בשנות הסכם אוסלו, אולי זכור לכם, היה לנו מנהג קבוע: לחכות לגינוי של ערפאת, או של הרשות, אחרי פיגוע. והגינוי בדרך כלל הגיע. בשנים האחרונות אבו-מאזן גם מגנה "פעולות" כאלה, אבל הוא בדרך כלל אומר שמדובר במעשים שהם בניגוד לאינטרס הפלסטיני, ויש הקובלים, ובצדק, על הגינוי התועלתני הזה. מדי פעם גם עולים קולות שמתפלאים ואף מזדעזעים על כך שאין סמכות רוחנית מוסלמית אחת שמגנה בצורה ברורה את הפיגועים שמבוצעים ברחבי העולם בשם האיסלאם. והפליאה והזעזוע כמובן מוצדקים.
עכשיו זה אצלנו. "למה הם שותקים?", שואל נדב שרגאי ב"הארץ", כאשר הנוער הערכי של הימין הקיצוני חושף את ערכיו ברבים. ערכיו כוללים גזענות ונקמה, זלזול בחוק ובזכויות אדם, זעם קדוש, פנאטיות ואלימות. אלה ערכים יהודיים, ואני לא צוחק. כלומר גם אותם ניתן לינוק מכתבי הקודש ופרשנותיהם, ואפילו לא במאמץ גדול. גזענות יש שם כמובן בשפע, והרי עם סגולה יש רק אחד, לבדד ישכון, בגויים לא יתחשב וכשניתנת לו הזדמנות אזי בגויים גם יתעלל. סיפורי נקמה גם לא חסרים, ולמרות שהמקרא דורש איפשהו להשאיר את הנקמה לקב"ה, במקומות אחרים הוא פחות החלטי. זלזול בחוק, שהוא "ערכאות גויים" של ממשלה שהיא "גוזלת כיסאו של בן-דוד" הוא כמובן פשוט מצווה, וזכויות אדם גם הם המצאה מתיפיפת שנולדה באוהלי יפת, ועל כן זרה ליהדות. על קנאות ורצח בשם הדת כאידיאלים אין צורך להכביר מילים.
לכן הרבנים שותקים. לכן הם לא מגנים את המעשים הללו. לא שהם מסכימים להם, אבל אולי הם התרגלו לדבר רק מתוך ובתוך ד' אמות של הלכה, ואת כל זה ההלכה פחות או יותר מכשירה. גם יואל בן-נון, שנחשב למתון שברבני יש"ע, כתב הבוקר שהאלימות מרחיקה את הציבור מחברון, ושאסור לגבות "תג מחיר" מממשלת ישראל. אף מילה על חוסר המוסריות שבתקיפת חפים מפשע וחסרי ישע. בשבילו הפוגרום מפריע רק להתנחל בלבבות.
שמעתי את רועי שרון מ"מעריב" מספר שהמנהיגים הרוחניים של אותו נוער מעולה הם הרב לוינגר והרב גינזבורג (על האחרון כתבתי לא מזמן), ואם הוא צודק אין ספק שרבנים אלה ודאי מוצאים הכשר הלכתי למעשים. הבעיה היא שאין רבנים שעבורם חוסר המוסריות הזה מנוגד להלכה. כמובן שיש הבדל גדול בין פיצוץ מגדלי התאומים לבין חוליגניות על-גבול-הלינץ', אבל היו אלה שקיוו שיש גם הבדל גדול בין חכמי הדת שלהם לאלה שלנו. לצערי הרב כרגע עושה רושם שאין.
לולאת האל 
עד כמה שאני הצלחתי לראות בשנות חיי הקצרות, כל הדתות טוענות שהאלוהים שלהן והמנהגים שלהן טובים מאשר של דתות אחרות.
אז אין מה להיות מופתעים.
אהבתיאהבתי
שלא בצדק כתבת "אף מילה על חוסר המוסריות", זה פשוט לא נכון.
והנה ציטוט מדבריו:
"היום כבר מבינים רוב מוחלט של מתיישבי יהודה ושומרון וגם רוב הרבנים והמנהיגים, שכל התפרעות אלימה מסכנת את המשך קיומו של מפעל ההתיישבות הרבה יותר מכל לחצי השמאל. אולם עדיין אין מבינים שפגיעה בערבים בחברון היא בעצמה פגיעה ביישוב היהודי, מפני שהיא 'חילול שם ה", ואנו עלולים לאבד לא רק את תמיכת הציבור הישראלי, אלא את עזרת ה' וישועתו, חלילה.
על שני דברים אמר ר' יהודה הלוי בספר 'הכוזרי' (מאמר א'-קטו; מאמר ב'-כד) – "מצאת מקום כאבי / חרפתי, מלך הכוזרים" – על שבני ישראל אינם ממהרים לשוב ולעלות לארץ אבותיהם, ועל שהם עצמם יתנהגו באכזריות אלימה נגד אויביהם, בדיוק כפי שעשו להם, אם יהיה להם כוח".
אהבתיאהבתי
הי תומר,
צריך לזכור את הפיגוע במומבאי בראשית השבוע שעבר כמאיץ את הצעירים לנקמה, את היותו של הרב גינזבורג חבדני"ק מוערך מאוד
ואת החינוך החבד"י הבסיסי המבחין, אליבא דספר התניא, בין בעלי העניין האלהי (זה עוד אליבא דהכוזרי) ובין האומות שהן בעלות נפש בהמית בלבד
וגם כידוע הראי"ה סבר כי המרחק בין ישראל ובין הגויים גדול לאין ערוך מזה שבין האדם ובין הבהמה, (דווקא הרב יואל בן נון, שהוא מן המתונים והסובלניים שברבני הציונות- הדתית ניתח פעם אמירה זו במאמר שלו, מבלי שדרש אותה לפגם)
כל אלו הם מכשירים אפשריים נוספים של מאורעות חברון החדשים
יש כמובן קוקניקי"ם וחבדניק"ים בעלי לב, מידות ואהבת- אדם
ויש להניח כי חלקם העבירו את השבוע שעבר באבל כבד על המאורע בהודו
אך בשתי הסיעות יש שיימצאו גם רבנים ומקרי קיצון המפרשים את הדברים באורח המתיר לעשות 'נקמה בגויים ותוכחות בלאומים' כפשוטו ממש
כמובן שאין בדבריי משום לימוד סנגוריה על המראות הנוראיים בהם חזו עינינו
והשתיקה הנמשכת מקורה בכאלה המסנגרים (שתיקה כהוראה) ובכאלה המפחדים לדבר, שמא יבואו אותם פורעים ומתפרעים להפגין תחת ביתם
תודה על הדברים ועל אמירתם
(-:
אהבתיאהבתי
סליחה, בעוונותי זה חמק ממני. אתה צודק. למרות שאני חייב לציין שהרוח הכללית של המאמר היא הבכי על הנזק שהאלימות עושה לישוב היהודי. לא נתקלתי בגינוי חריף וחד משמעי של הפשעים עשו שם אותם נערים ונערות, שלא לדבר על הזלזול בשלטון החוק.
אהבתיאהבתי
כן. בכל פעם שראיתי את אותה מטפלת, סנדרה נדמה לי שמה, שהגיע הנה עם התינוק, אני שואל את עצמי האם מישהו כבר רמז לה שמארחיה חושבים שאין לה ממש נשמה והיא לא ממש אדם.
אהבתיאהבתי
לדעתי, תפקיד של הרב, כמו גם תפקיד של מורה מוסלמי. הוא חינוכי גרידא. רב לא מיצג אף אחד פוליטית. לכן אין שום טעם שמסר גינוי, כלפי חוץ, ישמע. גם רב בן נון מעביר את המסר שלו בצורה חינוכית ולא פוליטית. אפשר לדעתי לצפות לשמוע גינוי מפוליטיקאים של ימין, אך לא מרבנים, זה לא תחומם.
אהבתיאהבתי
אתה באמת תמה? דוקא אחרי מה שכתבת כאן בזמן האחרון על גינזבורג ואחרים?
הרבנים הציונים-דתים של המציאות הישראלית של היום מציגים את עצמם כאחרוני האנשים הערכיים של הציבור הישראלי, ומן הסתם הם באמת מרגישים כך, אבל בסופו של דבר המרחק בין רובם לבין פוליטיקאי מפוחד ומסוגר וציני קטן מאוד. הפחד הוא הגורם העיקרי שמניע אותם ואת הציבור שלהם. כמה זה עצוב.
אהבתיאהבתי
בדיוק רון, זה עצוב מאוד. ולכן אני לא מסכים איתך אלכס. לדעתי רב צריך להיות אוטוריטה מוסרית. זה לפחות האידיאל בעיני, שאנשים שמתיימרים להיות אנשי אלוהים יעמידו עצמם בחזית המאבק לצדק. היו לנו פעם כאלה. קראו להם נביאים.
אהבתיאהבתי
תומר, אני מסכים אתך לגמרי שרב צריך להיות אוטוריטה מוסרית גם אם הוא לא בעל נבוא. אבל זה לאורך לקהילה פנימה. כלומר הפניה היא תמיד למי שנחשב כחלק מקהילה, ולא כהודעה לתקשורת. מעט מאד מקרים בהם גינו רבנים תופעה כלשהי לפני זרים חילונים או גוים. אתה יכול להזכיר לי דבר כזה? אולי רק גינוי ציונות. צר לישזו המצאיות, אבל לדעתי זה המצב.
אהבתיאהבתי
אם אני לא טועה רבנים יוצאים כל הזמן לתקשורת ומגנים דברים שהם חושבים שהם לא מוסריים או תקינים: הכרעות בג"ץ למיניהן, פקודות צה"ל למיניהן, מפלגות פוליטיות למיניהן, הסכמים מדיניים למיניהם. אני רואה דווקא הרבה מאוד מעורבות של רבנים בחיי הציבור, ולא רק כלפי הקהילות שלהם פנימה. לצערי תמיד בנושאים שחביבים על אנשיהם, ולעולם לא במשהו שיאתגר את תמונת עולמם, או אפילו שיזעק על עוול שמתרחש בגללם.
אהבתיאהבתי
תומר, דווקאלזה התכוונתי, אך אולי לא ניסחתי נכון. אני לא זוכר שרבנים גינו בתקשורת תופעה כלשהי של עולם הדתי. זה גם אפשר לומר על מורי איסלם. הם לא שותקים רק עכשיו. השתיקה היא טבעית במצב כזה.
אהבתיאהבתי
הרי ברור שאותם פעילי ימים קיצוני כן רואים את עצמם כמוסרים. אפילו יותר מוסרים מאיתנו.
המוסר שלהם מאוד מאוד שונה משל שאר העולם המערבי והכתבים מספיק מגוונים כדי להצדיק כמעט כל עמדה מוסרית
אהבתיאהבתי
זה שהם, ואולי אפילו רבניהם, חושבים שהם מוסריים זה ברור. אתה מבין שגדולי הרוצחים בהיסטוריה חשבו שהם מוסריים וכל השאר טועים. השאלה היא למה רבנים נורמלים רבים, שלא חושבים שהאנשים האלה מוסריים, לא משמיעים את קולם בזעקה גדולה.
אהבתיאהבתי
הנה מאמר של הרב יובל שרלו מהיום. אף מילה של גינוי על התנהגותם של מי שהוא מכנה "הילדים":
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3634578,00.html
אהבתיאהבתי
"חינוכי" או "פוליטי" הן חלוקות שלנו שלא תמיד מצייתות למציאות.
רב הוא אוטוריטה חינוכית. אין ספק.
אבל ברגע שהוא משמש מנהיג לקבוצה פוליטית (קרי, קבוצה המקיימת יחסי כוחות עם קבוצות אחרות) – אפילו אם רק מנהיג רוחני או מוסרי- אזי הוא ישות פוליטית, דמות פוליטית ודבריו מושמעים לתוך חלל ואקלים פוליטיים והוא גם משפיע על אחרים השפעה שיש לה השלכות פוליטיות, בין אם הוא רוצה ובין אם לא.
אשר על כן, עליו לשים לב לדבריו ולכלכל מילותיו. וזה מה שהרבנים עושים. לרבנים אין ספק מהו הכוח הפוליטי בשתיקתם. הם שותקים, כי לשתיקתם יש כוח פוליטי, והיא סוג של סטייטמנט. הסטייטמנט הוא: "אנחנו לא מגנים, אנחנו למעשה מסכימים עם האלימות הזאת".
וחד משמעית, אין פה שום מקום להיתממות.
אהבתיאהבתי
קצת התקשיתי להבין , במילים גדולות – מה מניע את הרבנים לשתוק אודות הסכמי אוסלו?
אהבתיאהבתי
גם אני לא מבין: הרי הרבנים בהחלט לא שותקים בעניין אוסלו. לא?
אהבתיאהבתי
וואי וואי, איזה קריסה הייתה ל"רשימות"
טוב שחזרת תומר
אהבתיאהבתי
אני הק' הרי ידוע כאחד מחסידי כתיבתו המוחשית והשנונה של חברנו תומר אך צר לי עליו ויותר מכך צר לי על עצמי כי הפעם הוא פישל.
כל ניסיון להעמיד את הוויכוח ביננו לבין המתנחלים על בסיס מוסרי יסודו בטעות וסופו להכשל. צאו וראו, באם אכן הצדק עם המתנחלים ויהודה ושומרון הם שלהם כי אז הנוער שלהם מחוייב להוכיח לפלסטינים כי הם לא מתכוננים להיות מטרות נעות לצלפיהם. באם אכן היישות הציונית נוהגת כמו המנדט הבריטי, אשר הפקיר את הקהילה החרדית הלא-ציונית בימי תרפ"ט, כי אז חובתם של נוער המתנחלים לשרוף ג'יפים צהליים.
פינוקים מוסריים שונים, כמו אמא שניסתה להגן על בנה הפורע ונפגעה, אין להם שום משמעות בהינתן ההנחה כי אכן הצדק עם המתנחלים.
אלא מאי, בשורש הבכיינות המוסרית של תומר עומדת הנחה פוליטית כי אכן אין למתנחלים מה לעשות בחברון וכי לפלסטינים ולנו מגיע שקט מסויים. אם כן, הרי שיכתוב זאת בגלוי.
כשלעצמי ברור לי למה תומר בורח מן השיח הפוליטי, המחוייב לרציונליות ולקור מסויים, אל הבכיינות הרגשנית והמתפנקת שלו. וכאן המקום לברכו שיזכה למצוא זיווג הגון בניקל, להקים בית נאמן בישראל ולשאת בעול הזוגיות ללא ציפיות נרקיסיסטיות מופרזות.
אהבתיאהבתי
ראשית תודה על האיחולים, אמן ואמן.
שנית, אני לא רואה כיצד לחלל בית קברות מוסלמי ולנהל קרבות אבנים עם פלסטינים, כיצד לצור על בתי תושבי חברון הערבים ולשרוף את כביסתם והתנגדות לא חוקית לפינוי של בית הם מעשים שבהינתן דעה פוליטית מסויימת הופכים למוסריים. אלא אם כן דעה זו היא אנטי-דמוקרטית וגזענית כמובן.
אהבתיאהבתי
http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1047096.html
אהבתיאהבתי
גם אני חולק על דעתך, תומר. רוב רובם של הרבנים, קרי: ראשי ישיבות, ר"מים בישיבות, רבני ערים ויישובים וכו', אינם פועלים עם יועץ תקשורת ולכן אינם מפרסמים גילויי דעת בצמוד לחדשות. רב שמבקש להתריע על תופעה מסויימת יעשה זאת בתחום השפעתו המיידי, בישיבתו או בבית הכנסת שלו. פנייה לתקשורת היא צעד שאינו חלק מקוד ההתנהגות של הרבנים, חוץ מכמה רבנים בעלי טור באינטרנט או שעיתונאים מסויימים עוקבים אחר פעולותיהם. כך לדוגמה הגיע נדב שרגאי לדברי הרבנים ליכטנשטיין ומדן. יתרה מזאת, רבנים רבים כשאר הציבור הדתי-לאומי ברובו הגדול עומדים מבוהלים ומבויישים נוכח בריונות הנוער הפרוע שאינו מקבל מרות מורים, הורים, ורבנים ואין כמעט תקשורת אפשרית איתם, ולכן הבעת עמדה נגד פעילותם היא זריית חול ברוח. הנוער הזה נתמך ע"י 4-5 רבנים קיצוניים ברמה זו או אחרת, ורבנים אלו ודאי לא מגנים את מעשיהם. דבר אחרון, רבנים הפונים מדי פעם לתקשורת מיוזמתם נחשבים ל"מחפשי תקשורת" והדבר מוריד מערכם גם בציבור הדתי וגם בציבור החילוני, להערכתי. יש בעיני משהו לא ישר בציפייה מרבנים להשמיע את דעתם כשהיא מתיישבת עם ערכיך (אם כי משיקולים שונים) ומאידך לצפות מהם לשתוק או לקשקש בפינה המיועדת להם (בית הכנסת, ישיבה) כשזה לא מתאים להשקפת עולמי.
אהבתיאהבתי
אני לא מצפה מהרבנים לשתוק כשהם מביעים דעה המנוגדת להשקפת עולמי (מאיפה קיבלת רושם כזה?), ולכן אני מצפה מהם לא לשתוק נוכח חטאים חמורים כמו אלה של אותו נוער. אני מצפה שרב יהיה מגדלור מוסרי (ודתי כמובן). כאשר חטאים כאלה מתרחשים אני חושב שמן הראוי שתצא זעקה גדולה מפיותיהם של הרבנים, כפי שידעו לזעוק כאשר חורבן גוש קטיף היה בפתח, או כאשר הגיור של המדינה איננו כהלכתם. דא עקא, לא זה קרה. וזעקת השבר איננה מכוונת כמובן אל אותו נוער (שברור שהוא מעבר לכל מוסר או חינוך), אלא כלפי הציבור, שאותו הם אמורים, ומתיימרים, להנהיג מוסרית (ודתית כמובן).
אני באמת לא מצליח להבין למה מוגזם לצפות להקאה פומבית, ובקול רם וברור, של מעשי אותו נוער. אי-הגינויי הוא כתם אדיר על אותו ציבור ממנו הם יצאו.
אהבתיאהבתי
את הסיפא של דברי לא היה מוצדק להפנות כלפיך. קשרתי אותך לאנשים שאני חושדם כצבועים, ואתה אינך כזה. יש גם אמת בדבריך, בקריאה שנייה, שרבנים רבים יכלו להתאגד יחד ברשימה ארוכה ולפרסם פומבית את התנגדותם ושאט נפשם מהמעשים המרושעים והמטופשים שנעשו בחברון וכך היו "מייצרים" מעין דעת תורה/גילוי דעת שמשקף את רוב הציבור הדתל"י. בזה צדקת ממני, אחי.
אהבתיאהבתי