הלהט שעורר אובמה בבוחריו היה משיחי. משיחיות, קבע גרשם שלום, צומחת על קרקע סדוקה מסבל, ואם הוא צודק הרי ששמונה שנות בוש ודאי סיפקו מספיק סבל לתדלוק תנועה משיחית קטנה. אובמה רכב על גלי התקווה שעלו מהטיפשות והרוע של בוש וצ'ייני, נישא כמובן גם על גבי הכריזמה הנונשלאנטית שהוא מדיף בלי הכרה. מתוך כך הוא נצבע בגוונים של מושיע.
תקוות משיחיות אחד דינן: להכזיב. אם כי באותה מידה של ביטחון ניתן לומר שאובמה יהיה נשיא טוב יותר מבוש. אבל המשיחיות של אובמה כמובן גם שונה מאוד מזו ששרה פיילין יכולה להיות מנוייה עליה. המשיחיות שאופפת אותו ניחנת במשהו שזו היוצאת מפיילין ובני דמותה חסרה בצורה אקוטית: מודעות עצמית. כל המדמיינים את אובמה כגואל, או מעצבים תמונות כמו אלה שלעיל, לא באמת חושבים שהוא שליחו של האלוהים. הם חושבים שהוא אדם מוכשר וטוב, או אולי מאוד מוכשר ומאוד טוב, לא יותר מזה.
פונדמנטליסטים למיניהם, נוצרים ויהודים, באמת מאמינים שיבוא איש אחד ומיוחד שיהיה נבחר האל ושלו ינתנו הכוח והתהילה והממלכה, לעולמי עולמים, אמן. הרוב המכריע של חסידי אובמה לא חי בעולם מיתולוגי, ולא מאמין שאובמה הוא יותר מאדם. לכן רובם המכריע היום מחזיק לו אצבעות שיצליח. למשיח לא צריך להחזיק אצבעות.
אבל אמונה רבה בהחלט היתה במערכת הבחירות הזו. אמונה שנתנה תקווה וכוח להמונים לעשות משהו שעד לפני שבוע היה בגדר חלום. רון מיברג כתב במעריב של יום שישי שהאמריקאים ביצעו "תרגיל מאלף של אמונה" כאשר בחרו אדם שלא הכירו כלל, רק על סמך התקווה שהוא הצליח לעורר בהם, ובניגוד לכל מני דעות קדומות שהם נשאו. לדעתי זה נכון מאוד. היתה כאן קפיצת אמונה אדירה. לכן כששמעתי על בחירתו של אובמה (במכונית, בשש בבוקר ביום רביעי, בדרך לתל-אביב) בכיתי. ביטויים של אמונה פשוטה גורמים לי לבכות.
ליסה מילר כתבה ביום שישי בניוזוויק שבחירתו של אובמה שינתה לנצח לא רק את המילה "גזע", אלא גם את המילה "אמונה" (faith) בארה"ב, משום שאחרי ארבע עשורים שבהם שלטו אוונגליסטים על השיח הדתי בארה"ב, כעת ניתן מקום גם לצורה אחרת של הבעה דתית, שכן, כך היא כותבת, עבור ברק אובמה המסע הדתי התחיל בחינוך "רוחני מאוד, אבל לא דתי", המשיך בקריאה רבה, עבר דרך ספקות והסתיים בכנסייה שחורה ופעילה חברתית בשיקגו.
אולי לומר שהאוונגליסטים שולטים ארבע עשורים זה מוגזם (הן מבחינת השולטים, והן מבחינת הארבע עשורים), אבל אין ספק שאובמה מציג דתיות מסוג אחר, ולא בכדי הוא נאהב כל כך על ידי אושיות ניו-אייג' כאופרה ווינפרי ודיפאק צ'ופרה. בעוד בוש סיפר סיפור אישי של חטא, משבר וישועה, שנגמר כנהוג ב"מערכת יחסים אישית עם ישו המשיח", לאובמה אמונה פשוטה ו"רחבה" יותר, ובאישיותו הוא מקרין סובלנות וקבלה. הוא לא The One ואין מה לצפות לימות המשיח, אבל אני בונה על זה שהוא יעשה לא מעט עבור תיקון עולם.
[את תמונות אובמה כבודהה מצאתי בבלוג של אפי פז]
לולאת האל 
הי תומר,
ראשית, אני קורא מתמיד אם כי כמעט לא מגיב, וזו הזדמנות להודות לך על הבלוג המצויין הזה.
שנית, בשעה שהניתוח שלך נכון, ולגיטימי (ואתה גם מתמך אותו בתמונות מרהיבות), הרי שהוא גם קצת חלקי. אובמה לא מוכר פחות ממה שהיה ביל קלינטון כאשר נבחר ב-1992, רוכב על ססמאות של שינוי. רון מברג התלהב קצת יותר מדי.
כולנו מאמינים באנשים אחרים (חוץ מאנשים ציניים להחריד ואומללים), וזאת גם אם אנחנו אפיקורסים גמורים. יש אמונה עצומה באובמה, אבל, כפי שציינת, הם לא חושבים שהוא המשיח.
ההיבט הדתי מעניין של ההתמודדות, לדעתי, הוא שאמריקה בחרה באדם דתי, אבל בניגוד לנשיא הקודם, האמונה שלו אינה כוללת את הרעיון שאמריקה היא אומה לבנה ופרוטסטנטית, וזה פוטנציאל לשינוי התפיסה של הדת באמריקה אצל אנשים שאינם דתיים, ושדת מתחברת להם אסוציאטיבית עם טיפוסים כמו שרה פיילין. תחשוב מה היה קורה אם היה אפילו שר בכיר בישראל שהוא גם דתי וגם שמאלני (ומלכיאור הוא לא דוגמא).
אהבתיאהבתי
http://www.barackobamaantichrist.blogspot.com/
ולעתים בא לי לומר בקול רם מאד: "שלא עשנו כגויי הארצות" אע"פ שאני רפורמית…
שימו לב לטוויסט המבחיל בסרט הראשון.
אהבתיאהבתי
שרה,
בקשר לכך שאמריקה בחרה באדם דתי, הרי שזה לא מפתיע בכלל. אמריקה היא אומה דתית, ובסקרים שונים מתברר שוב ושוב שאמריקאים יהיו מוכנים לבחור לנשיא בהומו, ובוודאי (כפי שראינו) בשחור, לפני שיבחרו באתאיסט.
דליה,
כתבתי כמה פעמים על אובמה כאנטיכריסט:
http://www.notes.co.il/tomer/42021.asp
http://www.notes.co.il/tomer/46618.asp
ואל תדאגי, אני בטוח שבמהרה, אם הוא אכן ילחץ על ישראל להגיע להסכם עם הפלשתינאים כפי שאני מקווה, יצוצו כל מני רבנים שיאמרו עליו דברים דומים, וגם ישתמשו בצבע עורו כראייה לכך שהוא רשע מרושע. חכי ותראי.
אהבתיאהבתי
לפני שלושה וחצי חודשים כתבתי על ארוחת ערב, חלום, וקפה של בוקר. ובעיקר על החלום שחלמתי בבוקר של ה24 לאוגוסט 2008
ניו יורק. מוצאי שבת. עשרים ושלוש באוגוסט 2008.
אלו הימים שלפני השינוי המיוחל, הזדמנות לכל תקוות ולחלומות לעבור משלב העיבור אל התגשמות. מציאות ורטואלית המתקיימת ברוח, במוח, בנפש, כתמונות חיות בחלומות, במחשבות, בתפילות, בהזיות ודמיונות בשיחות וספקולציות. באלו הימים התקווה הזו עומדת להיות למציאות של ממש.
על הפרק שינוי הסטורי,
תיקון.
הבחירות בארצות הברית.
ערב קודם לחלום אכלנו (אני ובן זוגי האהוב והיקר) סטייקים של באפולו שקנינו בשוק של יוניון סקוור, הבשר טעים ולא שמן, אכילת הבאפולו היא אימון ברמה אולימפית של שרירי הלסת, מחייבת לעיסה רגוע ארוכה ומתונה, אין ברירה אלא להיות נוכח ברגע ולא לבלוס בבהילות כדי להגיע לביס הבא.
אני יושבת מול הצלחת ומודה לבאפולו על שהעניק לי מבשרו להיות לחלק ממני. מעלה על המזלג פרוסת בשר עסיסי שכלל אינו נימוך, מכניסה את הנתח לפי ומשאירה אותו, נותנת לטבע לעשות את שלו. אני מרגישה את טעמו החם של הבשר המלח והפלפל, ואיך הסיבים מתמסרים ומתפרקים . אני רואה את הבאפולו שלי מנענע את זנבו במרעה מביט עלי ומחייך. כמוני, גם הוא מניע את הלסת שלו באותה שלווה טיבעית ואופטימית שמאפינת חיות גדולות עתיקות וחכמות שכמותו.
יום ראשון עשרים וארבע לאוגוסט 2008 שעה שש בבוקר.
אני שקועה בחלום עמוק. לחלומות כמו לנצח אין נקודת התחלה, אני שקועה במציאות אחרת וכלל לא מעלה על דעתי שאני חולמת, בחוויה הזו אני ובן זוגי רואים סרט ישן, שחור לבן משנות החמישים, סרט אופטימי תוסס ורועש. קרקס שהגיע לעיר קטנה במרכז ארצות הברית. קרנבל שוקק, אוירה של חג ושמחה, ברחובות מתרוצצות בכאוס עגלות, רתומים להן ביזונים באפולואים מאושרים, מקושטים בסרטים. עגלונים נמרצים נוהגים אותם ברחובות והם הולכים ללא מטרה, זהו מצעד של נצחון, פסטיבל של שמחה. שמעון ואני צופים בסרט ובו זמנית נמצאים בו. אנחנו זורמים עם ההמולה, מפלסים דרכנו בין העגלות והביזונים. אני עומדת כל כך קרוב אליהם כמעט נוגעת בהם. הרחובות שטופי שמש, מוזיקה ושירה בכל מקום. לפתע אני רואה ממולי פיל גדול מנופח ועצום, פיל קרקס זקן רתום לעגלה גדולה, ראשו מעוטר בכתר ונוצות ותכשיטים, שרשרת של אבני זכוכית מעטרת את מצחו כולו נוצץ ומקושט. שתי אוזניו הגדולות מחוררות ונראות כמו רשת, או כנפיים שקופות של שפרירית, הבנתי מיד שעשו לו ניתוח קוסמטי ליופי. הפיל נפנף אותם לצדדים, הוא הסתכל עלי בתמימות של חיות ויצורים שאינם יודעים לשאול, תמימות נוגעת ללב. היה לו חיוך נואש הוא נראה עייף ואבוד "צער בעלי חים" זעמתי "לשם מה הם חררו לו את האוזניים?"
כשהעגלה חלפה, גיליתי שמאחורי הפיל עומד חמור, ולמעשה, החמור הוא זה שרתום לעגלה והפיל רתום לחמור. החמור היה גדול כסוס, ונראה בריא וצעיר יותר. שיער פרוותו קצר וצבעה אפור כסוף, פשוט למראה וללא שום קישוטים ותכשיטים, מגלגל את אוזניו הארוכות בנחת לכיוון הצלילים והמוסיקה.
אנחנו נמצאים על העגלה הגדולה עם ביחד עם אנשים זרים, הפיל נעלם. רק החמור מושך את העגלה, העגלון, איש צעיר, צבע עורו כהה, שערו שחור, הוא לובש חולצה לבנה, מחזיק בין שיניו גזר כתום הוא מגיש את ההקצה השני לחמור. החמור והעגלון אוכלים את הגזר ביחד עד שפיהם נפגשים. זו סצנית הסיום של הסרט המסך נחשך לעיגול אותיות מסולסלות מחוברות באנגלית מופיעות. ראשונה עולה המילה the ולאחריה end
the end
כשהתעוררתי ספרתי לשמעון על החלום המוזר, צחקנו לתיאור הסצנה אחרונה של העגלון החמור והגזר
לא חשבתי שיש לו משמעות מיוחדת.
שעה תשע בבוקר שמעון ואני לוגמים את הקפה וצופים בתוכנית האקטואליה של יום ראשון
במרכז התוכנית הוועידה הדמוקרטית שתהיה בשבוע הבא, נותנים סקירה הסטורית על הוועידות של שתי המפלגות הגדולות
והכתבה מתחילה בסרט אנימציה משנות השבעים ובה מתגוששים להם חמור ופיל.
חמור סמל המפלגה הדמוקרטית ופיל סמל מפלגה הרפובליקאנית.
"חמור ופיל" אני צועקת לשמעון. הוא מביט עלי כאלו השתחרר לי בורג
"בחלום שלי החמור והעגלון שהיו רתומים לעגלה בקרנבל בסרט שחור לבן," אני חוזרת ומספרת לשמעון את החלום בלי סצנת הסיום שאותה שכחתי
אתה חושב שזה חלום נבואי? מה המשמעות שלו? איך נפרש אותו?
"אני לא יודע מה הפירוש ואם זה חלום נבואי את אמרת שהפיל היה מקדימה ומאחוריו החמור?"
"אולי המפלגה הרפובליקאנית תנצח." אמרתי באכזבה
"אבל החמור הוא שהיה רתום לעגלה" נזכרתי. "אולי הפיל ראשון מכיוון שזה מציין את ההווה ועכשיו הרפובליקנים בשילטון ולמעשה העתיד הקרוב
רביעי בנובמבר החמור כבר רתום לעגלה מאחוריו
אולי אמר לי שמעון אנחנו נדע ברביעי לנובמבר
רבע שעה אחרי נזכרתי בסצנת הסיום the happy end של הסרט וגם של החלום.
ובה נראה רק החמור לבדו נוהג את העגלה. התחלתי לרקוד "הדמוקרטים ינצחו הפעם בבחירות האלו".
כולי תקווה שהחלום והתקווה יתממשו
נחכה לרביעי לנובמבר.
ושוב תודה לבאפולו.
אהבתיאהבתי
קודם כל תודה רבה על הבלוג הנפלא שלך,
המבט על התרחשיות מכאן, מניו יורק. בבנין הקטן שאנחנו גרים (בנין שלפני המלחמה)
ישבנו עם השכנים שלנו באחווה של שמחה והתרגשות. יום שלישי, יום הבוחר, יום שכולו טוב. השכנים שלנו אמריקאים, שלא מאמינים באלהים, ולא הולכים לכנסיה.
בשעה שבע בערב, גרג השכן השחור הודיע בשמחה שכנראה אובמה ינצח ויקבל למעלה משלוש מאות אלקטורים. הוא מאמין ואוהב את אובמה בעיקר בגלל שהוא אנטליגנטי, בעל מוסר עבודה גבוה, עניני פרגמטי וקשוב. גם לגרג השכן יש מוסר עבודה גבוה, הוא אינטלקטואל, סקרן, קשוב ובקיא בתחומים רחבים עובד קשה ולומד כל הזמן.
השכן הציני השתקן שגר ממול דיבר לשם שינוי, היה מודע למצב הרוח הטוב שלו והשתדל לרסן את עצמו. הוא סופר חובב של מדע בדיוני בלילה וסוכן ביטוח ביום, הודיע שלמרות שהוא ציני מובהק הלך להצביע בפעם הראשונה בחייו, שאובמה הוא הרע במיעוטו, מצטט את נעם חומסקי על כך שאין דמוקרטיה אמיתית וכולם שטופי תעמולה,
ובכלל אנחנו חיים ב United business of America.
ואובמה לא שונה מכל פוליטיקאי אחר.העובדה שהצביע לא תטשטש את בהירותו הצינית, או תזיז אותו מעמדתו הראליסטית. הוא לא יסתכן בתקוות. אני חשבתי על העוצמה של אובמה, ואיך הוא עשה תקדים הסטורי קטן והוציא את השכן הציני שלנו בכל זאת להצביע.
אובמה הוא אדם של תקדימים היסטורים. אבל ההסטוריה היא כולה תקדימים.
הוא האיש שעליו אומרים "בפעם הראשונה"
בפעם הראשונה שהיה העורך השחור באונברסיטה של הרווארד
בפעם הראשונה נשיא שנולד בשנות השישים של המאה העשרים
בפעם הראשונה נשיא שחור
בפעם הראשונה תעמולת בחירות המתנהלת במדיום האינטרנט ומשחקי המחשב והטלפונים הסלולארים.
אובמה מעיד על עצמו "שינוי".
בפעם הראשונה אני מרגישה שמישהו מיצג אותי, את הערכים שאני מאמינה בהם.
"כי באובמה" מישהו ברחוב אמר לי "כל אחד יכול לראות את עצמו, הוא מגשר תרבויות, רחב זהות, זיקית, גם שחור וגם לבן אנטלקטואל מחובר למציאות הפופולארית, גלובלי, חי בהרבה ארצות, ראה הרבה תרבויות, הוא באמת אמריקאי אפריקאי אמיתי, מהגר, דור ראשון, שמו האמצעי חוסיין, אבל הוא מיצג רק עצמו, מעמד ביניים משכיל ואנטגרלי".
גם אנחנו כנראה הרבה יותר אנטגרלים מאי פעם.
ואני רואה אותו בטלויזיה נואם, אומרים עליו שהוא קר ושקשה לדעת מי הוא.
אני מנסה לראות את האיש הפרטי במחוות קצרות, האופן שהוא מחבק את אישתו,הוא מאוהב בה ומאוהב בבנות שלו. אובמה הוא המנהל קהילתי של העולם. איש מאורגן ומתבונן, הוא מתבונן על עצמו ומתבונן בנו מתבוננים בו.
הוא לא קר. אני חושבת. הוא מודע וממוקד. הוא רואה את עצמו משרת של ציבור, כלי של האלהים.
האמונה שלו היא שקטה וצנועה, היא אמונה במעשה.
בראיון לצ'רלי רוז, אמר העורך של העיתון ניזוויק אוון תומס
"אובמה הוא איש שיוצר לך מציאות, הוא מניפולטיבי, ששולט בארועים ולא הארועים שולטים בו וזה כריפי, יש לו מודעות ושליטה עצמית מאוד גבוהה. הוא המציא את הזהות שלו וזיהה מוקדם בחייו שיש לו עוצמה לגרום לאנשים לעשות למענו כל דבר. "
גון מיצ'ם העורך בפועל של הניזוויק אומר באותו הראיון שאובמה הוא מסך שאנשים מקרינים עליו את החלומות שלהם
"כמו הנשיא רייגן הוא יכול להעביר מדיניות ולעשות דברים מעוררי מחלוקת כמו למשל להעלות מיסים. ויאפשרו לו מה שלא היו מאפשרים לאף נשיא אחר. יש לו את הכריזמה הזו"
באחת עשרה בלילה כולנו שאגנו בשמחה, הטיים סקוור רגש כמו בראש השנה, כולם היו שם להיות ביחד ולראות על המסכים הגדולים איך תקווה מתגשמת.
בטלוויזיה מראינים אנשים שהצביעו למקיין. הם לא עצובים בכלל. הם שמחים על השינוי, כל שינוי. העיקר לא בוש.
למחרת ברכבת התחתית אנשים מנומנמים. יום אחרי הבחירות, ניו יורק חזרה לאדישות השגרתית שלה.
ובכל זאת יש רטט אחר באויר, שאנשים עדיין לא תופסים. זה לא הכוח או הכריזמה של אובמה, זהו הכוח שלהם, זו הכריזמה של ההתאחדות, אנשים פרטיים שהתלכדו לעשות שינוי, ולמחרת חוזרים לחייהם כאילו לא קרה דבר, זהו הקסם האמיתי של הדמוקרטיה, ואולי בפעם הראשונה חווינו את העוצמה הקטנה והפרטית שלנו.
איך האמונה היא בעצם דמות עצמנו.
אהבתיאהבתי
כאילו השיקולים האמריקאיים היו יותר קרובים לבחירה בנינט מאשר לבחירה בנשיא?
אהבתיאהבתי
מהסיבה הפשוטה: אני נוטה להאמין שמשיח הוא לא שליח אלוהים, לפחות לא אלוהים במובן התאיסטי של המילה. בשביל להאמין במשיח אתה צריך להאמין במובן התאיסטי הזה. סביר שרוב הדמוקרטי אינם תאיסטים אלא דווקא דאיסטים, ובהיותם כאלה הם מאמינים באלוהים פסיבי – אחר לחלוטין. נאופלטוני, "האחד". נקרא לו הצדק, ובצדק הזה הם מאמינים. שהוא צדק שונה לגמרי מהצדק הרפובליקני, הנוצרי והדתי. אפשר להתחיל לעמוד על הבדלים בסיסיים באתיקה של שתי המפלגות, אבל בסופו של דבר נגיע למסקנה שיש רק שתי אפשרויות: צדק זה או הצדק ההופכי. אלוהים זה או אלוהים ההופכי. משיח זה או המשיח ההופכי. בהנחה שאובמה הוא אכן שליח הצדק המדובר, סביר שמתנגדיו רואים בו כשליח הרשע, הצדק ההופכי. והכל מסתדר. הדבר היחיד שצריך זה להפוך את האלוהים התאסיטי לאלוהים במובן המקורי של המילה – דין, צדק ("והגישו אדוניו אל האלוהים", שמות כ"א)
בבלוג שלי כתבתי על אובמה בתור משיח גם במובן התאיסטי דווקא של המילה. בנראטיב של אובמה, כפי שהופיע בתקשורת האמריקאית, ניתן למצוא ארכיטיפים של אברהם, דוד וישו – שלוש דמויות משיחיות בעליל בתיאולוגיה הנוצרית. אז נכון, לכל אנטי-כרייסט יש סממנים של משיח, אבל השאלה היא עם מי הצדק, וכאן אנחנו חוזרים למשמעות הדאיסטית של האלוהים.
http://culture-agent.com/culture/black-abraham
ושני ציטוטים שאהבתי, הראשון של אלי אשד שאמר: "נראה לי שבעייתו הגדולה היא ההתייחסות אליו כמשיח, כי אין דרך שהוא יוכל לעמוד בציפיות הגדולות האלה גם אם יראה את עצמו כנשיא מוכשר במידה סבירה". הציטוט השני הוא של מועמר קדאפי שלדעתי צודק. ברגע שאובמה ייבחר הוא יחלה במחלת נפש שתהפוך אותו ללבן, ולכן צריך לעשות לו טיפול פסיכולוגי.
אהבתיאהבתי
ואנשים שונים מצביעים מסיבות שונות. בין עשרות המיליונים שהצביעו לאובמה תוכל למצוא מגוון של סיבות ותערובות שלהן.
לא יודע איך מצביעים לנינט ומה היא אמורה לייצג, אבל מה שמשך את תשומת ליבי לראשונה באובמה הייתה ההתנגדות שלו בזמן אמת למלחמה בעירק, וכמוני אני מניח יש רבים. האם זה נופל לקטגורית השיקולים של בחירה בנינט?
לאובמה היו יותר משלושה מיליון תורמים ולפי אחד האומדנים כמיליון וחצי מתנדבים שחלקם עבד ימים כלילות על מנת להביא לבחירה שלו מכיוון שהם חשבו שהוא מייצג בנקודת זמן זו את הבחירה הטובה יותר ומכיוון שהם העזו לקוות לפוליטיקה טובה יותר מאשר זו ששלטה בשמונה השנים האחרונות. מהיכרות אישית עם כמה מהם אני יכול להעיד שאמירות כמו שלך הן לא רציניות בלשון המעטה.
אהבתיאהבתי
תודה למגיבים (בעיקר לתמר, מאוד מעניין).
אכן יש משהו כריפי בכריזמה של אובמה, כמו בכל כריזמה, ועאכו"כ כזאת של מישהו שהולך להשפיע כל כך על חייך. אפשר לקחת את זה לכיוון המשיחי, אפשר לפתור את זה כנינטיזם פשוט, ואפשר גם להכריז שהוא הרשע בהתגלמותו. כל האפשרויות הללו הן התחמקויות לדעתי. לאובמה יש הרבה כוח, וצריך לראות אם הוא לא יושחט ממנו, ואם הוא ינצל אותו לטוב. מה שאכן ברור הוא שהוא עשה ועוד יעשה היסטוריה. ובאמת הסיפור שלו מזכיר לי את הנראטיב התנ"כי על דוד המלך, עוד צעיר שופע כריזמה שכולם אהבו (חוץ מאנשי שאול כמובן). כריזמה כזאת שגורמת גם לחטאים להלבין ולהמונים להעריץ אותך כאילו אתה על-אדם. נקווה שחטאיו של אובמה יהיו קטנים יותר מאלו של דוד, אם כי לנהל אימפריה לא יהיה לעולם עסק נקי מחטא.
אהבתיאהבתי
כל הנושא של אובמה כמשיח וכיוצא בזה נמצא בשוליים של השוליים של התמיכה בו והוא לא הרבה יותר מקוריוז. נחמד אולי לעסוק בתופעה אבל להפוך אותה למרכיב מרכזי או חשוב בנוגע לבחירה של אובמה חוטא לדעתי לאמת. הרוב המכריע של האנשים לא הלכו לבחור משיח. כמובן יתכן מצב של ציפיות יתר ואכזבות אבל זה כבר נושא לדיון במישור הרבה יותר ארצי.
אהבתיאהבתי
התכוונתי רק שיש מימד של משיחיות בבאזז סביב אובמה.
אהבתיאהבתי
The Wall Street Journal
January 3, 2008
Front page
FAIRFIELD, Iowa — In the run-up to today's caucuses in Iowa, candidates have had to scrutinize the issues that move voters here. In this town, many care less about immigration than meditation.
"Are you familiar with Transcendental Meditation?" Craig Berg, a bearded man in a faded parka, said as he buttonholed Republican candidate Fred Thompson during a recent campaign stop here.
Candidates typically arrive here prepared for that question. The campaign of Democratic Sen. Joseph Biden of Delaware has let it be known here that his former chief of staff is an adherent of Transcendental Meditation. During an outdoor rally here last summer, Sen. Barack Obama turned his podium east out of respect for the Transcendental Meditation view that east is the natural direction of energy flow.
Iowa is widely perceived as a homogenous state of meat-eating corn-growing white Protestants. But exceptions to the American Gothic stereotype abound, from the sushi halls of Iowa City and grape trellises of the Amana Colonies to the ultra-orthodox Jews from Brooklyn who run a kosher slaughterhouse in Postville. Here in Fairfield, about 1,700 residents gather each afternoon in a pair of gold domes for a session of group meditation known as Yogic Flying.
[Ed Malloy]
Ahead of today's Iowa caucus, in which even a few dozen votes could tilt the race in many voting precincts, candidates have been making special pitches to demographics as small and eccentric as Fairfield's Transcendental Meditation community. Of this hamlet's 10,000 residents, barely a third of them are transcendental devotees. But their political influence is outsized. For the past six years the town has chosen as its mayor a Transcendental Meditation devotee named Ed Malloy. And for 12 years ending in 2004, Fairfield was home to a peace party, called the Natural Law Party, which hoped to elect a Transcendental Meditation practitioner as president.
Fairfield was a typical Iowa farming community until 1973, when the Maharishi University of Management purchased the bankrupt and discredited Parsons College, once dubbed "FlunkOut U" by a national magazine. Some locals regarded with skepticism the construction of two gold domes wherein Maharishi followers gathered daily for mass meditations. Natives lived uneasily with the outsiders, dubbing them "Rus" (pronounced "rooz") — a shorthand for "Gurus."
But the election of Mr. Malloy, a silver-haired and personable oil broker transplanted from Long Island, helped ease those tensions. Also helpful was that the Maharishi high school began turning out scores of national merit scholars who played a role in turning Fairfield into "Silicorn Valley," as it became known around here, home to more than 40 software development and telecom companies.
For politicians, a challenge here is to respect the community's faith in Yogic Flying, or mass meditation. Derived from a combination of quantum physics and the proven benefits of meditation, Yogic Flying occurs each afternoon at 5 p.m. when about 1,700 adherents gather in the gold domes. Supporters say the number 1,700 roughly represents 1% of the nation's population divided by its square root. Supporters believe that when meditation is performed in groups, it confers benefits not only to its individual practitioners but to society at large.
On Mr. Thompson's drive into town, neither the Quantum Mechanic service station nor Utopia trailer park alerted him to the challenges ahead. And he was initially caught off guard by Mr. Berg's reference to Transcendental Meditation.
[map]
Recovering quickly, however, Mr. Thompson managed to name the founder of Transcendental Meditation — Maharishi Mahesh — and praise its benefits. "Rested mind and body, huh?" he said. "I could have used that a year ago."
Politically, Fairfield leans left. It belongs to the only county in Iowa that in 2004 placed deep-blue candidate Howard Dean atop the Democratic field, just ahead of Ohio Rep. Dennis Kucinich, whose vow to create a federal "Department of Peace" resonated with voters here.
Given those propensities, it's not surprising that barely a handful of supporters showed up to meet the bus of Republican hawk Mr. Thompson. But that doesn't mean Republicans aren't welcome here. The town square is host to several large billboards touting Republican pacifist Ron Paul, and many residents believe his Libertarian views will propel him to a win in this county in today's caucuses. Mayor Malloy and his wife even held a political open house last summer for Mr. Paul, prior to a large rally staged in the town.
But Mr. Paul, perhaps stung by allegations that his campaign has already attracted its share of political eccentrics, is making no to-do of his popularity here. Mr. Paul's deputy campaign manager, Joe Seehusen, carefully emphasizes that the congressman is only "politely intrigued" by the Transcendental Meditation philosophy.
In response, Mayor Malloy — who never actually endorsed Mr. Paul — says, "Only about 50% of what he says resonates with me."
Democrats, having the most votes to gain here, are trying hardest to win them. In a community where factory hog farms are widely criticized as environmentally hazardous, New Mexico Gov. Bill Richardson took special pains to bone up on them before attending a town meeting here. "I'd regulate the hell out of them," Mr. Richardson vowed.
John Edwards visited the town this week, as did Mr. Richardson. Hillary Clinton, meanwhile, has scheduled — and canceled — three stops here, according to Mayor Malloy. The Clinton campaign didn't respond to a request for comment.
That seems to have helped Sen. Obama gain an edge. During his visit here last summer, Sen. Obama assured Mayor Malloy of the candidate's respect for Transcendental Meditation and the philosophy behind it. "He said he felt that if there was any candidate in the race to embrace this technique, he was that candidate," says Mayor Malloy.
The real Obama weapon, however, may be his wife, Michelle Obama. During a visit to Fairfield last month, she had several long conversations with the mayor's wife. "I think she and my wife are both very spiritual people," the mayor says.
Mrs. Obama's visit prompted the mayor to do something he'd never before done — endorse a candidate. A few days after his introduction of Mrs. Obama at a Fairfield rally last week, Mayor Malloy publicly announced his endorsement of her husband. The winner of four consecutive elections, Mayor Malloy is influential throughout Fairfield.
Yet the mayor may need to push some of his fellow meditation adherents to vote at all. Mr. Berg, the bearded transcendentalist who confronted Mr. Thompson, says, "I doubt I'll caucus — it comes right in the middle of our program."
By program, he means Yogic Flying. "It's absolutely essential because we're creating this power for the whole nation," Mr. Berg says. "It's vastly more important than the caucus."
But Mayor Malloy insists that no such conflict exists, because the caucus doesn't start until 6:30 p.m. "You can be in the domes on time and out by 6:30," says Mayor Malloy. "It's what I plan to do. You know, I respect Mr. Berg's priorities but it sounds like I'll need to give him a call."
Write to Christopher Cooper at christopher.cooper@wsj.com
אהבתיאהבתי
תודה הרצל
אהבתיאהבתי
לא יודע למה קראתי לך שרה.
ממש לא ברור לי.
סליחה ותודה על המילים הטובות!
: )
אהבתיאהבתי
אין צורך להעלב בשביל העם האמריקאי, אני בטוח שהיו שם כמה אנשים שהצביעו מסיבות ראציונליות.
אני, כמובן, לא מכליל תחת הסיבות הראציונליות את התמיכה שלו בתאגיד מדיטציה או בעובדה שיש לו אישה נחמדה, אבל טיעון ההתנגדות למלחמה בעירק בהחלט תקף.
בוא נשחק במה אם, מה אם ארצות הברית לא היתה נכנסת למלחמה בעירק? מה היה קורה לכלכלה האמריקאית אם הנפט העירקי היה ממשיך להיות מתומחר ביורו, כפי שהחל להיות, שנה לפניי המלחמה?
אהבתיאהבתי
צריך להבדיל בין השאלה האם אובמה יהיה משיח טוב (כלומר נשיא) לבין ניתוח הסיבות לבחירתו.
הסיבות הן מגוונות ונעות על כל הספקטרום בין מיאוס מבוש ורצון לשינוי, נפילה בכריזמה שלו ועד תרבות ריאליטי וכוכבים אינסטנט. כנראה שאם היה חסר אחד הגורמים בתמהיל התרבותי הזה הוא לא היה נבחר.
אהבתיאהבתי
ראשית, כבר קבע אבי רביצקי (בספרו החשוב "הקץ המגולה ומדינת היהודים") כי המשיחיות החבדי"ת מוכיחה את ההיפך מטענת גרשום שלום. דווקא השפע חסר התקדים של המחצית השניה של המאה העשרים ופריחתה האדירה של חסידות חב"ד הביאה לעליית המשיחיות של הרבי האחרון.
שנית, המשיחיות השמאלנית היא לא פחות דתית מזו הימנית. היא מאמינה באוולות גמורה כי אם רק המושל יהא אדם טוב כי אז חרבות תכתתנה לאתים ודור חלם ידרוש חלום. לפי התפיסה הזאת, צ'אבס, אחמדיניג'אד, פוטין, עריצי צפון קוריאה, אינם מהווים רוע אמיתי אלא אשליה כלשהי שממשל ימני מטפח בכדי להגביר את כוחו.
וכן הדברים בתפיסה הכלכלית, לממשל יש עתודות כסף בלתי מוגבלות ואין שום הגבלה עובדתית-חיצונית שתמנע שינויים אינסופיים. כל עוני ומצוקה האחריות עליהם היא בידי הממשל. לעולם לא נאמר כי קיימים בטלנים ועצלנים שלעולם ישארו עניים.
ושלישית, לגבי הדת גם כאן הימנים עדיפים על השמאלנים. הימנים מציגים היררכיה של מאמץ שבה מעמד נרכש על ידי עובדות ומעשים, בעוד אצל השמאלנים הכל עניין של תחושות פנימיות, תקוות, וחשיבות עצמית נרקיסיסטית מגוחכת.
העובדה שהדמוקרטיה החזקה בעולם הלכה להצביע לא על בסיס נסיון חיים ותבונה פוליטית אלא אך ורק בכדי להוכיח לעצמם שהם אינם גזענים – היא הוכחה לאיוולתה הגמורה של הדמוקרטיה ולצורך לשוב לשלטון אריסטוקרטי-מריטוקרטי למחצה דוגמת סינגפור.
והריני מזכיר לתומר מעל במה חשובה זו שהוא חייב לי מתנה לחתונתי.
אהבתיאהבתי
אהבתי את הניתוח השנון שלך – בעיקר את הטיעונים תחת ההקדמה "שנית". יפה מאוד.
וזה נכון שהתזה של שלום הופרכה. לכן כתבתי "אם הוא צודק"…
בקשר לשלטון אריסטוקרטי, לא נראה לי ששרה פיילין היתה משתבצת בו דווקא על תקן אחת מהשליטים.
בקשר למתנה, אשלח את הצ'ק בדואר, רק תפסיק לנדנד.
אהבתיאהבתי
באשר לפיילין, זו אכן כניעתה של השמרנות לרוח הזמן הפופוליסטית. ולמותר לציין כי אתה תומר שלחת לי קישור לכתבה בnrg שהביאה ציטוטים מגדולי האינטלקטואלים השמרנים שהסתייגו מבחירת פיילין.
ועוד הערה, יכול להיות שהגיע למפלגה הרפובליקאית להפסיד. יכול להיות שהמלחמה בעירק מיותרת והיה צריך במקום זה לפלוש לאירן. אין לי בעיה עקרונית עם כך שהרפובליקאים טעו והם צריכים לשלם את המחיר.
אך בסופו של יום: תפיסת העולם השמרנית-היסטורית תשאר תמיד קרובה יותר לטבע האנושי מאשר התפיסה הליברלית-רציונלית.
וגם כאן, או שאובמה יעבור תהליך פרגמטיזציה שיאכזב את תומכיו המשיחיים או שדרכו תביא בהכרחיות לניצחון סוחף בבחירות הבאות לרפובליקאים.
ולסיום באשר למתנה, כל העניין בוסס על שמועות מנשה שלפיהם אתה מתחתן בקרוב ואז אאלץ לתת מתנה ועדיף שיהיה לי משהו ביד שאוכל לתת ממנו חצי. אך עתה השיגונו הבשורה המרה שאין חתונה באופק ועל כן כל העניין מבוטל.
אהבתיאהבתי
זה ששמרנים גדולים הסתייגו מפיילין זה אומר דבר אחד: שהם ישרים. זה דבר גדול, אבל לצערי זה לא הופך אותם ליותר צודקים, ובטח ובטח שהם לא קרובים יותר לטבע האנושי (על זה יש לנו ויכוח גדול כמובן). וכן, אין חתונה באופק, אז תוכל לקבל מתנה ממני ולא לשמור אותה כמו הבונבונירה של קישון.
אהבתיאהבתי
תודה על הקרדיט, אני רואה שעשיתי לך תיאבון, ובאמת יצאת לצייד של תמונות אובמה כמשיח וחזרת עם שלל רב
– לדעתי לא חייבים להשתמש בטרמינולוגיה היהודית-נוצרית ולהתווכח אם הוא משיח או לא, אבל אם ניקח את התואר הבודהיסטי "מואר" במשמעותו המצומצמת, כלומר מישהו שהוא (א) מבין יותר דברים יותר לעומק במשך חלק גדול יותר מהיממה, ו (ב) ניחן בסגולה שנקראת באנגלית
equanimity
ובעברית אולי "השתוות הנפש", נראה לי שבמבט שטחי ניתן להגיד שכנראה, במידה כזו או אחרת הוא מואר
וזה מספיק טוב עבור נשיא ארה"ב, בפרט שכנראה הבוש שלפניו עמד במדרגת ה"בורות" מן הגבוהות שניתן לתאר,
אהבתיאהבתי
תודה תומר
אהבתיאהבתי