1. כנראה המשפחה הזאת היתה עוד פחות בריאה ממה שחשבנו, ואם אכן הוא אשם במה שרומזים שהוא אשם, טוב כמובן שהוא הורחק מבני ביתו. גואל באזיקים. על כן ראשית מחמאותי למשטרה ולשרותי הרווחה, שעשו עבודה מצויינת בפירוק הקומונה של רצון ללא אלימות וללא דם. אחרי איומים מפורשים מצד כמה מהנשים להתאבד אם וכאשר, ואחרי נסיונות העבר לפירוק קהילות כיתתיות בארה"ב (ג'ונסטאון, דיוויד כורש), בכלל לא צריך לקחת את זה כמובן מאליו.
אבל זהו, שלדעתי אין ממש בהשוואה בין הכתות ההן למשפחה המורחבת של רצון. נכון, זו בהחלט לא משפחה פוליגמית פחות או יותר רגילה, כפי שנטיתי לחשוב לפני שהתפרסמו המסמכים התיאולוגיים וההלכתיים של רצון, אבל להגדיר את מה שהיה שם ככת זה עדיין צולע בעיני. כי מה שהיה שם זה בכל זאת מערכת יחסים פוליגמית. נכון, עם אידיאליזציה, שלא לומר דאיפיקציה, של הגבר. נכון, עם יחסים היררכים דרקוניים. נכון, עם מניפולציות נפשיות למיניהן. אבל עדיין, הירק העיקרי במרק הסמיך של רצון היה יחסי הזוגיות. הפוליגמיה. זה מה שעמד במרכז המבנה הקהילתי שם. לא האמונות הבלתי-מתוחכמות שלהם ולא ההערצה של רצון כמורה רוחני. למעשה אני מעריך שהחריגה מהנורמות המקובלות היא שדרשה הצדקה תיאולוגית מיוחדת (רצון הוא המשיח), וזו נבנתה סביבה ובאה אחריה. קודם כל היתה שם משפחה גדולה שבמרכזה זכר אלפא אוטוריטטיבי. לכן, אגב, כגבר, אני למשל לא הייתי יכול להתקבל לכת של רצון. לכן זו לא ממש כת.
ראיתי אצל לונדון וקירשנבאום את ד"ר דוד גרין מזכיר את המילים "מיינד קונטרול", ופני התכרכמו ביאוש. לא הגיע זמן להפסיק עם זה? ברור שגואל רצון היה מניפולטיבי וידע איך ליצור יחסי תלות בינו ובין נשותיו. אבל איך זה שונה מכל גבר מניפולטיבי אחר? מכל אישה מניפולטיבית? אין כאן שום עניין שמעבר ליחסי אנוש פשוטים, על הדינמיקה המבאסת שלפעמים אופפת אותם. מוחותיהן של הנשים לא נשלטו על ידי רצון בשום צורה אוקולטית, היפנוטית, טלפתית או מיסתורית. הוא פשוט ידע לנצל את חולשותיהן ולתת להן מה שחשבו שהן צריכות. זה הכל, כאחרון ה- jerks.
ומה בעצם עומד מאחורי ניפנופי המיינד-קונטרול? בין השאר הרצון להסביר לעצמנו איך זה ייתכן שהממזר הזה הצליח לשכנע נשים כה רבות להיות שלו ורק שלו. ובכלל, זה לדעתי מה שעומד גם מאחורי כל העניין הגדול בסיפור רצון. הלא כתות יש הרבה, ומשפחות דיספונקציונליות הרבה עוד יותר. אבל גבר אחד עם כל כך הרבה נשים? זה כבר ממש מעצבן. אז זהו, פיניטו לה קומדיה. אפשר לנשום לרווחה, כלומר אפשר לעמוד זקופי קומה.
2. לא מזמן ציין העולם היהודי את צום י' בטבת (לא שמתם לב?), לזכר תחילת המצור של נבוכדנצר על ירושלים, מצור שהסתיים בחורבן בית ראשון. נכון, רוב היהודים בעולם לא צמו. נכון, רובנו לא צמנו. נכון, גם אני לא צמתי. אבל אף אחד מאיתנו לא עשה מזה עניין! כמה חב"דניקים באוסטרליה עשו מזה עניין:
אנטינומיזם משיחי, מישהו? אז החברה האלה החליטו שמכיוון שהגאולה כבר הגיעה יש לערוך "סעודת יום טוב" במקום הצום. וזה מאוד משמעותי. אני זוכר איך מישהו, מקורב לחב"ד, פעם הסביר לי שהרבי מליובאוויטש אינו משיח שקר, אלא רק משיח כושל. מה ההבדל? משיח שקר הוא מישהו כמו ישו או שבתי צבי, שמשנה או מבטל את ההלכה. משיח כושל הוא מישהו כמו בר כוכבא, שלא משנה את תורת משה, אלא רק לא מצליח להביא אותה למיצויה.
חב"ד מאוד מאוד נזהרים לא לחרוג מתחומי ההלכה, בדיוק בשל החשש להיחשב לממשיכי השבתאות, וכפי שכותב שמריה רוזנברג, חב"דניק לשעבר ובלוגיסט חתרני בהווה (שבשבוע שעבר אף נכתב עליו בניו-יורק טיימס), יש חשש גדול בחב"ד מכל מני משיגענערס שכאלה שיחליטו על דעת עצמם לבטל חלקים מההלכה בשם הגאולה. מצד שני, אם הגאולה אכן הגיעה הרי די ברור שההלכה משתנה, למשל בענייני צומות למיניהן. שלא כמו במקרה של רצון, כאן האמונה באה לפני המעשה, התורה קובעת את ההתנהגות, ולא להפך. ויוצא מכך שיש בחב"ד מתח תמידי בין הרצון להישאר חלק מהיהדות האורתודוקסית (דהיינו להתנהג על פי ההלכה) לבין הרצון להפגין את אמונתך שהגאולה אכן הגיעה (להתנהג על פי האמונה).
נכון להיום הרצון הראשון גובר על השני, ועל כן רב קהילת חב"ד במלבורן הוציא עליהם חרם (עד שיחזרו בתשובה). אבל הבלוגיסט הזה, שאני לא מכיר, כותב שאת ילדיהם של האוכלים-בצום לא יעיפו מבתי-הספר שלהם, וזו הרי הסנקציה האמיתית בחברה החרדית כנגד בנים סוררים, כך שכנראה לא מעוניינים באמת להעניש את הסועדים העליזים.
מתוך הוידאו שלעיל
וזה באמת מה שמעניין, כי הרי אין משוגעים על אי בודד. במילים אחרות, החברה שסביבך היא שקובעת עד כמה אתה פסיכי. כך בנוגע למחלות נפש, וכך בנוגע לחריגות מהנורמה ההלכתית. השאלה היא תמיד כיצד תגיב הקהילה. מדינת ישראל הבהירה לגואל רצון שהוא עבר את הגבול מבחינתה. ואם היא היתה צריכה לעבוד קשה כדי למצוא ראיות למעצר, אז היא עבדה קשה, ועכשיו הוא עצור. הרב של מלבורן לא היה צריך לעבוד קשה כדי לדעת מה מעוללים חברי קהילתו, כי הם העלו את מעשיהן ליו-טיוב. גם לפני זה, הוא ודאי יכול היה לדעת מי הם צאן מרעיתו ומה הם חושבים. הפעולה המהירה אבל המסוייגת שהוא הפגין יכולה להפגין בפנינו את האמביוולנטיות שהוא מרגיש כלפי החורגים מהתלם: האם מה שהם עשו הוא נורא, או שמא מה שנורא הוא שהם העלו את מה שהם עשו ליו-טיוב?
ומילה אחרונה בעניין: שימו לב שאחד החסידים מברך על הארוחה ברכת "שהחיינו", ומנמק זאת בכך שכדי שהברכה לא תהיה לבטלה, הקב"ה באמת יביא את הגאולה. כלומר הוא מאלץ את הקב"ה לגאול את העולם כי ברור שהקב"ה לא יכול להרשות לעצמו שחסיד חב"ד יחטא.
אז ראשית, מדובר בתפיסה חב"דית שורשית, והיא שההלכה קובעת את המציאות, ולא להיפך, כלומר העולם נברא אחרי קיום התורה, על פיה, ושהוא עדיין ממשיך להיברא בהתאם להתפתחותה. כך שלא רק שיהודי שמקיים הלכה מתחזק את המציאות, אלא שרב שפוסק הלכה משנה אותה (וראו מאמרי על הרבי, חפשו "פסק הלכה"). קביעת "ברכה גאולה" בצום י' בטבת אמורה לשנות את המציאות. לגאול אותה.
אבל שנית, זה גם מגלה לנו את היחס האמביוולנטי של אותו חסיד לגאולה: האם היא הגיעה או מחכה להתגלות? האם אנחנו סועדים בי' בטבת כי כבר בא משיח, או כדי להביא אותו?
(ברגע האחרון: מסתבר שעוד חסיד חב"ד חגג את תום הצום, באיביזה והעלה את העניין ליו-טיוב. ונסיים בשירת "יחי אדוננו".)
לולאת האל 
מה שמחזיר אותנו לספרו הישן, שלא נס ליחו של דיויד ברגר, שזכה לגינויים מצד כל מיני אנשי אקדמיה במקומותינו, אבל יש בו כמה וכמה אינטואיציות די קולעות.
וכמובן, חסרה רק את ברכת 'מתיר איסורים' הישנה והטובה ושוב נמצא את עצמינו "בימים הטובים" ההם של המאה השבע-עשרה
לפחות אצל חסידי שבתי צבי בסעודת ט' באב לא נעשה שימוש בהלכה בכדי להצדיק את מעשיהם
אלא הדברים נעשו בכח הנהגתו הכריזמטית של שבתיי, והבסיס התיאולוגי שהעניק לה נתן העזתי
אולי כאן, הואיל והרבי כבר מת, אין לסועדים אלא לפשפש ולבקש אחר נימוקים מנימוקים שונים
כולל הלכתיים, בכדי להצדיק את מעשיהם
ובנימה אישית, הייתי מצטט משום תיאור התנועות המשיחיות של דורו המובא על ידי הרמב"ם בגרסא השלימה של אגרת תימן.
אלא שאפשר הוא כי חסידי חב"ד, הלומדים על הסדר את היד החזקה, לא קראו מעולם את אגרת תימן.
אהבתיאהבתי
1. שבתי צבי – ימח שמו וזכרו – בפירוש כן השתמש בנסיון של טיעון הלכתי.וכל חכמי ישראל שיצאו נגדו היה זה בפירוש בגלל השגעון שלו לשנות את ההלכה -וכביכול בשם ההלכה – להוריד אנשים מהדת.
2. המטורף מאיביזה -שאין אף אחד בכל חסידי חב"ד שמסכים איתו – הולך בדרך קרובה לאותו ימח שמו וזכרו. כך נראה הדבר בסידור החופות שלו, שהוא אומר את שם השם בצורה נבזית ביותר. כך נראה דרכי הצניעות בהן נוהג והוא עוד מפנטז שהוא בגן עדן (של סוטים)…
3. הרמב"ם כותב : "ואם הוציא דברים של מצוות מפשטן הרי זה בדאי רשע ואפיקורוס.
התורה לעולם לא תתחלף, משיח , לעולם, אבל לעולם, לא ילמד אנשים להוריד בצניעות (גם לא אחר הגאולה), ומה שמוזכר בספרים שיתכן שיהיה מצב כמו לפני עץ הדעת – הרי באותם ספרים בדיוק מופיע שזה בתנאי שלא תהיהב כל משיכה -אצל אף אחד – לנושא הזה. באם תהיה משיכה לזה אין שום אפשרות בעולם שהבורא יסכים שאשה תבגוד בבעלה. שבעלח יחיה חיי אישות עם חמותו או עם בתו וכו'. דבר זה לא יהיה לעולם.
כשמישהו נכשל. גם בחטא חמור ביותר, עליו לשוב בתשובה.
כשמישהו טוען בשם הבורא שעליו להיות סוטה… זה לא גאולה אלא גלות איומה. חוטא סוטה ופושע וטוען שהבורא אמר לי….
אין שום קשר, שום כלום, בין הסוטה מאיביזה, שהוא גם ליצן החתונות, והמבזה את השם בכל דרך בלמדו לברך כפי שאסור!!! בלמדו שאין שום בעיה להתלבש ביום הכי קדוש שיש לחתן וכלה בצורה כזו שנשים רבות היו מתביישות לפתוח כך את הדלת באמרם שהן עדיין לא לבושות כראוי…
לבין כל חבדניק בעולם ההולך בדרכו של הרבי מליובאוויטש (שלימד לא פעם שגם בעת הגאולה ההלכה לא תשונה). מעולם הרבי מליובאוויטש לא אמר להגות את שם הבורא כפי שהוא כתוב. מעולם לא אמר להוריד בצניעות, והדברים ידועים שכל התנהגותו היא הפוכה מזה לחלוטין. הרבי שלח את כל מי שהוא רק יכל לחזק אצל יהודים את האמונה בהשם, והליכה בדרך התורה והמצווה, אבל לא לעקור את התורה, בודאי שלא בשם התורה.
די, הפסיקו להתייחס לפסיכי!!! שהוא מייצג את האמונה המקורית…
אהבתיאהבתי
נדמה לי שכאשר מישהו מחנך את בנו ובתו להסתובב יחד ערומים (ולא רק בבית…) ובעצמו מסתובב קרוטב לזה (כאשר בדווקא רק פלג העליון שלהם לבוש! בטענה המטורפת שכך היו בגן עדן, גם רשויות החוק ברוב העולם מתנגדות לכך.. ההשלכות בילדים בעלי מומים, ובאנשים חסרי תרבות עלולות להיות קטסטרופאליות!!!
אין לזה שום קשר לדת, ואם יש פסיכי הטוןען שבורא העולם אומר לו כך להתנהג – מקומו (במקרה הטוב) בבית משוגעים! ברוב העולם רשויות הרווחה היו מוציאים את הילדים ממנו ומאשתו … ומי כל מי שיחנך רשמית למצב זה…
אהבתיאהבתי
בעקבות ההתפתחויות ובהמשך למה שכבר כתבת עליו בעבר.
הרבה אנשים חשבו שאין כל רע במשפחה המאד מורחבת של רצון ועשרות נשותיו וילדיו, מאידך – בתוכנית שעשו עליו בערוץ 10 , הראו קטע קצר שבו רואים את אחת מבנותיו הצעירות (אולי בת 10) מרקדת ומפזזת בעוד אביה שיושב מולה נותן לה הוראות עינטוז קפדניות. פרוורטי. רק מהסצנה הזו אפשר היה לחשוד שיש משהו לא בריא באיש הזה ובמשפחתו. אבל כמו שאמרת – טוב שהחליטו לשים לזה סוף.
אהבתיאהבתי
ואיך מתייחסת תנועת חב"ד ככלל לאירוע הזה?
אהבתיאהבתי
שועי,
כן, מתקרבים למאה ה-17. ואולי עוד יותר למאה הראשונה. גם אז היו בהתחלה משיחים בודדים שהחליטו שהמצוות בטלות, ואילו רוב המאמינים בבואו של המשיח המשיכו להקפיד על קלה כחמורה.
נטלי,
אני רוצה להבהיר: זה לא שאי פעם חשבתי שהמשפחה של רצון היא מופת של יחסים בריאים. פשוט חשבתי שאין שום דבר נורא ב-מ-י-ו-ח-ד אצלה, שמבדיל אותה מאינספור משפחות לא-בריאות על טהרת המונוגמיה.
יוסי,
לא הספקתי לבדוק יותר מדי, אבל אותו בלוגיסט שציטטתי כותב שהתגובה היא פשוט שתיקה:
http://theantitzemach.blogspot.com/2010/01/do-you-hear-it.html
אני חושב שחב"ד באמת נמצאת בקונפליקט פנימי בעניין הזה, ולכן קשה לה להכריע אם זה מגונה או בכלל מהווה חובה הלכתית.
אהבתיאהבתי
לפני מספר ימים הופיע הכתבה המקושרת להלן בוויינט ובה מצולמים מתנחלים יוצאים להתקפה על פלסטינים – ותפילין כרוכים על זרועותיהם.
הוצאת תשמישי הקדושה מההקשר המקדש אותם והכנסתם לניסיון הההגשמה הפוליטי נראה לי אנטינומיזם משיחי מהדרגה הראשונה – ולו רק בגלל ערבוב הקודש והחול שבמעשיהם.
התמונות שבקישור מבהילות אותי – שרשרת הפיקוד שאנשים אלה מקבלים את מרותה תעקוף את המוסדות החילוניים, נראה לי. ואז, מי יעצור אותם?
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3832741,00.html
אהבתיאהבתי
זה שאתה משווה בין גבר שהתעלל בנשים והפעיל יחסי מרות, לחסידים מסויימים להבדיל שחיים לא על פי ההלכה כי הם מאמינים שהרבי מלובביץ הוא התגלה כבר, אז זה מעיד יותר על הכותב וצר לי שאתה נופל לרדידות שכזו.
ובכלל, חשבתי שאתה נגד דברים רבים ביהדות החרדית והנה ישנם יהודים שמתחילים לחיות מתוך שמחה של גאולה ולא שומרים מצוות מסויימות ואתה נהיית צדיק יותר מהאפיפיור ומבקר אותם על כך.
כנראה שיהודים חרדים אף פעם לא יכולים למצוא חן בעיניך. הוא שהם חרדים מדי או שהם לא חרדים מספיק.
בכל מקרה, על פי הרבי מלובביץ אנחנו אכן בימות המשיח וממילא למי שלוקח את דבריו רחוק יותר המצוות הישנות שכבר לא תקפות לימות המשיח כמו צומות, קול באישה ערווה ועוד, בטלות כי אם לא רלוונטיות לתקפותינו
מסתבר שתומר אוהב את חסידי חב"ד כשהם צייתנים ככבשים אבל לא כשהם מתחילים להשתמש בחשיבה עצמאית. למשל יש נשים חב"דניקיות שהיום אינן מכסות שערן בגלל שהם מאמינות שהגיע ימות המשיח אבל תומר ילעג להם לוודאי ומצד שני ידבר על הקיפוח נגד הנשים בחברה החרדית וכמה שזה נורא וכן הלאה
כל טוב ורק שמחה.
אהבתיאהבתי
הרבי מליובאוויטש פרסם, הרבה יותר מפעם אחת -שהמצוות לא ישתנו לעולם! גם לא בעת הגאולה. נכון יש מצוות שהיום יש לנו הגבלה באפשרות קיומם, כמו קרבנות בבית המקדש. אבל התורה הזאת לא תהא מוחלפת לעולם.
קבלנו תורת נצח לעם הנצח ממי שהוא נצחי!!!
כל שטות אחרת, אין לה שום קשר לא לחבד, לא לרבי מלויבאוויטש לא למשיח לא לכלום. יש לזה קשר רק לסטיות אישיות… גם אם הן מוסברות…
אהבתיאהבתי
למה לא. תמשיך לערבב ולעשות סלט בין יהודים שחיים על פי אמונתם בלי להפריע לאיש ולא צמים בעשרה בטבת למתנחלים אלימים שמכים פלסטינים חפים מפשע.
בכל מקרה לגופו של עניין
המתנחלים ממוטטים את מדינת ישראל מבפנים ולא רחוק היום שבו תהייה מדינת הלכה בישראל או אנרכיה בשטחים. אני שמח שזה קורה כי מדינת ישראל עודדה את ההתנחלות שנים ומפלה בין יהודים לערבים על בסיס יומיומי אז לשמחתי הפרוייקט הזה סוף סוף קורס.
אהבתיאהבתי
וואלה.
נראה אותם עושים את זה בתשעה באב(חכמים על קטנים), ואז סופית אקרא להם שבתאים/נוצרים.
אך נראה גם אילו מימדים זה יתפוס. בינתיים זה עדיין נראה כמה הזויים(א"כ אני בטוח שתמיד זה מתחיל כך).
הקישור האחרון שהבאת מאיביזה הימם אותי במיוחד. הסתבר שאני מכיר את האדם הזה היטב משירותי הצבאי. הוא אכן לא יציב בנפשו, עבר הרבה מאוד גלגולים, ופעם אחרונה שראיתיו(לפני חמש שנים) הוא בדיוק התחיל את דרכו בחב"ד.
אך זה דווקא מרגיע אותי קצת, כי שוב, הוא לא יציב נפשית באחריות.
אהבתיאהבתי
לפני שאני אגיד מה שיש לי לומר בענין, אסייג את עצמי: אם יתברר שהוא באמת תקף מינית את אחת מבנותיו אז אני לוקח חזרה כל מה שאני הולך לומר
ועוד הערה (או גילוי נאות): אין לי שום סימפאתיה מיוחדת לגואל רצון, או לאורח חייו או בכלל – אדרבא, כל הסיפור דיי מעורר בי קבס
אבל…
שמתי לב שבכל הכתבות בענין מעצרו של רצון הדגישו שמה שבכלל איפשר את המעצר הוא החוק החדש נגד שיעבוד.
עכשיו, זו (כנראה) אינדיקאציה שהענין של התקיפה המינית עוד לא ברור דיו – שהרי תקיפה מינית היא בכל אופן עבירה יותר חמורה משיעבוד
(אם יש משפטנים באיזור, אז תקנו אותי אם אני טועה) ולכאורה הייתה צריכה להוות עילה יותר חזקה למעצר, ובכל אופן הייתה צריכה למשוך יותר תשומת לב תקשורתית.
לכן, בכל מה שאומר להלן אשים בצד את ענין התקיפה המינית ואתמקד בענין השיעבוד.
ובכן, יש כמה דברים שמפריעים לי – הן בחוק עצמו הן ביישומו הנוכחי והן במוטיבאציות (לכאורה)
של המיישמים אותו במקרה זה.
נתחיל בחוק עצמו.
במקרה בו אני שולף אקדח, נגיד, ומאיים על מישהו שאהרוג אותו אם לא יעשה כדברי ומכריח אותו לעשות דבר מה או לשהות במקום מסויים, במקרה זה אין צורך בחוק שיעבוד מיוחד כדי להעמיד אותי לדין. איום באקדח כבר מהווה עבירה ואילוץ של מאן דהו לעשות דבר מה באמצעות איום שכזה מהווה עוד עבירה.אני משער (ומשפטנים – תקנו אותי אם אני טועה) שאם החזקתי באמצעות איומים כאלה אנשים תחת מרותי לאורך זמן אז ככל שהזמן עובר כך העבירה יותר חמורה.
בכל אופן, עבירות אלו חמורות יותר משיעבוד גרידא
(ושוב – תקנו אותי…).
עכשיו, מה קורה אם אני אומר לחבר אחד שלי
:
"אם לא תארח אותי בביתך לשבת זו, לא אהיה חבר שלך יותר"
האם ביצעתי עבירה פלילית כלשהי?
ברור שלא!
(ונעזוב את הענין המוסרי בצד. אולי אני אדם מגעיל אם אני עושה דבר כזה, אבל עבריין פלילי אני לא)
ומדוע? הרי, לכאורה איימתי עליו! ולא רק זאת, אלא באיום זה (במקרה שהטריק עבד לי) הכרחתי אותו לארח אותי בביתו בשבת – גזלתי ממנו את פרטיותו, התנחלתי לו בדירתו, אולי אף גרמתי לו להוציא עלי כסף כדי להאכיל אותי וכו!
אלא השאלה היא (כך נראה לי. ושוב – משפטנים, תקנו אותי..) במה איימתי עליו – והיא שמכריעה אם האיום הוא עבירה פלילית אם לאו.
כלומר, במקרה בו איימתי ברצח, אז האיום הוא עבירה משום שרצח הוא עבירה. לעומת זאת, אם איימתי בכך שלא אהיה חבר של פלוני אם לא יעשה כדברי, אז אין זו עבירה מהסיבה הפשוטה שבאמת יש לי מלוא הזכות (החוקית) לא להיות חבר שלו ומותר לי (על פי חוקי המדינה) לפרק את החברות שלנו בלי לתת דין וחשבון לאף אחד.
ונחזור לענינינו:
החוק נגד השיעבוד נועד למנוע מקרים בהם אמצעי האיום הם עצמם חוקיים (שאלמלא כן, לא צריך את החוק המיוחד הזה)
עכשיו, ההצדקה האידיאולוגית לחקיקת חוק כזה (כך נראה לי, ותקנו אותי וכו)
היא הרצון לשמור על חירותו של האדם המשועבד.
עם הצדקה זו יש לי שתי בעיות:
א. שמדובר על תפיסה חיובית של חירות. חירות חיובית היא מושג שטבע סר ישעיה ברלין (פילוסוף פוליטי אנגלי במאה ה20).
פירושה הוא כדלהלן:
אנו מניחים (בצדק או שלא) שלא כל מה שבן אדם חושב שהוא רוצה הוא באמת רוצה. כלומר, אנו מניחים שאדם איננו תמיד מודע לרצונותיו האמיתיים. במקרה זה, רצונותיו האמיתיים הם כמובן בלתי מודעים. יוצא כשכאדם כזה עושה דבר מה שהוא רק חושב שהוא רוצה לעשות, אין הוא בן חורין באמת (שהרי בן חורין הוא זה העושה מה שהוא רוצה, נגיד) אלא מותנה הוא על ידי קוצר ראייתו (הנובעת אולי מהתניות חברתיות או תסביכים או מה שלא יהיה) בעוד שאם יבוא מישהו ויכריח אותו לעשות מה שהוא באמת רוצה, הרי שאז, דווקא מתוך אונס הוא יהיה בן חורין. כמו שאמר ז'אן ז'אק רוסו:
"צריך להכריח אדם להיות בן חורין"
או הרמב"ם:
"מכין אותו עד שיאמר: רוצה אני"
ברלין ראה בתפיסה כזו את אחד משורשי הטוטאליטאריזם (וראה באפלטון את אבי התפיסה הזאת – ובצדק – תפיסה זו זורחת מכל דיאלוג אפלטוני כמעט) וזאת משום שאידיאולוגיות טוטאליטאריות מניחות שהאדם הפרטי ה"פשוט" וכן העם כקולקטיב לא יודע מה טוב לו, לעומת זאת, המדינה/המנהיג/הגורו/האדמו"ר/הפסיכואנאליטיקאי
….
לחירות החיובית הזאת ברלין הנגיד חירות שלילית, והיא חוסר ההתערבות מצד המדינה/החברה/הזולת במעשי. כלומר, נותנים לי לעשות מה שבא לי או מה שנראה לי שבא לי או מה שנראה לי שנראה לי שבא לי.תפיסה כזאת לאו דווקא שוללת מניעים תת מודעים אלא שהיא מותירה לאינדיבידואל לברר דברים אלו עם עצמו.
במושג כזה של חירות ברלין ראה את העקרון המנחה של הדמוקראטיה הליבראלית – אותה דמוקראטיה הנהוגה בכל הארצות הנקראות "דמוקראטיות" בשיח שלנו – כלומר אותה שיטה שמחד מותירה בידי הרוב את זכות ההכרעה בבחירת ההנהגה (לפחות) ומאידך מגינה על זכויות האינדיבידאולים מפני גחמות הרוב. זאת, לעומת שיטות "דמוקראטיות" אחרות, כגון דיקטאטורת הפרולטאריון וכדומה.
(הערת אגב למען מי שהמילה "ליבראלי" מדליקה לו פיוז – לא מדובר דווקא או בכלל בשיטה הכלכלית המכונה
"ליבראליזם"
– ואכמ"ל)
ונחזור לענינינו: במקרה של חוק השיעבוד, מדובר על התפיסה הראשונה, החיובית של החירות.
עכשיו, אני לאו דווקא מתעקש על כך שברלין צדק בכך שהוא העדיף חירות שלילית אבל ראוי להסב את תשומת הלב של הציבור כשיש מעבר משיטה מדינית אחת לשיטה אחרת – שמה נתעורר בוקר אחד ונשאל עצמינו: איך הגענו עד הלום
?
ב. הבעיה השניה שיש לי היא עם הנחת קיומה של חירות מוחלטת, מטאפיזית, קאנטיאנית על ידי המדינה בבואה לחוקק חוק שכזה.
כלומר, ישנם הרבה פילוסופים חשובים ומכובדים שטענו שבסופו של דבר, כל החלטה שמתקבלת על ידי אדם מושפעת ואף מוכרעת על ידי הנסיבות בהן האדם הזה שרוי – בין אם אלו נסיבות "חיצוניות" כמו החינוך שהוא קיבל, למשל, ובין אם מדובר בתכונותיו המולדות וכו.
לעומתם, ישנם הרבה פילסופים אחרים (אתוודה על האמת – ישנם יותר פילוסופים כאלה מאשר מהסוג הראשון) שטוענים שמעבר לנסיבות, ישנו גם רצון חופשי מוחלט.
גילוי נאות: אני אישית חושב שהצדק הוא עם האסכולה הראשונה.
אבל נעזוב את עצם הוויכוח בצד ונסתפק רק בכל שציינו שיש וויכוח כזה שאיננו מוכרע.
עכשיו, גם אם הצדק הוא עם האסכולה הראשונה, האם ראוי שהמדינה, כמדינה, תנקוט בשיטה מטאפיזית זו או אחרת?
האם זה בכלל מתפקידה? האם יש לה זכות כזו?
גם אם כן – שוב, ראוי להסב את תשומת לב הציבור לעובדה הזאת – שהמדינה נקטה פה בעמדה פילוסופית שנויה במחלוקת.
עד כאן על עצם החוק.
עכשיו נדבר על יישום החוק במקרה זה. חבר אחד שלי, שעוסק במשפטים, הסב את תשומת ליבי לכך שיש איזשהו סעיף בחוק זה הקובע שהפרשנות לחוק אמורה להיות
"מינימאלית"
כלומר (כך הבנתי ממנו) במקרים בהם לא ברור כשמש שמדובר בשיעבוד אין מדובר בשיעבוד בהגדרה – אם יש ספק אין ספק, כמו שהיו אומרים בצבא. או בהלכה:
ספק ממזר אינו ממזר
ובכן, אני כמובן לא משפטן ולא אכריע בשאלה אם במקרה זה מדובר בשיעבוד שהוא ברור כשמש או לא ע"פ הגדרות החוק, אבל היו אמירות מסויימות מצד רשויות החוק שתפסו את עיני בכתבות על הנושא שהשתמע מהן שכל השנים הללו, שהכת הזאת קיימת, הרשויות רק חיפשו את העילה המשפטית כדי לפרק את הכת הזאת, ומשזאת רק נמצאה להם, הם ששו עליה כמוצאי שלל רב ומיהרו לפעול
וכמובן, כאן המקום לפרגן להם על היעילות בה זה נעשה.
אבל כאן המקום גם לשאול אם זה ראוי שהרשויות יחפשו עילות כדי לעצור אזרחים שלה?
האם ראוי שקודם יירו את החץ ואז יסמנו את המטרה?
וזה כמובן מביא אותנו במישרין לענין המוטיבאציה:
למה בעצם הכת הזאת כל כך מעצבנת אותנו (כן – גם אותי היא מעצבנת)
?
האם זה משום שיש לנו סלידה מאורח חיים המנוגד לנורמות התרבותיות המונוגאמיות שלנו?
במקרה זה, האם ראוי שהמדינה תכפה נורמות תרבותיות?
האם זה בגלל הסלידה שיש לנו מכתות בכלל? מכך שישנה קבוצת אנשים המעיזה להתבדל מאיתנו ולחיות בעולם משלהם?
האם בדמוקראטיה ליבראלית, בה יש הגנה על מיעוטים ואינדיבידואלים מפני עריצות הרוב, האם ראוי שהמדינה תכריח קבוצה כזו של אנשים
"להתערות בחברה"?
(אגב, ראוי דבריו המאלפים של ג'ון סטיוארט מיל על כת המורמונים, הפוליגאמית גם היא, שנרדפה בימיו בארה"ב. הוא גם מציין שהוא מאד סולד מהם ועם זאת…)
ואולי מדובר בעצם בקינאה של גברים שבקושי מסוגלים להשיג אישה אחת וגם היא עושה להם פוזות בגבר גבר שכזה שחולש על הרמונות מלאים בנשים צייתניות?
נקודה למחשבה…
אהבתיאהבתי
המבקר,
השוותי בין רצון לחסידים ההם רק במובן שהם חריגים בקהילותיהם. אני חושב שגם אתה תודה בכך. לעצם העניין, אין לי כל בעיה שחסידי חב"ד המטורללים יערכו משתאות בוקר וערב, י' בטבת וט' באב. הבעיה שלי היא שהם עושים זאת ומתיימרים להיות יהודים אורתודוקסים. ושוב: אין לי בעיה שהיהדות תתפרק לזרמים ותת-זרמים, ושאחד מהם יהיה זרם של חב"דניקים משיחיים. ממש לא מטריד אותי. מטריד אותי רק כאשר זרם אחד חושב שהוא עליון על האחרים, שהוא מחזיק באמת נסתרת שלא גלויה לאחרים, ולכן שמותר לו דברים שלהם אסור (כמו לכפות את דעתו הפוליטית וכו'). לבד מזה שכל אחד יעשה מה שהוא חושב שהכי מקרב אותו לקב"ה.
שונרא,
תודה על הלינק. לא ראיתי אותו. זה באמת מפחיד. מזכיר לי קצת את הוצאת ארון ה' לשדה הקרב בתחילת ספר שמואל. שם זה לא נגמר טוב.
אלכס,
תודה על המידע. תראה, זה די ברור שהאנשים האלה הם, בשפה עדינה, אקצנטרים. זו לא השאלה. השאלה היא מה תגובתה של החסידות, של מוסדותיה ורבניה. אם התגובה היא שתיקה, זה אומר משהו. אם התגובה היא נידוי וחרם (רציניים, לא רק כלפי חוץ), זה אומר משהו אחר.
דוד,
כאמור, אני מסכים איתך שהעניין בגואל רצון (ששה עמודים היום בידיעות אחרונות!) הוא יותר מטיפול הגיוני בכת. יש משהו בפוליגמיה ששורף את הפיוזים.
אהבתיאהבתי
מאמר מרתק,
ולמרות שאינני יוצאת מאותה נקודה ביחס שלי אל כל עניין גואל רצון, אני חושבת יש חשיבות רבה לכך שהעלית את הדברים כפי שהעלית ושהענקת בזאת משקל נגד לשיח המאובן שמתנהל מעצמו בנושא, ללא מחשבה יסודית או בחינה אמיתית של הדברים.
אבל בעצם רציתי להגיב רק כדי להודות על קיומו של הבלוג הזה, שמהווה את העין הפקוחה שכולנו היינו רוצים לפקוח בעצמנו.
תודה, תומר! :)
אהבתיאהבתי
הרגוני נא הרוג,ולא אשתכנע שרשויות הרווחה המופלאות שלנו עדיפות על חיים במחיצת אותו קשיש עבדקן ומזרה אימים.
או אולי כולנו פה באמת טועים לחשוב שפנימיות חוסים ,מקום בו ב א מ ת ידעו ילדיו של הגואל ה ת ע לל ו ת מינית מהי,עדיפיות על חיים במשפחה פוליגאמית,מופרעת ככל שתהיה!
או אולי סבורים כולכם שהרמון הנשים היוצא לחים עצמאיים מצויד בקיצבה חד הורית נדיבה כנהוג במקומותינו תאפשר להם התחלה חדשה ועתיד מזהיר!
וכולנו בטוחים מאה אחוז ואחוז שחלק נכבד מאותן נשים בהרמון ל א היה מידרדר לזנות או כיוצא בזה אילולא אותו גואל בעל רצון כביר!
על האון המיני של הקשיש המזוקן איננו יודעים דבר,אבל אנחנו יכולים לשער משהו על התמיכה ההדדית ,המטריארכלית,באותו הרמון רב תפארת.
לא שאני תומך במערכות יחסים מסוג זה – לדעתי הן ברירת מחדל במערכת חברתית קורסת,במקום שבו מאות אלפים אינם מצליחים לדאוג לעצמם אפילו לארוחה סבירה או בגד,ונאלצים להסתמך על תמחוי.
כמובן ששלושים משפחות חד הוריות בלא דיור ובלא מזון לא היו מדירים כאן שינה מעיני איש!וספק אם היו מזיזים שערה אחת בפיאה הנכרית של הממונות על שירותי הרווחה בארץ.
צביעות היא אכן מחלה כואבת.אבל לא כדאי שתדרדר אנשים שמצאו לעצמם איזה סידור חצי סביר לחייהם,למצבים קשים הרבה יותר.
מעניין אם מישהו כאן יטרח לבדוק מה עלה בגורלן של אותם שלושים נשים עוד שנתיים שלוש!
הערה:אני לא מכיר את גואל רצון,ואי לי שלושים נשים ואפילו לא אשה אחת לרפואה!..
אהבתיאהבתי
נאה דרשת. העניין מוכרב. ובעיקר נכונים דבריך על שכאשר רשויות הרווחה קורסות, אין להתפלא על כך שיקומו מסגרות אחרות של תמיכה הדדית.
אהבתיאהבתי
הכל בהסכמה ועל פניו חוקי. זו הסיבה כנראה שהרשויות לא הצליחו כל השנים לעשות משהו.
אין חוק נגד גילוי עריות. אחרי גיל 21 מותר לקיים יחסים גם עם בני משפחה קרובים. אין לי ספק שבמשפחה הזו חוסר הנורמטיביות אינו מתמצה רק בפוליגמיות אלא גם בכך שחלק מנשותיו הן גם בנותיו. יש לכך יותר מרמז אחד שקל למצוא אותו ולודא ( ויתכן שמעלימים זאת בגלל הבעיתיות הרבה שבחשיפה כזו, אם אכן אני לא טועה). אז זו לא כת אולי, אבל יש רמזים שונים למשהו שאולי בכל זאת , למרות מראית העין המתעתעת עונה על הגדרה של כת. לא יודעת וגם לא יודעת מה זה ממש משנה, לפחות לא באשר לקבלת החלטות לגבי טובתם של הנשים והילדים.
אהבתיאהבתי
הכותרת הנוכחית בווינט:
""רמס לנשים כל רצון עצמי""
אם לא הייתי יודע במה מדובר, הייתי חושב שזה ציטוט מהרב קוק
אהבתיאהבתי
דויד כורש כדוגמא לצביעות שלטונית.גם שם טענו הרשויות שהן באות להציל את הילדים ה"מסכנים".מה שלא מנע מהרשויות לעלות עם טנק על המבנה בו היו כורש,מאמיניו והילדים ,ובסופו של דבר להעלות אותו באש .
אהבתיאהבתי
תומר,
מה שכתבתי קודם לגבי החב"דניק מאיביזה היה מתקופת היכרותי אותו לפני שנים מספר. כעת, אחרי חיפוש קליל ביותר בגוגל, הגעתי לקטע הבא
http://www.datili.co.il/index.php?id=32810
תסתכלו למטה בתגובות של הטוקבקטיסטיות, מסתבר שהוא שלרטן לא קטן, וסוטה גדול, מושך נשים בשם היהדות וההמשך ידוע.
הוא גם לא שומר מצוות כלל, כמו שהוא עצמו מעיד בקישור הנ"ל, ויש שם גם קישור לאתר של חב"ד שהתנערו ממנו לגמרי.
וואלה, ידעתי שהוא מחורפן, לא ידעתי שעד כדי כך.
אהבתיאהבתי
כמובן,
שכחתי לציין שקוראים לבחור המסכן יואל קראוס.
אהבתיאהבתי
לפני שבת ובמהלכה התפרסמו עוד ועוד כתבות על רצון עם ממצאים "נוראים" ו"מחרידים" ואני כל הזמן רק מצפה ומייחל לקרוא – מה הוא עשה שהחריד כל כך את מנוחתן של הרשויות.
וכל פעם שאני פותח את הכתבה אני מוצא עדויות לכך ש
"הילדים לא בכו"
(ואני לתומי חשבתי שהבעיה היא דווקא אם הילדים בוכים)
לכך שהנשים חשבו שגואל מספק אותן מינית
(ואני חשבתי שהבעיה מתחילה דווקא כשהפרטנר לא מספק מינית)
וכו וכו
זה מזכיר לי את הסרטים האלה עם המוזיקה המפחידה ברקע – שרק אם מכבים את הווליום כבר לא מבינים מה כל כך מפחיד בזה
אהבתיאהבתי
היציאה לעימות עם תפילין הינה יישום פשטני של מאמר חז"ל במסכת ברכות
תלמוד בבלי מסכת ברכות דף ו ע"א
"ומנין שהתפילין עוז הם לישראל דכתיב וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך ותניא רבי אליעזר הגדול אומר אלו תפילין שבראש"
אהבתיאהבתי
לתומר
אני מבין שדיברת עם המשיחיסטים-שבתאים
באוסטרליה ובאביזה ושמעת שהם:
חושבים שהם עליונים על האחרים?
, מחזיקים במידע סודי ולא מגלים אותו לאחרים?
כופים את דעתם על אחרים?
קצת זהירות מהכללות לא תזיק.
אלכס,
יפה שאתה מרכל על אנשים ומלבין פניהם ברבים מתוך הסתמכות על טוקבקיסטים אחרים. אינני מכיר את הברנש אך לי הוא לא עשה שום נזק ומסרטונים ביו-טוב הוא נראה חביב למדי. זה שאתה מתגאה בכך שאתה דובר לשון הרע ומלכלך עליו מצער מאוד. פשוט חבל שאין לך דברים אחרים לעשות.
אהבתיאהבתי
אין שום קשר, בין מי שנמצא באיביזה ומתוך טירוף הוא לוחם ברבי ובחב"ד ובכל מה שהיהדות מייצגת – לבין המשיחיסטים. גם אם הוא טוען שהוא משיחיסט. וגם אם הוא שם תמונות של הרבי. הוא בפירוש לא שייך למשיח.
יתכן שצריך להוסיף עליו תוארים איומים כמו על הימח שמו שחי לפני כ340 שנה. אבל לא שמעתי עדויות מפורשות והתורה אוסרת להוציא פסק דין על יסוד דברים (שאולי הוא עצמו פרסם) באינטרנט…
יש תורה שהרבי – כמו כל מנהיגי ישראל האמיתיים בכל הדורות – למדו למסור הנפש עליה ועל מה שהיא מצווה
הוא עושה פעולות נגד התורה נגד השם נגד עמו נגד הרבי מליובאוויטש בשם הטירוף הרעיוני שבו הבורג שלו השתחרר. וגם על ידי מ שסוחפת אותו להכריז שהיא המלכה…
אהבתיאהבתי
אח-שלו,
תודה על ההסבר.
והמבקר,
אני חושב שהחסידים האלוו כן חושבים שלהם יש את האמת ואת כל האמת. לגבי האפיונים האחרים, בם כנראה לא כופים את דעתם וכו'. אבל אני עדיין לא מבין מה אתה רוצה ממני. איפה אתה רואה שאני מבקר אותם? אני לא מבין על אילו "הכללות" אתה מדבר. נכון, אני חושב שהם טמבלים. אבל לא כתבתי את זה ברשימה ובאמת שמצדי הם יכולים להמשיך לסעוד בצומות כאוות נפשם ונשמתם האלוהית.
אהבתיאהבתי
הבנתי את נקודתך. אני פשוט רואה בחסידים אלו פוטנציאל לרפורמה מבפנים ולפרגדימה חדשה ולכן צרם לי הזלזול (המובן) שאנשים הפגינו כלפיהם.
שבוע טוב
אהבתיאהבתי
מבחינה הלכתית נטו, יהודי אמור ללבוש תפילין כל היום (אבל לא בלילה – ויש על זה מחלוקת בגמרא במסכת קידושין) – חוץ מהפעמים שהוא בשירותים וכדומה.
לפי המסורת היהודית, פעם כך באמת היה – יהודים לבשו תפילין כל היום
(בפועל, אני בספק גדול שכך באמת היה- לא מובן לי איך אפשר לעבוד בשדות וכדומה עם תפילין על היד. מה גם שהן עוצרות את מחזור הדם ועלול להווצר נמק אם לובשים אותן ברצף כל הזמן)
היום פוסקים להלכה שאין ללבשן כל היום בגלל החשש שהיהודי יסיח דעתו מהן ולא יוכל לשמור על הקדושה שלהן.
ה"גבעונים" (נוער הגבעות) מנסים להחזיר מנהגים ומצוות דתיות לשורשם ההיסטורי – הם, לדוגמה לא לובשים טלית קטן מתחת לבגד אלא שמים את הציציות על הבגדים עצמם – ציציות עם פתיל תכלת ככתוב
(טוב, אני מכליל – אבל בכל אופן – יש תופעות כאלו בגבעות)
מכיוון שהם אוטופיסטים באופן כללי – אז הם מנסים לבנות חברה מושלמת מהיסוד – בלי להתחשב בכל מיני התרים שבדיעבד וחששות כדוגמת הנ"ל – שבעיניהם נתפסים כ
"גלותיים"
באותו אופן, הם (חלקם) הולכים עם תפילין כל היום – כל הקטע הזה של ללבוש תפילין פעם ביום במעין טקס נראה להם מלאכותי – הם בכלל לא אוהבים טקסים כאלה
(אני מרשה לעצמי לספר עליהם משום שאני מכיר כמה – וכמו שמארתי – מדובר בהכללות גסות משהו…)
אהבתיאהבתי
המבקר,
אני לא יודע אם הם יובילו רפורמה, אבל הם בהחלט יעלו שאלות חשובות, ואני באמת בעד זה. מהבחינה הזאת הם נכס ליהדות של ימינו. מבחינות אחרות, באופן אישי אין לי יותר כבוד אליהם מאשר יש לי לסיינטולוגים. אלו ואלו חיים בסרט. אבל באמת שכל עוד הם שומרים את מעשיהם לעצמם אין לי שום דבר נגדם ואני מאחל להם כל טוב כמובן.
דוד,
אז אתה אומר שהתפילין עליהם מסיבות רומנטיות של "החזרת עטרה ליושנה", ולא כקמע לעת קרב, כן?
אהבתיאהבתי
אחד לאו דווקא עומד בסתירה לשני.
היהדות הטרום גלותית הייתה הרבה יותר פטישיסטית – והרבה פחות אבסטראקטית . הרבה יותר מרוכזת סביב המקדש והפולחן ופחות סביב להלכה יומיומית או לימוד תורה תיאורטי.
המילה הלועזית לתפילין, פילאקטריה, פירושה קמע ביוונית. כך כנראה התייחסו בזמנו לתפילין ומזוזות ויש לזה הדים בספרות חז"ל – כמו הדרשה אותה הזכיר במרומז אח-שלו לעיל
גם הגמול שציפו לו מפעילות דתית היה הרבה יותר בסגנון של
"עשב בשדך לבהמתך"
ופחות בסגנון של
" ואני -קרבת אלוקים לי טוב"
גם התפיסה של הגילוי האלוהי הייתה יותר בסגנון של
"קולות וברקים"
ופחות בסגנון של
"קול דממה דקה"
וכנ"ל תפיסת הנס
טוב – זה הרי מובן – האבסטראקטיזאציה של היהדות הייתה מנגנון הגנה מפני הארעיות האימאננטית שבגלות
שהרי, לדוגמה, בגלות, היה קשה קצת להכריז על מקום מסויים כעל מקום קדוש, כי בעוד כך וכך שנים צריך עזוב אותו בכל אופן
וכמו כן, בעזרתה קל היה יותר לעכל את חורבן הבית.
לא פלא איפוא שהצדוקים נעלמו אחרי החורבן.
עתה,עבור אותם יהודים שתופסים את ישיבתם בארץ ישראל כישיבת קבע (וכוונתי גם לכאלו שברמת ההכרזות עדיין צועקים שאנו בגלות), יותר קל לחזור לפטישיזם המקורי-
לא סתם פולחן הקברים ופולחן הקדושים ופולחן המים הקדושים והגלימות הקדושות פורח ביהדות כפי שלא פרח מאז שחזקיה כיתת את נחש הנחושת
ולא סתם היה גילוי מריה .. סליחה, רחל לחיילים בשדה הקרב במלחמה האחרונה
אני לא אתפלא אם עוד כמה שנים נשמע הימנונות שנכתבים לכבוד רחל כמו שאנו כבר שומעים הימנונות לכבוד ר' יעקב אבוחצירא, ר'שמעון בר יוחאי ואליהו הנביא בהילולות
לטוב ולרע, זה מה שקורה
אהבתיאהבתי
אני מסכים עם הכל, מלבד שתהליך האבסטרקטיזציה היה תוצאה של הגלות. אנחנו רואים תהליך דומה גם אצל הנצרות, ובאופן כללי עם התפתחותה של התודעה האנושית (כן, אני מאמין בהתפתחות!!! : ). למשל: בערך באותה תקופה שבה חרב בית שני נפסקו קורבנות בע"ח בכל אזור המזרח הקדום, בלי קשר לחורבנות למיניהם. זה פשוט היה פאסה. אפילו בהודו עבודת הקורבנות ירדה מגדולתה (אם כי כמה מאות שנים לפני כן).
אבל אם אני טוען כך נשאלת לעומתי השאלה למה עכשיו חוזרים לפטישיזציה. שאלה טובה, ואהיה חייב לחשוב עליה.
אהבתיאהבתי
נכון – עלית על זה שאני לא ממש מאמין בהתפתחות ..
בנצרות, למשל, יש מקרים של אבסטראקטיזאציה – כגון בכתביהם של "אבות הכנסיה" ומקרים אחרים של ראציונאליזאציה – כמו בסכולאסטיקה, ומקרים של מיסטיפיקאציה – כמו אצל קוזאנוס או יואכים דה פיורה ותקופות של מיתולוגיזאציה – כמו בימי הבייניים המוקדמים וכמו בראשית הנצרות (כנראה
זה הכל תלוי בכל מיני נסיבות "פרוזאיות" כמו מלחמות, רמת ההשכלה, כמות האוכל שיש וכן בשאלה מה היא האופנה האינטלקטואלית הנוכחית
(שכמובן כל אחת מנסיבות אלו תלויה בכל השאר וכן בעוד מליון סיבות)
כך שנראה לי קצת מלאכותי לנסות להלביש על כל הבאלאגאן הזה אזושהי התפתחות
(ולא, אני לא פוסטמודרניסט שאומר שאין אמץ והכל נאראציב כזה כאילו – אני פשוט לא חושב שספציפית בשאלת ההיסטוריה מישהו הצליח לנסח תיאוריה ברת הפרכה מחד ובלתי מופרכת מאידך שמצליחה לספר סיפור קוהרנטי כלשהו
הנה
יש ללחוץ כדי לגשת אל 486.pdf
מאמר נהדר של פרופ' נדב שנרב על הנושא הזה – ובו בוודאי לא נחשוד שהוא פוסטמודרניסט)
בברכה,
דוד
אהבתיאהבתי
תראה, אני אסייג את דברי: "התפתחות" היא מילה בעלת מטען חיובי, ואני רוצה קודם כל לקבוע שיש שינוי קונסיסטנטי, ואני חושב שאת זה אפשר לקבוע. ב-4000 השנה האחרונות ניתן לראות שהביטויים הדתיים של האנושות עוברים הפשטה, הפנמה ורציונליזציה. אני חושב שאין שום בעיה להוכיח את זה. עכשיו כמובן שיש יוצאים מהכלל, זה ברור. אבל המהלך הוא גם ברור: אין הדת היום דומה לאנימיזם, לטוטמיזם ולפגאניות, אין היא דומה לפולחן הקורבנות, ואין היא דומה למערכות ההיררכיות של ימי הביניים. עכשיו כדאי לשאול האם מדובר בתהליך חיובי.
תודה על ההפניה לשנרב. אני אוהב את כתיבתו.
אהבתיאהבתי
סרט על ביטול הצומות
מהמשיחיטים במלבורן
אהבתיאהבתי
והנה לך דיין חרדי שמגיע לדיון בבית משפט, ערכאות של גויים, עטוף בטלית.
תראו את הקישור
http://www.bhol.co.il/news_read.asp?id=14828&cat_id=1
ואל תגידו שאין לזה אפקט. הוא נכנס בלי בדיקה בטחונית…
אבל ברצינות. בלי לגרוע מדבריו של דוד על הרוח הרומנטית של חלק מנערי הגבעות, פה לא מדובר ברוח רומנטית. הרב הזה לא הולך בטלית כל היום ואף לא בשבתו בדין כדיין. הוא יוצא כעת למלחמה בשטח אוייב ומגן על עצמו בטלית
אהבתיאהבתי
חייב לומר שזה ממש ממש סוחף ומעניין.
אהבתיאהבתי
מעניין.
אהבתיאהבתי