כשיעקב מרגי מש"ס, בהקשר לדיון סביב גורלם של ילדי העובדים הזרים, מכנה את גדעון סער ודן מרידור צפונבונים, למה הוא מתכוון? האם רק לעובדה שהם "יושבים בבתי קפה בתל-אביב", כלשונו? לא: השר מרגי מנסה לומר לנו משהו עמוק יותר. הוא מנסה לומר שמרידור וסער אינם למעשה "משלנו". שהם נטע זר, שהם נוכרים, שהם "אירופאים", "יפי נפש", "ליברלים", "שמאלנים" – כלומר אנשים קטנים, חסרי עמוד שדרה, שבראש מענייהם קשקושים כמו זכויות אדם ודמוקרטיה, כאשר מה שאמור להיות חשוב להם (לו היו יהודים אמיתיים) הוא טוהר הדם של העם וחוסן הגב של האומה.
יש חשיבות מיוחדת לגסות הרוח האחרונה של מרגי, למרות שהיא רק אחת בשרשרת ארוכה של דברי בלע שמשליכים נציגי ימין שונים על כל מי שמריח מהשקפת עולם שחורגת מהדאגה ליהודים וליהודים בלבד (די להזכיר "השמאלנים שכחו מה זה להיות יהודים" של ביבי לפני יותר מעשור או את ההגדרה העכשווית של הקרן החדשה לישראל כ"תנועת שמאל קיצונית החותרת תחת קיום מדינת ישראל כמדינה יהודית" בידי רונן שובל וחבריו מ"אם תרצו").
החשיבות המיוחדת של אמירה האחרונה הזאת של מרגי טמונה בכך שהיא חושפת בצורה ברורה שלא מדובר רק בשמאל מדיני ושהעניין הוא הרבה יותר גדול מעתיד השטחים. זה לא פוליטיקה, אלא זהות. שאלת זכויות האדם, שאלת ההזדהות עם האנושות כולה, שאלת הדאגה גם לזר, לחלש, לעמידה אף על זכויותיו של האויב, הפכה אצל נציגים שונים של הימין היהודי להיות שאלת "הלנו אתה אם לצרנו". כל מי שמוכן לגלות הבנה, רחמים, סתם סימפטיה, ודאי כל מי שרואה חובה להילחם על זכויותיהם של לא-יהודים – מוגדר מיד כמוסר, רודף, בוגד, עוכר ישראל, סכין בגב.
כמה הוגים פולקיסטים חשובים
מאיפה מגיעה השנאה-המחופשת-לפטריוטיות הזו? נדמה לי שאם נבדוק את העניין נגלה שתנועת ההמונים רבת הראשים הזאת, מש"ס ועד "אם תרצו", מחב"ד ועד ליברמן, יונקת כדלק לאתנוצנטריות המשולהבת שלה הישר מהבארות הלא-ממש-צלולים של הרומנטיקה הגרמנית. למעשה, קידוח עומק רציני יראה שהעסיס שמקציף על שפתותיהם של ההיפר-פטריוטים החדשים-ישנים האלה מגיע הישר מההוגה הפרוסי החשוב יוהן גודפריד פון הרדר, שרצה בסוף המאה ה-18 לראות יותר "חשיבה גרמנית", פחות אמנות זרה (יוונית) וטען ש"מי שאיבד את הרוח הפטריוטית איבד את עצמו" – כמובן, כי בלי ה-Volk אנחנו כלום.
לכן מה שמדהים הוא שאותם פטריוטים יהודים מקוננים על דווקא רעייתם של הליברלים בשדות זרים, כאילו דאגה לזר ומוסר חברתי הם ערכים שזרים ליהדות. כל זה, כאמור, בעוד שהם עצמם מפליגים לתוך הסערה כאשר רוח הוגי הרומנטיקה הגרמנית נושבת במפרשיהם.
כדי להבין עד כמה אותה הרוח היא היא רוחם שלהם, הנה חידון קצר. בחנו את עצמכם: נסו לנחש איזה מבין המשפטים הבאים נכתבו על ידי יהודים, ואילו על ידי גרמנים:
- "העם וכל מה שקשור בו, כולל המדינה, מפולש כולו במחשבה ורגש דתי, והוא עבורנו נושא החיים הארציים כמו גם הנצחיים."
- "החשיבה שלנו והרגש שלנו באים לידי ביטוי בראש ובראשונה על ידי דחייה גורפת של כל מה שאפילו מתקרב לחשיבה אנגלית או מערב-אירופאית בכלל."
- "דיקטטורה של משטר אוטוריטטיבי היא הפתרון והחלופה לדמוקרטיה הרקובה. חופשיים מאינטרסים אגואיסטים של בוחרים יוכלו [המנהיגים] להצעיד את האומה לעבר המלכות […] האידיאלית."
- "[הדמוקרטיה היא] אווילית משום שהיא מסבכת את מוסרנו בערכים […] אשר כל ענינם הוא היסטורי נכרי בלבד, והרסנית משום שהיא עוקרת את תרבותנו מן ההתפתחות ההיסטורית הפנימית […] ושותלת אותה בקרקע של מסורת זרה."
- "התמורות הגדולות ביותר שהתרחשו על פני הארץ לא היו יכולות לעלות על הדעת אם לא היו מקבלות השראה מתוך תשוקות נחושות ואף היסטריות, אלא רק מערכים בורגניים של שלום וסדר. […] האומה שתלך בדרך זו ראשונה היא אשר תנצח."
- "[מוסר הלחימה צריך להיות] מוסר הפטור מכל אמביוולנטיות נוצרית-אירופאית"
נו? קשה להכריע, לא? במשפטים האלה, ובאחרים, כל ההוגים הללו מתנגדים לנטילת ערכים "זרים", המנוגדים ל"רוח האומה", ומזהירים שאימוצם יביא לחורבנה. עבור כולם אותם ערכים זרים הם ערכים ליברליים, דמוקרטיים, ברוגנים, אירופאים, ועבור כולם הערכים "האמיתיים" של האומה הם ערכים לאומניים, רגשניים, דתיים, דיקטטוריים-מלוכניים, פאשיסטים.
ולא בכדי, מפני שכל ההוגים הללו, גם אם הם במקרה יהודים, שייכים כאמור למסורת של הרומנטיקה הגרמנית, מסורת שבה עלינו לתת דרור לדחפי "הסער והפרץ" הרגשיים שלנו (משום שהם מבטאים, כמובן, את האותנטי שבנו), מסורת בה עלינו לקדש את העם, את ה-Volk שלנו (משום שהוא, כמובן, מבטא את האותנטי שבנו), ומסורת בה עלינו להתנגד לכל שיקול הגיוני או מוסרי שעומד בפני דרכם של אלה (משום שהוא מנוגד, כמובן, לביטוי האותנטי שבנו).
ולכן אין להיות מופתעים מהדמיון הרב שבדבריהם. ועתה לתוצאות האמת – אלו ההוגים שצוטטו מעלה, על פי סדר הציטוטים:
- Friedrich Gogarten, Religion Und Volkstum, 1915
- Werner Sombart, Händler und Helden, 1915
- ישראל אלדד, סולם כ"ז, תשי"ב
- שבתי בן דב, גאולת ישראל במשבר המדינה, תש"ך
- אדולף היטלר, מיין קאמף, חלק ב', פרק 2
- שבתי בן דב, גאולת ישראל במשבר המדינה, תש"ך
כן, רבותי, כל ההוגים הללו, והרבנים שמיד אצטט, הם תלמידים מובהקים של הרדר, שהאמין שיש להיות נאמנים ל-Volksgeist, ל"רוח העם" שלנו, שמעניק לכל עם את אופיו וערכיו, שרק דרכו יכול העם להתעלות מעלה, ושאויביו הגדולים ביותר הם "העולם האירופאי הקר" ו"הפילוסופיה" החילונית והרציונלית. אחריו הגיע ורנר סומברט (שמצוטט לעיל), שיצא נגד הערכים הבורגניים של ה-Komfortismus, כלומר הרדיפה אחרי נוחות, המדכאת את היצר הלאומי ואת הנכונות להקריב את חייך למען האומה.
לאלו אפשר להוסיף גם את אוזוולד ספנגלר, הוגה דעות מתחילת המאה העשרים שחשב, בעקבות הרדר כמובן, שלכל עם יש "רוח" יצירתי-מוסרי משלו, שטען ש"אם מעטים יכולים לשרוד מלחמה ארוכה ללא ניוון של הנפש, אף לא אחד יכול לשרוד שלום ארוך", ואת ארנסט יונגר שראה במלחמה דרך רוחנית שמובילה להתעלות דתית ולימד שערכים בורגניים מערערים את "החוש המוסרי הגבוה". וכמובן, חשוב לציין את ניטשה, עוד אחד מהאבות הרוחניים של אותה מסורת מפוארת.
לבסוף, היטלר עצמו התייחס ל"הומניות הסנטימנטלית הדוחה" של "השכבות הגבוהות" (כנראה אלה ששותות אספרסו), שמגלה רחמים כלפי החלשים (והנכים, והמפגרים – בנאום בנירנברג, אוגוסט 1929) ושלא מאפשרת את התקדמות גרמניה "לכיוון הנכון" (במיין קאמף, א', 10).
רומנטיקנים אמיתיים
ומיהם ממשיכיה המודרניים של ההגות העמוקה מני עומק הזו? כמובן: חלק מהוגי ורבני ישראל. תחילה, בציטוטים מעלה, הוגים לאומניים-פאשיסטיים כישראל אלדד ושבתי בן דב (ניתן היה בקלות להוסיף את משורר הבית אורי צבי גרינברג), וכיום ממשיכיהם הרבנים. אפשר לציין רבים, אבל כאן אביא לשם דוגמא את הרב ישראל רוזן והרב שמואל אליהו.
רוזן, שלפני שנתיים פסק שפעילי שמאל הם "מוסרים" ולפני ארבע שנים קרא לפעולות טרור נגד תושבי עזה ("לאפשר לצעירי שדרות, אשקלון, הנגב המערבי או 'כל בחור וטוב לנשק', להשיב מלחמה במסגרת מיליציות בלתי נשלטות") טען אז גם כי אל לו לצה"ל לחוס על תושביה הלא חמושים של רצועת עזה ויצא נגד "עדת אינטלקטואלים [ה]מצטרפת לעולם אנטי-מוסרי זה, ועוד תורמת לו מסרים בוגדניים הנועצים חרב בגב עמם." רוזן ממשיך שם ויוצא נגד מה שהוא מכנה "מוסר נוצרי", ודוחף לאמץ "מוסר יהודי" שמקדם "התייחסות למלחמות כמאבק בין עמים, ולא בין יחידים נושאי נשק בלבד. ובמלחמה כמו במלחמה, גם האוכלוסיה האזרחית נפגעת – זקנים נשים וטף". ובכן, טוב יעשה הרב אם ילמד שלא רק "מוסר יהודי" דוחף לראיית המלחמה כך.
או הרב שמואל אליהו, שכתב ש"'צריך לעשות מהפכה', כך אמר מתתיהו כשראה כיצד שכבה דקיקה של שלטון מושחת עושה מה שפופולארי. הולכת אחרי המעצמה הגדולה יון. מושכת את העם לתרבות של התייוונות ופועלת על פי החוק." כלומר השלטון (וברור מדבריו שם שהוא מתכוון לזמננו) מושך ל"תרבות של התייוונות" בחסות החוק, ו"צריך לעשות מהפכה", מן הסתם לא חוקית, ומן הסתם כדי לכוון את המדינה לכיוון הנכון.
מקנאות לפולקיזם
הנקודה שאני רוצה להצביע עליה כאן איננה עצם הדמיון בין הרעיונות של הרבנים האלה (ואחרים) לאלה של ההוגים הגרמנים ההם (או ממשיכיהם, הנאצים). יש כמובן דמיון רב אבל יש גם כמה הבדלים חשובים. הנקודה שאני רוצה להצביע עליה היא שהרעיונות האלה, גם אם הם לדעתם או לדעתכם טובים ונכונים (לדעתי הם מטורפים ומרושעים), אינם בשום צורה "יהודיים" או "עבריים" יותר מרעיונות אחרים, הומניסטים. למעשה, כאמור, אפשר למצוא את מקורותיהם ברומנטיקה הלאומנית הגרמנית.
אבל רגע, תגידו, האם לא היו שמעון ולוי? האם לא היה פנחס? האם לא היה מתתיהו חשמונאי? ובכן גם אם היו, בואו לא נתבלבל בין מעשים של יחידים לבין משנה רעיונית מקיפה ומנומקת. בואו לא נתבלבל גם בין קנאות דתית ללאומנות גזענית. ובואו לא נתבלבל גם בין דחייתה של תרבות זרה, כובשת (הלניסטית, ע"י החשמונאים או בר-כוכבא) בשם הדת, לבין דחיית מרכיבים הומניים שנמצאים בתרבות הכללית וגם בדת היהודית, בשם הלאומיות ולמען הכיבוש. אכן, כדי שקנאות דתית ואתנוצנטריזם, שודאי קיימות ביהדות, תהפוכנה ללאומנות היפר-פטריוטית, אנטי-רציונלית ואנטי-הומניסטית, צריך את תיווכה האדיב של הרומנטיקה הגרמנית.
לכן רבותי, כשרבנים מספרים לכם שזו היהדות ה"אותנטית", שזה "מוסר יהודי", הם בעצם מוכרים לכם רומנטיציזם גרמני יד שלישית. לא ממעיינותיו הצלולים של ישראל סבא אתם שותים, אלא מהגייזרים המסריחים של הרייך. כל זה כמובן לא במודע – לרוב הרבנים אין כל השכלה כללית, והם מבינים בהיסטוריה בערך כמו שהיסטוריון ממוצע מבין בהלכה. אלא שהיסטוריון כמובן לא מתיימר להבין בהלכה, ואילו רבנים חושבים שהם יודעים הכל. הבעיה היא שגם תלמידיהם סבורים כך.
כך שכשישראל רוזן דורש לאמץ "מוסר יהודי" (קרי: קסנופובי, רגשני, אנארכי) הוא בעצם מבקש מכם לאמץ מוסר רומנטיציסטי גרמני. וכשיעקב מרגי מבטל את דעתם של אנשים שדואגים לזכויות אדם על ידי כך שהוא פוסל אותם כ"צפונבונים" (קרי: אירופאים, בורגנים, ליברלים) ש"רוממות ההומניזם בגרונם" (כלשונו) הוא בסך הכל הופך לממשיך המודרני של מסורת גרמנית ארוכה ולא מכובדת של אטביזם, פולקיזם ופטריוטיזם אלים. בימינו כמובן לא נשארו הרבה גרמנים שממשיכים את המסורת הזאת, ומעניין שאפשר לסמוך דווקא על הרבנים שלנו שישאירו אותה בחיים וישמשו דובריה הנאמנים. והם עוד אוהבים לדבר על הזדהות הקורבן עם שונאיו.
הגל האחרון של פטריוטיזם מתלהם ושנאת זרים שאופף אותנו בימים אלה מציג עצמו כיהודי, והטרגדיה היא שיש לו על מה להסתמך במקורות היהדות. אבל יש במקורות גם אי אילו ציוויים על דאגה לזולת, כולל הזולת הזר. ממילא, כאמור, מה שמקפיץ את התבשיל היהודיסטי הלאומני הזה לכדי תפיסת עולם מגובשת (שמבדילה בין סוגי מוסר, שדוחה הומניזם ורציונליות) הוא אך ורק עמידתם של ימנים ורבנים אלה, כגמדים על כתפי ענקים, על הגותם של הרומנטיקנים הפולקיסטים הגרמנים דלעיל. אלה אלוהיך ישראל.
ועם כל כך הרבה יהודים וגרמנים, אולי מתאים לסיים באמרתו של יהודי אחד, שהיה גם גרמני, שהיה גם חכם, ארנסט בלוך, שחי בשיאו של הרומנטיציזם הלאומני הגרמני וראה גם את עליית הנאציזם, ושטען ש"רק הנבלים חיים דרך אלוהיהם. אבל הישרים – אלוהים חי דרכם".
————-
כמה מהציטוטים מובאים מתוך הספרים הבאים:
- פונדמנטליזם יהודי והר הבית, מוטי ענברי, מאגנס, תשס"ח
- The Stillborn God: Religion, Politics and the Modern West, Mark Lila, Vintage, 2007
- Occidentalism: A Short History of Anti-Westernism, Ian Burma & Avishai Margalit, Atlantic, 2004
לולאת האל 
אמיץ וחזק — כל הכבוד, תומר!
והנה עוד ציטוט הולם, משל ג'ורג' ברנרד שו:
"פטריוטיזם הוא האמונה כי המדינה שלך נעלה על כל האחרות מפני שנולדת בה"
אהבתיאהבתי
מאמר משובח. חשוב להציג את מערומי המלך המהלך בחוצות קריה ואומר שהוא לבוש בגדי מלכות יהודיים. חשוב להראות שהוא קנה בעצם את התחתונים האלו בחנות יד שניה בגרמניה.
והלוא אם כבר לקנות בחו"ל – עדיף לקנות אצל הטובים שבהם. ויש לרוב.
היהדות הדתית נמצאת בסחרור גדול. סחרור שיקרוס אל תוך עצמו בקרוב. דברים שכאלו לא מחזיקים מיים (למרות שעד הקריסה זה עלול לגרום צער כאב וסבל לאנשים רבים – כפי שעשתה גרמניה לפני קריסתה היא).
מעניין היה גם להשוות את דברי הימין היהודי לדברי הימין הערבי החדש, אל קעידה ותומכיה מדברים אותה לשון.
ואני לצערי נוטה מדי פעם בשיעורי לעשות את אותו תרגיל של "תנחשו מי כתב את זה" אבל עם ספרים יהודיים, כמו ספר התניא למשל. קח משפט מסויים משם שכתוב על הגויים, ובכל מקום בו כתוב "גוי" כתוב "יהודי" ותראה כיצד פתאום זה נשמע לנו מוכר, ומלווה מצעקות "שנל שנל!!"
אהבתיאהבתי
אכן אמיץ, אבל יש להיזהר מ"רדוקציה אד היטלריום" של כל תודעה לאומית, וכאן ע"ע חיבורו החדש של גדי טאוב על הציונות.
ספציפית לגבי העניין אני חושב שצריך להתעלות מעל הסיווגים האוטומטיים ולראות מעבר לדמגוגיה המתלהמת של שני הצדדים. "גירוש ילדי העובדים הזרים" הוא יישום של מדיניות לגיטימית ומקובלת במערב ולא פשע נגד האנושות. זה כמובן לא צריך למנוע אמפתיה והתחשבות בפרטים.
הדבר היפה בדבריך הוא ההצבעה על רעיון המקוריות. יכולים כמובן האנשים מהצד השני של המתרס למצוא ציטוטים בולשביקיים שרוממות השוויון והדאגה לחלש בגרונם, בעוד ידיהם נוטפות מדם המהפכה. אין רעיון טהור לאורך ההיסטוריה שלא הוחתם בדם הקיצוניות של מי שניסה ליישמו באופן בלעדי ועיוור, וחשוב לשוב וללמוד את ההיסטוריה, מכמה שיותר זוויות.
אהבתיאהבתי
יש מחזה שכתב יהודי (אלא מה) שבו היטלר כביכול לא מת אלא ברח לג'ונגלים של דרום אמריקה וחוליה של המוסד תופסת אותו, המחזה כולו הוא למעשה נאום ההגנה של היטלר בפני אנשי המוסד היהודים ובו הוא שואל "מי המציא את הרעיון של השמדת עם שלם ככה סתם? לא ישעיהו בן נון?"
אני יכול להוסיף לזה כל מיני פסוקים כמו 'בת בבל השדודה אשרי מי שיאחז וניפץ עולליך אל הסלע'
או העובדה שבפסח אנחנו מודים בנפרד לאלוהים שהרג את בכורי מצריים, לא כהכרח בל יגונה אלא כמעשה טוב בפני עצמו.
השאלה היא בעצם מי למד ממי? אנחנו מהגרמנים או שמא להיפך?
אהבתיאהבתי
עדו,
השאלה היא לא מי למד ממי, אלא מי למד מה ממי. ואת זה כתבתי ברשימה.
אהבתיאהבתי
"ניפוץ עוללי בבל" הפך , מסתבר, מסיפור תיאורטי להנחייה צבאית אופרטיבית. שימו לב לסיפור הזה מתקופת הלוחמה בעזה:
http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1056116.html
"ביקור הרבנים נעשה, לפחות באחד המקרים, ללא ידיעה או אישור של מפקדי הפלוגה והגדוד של החיילים. הרב פנדל גרם להתרעמות מצד חלק מהחיילים כשאמר להם שאין צורך לחשוש מפגיעה באזרחים כיוון ש"אין חפים מפשע" בעזה. פנדל אף ציטט פסוק בתהלים המתייחס לנקמת אלוהים בבבל בו נאמר "וניפץ את עולליך אל הסלע". "
אהבתיאהבתי
יופי של מאמר. הרבנים אוהבים להציג את עצמם כממשיכים ישירים של אבות היהדות, אבל תפיסת העולם שלהם מורכבת למעשה מאותם רעיונות מודרניים שהם דוחים.
רק שתי הערות קטנוניות:
1. ניטשה לא בדיוק רומנטיקה גרמנית ובוודאי לא פולקיסט כמו החבר'ה שהבאת כאן. בלי להיכנס לפרשנויות מורכבות, חוסר החיבה שלו לגרמנים כבר מוציאה אותו מהקטגוריה.
2. שיא הרומנטיקה הגרמנית היה בתחילת המאה ה- 19 בגרמניה כמה שידוע לי (וגם לוויקיפדיה: en.wikipedia.org/wiki/German_Romanticism). לא נראה לי שמישהו שחי בשיא התקופה הרומנטית יכול היה לראות את עליית הנאציזם. זה מתקשר גם להערה על ניטשה שפעל במחצית השנייה של המאה התשע-עשרה. גם גוגרטן וסומברט שאתה מצטט הם בעצם הוגים פוסט-רומנטיים שפעלו בערך באותה תקופה.
לא שזה כל כך משנה מבחינת הטיעון שלך, אבל אתה עושה חוסר צדק לרומנטיקה הגרמנית שדווקא מאוד תמכה בערכים הומניים.
אהבתיאהבתי
עינת,
את צודקת. ניטשה היה אנטי-לאומני, והבאתי אותו בעוד עוד קול בקריאה לתת לרוח האותנטית דרור.
כך גם ההוגים האחרים – הם המשכה של אותה מסורת, ולא רציתי לדקדק לגבי תחילתה וסופה של הרומנטיקה ברשימה בבלוג.
אהבתיאהבתי
חוק גודווין קובע כי ברגע שקראת למתנגדים שלך "חומי חולצות" – הפסדת בוויכוח.
אהבתיאהבתי
למען האמת, חוק גודווין קובע שככל שדיון באינטרנט מתמשך, הסיכוי שמישהו ישווה את חבריו לדיון לנאצים מתקרבל-100%. זהו. כל דבר אחר הוא תוספת. עד כמה שהתוספת לרוב נכונה, יש הבדל בין לקרוא למישהו שלא מסכים איתך שלינוקס היא מערכת הפעלה עדיפה "נאצי", לבין להביא טיעונים מבוססים, עם מראי מקום, על דמיון בהשקפות בין הנאצים לבין רבנים בישראל. לא צריך להפוך את חוק גודווין לדרך לפסול אוטומטית כל דיון.
אהבתיאהבתי
אה, רק בדיעבד נודע לי על הערכת "חומי החולצות" שנמחקה. אני מסכים איתך (ועם תומר) שהיא באמת לא במקום. אנא קח את הערתי, אם כך, כהערה כללית על חוק גודווין, ולא ביקורת ספציפית על ההערה שלך. :)
אהבתיאהבתי
אני דווקא קראתי פעם פוסט מעניין על ההבדל בין המוסר היהודי למוסר הנוצרי. http://www.notes.co.il/tomer/64891.asp הוא מציג את המוסר הנוצרי-האסתטי שנלחם נגד התשוקות ונגד הטבע והחיים ומולו את המוסר היהודי הפרגמטי שמקבל את התשוקות הטבעיות ולמרות הכסל בהן יודע לנתב אותן לאפיקים חיוביים.
אכן יש כסל בתשוקה הלאומית. אמנם היא עלולה להגיע לקיצוניות, אבל אין זו סיבה ליצור את ה"קדוש, הסריס האידאלי", שהוא חסר תשוקות וחסר טבע וחיים. שמדבר על אהבת האדם אך בז לרגשותיהם ותשוקותיהם של ה'המוניים'/'רגשניים' וכו', אולי לזה מרגי התכוון כשהוא אמר צפונבון.
אמנם יש משהו יפיפה ונשגב בנזיר שמרסן את יצר המין שלו או קוסמופוליט שבז לסכסוכים הלאומיים אבל מוסר פרגמטי לא ידרוש מאדם להתנכר לתשוקות הבסיסיות שלו. כשם שלא נסרס את עצמנו כדי שלא נהפוך לאנסים כן לא נעקור את רגש הסולידריות האתנית-לאומית מחשש לרדוקציו אד היטלרום.כמו שאמר ניטשה- איננו מעריצים יותר את רופאי השיניים שעוקרים שיניים בשביל למנוע את הכאב.
כן, גם לתשוקות שמעדיפות את הדומה לנו ורוצות לחיות באטמוספירה ציבורית-תרבותית דומה לשלה יש זכות קיום והן מתאימות מאד לטבע ולחיים כפי שנכתב באותו פוסט. וזה הבסיס לזכות להגדרה עצמית לאומית שנפגעת מהגירה המונית של בני קבוצות עמים אחרים.
אהבתיאהבתי
גלבוע,
יפה, חיכיתי לזה. אתה מבין אבל שאני מבחין בצורה לגמרי שונה בין שני הז'אנרים השונים האלה של תפיסה מוסרית. אני מדבר על היחס אל הטבע ואל הגוף, ולא על היחס אל עמים ותרבויות אחרות, כן?
אני לא נגד לאומיות באופן עקרוני ואני מבין שזה חלק מהתופעה האנושית (לפחות בעידננו), אבל יש הבדל גדול בין לאומיות לאתנוצנטריזם וגזענות, בין הרצון "לחיות באטמוספירה ציבורית-תרבותית" דומה ובין דחייה גורפת של מוסר הומניסטי, נכון?
ואני מקווה מאוד שאתה לא חושב שהרדר וחבריו לעיל מציגים "מוסר פרגמטי", או שכן?
לבד מזה, הבלוג עבר לכאן:
אהבתיאהבתי
אם נעזוב רגע את עניין ילדי השוהים הבלתי חוקיים ונתמקד בנושא של מוסר מלחמה קל מאד לראות את האנלוגיה בין הפוסט שלך לפוסט הזה של פרופ' שלום רוזנברג. http://www.laisrael.net/PageDisplay.asp?Artnum=161
אני מסכים מאד עם פרופ' אסא כשר שאמר : "אנחנו צריכים להשתחרר מהגישה שמתייחסת בחרדת קודש לחיי אחרים ובזלזול גמור לחיי לוחמים. הלוחם אינו משאב מתכלה". http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1062105.html והוא אומר את זה כפילוסוף הומניסט, לא כ'מוסר יהודי'.
מי שמתנגד לדבריו של כשר בטענה שאינם מוסריים דיים, שאינם מתחשבים דיים בחיי אזרחים פלסתינאים מחזיק שיטה מוסרנית אוטופית, אסתטית, ואם תרצה גם 'נוצרית' (או 'ליטאית') . מי שמחזיק בשיטה המנוגדת הריאלית (מונח עדיף מפרגמטית)לא מתנכר לערך חיי האדם אלא מתמודד עם המציאות המורכבת.
בקשר להרדר לא העמקתי בהגותו אבל לא הייתי מתפתה לשים אותו במגירה של היטלר. הלאומיות האורגאנית שלו הייתה הומנסטית, מכבדת את זכותו ורצוו של כל עם לחיות על פי תרבותו.הייתי מזהה אותו יותר עם רפובליקת ויימאר מאשר עם הרייך השלישי.
אני נוטה להסכים עם טענתו של אחד העם שאמר שאין דבר כזה 'אדם מופשט' בפועל ולכן מי שאומר "היה יהודי בביתך ואדם בצאתך" בעצם מתכוון "היה גרמני/צרפתי/רוסי בצאתך" (אחד העם סבר שיש לומר הפוך 'היה אדם בביתך ויהודי בצאתך' אבל לא נכנס לזה) גם מסרים אוניוורסליים חייבים להתבטא בשפה פרטיקולארית ואם זה נכון אז עדיף שזו תהיה השפה הפרטיקולארית שלי.
אהבתיאהבתי
גלבוע,
אין בינינו ויכוח, וכל הטענות שהעלת אינם נוגדות דבר מהדברים שאמרתי. אני לא פציפיסט, אני לא חושב שהרדר והיטלר זה אותו דבר (רחוק רחוק רחוק מכך – הרדר הוא פילוסוף גדול, שהעניין הפולקיסטי אצלו הוא רק פן אחד), וכפי שאמרתי, אני מבין שלאומיות היא עניין בלתי נמנע בעידננו.
אמרתי רק דבר אחד פשוט: רבנים רבים מציגים הגות פולקיסטית-רומנטיציסטית-גרמנית כאילו היא יהדות אותנטית, ולא היא.
אהבתיאהבתי
הערה לגבי "חומי החולצות":
מחקתי את המילים "חומי החולצות" מלפני המילים "אם תרצו" (לא הצלחתי להעביר עליהם קו כנהוג במקרים כאלה). המילים נכתבו בחצי חיוך, אבל באמת לא היו לגמרי במקום, משום שהתנועה הזו לא מגלה אלימות פיזית כלפי יריביה. קיבלתי כמה הערות על כך ואני מבין שהעניין לא נתפס כפי שהתכוונתי, ושטעיתי כשכתבתי כך.
אהבתיאהבתי
ואיך תקרא לזה, למשל:
http://haipo.co.il/forum/viewtopic.php?f=17&t=4978
אהבתיאהבתי
מצטער אני לא קונה את זה,מאחר ואתה לא באמת יודע איך נראו קהילות של 2000 שנות גלות באירופה ואתה לא יודע על הדינמיקה שנוצרה שם רק מכתבים שסותרים אחד את השני אתה נחפז להסיק מסקנות. מי קבע שהקיצוניים זה לא היהדות האותנטית? על מה אתה מתבסס? אני מסכים שהקיום החרדי זר ליהדות וליהודים אבל דעותיהם נראים לי חופפים ליהדות.
אהבתיאהבתי
אז מה שאתה אומר זה שהיהדות האותנטית אומרת אותו דבר כמו הנאצים?
אהבתיאהבתי
מרשימת היהודים שׂונאי הזרים לעיל נפקד שמם של שני החשובים מכולם, לדעתי, עזרא ונחמיה. לא רק את הילדים גירוש השניים, אלא גם את אמותיהם.
לעומת עזרא ונחמיה צריך להעמיד את הציוויים הרבים לאהבת הגר ולקבלתו. והרי העובדים הזרים הם הגרים של ימינו. הנימוק המקובל לקבלת הגר הוא העובדה שגם אנחנו, ישׂראל, היינו גרים במצרים. ואם בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו וגו', הרי שמדיניותה של ממשלת ישׂראל כיום היא סוג של חזרה למצרים, כשלון במבחן הבסיסי ביותר של החברה הישׂראלית.
אהבתיאהבתי
מאמר מרתק.
אם בליבם אמונה – ניחא
אך לי נדמה שהמקום ממנו הם פועלים אינו "טהור" כל כך ואינו בהכרח בשם האמונה. כי אם מהמקום שהם יודעים ומזהים את השדים שקיימים בנו בבני האדם (שדים קיימים אצל כל אחד/ת מאיתנו וכל אחד מכיר,מתמודד ומתידד איתם באופן אחר או מדחיק ואינו מכיר בהם). שדים אלו נענים בשמחה, התלהבות והתלהמות לכל קריאה שפחד יושבת בתחתיתה. פוליטיקאים ומנהיגים יודעים לרתום אותנו על שדינו עמ"נ להפיק תועלת אישית לעצמם בלבד. אם תועלת אישית הינה סוג של אמונה אזי חוזרת אני מדברי הפתיחה שלי.
אהבתיאהבתי
הפלגת בדבריך.
הגיוני, שכאשר אמר "צפונבונים", התכוון לכך במשמעות השגורה בפי העם:
מישהו שחי בבועה, בסטנדרטים קצת שונים מכל השאר. לא באמת מבין את הקשיים שיש ל"פשוטי העם".
במקום זה בחרת לבצע פסיכואנאליזה שלמה לדמותו של האיש. בחרת לכתוב מניפסט המשמיץ באופן גס למדי (וסלח לי, גם רדוד למדי) קומץ דעות נבחרות (שאתה בחרת) כדי לייצג ציבור שלם.הראתה כיצד האידאולוגיה של פלג מסויים בציונות הדתית הוא למעשה גלגול לא של יהדות אלא של, גוועלד, הוגה גוי, מאבות אבותיו האידאולוגיים של היטלר!
אבל למה ללכת להוגים הגרמניים? בוא נלך לתנ"ך:
כפי שכבר נאמר, הציווי להשמיד את עמלק, לא להותיר מהיושב בארץ ישוב לפליטה ולגרשם עד אחד, דוד המלך שמדד בחבל כמה להרוג, ועוד ועוד ציווים והלכות לכאורה בעלי גוון פאשיסטי/גזעני/לאומני.
והרי כפי שנהיר לך התנ"ך, הגמרא, הזוהר, רש"י, או הרמב"ם לא ינקו יותר מדי מהוגי גרמניה או אנגליה. ואם תפנה לכתבי הרמב"ם, תראה צווים "פאשיסטיים", "גזעניים". לומר על הרמב"ם שהוא לא מייצג את היהדות, או לפחות את אחד הזרמי המשמעותיים ביותר בה- נו. קצת קשה.
דווקא את אחד המשפטים הראשונים שהבאת הייתי בטוח שהבאת מאחד מאמרותיו של הרב קוק (שמסתבר, לפחות מתורתו, שגם למד משהו מהרדר). האם הרק קוק היה גזען? פאשיסט? לפי הציטוטים שהבאת, כנראה שהוא נמצא רק כמה דרגות מעל היטלר. אבל משום מה, בכתביו גם תמצא כמה מהאמרות היותר נעלות על הרוח האנושית, על צלם אלהים שבאדם, על התקדמות הרוח האנושית במהלך הדורות. ויש לי תחושה שגם הרב קוק, עם כל תפיסתו ההומאנית, לא היה מצביע בעד השארת עובדים זרים וילדיהם, בעיקר שאנשים אלו לא נשלחים לפי הגיהנום, אלא רק חזרה לארץ מוצאים- שהיא מדינה מתוקנת, בעלת כלכלה, חינוך ועוד.
והרי תוכל למצוא סימוכין פילוסופיים עבור כל דיעה שהיא ביהדות- בפילוסופיה המערבית, ואלם לא בזו המערבית- הרי שבמזרחית, או באסיאתית. ומכאן יצאנו שאין בעצם דיעה "של היהדות". אין אידאולוגיה יהודית, שהרי לכל דעה שתבחר- ניתן למצוא הוגה פלמוני שמראה שלא מדובר במשהו מקורי- אלא במשהו שכבר חשבו עליו, ולכן הוא לא יהודי (אליבא דשיטתך. שהרי אם הוגה גרמני חשב על משהו- לא יכול להיות שגם היהדות מחזיקה באותה העמדה. קל וחומר אם זו עמדה שלא מסתדרת עם עמדותיו של הוגה מערבי אחר "הומאני" יותר, כלומר: עמדותיך שלך.
הגר המוגדר בתורה ובהלכה- כפי שזו התפתחה באלפיים השנים האחרונות, לא מכירה בילדו של עובד זר כ"גר". מצחיק שמה שמנסים להגדיר כל אותם צדיקים (פתאום כולם חובבי תנ"ך) כ"גרים", ו"שכחנו מה עשו לנו", אנחנו כמו פרעה לא לא- אנחנו כמו היטלר"), זה קריטריון יותר מקל מחוקי ההגירה באנגליה.
אם בניתוחים פסיכואנאליטיים עסקינן, הרי שכל הסערה המדובר נראית כמו לא יותר מאשר חרדת נטישה והרגשת נחיתות של הילד שמביא חבילת סוכריות לכיתה כדי שיאהבו אותו.
את הטיעון הדממגוגי כי מדובר כאן בעניין של זכויות אדם הצלחת לפאר ולגדל תוך כדי השמצת "הפאשיסטים", "הדואגים לטוהר הדם". נו, אז מצאת כמה דיעות. זה יפה שאת המדגם בצעה בעצם התקשורת, כשבחרה את מי לראיין, איזו כתבה לפרסם בYNET, וכמה זמן להשאיר את דעותיו של הקיצון התורן בעמור הראשון של האתר.
סלח לי, מדובר כאן בעניין חוקי. יש כמובן גם עניין אידיאולוגי, מה שאתה מכנה "טוהר הדם". אבל למה יש לי תחושה שהטיעון הנ"ל הוא רק כיסוי לעובדה שבשורה התחתונה- מנסים לגרום לכך שהטיעון יהיה אידיאולוגי, בעוד הוא באמת חוקי/טכני לחלוטין… מראים כיצד אלו התומכים בחזרתם של עובדים זרים לארץ מוצאים הם בעצם נאצים בתחפושת. דרך פנטסטית להטות את נושא הדיון האמיתי: איך זה שיש אנשים שמותר להם לעבור על החוק, וחצי מזינה תעשה סלטות באויר כדי להראות איזה צדיקים הם, בעוד יש כאלו שלא מבינים למה פתאום מדינת ישראל היא אפילו לא מדינת כל אזרחיה- אלא מדינת "כל מי שיעבוד פה".
(ואעלה אני טיעון נדוש: אני לא מצליח להבין איך גירוש של כמה אלפי ילדים מבתיהם, החרבת כושר ההכנסה של ההורים והמסגרת החברתית
עברה כל כך בשקט לפני כמה שנים. לכל הפחות הייתי חושב שידאגו למסגרת חלופית. נו טוב, אז חשבתי. ואגב, גם הם מתגייסים לצבא, ולא עברו על החוק כשבחרו מקום מגורים. זה מאד יהודי! הידד למדינת ישראל היהודית! רק ל"גרים" יש זכויות, מסתבר שלאלמנות ויתומים וסתם אנשים בחרו לגור במקומות מסויימים אין זכויות).
אפילו העובדת הפיליפנית של סבתא שלי לא מצליחה להבין למה אנחנו נותנים להם להשאר כאן. היא מצליחה לראות את מה שכל השאר לא רואים: מדובר בנשים שמנצלות את דעת הקהל בישראל כדי לעבור למדינה שיש בה איכות חיים יותר גבוהה. מדובר בנשים שלחלקן כבר יש משפחות בארץ מוצאן,משפחה שננטשת ומאבדת את המשענת הכלכלית ברגע שאותה עובדת מפסיקה לתמוך בה.
הטיעון "ההומני" הוא טיעון שמזלזל באינטיליגנציה של העובדות עצמן: הן ידעו למה נכנסו, הן ידעו שיש חוזה, והם ידעו שיבוא יום והם יצטרכו לחזור לארץ מוצאן.
אבל לא זה הנושא, הפאשיסטים היהודים החדשים הם הנושא, נכון?
אהבתיאהבתי
חזק ואמץ. עוד קצת לחץ וביבי הקרוק שמגלה עוצמות של מרגרינה תחת השמש הקופחת ייתקפל.
אהבתיאהבתי
מישהו העתיק את הפוסט הזה לעצכ"ח, הריני לצטט את אשר כתבתי שם:
תומר פרסיקו צודק מאד (אפילו יותר ממה שהוא חושב) אבל גם עושה טוויסט לא הגון על הבסיס הנכון הזה.
מה נכון? נכון הוא שיש כאלו שמוכרים להמונים את הרעיונות הרומנטיים של מבשרי הלאומנות הגרמנים – פיכטה, ליסט וחבריהם – והם, לא רק הקונים אלא גם המוכרים – משוכנעים שזוהי הגות יהודית אותנטית ושהכל לקוח ממקורותינו. זה אכן מרגיז, מצחיק ומגוחך. כמו שאמר לורד אקטון, המקצוע המעליב ביותר הוא ההיסטוריה של הרעיונות, ויש כמה יהודים יקרים (באמת יקרים) שהיה ראוי להם להיעלב קצת אילו היו יוצאים מהכוך הרעיוני בו הסתגרו.
[ובמאמר מוסגר: האירועים, לדעתי, מוכיחים את צדקתו של הרב הנזיר בויכוח עם הרב צבי יהודה איך ללמד את תורת הרב קוק. הרצי"ה סבר שספרי הרב הם "מספיקים לעצמם" בעוד הנזיר חשב שהם חייבים להלמד מתוך פרספקטיבה רחבה, הן קבלית והן פילוסופית-כללית. הרב צבי יהודה אמר על עצמו שהוא "מחותן גדול של התרבות הצרפתית והגרמנית", וגם אם הגזים, היה לפחות אדם עם פרספקטיבה, מה שבשום פנים ואופן אי אפשר להגיד על כמה מתלמידיו]
הטוויסט הלא הגון – שאולי אפשר להבין אותו אבל לא להסכים אתו – הוא הייחוס הגורף של אותן תורות רומנטיות/לאומיות לכל מי שמצייץ נגד השמאלנים ירום הודם, וזאת משתי בחינות:
א. בעיני לא כל פוליטיקה של זהות היא לאומנות פולקית בסגנון נאצי, ומי שכן סובר כך ראוי שיציג את עמדתו לגבי עצם הקונספט של ציונות ושל הקמת מדינת ישראל. הטיעון של אנשים לגבי רצונם לחיות עם בני "שבטם" במובן כלשהו (דתם, עמם וכו') אינו יותר חלש, אפריורית, מהפרקטיקה של יחס מועדף לבן משפחה, ויפה האריך בזה זאב מגן במסתו "דמיין – על ג'ון לנון ואהבה" כאן
http://www.tchelet.org.il/article.php?id=173
ב. בפרט, הנסיון של יהודים להקים מדינה בארץ ישראל, ועוד יותר בפרט נסיונם להתגונן כנגד מבקשי נפשם השמאלנים ועוזריהם, אינו פנטזיה פולקית אלא צורך קיומי. הסיבה בגללה אין היום מדינה פלסטינית ביהודה ושומרון איננה ההטפות הלאומיות של רבנים כאלו ואחרים, שהם פלוס כל חסידיהם לא מגיעים לחמשה מנדטים, אלא ההכרה (נכונה או לא, זה לא חשוב) של חלק ניכר מהציבור בישראל שמטרת הערבים היא השמדת המדינה ואין עם מי ועל מה להתפשר.
בקיצור, תומר צודק בעיקר טיעונו אבל – בעיני – לא בהשלכות הפוליטיות שהוא מנסה לבצע. למעשה, אולי לא בכוונה, הוא עושה את התרגיל המשופשף שעשתה בזמנו המפלגה שטבחה מליונים, אבל אמרה לכולם ש"אם אתה אנטיפשיסט אז אתה קומוניסט". על הדרך הוא גם מתעלם מהשפעת הרומנטיקה הגרמנית על תנועת העבודה ההיסטורית (הרי מהו "הכרת עצמנו בשלשה כרכים" של ברנר? – ציטוט של אוטו ויינינגר?) ומעוד כמה נקודות שאין כאן המקום להאריך בהן.
אהבתיאהבתי
נדב,
תודה על הדברים. אני לא כל כך רואה איפה ייחסתי את אותן תורות "לכל מי שמצייץ נגד השמאלנים ירום הודם" – אשמח אם תמצא ציטוט שלי שאפשר להבין כך. אני ניסיתי להראות שיש הוגים ורבנים שמוכרים יבוא מגרמניה כאילו הוא כחול לבן, זה הכל.
לגבי עצכ"ח, אין זו הפעם הראשונה שאני מגלה כמעט במקרה שפוסטים שלי מודבקים שם. כמובן שאין לי התנגדות לכך, וגם לי (כמו לעוד מישהו – מי זה היה?) אמר המשיח שהוא יבוא רק כשמעינותי יפוצו חוצה, אבל אם אפשר לבקש: תנו לינק בתגובה כאן למקום שם, כדי שאוכל לעקוב אחרי התגובות. אפשרי?
אהבתיאהבתי
תומר:
לגבי עצכ"ח – אינני מנהל אלא סתם כותב ככל הכותבים, אם אני אצטט אותך אני מקווה לזכור לתת קישור.
כשאתה מצטט את שבתאי בן דב קשה לי להיות ממש ממש בטוח, כי לא קראתי את כתביו, אבל מההקשר שבו הוא צמח וממה שאני שומע מאנשים שמציגים עצמם כחסידיו – אני משוכנע למדי שהפרשנות שלך נכונה, ויש עוד הרבה דוגמאות גם מאנשים שחיים עמנו כיום.
לעומת זאת אני חושב, בגדול, שהדוגמאות האקטואליות שלך (מרגי, אם תרצו, ועוד) אינן דוגמאות טובות. לא הש"סניק מרגי ולא הניאו-שמרנים של "אם תרצו" קשורים להלכי חשיבה מהסוג שאתה מתאר, אלא אם כן אתה מכליל כל פוליטיקת זהות וכל רעיון לאומי בתוך המסגרת הזו, ושוב אני חושב שזאב מגן עשה עבודה די יפה במסה שלו כשניסה לתת את הצד השני.
אולי צריך להחליף בכל מקום את המלה "עם" במילה "משפחה" כדי לראות את ההבדל בין שני סוגי הטיעונים. יש מי שיגיד לך שהוא אוהב את משפחתו ותומך בה כי רגשותיו הטבעיים הם כאלו, אולי על בסיס אבולוציוני, והוא מנסה להגן על ילדיו כי הוא חש איום חיצוני וכו' וכו' – כל אלו יתקבלו יפה, אני חושב, אצל האדם הסביר.
הצד השני הוא מישהו שסבור כי בין בני משפחתו יש כחות עילאיים וכדי לאפשר את פיתוחם השלם הוא צריך לנתק אותם משאר האנושות. כאן אנשים כבר יתחילו להרים גבה, יש להניח. איזשהו קו שבר כזה עובר בין הפטריוט הנאיבי מסוגו של ג'פרסון או מציני לבין הלאומן הבדלני מסוגם של פיכטה או בארס.
אהבתיאהבתי
נדב,
תודה, הבנתי ממה הבנת שאני מפנה אצבע רחבה מדי כלפי הימין. נכון: "אם תרצו" לא שם, גם לא ליברמן, כלומר אלה לא חושבים שעל העם היהודי להתחבר לרוחו הפנימית ולדחות מעליו את תרבות אירופה וכו'. ציינתי אותם רק כשותפים באותו גל לאומני ששוטף להרגשתי את המדינה.
לגבי מרגי, נכון שהוא רחוק מלהיות מתוחכם מספיק כדי להרגיש נוח ברומנטיקה הגרמנית, אבל לדעתי ל"צפונבונים" שלו יש את אותו כיוון, של דחיית ערכים הומניים וחשיבה רציונלית בשם "הבטן" והדם.
בקשר לעניין ההגנה על המשפחה וההבדל בין זה לבין הפיכתה לסוג של כת, אני בהחלט מסכים.
אהבתיאהבתי
נדב,
יפה כתבת על הרב הנזיר ועל הרב צבי יהודה, אבל חבל שתומר נסוג בו מדבריו בכל הנוגע לתנועת "אם תרצו".
אם תקרא את המנפיסט של רונן שובל, "כוכב מישראל", תוכל לראות כיצד הוא לוקח את תורת הרב קוק, ומפשיט ממנה את האלמנטים הדתיים במובהק, כתחליף להלכה הוא מדבר על "התרבות היהודית", "המוסר היהודי" וכן הלאה.
במידת מה, דווקא רונן שובל ותנועתו מיישמים באופן מובהק יותר, גם אם ממותן, את עניין טהרת העם והתרבות. לרבנים יש לפחות את המסגרת ההלכתית להסתמך עליה.
כדוגמה לעניין (מכיוון מעט שונה) אפשר לבחון את פועלו של אביגדור ליברמן ומפלגתו בנושא חוק הגיור. העמדה האורתודוכסית ברורה: מי שמקיים מצוות (ודווקא בפרשנות שלנו) יכול להיות יהודי, ומי שלא מוכן לקבל עול מצוות אורתודכסי אינו יכול להצטרף לעם ישראל. ישראל ביתנו כמפלגה חילונית אינה יכולה לאמץ את המבחן האורתודוכסי, ובתחליף היא בוחרת במבחן הדם. דהיינו, יש להקל את הגיור על מי שאחד מאבות אבותיואו אמותיו היה יהודי. זאת, כיוון שבעורקיו זורם דם יהודי כשר. אבל גויים סתם אינם מענייננו.
חוץ מזה, מאמר מצוין.
אהבתיאהבתי
מוטי,
מעניינים דבריך. לא קראתי את המניפסט של שובל, ואולי באמת צריך לקרוא. אם זמין לך, הבא כמה ציטוטים.
אהבתיאהבתי
אין לי אלא להפנות אותך לביקורת שכתבתי על הספר
http://cononsense.blogspot.com/2010/05/blog-post_30.html
אחפש לך כמה ציטוטים נבחרים
אהבתיאהבתי
הנה שניים לדוגמא. אחד קצר ואחד ארוך יותר
"התודעה הציונית החיובית נובעת מהתרבות היהודית המקורית אך היא אינה דתית במובן המקובל כיום" עמוד 41.
"התפיסה הניאו ציונית היא תפיסה אורגנית. את הכלל והפרט היא תופסת כאחדות מושלמת. הכלל והפרט הם החלקים המרכיבים את האומה. האומה הישראלית היא יצור חי ואורגני, מכלול של אחדות אחת שאיננה מאבדת את הפרטים. . לכל הפרטים שמהם מורכבת האומה יש מהות פנימית משותפת, בדיוק כמו לכל איבריו של גוף האדם. המהות המשותפת הזו היא ישות פנימית מטפיזית, נשמת האומה ואם תרצו כנסת ישראל או כלל ישראל" עמוד 52
אהבתיאהבתי
מוטי, תודה רבה. הציטוט השני ממש דליקטס. קראתי בהנאה גם את רשימתך והיה חבל לי שלא הארכת יותר. בקיצור, חשבתי שאוכל לחמוק מכך, אבל כנראה שאהיה חייב לקרוא את דבריו של הציוני החדש.
אהבתיאהבתי
אם תרצה, יש לי עותק (מיותר כמעט לחלוטין).
ושני ציטוטונים לסיום.
"יש להסביר כי המוסר עליו תושתת מדינת ישראל שונה באופן מהותי מהמוסר הנוצרי או מהמוסר המוסלמי".
"הציונות אינה טוענת לעליונות אלא לייחודיות"
אהבתיאהבתי
שמע, אם אתה מוכן לוותר על העותק שלך אשמח לחסוך את הכסף. אל תרגיש מחוייב בכלל, אבל אם כן, שלח אלי מייל ונמשיך משם. תודה.
אהבתיאהבתי
אגב אם כבר סוגיית ילדי המהגרים ומה שהיא אומרת על הזהות היהודית ועל הלאומיות הישראלית,
כשבעתונות האמירה "הוא חולם להתגייס לצה"ל" הופכת לקריטריון לישראליות מדגדג לי מאד להביא פה ציטוט של לייבוביץ.
מתוך 'דרך הלאומנות אל החייתיות'
" החל במאה ה-19 פסקה היהודיות להיות מוגדרת באופן חד-משמעי ביהדות. ליהודים שלא אבדה להם תודעת יהודיותם גם אחרי שאבדה להם היהדות לא נותרה כתוכן לאומי אלא הממלכתיות, שעיקרה אינו אלא הכוח הצבאי, ולאומיות שאינה מתגלמת באורח חיים ספציפי אלא במטלית צבעונית צמודה למוט. אחרי ההתנתקות מן התוכן הלאומי ההיסטורי, ובהעדר היכולת לסנתז ערכים לאומיים ערכיים חדשים, לא יוכל העם ההולך להתגבש במדינת ישראל (אם בכלל יצלח להתגבש) לפתח לאומיות אלא לפי המתכונת של "עם" כפי שזה הוגדר בפיו של מוסוליני: קיבוץ של בני-אדם הלוחמים יחד. נמצא, שאותו חלק של העם היהודי היום שלמרות יהודיותו המובהקת אינו שותף ללאומיות הצבאית, מלכתחילה מוצא מכלל העם החדש הזה. הרוב, העומד להוות את העם הזה, נידון ללאומיות פשיסטית.
הקוריוז של מציאותנו הוא שהלאומיים הקיצונים, במובן של לאומיות בעלת תוכן לאומי ספציפי, הם דווקא נטורי קרתא וחרדים אחרים, אשר האופק הצר של לאומיתם מצמצם אותה לעניינים המיוחדים ליהדות בלבד, תוך דחיית כל הערכים וההשגים של התרבות האנושית הכללית, שגם היהדות משתייכת לה. ואילו ה"לאומיים" המוצהרים שלנו הם חסרי כל תוכן לאומי שיש בו ממש.
http://www.tpeople.co.il/leibowitz/leibarticles.asp?id=38
אהבתיאהבתי
כאוהד של רשימותיך, אני נאלץ הפעם להצטרף למבקריך.
השלכתו של העניין הגרמני על כל משקעיו לתוך הוויכוח הפנים-ישראלי אינו משיג את מטרתו, גם אם אינטלקטואלית יכול (בדוחק רב) להיות בסיס מסוים להשוואה שערכת.אמנם רוב ההוגים שציטטת הם טרום-נאציים, הרי בשיח המתלהם, המקובל במקומותינו, זה תמיד ייתפס כאילו ערכת משוואה בין הגות נאצית לבין דוברי ש"ס.מה שלא מאפשר דיון ענייני.דומני שגם הבסיס הרעיוני לכך רעוע למדי, והעמדה זה לצד זה של קטעים ממיין קאמפף ולהבדיל ציטוטים של אצ"ג ואלדד שדומני איבדו רבים מבני משפחותיהם בשואה, היא מעשה שלא ייעשה לדעתי.נסחפת ובגדולו, וטוב שחזרת בך מעניין החולצות החומות.
נכון וגם מועיל הרבה יותר לומר(כפי שכתבו כמה מגיבים) שיש גם ביהדות קולות גזעניים, מסתגרים, לאומניים וכנגדם קולות פתוחים , ליברליים, מוסריים(בעינינו המערביות). אלו גם אלו יכולים למצוא תימוכין בפסוקים, מדרשים, ארועים היסטורייםועוד. וברי שאתה מכיר היטב חומרים אלו. זהו אפוא מאבק על רוחה ודמותה של ההידות העכשווית- כהנא או לייבוביץ', בני לאו או מרגי, וכולם מצוידים היטב בפסוקים ובפסקים של "גדולים".גם זו כמובן הצגה פשטנית משהו,וכמובן שיש הרבה גווני ביניים(ולאו המצטייר עתה כליברל מובהק כתב ספר מלא שבחים על פסיקות עובדיה יוסף, כך שהדברים מסובכים). הרי גם אתה מציין שמן הסתם לא הושפעו דברי ש"ס מההגות הגרמנית, ודאי לא ישירות, כך שהסבר של ממש לשאלה "מה קרה שאלו עמדותיהם" צריך כנראה לחפש במקומות אחרים.אם נרצה ששומרי מצוות רבים יצביעו לדרכו של הרב עמיטל ז"ל ולא לש"ס, הדרך עוברת בשכנוע ההמונים שדרכו של עמיטל "יהודית" לא פחות מזו של מתנגדיו.
כאמור הדברים נכתבים מתוך הערכה לידע הרב שלך, ולכתיבה המרתקת שלך.אשמח לתגובתך.
ישראל
אהבתיאהבתי
ישראל,
תראה, כתבתי במפורש שאני לא מעוניין להציג את מרגי, או אף אחד ביום, כנאצי או גרמני, אלא רק בא להראות שמה שמוכרים לך בתור סחורה כחול-לבן אותנטית אינו יותר מיבוא של חלקי חילוף גרמניים (משומשים, אחרי תאונה). זאת היתה מטרת הפוסט, ולא פסילת דעות אלה כ"נאציות" (ולכן, אכן, טעיתי בעניין "החולצות החומות", שלא התפרש כחצי-הלצה כפי שהתכוונתי).
נכון: יש ביהדות מזה ויש גם מזה. לכן אני חושב שלא הוגן מצידם של רבנים מסויימים להציג עמדות שמאליות, הומניסטיות, ליברליות וכו' כנטע זר, התייפיפות באהלי יפת, מוסר נוצרי ושאר קללות אידיולוגיות. זה לבו של העניין.
אהבתיאהבתי
תומר,
בסטיית מה מהנושא המרכזי, אך על אותו משקל, אשמח אם תוכל לכתוב פוסט המשווה בין המשיחיות של השמאל הישראלי בתקופת אוסלו והשוואתה לתחילת הנצרות (אתה יודע, משיח שנהרג ע"י היהודים הסוררים וכל זה).
אהבתיאהבתי
שמאלץ,
ראשית, אם אתה רוצה פוסט, אתה תמיד יכול לכתוב אותו בעצמך, לא?
לגבי העניין עצמו, יש נקודות דמיון, אבל הן שטחיות לדעתי. אתה לא באמת מוצא טקסטים של שמאלנים שבהם יש איזו תקווה לתחייתו של רבין או חזרתו השנייה; לא טקסטים שמנמקים את הרצח כקורבן הכרחי בדרך לשלום, מעין felix culpa שכזה; לא טקסטים שבהם הרצח מוסבר בתוך קונטקסט מטאפיזי או מיתי-היסטורי שלם של חטא-תורה-גאולה – ובוודאי שהלהט שאפשר למצוא בשמאל מחוויר בצורה מעוררת רחמים מול זה שהיה לנוצרים הראשונים. עוד הבדל חשוב הוא שישו למעשה הוצא להורג על ידי הרומאים, ואילו רבין באמת נרצח על ידי יהודי דתי, ובעידודם של רבנים.
אהבתיאהבתי
הייתי שמח, אך אתן למומחה לחוות את דעתו בעניין (ואני אינני חוקר דתות).
אהבתיאהבתי
הי תומר. אחלה פוסט.
שני קישורים שמתכתבים עם דבריך:
1. הרצאה של משה הלברטל שנערכה לפני כ 4 שנים בפאנל האוניברסיטה העברית לרגל צאת הספר "מתנחלים" של גדי טאוב. הלברטל מבצע ניתוח מבריק של התהליך שעברה תנועת גוש אמונים, ומתייחס במפורש למקורות של הרומנטיקה הגרמנית.
דבריו מתחילים בדקה ה-28, והדברים על הרומנטיקה הם בדקה ה-35.
http://switch3.castup.net/cunet/gm.asp?ClipMediaID=807805&ak=null
2. מאמר של דני גוטווין שנכתב אחרי הבחירות האחרונות, שמסביר את עלייתם של הגורמים הלאומיים כתוצאה של כשלון השמאל החברתי. בעצם מה שהוא אומר זה (לדעתי) שכל פעם שהמרגי התורן צועק "צפונבונים" (והעם מוחא כפיים), אנחנו צריכים לבדוק איפה שגינו.
http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1063524.html
רק בריאות.
אהבתיאהבתי
פו תודה רבה. באחורי ראשי זכרתי את ההרצאה הזאת ואת דבריו של הלברטל. יפה מאוד הוא מדבר כמובן, כרגיל. "יש תמיד קשר בין אותנטיות לברוטליות, כאילו להיות אותנטי זה להיות ברוטלי [… גוש אמונים כ]צינור שמעביר את ביב השופכין האירופאי ללב לבה של היהדות: לאומנות, שנאת האחר, הראיה האורגנית של האומה, האלהת האינטואיציה, המיליטריזם" וכו'.
אהבתיאהבתי
זה מעניין אני חושב שהחפיפה בין אותנטיות וברוטליות היא רק אצל אנשים שמראש יש להם הפרעה כלשהי בנפש- נראה לי שקודם כל באה הברוטליות ורק לאחר מכן בא הרצון לתרץ אותה באותנטיות.
אהבתיאהבתי
אגב, כל ההרצאה של הלברטל היא 10 דק' – שווה להשקיע…
אהבתיאהבתי
תומר, יפה כתבת.
אבל אולי אין צורך לחפש את מקורות הגזענות בזמנים בהם התפרצה המחלה הזו בגרמניה דווקא: מקורותיה נטועים בליבו של האדם האוניברסאלי.
כל חברה המגיעה לדרגת מחלה כמו החברה הישראלית בימינו אלו, זו אשר את השנוא עליה עושה לאחרים כבר מעל 40 שנה, חברה שבה רב הצעירים הבריאים עוברים זמן שרות (בשטחים) שבו גרימת עוול לאחר היא סדר יום לגיטימי מתמשך – תצנח בסופו של דבר לתהום של גזענות צרופה שכזו.
אכן, באופן טרגי נדבקנו במחלה זו מהגרמנים, כך אפשר לומר, כאשר כדי להימלט מהרגשת הקורבנות הפנינו את הכאב החוצה כתוקפנות, ואת הקרבן החדש – כל ההזר, האחר, הגר – אנו מרחיקים ותוקפים בכל דרך, רק לא להרגיש קרבן בעצמנו…
אבל בכך כמובן אי אפשר באמת לברוח מהכאב הזה, ודי לזכור איך ברגע בו בחורינו המצויינים השתלשלו מהמסוק כדי לכבוש ספינה אזרחית והחלו לקבל מכות – עלו מיד צעקות ה"לינץ, לינץ!" שלנו…
גזענות היא גזענות היא גזענות, היינו עבודת אלילים טהורה, וכולנו מוזמנים לנסות לרפוא נא לה, לחברה הישראלית. יש סיכוי. זה אפשרי.
אהבתיאהבתי
מוטי,
הציטוט שהבאת אכן מטריד ודומה קצת לדעות שתומר השווה אליהן, אבל בכל זאת יש מקום גם לחלק.
צריך לזכור שבאמת ה"זהות" של "עם" היא בדרך כלל חמקמקה וקשה להגדרה, ולכן כאשר מישהו מדבר על "מדינת העם היהודי" ומבקשים ממנו להגדיר מה זה, הוא נקלע למבוכה. המבוכה הזו לא מוצדקת, כי כמעט כל המושגים החשובים בחיינו אינם ניתנים להגדרה טובה (חשוב על אהבה לילדיך) אבל החסר הזה גורם לאנשים הרבה פעמים לדבר קצת שטויות. תחשוב על בן גוריון והמלל שלו על אור לגויים ו"ממעמד לעם" וכיוצ"ב דברי הבל. בסופו של יום צריך להסתכל על הידיים ולא על הפה, כלומר לבדוק מה אנשים עושים ולא מה המלל שהם מקשטים בו את דבריהם.
כעת, אם נחזור לרונן שובל, ובהנחה שהציטוטים שלך מדוייקים, עדיין יש מקום לשאלה מה הוא עושה עם זה. אידיאולוגית הלאומיות הרומנטית כפי שהתבטאה בגרמניה ובצרפת כללה מרכיב חשוב מעבר לאמירה ש"אנחנו הכי הכי" וש"יש לנו מהות מטפיזית עמוקה ונהדרת שצריך להגשים אותה". זה כשלעצמו אינו יוצר שום בעיה, מה אכפת לך שלאנשים יש דעה טובה על עצמם? הבעיה היתה תפיסת הזר כזיהום, כלומר הזרים כאנשים שמפריעים לעם להגשים את מהותו, לא מתוקף איזו תכנית שטנית (שזה מה שיחסו להם הנאצים, אבל לא הרדר ולא פיכטה) אלא סתם בתוקף היותם זרים.
קל לראות שאפשר להציג לאומיות – אפילו משתחצת – בלי האלמנט הזה. תחשוב על מי שיגיד כי "אנחנו העם הכי נפלא, וסגולתנו היא שאנו לוקחים את הדברים הטובים מכל מי שאנו פוגשים". מנקודת ראות כזו, שהיא לא פחות מהותנית, עולה כמובן דרך הפעולה ההפוכה: לא לגרש את הזרים אלא דוקא להביא כמה שיותר זרים מכמה שיותר מקומות. [אגב דברים לא כ"כ רחוקים כתב הרב קוק ב"למהלך האידיאות".]
איכשהו אני לא רואה את רונן שובל מפגין נגד דוקטורנט הודי במכון וייצמן או נגד רופא קנדי שבא להשתלמות בתל השומר. אני כן רואה אותו יוצא נגד אנשים שיש חשש סביר שישחטו אותנו בוקר אחד. אבל אני סבור שתומר צודק בעיקר דבריו כי אכן אני מכיר אנשים לא מעטים שצורם להם גם הדוקטורנט והרופא, והם אכן לקחו את דוקטרינות הלאומיות הרומנטית יותר מדי לריאות.
בוא לא נעמיד פנים. במהלכים פוליטיים יש הרבה אלמנטים של הסתה, תיוג והשמצה כלפי האויב הפוליטי, הקמפיין של אם תרצו אכן הכיל את האלמנטים הללו (ואני כימני מברך על כך, ובכלל על כל מהלך שיוצר איזון מול השמאל, בכל פה). אבל לא הייתי מציע להציג כל עמדה כנובעת מן הקצה: לדוגמה לא אומר שכל מי שרוצה להעלות את זכר המינימום במאה שקלים הוא קומוניסט ושותף לרצח המליונים של סטלין ומאו. באותה מידה הקישור בין חבר הכנסת יעקב מרגי לבין שפנגלר והרדר נראה לי מוגזם.
ואגב דאגב, הנה כמה ציטוטים של הרב צבי יהודה, שכפי שאמרתי ידע היטב מי נגד מי בעולם המחשבה של זמנו:
"כל עיקרו של מושג הלאומיות כמו שהוא שגור ומצוי עתה בשוקנו, הלא כמו חדש וזר הוא בתוכנו, כמו מן החוץ בא לנו… אין לנו לאומיות שובניית גרידא כשאר אומות העולם, לאומיותנו היא תמיד גם קוסמופוליטית, תמיד גם אנושית כללית וגם עולמית כללית…. לעולם היו לנו בפנימיות רוחנו יחסים קרובים עם כל העמים כולם, כל האנושות הגדולה … כל ילד תמים מישראל … מוצא בקרבו … יחסי קורבה פנימיים עם …כל הנברא בצלם, כל הגויים כולם.
וכי נבא עתה … להשפיל את רוחנו … ולקבוע לנו נוסחת לאומיות מודרנית המצויה בשלטון השוק של אירופה – הלא היה לא יהיה כדבר הזה! … לא בבנליות לאומית אירופית … יגלה שיתופנו האדיר עם כל האנושיות …
רק מתוך כך יתישר ויתישב יחסנו … אל הפוליטיקה הכללית, וערכה האנושי והלאומי של האנטישמיות המדינית הערבית ילך ויתבטל … כל איש ישר בן איזה גזע ודת שיהיה, ישמח לתת ידו איתנו …
אהבתיאהבתי
מאיפה הציטוט?
אהבתיאהבתי
גלבוע:
הציטוט מתוך המאמר "על הפרק" שנדפס בספר "לנתיבות ישראל" (מאמר שני אם אינני טועה). בכלל בזמנו זכה לפרסום רב מכתב של הרצ"י למנהל בית ספר שבו הוא סיפר בזעזוע כיצד ראה את תלמידיו מתעללים בערבי עובר אורח וביקש ממנו לפעול נמרצות כנגד זה.
הרהורי בנושא הביאו אותי למסקנה שיש כאן כמה תופעות נפרדות.
מצד אחר פולקיזם (או נארודניקיות – למה להיות שלילי?) אינו כרוך בהכרח בשנאת זרים כפי שניסיתי להדגים, ולהיפך (כפי שציין י.ד. כאן) אפשר לתפוס אותו באופן שתסכים לכל מה שהעם יעשה כלומר כבסיס המוסרי של ההכרעה הדמוקרטית.
מצד שני שנאת זרים והתיחסות אליהם כאל "זיהום" המסכן את "הרקמה החיה" של הציבור אינה קיימת דוקא בתורות כאלו. המוטיבציה של פרדיננד ואיזבלה לגרש את היהודים מספרד, ושל יורשיהם לאחר מאה שנה לגרש את המורים המוסלמים היתה, למיטב ידיעתי, בדיוק כזו, וכך גם הפעולות של לואי ה 14 נגד ההוגנוטים וכמותם רבים, כלומר לראית הזר כמסכן את המרקם החברתי יכולים להיות גם שרשים דתיים, חברתיים ומה לא.
ומצד שלישי העקרון של "רוח הכלל" (שאותה יש לכבד או שלה צריך לסגוד) אינו קשור ללאומיות דווקא. הנה באיסלם שולט עקרון האיג'מע האומר כי "אם כולם עושים את זה כנראה שזה נכון" על בסיס איזה פסוק בקוראן שהמסר שלו הוא ש"כל עדתי לא יטעו". וזה אומר שמנהג שמתפשט הופך אוטומטית לכשר כי הכלל לא טועה. באותה מידה יחסו ההגליאנים השמאליים כל מיני תובנות נפלאות ל"פרולטריון" וכיוצא בזה.
אהבתיאהבתי
נדב,
לדעתי אתה מערבב בין כמה מינים עם שאינם ממינם. לגירוש ספרד אמנם היה ריח גזעני-אנטישמי (אולי לראשונה בהיסטוריה), אבל עיקרו היה דתי. כך גם קרבות לואי ה-14 נגד ההוגנוטים – שם זה באמת באופן ברור: ראשית, הפרוטסטנטים איימו על שליטתו של לואי ה-14, בהיותם מחוץ לשליטת הכנסייה הקתולית; שנית, ובעיקר: כל מי שהפך לקתולי היה יכול להישאר במקומו!
לגבי הפסקה השלישית שלך, גם היא לטעמי אינה מדוייקת: "רוח הכלל" אינו דומה כלל ל-Volksgeist הרומנטי. הראשון בא כאמצעי (אחד מבין רבים) של הכרעה הלכתית (באיסלאם או ביהדות), וככזה מאפשר למעשה להכשיר התפתחות בחוק שלכאורה ניתן בזמן מסויים ותקף לנצח. אין כאן שום ערך מוסף של "אותנטיות" שלכאורה אותו רוח מזכה אותנו בה אם נהיה "נאמנים" לו או לדרכו, אלא רק אמצעי נורמטיבי. שנית, רוח האומה הפולקיסטית לא מדברת כלל על הלכות ולא דורשת נאמנות לסט מסויים של חוקים, שלכאורה נקבע על ידי העם (או ניתן לעם ופותח על ידו). אדרבא, כאן יש קריאה רומנטית למרוד בחוקים, שלכאורה זרים לרוחו ה"טבעית" וה"חופשית" של העם!
ההגליאנים השמאליים כבר אכן שייכים למסורת המדוברת, אבל עליהם בהזדמנות אחרת.
אהבתיאהבתי
תומר
את הערתך הראשונה לא הבנתי. זה בדיוק מה שרציתי לומר, ששנאת "זרים" היא לאו דוקא על בסיס לאומי או שבטי, והיא יכולה לבא גם על בסיס דתי כמו בגירוש ספרד, או על בסיס חברתי כמו בתקופת חיסול הקולאקים. כל אחד והזרים שלו.
לגבי רוח הכלל ועקרון האיג'מע, אני לא חושב כמוך (אם כי אולי זה מתוך בורות שלי). לדעתי אנשים דתיים לא אומרים לעצמם ש"כן זה מנגנון שנועד להכניס שינויים", אלא שהסכמת הכלל מעידה על נכונות ההכרעה בגלל כח סגולי פנימי של הכלל. ביהדות יש בודאי דעות כאלו ואם אינני טועה זה מפורש בחת"ם סופר (גדול המתנגדים האידאולוגיים לחידוש כלשהו) אי שם – אני זוכר את הדבור המתחיל אבל לא איפה זה.
אהבתיאהבתי
נדב,
*בגלל* שגירוש זרים יכול להגיע מכמה מניעים, חשוב להבדיל בין אלו לאלו, כדי להבין לאיזה מסורת מחשבתית שייכת שנאת הזרים של מרגי ורוזן (למשל). לכן לדעתי הדוגמאות שהבאת לא מתאימות: הן שייכות למסורת שנאה אחרת, לא למסורת הרומנטית הגרמנית.
לגבי רוח הכלל, ודאי שכך חושבים הדתיים עצמם. אבל ראשית, אין כאן, גם לדעתם, עניין מרכזי של "אותנטיות" שצריך להיות נאמנים לה. ושנית, אני התייחסתי לשימוש שמחשבתם מובילה אליו, והוא חקיקה ופיתוח חקיקה (גם, אבל לא רק כמובן, על ידי עקרונות רציונליים (דעת הרוב, התפתחות היסטורית), ולא התנערות מחוק ו/או מעקרונות רציונליים, כמו במקרים שהבאתי. כך ששוב, זו מסורת רעיונית אחרת.
אהבתיאהבתי
אגב קראתי פעם סיפור על הרב צבי יהודה שככשהוא שמע על הקמת הגדנ"ע הוא הזדעזע ואמר "זה כמו ההם". (כנראה התכוון לרמוז להיטלריונגד).ככה שנראה שבויכוח בין ארנסט סימון לבין טבנקין בסוגיה האם לפתוח 'לימודי צבא וביטחון' כמגמת חובה בתיכון נראה שהרצי"ה היה תומך דווקא בסימון.
אם כך לא רק שנארודניקיות לא מחוייבת להשתלב בשנאת האחר אלא גם לא במיליטריזם וברוטאליזציה.
(עם זאת אם אני לא טועה אחד מבכירי רבני מרכז הרב ידוע כמי שהתחתן במדי צהל, מה שגם קצת מזכיר את 'ההם'. אבל בקונטקסט של ימי קום המדינה כשתלמיד ישיבה נתפס כניגוד של איש צבא אני מניח שהיה מקום גם למסר כזה. )
אהבתיאהבתי
לא אחד מבכירי מרכז הרב, אלא דווקא בנו של 'הנזיר', הרב שאר ישוב הכהן
אהבתיאהבתי
גם סבא שלי התחתן במדי הצבא האמריקאי, למרות שלא היה צריך. זה היה באופנה, חסך קנייה של בגדים מיוחדים, והיה יפה למדי.
צ"ע כמה הדבר היה נפוץ בישראל של ימים אלו.
אהבתיאהבתי
אנסה להסביר שוב.
לדידי, הדמיון בין ההגות הקוקניקית למחשבתו של הרדר אינו צריך ראיה. הרב קוק אמנם ניסה לשלב את הרומנטיקה הלאומית בתוך חשיבה אוניברסאלית, ודרישת טובת העולם כולו, אבל בנו ותלמידיו השכילו להשליך את הפרי ולאכול את הקליפה.
בכל אופן, לא בזה ענייני. אני ביקשתי להעיר שאנשי "אם תרצו" לא רק שאינם נבדלים מזרם מחשבה זה, אלא אף מייצגים עליית מדרגה. אם תקרא את המניפסט של שובל תוכל לראות בקלות כיצד הוא יוצר דגם משומש של לאומנות יהודית טהורה המבוסס על שיעורי ה"אמונה" השטחיים הניתנים בכל מכינה צבאית, תוך שהוא מנפה החוצה את ה"דתיות", דהיינו את הנורמות ההלכתיות (הגלותיות), ומבלי להזכיר את מקורותיו.
אני מקווה שכוונתי ברורה כעת מעט יותר.
אגב, יואב שורק מוביל, מצד המתנחלים, לאותו כיוון, אבל ממקום אחר. הוא קורא לרפורמה הלכתית, שמהותה היא העמדת ההלכה ככפופה ללאומנות/ריבונות יהודית
אהבתיאהבתי
התוכן ההגותי של המאמר שדורש התיחסות רחבה.
לנגזרת המעשית שלו- השארת ילדי העובדים הזרים בארץ יש שם – חוקי הגירה.
הם קיימים בכל מדינות אירופה וגם באמריקה וקנדה אבל רק היישום שלהם בישראל נתפס משום מה כעוול מוסרי.
תאר לעצמך, לצורך הדוגמא, ישראלי שקיבל אשרת שהייה לעשר שנים בארה"ב מכר מוצרי ים המלח בקניון, עבד ב"מובינג",הקים שווארמיה מצליחה, ועל הדרך הוליד שני ילדים חמודים ששפתם אנגלית וחלום חייהם הוא להתגייס למארינס.
האם מישהו היה מקים קול זעקה בעת שפקידים אמריקנים אטומים וחמורי סבר היו מעלים אותו אחר כבוד על מטוס לישראל?
אהבתיאהבתי
דייטש,
אני לא מבין למה שוב ושוב מנסים לשכנע אותי שיש לגרש את ילדי העובדים הזרים. ההתייחסות לעניין היתה רק כדרך אגב, כי אמירתו של מרגי פרטה על איזשהו נים צורם בנפשי.
אבל אם אתה באמת רוצה, אז אגיב: אותו ישראלי שעבד במובינג הגיע לארה"ב מרצונו – אמריקה לא הזמינה אותו. עכשיו תאר לך שהיא היתה מזמינה אותו, ושחברת כ"א היתה לוקחת לו שווה ערך לשנת שכר(!) עבור הגעתו (כלומר רק אחרי שנה עבודה הוא מתחיל להרוויח), ושארה"ב, תוך שהיא מגרשת אותו, ממשיכה להביא עוד ישראלים שיעבדו במובינג (שוב, תוך נטילת כספם שעובר לכיסי בעלי חברות הכ"א). מה אז?
כלומר לארה"ב אין באמת שום אינטרס לגרש אותו (שרי היא צריכה עובדים), אלא רק רוצה להחליף אותו בכוח עבודה חדש, שיעבוד שנה ראשונה ללא תמורה (כלומר כסף מקומי לא ייצא מהמדינה באותו זמן), אח"כ עוד כמה שנים עם תמורה, ולבסוף יסולק גם הוא, כדי לפנות מקום לכוח עבודה חדש, וחוזר חלילה.
ובין כל זה, אותו עובד גם התאהב – הממזר! – והוליד ילדים, שמכירים רק את אמריקה ויודעים רק אנגלית.
גם אם כל זה היה קורה בארה"ב, אם הישראלי החביב הזה היה מתאהב באמריקאית, הכל בסדר, והוא יקבל אזרחות לאחר כמה שנים אם יתחתן. אבל בישראל הרי לא אפשרית, על פי חוק(!), חתונה בין גוי ליהודי. ובארה"ב, כמובן, אותם ילדים נחשבים אזרחים – הרי שם לא מפלים בין דם לדם – אבל בישראל, שכבר 20 שנה מיבאת מרצון עובדים (ולא מערימה קשיים בגרין קארד, אלא רק לוקחת סכום נאה כאמור), לא אפשריים מהגרים שאינם יהודים!
אתה מבין את העניין? עכשיו זה לא שאני לא מעוניין בבית לאומי לעם היהודי. אני כן. אבל אני חושב גם שיש גבול לציניות ולחוסר הצדק שאפשר לגרום לאנשים, וכאן חוסר הצדק לדעתי מוגזם.
אהבתיאהבתי
כן
אהבתיאהבתי
דייטש,
משה ארנס אמר את הדברים שניסיתי לומר היום בהארץ:
http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1183885.html
אהבתיאהבתי
פוסט מביך.
ההכנסה של יעקב מרגי שהוא הטרונומיסט במובהק לתוך הקבוצה של הפולקיסטים מוכיחה שאינך יודע מה זה פוליקסטים. פולקיזם זו תנועה שמאמינה שמקור הסמכות החוקי והחברתי נמצא בעם בצורתו ההיסטורית. בכך הוא נבדל מהקולוקטיב הליברלי המבוסס על רצון עכשווי של אינדיבידואלים מחד, ומהגישה הדתית הטרונומית של המסורת מאידך. מרגע שיעקב מרגי מאמין בסמכותו המוחלטת של החוק האלוהי כולל בעניינים פוליטיים כגון השאלה למי להצביע אי אפשר לטעון עליו שהוא מאמין באיזושהי סמכות של העם כקודמת (ש"ס במובנים רבים היא מחאה בדיוק על האמונה הדמוקרטית הזו בסמכות העם על כל תוצאותיה ההרסניות מבחינתם). הביטוי צפונבונים הוא ביטוי עממי שבמקרה הטוב מסגיר איזשהי תודעה מעמדית כזו או אחרת שעל בסיסה סובר יעקב מרגי לתקוף את השמאלנים בנוגע לשאלת העובדים הזרים.
מי שכן מאמין בפולקיזם זה הרב קוק וממשיכיו המדברים על רוח העם וכדומה, ושבתי בן דב שכאיש לח"י לשעבר וחוזר בתשובה ניסה לתרגם את חוויותיו ומחשבותיו למשנה קוהרנטית פחות או יותר. כיצד הרב קוק משלב בין הצד ההטרונומי של הדת לבין רעיון רוח העם האוטונומי דורש הרבה יותר עבודה ממה שאני יכול להקדיש בתגובה קצרה זו. בנוגע לשבתי בן דב צריך לזכור שהלח"י במלחמתו בבריטים כפר במרותם של מוסדות הישוב, שלפחות באופן נגלה, שאבו את הלגיטימציה שלהם מהבחירה הדמוקרטית של הישוב באופן מקומי ומהבחירה הדמוקרטית של העם היהודי בהסתדרות הציונית. מכאן מובן מדוע הוא חיפש מקור סמכות אחר. כדאי לשים לב שהעם בהגותו של בן דב איננו פועל ישירות אלא דרך אליטת חלוץ (אוונגרד) המזהה את הרצון הכללי האמיתי ומממשת אותו בהיסטוריה (וכאן מתגלה ההיבט הלנינסטי-פשיסטי של הלח"י).
עם זאת צריך לזכור שהפוליקיזם בצורותיו השונות איננו דווקא תנועה אנטי דמוקרטית. למעשה ניתן להבין אותו כווריאנט של הדמוקרטיזם כפי שהובן במאה התשע עשרה. הליברלים של המאה התשע עשרה בוודאי היו מזהים אותו כדמוקרטיה מה שלשיטתם היה מוביל לעריצות ולשיעבוד היחיד. כמו כן צריך לשים לב שהרדר עצמו הוא פיתוח של המערביות עצמה. כלומר הדגש שלו על אוטונומיות, אינדיבידואליזם (ברמתו הקולקטיבית כמובן), ושוויון הופך אותו להוגה פנים מערבי לא פחות משהוא מבקר את המערביות כפי שהוא תופס (כלומר רציונאלית, קרה וחסרת קשר לממשות האמיתית של החיים). יסודות אלו מסבירים את ההשפעה האדירה שהיתה לרומנטיקה במערב מאז תחילת המאה התשע עשרה כאשר רעיונות כמו ביטוי עצמי, אותנטיות, יצירתיות, ואי כניעה למוסכמות פשטו כאש בתרבות המערבית ושינו אותה (על השינוי תוכל לקרוא בספרו של ישעיהו ברלין שורשי הרומנטיקה). הביקורת שיש לנו על ההיבטים הפוליטיים של הרומנטיקה לא יכולה לעוור את עינינו מלראות את החוב התרבותי הגדול שיש לנו אליה.
אהבתיאהבתי
לגבי זהות עם, אין פשוט מזה.
זוהי אשליה שהאדם מחזיק בה על מנת לשרוד כקבוצה מאוחדת עם חוקים מוגדרים.
אשליה זו גורמת לאדם לסבל ובזבוזי אנרגיה.
לפי איך שהחברה הגלובלית נראת היום אין ספק שהאשליה הזאת עוד תחזיק מעמד אך לאחר שהאנושות תסבול מספיק אני מקווה שיזנחו אפילו בצורה חלקית את הרעיון של אומה וגם של דת.
אני יודע שזה נשמע אוטופי אך לא בלתי אפשרי.
אהבתיאהבתי
"אשליה" ניתן לומר על כל מוסכמה חברתית, וכמעט על כל חוק בספר החוקים שלנו:
תואר אוניברסיטאי הוא אשליה, תוצר של מוסכמה חברתית, כנ"ל הצורך לעצור ברמזור אדום, האיסור לחנות במקומות מסויימים, וכו' וכו'
אהבתיאהבתי
גם בשמאל לא כ"כ פשוט להיות http://naama-carmi.com/2010/07/24/%D7%A0%D7%A9%D7%99%D7%9D-%D7%91%D7%A1%D7%95%D7%A3/
בקיצור החיים לא קלים ובעיקר לא פשוטים, קל למצוא עיוותים אצל האחר
אהבתיאהבתי
חיטטתי בארכיון המאמרים ונתקלתי במושג "נון דואלסטי"
–
אשמח אם מישו יסביר לי מה ההבדל בין ה"נון דואליזם" ההינדוהיסטי לבין "הפנתאיזם" השפינוזי . . .
אהבתיאהבתי
שניצל,
עשה לי טובה, שאל אותי את זה שןב עוד שבוע-שבועיים. אני עכשיו בהודו, ועוד לא מצאתי כאן מקלדת בעברית…
אהבתיאהבתי
תומר, ברשותך אני רוצה להפנות אותך שני פוסטים אחורה שם אתה מתפעל מהמהפך שעובר על יואב שורק. אתה מסיק שהתוצאה של ה"פוסט אורתודוקסיה" היא בין היתר "מה עם נגלה שגויים אינם פחות טובים או מונותאיסטים מיהודים?".
אבל בקטע של שורק אתה יכול למצוא *בדיוק* את אותו פולקיזם שאתה מתריע מפניו כאן. כך שורק כותב: "מה שנתחולל במאה האחרונה אינו פרץ לאומיות של המאה ה-19 איזה שינוי אזרחי חיצוני אלא קפיצה מהותית, עמוקה, דילוג היסטורי בלתי נתפס. עצמות יבשות החוברות אחת לאחת, קורמות עור וגידים ונולדות מחדש[…]"
אתה חייב להודות שזה די משעשע, לרדת על הלאומיות של המאה ה-19 ואז בחוסר מודעות משווע לכתוב כמו אחרון הלאומנים ("עצמות יבשות", העם כגוף אורגני וכו').
אתה קורא לזה ל"תסיסה חיובית בילחס להלכה" אבל המהפך הזה הוא בדיוק התחזקות הגישה הפולקיסטית על פני הגישה ההלכתית. שורק אולי יילך בלי כיפה אבל הוא לעולם לא יגלה שהגויים אינם פחות טובים מהיהודים.
השאלה היא מדוע אתה לא מסוגל להבחין אצל שורק, או לפחות לא היית מסוגל להבחין בלאומנות המשתחררת בחדווה עם הורדת הכיפה? האם זו העובדה שכל פריקת עול מצוות היא עבורך צעד חיובי לכיוון ההומניסטי? אשמח לשמוע את תשובתך. דעתי היא שהיה שם סוג של עיוורון ליברלי שלך. משהו מודחק שאם לנסח את גרסתה הקיצונית זה "אני מוכן שתהיה יותר לאומן בתנאי שתהיה קצת פחות דוס". וזו לדעתי משוואה מאוד מוטעית ומסוכנת שמכתיבה הרבה מהפוליטיקה הישראלית היום: ע"ע אברי גלעד וכו'.
אהבתיאהבתי
אלו ואלו דברי אלוהים חיים.
יואב שורק, אברי גלעד, אם תרצו, שמואל אליהו ואביגדור ליברמן – מהדתיים ביותר ועד החילוניים לכאורה – שותפים לפרויקט שעניינו החלפת המערכת ההלכתית בריבונות לאומנית.
אהבתיאהבתי
תודה, מוטי.
אהבתיאהבתי
אתה טוען שניתן לבסס מוסר הומניסטי, שמכיר בזכויתיו של כל אדם כולל של אזרחי האויב, על מקורות היהדות. ושההתעקשות על מוסר יהודי-לאומי שלא מכיר בנורמות של זכויות אדם הוא רק תוצאה מודרנית של השפעת ההגות הפולקסטית הגרמנית.
נראה לי שפרשת השבוע שלנו, פרשת שופטים היא 'טסט קייס' קלאסי לבדוק את הנושא הזה. ומצאתי ציטוט מעניין מספר החינוך.
קצת רקע: לפי הפרשה אם רוצים להטיל על עיר מצור חובה להציע שלום לפני כן. לפי הפרשנים אם העיר תסכים לתנאים של שיעבוד למלך ישראל ותשלום מיסים ניתן לכרות עמה הסכם, לעומת זאת אם היא תסרב ותפרוץ מלחמה יש להרוג את כל הזכרים ואילו את הנשים והטף ניתן להשאיר בחיים כשלל לישראל. לפי הרמבן עיקרון הצעת השלום נכון גם לגבי 7 עמי כנען, אבל אם הם יסרבו יש להרוג גם את נשיהם ואת טפם, בניגוד לעמי ארצות רחוקות ואילו לפי רש"י כלל אין להציע שלום לעמי כנען.
ספר החינוך נוקט בגישה לפיה עצת השלום היא רק במלחמת רשות ומסביר את טעם המצווה:
"משרשי המצוה הזו לפי שמידת הרחמנות היא מידה טובה וראוי לנו זרע הקודש להתנהג בה בעל עניינינו גם עם האויבים עובדי ע"ז למעלתנו אנחנו, לא מצד היותם הם ראויים לרחנים וחסד, וגם כי יש בדבר הזה תועלת לנו…" ספר החינוך סעיף תקכז
לדעתי זהו השיא של גילוי הומניזם בהגות היהודית הקלאסית (ואגב אני לא בטוח שיש הגות אחרת מקבילה בזמן שעקפה את השיא הזה).
כלומר מצד אחד יש פה תקדים של חיוב דתי (!) לגילוי רחמים כלפי האויב.
מצד שני זה מאד מסוייג: א.רק במלחמת רשות ב.זה לא נובע, חס וחלילה, מכך שיש ערך עצמי לחיי עובד עבודה זרה ושהוא ראוי לרחמים אלא רק לשם המידות הטובות של עם ישראל. ג.בכל מקרה הסיבה האתית משפיעה רק כשמצורפת לה תועלת כלכלית למלכות ישראל.
אפשר להתקדם מפה עוד אם מקבלים את עמדתו הנועזת של המאירי שמבחין באופן חד בין הגויים עובדי עבודה זרה שבימי המקרא ותלמוד לבין הגויים בימיו שהם "גדורים בדרכי דתות ונימוסים" ולכן יש להתייחס אליהם באופן שונה.
ואולי זה המקום להמליץ על המחקר "מיעוטים במדינה היהודית היבטים הלכתיים" של המכון הישראלי לדמוקרטיה. שממנו למדתי על עמדת המאירי, בייחוד עמ' 44-70.
http://www.idi.org.il/PublicationsCatalog/Pages/pp_80/publications_catalog_2080.aspx
אהבתיאהבתי
אני לחלוטין לא מסכים. האתנוצנטריות, העדפת קבוצת הפנים והיחס העוין לקבוצת החוץ, זהו דבר שהיה תמיד נוכח, בכל מקום. לא רק בגרמניה בתקופת היטלר ולפניו, אלא בכל תרבות בהיסטוריה.
לכן ברור שהיא אותנטית ביהדות, מאחר שהייתה קיימת ביהדות בתקופה שבה היא התעצבה. ההתנגדות לאתנוצנטריות היא דבר חדש, מודרני מאוד, שנובע מעליית ערכים הומניסטיים שמעולם לא היו קיימים בצורה כזו באף תרבות בהיסטוריה. יש לכך גם הסבר אבלוציוני פשוט. אנו חיים בחברת שפע, מה שמאפשר לנו את המותרות של לא להיות אתנוצנטריים. אבל בחברה שבה יש מאבק קשה על מזון ורוב האנשים לא יצליחו להעמיד ילדים חיים, תרבות שלא תהיה אתנוצנטרית ולא תעדיף בבירור את בניה פשוט תיכחד. מכיוון שזהו דבר חדש, ברור שהוא סותר את רוחה האותנטית של היהדות, אם כי יש הד לרעיונות מוסריים הומניסטיים ביהדות.
אהבתיאהבתי
Dear Tomer.
Very breve of you to write this post and so important these days.
thank you
shahar
אהבתיאהבתי
גגגלבוע (69) מדבר על 7 עמי כנען, שמשה ויהושע "שמידו", ועל פי רש"י"כלל אין ללהציע להם שלום". וכאשר הדת הפכה לעסק מכניס ומאיימת על עצם הקיום, כדאי לחזור למקורות, לראות מה אמת בסיפור התנ"ך:
מפגש יחודי היה ליעקב עם אלוהים. יהוה לא רק שמדבר עם יעקב כדבר אדם עם רעהו, אלא מתחכך ומשתובב אתו, אחר נאבק עמו כל הלילה, [אולי חשש שיעקב יעלה בסולם שראשו בשמים ויכבוש את כסאו] ולבסוף יהוה האלוהים מרותק בידי יעקב, והוא מתחנן: "שלחני כי עלה השחר" (בראשית, לב, כה-ל), ובברכה שאלוהים מברך את יעקב תמורת שחרורו אמר: "לא יעקב יאמר עוד שמך, כי אם ישראל, כי שרית עם אלוהים ועם אנשים ותוכל… (בראשית, לב, כט)
כאשר יהוה, זה שאכל חמאה, חלב ובשר תחת העץ אצל אברהם (בראשית י"ח,ז-ט); נגלה למשה מתוך הסנה הבוער, מצווה: של נעלך מעל רגליך כי המקום אשר אתה עומד עליו אדמת-קודם הוא (שמות ג, ה), יהוה האלוהים הולך אל בלעם בן פעור ומדבר אתו. ומעשה בלעם מלמד שיושבי הארץ, הכירו את אלוהים שהיה להם בכיר האלים. ובלעם תקשר עם יהוה, שכן הוא אומר לזקני מדיין ומואב: לינו פה הלילה והשבתי אמתכם דבר כאשר ידבר יהוה אלי (במדבר, כ"ב, ז-ט); ויבוא אלוהים אל בלעם לילה ויאמר לו…קום לך אתם ואך את הדבר אשר אדבר אליך אותו תעשה; ואף שהרשה לו ללכת, ויחר אף יהוה כי הולך הוא, ויתיצב מלאך יהוה כשטן לו והוא רוכב על אתונו ושני נעריו עמו; ותרא האתון את מלאך יהוה נצב בדרך וחרבו שלופה בידו (במדבר,כ"ב,כ-כ"ג). כך אלוהים המתקשר עם בלעם נגלה רק לאתון.
הנה הכוהנים נושאי ארון הברית הולכים לפני העם וכאשר כפות רגליהם נוגעות במי הירדן, והנה המים היורדים קמו כקיר הרחק מהם, הירדן יבש ורק כאשר ישראל סיימו לעבור, חזרו המים לזרום בירדן; הנה יהושע בן-נון מוציא להורג את עכן בן כרמי עם בניו ובנותיו וכל אשר לו ושורף אותם, על אשר נטל אדרת ולשון זהב בכבוש יריחו; יהושע רואה לפניו איש וחרבו שלופה בידו. ולא קציני ביטחון ואנשי צבא מבררים את זהותו אלא: וילך יהושע אליו לשאלו: האם אתה לנו או לצרנו? ויאמר: אני שר צבא אלוהים, עתה באתי. ויפול יהושע על פניו וישתחוה. ויאמר שר-צבא יהוה אל יהושע של-נעלך מעל רגליך כי המקום אשר אתה עומד עליו קודש הוא..; ויאמר יהוה אל יהושע ראה נתתי בידך את יריחו ואת מלכה (קודם דבר אתו אותו האיש עם החרב השלופה בידו כשר-צבא יהוה ובהמשך מדבר אליו כיהוה); יהושע עוצר את מהלך השמש והירח: ויאמר לעיני ישראל: שמש בגבעון דום וירח בעמק איילון, וידום השמש וירח עמד; ומלבד המלכים שהכה בעבר הירדן והשמיד את יושביהן הכה יהושע שלושים ושתים מלכים ממערב לירדן והשמיד את יושבי הארץ. #
אהבתיאהבתי
וראה זה פלא מכל המאורעות הכבירים של הופעתו של אלוהים, המנצח על יציאת מצרים תוך עשיית פרעות במצרים התמימים (ולא בפרעה), לא נותר אחר יהושע שביב זכרון מיהוה האלוהים, אהל מועד, ארון הברית עם השכינה ולוחות הברית בכתב ידו של יהוה, מקריעת ים-סוף ועצירת זרימת המים בירדן, פשוט נשכח כל הפרק הזה של ויאמר יהוה אל משה לאמור, יציאת מצרים, הכיבושים תוך השמדת ייושבי כנען.
אף שגזר על יוצאי מצרים למות במדבר, הרי בני עשרים ומטה נותרו בחיים (במדבר,ל"ב, י"א) והיו עדים למחזות המכוננים, כאשר יהוה האלוהים מלוה אותם בעמוד עשן ביום ועמוד אש בלילה, ומנצח על כיבוש הארץ והשמדת העמים יושבי הארץ.
ומיד לאחר מות יהושע נעלם מלאך יהוה ואיננו, אין זכר ל"כי ילך מלאכי לפניך והביאך אל האמורי והחתי והפרזי והכנעני, החוי והיבוסי והיכחדתיו. לא תשתחוה לאלוהיהם ולא תעבדם ולא תעשה כמעשיהם, כי הרס תהרסם ושבר תשבר מצבותיהם…" (שמות, כ"ג, כ-כד) ואין זכר לאוהל-מועד השוכן בשילה: אלה הנחלות אשר נחלו אלעזר הכהן ויהושע בן-נון וראשי האבות למטות בני-ישראל בגורל בשלה לפני יהוה פתח אהל מועד… (יהושע, י"ט, נ"א); וארון ברית-יהוה עם לוחות הברית, שכתב יהוה בעצמו (שמות, פרקים לז-לט) המשכן עם הכלים, השוכן במקדש בשכם: ויכרות יהושע ברית לעם ביום ההוא וישם לו חק ומשפט בשכם; ויכתוב יהושע את הדברים האלה בספר תורת אלהים ויקח אבן גדולה ויקימיה שם תחת האלה אשר במקדש יהוה (יהושע, כ"ד, כ"ה); והיותר חשוב שלא נזכרת עוד חוקת הזבחים, קרבנות-העולה וקרבנות-המנחה, הקטורת-תמיד, המופיעים בספר (ויקרא, פרקים א-ד).
ומיד לאחר שהשמידו את יושבי הארץ, קוראים אנו: ויעזבו את יהוה אלוהי אבותם וילכו אחרי אלהים אחרים מאלוהי העמים אשר סביבותם וישתחוו להם; ויעזבו את יהוה ויעבדו לבעל ולעשתורת (שופטים, ב', י"ב-י"ג); "ובני ישראל ישבו בקרב הכנעני החתי והאמורי והפריזי והחוי והיבוסי ויקחו את בנותיהם לנשים ואת בנותיהם נתנו לבניהם ויעבדו את אלוהיהם" (שופטים ג'-ה'). הטכסט מנקר עיניים. כיצד זה השמידו אותם וכבר יושבים בתוכם ומתחתנים בהם? כמה שורות הלאה באותו עמוד מסופר שבני ישראל היו משועבדים למלך ארם נהריים שמונה שנים; (שופטים, ח) והנה מלך מואב חובר לעמלק ומשעבדים את ישראל שמונה עשר שנה. (שם, יג, יד) ועל כרחך אתה נוכח שכל מעשה יהושע לא היו אלא אגדה. שהרי לא יתכן שאויב כובש ומוריש את הארץ, חי עם אותם עממים ומתחתן עם יושבי הארץ היושבים בטח בארצם.
בני ישראל משועבדים ליבין מלך כנען במשך עשרים שנה (שופטים, ד', ב) וישראל משועבדים בידי מדין שבע שנים. ומדין ועמלק ובני קדם משחיתים את יבול הארץ ולא השאירו מחיה לישראל. וידל ישראל מאוד בפני מדין (שופטים, פרק ו', א, ו) וככל שאתה מתאמץ למצוא את האמת דרך הפשט, הרמז והסוד. כך הולך בטחונך וגבר שבני ישראל ישבו בארץ כאחד השבטים הערבים הרבים, ומעשי הכבוש וההשמדה התרחשו במוחותיהם של המחברים. #
אהבתיאהבתי
וראה זה פלא מכל המאורעות הכבירים של הופעתו של אלוהים, המנצח על יציאת מצרים תוך עשיית פרעות במצרים התמימים (ולא בפרעה), לא נותר אחר יהושע שביב זכרון מיהוה האלוהים, אהל מועד, ארון הברית עם השכינה ולוחות הברית בכתב ידו של יהוה, מקריעת ים-סוף ועצירת זרימת המים בירדן, פשוט נשכח כל הפרק הזה של ויאמר יהוה אל משה לאמור, יציאת מצרים, הכיבושים תוך השמדת ייושבי כנען.
אף שגזר על יוצאי מצרים למות במדבר, הרי בני עשרים ומטה נותרו בחיים (במדבר,ל"ב, י"א) והיו עדים למחזות המכוננים, כאשר יהוה האלוהים מלוה אותם בעמוד עשן ביום ועמוד אש בלילה, ומנצח על כיבוש הארץ והשמדת העמים יושבי הארץ.
ומיד לאחר מות יהושע נעלם מלאך יהוה ואיננו, אין זכר ל"כי ילך מלאכי לפניך והביאך אל האמורי והחתי והפרזי והכנעני, החוי והיבוסי והיכחדתיו. לא תשתחוה לאלוהיהם ולא תעבדם ולא תעשה כמעשיהם, כי הרס תהרסם ושבר תשבר מצבותיהם…" (שמות, כ"ג, כ-כד) ואין זכר לאוהל-מועד השוכן בשילה: אלה הנחלות אשר נחלו אלעזר הכהן ויהושע בן-נון וראשי האבות למטות בני-ישראל בגורל בשלה לפני יהוה פתח אהל מועד… (יהושע, י"ט, נ"א); וארון ברית-יהוה עם לוחות הברית, שכתב יהוה בעצמו (שמות, פרקים לז-לט) המשכן עם הכלים, השוכן במקדש בשכם: ויכרות יהושע ברית לעם ביום ההוא וישם לו חק ומשפט בשכם; ויכתוב יהושע את הדברים האלה בספר תורת אלהים ויקח אבן גדולה ויקימיה שם תחת האלה אשר במקדש יהוה (יהושע, כ"ד, כ"ה); והיותר חשוב שלא נזכרת עוד חוקת הזבחים, קרבנות-העולה וקרבנות-המנחה, הקטורת-תמיד, המופיעים בספר (ויקרא, פרקים א-ד).
ומיד לאחר שהשמידו את יושבי הארץ, קוראים אנו: ויעזבו את יהוה אלוהי אבותם וילכו אחרי אלהים אחרים מאלוהי העמים אשר סביבותם וישתחוו להם; ויעזבו את יהוה ויעבדו לבעל ולעשתורת (שופטים, ב', י"ב-י"ג); "ובני ישראל ישבו בקרב הכנעני החתי והאמורי והפריזי והחוי והיבוסי ויקחו את בנותיהם לנשים ואת בנותיהם נתנו לבניהם ויעבדו את אלוהיהם" (שופטים ג'-ה'). הטכסט מנקר עיניים. כיצד זה השמידו אותם וכבר יושבים בתוכם ומתחתנים בהם? כמה שורות הלאה באותו עמוד מסופר שבני ישראל היו משועבדים למלך ארם נהריים שמונה שנים; (שופטים, ח) והנה מלך מואב חובר לעמלק ומשעבדים את ישראל שמונה עשר שנה. (שם, יג, יד) ועל כרחך אתה נוכח שכל מעשה יהושע לא היו אלא אגדה. שהרי לא יתכן שאויב כובש ומוריש את הארץ, חי עם אותם עממים ומתחתן עם יושבי הארץ היושבים בטח בארצם.
בני ישראל משועבדים ליבין מלך כנען במשך עשרים שנה (שופטים, ד', ב) וישראל משועבדים בידי מדין שבע שנים. ומדין ועמלק ובני קדם משחיתים את יבול הארץ ולא השאירו מחיה לישראל. וידל ישראל מאוד בפני מדין (שופטים, פרק ו', א, ו) וככל שאתה מתאמץ למצוא את האמת דרך הפשט, הרמז והסוד. כך הולך בטחונך וגבר שבני ישראל ישבו בארץ כאחד השבטים הערבים הרבים, ומעשי הכבוש וההשמדה התרחשו במוחותיהם של המחברים.#
אהבתיאהבתי
לאחר שמלאך יהוה בישר לאשתו של מנוח העקרה על לידת בנה ומצווה אותה שלא לשתות יין ושכר, כי נזיר אלוהים יהיה הנער. "וישמע האלוהים בקול מנוח ויבוא מלאך האלהים עוד אל האשה והיא יושבת בשדה ומנוח אישה אין עמה. ותמהר האשה ותרץ ותגד לאישה… ויקם וילך מנוח אחרי אשתו ויבוא אל האיש ויאמר לו "האתה האיש אשר דברת אל האישה? ויאמר אני". (שופטים יג, ט-יא) "ויאמר מנוח אל מלאך יהוה נעצרה-נא אותך ונעשה לפניך גדי עזים. ויאמר מלאך יהוה אל מנוח אם תעצרני לא אוכל בלחמך ואם תעשה עולה ליהוה תעלנה, כי לא ידע מנוח כי מלאך יהוה הוא…(שופטים יג, טו)
הפסל והתרפים של מיכיהו
הם ארון ברית אדון כל הארץ!
"ויהי איש מהר אפרים ושמו מיכיהו. ויאמר לאמו אלף ומאה הכסך אשר לוקח לך… הנה הכסף אתי אני לקחתיו, ותאמר אמו ברוך בני ליהוה… ותאמר אמו הקדש הקדשתי את הכסף ליהוה מידי לבני לעשות פסל ומסכה. (שופטים יז, א-ג) ותקח אמו מאתים כסף ותתנהו לצורף ויעשהו פסל ומסכה ויהי בבית מיכיהו. והאיש מיכה לו בית אלהים ויעש אפוד ותרפים וימלא את יד אחד מבניו ויהי לו לכהן. (שופטים יז, ד-ה);
"…ושש-מאות האיש החגור כלי מלחמה באו בית מיכה ויקחו את הפסל, האפוד ואת התרפים ואת המסכה ויאמר אליהם הכוהן מה אתם עושים? ויאמרו לו החרש שים ידך על פיך ולך עמנו והיה לנו לאב ולכהן… ויטב לב הכהן ויקח את האפוד ואת התרפים ואת הפסל… (שופטים יח, יח-יט); והאנשים אשר בבתים אשר עם בית מיכה נזעקו וידביקו את בני דן. ויקראו אל בני דן. ויסבו פניהם ויאמרו למיכה מה לך כי נזעקת. ויאמר: את אלוהי אשר עשיתי לקחתם ואת הכהן… ויאמרו אליו בני דן אל תשמיע קולך פן יפגעו בכם אנשים מרי נפש… וילכו בני דן לדרכם… (שופטים יח, כב-כה) "ויקימו בני דן את הפסל ויהונתן בן גרשום בן מנשה הוא ובניו היו כוהנים לשבט הדני עד יום גלות הארץ. וישימו להם את פסל מיכה אשר עשה כל ימי היות בית האלהים בשלה. (שופטים יח, ל-לא)
אהבתיאהבתי
קרבנות המלחמות בין יהודה וישראל
עולות בכפולות על קרבנות המלחמות עם האחרים
צבא שישק עולה על יהודה בשלטון רחבעם בן שלמה. והתעכב, עולה השמש והנה חילו של סנחריב מלך אשור פגרים מתים, פזורים על הגבעות ובגאי מלוא העין. על מלחמות-האחים בין יהודה וישראל. "אביה, בנו של רחבעם יוצא למלחמה על ישראל עם צבא של 400.000 בחור, וירבעם בן נבט משיב מלחמה עם 800.000 גבורי חיל. "וינוסו בני ישראל מפני יהודה ויתנם אלוהים בידם". "ויפלו חללים מישראל 500.000 איש בחור".
בעשא מלך ישראל מטיל סגר על יהודה בשנת השלושים ושש למלכות אסא. אסא, מלך יהודה, שולח כלי כסף וזהב מבית ה' ובית המלך לבן-הדד מלך ארם, וזה פושט על ערי ישראל משמיד והורס…"; "ויהרוג פקח בן-רמליהו ביהודה מאה ועשרים אלף ביום אחד…", "וישבו בני-ישראל מאחיהם מאתים אלף נשים, בנים ובנות וגם שלל רב בזזו מהם ויביאו את השלל לשומרון."
אחז, מלך יהודה מזעיק את מלכי אשור לעזור לו "ועוד אדומים באו ויכו ביהודה וישבו שבי. ופלשתים פשטו בערי השפלה והנגב ליהודה וילכדו [ערים רבות] וישבו שם. כי הכניע יהוה את יהודה בעבור אחז מלך ישראל כי הפריע ביהודה ומעול מעל ביהוה. ויבוא תגלת פלנאסר מלך אשור ויצר לו ולא חזקו."
כך, ההיסטוריה היהודית מרגע "כניסתם לארץ המובטחת" ועד חורבן הבית הראשון רצופה מלחמות ושפך-דם כ"עונש לשונאיו" ו"כחסד לאוהביו". נוסף על המאבק על השלטון נחלקו היהודים בין שתי מגמות. הנאורים שטענו שאלוהים מסתפק בקורבנות של בהמות ובעלי-כנף, וקנאים שחשבו שרק הקרבת הבנים, עשן שריפתם מרצה את אלוהים. כל מלכי יהודה וישראל מלבד אחדים נמנו בין הקנאים שהעלו את בניהם כקרבן.
מנשה, שהיה נער בן 12 במלכו הושפע מקנאי הדת שלא חדלו להטיף נגד הנאורים שעוותו את "קדש לי…" בהוסיפם את ה"תפדה". מנשה הוביל מהפכת נגד. "וישוב ויבן את הבמות אשר נתץ יחזקיהו אביו… ובנה מזבחות בבית יהוה". "והוא העביר את בניו באש בגי בן-הנום…".
"ומתי הפכה הקרבת בעלי-חיים נחלתם של הקנאים?
גולי בבל הושפעו מהתרבות במולדת אבותיהם. שם הנהיגו את "ונשלמה פרים שפתינו". התפילה החליפה את הקרבנות. כאשר עלה הלל הזקן מבבל, הוביל קו הרבה יותר ארצי ומתפשר ביחס למנהגי המקום בהנהגת שמאי.
ב"חמשת חומשי תורה" מובאים כל מצוות עשה ומצוות לא תעשה, מפי אלוהים המצוה את משה. שני אבני יסוד של התורה אלה הם הלכות הקרבנות וכל הקשור בהם, אהל מועד וארון הברית שמנחה את בני ישראל בעמוד ענן ביום ובעמוד אש בלילה. הופעתו האחרונה היתה בשכם: וַיִּכְתָּב שָׁם עַל הָאֲבָנִים אֵת מִשְׁנֵה תּוֹרַת משֶׁה אֲשֶׁר כָּתַב לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: וְכָל יִשְׂרָאֵל וּזְקֵנָיו וְשֹׁטְרִים וְשֹׁפְטָיו עֹמְדִים מִזֶּה וּמִזֶּה לָאָרוֹן נֶגֶד הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם נֹשְׂאֵי אֲרוֹן בְּרִית יְהוָה (יהושע פרק ח', לב-לג) ושוב לא נזכר ארון יהוה, אדון כל הארץ כלל.
(המובא לעיל מתוך ספר "שורשים", (בהכנה)
אהבתיאהבתי
אין לי כח להגיב על כל קישקושי הביצים שרשומים בפוסט, אבל יש משהו בסיסי שאתה לא מבין שהלאומנות היהודית היא בסיסית ואינהרנטית "הן עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב"
העניין העקרי הוא שאתה יוצא מתוך נקודת הנחה שקוסמופוליטיות היא הדרך הנכונה ושלאומנות היא פסולה ואולי דווקא הלאומנות היא הדרך הנכונה ואכן כל עם צריך לגבש את אופיו המיוחד, הבעיה בנאציזם לא היתה הלאומנות אלא מה שהם עשו לאלו שאינם גרמנים.
דווקא הקוסמופוליטיות שנראית כאילו טובה היא זאת שגורמת לגלי מהגרים שמשנים את אופיה של אירופה ולא לטובה.
אהבתיאהבתי
מנחם לורברבוים וקרלו שטרנגר במאמר בדיוק על העניין הזה, תוך הדגשת הפולמוס בין תומכי מדינה "יהודית" ל"דמוקרטית" בזמננו:
http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1199442.html
אהבתיאהבתי
באיחור אפנתי, משבח ומודה על הרשימה הזו, שמבארת ומבהירה ועושה סדר אנליטי יקר ערך בתוך המציאות היהודית של ימינו. ואולי דווקא תגובה של שלוש שנים אחרי, יש בה גם להביא עדות מן ה"עתיד" (דהיינו 2013) שהמצב אמנם עדיין לא השתפר אבל השיח הציבורי בהחלט התעורר סביבו. בין היתר הודות לרשימות מעין אלה.
אהבתיאהבתי
תודה רבה יותם.
אהבתיאהבתי