ישעיהו בן אהרון מצטרף למועדון המאוד לא אקסקלוסיבי של מורים רוחניים סורחים. פרשת מעידותיו מעידה על חשיבותה של מסורת רוחנית
טור שהתפרסם בגליון אדם עולם שיצא זה עתה (11, מאי-יוני 2010), ואחריו דברי הסבר
לפעמים שר ההיסטוריה מתזמן היטב את צעדיו. לאחרונה נודע כי שלוש דמויות בולטות בציבוריות הישראלית השתמשו בכוחן או במעמדן כדי לנצל, איש איש בתחומו ובמעגלו החברתי, את צאן מרעיתם / תלמידיהם / מעריציהם. שלושה אלה – יצחק לאור, מוטי אלון וישעיהו בן-אהרון – שנגדם הוגשו באחרונה תלונות על ניצול מיני, מצטרפים (אם אכן עשו את המיוחס להם) לרשימה ארוכה מאוד של אישים מוכשרים ונערצים שלכאורה ניצלו את מעמדם כדי לבגוד בעקרונותיהם. למעשה, העת האחרונה הייתה פורייה אף עוד יותר בתחום נעיצת הסיכה בבלונים רוחניים: מעבר לימים התגלה שסוואמי ניטיאננדה, אחד הכוכבים הצעירים בסצנה הרוחנית שבהודו, לא ממש שומר על נדר הסאניאס (לחיי פרישות – הוא צולם במיטה עם כוכבת בוליוודית). ומנגד, בארצות-הברית יצא ספר ובו אסופה של מאמרים לא סימפטיים על אנדרו כהן, אחד המורים הרוחניים הידועים בעולם כיום.
ארחיב מעט על סיפורו של כהן, כי הוא שופך אור דווקא על המקרים הקרובים אלינו, ולכן רלוונטי לנו יותר. דיווחים על רודנותו של כהן אינם חדשים, ולמעשה אף אמו, שהייתה תלמידתו תקופה מסוימת, כתבה ספר ובו גינתה את הנהגתו. ואולם הספר החדש, "American Guru" שמו, מקבץ עדויות שונות מגוף ראשון על מסכת השפלות והתעללויות שמעביר כהן את חסידיו, ומצייר את הגורו המשופם כאגומניאק תאב כוח ומתנות יקרות. כהן היה סוחט תרומות עתק מתלמידיו, שולח אותם למשימות סתמיות כדי "לשבור להם את האגו", מעניש אותם על כל חריגה מכלליו, מורה להם לסטור זה לזה וממציא עוד כהנה וכהנה תכסיסים כדי לקדמם בדרך הרוחנית. מעולם לא היה מודה בטעות, ומצד שני תמיד היה לוקח קרדיט על כל התפתחות חיובית בקהילתו. בכל מצב היה דואג בעיקר לשמו הטוב. אף על פי שחסידיו של כהן רבים, הם גם מתחלפים בקצב מהיר, ו-123 מבין 130 תלמידיו המקוריים עזבו אותו במהלך השנים.
מה שאמור לעניין אותנו בסיפור הזה הוא תגובתו של כהן לגילויים הללו, והיא נעה בין הכחשה גורפת (שמריבוי העדויות ופירוטן די ברור שהיא שקרית) לטענה שאת כל התנהגותו ניתן לתרץ על ידי המושג המופלא "crazy wisdom". למי שלא בקיא ברזי התרצנות הרוחנית דהעידנא נאמר, שהמונח מגיע מהבודהיזם הטיבטי, שבו הוא משמש לתיאור חוכמתם פורצת הגבולות, החוקים והנימוסים של אלה שרוקנו עצמם לגמרי מכל אגו או אשליה. חכמים אלה אינם יכולים לכאורה לטעות בפועלם, משום שהם ברסוננס מלא עם פעולתו של היקום.
בהקשר של רוחניות הניו-אייג' הפורחת במערב עבר המונח הזה טרנספורמציה, וכיום הוא בעצם מתפרש כרישיון של המורה לגרום לתלמיד כאב על מנת לעורר אותו מעיוורונו. הבעייתיות כאן ברורה מיד: מכיוון שהמורה "מואר" וחכם בצורה משוגעת, הרי עד כמה שמעשיו נראים לעיניים אנושיות מופרכים או נבזיים, עקרונית לא ייתכן שהוא טועה. על כן, כל התעללות שלו בתלמיד מוכשרת מיד, ואף מהוללת כניסיון רדיקלי להביא אותו אל מעבר לכל צרותיו.
השימוש בתירוץ הזה, שנשלף מהקשרו המקורי, הוא רק סימפטום לבעיה. הבעיה עצמה היא מוסד הגורו במערב. מורים רוחניים היו תמיד כמובן, אבל כמעט בכל תקופה ומקום הם פעלו בתוך קונטקסט קבוע וידוע – כלומר בתוך מסורת מסוימת. המיוחד ברוחניות הניו-אייג' הוא שאין למעשה כל מסגרת נורמטיבית שבתוכה פועלים, או אמורים לפעול, המחפשים הרוחניים ומוריהם. עולה שמוסד הגורו מוצא מתוך הקשרו המסורתי (תרתי משמע), ונשתל אל תוך תנאים הזרים להווייתו בפירוש. במערב כיום המורה הרוחני על-פי רוב אינו מוקף במסורת הכרוכה במסגרת של איזונים ובלמים, שיכולה להגביל ולייצב אותו, ונותר לו רק להמציא את עצמו, פשוטו כמשמעו, ולהמציא תוך כדי גם את דרכו הרוחנית.
מכאן, בַּמקום שבו הגורו המסורתי היה מבקש מהתלמיד להיכנע לרצונו בסמכותה של המסורת שהוא אחד מחוליותיה, הגורו של ימינו מבקש מחסידיו להיכנע רק לו, ורק לסמכותו. במקום להצטרף למערך רוחני ותיק ומסועף שעמד במבחן הזמן, התלמיד מקשר עצמו לאדם אחד, יחיד ואולי גם מיוחד, אבל לאו דווקא חכם במיוחד, ובמקרים אחרים סתם שרלטן. בִּמקום שתהיה סביב פעולתו של הגורו מסגרת שלמה שלא תאפשר חריגות מסוכנות ופגיעות, ישנו רק רצונו האוטונומי של הגורו היחיד, ומי יאמר לו לא, כאשר הוא מוקף בעדת חסידים מלחכי פנכה ואומרי הן? מצפונו, יש לקוות. אך לפעמים הוא חסר מצפון, או חסר עמוד שדרה להישמע לו, או חסר כל אחריות, והתוצאות קשות.
אנדרו כהן הוא דוגמא למורה רוחני שלא כפוף לדבר, ושמכפיף את חסידיו אך ורק לרצונו. אם כך, גם כאשר מתגלה שרצונו לוקה, אין הרבה מה לעשות בעניין: הוא פשוט מודיע שלדעתו מה שהוא עשה זה בדיוק מה שצריך לעשות כדי לעורר את חסידיו. שוב: מי יגיד לו לא?
כאן נחשפת אם כן החשיבות הגדולה שבמסורת רוחנית: הן הרב אלון והן בן-אהרון, בהיותם חברים בדרך רוחנית (ולא נביאיה המייסדים), לא היו יכולים להכשיר את מעשיהם לכאורה, וממילא האנשים הקשורים לאותה מסגרת למעשה גזרו עליהם את סיום תפקידם כמורים. המרחב בתוך המסורת יכול להיות רחב למדי, אבל כל עוד המורה פועל כנציג של תנועה מסוימת, ברור שיש דברים שאסור לו לעשות. מכיוון שכל מסורת שעמדה במבחן הזמן הייתה חייבת להתחשב בחברה שסביבה, אף ברור שאותם דברים שאסור לעשות יחפפו פחות או יותר את כללי האתיקה הבסיסיים שעליהם מושתתת כל חברה חפצת חיים.
אם נדייק יותר, נמצא שהאנתרופוסופיה כתנועה רוחנית נמצאת בתווך בין הדתות הממוסדות הוותיקות לבין זרמי הניו-אייג' השונים. אמנם באנתרופוסופיה אין "ציווים" ברורים שניתן לחרוג מהם, אבל בהחלט קיימת תפיסת עולם מוסרית שמתוכה אמורים חבריה לגבש את דרכם. בן אהרון פעל לכאורה בניגוד לערכים שעליהם הרצה ולדרך שאותה התווה לתלמידיו, ולכן, מעשיו הביאו להוקעתו בסביבתו, שכן כמו הרב אלון הוא היה שייך לקהילה בעלת כיוון מוסרי ברור ופעל במסגרתה – קהילה שחבריה היו נכונים להתעורר, לנער חוצנם ממנו ולהביא לסגירת הקורסים שלו.
התגובה של מנהיגי ציבור הכיפות הסרוגות, כמו גם התגובה של חברי הרדוף – הקיבוץ שבו חי ופועל ישעיהו בן אהרון – מוכיחות שכאשר מורה רוחני פועל בתוך מסגרת הגדולה ממנו, הוא אינו יכול לעשות ככל העולה על רוחו, ויהיה גדול ואהוב ככל שיהיה. וכן, גם סוואמי ניטיאננדה החליט לפרוש מכל הוראה רוחנית, ולאחרונה הוא אף נעצר.
הסבר קצר:
על ניתיאננדה כתבתי רק עכשיו, והנה הלינק.
על אנדרו כהן, הפרק הקודם, כתבתי כאן, ובסיום הלינק על ניתיאננדה יש גם כמה מילים עדכניות עליו ועל חבריו. אגב, חשוב לציין שכהן לא הואשם מעולם בניצול מיני של תלמידותיו. למעשה אני יודע שכהן אמר פעם בשיחה פרטית שמין מעולם לא עניין אותו, והוא כמובן זוקף זאת לזכות רמתו הרוחנית הגבוהה. אני חושב שהוא סתם בוק.
הרב אלון השיק אתר אינטרנט ולכאורה "חוזר", אבל ברור שבפעולותיו הוא בעיקר מבזה את עצמו ואת הציבור ממנו הוא בא.
השערוריה שמרתיחה את עולם האנתרופוסופיה בארץ (ובמידה מסוימת אף בעולם) ולא שמעתם עליה קשורה באחת הדמויות המרכזיות בתנועה זו כאן, ישעיהו בן אהרון כאמור (כן, בנו של יצחק בן אהרון). בן אהרון הוא ממקימי ומנהיגי קיבוץ הרדוף האנתרופוסופי, הוא כתב מספר ספרים בעברית על התורה ופיתוחיה מכיוונים יהודיים-ישראליים, העמיד תלמידים רבים בתחום ובאופן כללי ניצב כאחד מעמודי התווך של התנועה בארץ.
לאחרונה נחשף שכפי הנראה ניצל מינית במשך שנים את חסידותיו ותלמידותיו, וכמה מהן הגישו נגדו תלונה במשטרה. הנ"ל מכחיש ו/או אומר שהכל היה בהסכמה ו/או אומר שלא עשה שום דבר רע, והעניין כרגע בדיון משפטי שנוגע אף בשאלות פנים-אנתרופוסופיות, שכן בן אהרון טוען שאי אפשר לומר שעשה משהו "בניגוד לאנתרופוסופיה" ולכן אין מה להתלונן כלפיו, ומתנגדיו כמובן טוענים אחרת.
הבעיה היא גם משפטית, שכן בחוק המגן על קרבנות ניצול מיני אין קטגוריה של "מורה רוחני". רוצה לומר, אם מעסיק, מורה, מרצה או מטפל כלשהו ניצלו את מערכת היחסים המיוחדת ביניכם כדי לשדלכם ליחסי מין, ניתן להגיש נגדו תלונה ומשפט יפתח, שכן מה שהוא עשה הוא פלילי על פי חוק. אבל אם מורה רוחני עושה אותו דבר החוק לא מכיר בפליליות של מעשיו. לכן יש סיכוי טוב שהתיק כנגד בן אהרון יסגר.
אני עצמי נפגשתי עם בן אהרון לפני כמה שנים, לשיחה נעימה של החלפת רעיונות, וכמובן לא עלה על דעתי וכו'. מאז לא דיברתי איתו. כפי שכתבתי ברשימה לעיל, הקהילה בהרדוף הקיאה אותו מתוכה, וכשמדובר באדם עם כל כך הרבה זכויות (וכריזמה), זה דבר שראוי להערכה. במאמר המערכת בגליון האחרון כותב העורך, נועם שרון, "שמירת סוד, בשם 'ההגנה על שמה הטוב של האנתרופוסופיה', היא מעשה מעוות מוסרית, שעתיד לפגוע בכולנו ולגרום לנזקים כבדים, כפרטים וכקהילה".
—
כאמור, הרשימה הזו התפרסמה בגליון החדש של אדם עולם, שיוצא במתכונת חדשה (ובעיצוב חדש) מתוך ניסיון ליצור מגזין שיספק ויעניין הרבה צדדים: "הורים שהקשר שלהם לאנתרופוסופיה מסתכם בזה שילדיהם בחינוך ולדורף מחד, ואנתרופוסופים כבדים מאידך; שוחרי אנתרופוסופיה מחד, ומתעניינים ברוח מאידך".
נועם שרון, העורך, ממשיך ואומר כי
המגזין אדם עולם נולד בתוך הקהילה האנתרופוסופית ויש לו תפקיד בתוכה. את התפקיד הכי גדול אני רואה בתור כלי שמעודד תהליכים של פתיחות, הידברות בינינו לביו עצמנו ובינינו לעולם. יחד עם זאת אני מאמין שלאנתרופוסופיה בישראל היום יש מספיק זהות עצמית כדי לצאת החוצה ולפגוש את העולם מבלי ללכת לאיבוד. המפגש הזה עם העולם חשוב קודם כל לנו, כדי שנקבל מראה. גם העיתון שואף לצאת החוצה ולהיות מגזין משפיע בישראל. השאיפה להתרחב היא כורך המציאות, גם מבחינה כלכלית ויותר מזה מבחינה רוחנית. רוחנית זוהי טעות לעשות מגזין לקהילה של יודעי חן. מסר רוחני היום הוא מעצם טבעו אוניברסאלי, פונה לכל אדם. אם הדברים שאתה כותב אינם נהירים לקורא בר-דעת, זה אומר שמשהו לא בסדר בקוהרנטיות שלך. באדם עולם אנחנו מאוד מתאמצים לבטא את הרעיונות האנתרופוסופיים, שגם פיתחו לעצמם שפה משלהם, בעברית פשוטה וצחה. אני מקווה שגם מצליחים.
הנה כתבה אחת מתוך הגליון החדש שפורסמה באינטרנט, על גן חובה ממלכתי-אנתרופוסופי ראשון.
עדכון 6.5.10: התיק נגד בן-אהרון נסגר.
[עוד דבר קטן: תמה סדנת השיפוצים שנערכה לפוסטים ישנים בבלוג, שעברו בצורה מעוותת מהבלוג הקודם. אני מתנצל בפני קוראי גוגל-רידר, שמשום מה קורא פוסטים מעודכנים כחדשים. אז זה נגמר לעת עתה (אם כי אולי מדי פעם אעדכן איזה פוסט פה פוסט שם). מה הרווחנו? פוסטים משופצים, וענן תגיות כאן משמאל. תודה למי שעזרו, גלעד ס. ואבי לבקוביץ (לאחרון יש לו בלוג מעניין כאן ואתר מבדר כאן)]
לולאת האל 
רשומה מעניינת, תודה. אבל לטעון שגורו רוחניקי אינו פועל בתוך מסורת זו טענה מעט מוזרה בעיני. הוא לא פועל בתוך מסורת *דתית*, אבל בוודאי שהוא פועל בתוך מסורת *מוסרית*. העובדה שהציווי "לא תנצל" לא מופיע בספרי הקודש של ספרות הניו אייג' (כיוון שאין ספרים שכאלו) אינה אומרת שהציווי הזה בדיוק אינו חלק מעולמם המוסרי של חסידיו של כהן ושל סביבתו (וסביבתם) החברתית הרחבה יותר. אם אתה מדבר על סנקציות, אז בבקשה: אתה חלק מהסנקציות שמופעלות כרגע כנגד אנדרו כהן; מרדכי גפני ברח מהארץ עם הזנב בין הרגלים; והתקשורת רודפת כל מנהיג רוחני שיש עליו חשד שהוא מנצל את חסידיו (רק רונית גלפו יוצאת בזול, משום מה).
וכל זה מבלי להיכנס לאידיאולוגיה של הניו אייג', שבה נטילת סמכות מאדם היא אחד החטאים החמורים ביותר.
אהבתיאהבתי
אדם,
ודאי שכל אדם פועל במסגרת מוסרית מסויימת וחוקית מסויימת. אבל המיוחד בהוראה רוחנית הוא ההשקה הזאת עם המוסר, שהיא לפעמים (ונראה שהניו-אייג' אוהב נקודה זו במיוחד) קריאת תיגר על המוסכמות המוסריות, ואף החוקיות, המקובלות. כמורה רוחני אתה יכול להצדיק חריגות מוסריות, כמו באותו תירוץ של crazy wisdom. במקור המושג הזה היה חלק ממערכת שלמה, ממסורת הבודהיזם הטיבטי, ולכן בא בליווי איזונים ובלמים. בניו-אייג' הוא לא, ולכן אדם כמו כהן יכול להשתמש בו כדי להצדיק פגיעה בתלמידים. זה שאני כותב כנגדו זה כמובן טוב, אבל שלא כמו במקרים של אלון או בן אהרון, אף אחד לא ממש מאיים על מעמדו (אולי רק כוחות השוק – אנשים פשוט יתרחקו ממנו. אבל זה עוד רחוק).
אהבתיאהבתי
בגלל שכהן אינו חלק ממסורת שבה המושג crazy wisdom ממוכר, הוא גם אינו יכול לעשות בו שימוש מבלי שחלק ניכר מהאנשים יגידו שמדובר באפולוגטיקה – בדיוק כמו שאתה עושה.
הטיעון שלך, אם הבנתי נכון, הוא שבלי מסורת, יש פחות פיקוח ופחות איזונים; ומכך משתמע, גם פחות מוסר. אלא שראשית, מסורת אינה קשורה, בהכרח, במוסר – כפי ששלמה פישר טען לא מזמן (http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3864750,00.html) – בוודאי לא מסורת הנמצאת בתוך תרבות רחבה יותר (דהינו, מסורת של תת-תרבות, שזה בדיוק המצב עליו אתה מדבר אצל מוטי אלון). שנית, בלי מסורת יש גם פחות סמכות ופחות לגיטימציה. שלישית, בלי מסורת גם אין מערכת מגוננת שתהיה מוכנה, ולעתים אף להוטה, לכסות על מעידות מוסריות של נציגיה (הכנסיה הקתולית בימינו) או אפילו ליצור מערכת שלמה שתצדיק אותן (הכנסיה הקתולית בימיו של לותר). במקרה של ואקום מסורתי דתי, יש משחק עדין מאוד בין חדשנות לבין הצורך להצדיק את עצמך בעזרת הנורמות והערכים של המערכת הגדולה שבתוכה אתה משחק. במצב כזה, אני לא מקבל את הטיעון שלאנדרו כהן קל יותר לסטות ולמערכת קשה יותר לפקח עליו – הוא פשטני מדי ומתעלם מיותר מדי גורמים.
אהבתיאהבתי
אדם, אתה צודק מאוד שבלי מסורת יש פחות סמכות ושבלי מסורת גם אין מערכת מגוננת שתהיה מוכנה לכסות על מעידות מוסריות של נציגיה. נכון, גם מסורת מציגה בעיות מיוחדות משלה. אבל אני לא מסכים איתך שכהן לא יכול לעשות שימוש במונחים שאינם חלק מהמסורת שלו. הרי כל העניין הוא שהוא ממציא את המסורת שלו, ויכול לעשות שימוש במה שהוא רוצה. ועובדה, זה מה שהוא עושה, וחסידיו מקבלים זאת. כלומר מפני שהוא אינו חלק ממסורת גם מלכתחילה אין איזונים ובלמים על התנהגותו, וגם לאחר מעשה אין אמצעים יעילים להרחקתו מעמדת הכוח שלו.
נכון גם שמסורת אינה קשורה בהכרח במוסר, ולכן כתבתי ש"מכיוון שכל מסורת שעמדה במבחן הזמן הייתה חייבת להתחשב בחברה שסביבה, אף ברור שאותם דברים שאסור לעשות יחפפו פחות או יותר את כללי האתיקה הבסיסיים שעליהם מושתתת כל חברה חפצת חיים".
תראה, אני לא איזה טרדיציונליסט שחושב שהתפרקות המסורות היא טרגדיה אנושית וקורא לחזרה לאיזה גן עדן אבוד שמעולם לא היה. ובודאי שיש חסרונות רבים גם למסורת. אבל במצבנו היום, שאנחנו לא כבולים על ידי מסורת, ושיש לנו את הכישורים הרציונליים להבחין בין יתרונותיה לחסרונותיה, אני חושב שכן היה טוב אם מורים רוחניים היו בוחרים באופן *מודע ומבוקר* במסורת מסויימת שבתוכה יפעלו. הרעיון של מורה רוחני שממציא את עצמו לדעתי נכשל שוב ושוב. לדעתי המציאות מראה שמורים רוחניים בתוך מסורות דתיות מצליחים להעמיד תלמידים בצורה מוצלחת יותר.
אהבתיאהבתי
מה שאתם טוען הוא שאנדרו כהן עסוק בלהמציא מסורת, ולכן יכול לשאוב מושגים מהיכן שבא לו. הוא, כמובן, יכול לעשות זאת, עושה זאת, ומהווה בכך דוגמה מצוינת לאידיאל של העידן החדש – שכל אחד בורר לו אלמנטים מהיכן שבא לו. אלא שבדיוק אותו אידיאל הוא בעוכריו – ראשית, כי האתוס מאחורי האידיאל הזה הוא תועלתני: מבחן התוצאה. אם זה לא עובד, החסידים שלו יעזבו אותו, ואני חושד שכבר כעת קהל החסידים בכוח (בניגוד לבפועל) שלו הצטצמם. ושנית, מהסיבות שכבר כתבתי – כי באתוס כזה, היכולת שלך לעמוד בצורה מוצקה, יציבה ובעלת לגיטימציה ציבורית על בסיס המסורת *המושאלת* היא פחותה באופן ניכר. לא רק אותך זה לא משכנע.
הרעיון של מורה רוחני שממציא את עצמו עומד בבסיס שלושת הדתות הגדולות בעולם. אתה יכול לומר שבטווח הקצר זה גורם לעיוותים מוסריים ולהעלמות של מסורות (דהינו, לחוסר היכולת להעמיד תלמידים) – אבל לא לומר שזה נכשל במבחן ההיסטוריה. וגם את טיעון הטווח הקצר אני לא מוכן לקבל כמובן מאליו – אני לא בטוח שיש פחות ניצול בתוך מסורות קיימות (לפי הקריטריונים של אותן המסורות) מאשר מחוצה להן; ולפחות המסורת הנוצרית הקתולית נמצאת במשבר חריף של ייצור תלמידים כבר כמה עשורים. וחוץ מכל זה, אני גם לא בטוח שייצור תלמידים *באותה המסורת* הוא קריטריון שצריך להטריד אותך. לדוגמה, התיאוסופיה נכשלה בייצור דור מעורר השראה של תלמידים, וכוחה ירד באופן ניכר – אבל היא יצרה דור של מסורות שהתפצלו ממנה, ושחלקן ממשיכות עד ימינו.
אהבתיאהבתי
מממ. אתה מעלה נקודות חשובות ונכונות.
אומר כמה דברים: בנוגע למסורות עבר שהצליחו על בסיס נביא מייסד, אל תשכח שאתה מביא את הדוגמאות המעטות שאכן הצליחו, ומולן היו עוד רבות רבות שכשלו.
לגבי כהן, אני עומד על דעתי שעם כל הנזק שנגרם לו, הרי שהוא ממשיך להנהיג קהילה גדולה. ראה המאמר בלינק לפוסט הקודם: כהן ווילבר וגפני ושות' עושים חיים ושום דבר לא ממש מפריע להם. אני טוען שזה גם מפני שהם קובעים את הכללים לעצמם.
אני גם לא טוען שיש פחות ניצול בתוך מסורות: אני טוען שכאשר מתגלה ניצול, הוא יכול ליהות מטופל. הכנסייה הקתולית היא דוגמא טובה למקרה שמנוגד למה שאני אומר, נכון, אבל אני חושב שהיא יוצאת מהכלל – ואגב, שים לב שהיא נמצאת במשבר אדיר בשל התנהגותה.
בנוגע ליצור דור המשך – יש משהו בדבריך. אולי זה באמת לא הכי חשוב. צריך עיון.
אהבתיאהבתי
תומר כמו תמיד אני נהנה מאוד לקרוא אותך
אני ממשתמשי גוגל רידר ונהנתי מאוד לקבל את כל הפוסטים שלך ולהיזכר בדברים ישנים ולראות דברים שפיספסתי
אהבתיאהבתי
רשומה מעניינת. המסורת והמסגרת הכללית כמסייעות נגד התחרפנות ועמידה מעל החוק.
כדאי לשים לב, שמוטי אלון היה כל השנים בעל חצר פרטית, והתרחק מן הבריכה של שאר רבני הציונות הדתית. אפשר להבין את הצורך והרצון להמנע ממאבקי כוח תוך קבוצתיים, אך מסתבר שהדבר היה גם בעוכריו. נוכחות של אנשים נוספים במעמדך, קרוב אליך, עשויה למנוע ממך לשחק את תפקיד היודע כל. כאשר רב\גורו מבלה כל השנים בחברת נמוכים ממנו (לפחות בידע וכו') קל לו יותר לסגל לעצמו את המחשבות שלו מותר מה שלאחרים אסור, שהוא מבין מה שאחרים לא, וכו'.
ייתכן מאוד שלא בכדי נקט הרב אלון בגישה זו. היא גם זו שמאפשרת לתלמידיו לומר שהכל מקנאתם של רבני הציונות הדתית שאלון לא חשק בקרבתם.
אהבתיאהבתי
אהרן,
נקודה טובה: בעצם מה שקורה עכשיו הוא היווסדה של כת. תלמידיו של אלון והוא בעצם יוצרים חצר חסידית דיסידנטית עם אדמו"ר שבתאי, שוודאי עוד יתגאה בזה ש"כולם נגדו" אבל הוא "מקדש שם ה'". יהיה מעניין…
אהבתיאהבתי
I remember visiting the Hardof community in 1980 when they were still located at some Mitzpeh in the Galil. The community was very warm and welcoming to strangers — even strange Americans wearing kippot. I recall feeling at the time that the whole environment was highly charged sexually, but I thought that it was just me! Now I wonder.
They put out a magazine called Mirkam, which must have been one of the first "new age" journals in Israel. As I recall, it was quite excellent.
אהבתיאהבתי
ומי אמר שמסורת היא ערובה לחוסר ניצול? האם המסורת היוונית לא הרשתה פדופיליה ואף ראתה אותה בחיוב? האם ניצול נשים הוא לא חלק ממסורות עתיקות יומין בנות אלפי שנים ? הרי מי שקורא לשחרור האישה נתקל בדרך כלל בתגובה נזעמת מצד המחזיקים באותה 'מסורת'.
ועוד שאלה : האם מאו צה טונג לא יכול להיחשב לגורו שכזה שפעל בתוך מסגרת אידאולוגית נוקשה ואף על פי כן אף אחד לא ריסן אותו כשמיליונים נרצחו בפקודתו?
אהבתיאהבתי
עדו…
לא נראה לי שתומר אמר שמסורת היא ערובה לחוסר ניצול.
אלא שבתוך מסורת יש כללים, והכללים מהווים את המסגרת המוסרית שהמורה פועל בתוכה.
ומה שחשוב הוא שהמסורת הרוחנית חשובה יותר מהמורה הספציפי.
כמובן שיש פה באמת מין שיטה של איזונים ובלמים שהחוקים שלה לא תמיד כתובים.
מורה יכול גם לשנות את המסורת, וזה לא בהכרח לשלילה כי מסורת שלא משתנה היא מסורת מתה. אבל זה לא כזה פשוט לעשייה.
בתרבות הניו-אייג' המורה הוא למעשה מכעט הכל!
הוא מקים מסורת חדשה לחלוטין וממציא ומבטל את החוקים שלה בהינף יד ולכן קשה לשפוט אותו.
מורה שסרח בתוך מסורת (כמו בהודו למשל) מוצא מהקהילה באופן הרבה יותר חד משמעי מאשר מורה בעולם המערבי
אהבתיאהבתי
עדו,
ראשית לא טענתי שמסורת היא ערובה כנגד ניצול. הרי מוטי אלון היה בתוך מסורת וניצל, נכון? מה שטענתי שהמסורת שומרת שאחרי הניצול האדם יורחק מתפקידו.
לגבי יוון, לקרוא ליחסים שם פדופיליה זה כמו לטעון שהבבלים ביצעו פשעי מלחמה כנגד אנשי יהודה בזמן חורבן בית שני. עזוב.
לגבי מאו, שים לב שהוא היה נביאה מייסדה של המסורת שלו, נכון? אני כותב במפורש שאני לא מדבר על כאלה.
אהבתיאהבתי
מאיפה המידע על בן אהרון? אני מסוקרן באופן אישי (אבל לא בגלל שנוצלתי על ידו!).
אהבתיאהבתי
המידע הוא משיחות אישיות עם חברי הרדוף שונים, והוא מבוסס ורציני, אחרת לא הייתי כותב. כל הסיפור התפוצץ כבר לפני זמן כמה שבועות, אבל לא פורסם בגלל מגבלות משפטיות.
אהבתיאהבתי
אם היית מנוצל על ידו לא היית שואל מהיכן המידע עליו.
היית יודע.
יש הרבה קורבנות לצערנו.
והם יודעים!!!!
והם גם מדברים!!!!
סוף סוף!!!
הגיעה שעת הגאולה.
אהבתיאהבתי
לתומר,
תודה רבה על הרשימה הטובה והמעניינת.
אתה כותב על דברים חשובים ביותר. גם לי יש מידע ששמור אצלי ואני יודע/ת על מקרים קשים של ניצול מיני של ישעיהו בן אהרון משך שנים ארוכות בתוך הרדוף ומחוצה לה וגם בעולם.
מדובר באדם חולני בהתנהלותו כלפי אנשים. בקורסים שונים הוא היה מתקיף תלמידים ויורד עליהם בפני כולם. תמיד כולם היו אומרים- "זה ישעיהו" צריך להבין שזה הוא ואין מה לעשות. אף אחד לא העיז להגיד לו משהו או להעמידו על מקומו. קשר של שתיקה תמיד שמר עליו מכל עבר.
הוא היה פוגע בתלמידים מעליב ומשפיל לפעמים מול כולם. והכל קבלוהו. כמובן סוג של "CRAZY WISDON" למה ללכת רחוק כל כך? הכל כאן מעבר לפינה.
הבן אדם הזה מרמה אנשים כבר שנים ארוכות. בהרבה הרצאות שלו גם התגלתה בורותו בכמה תחומים אבל גם זה נסלח. מה לא עושים כדי לשמוע קצת אנתרופוסופיה וללמוד על האמת? מתכחשים לאמת כמובן!!! אין כאן שום פרדוכס שום אבסורד הכל בסדר. המורה הגדול יכול ליפול, ככל שהוא גבוה ברוח כך הוא יכול ליפול בחומר. צריך להבין אותו. הוא גדול!!!
גם במכתבים שהוא כתב לתלמידים שלו לפני שהקורסים שלו, תודה לאל, התפרקו הוא כותב על עצמו שהוא אדם מיוחד שהיה עליו להתגשם בגופים שלו בתודעה ולכן היה עליו לפגוש את הרוע באופן אחר מאשר יתר בני האדם עלי אדמות. הוא מציג את עצמו בצורה מתוחכמת להפליא כאדם מיוחד ושונה וכולם מאמינים. זה לא יאומן איזו עדת מאמינים האיש הזה העמיד לעצמו משך שנים כל כך ארוכות. הדעת פשוט לא יכולה לסבול.
ועכשיו המשטרה רוצה לסגור את התיק. ככה מתנהלים דברים במדינת ישראל.
ומה בכלל ההבדל הגדול בינו לבין גואל רצון? הוא פשוט הרבה יותר מתוכחם ממנו. הרבה יותר חכם ויודע ללכת בין הטיפות. אבל הטיפות הקטנות הצטרפו עכשיו לנהר גדול.
נראה איך הוא יחצה אותו.
אהבתיאהבתי
הסיפור בכל זאת פורסם בשני כלי תקשורת
הנה ידיעה אחת
http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1156494.html
ועוד אחת
http://www.qaz.co.il/news_insite.asp?id=9013
לגבי התגובה של סטיבן (באנגלית) – כן, הם הוציאו רבעון שנקרא "המרקם", מתישהו בתחילת שנות ה-80, הוא קרא לעצמו "ניו-אייג'" וממה שאני עיינתי באמת היו שם דברים מעניינים, חלוציים. הוא נסגר אחרי 4 גיליונות. נדמה לי שבן אהרון היה העורך. הפספוס של המגזין הזה הוא אולי סימבולי לפספוס של בן אהרון, שאם לא היה מתנהג כמו שהוא מתנהג הוא היה יכול להיות מנהיג אזרחי למופת.
אהבתיאהבתי
הרועה מסריח מהעדר. כרגע העדר משחק את התמים והמתפכח אך בפועל הינו שותף מלא לעיוורון המוסרי המתמשך. תלמידי אנתרופוסופיה אמורים לפתח יכולת שיפוט ואבחנה מוסרית גבוהה, אך יותר נוח היה להם להיתמם במשך שנים רבות ולנהוג כחבורת זומביס מהופנטים, בעת שהם מתיימרים להיות אליטה אנתרופוסופית בארץ ישראל.
אהבתיאהבתי
כל מילה בסלע
אהבתיאהבתי
עדכון: "הארץ" מדווח שהתיק נגד בן-אהרון נסגר "מחוסר אשמה":
http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1167557.html
אהבתיאהבתי
"מכיוון שהמורה "מואר" וחכם בצורה משוגעת, הרי עד כמה שמעשיו נראים לעיניים אנושיות מופרכים או נבזיים, עקרונית לא ייתכן שהוא טועה. על כן, כל התעללות שלו בתלמיד מוכשרת מיד, ואף מהוללת כניסיון רדיקלי להביא אותו אל מעבר לכל צרותיו."
מזכיר לי משהו. אה, כן.
"מכיוון שהאלוהים "מושלם" וחכם בצורה משוגעת, הרי עד כמה שמעשיו נראים לעיניים אנושיות מופרכים או נבזיים, עקרונית לא ייתכן שהוא טועה. על כן, כל התעללות שלו באנשים מוכשרת מיד, ואף מהוללת כניסיון רדיקלי להביא אותם אל מעבר לכל צרותיהם."
הדג מסריח מהדת. זה אותו הלך מוחשבה של חיקוי והערצת השלמות.
אהבתיאהבתי
באנתרופוסופיה אין חיה כזאת "מורה רוחני". היה מורה אחד, והוא מספיק להרבה שנים, בינתיים. מי שגובה שכר עבור העברת ידע בתחום האנתרופוסופיה הינו עוסק מורשה, לכול היותר. אם מורה לנהיגה מתבלבל בין ידית ההילוכים לרגלה של תלמידת נהיגה, היא יכולה לתבוע אותו כאזרחית את האזרח המטריד ולא רק כ"מורה" עאלק. אם קהילה אנתרופוסופית קמה וחיה סביב עבודת אלילים, זריקת האליל התורן לאשפה לא משנה את העיוות שכבר מוטבע בה. מראשיתה היא נתנה לכוחות זרים ועויינים לאנתרופוסופיה לחדור לתוכה ולהובילה כרצונם. הישגים מכובדים של יוזמות אנתרופוסופיות הנובעות רק ממשיכים לחפות על המחדל.
אהבתיאהבתי
גם אם היה אחד כזה שהיה מורה רוחני של ממש, ברגע שאדם שם עצמו כמדריך של דרך רוחנית ומלמד תכנים רוחניים ומתווה את דרכם של תלמידיו הוא מורה רוחני. מה לעשות?
האם נתווכח על ההגדרות?
והאם נטיל ספק בעובדה שמורה שכזה… יכול לנצל בקלות את סמכותו ומרותו של תלמידיו?
הרי זה בדיוק מה שישעיהו בן אהרון עשה כל השנים.
אם הוא היה מלמד ידע אחר ולא אנתרופוסופיה לא היינו איפה שאנחנו היום.
האנתרופוסופיה בארץ, נושאי היוזמות, מובילי הקהילות צריכים לעצור חזק חזק. ללחוץ חזק חזק על הבלמים, גם אם הם יחרקו… לעצור ולעשות חשבון נפש עמוק עמוק….
חכו חכו…. בתוך הקהילה הזו עוד נמצא סורחים רבים ומעשי ניצול נוספים. ומדוע? מכיוון שעדיין צאן מרעיתם של המורים השונים מחזיק אותם במעמד של סגני אלים.
עידן הגורואים הסתיים מזמן וגם מורים רוחניים לא צריך באנתרופוסופיה. אין ספק שמי ששם עצמו להיות אחד כזה צריך לבדוק טוב טוב אם הוא יודע בכלל לעשות משהו אחר או שהדבר היחידי שהוא מסוגל לעשות זה לשבת לקרוא ללמוד ולדבר. איזו מן עשייה זאת בעולם? עצם זה זה כבר חטא.
להרצות ולהרצות ולהקסים אנשים בקסם שווא. זה היה המקצוע של האדם הזה כל השנים. וכולם נתנו לו אפשרו לו. סללו לו את הדרך
אבל הדרך הזו מוליכה לגיהנום
והגיהנום של ישעיהו בן אהרון יקח איתו אחריו את כולנו.
התעוררו חברים התעוררו.
זמן אחרית הימים הגיע.
זמן לקום מהתרדמת.
ולהתחיל לעשות דברים בעולם הזה.
אהבתיאהבתי
האנתרופוסופיה בארץ נגועה קשות בצרעת הכישוף השחור מגפה קשה אפידמיה מדבקת ומסוכנת!!! מראשיתה היו בה כל הסימנים לכך. ראשיה ואנשי שלומה היו מאז ומתמיד אנשים מסוכנים לציבור והעוולות שהם עוללו נותרו כצלקות מדממות עד עצם היום הזה. והיום כל יוזמה שקמה קמה על יסודות מעורערים, רקובים, מלאי מורסה, שהיא לא מודעת להם תמיד. יסגרו לאלתר יוזמות אנתרופוסופיות ותטוהר האנתרופוסופיה.
אותם אנשים שפגעו קשות באחרים ממשיכים להיות נערצים וידועי שם.
המצב קשה.
האם בפרשת ישעיהו בן אהרון שעימו חברו יחדיו עוד אנשים מסוכנים נושאי קיני צרעות כמו מיכל צור מהרדוף ודני אמן מירושלים הם הסוף של הסיפור הזה? לא בהכרח. ישנם סיפורים רבים וקשים.
שמתחוללים ברגעים אלו ממש.
האנתרופוסופיה בארץ נגועה בחוסר מוסריות ממדרגה ראשונה. קשה ומעוות הוא הענין הזה אשר ממשיך להתכסות ולהתהדר בקישוטים ובנוצות לא לו.
אהבתיאהבתי
ידעה הכל שיתפה פעולה והסתירה את האמת.
אהבתיאהבתי
איזו התנהגות בלתי הולמת. ישמור השם.
אהבתיאהבתי
תומר, חשוב שאתה כותב על הדברים ומביא אותם לאור. מבחינתי זו עבודת קודש ועל כך הרבה תודות לך.
מדהים לראות כל פעם מחדש איך מורים רוחניים נופלים בדיוק במקומות שהם מטיפים להם. האמת שהתופעה הזו מאד מאד מכאיבה. בעייני, אדם המנצל את התמימות הרוחנית של תלמידיו לצרכיו האישיים, חוטא חטא בל יסולח.
הרי התלמיד בבואו אל המורה מגיש לו את עצמו ובוטח בו שיוליך אותו בבטחה בדרך. פגיעה במקום הזה, העדין כל כך, היא נוראה בעייני.
לפני כ- 15 שנה קמו חסידי יוגה מקהילת קריפאלו והעיפו את הגורו שלהם שייסד את הקהילה, אחרי שהעמידו אותו למשפט בפני כל הקהילה הגדולה והפצועה הזו. הם הכריחו אותו להודות בעובדה שניצל מינית את תלמידותיו בעוד הוא מטיף לאחרים לחיות בפרישות. לא חסרות דוגמאות.
גם אם אותו בן אהרון לא יעמוד למשפט ציבורי, ראוי שחסידיו יעמידו אותו למשפט בקהילה שלהם.
בכל אופן, שום מסורת ושום כללים חיצוניים ומוסרות לא יוכלו לאדם המושחת אשר כוח, פרסום, ממון ומין מעוורים את עיניו.
המצפן, המוסר וההתבוננות המביאה חשבון נפש, שייכים היום לאדם באשר הוא אדם.
מה זה משנה לאיזה מסגרת חיצונית תרבותית או אחרת הוא שייך ?
אהבתיאהבתי
לא סתם הם נופלים, ומצפון לא בא מהאוויר. שאלה המסורת קשורה לא רק ל"מי יגיד לו לא". היא קשורה בראש ובראשונה ל"מי אמר לו כן". מי לימד אותו להיות מורה, מי הכשיר אותו, מי ראה שהוא מוכן ומסוגל, מי היווה לו דוגמה. לא סתם הבודהיזם הטיבטי, ששם דגש רב כל-כך על מוסד הגורו, שם דגש רב אף יותר על מוסד השושלת.
כי להיות מורה זה דבר שצריך ללמוד, והדרך הטובה ביותר ללמוד אותו – כמו הרבה דברים אחרים – היא מדוגמה אישית. גם זה עובר ממורה לתלמיד. מורה שלא היה תלמיד, איך ידע מה הם יחסי מורה-תלמיד בריאים? מורה שלא בילה זמן מספיק למרגלות גורו אותנטי וראה את יחסו אליו ולאחרים, יאלתר לא רק את דרכו הרוחנית אלא גם את שיטת ההוראה. ומורה שלא הוכשר היטב, שלא עובד מן היסוד בעצמו, בקלות יכול ללכת לאיבוד בתוך שכרון הכוח.
אהבתיאהבתי
http://www.siz.co.il/fupload/98
אהבתיאהבתי
לא קונה את הסיפור של ניצול מיני אלא אם מדובר בחסר ישע נטול יכולת שיפוט של המציאות.
לצורך יחסי מין צריך שניים !!!!
כלומר האחריות נופלת על שני בני הזוג שנכנסים למיטה (גם אם שניהם גברים).
אם במיקרה זה מדובר במורה שקיים יחסי מין עם תלמידות קטינות בנות 14 או 13 או תיכוניסטיות בלבד – זה סיפור אחד.
אבל אם מדובר בקיום יחסי מין עם נשים בוגרות – אז זה תמוה מאוד להטיל את כל האשמה רק על הגבר. גם אם הוא מורה כלשהו או כל בעל תפקיד אחר.
היכן שיש גברים ונשים יש סקס.
אם הסקס הוא בכפייה – זה סיפור אחד.
אם הוא בהסכמה – זה סיפור אחר.
לאורך כל ההיסטוריה האנושית גברים (נשואים או לא) ונשים (נשואות או לא) קיימו יחסי מין בהסכמה זה עם זו וזו עם זה.
נשים בוגרות ואמהות לילדים שבמודעות מלאה ובהכרה מלאה קיימו יחסי מין עם גבר נשוי ואחר כך הצטערו על כך, לא יכולות לבוא ולטעון לחפות ולניצול ! בשום פנים ואופן לא !
ניצול זה של חסר ישע. של מוגבל, של ילד קטן ורך בימים ללא יכולת שיפוט והבנה של המציאות, של מפגר, של אדם שלא מבין מה קורה איתו.
מזדיינות שנכנסו למיטה עם גבר שהן ראו כגבר אלפא מסיבה כשלהי – אין להן שום עילא מוסרית לטעון לניצול מיני !
הן לא יכולות להשליך מעליהן את האחריות האישית לזיוניהן !!!
בדרך כלל הן יוצאות כנגד אותו אחד שאיתו הן השתרללו בחדווה וששון כי הן גילו שהוא לא נאמן להן ולהן בלבד. העלבון צורב והן משתמשות בכל מניפולציה אפשרית. בדרך כלל מגובות ברוח גבית של עוד כמותן (מזדיינות בהכרה מלאה עם גבר נשוי שמרגישות מטופשות לאחר מעשה), או בבעליהם שזועמים על הצמחת הקרניים…
זה לא משהו שקשור למורה (רוחני או לא) זה או אחר. זה משהו עקרוני.
הן לא יכולות לבכות בדמעות תנין על שקר והונאה כי גם הן שיקרו והונו את בעליהן, ילדיהן, המערכת בה הן גדלו והערכים עליהן הן התחנכו.
רומן עם גבר נשוי הוא שקר והונאה לאשתו וילדיו של הגבר הנשוי.
ובזה שני הצדדים (הגבר והאשה איתה הוא מזדיין) אשמים בדיוק באותה מידה.
אז מה הן רוצות עכשיו? לתבוע אותו על זה שהוא מושך? או כריזמטי? הרי בגלל זה הן נכנסו איתו למיטה. לא?
על זה שהן מרגישות מטופשות לאחר מעשה?
בנושאים כאלו יש המון צביעות.
אהבתיאהבתי
תקשיב טוב לראיון לפני שאתה מתלהם
אהבתיאהבתי
היי
הגעתי במקרה לכתבה הזו…
אחרי שעשיתי חיפוש בגוגל של המילים "לגנוב הוויה"..
הסיבה שעשיתי זאת היא כי רציתי להבין מה לכל הרוחות קרה לי עם תלמיד-מורה רוחני לפני מספר שנים.
תלמיד-מורה "מכובד" שנמצא בתוך מסגרת ומסורת (שלדעתי האישית רקובה בחלקה וזה ניכר בהתנהגותם המוזרה והמגעילה של תלמידים ומורים נוספים) ובכל זאת, התנהג בצורה חסרת אחריות, הפכפכה, מתעללת מינית, ו"מכחיש כל קשר להתעללות" איתי. "רק התחלתי איתך"…
התחלת??
קשקוש.
לא התחיל ולא נעליים. התעלל. התחיל שוב ושוב ולא הרפה. שיקר, ושלח ידיים למרות שנאמר לו באופן ברור שאני לא מעוניינת.
ידע היטב על הפחדים המטורפים שלי שמחזירים אותי שוב ושוב אליו ולניסיון לעזור לעצמי דרכו.
ידע היטב שאני לא נמשכת אליו וסובלת מהקשר.
אז כל הכבוד לחברה מהרדוף שהדיחו את הבן זונה ההוא..
וכל הכבוד לאלו שילכו בדרך המוסר כאשר הם מלמדים דרך רוחנית.
מיטל
אהבתיאהבתי