1. הגליון האחרון של המגזין המהולל שמוציא אנדרו כהן, EnlightenNext, שהגיע לתיבת הדואר שלי לפני כמה ימים צפן בחובו הפתעה: פרסומת בגודל עמוד, באנגלית כמובן, ללימוד "קורסים בקבלה" מפי מיכאל לייטמן. "בני ברוך", אם כן, מנסים להתרחב לארה"ב, ואם נגלוש ללשון מאפיונרים, הרי שמדובר בטריטוריה המובהקת של "המרכז לקבלה" (הרב ברג, מדונה ושות').
לצפייה בכל המודעה לחצו כאן
לי כזכור היה חיכוך מסוים עם כת קבלת-הפופ הזאת, כאשר כתבתי עליה בהארץ, באתר מעריב, וכאן בבלוג, דבר שזיכה אותי באיום לתביעת דיבה, שלא התממש גם כשלא נסוגתי מאף מילה שאמרתי. באותה רשימה אחרונה סיכמתי את האירוע ונתתי ניחוש: שבני ברוך קרובים לשיא כוחם, ושהם יתחילו להתפורר, או לחילופין יהפכו למשהו שקרוב יותר לתנועה דתית מן המניין (כלומר לכל הפחות ללא ההנהגה ההיררכית-רודנית של לייטמן). האם טעיתי? האם ארה"ב תתמסר כשפחה חרופה ותלגום מלוא הלוע מהמשקה-קל-בטעם-קבלה של לייטמן? האם לייטמן יצליח להמשיך ולדכא כל מתיחות פנימית? ימים יגידו.
בכל מקרה, המודעה מבטיחה לימוד של קבלה "אותנטית", גילוי מטרת החיים וחוויה של "הארה ייחודית". לייטמן, אגב, מקבל כאן את התואר (תנשמו עמוק): The world's foremost Kabbalist Rav Michael Laitman PHD. אז ראשית, לגבי היומרה כבר תהיתי איפשהו: האם רשב"י, האר"י או הבעש"ט אי פעם הכריזו על עצמם בפומבי כמקובלים הבכירים בעולם? עוד מצחיק בעיני התואר Rav. ודוק: לא Rabbi, שזה סתם, אה… רב. אלא Rav, שדוברי אנגלית יכולים לטעות ולחשוב שזה איזשהו תואר רוחני רם דרג. ושני דברים נוספים מעלים חיוך בנוגע לזה: אחד, שלייטמן בכלל לא רב, לא משנה איך נבטא את המילה הזאת; ושניים, שאם הוא באמת מעוניין להביא גאולה לעולם, הרי שהוא צריך לתת קרדיט על התרגיל היחצ"ני הזה לRav ברג מ"המרכז לקבלה", שכבר שנים מכנה כך את עצמו. גם כאן, כאמור, הוא היה כבר קודם.
2. נעה ידלין במאמר מצויין על הטרנד החדש של "המיליארדר הרוחני". כך ידלין:
אם בעבר שימשה המלה "רוחני" כדי לתאר את האדם המתרחק מהבלי העולם הזה, מן החומרי ומן הגשמי, בוחר על פניהם בנשגב, בעיוני, במופשט, ואף מוכן לשלם על כך מחיר – הרי שכעת הרוחני אינו אלא מי שבצד רדיפת בצע, רהבתנות ושחץ – כהגדרתו המצוינת של שוקי טאוסיג – עוסק גם במיני הבלים אסקפיסטיים ואמונות תפלות, ועושה זאת על פי רוב בצורה מופגנת, פטפטנית ואקסטרווגנטית.
"רוחני" היה "אנטי-חומרני" בעיקר בקונטקסט נוצרי, אבל נכון שהמילה אומצה כמעט תמיד על ידי פרטים שאתגרו את המובן-מאילו, לא רק ההגותי אלא גם התרבותי, החברתי, וכן: הכלכלי. היום, כפי שאומרת ידלין, בידי שרי אריסון ואילן בן דב, "רוחני" משמש כ"נדל"ן מילולי מניב" שמשדרג את מעמד הטייקון מסתם איש עשיר לישות בעלת עומק. ידלין ממשיכה:
אריסון ובן-דוב […] נמנים עם קומץ זעיר של בני מזל שיכולים להרשות לעצמם להתמסר לחיים שכולם רוח; ובכל זאת הם בוחרים יום-יום, שעה-שעה, להמשיך להשקיע את עיקר זמנם ומרצם בלעשות עוד כסף.
שוב, הדיכוטומיה בין רוח לכסף לא הכרחית, אבל יש מימד של צביעות בהשתטחות, בחליפות ספורט-אלגנט של גוצ'י, על קברי צדיקים שהסתגפו כל חייהם. מה שמביא אותנו לסיפור הבא:
הרב יאשיהו פינטו ואיש העסקים אילן בן דב בבולגריה (צילום: יוסי אלוני)
3. הסיפור הזה כוסה בידיעות, בהארץ דה מרקר, במוספשבת של מעריב ובערוץ היהדות של אתר מעריב, ורק זה מספיק כדי להראות לנו עד כמה הניו-אייג' בכותרות כיום. אז מה העניין? בגרסת מעריב מדווח שלום ירושלמי מסילסטרה, בולגריה, שם פקדו בן דב, שועים אחרים וכמה סלבס את קברו של הרב אליעזר פאפו. כמובן שזה אמור לא רק לפתוח את הצ'אקרות (בסדר, לתת טעימה מזיו השכינה) אלא גם לעזור לעסקים.
אלא שהרב, בעל ה"פלא יועץ", היה ידוע בצניעותו, ונתי סוקר מביא במוסף הארץ ציטוט מספר אחר שלו, "יעלזו חסידים": "כל מעשיך," קובע הרב פאפו, "יהיו לשם שמיים. לא יהיה אדם אוכל וישן וכוונתו שיהיה בריא ושמן לעשוק בדברי העולם הזה, ולהיות רודף אחר הממון." כאן נכנס עניין הצביעות.
וגם כאן: ירושלמי מצטט את בן דב כאומר: "עשינו היום מעשה טוב. כמה הזדמנויות יש לנו לעשות מעשה טוב, לא לעשות רע, לנקות את הנפש ואת המחשבות?" על כך נעה ידלין היתה אומרת: כמה הזדמנויות שאתה רוצה. אתה מיליארדר.
אגב, דווקא בעיניין הזה שרי אריסון, שהזכרנו אותה באותה נשימה, הרבה יותר רצינית: היא לוקחת את הרוחניות שלה יותר ברצינות ומשקיעה הרבה יותר במתן צדקה, כלומר תרומות. בכל אופן, הנה המשך השיחה בין ירושלמי לבן דב. יש כאן ערבוביה ניו-אייג'ית שלמה, ובן דב אף מצליח לחדש בצורה מקורית מאוד את משמעותה של המילה הותיקה, "תיקון":
פעם אמרת שאתה זורבה בודהיסטי.
אני יהודי גאה שכל הזמן נושא תפילה. האדם הוא מכלול שלם, שלוקח משהו מכל דבר. אני נושא תפילות, מקבל ברכות. למילה יש ערך עליון בעיני. כולנו מתפללים וחושבים מה יהיה. מי שצריך בשביל זה שטריימל זה בסדר גמור, אבל לא בהכרח.
אתה ער לגל הרוחניות ששוטף את הארץ?
זה הבסיס של העם היהודי.
מה דעתך על שרי אריסון והמסרים שהיא מקבלת?
נפלא, אתה לא מקבל מסרים? אתה יכול לקרוא לזה גם אינטואיציה.
אריסון מתייחסת אל המסרים שהיא מקבלת כמו אל נבואות.
אפשר להסתכל על זה בצורה שונה. כל אחד חושב על העתיד. כל אחד מסתכל על זה בצורה אחרת.
איזה עתיד כלכלי אתה צופה לנו השנה?
בסדר גמור. אני ישבתי תקופה ארוכה עם הרבה מזומנים ביד. לא רציתי לעשות עסקה עד שלא תגיע הציפור עם עלה הזית. עכשיו יש תיקון.
בעל מלאכה
4. מה שמביא אותנו לסיפור הבא: בסוף אוגוסט התפרסם ראיון בגלובס עם ניסים אמון, "זן מאסטר ישראלי", על עצותיו לאותו בן דב ממש – קנייתו את פרטנר, למשל, היא לדעתו של אמון תוצאה של אומץ אותו הוא פיתח על ידי תרגול רוחני תחת הנחייתו. על עצמו אומר אמון:
אני תופש את עצמי כבעל מקצוע בתחום המודעות. לא קדוש, לא גורו, לא שום דבר מיוחד. אני בסך הכול בעל מלאכה […] גם בתעשייה שלנו, שאני מכנה אותה: 'תעשיית המודעות', יש דירוג עולמי ואני שואף להתקדם לשם. אני עדיין רוצה לכתוב יותר ספרים, והיעד הבא שלי הוא לצאת עם התורה שלי לארה"ב […] בשנים האחרונות התעשייה הזו בזינוק, והיא הולכת לגדול אפילו בקצב גדול יותר בעולם המערבי."
אז הוא בעל מלאכה, עוסק בתעשייה, ושואף להתקדם בדירוג העולמי. שיהיה בכיף, וברוחנית עמוקה.
5. ראיון עם רוברט בלה, מהסוציולוגים של הדת הוותיקים והחשובים בעולם כיום. הוא מדבר על מגוון של נושאים, ומה שתפס את עיני היתה ההתיחסות שלו למימד הטקסי שבדת. בלה אומר שהמימד האמוני, התיאולוגי-תיאורטי-דוגמטי של הדתות הוא רק פן אחד שלהן, וממילא כזה שהתהווה רק באלפי השנים האחרונות. לפני זה דתות היו בעיקר מערכות של טקסים.
היום אנשים רבים, ובכללם המבקרים בחריפים ביותר של הדת כגון דוקינס, היצ'ינס וכו', חושבים שהדת היא תיאוריה או קבוצה של תיאוריות שהן פשוט שגויות. [… אבל] אני חושב שהטקס הוא היסוד הפנומנולוגי של כל דת. הטקס, כמובן, הוא חלק מחיינו. […] לכן הכחשת הדת כאילו מדובר בסט של תיאוריות מפספסת את הנקודה, מפני שאתה לא מבין על מה בכלל מדובר. […הטקס מנסה] לבטא את הדברים החשובים בחיים יחד, על ידי קבוצה.
וכדוגמא נותן המראיין, מרק יורגנסמאייר, סוציולוג של הדת בעצמו, דוגמא לכך שגם כאשר מותר ומקובל לגור יחד ולקיים יחסי מין ללא חתונה, אנשים רבים עדיין רוצים להתחתן, ואפילו הומוסקסואלים מרגישים שזו "זכותם" לקיים את הטקס הזה. לבד מזה בראיון גם על תהליכי החילון שעוברת החברה המערבית, ועל ארה"ב כאומה לא נוצרית, אלא דאיסטית – ישו לא ממש נחשב, רק אלוהים, וגם הוא כישות מופשטת.
מוכנות לקבלת רוח הקודש – מתוך הסרט (ובאדיבות בלוגה של שחר)
6. שחר שילוח בבלוגה הראוי לציון כבר המליצה על הסרט הזה, ואף נימקה (ראו שם), ואני מוסיף משלי: כדאי לראות את Jesus Camp, סרט מצויין שעוקב אחרי קייטנה לילדים אוונגליסטים בארה"ב. הסרט לא רק מביא תמונות נדירות, אלא עשוי בחוכמה וברגישות, נותן לדברים לדבר בעד עצמם, ולמעשה מראה כמה אותם אוונגליסטים ה"מדברים בלשונות" הם חבורה די נחמדה והגונה של אנשים (לא שאני מסכים עם דרכם וכו').
ה"דיבור בלשונות" הוא באמת אחת הסוגיות המעניינות ביותר בסרט, לפחות בשבילי. מדובר בתרגולת רוחנית שנהוגה אצל האוונגליסטים הארד-קור (בעיקר פנטקוסטלים) ומתבססת על הפסוקים הבאים, שהם מעין הוראות אחרונות של ישו לשליחיו:
וְאֵלֶּה הָאֹתוֹת אֲשֶׁר יִלָּווּ אֶל־הַמַּאֲמִינִים יְגָרֲשׁוּ שֵׁדִים בִּשְׁמִי וּבִלְשֹׁנוֹת חֲדָשׁוֹת יְדַבֵּרוּ׃ נְחָשִׁים יִשְׂאוּ בִּידֵיהֶם וְיִשְׁתּוּ סַם־הַמָּוֶת וְלֹא יַזִּיקֵם עַל־חוֹלִים יָשִׂימוּ אֶת־יְדֵיהֶם וְיִיטַב לָהֶם׃ (מרקוס, 16, 17-18)
דיבור בלשונות תחילה היה דיבור בשפות שהאדם המדבר לא הכיר, אבל שאנשים זרים מבינים. שימושי אם אתה מיסיונר, לא? אבל מהר מאוד (עוד בתקופת השליחים) זה הפך למלמולי ג'יבריש שלכאורה מגיעים בהשראת רוח הקודש. אם אני לא טועה החל מדקה 8 אפשר לראות בסרט דוגמא לכך.
אז האם מדובר בחבורה של נוצרים הזויים? לפני שפוסקים משפט כדאי לדעת שעל פי סקרים שונים האוונגליסטים למיניהם הם כיום הזרם היחיד שמראה יציבות (כלומר שלא עוזבים אותו יותר אנשים מאשר מצטרפים אליו) או אף גדילה. איך זה? פשוט: האוונגליסטים מציעים דת שבמסגרתה עוברים חוויה רוחנית. בין אם דיבור בלשונות (נדיר) או חוויה של קונברסיה, של גילוי של קשר אישי עם ישו (תמיד), המאוויים העמוקים של המאמין לסיפוק רוחני (פנימי, נפשי) נענים. וזה, כידוע, מה שמחפשים היום. הנה, שוב, הסרט.
7. בית כנסת מתקופת בית שני התגלה באזור מגדל, ומה שמעניין ביותר בו היא אבן שעליה דמותה של מנורת המקדש. על פי הידיעה במעריב זוהי תמונת ה"מנורה הראשונה המתגלה בהקשר יהודי מימי בית שני" – עד כה הדימוי המפורסם ביותר למנורה שהיה ברשותנו נמצא על שער טיטוס, ותיאר את המנורה כשלל של הרומאים.
שני דברים מעניינים כאן: ראשית, אם אכן המנורה הזאת פוסלה על ידי מישהו שראה במו עיניו את המנורה במקדש, כפי שנטען על ידי החוקרים, הרי שזה מטיל עוד ספק בציור המנורה על פי שיטת חב"ד, בה הקנים ישרים ועולים באלכסון (כך גם נראות החנוכיות שפעילי חב"ד מפזרים ברחבי הארץ בכל חנוכה). חב"ד בעניין הזה נלחמת ראש בראש, או ראש בקיר, מול כל העולם היהודי, בגלל שהרבי מליובאוויטש טען שכך אמורה להראות המנורה (על סמך ציור בכתב יד קדשו של הרמב"ם). זו לא ממש סוגיה הלכתית, אלא יותר מאבק יוקרה שבו הרבי, שהוא לאמונתם של החסידים נביא ומשיח, פשוט לא יכול לטעות.
לבד מזה, הביטו בתמונה: לבד מהמנורה היפה, מהם האייקונים האלה מעל ומתחת לפרח המרכזי? האם אלו לבבות? האם ייתכן שכבר אז השתמשו בדימוי המוכר כל כך היום כדי לתאר כך את המשאבה במרכז החזה? ואם כן, האם משמעותו היתה שבבית הכנסת ההוא הדגישו את האהבה? ואהבה למי? האם תפרו שם חולצות עם ההדפס I ♥ Ha'Shem?
8. ראיון בכלכליסט עם קארן ארמסטרונג, חוקרת הדתות המפורסמת (והקצת פשטנית), שאומרת:
אנחנו צריכים לתת למסורות קול עכשווי. לכל האמונות יש היסטוריה של שינוי והתפתחות. מאמינים תמיד מצאו פרשנויות חדשות בטקסטים שאולי אף לא עלו על דעתם של המחברים. הרבנים התלמודיים, למשל, עשו זאת היטב עם הפרשנות שלהם. אם מסורת מסוימת נכשלת בהתאמה שלה לימים העכשוויים, או חסרה יכולת להגיב באופן גמיש ויצירתי לטראומות של זמנה, היא תיכחד.
המראיין, איתי להט, מבשר ש:
הניסיון של ארמסטרונג עצמה לייצר מסגרת פרשנית לחמלה הוא כאמור אמנה בינלאומית, שאותה מקדם ארגון שהקימה לצורך העניין (charterforcompassion.com). […] בימים אלה שוקדים בארגון על הנוסח הסופי של האמנה; לכשיושלם, בתוך כמה חודשים, יחתמו עליה אלפי מנהיגים דתיים מכל העולם, ואז ייצא לדרך גם קמפיין בינלאומי ש"אפשר יהיה לראות בכל מקום על פני הגלובוס", לפי ארמסטרונג.
9. זה מיוני, אבל שווה לינק: גלגולו החדש לכאורה של לאמה יֶשֶה (אושיה רוחנית בולטת של הבודהיזם הטיבטי), נער ספרדי בשם היטה טורס, מאס בתפקיד שכפו עליו ופשט את גלימות הנזורה. אני זוכר ששמעתי עליו לפני 13 שנה כששהיתי במנזר טיבטי שייסד לאמה ישה: שמו הוזכר בעיניים בורקות, ותקוות גדולות נתלו בו. מסתבר שתינוקות מערביים יותר קשה לשכנע שהם גלגולי לאמות. טוב, אולי אחרי מרד הנעורים הוא יחליט שהוא בכל זאת לאמה ישה.
10. גם זה מיוני, אבל רק שיהיה מתועד: 54% בעד הכרת המדינה הרפורמים והקונסרבטיבים כזרמים יהודיים שווי מעמד. 44% בעד להכיר בגיורים שלהם.
מתוך האתר "קולו של משיח" (יש לו משהו נגד נתניהו)
11. אבי לבקוביץ מוצא כל מני אתרים מבדרים של מכשפים, ידעונים ומשיחים בעיני עצמם. הנה "יוסף חי – מאגיה והחזרת אהבה", והנה "קולו של משיח", שמנבא שאחרי אסונות שונים (פצצת אטום על תל-אביב ועוד) הגאולה תבוא ב- 2015. יש למה לחכות.
12. הספר החדש של דן בראון ("צופן דה וינצ'י" וכו') אמור לראות אור עוד יומיים, וכפי הנראה הוא מעליל עלילות על המסונים (הבונים החופשיים). אלה מצידם נכנסים לכוננות ספיגה, אם כי לדעתי לא משנה מה יהיה כתוב שם, זה יעשה להם רק טוב, בהיות התנועה שוקקת חיים בערך כמו כנסייה באירופה.
13. גיליתי בלוג מופלא של אשה חרדית שכותבת את תסכולי הוויתה בצורה מרגשת ביותר. למשל הפוסט הזה. הבלוג נקרא "חור בסדין". נודע לי עליו כי קיבלתי איזה קומוניקט לקראת סרט, "סוררת", שעשתה עליה ענת צרויה ושיוקרן בערוץ 8 ב- 17/10.
14. לסיום אני רוצה להמליץ בחום על ערבים שיתקיימו עם מורה הוויפאסאנה שינזן יאנג. שינזן הגיע לארץ מארה"ב כאורח של עמותת תובנה, שבחסותה הוא גם יערוך קורס (לפרטים). מדובר במורה רציני מאוד משלב ניסיון וידע עמוק בתרגול מדיטציה בודהיסטית עם חוד החנית של מדע המוח המודרני. הערבים יקראו: The Science of Enlightenment: Mindfulness for the Modern Mind". הראשון יתקיים ביום שלישי, 29 בספטמבר, 20:00, ברחוב עין סהרונים 3 במצפה רמון, והשני ביום רביעי, 30 בספטמבר, 19:45, בסטודיו PLAY לבונטין 7, תל אביב (מפה). הכניסה חופשית וכאמור מומלצת.
לולאת האל 
){kind=link}
כרגיל אצלך, אני נאלץ לפתוח תוך קריאה המוני לשוניות בדפדפן….
ובהערת אגב מלומדת. הפרח המסותת על האבן נראה לי משום מה כמו – 3 אזני המן מעוגלים.
שאלתי. האם זה מספר על עולמם הרוחני של היהודים אז שהיה נקמני עד מוות ? מלמד על עולמם הקולינרי של תושבי טבריה הקדומה – או שמלמד עלי במין רורשאך יהודי קדום שבסוף הכל מתחיל ונגמר בעוגיה?
אהבתיאהבתי
קשה לי להאמין שדינה אבשלום-גורני (ולא כפי שנכתב) אמרה את מה שמצוטט בכתבה, מהסיבות הבאות:
א. יש כמה וכמה דוגמאות של עיטורי מנורה מהימים שבית המקדש עמד על תלו – במטבעות חשמונאים, על טיח בבית אמידים בעיר העליונה של ירושלים, בבית הכנסת בפקיעין ובטח בעוד מקומות נוספים ששכחתי.
ב. אם בית הכנסת מתואר לשנים 50-100 לספ', זה אומר שהמשיך לפעול גם אחרי חורבן הבית לפחות במתכונתו הנוכחית שאליו מיוחסת האבן הנ"ל. עיקר המחלוקת נובעת מהאיסור שאין לעשות עותקים מדוייקים של המנורה ושאר כלי המקדש בימי בית שני, אבל נראה שלא כולם הקפידו על הציווי הנ"ל.
ג. הזיהוי הפרשני של הלבבות הוא חמוד, אבל לא כ"כ הגיוני. קודם כל כי הלב במציאות לא ממש דומה ללב המסוגנן ההוא ושנית משום שמסביב יש דגמים אחרים של רוזטה ועצי דקל מה שמעיד על כך שהאמן בחר במוטיבים מעולם הצומח כדי לא לעבור על הדיבר השני. סביר להניח שזה סוג של עלה פיקוס או משהו כזה.
חוצמזה – אחלה פוסט. מרתק כתמיד
אהבתיאהבתי
לא היה עדיף לחלק לכמה פוסטים ולא לזרוק עלינו כל כך הרבה סוכריות מעניינות בבת אחת? שלא תחשוב שאני לא אסירת תודה, אבל בכל זאת…
בכל מקרה, כחוט השני עובר נושא המחסור ב"קסם" בחברה המודרנית ב(חלק) מן הלינקים שנתת. "קסם" וחווייה רוחנית משמעותית נותנים האוונגליסטים (שאגב, הם גם כוח פוליטי שלא ניתן לזלזל בו. כמו החרדים בארץ, הם בוחרים כמעט כבלוק וגם הולכים לבחור בהמוניהם). "קסם" לעסקים מספק אמון, מספק הרב פינטו, ומספקים הגורואים של אריסון. הקבלה מספקת כמובן יהדות אינסטנט עם המון "קסם"..
אהבתיאהבתי
היי תמר (וכולם).
בעניין המחסור בקסם בעולם המודרני, קיראי את מקס וובר ואת תורתו לגבי "הסרת הכישוף/קסם" שכופה החברה הבירוקרטית המודרנית על האדם במאה העשרים.
ריצרד דוקינס בספרו "לפרום את הקשת בענן" מנתח תופעה זו מזווית (חיובית) אחרת לגמרי.
אהבתיאהבתי
נטלי – תודה על המידע. וכן, לא חשבתי באמת שהלבבות הם לבבות : )
תמר, בעניין העומס, זאת התלבטות קבוע שלי. לא יודע איך זה יוצא בסוף תמיד ככה. נראה לי שזה יותר פשוט בשבילי. מצד שני, האם את מעדיפה פוסט כל יום? זה גם מעיק, לא?
אהבתיאהבתי
לקוראי אנגלית דתיים Rav מזכיר Rev שהוא קיצור של Reverent כלומר "הנכבד" ומשמש כינוי לכמרים ונזירים גם נוצרים וגם בודהיסטים. מעתה אמור לא רק "רב" כלומר מורה, אלא "רב" כלומר מורה נכבד ונערץ!
אהבתיאהבתי
מה שגם מעניין הוא שהעיטור המרכזי והגדול בהרבה (לפחות מזווית התצלום) של האבן הנ"ל הוא וריאציה על "פרח החיים"-
FLOWER OF LIFE,
מוטיב שמקורו מצרי, שאומץ על ידי כמה מעגלי ניו אייג' בהקשר של "גיאומטריה מקודשת" כהמשך מודרני לאסכולות המיסטיות של פיתגורס.
אהבתיאהבתי
לפני שבועיים עברתי בדוכן לספרים מוזלים של "צומת ספרים" בדיזנגוף סנטר. לצד עותקים בודדים עם פגם בכריכה או כאלו שלא נמכרים לאורך זמן, עמדו כמה ארגזים גדושים בספרה החדש של שרי אריסון – שיצאה לפני רק איזה חודש וקצת.
אהבתיאהבתי
"כך נתפשת היום אפוא האמונה. סוג מסוים של עיסקה, שאינה מחייבת אלא הליכה לקבר צדיק בלווי רב, תרומת כסף, תחושה פנימית של משהו טמיר ונעלם, תקשורת-תרבות-עיתון ושלטון מעורבים זה בזה, והכל בעטיפה של אמונה, מיסטיקה וסוד. האם לא זו ההגדרה של עבודה זרה?"
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3776061,00.html
אהבתיאהבתי
יש קטע מצויין בקצרים בו החברה במשרד מדברים על הבוס שנסע להודו ויש אומרים שהתחרפן שם ונהיה רוחני.
הבוס( מושונוב) נכנס עם טוניקה לבנה ושארוול ואומר לכולם שהוא החליט להפוך את המשרד ליותר רוחני ומודע ולכן כולם מתבקשים לשבת במעגל, להתרכז ולחזור על אחריו על המנטרה.
…
מתיישבים במעגל, ישיבה מזרחית, תנועת ידיים של אום (אין לי מושג איך קוראים לזה) והבוס אומר: כסף….. כסף…. כסף… תחזרו אחרי…. כסף….
אהבתיאהבתי
אתנחתא קצרה עד למכת האגרוף הבאה, הסתמית, הבלויה, המכורה מראש, המגוחחת, הרפויה בפרצופו של לייטמן
הרב יהודה אשלג , בעל הסולם,שעל גבהו הרוחני אי ספק ופיקפוק, לא היה מהצנועים באדם בכל הנוגע לתיאור קומתו הרוחנית. פישפוש קל עד בינוני בכתביו יוכיח זאת מיד.
מסתבר שבעולמו של הקדוש ברוך הוא יש מקום גם לגאווה, כל עוד היא מכוונת את האדם לקראת מטרת הבריאה
כמה מהרבנים ידועי השם בתולדות העם היהודי, לא היו מוסמכים לרבנות מטעם האורטודוסיה. מה הטעם בתואר רב אם מתחת לאדרתו נמשכת ריקנות אין קץ ומדבר שממה. לייטמן לפחות אינו מסתיר את העובדה שאינו רב מוסמך ואינו מתיימר להיות אחד כזה
ובנוגע לתואר רב, הוא מגיע עוד מבית מדרשו של בעל הסולם. לא לברג ולא ללייטמן הקרדיט ונדמה לי שאיש מהם אינו דורש אותו.
המשך להכות תומר, אתה בטוח תנצח
אהבתיאהבתי
למעשה בלה חוזר על טענותיו של ויטגנשטיין בכתבים כגון:
lectures on religious belief, remarks on frazer's golden bow
(וראה גם ספרו המומלץ מאוד, אשר תורגם לעברית: "על הודאות")
ויטגנשטיין מדגיש גם כן את היסוד הטקסי (שקיים אצל כולנו במידה זו או אחרת – נשיקת תמונה של אהוב למשל), וטוען כי הדת מספקת מסגרת כוללת של משמעות שבתוכה פועל אדם. ממש כפי שלעולמנו לא יהיה פשר אם לא נקבל את הטענה "יש אובייקטים פיזיקליים", כך עולמו של אדם דתי יהיה חסר פשר באם לא נקבל את הטענה "יש אלוהים". שתי הדוגמאות אגב, מתייחסות לאמונה…
נ.ב
מסכים עם תמר – אפשר היה לחלק לשניים…:-)
תודה !!
אהבתיאהבתי
שלום תומר, ראיתי את הסרט על אותה חבורה נחמדה והגונה של אנשים, כמובן שאין להם כוונות זדון כלפי ילדיהם והם רק משוכנעים שהם מצילים אותם מאש הגיהנום והשטן אבל השורה התחתונה היא שהילדים האלה עוברים התעללות מתמשכת שבה מספרים להם את כל ההבלים האפשריים על המצפה להם באם לא יקבלו את דין התנועה.
כלומר פשוט מפחידים אותם, לזה אתה יכול לקרוא "חוויה רוחנית"
זה אינו שונה מבני ברק או עזה.
אהבתיאהבתי
אני שמח שאתה מעלה את זה. נכון: לא אשלג, לא הבעש"ט, לא רבי נחמן, לא רשב"י (על פי הכתוב בזוהר, שכמובן לא הוא כתב), לא רח"ו, לא הרבי מליובאוויטש, לא אבולעפיה, לא רבים אחרים – לא היו צנועים במיוחד. כולם חשבו שהאל שלח אותם למלא תפקיד נכבד, אם לא את התפקיד הכי נכבד, בגאולה. אבל אני מקווה שתסכים איתי שיש הבדל גדול בין מקובל שכותב כך ביומנו הפרטי או לוחש זאת לתלמידיו (או ליריביו), לבין מקובל שמפרסם את זה במודעה בעיתון. הפעולה הראשונה היא מובנת מאליה: אם המקובל לא היה חושב שהוא משהו מיוחד הוא לא היה מעז לחדש חידושים וללמד תלמידים. הפעולה השניה היא סרת טעם ובסופו של דבר פתטית: היא נועדה למשוך אנשים שלא מבינים מספיק כדי לדעת שמדובר בישראבלוף.
אהבתיאהבתי
גם אני שהיתי בטושיטה, שיוסדה על ידי לאמה ישה, רק לפני שלוש וחצי שנים, ושמעתי את הגדולות והנצורות במצופות מלאמה אוצל (הוא הוא הנער הספרדי שהוריו היו שניהם בודהיסטיים), את הדרך שבה התגלה שהוא לאמה ישה ששילבה את ההומור המפורסם שלו, את ההבנה העצומה שלו כאשר שהה כילד בטושיטה וחונך על ברכי הבודהיזם ואת העובדה שהיום הוא לומד קולנוע בספרד "כדי שיוכל להפיץ בצורה מודרנית את הבודהיזם הטיבטי בעולם". אופס.
ואני חייב לתת קצת קרדיט לבלוג שלך, שבעזרתו הבנתי שהרבה דברים שנראו לי מוזרים בבודהיזם (בניגוד לדברים אחרים שנראים לי מופלאים) קיימים רק בבודהיזם הטיבטי, כולל גלגולי נשמות ולאמות שבשעת פטירתם יש קשת בענן בשמיים הכחולים ואז הם מתגלמים בתינוקות כלשהם.
אהבתיאהבתי
"לייטמן לפחות אינו מסתיר את העובדה שאינו רב מוסמך ואינו מתיימר להיות אחד כזה"
על זה נאמר: פחחחח. הרי זה בדיוק מה שלייטמן עושה: מקשט את שמו בתואר רב ולא מגלה שבמקרה שלו הוא ריק מתוכן.
שלפחות יתן כוכבית ליד המילה רב ולמטה יכתוב "הנ"ל אינו רב מוסמך"…
אהבתיאהבתי
לגבי המושג רב – צריך לשים לב שמילים מקבלות משמעות שונה בתקופות שונות וכמובן בקונוטציה שונה. "עשה לך רב" אינה הוראה לתפוס מישהו ולהסמיכו לרבנות. היום המשמעות של המושג במיוחד בארץ ברורה ונסיונות לשחק עם זה הם פשוט מגוחכים. לזכותו של לייטמן יאמר שהוא לא הראשון לעשות זאת. המחזיר בתשובה אמנון יצחק נקרא במודעות "רב" כבר שנים ולדעתי אין לו הסמכה לרבנות ואני בטוח שהוא קרא לעצמו כך לפני שהיה קרוב להסמכה כזו. גם הוא בטח לא היה הראשון.
סיון פ. – הבודהה דיבר על מעגל של לידות ומיתה. הוא אפילו ציין שמי שלא מאמין בלידה מחדש הוא לא תלמיד שלו. סטיבן בצ'לור ציין זאת בראיון שפורסם איתו, אם אני לא טועה המראיין היה תומר האחד והיחיד. אם תחשבי על כך יותר לעומק תמצאי כי אין משמעות לנירוונה שהוא דיבר עליה בלי זה. הוא לא היה מבקש מאנשים לפרוש מהחיים הללו ולחיות כנזירים פרושים אם לא היה מאמין שיש משהו לאחר המוות. את מוזמנת לקרוא קצת בכתבים המוקדמים והמאוחרים כיצד מתוארת מיתתו של הבודהה. התיאור של תהליך המוות של הלאמות יחוויר עד מאוד לעומת המצוי בכתבים. אני לא אומר לך להיות בודהיסטית או מנסה לשכנע אותך שהבודהיזם הטיבטי מתאים לך וכמובן שאת יכולה לקחת מה שאת רוצה מהבודהיזם ולהתאים זאת לחייך אך לפני שלועגים למסורת מסוימת כדאי שיהיה קצת רקע.
אהבתיאהבתי
תודה על התגובה המחכימה.
אני רק חייב לומר שלדעתי יש ויש הגיון לדרכו של הבודהה גם אם לא מאמינים בחיים שלאחר המוות. ההגיון הוא שנירוונה פשוט מאפשרת לך לחיות את החיים האלה בצורה בריאה, שפויה ואותנטית. זן-מאסטרים למשל לא מדברים בכלל על גלגולי נשמות וחיים שלאחר המוות, אבל מי יאמר שהם לא בודהיסטים או שהם לא מבינים את תורתו של הבודהה? השאלה למה הבודהה שימר את רעיון גלגול הנשמות ההינדואיסטי בעודו דוחה רעיונות אחרים שנולד לתוכם היא מעניינת מאוד, אבל אני חושב שהתשובה "כי גלגול נשמות באמת קיים" היא רק אפשרות אחת.
אהבתיאהבתי
שים לב שלא אמרתי שהבודהה שימר את הרעיון כי הוא באמת קיים אלא כי הוא באמת האמין בו. יש הבדל גדול בין השניים. אני באמת חושב שהבודהה האמין ברעיון הזה וכל תורתו, לפחות כפי שהשתמרה, נשענת על עניין השחרור מתהליך הלידה מחדש והסבל שבחיים כאלה. אם אני לא טועה באחת הפעמים הראשונות שהוא פירט בנושא הסבל הוא דיבר על לידה, חולי זקנה ומוות כסוגי סבל עיקריים שתורתו משחררת מהם. מה הטעם לציין שחרור מלידה אם כל מי ששומע אותו לא יוולד שוב? ומה הטעם להזכיר שחרור ממוות אם כל מי ששומע אותו חייב למות רק פעם אחת בלתי נמנעת?
אני לא טוען שאין ערך בבודהיזם בלי לקבל את הרעיון הספציפי הזה אך בסופו של דבר אם נבדוק אילו רעיונות השתמרו בכל המסורות, בין אם אנו מדברים על הבודהיזם בתאילנד, בורמה, טיבט או יפן נגלה שזהו אחד מהם. אני חושב שהרתיעה מהרעיון הזה בחלק מהקהילות המערביות גורמת לנו להמציא סיבות מדוע הבודהה לא באמת התכוון לכך וכיצד אפשר להיות בודהיסט בלי לקבל את הרעיון הזה. התנהגות זו היא טיבעית והשתמשתי בתגובתה של סיון כדי להדגיש את העניין שלצד הרצון של הפרט להרגיש שמה שהוא מתרגל הוא אותנטי (ואם אפשר גם עתיק) קיימת דרישה של אותו פרט לרוויזיה במסורת וחוסר רצון לקבל דברים שנראים לו בלתי הגיוניים או לא נוחים גם אם נאמרו בפרוש על ידי מייסד המסורת/דת. זה כמובן לא ייחודי רק למערב או לבודהיזם.
אהבתיאהבתי
אני חייב לפתוח בתמיהה: "רתיעה"? זה מה שאתה רואה ביחס לרעיון גלגול הנשמות? הרי הרעיון הזה סופר-פופולרי וחביב על כולם! אפילו יהודים אורתודוקסים כבר אימצו אותו, אפילו נוצרים בארה"ב חושבים כך, למרות שהרעיון זר לשתי הדתות האלה וסותר את הצפייה לתחיית המתים! אני ממש לא רואה רתיעה, להפך.
אבל זה כמובן לא ממש משנה. ביחס לבודהה אתה כנראה צודק: הוא כנראה האמין בזה. בקשר למה שהוא התכוון כשאמר שהוא השתחרר מהסבל שבלידה ובמוות, זה כבר יותר מורכב ונתון לפרשנות.
בנוגע לדרישה של הפרט לרוויזיה, הרי שהיא לגיטימית לחלוטין בעיני. כמובן שלרוב היא באה מחוסר נכונות להתעמק באותה מסורת ולעבוד קשה כדי לגלם את ערכיה, אבל היא יכולה לבוא מרצינות ורצון אמיתי להפוך את המסורת לרלוונטית, שלא לומר מדוייקת יותר. הרי גם המהאיאנה היא רוויזיה של התרוואדה. והבודהיזם הטיבטי הוא ודאי לא נאמן לצורת הבודהיזם שהיתה בימי הבודהה. ולחילופין, הבודהה עצמו דרש בתחילה שתלמידיו יהיו נזירים וקבצנים, האם אתה חושב שיש לדבוק בדרישה הזאת?
אהבתיאהבתי
כנראה שלא הסברתי את עצמי היטב. הכוונה היתה ברתיעה של קהילות שמאמצות את הבודהיזם ומגיעות מרקע חילוני.
בנוגע לרוויזיה, בעיני השאלה היא האם הפרט מודע לכך ועד כמה רחוק הולכים. ניתן להסתכל על הנצרות כרוויזיה של היהדות, הלא כן? בעיני הנוצרים זו רוויזיה שנוצרה על ידי האל ולכן היא סופר לגיטימית. הם גם לא קוראים לעצמם יהודים. כלומר כבר מההתחלה הם ידעו מה המקור וכמה רחוק הלכו.
אני אומר שמי שטוען שבעצם הבודהה לא התכוון שיש לידה מחדש צריך להתפתל לא מעט בשביל להגיד שהוא נאמן למקור. לעומת זאת הבודהה עצמו קיבל תחת חסותו בעלי בית כך שאין בעיה להיות בודהיסט ובעל בית ומפרנס.
לגבי התפתחות הבודהיזם המוקדם (שהתרוואדה היא מזרמיו) והמאוחר יותר (זרמי המהיאנה – זן סיני ויפני, ואג'ריאנה) אני חושב שזהו נושא שיש בו גישות שונות. ברור שלקח יותר ממאה שנים להתחיל לעשות סדר בקהילות וידוע שהיו מספר זרמים מוקדמים שאחד מהם (כנראה לא המוקדם ביותר) הוא התרוואדה. האם יש צורת בודהיזם שקיימת כיום שזהה בדיוק לצורת הבודהיזם שהיתה בתקופת הבודהה? אני לא בטוח. האם הזרמים הקיימים כיום (כולל המהיאנה) נאמנים למקור? לדעתי כן אבל זהו נושא לספר (שקטונתי מלכתוב), לא תגובה לפוסט.
אהבתיאהבתי
כמה דברים שלדעתי לא נכונים במה שאתה אומר:
ראשית, הנוצרים הראשונים היו יהודים וקראו לעצמם יהודים. כמה עשרות שנים עברו עד שהם כונו "משיחיים", שזה פירוש השם בלועזית. כך או כך הם עדיין חשבו שהם הם "ישראל האמיתית".
לומר שמהאיאנה נאמן למקור זה לדעתי כמו לומר שהחרדים לבושים כמו שהאבות התלבשו. המהאיאנה, בטח כפי שהיא היום (אבל גם כפי שהיתה כשהתחילה) היא חידוש. לדעתי חידוש הכרחי ועמוק ומופלא, אבל בשביל לומר שלזה הבודהה התכוון "צריך להתפתל לא מעט".
ואם אני לא טועה, הבודהה קיבל תחת חסותו בעלי בית (ונשים) רק כסוג של פשרה. החזון המקורי שלו היה מסדר נזירים-קבצנים. זה גם מה שהוא היה. בכל מקרה אני מנחש שיש דברים שאתה לא מקבל מתורתו של הבודהה (כפי שהועברה לנו), למשל האיסור המוחלט על שתיית אלכוהול או הגינוי של יחסי מין הומוסקסואלים.
בנוגע לבודהה והלידה מחדש, לדעתי אתה צודק.
אהבתיאהבתי
אבל גם לגבי הלידה מחדש-
האם יש באמת הכרח עפ הבודהה להאמין ?
האם האמונה כמו שאנ ו תופסים אותה כיום זו הכוונה ?
כי אני זוכר לדוג את הסיפור על התלמיד שתובע תשובות מטאפיזיות
מהבודהא והוא מסרב לענות לו
(וגם אומר שמעולם לא הבטיח לותשובה)
ונותן את המשל על הפצוע מחץ שרוצה לדעת פרטים
על מי ירה בו וכו במקום להוציא את החץ
נשמע לי בכל מקרה שהבסיס והמוטיבציה הוא טיפול או אי טיפול בסבל
הנחווה בהווה ולא המדומיין
או משוער
לעתיד
לא ?
אהבתיאהבתי
אתה כמובן צודק בקשר לכך שישו ראה עצמו כיהודי לכל דבר וכך גם תלמידיו הראשונים. לכן הם לא הנוצרים הראשונים.
די מהר התגבשה קהילה נפרדת שחיה תחת סט אחר של חוקים כאשר הבסיס ממנו יצאו זו היהדות. בעיני הקהילה ההיא (שניתן לכנותה בשלב נוצרים) סט זה הגיע מן האלוהים ולכן הוא לגיטימי.
לכן בעיני זו רוויזיה של היהדות.
הבודהה קיבל תחת חסותו בעלי בית, מפרנסים ונזירות כאשר היה בשיא פרסומו. אני לא חושב שהיה לו צורך להתפשר ואני לא מצליח לחשוב על סיבה אחת שהרגיש שהוא צריך להתפשר.
אני מקבל את זה ששתיית אלכוהול וקיום יחסי מין הומוסקסואלים מקשים על השגת הנירוונה לפי שיטתו של הבודהה. אני גם מקבל את זה שחיי נזיר עדיפים על חיי בעל בית כדי להגיע לנירוונה. ונחש מה – אני לא נזיר. ואני גם לא הולך להגיד לאף אחד להימנע משתיית אלכוהול (אבל היי, אם שותים לא נוהגים, כן?) ולא אכנס לאף אחד לחדר המיטות.
אך אם תשאל אותי מהי הדרך המהירה להגיע לנירוונה הבודהיסטית) אגיד לך שאני מאמין שהיא כוללת להימנע משתיית אלכוהול ולהתנזר.
לגבי "מה הבודהה התכוון" זו שאלה גדולה ומי קרוב יותר לבודהיזם המקורי זו שאלה גדולה לא פחות. אני לא חושב שיש לי מספיק ידע להתייחס אליה.
גלעד- הבודהה לא הכריח להאמין. הוא לימד. הוא חזר לא פעם ולא פעמיים על כך שיש לידה מחדש, וסטיבן בצ'לור (שכנראה לא מאמין בעקרון זה)ציין באוזני תומר שיש ציטטה של הבודהה שאומרת שמי שלא מאמין בלידה מחדש הוא לא תלמיד שלו.
עכשיו זהו התפקיד שלך להחליט מה אתה עושה עם זה.
בשיעור הראשון שלו הוא לימד שאם אתה רוצה למנוע סבל אתה צריך למנוע את הסיבות לסבל. הטיפול הוא בסיבות לסבל ובכך מניעת סבל עתידי.
לפי הבנתי משל החץ המורעל נאמר לתלמיד שבמקום להכחיד את הסיבות לסבל ביקש ללמוד על דברים שאינם קשורים להפסקת הסבל.
אהבתיאהבתי
כן,
ברור לי שהוא לא ממש הכריח :-)
להאמין
אבל
אם הוא אמר
שמי
שלא מאמין בלידה מחדש הוא לא תלמידו
זה קצת לא מסתדר לי
עם הרצון העיקרי שהוא להפסיק סבל
זו שאלה איך האמונה עצמה בגלגול נשמות
קשורה להפסקת הסבל ולהכחדת הסיבות אליו
ז"א אם אני לא מאמין בגלגולים (בייחוד לא בדשא) ואני נניח :-) הייתי בא לבודהה
ואני הרי ממש סובל
ואפילו רוצה לטפל בכך
ולבחון את הסיבות…
מה לפי הציטוט היה אומר הבודהא-
משו כמו-
כל עוד אתה לא מאמין לא תהיה תלמיד שלי (ותמשיך לסבול:-) ?
זה לא ככ מסתדר עם הרוח הכללית שלו לא ?
יותר נראה לי שהוא היה אומר משו כמו- תתבונן תתבונן ואל תתעסק יותר מדי באמונה ודיעה
(משו כמו תראה עם עיניך תקשיב עם אוזניך וכו(
אבל מצד שני אולי באמת זו הקריאה שאדם חילוני ירצה לקרוא…
אהבתיאהבתי
מסתבר שהשקפות העולם שלנו רחוקות מאוד. אני מתבסס על ממצאים אמפירים והגיון. נראה לי שאתה מתבסס קודם כל על המסורת הבודהיסטית.
תראה, על פי לאמה טצונקאפה יש איסור על יחסי מין בין גברים, אוננות, מין אוראלי ואנאלי בין כל המינים, ואפילו יחסי מין באור יום. מצד שני הוא קובע כי יחסי מין בין נשים מותרים, וכן שימוש של גברים בזונות.
עכשיו תהרוג אותי, אבל אני לא מבין איך ההוראות הללו יכולות, מבחינה עקרונית, להיות קשורות לרמה הרוחנית של האדם. זה נראה לי לא יותר מבוסס או עמוק מאשר האיסור היהודי או הנוצרי על דברים דומים.
לדעתי די ברור מה שקרה: המסורת הבודהיסטית, בהיותה חלק מעולם התופעות, קלטה לתוכה כל מני דעות קדומות ואגדות, מושפעת מסביבתה ומיחסי הכוחות שבתוכם היא התפתחה כמו כל מסורת אחרת.
ודווקא על כך אומר הבודהה במפורש:
"So it is, Kassapa, when beings are in decline and the true Dhamma is disappearing, there are more training rules and fewer bhikkhus established in deep knowledge." (SN 16.13)
יש? כאשר הדהרמה האמיתית נעלמת, יש יותר חוקים ופחות ידע.
לכן עלינו להפריד את מה שחסר ערך מהאמת, תוך שימוש בהגיון בריא ובניסוי וטעייה, בדיוק כפי שהבודהה חזר ואמר.
ובעניין קליטת נשים למסדר, הסיפור הוא ידוע וברור מהסוטרות שהבודהה לא רצה לצרף נשים, וששריפוטרה (או אנאנדה?) שכנע אותו, וגם אז ניבא הבודהה שמשום כך הדהרמה תיעלם תוך 500 שנה.
אהבתיאהבתי
גלעד – אני לא יודע מה הבודהה היה אומר לך. אתה מוזמן לקרוא סוטרות ופרשנויות ולראות מה אמר לאנשים אחרים. מה שכן, צריך להבין את המשמעות של להיות תלמיד של הבודהה. זה לא שאם לא תאמין במה שהבודהה אומר לא תוכל להיכנס לכיתה ולהקשיב. הכוונה (לדעתי) היא ללכת בדרך שהוא התווה או במילים מפורשות יותר לטפח את התודעות שהוא לימד לטפח בצורה שלימד לטפח ולהכחיד את התודעות שלימד למגר בדרך שלימד לעשות זאת. לכן כל זמן שאתה לא מאמץ את הרעיונות העיקריים שהוא מציג אתה לא תלמיד שלו, או אם נוח לך יותר הביטוי – לא הולך בדרכו. בדוגמא שנתת אתה בא אליו ומבקש להפסיק לסבול. הוא רוצה להפסיק את הסבל שלך והדרך שלו לעשות זאת היא להדריך אותך בצעדים אותם יש לנקוט כדי לעשות זאת. אם אתה לא מוכן לבצע מה שהמליץ לך כנראה שהוא לא ממש יוכל לעזור לך. השאלה האם כל מה שאמר גם אם לא נראה לנו הגיוני הוא באמת מהותי לשחרור מסבל היא שאלה נכונה וחשובה. ייתכן שחלק מהדברים שאמר קשור להתניות תרבותיות באותה תקופה למשל. בנושא קבלת הרעיון של הלידות מחדש הוא הדגיש את החשיבות של זה. מה אנחנו עושים עם זה תלוי בנו.
תומר – אני מסכים שאנו די רחוקים בדיעותינו אחד מהשני. חבל שהמסקנה שאתה גוזר מזה היא שאני לא משתמש בהיגיון. האם אתה לא מקבל את זה ששני אנשים יכולים לבצע ניתוח הגיוני של המציאות ולהגיע למסקנות שונות? הרשה לי להיתלות באילנות גבוהים ולהזכיר לך שלאלברט אינשטיין היו קשיים עם תורת הקוונטים. גם איינשטיין בעת פיתוח תורת היחסות הפרטית והכללית השתמש בהגיון וגם מפתחי תיאורית הקוונטים השתמשו בהגיון. שתי התיאוריות נתמכות בממצאים אמפיריים. ובכל זאת איינשטיין לא הצליח לקבל את תורת הקוונטים. אגב, במקום לפסול את מפתחי תורת הקוונטים הוא ניסה למצוא את הטעות בתורה (ולא הצליח). הלוואי עלינו.
אני לא חושב שהמישפטים שהבאת המיוחסים ללמה צונג קהפה מגדירים רמה רוחנית של בן אדם. הם מדברים על קוד התנהגות למתרגל רוחני. אני מאמין שאתה מבין את ההבדל. היות ומדובר בתרגול שאמור להיות מלווה בריכוז גבוהה ומטרתו הכחדת התשוקות (בין השאר תשוקה מינית) הוא נותן סייגים רבים למתן ביטוי לתשוקה המינית (ביטוי שמגביר אות התשוקה עצמה ונוצר תהליך היזון חוזר). הוא למעשה משאיר פתח רק לקיום יחסי מין לצורך התרבות. אם תטען שאמפירית והגיונית אוננות או מין אנאלי אינם תוצאה של תשוקה אלא ביטוי לריכוז עילאי משולב בחכמת הריקות אז יש לנו כנראה אי הסכמה נוספת. לדעתי זה ברור למי שמנסה לתרגל והיות ובמסורות רבות הריכוז וכיבוש התשוקות הן מצבים חשובים זה מופיע בכל כך הרבה מסורות. כמובן שמי שדוגל במין חופשי וגם רוצה להיראות מתרגל רוחני חייב לקרוא לזה אמונות תפלות. כנ"ל לגבי שימוש בסמים אגב.
אני חושב אגב שאי ההסכמה העיקרית בינינו היא חשיבות הקוד האתי שמלווה תרגול רוחני. אני חושב שזהו הבסיס לתרגול הרוחני וההרגשה שלי היא שאתה לא נוטה ליחס לו חשיבות כל כך גדולה. למשל לגבי המשפט הבא:
" יש? כאשר הדהרמה האמיתית נעלמת, יש יותר חוקים ופחות ידע. " אינו תרגום של הציטטה. התרגום באנגלית מדבר על הדרדרות בני האדם (או בעלי חיים באופן כללי) במקביל (כגורם?) להיעלמות הדהרמה ועל כללי אימון (training rules) ולא על חוקים. מדובר במצב נתון – הידרדרות בני האדם והיעלמות הדהרמה. מה קורה במצב הנתון? יש יותר כללי אימון ופחות נזירים ששוהים בידע עמוק. הנקודה פה היא פרשנות הביטוי "beings are in decline ". בעיני מדובר בהידרדרות ביכולות המנטליות ובהתנהגות שהולכת ומרחקת מההתנהגות שהבודהה כינה כחיובית (ראה למשל בסוטרה של בני קלמה). לא נשמע הגיוני שבמקרה זה יצטרכו יותר כללי התנהגות והוראות אימון? בכל מקרה אני לא מבין כיצד אתה מקיש מהמשפט הנ"ל את המשפט הבא: "לכן עלינו להפריד את מה שחסר ערך מהאמת, תוך שימוש בהגיון בריא ובניסוי וטעייה, בדיוק כפי שהבודהה חזר ואמר." אני לא מבין.
לגבי המשפט האחרון שלך, אני לא מבין מה אתה מנסה להגיד. הרי בתחילת דרכו הבודהה לא רצה ללמד כי חשב שזה "גדול" מדי על בני האדם. ואז שינה את דעתו (או בפרשנות אחרת התרצה בעקבות תחנונים, או בפרשנות אחרת הבשילו התנאים והגיע השעה שזה היה נכון) והתחיל ללמד. כנ"ל עניין קבלת נשים למסדר וקבלת בעלי בית. מה מיוחד בזה?
אהבתיאהבתי
ראשית אני רוצה להתנצל על דברי בתחילת התגובה הקודמת. אני מקווה מאוד ששנינו משתמשים בהיגיון, ולא הייתי צריך להסיק בצורה נמהרת את שהסקתי.
אמור לי אם כך: כיצד הליכה לזונות, המותרת למתרגל הרוחני על פי טצונקפה, היא "פתח רק לקיום יחסי מין לצורך התרבות", וכיצד היא משמשת לכיבוש התשוקות? אותה שאלה ניתן לשאול לגבי יחסי מין לסביים. נדמה לי שהתעלמת מזה.
לגבי קודים אתיים – אני דווקא מאוד מאוד בעד. הכוונה שלי היתה שתמיד מתלווים לכל מסורת רוחנית כל מני מנהגים וחוקים שאין באמת בינם לבין תרגול רוחני כל קשר, אלא שהם שם או בגלל שלאיזה גורו היה שיגעון מסויים, או, כפי שטוען הבודהה, עבור רפי השכל. בין אלה לבין מה שחשוב באמת יש להבדיל בעזרת ההגיון הבריא וניסוי וטעייה.
לגבי עניין הנשים, אתה שוב מתעלם ממשהו, ואני מקווה שאתה לא נוהג לעשות זאת עם כל מה שלא נוח לך: כפי שכתבתי, הבודהה ניבא שבגלל שהוא מתיר לנשים להצטרף למסדר שלו הדהרמה תיכחד תוך 500 שנה (כלומר כמעט אלף שנה לפני שהיא הגיע לטיבט!). אז א) הוא טעה, וב) הוא כנראה לא חשב שהבשילו התנאים, אלא מבחינתו זאת היתה פשרה, שהוא חשב שתביא בסופו של דבר נזק.
אהבתיאהבתי
תומר, אתה מכיר את הסיטואציה בה מתאגרף אחד לוכד את השני בפינה, וכשהלכוד מנסה לזוז ימינה הוא חוטף שמאלית, מנסה לחמוק שמאלה וחוטף ימנית עד שהשופט מציל אותו? ככה אני מרגיש רק שפה לא יהיה שופט שיציל אותי.
אני לא טוען שהליכה לזונות עוזרת לכיבוש התשוקות ואני אגב חושב שגם הוא לא חשב כך. הוא היה נזיר ומאמין גדול במוסד זה. יש הבדל בין אישור פעולה (כברירת מחדל) לבין תמיכה בפעולה. השאלה הבאה היא, במקרה שאנו מדברים על חוסר יכולת לכבוש את היצר וצורך עז להתפרק, האם לא עדיף לאשר אוננות מאשר הליכה לזונה? אשמח אם תשלח אותי עם מראה מקום לטקסט כדי שאוכל לקרוא זאת ולנסות להבין מאיפה זה הגיע ואולי להפנות שאלה למורה טיבטי. בוא נאמר שאני יכול להבין את התמיכה במוסד הנזירות כדי לעזור למתרגלים להעמיק בתרגול. זה תהליך די טיבעי שאפשר לראותו גם אצל אומנים או ספורטאים לפעמים. ברגע שזה מגיע למה אסור ומה מותר לאלו שאינם נזירים העסק לפעמים מתחיל להסתבך.
לגבי הקוד האתי – אני חושב שאני די מסכים איתך. בכל מקרה כמי שבחר לא לחיות כנזיר אני צריך להיזהר לא להיראות כמנפנף בחשיבות החוקים הללו יותר מדי. נאה דורש וגו'. ובעניין ההפרדה בין תרבות למהות בבודהיזם, הדלאי למה מאיץ במערביים להבין את המהות ולא להשקיע יותר מדי באימוץ מנהגים טיבטיים. כמה אתה חושב שזה עוזר לו? גם לגבי וויפסנה של גוונקה שמעתי סיפורים מסמרי שיער מהבחינה הזו.
כנראה שאני הוא רפה השכל שבשבילו הבודהה נתן את החוקים המוזרים הללו כי אני עדיין לא מבין מה המסר שאתה מנסה להעביר בפיסקה האחרונה. כשם שהבודהה לא לימד בהתחלה את תורתו כי חשב שאף אחד לא יבין זאת ולאחר מכן התרצה והסתבר שהיו כאלה שכן הבינו זאת כך גם פה, כנראה שבהתחלה חשב שזה יגרום לדירדור הדהרמה והסתבר (אני מקווה) שהדהרמה עדיין קיימת. אם אני לא טועה היו נזירות בתקופת הבודהה שהגיעו להישגים רוחניים גבוהים מאוד. אני מניח שאם נחפש נמצא עוד מקרים שבשלב מוקדם הוא אמר משהו ובשלב מאוחר התנהג בצורה אחרת או אמר משהו אחר. בוודאי ובוודאי אם נסתכל מנקודת מבט מהיאנית.
אהבתיאהבתי
תראה, אם אתה מרגיש כמו מתאגרף, אומר לך שאני מרגיש כאילו אני מתווכח עם אדם שחזר בתשובה, ופשוט לא מוכן לומר שבהלכה היהודית ישנם חוקים חסרי היגיון או שהיא מפלה כנגד נשים. התחושה שלי היא שכל דבר מגוחך שנמצא בדהרמה יוצדק על ידך, ולא משנה בכמה היתפתלויות פרשניות יהיה צורך. אמור את האמת: האם לא יהיה רגע שבו תהיה מוכן לומר: 'שמע, כאן הבודהה (או טצונקאפה) טעה. הוא היה אחד מבני האדם הגדולים בהיסטוריה, אבל עדיין, בן אדם, ולכן לא מושלם.' אני לא מבין למה אי אפשר להכיר בכך?
הטקסט לא בידי לצערי, אבל יש לי ציטוט מפי פרופ' לבודהיזם טיבטי ששמע זאת מפיו של הדלאי לאמה. הנה הלינק"
http://www.thebuddhadharma.com/issues/2009/summer/sex.php
אהבתיאהבתי
עכשיו הרמת לי להנחתה. בוודאי שבכל המסורות שאני מכיר הנזירות יושבות מאחור, לא זוכות להנהיג מנזרים גדולים, מקבלות פחות תרומות, מנחות פחות טקסים (אם בכלל) ובאופן כללי יותר קשה להן לתרגל. אני גם חושב שיש כללים שאין להם או שלפחות אני לא מוצא בהם הגיון. גם הודיתי בכך ואף נתתי דוגמא למקרה שהבודהה אמר משהו ואחר חזר בו או התנהג אחרת.
הנה, קיבלת את זה והאמת היא שהיה לי די קל.
אהבתיאהבתי
סליחה, אבל לא הודתה שהבודהה יכול לטעות. אל תתעלם ממה שלא נוח לך.
ובינתיים מצאתי את המאמר ההוא כולו על הרשת:
http://integral-options.blogspot.com/2009/05/jose-cabezon-rethinking-buddhism-and.html
מאמר טוב מאוד לדעתי. ואגב, מה שעוד טצונקפה מרשה זה לגבר (ביחסי מין הטרוסקסואלים כמובן!) להגיע לאורגזמה חמש פעמים בלילה. אז עכשיו אני לגמרי רגוע.
אהבתיאהבתי
הערתי לך לפני מספר הודעות שאתה מדבר לגופו של אדם ולא לגופו של עניין. זה אומנם נפוץ במחוזותינו אך לדעתי הרגל מגונה.
לדוגמא, כשהערתי לך שאינך מתרגם נכון את הציטטה מאנגלית ושהשמטת את אחד מנקודות המפתח בציטטה, ובנוסף שאין קשר (או שאיני יכול למצוא את הקשר) בין ההיקש שלך לציטוט לא ניסית להסביר איך זהו היקש מהציטוט אלא העדפת לקרוא לי חוזר בתשובה. כלומר במקום להראות מדוע הטיעון שלך נכון עזבת את זה (או אולי הסכמת איתי שאינו נכון?) ועברת לתקוף אותי. עכשיו תראה, אתה מעלה מספר טיעונים ואני מנסה להגיב לרובם כדי להראות שקראתי אך להתעמק באחד או שניים כי יותר מזה זה לא ריאלי במדיום הזה. זה לא נסיון להתחמק ואם אתה רוצה נעבור אחד אחד במשך מספר פוסטים אך זה לא ריאלי לעשות זאת בפוסט אחד. גם אתה נוהג כך. עונה לנקודה או שתיים שהעליתי ומתעלם מהשאר.
לעניין המאמר – קראתי את המאמר שהפנית אליו ולא הופתעתי שאין שם ביבליוגרפיה. אני עדיין מחכה למראה מקום בטקסט של למה צונג קה פה. הטקסטים מתורגמים לאנגלית כך שלא צריכה להיות לך בעיה עם זה. אני לא מאמין שאפילו תנסה לחפש או שקראת את המאמר כי התשובה למה ששאלת נמצאת בציטוט שם של הדלאי למה (שכמובן לא נאמר מאיזה ספר או באיזה מאורע הדלאי למה אמר מה שאמר, אבל מילא)
אתה רוצה שאומר שיכול להיות שלמה צונג קה פה טעה? אין בעיה. יכול להיות. אני לא מצאתי אף אחד שהראה זאת. יש לך ים של ידע ואת הטקסטים מתורגמים לאנגלית. עכשיו הכדור במגרש שלך.
כנ"ל לגבי הבודהה. יכלו להיות שהוא טעה. יכול להיות למשל שכל רעיון אי העצמיות של התופעות הוא קשקוש. הרבה גישות פילוסופיות טוענות זאת. יחד עם זאת אני לא שוכנעתי שזה קשקוש. תוכיח זאת לוגית או אמפירית (זו ההוכחה הכי פשוטה במקרה זה – תראה תופעה שיש לה עצמיות בלתי תלויה) ואקבל זאת. אני מעדיף שהדיון יסוב סביב עקורנות התורה ולא דברים שבשוליים. לגבי השוליים ובשביל שתהיה לך שנה טובה – אני למשל לא מקבל את ההצגה הקוסמולוגית שלו את העולם. יש 5 יבשות וגם אז היו ואין הר ענק באמצע. זה אגב (ואני חושב שאנו שותפים בזה)לא מעלה ולא מוריד בעיני מגאוניותו וערך תורתו.
אהבתיאהבתי
אני מצטער שאתה מרגיש שאני תוקף אותך שלא בצדק. זה נכון שאני תוקף אותך, אבל לדעתי בצדק. כשאדם מתעלם פעם אחר פעם דווקא מהנקודות היותר קשות שעליו להתמודד איתן בטיעון של בר הפלוגתא שלו, אז אין בעיה לדעתי לתקוף לגופו של אדם.
ואיפה בכלל הערת לי שלא תרגמתי משהו נכון?
בנוגע לזה שאני פתאום צריך להוכיח לך שטצונקפה טעה, אתה ודאי מתבדח. הרי אין (כמעט) דרך אמפירית להראות שיחסי מין הומוסקסואלים לא מזיקים להתפתחות הרוחנית יותר מיחסי מין עם זונה. זה עניין של הגיון בריא. אם אתה לא חושב כך, משהו בהגיון שלך עובד אחרת משלי.
אבל עם אתה מודה עקרונית שיכול להיות שהוא או הבודהה טעה, זה מספיק בשבילי. אתה אכן יותר טוב מחוזר בתשובה טיפוסי. וכן, גם אני הייתי רוצה להיות התלמיד שלו יותר מאשר של כל אדם אחר בהיסטוריה. שנה טובה גם לך.
אהבתיאהבתי
נטלי כתבה:
"אם בית הכנסת מתואר לשנים 50-100 לספ', זה אומר שהמשיך לפעול גם אחרי חורבן הבית לפחות במתכונתו הנוכחית שאליו מיוחסת האבן הנ"ל. עיקר המחלוקת נובעת מהאיסור שאין לעשות עותקים מדוייקים של המנורה ושאר כלי המקדש בימי בית שני, אבל נראה שלא כולם הקפידו על הציווי הנ"ל"
נטלי, אני מתפלא על הבורות שלך. האיסור הוא אך ורק ליצור עותקים זהים למשכן, למקדש, לכליהם, לשמן המשחה ולקטורת. אין כל איסור לצייר לכייר או לפסל אותם.
אהבתיאהבתי
הי תומר,
דווקא כמי שנהנה ולומד מהרבה מדבריך על בני ברוך ודומיהם, אני חייב להעיר שהאר"י (או לפחות תלמידו רח"ו) ורשב"י (לפחות כדמות ספרותית) דווקא הכריזו על עצמם כבכירי המקובלים בפומבי – ז"א לפחות בפומבי שהיה זמין להם בקרב קהילות המקובלים, וראה את הקדמת רח"ו לשער ההקדמות בעץ חיים, שם הדברים מפורשים למדי (כחלק ממאבקי הידע/כוח בצפת של התקופה), וכמובן את האידרות בזוהר, שהאזוטריות שלה לא מונעת ממנה להיות פומבי מובהק.
כמובן שיש הבדל גדול מאד בדרכי השיווק (ובעצם המדיום השיווקי) אז והיום, אבל החתירה לכוח לא הומצאה היום.
אהבתיאהבתי
כתבתי כוח והתכוונתי קודם כל סמכות (וכתוצאה ממנה כוח)
אהבתיאהבתי
"לפחות בפומבי שהיה זמין להם בקרב קהילות המקובלים" – כלומר לא בפומבי, כי היה הרי אסור לדון בקבלה בפומבי. הם סיפרו זאת לתלמידיהם, וכתבו את זה בספריהם, אבל כל זה למספר מוגבל מאוד של עיניים. אני מסיכם איתך שהחתירה לסמכות איננה חדשה, ודאי. אבל יש דרכים שונות לעשות זאת. אפשר בתחכום, ואפשר בוולגאריות. אתה ודאי מנחש שיש עוד לא מעט מקובלים כיום שרואים עצמם בכירים וחשובים. הם אולי דואגים ששמועות על זה יפוצו, אבל אף אחד מהם לא מפרסם את זה בעיתון.
אהבתיאהבתי
יתכן וחסידי חב"ד עדיין צודקים אף על פי המנורות מתקופת בית שני בית הכנסת באזור מגדל ובשער טיטוס כיוון שכידוע בבית שני היו 11 מנורות פרט למנורה שהתורה מצווה (אני כמעט בטוח שזה כך) ולכן יתכן שהפסל ובשער טיטוס היו מ11 המנורות הללו ושהמנורה שהתורה מצווה עליה היא כמו שחב"ד סוברים.
אהבתיאהבתי