מעטים יחלקו על כך שהמאורעות שהתרגשו ועלו בתנועת חב"ד בעשורים האחרונים הם מהדרמות היותר גדולות שידעה היהדות. התנועה, שהיא ודאי מהחצרות המפוארות והמרשימות שבתנועת החסידות ומהעמוקות שבהן מבחינה תיאולוגית, נתפסה במאה העשרים, בעיקר לקראת סופה, ללהט משיחי שסחף אותה על מוסדותיה ורבניה, שהביא לתולדת קווים מחשבתיים, ותתי-ארגונים, חדשים ומקוריים, וששינה כמעט לחלוטין את פניה.
בראש התנועה, ובראש אותו הלהט, עמד האדמו"ר השביעי והאחרון של חב"ד, רבי מנחם מנדל שניאורסון מליובאוויטש. הרבי ירש ב-1951 אתעע עול המנהיגות מחמו רבי יוסף יצחק שניאורסון (הריי"צ), ועליו הוטל האתגר הגדול של בניית החסידות מחדש אחרי מאורעות מלחמות העולם והשואה, כמו גם ההתמודדות עם ההאצה הגוברת והולכת של המודרניזציה וההתפתחות הטכנולוגית במערב.
הוא הצליח בכך מעל למשוער: חב"ד בתקופתו צמחה למימדים עצומים, חסרי תקדים: מאלפים בודדים כאשר קיבלה לידיו, לכחמישים אלף חסידים כיום, בתוכם אלפי חוזרים בתשובה. בישראל עומדים החסידים מאחורי דוכני הנחת תפילין, ומחוצה לה, כמעט בכל מקום על פני הגלובוס, מאיישים פעילים של החסידות ("שלוחים" בשפתה) "בתי חב"ד" ומושיטים ידם לכל יהודי שנקרא בדרכם. פעילות התנועה אף אינה מוגבלת ליהודים, וחסידיה רואים חובה גם בשכנוע לא-יהודים לקיים את הכלול ב"שבע מצוות בני נח". כל אלא הביאו לכך שחסידות חב"ד היא כיום הארגון היהודי הנפוץ והאקטיבי ביותר בעולם, ולמעשה נתפסת במקומות רבים בעולם (למשל, ברוסיה) כחזות היהדות כולה.
הספינה ורב החובל
נראה שהשפעתו של הרבי מליובאוויטש עצמו לא רק שלא נעלמה עם מותו ב-ג' תמוז תשנ"ד, אלא אף קיבלה משנה תוקף, כאשר לא הוכתר בחב"ד אדמו"ר תחתיו ודמותו מוצבת במרכזה של הציפייה המשיחית של החסידים. אך לא רק חסידי חב"ד מתעניינים ברבי. מאז מותו פועלו והגותו משמשים קרקע פורייה למחקרים רבים, אקדמים ופופולריים. אם למנות דוגמאות בולטות, הרי שרק לפני שנתיים יצא בהוצאת "ידיעות אחרונות" ספרו של הרב ד"ר יצחק קראוס, "השביעי", העוסק ברבי ובשליחותו המשיחית, וביוני 2010 עתיד להתפרסם בהוצאת אוניברסיטת פרינסטון מחקר מקיף ומעמיק על הרבי ומורשתו על ידי פרופ' שמואל היילמן מהסיטי יונברסיטי של ניו-יורק ופרופ' מנחם פרידמן מאוניברסיטת בר-אילן.
מאידך גיסא, נשמעו ונשמעים גם קולות המתנגדים לדרכה של החסידות, דהיינו לפרץ המשיחיות האחרון. הגדול שבין אלה היה כמובן הרב אליעזר שך זצ"ל, שבהזדמנויות שונות כינה את חב"ד "כת". כמחרה-מחזיק אחריו יצא ב-2001 ספרו של הרב וההיסטוריון דוד ברגר, "הרבי מלך המשיח: שערוריית האדישות, והאיום על אמונת ישראל" בו הוא תוקף את האפשרות שאדם מת יחשב למשיח ולמעשה קורא להוצאת חסידי חב"ד מכלל ישראל.
בעוד המחקרים, והפולמוסים, על מורשתו של הרבי נמשכים, ברור מעל לכל ספר שהרבי מליובאוויטש עצמו היה אישיות יוצאת דופן: אדם מבריק, רחב אופקים ומשכיל בצורה עמוקה ונדירה, שמעטים היו הנושאים שזרים לו ושבהם לא גילה עניין. חייו מרובי התהפוכות נדמים לדרמה מתוך סרט עלילתי: הוא נולד בדרום אוקראינה בי"א ניסן תרס"ב (1902), בנו של הרב והמקובל ר' לוי יצחק שניאורסון, שהיה עצמו נינו של אדמו"ר חב"ד השלישי, ה"צמח צדק". ב- 1923 נפגש עם האדמו"ר השישי של חב"ד, הריי"צ, אותו לימים יירש, והאחרון אסף אותו אל בין תלמידיו הקרובים. ב- 1928 הוא נשא את בתו של הריי"צ, חיה מושקא, בוורשה. משם עברו יחד לברלין, בה השתתף כשומע חופשי בשיעורי מתמטיקה ופילוסופיה, וממנה ברח לפריז ב- 1933, עם עליית הנאצים לשלטון. שם, בבית-ספר לעבודות ציבוריות ESTP, למד והשתלם בהנדסת חשמל. עם כניסת הצבא הגרמני לצרפת נמלט לארה"ב, והגיע לניו-יורק באוניה. שם המתין לאדמו"ר חב"ד וחותנו, הריי"צ, וכאשר זה הגיע מאירופה חבר אליו ושימש בתפקידים שונים ומגוונים בתוך החסידות. האחרון נפטר בי' בשבט תש"י (1950) אחרי מאבק במחלת הטרשת הנפוצה. שנה מאוחר יותר קיבל על עצמו הרבי את עול האדמו"רות.
הרבי היה לא רק אוצר בלום של ידע הלכתי, קבלי, חסידי וחב"די, אלא חלש גם על תחומי דעת חוץ-תורניים רבים, בכללם המדע והפילוסופיה של המדע, וידע עברית, יידיש, גרמנית, רוסית וצרפתית על בוריין. חשוב מכל אולי, הרבי מליובאוויטש העמיד בחייו תורה תיאולוגית מורכבת ושלמה כיהלום מלוטש, שלדעת חוקרים שונים משמשת, יחד עם תורותיהם של קודמיו, כדלת אמות של הנהגה שמאפשרות לספינה החב"דית להמשיך בדרכה ללא רב חובל.
השכל אמצעי לאמונה
עטיפת הספר
אך מהו המסר המרכזי העולה מתורתו? התשובה המתבקשת היא, אולי, אותה הבטחה ידועה על גאולה קרובה תחת מלך המשיח, אותה ציפייה למשיח שיבוא במהרה בימינו ויושיע את העולם, תוך סימון הרבי עצמו כדמות הגואלת. אולם יתכן שאין תוכם של הדברים כברם. לפני כשלושה חודשים יצא לאור ספרו של חוקר המיסטיקה היהודית פרופ' אליוט וולפסון, "סוד גלוי: משיחיות בתר-משיחית וההתמרה המיסטית של מנחם מנדל שניאורסון" (Open Secret: Postmessianic Messianism and the Mystical Revision of Menahem Mendel Schneerson), שמערער על הנחה זו. בספר זה טוען וולפסון שהרבי הצפין את לוז דבריו, וכיוון את חסידיו לא אל ציפיייה למשיח בשר ודם, אלא אל עבר טרנספורמציה פנימית, תודעתית, שתהווה עבורם גאולה אישית ואמיתית.
וולפסון הוא מחוקרי המיסטיקה היהודית החשובים בעולם כיום, והוא משלב בכתיבתו ידע מקיף ווירטואוזיות לשונית. הוא משמש כפרופ' ללימודי היהדות בקתדרה ע"ש אברהם ליברמן באוניברסטת ניו-יורק מאז 1987, וכמה מספריו על מימדים שונים בתורת הקבלה זכו בפרסי הוקרה משמעותיים. בין לבין הוא הוציא לאור אף שני ספרי שירה. וולפסון, שגדל כיהודי אורתודוקסי, עסק במחקריו בצורה נרחבת בסימבוליקה וביחסים הפנימיים של המינים במערך המטאפיזי הקבלי, וקביעותיו גררו פולמוסים נרחבים.
באחד מספריו החשובים, Through a Speculum That Shines ("מבעד לאספקלריא מאירה"), עוסק וולפסון בראייה ודמיון במיסטיקה היהודית בימי הביניים. בספר זה מצביע וולפסון על המתח האינהרנטי אליו נקלע המיסטיקן היהודי כאשר הוא עומד בין "האמונה הנורמטיבית לפיה הא-ל איננו גשמי ולכן בלתי נראה", לבין העובדה הפשוטה שהוא רואה אותו.
במחקרים אחרים, בהם הוא נגע כאמור ביחסים המיניים שבתוך מערך הספירות, הדגיש וולפסון את הנטייה הפטריארכלית של מערכת הספירות בספרות הזוהרית (כלומר את היותן של תשע הספירות העליונות בעיקר זכריות מבחינה סימבולית, כאשר רק ספירת מלכות נחשבת נקבית בצורה מובהקת), ואת אפשרויות התיקון שניתנת למצב זה על פי ההגיון הפנימי הקבלי. לפני שלוש שנים ראה אור ספרו Venturing Beyond, על חוק ומוסר במיסטיקה קבלית (הוצאת אוקספורד), בו הוא עוסק בנקודת המפגש, או הסתירה, בין מיסטיקה ומוסר בקבלה, ואילו עתה כאמור יצא לאור ספרו האחרון, על תורתו המשיחית של הרבי מליובאוויטש.
פרופ' וולפסון, נראה שחסידות חב"ד סללה דרך משלה עוד מתחילתה. תוכל להצביע ראשית על מה שהבדיל את חב"ד מהחסידויות האחרות עוד מהמאה ה-18?
"מתחילת תנועת החסידות ניתן היה לראות שצדיקים חסידיים שונים מפגינים ביקורת גלויה כלפי חב"ד, ובאופן ספציפי כלפי מה שהם חשבו שמורה האדמו"ר הזקן [ר' שניאור זלמן מלאדי – ת.פ.], דהיינו הדגש שהם חשבו שהוא שם על 'שכל', על האינטלקט, דבר שכמובן בא לידי ביטוי בראשי התיבות חב"ד. היתה אמת בביקורת שלהם, ואכן, בהשוואה לחצרות חסידיות אחרות, שהמשיכו את דרכו של המגיד ממזעריטש, היה בחב"ד דגש גדול יותר על האינטלקט ככלי לעבודת השם. אבל בדומה לכל עמדה פולמוסית גם הטיעון הזה לוקה, משום שכבר אצל האדמו"ר הזקן ישנה הדגשה של תפקידה של האמונה, שהיא מעל לשכל. כך שהשכל הוא למעשה האמצעי הטוב ביותר כדי להביא אדם לאמונה, שמצדה עולה מעבר לשכל."
מה אתה יכול לומר על הרבי עצמו, מתוך עמדה אקדמית, אובייקטיבית ככל שניתן. מה היה מיוחד בו?
"אין ספק שהיתה גדולה ביכולתו של הרבי לממש חלק מהחזון של קודמו, וזאת בעולם שמתמודד עם זוועות השואה. הרבי השתמש בארה"ב כבסיס כדי להרחיב את החסידות לכדי תנועה בינלאומית, וכמו כן לא חשש להשתמש בטכנולוגיה כדי להשיג מטרה זו. כך שיש מימד מודרני מסויים בפועלו, ובמובן הזה ישנה איכות מיוחדת להנהגה שלו. לבד מזה, משנות החמישים ועד שנות השבעים תורתו עמוקה ומורכבת לא פחות מזו שניתן למצוא אצל קודמיו, וזה כמובן אומר הרבה. בשיאו הוא היה חריף ככל אחד מקודמיו, וחלש על כלל הספרות היהודית כמובן, מהמקרא ועד לחיבורי ימינו. באשר לנוכחותו האישית, הרי שמעולם לא היתה לי 'יחידות' אישית עם הרבי, אבל מכל מה שקראתי ומקטעי הוידאו שראיתי נראה שהוא היה אדם שהיה מסוגל להיות לחלוטין מרוכז באדם שמולו, להקדיש עצמו לגמריי לבן-שיחו, וזו איכות מיוחדת מאוד לדעתי עבור מנהיג."
כל אחד הוא משיח
רובנו מכירים את הרבי מליובאוויטש כמעט רק בהקשר לתנועה המשיחית שקמה סביבו. בספרך אתה מציג תזה יוצאת דופן באשר לטבעה, אולי טבעה הסודי, של תורתו המשיחית.
"נכון. אני לא מתאר לעצמי שהיא תתקבל בקלות. בדרך כלל במחקרים על הרבי תשומת הלב מופנית לשאלת התודעה העצמית שלו, האם לא רק חסידיו אלא הוא עצמו חשב שהוא המשיח. אני ניסיתי ראשית לשים את השאלה הזאת בסוגריים, ולהתבונן קודם כל בתורה המשיחית עצמה, תוך תפיסתה בתוך ההקשר הרחב יותר של תפיסת העולם והקוסמולוגיה של הרבי. כשזה נעשה ניתן לראות שהדגש שהרבי שם, למשל, על 'ביטול' [עבודת ה' בה היחיד מבטל את עצמו כפרט אוטונומי ונבדל מול הקב"ה – ת.פ.] הוא משהו שלמרות שהרבי קידם אותו, ולמרות שהוא מהווה יסוד קריטי להבנת המשיחיות שלו, הרי שכשמתבוננים בחב"ד כתנועה חברתית לא ניתן לטעמי למצוא אותו. זו נקודה חשובה, מפני שעולה ממנה שהאופי המיסטי בצורה מהותית של תורת חב"ד למעשה נעלם. רק אחרי שאני מתמודד עם המציאות הזאת אני שב לשאלה שמעסיקה את רוב האנשים, ואז מסתבר שבמובן מסויים הוא אכן ראה עצמו כמשיח, אבל אם לומר זאת בבוטות, הוא היה אמור להיות המשיח שילמד אותנו שאין כלל משיח, או לחילופין שלכל אחד ואחד יש את האפשרות להיות המשיח."
כלומר המשיח אינו אדם מסויים?
"אכן. לדידי, הרבי משתמש רטורית ברעיון המשיח כאדם מסויים כדי להוביל את חסידיו אל מעבר לרעיון הזה. הוא עושה זאת באופן שלא שונה בהרבה לדעתי מזה של הרמב"ם, שאת השקפותיו אדמו"רי חב"ד, החל מהאדמו"ר הזקן, תופסים כמכריעות. אפילו האדמו"ר השלישי של חב"ד, הצמח צדק, שהיה עוין מאוד לפילוסופיה, אפילו הוא שילב בהגותו את זו של הרמב"ם, ובכלל זה 'מורה נבוכים'. הרבי ממשיך את הקו הזה ואף מעלה אותו לשלב חדש."
בוא נהיה ברורים: אם המשיח אינו אדם, מהו?
"המשיח הוא מצב תודעתי. כמונוגרף פותח לספר אני מצטט את האדמו"ר הזקן שקובע "הנה תכלית השלימות של ימות המשיח שהוא בחינת לידה והתגלות אור ה' בקרב איש ולב עמוק" (תורה אור, נה, ב), כלומר מדובר בטרנספורמציה של ההכרה. זו פירושה של משיחיות."
התזה של וולפסון אולי נתפסת כמרחיקת לכת, אולם יש לזכור שלרעיון שהמשיח יבוא לא כאדם מסויים אלא כשינוי תודעתי יש שורשים ביהדות, וניתן למצוא אותו כבר אצל ר' אברהם אבולעפיה, המקובל בן המאה ה-13 שהאמין ששיטת הקבלה שהגה מסוגלת להביא כל אדם למצב תודעתי שמהווה עבורו גאולה פרטית. אבולעפיה הסתמך בתורתו על הגותו של הרמב"ם, ואולי אין זה מקרה שהרמב"ם חשוב כל כך גם לחב"ד (לאחרונה ראה אור בנושא זה ספר של ד"ר יעקב גוטליב "שכלתנות בלבוש חסידי: דמותו של הרמב"ם בחסידות חב"ד"). גם באגרת המפורסמת של הבעש"ט לגיסו, ר' גרשון מקוטוב, מתוארת "עליית נשמה" של הבעש"ט לעולמות העליונים בהם מורה לו המשיח שהגאולה תבוא כאשר כל אחד יוכל "לעשות יחודים ועליות כמוך".
מערכת יחסים מורכבת
אליוט וולפסון
באופן דומה מציע וולפסון בספרו שתורתו המשיחית של הרבי הכילה מימד אזוטרי: "הסוד הסוטריולוגי בו החזיקו אדמו"רי חב"ד […] מקופל באבחנה שהציפייה המשיחית העתידית […] כלל איננה עניין של זמן כרונולוגי, אלא מצב מנטלי שעל ידו ובו האדם מבין שמה שאמור לבוא כאירוע עונתי כבר קיים בצורה תמידית" (עמ' 124).
וולפסון ממהר להכיר בהסתיגות המתבקשת מעמדתו: "כמובן שניתן לטעון כנגד העמדה שלי שצריך להבחין בין גאולה פרטית לגאולה כללית."
הרי התפיסה היהודית הקלאסית של ביאת המשיח היא שמדובר בגאולה לאומית לכל הפחות, או אף אוניברסאלית!
"נכון, ונכון גם שבספרות חב"ד, כמו גם בספרות החסידית הכלל, ישנה ההבחנה הזאת. ההבנה שלי היא שההבחנה הזאת בסופו של דבר קורסת, שכל הדיבורים על גאולה לאומית או אוניברסלית, בעיקר בפיו של הרבי, מתקפלים את תוך מה שמכונה בדרך כלל 'גאולה פרטית'. המשיח הופך לשינוי הכרתי, שינוי בדרך ההוויה בעולם.
אגב, כאן גם נכנסת מערכת היחסים המורכבת של הרבי עם מדינת ישראל. זה לא פשוט בכלל, כפי שנוטים לחשוב. כידוע, הרש"ב [רבי שלום דובער שניאורסון, האדמו"ר החמישי של חב"ד – ת.פ.] היה אנטי-ציוני, אם כי כמובן זה היה לפני המלחמה, לפני השואה. אבל זו בהחלט נטייה בחב"ד, ואתה רואה את זה גם אצל האדמו"ר השישי של חב"ד, הריי"צ, שמדבר על כך שלהיות 'בארץ' לא אומר בהכרח להיות פיזית בארץ ישראל, כלומר מדובר יותר במצב תודעתי. ישנן פסקאות רבות אצל רבי מנחם מנדל שניאורסון בהן הוא אומר את אותו דבר.
אנחנו יודעים גם שחב"ד החשיבה את בית הכנסת ובית המדרש של הרבי כבית המקדש הזמני, עד הגאולה.
יותר מזה, כבית המקדש החדש, בית המקדש השלישי. הרבי עצמו מכנה אותו בית המקדש השלישי."
וכל זה לא בירושלים אלא בברוקלין.
"נכון. אם כי יש לדייק: הרבי לא היה אנטי-ציוני, והוא גם היה מעורה ומעורב בנושאים שונים שעמדו על סדר יומה של המדינה, כך שהעניין מורכב. שלא כמו נטורי קרתא או חסידות סאטמר למשל, הוא תמך בקיומה של המדינה, הוא האמין בשובו של עם ישראל לארץ ישראל ולייסוד מחדש של תרבות יהודית הכרוכה בכך, אבל אני חושב שבסופו של דבר התורה המשיחית שלו היתה רחבה הרבה יותר."
אם אתה צודק בכך, הרי שלא רק חוקרים רבים טעו בקשר לתורתו המשיחית של הרבי, אלא שרובם המוחלט של חסידי חב"ד תופסים בצורה שגויה לחלוטין את העניין.
"זה לא מפתיע אותי בכלל."
אבל האם זה לא היה אמור להפתיע את הרבי עצמו? האם הוא לא היה אמור אולי להבהיר את כוונתו לחסידיו?
"אנחנו כמובן לא יודעים מה חשב הרבי, אבל ישנן מספר אינדיקציות, בכללן אותה שיחה ספונטאנית ידועה של אחרי פסח תשנ"א [שיחה לא מתוכננת בה הרבי זעק שחסידיו אינם משתוקקים באמת למשיח, וקבע שהוא עשה כל שהיה יכול, ועל החסידים להמשיך את המאמץ להבאת הגאולה – ת.פ.], שבה הוא מודה שהוא מיואש, שהמסר שלו לא הובן, והוא אומר שאולי אחד או שניים או שלושה מהנוכחים יבינו אותו… אז אם הוא מדבר על התפיסה הקונבנציונלית של המשיח, הרי שאת זה הם כן הבינו! כך שנראה לי שיש כאן סימן שהוא דיבר על משהו אחר."
כלומר היתה תורה אזוטרית מסויימת שהחסידים לא הבינו.
"כן. ואני לא חושב שזה צריך להפתיע אותנו, אם אנחנו מבינים את השקפת העולם של הרבי."
אבל אם כך, למה התעקש הרב שזו אכן תהיה תורה אזוטרית? למה הוא לא פשוט יצא ואמר את כוונתו?
"ייתכן שזה היה יותר מדי עבורו, בהתחשב בתפקיד שהיה לו בקהילה, וגם בהתחשב בדרכי העברת סודות התורה שלהן הוא היה מחוייב. אבל זו שאלה טובה. אני בכל מקרה חושב שהתפקיד שלי כאקדמאי היא לנסות לחדור מבעד לפני השטח."
שום דבר תוקפני
האם קיבלת תגובות מחסידי חב"ד לתזה שלך?
"הספר רק יצא, אבל קיבלתי כמה. בכולן היתה ההדגשה שזו העבודה האקדמית הרצינית הראשונה על הגותו של הרבי, וככזו מתוך הקשר עם ההגות של האדמו"רים הקודמים לו. חלק מהמגיבים נרתעו ממה שאני מציג, וזה מובן. אבל שום דבר תוקפני, לפחות עד כה."
כדי להתעמק בהגותו של הרבי אתה משתמש בספר באסכולת המָדְיאמיקָה ("דרך האמצע") של הפילוסופיה הבודהיסטית, כאשר התובנות הבודהיסטיות על אופי המציאות משמשות לך ככלי להבנתן של אלו של הרבי. ראשית הייתי רוצה לשאול, בצורה פשוטה, למה?
"קודם כל אודה ואומר שמדובר במשהו אישי. מתחילת המסע האינטלקטואלי שלי בחקר המיסטיקה היהודית נשאתי איתי עניין גדול בתרבות וספרות בודהיסטית. אבל מעבר למימד האישי, ככל שהתעמקתי יותר במה שחוקרים מכנים החשיבה ה'אקוסמיסטית' של חב"ד, הרגשתי שהחומר הזה הציע לי עדשה צלולה מאוד דרכה אני יכול להביט על תורת חב"ד. אני כמובן לא מציע שיש קשר היסטורי כלשהו בין השיטות הללו, ולמרות זאת מצאתי במדיאמיקה הגות שמנסה לנסח את התחושה על פיה ה'חומר' ממנו עשוי העולם הוא בסופו של דבר ריקות, ושהדרך המיסטית מטרתה להביא אותנו לראות את הריקות הזאת ולהיות חלק מהריקות הזאת, ואז לראות את כל זה במלאות של כל הקיים. וזה מה שמתרחש בתורתו של הרבי, ולמעשה נמשך החל מהגותו של האדמו"ר הזקן – הרעיון שכאשר אתה מצליח לראות את 'העולם' כ'העלם', אתה מצליח לראות שהעולם הוא ההסתרה של אור אין-סוף, ואז אתה משיג שאין כלל הבחנה בין הפיזי למטאפיזי, החומרי והרוחני. ואולי זה משיב על שאלתך הקודמת בדבר חוסר הבנתם של רוב החסידים. הרי רוב החסידים לא מבינים גם את התורה הזאת של הרבי. היא כלל לא חשובה להם. כך שגם אם חב"ד ממשיכה להתקיים היא לא יכולה עוד לטעון שהיא מגלמת דרך רוחנית-מיסטית."
בהקשר לזה, אתה בספרך לא נכנס לשום אפולוגטיקה באשר לחלק בתורתו של הרבי, על פיו ישנו הבדל מהותי בין יהודים לשאינם יהודים, כך שלמשל רק יהודים יכולים להעפיל אל הגבהים הרוחניים העליונים ביותר. האין ההנחה הזאת חותרת תחת השימוש בתובנות רוחניות מהמסורת הבודהיסטית, שכן מנקודת מבטו של הרבי שום בודהיסט לעולם לא יוכל להבין את מה שהוא מכוון אליו?
"הרבי לעולם כמובן לא היה מסכים להשוות בין תורתו לבין ההגות הבודהיסטית, אבל בנקודה זו הוא לדעתי מוגבל. אני בהחלט מבקר בנושא זה את הרבי. אגב, בחזון המשיחי של הרבי הדברים מורכבים יותר – הרי משום כך חג פורים הוא כל כך משמעותי. משום שבפורים מתרסקות כל ההבחנות בין המן ומרדכי, עמלק וישראל. אבל זה מתקיים רק בצורה אידיאלית, וזו המוגבלות של חב"ד. משום כך אני גם חושב שבסופו של דבר החזון המשיחי של הרבי לא יכול להתממש מבחינתו. מכיוון שאם כולם יגאלו, הרי שתפרצנה המחיצות בין המן למרדכי, וזו תהיה סופה של היהדות. כך שיש כאן סתירה פנימית בתורתו."
אתה לא חושב שיש היררכיה רוחנית בה היהודים עליונים על אלו שאינם.
"לא, אני לא. זה גובה ממני מחיר מסויים לחיות כך, אבל הייתי אומר שזו היתה אחת הנקודות הראשונות, והחשובות ביותר, שבהן חרגתי מהדרך בה חונכתי."
האם הם בכלל חושבים?
המחקר שלך מצטרף כמובן לקורפוס ההולך וגדל, ובקצב מרשים, של גוף הידע האקדמי על היהדות. מה דעתך על המצב הנוכחי של לימודי היהדות באקדמיה?
"היחס שלי לזה הוא מעורב. אני חושב שלימודי היהדות התרחבו מאוד בעשרים שנים האחרונות וכללו בתוכם שדות שונים, כדוגמת סוציולוגיה, ענייני מגדר – כלומר זה כבר לא רק מחקר טקסטואלי. זה כמובן טוב. אבל לעיתים נראה שהתחום עדיין כפוף לפוליטיקה של זהות: רוב החוקרים בתחום הם יהודים, שכותבים אל יהודים, ושמנסים להסביר לעצמם את היותם יהודים. אני כמובן כולל בעניין את עצמי, אבל אני חושב שיש כאן משהו מצומצם, וזו בעיה. מצד שני, יש הרבה ממה לשמוח. התפקיד המשתנה של הנשים הוא דוגמא טובה למשהו משמח מאוד. וכן, למשל, ההשפעה החברתית והתרבותית של המחקר האקדמי על היהדות, שברור שהיא עמוקה."
מהקריאה בספרך בהחלט עולה ההרגשה שאתה מעוניין להשפיע על דרכי המחשבה של הקוראים, לפחות בכל הנוגע לרעיון המשיחי. אתה כותב למשל שיהודים, שומרי מצוות ושאינם, אינם מסוגלים עוד להאמין ברעיון המשיח כפשוטו, ולכן לאסונם גם ויתרו על "האמונה בגאולה אותנטית". מה אתה חושב באופן כללי על מצב הדתיות היהודית כיום? בארה"ב כמובן שניתן למצוא מגוון רחב של "יהדויות", ובכללן התעוררות רוחנית גדולה בקרב היהודים שם.
"ראשית, אני לא ממש רוצה לשפוט את דרכיהם של אחרים, ואם משהו ממלא אותך מבחינה רוחנית, אז מי אני שאמתח ביקורת על כך. אבל אם אני מתבונן בזה מנקודת מבט של מי שגדל בבית אורתודוקסי והקדיש את חייו ללימוד המקורות, עבורי התופעה היא רזה במקצת, ואין באמת נגיעה בנושאים המהותיים. למשל על מה שדיברנו לפני כן: האם ניתן לקיים יהדות שרואה את הלא-יהודי כשווה לחלוטין ליהודי, ויחד עם זאת לשמר את לוז הרוחניות היהודית? השאלה היא על מה אנשים חושבים כאשר הם עורכים קידוש ביום שישי בערב – או האם הם בכלל חושבים על משהו? אולי הם רק ממלמלים את המילים."
מצד שני, יהודים שלוקחים חלק במה שנקרא ה-Jewish Renewal עוסקים בדיוק במה שהרבי היה מתאר כלוז הרוחניות היהודית, דהיינו עבודה פנימית שמטרתה להביא לטרנספורמציה תודעתית.
"זה נכון, וכמובן שהרב זלמן שכטר שלומי הוא דוגמא חשובה למעין מורה רוחני שכזה, והוא יוצא חב"ד. אתה צודק, אבל אני עדיין אשאל עד איזו נקודה הדרך הזאת תלך. מה משמעותה של תודעה משוחררת, או מוארת, בתוך מסגרת יהודית? איך המסגרת היהודית יכולה לתמוך בה, או לחילופין איך היא יכולה לתמוך במסגרת היהודית? אלו שאלות קשות, ואין לי את התשובות להן."
[פורסם במוסף "שבת" של "מקור ראשון", ביום שישי, 8.1.10. כזכור אני עצמי כתבתי לא מזמן מאמר מוער על תודעתו המשיחית של הרבי מליובאוויטש, בו ניסיתי להראות שהרבי האמין שהוא המשיח העומד להתגלות.]
לולאת האל 
הם מסתמכים על הגמרא האומרת שהמשיח לא חייב לבוא מהחיים.הוא יכול לבוא גם מהמתים.
http://video.chabad.info/newvideo/video.php?id=864
האם משיח יכול לבוא מן המתים?
המשיח כמצב תודעתי.
אהבתיאהבתי
ראיון מרתק. שאלות מעולות.
הוא מגיע להרצות אצלנו באביב ואני רואה שגם אם אני לא עובד על התחום שלו יהיה לנו על מה לדבר. הצלחת להעביר את האדם ולא רק את רעיונותיו המרתקים.
אהבתיאהבתי
אחלה מאמר, אחלה ראיון…
אהבתיאהבתי
הנקרא "השביעי" שדווקא טוען שהרבי מליובאביץ' רמז לכך שהוא המשיח ממש משנות כהונתו הראשונות – מהשיחה הראשונה שנתן
הייתי מכנה את דבריו של וולפסון
nice try
אהבתיאהבתי
הערות:
– הרבי אומנם מדבר על גילוי נקודת המשיח שבכל יהודי שהיא ה"יחידה שבנפש". כאשר העבודה לגילוי זה היא קבלת פני משיח, היינו, פקיחת העינים (ע"י לימוד עניני גאולה בתורה) שמשיח פועל בעולם (מכיוון שנמצאים כבר בימות המשיח (אמירת הרבי בי"ט כסלו תשנ"ב) ולכן זו היא העבודה שהיא השער לכל יתר המבצעים של הרבי) .
– כל זה אינו סותר את התיחסות הרבי לפסק דין הרמבם (והפסיקה בכלל בתורת ישראל) שמשיח בשר ודם כלשונו בהלכות מלכים: "יעמוד מלך מבית דוד..".
– הרבי בשיחותיו (בעיקר ב-תשנ"א/ב , למשל – "בית רבינו שבבבל") מצביע (בעדינות אך בפירוש) על עצמו כמלך המשיח.
לסיכום: וולפסון צודק בנושא מצב אישי תודעתי – עבודת המידות בגאולה מתחלפת בשלבים בעבודת המוחין (מוחין בשביל המוחין ולא בשביל המידות) כיבוש העמים קיני קניזי וקדמוני (מוחין) בנוסף לשבע המידות / העמים, אך זו תמונה חלקית בלבד ללא כל סתירה לגאולה הכללית שאינה בסתירה לתורת ישראל, להיפך.
נ.ב. לדעת הרבה מאמינים – הרבי חי. כפי הגמרא "יעקב אבינו לא מת". אך גם אם נאמר שמת – אין בטענה שהוא המשיח סתירה לתורת ישראל. לגבי המצב – נהרג (ששונה מ"מת") אומר הרמבם שבאם נהרג נודע שהוא לא…
אהבתיאהבתי
אני רואה שאתה מזכיר את "השביעי" – א"כ, הערתי מיותרת
אהבתיאהבתי
תודה תומר
אהבתיאהבתי
ואני רואה שגם אתה מזכיר את השיחה הראשונה שלו – אז בכלל יצאתי טמבל
אהבתיאהבתי
גם וולפסון מזכיר את השיחה הראשונה ומפענח הרבה את ענין השביעי–לדעתו השביעי מביא אותנו לשמיני והשמיני הוא המשיח או ביתר דיוק השמיני שבתוך השמיני
הייתי מכנה את תגובתו שך דוד
nice try
אהבתיאהבתי
שלום
את המילה "התמרה", בתרגום כותרת ספרו של ולפזון, יש לשנות למילה "תיקון". כלומר מדובר בתיקון מיסטי. אם הסיבה להצעתי אינה ברורה אזי אין ביכולתי להסבירה
תודה עבור זמנך
אהבתיאהבתי
רני,
באמת התלבטתי איך לתרגם revision. בחרתי בהתמרה כי מדובר גם בטרנספורמציה מיסטית של תודעותיהם של הנגאלים, ולכן זה גם משחק על זה, כפי שבמקור ה-revision היא גם ראייה מחדש של משהו, כלומר של העולם (שמסתבר שהוא האלוהות עצמה). למה את חושבת ש"תיקון" מתאים יותר?
אהבתיאהבתי
תומר, נפלת טוב ב"השגחה פרטית":
היום, הוא יום ההילולא של אדמו"ר הזקן
כ"ד טבת
אהבתיאהבתי
מישהו חייב להכיר לוולפסון את הרב שג"ר.
אהבתיאהבתי
שתי הערות קצרות:
א) הרעיון שביאת המשיח הוא קודם כל שינוי התודעה האנושית הוא ישן נושן. יש לו רמזים בתנ"ך, דיבורים גלויים יותר בחז"ל ובנסתר, ודברים מפורשים ממש בגר"א ותלמידיו, ובחסידות בכלל, ובראי"ה בלי סוף. הדעה הרווחת היא שמהלך עיקרי זה מצטרף גם למנהיגות כזו, ולא רק שינוי רוחני קוסמי. (הייתי מדייק יותר- כולם מדברים על שינוי תודעה אנושי ובעקבות כך שינוי אוניברסלי וקוסמי, ובקצה גם מנהיג כזה). יש בבחז"ל גם דעה של הלל(לא הלל הנשיא), ש'אין להם משיח לישראל',דעה שנדחית על ידי חבריו, והראי"ה סובר שמדובר בדעה הסוברת שאין משיח כפרסונה, אלא כשינוי קוסמי ותודעתי. הוא עצמו סובר כדעה הרווחת, אך עניין הפרסונה באמת רק בקצה ולא העיקר.
תנועת חב"ד הקלאסית היא יוצאת דופן בדגש הטוטאלי על הפרסונה, כאילו ינחת מהשמים ויעשה הוקוס פוקוס. בעיניי אגב, זה ממש מגוחך, זה נגד השכל הישר, ורוב מקורות היהדות בעניין.
ב) ביחס לכוונות הרבי, עם כל הכבוד לחוקר הזה, אני סומך יותר על תלמידיו הישירים, אלה שישבו אצלו שנים על גבי שנים. חזק יותר מכל מחקר של כתבים. אגב, תלמידו המובהק וה'חוזר' שלו, זה שממשיך את הישיבה ב770, הרב יואל קאהן, יוצא נגד ה'משיחיסטים', בצורה חריפה ביותר, אומר שחב"ד זה חכמה ולא טיפשות, ולא יעלה על הדעת אחרי מותו לומר שהוא משיח.
אהבתיאהבתי
נכון שהיתה דעה שהגאולה כרוכה בשינוי תודעתי אפילו אצל הנביאים, אבל באופן כללי התקבלה הדעה שהגאולה היא ריבונות מדינית בהנהגת משיח בן דוד. בר כוכבא, למשל, נחשב למשיח, ואתה יודע גם על ידי מי. כך שכאשר אבולעפיה אומר את זה במאה ה-13 זה בכל זאת חידוש, ולא לחינם הוא לא ממש היה מקובל בחוגי המקובלים דאז, בלשון המעטה.
בקשר לרב קהאן (או כהן), אני לא חושב שהוא יוצא נגד המשיחיסטים. אין בכלל יותר מדי אנטי-משיחיסטים בחב"ד, ילד יספרם. כל חב"ד הם ברמות שונות של אמונה שהרבי הוא המשיח. אל תתן לתעמולה שמפיצים כלפי חוץ להטעות אותך.
והנה, חיפוש קל בגוגל העלה את הראיון הבא:
http://www.shturem.net/index.php?section=news&id=6587
וממנו השו"ת הבאות עם הרב כהן:
"הרבי מליובוויטש נסתלק לפני 12 שנה, חצי דור עבר – אנחנו הדור של הרבי או שזה כבר דור אחר?
אנחנו בדור של הרבי במאה אחוז.
הכוונה שהרבי עוד אתנו במידה מסויימת?
לא במידה מסויימת, אלא לגמרי."
אהבתיאהבתי
אני כתבתי שתי הערות בהן אני חוזר ממה שכתבתי בענין קראוס.
עם זאת, נראה לי שתומר עצמו בשאלותיו לוולפסון רמז בצורה עבה לכך שהתורה שוולפסון מייחס לרבי הייתה כל כך סודית שאף אחד מהחסידים לא הבין אותה, הרבי עצמו, כנראה, לא הבין אותה (אולי כי הוא לא ידע בוהיזם?). רק וולפסון כנראה הצליח לעשות פסיכואנאליזה לרבי כדי לדלות את תורתו מתוך תת המודע שלו.
במילים אחרות, כפי שמארתי,
nice try
וליהל
הרב שג"ר נפטר לפני שלוש שנים.
וחבל על דאבדין דלא משתכחין
אהבתיאהבתי
חבל שאתה כותב בעניינים שבהם אינך בטוח, כי כך אתה פשוט קופץ למסקנות מטעות. תלמד מה זה עצמות ומהות בחב"ד, מה זה מקיף וממלא, מה זה אין עוד מלבדו דהיינו אין עוד כפשוטו, ואחר כך נדבר.
אהבתיאהבתי
התיזה של וולפסון אינה מבוססת לגמרי על פסיכואנאליזה אלא על פענוח של תורת חב"ד
סביר שלא קראת הספר ועד שקראת כדאי לשמור דברי חז"ל: שתיקה סייג לחכמה
אהבתיאהבתי
א. אתה צודק – אני לא מומחה לתורת חבד. זאת על אף כי שמעתי כמה וכמה שיעורים מפי הרב ווכטער מקרית מלאכי – הוא אחד ה"משפיעים" החשובים פה בארץ ישראל – שיעורים שהוא מסר לבני תורה – כך שאמנם אינני מומחה אבל מושגים כגון אלו שהזכרת אני מכיר – גם ביטול היש, וגם מרכבה לשכינה/לס"א וכן הלאה
ומכיוון שגם לא קראתי את ספרו של וולפסון (עליו אני לראשונה קראתי היום פה)
אז ממילא אינני במצב בו אוכל באופן מלומד להתפלמס על התיזה שהוא מעלה
ב. עם זאת, החיים שלנו הרי קצרים וישנן הרבה נקודות מבט, השקפות ודעות בעולם ואין חיי אדם מספיקים להקיף את כולן – אף אם אדם זה פטור מכל טרדות הפרנסה וכל שכן אם לאו.
לכן, אנו נאלצים לעתים קרובות (מידי) לחרוץ שיפוט על דעות שאנו פוגשים בהן גם ללא צלילה לעומק הדיון – ע"פ מראית העין בלבד.
עבורי, העובדה שאף חסיד חב"ד לא טוען את מה שוולפסון טוען, העובדה שאף חוקר אקדמאי מפורסם של חב"ד (ואני מכיר כמה – לא סתם הזכרתי את קראוס) לא טוען ככה יחד עם העובדה שהרבי לא טען זאת אף פעם מפורשות (כפי שוולפסון מודה) – זאת אף אל פי שהוא הכיר (כך אני מקווה) את קהל היעד שלו ויכול היה לשער איך אימרותיו תפורשנה.
כל זאת מטיל בספק גדול את התיזה שוולפסון מעלה. מכיוון שאינני עושה דוקטוראט על חב"ד (וגם אינני מתכוון כרגע לעשות אחד )
אז סביר להניח שאני גם לא אגיע לקרוא את הספר עצמו. ולכן עד אז אין לי אלא לפתור את הרעיון בביטול. אם ארצה אי פעם ממש לנהל עמו פולמוס
(למה לי?)
אז כמובן אקרא את הספר ואתעמק בראיות שהוא מביא לדבריו
אהבתיאהבתי
אל תקרא את הספר של וולפסון. פשוט תקרא את מה
שהרבי אמר במשפטים הבאים:
ובוא נשאל את עצמנו איך יכול להיות שהגאולה כבר כאן
(אלא אם כן מדובר בשינוי תודעתי)
כי הוא עדיין לא התגלה גם למי שאוחזים בגישה המשיחיסטית.
משיחות ש"פ משפטים, ז"ך שבט, מבה"ח א' ה'תשנ'ב הנה זה (מלך המשיח) בה", החל מהפס"ד של מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו שמכבר נשלמו מעשינו ועבדותנו דמשך זמן הגלות ומוכנים כבר לקבלת פני משיח צדקנו, וכן הפס"ד של הרבנים ומורי-הוראה בישראל שהגיע זמן הגאולה
ליל ב' פ' לך לך, ו' מרחשון ה'תשנ"ב. …פס"ד התורה, כפי שפוסקים הרבנים שכבר "כלו כל הקיצון", וכבר הגיע הזמן של הגאולה האמיתית והשלימה
אהבתיאהבתי
א. אם לא קראת הספר ואין כוונתך לקוראו איך אתה יודע שאין חסיד בחב"ד טוען מה שוולפסון טוען
הקשר עם בודהיזם אינו העיקר של הספר ומה שחשוב בהשוואה זו הוא רק שנותנת לבוש אחר אך הוא רק לבוש
ב. שאקדמאי מפורסם לא טען מה שוולפסון טען אין הוכחה לכלום. כל חוקר מפרש התופעה ממבט ראיה אחר.
ג. כדי להבין דבריו של וולפסון ומה שהוא טוען לגבי הרבי אתה צריך לדעת איך הוא מסביר ענין של סוד ,
ד. לעניות דעתי יש חסידי חב"ד שמסבירים את תורתו של הרבי באופן מקביל לדרכו של וולפסון אך אם משתמשים בלבושים אחרים להביע את הדברים.
אהבתיאהבתי
(אני אגב שמח לנהל איתך את הדיון הזה – אך אם נמאס לך תגיד לי – אני נוטה להיות נאז'ס לפעמים – כמו סוקראטס בשעתו – אלא שאינני רוצה לגמור כמוהו)
אם רצונך להתמקד בשתי המשפטים הקצרים שהבאת ובהם בלבד אז דווקא אין לי שום בעיה להתייחס אליהם.
"הגיע זמן הגאולה"
בפשטות (וכך מבינים לרוב החבדניקים וגם סתם יהודים טובים) פירושו שהזמן הגיע ואוטוטו נראה גאולה
עכשיו, אפשר אולי להקשות – מה נפשך , אם זמן
t
הוא כבר זמן הגאולה אז ממילא
בזמן
t
הביטוי האינדקסיקאלי
"אוטוטו"
מציין זמן
t'
המאוחר מזמן
t
ואם כך אז יש פה סתירה.
אז על הקושיה הזאת, שמתאים לפילוסוף אנאליטי לשאול, אענה בשם אסכולת אוקספורד/פילוסופיית השפה הטבעית/הפילוסופיה הלינגוויסטית כך
:
הביטוי "הגיע הזמן" בשפה הטבעית איננו מציין את הזמן
t
בו ביטוי זה נאמר אלא טווח זמנים הסמוך לזמן זה – טווח אשר גודלו תלוי כמובן בהקשר בו נאמרים הדברים – לא ראי הביטוי
"הגיע הזמן לקום לעבודה"
– טווח של כמה דקות
כראי
"הגיע הזמן לעשות ילד"
טווח של כמה חודשים
כראי
"הגיע הזמן שמשיח יבוא"
טווח של כמה אלפי שנים
אני מקווה ששיעשעתי אותך קצת וגם אולי הראיתי שה"דיוק" שאתה רוצה ללמוד מהמשפט הראשון שציטטת איננו מחוייב המציאות
(בקשר לשאר הביטויים באותו משפט אפשר לעשות אותה הפרוצדורה)
לגבי המשפט השני שאתה מביא
אותו הסיפור
אהבתיאהבתי
ב1992 הרבי אמר שהוא עשה ככל שיכל להביא את המשיח ועכשיו הסתיימו כל העבודות והבירורים וכל מה שנשאר הוא רק לפקוח את העיניים.אמירה כזו היא קצת מעבר לכך שהגאולה מחכה מעבר לפינה אלא מרמזת על מצב נוכחי.
כמו כן כפי שוולפסון טען הרבי אמר לחסידיו, בשעה שהיו עסוקים בלהפיץ ענייני משיח וגאולה במרץ בלתי נלאה, שהם עדיין לא מבינים אותו רק אולי שלושה אנשים. מכאן שייתכן שרמז שלמרות שלכאורה כולם "הבינו" אותו, אף אחד לא הבין אותו באמת.
אהבתיאהבתי
שלום שוב!
בענין ה
"לפקוח את העיניים"
–
הרי לא שללתי את הרעיון
(וגם מגוכח היה לשוללו)
שביאת המשיח בתורת חב"ד אמורה להיות מלווה בשינוי תודעתי. יתר על כן, שינוי תודעתי זה הכרחי כדי שתיהיה ביאת המשיח: "אימתי כאתי מר? לכשיפוצו מעיינותיך החוצה!" זאת אף אחד לא יכחיש. כל הדיון שלנו כמובן נסוב על השאלה האם זה סביר שהרבי האחרון התכוון לכך שביאת המשיח היא היא השינוי התודעתי ותו לו.
בענין
"כל מה שנותר"
אז שוב, נראה לי שאתה רומז לפירוש אפשרי אך בלתי הכרחי (לדעתי) וגם בלתי סביר (לדעתי) שלפקוח את העייניים זהה לביאת המשיח
ולי לא נראה כך – בייחוד, שכפי שאמרתי, אף אחד אחר לא פירש כך והרבי לא טרח להבהיר עצמו
ואני שואל: איך הרבי רצה שיהיה שינוי תודעתי אם הוא ידע שחסידיו אינם מבינים אותו?
האם הוא לא הכיר את קהל היעד שלו?
לי נראה ש"לפקוח את העיניים" היא הפעולה הנדרשת מחסידיו – עתה כשהוא עשה את שלו
כמובן שעצם ההנחה שפקיחת העיניים תחולל שינוי בעולם קשורה למטאפיזיקה האקוסמיסטית-אידיאליסטית של חב"ד אך לכאורה איננה שוללת שאחרי פקיחת העיניים המציאות הארצית-פוליטית-שלטונית תשתנה אף היא
טוב, האמת היא שחב"ד לא ממש עקביים בנושא הזה של ביטול היש – במיוחד לא החב"דניקים מהשורה…
אבל זה היה בדרך אגב…
בענין מה שהרבי אמר שאף אחד לא מבין אותו
(אגב, הגל והרב קוק וויטגנשטיין גם הם טענו זאת)
אולי באמת אף אחד לא הבין אותו, אך אין זה מצדיק לטפול עליו כל מה שנראה לנו שהוא
"רמז"
אליו
אולי כדאי להשהות שיפוט בנושאים שאין אנו יכולים לברר?
ובכל אופן, אין זה מצדיק את התיזה הספציפית של וולפסון
כמו שאמר ריצ'רד פיינמאן על פולחני המטען הפולינזיים
"זה שאין לכם אמצעים אחרים לבנות מטוסים לא אומר שהאמצעים הללו אכן יעבדו"
אגב, הערתי האחרונה גם תקיפה (לענ"ד) גם לגבי האסכולה האיזוטריסטית בפרשנות הרמב"ם
אז נכון שהרמבם עצמו כותב בתחילת מו"נ שהוא בכוונה כותב דברים לא נכונים כדי לבלבל את הבלתי ראוי – זה באמת מציב בעיה בפני הפרשנים שלו. אך לא נפטור בעיה זאת בכך שנייחס לו כל מיני כוונות מיסתוריות שאנו המצאנו ובכל מקום בו הוא כותב הפוך נטען שהנה, כאן הוא כותב היפך מדעתו…
ניזכר שניה בפופר קשישא – כל מה שהוא דרש היה שהמדען ישאל עצמו:
תחת אילו תנאים אודה בכך שהתיאוריה שלי שקרית?
תיאוריה הבנויה כמו אלו של האזוטריסטיקנים
(בקרב פרשני הרמב"ם – וגם וולפסון הוא איזוטריסטיקן בפירושו לרבי )
היא חסינה מביקורת ולכן לא שווה הרבה….
אהבתיאהבתי
אתה מעלה טענות מעניינות וצודקות מאוד.
הנושא די מסובך ולצערי אין לי זמן כרגע לענות בהרחבה. אבל בקיצור
השיחות האחרונות של הרבי מלאות בסתירות רבות- מצד אחד הוא ממש רמז שהוא המשיח ומצד שני הוא הבהיר שהגאולה כבר שם והכל כבר הושלם והסביר את הגאולה במושגים של שינוי מודעות מוחלט- בצורה שסתרה לא רק את מה שהיה מקובל ביהדות לגבי ימות המשיח אלא כללה תפיסה חדשה לחלוטין של אלוהים בעצמו שלו התפרסמה ע"י אחר שאיננו ענק בתורה הייתה נחשבת ביהדות הנורמטיבית ככפירה או זרה ליהדות. כקליפה המכסה על הפרי, רבים פספסו את התיאלוגיה המהפכנית של הרבי וכן את מה שוולפסון רואה כרמזיו לגבי ימות המשיח כמצב תודעתי וראו רק את הקליפה- את החרדיות שלו ושל חסידיו ומנהגים אלו ואחרים
בכל מקרה, ייתכן שהוא האמין שהגאולה היא מצב תודעתי אבל חסידיו נחספו בלהט פולחן האישיות והוא נפטר בלי שיבינו את דבריו.
בכל מקרה, בחזרה לטענתך המקורית- אתה צודק לחלוטין ואין הוכחות חד משמעיות שהרבי התכוון לגאולה כשינוי במודעות. אבל אם תלמד את השיחות האחרונות שלו לעומק וכמה מאמרים מהשנים האחרונות תראה שהרבי לימד תורות רדיקליות לחלוטין בפני חסידיו לגבי אלוהים והגאולה, והם ממש לא קלטו את מה שהוא אמר
אז בהשוואה לרדיקליות של תפיסתו החדשנית את הבורא שמעמידה אותו באותה שורה עם שפינוזה (שאותו נידו, בל נישכ), חידוש אחר שאומר שהגאולה היא פה ומחייבת שינוי מודעות מחווירה לעומתה
אם תלמד את שיחות מסוימות של הרבי תראה שהאלוהים של הרבי שונה לחלוטין מהאלוהים המוכר וממילא השאלה האם הוא ראה עצמו כמשיח או את הגאולה כשלב אימפרסונלי כבר פחות חשובה.
.
לגבי הרמב"ם- אינני בקיא
אהבתיאהבתי
כמובן שהתבדחתי כשדיברתי על הפסיכואנאליזה והבוזהיזם
בדיוק כמו שהתבדחתי לגבי
אוטוטו=t`
לגבי חסידי חבד, כפי שכתבתי – אני מכיר כמה וכמה מסוגים שונים
(משיחיסטים ובלתי משיחיסטים)
אז נכון שלא עשיתי סקירה של דעותיו של כל חסיד חבד באשר הוא אבל אם יש כזה המבין את הרבי כמו וולפסון – אז כנראה הוא שומר זאת בסוד גדול
הרי אפילו הרב סופר מכונה "כוייפער" אז אחד כזה
אוי ואבוי מה שיעשו לו
ישנם 7 זרמים עיקריים בחבד לפי מלך יפה
1. ה"כפירה" – הטוענים שהרבי היה המשיח שבדור והדור לא היה ראוי לבואו ולכן הוא נפטר ועכשיו ישנו משיח אחר
2. "דטרויט" –
הטוענים שהרבי אמנם משיח אבל מתנגדים נחרצות לעיסוק בכך ומתחמקים כשישאלו על כך
3. האנטי-משיחיסטים הרגילים, המיינסטרימיים, הטוענים שהרבי הוא אמנם משיח אבל זה לא עיקר הדגש בעבודת ה' שלהם. גם מתנגדים לעיסוק יתר בכך
4. המשיחיסטים הרגילים – הצועקים יחי אדונינו – אלו שאנו רגילים לראות ברחובות – הם דווקא מיעוט בחב"ד – אבל מיעוט משמעותי וגדול
5. ה"בוראינוניקים" המוסיפים "בוראינו" לפורמולה
"יחי אדונינו"
–
הם גם סוגדים למים של המקווה שהרבי טבל בו, שמים את התמונה שלו ב
"מזרח"
,
בקיצור, מתפללים אליו.
6. צפתים – הבוראינוניקים מצפת שמדגישים ביתר שאת את היות הרבי אלוהים
7. ברנס – אחד מטורלל עם קומץ חסידים שפירסם תמונת ענק בניו-יורק-טיימס בו כתב
"הרבי – אלוהים – אם לא למעלה מכך"
או משהו כזה
הוא גם שם תמונת ענק של הרבי בכניסה לצפת עם הכותרת
"אלוהים"
כך – פשוט
הוא גם דרס למוות את הרב של העיר צפת
(אגב, חבדניק משיחיסט בעצמו)
ויצא מאד בזול – מה שהוליד את השמועה שהוא פרובוקאטור של השב"כ
זהו
אין זרם הטוען את מה שוולפסון טוען
אהבתיאהבתי
אכן יש כזה אדם ברנס (לצערנו כיום במוסד סגור) כל שאר מה שכתבת מ5 ואילך פשוט המצאה ולשון הרע, בנוגע לפועל רוב החבדניקים ככולם מאמינים שהרבי מלך המשיח ללא ספק עם זאת יש לכולם קושי עם המצב, ולזה הפיתרון למצב הוא על פי מה שהרבי מלמד (ראוי לציין שהפיתרון הוא לא רק לחסידי חבד) להכנס למצב של גאולה פרטית וזאת עי לימוד תורת החסידות ועיניני גאולה ומשיח בשופי ובאופן של הבנה והשגה. ראוי לציין שהרבי מצהיר שאי אפשר שדברי אלוקים חיים לא יפעלות את פעולתם, ובמילים שלנו חסידות משנה את האדם וזה בדוק , רק צריך לצאת מאזור הנוחות ולהתחיל קצת קצת בשורת טובות ומשיח עכשיו
אהבתיאהבתי
ברנס הוא מקרה קיצוני של אדם לא שפוי. הרב שנדרס לא נפטר מכך, אלא מבעיות לב וכמה שנים אח"כ. אמנם ברנס קירב את קיצו, לצערנו.
אהבתיאהבתי
לילה טוב וחלומות פז!
אהבתיאהבתי
שוב אתה פוסק על מה שוולפסון טוען לפני שקראת ספרו ואכן שפוט שלך לא שוה הרבה והגיע הזמן לסתום את הפה
תקרא את הספר ואם אין לך ענין לקוראו תעזוב את הענין ותהיה בריא
זו ההערה האחרונה שלי
אהבתיאהבתי
בפורום ספרים וסופרים הקפיצו את האשכול הישן על מאמר באשר לבאתי לגני. יש שם קישור למאמר אנגלי:
http://lubavitch.com/news/article/2028056/Book-Review-Revealing-the-Secrets-An-Academic-Explores-The-Rebbe-s-Teachings.html?ixcollect=688
הקיצור, אין לי כוח לקרוא את האנגלית ללא המלצה ממך. מה דעתך על המאמר?
אהבתיאהבתי
המאמר לא רע, הייתי קורא אותו, אם הספר של וולפסון מעניין אותך. הכותב לא ממש מתעסק בניסיון לקבל או להפריך את תזה המרכזית של וולפסון בספרו, אלא בעיקר כותב על דרכי עבודתו של וולפסון, על עומק חקירתו, אופיה, והשימוש בבודהיזם כדי להבין את הרבי (הוא משבח את הראשונים ומסתייג מהעניין האחרון).
אהבתיאהבתי
הדיון על ספרו של וולפסון הוא חיובי וכמובן לגיטימי, אך אבקש לדבר לגופו של עניין ולא לגופו של אדם. מטעמי הלבנת פנים ולשון הרע אחרוג ממנהגי ואמחק כל תגובה שמנתחת את החוקר ולא את עבודתו.
אהבתיאהבתי
שים לב שעד כה הדיון ביני, בינך ובין נעם התנהל בנימוס ובחביבות.
אתמהה כי בחרת להעכיר את האווירה על ידי הביטוי
"לסתום את הפה"
אני את שהיה לי לומר כבר פרשתי ואין לי מה להוסיף ממילא.
לך יש תמיד בחירה לא לקרוא את מה שנאמר ו/או לא להשתתף בדיון.
אהבתיאהבתי
לגבי טענתך מדוע הרבי לא אמר לתלמידיו בפירוש שהגאולה היא מצב תודעתי. אין לי תשובה לכך מלבד העובדה שזה היה יוצר שבירת כלים ענקית וספק אם היו מבינים אותו באמת. כמו כן הוא לא יכל לומר בפירוש דברים שחורגים מההלכה המסורתית.
עם זאת, מי שהיה לומד את הרבי לעומק היה מגיע למסקנה ש-
ארץ ישראל התפשטה כבר לכל הארצות, וארצות הברית יכולה להיות באותה רמה של ארץ ישראל אם עושים שם עבודה רוחנית
770 הוא בית המקדש
שבבל
ואפילו בית המקדש השלישי
המשיח נמצא כבר ב770 ואומר לכולם שהגיע זמן גאולתכם
הגאולה כבר פה, ואין עוד טעם לעשות הכנות או לנסות לזרז את בואו. צריך רק לראות את העולם בראייה של גאולה.
ימות המשיח הגיעו והגאולה האמיתית והשלימה קיימת במלואה, (זאת אומרת הרבי לא צריך להעלות את כל היהודים לארץ ישראל או להתגלות )רק צריך לראות את זה
ואז הסתלק הרבי
.
לכן וולפסון טוען שהרבי העמיד את תלמידיו בפני סתירות מהותיות שמי שהיה נחשף אליהם לעומק היה מבין
שבעצם הוא רצה להביא את תלמידיו למודעות של משיח
אהבתיאהבתי
ברצוני להתמקד בשני דברים שאמרת:
אתה כובת מחד ש
" [האימרה שהגאולה היא ברמת התודעה בלבד]
היה יוצר שבירת כלים ענקית וספק אם היו מבינים אותו באמת. כמו כן הוא לא יכל לומר בפירוש דברים שחורגים מההלכה המסורתית.
"
מאידך אתה כותב שלדעת הרבי
"הגאולה כבר פה, ואין עוד טעם לעשות הכנות או לנסות לזרז את בואו. צריך רק לראות את העולם בראייה של גאולה.
ימות המשיח הגיעו והגאולה האמיתית והשלימה קיימת במלואה"
והלא ישנה סתירה דיי בולטת בין שתי האמירות הללו:
אם אפילו חסידיו של הרבי (וכל שכן שאר היהדות האורתודוקסית) אינם בשלים לקבל את המסר המהפכני שהרבי רוצה להנחיל להם, באיזה מובן הגיע זמן הגאולה?
נ.ב. אני מודה לך על כך שאתה מקיים עמי דיון מנומס ועניני. לצערינו, אלו הם מאפיינים שלרוב נעדרים מדיונים …
אהבתיאהבתי
בכיף.
זו בדיוק הנקודה. הרבי לא אמר שכל התחזיות המסורתיות לגבי הגאולה לא יתממשו. אבל הוא כן אמר שתורתו של המשיח היא עיקר הגאולה ושמה את כל שאר הענינים בצל. הוא גם אמר שהגאולה כבר כאן. כמו כן הוא רמז על עצמו שהוא המשיח. מכאן שמי שילמד את כתביו לעומק, יראה שרוב החסידים לא מבינים כלל את הפירוש הפוסטמודרני של הרבי לגבי מהות הגאולה. אבל אם תעיין באתר הזה למשל שמביא ציטוטים מתורתו של משיח תראה עד כמה הוא היה מהפכן
http://www.geulanovelties.com/point12.html
אהבתיאהבתי
מכיוון שהוא מראה כיצד אלה שלקחו את דברי הרבי ברצינות נהפכו למעשה לשבתאים מודרנים שלא מאמינים בקיום המצוות ואומרים שהרבי הוא עצמות ומהות.
http://www.geulanovelties.com/
אהבתיאהבתי
יש בקושי עשרה אנשים בחב"ד שהם סוג של "שבתאים", ולמעשה גם הם אינם שפויים כלל. בחב"ד יש עשרות אלפים חסידים שפויים ואתה מביא לי ראיה מכמה משוגעים כמו ברנס מצפת?. פחחח.
בנוגע לדבריו של אלעזר מנחם מן שך נגד חב"ד: עצם שימושו של שך במונח האנכרוניסטי "כת" כלפי חסידי חב"ד, מונח שלקוח מהטרמינולוגיה האנטי-חסידית מלפני 200 שנה, מראה על שנאתו הליטאית [אותה ינק מחלב אמו בליטא] ודעותיו הקדומות כלפי חב"ד [שהושפעו גם מאהרן קוטלר, שונא חב"ד נוסף שהיה מאוד מקורב אליו]. גם התנגדותו ללימוד התניא, מראה על שנאתו לחב"ד. שנאה זו הבאה מחמת קנאה, אין לה תרופה. שך דיבר על כך שהרבי מלובביץ' למד באוניברסיטה, אך האם לא ידע שה"ערוך לנר", הרש"ר הירש, ר' עזריאל הילדסהיימר, רד"צ הופמן, ועוד רבים מגדולי ישאל למדו באוניברסיטאות?
ועוד דבר: שך הסתיר את העובדה המביכה שאשתו גוטל שך לא כיסתה את ראשה לאחר נישואיה ולמדה רפואה באוניברסיטת מוסקבה, ואף שימשה כסייעת לרופא-גבר [אכן, נכדיו של שך שיצאו בשאלה הם בגדר אוכלי שפנים וחזירים כהגדרת סבם]… ובצביעות אופיינית התלונן על כך שבחב"ד לא ישנים בסוכה [למנהג חב"ד יש צידוקים הלכתיים רבים כמובא בחבדפדיה בערך "שינה בסוכה"] בבחינת עשָו השואל למה לא מעשרים את המלח, אך עוסק בשפיכות דמים [ושך שפך את דמם של הרבנים חיים גריינימן, בנימין זילבר, דב לנדא, כל חסידי חב"ד, הלב שמחה מגור, ר' דוד פוברסקי, עובדיה יוסף והרשימה ארוכה כאורך הגלות. עם מי הוא לא הסתכסך, רבין היה קורא לו "שך המשכשך", ואני קורא לו "שך המסכסך"…]
אהבתיאהבתי
מענין למי האתר הזה משוייך – בטוח לא לאף פלג בחב"ד עצמה
(לצערי לא מצאתי באתר את המדור
"מי אנחנו"
הנהוג באתרים מאין זה…)
תודה על הקישור – אני אעיין בו ביתר פירוט בהזדמנות.
אני מאז ומתמיד טוען שהחסידות (לא רק חב"ד) בהיסטוריה שלה דיי חוזרת על ההיסטוריה של הנצרות הקדומה – רק בקצב שונה
:
הן מבחינת קהל היעד המקורי
(פשוטי העם הבלתי מלומדים והבלתי אדוקים מבחינה הלכתית)
הן מבחינת קהל היעד השניוני
(כל האומות – תונעת בני נח, למשל)
הן מבחינת הדרישות המוסריות הבלתי ריאליסטיות
(התדבקת בשכינה? מוטב. ואם לאו, הרי אתה מרכבה לסטרא אחרא)
הן מבחינת פולחן הצדיק בתחלופה למילוי הדרישות המוסריות המוגזמות
הן מבחינת ההאלהה של הצדיק
(פעם הרב וועכטער נשאל אם צריך להדבק ברבי או בקב"ה והוא ענה שזה היינו הך. כשנשאל מדוע זה היינו הך, ענה שהרי מלוא כל הארץ כבודו, אין עוד מלבדו וכו וכשנשאל מדוע איפוא להדיבק דווקא בצדיק. הרי גם אפשר באותה מידה להידבק ביוסי השכן אז הוא ענה שיוסי הוא אצבע קטנה של הקב"ה והרבי הוא הראש.
כמו שאמרתי חב"ד אינם עקביים כל כך בענין הזה
של ביטול היש
כמו כן, הרבי תמיד התייחס לחותנו כבחינת אין סוף…)
והן מבחינת הפטישיזם החסידי – והחסידות שונה בזאת מכל היהדות כולה מאז חורבן הבית
(הטיש החסידי מקביל לקומוניון הנוצרי, ה"אוהל" החסידי מקביל לרליקוויות הנוצריות, וכן שאר פולחני החפצים.
ראיתי פעם מודעה בה הודיעו בחגיגיות שהגלימה של רבי כלשהו באה לביקור בעיר וכל הרוצים להתברך ממנה מוזמנים
פעם גם ראיתי מודעה על ביקור בקבר אליהו הנביא אבל זה שייך כבר לאופרה אחרת)
וכן הלאה.
על כל פנים, בחזרה לענינינו,
לא ממש ענית לשאלתי איך הרבי חשב שהזמן הגיע אם הוא ידע ש(כמעט)אף אחד לא מבין אותו?
או שאולי ענית לי ולא שמתי לב/לא הבנתי?
אהבתיאהבתי
ההשוואות המופרכות בין נצרות לחסידות, להבדיל, מעוררות גיחוך. המוסלמים עושים ברית מילה, אז הם המציאו את הברית?? טיש חסידי זו סעודת מצווה והשתטחות על קברי צדיקים מקורה בכתבי האר"י. די, מספיק עם הנצרות שלך. צא מהסרט.
אהבתיאהבתי
תפסיק לחרטט. אתה חי בסרט נוצרי ומשווה כל דבר יהודי וחסידי לדת הנוצרית. לידיעתך, היהדות היא המקור למשיח ולא הנצרות. מה הקשר בין טיש לבין נצרות? אתה פשוט מדומיין לחלוטין.
אהבתיאהבתי
לפי הרבי זה לא משנה אם תלמידיו הבינו אותו או לא. מה שחשוב זה שמי שיתעורר יבין אותו
הגאולה היא מציאות קיימת אבל צריך לפקוח את העיניים כדי לראות אותה. מי שלא פוקח לא רואה.
אני יודע שהדברים נשמעים מטורללים אבל זה קשור לתפיסה של הרבי שבזמן הגאולה העולם יתגלה כאלוהות, המחיצות ישברו, האיסורים יהיו מותרים וכן הלאה.
מה שמעניין הוא שלפי הנצרות הקדומה האל לא שוכן בכל אלא בשילוש, והתפיסה הדואליסטית שולטת בעוד שלפי חב"ד התפיסה היא שיפנוזית לחלוטין ועם זאת הרבי נתפס כהתגלמות עצמות האלוהים (כפי שהרבי אמר על עצמו, ראה את הלינק ששמתי בפוסט למעלה)
אהבתיאהבתי
הרי אם הגאולה היא מצב תודעתי ולא מצב אובייקטיבי שם בעולם, אז לכאורה, אם אנשים לא מודעים לגאולה, אז אין גאולה.
או שלא הבנתי נכון את דבריך?
אהבתיאהבתי
הסוייבקטיביות יוצרת מציאות אויבקטיבית ע"פ חב"ד (חשוב טוב ויהיה טוב)
ובכלל, המציאות האויבקטיבית היא לפי תורת החסידות שמה שאנו תופסים כמציאות הוא למעשה אלוהים. האם זה משנה אם תכיר בכך או לא? לפי החסידות זה לא משנה. זו פשוט המציאות.
ידידי עניינים אלו מסובכים למדי ואני רחוק מלהיות מומחה. אני מציע לך ללמוד קצת חסידות ואז תבין כמה החידוש של הרבי בעניין הגאולה הוא שובר מוסכמות וכיצד הוא כתוצאה השאיר אחריו חסידים תועים ונבוכים..
אהבתיאהבתי
ההנחה שלך שאנשים חב"ד הם עמי הארצות לא מדוייקת כלל וחבל שאתה שוב נסחף להכללות.
כמו כן הרבי יכל להתייחס לחותנו כאין סוף מבלי שיהיה פה עניין של גאווה אם מבחינה סוייבקטיבית הוא הרגיש שזה נכון.
לפי התפיסה של הרבי ניתן לומר כי מי שלא רואה שהנה הגיעו ימות המשיח נמצא בגלות פרטית ופנימית.
אהבתיאהבתי
אני אמרתי שקהל היעד של החסידות היה מלכתחילה היהודי הפשוט – וזה ידוע ומקובל בהיסטוריוגראפיה החסידית
האם תחלוק על כך?
כמו כן, האם האשמתי מישהו בגאווה?
אני אמרתי שבחסידות, כמו בנצרות, יש האלהה של הרבי
האם תחלוק על כך?
אהבתיאהבתי
(בהתייחס להודעה הראשונה שלך מבין השתיים האחרונות)
אם הגאולה היא ענין תודעתי,הרי שאם המציאות האובייקטיבית היא ממילא אלוהים (כפי שתיזת ביטול היש טוענת) אז מציאות זו היא מעל הזמן ולפיכך איננה משתנה כלל
(ניזכר שחב"ד הוא אקוסמיזם – לא פנתאיזם)
יוצא שהתהליך התודעתי הוא זה שקובע – שהרי ברובד האובייקטיבי הגאולה הייתה ממילא שם מאז ומתמיד
יוצא שאין משמעות לאמירה "הגיע זמן הגאולה" אלא אם כן האנושות/האנשים/העולם הגיע למצב של הכרה/הרכה עצמית
אהבתיאהבתי
תקרא את הפוסט שלי למעלה שכותרתו
מכיוון שהגאולה כבר הגיעה
החב"דניקים לא פונים רק ליהודים ה"פשוטים"" כביכול אלא גם לכיפות הסרוגות ואפילו החסידים האחרים )כדי שילמדו את חסידות חב"ד עם הליטאים לא הייתי אומר שהם מצליחים יותר מדי.
לא יהיה לי זמן יותר במהלך השבוע לענות אז כל טוב והרבה הצלחה
אהבתיאהבתי
לפי הרבי חל שינוי משמעותי במציאות עצמה שעכשיו היא מגלה את עצמות הקב"ה בצורה שלא הייתה קודם לכן וזאת בשל עבודתנו במהלך הדורות.
אהבתיאהבתי
נהניתי מהדיון.
נ.ב. בענין היהודים הפשוטים – אמרתי משהו היסטורי – היום זה כבר סיפור אחר
אהבתיאהבתי
בעבר צירפת לפוסט קטע של ישעיהו לייבוביץ' שבו הוא מדבר על זה שהוא מאלה שמאמינים שהמשיח יבוא – לעולם.
כעת, העלית קטע שטוען שהמשיח הוא מצב תודעתי, קרי, או שאין משיח, או שהמשיח הוא מצב תודעתי שקיים כפוטנציאל כאן ועכשיו.
רציתי לשאול אותך, האם לדעתך יש סתירה בין הגישות האלה? ומה אתה חושב בנושא?
אני לא מתעסק בשאלה הזו מבחינתי האישית. היא לא מעניינת אותי כל-כך. אפילו המילה הזו לא מעניינת אותי.
אני חושב שיש סתירה בין שתי התפיסות, ושהתפיסה שאתה מציג כאן לא קשורה באופן ישיר למעשי האדם.
אהבתיאהבתי
אני חושב שליבוביץ יצא נגד התפיסה שהמשיח יבוא כאדם מסויים, וגם אני לא ממש חושב שזה ריאלי. ליבוביץ ודאי גם היה מסרב לקבל אפשרות של גאולה תודעתית, אבל אני כן מקבל אפשרות כזאת, ולכן אני חושב ש"ימות המשיח" אכן יגיעו כאשר כל בני האדם, או לפחות כמות נכבדת, "ישתחררו" מבחינה תודעתית. אני לא יודע אם זה אי פעם יקרה, אבל תיאורטית זה אפשרי לדעתי.
אהבתיאהבתי
http://www.divshare.com/download/8505679-822
יחי אדוננו מורנו ורבנו מלך המשיח לעולם ועד
אהבתיאהבתי
אני חושב שהתפיסה שלך לגבי ההשתחררות התודעתית לא קשורה בצורה כלשהי למעשי האדם, אלא הופכת להיות עניין טכני.
מן פעולה שיטתית שאמורה להתרחש. אין כאן שום הכרח להיות מוסרי.
אולי הבעיה היא במה שנקרא משיח. ייתכן שהמשיח של ליבוביץ' ושלך הם שני משיחים שונים. כמו שליבוביץ' אמר פעם למישהו שטען בפניו שהוא מאמין אך לא מקיים מצוות, שהאלוהים שלו הוא לא האלוהים שהוא (ליבוביץ') מתכוון אליו.
במובן המשיחי, כלומר במשהו שיהיה בעולם הזה ויבשר על בואו, יש קשר בין תפיסת המשיח שלך, לבין תפיסת המשיח כרבי מליובאוויטש. אין שום מניעה שהשינוי התודעתי יתרחש כתוצאה מאדם משיחי שיגרום להתרחשותו.
לכן אולי תפיסת המשיח היא לא דמות-משיח, או משיח-תודעה, אלא תפיסה פרשנית. אפילו המילה משיח היא פרשנות. יכול להיות שמה שהם יראו בתור דמות משיחית, אתה תראה בתור תודעה-משיחית.
זהו עניין פרשני שלא קשור למעשי האדם. בשני המקרים קיימת צפייה – או לאדם/דמות כלשהי שתושיע אותנו, או לתודעה כלשהי שתושיע אותנו.
אהבתיאהבתי
חבל שתומר לא ניצל את הבמה לשאול עוד שאלות בריאיון . וולפסון הוא חוקר מרתק ונמצא כרגע באחת מהדיונים המרתקים בנוגע למגדר וקבלה.בקצרה הוא טוען שההתייחסות הקבלית ברובה כלפי הנשיות היא מגדרית. כלומר הנשיות היא תמיד חלק מהגוף הגברי האלוהי(גם אם מדברים על הגוף האלוהי הנשי בקבלה בספר של אברהמס תלמיד חוקר של וולפסון יוצא שהמלכות היא עטרת היסוד וככזו היא חלק מהגוף האלוהי הגברי) בכך בקבלה הנשיות שוב ממוגדרת וממושטרת תחת שיח פטריארכלי מפלה שמשקף מצב מגדרי תרבותימסויים בחברה היהודית-סוציולוגי . וולפסון לא מוכן לקבל דיעה אחרת בנושא ומפרש את כלל המקורות הקבליים תחת גישה זו. אם אפשר היה לשמוע התייחסות שלו כלפי הגישה שלו וכיצד הוא מתמודד עם המעמד הדינמי של הנשיות בקבלת האר"י על המיתוס של התבגרות הנשיות ועלייתה מעל הגבריות לבסוף זה היה מעניין
אהבתיאהבתי
אור אין-סוף נוכח ומשפיע ואינו מורגש או נתפס בחושים
כמו השתנויות בגוף שאינן מורגשות זרימת הדם התחלקות התאים
מאמר מרתק
אהבתיאהבתי
בס"ד
תומר שלום. אני חושב שהייחודיות של התפיסה הרוחנית היהודית היא שהחוק לא משתנה, רק התודעה הצופה בו משתנה. או במילים אחרות אורות דתהו בכלים דתיקון. כלומר, בעידן המשיחי, היהודי נשאר יהודי והמחוייבות ההלכתית נשארת וכך גם הגוי וחובותיו עימו, רק שבמצב המשיחי הן הגוי והן היהודי מקיימים את המצוות מתוך "כי מלאה הארץ דעה את ה'". המציאות לא מתבטלת. אם זה היה כך, לא היה טעם לברוא את העולם, אלא עניין הדירה בתחתונים היא הורדת ידיעת ה' אלתוך מציאות גלובלית של כניעה לרצון ה' המתגלה בתורה ומצוות.
אהבתיאהבתי
ערב טוב, ראיון מעניין.
בשולי הדברים הערה: כתבת כי הצמח צדק מתנגד באופן בולט לחכמת המחקר. למיטב זכרוני וידיעתי, הוא בולט בכיוון הפוך. הדבר ניכר הן בקונטרס האמנת אלוקות, ובכלל בדרך מצוותיך, ובאופן חריג בספר החקירה, בו הוא נוקט מתודות ימי-בינימייות קלאסיות ברצינות רבה. אמנם בסיכומו של דבר הוא דבק באמונה הפשוטה, אך ההשגה באמצעות השכל וההשגה בלעדיו קלאסיות לדואליזם הסובב ומקיף החב"די.
ממילא, גם אם הוא חב"ד בשורה התחתונה – אין בכך כדי להמעיט מחשיבות שאר השורות, בהשוואה לרב'ה לדוגמא.
אהבתיאהבתי
קודם כל, יישר כוח על הכתבה המעניינת.
בנוגע לדבריו של אלעזר מנחם מן שך נגד חב"ד: עצם שימושו של שך במונח האנכרוניסטי "כת" כלפי חסידי חב"ד, מונח שלקוח מהטרמינולוגיה האנטי-חסידית מלפני 200 שנה, מראה על שנאתו הליטאית [אותה ינק מחלב אמו בליטא] ודעותיו הקדומות כלפי חב"ד [שהושפעו גם מאהרן קוטלר, שונא חב"ד נוסף שהיה מאוד מקורב אליו]. גם התנגדותו ללימוד התניא, מראה על שנאתו לחב"ד. שנאה זו הבאה מחמת קנאה, אין לה תרופה. שך דיבר על כך שהרבי מלובביץ' למד באוניברסיטה, אך האם לא ידע שה"ערוך לנר", הרש"ר הירש, ר' עזריאל הילדסהיימר, רד"צ הופמן, ועוד רבים מגדולי ישאל למדו באוניברסיטאות? ועוד דבר: שך הסתיר את העובדה המביכה שאשתו גוטל שך לא כיסתה את ראשה לאחר נישואיה ולמדה רפואה באוניברסיטת מוסקבה, ואף שימשה כסייעת לרופא-גבר [אכן, נכדיו של שך שיצאו בשאלה הם בגדר אוכלי שפנים וחזירים כהגדרת סבם]… ובצביעות אופיינית התלונן על כך שבחב"ד לא ישנים בסוכה [למנהג חב"ד יש צידוקים הלכתיים רבים כמובא בחבדפדיה בערך "שינה בסוכה"] בבחינת עשָו השואל למה לא מעשרים את המלח, אך עוסק בשפיכות דמים [ושך שפך את דמם של הרבנים חיים גריינימן, בנימין זילבר, דב לנדא, כל חסידי חב"ד, הלב שמחה מגור, ר' דוד פוברסקי, ר' עובדיה יוסף והרשימה ארוכה כאורך הגלות. עם מי הוא לא הסתכסך, רבין היה קורא לו "שך המשכשך", ואני קורא לו "שך המסכסך"…]
אהבתיאהבתי
קודם כל, יישר כוח על הכתבה המעניינת.
בנוגע לדבריו של אלעזר מנחם מן שך נגד חב"ד: עצם שימושו של שך במונח האנכרוניסטי "כת" כלפי חסידי חב"ד, מונח שלקוח מהטרמינולוגיה האנטי-חסידית מלפני 200 שנה, מראה על שנאתו הליטאית [אותה ינק מחלב אמו בליטא] ודעותיו הקדומות כלפי חב"ד [שהושפעו גם מאהרן קוטלר, שונא חב"ד נוסף שהיה מאוד מקורב אליו]. גם התנגדותו ללימוד התניא, מראה על שנאתו לחב"ד. שנאה זו הבאה מחמת קנאה, אין לה תרופה. שך דיבר על כך שהרבי מלובביץ' למד באוניברסיטה, אך האם לא ידע שה"ערוך לנר", הרש"ר הירש, ר' עזריאל הילדסהיימר, רד"צ הופמן, ועוד רבים מגדולי ישאל למדו באוניברסיטאות? ועוד דבר: שך הסתיר את העובדה המביכה שאשתו גוטל שך לא כיסתה את ראשה לאחר נישואיה ולמדה רפואה באוניברסיטת מוסקבה, ואף שימשה כסייעת לרופא-גבר [אכן, נכדיו של שך שיצאו בשאלה הם בגדר אוכלי שפנים וחזירים כהגדרת סבם]… ובצביעות אופיינית התלונן על כך שבחב"ד לא ישנים בסוכה [למנהג חב"ד יש צידוקים הלכתיים רבים כמובא בחבדפדיה בערך "שינה בסוכה"] בבחינת עשָו השואל למה לא מעשרים את המלח, אך עוסק בשפיכות דמים [ושך שפך את דמם של הרבנים חיים גריינימן, בנימין זילבר, דב לנדא, כל חסידי חב"ד, הלב שמחה מגור, ר' דוד פוברסקי, ר' עובדיה יוסף והרשימה ארוכה כאורך הגלות. עם מי הוא לא הסתכסך, רבין היה קורא לו "שך המשכשך", ואני קורא לו "שך המסכסך"…]
אהבתיאהבתי
ההשוואות המופרכות בין נצרות לחסידות, להבדיל, מעוררות גיחוך. המוסלמים עושים ברית מילה, אז הם המציאו את הברית?? טיש חסידי זו סעודת מצווה והשתטחות על קברי צדיקים מקורה בכתבי האר"י. די, מספיק עם הנצרות שלך. צא מהסרט.
אהבתיאהבתי
בנוגע לדבריו של הטרמח אלעזר מנחם מן שך נגד חב"ד: עצם שימושו של שך במונח האנכרוניסטי "כת" כלפי חסידי חב"ד, מונח שלקוח מהטרמינולוגיה האנטי-חסידית מלפני 200 שנה, מראה על שנאתו הליטאית [אותה ינק מחלב אמו בליטא] ודעותיו הקדומות כלפי חב"ד [שהושפעו גם מאהרן קוטלר, שונא חב"ד נוסף שהיה מאוד מקורב אליו]. גם התנגדותו ללימוד התניא, מראה על שנאתו לחב"ד. שנאה זו הבאה מחמת קנאה, אין לה תרופה. שך דיבר על כך שהרבי מלובביץ' למד באוניברסיטה, אך האם לא ידע שה"ערוך לנר", הרש"ר הירש, ר' עזריאל הילדסהיימר, רד"צ הופמן, ועוד רבים מגדולי ישאל למדו באוניברסיטאות? ועוד דבר: שך הסתיר את העובדה המביכה שאשתו גוטל שך לא כיסתה את ראשה לאחר נישואיה ולמדה רפואה באוניברסיטת מוסקבה, ואף שימשה כסייעת לרופא-גבר [אכן, נכדיו של שך שיצאו בשאלה הם בגדר אוכלי שפנים וחזירים כהגדרת סבם]… ובצביעות אופיינית התלונן על כך שבחב"ד לא ישנים בסוכה [למנהג חב"ד יש צידוקים הלכתיים רבים כמובא בחבדפדיה בערך "שינה בסוכה"] בבחינת עשָו השואל למה לא מעשרים את המלח, אך עוסק בשפיכות דמים [ושך שפך את דמם של הרבנים חיים גריינימן, בנימין זילבר, דב לנדא, כל חסידי חב"ד, הלב שמחה מגור, ר' דוד פוברסקי, עובדיה יוסף והרשימה ארוכה כאורך הגלות. עם מי הוא לא הסתכסך, רבין היה קורא לו "שך המשכשך", ואני קוראת לו "שך המסכסך"…]
אהבתיאהבתי
שך לא היה זצ"ל אלא בצל רקוב.
בנוגע לדבריו של אלעזר מנחם מן שך נגד חב"ד: עצם שימושו של שך במונח האנכרוניסטי "כת" כלפי חסידי חב"ד, מונח שלקוח מהטרמינולוגיה האנטי-חסידית מלפני 200 שנה, מראה על שנאתו הליטאית [אותה ינק מחלב אמו בליטא] ודעותיו הקדומות כלפי חב"ד [שהושפעו גם מאהרן קוטלר, שונא חב"ד נוסף שהיה מאוד מקורב אליו]. גם התנגדותו ללימוד התניא, מראה על שנאתו לחב"ד. שנאה זו הבאה מחמת קנאה, אין לה תרופה.
אהבתיאהבתי