על הרמן גרניג מסופר שאמר שבכל פעם שהוא שומע את המילה 'תרבות' הוא מושיט ידו לאקדח. גדולי הרבנים שלנו מעודנים יותר: כל פעם שהם שומעים את המילה 'תרבות' הם מושיטים ידם ליהדות. הפולמוס סביב הספר תורת המלך שהתרחש כאילו מעל לראשי החילונים לאחרונה יכול להוות דוגמא טובה לכל מה שחולה ורקוב ביהדות האורתודוקסית, אבל הוא באמת רק דוגמא אחת ברשימה ארוכה שאפשר להתחיל אותה אצל אלי ישי ותאוותו הבלתי נשלטת לגרש ילדים, לעבור דרך מרן הגר"ע יוסף והקשקושים הילדותיים שהפה שלו מפיק, בואכה כל פני פסקים על איסור השכרת דירות או נתינת משרות לזרים או ערבים ולסיים בפרשת הסגרגציה הגזענית בעמנואל, הפעם נגד ילדות יהודיות דווקא, שגון עורם מעורר אצל האדמו"ר מסלונים חוסר נוחות.
האם זו דינה של היהדות ברגע שמפקידים אצל בניה כוח? האם ריבונות יהודית מובילה בהכרח לשנאת זרים, גזענות משולהבת, מגלומאניה אתנוצנטרית ואלימות כלפי האחר? אם כן, אחת דינה של היהדות להיכחד ומצווה היא להכחידה. אם זה כל מה שמסוגלת המסורת העתיקה והמפוארת הזו להנפיק אחרי אלפיים שנה של פלפולים הרי שאין לה תקנה ומזור, אין לה תקווה. לרווחתנו, אנחנו יודעים שלא רק את זה היא מסוגלת להנפיק, אבל כפי שנראה מיד גם רבנים שאינם חולים ביהדת הנשכנית הזאת לא מסוגלים באמת לספק לה תרופה.
כידוע, עם הזמנתם לחקירה של הרב דב ליאור והרב יעקב יוסף, ועם סירובם להיחקר, התארגן כנס תמיכה אליו הגיעו כמאתיים חמישים רבנים שנחלצו להגן "החופש האקדמי" (אני לא מאמין שהם היו יכולים לטעון כך בלי לחייך) של הרבנים. מנגד, כמה וכמה רבנים יצאו בתקיפות נגד הספר ונגד הכנס.
הרב מנחם פרומן, למשל, כתב ש
דווקא במציאות הרגישה כל כך שלנו העיקר הוא שעם ישראל יטהר את עצמו מן ההרס הממית של השנאה לעמים אחרים. מצבנו בין העמים – שיש בו מרכיב חזק של מאבק מורכב על חיינו – יש כמובן את הרתיעה הטבעית להידרדר לתוך מעגל קסמים (או מוטב לומר: מעגל כשפים) של שנאה ומוות שיפגע אנושות בסיכוי שלנו לחיים ולשלום […]
וגם ש
אחת הבעיות העיקריות – ואולי הבעיה העיקרית – שאיתה צריכים להתמודד הרבנים הבאים להגן על כבוד התורה היא הטענה הידועה כל כך בציבור שהדת מעודדת שנאה. השאלה הגדולה שהרבנים צריכים לשאול את עצמם היום היא: האם ההתכנסות שלנו תעזור לנקות את תורת ישראל מין האשמה הזאת, או אולי ההיפך.
הרב יואל בן נון, למשל, מכנה את הספר "תועבה", מגלה שיש בספר גם פרק על הלכות הריגת אפיקורס (קרי: חילוני), מביא את פסיקתו של החזון אי"ש על כך ש"במציאות ימינו" הפסקים בדבר הריגת גויים לא תקפים, ומסיים בקריאה נואשת לרבנים דרוקמן, יעקב אריאל ושאר-ישוב כהן לחזור בהם מתמיכתם במחברי הספר ש"הרב קוק (ב"ה) לא נזכר בו כלל".
הרב בני לאו כותב ש"תורה שפורצת משנאה לא תיכנס לחדרי לבי", מפרש את התנהגותו של הרב ליאור אד-הומינם בכך שעבר את אימת השואה, אחר כך מזכיר שגם משפחתו עברה קצת שואה (כך שכנראה אפשר גם אחרת), ומסיים בזעקה ל"מנהיגות אחראית שמודעת לכוחם של מילים ומסוגלת להשתחרר מסולידריות מגזרית לטובת אחריות כלל ישראלית" – כלומר גם הוא פונה אל דרוקמן וחבריו.*
במאמר שפורסם שלשום במוסף "שבת" של מקור ראשון מביא לאו שלל ציטוטים מטורפים של רבנים שונים (הפעם כולל הראי"ה קוק) בדבר עליונותם של ישראל, מתלונן על כך ש"הפער בין המוסר הטבעי וההתנהלות הדתית זועק לשמיים", ומציע לבסוף באופן מדהים ש
על בסיס תורת הבחירה של ריה"ל וההולכים בנתיבותיו יש צורך להעמיק את התודעה ביחס למהות חיי האדם, וגוי בכלל אדם. את ההבחנה בין מהות ה"צלם" של ישראל והגוי כדאי להשאיר לאנשי סוד, ובמקום לעשות במידור ובבידול יש לעמול על העמקת התודעה של אחריות ישראל לשם ה' בעולם, בשמירת כל הנבראים.
הרב יובל שרלו (בראיון לשרי מקובר-בליקוב, מוסף "סופשבוע", מעריב, 20.8) חושב "שהספר איום ונורא […] נראה כמסמך אופרטיבי […וש]צריך להתייצב באומץ, ביושר ובנאמנות הלכתית ולהכריז בקול גדול שמה שנכתב בספר לכאורה בשם היהדות אינו נכון."**
הרב יעקב מדן קובע שהספר מוציא הלכות מהקשרן, אם כי אולי לא הבנתי אותו נכון. הנה ציטוט מהלינק לעיל:
לטענת הרב מדן, הבעיה המרכזית בספר "תורת המלך" הינה הפרשנות הטכנית של הכתובים, כפי שהיא נעשית על ידי המחבר. "ברמב"ם נזכר מושג "דין מרומה", שאם הבירור ההלכתי מביא אותך למסקנה מסויימת ולפי האינטואיציה מרגיש הפוסק כי מדובר במסקנה מוטעית, אסור לו לפסוק הלכה אחרת הוא מגיע לפרדוקסים", אמר הרב מדן.
פרדוקסים? אין שום דבר פרדוקסלי בפסקי ההלכה שבתורת המלך. ואינטואיציה? האם יש ספק שעל פי האינטואיציה פסיקה שמורה שנשים אינן יכולות לתת עדות בבית דין היא מוטעית? מדוע לא מבטל אם כן הרב מדן פסיקה כזו?
אז מה היה לנו כאן? הרב פרומן – המיסטיקן, המקובל – הפך פתאום לפרגמטיסט: אנא, הוא מבקש, אל תעודדו שנאה, אל תעודדו דימוי שלילי לדת; הרב בן נון לעומתו מביא פסיקה נגדית ומתלונן (אבל גם באופן מוזר שמח) שאין בספר התייחסות לתרות הרב קוק ועל בסיס זה קורא לרבנים גדולים להתפכח; הרב לאו מציע הצעה שהיא לא רק חסרת סיכוי, לא רק נאיבית, אלא לדעתי תמוהה לחלוטין, דהיינו להחזיר לתוך תיבת הפנדורה הקבלית את החלוקות הגזעניות בין ישראל לעמים, וללמד את אהבת האדם כאדם; הרב שרלו מבקש להכריז שמה שנכתב בספר אינו נכון אבל לא ממש מפרט למה; ואת הרב מדן אני כאמור כנראה לא מצליח להבין.
אף אחד מהזועקים כנגד הספר ומחבריו לא עמד על הנקודה העיקרית, ולכן לא נתן תשובה אמיתית לבעיה שמובאת בו בלשון הלכתית וקבלית. כאמור, כל הפולמוס הצעקני הזה (וזה ניכר במיוחד בתגובתו של הרב בן נון) מתרחש מעל לראשי הציבור החילוני, ומנגד (כפי שניכר במיוחד בתגובתו של הרב פרומן) מכוון מאוד לאוזניהם: יש כאן חבורה של רבנים רציניים מאוד שפתאום נחרדו לדמותה של ההלכה, לדמותה של היהדות כפי שהיא עולה מתוך הספר האמור, ועלולה להיתפס בעיני החילונים.
תורת המלך ותורת המלכה
והחרדה היא במקומה. הספר תורת המלך עוסק לכאורה בדיני הריגת גוי, אולם כל מי שיציץ בו יבין שזהו רק התירוץ לבירור העמוק יותר שמתרחש מעל דפי הספר. אותו בירור מעמיק מנסה למעשה למצוא ולקבוע את ההבדלים המדוייקים בין יהודי ושאינו-יהודי. בשפה הלכתית וקבלית, ומתוך תפיסה מיתית ומהותנית, נהנים הכותבים לפרק ולהרכיב מחדש את הקטגוריות הללו ולהסביר לקורא מה בעצם ההבדל בין שני יצורים שונים כל כך אלה, והיכן הוא נעוץ. בסופו של דבר, אם כן, מאחורי הרמזים הדקים והעבים לאלימות כלפי פלסטינאים מסתתרים אנשים שבסך הכל מנסים לבסס את זהותם ואת עליונותם על הזולת.
יחד עם זאת, מדובר באנשים מוכשרים מאוד, חכמים ומתוחכמים, והספר בנוי לתלפיות. זו אולי הסיבה שאין דרך הלכתית (למרות אותו פסק של החזון אי"ש – אוי, מה היינו עושים בלי אותו פסק של החזון אי"ש?) להפריך את הנטען בו. מכאן שמחברי הספר הצליחו בצורה טובה לבסס לעיני כל (או לפחות, למי שעוד לא היה לו ברור) את גזענותה ואת רצחנותה האפשרית של היהדות. כלומר כן: אפשר מתוך מקורות היהדות לבנות תפיסת עולם שהיתה גורמת לגרינג הנ"ל להנהן בהתלהבות.
וזה מה שמפחיד באמת את הרבנים הזועקים כנגד הספר: שערוותה המפלצתית של היהדות נחשפת. באותו גליון של מוסף "שבת" מצביע על כך הרב יהודה יפתח:
"תורת המלך" נגע בנקודה מאוד מאוד רגישה. הוא פגע מבלי משים פגיעה אנושה בבטן הרכה של הרבנים הליברלים, בדימוי העצמי הציבורי שלהם. [… …] וזהו מוקד הפיצוץ. לרבנים הליברלים חשוב להציג יהדות רכה, מתקדמת ונאורה. חשוב להם להימנע מכל קונפליקט שבין הערכים היהודיים המסורתיים לבין התרבות המערבית הליברלית וההומניסטית.
אבל לא רק זה מה שמפריע להם, והרב יפרח, שבעצמו חושב ש"היהדות אינה ככל העמים", עושה לעצמו את החיים קלים. כי אותם רבנים (אולי לבד מפרומן) מבינים שמשהו עמוק קרה בעולם המערבי במאות השנים האחרונות, משהו שהוא לא המצאה מתיפיפת של "מוסר נוצרי" מנותק, אלא קפיצת דרך מוסרית אמיתית, אותנטית, ששינתה את פני העולם. שביסוס הדמוקרטיה, ביטול העבדות, עליית ההכרה בשוויון האישה, התעצמות הדאגה לחלש, לחולה ולזר שבחברה, הדגש על משא ומתן כדרך לפתרון סכסוכים פרטיים וקהילתיים והניסיון להקים גוף עולמי מאחד לבירור מחלוקות – כל אלה הם לא פחות ממהפכות תודעתיות שעברה האנושות, מהפכות להן שותפים רוב רובם של היהודים בזמננו.***
המוסר האנושי התעדן והשתכלל במאות השנים האחרונות, ולא משנה כרגע אם הדבר הגיע כתוצאה מאתחלתא דגאולה, מתחילת עידן הדלי או משיפור כללי ברמת החיים. מוזר שדווקא מי שרואים עצמם אמונים על ערכי ישראל, מי שמרגישים עצמם אף נציגיה האותנטים ביותר של היהדות, לא נאמנים לאחד הרעיונות המקוריים והעמוקים שלה, והוא האפשרות (ואף החובה) של ההתפתחות האנושית. לכאורה יש לדעתם לחזור ולאמץ את "רוח המפקד של התנ"ך" (כך הרב יפרח במאמרו), במקום להבין, כפי שהבינו כבר חז"ל שזמנים חדשים משמעותם רגישות מוסרית חדשה, ומשמעותה של זאת שינוי מחוייב בהלכה (וחז"ל כמובן שינו הלכות רבות והוציאו פסוקים מפשוטם כדי לעדכן את המוסר המקראי).
השינוי המתחייב כאן הוא האמירה הברורה שאין כל הבדל מהותי בין יהודי ושאינו-יהודי. זהו, עד כדי כך פשוט. אני מנחש שכך גם חושבים בעומק לבם בן נון, שרלו ולאו (ואולי גם מדן. אני מנחש שפרומן לא חושב כך). לדעתי גם קל לראות, עובדתית, בעיניים, שאין כל יתרון ליהודים על פני אחרים, שהם לא יותר מוסריים, לא יותר חכמים, לא יותר רוחניים ולא יותר טובים בספורט. לא שאין כמה דברים שיהודים טובים בהם בצורה בולטת (נאמר, עריכת-דין), אבל הרי מספיק גוי אחד שיצטיין יותר כדי להפריך כל הבדל מהותי שאמור לכאורה להתקיים כאן. בכלל, כמה עיוור צריך להיות כדי לראות שכל מה שיש כאן הוא אגו שיצא משליטה? שאם אותם רבנים היו מגיחים לעולם מתוך רחם מוסלמית או נוצרית הם היו מאמינים היום בבכירותו ונבחרותו של מוחמד או ישו?
אולי הצפייה מאנשים שממלמלים בכל יום "ברוך שלא עשני גוי" להתנער מההבלים הללו היא מוגזמת, אבל זו הנקודה העיקרית שבולטת בספר וזו הנקודה העיקרית שכנגדה המתנגדים אליו היו צריכים למחות. זו כמובן גם הנקודה העיקרית שמוציאה ליהדות שם רע (ובצדק), וזו הנקודה העיקרית שצריכה לעוף לפח הזבל של ההלכה, ולנוח שם יחד עם הציווי להרוג מחללי שבת בפרהסייה וההיתר לאב למכור את בתו כשפחה.
כמו קביעות הלכתיות אחרים, גם את זה אפשר לשנות. זה דורש לא רק יצירתיות וידע הלכתי, אלא בעיקר אומץ. זה דורש גם הבנה שללא טיפול שורש בבעיה הזו אין ליהדות עתיד אמיתי (ולא כיתתי) בעולם. גזענות אינה מצטלמת טוב בימינו וממילא בכל פעם שהמפלצת הגזענית הזאת הרימה את ראשה, בינתיים בקרב עמים אחרים, ראשה קופד. ממלחמת האזרחים האמריקאית, דרך הרייך השלישי ועד דרום אפריקה, זמן מחצית החיים של הפסולת הרעיונית הזאת הולך ומתקצר.
העולם בימינו נהנה להתגייס כנגד עמים שמפגינים גזענות, ובוודאי לא יהיה מוכן למופע ראווה של יהדות מגאלומנית. תוסיפו לזה גחלי אנטישמיות שבקלות אפשר ללבות לאש, וכבר ברור שישראל כ- Rogue State גזענית וקסנופובית לא תוכל להתקיים כפי שאנחנו נהנים ממנה כיום. תורת המלך אולי מחרב את הדימוי של היהדות כתורה שכל נתיבותיה שלום, אבל הגל גזעני-הקסנופובי הכללי שעובר על ישראל מאיים על מקומה באחוות העמים. "אין בעולם אפילו איש אחד שיזיל דמעה אחת על גורלו של אפנדי יהודי" כתב פעם עמוס קינן,**** וידע מה שהוא אומר.
אני רוצה לסיים בנימה אישית: אין כמו היהדת הגזענית הזאת לעורר אצלי תיעוב עמוק כלפי היהדות. כמה אני רוצה להיות לא-יהודי כשאני נחשף לטינופת האתנוצנטרית, היהירה הזאת. כפי שאמר עמוס הנביא, מתאב אנכי את גאון יעקב. אני גם בטוח שכאן אותה "שנאה עצמית" היא מוצדקת לחלוטין, ואני גם בטוח שהיא משותפת לגבי עניין זה לרוב הציבור, שבאופן כללי מסתייג מגזענות וולגרית שכזאת. בשביל הציבור הזה אותם רבנים שיצאו נגד הספר ותומכיו, על אף חוסר האומץ שלהם להתמודד עם הבעיה האמיתית שבו, הם קורות תמיכה חשובות בסוכת דוד המטה לנפול. יחד עם זה, הסטגנציה ההלכתית שמאפיינת את היהדות האורתודוקסית בימינו לא תוכל להימשך זמן רב בלי לגרור נטישה מאסיבית של כל בר דעת.
—
* אגב, מכך שכל התגובות התפרסמו בוואי-נט אפשר להבין שערוץ היהדות של האתר נהנה מאוד מהתפוצה הגדולה יותר של אתר האם שלו מול ערוץ היהדות שב-nrg, שמלך פעם בכיפה.
** הרב שרלו כתב עוד משהו על זה, שאני לא מצליח למצוא. בלי קשר לכך, מסיבות משפחתיות מעתה יש לפקפק באובייקטיביות שלי כלפי הרב שרלו.
*** יחד עם הכיוון ההומניסטי והליברלי הזה צמחה גם תנועה מקבילה-משלימה שביקרה את הערכים הללו וגינתה אותם כ"בלתי-אותנטיים", "כנועים" ו"בורגניים", אבל כפי שהראתי כאן, אותה תנועה רומנטית-שמרנית לא היתה זקוקה לחכמי ישראל כדי לצמוח ואינה בשום אופן המצאה יהודית מקורית.
**** במקרה קראתי לא מזמן את המשפט הזה אצל נורית גרץ, על דעת עצמו, עם עובד, עמ' 515. ספר מעניין מאוד, אגב, על חלומות אידיאולוגים ושברם.
לולאת האל 
מרתק. תודה !
ניטפוק קטן – בפסקה האחרונה תיעוב ולא תיאוב
אהבתיאהבתי
כן, לכאורה, אבל עמוס הנביא אומר שהוא "מתאב"…
אהבתיאהבתי
טוב, תוקן
אהבתיאהבתי
וגם 'להתפכח' ולא 'להתפקח'
אהבתיאהבתי
תודה
אהבתיאהבתי
רק החצי הימני של העמוד מופיע – והחצי השמאלי הוא הכתבות הקודמות.
מה לעשות?
אהבתיאהבתי
בד"כ ריפרש פותר את הבעיה
אהבתיאהבתי
שאלה מעניינת בקשר לתפילה. הכיוון שעליו אתה מדבר דורש שינוי רחב ועמוק בתפילה שאני לא חושב שהאורתודוכסיה מוכנה אליו.
אצל הרפורמים אומרים "עושים שלום במרומיו הוא יעשה שלום עלינו ועל כל בני אדם".
לדעתי גם הסירו את "שלא עשני גוי" ועוד כאלה.
אהבתיאהבתי
חנן
ומה הם עושים בשאר ברכות העמידה, שכמעט בכל אחד מוזכר ישראל?
ומה על ברכת גאולת ירושלים וצמיחת בן-דוד?
אהבתיאהבתי
באופן כללי הרפורמי עושה מה שמתחשק לו
אחר כך הוא מצדיק את זה דרך הדת.
אם הוא לא יודע הרבה כתבי קודש אז הוא הולך לרב/ה והם מצדיקים את זה בשבילו
אהבתיאהבתי
(חשבתי שזה הולך להיות פוסט על ליאו שטראוס והמתח בין התגלות לתבונה)
בכל אופן נראה לי שהיסוד הזה לא ניתן לפירוק מבלי להרוס את היהדות עצמה, מהסיבה הפשוטה שכל הטענה של היהדות היא שהיא נושאת בחובה התגלות שמעבר לטבע ולאנושי. התגלות יחידית שאיננה משוכפלת ואיננה מזויפת. יחידותה של ההתגלות היא המסר העיקרי של היהדות. נטלת אותו ונטלת את היהדות. עכשיו כיון שיחידות זו מתגלה בין היתר ביחידות של עם ישראל הרי שקיים קשר ישיר בין ההתגלות לבין זהותו העצמית של עם ישראל, כך שלא במקרה ניסתה הכנסיה מאז פאולוס לטעון שהיא ישראל האמיתית: ישראל שברוח (כמו שלא במקרה האסלאם טוען שהוא הספר האמיתי כנגד התורה שגם היא מייצגת את ההתגלות בעולם הזה). השאלה מיהו עם ישראל האמיתי היא שאלה חשובה כיון שהיא מעלה את השאלה מי נושא את ההתגלות האמיתית שהיא מעבר לכל מציאות טבעית סגורה. והמתח הזה בין ההתגלות היחידית (הקו בלשונו של הרב קוק) לבין המציאות הטבעית הליברלית שוויונית (העיגולים בלשונו של הרב קוק) הוא מתח שלא ניתן לפירוק כפי שטוען הרב קוק ומחייב אותנו שוב ושוב לנוע בתנועה דיאלקטית בין הצורך של עם ישראל להיות חלק מהעולם הזה לבין הצורך להדגיש את יחודו שאיננה ניתנת לרדוקציה.
ועם כל זאת לא נצרכנו ללכת רחוק. העובדה שיהודי קודם לגוי איננה יחודית ליהודים. גם חיי האמריקאים קודמים לחיי האויבים שלהם והנשיא טרומן שהפיל שתי פצצות אטום על נגסקי והירושימה כדי לחסוך חיים של מיליון חיילים אמריקאים או צ'רצ'יל שדחף למתקפת ההפצצות על גרמניה כולל המתקפה על המבורג ודרדזן מבטאים שניהם את הקושי של חוקי המלחמה להגביל את ההגיון המלחמתי לשים את הנצחון על האויב ואת השרידות של הלוחם במרכז המפה. השאלות אם כן נמצאות במישור אחר לגמרי. האם מי שמתיר לעצמו לנסוע במכונית מגדר "שומר פתאים ה'" יכול לטעון שמותר להרוג גוי רק בגלל שקיים סיכון לחיי היהודי? האם תינוק פלסטינאי מאיים בעצם חייו על היהודי כיון שהוא יגדל ויצטרף לאינתפאדה? האם לא נדרש מרכיב של כוונה שתלויה בנסיבות המציאות כדי להביא לפעולה שחסר במקרה של התינוק (אם אני מבין נכון את הטענה שלהם)? ואולי תשתנה המציאות, אולי התינוק יגורש או יוסכם שהארץ שייכת לנו? איזו טענה יכולה להצדיק רצח של תינוק בימינו (אינני מתייחס לעבר כיון שכבר דחה הרב גורן את הניסיון לגזור הלכות ממה שנהוג היה בעבר)?
הבעיה עם הספר אם כן היא לא הטיעון התיאורטי שלו, שאיתו אפשר לחיות, אלא הניגוד שלו לשכל האנושי הפשוט. כפי שאמר הגאון רבי זלמן נחמיה גודלברג כשמשך את הסכמתו מהספר, הספר נוגד את השכל האנושי ובזה נגמר העניין. הניסיון להצדיק את הרומנטיקה של הספר ואת הקיצוניות שלו, איננו יכול לעמוד כנגד השכל האנושי המחפש את שביל הזהב כפי שכתב הרמב"ם, והתובע כוונה לפני שפוסק פסק דין, כדי להכריע את הכרעותיו.
(ובכל זאת אולי כדאי שאעבור על הספר לפני שאטען כל זאת, כדי שהדברים יתבהרו לי)
אהבתיאהבתי
י.ד.,
השאלה אכן גדולה, אבל אני חושב שאפשר לכוון את התודעה העצמית היהודית לא לכיוון של שוני ויתרון מהותי, אלא לכיוון של מחוייבות שכל מי שלוקח אותה על עצמו הוא יהודי. דהיינו: היתה התגלות, יש תורה בעולם, וכל מי שמקבל עולה ואת הברית עם האל שהיא מציגה – יהודי. לא צריך להיות גנטית או רוחנית שונה בשביל זה.
לגבי הבעייתיות שבספר, אתה הרי מביא כאן טיעונים מוסריים, ולא רק רציונליים. כלומר המחשבה שאסור להרוג תינוק רק בגלל שאולי יגדל וכו' היא שיקול מוסרי. מחברי הספר פועלים מתוך תמונת עולם מוסרית שונה.
אהבתיאהבתי
אני לא חושב שהיהדות ההיסטורית כפי שהתעצבה בתקופת חז"ל ולצורך אפיונה של היהדות ההיסטורית אני אכנה אותה בעקבות בויארין יהדות שבבשר ניתקה את ההתגלות מהחומר שלה, כלומר מהעם היהודי המבטא אותה בהופעתו החומרית היסטורית, כלומר אותם אנשים הקשורים להתגלות מעצם הקשר הגופני שלהם לאנשים אחרים שהיו קשורים להתגלות עד אברהם אבינו. לא שאי אפשר להצטרף לקבוצה החומרית הזו אבל הקבוצה הזו ככקבוצה היא הבסיס להופעת ההתגלות בעולם הזה. ולדעתי את זה צריך לכבד.
אני מצטער אך לא קראתי את הספר ולכן כל עוד לא אדע מה הטיעון שלו על תינוקות פלסטינאים לא אוכל לענות. בכל אופן אני מסכים שיכולים לעלות טיעונים מוסריים לכאן ולכאן (מוקבלים עלינו או לא) אבל עדיין התקבלה הכרעה במשך הדורות בכיוון מסוים מסיבות רציונאליות, ועם כל הכבוד לקבלה אין הלכה כקבלה.
אהבתיאהבתי
ראשית, האבחנה שלך לגבי ההמשכיות בבשר מאז אברהם היא בעיתית, משום שגם ישמעאל ועשיו ממשיכים ממנו בבשר. כלומר כנראה היה כאן גם אלמנט רעיוני חשוב מאוד לבד מהייחוס הגנטי.
שנית, אני לא מבין למה צריך "לכבד" משהו שברור כשמש שהוא מופרך ומסוכן. חז"ל לא כיבדו את דין בן סורר ומורה ושינו אותו. הלל הזקן תיקן את הפרוזבול. היהדות מתפתחת על ידי כבוד למסורת מצד אחד, אבל ראייה מפוכחת מצד שני לגבי מה שעם כל הכבוד אין להשלים עמו.
אהבתיאהבתי
אין בספר הצדקה לרצח.
יש הגדרה סמי – אקטיבית של מושגי היחס להפסקת חיים בחברה המערבית.
ההגדרה הסמי אקטיבית מאפשרת ללומדי השכל גמישות מחשבתית סמי- אינדיקטורית עבור ביצוע הקורלציה הנדרשת בין מערכות השכל האישי לבין המרחב המלא של סביבת העבודה הנתונית ברוב מערכות היחס התרבותי במרחב הישראלי והמערבי.
לצורך כך משתמשים הכותבים במקורות הקלאסיים והסמי- קלאסיים של המחשבה היהודית לשם תיקון עולם והצלת חיי אדם של חייל צבא ההגנה לישראל שהוא היום צבא סמי- לאומי בעל נטיות מסוכנות לקיומו הארגוני כגוף בעל משמעות במרחב המזרח תיכוני.
לשם כך נועד הספר.
אין שום קשר בין הספר לגזענות. נקודה.
הכותב המתוחכם פשוט לא הבין…עם כל הכבוד לריבוי המלל …בלי להעליב…רק משפט מהלב לכל מיש מרגיש שיש פה משהו ששווה לחשוב עליו…
אהבתיאהבתי
למרות שניכר שהדברים נכתבים בדם לבך, ולמרות שהניתוח שלך את הספר ואת התגובות לו לטעמי, נדמה לי שהתחזיות שלך לעתיד נובעים גם הם בעיקר מלבך וממשאלותיו. ברמה האמפירית, נדמה לי שהטיעונים שלך שהסטגנציה ההלכתית תגרור נטישה של היהדות, כמו גם שרוב הציבור מתנגד לגישה הרואה ביהודים גזע עליון, אינם מבוססים. היהדות ההלכתית עולה כפורחת בשנים האחרונות, וגם היהדות הלא הלכתית בארץ, רובה אם לא כולה, מחזיקה בתחושת עליונות.
ברמה התיאורטית, אתה מציע כאן גרסה מרוככת של תזת החילון: שהדת אינה רציונלית והיא פרימיטיבית ואינה מתאימה יותר לרוח הזמן, ושכדי להתחרות ב'סופרמרקט של דתות' היא תצרך להתאים עצמה לרוח הזמן, דהינו, להתעדן. אלא שעלייתו השואגת של הפונדמנטליזם בשנות השמונים והתעשים הראתה לעולם שלעתים התגובה של אנשים למגוון אפשרויות היא בריחה לעולם שבו אין שום אפשרויות, ותזת החילון גוועה ומתה (ספציפית יותר, רוח הזמן בישראל אינה רציונלית, שוחרת שוויון או חפצה בשלום.)
אבל כולי תקווה שהפסימיות שלי מוגזמת והאופטימיות שלך דווקא במקומה.
אהבתיאהבתי
אדם,
יכול להיות. אני דווקא לא אופטימי. ההערה שלי על נטישת היהדות היא מצדו של הציבור הרגיל, שמעוניין לחיות בצורה נורמלית ולצרוך זבל טלוויזיוני. אבל אם אכן העתיד הוא פונדמנטליזם, כי אז אין עתיד והאזור הזה, אם לא כל כדור הארץ, יטבע בדם. אני חושב שלצד הפונדמנטליזם ישנה גם עליה ניכרת בפנייה לרוחניות אוניברסלית וליברלית.
אהבתיאהבתי
תומר –
ישר כח על עוד טור חשוב ומאיר עיניים.
(לפני שאגש לעניין, תיקון קל גם ממני: rogue state. מאידך, אהבתי מאד את התיבה "יהדת".)
בן-ציון לוריא (הבצ"ל) הגדיר היטב שתי נפשות תאומות המתרוצצות ברחם היהדות עוד מימי התהוותה: גישת זרע קודש (מין גזענות רעיונית בדלנית ומסתגרת בנוסח עזרא ונחמיה) וגישת עם עולם (הרואה ביהדות את השׂאר שבעיסה, ברוח ישעיהו ומיכה). בשטח, בימי פרוס הפרסים, קל וחומר בתקופה ההלניסטית, המאבק הוכרע לטובת עם עולם. מאז החרבן ולאורך אלפיים שנות השתלטה, מכורח הנסיבות גישת זרע קודש.
היום האתגר הגדול הוא להפוך את הקערה על פיה. דומני שהמפתח טמון בדיני גרים, וחובתנו הציבורית כלפיהן וכלפיהם. לו הייתי רב ליברלי מודאג, לכיוון זה הייתי פונה.
אהבתיאהבתי
רעיון טוב.
ותודה על התיקון.
אהבתיאהבתי
אלא שגם גישת עם עולם טוענת שיש הבדל כלשהו בין יהודי לגוי
אהבתיאהבתי
אהה, ודרך אגב,
כפי שהתברר להפתעתי מסתבר שחלק מהחסידים שהלכו לכלא בסיפור של הרבי מסולונים היו חסידים ספרדיים (ואולי גם תימנים) בעלי גון עור כהה. סתם לתשומת ליבך:
"שגון עורם מעורר אצל האדמו"ר מסלונים חוסר נוחות" (שם שם)
אהבתיאהבתי
י.ד.,
לא נתחיל שוב את הסיפור הזה. ראה מאמרי בנושא (שם, שם) וההסברים שלמרות זאת יש גזענות עצומה בקרב החברה החרדית.
אהבתיאהבתי
תודה על עוד פוסט נהדר. אתה מציל את כבודה של היהדות בבלוגוספירה.
עצוב לראות איך היהדות הישראלית שוכחת, משכיחה ומבזה את התפקיד המרכזי שיהודים שיחקו במאבק על שוויון ערך האדם, הן כהוגים (משפינוזה ומנדלסון ועד מנסחי אמנות זכויות האדם לאחר השואה) והן כקורבנות הפוטנציאליים שעליהם צריך להגן מפני דתיות רצחנית, גזענות, ולאומנות.
מילא האיבה כלפי הליבראלים מבית, אבל הבגידה בזכרם של חסידי אומות העולם (במובן הרחב של המילה) פשוט מעוררת בחילה.
אהבתיאהבתי
לא יודע, אתה מזכיר לי מאד את ליבוביץ' בדעותיך ועדיין.. כל עוד אני יהודי רק כי נולדתי לאימא הנכונה (או הלא נכונה) אז בהגדרה אני חוטא כשאני לא מקיים מצוות. כלומר רק נולדתי וכבר מישהו נועץ בי מבט עקום כי אני מדליק גפרור ביום השביעי של השבוע (בשאר הימים זה דווקא בסדר). לא הסכמתי לכלום, לא עברתי שום טקס 'הטבלה' וגם אם כן אז לא בגיל שהיתה לי אפשרות לעמוד על שלי ולהגיד 'לא' ובכל זאת אני חלק מה'יהדות' הזאת רוצה או לא רוצה.
הזכרתי את ליבוביץ' כי גם הוא התבטא נגד גזענות בצורה מבריקה אבל טען שיהודי שבועל גויה הוא מנוול וסירב להגיד מילה אחת לטובת מרדכי וענונו כי הלה התנצר.
אז אם תכריז עכשיו על סוג של דת שאפשר לפרוש ממנה מתי שרוצים זו כבר לא היהדות שאנחנו מכירים, אם לעומת זאת אתה מקבל שהדת רואה בי יהודי ולפיכך חוטא אם אני לא מקיים מצוות בלי לשאול לדעתי אז אתה די דומה לאנטישמי, גם הוא מסתכל עלי בעין עקומה רק בגלל שנולדתי מרחם כזה ולא אחר.
אהבתיאהבתי
הדברים מדאיגים, קשה למצוא אופטימיות בסיפור הזה. אני חושב שבמקביל להקצנה של הציבור הדתי, קיימת הקצנה גדולה גם בציבור החילוני לכיוון הלאומנות העיוורת. מטריד מאוד לקרוא את המאמר הקצר שכתבה יעל פז-מלמד, ובעיקר את הטוקבקים עמוסי הזעם והשנאה לאותו מאמר,
http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/153/193.html
אהבתיאהבתי
תומר, ההומניסט.
בשולי גליונך האנושי, מספר מילים על מקורות התופעה.
1] לא ציינת את הרעיון הקבלי, הרואה בנשמות ישראל "חלק ה' עמו" עד כדי "חלק אלוה ממעל" ועד כדי "קוב"ה וישראל חד הוא"…
ומאידך נשמות האומות הם מסטרא דמסאבותא המיועדים ליבלע עם המוות לנצח. (אפילו לגרים היא נידבה רק את קליפת-נוגה המתהפכת מרע לטוב..).
היות והקבלה נצחה את הראציונאליות היהודית במאות שנים האחרונות, ובכל מקום שהתגלע ספק רעיוני או מקום לחשיבה וביקורתיות, באה זו ובלשון מיסטית פנטסית ואפוקליפסית קבעה עמדות נחרצות שאינם מחויבים למציאות כלום.
לא נותר לשלומי אמוני ישראל אלא לקבל את הדברים בתמימו,. בדבר עליונות "העם הנצחי" ויעודו לטוב הנצחי, כשכל השאר יתמו מן הארץ. (בזוהר, "ספרן של רשעים" הוא ספר אומות העולם ו"ספרן של צדיקים" הוא ספר היהודים),
מה עוד שמדרשי תלמוד רואים בישראל בלבד סיבה לבריאת העולם וסיבה לכל ההתרחשויות היקומיות (עיין רש"י ריש בראשית).
השרוי בעומקה של תושבע"פ במובנה הפשוט, נתקל פעם אחר פעם ב"יחודיותו המוחלטת של עם ישראל" ואין לו כל סיבה להתנער מקביעה המייעדת לו עליונות יחודית.
2] הרמב"ם למרות הליבראליות הרעיונית בה דגל, ועל-אף שייחס לפילוסופיים יווניים ואיסלמיים רוממות ופסגת המעלה האנושית. דגל אף הוא בעליונות הדת היהודית עד שבסוף היד החזקה (סוף הל' מלכים) הוא הועיד לאומות-העולם (בנבואה) את האפשרות להצטרף ל"דת האמת", זאת בכפוף לחזרת ישראל לשבטיותם וליחוס משפחתותם. כלומר ישראל במתכונתם הם העיקר ואומה"ע הם הנטפלים.
מעניין שבאגרת לר' חסדאי הלוי הספרדי הוא משווה בין כשרי האומות שהגיעו להשתלמות רעיונית-תיאולוגית ולהגינות-מעשית לבין אדם הראשון ושם ועבר. http://bhol-forums.co.il/topic.asp?whichpage=3&topic_id=2824031&forum_id=1364
סוף (עמ' 23).
כגדול מניפי דגל "הראציונאליות הדתית-יהודית" בכל הדורות, הוא חידד הלכתית ורעיונית את יחודיותם של ישראל, ואת תוקף ישרות ואמיתות רעיונם ואורחותם, בניגוד לנחיתות הרעיונות החלופיות כולם, כמבואר ומפורט במו"נ. למעשה כל הגיג מוסרי ותיאולוגי אמיתי המתבאר במשנת האומות, הוא ייחס לישראל ברמזי אגדות חז"ל (או כאלו שהשתכחו).
וודאי הוא שהרמב"ם שימש מורה גם ברעיון "קדושת ישראל" על-פני האומות.
3] המצב הפוליטי והדתי ששרר בין ישראל לאומות באלף שנים האחרונות, מצב של ניכור ותיעוב וקוטביות מוחלטת רעיונית ומידותית. שגולתו היתה ביחס הרצחני-פטאלי (אקטיבי\פסיבי) כלל עולמי בשנות המלחמה העולמית האחרונה. רק חידד את תחושת "עם לבדד ישכון" ש"בגויים לא יתחשב…"
אהבתיאהבתי
שכחתי לציין את "הכוזרי" שאף הוא כמורה דרך פילוסופי-אמוני (אמנם לא כ"כ ראציונאלי) חידד את יחודם של ישראל.
אהבתיאהבתי
אנונימי-ליבוביץ
נכון שהעולם הנוצרי התנכר אלינו תוך רציחות אכזריות , במאות שנים האחרונות.
אבל אולי זה בגלל הניכור שאנחנו הפננו אליו כל הזמן?
אהבתיאהבתי
זה חתיכת תסביך אדיפוס.
אבל ברצינות: האינקויזיציה טבחה בנו רק כדי לקבל צומי מאבא?
אולי, אבל זה לא מסביר למה מסעי הצלב טבחו במידה לא פחותה במוסלמים (האח החורג?).
אהבתיאהבתי
למעשה, המוטיב הגזעני היהודי שאנחנו העם הנבחר הגיוני מאוד כי ברגע שמורידים אותו לדעתי לא נשאר ביהדות כמעט כלום ואיננו שונים מכל עם אחר. מה היהדות ההלכתית כן תורמת ליהודים, למה כן להיות יהודי ועוד יהודי דתי?
אהבתיאהבתי
זה לא גזעני, אלא דתי. העם נבחר לקבל את התורה ואמור לחיות לפיה – אם יעשה זאת יזכה לשכר ואם ימרוד – ייענש.
כל אחד יכול להצטרף ליהדות, אך אינו חוטא אם לא עשה כך (ואם אינו עובד אלילים).
להשוואה, מי שלא מתנצר – לפי הנצרות מן הזרם המרכזי – הוא חוטא בהגדרה, ודינו גיהנום. כך גם באסלאם.
אהבתיאהבתי
נהדר! :-)
כלומר כל אותם ילידים באמריקות, באוסטרליה, בניו-זינלנד, באפריקה, והבודהיסטים, ההינדים והטאואיסטים שבמשך מאות ואולי אף אלפי שנים אשר בהן שמעה של אמונת האמת היהודית לא הגיעה אליהם פשוט נולדו, חיו ומתו כחוטאים? לא נשמע טוב יותר מאשר האליטיזם הנוצרי והמוסלמי. ואפרופו נצרות ואיסלאם, בטוחני שגם אצלם תמצא רעיונות וכללי-התנהגות הומניים לא פחות מאשר ביהדות, אף על האליטיזם שלהם. ומהיכן ירשו אלה את האליטיזם שלהם, דרך אגב? מהיהודים כמובן.
ואם היהדות אינה גזענית לשיטתך, מדוע ילד לא יהודי שאומץ וגודל ע"י יהודים, ולחידוד הדוגמה נאמר שיהודים אלה שומרי-תורה ומצוות, לא יכול להיחשב אוטומטית כיהודי ועליו להתגייר? אומר לך למה: משום שהוא נולד לזרע נוכרי שאינו יהודי. לעומת זאת אני נחשב כיהודי רק משום שנולדתי לאם יהודיה, וזאת למרות שאינני שומר תורה ומצוות.
כן, היהדות מאפשרת ללא-יהודים להפוך ליהודים, אולם עדיין בבסיסה היא גזענית.
אהבתיאהבתי
יחודו של האל משמעו גם יחוד ההתגלות של האל במרחב ובזמן. האל התגלה במקום אחד בזמן אחד לעם אחד קונקרטי. ההתגלות היא היסטורית. העובדה שהיה עם אחד שרק עכשיו שומע עליה לא מפריעה לנו כל עוד ברצף ההיסטורי תהליך ההתגלות מתפשט ומתקן את העולם למלכות שדי. התורה לא באה לכבוד האדם אלא לכבוד האל: "וכל בני בשר יכירו בשמך ולכבוד שמך יקר יתנו. ותמלוך עליהם מהרה, כי המלכות שלך היא ולעולמי עד תמלוך בכבוד" (תפלת עלינו לשבח).
והעובדה שהם עובדי עבודה זרה איננה בעיה של התורה אלא שלהם. הם יכלו לבחור בטיהור עצמי מעבודת אלילים ובשמירה על שבע מצוות בני נוח (עד כמה שהיה ספק בידם), ובחרו לעומת זאת בעבודת אלילים ובשחיתות מוסרית. היו בוחרים בשמירה על שבע מצוות בני נוח היו זוכים בשכר. לא בחרו, זכו בעונש (ודרך אגב נראה לי שלא מעט טאואיסטים שומרים כך או אחרת את שבע מצוות בני נוח).
(אינני נכנס לסוגיה של האם הם צריכים לשמור שבע מצוות בני נוח כי כך צווה משה או שאפילו משכלם זה מספיק כדי לזכות לשכר. נראה לי, שגם לשיטה שאין עולם הבא לחכמים השומרים על שבע מצוות בני נוח משכלם, עדין עולם הזה יש להם, שהרי הם שמרו על שבע מצוות בני נוח.)
אהבתיאהבתי
ל י.ד.
ושוב, מה עם אותם אלה שמעולם לא שמעו על האמונה היהודית או על הנצרות והאיסלאם? לשיטתך, לא רק שהם חוטאים, אלא גם אין, ולא תהיה להם תקנה.
מלבד תפישת היהדות, ובהמשך לה (כל אחת לפי הבנותיה)הנצרות והאיסלאם, אין באמת עבודת אלילים. ההינדי, הבודהיסט, היליד האינדיאני, בני השבטים האפריקנים וכד' בטוחים מעל כל צל של ספק, כפי שאתה בטוח מעל כל צל של ספק, שאמונותיהם ודתם אמת היא.
מלבד זאת, דתות אחרות מעידות אחרת ממך. בהודו למשל, האל לא מפסיק להתגלות משחר ההיסטוריה האנושית ועד היום, בשמות שונים ובצורות שונות לאנשים שונים, או כך לפחות על פי דתם ואמונותיהם. מנין לי שהאמת בצד שלך?
אהבתיאהבתי
באיזה מובן הם לא שמעו? אם כולם צאצאים של אדם הראשון ושל נוח הרי שכולם שמעו על עבודת ה' ושבע מצוות בני נוח ולכן אם הם בחרו בעבודה זרה הרי שזו אחריות שלהם. לעומת זאת, אם כפי שאומר רבי גדליה נדל, אדם הראשון ונוח שייכים במיוחד לאזור המזרח התיכון, אזיי אין הקב"ה בא בטרוניה לבריותיו. וכך מי שזוכה להבין בשכלו את שבע מצוות בני נוח זוכה לעולם הבא לפי גרסה אחת ברמב"ם, ולפי גרסה אחרת רק בעולם הזה (שהרי בסופו של דבר הוא קיים את המצוות ולא חי בטומאת העבודה זרה ושאר עברות של שבע מצוות בני נוח).
לאנשים יש הרבה דמיונות. בעבר אפילו האמינו שהשמש סובבת סביב כדור הארץ, היית מאמין? (ודרך אגב אותה טענה ניתן להפנות גם נגד היהדות, אבל כרגע אנחנו מדברים מעמדה שהתורה אמת וכל השאר עבודה זרה).
ולכן, כפי שכתב מרן החזון איש, בדורנו שקיימות ספקות רבים לאנשים, ואין התגלות מופתית בארץ של השכינה, קיים תמיד היסוד של הספק במחשבה האנושית, ואי אפשר כבר להוריד ולא להעלות את האפיקורסים. ולכן אם יש לך ספקות הרי זה מובן.
בע"ה שיתקיים בכך "ומבשרי אחזה אלוה" (איוב יט כו),ותזכה לעלות במעלות התורה והיראה.
אהבתיאהבתי
דודי
אתה צודק שהיהדות לא דוחה מי שרוצה להצטרף אליה על רקע גזעי. אבל עצם זה שהמצטרף אליה (או הנולד בה) משתייך אליה מעבר להשתייכות הדתית, כי הוא וזרעו כבר לא יכולים לחזור לקדמות דתם, מראה שהיא מסגלת לעצמה ייחודיות עליונה על כלל האנושות. המבוססת על קהילתיות מגובשת לעצמה שאיננה מתערבת בשאר האנושות.
חוץ מזה, היהדות בפירוש טוענת שהיא העם הנבחר, ישנם הרבה מדרשים (המשקפים את הדעה הרווחת אצל חכמים) שהקב"ה סובב על כל העמים ורק ישראל הם שבחרו בתורתו, בעוד שאר העמים בחרו ברציחות וניאופים.
ועוד, שהרעיון של היהדות הוא שבגלל שלושת האבות רק צאצאיהם יזכו עד סוף הדורות לכל הבטחות האבות, בשונה משאר האנושות שלא מגיע לה כמו לישראל. כאן כבר יש מוטיב די גזעי.
לא הבנתי מה הבאת מהנצרות והאיסלם, האם בגלל שהם גזעניים גם אנחנו צריכים להיות כאלו?
אהבתיאהבתי
האם יש דת, שאינה סבורה שמאמיניה אינם טובים במובן מסוים, רצויים אצל אלוהים במובן מסוים, יותר מאשר מאמיני דתות אחרות?
אם להיות קונקרטיים – איך רואה הנצרות את הלא-נוצרים? איך רואה האסלאם את הלא-מוסלמים?
הפילוסוף הרוסי הלא-יהודי בן המאה ה-19, ולדימיר סולוביוב, ב"משמעות האהבה", התייחס להאשמות הפופולריות נגד היהדות כדת מתנשאת ושונאת זרים. הוא טען (והראה) שאמירות שונאות זרים ומתנשאות יש בשפע בכתבי הדת הפרבוסלבים (חלקן מופנות קונקרטית נגד יהודים ונגד קתולים); ושבהלכה יש שפע של אמירות וחוקים הומניסטיים לעילא ולעילא. לדעתי הטענות האלה די בתוקף.
אותם חלקים מכתבי הקודש שאינם עולים בקנה אחד עם ערכינו אינם יכולים לעוף, טכנית, לפח האשפה. אם זה בתלמוד, זה יישאר בתלמוד. אבל הם בהחלט יכולים לאבד מתוקפם, כפי שלמשל הציווי הפשוט והברור "עין תחת עין" איבד מתוקפו כאשר פורש (בניגוד ברור לפשט) כמצווה על פיצוי כספי ולא על ניקור עינו של מי שהוציא את עין חברו.
אהבתיאהבתי
דודי,
השאלה כאן היא אותו "מובן מסויים" שבדבריך. הוא יכול ןלהיות גזעני, והוא יכול להיות טכני לגמרי. בודהיסטים חושבים שהדרך שלהם הכי טובה או נכונה, אבל הם לא חושבים שהם הכי טובים או נכונים. ועוד: בנצרות הממוסדת בימים אלה מתקיים פולמוס לגבי גורלם של לא-נוצרים, כלומר האם הם באופן אוטומטי יורדים לגיהנום במותם. אנשי דת נוצריים רבים חושבים שראוי למחוק את פיסת הדוגמה הזאת. וכתבתי "הממוסדת", כי בציבור הנוצרי כבר מזמן מובן מאליו שלא-נוצרים הגונים לא נשרפים בגופרית כשהם מתים.
אהבתיאהבתי
ד
ואם כל דת סבורה שהיא הישרה והאמיתית, מה זה ענינינו?
אנחנו נמצאים בתחרות העמים על אהבת אלוהים? או על גביע-הדתות?
השאלה כאן, האם בחשיבה והתפיסה העכשוית של התיאולוגיה וההתנהגות מוסרית (למאמינים בערכים, כמובן). יש מקום להפלות אדם ישר דרך ונקי כפים ובר לבב אם הוא בורמזי או אפריקני רק בגלל מוצאו שאיננו יהודי.
ובמילים אחרות האם למנחם בגין ישנה עדיפות כל שהיא על נלסון מנדלה אך ורק בגלל מוצאם האתני.
בקשר לכתבי הקודש (שבכתב או בע"פ) שאינם עולים בקנה אחד עם השכל הישר, מה לנו עם הם יעופו או ישארו. ערכם זהה.
אהבתיאהבתי
חדש כאן.מעניין ואתעמק בתכניו.כבר יכול וצריך להגיב על טעות יסוד במילים ובהגדרות שמעידה על כשל תפיסתי של המחבר כמו של רוב רובו של הציבור: יהדות מגדירה עם, תרבות וגם דת נכללת בה. כשתומר רושם "יהדות" ומתכוון לדת ואז מצהיר "אין כמו היהדת הגזענית הזאת לעורר אצלי תיעוב עמוק כלפי היהדות. כמה אני רוצה להיות לא-יהודי כשאני נחשף לטינופת האתנוצנטרית, היהירה הזאת." הוא טועה. ומטעה. אם היה מחליף את המילה יהדות במילה דת ולחילופין הדת האורתודוכסית הכל היה בא על מקומו בשלום והוא לא היה צריך להפוך ללא-יהודי או לסלוד מזהותו היהודית.ודאי שראוי ויש מה להתבייש בזהות הדתית בכלל והאורתודוכסית בפרט. היום אנו יודעים כמה הדת מטומטמת ומטמטמת את מאמיניה. האמונה הנובעת מתהומות הנפש ופועלת בתחום הרגש מופרדת בתהום מהתבונה והשכל. כל נסיון לדון עם מאמינים על נשואי אמונתם נדון, לרוב, לכישלון שכן הנסיון לשוחח במילים שהן תוצר תבוני, ולנסות לדון תוך שימוש בשכל ובתבונה בדבר שמנוגד לו (אמונה ודת) נדון לכישלון.
מקווה שהתיקון וההבדל וההפרדה בין יהדות לדת (בדגש על אורתודוכסית) יאומץ ויחסוך דיונים, שנאה עצמית, בלבול והתמודדות מיותרת.
מעתה אמור: אני פטריוט יהודי חופשי גאה. חופשי=לא דתי ולא משועבד לאל, להלכה ולרבנים, אלא אדם חופשי באמת מאמונות שווא והזיות הדת.
אהבתיאהבתי
לגבי ההתגלות לעם היהודי – יש לזה תקנה פשוטה: "והאיש משה ענו מכל אדם", שגם משה היתה לו התגלות ובכל זאת לא עלה לו השתן לראש יותר מדי, וידע שהנבחר – תפקידו לשרת.
אהבתיאהבתי
הערה אחת שעלתה על דעתי בכל הנוגע למגלומאניה היהודית. אני תוהה כמה מזה קשור לידיעת קרוא וכתוב. אם הולכים רוורס בערך מאתיים שנה, כלומר לפני הופעת הדפוס והמהפכה התעשייתית מרבית אוכלוסיית העולם היתה נבערת מלבד אחוז מזערי באוכלוסיה. בקרב היהודים המצב הרי היה אחר, לא? לטעמי יש להבדל שכזה כוח עצום על תפיסת העצמי, של פרט כמו של קבוצה.
אהבתיאהבתי
על זה אמר אחד העם:
" אין ספק, כי לוּ היה 'עין תחת עין' כתוב לא בתורת משה, כּי אם בתלמוד בבלי, וביאור המשפט הזה היה נמסר איפוא לא לחכמינו הקדמונים, כי אם למפרשי־התלמוד, – אז היו הם מקבּלים עליהם את הדין כפשוטו, והרבנים והעם היו משַׁתּקים ביד חזקה את הרגש המוסרי שבלבם, לבל ישמיע קולו נגד הלכה מפורשת, והיו חושבים להם זאת לצדקה."
והתלונן ש:
אבל 'עם הספר' הוא עבד הספר, עם שפרחה נשמתו מתוך לבו ונכנסה כולה לתוך דברים שבכתב. לוֹ תעודת הספר היא לא להעשיר את הלב בכוחות חדשים, כי אם, אדרבא, להחלישו ולהשפילו עד שלא יעז עוד לפעול ולהתפעל 'בכוח עצמו ולפי צרכיו', אלא הכּל רק באמצעות הכתב. כל חזיון טבעי או מוסרי המסוגל לעורר איזו תנועה בלב מוכרח להביא אתו הסכמה שבכתב על שהרשות נתונה לו לעשׂות זאת, וגם אז אין ההתעוררות עוד פשוטה וטבעית, כי אם לפי תכנית מיוחדת, מלאכותית, הקבועה ומוגבלת מראש. על כן יעמדו על עמדם גם שניהם, העם וספרו, וצורתם לא תשתנה הרבה במשך הדורות, באשר לשניהם יחסרו הכוחות המניעים לזה : להעם – יחס ישר, בלי אמצעי, בין הלב ובין כל אשר מחוצה לו, ולהספר – התקוממות־הלב (היוצא מן היחס ההוא) נגד אותם הדברים שאינם לפי צרכיו.
http://benyehuda.org/ginzberg/Gnz006.html
מצד שני הוא התנגד לתיקון מלאכותי בדת, בסגנון הרפורמים , שהוא ראה בו פרדוקס.
אינני מאמין כלל לא בתועלתו ולא באפשרותו של תקוּן הדת בדרך מלאכותית. כל האומר לתקן את הדת הרי הוא בעיני כאִלו אומר לקרר את האש, כלומר שני הפכים בנושׂא אחד. הדת היא דת כל זמן שבעליה מאמינים במקורה האלהי, בעוד שרעיון התּקוּן יוכל לעלות על הלב רק אחר שאבדה אמונה זו, והשׂכל האנושי לא יירא עוד מגשת אל הקודש ומלראות בו מגרעות הדורשות תקון בידי אדם…וזו היא שגיאתם של המתקנים העברים בארצות המערב, שהם חושבים באמת לתקן, כלומר, להניח בקדוּשתה את הדת בכללה עם ספרותה הקדמונית ולבטל עם זה מדעתם מצוות ידועות, מפני שאינן מתאימות לצרכי הזמן. ובזה הם סותרים עצמם באופן זר ומתמיה, ואין להתפלא אם תקוניהם מביאים לידי בטול הדת בכלל, אחר שבאמת מושׂג התקוּן כולל כבר בתוכו מושׂג הכפירה, והבא לתקן אין לו מה לתקן עוד.
http://benyehuda.org/ginzburg/Gnz007.html
הוא האמין שעם הקמת המרכז הרוחני בארץ ישראל יחול תהליך איטי של התפתחות הדת. שבו רבנים, באופן בלתי מודע, יפרשו את הכתובים מחוץ לפשטם. לדעתי תהליך כזה אכן מתחיל להתרקם, אך מטבעו זהו תהליך איטי שיבוא לידי ביטוי מלא רק אצל תלמידי תלמידיו של הרב שרלו. סבלנות.
אהבתיאהבתי
גלבוע,
תודה על הציטוטים הנהדרים של אחד העם. אני חושב, כמוך, שתהליך של התפתחות קיים היום, כפי שהיה קיים מאש ומעולם ביהדות. הרי היהדות איננה צדוקות, שומרונות או קראות, ובגלל זה גם כיום חיה ולא גוססת כמוהן. זה לא נכון שאי אפשר "לתקן את הדת" מבלי לאבד את האמונה. בכלל לא. יש תפיסות שונות של התגלות אלוהית, ביניהן כאלה שמאפשרות ואף מחייבות שינויים אנושיים בפרשנות התורה.
אהבתיאהבתי
כמה שאני מבין המוסר ההטרונומי מונח בבסיס המושגים "מצווה" "אשר קידשנו במצוותיו וציוונו" , "קבלת עול מלכות שמים/עול תורה ומצוות" ובכלל בבסיס דמות האל המקראי, ובבסיס ההלכה . מי שדוגל במוסר הטרונומי, שמתגלה לאדם ואיננו נוצר על ידיו, לא יוכל לשנות את ציווי התורה או את פירושם באופן מודע. הוא לעולם לא ישים את תובנותיו בדרגה שווה לצו ההתגלות המסורתית.
אמנם ניתן להחזיק בעמדה של מוסר אוטונומי ולראות בהתגלות האלוהית המלצה בלתי מחייבת, או דברים שנאמרו לשעתם, אך מעמדה כזו אין טעם לבקר רבנים שכן מחזיקים בגישה של מוסר הטרונומי על "חוסר האומץ שלהם".
אני אתן לאחד העם להסביר את עמדתם:
במאמרי אמרתי שסבּת השנוי היא מה 'שהלב בדרך התפתחותו הגיע להכרה ברורה, כי עין תחת עין היא אכזריוּת בלתי נאותה לאומה בת תרבות', ומזה הבנת, כמדומה לי, שאני מיחס בזה לחכמינו הקדמונים
תקון הדת בכוָנה, כאלו בזמן מן הזמנים נכנסו סנהדרין לישיבה והחליטו לבטל דין תורה ולתת לו פנים חדשות, מפני שמצאו בו מגרעת על פי תורת־הלב. אבל באמת אין הדבר כן. … פה לא תקון מלאכותי יש לפנינו, כי אם פרי ההתפתחות הטבעית. בשום זמן לא חשבו חכמינו, שבקביעת הלכה זו הם משנים במצות התורה אפילו קוצו של יו"ד, אלא שבאמת ובתמים האמינו, שכך היא כוָנת הכתוב, ומוכרחים היו להאמין כן, מפני שהכרת־הלב אשר שלטה בזמנם לא יכלה עוד בשום אופן לתת מקום למחשבת פּגוּל, שהתורה האלהית שואפת נקם ודם במדה כזו…
וגם אני יודע, כי המאמינים השלמים האמינו ויאמינו תמיד, שאינם זזים 'אפילו זיז כל שהוא'; אבל אמונתם זאת לא תצילם מלזוז ממקומם שלא בידיעתם, ביחד עם החיים ההולכים ומתפתחים, …
. די לה להכרת־הלב הכללית שתתפתח במסתרים, … וממילא ישתנה לפיה, לאט לאט ובאופן בלתי מורגש, כל מה שאינו מתאים לה, מבלי שיקטן עם זה האבטוריטט של 'הכתב' אף כמלוא השׂערה; אדרבא, כל מה שתגדל האמונה בקדושת 'התורה הכתובה והמסורה', כן תתחזק בהכרח ההתקוממות הפנימית נגד המחשבה הזרה, שהתורה האלהית תוכל להגיד ההפך מן האמת המוסרית המורגשת ללב באופן ברור ומוחלט, וכן יגדל איפוא כוח אותו 'סלקא דעתך' לתת לדברי התורה כוָנה המתאימה להכרת הלב, אם גם מתנגדת הרבה לפשוטם של דברים, כמו שכבר מצינו חזיון כזה, ביחס אל האמת ההגיונית, אצל פלוסופי־הדת, ופילון והרמב"ם בראשם…
אהבתיאהבתי
גלבוע, אני מצטער, אבל אני מרגיש שאתה (ואחד העם) מתייחסים אל חז"ל בצורה תמימה. אני מפקפק מאוד באפשרות לקחת פסוק כמו "עין תחת עין" ולפרש אותו בצורה שמוציאה אותו לחלוטין מפשוטו, וכל זאת לא במודע, אלא תוך מחשבה שזו כוונתו המקורית של המקרא. באמת! לא יודע, זה לדעתי הופך את חכמינו ללא-מאוד-מתוחכמים, בלשון המעטה. זה אמנם עקרונית אפשרי, אבל אני חושב שהם ידעו יפה מאוד מה הם עושים.
אהבתיאהבתי
אינני בטוח אם אני מסכים לטענת אחד העם לגבי עין תחת עין. חז"ל אכן יצרו את התורה שבעל פה ונהנו מחופש הדרשנות הפרשנות והעיצוב, כנראה שגם במודע. לעומת זאת ברור לי שכיום רב אורתודוקסי שמשתמש בטכניקות של הוצאת פסוק מפשוטו לא בא לשנות את ההלכה במודע. לדוגמה: בדיוק השבת יצא לי לראות באינטרנט קטע משיעור של רב מוכר (אם אתה רוצה אני יכול לחפש את הקישור) שבמהלכו הוא התווכח עם תלמידיו והתעקש לשכנע אותם שמאמר חז"ל "נשים דעתן קלה" אין פירושו זלזול באישה אלא שנשים יכולות לעשות הרבה דברים בבת אחת (דעתן קלה ולכן יכולה לעבור מעניין לעניין) … והבנאדם באמת מאמין שזה מה שחז"ל התכוונו להגיד… הוא אפילו לא יכול להעלות בדעתו שחזלי"נו היו שובנסטים במקצת ולכן מוציא את המאמר מפשטו ומהקשרו. ברור לי שאין פה רפורמה מודעת אלא דוגמה מובהקת למה שאחד העם זיהה.
אגב אני חושב שהטענה שיום אחד נפשם של הסנהדרין הזדעזעה מקטיעת ידו של הנתבע ובהנהגת רבנים נועזים הם החליטו לבצע רפורמה חקיקתית שמעתה 'עין תחת עין' יהיה ממון, היא תמימה לא פחות מהגישה ההפוכה. וההסבר של אחד העם הוא מאד לא פשטני הוא מדבר על התפתחות היסטורית הדרגתית שבמהלכה השתנה הדין מנקמה גופנית לפיצוי כספי ולאחר השלמת השינוי המעשי חכמים גם שינו, ללא כוונת רפורמה, את פירוש הפסוק (לא להפך) שכבר לא התאים להתפתחות המוסרית. הבעיה היא שאני קטעתי אותו באמצע כי לא רציתי להכנס לגופו של עניין, ואכן בציטוט חלקי דעתו נשמעת תמימה. אז כדי לא לעשות לו עוול אני אביא את דבריו במלואם.
ומזה הבנת, כמדומה לי,… שואפת נקם ודם במדה כזו. (הפסקה הזו מצוטטת בתגובה הקודמת שלי)
התפתחות ההכרה הזאת הלכה לאט לאט, ביחד עם התפתחות החיים בכלל. מתחלה היה החוק הישן בתקפו, אלא שלעתים נמצאו אנשים בני תרבות, שרגש הנקמה לא היה חזק בלבם כל כך, והם נרצו לתחנוני מי שחבל בהם, לקחת כופר תחת מומם. ועל ידי זה הוכרחו השופטים להתבונן בדבר, אם יש רשות על פי התורה לעשׂות כן, ומצאו מקרא מפורש: 'לא תקחו כופר לנפש רוצח', שמזה דנו בצדק: 'לנפש רוצח אי אתה לוקח כופר, אבל אתה לוקח כופר לראשי אברים' (ב"ק פ"ג:). וכה הומתק הדין, והיתה רשות בידי הנחבּל לדרוֹש אבר או לקחת כופר, הכל לפי רגשות לבו: 'אי בעי עינו ניתיב ואי בעי דמי עינו ניתיב' (שם). כך היה הדין גם אצל הרומאים וכך מציע יוסף הכהן דין תורתנו: 'העושׂה מום בחברו כאשר עשׂה כן יעשׂה לו ואת האבר אשר השחית ישחיתו גם בו, אלא אם כן נרצה הנחבּל לקחת כופר תחתיו. כי התורה מסרה לו, לנחבּל, לשפוֹט בעצמו על ערך המום, והתירה לו להעריכו בממון, אם לא יחפוץ בעונש יותר אכזרי' (קדמוניות ד', ח', ל"ה). אנו רואים איפוא מזה, כי עוד בימי החורבן היו מפרשים את הכתוב כפשוטו, אבל רק בתור רשות [6]. ואולם אין ספק, כי במעשה כבר לפני זה גבר הכופר על העונש הגופני, בהיותו יותר מתאים למצב התרבות בימי הבית השני, ואם היה לפעמים אדם שרצה דוקא לקיים בחוֹבלו עין תחת עין, היו השופטים והעם חושבים אותו לאכזר והיו משתדלים להשיבו ממחשבתו. וככה עברו דורות שלמים והחוק הישן לא נראה עוד בפועל, ומה שהעין אינה רואה הלב אינו חומד, באופן שסוף סוף נשתנו רגשות הלב בזה כל כך, עד שנחשב בעיני טובי העם כדבר בלתי אפשר, שתתן התורה רשות לאדם למלאות תאוה אכזרית כזו, ואז הוכרח הכתוב לצאת מידי פשוטו, למרות דבריו הברורים, לא מחסרון אמונה, כי אם, אדרבא, מחוזק אמונה בקדושת התורה ואלהותה.
משלים מעין זה הייתי יכול להוסיף עוד, אך, כאמור, יצר לי להכאיב לבך בדברים שאינם לפי רוחך. רק על דבר אחד באותו ענין עצמו ארשה לי להעירך עוד, למען הראות, עד היכן מגיע כוחה של ההכרה המוסרית להוציא דברים ברורים מפשוטם באופן שלא יאומן. הנה ר' אליעזר, מסבּה בלתי ידועה לנו, לא הרגיש בנפשו את ההתקוממות המוסרית נגד דין זה, ועל כן לא רצה לעזוב משמעות הכתוב, והנה הוא אומר מפורש: 'עין תחת עין ממש' (ב"ק פ"ד.). וכי אפשר לאדם לדבר בלשון יותר ברורה? ובכל זאת לא הועיל כלום: 'ממש סלקא דעתך?' – מתפלא התלמוד, ובשביל זה הוא מוציא דברי ר"א מפשוטם ומפרשם בדרך דחוקה ורחוקה, באופן שגם 'עין ממש' אינו אלא ממון [7].
אהבתיאהבתי
גלבוע,
ראשית, רב שחושב ש"נשים דעתם קלה", זו מחמאה לנשים מאת חז"ל, הוא אכן רק לא מתוחכם במיוחד. לדעתי חז"ל היו מאוד מתוחכמים (לפחות רבים מהם), ובכ"א לא פחות ממני וממך, שמבינים מה היה שם. הם ידעו מה שהם עושים. לגבי ההערה לר' אליעזר, הרי זו אירוניה. אם סוקרטס היה יכול להיות אירוני גם חכמים היו יכולים.
שנית, רק כדי להבהיר: אני לא חושב לרגע שחז"ל לא חשבו שהם עושים כרצון ה'. ודאי שכן, אלא שהם חשבו שהוצאת פסוקים מפשוטם, אותה הם עשו במודע, היא רצון ה'. "לא בשמיים היא" וכו'. הם לא חשוב שזו כוונת הפסוק המקורית, אבל כן חשבו שהוצאת הפסוק מפשוטו היא כוונת האל בתקופתם.
אהבתיאהבתי
א. אף אחד כאן לא מופתע, שמבית מדרשו של הרב גינצבורג יצא ספר גזעני כזה. כולם גם יודעים שיש הלכות כאלה אצל ענקי מורשת כמו הרמב"ם. השאלה היא כמה מדפים תופסת הגישה בסופרמרקט הרעיונות (אם לשאול ממה שנאמר פעם על המערך) של היהדות היום.
ב. אני מניח שהדים מרוככים של הגישה קיימים בקרב מרבית היהדות האורתודוקסית בישראל. אני מנחש שהמצב המדיני המאיים באופן בלתי נסבל, מרחיב את התפוצה לעוד כמה מדפים "מסורתיים" ואחרים. גם אם יהיה אומץ רבני למשל לכתוב ספר הפוך, אני תוהה כמה נפח יתפוש.
ג. בפזורת ארצות הברית המצב שונה. שני בתי-הכנסת הלא אורתודוקסיים בעיירה שלנו (נבעך, לא ביקרתי ברצינות – יש עדיין רתיעה) נראים פעילים יותר מבית הכנסת האורתודוקסי היחיד (חב"ד). בת מצווה טיפוסית תיקח על עצמה משימת תיקון-עולם כמו גיוס כסף לצער בעלי חיים. גם משיחות עם "אורתודוקסים מודרניים" גיליתי גישות הומניסטיות אוניברסאליות שהפתיעו אותי.
אהבתיאהבתי
פוסט מצוין, שיתפתי.
(ועוד ניטפוק קטן, לגבי הערה ****: למיטב הבנתי, פירוש הביטוי "החלום ושברו" הוא "החלום ופירושו/ פתרונו" ולא "החלום וקריסתו", כמו השימוש הפופולרי וכפי שנדמה לי שהתכוונת לכתוב כאן).
אהבתיאהבתי
באמת? "שבר" הוא פירוש? איפה למדת את זה?
אהבתיאהבתי
"וַיַּרְא יַעֲקֹב, כִּי יֶשׁ-שֶׁבֶר בְּמִצְרָיִם; וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב לְבָנָיו, לָמָּה תִּתְרָאוּ. ב וַיֹּאמֶר–הִנֵּה שָׁמַעְתִּי, כִּי יֶשׁ-שֶׁבֶר בְּמִצְרָיִם; רְדוּ-שָׁמָּה וְשִׁבְרוּ-לָנוּ מִשָּׁם, וְנִחְיֶה וְלֹא נָמוּת. " (בראשית מב א-ב)
וכן:
"וְאַתֶּם לְכוּ הָבִיאוּ, שֶׁבֶר רַעֲבוֹן בָּתֵּיכֶם" (שמות מב יט)
ברור מהקשר הפסוק ששבר זה אוכל או פתרון. שבר מלשון שבירה נמצא בפסוקים אחרים כמו "וְאֶת-כָּל-עֵץ הַשָּׂדֶה שִׁבֵּר." (שמות ט כה)
אבל בפסוק הבא ברור ששבר זה קניין:
"אֹכֶל תִּשְׁבְּרוּ מֵאִתָּם בַּכֶּסֶף" (דברים ב ו)
אהבתיאהבתי
לא זוכר איפה למדתי, אבל בחיפוש מהיר:
http://www.safa-ivrit.org/milon/%D7%94%D7%97%D7%9C%D7%95%D7%9D+%D7%95%D7%A9%D7%91%D7%A8%D7%95
באותו אתר, סעיף (2)
http://www.safa-ivrit.org/milon/%D7%A9%D7%91%D7%A8
בפורום השפה העברית
http://www.tapuz.co.il/Forums2008/ViewMsg.aspx?ForumId=1072&MessageId=38589485&r=1
…ומשם הגעתי לפסוק הזה, שופטים פרק ז':
"וַיְהִי כִשְׁמֹעַ גִּדְעוֹן אֶת-מִסְפַּר הַחֲלוֹם, וְאֶת-שִׁבְרוֹ–וַיִּשְׁתָּחוּ; וַיָּשָׁב, אֶל-מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל, וַיֹּאמֶר קוּמוּ, כִּי-נָתַן יְהוָה בְּיֶדְכֶם אֶת-מַחֲנֵה מִדְיָן"
ותודה על השאלה, כי בזכותה למדתי שאחת הסיבות המוצעות למובן הזה היא שהמקור הוא בכלל שׂבר (ב-שי"ן שמאלית, שהגייתה S), שיבוש (או מקור) של "סבר".
אהבתיאהבתי
תודה!
אהבתיאהבתי
בשמחה.
(ותיקון טעות שלי לצורך הפרוטוקול וגוגל: גם "שבר" כצורת משנה של "סבר" נכתב בשין ימנית, לפחות על פי הפורום לשפה העברית אליו קישרתי לעיל)
אהבתיאהבתי
תומר, פוסט נוקב מהרגיל – ולמרות שאני מסכים עם רוח דבריך, איני בטוח שהפעם זה לטובה.
הרי כמו שנאמר כאן בתגובות, ההבחנה בין יהודי ושאינו יהודי היא אחת מהיסודות העמוקים ביותר בתרבותנו/דתנו. שינוי אבולוציוני כמו שאתה מפלל אליו, על מנת שיתרחש, חייב להיות פרשני ולא מבטל (כפי שאתה עצמך אומר). לכן אפשר לשמור – במידה מסוימת מאוד – על ההבחנה הנ"ל, ורק לשנות את מהותה (וגם זה נאמר כאן לפני):
הרי כבר הרמב"ם סבר כי יהודי הוא מי שמקיים את המצוות ולאו דווקא מי שנולד לאם יהודיה. באותו אופן, ניתן לראות את היהדות כדרך רוחנית אשר בהחלט מבחינה בין מי שפוסע בה (ולאו דווקא המצוות האורתודוכסיות הן אלו שיקבעו זאת), או מדבר את שפתה במובן ויטגנשטיאני, ומי שלא.
(כמובן – ופה אני מסכים איתך ללא סייג – שיש לבטל את ההירכיה המוחלטת השוללת את כל הדרכים הרוחניות האחרות)
בעקבות כל הנ"ל לא ברורה לי לחלוטין הביקורת שלך לגבי הרב לאו: "רב לאו מציע הצעה שהיא לא רק חסרת סיכוי, לא רק נאיבית, אלא לדעתי תמוהה לחלוטין, דהיינו להחזיר לתוך תיבת הפנדורה הקבלית את החלוקות הגזעניות בין ישראל לעמים, וללמד את אהבת האדם כאדם".
הרי הרב לאו אומר בדיוק את מה שאתה אומר (!), רק עושה זאת בשפה פרשנית אבולוציונית, מתוך רגישות לציבור שממנו הוא בא ואותו הוא מנסה לשנות.
במילים אחרות, הוא מנסה להיות חכם, ולא רק צודק.
אני מרגיש שאולי בפוסט הזה קצת נטית לצד הלא נכון של המשוואה לעיל…
אהבתיאהבתי
פו,
הבעיה שלי עם מה שהרב לאו מציע היא שהוא לא תוקף את שורש העניין. צריך לומר בפה מלא שאין כל הבדל מהותי בין יהודי לשאינו. לומר שרק מקובלים יעסקו בעניין ואנשים פשוטים יתעלמו מהעניין פשוט עוקף את הבעיה. אז זה לא צודק. והאם זה חכם? מכיוון שלדעתי זו הצעה שהיא לחלוטין לא ריאלית (אני פשוט לא מצליח להבין איך אנשים פשוט אמורים להתעלם מהקבלה, כשהיא נמצאת בכל מקום), זה לדעתי גם לא ממש חכם.
אהבתיאהבתי
השאלה היא (כרגיל) למה אתה מתכוון כשאתה אומר יהודי.
כמובן שאם הכוונה היא להיבט הביולוגי גרידא, אזי זה נכון. אבל כמו שגם אתה עצמך טוען, היהדות היא גם דרך; וההפרדה בין הדרך לעם, בין המצוות לגנטיקה, בין הרוח לחומר – היא לא לגמרי מוחלטת.
כפי שכתב י.ד, זה "לא שאי אפשר להצטרף לקבוצה החומרית הזו אבל הקבוצה הזו ככקבוצה היא הבסיס להופעת ההתגלות בעולם הזה. ולדעתי את זה צריך לכבד."
העולם היהודי הוא ש-י-ל-ו-ב של התרבות הייחודית והאנשים הייחודיים. זה קצת כמו משפחה: יש לה את השפה והמנהגים הקטנים שלה. המשפחה תגלה סנטימנטים גם לחתן שמגיע ולומד את הבדיחות הפנימיות, אבל גם לבן אובד שהיה בגלות ולא מכיר את המנהגים כלל…
אין ספק שהתרבות היהודית – בגלל סיבות רבות – האדירה הרבה מעבר לסביר (בלשון המעטה) את היסוד הביולוגי. בדיוק בגלל זה קולות כמו של הרב לאו, אשר בסאב-טקסט מכיר בכך, הם חשובים מעין כמוהם. נכון שהוא לא אומר בפה מלא את מה שלך (ולי) אין בעיה לומר. אך נראה לי שצריך לחזקו על הקריאה הדי נדירה לצערי במחוזות של הציבור הדתי-לאומי, בנוגע לחיזוק ההומניזם האוניברסלי (ואין מה להיטפל למשפט כמו "להשאיר לבעלי הסוד". לי זה נשמע פשוט כמו דרך מנומסת לומר: "עזבו אתכם, באמא'שכם…").
בדיוק באותו אופן, אגב, יש לשבח את הרב שרלו על תמיכתו בציבור ההומו-לסבי ולא לנזוף בו על כך שהוא לא מאשר עקרונית קיום של מסגרת זוגיות רשמית שכזו.
צעד אחר צעד, ובבניין ציון ננוחם…. :-)
אהבתיאהבתי
פו,
אתה צודק שצריך לברך על מה שיש, גם אם הוא לא מושלם. לפעמים אני עושה זאת. משום הזעזוע שלי מהדרך אליה מתקרבים רבנים רבים כיום, הפעם כתבתי מה ראוי, ולא בירכתי על הטוב שבמצוי.
אהבתיאהבתי
המשותף לכותב ולכמעט כל המגיבים פה הוא חפזון, לטעמי, בהסקת מסקנות היסטוריות.
אכן, המוסר המשתקף במקרא ובחז"ל מתאים יותר לעת העתיקה (ניתן גם להבחין בין המוסר במקרא ובחז"ל, אבל זה לא משנה כרגע), ולא לתחילת המאה ה-21 על שלל המהפכות שארעו במאתיים השנה שלפני כן.
אבל כאן השאלה: האם באמת ארעו מהפכות? אולי יש סתם אופנות מתחלפות?
כדאי לזכור שבסופו של דבר, במהלך מאתיים השנה האחרונות התקיימו כמה סכסוכים עולמיים שלא התנהלו לחלוטין, משני הצדדים, על פי חוקי המוסר המקובל היום בעולם המערבי – ולא בכדי.
הנסיונות לארגן גוף עולמי לפתרון סכסוכים נכשלו כשלון מוחץ בשנות ה-30 של המאה ה-20, ואני מתרשם שהיום אנו עדים לכשלון דומה.
בתקופת השגשוג הגדולה ביותר של המוסר המתקדם שכל כך אהוב כאן, הוא משגשג בעיקר במקומות שבהם בכל מקרה אין שום עימות רציני ואין שום צורך להעמיד אותו במבחן ולראות האם הוא באמת מחזיק משהו.
ובכלל, בחלקים נרחבים מאוד של העולם לא כל כך שמעו על כל הדברים האלה.
למען הסר ספק: אני מאוד בעד נסיונות ההתקדמות של העולם, ואין לי שום עניין להסיג אותו אחור, לא בתחום היחס לנשים ולא בתחום המוסר. אבל אני פשוט קצת סקפטי לגבי יציבות כל השינויים האלה. הם פה רק מאתמול, בקושי. כרגע היהדות פונה לרובד הבסיסי של האדם, שהוכח שהוא קיים במשך אלפי שנים ושהאדם עלול עוד לחזור אליו. את ההלכות שלא מתאימות אפשר פשוט לא ליישם בינתיים, מתוך הבנה שהן אמורות לא לדרדר אותנו אלא לקדם אותנו. לשנות משהו? קודם כל ניתן לזה קצת זמן ונראה שזה באמת עובד, ושלא נראה עוד בימי חיינו שינוי של כל הערכים האלה.
כדאי להזכיר שבמהלך מלחמת העולם הראושנה הוציאו רבנים בגרמניה הצהרות תמיכה במאמץ המלחמה הגרמני ולמען מטרתה הצודקת של גרמניה ומלחמתה בניוון הצרפתי וכו' וכו'. זה מה שקורה כשמכפיפים את היהדות לכל מיני אפנות מתחלפות – אולי כדאי ללמוד מנסיונם השלילי.
אהבתיאהבתי
http://english.aljazeera.net/programmes/insidestory/2009/11/20091
111141817912970.html
דיון על 'תורת המלך' וההקצנה הדתית בישראל בערוץ אלג'זירה !!! באנגלית
אהבתיאהבתי
מרתק לקרוא למרות חילוניותי אני יהודי במובן התרבותי, היהדות אכן נקלעה למצב בו עליה להיות מסוגלת לעמוד במבחנים של הגזענות, של עם ריבון, זה המבחן שיקבע אם נשרוד, איני אופטימי כל כך.
אהבתיאהבתי
אני לא יודע אם דברים שרואים משם לא רואים מכאן, או שחלה בישראל החרפה גזענית של ממש בחודשים האחרונים, אבל מאז שיצאתי מישראל דמותה המחרידה של היהדות העכשווית הגזענית והקסנופובית מעוררת אצלי גועל, זעם וייאוש של ממש.
תוך כדי כך פוסטים כמו זה מזעזעים אותי אבל גם מחדדים אצלי המון דברים, אז תודה שאתה עושה כאן את מלאכת הקדוש של סיקור המגמה הזאת ועמידה נחרצת כנגדה.
מי ייתן שתדע היהדות ימים טובים יותר, שבהם נוכל לשמוח שוב להיות יהודים.
אהבתיאהבתי
מצאתי מאמר מאוד מעניין בנושא ממקור חרדי שמנתק לגמרי את הקשר בין יהדות ללאום
אהבתיאהבתי
גזענות =SCRH
אהבתיאהבתי
לשם הקיצור.
הוא פשוט ליטבק!!!!!
כותב הבלוג
בברכה
הרב יהודה שלוש
ישיבת המקובלים החסידית
כפר סבא
מי שרוצה הסבר יותר מפורט שישלח לי מייל…..אני מקווה לענות תוך זמן סביר.
אהבתיאהבתי
בהסתכלות שטחית נדמה שהיהדות בנוייה על הגישה שהמצפן לאמת כתוב בתורה, ועל האדם לקרוא מה שכתוב וללמוד משם.
אמנם נאמר ישרים דרכי ה' וצדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם. ונאמר זכה נעשית לו [התורה] סם חיים, לא זכה נעשית לו סם המוות. ונאמר אין מושיבין בסנהדרין אלא מי שיודע לטהר את השרץ מן התורה.
בהסתכלות יותר מעמיקה רואים את היסוד הזה מבואר כמעט בכל מקום. לפי חז"ל עצמם, המצפן נמצא אצל האדם. רק אחרי שהוא מוצא את הכיוון לאמת בעצמו, התורה מאירה לו לפי זה ונותנת לו דרך להתפתחות לפי זה. בבחינת הבא ליטהר מסייעין לו והבא ליטמא פותחין לו. התורה מסייעת למצפן הפנימי, לא מחליפה אותו. לאברהם אבינו הקב"ה המתין עד שהגיע לדברים בעצמו ורק אחר כך התגלה אליו ונתן לו "אישור". ובחובת הלבבות מבואר שכך היא הדרך בתורה לכל אדם, והמתבונן היטב יראה שכך היא הדעה בכל המקורות.
אני מתקומם נגד הקביעה שמבחינה הלכתית אי אפשר להפריך את דברי אותו ספר לאומני וגזעני. בגמרא יש ביטויים חריפים מאוד נגד בעלי משנה, שמורים הלכה מתוך משנתם בלי עיון מעמיק בטעמי הדברים. בהסתכלות של "בעלי משנה", נראה כאילו כך כתוב במקורות ההלכתיים, אבל בלימוד מעמיק רואים שאינו כן. ולא על ידי הוצאת דברים מפשוטם אלא על ידי ירידה לדקדוק ועומק הפשט בהם בעמל עצום בעומק העיון כדרכה של תורה.
על יסוד אותה הלכה עצמה, וברצון כן להיות נאמנים לחלוטין לה, צמחו הרבי מסאטמר, הרב ש"ך, הרב קוק, חב"ד, הרב עובדיה ועוד. על המצע של אותה הלכה עצמה צמחו גידולי שוליים כמו אנשי נטורי קרתא המזדהים עם אחמדינג'ד, או תנועת מאיר כהנא. לפי מי מהם תחליט מהי היהדות ומה עמדתך כלפיה?
אני סבור שאם מישהו היה קובע דעה לגבי היהדות ובוחר כמייצג שלה את אנשי תנועת כהנא העוול ליהדות היה ברור. כל אדם נבון היה אומר שזו חבורת פשיסטים שתולשים קרעי מקורות כדי לקשט את הפשיזם שלהם.
למה כלפי הספר הנדון היחס אחר. כדי לדעת אם מאחרי שפת בית המדרש מסתתרות טענות למדניות איכותיות יותר צריך עיון למדני מעמיק בסוגיות החמורות האלה ואין זה ניתן להיקבע בהתרשמות שטחית.
וגם לו היה שכותבי אותו ספר בקיאים ומלומדים בהלכה יותר מכל גדולי החכמים, הנה רבי מאיר היה חריף שבדורו והיה יודע לטהר את השרץ בק"נ טעמים. אם הוא היה בוחר הוא היה יכול לפרסם ספר שבו כתוב שהשרץ טהור. אף אחד לא היה יכול להתמודד מבחינה הלכתית "מקצועית" מול רבי מאיר ולהפריך את טענותיו והוכחותיו. אם הוא היה כותב ספר כזה מניין היינו יודעים שהשרץ באמת אינו טהור? אלא המצפן בהכרח נובע קודם מהאדם עצמו, והוא בוחר האם לראות את ק"נ הטעמים לטמא את השרץ או את ק"נ הטעמים לטהרו.
אנו בוחרים ברבי מאיר כמורה שלנו בהלכה בגלל שאנו כבני אדם מאמינים בו כאדם שבחר נכון להכריע כק"נ הטעמים לטמא את השרץ, ואיננו בוחרים ברבו אלישע בן אבויה שהיה חריף אפילו יותר ובחר לטהר את השרץ בטעמים הלכתיים לא פחות טובים, כיוון שאנו כבני אדם לא מקבלים אותו ואת בחירותיו כאדם.
ההלכה מתפרשת על פי בחירות של אנשים, והשיפוט יכול להתייחס רק לאותם אנשים. ההלכה עצמה רואה כך את עצמה ותפקידה, וכמו שאמרו חז"ל שהתורה היא כמו גשם, מה שזרוע בליבו של אדם זה מה שהתורה תצמיח בו, לטוב או לרע. אם רואים אדם תורני שהוא שדה קוצים, ואפילו היה תלמיד חכם "מקצועי" כרבי מאיר, הקוצים הם משום שבליבו היו זרעי קוצים והתורה רק הצמיחה את מה שיש.
אהבתיאהבתי
הערה נוספת (סליחה על האריכות. היא נובעת מתוך כבוד למה שנכתב).
הדברים שכתבתי מקודם הם עמדה שביסודה סותרת את העמדה המונחת ביסודו של מחקר דתות.
הטענה היא שלא ניתן כלל להגיע לעמדה אובייקטיבית מתוך ריחוק אקדמי לגבי היהדות כדת, ומן הסתם יש עוד דתות עם אופי כזה.
כי יש יהודים כאלה וכאלה בכל גווני הקשת מבחינה אישית חברתית מוסרית פוליטית וכו'. ובעקרון אין דרך להכריע מי מהם הוא ייצוג נאמן יותר של היהדות.
במקורות עצמם תמצא על כל דבר לכאן ולכאן [ואהבתם את הגר, קשים גרים לישראל כספחת].
וכל דבר יכול להתפרש לכאן ולכאן [ואהבתם את הגר יכול להתפרש שצריך על זה ציווי מיוחד וחיזוק כי במהותו הוא כזה שקשה לאהוב. ספחת אינה קללה כמו "קדחת", אלא היא מצווה מהנגעים שבספר ויקרא שבאים לתקן את האדם, והיסורים שבהם הם השפלת הגאווה שהיא גם תיקון. וכשבאים אנשים שהם ברמה גבוהה יותר כמו גרים זה תיקון, ויש בזה השפלת הגאווה של ישראל שהם לא במדרגה כמוהם ולכן הם קשים כספחת]
הדרך להגיע לדעה מהי ה"אמת" מבין כל האפשרויות הפתוחות הללו, היא לא על ידי נסיון להיצמד למשמעות השטחית שעולה מהרושם הראשוני, התורה לא מכירה בדרך כזו ואי אפשר לפרש טקסט נגד הכללים שהוא קובע שעל פיהם הוא נכתב, וגם המדע לא בעד שטחיות, ואחרי שקוראים יותר מדף אחד גם הדרך הזו מובילה לסתירות. אלא הדרך היחידה להגיע לדעה מוצקה וחד משמעית היא אם אדם לומד תורה מתוך צורך אישי קיומי ולוקח את הדברים לחייו כתלמיד ולא כחוקר. ואז כמובן תהיה לו דעה אם כתוב שגרים זה טוב או רע, אבל זו תהיה דעה סובייקטיבית שנובעת מההתכה בין אישיותו ללימודו, ואין לה ערך מדעי כדעה אובייקטיבית.
לפי זה עולה שחקר דתות מהסוג של יהדות יכול להיות רק מחקר חברתי על חברות אנשים שלדעתם מתנהגים לפי הדת, ולא על הדת כשלעצמה.
אהבתיאהבתי
יש הבדל גדול בין תחושת עליונות על עמים וקהילות אחרות ( שזה דבר שכל העמים והקהילות סובלים ממנו ) ובין טענה שעמים וקהילות חרים וגם "בתוכנו " הם נחותים ומרושעים "מעצם טבעם ".
מכאן קצרה מאוד הדרך ( בעיקר ברגע שיש לך את הכוח) לדרוש שאם כך אז יש "לעשות משהו בעניין" .
ומכאן קצרה הדרך עוד יותר לפשעים כנגד האנושות.
בדיון אחר כאן הראו על דמיון ברור בין האידיאולוג הנאצי רוזנברג ובין כמה מהאידיאולוגים החרדים של היום המדברים על נחיתותם של "הערב רב " ושל בני עאמים אחרים .
רוזנברג נתלה לאחר משפטי נינרברג לאחור שנמצא שהיה אשם בפשעים כנגד האנושות.
מה יש לעשות עם אותם אידיאולוגים חרדים עכשויים אם ימחצאו אנשים שיישמו את תורותיהם "הלכה למעשה"?
האידיאולוג לדעתי מסוכן בדיוק כמו המיישם ,יהיה צורך להעמיד אותם לדין על פשע כנגד האנושות עם אפשרות של עונש מוות.
אהבתיאהבתי
הניסיון לעצור כת או כתות באמצעות החוק נועד מראש לכשלון היות שקים ספקטרום רצוף בין אמונה לא מזיקה לבין כת מזיקה ומשעבדת ואין אדם מחוקק או שופט שיכול להתוות קו מבדיל ברור בינהם. ביהדות קיימות כיום 132חסידיות שרובן יכולות להכנס להגדרת כת , חלק לא מבוטל מהחסידויות מתאים להגדרה ככת משעבדת ומזיקה. בכול חוק שינסה להגדיר מכת מזיקה יכללו עשרות רבות של חסידויות ותהיה למערכת המשפט " חינגה והילולא " בניסיון להבדיל בין " בשר לחלב ".
יתרה מזו יש כתות שלצורך שרידותן אימצו אסטרטגיה מתוחכמת כמו זו של בני ברוך. הכת שמשתמשת באסטרטגיה זו היאבעלת מבנה רב – שכבתי בצורת מעגלים קונצנטריים כשדרגת ההשתעבדות הולכת ועולה בהדרגה מההיקף ( בו היא "צמחונית לחלוטין" )ועד למרכז שבו היא משעבדת ונצלנית כמו הגרועות שבכתות. מדובר במבנה מדורג שאינו שחור או לבן.
בכת כזו לא ניתן לסמן גבול ברור בין אמונה פשוטה לבין כת נצלנית ומשעבדת. מדובר בכול מקרה בניצול אבל מדורג כאשר דרגת הניצול של המאמינים הנמצאים במעגל החיצוני דומה מאד לניצול שבית כנסת מנצל את הבאים בשעריו ( תרומות סבירות ופעילות חברתית לטובת המוסד המבוססת על התנדבות) ואילו במעגל הפנימי נמצאת עבדות המבוססת על שטיפת מוח עמוקה ונצול כול משאבי המאמין.
שום מערכת משפטית לא מסוגלת להתמודד עם ספקטרום כזה ( ספקטרום של כתות שונות ואמונות שונות וספקטרום מדורג של כת ספציפית רב – שכבתית ).
אהבתיאהבתי