1. אנשיל פפר כתב אתמול ב"הארץ" מאמר מעניין מאוד על תפיסת יחסי הדת והמדינה של ליברמן. פפר מצביע על כך ש
ישראל ביתנו חרתה על דגלה לא רק את הצהרת הנאמנות כתנאי לאזרחות, אלא גם את חוק ברית הזוגיות, שעשוי להיות הסדק הראשון בשליטתו הבלעדית של הממסד הדתי בנישואים וגירושים בישראל. המפלגה דוחפת גם לרפורמה מקיפה בגיור, שתפקיע מידי דייני בתי הדין הרבניים את מפתחות הכניסה לעולם היהודי.
ומאידך שם לב שמצע המפלגה מגלה שישראל ביתנו "מתנגדת בנחרצות להפרדת הדת מהמדינה […] הייחודיות של העם היהודי היא שאין הפרדה בין דת למדינה." איך זה משתלב? פפר לוקח את תפיסת העולם הכוחנית-רודנית של ליברמן, מוסיף קמצוץ פאשיזם, ומגיע למסקנה ש
בחזון של ליברמן, המדינה היא הריבון היחיד, וגם הרבנים כפופים לה, כך שלא יכול להיות ניתוק בין דת למדינה. ליברמן הוא הפוליטיקאי הראשון שמצהיר שעל המדינה להיות דתית, אבל לא הרבנים יקבעו מה זה אומר. מהצעותיו בתחומי הגיור והנישואים עולה בבירור שהוא מצפה מהרבנים להתגמש ולוותר על עקרונותיהם בהתאם לצורכי המדינה והחברה. בעיני רוחו הוא רואה מערכת יחסים בין השלטון לרבנות, הדומה מאוד ליחסים שבין הקרמלין של ולדימיר פוטין והכנסייה הרוסית האורתודוקסית. ראשי הכנסייה זוכים לכבוד רב כמשמרי המורשת הלאומית, אך מצופה מהם לשרת את המדינה, ולא שהמדינה תשרת אותם.
אלכסנדר דוגין
מעניין מאוד, לא? ולדעתי יכול מאוד להיות שהוא צודק. אבל ייתכן שיש עוד כמה פרטים שנמצאים בתמונה. בגיליון "תכלת" האחרון התפרסם מאמר מרתק של יגאל ליברנט על "חוזה האימפריה הרוסית החדשה" (הנה הוא כולו באתר החדש של כתב העת). במאמר כותב ליברנט על אחד אלכסנדר דוגין, אדם המקורב מאוד למעגלי השלטון בקרמלין, ועל התיאוריה ה – אני חייב לומר – די מטורללת שלו על הסדר העולמי. על פי ליברנט דוגין רואה ברוסיה
כוח אירואסיאתי עולה, שמוצאו בחיבור הסלאבי־תורכי. הזהות הרוסית, כך הוא גורס, נובעת מן השילוב בין היסודות הצפוניים־נורדיים לאלו המזרחיים – בין ה"לבנים", בעלי האוריינטציה הסמכותנית, ל"צהובים", בעלי המורשת האזוטרית. […] מול רוסיה ניצב כוח אחר, קוטבי לה, הדורש את רעתה – "אטלנטיקה", הברית האנגלוסקסית, שבראשה עומדת ארצות־הברית.
דוגין סבור כי היריבות בין השתיים מבוססת על ניגוד טבעי: רוסיה האירואסיאתית היא ישות יבשתית ("טֶלוּלוֹקְרטית" בז'רגון של שמיט ודוגין), ואילו אטלנטיקה היא אימפריה ימית ("טָאלָסוֹקְרטית") בעקבות תיאורטיקנים גיאופוליטיים אחרים טוען דוגין כי המאבק המתמשך בין ציוויליזציות יבשתיות לימיות מניע למעשה את ההיסטוריה העולמית. העימות הוא מהותי: אימפריות יבשתיות מכבדות בדרך כלל שוני וגיוון תרבותי, ואילו מעצמות ימיות שואפות להטיל את מרותן על סביבתן באמצעות כפיית הומוגניות פוליטית, כלכלית ותרבותית.
האם אפשר להאמין שככה מדבר אינטלקטואל רוסי רב השפעה? כבר עדיפה הגות פוסטמודרנית צרפתית במירעתה על הקשקושים המיתו-פוליטיים הילדותיים האלה. אבל מה שבאמת מעניין אצל דוגין הוא הקשר שלו לדת. על פי ליברנט דוגין רואה ברציונליות, בדמוקרטיה ובמודרנה בכללה כוחות טמאים המבקשים כולם לחלל את ה"טרדיציה", כלומר את המסורת. בעקבות רנה גנון הוא רואה במסורת את הגביע הקדוש הנושא את כל הנשגב באדם, ובכוחות המערערים עליה את כלי הנשק של כוחות האופל, המובילים את העולם לחורבן. הנה:
העידן המודרני מגלם בעיני גנון את ניצחונם של האלמנטים הנחותים על אלה הנעלים. הרנסנס, הרפורמציה, הנאורות, המהפכה הצרפתית, עידן המטריאליזם והקפיטליזם, הקומוניזם הרוסי – כל אלה, אליבא דגנון, אינם אלא נקודות ציון בהשתלטות כוחות האופל על העולם. המודרניות, ובעיקר המהפכה המדעית והתפתחות האינדיבידואליזם, מבשרים על תור החורבן, הקאלי־יוּגָה, שבו מתנתקת האנושות באופן סופי מן הסדר האלוהי הבראשיתי.
ואכן, על פי ליברנט
דוגין רואה עצמו כטרדיציונליסט מובהק, אף שהוא מנסה להעניק להשקפה זו צביון "רוסי יותר". ברוח זו, הוא קורא להשבת ההירארכיה האריסטוקרטית שאפיינה את הסדר הימי־ביניימי בחסותה של הדת. עיקר הביקורת שהוא מותח כיום על גנון סובבת סביב הטענה שהוגה הדעות הצרפתי מיהר להתייאש מן הנצרות בכללה, אף שהזרם האורתודוקסי שמר על אופיו האזוטרי ועל זיקתו ל"טרדיציה" הקדומה, בניגוד לקתוליות ולפרוטסטנטיות שאיבדו את דרכן.
נניח לזה שהטרדיציונליזם של דוגין הוא כפי הנראה יותר מן הפה אל החוץ (יש לי ספק גדול אם הוא מתמיד ללכת לכנסייה, וקל וחומר מקפיד (למשל) לתת צדקה ולא לאכול בשר בזמן ה- Lent – גנון, לשם השוואה, הלך עד הסוף והתאסלם מפני שחשב שהנצרות איבדה את הקשר למסורת). מה שמעניין אותנו הוא הרי הקשר לליברמן, שכן אחרי כל זה צריך לשאול: האם גם ליברמן רואה עצמו כטרדיצינליסט? כי אם תפיסתו את המסורת היהודית נובעת לא מהתרפקות נוסטלגית על פכים של יידישקייט, ולא מקבלת עול מצוות הר כגיגית, כדאי לברר האם ייתכן שהוא רואה במסורת בראש ובראשונה כלי ריאקציוני כנגד הקדמה ורעיונותיה הליברליים המסוכנים. האם ליברמן בעד ה"ג'ואויש טרדישן" כי היא תאפשר לו לנהל את המדינה והעם טוב יותר, כלומר למסמס את הדמוקרטיה מהר יותר?
(בשולי הדברים, הנה דוגין על הקבלה הלוריאנית ככוח מסורתי יהודי שמנוגד ליהדות הרבנית, והנה תשובתו של בועז הוס לדבריו. הכל באתר Kheper המעניין.)
2. בתחנת הרכבת ארלוזרוב (כלומר סבידור / מרכז / צפון / מסוף 2000) מצאתי ערימה גיליונות מוסף "הבית שלנו" של עיתון "המודיע" מוצעים לכל דיכפין. מהר לקחתי אחד מהם ובעודי ממתין לרכבת קראתי את העמוד הראשון, תחת הכותרת "מקרא ולמעשה לפרשת השבוע" מאת ח. קוריץ. המאמר נפתח בסיפור הבא, שכל כך מצא חן בעיני עד שהנה אני מביאו לפניכם:
וככה נגמר הסיפור. בלי טוויסט, בלי שורת מחץ, בלי תפנית מפתיעה. מה הפואנטה? ככה: האדמו"ר הק' בעל שפע חיים מקלויזנברג הקפיד מאוד על שמירת השבת. זהו. למקרה שלא ידעתם. האם האנטי-קלימקס הזה מכוון? או שמא מדובר בתרבות שלא רגילה – או זקוקה – לקלימקס בסוף סיפור? האם יש כאן סימן למעין ענווה אומנותית, כלומר בסף גירוי נמוך במיוחד משום חוסר החשיפה לתרבות הפופ; או אולי עדות לתרבות שאין לה בעצם אומנות, ועל כן גם סיפורים בעלי סוף תפל משביעים את צרכיה?
3. העניין האידיוטי סביב המערכון של ליאור שליין על מריה וישו, כולל הקריאה לאפיפיור לא לבקר בארץ בגללו(!) וההתנצלות של אולמרט על הסיפור, רק מראים שוב עד כמה הנשק העיקרי של אנשי הממסד הדתי הוא העלבון. זה בעצם מה שהם יודעים הכי טוב לעשות, ואחרי שמסעות צלב יצאו מזמן מהאופנה, זה מה שנשאר להם כיום כדי לכפות את דעותיהם על הזולת.
4. שריד מהבחירות: יום לפני פתיחת הקלפיות פורסם באתר החרדי לדעת שהרב עובדיה יוסף פסק שמי שנמצא בשבעה יכול לצאת מביתו (כרגיל, או לפחות עד לפסיקתו, דבר שהיה בניגוד להלכה) כדי להצביע: "מצווה גדולה שהאבלים בתוך שבעה ילכו לבחור ש"ס ביום הבחירות לעילוי נשמת הנפטרים ז"ל" – כלומר לא רק מותר, אלא אף רצוי ביותר, שכן הצבעה (רק עבור ש"ס כמובן) מסייעת לעילוי נשמת הקרוב המת! האין זה יפה, שכבוד הרב אינו מתבייש להצטנע, וברוב ענוותו מוכן ללמוד על דרכי הכניסה לעולם הבא מהכנסייה הקתולית? כך יוצא שהצבעה עבור ש"ס אינה אלא מסחר באינדולגנציות סטייל ישראל במאה העשרים ואחת.
5. ישעיהו ליבוביץ' מסכם בשלושים שניות את ענייין המשיח:
6. למי שאנגלית לא קשה לו, ג'יי מיכאלסון, שכותב רבות על מיסטיקה יהודית, מתאר כאן את חוויותיו המיסטיות בריטריט של ג'האנות. מדובר בעדות מרתקת שמהווה יומן רוחני מהמעלה הראשונה, קצר אמנם, אבל עמוס כל טוב.
7. באוניברסיטת בר אילן תיפתח תוכנית ללימודי מזרח אסיה. ד"ר שלומי מועלם, שמרכז את המסלול לתואר שני, אומר ש"ביהדות הדתית יש מגמה של התחרדות והסתגרות, אבל יש גם מגמה אחרת שמחפשת את החיבור לתרבויות אחרות. התרבות המשמעותית שמולה התרבות היהודית מתגבשת היום היא הבודהיזם. זו האלטרנטיווה הרוחנית העיקרית היום". חד וחלק.
8. אסף פדרמן כתב רשימה מעניינת על זרם האמיש והשפעת תרגומי כתבי קודש על דתות שונות – התרגום כמובן הוא תמיד סימן למהפכה, והצטפדות הנוסח המתורגם (עד שגם אותו כבר לא מבינים – ע"ע קדיש) היא סימן לשמרנות. עד התרגום הבא.
9. ג'ון דה ריטר, מורה רוחני מפורסם ושנוי במחלוקת, מגיע לארץ. אני לא מכיר אותו, ומקווה להגיע ולשמוע אותו, אבל הרושם שיש לי עליו עד כה הוא בפירוש לא טוב. אם אצליח לפנות זמן ולראותו, אכתוב יותר.
10. מי זה שהמליץ לי על האתר הבא: buddhisttorrents שמקבץ ספרים ודיסקים על בודהיזם להורדה? כי אני חייב לו תודה. לפני כמה ימים, למשל, הבלוג הציע את הספר Buddhist Thought: A Complete Introduction to the Indian Tradition של Paul Williams, שהוא כפי הנראה ספר מעולה להבנת ההגות הבודהיסטית. ובכלל, כדאי להיות מנוי על הרסס של הבלוג הזה.
11. לרב ד"ר נתן אופיר יש אתר חדש המוקדש למדיטציה יהודית. קראתי ממאמריו על הנושא, ופגשתי ודיברתי איתו, ועלי הוא עשה רושם של אדם טוב וידען, שמלמד עיבוד של טכניקות מדיטטיביות שתורגלו על ידי מיסטיקנים יהודיים למיניהם (כלומר לא מדובר ב"ויפאסנה יהודית" שחביבה עלי).
לולאת האל 
הפואנטה של הסיפור עם "רבינו הקדוש מקלויזנבורג" היא העבודה שמדובר בהקפדה על זמן צאת הכוכבים לשיטת רבינו תם, שההקפדה על כך לא מצויה ברוב רובו של הציבור הדתי, והנ"ל היה בין הבודדים שעמדו עליו בתוקף (כולל אי האכלת יולדות בבית החולים לניאדו במוצאי יום כיפור עד צאת הכוכבים לשיטת ר"ת).
כך שאין כאן סתם אמירה שהוא הקפיד לשמור את הדת.
אהבתיאהבתי
נולדת חילוני, התקרבת ליהדות, שמת כיפה ועכשיו אתה מומר שהמיר את דתו מיהדות לבודהיזם. כל כך הרבה מלל נטול קשר כשברקע עוד סיפור של מחפש תשובה שהפך למומר. ליבוביץ? הוא היה זורק אותך מכל המדרגות!
אהבתיאהבתי
תיקון קל: התעניינתי בבודהיזם שנים לפני ששמתי כיפה.
ובאשר לליבוביץ', הוא הרי היה זורק 99% מהעם היהודי מכל המדרגות.
אהבתיאהבתי
הוא לא זרק חילונים ולא זרק דתיים, אבל הוא זרק עובדי עבודה זרה.
אהבתיאהבתי
תומר אחלה בלוג
יופי של פוסט!
אהבתיאהבתי
דבריו של דוגין, עומדים בתווך של מורשת אינטלקטואלית- רוסית עמוקה. נשמע במידה רבה כמו טוויסט על הסופיולוגים-הלאומיים הרוסיים של שלהי המאה התשע עשרה וראשית המאה העשרים
עוד דבר, שנים כבר שאני שם לב לנטייתם של אינטלקטואלים ממוצא רוסי אחר תורות אקולטיות, אתניות, מאגיות וכיו"ב, כחלק מן העולם הרוחני הקביל בעיניהם לחלוטין. קשה להצביע רק על השורשים הנוצריים מזרחיים-סלאביים של שיטות כאלה
גם ביהדות אגב, על כל קהילותיה, שמור לכתבים מאגיים מקום נכבד במיוחד, ולא הרמב"ם גם לא
לייבוביץ הועילו כאן בתקנתם
באשר לנתן אופיר, שמעתי בעבר כמה הרצאות שלו בכנסים אקדמיים בהם דיבר על הרמב"ם ועל נוירו-תיאולוגיה. אמנם יש בהרצאות אלו דמיון יצירתי עשיר, אך כזה שאינו מבוסס על ראיות טקסטואליות, וגם לא על הבנה פנימית של מקורותיו הפילוסופיים והמדעיים הערביים של הרמב"ם ומשמעם
ולכך כבר קשה,בעיניים של חוקר סקרן, להתייחס ברצינות כלא יותר מאשר דרשה ניו-אייג'ית ע"ד הדמיונות
והלא ידועה לך התייחסותו של הרמב"ם לידע המושג מן הדמיון. כל שכן, התייחסותו של ישעיה לייבוביץ לכך
אפשר שינסה לפרסם זאת כפרשנות יצירתית מאוד, לא כמחקר, וכאשר הגיע למסקנות לפיהן הרמב"ם טוען כי יש להסתמך על פעילותה של אחת מאונות המח, דבר שהרמב"ם אינו אומר כמובן בכל אתר, היה כאן ערבוב בין דעת החוקר ובין מושא המחקר
עוד דבר, הדברים שהבאת משום לייבוביץ, הזכירו לי דברים שכתבתי באתר שלי בזמנו על האפשרוּת העדיפה מן הממשוּת ("בשער האין חוק ואפשרוּת האהבה). דומני אגב, כי דברים דומים מאוד בסוגייה זו השמיע גם עמנואל לוינס. ראה למשל, ספרו החדש של טל זסלר על לייבוביץ ולוינס וכן מאמריו של חנוך בן פזי על מושג המשיחיות אצל לוינס
אהבתיאהבתי
ורוני,
השאלה האמיתית היא כמה אחוזים מהעם היהודי כיום אתה היית זורק.
אהבתיאהבתי
יש בהחלט זרם של אוקולטיזם שעובר כבר זמן רב בתרבות הרוסית, ודוגמא ידועה לעירבוב בין מאגיה לפוליטיקה היא כמובן רספוטין.
בקשר לנתן אופיר, אני לא זוכר קטע שבו הוא אומר שהרמב"ם התייחס לאונה במוח או משהו כזה. אבל אם אתה מתכוון לזה שהרמב"ם לימד מדיטציה, הרי שזו גם דעתי (מו"נ, ח"ג, פנ"א), וכבר נדמה לי שהתכתבנו על זה.
תודה על ההפניות.
אהבתיאהבתי
באשר לעבודה המיוחדת במשיגי האמיתיות, עבאדה' מדרכ אלחקאא'ק אלח'אצה',יש מחלוקת מסויימת, משום שאין ספק כי יש כאן עבודה הכרתית של ה- בערבית אלד'הן Mind, אבל שלא כמו בכתבי הדרכה סוּפיים או אפילו אחיאא' עלום א-דין של אלע'זאלי, חסרה אצל הרמב"ם הדרכה פרטנית היאך להגיע אל המצב המדובר, ולכן דומני כי קשה לראות בה לימוד מדיטציה, אלא יותר הצבעה על תופעה המהווה את שיא עלאי של החיים הדתיים לאחר קניין מכלול הידע המדעי פילוסופי (משל הארמון בתחילת הפרק).ובאשר לרב אופיר שמוע שמעתיו בשתי הזדמנויות שונות מדבר על פעילות אונות המח בשם הרמב"ם עצמו. דומני כי צריך הוא לחדד את ההבחנה בין היותו חוקר ובין היותו פרשן-יוצר, על אף שאני מכיר בעצמי, מן היצורים אוהבים החידושים ושואפי השינויים, היו הרצאותיו חסרוֹת את העיוּן השיטתי המעמיק בטקסטים
עצמם ואת הרוחב האינטלקטואל העיוני בספרות הערבית הימי ביניים,לכל הפחות בסוגיות בהן עסק (מו"נ ג' נ"א), ידע הנדרש כל כך, מן המעיינים ברמב"ם.
אהבתיאהבתי
ומי שיעיז להתעסק איתו כנראה גם יחטוף מכות (כך ארע לשני ילדים ביישוב שלו שטעו והתעסקו איתו אישית)
אהבתיאהבתי
אני חולק עליך בעניין פרק נ"א במורה. לדעתי בהחלט יש שם הדרכה פרטנית על הדרך למגע עם השכל הפועל, הדרכה שהיא בעצם לימוד של שימוש מדיטטיבי במצוות. יחד עם זאת כמובן שלא מדובר בטקסט סופי מן המניין.
אהבתיאהבתי
לכשאתפנה יותר (אני נמצא עכשיו בעומס מחריד למדיי) אשמח מאוד לשמוע את דעתך בנדון
שוב, דומני כי אני חולק עליך, באשר לטעמי אין שם הדרכה פרטנית לבד מרכישת הקוריקולום המדעי לסדרו התימטי, והכוונת ההכרה אל האלהוּת
דווקא כבקי בספרוּת פילוסופית ומיסטית ערבית בת התקופה אני סובר כי הרמב"ם השאיר כאן מקום גדול לתהיה על אופן ההתקשרות (אתצאל) או התבוננות (אעתבאר) עם/אודות השכל הפועל
גם המינוח הסוּפי המפורש של הפרק אינו מורה על מיסטיסזם פילוסופי דווקא, משום ששימוש במונחים כהאי גוונא אופיינית היא מאוד גם לפילוסופים הערביים האריסטוטליים האדוקים ביותר, ויש לעמוד על משמעהּ הפנימית בזהירות רבה, מבלי להיסחף אחר רושם ראשוני המסתמך על ץ
.המינוח לבדו
אהבתיאהבתי
בהזדמנות אם כן, בשמחה…
אהבתיאהבתי
כול מה שאתה כותב לא מפתיע אותי ומשקף את ההוויה הרוסית הדפוקה מיסודה.
אהבתיאהבתי
עדכונים מעניינים מאוד
אהבתיאהבתי
הם פלספנים (כינוי מדוייק יותר למושג "פילוסופים"), כלומר תיאוריטיקנים, המנותקים מהמציאות, וגורסים, בין השאר, שהמשיח הוא אדם, וככזה, הם פיתחו כלפיו את יחסם, המבוסס על דמיון ושמועה בלבד.
אהבתיאהבתי
האדם הזה הפך תהפוכות רבות, כמו רבים מאינטלקטואלים הרוסים, נמשל בתחילת שנות התשעים הוא היה בין מקימי "המפלגה הנציונל-בולשיביקית" של אדוארד לימונוב – ארגון בעל אדיאולוגיה סטליניסטית מחד גיסא ואידאולוגיות פוסט מודרניות מעורפלות מאידך. לכן לא הייתי מסייג אותו כ"נאמן הכנסייה והטרדיציה".
אהבתיאהבתי
אני מתבסס על המאמר של ליברנט.
אהבתיאהבתי
1. האנשים המקורבים אל דוגין בארץ הם: בראש ובראשונה אביגדור אסקין, ומעט פחות – אברהם שמולביץ'. שניהם ליצנים חסרי משמעות פוליטית.
2. לא ידוע לי, כמה מנהגים דתיים מקיים דוגין. סביר להניח שהוא "משקיע" דווקא.
3. ההגות הפוסט-מודרניסטית הצרפתית קרובה מאוד ללבו של דוגין. לדעתו, רב המשותף על המפריד בין השמאל הרדיקלי לימין הרדיקלי. דלז, דבור, בדיה, בודריאר, חכים ביי – כולם משרתים, לדעת דוגין, מטרה זהה – ערעור הסדר הקפיטליסטי הקיים.
4. ליברמן הוא פופוליסט ולא טרדיציונליסט. האם זה מסוכן יותר? נדמה לי שלא במקרה הספציפי הזה.
5. תודה על המילים האדיבות.
אהבתיאהבתי
על העובדות והדעה.
המאמר באמת היה מאיר עיניים.
אהבתיאהבתי
הי תומר
כרגיל המאמר מעניין
זה הבהיר לי כמה דברים וביחוד חידד לי את השאלה איך דתיים הצביעו לליברמן.
זה גם הזכיר לי ציטוט של ליבוביץ את בן גוריון:
"אני רוצה שהמדינה תחזיק את הדת בידה"
נשמע לי דומה לא?
אהבתיאהבתי
אחרי הבחירות כולם נורא אוהבים להגיד שליברמן הוא למעשה בעד חילונים, אבל זה לא סיבה לא להיזהר מהפשיסט הזה.
יתכן באמת שיצא לנו ממנו הטובה של חוק ברית הזוגיות, אבל לך תדע באיזה מחיר.
אהבתיאהבתי
וכן, בהחלט מזכיר את הגישה הבן-גוריונית.
אבל ראו תגובתו של י.ל. למעלה, שכתב את המאמר שציטטתי.
אהבתיאהבתי
דוד ופולה התחתנו בטקס אזרחי. באמריקה.
אהבתיאהבתי
ואני לא יודע איך זה קשור, אבל מעניין לציין את הידיעה היום מהארץ על הדיפלומט הרוסי שחוזה את נפילת ארה"ב
http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1068643.html
היית אומר שזה סתם הזוי, אבל אפילו בלונג-נאו התראיין לאחרון איזה מומחה רוסי (דימיטרי אורלוב) שמדבר על קריסת ארה"ב
http://www.longnow.org/projects/seminars/
משהו קורה
אהבתיאהבתי
ראיתי את הידיעות האלה, וזה באמת מעניין ונראה שקשור איכשהו. מדהימה גם רמת המופרכות של האידיאולוגיה הרוסית, כאילו הם נשארו מהבחינה הזאת בימים הסובייטיים…
אהבתיאהבתי