כה אמר זרתוסטרא (האמיתי)

זרתוסטרא באיקונוגרפיה קלאסית

אם יש אלוהים, ואם הוא כל יכול, כל יודע, וטוב – איך לעזאזל קורה שהעולם מלא ברוע וסבל? שאלה זו העסיקה נביאים ותיאולוגים מאז נהגה הרעיון כי בראש העולם עומד שליט אומניפוטנטי. פתרון מקורי ומתבקש הציעה הדת הזורואסטרית, אחת הדתות הקדומות ביותר שנציגיה עדיין עמנו כיום. זרתוסטרא, הנביא והמייסד, הגיע למסקנה פשוטה: אם האל הטוב אחראי על כל הטוב, הרי שאם יש רוע חייב להיות גם אל רע האחראי עליו. כך נוצרה המערכת התיאולוגית הדואליסטית מאוד של הדת הזורואסטרית.

כפי שמנסח זאת מאמין נלהב שחי בפרס (אירן) סביב המאה השמינית לספירה:

וראיתי בעולם את שתי הדעות של כל המקיימים זרמים וקבוצות, המחזיקים בשתי תורות מהותיות: אחת היא שכל הטוב והרע שבעולם מקורם בישות הקדושה; השנייה היא שהטוב בעולם, לבד מהתקווה לשימור הנשמה [כלומר הבחירה החופשית הפרטית – ת.פ.], מקורו בישות הקדושה; ושכל הרע שבגוף, לבד מסיכון הנשמה [כנ"ל – ת.פ.], מקורו מאהרימן […] ותשאלו אותם [את המונותאיסטים – ת.פ.] כך: האם הישות הטובה תמיד חומלת ומרחמת, עושה טוב ושופטת ביושר, והאם היא יודעת כל אשר מתרחש וכל אשר עתיד להתרחש? […] כי אם היא אכן חומלת, עושה טוב ומרחמת, מדוע אהרימן והשדים וכל האמונות הרעות של הגיהנום נסבלים על ידו להרע ליצוריו, על ידי חמלתו, עשייתו טוב ורחמנותו? ואם הם לא ידועים לו, היכן הידע הכולל-כל שלו?"
(Shkand Gumanig Wizar, מאת Mardan-Farukh)

הדת הנגלית העתיקה בעולם

דת זרתוסטרא היא הקדומה בדתות המתגלות [לנביא], וכפי הנראה היתה לה השפעה רבה יותר על המין האנושי, במישרין ובעקיפין, מאשר כל דת יחידה אחרת. […] זרתוסטרא היה הראשון שלימד על שכר ועונש פרטיים, על גן עדן וגיהנום, על תחייתו העתידית של הגוף, על יום הדין, ועל חיי הנצח בגוף ולנשמה. העקרונות הללו הפכו לאמונות מוכרות עבור חלק גדול מהאנושות משום שנשאלו על ידי היהדות, הנצרות והאיסלאם.
Mary Boyce: Zoroastrians: Their Religious Beliefs and Practices

הכל התחיל תחת אוהליהם של השבטים האריים (או אריאנים) שחיו בערבות הצחיחות של הקווקז (דרום רוסיה, גאורגיה, ארמניה, אזרביג'ן, טורקיה וצפון אירן של היום). לקראת האלף השלישי לפנה"ס הם התפצלו, וחלקם נדדו לכיוון אירופה של היום (מיוון ועד סקנדינוויה). אלה שנשארו כנראה גם התפצלו לשתי קבוצות גדולות, שכנראה נשארו בקשר כי שפתותיהן היו דומות מאוד: קבוצה אחת דיברה באווסטה (avesta), וקבוצה שניה בצורה מוקדמת של סנקסריט. הם קראו לעצמם ארים, שמשמעותו בשפתותיהם "מכובד" או "אצילי".

סמל הדת הזורואסטרית

הארים האמינו באלים שונים: Varuna האחראי על הסדר הקוסמי, Mithra אל הסערות והגשם, Mazda אל החוכמה והצדק, Indra הלוחם המהולל, ו- Agni, האש. היה להם גם שיקוי פלא הלוצינוגני שנקרא Soma בסנקסריט ו- Haoma באווסטה. ברם האלים האלה היו דומים לאלים היוונים בכך שלא היו כל יכולים ולא שלטו בכל היקום. הדרך לשמור על הסדר הטוב ביקום היתה עבודת קורבנות סדירה, והתמורה לכך היתה חומרית ביותר: גשם, מקנה, פוריות. דיבורים על חיים אחרי המוות לא היו.

ייתכן (שימו לב, מדובר בספקולציה) שכמו שקורה פעמים רבות, מה ששינה את הכל היתה התפתחות טכנולוגית: בסביבות 1500 לפנה"ס חלקם (דוברי הפרוטו-סנקסריט) החלו לסחור עם תרבויות מפותחות במסופותמיה: הם גילו את הברונזה, את הכרכרה (הנמשכת על ידי שוורים), ולבסוף בייתו את הסוס. כך הם הפכו לשבטים לוחמים שיכלו לבצע פשיטות בזק על שכניהם. אינדרה הלוחם הפך לאידיאל שלהם.

סמל מאזדה. דומה?

דוברי האווסטה התנהגו בצורה שונה. ייתכן שההתקדמות הטכנולוגית הגיעה אליהם באיחור, ואולי הם פיתחו אופי שונה. כך או כך, הם היו פחות טובים בכיבושים, הרבה פחות הרפתקנים. סביב 1200 קם להם נביא ענק. שמו היה זרתוסטרא (משמעות השם: "הגמל הזקן" או "זה אשר שולט על גמלים". ביוונית עיוותו את זה ל"זורואסטר"), והוא עתיד היה לייסד את אחת הדתות העתיקות ובעלות השפעה המקיפה ביותר בתולדות האנושות.

הדת הזורואסטרית, כאמור, נחשבת לדת הקדומה ביותר שייסדה על ידי נביא (כלומר, לא כולל מני פגאניזם ואנימיזם, והינדואיזם). ההערכה הזאת לוקחת כמובן מאליו שאברהם אבינו הוא דמות מיתולוגית, ויותר מכך, שגם משה רבנו לא היה ולא נברא (אם משה היה, כפי שטוען חוקר המקרא פרופ' ישראל קנוהל, כי אז יש תחרות צמודה בין דת זרתוסטרא לדת משה על תואר הדת הנבואית הקדומה ביותר, אם כי יש לזכור שמשה, גם אם היה קיים, כנראה לא כתב יותר מדי).

מבין המייסדים של דתות העולם, על זרתוסטרא אנחנו יודעים הכי מעט. למעשה, אנחנו אפילו לא יודעים לבטח מתי חי זרתוסטרא, ומימי קדם הספקולציות נעות בין 4000 ל- 600 לפנה"ס. מרבית החוקרים, על פי ניתוח השפה של חיבוריו, ממקמים אותו כאמור סביב 1200 לפנה"ס, ועם הערכה זו נתקדם. אבל לא רק זאת, אלא שגם הדת עצמה לא ברורה עד הסוף, ואף למאמיניה הנוכחיים, וזאת משום שתשעים אחוז (!) מכתבי הקודש שלה הושמדו לנצח, תחילה עם הכיבוש של פרס על ידי אלכסנדר מוקדון, ובעיקר מאוחר יותר עם השתלטות האיסלאם על אירן. הכיבוש אולי משחיט את מבצעיו, אבל גם לאוכלוסייה המקומית זה לא פיקניק: שני הכובשים הללו הרגו כהנים זורואסטרים בהמוניהם, ומכיוון שרוב הקאנון היה אז זכור בעלפה, הוא אבד לעולמים.

זרתוסטרא לפני וישתספא

אבל כמה דברים אנחנו כן יודעים: זרתוסטרא נולד למשפחת כהנים של הדת האווסטית הקדומה. על פי המסורת הזורואסטרית הוא זכה להתגלות של האל, שהשיקה את השליחות הנבואית שלו: בזמן פסטיבל האביב הוא הלך להביא מים מנהר קרוב, וכאשר חזר ראה לפניו לפתע את המלאך Vahu Mana ("כוונה טובה", "נפש טובה"), שהוביל אותו אל אהורה מאזדה, שלימד אותו את עקרונות דת האמת, וציווה עליו להיות נביאו. הוא היה אז בן שלושים, ובמשך עשר השנים הבאות הצליח "להחזיר בתשובה" רק אדם אחד: את דודו. כל האחרים ראו בו כופר. במצוקתו קרא אל אלוהיו:

לברוח לאן? לאיזו ארץ אברח? הם מנדים אותי ממשפחתי ומשבטי! הקהילה שאני בה לא טובה עבורי, ולא מנהיגיה הרמאים. איך, אם כן, עלי לספק אותך, אדון חכם?"
(Yasna 46.1 – היאסנה הם מזמורים שחיבר זרתוסטרא באוושטה)

שמתם לב שנביאים תמיד רוצים לברוח? בכל אופן, לבסוף הצליח הנביא לעשות נפשות: בגיל 42 הוא העביר על דתו את המלך Vishtaspa, ומשם הדרך כבר היתה קלה יותר. הוא התחתן שלוש פעמים והיו לו שלושה בנים ושתי בנות. בגיל 77 מת, כנראה כאשר נרצח על ידי יריבים דתיים בזמן תפילה במקדש.

קוסמוגוניה ותיאולוגיה

כאמור, העולם הזורואסטרי מחולק לשני כוחות הנאבקים ביניהם: הטוב והרע. למרות שמאזדה חכם וחזק יותר, ולבטח ינצח באחרית הימים, אהרימן הרשע לא קוטל קנים, והוא ימרר לנו את החיים עד ביאת המשיח. אבל איך הכל התחיל?

ובכן, בראשית היו קיימים גם אהורה מאזדה, הרוח הטובה והיודעת-כל, הקיימת כאור נצחי, וגם אהרימן, הרוח חסרת-השכל, המרושעת, הקיימת כחושך כמעט-נצחי. שניהם יצרו את היצורים שלהם: ראשית מאזדה יצר את ששת מלאכי-העל האלמותיים (למעשה אין להם קיום נפרד, ולכן הם יותר היפוסטאזות של מאזדה, כלומר מעין ספירות), ה- Amesha Spenta (שהם: נפש טובה, צדיקות, שליטה טובה, חסידות קדושה, שלמות, חיים נצחיים. יש עוד מלאכים ותתי-מלאכים רבים). מקבילים אליהם ששה שדים שיצר אהרימן.

אז יצר מאזדה את השמים ואת הארץ, המים והצמחים, השור (שמייצג את כל ממלכת החי) את גֶיוֹמָרְד (האדם הראשון) ואת הכוכבים. אהרימן יצר את השרצים והנחשים, הקרפדות והלטאות, הקוצים והעשבים הפראיים והרעילים. בקיצור, לכל דבר חיובי שיצר מאזדה יצר אהרימן מקבילה שלילית. כך נוצרו זוגות הניגודים שאנחנו מכירים: אור/חושך, אמת/שקר, בריאות/חולי, גשם/בצורת, טוהרה/טומאה, חיים/מוות, גן עדן/גיהנום.

הנה התיאור:

1. אהורמאזד היה גדול בידענות וטוּב; מתמיד הוא היה אפוף באור. האור הוא המקום של אהורמאזד: יש המכנים אותו האור הנצחי. […]
2. אהרימן, איטי בידע, שרצונו להכות, היה שקוע בחשכה; הוא היה, והווה, אבל הוא לא יהיה. הרצון להכות הוא המניע הקבוע שלו, והחשכה היא מקומו: יש המכנים אותה החשכה הנצחית. […]
5. אהורמזד, בהיותו יודע כל, ידע שהרוח ההרסנית קיימת, שהיא תתקוף, ושבקנאתה היא תתערבב עמו […]
14. […] אז אהורמזד […] הראה לרוח המשמידה את נצחונו הסופי, את אין-אונותה של הרוח המשמידה, את השמדת השדים, את התחיה, את הגוף הסופי, את שחרורו של היקום מכל תוקפנות לנצח נצחים.
15. כאשר הרוח המשמידה ראתה את אין-אונותה ואת השמדת השדים [העתידית] היא השתופפה, התנודדה ונפלה אל החשכה […]
16. בעוד אהרימן שכב שדוד אהורמזד יצר את יצירתו. ראשית את ואהומאן [=נפש טובה] […] ומבין היצירות החומריות הוא יצר ראשית את השמיים, אז את המים, שלישית את האדמה, רביעית את הצמחים, חמישית את הבקר, שישית את האדם."
(Bundahishn 1 – כלומר הפרק הראשון בבונדהישן, ספר התיאולוגיה הזורואסטרי, שלא ברור אם נכתב על ידי זרתוסטרא)

שני מלאכים נאבקים, ציור מהודו (שאינו הינדי, כך שהוא או מוסלמי או זורואסטרי), המאה ה- 16

מה שקרה כאן בעצם הוא שזרתוסטרא חילק את הפנתיאון הארי חלוקה דואליסטית לטובים ורעים, כאשר את תפקיד כוחות השחור ממלאים האלים שהיו אהובים על דוברי הסקסריט. אינדרה וחבריו הפכו להיות שטנים בעיני דוברי האווסטה, והשם daeva הפך להיות מוקצה. מול הדוות השליליים הציבו את האהורות (ahura, "אדון") החיוביים. בפנתיאון ההינדי זה הפוך בדיוק: הדוות הם אלים טובים, והאהורות, שנקראים בסנסקריט 'אזוּרות', הם שדים רעים. וכאמור, הגדול מכלום הוא אהורה מאזדה, אל החוכמה והחיים. הוא היוצר את כל הטוב.

בעקבות האלים, גם בני האדם מחולקים לשני מחנות: ההולכים-בעקבות-האמת (ashavant), שהם צדיקים ויראי שמיים, והמרושעים (dregvant), שהם כל מי שפועל, מדבר או חושב בצורה רעה. אבל החלוקה הזאת לא דטרמיניסטית, ולכל אדם יכולת – וחובה – לבחור לאיזה מחנה הוא מצטרף. הבחירה החופשית היא עקרון חשוב מאוד אצל הזרואסטרים. כה אמר זרתוסטרא:

הקשיבו באזניכם לדברים הטובים ביותר. בחנו בראש צלול – איש איש לעצמו – את שתי הברירות העומדות לפניכם, שכן עליכם להכריע להצמד אליו [אל האל הטוב] לפני המשפט האחרון. אכן, ישנן שתי רוחות קדמוניות, תאומים אשר ידוע כי הם במאבק. במחשבה ובמילה, בפעולה, הם שניים: הטוב והרע. ובין שניהם אלה, המיטיבים בחרו נכונה, אך לא כך המרעים. ועוד: כאשר שתי הרוחות הללו היו יחד, הן יצרו את החיים ואת המוות, ואיך, לבסוף, הקיום הגרוע ביותר יהיה למכחשים, והמחשבה הטובה ביותר לישרי הלבב."
(Yasna, 30.2-4)

בהמשך לכך, הערך העליון בחיי הזורואסטרי הוא לא אושר או שלווה, חופש או ידע, אלא הפצת הטוב והחוק הצודק. והפצת הטוב היא גם צמצום הרע.היקום עבור הזורואסטרים, אם כן, הוא שדה קרב תמידי של הטוב ברע, ואף על פי שהסוף הטוב מובטח, על האדם לבחור בצד שלו בכל רגע ורגע. על האדם לעשות טוב, לאחרים ולעצמו. לכן לסגפנות, להתנזרות ממין, ולצום אין כל מקום באמונה הזורואסטרית. הדרמה הקוסמית – והאנושית – מצומצמת לנקודה אחת ויחידה: בחירה. הבחירה כל כך חשובה עד שאין כל מקום לכפרה וחזרה בתשובה. חטא הוא חטא, ואי אפשר לתקנו, שכן הוא חיזק את כוחות הרוע והאריך את המלחמה.

הגמול על הבחירה הטוב הוא חיים טובים, וגורל טוב באחרית הימים:

ואכן, כאשר העונש יינתן לחוטאים, אז לך, מאזדה החכם, יהיה שלטון המחשבה הטובה, וזאת על מנת שיתגלה לאלה, אדוני, אשר יתנו את השקר בידי האמת."
(Yasna, 30.8)

…והמכחשים, אשר שלטונם רע, אשר מעשיהם ודיבורם רע, אשר כוונותיהם ומחשבותיהם רעות, נשמותיהם תמשכנה להיתקל באוכל רע, והם יהיו האורחים בבית המִרמה."
(Yasna, 49.11)

חשוב לאכול טוב. הבחירה החופשית מחייבת כל אדם לבחור לאיזה צד הוא שייך, ומול איזה צד הוא נלחם. אבל הסוף, כאמור, ברור וידוע: הטוב ינחל ניצחון על הרע. זאת משום שהוא חזק יותר, וגם משום שמאזדה, בניגוד לאהרימן, חכם ויודע-כל.

כתבי הקודש

ספר אווסטה

כתבי הקודש של הזורואסטרים, האווסטה, שמהווים כאמור חלקיק מהמקוריים, הם הדבר הקדוש ביותר לבני הדת. בהם מפורטת התיאולוגיה הזורואסטרית: כוחותיו של אהורה מאזדה וטבעו, יצירת היקום, מקור הרוע, אחרית הימים, הגמול על התנהגות טובה וכמובן חוקי הדת.

הנה הפסוק הראשון של היאסנה (מזמור) הראשונה באווסטה:

אני מכריז כי אשלים [את עבודתי] לאהורה מאזדה, היוצר, הזוהר והאדיר, הגדול והטוב ביותר, היפה ביותר, החסון ביותר, החכם ביותר […] שמשיג את מטרותיו ללא כישלון, שכן הסדר הטוב בידיו, שמכוון את שכלנו כראוי, שמפיץ את החסד היוצר-אושר שלו למרחקים, שיצר אותנו, ועיצב אותנו, ושהזין והגן עלינו, שהוא הרוח הנדיבה ביותר.
(Yasna, 1)

כמה חוקים

הו יוצר העולם החומרי, אתה הקדוש! אם אדם יקבור באדמה נבלת כלב או נבלת אדם, ואם הוא לא יעלה ויחשוף אותה בשנה השנייה, מהו העונש על כך? מהי הכפרה על כך? מהי ההיטהרות מכך?
אהורה מאזדה ענה: על מעשה שכזה אין מה שיגמול, אין מה שיכפר, ממנו אין מה שיטהר. זו עבירה שממנה אין ישועה, לנצח נצחים.
(Videvdat III.4, 30-39 (130-135))

הו יוצר העולם החומרי, אתה הקדוש! האם כלי אוכל אשר נגעה בהם נבלת כלב, או נבלת אדם, יכולים להתנקות?
אהורה מאזדה אמר: אכן כן, זרתוסטרא הקדוש!
הכיצד?
אם הם מזהב, יש לרחוץ אותם פעם אחת עם גוֹמֶז [שתן פר מקודש], לשפשף אותם פעם אחת עם אדמה, לרחוץ אותם פעם אחת עם מים, ואז הם נקיים. אם הם מכסף, יש לרחוץ אותם פעמיים עם גוֹמֶז, לשפשף אותם פעמיים עם אדמה, לרחוץ אותם פעמיים עם מים, ואז הם נקיים. אם הם מברונזה, יש לרחוץ אותם שלוש פעמים עם גוֹמֶז, לשפשף אותם שלוש פעמים עם אדמה, לרחוץ אותם שלוש פעמים עם מים, ואז הם נקיים. אם הם מברזל, יש לרחוץ אותם ארבע פעמים עם גוֹמֶז, לשפשף אותם ארבע פעמים עם אדמה, לרחוץ אותם ארבע פעמים עם מים, ואז הם נקיים. […] אם הם מאדמה, עץ או חימר, הם לנצח לא נקיים.
(Videvdat VII.10, 73-74 (183-184))

זה אשר ישכב במין עם אישה שלה שכבת דם, אם על פי המחזור הרגיל ואם מחוץ לסדר הרגיל, עושה מעשה שאינו טוב יותר מאם היה שורף את נבלת בנו, דם מדמו אשר מת כתוצאה ממחלה, ויפיל את שומנו אל האש. כל החוטאים הללו […] מזלזלים בחוק. כל המזלזלים בחוק מורדים באל. כל המורדים באל הם חסרי אלוהים. כל חסרי האלוהים ישלמו על כך בחייהם.
(Videvdat XVI.3, 17-18 (39-41()

שימו לב שכמו דתות קדומות אחרות (יהדות, הינדואיזם), יש אצל הזורואסטרים עיסוק גדול בענייני טומאה וטהרה (זהו שלב בהתפתחות הדתות שהמאבק על טוהר היה ברובו חיצוני – מה אני אוכל, במה אני נוגע – ולא פנימי – מה אני חושב, רוצה, בוחר. מאוחר יותר, וראשית כל במזרח, מוקד המעשה הדתי עבר הפנמה). אצל הזורואסטרים ענייני טומאה וטוהרה מודגשים ביותר מפני הדואליזם שלהם, כאשר הטוהרה מושווית עם הטוב, ולהפך. למעשה חוקי הטהרה והטומאה מציעים את הדרך הטובה ביותר שבה המאמין הופך ללוחם בשדה הקרב הקוסמי (וזהו הרי האידיאל הזורואסטרי): כל הטמאות מגבירה את כוחות הרוע, וכל הטהרות מחזקת את הטוב.

הנה כמה דברים מטמאים על פי הדת הזורואסטרית (רשימה חלקית): אישה במחזור, אנשים לפני רחיצה, ספָּרים, נושאי גופות, אנשים שאינם זורואסטרים, אוכל הנעשה על ידי לא-זורואסטרים, דם (גם של עצמך, מחוץ לכליו), ציפורניים גזורות, שיער שלא על הראש, רוק שלא בפה (לכן צריך לדכא פיהוקים, עיטושים, ואנחות), שתן, צואה, זרע, אש השורפת אותך.

אבל יש כמובן אפשרות להיטהר: טקס הטיהור העליון הוא ה- Bareshnum, שכולל שלוש טבילות טקסיות על פני עשרה ימים, הכוללים גם 18 התזות של חול, שתן-שור, ומים, מבט של כלב שלוש-עשרה פעם, ותפילות שונות. טקס טיהור אחר, ה- Riman, כולל לעיסת עלי רימון, שתיית שתן-שור מקודש מתוך קליפת ביצה, התמרחות בשתן-שור לא מקודש, התמרחות באבק, התמרחות במים, ורחיצה במים.

שם השם

זרתוסטרא שאל את אהורה מאזדה: הו אהורה מאזדה, הרוח המיטיבה מכל, יוצר העולם החומרי, צדיק! איזו מילה קדושה היא בעלת העוצמה הגדולה ביותר? מהי המילה המגינה עלינו והמנצחת? מהי המילה המהוללת מכל?  מהי המילה האמיצה מכל?
אז אמר אהורה מאזדה: "השם שלנו, הוא זרתוסטרא, הוא המילה הקדושה בעלת העוצמה הגדולה ביותר. השם הזה הוא המגן והמנצח. השם הזה הוא המהולל מכל, האמיץ מכל.
אז אמר זרתוסטרא: גלה לי, אהורה מאזדה הצדיק, את אותו שם שלך שהוא האדיר ביותר והיפה ביותר והמנצח ביותר והמרפא ביותר והטוב ביותר כדי להתגבר בו על אוינותם של רשעים. […]
אז אמר אהורה מאזדה: אני נקרא 'זה אשר יש להפציר לפניו', הו זרתוסטרא הצדיק; שנית, אני נקרא 'רועה'; שלישית [???]; רביעית, אשא וושישטה; חמישית 'כל הטוב הנוצר על ידי מאזדה, זרע אשא'; שישית, אני 'חוכמה'; שביעית, 'תובנה'; תשיעית, 'ראייה חודרת'; עשירית, 'הטבה', שמי האחד-עשרה, 'מיטיב'; שמי השנים-עשרה, 'אדון' [=אהורה]; שמי השלוש-עשרה, 'בלתי מנוצח' […]
אם, הו זרתוסטרא, תרצה להתגבר על אוינות הדוות ובני האדם, של מכשפים וקוסמים, של רודנים, של נוכלים-הולכים-על-שניים ושקרנים-הולכים-שעל-שניים, של זאבים-הולכים-על-ארבע, של צבא אויב בעל חזית רחבה, בעל דגל רחב, אז חזור על השמות הללו יומם וליל.
(Yasht 1)

מנהגים

מגדל דממה

קרבנות:
טקס הקרבת הקורבן היומי (Yasna) אורך שעתיים וחצי בבוקר וכולל אש קדושה, חלב, אפר ומזמורים. זהו נשק מרכזי במאבק כנגד כוחות השחור, ובלעדיו העולם יחדל מלהתקיים.

קבורה:
מפני שיסודות העולם (אדמה, אש ומים) מקודשים לזורואסטרים, אסור לתת למשהו טמא לגעת בהם במכוון. לפיכך אין לקבור, או לשרוף, או להטביע גופות. הפתרון הוא "מגדלי-דממה" שבצדם הפנימי תולים הזורואסטרים את מתיהם כדי שייצלו בשמש ויאכלו על ידי עופות דורסים (העצמות נזרקות לבור אחרי שהתייבשו). כמובן שבארה"ב אי אפשר לבנות דבר כזה, ובכלל, אוכלוסיית העופות הדורסים מצטמצמת והולכת, והדבר נעשה בעייתי ביותר. אבל זו לא בעיה גדולה מדי, כי גם אוכלוסיית הזורואסטרים מצטמצמת והולכת.

אחרית הימים

ומה יהיה בסוף? מסתבר שבקץ העתים יגיעו שלושה משיחים לגאול את העולם מהרוע, שלושתם תוצאה של עיבור-בתולין של אמם, שתרחץ באגם ובו זרעו של זרתוסטרא. אז יפוצו מעינותיו של זרתוסטרא ודת האמת תתפשט לקצוות העולם, ואחרי כן תהיה תחיית המתים. הרשעים יענשו, וישלחו לגיהנום, שם יעונו קשות. אבל אחרי שלושה ימים כולם יטוהרו ויהפכו לצדיקים. אז כולם יהללו את מאזדה, ויהפכו לבני-אלמוות. הבעיה היא שבינתיים אהרימן יגייס צבא אדיר למלחמה סופית אפוקליפטית. הטבח יהיה כה גדול שנהרות הדם יגיעו לבטנם של הסוסים, אבל הטובים ינצחו. מיד אחרי זה העולם כולו יעלה באש, ואהרימן וצבאו ישרפו ויושמדו. הכל יעלם ויקום חדש יתהווה, שם מאזדה יהולל בפי כל, הוא עצמו ימלוך לנצח וכולם יהיו מאושרים.

שימו לב כמה אלמנטים בנראטיב הזה מוכרים לנו מהיהדות והנצרות: בואו של המשיח, לידת בתולין, תחיית המתים, גיהנום כפורגטוריום, שלושה ימים ואחרי כן תחייה, מלחמת גוג ומגוג, קץ הזמן והעולם. אכן, הדת הזורואסטרית השפיעה רבות על היהדות, ודרכה על הנצרות.

השפעה על היהדות

האמונות משותפות לזורואסטרים וליהודים (ולנוצרים, ומעט גם למוסלמים) הם כדלהלן:

  • אלוהים ושטן
  • מלאכים ושדים
  • גן עדן וגיהנום
  • תחיית המתים ואלמוות עתידי
  • משפט פרטני בקץ הימים
  • ביאת המשיח
  • מלחמת "גוג-ומגוג"

אז האם ייתכן שהדת הזורואסטרית השפיעה על היהדות? האם ייתכן שלא? אם ניזכר שבמקרא כלל לא מדובר על חיים אינדבידואלים אחרי המוות (לבד מפסוק בודד בספר דניאל המאוחר), כלל לא מדובר על גיהנום כמקום של סבל, ובקושי מדובר על השטן ככוח שעומד מול האל, הרי שנוכל להניח שהיתה השפעה רבה של הזורואסטרים על היהודים הקדמונים.

אבל איך? היכן ספגו היהודים השפעות זרות שכאלה? התשובה פשוטה להפליא: תחת הכיבוש הפרסי, ובפרס. המלך כורש, משיח ה', היה ככל הנראה זורואסטרי, והצהרת כורש היתה חלק מהמהפכה הדתית הסובלנית שלו. פרק מ"ה של ספר ישעיהו נפתח כך:

כֹּה אָמַר יְהוָה, לִמְשִׁיחוֹ לְכוֹרֶשׁ אֲשֶׁר הֶחֱזַקְתִּי בִימִינוֹ לְרַד לְפָנָיו גּוֹיִם, וּמָתְנֵי מְלָכִים, אֲפַתֵּחַ לִפְתֹּחַ לְפָנָיו דְּלָתַיִם, וּשְׁעָרִים לֹא יִסָּגֵרוּ. אֲנִי לְפָנֶיךָ אֵלֵךְ, וַהֲדוּרִים אושר (אֲיַשֵּׁר); דַּלְתוֹת נְחוּשָׁה אֲשַׁבֵּר, וּבְרִיחֵי בַרְזֶל אֲגַדֵּעַ. וְנָתַתִּי לְךָ אוֹצְרוֹת חֹשֶׁךְ, וּמַטְמֻנֵי מִסְתָּרִים:  לְמַעַן תֵּדַע, כִּי-אֲנִי ה' הַקּוֹרֵא בְשִׁמְךָ, אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל. לְמַעַן עַבְדִּי יַעֲקֹב, וְיִשְׂרָאֵל בְּחִירִי; וָאֶקְרָא לְךָ בִּשְׁמֶךָ, אֲכַנְּךָ וְלֹא יְדַעְתָּנִי. אֲנִי ה' וְאֵין עוֹד, זוּלָתִי אֵין אֱלֹהִים; אֲאַזֶּרְךָ, וְלֹא יְדַעְתָּנִי. לְמַעַן יֵדְעוּ, מִמִּזְרַח-שֶׁמֶשׁ וּמִמַּעֲרָבָה, כִּי-אֶפֶס, בִּלְעָדָי: אֲנִי יְהוָה, וְאֵין עוֹד. יוֹצֵר אוֹר וּבוֹרֵא חֹשֶׁךְ, עֹשֶׂה שָׁלוֹם וּבוֹרֵא רָע; אֲנִי ה', עֹשֶׂה כָל-אֵלֶּה.

שימו לב ששני הפסוקים האחרונים (ו'-ז') מדברים על ההבדל הגדול בין דתו של משה לדתו של זרתוסטרא: הטוב והרע באים שניהם מהאל היחיד. אולם הפרק מתחיל בקריאתו של הנביא אל כורש, כדי להבהיר לו שה' הוא הוא המזכה אותו בניצחונותיו ובכוחו. לא מן הנמנע שקריאתו של ישעיהו למונותאיזם צרוף באה כפולמוס לדתו הדואליסטית של כורש, והוא כאומר לו: לא, כי אל אחד יש בשמים, יוצר אור ובורא חושך! ואתה, כורש, משיחו, ולא שליחו של אהורה כזה או אחר.

כורש המדובר כאן הוא כורש השני, השליט הראשון של הממלכה הפרסית, שעלה לשלטון ב-  559 ומת בשנת 530 לפנה"ס. ב- 538 הוא הציג את "הצהרת כורש" הידועה, שנתנה ליהודים רשות לעלות לארצם ולבנות את מקדשם. ניתן להניח שבזמן שישבו תחת שלטונו ספגו היהודים עקרונות רבים של הדת הזורואסטרית (אם כי כמובן היו דברים שהתעקשו עליהם, בראש ובראשונה האמונה באל אחד), ושאת הרעיונות המעניינים הללו גם הביאו איתם חזרה ארצה.

ושימו לב לתמונה הבאה:

כפי שניתן לקרוא בתחתיתה, מדובר בתבליט קיר מארמונו של דרייוש (549-486), שעלה לשלטון אחרי כורש. התבליט הזה מציג את סמלה של הדת הזורואסטרית, שהוא סמלו של אהורה מאזדה, ותחתיו שני יצורים מכונפים, שאינם אלא כרובים. "וַיַּשְׁכֵּן מִקֶּדֶם לְגַן-עֵדֶן אֶת-הַכְּרֻבִים, וְאֵת לַהַט הַחֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת, לִשְׁמֹר, אֶת-דֶּרֶךְ עֵץ הַחַיִּים" כתוב בבראשית ג' כ"ד, ואכן הכרובים הם מעין חיות מיתולוגיות כאלה, בעלות ראש אדם, גוף של שור, וכנפי נשר, שנועדו לשמירה על מקומות ואוצרות. כפי שאתם רואים, הם גם מעוטרים בזקן בבלי, ואכן מקורן של חיות מיתולוגיות אלה בבבל, שם הכירו אותם היהודים שהיו בגלות (שימו לב שעירוב של החיות האלו נמצא גם בחזון יחזקאל). שם הם נקראו "קריבּוּ"

{ומעניין לציין ששני הכרובים כאן פונים אחד הרחק מהשני, בעוד שעל גבי ארון הקודש היו כידוע שני כרובים שפנו אחד אל השני וכנפייהם נוגעות: וַיִּתֵּן אֶת הַכְּרוּבִים בְּתוֹךְ הַבַּיִת הַפְּנִימִי וַיִּפְרְשׂוּ אֶת כַּנְפֵי הַכְּרֻבִים וַתִּגַּע כְּנַף הָאֶחָד בַּקִּיר וּכְנַף הַכְּרוּב הַשֵּׁנִי נֹגַעַת בַּקִּיר הַשֵּׁנִי וְכַנְפֵיהֶם אֶל תּוֹךְ הַבַּיִת נֹגְעֹת כָּנָף אֶל כָּנָף" (מלכים א' ו, כז) "כִּי הַכְּרוּבִים פֹּרְשִׂים כְּנָפַיִם אֶל מְקוֹם הָאָרוֹן וַיָּסֹכּוּ הַכְּרֻבִים עַל הָאָרוֹן וְעַל בַּדָּיו מִלְמָעְלָה" (מלכים א' ח, ז). נחמד לחשוב שזה מסמל את המונותיאיזם היהודי, המאחד, אל מול הדואליזם הזורואסטרי, המפצל. שימו לב גם שמשה מדבר אל ה' דרך, או מעל, הכרובים: "וּבְבֹא מֹשֶׁה אֶל אֹהֶל מוֹעֵד לְדַבֵּר אִתּוֹ וַיִּשְׁמַע אֶת הַקּוֹל מִדַּבֵּר אֵלָיו מֵעַל הַכַּפֹּרֶת אֲשֶׁר עַל אֲרֹן הָעֵדֻת מִבֵּין שְׁנֵי הַכְּרֻבִים וַיְדַבֵּר אֵלָיו" (במדבר ז, פט) – בדיוק כמו שאהורה מאזדה יושב בתבליט הזה מעל לכרובים.

אכן, שימו לה לציטוטים הבאים על האל היושב על הכרובים (שאני שואל מתוך הערך בויקיפדיה): "…ה' צְבָאוֹת יֹשֵׁב הַכְּרֻבִים…" (שמואל א' ד, ד) "…ה' צְבָאוֹת יֹשֵׁב הַכְּרֻבִים עָלָיו (על הארון)" (שמואל א' ו, ב) "…ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל יֹשֵׁב הַכְּרֻבִים…" (תפילת חזקיהו) (מלכים ב' יט, טו) "…ה' צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל יֹשֵׁב הַכְּרֻבִים…" (תפילת חזקיהו) (ישעיהו לז, טז) "רֹעֵה יִשְׂרָאֵל הַאֲזִינָה נֹהֵג כַּצֹּאן יוֹסֵף יֹשֵׁב הַכְּרוּבִים הוֹפִיעָה" (תהילים פ, ב) "ה' מָלָךְ יִרְגְּזוּ עַמִּים יֹשֵׁב כְּרוּבִים תָּנוּט הָאָרֶץ" (תהלים צט, א) "…ה' יוֹשֵׁב הַכְּרוּבִים אֲשֶׁר נִקְרָא שֵׁם" (דברי הימים א' יג, ו). ראו גם כרובים ששומרים על בית כפי שצילמתים בבומביי, בתחתית הרשימה}

תבליט של אחשוורוש (או דריוש), מהתקופה, בארמון בפרספוליס

ואיפה אותו ארמון שבו ניצב תבליט זה? כמובן: ב- Susa, כלומר שושן הבירה! ואכן, אחשוורוש ממגילת אסתר, הוא חשיארש הראשון (המוכר גם בצורה היוונית של שמו, כסרכסס הראשון, והיה בנו של דריוש ונכדו של כורש), ששלט בממלכת פרס בשנים 486-465 לפני הספירה, היה זורואסטרי אדוק:

אמר אחשוורוש המלך: בין הארצות היה מקום בו לפנים עבדו את הדוות. לאחר מכן, בעזרתו של אהורמאזדה, השמדתי את היכל השדים ההוא, והכרזתי: לא יעבדו יותר את השדים!. היכן שלפנים עבדו שדים, שם עבדתי את אהורמזדה…
(מתוך Kent, Old Persian Grammer, 151-2)

שונה מעט מתמונת המלך ההולל והשתוי שאנחנו מכירים מהמגילה, לא? כמעט בלתי נמנע, אם כן, שהיהודים הושפעו מאוד מהדת הזורואסטרית, ומושגים כגון גהינום, יום הדין באחרית הימים, מלחמת גוג ומגוג ועוד חדרו אליה, ודרכה אל הנצרות והאיסלאם.

היום

היום הדת הזורואסטרית כיום היא על סף כליה. יש כמאתיים אלף מאמינים ברחבי העולם (מקורות שונים נותנים נתונים שונים, אז אני לא יכול למנות מספר מדוייק). הקהילות הגדולות חיות באירן (תחת דיכוי), ובהודו (בשגשוג חומרי רב). זו דת שלא השכילה להשתנות עם הזמן, ורעיונותיה ומנהגיה נראים כיום מיושנים ומנותקים מהמציאות. נראה שעל אף השפעתו הרבה על ההיסטוריה של העולם, זכרו של זרתוסטרא עצמו גווע והולך, ואלמלא פרידריך ניטשה נתן לו חיבוק דב בקראו לנביאו שלו על שמו (ואין לזרתוסטרא של ניטשה שום קשר לזה המקורי) לא היינו זוכרים כלל את שמו של הנביא הקדום, אולי הנביא הראשון.

[כל הטקסטים מתורגמים מהתרגומים לאנגלית בספר The Zoroastrian Faith: Tradition and Modern Research של S. A. Nigosian. בשבועות הקרובים אעלה לבלוג רשימות שמבוססות על הרצאות שאני נותן במכון אבשלום, בקורס 'דתות המזרח', ולעיתים גם בקורס 'מיסטיקה נוצרית'. זו הראשונה.]

34 תגובות

  1. אכן,ההשפעה של הדת הזורואסטרית על היהדות היא עצומה.הבעיה היא שכהני היהדות מתכחשים להשפעה זו.

    אהבתי

    1. אמנם הרמתי גבה לגבי הקשר של "מאזדה" לאל אהורה מאזדה, ביחוד ששם החברה הוא על שם מייסדה שיג'ירו מאצודה, בייחוד שזכרתי שהלוגו הקודם היה:
      http://en.wikipedia.org/wiki/File:Mazda3.jpg…. אבל אז קראתי שאכן, בנוסף לשם המייסד, שם החברה אכן קשור ב-אהורה מאזדה.. הצצתי בסמלילים (logo) מוקדמים יותר של החברה – שימו לב ל:
      http://en.wikipedia.org/wiki/File:Mazdalogo1936-tripleM.jpg

      יותר כבר לא אסתכל על הלוגו אותו הדבר….

      אהבתי

    2. ההשפעה יכולה להיות הפוכה. יהודים היו בעלי תפקידים בכירים במדינות בבל, פרס, מדי ואשור וגם במצרים (מלכה, ראש מדינת בבל, שרים בכירים) היהודים (העברים, הישראלים) תמיד היו בעלי תפקידים בכירים בעולם מימים ימימה. וחוץ מזה מי בכלל שמע על זרתוסטרא.

      אהבתי

    3. כי כהני הדת יודעים מה שאתה ואדון המחבר הנ"ל לא יודעים – זו השפעה שלא הייתה ולא נבראה. רק במוחם הקודר של נאורים כמוכם. ברגע שמכחישים את ההיסטוריה המקראית וודאי שאי אפשר שלא לטעון להשפעה – אבל האופציה האחרת היא שפשוט אין היא היהדות קדמה לה.

      רק הערה למחבר הנכבד, השטן אינו עומד ביחס לאלוהים – כנראה התבלבלת עם הנצרות, מכל הדתות שאתה חוקר אצל עצמך ואצל אחרים – השטן הוא סך הכל מלאך כמו שאר המלאכים, בספר איוב 'הקדום' זה כתוב במפורש אפילו שבספר דניאל 'המאוחר' זה לא כלכך ברור.

      ולא הבנתי, משה בן עמרם לא כתב הרבה? אה כן – יעני התורה הוא לא כתב? ממש חידוש גדול! את התורה כתבו אין ספור סופרים אנונימיים שאף אחד לא שמע עליהם עד שהגיעו הגאונים של ביקורת המקרא.
      באמת ציפיתי ליותר.

      הגיע הזמן שחוקרים יגבו את עצמם בהוכחות ולא בספוקלציות. כך שמניחים שמשה לא היה ולא נברא "כי לא מצאנו כלום" יש לזכור, שגם עדין לא מצאו הסבר לאיך התחילו החיים (OOL) ועדין כולם מאמינים באלוהי הברירה הטבעית והמוטציות הספונטניות.

      כל טוב, מפנתיאיסט שלא יורק על המורשת שלו.

      אהבתי

  2. תודה תומר
    רשימה מרתקת
    ברם, אם יורשה לי להעיר, מירב הנקודות המקבילות הבין דתיות שציינת משותפות גם לרוב הדתות המסופוטמיות הקדומות, ואינן מאפיינות דווקא את שתי הדתות בלבד, ואם כן, מדוע דווקא לטעון כי מדובר בקרבתן של שתי הדתות, היהודית והזורואסטרית, אהדדי?
    כדאי לך גם להתייעץ במחקריהם של שאול שקד ושל רוברט ברודי. שקד עסק הרבה בדתות האראניות ובמיוחד בזרואסטרים, בפרשנות האוואסטה, כמו גם בצלחות מאגיות פרסיות. ברודי פרסם בשנים האחרונות מאמר בכתב העת Judaica Iranica
    על אודות השפעות זוראוסטריות על התלמוד הבבלי ובמיוחד על ספרות הגאונים
    ידועה לי כי דוקטורנט מןהאוניברסיטה העברית שוקד בימים אלו בהנחייתו של שקד על עבודה משווה בין החוק הססאני ובין החוק התלמודי, וכי בין היתר הוא עוסק גם בהשפעה הזורואסטרית של כתבים רבניים
    יום נעים, מחשבות טובות

    אהבתי

  3. מחכה להרצאות הבאות שלך.
    דרך אגב, אתה יודע שמשום מה האתר שלך "מקריס" לי את הפיירפוקס (גרסת מק)? זה קרה בשתי הרשימות האחרונות.

    אהבתי

  4. "הדת הזורואסטרית, כאמור, נחשבת לדת הקדומה ביותר שייסדה על ידי נביא (כלומר, לא כולל מני פגאניזם ואנימיזם, והינדואיזם). ההערכה הזאת לוקחת כמובן מאליו שאברהם אבינו הוא דמות מיתולוגית, ויותר מכך, שגם משה רבנו לא היה ולא נברא "

    והיא גם לוקחת כמובן מאליו שזורואסטר עצמו היה וגם נברא. נראה לי שיש כאן התייחסות לא-עקבית: לקיומם ההיסטורי של משה או אברהם מתייחסים בספקנות, משום שכל ההוכחות לו הם בכתבי הדת היהודיים, אך מה שונה מקרהו של זורואסטר? האם יש עדות כלשהי לקיומו מחוץ לכתבי הדת?

    אהבתי

  5. שועי,
    אני לא מסכים איתך שמירב הנקודות משותפות גם לדתות מסופוטמיות אחרות. למיטב ידיעתי אין אלוהות מופשטת, דמות שטן, משפט שמימי לכל אחד, מלחמת גוג ומגוג, גן עדן וגיהנום וציפייה משיחית בדתות הללו. בכ"א, תודה על המקורות שהבאת.

    רון,
    לא ידעתי על כוחו המאגי של אתרי. לבושתי אני בכלל באקספלורר : )

    דודי,
    יש משהו בדבריך. אני לא מומחה לדת הזורואסטרית, לכן אני מציג רק את מצב המחקר על פי הבנתי. ועל פי מה שאני יודע, המחקר מתייחס אל זורואסטר כאילו היה אדם כזה, שכתב את הכתבים המיוחסים לו.

    אני חושב שעניין הכתבים הוא כאן המשמעותי: אם מוצאים כתבים רבים המיוחסים לאותו אדם, ומבחינת רובד השפה הם עתיקים, וסגנונם אכן זהה (כאילו נכתבו על ידי אותו אדם), ואם אין כל מניע לכתיבה פסאודואפיגרפית, הרי שמניחים שאכן הם נכתבו על ידי אותו אחד. אצל אברהם ומשה אין לנו כתבים כאלה.

    אהבתי

  6. כנראה שנישאר במחלוקת
    ומוטב שתהיה לשם שמים
    כי הלא תפישת העולם הבא, נצחיות הנפש ותפישת המשיחיות הן תפישות מאוחרות גם ביהדות, ויוכיחו הצדוקים, בני משפחות הכהונה של ימי בית שני
    בבבל כידוע האמינו בשלושה עולמות, לאדם אמנם אין כניסה לעולם העליון לאחר המוות, אבל הוא עשוי להתעלות אליו בחייו , וכמדומני שבמקרא נוכל למצוא מקבילות לכך , כגון: חנוך ואליהו. אולי אף בני האלהים דפרשת בראשית פרק ו
    במצריים על כל פנים ודאי שהיה עולם הבא
    בנוסף, חלק מהרעיונות שהבאת בשם הזורואסטרים בשעה שנוצרו להן מקבילות ביהדות (כאלף שנים אחר כך) כבר נמצאו גם בדת האורפית, הגנוסטית
    וצ"ע גם בדת המיתראית שהתפתחה מאוד במקביל לעלייתה של הנצרות ועד המאה הרביעית הוותה מתחרה רצינית לנצרות מבחינת כיבוש העולם ההלני- רומי
    על כל פנים בספריו של ימבליכוס, ההוגה היווני בן המאה השלישי, מתוארות הדתות הפגאניות המצריות והבבליות, כמי שהאמינו שמעבר לפלירומה של אלים, מצוי אל אחד מופשט, שהוא זהה עם האחד
    של פלוטינוס
    אשמח לתגובתך, אך כאן אשים סוף למילותיי
    שכן באשר אני עוסק בפילוסופיה ובמיסטיקה של שלהי הזמן העתיק וימי הביניים- לא אעמיד פנים כמומחה בדתות המסופוטמיות. עם זאת, יש לי כמה בני שיח שהם אשורולוגים, המורים בין היתר את הנושאים האלה. כך שמושג-מה ודאי קיבלתי
    כל טוב
    שועי

    אהבתי

  7. תודה על התגובה. אתה צודק מאוד שנצחיות הנפש מאוחרת ביהדות, וכמובן אינה מופיעה במקרא. בקשר למשיחיות (במובן של אסכטולוגיה), זאת הרי השאלה – האם היהדות הושפעה מהתפיסות הזורואסטריות בנוגע לכך. לכן אני לא מבין למה אתה מציג עניין זה כאילו הוא בטל או חסר משמעות.

    כאמור, גם אני לא מומחה לדתות המזרח הקדום. מה שכן, אני מגביל את הדיון לאלף הראשון לפנה"ס, ובאופן ספציפי למאות השביעית-שישית, אז היו יכולים היהודים להיות מושפעים מהדת הזורואסטרית בפרס. אז לא היו קיימות דתות הגנוזיס, לא ימבליכוס ולא דת מיתרא, והשאלה היא אחת: מבין שתי הדתות שהיו קיימות אז ושרדו עד היום, הזורואסטים והיהודים, מי השפיע על מי ובמה.

    אם חבריך המומחים יכולים לתרום לדיון, אשמח.

    אהבתי

  8. מגילת אסתר כולה היא זורואסטרית, ומסמלת את נצחון הטוב על הרע, אחרי שהרע ביקש להשמיד אותו. אפשר להזכיר את הדרשה שמוזכרת בעניין הזה – "טוב שבגויים הרוג, כשר שבמצרים הרוג, טוב שבנחשים רצוץ את מוחו". גם המצרים וגם הנחש מסמלים את החומר, וצריך להרוג אותם. טוב שבגויים, הוא עמלק, ראשית הגויים. והוא, כמו כל הסמלים של החומר, רע וצריך להשמיד אותו.

    באופן כללי האמונה שהאלוהים ייפרע מהרשעים באחרית הימים, מקורה בדת הזו – למרות שמבחינת היהדות היא דווקא נועדה להסביר את מציאות הרע בעולם, רשע וטוב לו. בדיוק כמו שהיסורים הממרקים הם השפעה זהה, צדיק ורע לו. למרות שאם תשאל אותי – איך אנחנו יכולים להיות בטוחים שכל עיקרי האמונה האלה מקורם בדת הזורואסטרית? אולי דווקא הדת הזו התפתחה עם השנים ואימצה לעצמה יסודות של דתות אחרות מהסביבה? קל מאוד לומר על היהדות שבמשך השנים היא ליקטה אמונות מפה ומשם. אולי מישהו ליקט ממנה?

    אהבתי

  9. נצחון הטוב על הרע ביהדות מגיע כפי שאתה אומר כתשובה לשאלה מדוע בכלל יש רע. והרע ביהדות מקורו באל האחד, ולא בשטן. בקשר להשפעה, הרי שתמיד היא הדדית. אבל נראה הגיוני יותר שדת שמוחזקת על ידי ציבור מצומצם של אנשים במדינה זרה – היהודים הגולים בפרס – תושפע מדת ההמונים הרשמית, ולא להפך. אבל כמובן שהיהדות השפיע רבות: כל העולם המערבי, הנצרות והאיסלאם, הושפע ממנה!

    אהבתי

  10. כפי שכבר אמרו קודם, לטעון שאברהם אבינו או משה רבינו הם מיסטיקה ותו לא, זה בדיוק כמו לטעון שאותו 'נביא' הוא מיסטיקה ותו לא.
    היעלמותה של הדת הזו מדפי ההיסטוריה מוכיח על אמיתותה, שהרי כל אדם מאמין שהטוב והאמת סופם לנצח.
    לגבי ההשפעה על היהדות, כבר לפני 150 שנה טענו שחוקי חמורבי השפיעו על היהדות. כל כמה שנים מוצאים או ממציאים דת חדשה וטוענים שהיא השפיעה על היהדות.
    מישהו טען שכהני הדת מתעלמים מזה.
    לא יודע אילו כוהני דת אתה מכיר, אבל אני מכיר מאות 'כוהני דת' שמתמודדים הצלחה מול כל השאלות האלה. אתה מוזמן למשל לפגוש אותם באתר yeshiva, באתר מכון מאיר ובעוד אתרים רבים.
    ואם אתה רוצה להיות אמיץ, לפני למעלה מ 100 שנה כתב הרב אברהם יצחק הכהן קוק זצ"ל ספר בשם 'אדר היקר' בו הוא מתמודד עם שאלות רבות, ובין השאר עם שאלת חוקי חמורבי.

    אהבתי

    1. הטענה שמיעוט המאמינים בדת זרתושתרא מוכיח את 'אמיתותה' נכונה גם לגבי היהדות. שהרי אין כלל להשוות את מספר המאמינים ביהדות לאילו שמאמינים בנצרות באיסלם או בהידואיזם. לא יגרע גם שום דבר מכבודה של הדת היהודית אם היא תכיר בהשפעות זרות ולא תתנשא על השאר. אם אלעזר רוצה להיות אמיץ שיקרא את כתבי זראתושתרא

      Liked by 1 person

      1. ככל הידוע לי, גם הדת הזורואסטרית אינה מיסיונרית, ובניגוד ליהדות, גם אינה מאפשרת כניסה של אנשים מבחוץ (וזאת כמובן בניגוד לנצרות ולאיסלאם)

        אהבתי

      2. כן אבל היהודים הם אחד העמים המשפיעים מאז ועד היום. שלכול פרק בדברי ימיו נצמד הסבר. הזרתוסטרים לעומת זאת נעלמו מההיסטוריה לפני 1300 שנה. היהודים הם מעל ההיסטוריה כבר 2000 שנה.

        אהבתי

  11. שאלה מוזרה- האם מישהו מכיר איזשהו איזכור של מקק ( תיקן, גו׳ק) בכתבי של זרתוסטרא?

    אהבתי

  12. שלום תומר, האם יש אינפורמציה שנשתמרה גם על הדת האווסטית הקדומה, שאותה אתה מזכיר כאן?

    אהבתי

  13. יש לשקול את האופציה שאולי ספר איוב, המדבר על דבקותו של מושא ההתעללות בטוּב ולא ברוע, וכך גם על מפגש בין השטן לבין האלהים, הוא במקורו ספר זורואסטרי שתורגם ונכנס לתנ"ך. זאת, כמובן, כי ארצו של איוב אינה בארץ ישראל – אלא שמה עוץ.

    אהבתי

  14. שלום,

    אולי כדאי להוסיף את הטענה הרווחת בחוגי ביקורת המקרא שפרק א' בספר בראשית חובר ע"י עזרא הסופר או אחד מבני חוגו. המקרא מעיד שעזרא שירת במעגלי השלטון הפרסי, לכן בוודאי היתה לו היכרות עם השפה והדת הזורואסטרית, והמקבילות בין סיפור הבריאה הראשון לסיפור הבריאה הזורואסטרי רבות וקרובות ממה שעולה מההשוואה שבד"כ נעשית בין בראשית א' לאנומה אליש. כמעט לא מוצאים במקרא התייחסויות לאל יחיד אוניברסלי בורא עולם עד לישעיה השני – לפני כן האל נתפס כאל לאומי. לכן אני נוטה לזקוף את האמונה באל בורא, אוניברסלי ומופשט להשפעת הזורואסטריות.

    כמו כן, במקרא לא מוצאים שום איזכור של טומאת הנידה בהקשר שלילי/דמוני עד למגעים עם הפרסים (פתאום בנבואות יחזקאל ובדברי נחמיה "נידה" הופך לכינוי גנאי). וכן אין התייחסות להוצאת זרע כדבר מסוכן ודמוני עד להשפעה הפרסית/יוונית.

    ובנוסף לכך, הרבה ממזמורי התהלים (שיתכן וחוברו בתקופת גלות בבל/ בית שני) שמים דגש חזק על "מחשבות טובות, דיבור טוב, מעשים טובים". אולי הזורואסטריות תרמה לשינוי כללי באווירה הדתית באיזור.

    ממה שאני קראתי, הזורואסטריות התחילה כדת מונותאיסטית טהורה – הדואליזם נכנס אליה בשלב מאוחר יותר (בתקופת האימפריה הפרסית). הרודוטוס גם מציין כי הזורואסטרים אינם סוגדים לצלמים, וישנה סברה כי הקמת מקדשים (בעיקר בתקופת ארתחשסתא) והפצת ריטואלים הקשורים באש נועדה לעקור עבודה זרה מקרב העמים הכבושים.

    ואחרון חביב, אולי ראוי להזכיר את הממצא בארץ ישראל מהתקופה הפרסית – מטבע עם דמות "יושב כרובים" ולצדו האותיות "יהו" או "יהד" (תלוי בפרשנות).

    אהבתי

  15. תומר,
    תודה על הכתבה המעניינת.
    אני מגלה עניין רב בחקר היהדות, מקורותיה ואופן התפתחותה.
    אני מוצא שבקרב חוקרים רבים נפוצות מאוד הטענות להשפעות זרות, חלקן ענייניות ונאמנות למציאות ושלא ניתן להכחישן, לעומת אחרות המבטאות לא פעם עמדות אחרות (למשל נוצריות) במסווה של קביעות מחקריות.
    בהקשר זה, בולט מאוד ייחוס "המצאת התושב"ע" לפרושים, אע"פ שמכל המקורות עולה בבירור כי התושב"ע הייתה חיה וקיימת מאות שנים לפני שאלה התייחדו כנושאיה ומטפחיה.
    גישות שונות וריבוי מקורות ואג'נדות מותירות אותי לא פעם מבולבל ולכן הייתי שמח להתייחסותך לנקודה הבאה:

    האם ייתכן שעקרונות העולם הבא ושכר ועונש פרטי (בין אם במובן של הישארות הנפש לאחר המוות או במובן של עולם עתידי) היו מוכרים ליהודים קודם לכן, רק שהיו בבחינת מובנים מאליהם וללא דגש מיוחד ולא כונו בשמות המפורשים כ"גן עדן" ו"גיהנום"?
    האם ייתכן כי הדבר נובע מכך שהתנ"ך ממעט לעסוק בגורלו של האדם הפרטי וגיבוריו הם בעיקר עמים ואומות (וממילא הדגש הוא על גורלו של העם ככללו, ואליו גם מכוונות הבטחות השכר והעונש)? ואילו, הישארות הנפש ודינה לאחר המוות היו אז בבחינת המובן מאליו, שאין צורך להזכירו?

    לדוגמא, תחיית המתים והעולם הבא מוזכרים בסוף ספר דניאל (יב, ב): "וְרַבִּים מִיְּשֵׁנֵי אַדְמַת עָפָר יָקִיצוּ, אֵלֶּה לְחַיֵּי עוֹלָם וְאֵלֶּה לַחֲרָפוֹת לְדִרְאוֹן עוֹלָם". תיאורים של תחיית המתים מופיעים גם בספר ישעיהו (כו, יט), יחזקאל (פרק לז) ובמקומות נוספים. להבנתי, אמנם לא תמיד ברור אם הכוונה לתחייה במובן כפשוטו או לתחייה לאומית אחר הגלות, אבל לאור הפסוק המפורש בדניאל ניתן לפרש גם פסוקים אלה כמתייחסים לתחיית המתים ממש.

    כמו כן, נראה כי האמונה בהישארות הנפש הייתה רווחת בכל התרבויות בעולם העתיק, והתורה אינה יוצאת דופן מכללן: “האמונה בהישארות הנפש אינה נעדרת במקרא, כדעתם של כמה ממבקריו” (יצחק היינמן, אנצ”מ ערך הישארות הנפש). “האמונה שנפש המת קיימת קיום נפרד מן הגוף היא מן האמונות העתיקות ביותר… את האמונה הזאת אנו מוצאים באמת גם במקרא” (תולדות האמונה הישראלית ח”ה עמ’ 544).

    כך למשל, הביטוי "ויאסף אל עמיו" (אצל האבות, ישמעאל, אהרן ומשה), או "תבוא אל אבותיך", "שוכב עם אבותיך" (אצל אברהם ומשה). אין הכוונה לקבורת הגוף המת בקברי האבות, שכן ביטוי זה נאמר בהקשר למיתה, גם אם הקבורה התרחשה זמן רב אחריה (כמו אצל יעקב), או לא הייתה בסמוך לקברי האבות (כמו אצל אברהם ומשה). נראה מכך שלאחר המוות נאספת הנפש למקום בו נמצאות נפשותיהם של אבותיה ובני עמה, וכבר יש בכך התייחסות לקיום לאחר המוות. האמנם או שמדובר רק במטבע לשון המציין מוות?

    כמו כן, במקומות רבים בתורה מופיע עונש כרת – "ונכרתה הנפש ההיא מעמיה", "היכרת תיכרת הנפש ההיא", "ונכרתו הנפשות העושות מקרב עמם", וכו'. חלק מהחוקרים החדשים פירשו זאת כנידוי והרחקה מהקהילה, אך פירוש זה אינו מתיישב עם התיאורים בהם ה' הוא המכרית את הנפשות – "והכרתי אותו מקרב עמו" (ויקרא כ, ה-ו. ועי' באנציקלופדיה מקראית ערך "כרת" הדוחה פירוש זה). בין המפרשים המסורתיים, היו שפירשו את הכרת כעונש מוות בידי שמיים בקיצור ימים ובלא צאצאים. על פירוש זה קשה, שכן מה יהיה אם כן דינו של מי שחטא בעבירה שעונשה כרת כשהוא זקן ויש לו בנים ובני בנים? האם כולם ימותו בחטאו, בניגוד לכלל הידוע "ובנים לא יומתו על אבות"? אין זה נראה סביר. לכן, נראית יותר הדעה שמדובר בעונש לאחר המוות, כאשר במקום "להיאסף אל עמיה" נכרתת נפשו של החוטא מקרב עמו, ואינה שותפה בגורלן של שאר הנפשות. האמנם?

    כנ"ל לגבי מושג ה"שאול" והפדות ממנו (עליהם לא ארחיב). אסתפק בתשובתך לדוגמאות האחרות שניתנו.

    תודה מראש,
    גיא

    אהבתי

    1. תודה רבה גיא. אנא סלח לי שאני לא יכול לכתוב תשובה ארוכה מקוצר זמן.
      אומר כך בקצרה:

      לגבי האמונה בהישארות הנשמה, הבעיה היא שאין לה כל עדות במקרא (לבד מבספר דניאל, הספר האחרון שנכתב שנכנס לקאנון). האם ייתכן שהם האמינו למרות שלא כתבו על זה? כן. אבל למה עמים אחרים האמינו וכן כתבו על זה? יש כאן משהו מוזר. המסקנה היא שכנראה לא האמינו.

      "ויאסף אל עמיו", "תבוא אל אבותיך", "שוכב עם אבותיך": כאן מדובר בשיטת הקבורה הקדומה, בה היו שים את הגופה בארון אבן עד שהבשר יתעכל לחלוטין (כשנה), ואז מעבירים את העצמות לערימה משפחתית של עצמות (שם יהיה המת עד תחיית המתים, שמתחילה לכאורה בעצמות, שלובשות שוב בשר). לכן "שוכב הם אבותיך" זה כשהעצמות שלך מונחות לצידם או על העצמות שלהם. ראה כאן: https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A7%D7%91%D7%95%D7%A8%D7%94_(%D7%99%D7%94%D7%93%D7%95%D7%AA)#%D7%A7%D7%91%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%93%D7%95-%D7%A9%D7%9C%D7%91%D7%99%D7%AA

      "ונכרתה הנפש ההיא מעמיה", "היכרת תיכרת הנפש ההיא", "ונכרתו הנפשות העושות מקרב עמם": נפש היא כמובן האדם עצמו, הגוף. ככתוב: הדם הוא הנפש. לא שום דבר אתרי או ערטילאי. לא נשמה.

      גם המקרא וגם חז"ל סברו שהאדם הוא גופו. לכן תחיית המצים הגיונית (הרי למה לקום לתחיה בגוף אם אתה כבר נשמה חופשייה בגן עדן? מה ההגיון?). היוונים הם שהאמינו שהאדם הוא נשמה *בתוך* גוף, והתפיסה הזאת חדרה ליהדות רק בימי הביניים.

      תומר

      אהבתי

      1. תומר,
        תודה רבה על ההתייחסות.
        אם כך, האם יש הסבר מדוע נותרה על כנה האמונה בתחיית המתים גם לאחר האמונה בנצחיות הנשמה?
        הבירור הינו עקרוני. ככלל, אני מעדיף לעסוק בחיים ;)

        גיא

        אהבתי

        1. בנוסף, מה משמעות "וישב העפר על הארץ כשהיה והרוח תשוב אל האלהים אשר נתנה" שנאמר בקהלת?
          האם ייתכן שזו אמונה מובנת מאליה ושעיסוק המצומצם בה נובע מאופיו של התנ"ך, שעוסק אולי יותר בגורל קולקטיבי ובפרט כשמדובר בישראל?

          אהבתי

  16. שלום תומר
    אני מקווה שזאת לא חוצפה מצדי לשאול אותך האם אתה מכיר מיתוסים על גברים שעלו להר וירדו ממנו עם שיער לבן ? (והגיעו עם בשורה כלשהי כמובן)
    מלבד משה רבנו וזרתוסתא
    תודה
    אלדר

    אהבתי

שקלא וטריא