בזמן הזה, לא רחוק מכאן, חי ממ. חי, אבל לא את חייו. כמו גמל שבע, הוא רגוע ויציב. כמו אגם שקט, הוא פתוח אל השמיים. בהיותו עני, הוא לא דואג לרכושו. בהיותו זקן, הוא אינו מפחד למות. בהיותו חלש, הוא לא צריך להגן על עצמו. בהיותו קטן-דעת, הוא לא שש אלי ויכוח.

שכניו של ממ אינם שמים אליו לב, אך כמו אויר, נהנים מנוכחותו. העירייה גובה ממנו את מיסיה, הקופאית בסופר מברכת אותו לשלום. פקידי הדואר מחליפים איתו חבילות שהתקבלו בחבילות למשלוח, פקידי הבנק לא ראו אותו מימיהם. לחתולים בסביבתו הוא נותן מים. נגד היתושים בסביבתו הוא מתמרח. הרוח מברכת אותו בליטוף. השמש מחממת אותו בנועם.

כשבא אליו אורח, ממ מגיש לו תה. אם האורח שואל, ממ משיב בשאלה:
– מהי הדרך להארה?
– למה אתה חושב שיש דרך?

לפעמים הוא מוכן גם לתת תשובה ישירה:
– בסוף יהיה טוב?
– כן.

אם שואלים אותו על עצמו, הוא אינו יודע מה לומר:
– איך התחלת להתעניין ברוחניות?
– אהה.

אם מתחכמים איתו, הוא מתחכם בחזרה:
– האם לטבע-בודהה יש כלב?
– אום.

הימים שבהם ישב במדיטציה חלפו. עברו גם הימים בהם היה מתפלל. עתה פקיחת עיניו עם בוקר היא מדיטציה, עצימתן עם ערב היא תפילה. כבר לא איכפת לו אם יש או אין אלוהים. איכפת לו אם יש או אין סלט חצילים בטחינה במרכול. הוא לא דואג מה יקרה שימות. הוא דואג לחיות.

הוא לא יודע אם הוא מגדל זקן כדי להראות מכובד, או כי הוא מתעצל להתגלח. הוא לא יודע אם הוא שקט כי זה עושה רושם, או מפני שאין לו מה לומר. אם הוא נתפס כמכובד, זה לא מדאיג אותו. אם הוא עושה רושם, הוא לא יודע מזה. הוא עסוק מדי באהבת הזמן. הוא מתענג על צעדיו.

כששואלים אותו על תורת הבודהה, הוא מביט אל השמיים:
– מהו חוק ההתגשמות המשולבת?
– מכיוון שאתה שואל, אני משיב.

כששואלים אותו על תורת משה, הוא מצביע על האדמה:
– למה מחכה המשיח?
– הוא מחכה לך.

כששואלים אותו על אהבה, הוא מחייך באושר:
– מה עדיף, אהבת אישה או אהבת האל?
– (מחייך באושר)

כששואלים אותו על שנאה, הוא משנה נושא:
– חברה טובה שלי לא מקשיבה לי.
– אתמול ראיתי סרט בינוני.

הוא אינו הולך על פי מנהגי הרוב, אך לעולם אינו פורש מהציבור. דאגות הכלל משותפות גם לו, למרות שהוא יודע שבעומק הדברים אין בהן ממש. הוא יודע שבעומק הדברים אין בהם ממש, אבל הוא מבין היטב שפני הדברים ממשיים לא פחות. על כן הוא משקף את סביבותיו, וחצרו הפנימית נשארת נקייה.

לדעתו בקשת חירות מתשוקה, רוע ובורות היא דרכם של העיוורים. אלה שרואים היטב שמים לב שתשוקה, רוע ובורות הם במהותם חירות. לדעתו הרדיפה אחרי שקט היא רעש נוראי, ובריחה מרעש נוראי היא עצמה חוסר שקט. אם כי אלה שרואים היטב שמים לב שרעש נוראי וחוסר שקט אינם שונים מדממה דקה.

לפעמים הוא עונה מה שהוא חושב:
– היכן יש לחפש את החירות?
– בראשית ההכרה של כל היצורים החיים.

לפעמים הוא עונה מה שאינו חושב:
– האם יש אלוהים?
– לא.

לפעמים הוא מרגיע:
– היכן יש לחפש את השלווה?
– אין לחפש כל שלווה נצחית.

ולפעמים הוא מעורר:
– כיצד ניתן לחיות לנצח?
– עכשיו.

הוא אינו ממתין למותו, אך מתענג עליו כל ערב. הוא אינו זוכר את לידתו, למרות שהוא מתוודע אליה בכל בוקר. בטלוויזיה הוא רואה רק חדשות. בקולנוע רק קומדיות. מבר-מצוות הוא נמנע, חתונות הוא אוהב. גם לידות הוא אוהב. גם נשים. בעיקר כשהן כנות. ובעיקר הוא אוהב להרגיש את עצמו מבפנים. כמו חרק, הוא יכול לשבת שעות בלי לזוז ולחוש את עצמו חי. אחרי כן הוא מכין לעצמו תה עם חלב, טובל בו וופלה, שמח שעבר עוד יום, ושמח שמחר עוד יום מוכן לקרות.

 

[כמה היגדים לקוחים מתוך הסוטרה של Vimalakirti. דבר אחר: סדנת "ויפאסנה יהודית" בה אשתתף כמנחה]