1. מוסף הארץ ממשיך להיות שופר נאה לתרבות הניו-אייג', וכניו-אייג'יסט אני כמובן בעד. הפעם הוא שולח את עפרי שובל לראיין את אלי רייפמן, בעל חברת היי-טק שכמו שהיו אומרים פעם, dabbles in the Arts, כלומר למד לבדו קבלה (קרא יותר מ- 2000 טקסטים על פי עדותו), וכיום מרצה את תורתו מול אולמות מלאים. אז כידוע, הקבלה היום היא מה שהיוגה היתה בעבר, כלומר זו האופנה הרוחנית השלטת, ונראה שמספיק לרקום את המותג "קבלה" על שרבולי גלימתך כדי שתהפוך לגורו המונים. השאלה היא כמובן מה מסתתר מאחורי אותו מותג, ואצל רייפמן נראה שהתשובה יחסית פשוטה: מדובר בגוד אולד ויפאסנה. ראו את הלקט הבא של ציטוטים מתוך הכתבה, בהם רייפמן מתייחס לשיטתו:
א. רייפמן: "חייבים צמידים. זו מתנה אישית ממני אליכם. הצמיד מתזכר אתכם להתמקד בנשימות. זה מה שמביא אתכם להווה. ככה, לא ישלוט בכם הסיטרא אחרא".
ב. אשה מהשורות הראשונות שואלת את רייפמן אם לאכול הרבה זה רע? אנחות וצקצוקי לשון נשמעים מסביב. זה הרי חומר למתחילים. איפה היא היתה כשרייפמן לימד מה זה רע? רייפמן משיב: "לא. לאכול זה לא רע. הרע הוא הכניעה ליצר. אני שמן מודע. אני בדיאטה קבלית של התנגדות וצמצום. אנחנו צריכים לזהות מתי היצר משתלט עלינו. הרעב תוקף ואנחנו יורדים על המקרר גיאוגרפית, עד שהסיטרא אחרא נרגע. תתבונני, אחותי. תתבונני באוכל ובתחושה של הרעב. קחי ביס, ותתבונני. עוד ביס.
ג. הקהל מרותק. השיעור קולח, מהנה. סטנד-אפ משובח עם ערך מוסף. עכשיו עוברים למדיטציה. רייפמן מסביר כיצד עושים זאת נכון ומבקש להתרכז בכפות הרגליים, ברכיים, ידיים, פנים.
ד. בהרצאות שלך, אתה מלמד כיצד לא לתת לאגו להשתלט לנו על החיים, אבל מעיד על עצמך שיש לך אגו בגודל פלנטה.
ה. רייפמן ישן שלוש שעות בלילה, אבל לא רק שהוא אינו עייף, הוא גם אף פעם לא חולה. הוא מייחס את זה למשמעת אימונים ולמדיטציה, שהוא עושה פעמיים ביום. "אני מגיע בחמש בבוקר למשרד, עושה מדיטציה לבד בחדר, ומי שרוצה, מצטרף. החדרים פה שקופים. כשאני יושב ועושה מדיטציה, אנשים רואים. לפעמים פשוט באים ומצטרפים. יושבים מולי על הכורסה, עוצמים עיניים, מתרכזים.
ו. פעם, הייתי במצב של שידור כל הזמן, בכיבוש, עצבים, אגרסיות. זה נכון גם במשא ומתן. כשהיה אדם צועק מולי, הייתי נכנס בו בחזרה בכל הכוח. היום, אני יודע שמי שצועק נמצא במצוקה. אני מקשיב יותר היום. זה חלק מהשינוי הקבלי. אם פעם לא הייתי מפטר אדם, כי הייתי מאוד רגשני ולא היה לי נעים, היום אני מבין את ההשלכות המקצועיות של זה".
ז. הוא נוסע לעבודה על אופנוע כבד, לפעמים מגוון בטויוטה היבריד. "אומרים שאם אתה נפגע מאופנוע, הפגיעה היא תמיד קשה, גם ב-15 קמ"ש, אלא שמה שהורג הוא לא המהירות – ושימי לב לקשר הקבלי – אלא חוסר המודעות. ברכב יש לך תחושה כוזבת של מיגון. אתה מרשה לעצמך לסמס, לחטט בתיק איפור, לשחק במוסיקה. אם אתה במודעות מלאה, שזו הרמה הגבוהה של כל התורות הרוחניות, אין מצב שאתה לא רואה את האחר. ברמת רוחניות גבוהה, הפירוד נעלם, אנחנו אחד, ואני חש בזה".
אז מה היה לנו כאן? ציטוט א' מדבר על מודעות להווה – טכניקה בודהיסטית בסיסית. ב-ב' אנחנו מצווים להרפות, שוב על ידי מודעות, מכל הצמדות או תשוקה – אלף-בית של בודהיזם. ג' מתאר התבוננות וסריקה של הגוף – ממש קורס ויפאסנה של גואנקה. ב-ד' אנחנו שומעים על האגו, שלא טוב שהוא גדול – אין צורך להכביר מילים. ב-ה' מסופר לנו על מדיטציה. אלא אם רייפמן מתבונן בצרופי אותיות, זה נשמע לי די בודהיסטי. ו' מספר לנו שהוא השתנה לטובה כאדם והפך ליותר רגיש. מעולם לא קראתי בטקסט קבלי שזאת מטרת הקבלה. לעומת זאת, בבודהיזם… ב-ז' שוב מודגשת המודעות, " שזו הרמה הגבוהה של כל התורות הרוחניות". יפה, אבל בל נשכח מי אמר את זה קודם. ואולי כדאי גם לתת קרדיט: אני מוכן להתערב שרייפמן עשה לפחות קורס ויפאסנה אחד, ושל גואנקה.
אגב, כמובן שהטרמינולוגיה קבלית: "סטרא אחרא" וכו' – בכל זאת, צריך לחבר את הקהל למקורות, אבל המהות היא תורתו של הבודהה. למעשה הייתי שמח (באמת) אם מישהו יכול להראות לי טקסט קבלי אחד שמתאר את הדברים הללו. אולי יש טקסטים חסידיים שמתקרבים לזה, זה כן. בכל אופן, מדובר כנראה במגמה כללית בעולם קבלת-הפופ, שכן כבר לפני שנה כתבתי על הנטייה לבודהיזציה בקבלה – וכתבתי שאני ממש בעד. כי בסופו של דבר מה זה חשוב: תקראו לזה קבלה, ווּדוּ, וויקה, טקסים רוזנקרוצים, פולחן בעל פעור – העיקר שתעשו את זה. התורה של הבודהה עובדת, וטוב שמעיינותיו נפוצים החוצה. אם רייפמן מלמד אנשים, ובהצלחה, מודעות להווה, אני מאחל לו את כל הטוב שבעולם.
2. היא אומרת שפשוט למדה להתשמש באינטואיציה, אבל מעריציה משוכנעים שהיא psychic. כך או כך, חברות גדולות בארה"ב מוכנות לשלם לה 10,000$ לחודש עבור יעוץ בכיווני השקעה ולימוד הצוות שלהם כיצד לפתח את האינטואיציה שלו. היא גם מוכנה לייעץ באופן פרטי (למשל לג'ניפר אניסטון ולדמי מור – אם כי חשבתי שהאחרונה בקטע הקבלי – או שגם זה נחשב קבלה?). לורה דיי היא כדור הבדולח של המאה העשרים ואחת. כתבה של ניוזוויק.
התמונה של גפני כפי שהיא מופיע באתרו החדש. בעדינות? לא מוצלחת.
3. קת'רין וויקר, עיתונאים לשעבר מה"דאלס מורנינג ניוז", מדברת בפודקאסט הזה על הגודל הקטן הרבה יותר ממה שנהוג לחשוב של הקהילה האוונגליסטית בארה"ב, ועל הפיצולים הרבים שבתוכה. היא כתבה על זה ספר: The Fall of the Evangelical Nation (ותודה לאחי, אורן).
4. הרבה לפני אליאור חן: זוכרים את הרב מרדכי גפני, עד לפני שלוש שנים כוכב עולה בשמי ההתעוררות הרוחנית היהודית הניו-אייג'ית בארץ? אז ודאי זכור לכם שהוא ברח לארה"ב אחרי שנודע לו שקבוצת תלמידות לו הגישו נגדו תלונה במשטרה על ניצול מיני (הנה כל הסיפור באנרג'י). טוב, אז עכשיו יש לו אתר חדש, בו הוא טוען שעבר תהליך של "ריפוי", ושבכל מקרה כל יחסי המין היו בהסכמה מלאה וללא שקרים מצידו. אני לא ממש מאמין לו, ואני מבסס את חוסר האמונה שלי על היכרות עם אנשים שהיו שם.
5. ראיון קצר עם רוברט ת'וּרמן, חוקר בודהיזם ואבא של אוּמה.
6. אם אני יותר ויותר מסכים בזמן האחרון עם יוסי גורביץ בהתקפותיו על הדת, זה יכול להיות א) בגלל שאני נעשה יותר ויותר דפוק ב) האורתודוקסיה היהודית נעשית יותר ויותר דפוקה ג) גורביץ נעשה יותר ויותר שפוי. נראה לי שכל התשובות נכונות. הנה פוסט טוב שלו אחרי הבזיון המיזוגני של טקס גשר המיתרים בירושלים.
7. מאמר של נחי אלון שפורסם ב"ארץ אחרת" עלה בוואי-נט, על הנכונות שלנו להיכנע לדמויות סמכותיות, יענו מני גורו. בתחילה הוא מביא ציטוטים מספר שנכתב על ידי תלמיד לשעבר של אנדרו כהן, שמתאר את הדינמיקה הפנימית בקבוצה שלו באותה תקופה.
8. הרצאת וידאו של האנתרופולוג ווייד דיויס על אמונות ודתות שונות מרחבי העולם. קצת תזזיתית ומתלהבת מדי, אבל מעניינת.
9. אתמול פורסם ב"ניו-יורק טיימס" על לוח אבן עתיק שמתברר שנושא עליו כתובת מהמאה הראשונה לפני הספירה, שיכולה לזעזע את עולם המחקר על הנצרות (ואולי גם כמה נוצרים). על הלוח מתוארת שיחה בין המלאך גבריאל למשיח, בה מורה המלאך לאדם שהוא ימות, ויקום לתחייה אחרי שלושה ימים. כלומר: הרעיון הזה כנראה היה רעיון יהודי עוד לפני שהנוצרים הראשונים (שממילא היו יהודים כמובן) אימצו אותו. כלומר זו לא תיאולוגיה נוצרית מקורית, ומסתבר שגם בקרב היהודים היו שחשבו שמשיח אינו רק מלך פוליטי מבית דוד.
המאמר מצטט את דניאל בויארין, חוקר תלמוד מבריק מארה"ב, שמחזק את טענתו שכדי להבין את הנצרות צריך להבין את היהדות, וגם את ישראל קנוהל, מחוקרי המקרא הגדולים בעולם, שהגילוי מתאים למה שטען בספר משנת 2000, והוא שהיה רעיון של משיח שסובל ומת וקם לתחיה ביהדות לפני חייו של ישו. קנוהל טוען שהמשיח שמוזכר בלוח הוא כנראה אחד שמעון, שעל פי יוספון נרצח על ידי מפקד צבא רומי. מה שאותי מאוד מעניין הוא מה שקנוהל אומר בסוף, והוא שאם כל זה נכון, אין בעיה להניח שישו הלך בצורה מודעת, ורצונית, אל עינוייו ומותו (וכך תמיד הרגשתי) – שכן הוא הכיר את סיפור המשיח שמת, וחשב שכך הוא יגשים את הגורל שחייב להיות מנת חלקו.
10. "ל.ס.ד. היה אחד משני או שלושת הדברים הכי חשובים שעשיתי בחיי", אומר סטיב ג'ובס, בסוף מאמר לזכרו של אלברט הופמן. המאמר הופיע כבר לפני חודשיים, אבל הוא מעניין, בעיקר בהדגשו את הפוטנציאל הרוחני שראה הופמן בסם שפיתח: הוא חשב שניתן בעזרתו לשוב ולתפוס את "הזוהר והיופי שבטבע, שמדבר הישר אל הלב". הכותב, אדוארד רותסטין, שהסם לא זר לו, מבחין יפה שבכל זאת יש הבדל בין חוויה שכזו לבין ראיית התלות ההדדית שבין כל הדברים שהמדיטציה הבודהיסטית אמורה להביא אותנו אליה.
11. John F. Haught, חוקר ותיאולוג נוצרי, כותב בצורה נאה על האתאיסטים החדשים (דוקינס, דנט, הריס, היצ'ינס). לבד מכמה טיעונים חלשים (כולל זה הידוע שגם רציונליות היא אמונה, ושיש צורך באמונה כדי לקבל את המתודה המדעית. קשקוש.) הוא מצליח לעניין כאשר משווה אותם ל"אתאיסטים קלאסיים" כמו ניטשה, קאמי וסארטר. בניגוד אל החדשים, שחושבים שאם רק נפסיק להאמין באלוהים הכל יהיה פשוט סבביבבי, הדגישו ה"קלאסיים" שללא אלוהים כעוגן מוסרי וקיומי חיי אנוש יהפכו לקשים מנשוא. "אתאיזם", הוא מצטט את סארטר, "הינו עניין אכזרי וארוך-טווח". שלושתם חשבו שמרבית בני האדם יהיו חלשים מדי כדי לקבל את מות האלוהים כעובדה. הנה ציטוט מפיו:
לבד מחוסר הסובלנות שלו לחוסר-סובלנות והמנה הנכבדת של דרוויניזם שעליה מבוססים רוב הכרזותיו, האתאיזם ה'רך' [כלומר החדש – ת.פ.] כמעט שאינו נבדל מהומניזם חילוני ישן שהאתאיסטים ה'קשים' ביקרו משום חלביותו. האתאיסטים ה'רכים' מניחים שניתן, בעזרת הדרוויניזם, להרפות מאלוהים כמו מסנטה-קלאוס, בלי שנצטרך להיות עדים להתמוטטות החברה המערבית כולה – ובכלל זה כל השקפותינו על מה הוא רציונלי ומה הוא מוסרי.
12. ובהמשך למתקפה מהצד הנוצרי, הספר של האפיפיור על (כלומר נגד) תורת האבולוציה יצא באנגלית. בספר בנדיקטוס XIV טוען שהמדע צר מדי כדי להסביר את העולם, והוא מנסה לבסס את טיעונו בצורה פילוסופית ותיאולוגית, ולא על בסיס אמונה פשוטה או מציאת חורים בתיאוריה הדרוויניסטית.
לולאת האל 
"הארץ" פרסם היום מאמר על אותו לוח שקשור לתפיסה המשיחית של ישו וכו':
http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/999695.html
אהבתיאהבתי
"לבד מכמה טיעונים חלשים (כולל זה הידוע שגם רציונליות היא אמונה, ושיש צורך באמונה כדי לקבל את המתודה המדעית. קשקוש.) "
האם תסכים להסביר למה אתה חושב שהטיעון הזה הוא קשקוש (ואם כבר כתבת על זה, להפנות לשם?). וחוץ מזה, יום טוב והרבה תודה.
אהבתיאהבתי
אנסה להסביר בקצרה: הנחת המוצא שעומדת מאחורי הטיעון הזה היא שהרציונליות עצמה היא "שיטה", כלומר מערכת של טיעונים והיסקים שנשענת על הנחות יסוד שאי אפשר להוכיח – כלומר בדיוק כמו אמונה. אבל רציונליות היא לא שיטה, אלא צורת מחשבה, זו דרך מסויימת שבה המוח שלנו יכול לפעול (כלומר, אנחנו יכולים להתבסס על עובדות, להיות פתוחים לביקורת מחוץ ועצמית, להסיק מסקנות רק על סמך עדויות מספקות, להתנגד למהותנות או אטביזם או חשיבה מאגית, וכו'). לכן לא צריך "להאמין" ב"חוקי" הרציונליות, אלא פשוט להפעיל את השכל. ואכן, אם תשימי לב, הטיעון הזה עצמו, המשווה בין "השיטה הרציונלית" (או המדעית) לבין הדת, הוא טיעון רציונלי (שגוי), כלומר הטוענים כך מבססים בעצמם את טיעונם על צורת המחשבה הרציונלית (הם לא אומרים: "הדת עדיפה מהמדע, תאמינו לנו" – הם משווים ביניהם (בצורה שגויה) בצורה רציונלית). כל זה לא בא לומר שאין לרציונליות מגבלות. ודאי שיש. אבל לומר שהמדע שווה ערך לאמונה זה קשקוש.
אהבתיאהבתי
מעניין אותי מה אתה חש מיד לאחר שאתה מפזר קבל עם ועולם התפלספות דוגמת זו שנמצאת מעל תגובה זו;
האם אתה מתרווח על כיסא המחשב שלך בסיפוק אורגזמי תוך חיכוך כפות ידיך בהנאה, וחושב לעצמך – הבאתי אותה, הבאתי אותה בגדול הפעם…?
פילוסופיה זה פאסה – אנשים מחפשים תכלס, בגלל זה הם מגיעים לחיפוש רוחני, דיבורים באוויר כבר לא כל-כך עובדים. נא שנה גישתך.
אהבתיאהבתי
בציטטה של סארטר בטח הכוונה היא ל:"ארוך טווח"… (אם כי אולי גם ארוך תווך)
אהבתיאהבתי
תגובה מהירה המעידה על מודעות גבוהה
אהבתיאהבתי
תומר, המאמר שהבאת לא מדבר על ה*רציונליות* כ"שיטה", אלא על ה*מדעיזם* כ"שיטה". כל מה שאתה כותב על הרציונליות הוא נכון, אבל כשאתה מזהה אוטומטית מדעיזם עם רציונליות, אתה מבצע בדיוק את קפיצת-האמונה שעליה מצביע פוט.
אבל אם אתה בעניין של להצטרף לצבאות הדוקינס, למה ללכת מכות עם תיאולוגים נוצריים? למה לא להתחיל בבית?
http://notes.co.il/rakheli/45637.asp
אהבתיאהבתי
אני שמח שאתה עם היד על הדופק, אבל אלי תבהיר לי מה זה "מדעיזם"? זה לא השימוש ברציונליות כדי להבין את העולם?
ולא, אני לא מצטרף לצבאות דוקינס, לא צריך להגזים :)
אהבתיאהבתי
עובדת רציונליות הטיעון כנגד הרציונליות לא פותרת את הבעיה, להיפך. כלומר, אם הרציונליות נמצאת בסתירה פנימית, יש בעיה ברציונליות, ולא במי שמצביע על הסתירה הפנימית.
חוצמזה, אחלה פוסט
אהבתיאהבתי
שאני לא מבין את הטיעון :)
אהבתיאהבתי
אם אתה לא מבין אז כנראה לא הסברתי טוב.
אני מניח, שהכותב מניח, שבין הרציונליות לדת יש דמיון, בכך ששניהם מערכים של הנחות יסוד (וטענות שנגזרות מהם), ושכאשר אנחנו באים לבחור האם נהיה רציונליסטים או דתיים, הבחירה בין שני המערכים הללו היא שוות ערך, כי ממילא אין טיעון רציונלי (שנמצא לכאורה מחוץ למערך הרציונלי), שיכול להצדיק את בחירתנו במערך הרציונלי, על פני זה הדתי. כלומר לבחור בדתי זהה מבחינת ההגיון לבחירה ברציונלי.
מה שאני טוען הוא שרציונליות איננה מערך של הנחות יסוד, או כל דבר דומה, אלא צורה של חשיבה. ולכן אין ולא היתה כאן שום בחירה בין שני מערכים שכאלה. כל הטיעון הזה לא נכון.
והסתירה הפנימית היא שהכותב בעצם מסתמך על צורת החשיבה הרציונלית בטיעונו הוא! כי אם הוא אומר לנו את כל מה שכתבתי בפסקה הראשונה, הרי שהוא משתמש בצורת החשיבה הרציונלית (כמובן, כי כולנו משתמשים בה כדי לטעון טענות רציניות) – כדי לשלול את "המערך הרציונלי"! וזו הסתירה הפנימית, שמגלה לנו שאין דבר כזה "מערך רציונלי", אלא רק רציונליות, שהיא אופן שבו ניתן לחשוב.
הבעיה אם כן היא שיש אנשים שדבקים ברציונליות, ויש שהם רציונליים כמעט בכל, חוץ מכמה דברים, כמו אמונה בלידת הבתולין, או בבריאה בשבעה ימים וכו'. כמובן שלא כדאי בכלל להיות תמיד רציונלים, אבל לדעתי ההרפייה מהרציונליות צריכה להיות לא על מנת להאמין במשהו, אלא על מנת לדעת משהו ברמה אינטואיטיבית. וזה בדיוק מתקשר למה שאנחנו מדברים עליו: ההרפייה מהרציונליות כדי להאמין תופסת את הרציונליות כמערכת טיעונים שאפשר להחליף אותה באחרת (כמו הדת). אבל יש לתפוס את הרציונליות כאופן של מחשבה (או ידיעה), שאותו אכן אפשר, וצריך, להחליף באופן אחר של ידיעה. כלומר לא החלפה של התוכן, אלא של הצורה, של ההתבוננות בעולם.
אהבתיאהבתי
המדעיזם (=באופן כללי, מסורת הידע שהתפתחה במערב תחת הכותרת "מדע") תמיד תפס את עצמו, ולכן תמיד ניסה לשווק את עצמו, בתור בסך-הכל-שימוש-ברציונליות-כדי-להבין-את-העולם. אבל המדעיזם תמיד היה יותר מזה (כלומר, תמיד הסתמך על הנחות לא רציונליות), ותמיד היה פחות מזה (כלומר שלל מתודות ואופני-מחשבה שאינן בלתי-רציונליות). נארטיב-על וכו' וכו'
האמת היא שזה די מדהים אותי שאדם כמוך נתפס לזיהוי הזה של מדעיזם=רציונליות בכזו קלות. אני ממש מופתע איך א/נשים אינטיליגנטיים ואנינים מוכנים לאכול את הפשטידה המעופשת שדוקינס והחבר'ה שלו מנסים לחמם עכשיו אחרי ששהתה במקרר מאז אמצע המאה ה-19. תאריך התפוגה שלה כבר מזמן עבר, והיא לא ממש אכילה בימינו.
אהבתיאהבתי
עומר, אתה אכן צודק בקשר למדע.
אלא שהצדדים הבעייתיים במדע – למשל אלו הפראדיגמטיים במובן של מוסכמה של קבוצת מדענים – הם צדדים שמרבית המדענים הרציניים ביקורתיים כלפיהם, מכירים בהם ברמה זו או אחרת, ומכוונים עצמם לנטרלם או לכל היותר למזער אותם.
מעבר לכשלים אלו המדע אכן מבוסס על הראציונליות – לא על כל מכלול הראציונליות, אלא על ההיסק האינדוקטיבי בעיקר (ועל בסיס עובדתי, אמפירי). ולכן יש אנליזות ראציונליות לאילע שאינן מדעיות.
בפיסיקת הקוואנטים יש כבר כמה אי בהירויות מושגיות ואמפיריות (נדמה לי). אבל ככלל זו ה"תורה", או בעצם צורת החשיבה.
ותודה לתומר על הניסוח החותך, גם לגבי המקרים בהם רצוי להרפות מהראציונליות.
אהבתיאהבתי
"קשקוש" לטענות כאלה ואחרות, אני אקח גם לעצמי את הזכות, ואומר שהזיהוי בין מוסר לדת גם הוא קשקוש. העדות המרכזית לטעמי לעניין זה היא לאו דווקא היעדר המתאם בין מוסריות לבין דתיות (שלא לומר ההיפך), אלא דווקא קיומן של כמה וכמה תרבויות שקטות ומוסריות למדי במזרח הרחוק, שתפישתן אמנם אינה נעדת אי-רציונליות, אך היא בפירוש לא כוללת שום דבר שדומה לאלוהים בתרבות המערבית.
אהבתיאהבתי
למאן דהוא, שעמד על כך שלא צריך מושג של אלוהים כבורא או שופט כדי לאפשר מוסר. אכן לא הדגשתי שזאת גם דעתי. אם כי, האם זה אומר שלא צריך אלוהים(כלומר ממש, את הקיום עצמו כשפע וטוּב? אני לא יודע. שאלה קשה. אולי באמת לא. וודאי לא צריך אלוהים, גם כזה, בשביל רציונליות. אם כי שוב, קשה לי לדמיין מציאות ללא אלוהים שכזה – כי הוא לדעתי המציאות. כמו שביקש פעם הרב קוק כששאלו אותו להוכחה לאלוהים: תוכיחו לי שיש עולם!)?
וליריב, על ההבהרות בקשר למדע.
ולעומר, על ההבהרה. אתה הצודק, ואני לא הקדשתי מספיק תשומת לב למה שהוא כתב שם. אבל: א) אני לא בטוח שהוא לא התכוון למה שאני חשבתי שהוא מתכוון (ורא המילים האחרונות בציטוט שהבאתי), ו-ב) אני ממש לא נתפס לפשטידה של דוקינס. גיב מי א ליטל קרדיט. סתם נהנה מהרעש שהבחור עושה.
אהבתיאהבתי
תודה על ההסבר, ולכולם על כל מה שנבע ממנו.
אהבתיאהבתי
תודה תומר. אני שמח לשמוע שבטעות ייחסתי לך את הנפילה ברשתו של דוקינס. היה עצוב מאוד אם גם אתה היית נופל לתחום האפל הנ"ל…
אהבתיאהבתי
אנחנו לא ממש חלוקים. אבל בכל הנוגע לאלוהים שהוא גם המציאות – למה קשה לך לדמיין מציאות ללא אלוהים שכזה? במה קיומו של אלוהי-מציאות עוזרת לך להבין את העולם? הוא הרי לא באמת עוזר להבין את העולם, הוא רק עושה אאוטסורסינג לשאלה "איך העולם נוצר ומה מהותו" ל"איך אלוהים נוצר ומה מהותו", ובסוף לא פותר כלום, רק מסבך.
(אני אבין אם לא תרצה להיכנס לזה עכשיו. זה לחלוטין לא קשור.)
אהבתיאהבתי
אלוהים הנ"ל לא עוזר לי להבין את העולם מבחינה שכלית, כלומר מאיפה העולם בא או מה עלי לעשות עם חיי או כל מני שאלות כאלה. ואין לי כל בעיה לדמיין את העולם כגוש של חומר ותו לו. אבל לא ככה אני מרגיש. אני מרגיש שהעולם הוא גוש של אור, ושל טוּב. וזה עוזר לי להבין קצת יותר מי אני.
אהבתיאהבתי
אני מכבד את זה, גם אם בעיניי הסוגייה הזאת (יש/אין אלוהים) ראויה לתשובות חותכות יותר ופחות סובייקטיביות.
אני לא אתיימר לקבוע שזאת הסוגייה הפילוסופית היחידה שיש לה השפעה ממשית על חיינו מעבר לעיסוק האינטלקטואלי בה, אבל היא בהחלט אחת הסוגיות החשובות, אם לא החשובה ביותר. ובגלל המשמעות המעשית העצומה של השאלה הזאת, אני לא חושב שאנחנו יכולים להרשות לעצמנו סוג כזה של עמימות. אבל כאמור, אני מכבד גם תפישות כמו שלך.
אהבתיאהבתי
אני מודה לך על הסובלנות. אבל אני רחוק מלעשות עניין מהחוויות הסובייקטיביות שלי as such, והתפיסה שלי לא כל כך עמומה כפי שנדמה מהתשובה הקצרה הזו. שוטט לך בבלוג הזה ואני בטוח שתמצא שהיא מלאה בתוכן, חלקו אפילו מגובה אמפירית (למעשה, עוד יומיים אני מעלה ראיון עם חוקר תודעה ומוח שאולי יעניין אותך).
אהבתיאהבתי
אם אין אלוהים אז האדם לא נברא בצלם והוא סתם חומר אורגני שמתקיים במקרה, עד שהוא מת, ואין, וגם לא צריכה להיות, שום בעיה להרוג אותו.
תודה רבה וערב טוב
אהבתיאהבתי
בהמשך להבחנת תומר בין שיטה בעלת הנחות מוצא לבין צורת מחשבה,
האם אפשר לטעון כי הרציונליות כפויה עלינו בהכרחיות מצד המציאות החיצונית בניגוד לאפשרות הבחירה שלנו במגוון שיטות דתיות שונות.
הרי כולנו נוסעים בכלי תחבורה שיוצרו בידי אותה צורת מחשבה שכונתה כאן בלגלוג "מדעיזם" ועוד לא שמענו על מטוס שיוצר ע"פ המדע הפמיניסטי או אמונה דתית זו אחרת.
לדבר על המדע כעל עוד שיטה שיש בידי לקבל או לא הרי זה בניגוד לכל קומונסנס שהוא. הרי אנו משתמשים בטכנולוגיה.
אהבתיאהבתי
שלום תומר,
נהנתי מחוכמתך והצורה בה אתה מנתח את הדברים.
כן ארצה לציין, לגבי משפט שכתבת:
"מעולם לא קראתי בטקסט קבלי שזאת מטרת הקבלה."
אז אני אמנם לא מכיר את מחלק הצמידים שאותו אתה לכאורה מבקר, אך כן ארצה להציג טיעון קל על עצם המשפט.
ביהדות ישנו כלל מנחה ש "לא מצינו" אינה ראיה. (וזה מוכרח מהגיון…)
מעבר לכך, בקטנותי נראה לי שכן מצאתי טקסט קבלי שכזה.
הספר מוסר הקבלי "תומר דבורה" (הרב קורדוברו, רב\חבר של האר"י) מוצף בדברים שתוכל לקרוא בעניין, ואשר עניינם הוא כתוצאה להשתנות להיות אדם טוב יותר.
וציטוט קל כי במקרה למדתי זאת אמש:
יַרְגִּיל עַצְמוֹ לְהַכְנִיס אַהֲבַת בְּנֵי אָדָם בְּלִבּוֹ, וַאֲפִילוּ הָרְשָׁעִים, כְּאִלּוּ הָיוּ אֶחָיו וְיֹתֵר מִזֶּה, עַד שֶׁיִּקְבַּע בְּלִבּוֹ אַהֲבַת בְּנֵי אָדָם כֻּלָּם, וַאֲפִלּוּ הָרְשָׁעִים יֶאֱהַב אֹתָם בְּלִבּוֹ, וְיֹאמַר, מִי יִתֵּן וְיִהְיוּ אֵלּוּ צַדִּיקִים שָׁבִים בִּתְשׁוּבָה וַיִּהְיוּ כֻּלָּם גְּדוֹלִים וּרְצוּיִים לַמָּקוֹם.
ואזקק את הדברים:
לומר על משהו שהוא מטרת הקבלה או שאינו מטרת הקבלה זה עלול להיות לא מדויק.
אולי נכון יותר להתסכל על הקבלה\היהדות\הדת כעל תהליך, ולא מטרה.
כאשר ה "מטרה" כביכול היא להתקדם כל הזמן בתהליך.
ואם תדייק ותאמר ששלב מתקדם בתהליך נקרא "מטרה" (באופן יחסי), אם כך זה אפילו יותר יפה עונה למשפט שלך, כי הציטוט הנ"ל מופיע לאחר שבתחילת הפרק, "תומר דבורה" מציין שההנהגות הבאות יותר תועלנה כאשר תבוצענה *לאחר* ההגעה לשלבים הקודמים.
וסתם מצחיק שקוראים לך תומר :)
אהבתיאהבתי
תודה אורי. אתה בגדול צודק, ואפשר למצוא ציטוטים כאלה. אין לי זמן להאריך לצערי (הילדים בבית וקורונה בחוץ) אבל אני כן סבור שהקבלה ככלל מתעניינת בתיקון העולמות העליונים, ועל פי רוב לא בשיפור עצמי.
אהבתיאהבתי
אני מבין למה אתה חושב כך. אם לתומי (שרק לאחרונה נפתחתי לעולם הקבלה) מצליח להבין שהתהליך מתחיל דווקא קודם כל בלתקן את עצמך, לפני שאתה נדרש לרוץ ולתקן עולמות עליונים.
בכל מקרה, אם תרצה להאריך, אתה מוזמן. (כאן או דרך האימייל).
שתהיה חופשת קורונה מועילה, וכמובן הרבה בריאות!
אהבתיאהבתי