[סוקרטס:] "צייר-נא בנפשך מצב כדלהלן, ויהא לך משל לתכונתנו טבעית, אשר לחינוך וחוסר- חינוך. תאר לך בני אדם השוכנים מתחת לפני האדמה במעין מערה, שיש לה מבוי-כניסה ארוך הפתוח לרווחה כלפי האור, לרוחבה של המערה כולה. בתוכה הם אסורים בילדותם, כבולים בשוקיהם וצוואריהם, עד שאין בידם לשנות מקומם, ואינם רואים אלא לפניהם, כיון שאין ביכולתם להסב ראשם מפאת הנחושתיים, הרחק מאחוריהם, ולמעלה מהם, דולק אור של אש, ולמעלה, בין האש ובין האסירים, ישנה דרך שלאורכה – צייר לך – נבנתה חומה, כאותן המחיצות המפרידות בין עושי הלהטים וקהל-הצופים, שמעליהן הם מראים את להטיהם".
"רואה אני", אמר [גלאוקון, אחיו הבכור של אפלטון].
"ועוד ראה-נא שלאורך החומה הזאת נושאים בני אדם כלים למיניהם שבולטים מעל החומה, ופסלי אנשים ושאר בעלי חיים העשויים אבן ועץ וחומרים מחמרים שונים, וכדרכו של עולם –חלק מנושאי-הפסלים ישמיעו קולות, וחלקם – ישתוקו".
"משונה", אמר, "תמונתך, ומשונים אסיריך".
"הם דומים לנו", אמרתי אני; "שכן הגע עצמך: שמא סובר אתה, ראשית-כל, שאנשים הנתונים במצב זה כבר ראו שמץ דבר משל עצמם ומשל חבריהם לכלא, חוץ מצלליהם, הנופלים אל קיר המערה שלמולם, מחמת האש (שמאחוריהם)?"
"וכי כיצד יראו יותר מזה", אמר, "כשיהיו אנוסים כל ימיהם לבלתי הניע ראשם?"
"ומשל הדברים הנישאים (ובולטים מעל החומה)? כלום יראו יותר מצלליהם?"
"מובן שלא".
"ואם יוכלו לדבר איש עם רעהו, כלום לא יהיו מובטחים במה שיראו, שאלה הם הדברים עצמם?"
"בהכרח".
"ואם גם הד יהא בו באותו הכלא, מהקיר שלמולם? שמא יהיו סבורים, לדעתך, שעה שאחד העובדים ישמיע קולו, שלא הצל העובר לפניהם השמיע את הקול, אלא מה שהוא אחר?"
"חי זיוס! לדעתי, לא!" אמר.
"ומכל הבחינות אפוא", אמרתי אני, "יראו אנשים אלה את צללי החפצים כאמת שאין בילתה?"
"הכרח גמור", אמר.
אפלטון, 347-429 לפנה"ס
"התבונן-נא אפוא", אמרתי אני, "בדרך בה ישתחררו מכבליהם ויירפאו מסכלותם, אם לפי טבע הדברים לא תהא עשויה כדלהלן: שעה שאחד מהם יותר מכבליו ויוכרח לפתע לקום, להפנות צווארו, ללכת והביט כלפי האור, ובכל אלה יתייסר בייסורים, ומחמת הנצנוץ לא יוכל להביט אל הדברים הללו, שאז ראה צלליהם […] דומני, אפוא, שיהא עליו צורך בהרגל, אם הוא עתיד לראות את שלמעלה. ובתחילה יקל עליו ביותר להסתכל בצללים, ולאחר מכן, בבבואות שעל פני המים של בני אדם וכל השאר, ואזי – בהם עצמם; וכן יקל לו יותר להתבונן בלילה בתופעות השמיים ובשמיים עצמם, כשהוא מביט אל אורם של הכוכבים והירח, ומשיביט ביום אל השמש ואור השמש."
"כמובן".
"ובסופו של דבר, דומני, יראה את השמש – לא דמיונותיו על פני המים ובמקומות שאינם מושבו, אלא אותו כשהוא לעצמו, במקומו שלו, יוכל לראות, ולחזות בו כמו שהוא".
"בהכרח", אמר.
[…] "וגם על זאת תן דעתך", אמרתי אני: "אם האיש שכך עלה לו, ישוב וירד, וישב במושבו הישן – כלום לא תחשכנה עיניו, כשלפתע יבוא לשם מאור השמש?"
"מאוד מאוד", אמר.
"ואם שוב יצטרך להתחרות עם אסירי עולם אלו בהבחנת הצלילים הללו, בעודו מוכה סנוורים, ובטרם ירגיל את עיניו, ואם ארוך למדי יהיה הזמן עד שיסכין – כלום לא יהא לצחוק, ויאמרו עליו שחזר מעלייתו למעלה בעיניים מקולקלות, ואף הניסיון להגיע למעלה אינו כדאי? וכל השולח ידו להתירם ולהוליכם אל על – כלום לא יהרגוהו, אילו יכלו באיזו דרך שהיא לתפוס אותו ולהרגו?"
"בוודאי", אמר.
"והנה", אמרתי אני, "את המשל הזה, גלאוקון יקירי, יש לייחס על כל פרטיו למה שנאמר קודם: המְשֶל את המדור המתגלה לראייה – למשכן שבכלא, ואת אור האש שבו – לכוח השמש; ואם תשווה את העלייה למעלה ואת חזות הדברים שלמעלה לדרך הנשמה אל-על, אל תחום המושכל, תפרש אל-נכון את תקוות נפשי, והרי זאת ביקשת לשמוע."
מתוך הפוליטיאה, ז', בתרגום י.ג. ליבס
לולאת האל 
מה העניין?
אהבתיאהבתי
הקלדתי את הטקסט לצורך הרצאה, וחשבתי שיהיה נחמד אם הוא יהיה נגיש ברשת.
אהבתיאהבתי
תודה.
אהבתיאהבתי
יפה אמר אפלטון.
קשה היא דרכו של השואף אל האמת
אהבתיאהבתי
תרגומו של ליבס הוא פשוט נוראי. מאיפה אתה יודע שהוא נהדר, תומר? למדת יוונית? כרגיל, הרבה מאוד ניסיון להתהדר בחוכמה וממש מעט יידע ממשי.
אהבתיאהבתי
מאיפה אתה יודע מה למדתי ומה לא?
אהבתיאהבתי
תרגם את זה ליוונית – הוצא את המקל מעכוזך ומצא לך חיים, יאסו!!
אהבתיאהבתי
עכשיו יהיה לאן לקשר בפעמים הרבות שמתייחסים לטקסט הזה.
אהבתיאהבתי
חשבתי על מצוקתו של אלישע בן אבויה
אהבתיאהבתי
אכן תמיד יש בעייתיות בחזרה מהמרומים. התגובה שלך הזכירה לי שכתבתי פעם מאמר שמשווה בין המערה של אפלטון, והיציאה ממנה, למערה של רשב"י, והיציאה ממנה. הנה:
http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=714446&contrassID=2&subContrassID=5&sbSubContrassID=0
אהבתיאהבתי
תומר, יותר מכל צורמת המסקנה שלך בסוף המאמר.. משל המערה מטרתו היא הערת כלל הציבור- מתן זוית ראייה לכלל הציבור על חייו (בעצם משל המערה מבצע אפלטון את מהלך החכם לחזור לעזרת חבריו-כבוד) רש"בי והמשל עליו (שנכתיב אחרי משל המערה ) הינו משל המשרת מסר דתי עלוב ומצומצם (הכל מתנקז לזכור ושמור) מה שתולש את המשל מהמציאות האנושית ומחזיר אותו לאלוהי. עולם האידאות של אפלטון נמצא מחוץ למערה, והוא מתואר ממש כעולם הזה בו אנו חיים, בלי ניסים או אוטופיות מעבר למה שכל אדם מכיר. זו אמירה פנומנאלית. אמירה זו מביעה את האפשרות של כל אדם ל"היגאל"- לצאת אל האור. לעומת זאת גאולתו של רש"בי ניכרת בניסים אותם הוא מבצע (גם אם לשיטתך בסוף ניסיו דועכים עדיין הם גורם מכריע) כך שלטעמי המשל על רש"בי רק כובל את הקוראים אותו לאמונות מיסטיות מופרכות. לאמונות שישנם: צדיקים עילאיים, ולעוד אמונות עלובות שמשמשות מניפולציות ולהטוטים והצגת האל והאמת ממש כמו הפסלים והדמויות שהחזיקו הלהטוטנים מאחורי הקיר במערה של אפלטון.
אהבתיאהבתי
למה לפגוע?
עשה לך משהו תומר?
אהבתיאהבתי
אהבתיאהבתי
המחשה יפה.
אהבתיאהבתי
התרגום לאנגלית באנימציה שבן הביא הוא קולח, ברור, ולא מנסה להתיפיף. לא יודע איך המקור, אבל אעדיף לקרוא את אפלטון באנגלית מאשר בעברית.
אהבתיאהבתי
מה עושה יושב המערה שמשתחרר, וחוזר שוב עלה וירד שוב
אהבתיאהבתי
תודה רבה על הצגת התרגום של "המערה" וגם על ההמחשה של בן.
שם היצירה מוכר לי כבר הרבה שנים אבל רק עכשיו באמת קראתי אותה.
המאמר "היציאה מן המערה" של תומר מעולה ובאמת נותן תחושה של ריחוף לעולמות גבוהים,שם ההיסטורי והמטפיזי,הרומאי,היווני,היהודי וההודי משחקים כולם תפקיד.תענוג.
אהבתיאהבתי
יש הסבורים כי את הרעיון וההשראה למשל זה קבל אפלטון ממאמר חז״ל אודות הדרך שבה הגיע אברהם אבינו לאמונה בבורא עולם, בסיפורם על יציאתו של אברהם מן המערה.
אהבתיאהבתי
לתומר, יותר מכל צורמת המסקנה שלך בסוף המאמר.. משל המערה מטרתו היא הערת כלל הציבור- מתן זוית ראייה לכלל הציבור על חייו (בעצם משל המערה מבצע אפלטון את מהלך החכם לחזור לעזרת חבריו-כבוד) רש"בי והמשל עליו (שנכתיב אחרי משל המערה ) הינו משל המשרת מסר דתי עלוב ומצומצם (הכל מתנקז לזכור ושמור) מה שתולש את המשל מהמציאות האנושית ומחזיר אותו לאלוהי. עולם האידאות של אפלטון נמצא מחוץ למערה, והוא מתואר ממש כעולם הזה בו אנו חיים, בלי ניסים או אוטופיות מעבר למה שכל אדם מכיר. זו אמירה פנומנאלית. אמירה זו מביעה את האפשרות של כל אדם ל"היגאל"- לצאת אל האור. לעומת זאת גאולתו של רש"בי ניכרת בניסים אותם הוא מבצע (גם אם לשיטתך בסוף ניסיו דועכים עדיין הם גורם מכריע) כך שלטעמי המשל על רש"בי רק כובל את הקוראים אותו לאמונות מיסטיות מופרכות. לאמונות שישנם: צדיקים עילאיים, ולעוד אמונות עלובות שמשמשות מניפולציות ולהטוטים והצגת האל והאמת ממש כמו הפסלים והדמויות שהחזיקו הלהטוטנים מאחורי הקיר במערה של אפלטון.
אהבתיאהבתי