מזמן לא הגשתי לכם, קוראים יקרים, אסופה של לינקים מעניינים (העבודה העבודה העבודה) ולכן כמה מהם כאן קצת מיושנים, אבל לדעתי לא נס ליחם. קדימה:
1. ראשית כמה שיחות שהתקיימו בסוף אוקטובר ועלו לרשת ממש עכשיו. תחת הכותרת Rethinking Secularism: The power of religion in the public sphere דיברו ביחד וכל אחד לחוד כמה מענקי הרוח של זמננו: אחרון נפילי פרנקפורט יורגן הברמס, מר"ן צ'רלס טיילור, גברת ג'נדר טרבל ג'ודית באטלר והמרקסיסט השחור קורנל ווסט. כן, ניקח כמה שניות לנגב עם טישו את הבלגן שעשינו. ועכשיו הלינקים:
כל אחד מהם לחוד
דיון בין הברמס וטיילור
שמעתי בינתיים רק את הברמס וטיילור כל אחד לחוד. אצל הברמס קשה להבין מה הוא אומר (כלומר לא את הרעיונות, את המילים) וטיילור מציג שתי תפיסות שונות של secularism, שהוא חושב שאחת עדיפה על השנייה. המשך יבוא.
2. ואם כבר אודיו, אז ראיון מאוקטובר עם תומס מטצינגר בו הוא מציג את התיאוריה שלו (העצמי הוא מודל שמיוצר ע"י המוח). כתבתי עליו כאן. ותודה לאריאל שהפנה אותי אליו.
3. מצאתי ברשת (כאן ב-pdf) מאמר קלאסי של טום וולף מ-1976 על הניו-אייג': The 'Me' Decade and the Third Great Awakening. וולף עובר דרך סדנאות "שיפור עצמי" למיניהן ומתעד את החקירה-העצמית-תוך-פינוק-עצמי. לבד מהאנקדוטות שערכן בעיקר ארכיוני, הפסקאות הבאות הן היחידות שמחייבת קריאה לדעתי:
Whatever the Third Great Awakening amounts to, for better or for worse, will have to do with this unprecedented post-World War II American development: the luxury, enjoyed by so many millions of middling folk, of dwelling upon the self. At first glance, Shirley Polykoff's slogan—"If I've only one life, let me live it as a blonde!" —seems like merely another example of a superficial and irritating rhetorical trope (antanaclasis) that now happens to be fashionable among advertising copywriters.
But in fact the notion of "If I've only one life" challenges one of those assumptions of society that are so deep-rooted and ancient, they have no name—they are simply lived by. In this case: man's age-old belief in serial immortality. The husband and wife who sacrifice their own ambitions and their material assets in order to provide "a better future" for their children… the soldier who risks his life, or perhaps consciously sacrifices it, in battle… the man who devotes his life to some struggle for "his people" that cannot possibly be won in his lifetime… people (or most of them) who buy life insurance or leave wills… and, for that matter, most women upon becoming pregnant for the first time… are people who conceive of themselves, however unconsciously, as part of a great biological stream. Just as something of their ancestors lives on in them, so will something of them live on in their children… or in their people, their race, their community—for childless people, too, conduct their lives and try to arrange their postmortem affairs with concern for how the great stream is going to flow on. Most people, historically, have not lived their lives as if thinking, "I have only one life to live." Instead they have lived as if they are living their ancestors' lives and their offspring's lives and perhaps their neighbors' lives as well. They have seen themselves as inseparable from the great tide of chromosomes of which they are created and which they pass on. The mere fact that you were only going to be here a short time and would be dead soon enough did not give you the license to try to climb out of the stream and change the natural order of things. The Chinese, in ancestor worship, have literally worshiped the great tide itself, and not any god or gods. For anyone to renounce the notion of serial immortality, in the West or the East, has been to defy what seems like a law of Nature. Hence the wicked feeling—the excitement!—of "If I've only one life, let me live it as a ———!" Fill in the blank, if you dare.
4. ראיון מעניין אצל לונדון וקירשנבאום על כך שישנה עליה במספר הנשים העוזבות את החברה החרדית. שלומי דורון, שחוקר את העניין, מספר שהסיבה לעזיבה היא פעמים רבות המיאיסה בצורת החיים הדכאנית והמפלה כלפיהן הכוללת עבודה + לידה של 9 ילדים בממוצע. אחרי כל הבלגן שהיה סביב שרה איינפלד ויציאתה מחסידות גור, מעניין לשמוע את זה.
5. אבי לבקוביץ רב הפעלים מתמחה לאחרונה באיתור ווירדוז מגלומאנים ומשיחי צעצוע. הוא הפנה אותי אל ראיון מבדר (וידאו) עם פאר מלך המשיח, שמופיע גם בתמונה טובת הטעם משמאל (שלקוחה מכאן). ויש גם את האתר הזה, של אחד, עידן, שגם הוא המשיח.
6. קטעים מספר חדש, American Guru, על אנדרו כהן, מאת חסידיו לשעבר. הוא לא יוצא מזה טוב.
7. מאמר נאה על ההיסטוריה של הרוזנקרוצים באירופה.
8. ומאגודה סודית אחת למשניה: הספר החדש של דן בראון עוסק בבונים החופשיים. כאן תגלו עד כמה הוא מדייק ביחס לאגודה, ומה הוא המציא (התשובה: בסך הכל הוא דייק, הממזר).
9. נתונים על יותר ויותר אמריקאים שהופכים ל- unchurched believers: מאמינים ללא כנסייה, מבחירה כמובן.
10. אורי קציר מביא בבלוגו רשימה שאסף המשפטן עודד גדות של טרוריסטים יהודים. כחמישים גברים שרצחו 43 פלסטינאים ו-5 אזרחי ישראל, ביניהם ראש ממשלה אחד. הם כולם שומרי מצוות אורתודוקסים, אבל כמובן שזה בכלל לא קשור.
ואם כבר ניו-אייג', הנה אני ואושו ברגע של קרבה בתחילת שנות השמונים. עבודה של אלי לוין, שיש לו בלוג מעניין בעיניני רשת, מהדף שלו בפייסבוק
11. ב"משאל ראש השנה" של "תרבות וספרות" של "הארץ" שאלו אנשים על דלדולה של הרוח בשיראל. המשורר אמיר אור האשים את הניו-אייג':
ה"כאן ועכשיו", שבסבנטיז היה מחוז חפצם של מודטים טרנסצנדנטליים, נהפך למוטו של קייטנה רוחנית חדשה שבה החוויה האישית היא תכלית החיים. אם אתה כאן ועכשיו, לא משנה במה תמלא את חייך. העיקר שתהיה "קול" ותעביר לך את הזמן בכיף ובסיפוק: אכול ושתה, אחי, כי אין מחר. ולא שיש משהו רע באוכל, בכסף, בסקס, ובכל הפריפריה של העיסוק בהם. אבל אם כל מה שיש באדם הוא הגוף המתכלה והחומרים שסביבו, אדם לאדם מצרך. ולמה בעצם לא לחיות את הרגע? הרי בין כה וכה אי אפשר לשנות כלום.
זו רק פסקה אחת מהרשימה כמובן ואתם מוזמנים לקרוא את כולה. בתגובה לרשימה שלחתי מכתב למערכת והוא פורסם שבועיים לאחר מכן:
במשאל ראש השנה "על דלדולה של הרוח בישראל" מלין אמיר אור על "הקייטנה הרוחנית" של הניו-אייג', ומסיק ששקיעת הרוח בזמננו היא חסרת אחריות במיוחד מפני שהיא מצווה רק "לזרום" ולחוות את הרגע.
יש אמת במה שאור אומר, אבל זו אמת מאוד חד צדדית. הניו-אייג' הוא תופעה מגוונת ורבת רבדים, ולמרות שבהחלט אפשר לשמוע מכיוונן של סדנאות מדיטציה למיניהן את הקריאה "להרפות", ראוי לשים לב להקשר שבתוכה היא נשמעת.
הלוך הרוח האתי שאנחנו רגילים אליו בחברה המערבית המודרנית הוא כזה של ציוויים, או במלים אחרות, זוהי אתיקה של פעולה, של מה ראוי ומה לא ראוי לעשות. בניגוד לאתוס הזה, ובדומה לאתיקה של יוון הקדומה למשל, הניו-אייג' מבקש לכונן אתיקה של הוויה, שבמרכזה עומדת השאלה מה ראוי ומה לא ראוי להיות. האתיקה הזאת, מעצם טבעה כמובן, עוסקת פחות בגיוס כוח אדם למבצעי הצלה או צדקה למיניהם, ויותר בטרנספורמציה פנימית.
שלא כמו שאור טוען, אין כאן הפקרת האחריות, לא האישית ולא החברתית, אלא התבוננות עמוקה על מצבו של האדם ומעמדו הקיומי. נכון, זה לא מה שאנחנו רואים לרוב, אבל זה מפני שלרוב אנחנו רואים בני אדם ממוצעים, שרוחניות הניו-אייג היא להם לא יותר מאשר תחביב. האשמת הניו-אייג' בחטאיהם משולה לטפילת כל חטאי "דור האספרסו" על האספרסו.
12. בבוקר יום שישי, היום הראשון בשבוע הראשון של השנה החדשה של העשור החדש אתן הרצאה (לפני סרט) במסגרת סדרת "סינמה נירוונה" שבסינמטק תל אביב. הנה לשון הפלייר:
01-01-10
מי אני?
רמאנה מהארשי הוא אחד מהמורים הרוחניים ההודים הגדולים בהיסטוריה. נדבר עליו, על תורתו, ועל זרם האדוויטה-ודאנטה שבהינדואיזם, אליו שייכים כל המורים השונים שמדברים בסרט.אחרי ההרצאה יוקרן הסרט: תרשים להתעוררות
בימוי:פרם אננדה / גרמניה 2009 / 92 דקות/,תיעודי/ אנגלית, תרגום לעברית
רגעי שיא מתוך ראיונות שנערכו עם 16 מורים הודים נאורים שנשאלו אותן 12 שאלות בנושאים רוחניים המבוססות על משנתו של רמנה מהרישי. הסרט הערוך בקפידה כולל את פסיפס תשובותיהם של המורים ומוגש לצופים כסאט-סאנג (מפגש עם האמת) מופלא עם מגוון של מורים מוארים כולל קטעי וידאו נדירים של רמנה מהרישי עצמו.
בקיצור הרצאה + סרט והכל ב-48 שקלים בלבד (למנויים 35, ואפשר גם כחלק מסדרה של ארבע הרצאות בהנחה – פרטים כאן). מי שלא בא מרובע.
לולאת האל 
אני אומנם המשיח (ותודה תומר שהזכרת לי – אני נוטה לשכוח את זה, ביחוד כשהדומיין שלי עומד להיסגר) אבל תמונת החלציים הדוחה שם היא לא שלי. ככה נראים חלציים של משיח שקר.
אהבתיאהבתי
תומר,
תגובתך ב"מכתב למערכת" משובחת לטעמי. בחירת המילים מעבירה בתמציתיות ובדיקנות את לשד העניין.
ביחוד הזדהיתי עם: "האתיקה הזאת, מעצם טבעה כמובן, עוסקת פחות בגיוס כוח אדם למבצעי הצלה או צדקה למיניהם, ויותר בטרנספורמציה פנימית".
הללויה.
דוד
אהבתיאהבתי
ודוחה.
חשבתי שהבלוג יותר ברמה.
אהבתיאהבתי
אז אולי תחליף את השם ל'עונג שבת' וזהו?…
;)
אהבתיאהבתי
קרא את הקטע הבא ותגיד לי אם גם זה מעליב אותך:
וַיַּעַל לוֹט מִצּוֹעַר וַיֵּשֶׁב בָּהָר, וּשְׁתֵּי בְנֹתָיו עִמּוֹ, כִּי יָרֵא, לָשֶׁבֶת בְּצוֹעַר; וַיֵּשֶׁב, בַּמְּעָרָה–הוּא, וּשְׁתֵּי בְנֹתָיו. לא וַתֹּאמֶר הַבְּכִירָה אֶל-הַצְּעִירָה, אָבִינוּ זָקֵן; וְאִישׁ אֵין בָּאָרֶץ לָבוֹא עָלֵינוּ, כְּדֶרֶךְ כָּל-הָאָרֶץ. לב לְכָה נַשְׁקֶה אֶת-אָבִינוּ יַיִן, וְנִשְׁכְּבָה עִמּוֹ; וּנְחַיֶּה מֵאָבִינוּ, זָרַע. לג וַתַּשְׁקֶיןָ אֶת-אֲבִיהֶן יַיִן, בַּלַּיְלָה הוּא; וַתָּבֹא הַבְּכִירָה וַתִּשְׁכַּב אֶת-אָבִיהָ, וְלֹא-יָדַע בְּשִׁכְבָהּ וּבְקוּמָהּ. לד וַיְהִי, מִמָּחֳרָת, וַתֹּאמֶר הַבְּכִירָה אֶל-הַצְּעִירָה, הֵן-שָׁכַבְתִּי אֶמֶשׁ אֶת-אָבִי; נַשְׁקֶנּוּ יַיִן גַּם-הַלַּיְלָה, וּבֹאִי שִׁכְבִי עִמּוֹ, וּנְחַיֶּה מֵאָבִינוּ, זָרַע. לה וַתַּשְׁקֶיןָ גַּם בַּלַּיְלָה הַהוּא, אֶת-אֲבִיהֶן–יָיִן; וַתָּקָם הַצְּעִירָה וַתִּשְׁכַּב עִמּוֹ, וְלֹא-יָדַע בְּשִׁכְבָהּ וּבְקֻמָהּ. לו וַתַּהֲרֶיןָ שְׁתֵּי בְנוֹת-לוֹט, מֵאֲבִיהֶן.
אהבתיאהבתי
למה תמונה דוחה? אני דווקא חושב שרמאנה מהארשי הוא גבר נאה למדי שהשביח יפה עם השנים.
אהבתיאהבתי
באמת, הכוונה היא כמובן לתמונה שאתה הכנת, שלי ושל אושו. יש כאן בברור עניין של ביזוי כבוד הגורו הותיק ועשייתו לצחוק, כאילו הוא היה נותן לחנון כמוני לשים לו יד על הכתף.
אהבתיאהבתי
המשיח הנוסף, וזה מצחיק, לא נקרא עידן אלא גל טופז. כן, נשמע כמו איזה שם של ערס, או לפחות של כוכב טלוויזיה, אבל מסתבר שזה רב מקובל, שמייחס את עצמו למשפחת הרנטגן: רבי גל טופז לבית איפרגן-הרגלא"ט. הקטע שאני הכי אוהב אצלו זה שהוא מייחס לעצמו כל מיני דברים שקרו בדיעבד, כמו אירועים מוחיים, התקפי לב ומוות שקיבלו אנשים שהוא קילל אותם כביכול לפני כן (כולל הרב עובדיה, מרדכי אליהו וכו'). והוא גם מאיים בפולסא דנורא את מי שיעתיק מהאתר שלו.
גם דודו טופז, שחולק איתו את אותו שם המשפחה, נקבע בעטיה של קללתו: "גל טופז פנה פעמים רבות לדודו טופז והזהיר אותו שאם דודו ימשיך להיקרא 'טופז' ולא יחזור לשם אבותיו (גולדנברג) אחריתו תהיה מרה. כמו שקורה תמיד כשהרגלא"ט הקדוש מאיים, התוצאה מרה מאוד למי שאינם שומעים בקולו. יהיה זה תמרור אזהרה לסרבני הרגלא"ט באשר הם!"
אהבתיאהבתי
במקום המילה נקבע אמורה לבוא המילה נפגע. בכל אופן כשניסיתי לתחקר את הנושא, הכל היה חשאי כל כך שזה גרם לי לחשוד שמדובר בפיקציה (בגלל כל הקללות המגוחכות והטענות על כוחות על) או לפחות בכת חשאית בסגנון אליאור חן. אין טלפון באתר שלו, וגם לא כתובת. לא מגלים איפה הוא, ורק אומרים הוא בא פעם אחת בשבוע ל"קליניקה" שלו בתל אביב. בשאר הזמן הוא מתבודד בצפון ומסתגף. את אתר האינטרנט שלו בכלל הקימו רק חסידיו, שמייצגים אותו גם ומביאים את תשובותיו לכל השואלים. "הרב הנ"ל הינו מסתורי וממעט להראות בציבור-ומנהל אורח חיים סגפני וצנוע", כותבים החסידים, וכשניסיתי להתקשר לטלפון שאיתרתי ב-whois, קיבלתי תשובה כזו: "הרב גל טופז לא נוהג להחשף ומעדיף לשמור על חשאיות. הוא נמצא רק בחלק מהזמן בתל אביב ורוב הזמן בצפון 'בעניינים שלו'". מה אותם עניינים לא אמרו לי.
אהבתיאהבתי
קשה לעקוב אחר כל משיח ומשיח, ואולי בגלל זה התבלבלתי. בכ"א תודיע כשהוא מקעקע את השם המפורש על המפשעה.
אהבתיאהבתי
רק לא הבנתי למה הוא קעקע יוהוה במקום יהוה? טעות מבישה או שיש משהו מאחורי זה?
אהבתיאהבתי
קודם כל אל תכתוב את השם המפורש, בחיית. גם לי יש איזשהו גבול. וכן, יש הסבר כלשהו. עקוב אחרי הלינק.
אהבתיאהבתי
רוב הרבנים מתירים לכתוב את השם המפורש במחשב מפני שזה "כתב שלא מתקיים" (והייתי מוסיף באירוניה ואומר שברשימות זה בהחלט כתב שלא מתקיים)
אני חייב להודות אגב שכשצפיתי בסרטון והגעתי לקטע שבו הוא טוען שהוא מסוגל להפוך מכוניות בעזרת כוח הרצון שלו – הרגשתי שיש איזה חלק בתוכי שבאמת רוצה שזה פתאום יקרה והוא באמת יצליח לעשות את זה.
כנראה שזה מסביר את הצורך שטבוע בנו, ציניים ככל שנהיה, למשיח אמיתי.
אהבתיאהבתי
שלח לי ולגולים האחרים איזה קצה חוט.
אהבתיאהבתי
אלי,
לול בקשר לרשימות, ובכ"ז, אצבעותיך המקלידות אל להן להתרגל לרצף המקשים הזה. נראה לי.
אסף,
לא ידעתי שהסרט אינו מגיע עד לעמנו אשר בתפוצות. אני לא ממש יודע מה לעשות.
אהבתיאהבתי
תומר,
אני מופתע מ'חרדת הקודש' שלך כלפי 'השם המפורש', (עד כדי טיעון הלכתי קלאסי ש'לא תהיה רגיל לעשות כן'-כמדומני חידשת סברה הלכתית חדשה)
אתה מוכן לפרט טיפה ביחס לפשרה?
(ואני לגמרי לא ציני, אם היה ספק)
אהבתיאהבתי
שמע, חרדת הקודש שלי היא קודם כל בחלקה לא מוסברת. כלומר אני לא ממש חושב שזה השם הפרטי של אלוהים, ולמרות זאת אני חרד ממנו.
בחלקה השני חרדת הקודש נובעת פשוט מכך שזו מסורת רבת דורות, וככזו ראויה לכבוד מינימלי. עכשיו מהו כבוד מינימלי? אני חושב שלא צריך לכתוב את השם המפורש סתם. נדמה לי שאני עצמי כתבתי אותו פעם אחת בבלוג הזה (וגם הרגעתי את עצמי עם אותו תירוץ רבני של "לא מתקיים", שלדעתי רק משקף חוסר הבנה רבני בעולם החדש של הרשת) כשכתבתי על אותן כתובות ידועות שמצאו של "ה' ואשרתו" (ראה כאן למשל http://www.haaretz.com/hasite/spages/949250.html ), שכדי להסביר מה מצאו שם למי שלא מכיר בכלל אין בעצם ברירה אלא לכתוב במפורש את השם המפורש. אבל זה לא סתם, אלא לשם שמיים : )
בקיצור, יש להתייחס לשימוש בשם המפורש כמו לשימוש, להבדיל, בעירום בסרטים: בדחילו ורחימו, ורק אם זה מקדם את העלילה.
אהבתיאהבתי
על אובדן הזהות הקולקטיבית, הנה הרבצ"ר רונצקי שהחזיר את עצמו לאותה תודעה ומנסה להחדיר אותה לחיילותיו (שלגיוסן הוא בכלל מתנגד) ואומר להן:
"זו מהות החיים כאן. כולנו במירוץ שליחים ויש עלינו אחריות גם כלפי הבאים אחרינו".
http://www.nrg.co.il/online/1/ART1/971/869.html
אהבתיאהבתי
שלום תומר
הצטערתי לראות ברשימה הנוכחית את ההפניה שלך לאותו לינק אודות פלוני-משיח אשר כל שמוצג בו הוא לעג,
לינקים ורשימות על רוחניות אמיתית או מזויפת לכאורה הם חשובים ומענינים אך לעג לאלו אשר כל עין בלתי מזוינת יכולה להבחין בנכותם הנפשית כפיל בחצר ביום בהיר, אינה משרתת דבר, זאת הלבנת פנים ברבים, לאיש זה יש משפחה, אחים, אחיות, אולי ילדים, גם לך יתכן שיום אחד יהיו ילדים, גם לך יש משפחה, למעשה איש זה קרוב לוודאי גם אליך, העובדה שהוא "בוחר" במילותיו אינה מכריחה אותך לתת ליוצרי הסרט ביטוי כזה של לעג והשפלה, יש הבדל רב בין שרלטנים מודעים לבין אלו אשר לקו בנפשם, ניתן לעשות סרטים מבזים כאלו בהמונים, כל שצריך לעשות הוא לגשת למוסדות פסיכיאטרים ולהפעיל את המצלמה.
אני שמח לו היית מוריד את הלינק.
תודה
אהבתיאהבתי
קודם כל, למה אינך מזדהה? אני מעריך אבירי מוסר שעומדים מאחורי הטפותיהם. לעניין עצמו: אני צפיתי בסרט והתרשמתי שלא לועגים לאותו אדם, אלא נותנים לו לעשות צחוק מעצמו. לו זה היה פשוט סרטון בו צוחקים על אדם לא הייתי מפנה לשם את קוראי. זה ראשית כל. עכשיו כמובן שלא צריך לאפשר גם לכל אדם שעושה צחוק מעצמו במה, אבל לאדם שמתיימר להיות המשיח, להחזיק בכוחות מאגיים ושהעז גם לקעקע את שם השם על מפשעתו – לו אני אתן במה בבלוג הזה, מפני שהבלוג הזה דן בתופעות דתיות, וזו תופעה דתית פאר-אקסלנס. תראה, לא קשה לראות שדתות העולם מלאות בפסיכים ובאדיוטים. אם היינו מתעלמים מכל אדם דתי שעושה צחוק מעצמו לא היה נשאר הרבה על מה לכתוב.
אהבתיאהבתי
חשוב לי לציין כמה דברים:
א. התוכנית בהגדרתה הולכת לדבר עם אנשים מעניינים, ובעיקר עם כאלה שיש להם פילוסופיית חיים חריגה. כל מי שמתראיין לתוכנית מודע לכך שתחום העניין שלו חריג, ולכן אם הוא נחשף הוא עשוי להתפס כחריג. אין בתוכנית שום כוונה ללעוג, לא מהמרואיינים ולא מהנושאים שבהם דנים. התוכנית משודרת בערוץ ביפ ולכן כל מי שמצולם אליה מודע לכך שהיא תהיה הומוריסטית – אבל ההומור הוא צחוק עם ולא צחוק על. אם היו רוצים לצחוק על, זו גם היתה הונאה ושדבר לא נחמד באופן כללי, וגם אין בעיה להשיג חולי נפש או הומלסים שישפילו את עצמם גם אם הם הכי מגניבים בעולם. המנחה מתיימר לתת לכל נושא התייחסות של תופעה אנתרופולוגית, בסגנון לואי תרו. זה שעל פניו ההתייחסות נראית צינית, אני חושב שמי שתופס את זה כציניות צריך לבדוק את מידת הפלורליזם שלו. כלומר, אם אתה תופס את זה כדבר חריג ומתייחס אל זה כדבר חריג, מבחינה נורמטיבית אתה מחשיב את האנשים האלה מחוץ לגבולות הנורמה. אם אתה מחשיב את האנשים האלה בתוך גבולות הנורמה, אין בזה שום דבר חריג. לכל היותר מסקרן. זו היתה הכוונה, אני מבקש לדייק.
ב. הדבר היותר חשוב הוא שחבל לי באמת שנתפסים לקטע הזה שהוא טוען שיש לו כוחות מאגיים. יותר נכטון, חבל לי שהוא בעצמו לוקח את הבשורה שלו לכיוון השרלטנות. דיברתי עם פאר, שמעתי וגם קראתי את משנתו, אין בינו לבין כל איש דת אחר שום הבדל – כולם טוענים שהם יודעים את דרך האמת, וש"אויב המשיח" מתחזה למשיח ומסלף את האמת. פאר טוען למעשה את כל מה שטוענים רבים ממתנגדי האורתודוכסיה – התנ"ך לא מצווה את חיי המעשה היהודיים, הוא טוען שהיהדות הרבנית מוליכה שולל את ההמונים. הוא טוען שהוא מתקשר עם אלוהים רק באמצעות מסרים חד-פעמיים ושרוב הרעיונות האחרים שלו הן תובנות ודברים שנכתבים תחת השראה – מהבחינה הזאת אני לא רואה הבדל בינו לבין כל ניאו-פלטוניסט. הוא משתמש בדימוי האור ומעריץ את השמש כמקור אור, הדיאלקטיקה הזא6ת היא דיאלקטיקה משיחית קלאסית. למעשה, אני חושב שהוא מרגיש "בן-עליה" ולכן הוא משוכנע שהוא מורם מעם – רבים מהאנשים שחוו התגלות חשים ככה. לדעתי הוא חווה חוויה מיסטית שטלטלה אותו, בערך כמו שאוגוסטינוס חווה דבר כזה (או אם אתה רוצה דוגמא עדכנית: וויליאם ג'יימס, או אולי אורי גלר).
הבעיה עם החברה שלנו, בעיקר זו המתורבתת, היהודית-נוצרית, היא הכפילות במסרים שלה: מצד אחד היא מחנכת שהאידאל הוא התגלות, ומצד שני מי שעבר התגלות היא מתייחסת אליו כאל משוגע. אני לא מזלזל בפאר, אני נוטה אפילו להזדהות איתו, לפחות עם הדמות של האיש שאף אחד לא מבין ואף אחד לא רוצה להבין. אני לא רוצה להרגיש כמו נתן העזתי, אבל ברור לי שאם אני חושב שהוא משוגע, זה רק בגלל שאני קורבן של החברה. אני מניח שההתגלות הזו היא תובנה שבעיניו נראתה מדהימה כל כך, ששינתה לו את הלך החשיבה ואת איך שהוא רואה את העולם.
אהבתיאהבתי
חשבתי בהתחלה לא לפרסם את הראיון שעשיתי איתו, אבל נראה לי שלפרסם את דבריו, גם ללא הסכמתו, יהיה רק נסיון אפולוגטי להגן על שפיותו.
באתר שלך קראתי שאתה בן 35, מה קרה ב-1974?
"זה תאריך משמעותי עבורי, נולדתי אז מחדש. זה היה הרגע בו התחילה ההתקשרות שלי עם אלוהים. התחלתי לקבל מסרים, והמסר הראשון שאני זוכר היה כך: 'רק תשובה אחת נכונה'. חשבתי: מהי אותה 'התשובה הנכונה'? ניסיתי לכתוב תחת ההשראה הזאת שירים, ואז הגעתי להבנה: המשמעות היא שאלה שמחזירים בתשובה, לא מחזירים בתשובה נכונה. כלומר, אדם רוצה לעשות תשובה אבל התשובה שהוא מגיעה אליה אינה נכונה כי רק תשובה אחת נכונה וזו התשובה שאני מביא. אני מתכוון: אין אדם שמבין את התנ"ך כפי כוונתה המקורית של הישות העליונה – היכן כתוב שלא מדליקים אור בשבת? והיכן כתוב שאסור אז לחתוך נייר טואלט? אני מתקשר עם האלוהים, ומפיץ את הבשורה שלי דרך האינטרנט"
אתה לומד תורה?
"כן. אבל חשוב לציין שאני מבין את התורה אחרת מכל מה שאדם ידע להבין. התנ"ך לא מובן לשום אדם כפי שרצתה הישות האלוהית למסור. הדת מפרשת את התורה בצורה שגויה, הקוראן והברית החדשה מסתמכים על התורה – כך יוצא למעשה שכולם שוגים"
אלה שמפרשים אותו שלא כדין, האם הם עושים את זה מתוך כוונת זדון?
"לא. הם עושים את זה כי הם אנשים שלא הבינו שהם נחותים. זה כמו שתבוא לכלב ותתן לו לקרוא עיתון, אתה מבין את ההקבלה? הם לא היו בעלי חכמה לפרש את התנ"ך כמו שצריך"
*
ועכשיו אני מעוניין לשאול אותך – האם עמנואל קאנט, כשהגיע לתובנות שלו נגד מה שהוא כינה "הפילוסופיה הדוגמטית", לא דיבר בדיוק בדיאלקטיקה כזאת? כלומר: "דייויד יום העיר אותי מתרדמתי הדוגמטית". קאנט טען שכל הפילוסופים שהיו עד אליו פירשו את המציאות שלא כראוי, משום שהם החזיקו במה שהוא כינה דוגמות שגויות. קאנט החזיק מעצמו נביא, וכינה את ביקורת התבונה הטהורה כמין מהפכה קופרניקאית. וקאנט נחשב לאבן יסוד בתרבות שלנו. אני לא מדבר רק על קאנט,ף אני מדבר על כל אדם שמגיע לתובנה מדהימה ומגיע למסקנה שהוא הראשון שמבין את המציאות כפי שהיא ולא בצורה מסולפת (מרקס, שפינוזה, דקארט וכו'). מאחר שאין לו דרך להסביר מאין לו התובנה הזאת, ואיך הוא הגיע אליה, הוא תולה את זה במקור אלוהי. בקיצור, אתם פוסלים את פאר ומתייחסים אליו כאל תמהוני רק בגלל שמורי הדת שלכם חינכו אתכם שהאמת שלהם היא בלעדית וש-"לא יחליף האל ולא ימיר דתו לעולמים לזולתו". השאלה המתבקשת היא: מי היה הראשון ששמע ישירות מהאל את מה שהאל רוצה? התשובה המתבקשת גם היא: נביא, או שמא תמהוני שחשב שהוא שומע קולות. בקיצור, זה לופ כזה שבסופו של דבר יחזיר אותנו לאותו המקום, ראשיתן של דתות באדם שמתנגדיו תופסים אותו כמשוגע, ותומכיו תופסים אותו כנביא. השאלה היא רק אם אתם רוצים להתייחס אל פאר ברצינות. אני כן. חוץ מלקטע הזה שהוא יכול להפוך מכוניות, אני חושב שהוא הגזים.
אהבתיאהבתי
שלום תומר ואבי.
אינני אביר מוסר, וכבר היה לנו דיון זה בעבר, יש לי עניין לשמור על אלמוניותי בשל סיבות שלא הייתי מעוניין לחלוק.
לא באתי להטיף, יצא לי להכיר מספר אנשים במוסדות פסיכיאטרים שטענו טענות דומות, כאבם וכאב משפחתם היה קשה, לא הייתי מכליל את כל הקטגוריה הפסיכיאטרית כחסרת משמעות מחד-גיסא או כבעלת תובנות של אמת מוחלטות על נפש בני האדם מאידך אך כאמור מהיכרות אישית של שנים ארוכות חלקם אנשים סובלים מאוד שלא אחת מסיימים את חייהם בצורה טרגית לאחר מסכת קשה גם למשפחתם וחבריהם.
בפוסט שלך כתוב "הוא הפנה אותי אל ראיון מבדר" – שזה entertainment
בלינק עצמו כתוב למעלה כך : "צחוק"
אני לא מומחה בגבולות הציניות אבל לטעמי זהו שעשוע, העובדה שקעקע את "השם המפורש" מעל איבר מינו לא הופכת אותו לעמוק יותר, אמיץ יותר או רציני יותר.
בין "לועגים לו" ל"לעשות מעצמו צחוק" אין הבדל גדול, המצלמה שם ומסיבה ברורה.
איני בקי בפילוסופיה, יתכן שמלבד היותו פגוע נפש הוא אדם אינטליגנטי ביותר, יתכן גם שזכה בחוויה מיסטית, גם בזאת איני כשר לתת עדות, אין סתירה בין השניים אך אני בספק אם אתה בתור בן לאדם כזה הייתה רוצה שערוץ "ביפ" ישתמש באביך לצורך גריפת רווחים ממה שמכונה תעשיית הבידור. האם הוא מודע או לא לצורה שבה הוא נראה בציבור היא פחות רלוונטית, הוא אינו אנדרו כהן, והשפעתו על הסובבים מן הסתם פחות מקלושה, אם יש אחריו אלף חסידים שמוכנים למסור למענו את נפשם או שהוא גוזל את ממונם זה אכן סיפור אחר.
תומר אינני חורש רעה ולא באתי לתקוף אותך, כאשר אני רואה אדם כזה וכאמור ראיתי מקרוב אני חש בעצב, אכן העולם הדתי מלא אנשים שאיבדו את שפיותם (שיתכן שמעולם לא היתה שם מלכתחילה) ואתה כמובן חופשי לדווח על כל אשר אתה מעוניין בו, אני רק מנסה להסב את תשומת לבך שמה שאתה קורא "תופעה דתית פאר-אקסלנס", יתכן שאכן היא כזאת, זהו תחום עיסוקך המרכזי בחיים, עם זאת יתכן גם שאדון פאר הוא פשוט קרבן נסיבות, ועל אף חיצוניותו אשר מעידה על אומץ כביכול ועמידה אל מול מוסכמות ברוטליות של החברה אינה כזאת כלל או שלפחות היא מעורבת בשיבוש מערכות וכאב גדול, כך או כך המילה "מבדר" והערוץ שהוא אכן ערוץ בידור וצחוק אינם עושים חסד עם האיש, איני מבין גדול בדת, אולי איני מבין כלל אך במהותה אני סבור שהיא אמורה בין השאר לעסוק בחסד וחמלה, ונראה שעבור אדם זה החיים לא נטו לו לא את זה ולא את זה, אני חושב שמעבר לדיאלקטיקה, מחשבות, מציאות ואשליות יש אנשים. ויש לי הנטייה, אולי מתנשאת, אולי מתוך קורבנות בעצמי או אולי מתוך אלף ואחד התניות שונות ובכל זאת יש לי הנטייה לראות באדם כזה כאילו ראשית היה אבי או אחי, וכאשר זה כך אני משתדל לפחות להיות זהיר.
תודה על תשומת הלב.
אהבתיאהבתי
נקודת המוצא שלי היא שהפסיכיאטריה מגוייסת למען הנורמות החברתיות, ושבחברה ליברלית הפסיכיאטריה מצטמצמת לטיפול בבעיות נוירולוגיות נטו. פעם גם הומו זה נחשב לבעיה נפשית, ואני חושב שזו דוגמה מספיק טובה. כי להיות הומו זה נחשב לסטיה, וגם להיות משיח נחשב כיום לסטיה. כל עוד האדם לא מזיק, לא לעצמו ולא לסביבה – הוא בחזקת מועיל. כמובן שאם אתה שומע את חזונו הפוליטי אתה מגיע למסקנה שהוא בסך הכל אדם טוב ונחמד, רק עם בעיה אחת: הוא חושב שיש לו כוחות מאגיים. אני חושב שפאר אדם נורמלי שמפגין מבחינתו אומץ ולא שם זין על המוסכמות הברוטליות של החברה. האדם הזה לא משוגע, הוא חי בסרט במובן החיובי של המילה והוא טוטאלי עם הסרט הזה. אין בינו לבין דנה אינטרנשיונל שום הבדל, גם היא חיה בסרט שהיא אישה. הסרט של פאר הוא התובנה שיש בו משהו שאדם רגיל לא זוכה אליו. בכל אופן אהיה עצוב מאוד אם יכלאו אדם שכזה במוסד פסיכיאטרי רק בגלל מוסכמות חברתיות מפוקפקות. אני חושב שאפילו ארגיש נבוך וזועם, אם היו לי את הכלים הייתי אפילו מתקומם.
בקשר לאם זה אביך או אחיך, מדובר כזכור באמונות דתיות – תאר לעצמך מה היה קורה לו היית חרדי, ואחיך היה חוזר בשאלה ומרואיין בתקשורת. היית מובך. ואם הוא היה מצטרף לכת ניו-אייג' היית גם מובך וגם אנשים היו לועגים לרעיונות המופרכים שלו. כשאני מדבר על ניו אייג' אני פותח תיבת פנדורה, כי הבעיה עם הניו אייג' היא בדיוק אותה הבעיה עם המשיחים מטעם עצמם, בשני המקרים מדובר במערכות משוקצות של אמונות, שקיבלו את היחס הזה רק מפני שהן לא עולות בקנה אחד עם המיינסטרים. כלומר, לבני משפחתו אין ברירה אלא להשלים עם העובדה שאביהם חושב אחרת מהם, הווא הולך עם האמת שלו עד הסוף.
לסיום אצטט את ק.ס לואיס בדבריו על ישו: "אלמלא הדובר הוא אלוהים, זה באמת קומי עד גיחוך, טמטום נואל הוא סוג התיאור שהיינו מתייחסים בו להתנהגותו. בפיו של כל דובר אחר שאיננו אלוהים, מילים אלה מעידות על מה שיכולנו להחשיב כטפשות וכיהירות שאין לה אח ורע אצל אף דמות היסטורית אחרת. אדם שהיה רק אדם ואמר את הדברים שישו אמר, לא יכול להיות מורה מוסרי גדול. הוא יהיה מטורף, הוא יהיה השטן בעצמו". עכשיו אני רק מבקש הוכחה שישו הוא אלוהים, או שפאר לא באמת מקבל מסרים מישות עליונה.
אהבתיאהבתי
תפקידו של ערוץ הצחוק שנקרא כך מטעמים מיתוגיים גרידא, הוא לתת יחס לתופעות חריגות ולתת להן לדבר בעד עצמן. לעיתים הותפעות האלה מעוררות את התגובה הרגשית של צחוק, לפעמים את התגובה של גיחוך, ולעיתים את התגובה של חמלה. זה בדיוק כמו שסרט אימה יעורר את תחושת הבהלה וטרגדיה תעורר את תחושת העצב. אם תעיין במשמעות של רגש החמלה, תגיע למסקנה שהיא סוג של התנשאות (נראה לי שוב שמדובר בקאנט), כלומר אתה חומל על מישהו שבעיניך הוא פאתטי כי אתה מרגיש שאתה בסדר והוא לא בסדר וגם לא מודע לעצמו שהוא לא בסדר. ואז תמיד אפשר לשאול עליך "מי שמך לשופט שיקבע מי בסדר ומי לא?", בעיקר כשזה קשור למוסכמות חברתיות שבחלקן הן המופרכות. אני טוען שאין דבר מופרך מלהכתיר כמשוגע את מי שמגיע אל האידאל. אבל זו הבעיה המהותית של החברה שלנו, היא לא באמת רוצה שנעלה אל האולימפוס, היא רוצה שנשאר למרגלותיו. וכו' וכו'.
בקיצור, צר לי שאתה שופט את האדם רק על פי כתבה טלוויזיונית שבאופן מוצהר באה להיות הומוריסטית ובאופן לא מוצהר באה לשאול את הצופה בקשר להשקפות הנורמטיביות שלו. זו אחרי הכל המטרה של הז'אנר הזה. הומור הוא הומור רק כשהוא מתייחס אל דברים שאינם נורמטיביים, אל עולם הפוך. ברגע שהנורמות משתנות זה כבר מאבד את ההומור שבו, והופך כפי שאמרתי לדבר מסקרן, מעניין, או נדוש.
אהבתיאהבתי
תודה רבה על התגובות, ובכלל על מלאכת הקודש שאתה עושה. אני באמת חושב שיש ערך רב בתיעוד האנשים היותר, נאמר, אקצנטרים בחברה שלנו, ושאפשר ללמוד מזה הרבה גם על עצמנו כמובן, ושאם מדובר באוונגרדים דתיים למיניהם, זה בכלל מעניין מאוד, לפחות אותי.
אני רק לא מסכים איתך שהוא לא עושה מעצמו צחוק, ולו רק מפני שהוא לא מסתפק בהכרזה שהיתה לו התגלות ויש לו את הבשורה האמיתית היחידה (אז הוא באמת לא שונה מהותית מנביאים ומנהיגים דתיים רבים), אלא שהוא גם טוען שיש לו כוחות על טבעיים, דבר שברור שהוא לא מסוגל לעמוד מאחוריו. כאן הוא בעצם מגחך את המסר שלו.
אהבתיאהבתי
כתבתי את התגובה לאבי לפני שראיתי את שלושת התגובות האחרונות. בקיצור, אני מבין את מה שאתה אומר, אבל לדעתי אתה לוקה ברגישות יתר. שוב: לא היה שם לעג. נתנו לבנאדם לומר מה שהוא חושב. מה לעשות, מסתבר שמה שהוא חושב זה קצת מגוחך. לי אין בעיה עם זה.
אהבתיאהבתי
תראו, כל מה שאתם כותבים נשמע בסדר, עדין אני ממליץ לכם ללכת לפגוש אנשים בהוסטל שיקומי או במוסד פסיכיאטרי, מעבר לכך שרובם אכן אינם אלימים כלפי סביבתם אך מאוד כלפי עצמם, הם חיים בסבל שקשה לתפוס, לא רק בגלל ש"החברה הוקיע אותם" או דבר מה דומה, התופעות אותם הם חווים עשויים (לא תמיד) להיות סיוט מתמשך,
ולעיתים השיפוט שלהם יכול להיות כשל ילד עם פיגור שכלי, ושוב לעיתים יש גם גאונים.
אולי אני רגיש יתר על המידה ומתנשא רק משום שהיה לי דוד או דודה כזאת ולא אבא חרדי שהוקיע אותי על כך שחזרתי בשאלה אך לכתוב שזה מבדר נשמע לי קשה.
אבי אתה נשמע אדם מפוכח ובוודאי לא תמים ואדון פאר משיח שחי לו בסרט שלו כמו דנה אינטרנשיונל בוודאי לא משיח בדיוק כמו דיוויד כורש ורון האברד, יש פה אדם שטוען טענות שחלקן יושבות יחד עם תפיסות המציאות שלך ושלי אולי וחלקן מופרכות לחלוטין,אז אם אתם ממשיכים להחזיק בכך שזה משעשע ומבדר, אין לי מה להוסיף, אני מודה על כך שעניתם לי ולפחות אפשרתם שיח פתוח לקהל הצופים.
אהבתיאהבתי
עבדתי שנה במועדון לנפגעי נפש של עמותת אנוש, ועוד חודש בהוסטל לנפגעי נפש. אני מכיר את הנושא, ומוזרה לי ההשוואה בין אותו פאר, שנראה לי לא יותר מרפה שכל שחווה התגלות מסויימת וסובל מהיבריס חסר מודעות, לבין אנשים שלוקים בנפשם. לדעתי אין כאן הרבה משותף. ובנושא זה אני חייב גם להצטרף למילותיו של אבי, על כך שהגדרה של מחלה נפשית תלויית תרבות במידה מסויימת, והמידה המסויימת הזאת קשורה מאוד לאידיאל הדתי-רוחני של אותה תרבות.
אהבתיאהבתי
פאר אכן סובל, הוא לא מסתיר את זה. הוא אדם בודד, חי במצב כלכלי גרוע עד כדי כך שההפרשות למיסים ולביטוח לאומי גוזלות לו כסף קר מאוד שיכול לשמש עבורו לאוכל ולקיום בסיסי. הוא נמצא על סף פת לחם, והגרוע הוא שגם את העבודה שלו כסתת מצבות הוא איבד. אני לא יודע למה ואני מתאר לעצמי שהכל בעקבות יחס החברה אליו. אנשים כאלה לא מסוכנים לחברה, לעצמם הם מסוכנים רק בגלל ההתמודדות מול יחס החברה אליהם. אני שוב מזכיר את ההומואים כרפרנס, שיעור ההתאבדות בקרב הומואים גבוה פי כמה לא כי הומואים הם משוגעים, אלא כי גם הם לא יכולים לשאת עוד את הסבל שנגרם להם בעקבות החשש או הדחיה. האחריות שהחברה לוקחת באופן אבסורדי מאוד מנסה כביכול "לגאול" את אותם האנשים מיסוריהם ולכפות עליהם אשפוז, במקום לגאול אותם באמת ופשוט לא לכעוס עליהם, לא להתנכר אליהם ולקבל אותם. זו צביעות מהסיבה שאמרתי, וזו גם רשלנות זדונית. אין הבדל בין התיקון שעשה אליאור חן לילדים, לבין התיקון שהחברה מנסה לעשות לאלה שעברו התגלות. לכן, א', לדעתי אתה חוטא בשיפוט מוקדם ומוטה. פאר לא זקוק לשיקום פסיכיאטרי, הוא זקוק בעיקר לשיקום חברתי וכלכלי. ואם תשאל אותו, הוא יגיד לך שהסבל היחיד שלו הוא בתחומים אלה, שום סיוטים, הוא רואה במסרים שהוא מקבל הנאה צרופה.
ההשוואה בין פאר לבין שבתאי צבי זועקת – בשני המקרים מדוברים באנשים שאולי אכן לוקים בנפשם, אבל מסוגלים להתערות בחברה בצורה מושלמת, שניהם אובססיביים לשמש וטוענים שיש להם כוחות מאגיים, וכמובן שניהם טוענים שהם המשיח ומשתמשים בשם המפורש. האם זה אומר שפאר הוא משיח שקר? אולי. לדעתי זה אומר שאם אני מסתכל דרך המשקפיים הממסדיות המשיח לעולם לא יבוא כי כל מי שטוען ש"הנה הנה משיח בא תכף ומיד ממש" נתפס כמשוגע, רמאי וטמבל. סיכוי סביר מאוד שבגלל היחס המתנכר והבז של הממסד למשיחים כאלה נולדה הנצרות.
אהבתיאהבתי
תומר,
לגבי הציטוט מטום וולף, ובהמשך הלינק לדברי הרב רונצקי(שכמובן רק דוגמית למאות הרצאות ומאמרים כאלה מרבני הציונות הדתית),
אני מבין שהטענה היא שהניו אייג' נפטר מתודעה קולקטיבית תמורת תודעה נפשית אישית?
אם כך, אז קודם כל הפו-מו עשה כבר את העבודה הזו, הניו אייג' קיבל את זה כמצב קיים. אך יותר חשוב, יש כאן דיוק חשוב. בניו אייג' אין תכתיב קולקטיבי, אך יש תודעה קולקטיבית במובן של הזדהות עם זרמים קוסמיים שאני חלק מהם.
דווקא מהמקום הזה, יש פתח לחזרה להרבה תודעות קולקטיביות, אולם לא ממקום של תכתיב, בטח לא תכתיב מאיים, אלא ממקום של הזדהות ושותפות.
לא?
אהבתיאהבתי
הנה דיאלוג רלוונטי בנושא האתאיזם\חילוניות הטרנדית:
http://integrallife.com/node/58694
מקוה שיתרום
אהבתיאהבתי
ודאי שהפו-מו כבר היה שם קודם. אין על זה ויכוח. הניו-אייג' בעניין הזה הוא חלק מהנוף הכללי. ואני מסכים איתך שיש בניו-אייג' סיכוי, ואפילו קריאה, לזהות קולקטיבית. ויש גם הקמה בפועל של קהילות, לא רק ככתות היררכיות (למרות שודאי יש הרבה מזה) אלא גם כקהילות חברתיות יותר מבוזרות ופחות מחייבות – אבל עדיין קהילות. כן, יש הרבה דברים יפים : )
אהבתיאהבתי
לגבי התוכנית עם פאר –
ממה שאמרת אני מבין שאתה בעד שהחברה
תיתן לאנשים להחזיק באיזה תפיסה
שהם רוצים מבלי לגנות אותם
וליצור אצלם סבל
השאלה שעולה מבחינתי היא האם התוכנית עוזרת לכך ?
האם אדם שיצפה בתוכנית יגיד לעצמו
"באמת חבל שמתייחסים לאדם הזה כמו משוגע
ולא נותנים לו להיות מי שהוא ? "
ייתכן שהיא עוזרת לכך, אני לא חושב כך –
יותר סביר בעיני
שהיא לא רק
"באה לשאול את הצופה בקשר להשקפות הנורמטיביות שלו"
אלא במידה רבה אומרת לצופה
מה נורמלי ומה לא נורמלי
כך שבסופו של דבר
אין כאן יותר סובלנות במלוא מובן המילה
אז כן נותנים לו במה, אבל מה היא משרתת ?
אולי במקום לאשפז אדם
וכך לשדר לחברה שהיא לא אוהבת את התנהלות
מסוג זה
אז
היום המישטור הזה עדיין קיים
אך הוא הרבה יותר מעודן
– ואולי התוכנית הזו משרתת במידה את המישטור הזה ?
הסיבה לדעתי שהוא התפרסם בתתוכנית היא לא משנתו
הדתית המהפכנית (גם אם שגויה) אלא עצם זה שהוא מתויג במעשיו כאקסצנטרי
עמנואל קאנט לא היה מגיע לתוכנית כזו בעיני
(למרות ששמעתי שגם לו היו מס' היבטים אקצנטריים(
האם בעקבות התוכנית – הוא פחות יתוייג ככזה ?
או לחילופין
בהנחה שהוא מתויג כמוזר האם בעקבות התוכנית היחס אליו יהיה שונה ?
האם יחזירו אותו לעבודה ?
או האם הצופה המצוי ירכך מעט את עמדתו השמרנית?
(האם הצופה באמת יביט בעצמו בראי בעקבות התוכנית(
אני מניח שהתוכנית לא תזיק לפאר –
אם הוא חווה בדידות חברתית-
היא בטח לא תוסיף לכך
סביר שבמידה היא תועיל לו
– כי הוא מבחינתו מקבל אולי סוג של הכרה וחיבוק
ממסדי
אני לא יודע עד כמה היא באמת תועיל לו אבל מעבר לכך
אהבתיאהבתי
יכול להיות שהתוכנית אילמת, אבל אם היא היתה מסוגלת לדבר היא היתה דורשת מהצופה לנקוט עמדה. לצערי רוב הצופים ינקטו בעמדה שמרנית וביקורתית כלפי המרואיין משתי סיבות: א. המקרים שמוצגים בתוכנית הם קיצוניים בכל קנה מידה ; ב. במקרים ששנויים במחלוקת יש את ההשפעה הסביבתית, והסביבה מישטרה את הצופה להחליט את מה שהוא מחליט. אני חושב שטעות להאשים את יצרני ההומור במישטור עצמו. השאלה שהם שואלים בקשר לעמדה של השואל יכולה להיות רטורית ולא לצפות לתשובה כנה, אבל היא עדיין שאלה. ולכן תשובה אפשרית היא "לא מצחיק כי זה לא מקרה שנופל מחוץ לגבולות הנורמה". אני רק חושב מה היה קורה לו תוכנית טלוויזיה היתה מציגה פולחן דתי שכולל הקרבת קורבנות אדם, הצופה היה מזדעזע כי מדובר במעשה שדורש תגובה רגשית מסויימת. ומה היה קורה אם הפולחן הדתי היה כולל ריקודים ופרצופים מצחיקים? בשני המקרים, וביחד עם האייטםעל המשיח אז בשלושת המקרים, מדובר באמונות דתיות חריגות שאם אנחנו באמת פלורליסטים אנחנו אמורים להשלים עם קיומן, אם לא לכבד אותן.
אז שוב, לשאלותיך:
1. הצופים לא יתרככו ולכן הוא לא יתוייג פחות אקסצנטרי. אם הם היו מתרככים הוא היה מתויג כפחות ואז האייטם היה מועיל לו. מאחר שיש סיכוי תאורטי, האייטם לא מזיק.
2. הוא לוהק לתוכנית כי הוא חריג וכי הוא אקסצנטרי, אחרת הוא לא היה "עובר מסך"
3. המטרה של התוכנית היא לזעזע, בהחלט. התגובה המיידית היא או חמלה על כמה הוא פאתטי ואפילו לא מודע לזה או חמלה על כמה הוא בסדר ומתייחסים אליו כאל פאתטי
אהבתיאהבתי
om http://blogs.ssrc.org/tif/wp-content/uploads/audio/Panel2Dialogue.mp3
אהבתיאהבתי