדקות המעטות שאני עושה אותם, ומטעינים איזשהו ערך בכל הקיום שלי, ועל כן בכל הסביבה שלי. וגם אם לא, בשבילי הם משמעותיים (טוב, אז אולי יש כאן מימד של תרגולת רוחנית בכ"ז). לכן לקחתי על עצמי לאכול בפסח מצות.
והשנה? השנה האורתודוקסיה הצליחה להוציא ממני כל חשק להיות איתם באותה קהילה. אני לא יודע מתי זה התחיל, ומתי עלתה אצלי ההרגשה שיש איזו הקצנה, איזו קשיחות שהיא על גבול הרשעות, או רשעות ממש. אולי עם בניזרי והפה המטונף שלו ביחס להומואים. אולי עם הסחטנות הכללית של ש"ס ובניתו מחדש של משרד הדתות. אולי עם החרם החרדי על שפע-שוק שהביא לסגירת סניפי AM-PM בשבת (לא שלא צריך לאפשר לעובדים יום מנוחה וכו', ודאי שכן). אולי עם ההתנפלות של התקשורת החרדית, הוולגארית כדרכה, על הרבנים הספרדים שתמכו ב"חוק המוות המוחי", שגרמה להתקפלותם המבישה של האחרונים. אולי עם התרעומת המג'וננת על זה שתתאפשר מכירת חמץ בבתי עסק, שגרמה לי להפנים את העובדה המדהימה שלפני זה אסור היה. אולי בגלל שכבר כמה חודשים אני לא יכול לקנות "סלטים" (טחינה, חצילים וכו') בסופר שלי כאן בקריית אתא, מפני שהמנהלים החליטו שזה לא כשר לשנת שמיטה, והם כופים את דעתם ודתיותם על כל השכונה, שמלאה ברוסים שבחיים שלהם לא שמעו אפילו את המילה שמיטה. אולי בגלל שמרדכי אליהו אמר (לא לראשונה, נדמה לי) שחיי יהודי שווים חיים של אלף ערבים. אולי המאמר המרגש הזה של רוחמה וייס על עוולות הלכות הנידה. וגם הפוסט הנוקב הזה של יוסי גורביץ לא עזר.
וזהו, אבדה לי כל מוטיבציה לָדבר. השנה חופשת פסח בשבילי היא גם חופשה מהקהילתיות עם החלק האורתודוקסי בעם הזה. שיהיה פסח שמח.
—
אבל בלי איזה דבר תורה לחג אי אפשר:
יצחק גרינברג הוא רב ותיאולוג יהודי אורתודוקסי אמריקאי. בספרו The Jewish Way: Living the Holidays הוא כותב שהחירות בפסח באה לידי ביטוי (בין השאר) בסדר עצמו, כלומר בכך שאנחנו פשוט יכולים לשבת בנוחות עם משפחתנו לשולחן:
היכולת לקיים משפחה, להנות מארוחה עם חבריה, לדאוג לה, להגן עליה – אלה מסממני החופש. עבד אינו יכול לקיים משפחה. השפחה זמינה לאדונה; זהות האב של ילדיה אינה ברורה. העבד אינו יכול להגן על ילדיו מלהמכר, או אף מגורל גרוע מזה. האפשרות לשבת בליל הסדר יחד כמשפחה ולשיר את שיר החרות היא עצמה הביטוי החזק ביותר של היותנו בני חורין. (עמ' 49, תרגום שלי)
האפשרות שלנו לדאוג לקרובינו, לתת להם מעצמנו (מזון, הגנה, נוחות), היא ביטוי של חירותנו. לולא היינו חופשיים לא היינו יכולים לעשות זאת. סעודת החג היא מימוש של חופש. את הנקודה היפה הזאת הייתי קורא גם מהסוף להתחלה: מי שלא מסוגל לדאוג לאחרים, מי שלא מסוגל לתת מעצמו, מי שיש לו אפשרות להעניק ואינו מממש אותה, הוא עבד. המצרים אולי לא רודים בו בשבטים, אבל הוא זקוק נואשות ליציאת מצריים.
שנצא כולנו, לאט לאט, מעבדויות קטנות לחירויות קטנות.
[ותנו לעצמכם מתנה לחג: קראו את הראיון של עמיר פריימן ורות גולן עם אדמיאל קוסמן, שעלה בבלוג של קוסמן (נדמה לי שהבלוג די חדש). קוסמן מבחין בצורה ברורה, יפה ולדעתי נכונה בין הפרדיגמות הגדולות באשר למקור הרוע של הנצרות, הבודהיזם והיהדות, ומספר גם קצת על עצמו. איזה תענוג. כמה שחסרים כאן יותר קולות יהודיים כמו של קוסמן (תודה לאסף פדרמן על ההפניה).]
לולאת האל 
נראה שבחרת לא לשמור כשרות ואז חיפשת סיבות.
כי סיבות למה-לא-להיות-יהודי-שומר-מצוות תמיד היו והגיוני שתמיד יהיו.
המאמר של רוחמה וייס מתעקש להראות רק צד של אחד של שמירת נידה. וחבל. כי יש לה גם צד יפה. יפה מאין כמותו.
וחבל שאין אפשרות לסקירת מתן בסתר של חובשי כיפה. וחבל שאין סקירת עשיית מצוות-לא-כתובות שנעשו ע"י הציבור הדתי.
וחבל שרק על מקרי ההתעללויות והגניבות (בכסף ובדעת) אנחנו שומעים בתקשורת.
(מצד שני, שמת לב לכמות ולאופי הטוקבקים תחת המאמר של רוחמה וייס? אה. תמיד אפשר לומר שאיזה רב גייס כמה ישיבע-בויז לכתוב טוקבקים מתנגדים)
לימדו אותי השנה זווית צילום חדשה של המילה "חוטא" ביהדות.
הלא אם יש משהו שקשה לו לחילוני, הוא המחשבה שמישהו יכול לקבוע עבורו מהו חטא (מעבר לחוקי המדינה האזרחית).
דרך הזווית החדשה, למדתי שחוטא הוא זה שחוטא למטרה, מחמיץ אותה (אה. פסח)ובכך חוטא לעצמו.
(באיזשהו מקום, האמונה שלי אומרת שאדם יכול לחטוא בסופו של דבר רק כלפי עצמו. ודאי שלא כלפי האל. כמו שאמרת, לו לא אכפת. לא אם אין שם כוונה)
חג שמח
אהבתיאהבתי
נראה לי שאת לא תופסת מאיפה אני יוצא: אני לא צריך סיבה כדי לא קיים מצוות. זה המצב הטבעי בשבילי. כך חייתי רוב שנותי. אני צריך סיבה בשביל לקיים. עכשיו תאמיני לי שאני מחפש, אבל לרוב אני לא מוצא. אגב זאת אפילו לא צריכה להיות סיבה רציונלית. מספיק ש"בא לי". אני מנסה להיות קשוב ללב שלי ולשמוע מה הוא לוחש. והשנה ממש לא בא לי להיות באותה קהילה עם כל מני חשוכים. אבל אל דאגה, זאת רק חופשה.
אהבתיאהבתי
גם אני מקפידה על הלכות פסח כדי לא לנתק את השרשרת. אני חושבת שכתבת יפה למעלה, שהמעשים שלנו נמשכים מעבר לדקות המעטות שנדרשות לעשייתם. אבל אני חושבת שיש גם דברים שיש להם תוקף רק באותו הזמן שהם מתרחשים, והצירוף של אלו ואלו (עם התוקף הנצחי וחסרי התוקף) עוזר להדגיש את נצחיותם של הראשונים.
מה שאני מנסה לומר ולא כ"כ מצליחה, זה שדווקא העובדה שאנשים הצליחו להמשיך ולשמור את הלכות הפסח, גם בזמנים שזה היה לא הגיוני או קשה או בלתי אפשרי, היא זו שמאדירה את חג הפסח ומנהגיו , ומדגישה את עובדת היותם של כל מיני "פורענויות" קטנות וגדולות, ארעיות וחולפות.
בכל מקרה שיהיה חג שמח ומלא חירות
אהבתיאהבתי
אם אנחנו נעזוב את המסורת, גם מעט השפויים שעוד שומרים אותה, הדת תישאר בידיים שהכי לא היינו רוצים שתשאר בהן. אני בכל אופן מתכוון דווקא השנה לשמור.
אהבתיאהבתי
ומצלחתי.
שנים שמרתי על כמה דברים שבעיני היו יהרג ובל יעבור. לא בגלל אלוהים ולא בגלל הדת אלא בגלל המסורת והעם שלי. לאות הזדהות עם אלו שהיו מוכנ ים להקריב את נפשם ובלבד שלא יאלכו חמץ בפסח וחזיר ושאר עניינים שעליהם הועלו למוקד.
ומעשי אלו שמינו עצמם להיות דוברי הדת ושליחי אלוהים עלי אדמות קצה נפשי.
חג חירות שמח ושהשנה באמת נצא כבר מעבדות (השטחים והדעות הקדומות והגזענות) לחופשי.
אהבתיאהבתי
"נראה שבחרת לא לשמור כשרות ואז חיפשת סיבות."
זה יפה איך במשפט אחד הדגמת בדיוק את התופעות שתומר מדבר עליהן.
אהבתיאהבתי
יכול להיות שהניסוח צורם.
אולי מוזר לי מה שתומר אומר כי קיום מצוות בעיניי זה לפני הכל עשייה אישית, הרבה לפני אקט קהילתי.
אולי כי יש לי בטן מלאה על העולם החילוני, על רבני העולם החילוני (חברות הפרסום, ומתי יראו את זה כבר), על חוקי העולם החילוני הכאילו לא כתובים.
אולי כי בזמן האחרון נשמעים יותר מדי קולות של שנאה כלפי הדת ומה שנחלש באמת זה האמונה.
אמונה, בסופו של דבר כמו מצווה, היא אישית. בכלל לא תלוית-קהילה.
כבר אי אפשר לדבר בטוב על הדת מבלי להיחשב מסיונר. אי אפשר לדבר בגנות הדת מבלי להישמע אפיקורס. אני תוהה איך אמורים לכנות את התופעה הזאת. אין לי שם. רק תחושה לא טובה.
אהבתיאהבתי
פשוט תגיד שנמאס לך מהיהדות, מהתובענות שלה, מהמצוות הנוקשות שלך וביחסים החד-צדדיים בין האדם לאל, שלא כוללים את כל ההארות שיש לך ביחס לפולחני האלילים שאתה נוקט בהם.
בסך הכל עוד אדם שהלך לרעות בשדות זרים וחיפש בהודו את התשובות. אל תתלה את גט הכריתות שלך ביהדות, שהרי מי שמעיין במאמריך יודע היטב שמבחינה רוחנית ואמונית, נפרדת מהיהדות כבר מזמן.
אהבתיאהבתי
אתה יודע, אחת ההגדרות המקובלות להבדל החברתי בין דת לכת, הוא שדת היא אינקלוסיבית, מנסה לכלול בין שורותיה כמה שיותר אנשים, ועל כן גבולותיה נזילים מאוד, ואילו כת היא אקסקלוסיבית, כלומר חבריה הם חוג מצומצם של חברים, קנאים לחוקיהם הפרטיים, ומי שלא איתם הוא מיד נגדם. על פי זה הסיינטולוגיה, למשל, היא כת מובהקת, למרות כל זעקותיה על היותה דת לגיטימית.
למה ההקדמה הזאת שבטח לא ממש מעניינת אותך? רק כדי לומר שאולי מה שנמאס לי ביהדות (ובהחלט לא ממנה עצמה), היא ההתנהגות הכיתתית הפנאטית שמאפיינת יותר ויותר מעגלים מהעולם האורתודוקסי. התנהגות שמובילה יהודי כמוך להשתלח במישהו כמוני, ובמקום לנסות לקרב רק להרחיק עוד יותר.
אה כן: זה, וגם ההתנשאות הבלתי נסבלת של רבים מהאורתודוקסים. חג שמח.
אהבתיאהבתי
לדידי, אינדיבידואליות (מאוזנת!!) היא הדת החדשה.
אהבתיאהבתי
גם אני שומר על מצוות אחדות, בדרכי, מתוך השיקולים שהעלית – ובכלל זה הימנעות מאכילת לחם בפסח.
אני מבין גם את השינוי בעמדתך, אבל לא שותף לו. מאבקי דתיים-חילוניים אינם דבר חדש. למרות הדיבורים הרבים, המוצדקים בחלקם, על כפייה דתית, הכיוון הכללי של הרחוב, מזה עשורים רבים, הוא לעבר החילוניות.
הזכרת את הטור של גורביץ' כאחד הגורמים לשינוי אצלך. אבל מכך שחרדי כלשהו ביצע מעשים שפלים אין להסיק דבר. גורביץ' תופס טרמפ על הסיפור כדי לנגח כדרכו את החרדים ואת היהדות. הדוגמה שלך מראה שזה אפקטיבי, אבל זו טכניקה מכוערת.
לגבי המאבק ב-AM\PM הפתוחים בשבת, בניגוד לחוק – יש הרבה סיבות לא-דתיות לתמוך בו.
אז אני כן אקנה מצות גם השנה.
חג שמח.
אהבתיאהבתי
רק דבר אחד: הטור של גורביץ, שאיני שותף כמובן לשנאת הדת שלו, מדבר לא על "חרדי כלשהו" אלא על הממסד הרבני, ומדובר ברבנים בכירים, שעשו מעשים שפלים. ראה בטור שלו, וכאן:
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3529402,00.html
חג שמח.
אהבתיאהבתי
על הפוסט היפה שנתן לי השראה והתוצאה:
http://www.notes.co.il/hanis/43126.asp
(לא יודעת איך עושים שאפשר יהייה להיכנס מכאן)
חג שמח
אהבתיאהבתי
אז עוד פעם תודה.
אהבתיאהבתי
התבלבלתי עם טור אחר שלו מאותה תקופה שסבב סביב פרשת התעללות בילדים אצל חרדים.
אהבתיאהבתי
ואני החלטתי השנה לאכול מצות. שכולכם תדעו! מה אני אוכלת! הרי זה נורא אכפת לכם!
ומכיוון שלאתר הזה אין מספיק קוראים, אני אפרסם גם רשימה בקפה דה-מארקר! שתדעו שאני אוכלת מצות! וזה צעד פוליטי ממניעים עמוקים! אני אשה נורא עמוקה! ואולי גם ניתן מודעה ב"הארץ" ובידיעות אחרונות, שכולם ידעו מה אני אוכלת, ולמה, ושלא נסעתי לאיטליה לאכול פסטה, ולא קניתי בושם בדיוטי פרי!ולא שכרתי בית בטוסקנה! ולא בישלתי מהספר של בת אילון! בכלל לא קניתי את הספר של בת אילון, וגם לא את הספר של דוד גרוסמן, אפילו לא במחיר מלא! קניתי מסחטת מיץ חדשה לעשות בפסח מיץ תפוזים, אתם חייבים לדעת מזה! ובסדר אני אוכל ביצה קשה, עם חסה! והייתי יכולה להמשיך, אבל אני צריכה לגמור לנקות את הבית, ועוד מעט שבת, ולוקח המון זמן להכין כבש,ואני כל כך מבולגנת, ועכשיו כולכם תזדהו אתי ותעריצו אותי!
אהבתיאהבתי
אפשר עוד כמה סימני קריאה? ככה זה לא מספיק ברור.
אהבתיאהבתי
וטלפנתי לחב"ד. הם דחו אותי.
הסיבה שהשתמעה היא, שהם חישבו ומצאו שאאלץ לנסוע בשבת ובחג, ויש סדר עדיפויות.
במקום זה הם הציעו לי לטלפן למישהו הביתה ולבקש להצטרף. הבהרתי שלא מתאים לי, ובזה נסתיימו יחסינו בארץ.
לשנה הבאה בקטמנדו
אהבתיאהבתי
להוציא לנו את הרצון להיות יהודים
אהבתיאהבתי
"השנה האורתודוקסיה הצליחה להוציא ממני כל חשק להיות איתם באותה קהילה".
השנה? איפה היית עד היום?
אהבתיאהבתי
דבריך הם רטוריקה מעייפת של אדם דתי-יהודי שמסביר לעצמו למה מי מאלה שהוא רואה בהם כבני עמו כופרים-בוגדים-תינוקות שנשבו וכו', ובפשטות מסרב להכיר בכך שלאחרים ישנן הבנות שונות משלו, שאינן דווקא פריקת עול מצוות לשם עריות וכד'.
באשר ל"עבודת אלילים", הרי שכל כולה הינה הגדרתה של הדת-העברית-יהודית על כל מה שמשתמע ממנה את כל שאר הדתות. עד היום אני תמה מדוע אוויר לא נחשב כעוד סוג של אליל. האם זאת משום שלא ניתן לנפץ אותו?
אהבתיאהבתי
אהלן
כאן פרסמתי תגובה:
http://www.notes.co.il/hoolly/43140.asp
אהבתיאהבתי
תודה, תומר, שאתה משתף ומעלה דברים לסדר היום, מעורר התבוננות בדברים, סימני שאלה וסימני קריאה.
עוד כמה שאלות שעולות תדיר בחג הזה ובאחרים:
לאכול מצות או חמץ? להעלות את זה לסדר היום של אחרים או לא? "לעשות מזה עניין" או לא?
לקרוא את ההגדה? כפי שהיא, כלשונה, על כל הקטעים הנוראים שבה?
להחליק אותה בשקט עד הסעודה וממנה או להתעכב ולפתח שיחה על כל מה שיפה ועל כל מה שאיני מזדהה אתו?
להתעקש או להתפשר?
להניח לאחרים לנהל את הסדר או לתפוס את מקומי?
לטעום מכל מה שמישהו שהכין הביא, או להקשיב לגוף ולעצור כשהבטן מלאה?
של מי החג הזה בכלל?
מיהו עבד ומיהי בת חורין, והיכן ומתי אני בוחרת לאמץ ולהשתחרר מזהויות, מזיכרון מדואליות ומדפוסים שלעתים משעבדים אותי?
מה מכל הבחירות וההתנהגויות הללו נעשה מתוך אהבה ובכוונות של שלום והרמוניה, ומה מתוך מאבקים פנימיים וחיצוניים?
שיהיה לנו חג משחרר, שמרבה אהבה, בהירות ושלום בתוכנו ועם זולתנו, עם או ללא "חמץ".
אהבתיאהבתי
אני חושב שנגעת בין הנקודות שהעלת בעקרון אחד מרכזי: עבור מי אני עושה את מה שאני עושה (או לא עושה וכו')? בשבילי או בשביל אחרים? בשבילי או בשביל אלוהים?
כשהייתי ילד וקראנו את ההגדה (פחות או יותר) תמיד חשבתי שהבן הרשע אומר: "מה העבודה הזאת לכם, להם ולא לו???" – כלומר שכל זה הוא הציטוט מפיו, והוא בעצם מתריס כלפי כל עורכי הסדר: על מי אתם מנסים לעבוד? אתם הרי עושים את כל הבלגן הזה רק בשבילכם (כסוג של תחביב אובססיבי), בכלל לא בשבילו (כלומר לשם שמיים)).
אבל חשוב לי לומר שהיה לי מאוד נעים ואפילו משמעותי השנה בסדר. יש בזה משהו, בכל זאת. לפחות בשבילי.
אהבתיאהבתי
מצות ודם (נידה) – קישור מעניין להתנגדות לאורתודוקסיה. קלאסי.
אהבתיאהבתי
ההבדל בינך לבין החרדים הוא שאתה מייחס לעצמך משקל כאינדיווידואל- וזה טרגי, זו הטרגדיה של החילוניות בעיני.
לא רק חרדים שומרים כשרות בפסח ובכלל, סביר להניח שאם לא היה לך בלוג ברשימות היית קונה מצות- כדי להזדהות עם הדורות אחורה או אפילו- דוועלד- עם עשרות אלפי המסורתיים שחיים במדינה הזו כמוני כמוך.
אהבתיאהבתי
אני מסכים איתך שיש מימד טרגי בהתייחסות אל עצמנו כאינדיבידואלים. בלי קשר לכך, הניסיון לנצל את דעותי והרגשותי הכנות כדי להציג אותי כרודף פרסום הוא ילדותי, ונראה לי שהוא אינו אלא מאפיין נוסף של ההתנשאות האורתודוקסית. נסה להתמודד עם טענותי ולא עם אישיותי.
אהבתיאהבתי
אף אחד לא האשים אותך ברדיפת פרסום. מה שעולה מהרשימה הספציפית הזו הוא שאתה רואה במסורתיות אקט של מחאה או קונפורמיות בעוד שלא לכך מכוונים המסורתיים.
לדידך, המסורת הפכה לעוד איזשהו טרנד שצריך לבעוט בו או לאמץ אותו- כמו טאמאגוצ'י או פרדה וגוצ'י. והיחס שלך למסורת כאל טרנד מתבטא בעצם הרשימה- בנסיון להשפיע על דעת הכלל או להסביר את דעתך- מה שמיותר מעצם ההגדרה של מסורת.
ולגבי דידם של האורתודוקסים- ממש לא משנה להם אם תאכל חמץ או לא, קיום מצוות הוא לא סלקטיבי וההלכה היא לא טרנד אלא מוכתבת וידועה מראש
.
ויש לי בעייה פרדוקסלית עם היחס שלך אליהם: מצד אחד אתה דורש מהם להיות אינידיווידואליסטים ולא קהילתיים ביחס לדת ומאידך אתה רואה אותם כיחידה אחת בעת משפט ודין.
אהבתיאהבתי
אתה הבנת אותי לחלוטין לא נכון. אני רואה במסורתיות אקט של מחאה? ממש לא. הרי אני כותב שאני רואה בכך אקט של קהילתיות ובנייה של עם. איפה פה המחאה? אני כותב שהשנה אני פשוט לא הרגשתי שום רצון להיות באותה קהילה עם שומרי הכשרות בפסח, ואני גם כותב שמדובר בהפסקה זמנית, שכן אני ודאי לא מתכוון לוותר כל כך מהר על העם שלי.
באשר להתייחסות למסורת כטרנד, הרי זה המצב כיום, בין אם נרצה ובין אם לא. אם אתה חושב שבשבילך המסורת היא משהו "טבעי" אז לדעתי אתה טועה. כשהמסורת היתה טבעית לא היתה קיימת המילה "מסורת". אנשים פשוט נהגו כאבותיהם בלי לדעת שיש אפשרות אחרת. כיום, ב"ה, אנחנו יודעים שיש אפשרות אחרת, וממילא על כל אחד לבחור את דרכו.
באשר לראייה כיחידה אחת, היא נובעת מכך שהנושא המדובר כאן הוא כאמור הקהילתיות. קהילה היא יחידה אחת. כולי תקווה שבתוך הקהילה כל אחד בוחר את דרכו בכנות וביושר עם עצמו, אבל זה לא סותר את זה שקהילה יש.
אהבתיאהבתי