ביוגרפיה רצינית ראשונה על הרבי מליובאוויטש מציגה אותו כאדם ששילב לימוד חסידות ומקצועות מדויקים תוך התבסמות ממנעמי הכרך המודרני. וזה עוד לפני הסחרור המשיחי. סקירת הספר
The Rebbe: The Life and Afterlife of Menachem Mendel Schneerson
ככל שאנחנו מפלסים את דרכנו בעידן המודרני הולך ונהיה קשה יותר לכתוב הגיוגרפיות. אם האתגר הגדול המונח לפתחיהם של מנהיגים פוליטיים הוא להיתפס כיום פשוט כבני אדם הגונים, צאו וחשבו כמה קשה בזמננו להפוך לקדוש. בעוד שלפנים הריחוק והאנונימיות היחסית היתה יכולה ליצור הילה של מיסתורין ואף יראה, כיום תרבות שמקדשת את החשיפה משלבת ידיים עם אמצעי המדיה והתקשורת ומביאה לכך שהמנהיג לא רק נגיש, אלא שגם מגרעותיו נראות לכל.
אך גם מעט לפני תקשורת ההמונים כבר היה קשה להישאר מיסתורי. הבירוקרטיזציה של החברה והמדינה, שקיבלה תנופה משמעותית עם המהפכה התעשייתית, הביאה לתיעוד פרטני של כל תחנה, מעשה ומיקום בחיינו. המערך הבירוקרטי לא משאיר הרבה מקום לדמיון ולסוד, ומהי הגיוגרפיה ללא דמיון וסוד? ואם הגיוגרפיות אין, כיצד יתוארו דמויות גדולות מהחיים? קשה מאוד לראות איך אלוהים נמצא בפרטים הבירוקרטים הקטנים.
ספרם החדש של הפרופסורים שמואל היילמן ומנחם פרידמן, The Rebbe: The Life and Afterlife of Menachem Mendel Schneerson (הוצאת אונ' פרינסטון), עושה שימוש נרחב במסמכים ובתעודות כדי לבנות מהם ביוגרפיה מדוייקת ככל האפשר של אדמו"ר חב"ד האחרון. בזה כוחו ובזה חולשתו. הוא מוכיח לחסידיו של הרבי עד כמה קשה להעריץ באופן עיוור אדם בימינו על ידי הבאת פירוט חסר תקדים, דקדקני, על חייו של אחד מענקי הרוח של יהדות המאה העשרים. חולשתו נובעת מנתינת משקל יתר לפרטים הללו, ומהניסיון לפרש על פיהם את נהמות לבו של הרבי.
הספר הוא תוצאה של מחקר בן שנים רבות, והוא שופך אור על שלושה נושאים שונים: חלק לא מבוטל מהספר מוקדש לתיאור המערך העולמי של חב"ד, כלומר עבודת ה"שלוחים", אותם חסידים שבמצוות הרבי, לפני מותו וביתר תוקף אחרי מותו, יוצאים לעולם ומהווים מוקדים של פעילות יהודית (ומיסיונרית) כמעט בכל אתר, מרוחק ומנותק ככל שיהיה. תיאור עבודת השלוחים נעשה בחיבה ובהערכה, ולמרות שיש בה כמובן עניין, לא אעסוק בה להלן, משום שהיא אינה עיקר הספר.
עיקר הספר הוא תיאור חייו של אדמו"ר חב"ד האחרון, ואלו מחולקים לשני חלקים: חייו לפני מלחמת העולם השנייה, בעיקר כמהנדס לעתיד בברלין ובפריז, וחייו אחריה, בארה"ב, החל מהכתרתו לאדמו"ר ועד לשיאם האקסטרווגנטי בסחרור המשיחי הבלתי רגיל שמלווה את חב"ד עד ימינו. דווקא תיאור תחילת חייו הוא שמעורר בימים אלה פולמוס לוהט שבמסגרתו נמתחת ביקורת קשה על הספר ומחבריו. כדי להבין על מה נזעקו החסידים נתחיל בכרוניקה קצרה של חלק זה.
שיחק עם שלונסקי
ר' מנחם מנדל שניאורסון נולד בי"א בניסן התרס"ב (18 באפריל 1902) בעיר הנמל ניקולייב באוקרינה. הוא היה הבכור מבין שלושה אחים, שהאמצעי שבהם, בערקה, סבל מפיגור, ונשלח למוסד. כשהיה בן 5 עברה המשפחה ליקטרינוסלב (היום דניפרופטרובסק), שם השניאורסונים חיו בשכנות לקרוביהם הרחוקים, משפחת שלונסקי, שעברה אז תהליך של התחלנות זוחלת. מנחם מנדל הקטן ואחיו לייבל היו משחקים עם ילדי השכנים, ורדינה ואברהם, שבבוא היום יעלו לארץ ויהיו לפסנתרנית מפורסמת ומשורר מפורסם עוד יותר.
למרות שיוכם הברור לחב"ד, אביהם, הרב לוי יצחק, לא שלח את הילדים לישיבת "תומכי תמימים" של החסידות, אלא, כנראה משום שרצה להעניק לילדיו השכלה כללית, שכר עבורם מורה פרטי בשם ישראל אידלסון. אידלסון, סוציאליסט וציוני נלהב, ישנה את שם משפחתו מאוחר יותר לבר-יהודה ויהיה שר הפנים החמישי של מדינת ישראל. שיעוריו כנראה השפיעו על לייבל, האח הצעיר, שהפך לציוני, הצטרף לארגון שאידלסון עמד בראשו, ומאוחר יותר אף תמך בטרוצקי במאבקו האומלל מול סטאלין.
ב-1923 נרשם מנחם מנדל לאוניברסיטה ביקטרינוסלב. ב-1926 הוא עוזב ללא תואר ועובד ללמוד מתמטיקה והנדסה כשומע חופשי באוניברסיטת סט. פטרסבורג, שהפכה בדיוק אז ללנינגרד. בלינינגרד הוא מתוודע לראשונה לאדמו"ר חב"ד השישי, ר' יוסף יצחק שניאורסון. הוא מתגורר באותה דירה עם בתו האמצעית חיה מוסייה, אותה ישא ארבע שנים מאוחר יותר לאישה.
שמחים בעולם ובעצמם
בשנות העשרים היה עסוק הריי"ץ בבניית החסידות, אולם נראה שמנחם מנדל לא היה מעורב. על פי חותמות הפספורט לומדים המחברים שלא ברח מרוסיה יחד עם הריי"ץ (אחרי מאסרו ב-1927): הריי"ץ נסע לריגה, מנחם מנדל לברלין. בבירת רפובליקת ויימר התזזיתית הוא ילמד כשומע חופשי במכללת הילדסהיימר הניאו-אורתודוקסית ששילבה לימודי קודש וחול, ואף השכילה את באי שעריה בתחום החדש אז, Wissenschaft das Judentums, דהיינו במחקר האקדמי של היהדות. לאחר מכן היה שומע חופשי (ולא נרשם כסטודנט, בניגוד לפולקלור החב"די) לפילוסופיה ומתמטיקה באוניברסיטת פרידריך-ווילהלם שם.
מנחם מנדל נהנה מהחיים בברלין. מתמונות שצולמו אז נראה שהוא לובש חליפות וכובעים בהתאם לאופנה, וזקנו מטופח וקצר (ייתכן שלא גזז אותו, אלא קיפלו). במכתב לאביו הוא מתאר איך "כשהשמש יורדת הדלתות נפתחות כולן, [והאנשים] מביטים בירח, שמחים בעולם ובעיקר בעצמם, בנשותיהם ובילדיהם".
גם חיה מוסייה אוהבת את תרבות הנכר (צילומים מראים אותה בשמלות אופניות ושפתיה משוחות בליפסטיק), אהבה שתשאר איתה כל חייה. אך יחד עם ההנאה שבחיים בעיר הגדולה, מתגלה פן נוסף באופיו של הרבי. בתחילת 1929, זמן קצר לאחר חתונתו עם חיה מוסייה (הוא אז בן 27 והיא בת 28, גילאים מבוגרים ללא ספק לחתונה חסידית), מתחיל הרבי לצום בכל יום עד שעות אחה"צ. לדעת המחברים ייתכן והצומות נבעו מרצונו של ר' מנחם מנדל בבן.
בתחילת 1933 היטלר מתמנה לקנצלר גרמניה, ובני הזוג שניאורסון מבינים שברלין אינה יכולה להיות להם בית. הם עוברים מיד לפריז, לבית דירות בו חיו יחד עם אחותה הצעירה של חיה מוסייה, שיינה, ובעלה, מנדל הורנשטיין, שהיו אז כמעט חילונים גמורים. הבניין ממוקם באזור צבעוני במיוחד, מלא בבתי קפה בהם פילוסופים אקזיסטנציאליסטים וסופרים סוריאליסטים התפלפלו בצרפתית שוטפת.
למוסד האקדמי הרביעי שנכנס בשעריו נרשם מנחם מנדל כסטודנט מן המניין. זה אמנם לקח זמן, אבל לבסוף למד הנדסת מכונות לשם תעודה ב- ESTP. גליונות ציונים שמביאים המחברים מציגים תלמיד שמתמקם מעט מעל לממוצע בכיתתו. אין ספק שהלימודים לא היו לו קלים, אולם מנחם מנדל התעקש לסיימם בהצלחה: בשני מכתבים לאביו הוא מתאר ש"חלומו" הוא להיות מהנדס. ואכן, ב-1938, בגיל 36, הוא מקבל תעודת מהנדס. יחד עם אשתו, שבמכתביה מדגישה את רצונה לחיות בפריז, הוא מגיש בקשה לאזרחות צרפתית.
לא קשה להבין מדוע הפירוט הביוגרפי הזה, שבספר מובא בעושר גדול הרבה יותר כמובן, מוציא חסידי חב"ד רבים משלוותם. הרבי כאן מוצג, בפשטות, כאדם. לא רק זה, אלא שניכרת התערותו מרצון בתרבות המודרנית של אירופה שבין המלחמות. הרבי לומד בצורה אינטנסיבית לימודי חול, מתלבש בהתאם לאופנה, ומתכנן להשתקע בצרפת.
ארבע זוגות תפילין
אכן, נדמה שפרידמן והיילמן עושים מאמץ מיוחד לתאר את הרבי כמעין מודרן-אורתודוקס. פעמים לא מעטות ניכרת מגמה זו ב"מוזיקה" של הכתיבה, ופעמים אחרות הניסיון למצוא ראיות לכך מוביל את השניים לטעויות. הרב חיים רפופורט, חסיד של הרבי והמחזיק בתיק האתיקה הרפואית במשרד הרב הראשי של בריטניה, כתב ביקורת ארוכה (בבלוג Seforim) שבה הוא מראה שהמחברים לא פירשו נכונה כמה מכתבים של אביו של מנחם מנדל אליו, והציגו אותם כאילו האב מלמד את בנו הלכות פשוטות שלכאורה היה אמור לדעת. בתשובתם לביקורתו (שם), מודים המחברים שעשו טעויות. יתר זהירות היה יכול למנוע מבוכה זו.
מנגד, ידוע לי כי המחברים לא הכניסו לספר עדויות אחרות, מביכות הרבה יותר עבור חסידי הרבי, בהם לא היו בטוחים – ואלו לא מעטות. כך למשל אלי עצמי הגיעה עדות על מנהגו של הרבי, בעודו בפריז, לבקר בקביעות בבית הקולנוע. דא עקא, עדות זו ניתנה למקורב אלי מפי אשה שכבר אינה בחיים, והעניינים סבוכים. גם אל פרידמן והיילמן הגיעו דברי עדות שכאלה, שלא היו יכולים לפרסם בספרם משום שלא היו מבוססים בצורה חד-משמעית.
משלל העדויות שנמצאות בספר אי אפשר שלא להבין שהרבי, בעודו בברלין ובפריז, חי חיים מאוד מיוחדים: הן של לימוד תורה וחסידות, והן של לימוד מתמטיקה והנדסה; הן של סיגוף עצמי בצומות, והן של עטיית מיטב האופנה; הן של העמקה בדרכה של חב"ד, והן של התבסמות במנעמי הכרך המודרני. נביא דוגמא נוספת: מחד גיסא, ביולי 1939 מתחיל מנחם מנדל, לבקשת אביו ולשם פיריון, להניח ארבע זוגות תפילין שונים. מאידך גיסא, הרבי אז חי כמעט שבעה קילומטר מבית הכנסת הקרוב, מה שמוביל להנחה שלא התפלל במניין. אכן, אין עדים הזוכרים את הרבי בבתי הכנסת של פריז, ועם ארבע זוגות תפילין על ראשו, קשה להניח שהיו שוכחים.
אנליזה פסיכולוגית מיותרת
החלק השני של חייו של ר' מנחם מנדל שניאורסון מתרחש בארה"ב, ומהווה כאמור את החלק השלישי של הספר. שניאורסון, שמגיע עם אשתו ביוני 1941 בספינה מניצה, מתקרב מאוד למהלכים בחצר חב"ד שבברוקלין, וב-1951 יורש כידוע את חמיו והופך לאדמו"ר השביעי של החסידות. איך מאדם שחלומו היה להיות מהנדס הוא הופך לאחד מענקי הרוח של היהדות בזמננו? לו לא ניסו המחברים להסביר זאת, הספר היה ברור הרבה יותר.
אולם המחברים בוחרים לבדוק את נפשו של הרבי, ולמעשה מציגים ניתוח פסיכולוגי פוסט-מורטם, שפעמים מבוצע בשטחיות שלא מתאימה לרוחו הכללית של הספר. על פי המחברים הרבי הונע מעירוב של רגשות זעזוע על גורל יהודי אירופה, אשמה על שלא עמל למענם לפנים ואף דאגה פשוטה לפרנסה. כל אלה דחפו אותו להילחם בגיסו, ר' שמריהו גורארי, שהיה מקורב יותר לריי"ץ, על מקומו כיורש האדמו"רות, שכן "הוא האמין שהאל כיוון אותו לחיים החדשים האלה".
האנליזה הפסיכולוגית הזאת לא מוסיפה כבוד לספר. אין בה גם שום צורך. העובדות היבשות לבדן מציגות סיפור מעניין ומורכב. לא רק זה, אלא שהניסין להבין את נפשו של הרבי אינו יכול לבוא על סיפוקו אם אין העמקה בתורתו ובתורת החסידות. המחברים מצהירים מראש שהם אינם מתכוונים להתעסק בצדדים ההגותיים של חב"ד או של הרבי, אולם ללא בחינת מערך אמונותיו היומרה לנתח את נפשו נראית ענייה אף יותר.
כך למשל, חייו בברלין ובפריז יכולים לקבל צבע שונה לחלוטין אם מודעים לחשיבה החב"דית העמוקה והמורכבת. חב"ד מציגה השקפת עולם דיאלקטית, בה הטוב מעורב עם הרע ולהפך. אין זה מקרה שלאורך כל דרכו של הרבי חסידות חב"ד התבלטה מעל פני הקהילות החרדיות האחרות בשימוש בטכנולוגיה חדשה, או בפנייה החוצה, לחילונים ואף ללא-יהודים. כפי שניתן לנחש שמנחם מנדל הצעיר אהב את החיים המודרניים בברלין ופריז, ניתן גם (בעיקר על רקע סגפנותו) לצייר את דמותו של אדם בעל דתיות עמוקה וראייה מיסטית, המבחין בניצוצות קדושה בכל מקום ומגייס את כוחותיו להעלות אף את עולם החולין הגדול ביותר. ייתכן מאוד ששתי התמונות גם יחד נכונות.
התגברות המתח המשיחי
כוחו של הספר, על כן, אינו בפרשנות, אלא בפרטים. את הנדירים שבהם מביאים המחברים בקשר למחצית חייו הראשונה של הרבי, אולם תיאורם את זו השנייה הוא מרתק לא פחות. היילמן ופירדמן מסרטטים בחלק זה של הספר כרוניקה משיחית שבה הם מראים כיצד הרבי מצא בכל מאורע סימן לבואו הקרוב של המשיח, נתן לחסידיו להבין שהגאולה בפתח, ולמעשה הלהיט והלהיב אותם עד כדי אקסטאזה שלא היתה ממנה דרך חזרה.
היילמן ופרידמן מראים כמה היתה להיסטוריה של המאה העשרים חשיבות בראיותו המשיחית של הרבי. לא רק השואה, שאחריה מחוייבת לכאורה גאולה, אלא כל מאורע גדול קיבל פרשנות גאולית מהרבי. כך, למרות שבתחילה, כמו שני קודמיו, התנגד לציונות וראה במדינת ישראל מדינה חילונית שיומרתה לייצג את עם ישראל נטועה בחטא, בהמשך, בעיקר אחרי מלחמת ששת הימים, הוא פירש את המתרחש בה בהתאם להגיון המשיחי.
המלחמה ההיא כמובן נראתה בעיניו כאות לביאת המשיח (ועל פיו הניצחון בה הושג בזכות ההתחזקות הדתית של החיילים), וגם מלחמת יום כיפור מקבלת משמעות גאולית. אחריהן, עם עליית הליכוד לשלטון מבקר אותו בגין, והרבי מורה לו לא לסגת מיהודה ושומרון. בשנות השמונים היו לחסידיו מהלכים בשלטון האמריקאי, וב-1982 הוכרז יום הולדתו על ידי הקונגרס האמריקאי כ"יום התבוננות" שנתי. גם התפתחות זו נחשבה לפעמי משיח.
החל משנת תשמ"ב כל שנה עברית פורשה כראשי תיבות המאותתים גאולה: 'תהא שנת ביאת משיח', 'תהא שנת גילוי משיח', וכך הלאה. ב-1990 כבר נראו שלטי החוצות הראשונים עם תמונתו של הרבי מעל לכיתוב "משיח". שנת תשנ"א – 'תהא שנת אראנו נפלאות' – אכן הביאה איתה ניסים גדולים: מלחמת המפרץ התפרשה כמלחמה בין פרס (עירק) לארם (הקואליציה) שמדובר עליה כאחרית הימים בילקות שמעוני, והתפרקות ברה"מ כמובן שגם היתה סימן ודאי לבואו הקרוב של המשיח. כך גם הסכם לפירוק נשק גרעיני בין ארה"ב לרוסיה.
היילמן ופרידמן מתארים ביד אמן ובצורה מרתקת, שלב אחר שלב, את התגברות המתח המשיחי, שהגיע באותו זמן לפרופורציות קולוסליות. הרבי וחסידיו רקדו משולהבים ובפי כל נישא המזמור "יחי אדוננו וגו'", החסידים תהו האם יעלו עם רבם לארץ במטוסים או על גבי עננים, ופסק דין הלכתי מיוחד שהוציאו רבני חב"ד קבע שהרבי הוא אכן המשיח. אולם בשיא האקסטאזה המשיחית, קרוב ליום הולדתו התשעים, לקה הרבי בשבץ. זה קרה לקראת שש בערב, ועומס התנועה ברחובות ניו-יורק הקשה על הבהלתו המהירה לבית החולים. כאילו כדי להקשות עוד יותר, לאמבולנס הראשון מת המצבר, והיה צורך לקרוא לאחר. עד שהגיע הרבי לבית החולים מצבו היה קשה, והוא לעולם לא יוכל עוד לעמוד או לדבר.
אכזבה או סוג חדש
הספר אם כן לא רק מעניין, אלא כמובן חשוב מאוד. לראשונה מוצגת בפנינו ביוגרפיה מלומדת על אחת הדמויות המרכזיות והמשפיעות ביהדות זמננו. המחקר היסודי של היילמן ופרידמן מציג בפנינו תמונה מפורטת על חייו של האיש. כאמור, התייחסות להגותו חסרה, וההשערות על מניעיו אינן מוסיפות למחקר. אולם המחברים מצליחים לשזור יחד את דקות חייו של ר' מנחם מנדל שניאורסון בצורה מרשימה, ובין לבין גם לענות על כמה שאלות מענינות באשר לחב"ד בכלל (למה חסידי חב"ד לא חובשים שטריימל? משום מה נולד המנהג לחפש הוראות בספרי הרבי?).
בסיומו של הספר תוהים היילמן ופרידמן לגבי העתיד: ללא הנהגה מסודרת חסידות חב"ד הולכת ומתגוונת. חסידים שונים ומשונים נראים שונה ומאמינים בדברים שונים ומשונים. למרות שכמעט כולם מחזיקים בדעה שהרבי הוא המשיח, הם גם מבטאים את אמונתם זו בדרכים שונות. כבר היום קשה לקבוע מיהו חסיד חב"ד. לא זאת אף זאת: האם מציאות נסתרת, שואלים השניים, תמשיך להיות מספקת לאורך זמן עבור תנועה שדרשה "משיח עכשיו"? כמה זמן הם עוד יחכו? לדעת היילמן ופרידמן "העתיד יכול להבטיח רק אכזבה או סוג חדש של יהדות".
—
[פורסם בגליון האחרון של מוסף "שבת" בעיתון "מקור ראשון". לספר יש אתר רשמי ובו פרטים וצילומים נוספים.
הרשו לי גם להפנות את תשומת לבכם לבלוג האנקדוטלי יותר, מינים, שמתעדכן בתכיפות יתר ובפוסטים קצרים ונקודתיים יותר. האחרון למשל על קבלת שבת של בית-תפילה. הפוסטים מוצגים כאן משמאל, אבל אפשר כמובן לעשות מנוי]
לולאת האל 
אני חב"דניק המנוי ברסס על בלוגך, ונהניתי מאוד לקרוא את הפוסט הזה.
רק רציתי להעיר מזוית אישית;שכחב"דניק מאמין – הדברים הבעייתים כביכול (אני לא מדבר על עובדות, חלק מהן נכונות וחלק לא, ויש שמצניעים את הנכונות ויש שלא על פי אסכולות שונות של גישה) לא מפריעות לי כהוא זה, מאחר ומהפרספקטיבה האמונית דרכה אני רואה את הדברים, ובביטחוני בצדקת דרכי, ישנם דברים שנקראים ונהפך עליהם דף.
נקודות כמו מעמדו של רבי לא יובנו – כפי שהזכרת – למי שלא למד וחי במשנתו של הרבי, שכפי שהצהיר פעמים רבות – הרי הוא רק חוליה בשלשלת רעיונית שנמשכה תשעה דורות.
לסיכום, חסיד מאמין אמיתי מחייך לנוכח הגישה; מי שיבוא בטענות ובצעקות הוא איש המתעסק בחיצוניות ויחצנות גרידא.
שבוע טוב.
אהבתיאהבתי
אהוד שלום,
תודה על התגובה. שים לב שאתה נוקט בגישה שונה מאשר היתה נהוגה לרוב בחב"ד, בעיקר עד מותו של הרבי. לפני מותו היה נהוג לצבוע את המציאות עצמה בצבעים אידיאלים. כך למשל ענייני פירוש מלחמות ישראל והעולם כפעמי משיח, או צביעת חייו של הרבי בצבעים גדולים מהחיים.
וכך למשל קטע מההגיוגרפיה "יחי המלך":
"זכה דורנו הנבוך מפני המדע המודרני, למורה הנבוכים הגדול – הרבי
שליט"א מלך המשיח, שהצטייד בידיעות מדעיות על ידם קיים "ודע מה
שתשיב", "ורבים השיב מעון". בהוראת חותנו הרבי הקודם ואביו
המקובל, למד הרבי שליט"א חכמות מדעיות, תחילה בביתו ברוסיה, בהמשך
באוניברסיטת ברלין שבגרמניה ואח"כ בפריז שבצרפת. העידו עליו עדי ראיה כי בכל אותם תקופות היה ניכר כצדיק, שמר על קדושת העיניים והתנהג בצורה מעוררת השתאות, כשהוא מקדיש את רוב שעות יומו ללימוד התורה ועבודת ה', שרוי בתעניות ומניח ארבעה זוגות תפילין.
בחכמתו האדירה למד תוך זמן קצר ביותר וללא כל יגיעה חכמות שונות,
רכש ידיעות מקיפות וציוניו היו המעולים ביותר. הרבי שליט"א אף השתלם בעשרות שפות זרות, והגיע לידיעה טובה של מרבית השפות האירופאיות הנפוצות. לרבי שליט"א מלך המשיח יש תארים אקדמאים במקצועות שונים ומגוונים: פיזיקה, מתמטיקה, רפואה, הנדסה ועוד תחומים. בכל המקצעות הגיע לתאור דוקטורט."
עמ' 48-49 http://www.shluchimcenter.org/kvatzim/yechi.pdf
אנחנו כיום יודעים שכמעט כל מה שכתוב כאן אינו אמת.
אתה אומר דבר אחר: לא משנה קרה באמת, משנה מה אני מאמין שהתרחש מאחורי הקלעים. כלומר: לא משנה שהרבי לא התפלל במניין, מפני שאני יודע שזה בגלל שמראש ומלכתחילה הוא היה אדם גדול מהחיים, שממילא לא הולך לפי הכללים החלים על בני תמותה; לא משנה שציוניו לא היו טובים, כי הוא בטח בכוונה לא הצליח כדי להסוות את יעודו המשיחי מפני הגויים (או משהו). כך גם מותו של הרבי מוכחש ומפורש דווקא כשיא של חבלי משיח וסימן לביאתו הקרובה.
אהבתיאהבתי
בוא נכתוב את הדברים כפי שהיו באמת, וליקטתי מויקיפדיה, ומספר "סודו של הרבי" המבוסס על מסמכים (לכל דבר יש מקור ממוסמך): אכן הרבי למד לימודי חול בביתו ברוסיה, עם ישראל בר יהודה (ספר יקטרינוסלב, ירושלים – תל אביב תשל"ג, עמ' 119) והיה זה בהסכמת אביו. במקביל למד רוב הזמן תורה. הרבי אכן למד באוניברסיטת ברלין שבגרמניה ואח"כ למד הנדס חשמל בפריז שבצרפת. מה שנכתב כאן שהעידו עליו עדי ראיה כי "בכל אותם תקופות היה ניכר כצדיק, שמר על קדושת העיניים והתנהג בצורה מעוררת השתאות, כשהוא מקדיש את רוב שעות יומו ללימוד התורה ועבודת ה', שרוי בתעניות ומניח ארבעה זוגות תפילין", מבוסס על עדויות של חסידים ושאינם חסידים שהכירוהו באותה תקופה, ועדויותיהם המצולמות מופיעות בפרויקט EARLY YEARS של JEM. יעידו על כך גם רשימותיו הרבות בתורה אותן כתב מסוף שנות ה-20 ועד תחילת שנות ה-40 של המאה שעברה, מכתביו התורניים משנות ה40 שנדפסו בסדרת "אגרות קודש" ועוד ועוד, התכתבויותיו עם הרוגצ'ובי מסוף שנות ה-20 ואילך, וכו'. הנחת 4 זוגות תפילין ע"י הרבי מתועדת במכתב ר' לוי יצחק אביו של הרבי לרבי עצמו בשנות ה-30. החסידים ראו את הרבי מניח 4 זוגות בשנת 1950 לאחר פטירת חותנו, וכך התגלה הדבר לכול. התעניות מתועדות גם הן במכתב ר' לוי יצחק לרבי ובו מבקש מהרבי לחדול מהתעניות. גם נחום זווין שמע מהרב יצחק הוטנר שהרבי הרבה לצום בהיותו בברלין. רוב שעותיו הרבי למד תורה (ויעידו על כך רשימותיו, המפתחות שערך לכל כתבי חב"ד באותם ימים. ישנה גם התכתבות מסועפת שלו עם חותנו באגרות קודש אדמו"ר הריי"צ בחלק האחרון שיצא לאור – בענייני תורה, עסקנות ציבור, עריכת הקובץ התורני "התמים" וכו'), ולא השקיע הרבה בלימוד המדעים, כנראה מרישומי האוניברסיטה, אך למרות זאת העובדה היא שהצליח בלימודיו וקיבל תעודת מהנדס חשמל.
הרבי השתלם בשפות זרות, וידע רוסית, אנגלית, צרפתית, גרמנית, וכו', וזה מוכח מהקלטות בהן מדבר בשפות אלו. כמו"כ, יש צילומי מכתבים (אגרות קודש חלק א, בתחילת הספר) שהרבי כתב בצרפתית בכתב ידו. לרבי היה תואר מהנדס חשמל וגם על זה אין חולק. כך שעליך להודות שלפחות חלק מהדברים הם נכונים, גם אם המשיחיסטים כתבו גוזמאות מסוימות בקשר לשפות ותארים אקדמיים.
אהבתיאהבתי
יש הגזמות של המשיחיסטים, אך הרבה מהעבודות כן נכונות. לדוגמה: בישראל בר יהודה שימש כמורה פרטי בשכר לרבי מנחם מנדל שניאורסון (לימים הרבי מליובאוויטש) בתחילת המאה ה20 ברוסיה. (מנחם פרידמן ושמואל היילמן בספרם "הרבי מלובביץ' בחייו ובחיים שלאחר חייו", על פי צבי הרכבי, ספר יקטרינוסלב, ירושלים – תל אביב תשל"ג, עמ' 119).
הרבי שלט בשפות אנגלית, רוסית, צרפתית, גרמנית, אידיש ועברית. זה מוכח ואין חולק על כך.
לרבי היה תואר מהנדס חשמל. זה מוכח.
השקיע שעות רבות בלימוד התורה וכתב רשימות בנגלה ובחסידות, בהיותו באירופה [בברלין, בפריז וכו'], וגם זה מוכח מהרשימות שנדפסו שחור על גבי לבן בכמה וכמה כרכים.
הניח 4 זוגות תפילין והירבה לצום, וזה מוכח ממכתביו ר' לוי יצחק אביו אליו שנדפסו מכבר. העדויות על צדקותו וכו' נכתבו מפיהם של חסידים ולא-חסידים [!] שהכירוהו בצעירותו, ומופיעות בסרטי EARLY YEARS של JEM. בקיצור, הרבה מאד דברים שנכתבו על הרבי הם אכן אמת. עיין בספר "סודו של הרבי" ותמצא מקורות ממוסמכים לכל מה שכתבתי.
אהבתיאהבתי
תומר
את 4 הזוגות נוהגים להניח בהחבא
תבדוק את זה..
אהבתיאהבתי
הרבי אפי מסר שיעורי תורה בתקופה הנ"ל.
ובנוגע ל"לוחמה" עם הרש"ג, לא היו דברים מעולם. תחקור ותגלה שהרבי כלל לא היה מוכן לקבל הנשיאות ע"ע, והרבי כלל לא התערב למינוי כל שהוא.
אהבתיאהבתי
יש רשימה של הרבי מעת שהותו בפריז
הרבי כתב את השיעור שאמר בביכ"ס לקראת חנוכה.
אהבתיאהבתי
אכן הספר הזה מציג גישה רדודה וילדותית מאוד, שלא מקובלת על מי שבאמת מבין בתחום.
***
אני אומר דבר יותר עמוק.
ממש לא איכפת לי אם הרבי היה מודרני או לא, אם הציונים שלו היו טובים או לא ואם הוא התפלל במניין או לא.
לא אחד מהפרטים הללו יוסיפו במעלה או יפחיתו.
שכן אני לא מסתכל על הרבי בעין שופטת המציגה את הנתונים ומנתחת את השיקולים להערכתו כרבי או לא.
לשם השוואה גסה נדמה את העניין – אני קורא בספרו של רוסו אוות הרעיון הדמוקרטי. אני מתעמק ומעלה במחשבתי את הרעיונות והאידאות. האם משנה ואיכפת לי אם בשעת כתיבת הספר לבש רוסו חולצה אדומה או צהובה?
ההסתכלות וההתקשרות לרבי היא הרבה מעבר לכך.
ואגב, מותו לא מוכחש. כחיים במורשתו אנו מאמינים שרצונו הוא שנמשיך ביישום שיטתו.
והקשר המשיחי הוא נושא אחר ועדין מאוד.
אהבתיאהבתי
תומר תודה על שהבאת את המאמר.
כחבדניק "שרוף" אני כבר משתוקק לקרוא את הספר כשיתורגם לעברית.
אהבתיאהבתי
נקודה מעניינית בתמונותיו מצעירותו ומזקנותו.
בתמונות מצעירותו מבחינים באדם פנדט המקפיד על לבושו ללא רבב.
גם בתמונות מזקנותו [כמו גם זו המובאת כאן] מבחינים ברבי- עם זקן ארוך ולא מקופל אמנם- אך מסודר ונקי.
כל גם היכרתיהו בפגישותיי עימו, כנקי, מסודר, פדנט.
אוי כמה שאני אוהב אותו ומתגעגע אליו בכל רגע מחיי.
אהבתיאהבתי
צא לי לאכזב את חסידי חב"ד אך אני הוא המשיח ולא הרבי.
אך אין להעלב או להפגע מכך. הרבי יכול להיות אליהו הנביא שמבשר על המשיח, על בואי שלי. הרבי לא יכול להיות המשיח כי על פי הרמבם המשיח צריך להביא גאולה, שלום לישראל, שגשוג ופריחה, ובעיקר עליו לבנות בית המקדש. הרבי לא עשה כל זאת.
ולגבי, אני מתגלה עוד שנתיים וחצי לערך. דרך ההתגלות, ספר שהוא ספרו שלה משיח. הספר שה' הבטיח במלאכי ליראיו ולחושבי שמו…הרמבם אמר עולם כמנהגו נוהג, ולכן אין מלוכה. אני אהיה ראש ממשלה.
סי יו סון…
אהבתיאהבתי
פעם בבית משוגעים שואל הפסיכיאטר את אחד המאושפזים מיהו , 'אני המשיח' אומר המשוגע.
'מאיפה לך?' מתחכם הפסיכיאטר
'אלוהים אמר לי ' עונה המשוגע.
'שטויות' משיב משוגע אחר שעומד בקרבת מקום 'לא אמרתי לך שום דבר כזה מעולם!'
אהבתיאהבתי
אתה לא המשיח. עברו עשר שנים ולא קרה דבר. הרבי משיח גם עכשיו!
אהבתיאהבתי
תומר, תודה על המאמר.
מספר הערות: א. הערה שלך על ארבע הזוגות נובעת ככל הנראה מחוסר ידיעה, את ארבעת הזוגות לא מניחים ביחד, אלא בזה אחר זה.
ב. חבל שאין התייחסות לרשימות שרשם לעצמו בשנותיו בפריז ובברלין, בהן עוסק הרבי בהליכות ומנהגי חב"ד בחידושי תורה, ניתן לראות בהן כבר אז את הערצתו העיוורת לחותנו הריי"צ.
ג. מלחמת הירושה עם גיסו הרש"ג התנהלה בעיקר בין החסידים, הרבי עצמו סירב כמעט שנה ליטול על עצמו את ההנהגה, ההשערה שחיפש פרנסה מגוחכת למי שהכיר את אורח חייו הצנוע וכמעט סגפני של הרבי, לפרנסץו יכל להמשיך לנהל את הוצאת הספרים החב"דית קה"ת וארגון ה"מרכז לענייני חינוך" שאותם הל לנהל בשנת 1943
אהבתיאהבתי
איציק,
א. איפה כתבתי שהוא מניח את ארבעת התפילין יחד?
ב. איפה אין התייחסות? ברשימה הקצרה שלי או בספר?
ג. אם היית יודע איך חי הרבי בפריז ובברלין לא היית קורא לו סגפן. הרבי ידע להנות מהחיים. מה שכן, אני מסכים איתך שהצורך בפרנסה לא הגיוני שהיה מניע לרצונו להיות אדמו"ר.
אהבתיאהבתי
א. "אכן, אין עדים הזוכרים את הרבי בבתי הכנסת של פריז, ועם ארבע זוגות תפילין על ראשו, קשה להניח שהיו שוכחים."
ב. ברשימה שלך, את הספר עוד לא קראתי.
ג. מדובר על התקופה שחי בניו יורק, מה בדבר סירובו בתחילה ליטול את ההנהגה?
אהבתיאהבתי
א. אה, נכון. טוב, גם אדם שמניח ארבע זוגות תפילין ברצף קשה לשכוח.
ב. קרא את הספר, יש התייחסות ליומנים שלו בפריז, אם כי באמת לא רבה להערצתו לריי"ץ.
ג. על פי הספר סירובו היה שקול לסירובו של רש"ג. שניהם בנו את המחנות שלהם ולא מיהרו לקפוץ לקרב לא מוכנים. כאשר ביסס רמ"מ את מעמדו הוא היה בהחלט נחוש ואקטיבי בכיבוש האדמו"רות. על זה דווקא כתוב לא מעט.
אהבתיאהבתי
מדהים עד כמה אתה לא יכול לרדת מעץ ולהודות טעיתי. מדהים גם כן חוסר הידע המתגלה על ידי אנשים הכותבים כ'אקדמאים'.
את ארבעת זוגות התפילין לא מניחים ברצף. למעשה בשניים מהם רק מחליפים את תש"ר. הנחת שתי זוגות התפילין האחרות היתה מקובלת מאד בקרב חסידים ((לאו דווקא חב"ד) כבר בשנים ההם.
דבר נוסף: גם בשנים בהם התפלל הרבי במנין, לא היה הוא מניח את שלושת הזוגות הנוספים בבית הכנסת אלא בחדרו. מי אמר שהרבי לא נהג כך גם שם?
אגב, אישית אני מקבל את הטענה שהרבי התפלל ביחידות, כך הוא נהג בימי חול עד לפטירת אשתו הרבנית. אבל הכותב דלמעלה לא מגלה ידע רב על הנושא הנכתב שעל פיו הוא הסיק מסקנות. ואני מדבר בלשון המעטה.
אהבתיאהבתי
אם אתה עדיין בחיים הגשמיים שלך אשמח לקבל את השם הפרטי שלך ואת שם האמא ואומר עליך בלי נדר ובעז"ה פרק תהילים כל יום לרפואתךהנפשית והרוחנית.
נ.ב תתחיל ללמוד חסידות זה יעזור לך(חוץ מה תהילים) לרפאות את הנפש באופן קיצוני.
אהבתיאהבתי
מעניין יהיה להשוות את היחס של חב"ד לספר זה, לעומת היחס שקיבל הספר "The making of a Gaddole" מצד הזרם הליטאי.
אהבתיאהבתי
צריך לציין, שפרידמן כותב בשנאה כבושה נגד הרבי. את הרבי הריי"צ בתקופת פולין הוא מציג כחסר השפעה, בזמן שהיה אדמו"ר מאד מפורסם ומשפיע כל חייו, גם בפולין, כידוע ממסמכים ומהעיתונות [אף החילונית] של הימים ההם. הוא כותב שבלוויית הרבי בתשנ"ד כמעט לא השתתפו רבנים לא חב"דיים וזה שקר, כי היו שם האדמו"ר מסקווירא, הרבי ממונקטש, הרבי מללוב בני ברק, הגר"א סולובייצי'ק, הרב נ"צ הלברשטאם,ועוד הרבה והכל מתועד בתמונות. בהמשך הגיעו ל770 הרב לאו והרב אליהו ז"ל [איחרו את הלוויה אך הגיעו באותו יום לנחם את החסידים ב770]. וזה רק חלק קטן משקריו של פרידמן הבר מינן.
אהבתיאהבתי
זקן 'מטופח' ולא 'מתופח' אלא אם כן היה לו זקן תפוח במיוחד..
אהבתיאהבתי
חן חן
אהבתיאהבתי
מאמר יפה,
רק הערת שוליים קטנה: העובדה שהרבי לא התפלל במנין לא אומרת שום דבר.
בחב"ד זוהי תופעה נפוצה אצל אנשים שמכונים "עובדים" – כלומר, אלה שמשקיעים מאמצים רבים בעבודת התפילה, והיא לוקחת להם זמן ארוך הרבה יותר מהמקובל.(הם כן הולכים לבית הכנסת לשמוע את הקריאה בתורה ואת החלקים בתפילה שנאמרים רק במנין אבל עצם התפילה ביחידות היא לא יוצאת דופן)
כמובן שאדמור"י חב"ד עצמם היו גם כן כאלה (הרבי עצמו כשהיה צריך על פי ההלכה להתפלל במנין ולשמש כחזן בשנת האבל על אמו או אשתו התפלל דוקא בקצב מהיר למדי – כנראה כדי שלא להטריח את הציבור)
שני החוקרים פשוט לא מבינים מספיק את מושא מחקרם ואת ההקשר בתוכו הוא חי וגדל.
אהבתיאהבתי
כמי שמכירה אישית את פרופ' מנחם פרידמן [לפני הרבה שנים הייתי סטודנטית שלו באוניברסיטת בר אילן] ואת עבודתו כסוציולוג של הדת [לאחרונה אני עוסקת בחקר הומור של חרדים], שמחתי לקרא כאן על ספר נוסף מפרי עטו, על ה"משיח" הרב שניאורסון, וחב"ד. תודה.
אהבתיאהבתי
ראוי להרחיב מעט על מהותן של ארבעת זוגות התפילין שהוזכרו בסקירה.
קיימת מחלוקת בסדר הנחת קלף הפרשיות שבתוך ביתי התפילין. יש את שיטת רש"י, ויש את שיטת ר"ת [רבינו תם נכדו של רש"י] החולקת על רש"י. להלכה התקבלה שיטת רש"י, אך החסידים נוהגים לאחר נישואיהם להניח גם תפילין ר"ת. [בחב"ד מניחים ר"ת כבר מבר המצווה]
קיימות עוד 2 שיטות: שיטת הראב"ד ושיטת "שימושא רבא"
אך בעוד שהנחת תפילין של רש"י ור"ת הפכה לנחלת כלל הציבור, הרי שהנחת ראב"ד ור"ת מותרים רק למי שמסוגל ובטוח כי דעתו לא תסוח אף לרגע כמימרא מהקדושה.
ידוע רק על חסיד אחד בדור זה [ר' בערקע חן – נפטר לפני כעשור] שהרבי הורה לו להניח עוד סוג אחד
אהבתיאהבתי
תומר: האם אתה הכתיבה היא שלך, או רק העתקה ממקור ראשון?
אהבתיאהבתי
בני, נראה לך שהייתי מעתיק כתבה ולא נותן קרדיט לכותב? ודאי שאני כתבתי את המאמר.
אהבתיאהבתי
תומר, דבר מעניין:
ללא ספק הרבי זצ"ל היה אדם מאד פיקח ובעל חידושים גדולים בהרבה תחמים בתורה, מי שזוכר אותו וביקר אצלו בטוח בזה וגם מתנגדיו מודים בזה. הפקחות והאינטלגנציה שלו לא היו ממוצעים, ללא ספק.
ועם זאת אנו מוצאים גליונות ציונים ממוצעים.
זה רק מחזק את התיאוריה שהרבי בהיותו באירופה עסק בעיקר בתורה, ולמד באוניברסיטה כדבר משני בלבד.
אגב בשידור רדיו שנערך ברדיו היהודי בניו יורק ראיינו את מחבר הספר ושאלו אותו מפני מה הוא לא כתב על הרשימות של הרבי, הוא ענה שאכן כתב על רשימת היומן, שאל אותו שוב השואל אך מפני מה לא כתבת מאומה על חידושי התורה הרבים שהוא כתב בברלין ובפאריז, הוא ענה "חב"ד לא הביאה לי לעיין בהם", שאלו אותו חזרה, הרי חידושים אלו יצאו בסדרת ספרים (מעל ל10 כרכים) בשם "רשימות", "רשימת המנורה" ועוד, ומפני מה לא נכנסת לחנות ספרים וחקרת את חידושים אלו. והוא נשאר ללא מענה
אהבתיאהבתי
להב,
ללא ספק הרבי למד תורה וחסידות, ולו מהסיבה הפשוטה שבשנות הארבעים, ובעיקר לקראת המאבק על האדמו"רות, הוא הפגין ידע רב מאוד, וזה לא בא משום מקום. דווקא לציונים לא הייתי מייחס דווקא פרשנות כזו. תורה והנדסה זה לא אותו דבר. אני עצמי טוב בהתפלספויות, ופחות במתמטיקה.
בעניין הספר, שמע, כתבתי גם בביקורת שהיו למחברים טעויות (אגב, דבר שלא צריך להיות מפתיע במחקר בסדר גודל כזה), וגם על עניין ה"מוזיקה" הכללית כתבתי. אבל כל זה לא צריך להסיט אותנו מראיית הספר כרציני וחשוב, ומהעובדות הרבות שהוא כן מגלה על חייו של רממ"ש.
אהבתיאהבתי
בהקשר ללימודיו "חכמות חיצוניות"
הנה ציטוט מספר התניא ספר היסוד של חסידות חב"ד נכתב ע"י מייסד חב"ד רבי שניאור זלמן מליאדי.[חלק א פרק ח]
"וכן העוסק בחכמות אומות העולם, בכלל דברים בטלים יחשב לעניין עוון ביטול תורה, כמו שכתבתי בהלכות תלמוד תורה. ועוד זאת יתרה טומאתה של חכמת האומות על טומאת דברים בטלים:
שאינו מלביש ומטמא רק המידות מיסוד הרוח הקדוש שבנפשו האלהית בטומאת קליפת נוגה שבדברים בטלים, הבאים מיסוד הרוח הרע שבקליפה זו בנפשו הבהמית כדלעיל, ולא בחינת חכמה בינה ודעת שבנפשו, מאחר שהם דברי שטות ובורות שגם השוטים ועמי הארץ יכולים לדבר כן.
מה שאין כן בחכמת האומות, הוא מלביש ומטמא בחינת חכמה בינה ודעת שבנפשו האלהית בטומאת קליפת נוגה שבחכמות אלו, שנפלו שמה בשבירת הכלים מבחינת אחוריים של חכמה דקדושה, כידוע ליודעי ח"ן.
המקטע הרלוונטי:
אלא אם כן עושה אותן קרדום לחתוך בהן, דהיינו כדי להתפרנס מהן בריוח לעבוד ה', או שיודע להתשמש בהן לעבודת ה' או לתורתו, וזהו טעמו של הרמב"ם ורמב"ן ז"ל וסיעתן שעסקו בהן."
אהבתיאהבתי
ברור, בגלל ההיתר הזה חסידי חב"ד ממלאים את האוניברסיטאות.
אהבתיאהבתי
אתה הבנת את הטקסט עליו הגבת?
זה לא נראה כך.
הנקודה היא שרק מי שיודע (כמו הרמב"ם והרמב"ן שהיו גדולי ישראל ויחידים בדורם) רשאי. הרבי יחיד בדורו. חסידי חב"ד, ממש לא.
אהבתיאהבתי
It's just been discovered that Heilman & Friedman have posted 40 sock puppet comments in these discussions. Click on the "guest" of the second comment in the most recent thread, click "view details", and it will display the trail they've left ever since they posted their first comment notifying us of their response on their website (which was ultimately posted here as well).
This is completely unprofessional and should land them in deservedly heavy trouble!
http://en.wikipedia.org/wiki/Sockpuppet_(Internet)
אהבתיאהבתי
יש רק בעיה אחת עם ההאשמה שלך: אין לך כל יכולת לדעת שמי שהגיב שם הם הפרופסורים.
אהבתיאהבתי
אנסה להיות ברור יותר.
באשכול הזה (http://seforim.blogspot.com/2010/06/response-and-rejoinder-to-chaim.html) הופיע התגובה דלהלן:
Guest
Since this blog has not been either able or willing to post our final response to Chaim Rapoport's latest posting, and for the interest of all those who actually want to know what we have to say, we have published our response here
http://soc.qc.cuny.edu/faculty/the-rebbe/the-rebbe-reviews/
We urge those interested in the truth to read it there. Samuel Heilman & Menachem Friedman
Thursday, July 15, 2010, 03:08:44
כולי עלמא מודים שזהו תגובתם האותנטי של היילמאן ופרידמאן. עכשיו תקליק על "guest" באותו תגובה, תקליק "view details" ותראה כל התגובות שנכתבו בהמשך מאותו חשבון, סכום ניכר מהם בגוף שלישי.
עכשיו הכל ברור?
אהבתיאהבתי
ברור, ברור, ואכן חשוד, אבל עדיין, יכול מאוד להיות שזו אשתו של היילמן או פרידמן, או בתו של זה או זה, או בנו של זה או זה, או כל מני אחרים שמשתמשים באותו מחשב. או, לחילופין, שהשניים בכלל ביקשו מחבר שלהם שיגיב את התגובה הראשונה הזאת מהמחשב שלו, ואחר כך ההוא המשיך והגיב עוד כמה פעמים. ברור שבכל מקרה זה לא מסריח, אבל אתה פשוט לא יכול לקבוע שזה הם.
אהבתיאהבתי
אגב, אפילו אם זה הם, זה מקסימום מביך, לא "שערורייתי". כאילו, הרבה יותר שערורייתיים הם עיוותי העובדות של הרב רפופורט, שלמרות שהוא הצביע על כמה כשלים בספר (כפי שכתבתי), הכתיבה שלו עצמו לא היתה עומדת בשום קריטריון של אמינות או נאמנות לעובדות.
אהבתיאהבתי
הכל אפשרי. אולי זה בעצם תרגיל מתוחכם של רפפורט…
[איך שיהיה, אפשר למצוא פה התייחסות רחבה למקרים כאלה בעבר:
http://en.wikipedia.org/wiki/Sockpuppet_(Internet)%5D
אהבתיאהבתי
מה שמעצבן החב"דניקים הוא לא העובדה שהרבי היה משכיל, אלא הטענות על כך שבתו של הריי"צ הפכה לחילונית והרבה יותר חמור – שאחיו של הרבי היה מפגר.
ושתי הערות עובדתיות קטנות: קמפיין יחי אדוננו החל כמה חודשים אחרי מחלתו של הרבי. לפני כן התנהל קמפיין "ברוך הבא מלך המשיח". ולא הפקקים הם שמנעו ממלך המשיח ז"ל להגיע לבית חולים. החסידים אפילו לא ניסו. הם לקחו אותו ישירות ל-770, ורק אחרי כמה ימים הוא אובחן כמי שלקה בשבץ. בתחילה חשבו שזה שוב אירוע לבבי, כמו בתשל"ז. אז התעקש הרבי לא לנסוע לבית חולים.
אהבתיאהבתי
לא נכון כלל. האבחון שהיה זה שבץ היה מיידי, והמזכיר קרינסקי מיד הבחין בכך והרופאים שהגיעו ל770 אבחנו את הדבר מיד כמסופר בספר "רוקדים ובוכים". הפקקים מנעו מכוחות ההצלה לבוא לבית העלמין, ובנוגע לטיפול בבית הרפואה – לרבי הביאו רופאים מצוינים ל770 ולא היה צורך ללכת לבית רפואה. בקשר למצבו של אחיוש ל הרבי – זו רכילות זולה צהובה ודוחה. לאינשטיין היה בן מפגר, אז מה? זה אומר משהו על איינשטיין עצמו?? זו סתם רכילות דוחה לעסוק בכך. בתו של הרבי הריי"צ הייתה דתייה, ואם הייתה מודרנית במקצת כמו הרבה יהודים דתיים בימים ההם אין זה הופך אותה ל"חילונית"…
אהבתיאהבתי
http://www.col.org.il/show_news.rtx?artID=56157
כשימכרו לכם לוקש שלא כל החבדניקים מאמינים שהרבי המשיח תראו זאת כשש"ב ליפסקר (שהוא "אנטי") מוזכר באתר ה"מתון" שהמשיח שמחכים לו הוא הרבי מליובאוויץ!
אהבתיאהבתי
אתה באמת חושב שרפופורט עשה עבודה גרועה? אולי כדאי לכתוב סקירה ביקורתית של המאמר שלו.
אהבתיאהבתי
בהחלט. הוא חשף כמה טעויות מאוד לא נעימות שהם עשו, אבל הוא עשה את זה במניפולטיביות, והוסיף כמה קביעות מופרכות לחלוטין משלו. לצערי אין לי זמן לכתוב על זה באריכות.
אהבתיאהבתי
כמי שקרא את הספר, ומתמצא קצת בפרטים, הרי שהמחברים עשו עבודה לא רצינית ואף רשלנית. נדמה שלפעמים הם "התרשלו" במכוון. דוגמא קטנה: הם כותבים שהרבי הגיע ללנינגרד ללמוד באוניברסיטה ושם הוא פגש לראשונה בחמיו הרבי הריי"צ – כל ילד יודע שהרבי נפגש עם חמיו זמן רב קודם לכן, בעיר רוסטוב-דון. גם הסיפור שאחיו של הרבי היה מפגר, הוא שקרי – הוא היה ילד כישרוני מאד, שחלה במחלה כרונית בגיל 15 לערך. ועוד המון טעויות מביכות המעידות על עבודה רשלנית ולא רצינית.
אהבתיאהבתי
התתחמקות שלך זולה מאד.
הטעיות המביכות שגילה רפאפורט עושים צחוק מכל הספר, הם מראים שאחרי שנים רבות חיבור כאן ספר דליל, מעוות שהמחברים בקושי יודעים לקרות ולהבין המקורות שעליו נשענים.
במקום להתחמק תפתח כאן דיון כאן על המנפילטיבית שביצע ראפופרט.
אהבתיאהבתי
תומר שלום
מה שכתבת שהם קצת לא דייקו בפרטים, הנך צודק במאד, ולדוגמה:
הם אומרים שהרבי גר עם אשתו לפני חתונתם והמקור לזה לא ברור, (והרישומים זה ברור שזה רק בשביל היתר היציאה וכו') ולהיפך, יש עדויות מרישומים שהרבי היה גר עם אחיו הצעיר לייב בדירה באותו הזמן.
וכן הם לא מביאים שום אזכור על 70 המכתבים (בעניני תורה!) בין הרבי לאביו באותם שנים בדיוק. מה שכן הם מביאים קטעים מצחיקים מתוך זה, לדוגמה הקטע שאבי הרבי כותב לבנו את הפסוק "לא ימושו מפיך ומפי זרעך", ועל פי זה הם מוכיחים שהרבי היה זקוק לברכה שילמד תורה, מה שהם לא יודעים הוא שזה פסוק ששגור כברכה נורמלית לכל יהודי.
או זה שהם כותבים שאבי הרבי אומר לבנו ללבוש קפוטה ומכאן הם מוכיחים שלולא אמר לו את זה הוא לא היה לובש, אבל באותו מכתב, בהמשכו, אבי הרבי כותב שזה שהוא אומר לו על הקפוטא זה בגלל שגם אביו אמר לו . .
אבל מה שצורם לי זה לא כל זה, אלא זה שהם כתבו ספר כמגמתיים ולא כעומדים מהצד, כך שהם מתעלמים מ70 מכתבי התורה בינו לאביו, מ5 המכתבים בינו לבין הרוגוצ'ובי, מ159 חוברות הרשימות, מ3 כרכי האג"ק, מספרי התשובות וביאורים, המפתחות שערך לתורת אדמור"י חב"ד, מחוברות התמים, מהערותיו על כתבי חמיו שאת כולם הוא כתב בתקופות אלו.
איך אפשר לכתוב סקירה ביוגרפית על תקופה זו ולהתעלם מכזה ענין בולט כחידושי תורה שלמד וכתב אז?
חבל שכותבים ספר לא אוביקטבי.
אגב ראביי שמואלי בוטח אמר על הספר, שלהפך, אם כמו שאומרים, הרבי לא למד עד שהגיע לניו יורק, יוצא שהרבי הוא איש אלוקים, כי את הידע הרחב וההבנה שהייתה לו אי אפשר להשיג ברגע אלא בשנים של יזע, ובמיוחד שהוא גם היה רבי מוצלח בכל התחומים, והרי הם טוענים שהוא לא למד עד אז, אלא שחייבים לומר שהוא איש פלאי ואיש אלוקים ולכן הוא יכל להשיג את הכל ברגע אחד . .
אהבתיאהבתי
בקיצור: המחברים לקחו את העובדות שהיו ידועות לכל קוראי וכותבי ההגיוגרפיות על הרבי, ושינו את הפרשנות, ומציגים זאת כגילוי חדש.
כולם ידעו שהרבי היה בברלין ובפריז ולא הסתובב בין החסידים אז מה הם חידשו בדיוק.
אהבתיאהבתי
"מנחם מנדל נהנה מהחיים בברלין. מתמונות שצולמו אז נראה שהוא לובש חליפות וכובעים בהתאם לאופנה, וזקנו מטופח וקצר"
אין מה לומר, הוכחה מוחצת לנהנתנות..
אם זוהי רמת המחקר שעליו מתבסס הספר, לא הייית משקיע סנט שחוק בקנייתו!!
אגב, ראיתי לא מזמן תמונה של הרב שטניימן שליט"א בצעירותו, סנטרו מגולח למשעי, וכובע מודרני לראשו, אני מניח שצמד הפרופסורים היו מסיקים מכך שבאותן שנים הוא התפרנס למחייתו כדוגמן צמרת.
נו באמת..
אהבתיאהבתי
"גם חיה מוסייה אוהבת את תרבות הנכר (צילומים מראים אותה בשמלות אופניות ושפתיה משוחות בליפסטיק), אהבה שתשאר איתה כל חייה.."
היא שמה ליפסטיק, והוא לובש כובעים…
זוג נהנהתנים שכמותם!!!
אתם יודעים מה, הם נהגו לנסוע ברכב!! כן כן, לא על חמור, לא על פרדה, ממש ברכב. אגב, מנהג זה יאמצו שניהם למשך כל ימי חייהם.
נהנתנים.
אהבתיאהבתי
תכלס': איפה אפשר להשיג את הספר בארץ? בסטימצקי?
אהבתיאהבתי
הספר ייצא בעברית לקראת סוכות אי"ה.
אהבתיאהבתי
ז"ע קניתי הספר וסיימתיו לפני כמה ימים, להגיד האמת שום דבר מעניין לא מצאתי, שום חידוש כפשוטו, רואים בגלוי השנאה שלו נגד הרבי בהיות שהוא עצמו העיד הגד הרבי ונחל כשלון והוכח שהוא בוא ועם הארץ בהיסטורי' אפשר להווכח ממסמכי המשפט בקלות,
עכ"פ הנה כאן ההשגות על הספר
תגבה של לא חבדניק (מובא בשם שמחה 9)לספר, התגובה מאוד מעניינת
http://www.bhol.co.il/forums/topic.asp?whichpage=4&topic_id=2915514&forum_id=19616
עוד פרופסור (שאינו חבדניק?) על הספר
http://hitbonenut.net/2011/09/סודותיו-של-הרבי-מליובאוויטש/
כן גם כאן:
http://hitbonenut.net/2011/09/%D7%A1%D7%95%D7%93%D7%95%D7%AA%D7%99%D7%95-%D7%A9%D7%9C-%D7%94%D7%A8%D7%91%D7%99-%D7%9E%D7%9C%D7%99%D7%95%D7%91%D7%90%D7%95%D7%95%D7%99%D7%98%D7%A9/
ועיין המסמך המצו"ב של רפפורט
גם לי יש כמה השגות ואכתוב כאן חלק מהם בחפזי:
א) כותב בספר ע"פ עדותו של בארי גו"א (בעמ' 97 ) שהרבי והרבנית הלכו לקולנוע לראות הצגה בליל המאסר של הרבי הקודם ובעיון בהערה 30 כותבים שבארי אמר שהיתה זו הצגה "הבימה" אבל ע"ז הם מערירין כי אנשי ההצגה הזאת הלכו לארץ ישראל שנה וחצי קודם, אז הם לוקחים חלק מעדותו וחלק מערעין עליו
מה גם שבארי עצמו הי' אז בן כמה ג' שנים כמדומני
ב) הם כותבים שהרבי גר דוקא במקום רחוק מהרובע היהודי כי רצה לחיות חיים מודרניים, הם שוכחים לציין שבאותו בית גר הרבי הריי"ץ עוד לפני שהרבי גר שם כמצויין לספר העומד לדפוס "האדרת והאמונה לחי עולמים" שחלק ממנו התפרסם כבר בתור תשורה
ג) הם "שוכחים" לציין את יומני אלטהויז על הרבי בעת החתונה ש"בעלם הזה תוליים אני ובניי" (בערך הלשון) והיינו שחסידים כבר ראו בו שהוא יהי' הרבי, ואיך יכולים לכתוב שהריי"ץ התבייש בו בעת החתונה
ד) יש לציין שבקשר למשפט הספרים הם מציינים (הערה 80 לפרק שני) לספר של בוגלמיסקי ומתשורה של לוין תוך שהם "שוכחים" לציין לספר של שמואל לובעצקי (דידן נצח שי"ל בג' הוצאות..) בו נכתב בפרוטוט על המשפט ואולי כי שם נכתב על עדותו של פרידמאן ואיך שהוכח בורתו … וזאת לא נכתב זאת בספרים שציין
ה) בעמ' 53 מציין שלכאורה היתה צוואה ואולי הוריש בה הרבי הקודם את האדמורות לבארי גו"א שר"י אבל "שוכח" מה שמרננין שאכן היתה צואה ובה יעד הרבי הקודם את הרבי בתור נשיא, אבל בעת שחנה ונחמה דינה הסתגרו בחדר (וכפי שמציין הוא
עצמו בספרו בעמ' 51) השמידוה
ו) כמה פעמים כותב בספר שנראה מוזר שהרבי גר רחוק מהרבוע היהודי ובחר חהתיישב בחלק מנוכר מההוי היהודי אבלל שוכח הוא לציין כי ע"ע אין מקום מרוכז של יהודים בפאריז ויהודים מתגוררים בכל חלקי פאריז ובכל חלקי פאריז תמצא יהודים חרדים שלא שייכים כלל לסביבה, וכך הי' גם לפני מלחמת עולם השני'
יש עוד הרבה הערות חוץ ממה שכתבו הנ"ל אבל כנ"ל כתבתי בחפזי ואולי בהזדמנות אכתוב עוד
אהבתיאהבתי
לא יכול להיות שהרבי הוריד את הכיפה אפילו לשניה!
אהבתיאהבתי
לצורך צילום [שהחוק היה אז להצטלם ללא כובע או כיפה] מותר להוריד כיסוי ראש לכמה שניות, וראה גם את תמונת החזון איש בגילוי ראש באתר "המכלול" בערך "אברהם ישיעהו קרליץ".
אהבתיאהבתי
ראה את תמונת החזון איש ללא כיפה באתר "המכלול" בערך "אברהם ישעיהו קרליץ". מותר להסיר כיסוי ראש לשנייה או דקה בשביל צילום, והחוק בעבר דרש להצטלם בגילוי ראש וכל הרבנים הצטלמו כך בפספורטים כידוע.
אהבתיאהבתי
תומר, איך הינך מעז לדבר כך על הרבי מליובביץ'? הרי האדמו"ר מויז'ניץ עוד לפני הנשיאות של הרבי התבטא שמי שמתעסק עם הרבי מתעסק באש! ובטוחני שזה בא מחוסר דיעה (לא שכל אלא דיעה!)
אהבתיאהבתי
בנוגע לתמונה אפשר לומר שזה פוטושופ למשל יש תמונה מרבי דוד משה מטשארטקוב שנראה שזה אמיתי אבל זה תמונה של אחיו מליאובה אבל שינו אותה בחיי הרבי מטשארטקוב וזה היה לפני מאה שנים! וגם יש ציור מרבי חיים מצאנז שבמקום אחר נראה שזה אמיתי אבל זה ציור
אהבתיאהבתי
התמונה בלי הכיפה נערכה ללא ספק בפוטושופ, והנה קישור לתמונה המקורית
https://goo.gl/images/jztJlp
אהבתיאהבתי