ככל שאני יוצא ונכנס אצל מורים רוחניים, כתות וזרמים, מני גורואים ומעוננים, סדנאות וקורסים, הוגי דעות וסופרים, אני לא יכול שלא להגיע למסקנה שרוחניות אמיתית נמצאת, על פי רוב, רק בשוליים. לא תמיד, אבל איכשהו מרגע שאור הזרקורים שוטף אותך, אתה במקרה הטוב קופא במקומך, ובמקרה הרע הופך לאגומאניק. התהילה משתקת, והכוח משחית. עבודה רצינית, מעמיקה, מתפתחת, חיה, נמצאת לרוב אצל הנחבאים אל הכלים. ולא פחות, זה גם עניין של אותנטיות. חוסר בזיוף. המגאפון מעוות את הקול – קשה מאוד לא לזייף בדיבור אל מול קהל. גם לי זה קורה, אני בטוח, עם כל פוסט נוסף בבלוג הזה.
בדיוק ביום שהעלתי את הרשימה על גפני והרקבון בתוך התנועה האינטגרלית, נסעתי לבית-שמש לביקור אצל אמנון גרוס. ההבדל בין גרוס לאינטגרלים גדול לא פחות מהמרחק בין בית-שמש לקליפורניה. בעוד בכנס התנועה מתענגים האינטגרלים מטפיחה הדדית על השכם והרצאות המחמיאות לתיאוריה המבריקה שלהם, יושב לו גרוס, חסיד ברסלב ותיק וחייכן, בבית דירות בבית-שמש, בתוך ממ"ד שהוסב לחדר עבודה עמוס ספרים, ומפענח צילומי כתבי יד של ר' אברהם אבולעפיה מתוך דבקות עצומה – כנראה תרתי משמע – וללא כל מימון או תמיכה.
אין ספק שגרוס כבר קנה את מקומו בדברי הימים של תולדות ישראל. במשך כעשרים שנה הוא מהדיר ומביא לדפוס את ספריו של אבולעפיה, שמאז שנכתבו במאה ה-13 לא נשמרו אלא בכתבי יד. מכאן שלאחר שסיים להוציא לאור את כל הספרים שהשתמרו כך, שנים אלה הן הראשונות אי פעם שבהן כתבי אבולעפיה מופצים בצורה חופשית וזמינה. כל זאת כאמור אחרי עבודת נמלים של התחקות אחר נוסחים שונים בכתבי יד נעלמים ופיענוח רסיסי אותיות ומילים.
פילוסוף, מקובל, נביא
ר' אברהם אבולעפיה, מהגדולים והמשפיעים שבמקובלים, היה נביא נודד. הוא פיתח שיטה (או כמה שיטות) מדיטטיבית של כתיבה + דיבור + נשימה + תנועות ראש סביב שמות האל (בעיקר שם בן ע"ב אותיות) שבעזרתה התיימר לשנות את תודעתו ותודעת תלמידיו ולהביא אותם לכדי נבואה, לא פחות, שהיא לדעתו מטרת החיים. הנה כמה משפטים שמכילים את עיקרי תורתו – שתי הפסקאות הראשונות מציירות את תמונת העולם ותורת הנבואה שלו, שתי האחרונות קצת מהפרקטיקה שהוא מלמד:
הנביא בעת שהשיג הדיבור הנבואי הנשפע מהשם י"ת ב"ה וב"ש [= יתעלה ברוך הוא וברוך שמו] באמצעות השכל הפועל באדם עפ"י צירוף האותיות הנחשבות בלבבות (חיי העולם הבא, ה')
הם כולם נביאים שמתחילין לאור באור החיים ומשם מתעלים מאור לאור, מתוך משא ומתן של מחשבותיהם המורכבות והמתוקות מן השיתוף והמתקרבות מתוך ריבוי הזכות אל הייחוס, עד שוב דיבורם הפנימי דבוק אל דבור שהוא מעין כל הדבור ומתעלים עוד מדבור אל דבור עד שהדבור האנושי הפנימי כח בעצמו ומכין עצמו לקבל דבור אלוהי בין מצד הדיבור בעצמו, ואלה הם הנביאים באמת במשפט וצדקה. (וזאת ליהודה, כ"א)
בשעה שתרצה להזכיר את השם הנכבד הזה החקוק למעלה בנקודו, קשט עצמך והתבודד במקום מיוחד, שלא ישמע קולך לזולתך, וטהר לבך ונפשך מכל מחשבות העולם הזה, וחשוב שבאותה שעה תפרד נפשך מגופך ותמות מן העולם הזה ותחיה לעולם הבא, אשר הוא מקור החיים הנמצאים המפוזרים בכל חי, והוא השכל שהוא מקור כל חכמה ובינה ודעת, והוא בדמות מלך מלכים אשר הכל יראים ממנו יראה גדולה מאד. (אור השכל, ק"ד)
והנה נודע בקבלה נבואית אלוהית תוריית שבעת שהחכם המשכיל מצרפם תשפע עליו רוח הקודש. וזה לך האות בעיונך באותיות הקדושות האלה באמת ובאמונה ובצרפם אותם מה שבראש עם הסוף והסוף עם הראש, ראשם עם תוך והתוך עם ראש, והסוף עם התוך והתוך עם הסוף. וכן תעיין כולו לפי זה הדרך יגלגל כל אותיותיו פנים ואחור בניגונים רבים. ויתחיל בנחת וימהר עוד וירגיל עצמו עד שיהיה בקיא מאוד בחילופי הצירופים זה בזה. וצריך לו ג"כ שיהיה בקיא מאוד בסתרי תורה ובחכמה כדי שיכיר מה שיבוא לו בגלגלי הצירוף ויתעורר לבו בחושבו הציור השכלי האלוהי הנבואי. ובתחילה ממה שיעלה לו מן הצירוף בהתבודדותו תתחדש עליו פחד ורעדה ויעמדו שערות ראשו ויזדעזעו אבריו, אח"כ אם יזכה תעבור עליו רוח אלוהים חיים ונחה עליו רוח יהוה רוח חכמה ובינה רוח עצה וגבורה רוח דעת ויראת ה' [ישעיהו י, ב]. וידמה לו כאלו משחו כל גופו מראשו ועד רגליו בשמן המשחה ויהיה משיח ה' ושלוחו ויקרא מלאך האלהי"ם ויכונה שמו כשם רבו והוא שד"י כינוהו מטטרו"ן שר הפנים (חיי העולם הבא, ט"ז-י"ז)
אבולעפיה מדבר על "השכל הפועל", וזאת משום שהוא מחזיק בראיית העולם הניאו-אריסטוטלית הימי-ביניימית בה היקום בנוי כמערכת של כדורים (תחילה רוחניים ולאחר מכן חומריים) הולכים וקטנים שמרכזם המשותף הוא הארץ, ושהגדול בהם הוא האלוהים (ראו איורים). העולם, אם כן, בנוי כמו בצל שקליפתו היא האל ומרכזו האדם. מהאל נובע שפע שיורד במורד אותם כדורים ולמעשה מקיים ומניע את העולם כולו. השפע הזה נמצא גם על הארץ, סביבנו תמיד, כתוצאה מפעולתו של "השכל הפועל", שהוא הכדור הרוחני התחתון. הנביאים הם אלה שמצליחים "להיפתח" אל אותו שפע, והנבואה היא זרימתו של אותו שפע דרכם, בצורה ויזואלית או ורבלית.
כפי שניתן להבין מדבריו של אבולעפיה, השפע האלוהי אמנם זורם מטה, אבל ניתן גם ניתן לשחות נגד הזרם, מעלה. הנביא שנפתח אל השפע של השכל הפועל יכול להגיע עד "השכל הראשון העליון", שהוא האלוהים. אבל איך? על ידי מלמול צירופי אותיות של שמות האל, בצורה שאבולעפיה מלמד. שימו לב שבסופו של התהליך האדם הופך לא רק לנביא, אלא אפילו מכונה "שמו כשם רבו והוא שד"י כינוהו מטטרו"ן שר הפנים". זה לא מעט.
תמונת העולם שאבולעפיה מחזיק בה, שהיא בעצם ערבוב של תורותיהם של אריסטו ואפלטון, היתה רווחת בקרב פילוסופים מוסלמים, אבל אבולעפיה למד אותה ממורה הנבוכים לרמב"ם. את האובססיה לצירופי אותיות הוא קיבל מספר יצירה. צירופי האותיות הם המאפשרים לנו על פיו לכוון את שכלנו אל השפע האלוהי. כאשר אנחנו קולטים שפע זה הוא יוצא מאיתנו בצורה של מילים, דהיינו נבואות ממש. ככל שאנחנו מתמקצעים בהתנבאות אנחנו יכולים לעלות במעלה הסולם הרוחני, עד לפסגתו, כלומר עד איחוד מלא עם "השכל העליון". כפי שכותב משה אידל,
בשיטה זו הפכו כמה מושגים, שהפילוסופים הערבים והיהודייים השתמשו בהם כדי לתאר את המציאות, לנושא של התנסות אישית, באמצעות טכניקה שהותאמה למטרה זו. (החוויה המיסטית אצל אברהם אבולעפיה, עמ' 15)
הפרקטיקה המדיטטיבית של השימוש בצירופי האותיות כולל לרוב, כאמור, כתיבה, דיבור ומחשבה של השם בן ע"ב אותיות, שנוצר מפירוק והרכבה של שלושת הפסוקים משמות י"ד, יט-כא, בני 72 אותיות כל אחד (ראו לינק לעיל), יחד עם נשימות ותנועות ראש. משהו באמת מורכב וקשה ושדורש תרגול רב רק כדי לעשות כמו שצריך. ישבתי עם אמנון גרוס שעתיים רק על זה, והוא חידש לי רבות (אם כי אני כנראה אמשיך עם הויפאסנה).
מקובל?
ואולי שמתם לב למשהו חשוד במקצת בקבלה הזאת של אבולעפיה, והוא שהיא בכלל בכלל לא דומה לקבלה שאנחנו מכירים, עם הספירות והזיווגים והעלאת הניצוצות (ושימו לב גם שאלוהים אצל אבולעפיה הוא שכל, בעוד שבקבלה הנפוצה הוא ביסודו רצון, ואכמ"ל).
נכון: אבולעפיה שיחק משחק שונה לחלוטין. הוא לא הרהר במשמעות המצוות ויחסן לספירות המטאפיזיות, אלא תרגל פרקטיקה מיסטית על מנת להגיע לנבואה. ולא שהוא לא ידע על המקובלים האחרים בני זמנו. וכך כותב אבולעפיה אל מי שדבק בקבלת הספירות ולא מבין מה הוא רוצה ממנו:
כל מי שיש בידו שום קבלה מידיעת השם ורוצה להשלים שכלו עמה ולהוציא קבלתו מכח מקובל אל כח מושכל צריך שלא תתבהל נפשו על מה שיראה בספר זה. ואם תתפעם רוח קבלתו יקרא אל יוסף פותר החלומות, או אל דניאל אשר הוא מימינו ויפתור לו חלומותיו. ולא תהיה נפשו עגומה עליו, בראותו דברים עמוקים בתחלת מחשבה. ואם לא ימצא פותר ומתיר קשרים ייגע עד שיבין כוונתי, שאני יודע שאם הוא בעל שכל ועצם מוחו זך ועיין והסתכל בשום דרך מכל הדרכים האמתיים, ישיג דעתי וישמח בה מאד.
ואם לא ישיג דעתי על ידינה כפי רצונו ולא כפי דעתו המקובלת אצלו, אלא כפי האמת אם יוכל. ולא ישא פנים לקבלתו אם היא בלתי מושכלת כדי שיקשה על קבלתו המושכלת המקובלת מן השם ומן משה. אבל ימחול על כבוד קבלתו המותחלת וידחנה מפני קבלתינו המושכלת. ויחשוב שקבלתו היא היתה אתמול קבלתי גם כן, טרם הולד בליבי עיני השכל. והוא הזמן אשר בו לא ראיתי אור, ואם הוא בהיר בשחקים החשקים בשם. ואולם בראותי אור באור השכל, דלגתי בו מעניין שפל אל עניין נכבד. (אור השכל, ס"ט)
אבולעפיה מסרטט כאן היררכיה ברורה, בה יש קבלה "מקובלת" (שבמקומות אחרים הוא קורא לה בפירוש "קבלת הספירות"), שהיא תיאורטית, "בכוח", ויש קבלה "מושכלת" ("קבלה נבואית" בלשונו), שהיא קבלה שנגלית בבירור על פי "אור השכל", היא מעשית, "בפועל", אפשר גם לבדוק את אמיתותה (על ידי הפרקטיקה שהוא מציע כמובן), והיא עליונה על הקודמת (היה זה אידל, שהדוקטורט שלו עסק באבולעפיה, שלראשונה הבחין במחקר בין שתי שיטות הקבלה השונות האלה). לא קשה לנחש מה היתה תגובתם של המקובלים האחרים למקרא דברים אלה. בוספו של דבר נקלע אבולעפיה לסכסוך עם הרשב"א, מגדולי חכמי ספרד, והוא למעשה דאג להחרמתו – ומכאן הסיבה לאי-הדפסת כתביו עד ימינו.
אבולעפיה חשב שהוא נביא, ואולי אפילו חשב שיביא את הגאולה (במידה וילמד את כל העולם להפוך גם הם לנביאים), והוא אפילו ניסה להגיע אל האפיפיור כדי להראות לו את האור. יחד עם זה קריאה בספריו מגלה אדם חכם, מודע לעצמו, שאולי מאוהב יתר על המידה בכל מני גימטראות אבל רחוק מרחק רב מלהיות חוזה-הוזה כגון שבתי צבי. למעשה, בטח גם נורמלי יותר מהאר"י. הוא רציונלי מאוד (בספר 'אוצר עדן גנוז' הוא מקדיש פרק שלם להסברת התפתחות הדתות השונות בצורה נטורליסטית לחלוטין) וכאמור מציע שיטה, מבחינתו פרגמטית ויעילה, להשגת מטרת החיים, שהיא הנבואה. במידה זו הוא אולי יותר פילוסוף ימ-בינימי ממקובל, ואולי הדבר שמסמן אותו בכל זאת כמקובל הוא הדגש הרב שהוא נותן לשמות האל (העבריים), שניכר שהוא מחזיק שיש בהם קדושה וכוח מיוחד.
חזרה לגרוס
על ידי הדפסת הספרים, שגם הועתקו בדיוק רב מכתבי היד (כך על פי אידל) אמנון גרוס עשה שירות עצום לתרבות היהודית, שלא לומר לרוחנית היהודית. כיום ניתן למצוא את הספרים בחנויות לספרי קודש, דבר שאינו מובן מאליו כמובן (החרם וכו'), והם נמכרים גם באינטרנט. אבל אם יש באפשרותכם להגיע לבית-שמש, גרוס ישמח למכור לכם אותם בעצמו, וכך גם תוכלו לתמוך בפרוייקט החשוב שלו. בכלל, אם יש כאן איזשהו פטרון נדבן, עמותה אחראית, ועדת פרס ישראל – מישהו שיכול לתת תמיכה, אני בטוח שהיא תהיה ראויה ומועילה. אגב לגרוס יש בלוג בו הוא כותב על זויות שונות בתורתו של אבולעפיה ואף מציע רבים מהספרים להורדה כ-pdf, והוא גם נותן מדי פעם שיעורים והרצאות. ובעיקר, מדובר באדם טוב.
מבט מעלה, לא פנימה
אני רוצה לסיים במה שהתחלתי. ליוויתי את גרוס גם קצת בענייניו השונים בבית-שמש. עיר רחבת היקף, בבנייה מואצת, מתאכלסת במרץ, לא יפה במיוחד. נסענו ברחובות העיר, ביקרנו בבית מלאכה לתפילין, ראינו ילדים משחקים ומדברים יידיש, ואני לא יכול להשתחרר מהרושם המתוק שכל זה השאיר עלי. יש שם איזו שפלות, איזו ענווה. משהו כל כך נקי (בין כל הלכלוך ברחובות). מרחק שנות אור מוילבר וחבריו. טוב, אז אני לא רוצה לעשות אידיאליזציה מהחברה החרדית ככלל או מבית-שמש בפרט, ואם מישהו לא קרא את גליון "ארץ אחרת" המצויין שהוקדש לכפייה החרדית בעיר (מאי-יוני 2009), שיקרא. אבל יש שם משהו, משהו ביראה כלפי מעלה.
כי אם יש משהו שאי אפשר להתחמק מלהרגיש מכיוונם של האינטגרלים הוא חזיון האלהת האדם. האדם האינטגרלי כמואר, כחופשי, כעליון, ככל יודע, כ"פסגת האבולוציה", כ"א ל ו ה ו ת ה מ ו ד ע ת ל ע צ מ ה"… והרי מהר מאוד זה הופך להאלהת האגו, היחיד המבין ולא התובנה עצמה, שהיא תמיד אימפרסונלית. ושוב, אני עצמי לא מאמין באלוהות כאיזו דמות שמימית, ואני כן חושב שצריך לחקור את עצמנו ולהבין וכו' וכו'; ושוב, אני לא בעד לגדל ילדים כך שלא יהיו יכולים להשתלב מבחינה ערכית במרחב הציבורי הליברלי-דמוקרטי, וכן בעד חברה פתוחה, חופשית, משכילה, מודרנית וכו' וכו'. אבל… יש שם משהו, אין להכחיש.
לולאת האל 
תומר, אתה כותב נאמן לזרמים רוחניים, אנא הקשב לרב גוטליב
http://www.birkatshalom.kodesh.tv/
אהבתיאהבתי
כל מה שאתה כותב על אבולעפיה נכון. כולל התוצאות של שינוי מודעות ע"י הטכניקות המדידטיביות, ביחוד השימוש בשם ע"ב. אולם קביעתך כי הקבלה שלו שונה מהקבלה המסורתית בכל מה לאמונה בעקרונות – השכל הפועל, הרצון וכו' – איננה נראית לי נכונה. הטעם לזה הוא פשוט: ברמות האלה אתה מבין שאמת ישנה רק אחת – היא מצטמצמת לנקודה אחת שאיננה ניתנת לתיאור במילים. אם נראה לך שיש הבדל בתפיסות – זה רק נדמה לך. הם מתכוונים לאותו הדבר. השוני היחידי – הוא אכן האופן השונה שבו הם עסקו בהתבוננות המדידטיבית. הטכניקה המרכזית אצל אבועלאפיה הכניסה חמדיטציה את האלמנט הרפיטטיבי בצורה חזקה מאוד על מנת להגיע ל"טרנס" מסויים ואתו רמת מודעות גבוהה, בעוד שאצל הרמב"ם – אין סימן לרפיטטיביות הזו (קראתי את העבודה שלך על מדיטציית הרמב"ם, גם שם אין עדויות ללב השיטה שלו). ה"חשד" שלי שגם השאר השתמשו באלמנט הרפיטטיבי – אבל לא דיווחו עליו מטעמים סודיים אלו ואחרים.
אהבתיאהבתי
בקר טוב תומר.
קראתי נהנתי
הכתיבה שלך משהו.
ברגע ראשון נבהלתי מהכותרת:
"ואמנון גרוס הוא שליחו" (אך נרגעתי)
שלא יצא חס ושלום כפי שאמר לי משה ארמוני בטלפון כשהיית אצלי, שאשה אחת אמרה לו שאמנון גרוס אומר שהוא נביא!!! "מדבר שקר תרחק".
המאמר נפלא וערוך בטוב טעם
אשרי שזכיתי לפגוש בך.
יום טוב אמנון.
ולאורי המגיב לפני.
הרי אנו מחלקים את לימוד הקבלה ל"קבלת הספירות" ו"לקבלת השמות" שהן שתי שיטות. כמובן, על מנת להשיג את אותה התוצאה.
אהבתיאהבתי
אמנון היקר,
האם ההבחנה בין 'קבלת הספירות' ל'קבלת השמות' היא הבחנה שעושה הרב אבןלעפיה עצמו? או שזו הבחנה שעושים פרשנים שונים? האם הרב אבולעפיה לא האמין בספירות? האם טכניקת השמות היא לא מעין סולם לעלות בעולמות ובספירות? מי בדיוק אחראי על החלוקה לשתי שיטות שהן כביכול שונות ולא משלימות ומשולבות?
אהבתיאהבתי
אורי, הרי כתבתי ברשימה, והבאתי ציטוטים, על כך שאבולעפיה עצמו מבדיל בין קבלתו "לקבלת הספירות" (כלשונו), רואה בזו שלו קבלה עליונה על זו של חבריו.
אהבתיאהבתי
קראתי שנית. הוא אכן מסנגר על שיטתו וקורא לעלינותה. אבל לא שולל את נכונות הספירות עצמן (אתה מזכיר בסוגריים שהוא מזכיר את זה במקום אחר. היכן הוא מזכיר זאת והאם הוא שולל את זה שם? ) לדעתי לא יתכן שהוא שולל את קבלת הספירות אם אתה טוען שהיה אובסיסיבי עם ספר יצירה שהספירות הן בסיסו.
איני חושב שיש ויכוח עינייני ביננו. אני פשוט מנסה לומר שלדעתי הוא חשב לשיטתו יש יתרונות שיכולות להביא תוצאה מהירה יותר בעליה בסולם משיטות אחרות, לא ששלל אותן.
המחלוקת הייתה יותר מן הצד השני שראו בקבלה הנבואית דבר מפחיד וזר ולא היו יכולים לחבוק אותה. עושה רושם שלו לא הייתה בעיה לחבק אותם. הוא חשב ששיטתו מכילה הכל. אפילו את האפיפיור. (:
אהבתיאהבתי
אורי,
תראה, הנושא הזה מורכב. מצד אחד, יש מקומות שבהם אבולעפיה אומר ש"קבלת הספירות" היא הבסיס ל"קבלה הנבואית", ואפילו צריך ללמוד אותה קודם ואז להגיע אל שיטתו. מצד שני, יש מקום אחד שבו הוא מלגלג על קבלת הספירות ובעצם אומר שהיא גרועה יותר מהנצרות, מפני שיש בה "עישור" האל ולא רק שילוש (ראה "וזאת ליהודה", עמ' כ"ד, כאן: http://abuelafia.blogspot.com/2010/07/blog-post_6772.html ).
יכול להיות שזה היה תוך כדי פולמוס איתם, שבאמת לא היו יכולים לחבוק אותו (ואני מסכים שהוא חושב ששיטתו מכילה כל). ואפשר להבין גם אותם, שהרי אבו' טען שהוא נביא וששיטתו היא הטובה ביותר. זה יכול לעצבן.
אהבתיאהבתי
אגב אמנון,
האם ידוע לך (מראה מקום ספציפי) על פרשנות הרב אבולעפיה לשורה בספר יצירה על "בשלושה ספרים.. ספר ספר וסיפור"? באיזה ספרים מדובר לדעתו? יש פרשנות (לא שלו) שמתייחסת לעולמות אמ"ש ויש פרשנות שאומרת שזה ספר, סופר וסיפור (כמו אצל עגנון).
עברתי על אוצר גן עדן. לא מצאתי. יש?
אהבתיאהבתי
כתבת שהרוחניות האמיתית נעשית הרבה פעמים בשוליים, לא במרכז. ואני קורא לשוליים "אזור התעשיה" של הרוח. אזורי תעשיה לא שמים במרכז העיר, כי לאזור תעשיה יש תופעות לוואי שאינן תואמות את הדרישות של אזור המגורים. לכן אנחנו חיים באזור התעשיה של הרוח, שטוב לו להיות קצת בצד. ויש גם "חברות משלוחים" כלומר אנשים שיודעים כיצד לקחת רעיונות שנוצרים בשוליים ולתרגם אותם כך שיהיו לעיסים לאנשי המרכז, המיין-סטרים.
אהבתיLiked by 1 person
מילה על ענווה אצל מורים רוחניים:
נדמה לי שאין תרבות כמו היהדות המדגישה את הענווה כל כך לא רק כפסגת המעלות, אלא גם ובעיקר כשורש ההשגות הגבוהות ביותר.
שלמה מקובל כחכם מאדם. אך השגתו לא מתקרבת למשה, הענו מאדם. זה האתוס השמור בעם ישראל מדורי דורות, ומכווין את ההתפתחות הרוחנית של אדם ביהדות.
נדמה לי שכשרוב בני אדם פוגשים במורה רוחני מוכשר אך מתנשא, מקבלים אותו על אף הסתייגות מהתנשאותו. אך ביהדות מקובל, שאם המורה הרוחני מגלה אפילו קצת התנשאות, הוא הופך למורה שקר. במובנים רבים, השפלות וענווה הן עצמן המדד לגדלות של מורה רוחני.
אהבתיאהבתי
"והכוח משחית" ולא והכוח משחיט אלא אם התכוונת למשחק מילים
אהבתיאהבתי
תודה
אהבתיאהבתי
פוסט מעולה
ומרתק
תודה
תומר
אהבתיאהבתי
שלום איפה אני יכול ללמוד תורתו של הרב אברהם עבולפיה?
אהבתיאהבתי
תיאורטית באקדמיה, מעשית – נראה לי שאצל אמנון גרוס…
אהבתיאהבתי
תודה תומר – מעניין מאוד (אבל בבקשה אל תשתקע בבית שמש).
מה עם איזה דיווח/ראיון לגבי האופן בואמנון גרוס מתרגל את התורה של אבולעפיה: מה מטרת התרגול, מה החוויות שבו ואיזו תפיסת עולם הוא מפתח?
אביב
אהבתיאהבתי
הי אביב,
האמת היא שלא התעסקנו יותר מדי בחוויות אישיות. אבל המטרה היא כמובן "נבואה", שעבור אבולעפיה כוללת חזיונות שונים וגם העברת מסרים מילוליים מהאל לאדם. בקשר לחוויות, אבולעפיה בעצמו מתאר:
"ואם אתה לבדך בשעת הפעל מתבודד חושק לקבל השפע האלוהי המוציא שכלך מן הכח אל הפעל, ואתה מגלגל האותיות מפה ומפה, ואתה יכול בהם להגיע עד הכונה אחת ראשונה. והיא שמתוך רוב תנועתם ועיונך בם ודעתך אותם יתחילו שערות ראשך לעמוד ישערו. ודמך שהוא הדם החיוני שבלב […] יתחיל להתנועע מתוך הצירוף החי המדבר, ויתחיל כל גופך להיותו נרתע ורעדה נופלת על כל אבריך, ואתה מפחד פחד אלהים ויראת יי תכסך, ותרגיש בעצמך רוח נוסף מעורר אותך ומחזקך ועובר על כל גופך ומהנה אותך, ונראה לך בו שש[ופע] עליך מראשך ועד רגליך שמן אפרסמון פעם אחת או יותר, ושמחת ונהנית ממנו הנאה גדולה בגילה ורעדה, גילה לנפש ורעדה לגוף כדמות הרוכב הרץ את הסוס שהוא שמח ונהנה והסוס נרתע תחתיו."
(אוצר עדן גנוז, 355-356)
לא רע, הא?
אהבתיאהבתי
לא כתבת על התופעה הזו:
http://www.youtube.com/user/hayakar#p/u/7/ExF4K9ufNTs
בברכה
אהבתיאהבתי
כן כתבתי:
אהבתיאהבתי
אוי, שתהיה בריא, לא ראיתי
אהבתיאהבתי
ואני הייתי בטוח שאבולעפיה זה סוג של מעבד תמלילים… ;)
אהבתיאהבתי
תודה תומר על הדברים היפים האלה שנגעו בדברים שאני חושב עליהם גם הרבה לאחרונה, סביב אותה תימה – של ההפרש האדיר בין הצניעות האדירה שניתן למצוא בשוליים של התרבות לבין ההבלות הגדולה שבמרכזה, גם של התרבות הרוחנית/אינטלקטואלית(הדוגמאות שהטרידו אותי היו קצת אחרות אבל העקרון היה דומה). אשריך שאתה רואה את הדברים האלה ובעז"ה כל עוד אתה רואה את הסכנה גם לא תפול לתוכה, חלילה, אפילו אם תמשיך ותזכה בהצלחה גוברת :)
עידו
אהבתיאהבתי
בקטנה – אברהם אבולעפיה כבר זכה להיכנס לקנון. 'אבולעפיה', על שם אברהם, הוא שמו של מעבד התמלילים-יוצר הטקסטים של חוקר הקבלה במטוטלת של פוקו של אומברטו אקו.
אהבתיאהבתי
אהבתי מאוד.
למדתי ממה שרשום ואני מקוה שגם הוא למד :)
אהבתיאהבתי
כיצד בדיוק נחשב רבי אברהם לאחד "מהגדולים והמשפיעים שבמקובלים" קבלתו הרי אינה כלל דרך המלך ורק השפיע בשולי שוליים (מוזכר במעט טכסטים אצל ר' חיים ויטאל והרמ"ק). נכון שאידל מנסה להלביש את אבולעפיה בדרכו הפתלתלת (ורוב מאמריו מקשרים דבריו רחוקים בזרוע ההשערה), אך נסיון למצוא רמזים חבויים של אבולעפיה הוא רחוק מאד מהגדרה מהגדולים והמשפיעים שבמקובלים.
וגם מעבר לאקזוטיקה מצחיק לקרוא את קבלתט הנבואית נורמלי בכל קני מדה.
אהבתיאהבתי
הסיבה לקיומן של כל הדרכים רוחניות היא להביא לאיחודה של קבוצת אנשים למען מטרה משותפת אך פה לא המקום להרחיב על המטרה כי לכל דרך מטרה מעט שונה אך לחלקן מטרתן המקוריות הן זהות.
כל דיבור על משהוא שמעבר לזה נמצא בגדר דמיון
ו/או מראה על "חוסר בהשגה שלמה" בדרך אותה האדם בחר.
לדוגמא ביהדות – וזהו דברי חז"ל (ב"ר פמ"ד) וכי מה אכפת ליה להקב"ה למי ששוחט מהצואר או מי ששוחט מן העורף? הוי לא ניתנו המצוות אלא לצרף בהן את הבריות עכ"ל…
כאשר מורה מדבר בצורה דמיונית זוהי אחת הדרכים לגרום לאדם לפעול אך עדין ב"כאילו מבין".
זהו דבר הזהה במהותו להורה שמשחק עם תינוק.
"תינוקות שנישבו" בא במקור ככל הנראה מהבנה זאת (אשמח אם מישהו יתקן אותי).
בקיצור – אין מעבר, יש רק את רמת הניקיון של יכולת האדם להבין ולהכיל (או לקבל) דבר זה.
אני מקווה שמילים אלו עונות על רוב רובן של השאלות.
תומר, אני תמיד נהנה לקרוא את הכתיבה שלך ואת הנושאים שמובאים פה בבלוג.
תודה.
אהבתיאהבתי
קטע חביב, אך היכן הוא החידוש שאין למצואו אצל האנטי-נביא\אנטי-שליח אמיר"ה-משה-אידל?
אין כאן תוספת עצמאית חוץ למשים זרקור על הומו-סאפיאנס שנמנע כעקרון מאור הזרקור?
ליאור הולצר
אהבתיאהבתי
לא הבנתי כאן מי זה מי?
כתיבה מאוד יפה ד"א…
אהבתיאהבתי
מי זה מי מי? אמנון גרוס? אבולעפיה? אני? אשמח להבהיר.
אהבתיאהבתי
אבולעפיה…
אהבתיאהבתי
קראתי מספר מאמרים שלך
חלקת יש בהם מהאמת
חכמיינו לא חפים וכולנו הרי בני אדם ..
נראה
שכל רצונך הוא לבקש את האמת
אולם רציתי לומר לך
האמת לא נמצאת בשכל ובכל הניתוחים האלה
אין מה לעשות
האמת היא מעל השכל .
גם אני הייתי במקום הזה
הרבה ביקורת הייתה לי ועדיין יש על כולם .
עד אשר קיבלתי בעוצמות נס גלוי מאת הרבי מילובביטש .
ואין לי הסבר לכך
כל מה שנותר לי זה להצמד לצדיק וחכם וללמוד ממנו . ..
ה
והנה לדוגמה כאן במאמר זה אתה שוב נוגע בנסתרות היהדות
מנתח בשכל כל עניין
אולם למרות שמצא חן בעינייך
הנפש שלך ממאנת להכנס באמת לתוך הנסתר
ואתה כאילו "שומר" על עצמך שחלילה לא תחזור בתשובה
ומעדיף להמשיך עם מה שבטוח ובשליטה שלך
— עם הויפסאנה
אהבתיאהבתי
רצוי שתכתוב על מה שאתה מבין.
אהבתיאהבתי
אבועלפיה מגלה לנו חלק מאד נסתר בקבלה שלא הרבה התעסקו בו, שהוא מאד מורכב ושיייך לכהנים מבית ראשון, ולכן יתכן וזאת הייתהדבר מופלא- מסכים עם אורי שאומר שדבריו משתלבים עם קבלת הספירות זהו עוד פן- קבלת הספירות היא חלק ענק אבל עדיין חלק ענק מכלל חכמת הקבלה.
אהבתיאהבתי
הזלזול שבו מובאים הדברים הוא מגוחך. אין בעיה לכתוב דעה על דברים שאין לך באמת מושג מה הם, רק טיפת יראת כבוד והכרה בכך שאין לך מושג מה הם. מה שקוראים לו אמונת חכמים.
חלק מהדברים שנכתבו פה נובעים מבורות עמוקה.
אהבתיאהבתי
תומר,
הופתעתי להיחשף לפן הזה שבך,
שחשפת הערכתך לאדם צנוע, אפילו שהוא ברסלבר,
והערגה למתיקות של השטעטל
זה מרגיש יותר אנושי כעת
תודה שנתת לי הזדמנות להתחבר אליך יותר
אהבתיאהבתי