תכננתי להעלות את הרשימה הזאת ביום ראשון, אבל כל עם כל המוות שמסביב החלטתי לא להוסיף דין, לחכות קצת. אולם מצדדים אחרים גם הפיגוע המפלצתי באיתמר לא הסיט לרגע את האש שבזמן האחרון מכוונת כלפי השמאל. כבר בבוקר יום ראשון יצא אסף וול במאמר מתלהם שפורסם בעמוד הראשי של וואי-נט – לא נגד הטרוריסטים, אלא נגד השמאל (ה"אידיוטים או אנטישמים"). באותו יום פרסם במעריב הרב חיים נבון התקפה נוספת כנגד "דוברי השמאל". ואלה לא היו ההתקפות היחידות. כלומר איכשהו רצח מתנחלים מעלה זעם דווקא נגד השמאל. אני רוצה ברשימה להתעכב מעט על המסע האנטי-שמאלני הזה, אם כי לא בכללותו, אלא בעיקר בחלק בו שמופנה ספציפית כנגד התקשורת.
אין מציאות של נסיגה כשם שאין שדים
ראשית כמה מילות הקדמה. באופן כללי, עם גסיסתו (הארוכה, אני מודה) של מפעל ההתנחלויות בשטחי יהודה ושומרון הימין מאבד את אחד מנכסי הזהות העיקריים שלו, את אחד מעמודי התווך של ה- raison d'etreשמזין אותו. לדעתי זו אחת הסיבות לריבוי התופעות ההיפר-לאומיות שאנו עדים להן בשנתיים-שלוש האחרונות (בשיפוט, בחקיקה, בפובליציסטיקה ובאווירה כללית), לאמור: ההבנה, המודעת או הלא-מודעת, שהסוף קרב מולידה ריאקציה כעוסה כנגד הצד השני; אלא שמכיוון ש"לתקוע" לארה"ב ואירופה אנחנו לא ממש יכולים, נסתפק בתקיפת השמאל המקומי.
אבל איזה שמאל מקומי? מי כאן שמאל, כאשר אהוד ברק הוא חברו הטוב ביותר של בנימין נתניהו, ולמרצ יש 3 מנדטים? העובדה שהשמאל לא רק שאינו בשלטון, לא רק שאינו חלק מהממשלה, אלא שאינו אפילו מיוצג בצורה ממשית בכנסת מחייבת למצוא שמאלנים בקרב האזרחים, ולכן הכעס של הימין הקיצוני יותר יוצא על אמנים, "משתמטים" (שאינם חרדים), מערכת המשפט ובעיקר – על "התקשורת".
ובעניין זה ברצוני כאמור לגעת כאן. אני לא יודע כמה מקוראי הבלוג הזה נחשפים למקורות בהם השיח האנטי-תקשורתי הזה הוא בוטה במיוחד. אביא כדוגמא זמינה את עלון בית-הכנסת הפופולרי עולם קטן, שבשבוע שעבר (כ"ח אדר א') הציג מאמרים מאת מוטי קרפל ואביאל אליצור. הראשון קבע כי "השאלה היא כיצד מונעים מהמיעוט הקטן של השמאל הישראלי להמשיך לשלוט במחשבותיה של אומה שלמה". השני התלונן על "השיח השמאלני הקיצוני שהשתלט על מדינת ישראל". הידעתם שבמדינת ישראל ובמחשבות אזרחיה שולט מיעוט שמאלני קיצוני?
אני חושב שמרחק כזה מהמציאות הפשוטה מחייב הסבר. בפסקאות הקודמות דיברתי על הימין באופן כללי. לימין הדתי, לפחות בחלקו הקוקיסטי, יש בעיה חמורה פי כמה עם מציאות בה מדינת ישראל נסוגה מארץ ישראל, שכן על פי השקפתם זו הראשונה אמורה להיות הביטוי הפוליטי והמעשי של קדושתה התיאורטית של האחרונה. ככזו, היא אמורה לכבוש עוד ועוד משטחיה, ובוודאי לא לוותר על כאלו שכבר נכבשו (סיכמתי את העניין פעם). האמונה שכך אמור להיות היא במקורה חסרת פשרות. ראו הדברים הבאים של הרב אבינר מתשמ"ג:
כל דבריהם וניסיונותיהם של הגויים לעצור את מהלך גאולתנו הם ריק, אפס ותוהו. כל תוכניותיהם, פיטפוטיהם, לקצץ בנחלת אבותינו, לבתר את אדמת קדשינו […] הם הבלי הבלים, כל זה לא יקום ולא יהיה.
או דבריו אלה של חנן פורת מתשל"ו:
צריך לחנך את עצמנו: אין מציאות של נסיגה כשם שאין שדים בעולם.
מכאן ברור גודל השבר שמולידות נסיגות כגון אלו מסיני, לבנון, עזה ובעיקר משטחים מסויימים ביו"ש. ההתמודדות עם המשבר אליה נכנסה תמונת העולם הזאת היא שמולידה, בין השאר, את האשמת התקשורת בכל רע אפשרי.
הרב יוסף קלנר מיואש מהעם המטומטם
אולי תזכרו שבמכתב הרבנים למשה קצב התקשורת הואשמה בעוול שנעשה לו: "כל העם היושב בציון, נאנח ונאנק תחת עול המדי-ה המרעיל את חיינו, ומצפה להשבת הטהרה לחיינו הציבוריים" – כך הרבנים כותבי המכתב. אני רוצה להביא דברים מפי רב נוסף ממחנה כותבי המכתב ההוא, שמתייחס גם הוא למשפט קצב ותוקף את התקשורת כמקור הרע.
מדובר בדברים שנשא הרב יוסף קלנר (כתבתי עליו כאן) לפני כשבועיים בפני תלמידיו, תחת הכותרת "שו"ת [20] בעניין מכתב הרבנים לגבי הנשיא קצב" (ראו הקלטה כאן, או כאן – ותודה לקורא שהפנה אותי אליו). קלנר הוא מהרבנים המרכזיים של ישיבות "הקו" (כלומר אלו ההולכות בעקבות הרב טאו ומציגות היפר-ממלכתיות כיתתית, המקדשת את המדינה ובזה למצב העם), אדם כלל לא טיפש שמשמש מעין גורו כריזמטי עבור תלמידיו.
בכל אופן, קלנר דידן, למרות שהוא "נגד המכתב הזה" (המבטא את תמיכת רבותיו בקצב), חושב שהרבנים שכתבו אותו הם "גברים", כי "יש להם את האמת שלהם […] והם לא עושים חשבון לאף אחד" "זו צורה של תלמידי חכמים […] לא סמרטוטים". כל זה, בכל אופן, על פי הרב קלנר "הדבר ראשון שאפשר ללמוד מהפרשייה"
הדבר השני: "בימינו צריך להיזהר לא רק לומר דברים נכונים […] הם לא היו מספיק זהירים" והעניין התפרסם.
הדבר השלישי: "החברה הדתית לאומית […] אין לה זכות להתקומם נגד מי שחושב שבית המשפט לא בסדר", וזה כי בית המשפט באמת לא בסדר. הנה:
כתוצאה משלטונו ורשעותו [של השופט אהרן ברק …] נבנתה כאן תודעה ציבורית רחבה שהולכת ומואסת בבית המשפט העליון יותר ויותר. […] אהרון ברק הזה הוא נכס לנו. […] מערכת המשפט הזאת צריכה לעבור מהפכה מוחלטת, והרמת היד הזו שלה כנגד התורה היא דבר שצריך בנייה מן הראשית […] כיום כשאתה מדבר עם נהגי מוניות… ודאי [שהם יסכימו שבית המשפט] הם 'מושחתים ושמאלנים'
כלומר, אם הבנתי נכון, עם ישראל מבין שבית המשפט הוא מושחת ושמאלני, בגלל שהוא פוסק בניגוד להלכה ("מבפנים", הרי, כל היהודים הם אורתודוקסים). הבעיה, על פי קלנר, היא ש
מעשה השטן הצליח […] על ידי התקשורת המניפולטיבית הזאת. […] קרנו של בית המשפט השתפרה בשנה האחרונה […] הרבה בזכות פרשיית קצב
כלומר (שוב, אם הבנתי נכון) פרשיית קצב היא תרגיל לשיפור מעמדו של בית המשפט. והכל – וזהו העיקר – בניצוחה של התקשורת:
הרעיון הוא בערך שצריכה לבוא מחאה על זה שיש פה… סומנה על ידי התקשורת לשעשוע של ציד האדם שלה, ובמסע הציד הזה, שמנוהל בצורה אינטנסיבית על ידי התקשורת, נשטף מוחו של הציבור הרחב [… מי ש]משתפת פעולה עם כל המציאות הזאת [היא] מערכת המשפט [… וכך,] ציבוריות רחבה מנוהלת על ידי התקשורת […] והשמחה רבה.
קלנר ממשיך וטוען שקצב למעשה זכאי, ולהרשעתו "אין ראיות […] זו קביעה משפטית. […] מעולם לא היתה בהיסטוריה של מדינת ישראל תופעה משפטית כזו: חורצים דינו של אדם ללא ראיות". לכן, עם כל הביקורת על הרבנים, "הם היו בצד של האמת בסופו של דבר".
ולמה זה מגיע לקצב? על פי קלנר קצב הוא הצדיק מבין אלה שתמכו בהתנתקות, ולכן הוא מתנקה מחטאו בעולם הזה, וכל השאר ישלמו בעולם הבא. אבל האשמה העיקרית היא התקשורת. קלנר ממש מתעב את התקשורת: "אין לך דבר יותר… אין לך התגלמות ורשעות וטפשות ונבזות – בקיצור, מה יכול להיות יותר גרוע מהמילה 'תקשורת'?"
כשתלמיד שואל משהו על זה שעם ישראל בכל זאת אמור להיות צדיק, וקלנר משיב ש"העם לא רוצה שום דבר. טימטמו לו את המוח, שטפו לו את המוח." ומאוחר יותר קובע ש"העם שלנו הוא משוגע […] זה פוסט-טראומטיות של מה שעשתה לנו השואה. העם הזה דפוק." ולסיכום: "מדינת ישראל לא היתה במצב כזה […] תהום כזאת כמו בפרשה הזאת".
הרב קלנר נואש מהעם הדפוק שלנו, מה לעשות. יחד עם זאת, על פי קלנר
התוכנית [של הגאולה] לא משתנה. […] אין בחירה לעם ישראל להיות או לא להיות. לעזוב את התורה או לא. אבל בתוך זה יש בחירה. סוף דבר אין בחירה, אבל על הפרטים יש בחירה. נצח ישראל לא ישקר, והתורה הזאת לא תהיה מוחלפת. אבל זה לא אומר מה יקרה לא לאדם זה ולא לדור זה.
לסיכום, מסתבר שעל פי הרב קלנר, כנראה כמו גם על פי הרבנים שכתבו את אותו מכתב, מתישהו בין התלהבותו ושל הרב קוק מהחלוצים "פורצי הגדרות" ובין משפט קצב קמה קבוצה מרושעת של אנשי תקשורת והצליחה לבנות מערך מדיה רב-זרועי, אשר באמצעותו עלה בידה לשטוף את מוחו של העם כולו. עד כדי כך הוא "משוגע", שכיום הוא מעדיף את השקר (עמדת בית המשפט), על האמת (עמדת הרבנים טאו ואבינר). אולי מצבו הפוסט-טראומטי של העם הוא זה שמסביר את העובדה שהוא מאפשר, במו כספו ואהדתו, לתקשורת להמשיך ולטמטם אותו, ולא נוהר, מסיבה בלתי-מובנת, בהמוניו לקנות ולקרוא עיתונים טובים וכשרים כגון מקור ראשון ובשבע. כך או כך, העם "דפוק", ומתדרדר משפל לשפל.
ולכן הגאולה מתעכבת. היא תגיע כמובן, אבל אולי לא בדור שלנו. קלנר כבר לא בטוח בכלום. כך שהרב צבי יהודה טעה: יש קץ מגולה מזה, ואנחנו לא בעיצומה של הגאולה. אולי לא הכיר הרצי"ה את נבזותה של התקשורת.
העם הדפוק קדוש, ולהפך
בשפה תיאולוגית קלנר מציג כאן השקפה שהיא על סף הגנוסטיקה, לאמור: כולם עיוורים, ורק אני והחבורה שלי יודעים את האמת. כוחות השחור השתלטו על מוחותיהם של ההמונים, ואלו מובלים ככבשים. הדבר היחיד שמבדיל בינו לבין הגנוסיטיקה הוא שעל פיו יש בכל זאת לכל יהודי ניצוץ אלוהי, שלכאורה יעלה ויתגלה ביום מן הימים.
אבל איבתו של קלנר כלפי העם, הזלזול שלו בתבונה הפשוטה של האנשים (בניגוד גמור לרב קוק, שהעריך אותה), העמדה הקונספירטיבית כלפי "התקשורת" ו"מערכת המשפט" – כל אלה נותנים את ההרגשה שעוד מעט קט והרב קלנר מכריז על חבורתו כ"בני אור" הניצבים מעטים מול בני החושך הרבים. זה מה שנשאר לעשות כשהמציאות לא מוכנה להיכנס לתוך התבניות התיאולוגיות בהן אנחנו מחזיקים. בניגוד לרוב ההוגים מהמחנה הדתי-לאומני, הרב קלנר לא רק נמצא על סף יאוש, אלא גם נותן לזה ביטוי בדבריו.
בסופו של דבר הרב קלנר מציג כאן עמדה שבירה ולא לגמרי קוהרנטית, ובוודאי העניין גם נובע שבשיחה עם תלמידיו הקרובים הוא מוכן לגלות יותר מרגשותיו ומקפיד פחות על רציפות רעיונית. אבל למרות היאוש העולה ממילותיו במקרה הזה, במבט רחב יותר ניתן לומר שעל פי רוב במאמרים פובליציסטים שונים מתוך המחנה הקוקיסטי-cum-גינזבורגי האשמת התקשורת בחטאי העם משמשת לצורך תפקיד כפול, במהלך דו-שלבי:
ראשית, מודיעים לנו שבעצם הכל בסדר. אין מה לדאוג (לעתיד ההתנחלויות, התורה, העם), כי בעצם, באמת, בפנים בפנים, עמישראל הוא ממש אחלה, שכן הוא מבין היטב שהתורה היא אמת לאמיתה (אגב, דעו שבפנים בפנים גם הגויים ימ"ש מבינים שהתורה היא אמת). זו רק השכבה החיצונית, של האינטלקטואלים בתמיכת התקשורת בתמיכת האינטלקטואלים בתמיכת התקשורת, שמהווה את הבעיה. התקשורת היא זו שאיכשהו הצליחה להטעות, זמנית, את כל העם הצדיק, ולכן כיום הוא מטומטם.
שנית, מודיעים לנו שאם רק. אם רק נצליח לשכנע את העולם שהם טרוריסטים, אם רק נגן בתקיפות על זכותנו האלוקית להתיישב בשטחים, אם רק יהיה בראשות הליכוד מועמד "אמוני", אם רק נשנה את השיח התבוסתני, אם רק נחדור אל שורות המטכ"ל / הפריפריה / מערכת החינוך / התקשורת – אז האמת, כלומר זה שהעם והעולם ממש ממש רוצים אותנו ואת ההתנחלויות, תהיה גלויה לכולם גם בפועל, ולא רק בכוח.
אמונה בקיומם של שדים
מה יוצא מכל זה? אם בתחילת הרשימה הבאתי ציטוט בו חנן פורת מכחיש שתיתכן נסיגה כפי שהוא מכחיש שיתכנו שדים בעולם, נדמה שכיום, כאשר יש נסיגות, יש גם שדים. אצל קלנר, כמו רבים אחרים בימין הדתי כיום, התקשורת היא שממלאת את התפקיד אותו מילאו השדים עד העת החדשה: היא מסבירה איך ייתכן שאדם טוב יתנהג רע. לשאלה איך ייתכן שיהודים קדושים יהיו בעד חלוקת הארץ יש תשובה פשוטה: נכנס בהם שד. לאמור, הם עצמם ממש ממש בסדר, אלא שמשהו חיצוני להם נדבק בהם, משפיע עליהם, וגורם להם לסטות מדרכם ההגונה והישרה. הם נגועים בדיבוק שמאלני, פרי לחשיה של מכשפת הצפון, התקשורת. התקשורת הופכת לשטן רב עוצמה, לרועת-שדים הסרים לפקודתה ומשתלטים על נשמות ההמונים התמימים. התקשורת הופכת לאליבי לכשלון התיאולוגיה.
לולאת האל 
השימוש במושגים שמאל ימין וימין דתי אינומסייע. העימו המרכזי הוא בין תפיסה ציונית לאומית חילונית ,זו שאינה מיחסת להקמת מדינת ישראל ולמפעל הציוני משמעות דתית והשואפת ליצור לאומיות יהודית-עברית חילונית היונקת ממקורות העבר אבל אינה רואה בהם כתבי קודש מחייבים,לבין מי שהמפעל הציונ הוא ביטוי לרצון אלוהי ולגאולה אלוהית והרואה בציווי הדתי של התשייבות בכל ארץ ישראל ואי ויתור על שעל ממנה ציווי דתי. כל היתר הם ביטויים חיצוניים לאותה תפיסה. זו גם הסיב המפתיעה לכך שקיים זלזול מובהק בסממני הריבונות החילונית כמו המערכת הפוליטית ומערכת המשפט.
ייתכן שההייחסות לשמאל היותר רדיקלי עויינת במיוחד כי הוא מנתפס כסוג של דת מתחרה אשר ללא קשר להכרח פוליטי הוא שואף לוותר על ארץ ישראל ומתנגד לקיום מצוות יישוב הארץ -את היחלק הזה באיבה אני יכול להבין.
אהבתיאהבתי
הטיעון שמציג את מערכת המשפט כמקלטה האחרון של אליטת השמאל לאחר המהפך הפוליטי , לא כל כך מופרך כמו שאתה עושה ממנו.
אני מניח שהם למדו את זה מהספרים של מני מאוטנר.
http://www.am-oved.co.il/HTMLs/product.aspx?C1010=19217&BSP=13472
אהבתיאהבתי
פוסט מעניין וכתוב לעילא, שכוייעח לך פרסיקו.
אהבתיאהבתי
בהמשך להערתו של גולדבלט משה – זה אולי נשמע מגוחך בעיניים חילוניות כי ההנמקה היא תיאולוגית-מיסטית. אבל במידה רבה יש פה תמונת-ראי של טענות שמועלות גם מן הצד השמאלי. כדי להישמע מוכר יותר, הוא פשוט היה צריך לומר שהתקשורת משרתת את האינטרסים של בעלי ההון ובונה תודעה כוזבת.
אהבתיאהבתי
אסף,
אתה צודק שזו עמדת השמאל הקיצוני (המרקסיסטי) – אבל איפה אתה שומע אותה כיום?
אהבתיאהבתי
אני שומע דברים כאלה במקומות רבים (אולי זה אומר איפה אני מסתובב…). זה לא חייב להיות תודעה כוזבת במובנה המרקסיסטי המלא – אבל לומר שהעם מטמטם עצמו בריאליטי בזמן שמפריטים לו את מדינת הרווחה והורסים את מעמד הביניים – זה ממש נפוץ. או לומר שהשכבות החלשות ממשיכות להצביע לימין שהורס אותן כלכלית כי מסיחים את דעתם עם השנאה נגד הערבים – פחות אבל עדיין נשמע.
אהבתיאהבתי
יפה. כאלה דברים גם אני שומע. אבל נדמה לי שאלו לא מתקרבים בקיצוניות שלהם לעמדה בעלת האופי הקונספירטיבי כאילו "התקשורת", כגוף, יחד עם "מערכת המשפט" עמלים יחד כדי "להרים יד על התורה" ולטמטם את העם. ואין גם דומה האשמת הממשלה, שאכן שולטת, והאשמת "התקשורת". בכ"א, אני לא שמעתי על "ימין קיצוני" ששולט במוחותיהם של "העם".
אהבתיאהבתי
הציטוטים של הר' קלנר אכן מדהימים ומפתיעים! אני מחכה לתגובה של "אורלי יוסיפון"…
אבל בלי קשר לסיפור המסגרת התיאולוגי (המופרך לדעתי), לעצם העניין כבר הוכח במספר מחקרים (שהתפרסמו כמובן רק ב"מקור ראשון" "בשבע" ו"ישראל היום"…) שהתקשורת מוטה באופן חד-משמעי כלפי שמאל, הן בכמות הזמן המוקדשת לנושאי "שמאל" ולדוברי "שמאל" (70%-80%) והן בעמדת המראיינים\הכתבים שאמורים להיות אובייקטיביים.
לגבי בית המשפט קשה להציג נתונים, אבל התחושה הכללית היא שגם הוא מוטה "שמאלה" (מעבר לעובדה הידועה שהשופטים אינם נבחרי העם כמובן – אגב, לחובבי המשפט העברי, גם בסנהדרין זה היה ככה).
אבל כדי להזדהות בכל אופן עם נהמות ליבו של הר' קלנר תחשוב איך אתה מרגיש מול ים הזבל ה"תרבותי" שמציף את הטלוויזיה – אם זה מייצג את העם, אז אנחנו באמת עם מטומטם!
אלא מה? בתחום התרבות נוח לנו לומר שהתקשורת פשוט רודפת רייטינג צמאת-דם, ולו היתה מציגה תכני איכות הצופים היו מקבלים זאת באהבה – וזה טיעון מתקבל על הדעת, לא? אז למה בעצם בתחום הפוליטי לא סביר לומר שהתקשורת לא מייצגת?
אהבתיאהבתי
מי אומר שהתקשורת לא מוטה לשמאל? זה בכלל לא הדיון. אני גם מוכן לקבל שיש הטיה בנושאים מסויימים (כמו עתיד השטחים, ולא כמו הכלכלה). אבל מכאן ועד לומר ש"העם" "נשלט", "שטוף מוח" וכו' על ידי שמאל "קיצוני"… בחיית.
וגם אני מחכה מאוד לאורלי שתאיר את עינינו.
אהבתיאהבתי
האם שנאת הימין והמתנחלים בחוגי השמאל אינה עולה על שנאת השמאל בחוגי הימין?
האם הברנז'ה התקשורתית אינה מורכבת ברובה מאנשי שמאל?
האם הבג"ץ אינו נוטה לפסוק לטובת השמאל והערבים? מדוע הימין מנסה להוביל רפורמות לצימצום כוחו של בג"ץ בעוד השמאל מתנגד?
האם מדיניות השמאל ובעיקר הסכם אוסלו לא הוכחה עד כה כנאיבית ומסוכנת?
תומר, אתה כל כך שבוי בתפיסת עולמך עד שכל מי שחושב אחרת ממך מתויג בעיניך מיידית כמשיחיסט הזוי ופסיכוטי אך כדאי שתתבונן במראה קצת יותר בעיון לפני שאתה מאבחן ומאשפז את כל הימין הדתי.
אהבתיאהבתי
כשמאלני פרקטי אני אנסה לענות
אם שנאת הימין והמתנחלים בחוגי השמאל אינה עולה על שנאת השמאל בחוגי הימין? – לא, אפילו לא קרוב.
האם הברנז'ה התקשורתית אינה מורכבת ברובה מאנשי שמאל? – ממש לא, מה שאתה קורא לו 'שמאל' הוא מרכז בורגני של בתי קפה, לא יותר מזה.
האם הבג"ץ אינו נוטה לפסוק לטובת השמאל והערבים? מדוע הימין מנסה להוביל רפורמות לצימצום כוחו של בג"ץ בעוד השמאל מתנגד? – בג"ץ הוא הסכר האחרון בפני חוקי סדום ועמורה שנועדו להקים כאן מדינת אפרטהייד, בג"ץ גם חלש מדי בשביל לעמוד בפרץ, עובדה, כשיוסי שריד הגיש בג"ץ נגד מני מזוז בנושא האי היווני בג"ץ פסק נגדו ושרון לא הועמד לדין.
האם מדיניות השמאל ובעיקר הסכם אוסלו לא הוכחה עד כה כנאיבית ומסוכנת? – בהחלט, בגלל זה איש הימין המובהק ביותר שהיה פה ראש ממשלה יצא מעזה חד צדדית, בגלל זה מוקמת גדר הפרדה (גבול בעברית) בין השטחים לישראל, בגלל זה נתניהו מדבר על שתי מדינות לשני עמים משל היה אורי אבנרי שלפני 40 שנה. אולמרט מודיע ש35 שנה הוא נלחם על הרעיון הלא נכון (אני עדיין מחכה להתנצלות) וליברמן (!!)
מציע לתת לפלשתינאים את אום אל פאחם שנמצאת בתוך הקו הירוק מה שאפילו הקיצוני שבשמאלנים לא הציע.
העיקר שלנו אתם קראתם בוגדים.
אהבתיאהבתי
ימני,
אם השאלה הראשונה שלך נשאלת בתמימות, אני תוהה איפה אתה מתגורר. אשמח לעבור לשם.
כשמאלני, וככזה שאינו "מחפש צרות" בהפגנות או בוויכוחים פוליטיים, אני שומע כל יום על כך ש"השמאלנים בוגדים", "צריך להרוג אותם יחד עם הערבים", "שיעופו מהמדינה", ועוד ועוד. אני כבר מזמן התחלתי להצניע את דעותיי בפומבי, כי זה גורר באופן קבוע התנכלות.
אגב, אני גר בת"א ולומד באוניברסיטת ת"א. לא בדיוק המעוז הימני של המדינה. כשאני מגיע לירושלים או לפתח תקווה המצב בד"כ חמור יותר. שלא לדבר על ביקורים מזדמנים בצפת, טבריה או אריאל.
אני תוהה אם גם אתה מרגיש ככה.
אהבתיאהבתי
תודה על הפוסט המעניין. הסיטואציה שאתה מתאר מוכרת כידוע מתנועות אוטופיסטיות, גם חילוניות (שבנויות ממילא על תשתית מטאפיסית דתית). אם תיקח למשל את תקופת סטאלין בברה"מ (להבדיל וכו'), אז המבנה האידיאולוגי היה כזה: המהפכה כבר קרתה, ולא רק שהמהפכה קרתה אלא הבורגנות כבר חוסלה (מה שנכון), הקולאקים עברו ליקווידאציה כמעמד וכו' וכו'. במצב כזה לפי התיאוריה אמור להיות גן עדן.
והנה – בכל זאת החיים מציבים לנו בעיות מסוגים שונים. איך מתמודדים עם האתגר של בעיות באוטופיה שכבר הוגשמה? באוטופיות מודרניות התשובה היא שיש בעיה בגוף. כלומר: אי אפשר כבר להגיד שלאנשים יש תודעה כוזבת, כי מערכת החינוך כבר 20 שנה מלמדת רק מרכסיזם-לניניזם והעיתונים והמפלגות של האופוזיציה פוזרו מזמן. אז אם יש מישהו שלא מתפקד כמו שאמורים לתפקד באוטופיה, סימן שהוא לא טועה אלא *חולה*.
יש לזה הרבה משמעויות. בכל מקרה אני מניח שהתקשורת מזוהה כמין שבט כזה (אולי של ערב רב) שפגום מבחינה גופנית ולכן הוא חסר תקנה ורק משחית. כמובן שזה קשור גם לעניינים של משכב זכר וכו', דבר שקשורים עמוק לגוף.
כתבתי על זה קצת כאן
אהבתיאהבתי
תודה עפרי.
ההקבלה לברה"מ טובה. הרי גם שם (וברחבי המרקסיזם האירופאי) דיברו על
full socialism וכנגדו really existing socialism. הראשון הוא האמיתי, שראוי שיבוא אחרי המהפכה, ולא ברור למה לא בא, והנה נתקענו עם השני. כלומר המפגש של האוטופיה המשיחית עם המציאות מוליד אכזבה בצורה בלתי נמנעת, ומכיוון שלא מוכנים להרפות מהחלום ומהאמונה (בנשמה היהודית, בסולידריות של הפרולטריון) ולהתמודד עם המציאות, ממציאים תיאוריות שמצדיקות את קיומו של החלום בעתיד, או "אם רק" נעשה כך וכך, כפי שכתבתי.
אהבתיאהבתי
תודה תומר על המאמר המשובח והניתוח המבריק.
רק תיקון אחד, אסף וול במאמרו כתב במפורש כי הוא מתייחס אל השמאל העולמי, ולא אל השמאל הישראלי.
ניתן לחלוק על דבריו ודעותיו, אבל אני יודעת שאי ההבנה הזאת לפיה כביכול הוא מכנה את השמאל הישראלי בכינויים אלה הסבה לו עגמת נפש רבה.
אהבתיאהבתי
וואלה, רק עכשיו שמתי לב שהוא מציין פעם אחת, בתחילת המאמר, את המילה "עולמי". אח"כ הוא שוב ושוב מדבר על "שמאל". היה טוב, למענו גם כמו למעננו, אם הוא היה כותב פשוט: "אני לא מדבר על השמאל בארץ, אלא רק על השמאל בעולם". היה חוסך עגמת נפש לכולנו.
אהבתיאהבתי
בלי קשר לשמאל או ימין, בעת השריפה בכרמל הוצגה מצגת שקרית של המצב בכרמל ע"י התקשורת, כולל בבית-אורן שנפגעה קשה.
לא הראו את הירוק הרב שנשאר למשל.
אולי, במקרה, כי כשמראים ירוק אי-אפשר לנגח את ראש הממשלה ושר הפנים?
איפה היה "כלה השמירה" כל השנים ששירותי הכבאות נרמסו עד עפר?
התקשורת, גם אם אינה שמאלנית (ולדעתי היא כן), היא לפחות רשלנית ואינטרסנטית.
לכן טוב שיש תקשורת אלטרנטיבית, כמו MYSAY, LATMA ועוד.
אהבתיאהבתי
תודה הרשימה הזו, ועל מה שאתה כותב בכלל.
שלחתי לינק לאבא שלי, והמלצתי לו לעשות מנוי על הבלוג שלך.
אהבתיאהבתי
בומבה של פוסט. תחזקנה ידיך.
אהבתיאהבתי
צריך לזכור שלמרות השליטה השמאלנית כביכול בתקשורת הימין מנצח בחירות אחרי בחירות ככה שיש בעיה בתיזה. גם ההכללה של כול השמאל הרדיקלי זה מופרך, אין ספק שהשמאל הרדיקלי זה זבל ירוד ושום אדם עם גבהות רוח לא יהיה שייך לדבר הזה אבל לא ככה במחנה הציוני שמאלי עקבי, אנשים כמו עמוס עוז או ישעיהו ליבוביץ יבל"א היו שייכים למחנה הזה וזה כבר אומר משהו על טיבו.
אהבתיאהבתי
מבחינת הויכוח על תהליך השלום – עתיד השטחים , אפשר לצייר בציבור תמונת ראי.
מצד אחד הימין האידאולוגי – א"י השלמה בכל מחיר.
מצד שני השמאל האידאלוגי – המאמין ביצירת הדברות ואמון בכל מחיר.
והמרכז המסיבי (אני מעריך 80%) שלא אכפת לא מההתנחלויות ולא אכפת לא מהערבים.(ישעיהו ליבוביץ, אגב, היה נביאו של המחנה המרכזי דוקא ואכמ"ל).
רבין שהוביל מהלך מונחה המחנה השלישי, קיבל סיוע ארטילרי מסיבי מאוד מהתקשורת. אני זוכר את התסכול וחוסר האונים באותן שנים. במובן הזה התקשורת אכן ייצגה חלק שול ימהעם.
הטעות הגדולה של רבני הקו (ו"מנהיגות יהודית), היא שהם אינם רואים את המחנה המרכזי, "אם אתה לא מאמין לכל מילה של ערפאת, זה בגלל שאתה חובב ארץ ישראל השלמה".
במצואי ההתנתקות, שהם היו בטוחים ששדדו להם את העם וביצעו את ההתנתקות בניגוד לרצונו, היו בחירות (2006).בבחירות האלו זכה ה"מרכז" שדיברתי עליו ברב עצום. אפשר לומר למעשה שההתתנקות אושרה על ידי הציבור בדיעבד.אני מאוד התאכזבתי לגלות שהתוצאות האלו לא השפיעו כהוא זה על הערכת המצב של המחנה הראשון.
אהבתיאהבתי
העיסוק הפרטני בדברי הרבנים (יש סתירה או אין סתירה) לא מוביל אותנו רחוק. אם מנתחים את הדיון הימני בהקשר של המציאות הפיזית, אז יש לנו פה חבורה של אנשים שלא מצליחה להגשים את מטרותיה בגלל שקיימת התנגדות חזקה מבית ומחוץ.
הגופים הרלוונטיים:
1) ישראלים שמפחדים להתיישב בשטחים בגלל האווירה והסכנה
2) הממשלה הישראלית שמפחדת מהתלקחות איזורית
3) המדינות מסביב (לבנון, סוריה, ירדן, צרים) שלוחצות על ישראל להתמתן כדי לא לסכן את היציבות של המשטרים שלהן
4) המדינות באירופה (האיחוד) שזקוקות ליציבות במזרח התיכון בגלל שוק הנפט והמסחר הבינלאומי
5) הממשל האמריקני שמרסן את ישראל עד כמה שהוא יכול, במסגרת האינטרסים הכלכליים והאימפריאליים שלו במדינות כמו סעודיה ועירק
הימין מתקשה להתייחס לכל הגופים הללו בצורה מציאותית, ולכן הוא ממציא תזות מופרכות על גאולה או תקשורת. וכאשר מתייחסים ברצינות לטיעונים המופרכים הללו, הולכים לגמרי לאיבוד.
אהבתיאהבתי
תומר, אני לא מצליח לראות איך לשמוע את השיעור של הרב קלנר. נגנסתי לקישור ואני רואה את השיעור הספציפי אבל אין אליו שום דרך להאזין לו. איך עושים זאת?
אהבתיאהבתי
יש באמת בעיה בלינק, ולקח לי כמה זמן עד שהצלחתי לשמוע. כנס ללינק הזה:
http://www.bneidavid.org/show_item.asp?levelId=62614&itemId=2283
מכמה דפדפנים שוניפ. אני מעריך שבאחד מהם לפחות תתחיל לשמוע את השיעור מתנגן ללא כל פעולה מצדך. אצלי זה פעל בכרום, ובאקספלורר אפילו קיבלתי תיבה עם פס שמראה על התקדמות לאורך זמן.
אהבתיאהבתי
תודה זה עובד :-)
אהבתיאהבתי
תומר, הכתיבה שלך היא פשוט מופת של רהיטות.
בעוד שאפשר ורצוי להעלות הסתייגויות לחלק מהחיבורים והמסקנות, הקריאה היא תמיד תענוג צרוף.
אהבתיאהבתי
חן חן ירון. אני בהחלט משתדל.
אהבתיאהבתי
לוול אין שום קשר למשיחיות לא לקיצוניות ואפילו לא לימין…
מספיק לשמוע אותו 3 דקות כדי להבין את זה. הוא היה מרצה שלי ולדעתי הוא בכלל אתיאיסט אז לשים אותו עם איזה ימין משיחי זה פשוט לדבר לגופו של אדם ולא לגופו של ענין.
מעניין שהוא מנאשם על ידי הימין המשיחי כסמולן. בכל מקרה אני לא מצאתי את המאמר שלו מתלהם אולי קצת עוקצני כרגיל
סתם עשית לעצמך עבודה קלה הפעם.
אהבתיאהבתי
תומר אוהב לברוח למשיחיות של הרבנים בזרם החרדלי כדי להראות כמה השמאל נאור, למעשה רק בשבוע האחרון פורסמה בתקשורת ההקדשה של השמאלן המשיחי ההזוי עמוס עוז לברגותי. מזעזע. ובדיוק בשבוע האחרון דובר בגלץ על הסיקור הדל והמבזה של הפיגוע באיתמר על דפי העיתון לאנשים שחושבים שהם חושבים. אבל ככה זה סמול.
אהבתיאהבתי
שי, אני מניח שאתה מתכוון לסיקור של הפיגוע באיתמר בעיתון "הארץ" ביום ראשון. אני שמעתי מספר אנשים מתלוננים על כך, ורואים בכך הוכחה לכך שהוא "אנטי ישראלי".
נשים רגע בצד את השאלה אם העדפת ידיעה על אסון שמסתמן כאחד הקשים בדורנו על פני אירוע מקומי מעיד על אנטי-ישראליות או לא. האשמה כזאת מעידה קודם כל על כך שהמאשימים, ואתה ביניהם, פשוט לא מעוניינים בעובדות.
"הארץ" של יום ראשון הקדיש שישה עמודים מלאים לסיקור הפיגוע באיתמר, וכמחצית מעמודו הראשי. ב"ישראל היום", לשם השוואה, הוקדשו לנושא חמישה עמודים מלאים.
אני מציע לך לשים לב יותר לפרטים ולהתנסות קצת יותר במחשבה ביקורתית, נדמה לי שאתה סובל מאותן תסמונות בהן לוקים הרבנים המצוטטים כאן. כשאנשים מסתכלים על השמיים וחושבים שהם צהובים, רק כי בגל"צ מישהו אמר שהם צהובים, זה הדבר היחיד שמזעזע.
אהבתיאהבתי
גלצ היא תחנה שמאלנית, כך שבמקרה הזה צדיקים מלאכתם נעשית בידי אחרים.
אני מקוה שה'שיח הביקורתי' עליו אתה מדבר איננו חד צדדי. 'הרבה מהעוינות בכלי התקשורת של בריטניה ניזונה מארגונים כעיתון הארץ'. כך לפי העיתונאית מלאני פיליפס. כאן:
או שלה אין זכות דיבור כי היא פרו ישראלית?
ד.א,
שום מילה על 'איש הרוח' עוז?
אהבתיאהבתי
זה לא זה שכתב את "עם כלביא"?
אהבתיאהבתי
איך אפשר לדבר על מכתב הרבנים לקצב, אחרי שהאדמו"ר עמוס עוז שלח את ספרו בצירוף הקדשה חמה ואוהדת לרוצח סדרתי המגואל בדם ילדים, תוך הבעת תקווה שיצא לחופשי?
כנראה ששיח פנימי הזוי הוא לא נחלתם של רבני הקו בלבד.
אהבתיאהבתי
אני מקפיד על קריאת בלוג זה משום אקדמיותו, הקפדה על מילים, משפטים, משמעויות וההנחה שלקורא יש מטען אסוציאציות וידע עובדתי המאפשר שיח מתוחכם ברמה מהנה. אבל מה זה בדיוק שמאל ישראלי?
האם שטרסלר הנו שמאלן? שוקן? מתי והיכן היה ועד או חוזה קיבוצי בעיתון של אורי אבנרי?. קבוצת אנשים במערב הנוצרי וצאצאיו הקימו תנועות שכינו עצמם שמאל – זה ועד, חוזה קיבוצי, יום שבתון, שמונה שעות עבודה, חופשה בתשלום, ביטוח בריאות, ביטוח אבטלה, גימלה הגונה, קואופרציה, יצרנית, צרכנית שיווקית, הלאמת הקרקע או פתרון הבעייה האגררית אחרת ועוד כנ"ל. רק אחרי זה באו נסיונות להנדס מחדש את החברה והמדינה. אנטי לאומיות לא הייתה עיקרון כלל וכלל. בריטניה, צרפת, הולנד, בלגיה, עשו למען העקרונות הללו כאשר הן מנהלות אימפריות עצומות. להונגריה, פולין, רומניה וכ"ו לא הייתה אימפריה וגם שמאל אמיתי לא היה, בודאי לא בשותפחות בשלטון. בהפגנות השמאל נישאו תמיד דגלי הלאום. במפא"י הישנה הייתה יותר עשיה לקידום עקרונות אלו מאשר בין מפגיני בלעין. או בגופים המפרסמים ב"הארץ" הגיגים טענות טרוניות וקריאות להחרים את ישראל או חלקה. כזב מתחכם בוטה ותמיכה במדינות אויב במטרה להרוס את האתוס הלאומי לא היו כלי פוליטי של השמאל האירופאי. חשוב מכל, המאבק היה דימוקראטי בארץ פנימה לא "סיפרו בגת" בחו"ל. החזון של גדעון לוי המלכלך וגם מעוות עובדות, על מולדתו, בקנדה מעולם לא היה חזון של השמאל האירופאי המרכזי. השמאל נהג כך רק תחת פשיזם, נאציזם ופרנקואיזם מובהק אלים, רצחני ופעיל למעשה באותו רגע בארצו שלו. זה לא המצב בישראל היום ומי שאומר כך אינו דובר אמת.
גם בגלל "השמאל הישראלי", אמנם לא רק, ישראל נראיית כפי שהיא נראיית. כשאין כל חזון במה שקרוי שמאל ישראלי חוץ מעיסוק, לפעמים באהדה מופרזת מוגזמת וכוזבת, בפלשתינים הדת, ברמה הפרימיטיבית כישופית הופכת לחזון, כבר מרקס שם לב לכך. מי שלא נלחם על שמונה שעות עבודה בסוף ישרוף דגלי ישראל. אם אין משיחיות לאומית למען עקרונות הישנים שבנו את השמאל הישראלי, ששטרנהל בניהיליזם אין סופי ודומיו עזרו להרוס יחד עם שטרסלר, שוקן, אבנרי, המרמן ופפה (עכשיו באנגליה) תהיה משיחיות דתית מטורפת, כך דרך אגב זה גם באיסלם.
אהבתיאהבתי
קודם כל מצטרף למברכים על הפוסט.
ארצה להוסיף שלוש נקודות ברשותך:
א. כל השיח של ישיבות הקו, במיוחד בכתיבתו של הרב טאו, הוא שיח פרדוקסלי ובלתי ניתן להוכחה ולהתמודדות. בכתיבה של הרב טאו ושל אחרים תמיד המציאות היא לא מה שאנחנו חושבים שהמציאות היא. לכן כל כך חשוב להתנגד לתקשורת מכיוון שהיא, לכאורה, מייצגת ומייצרת את המציאות.
ב. אני מסכים מאד לקביעה שבמידה מסויימת הקבוצה הזאת הולכת ונהיית סוג של "כת בני אור" לפחות מהבחינה התודעתית, וזה מתחיל מכך שרק הם מסוגלים לראות את "המציאות כפי שהיא".
ג. יש טעות בהבנה של המושג "שמאל" והמושג "תקשורת" אצל הרב טאו וחבריו: המילים "שמאל", "אקדמיה", "תקשורת" הם כמעט גוף אחד שפועל לפי "התרבות הגויית" "הפלורליסטית" והוא שורש הטומאה. ההבחנות בין הגופים כמעט ולא קיימים (במיוחד שההיכרות שלהם עם ניונאסים בתרבות החילונית מצומצמת ביותר). במילים אחרות: שמאל זה קדימה, האח הגדול ובן כספית. שלום עכשיו – שמאל קיצוני, שמאלה מזה: ערב רב.
תומר, אם אתה מעוניין בMA שלי שעסק ב"הר המור" אשמח לשלוח לך..
אהבתיאהבתי
תודה על המילים הטובות, וודאי שאני מעוניין במחקרך!
המייל שלי ב"אודות"…
אהבתיאהבתי
אני גם מעוניין.
אם תסכים לשלוח אשמח מאוד.
yonatanmn@gmail.com
אהבתיאהבתי
מעניין לקרוא את העבודה שלך…
אבל אם כתבת "ערב רב" בהקשר של הר המור. כנראה שאתה לא בענינים בכלל…
אהבתיאהבתי
כנ"ל… ddgizi@gmail.com
אהבתיאהבתי
תומר, תודה על המילים הנכוחות והאמיצות והבהירות האלו. ייר כוח גדול.
הערה וחצי: המדובר אכן בחבורת חולים תרתי משמע, חנן פורת ודומיו. אם יש קודש – הם לא שם. אם יש חולי גדול, חול מובהק -שם הם, אחוזים בשדי גזעות גאוותנות ושנאת האחר. אגב – הם צודקים ש"בפנים… עם ישראל מבין היטב שהתורה היא אמת לאמיתה" – אמת החוק האלוהי, אותו ניצוץ מפורסם הוא אשר נותן כוח לאנשים כמוך, תומר, ולשאר ה"שמאל" לומר דברי אמת מול עובדי האלילים האמיתיים, שהתרחקו הרחק הרחק מתורת ישראל. הם, הרבנים העלובים האלו כולם, הם עוכרי ישראל האמיתיים. אבל בעזרת השם תורת ישראל תנצח גם את הסוטוים הללו, ה=במהרה בימיינו, אמן
אהבתיאהבתי
שלום,
על אף שאינני מסכים עם המסקנות אליהן מגיע הרב קלנר וחברי הקו, אין זה מפריך את הטענה שלהם על הקול המאוד חד גוני המושמע בתקשורת, באקדמיה ובעולם המשפט, הלא הוא קולו של השמאל (לא הכלכלי כמובן). באופן חופף, בגיליון מצוין של "ארץ אחרת" לפני כשנה פלוס שעסק בנושא האליטות במדינה ציינו (עם הוכחות כמובן) שבעוד שבמעוזן ההיסטורי של האליטות בישראל (הפוליטיקה והצבא) יש כיום ייצוג כמעט שווה גם של "העם", מערכת המשפט, התקשורת והאקדמיה נשארו מעוזן האחרון (גם עולם העסקים, אבל זה משהו אחר). אני מאוד מסכים אם התזה הזו (רצוי מאוד לקרוא את המאמר שם) ויש בה כדי לשפוך אור על הטענה של הרב קלנר ושל רבים אחרים על הקול האחיד ששומעים באקדמיה, בתקשורת ובמערכת המשפט. בקול הזה יש גם מידה של צביעות שכן הוא אחד מערכיו המרכזיים הוא חופש הביטוי אך הוא לא באמת מאפשר חופש ביטוי לדעות אחרות (ימניות, לאומיות, שמרניות), מה שגם עולה לא פעם מהבלוג שלך ושל המגיבים פה: "הארץ" זה לגיטימי אבל "ישראל היום" פחות, דעות פוסט לאומיות הן חופש ביטוי ודעות נאו-שמרניות הן גזעניות/פשיסטיות וכו'. האם זו לא הסתכלות גנוסטית בעצמה? האם האליטות לא רואות את עצמן כבני האור? מה שונה ההתנשאות המוחצנת של השמאל על ההתנשאות המוחצנת של הימין? זה נבלה וזה טרפה.
וחוץ מזה, נא לא לשים את "מקור ראשון" ביחד עם "בשבע". ההבדלים ביניהם עצומים, כפי שאתה ודאי יודע.
אהבתיאהבתי
היי תומר,
אני קורא נלהב של הבלוג מזה זמן רב למרות (ואולי בגלל) שאני בצד השני של המפה הדתית והפוליטית.
כמה הערות ענייניות על דבריך:
א. קשה לי להאמין שאתה לא רואה שהתקשורת בארץ שמאלנית. אם אתה רוצה להווכח בכך, כתת רגליך לאתר "לאטמה" ותראה בעצמך איך מדי יום ביומו הניסוח והתוכן בתקשורת מוטה שמאלה.
ב. הציטוטים של הרב אבינר וחנן פורת ללא ההקשר שבו הם נאמרו קצת מעוותים את הנאמר. מדובר בדיבורים מתוך להט דתי ואידאולוגי הפונים לקהל רחב. ברור שהניסוח והדברים מתלהמים ולא מדויקים. להוכחה, הגמרא אומרת במפורש בכמה מקומות שקיימים שדים בעולם…
ג. הרב קלנר קונסיסטנטי מאוד בדבריו ופירוק דבריו לפסקאות מנותקות (שוב) מעוות את דבריו. טוב היית עושה אילו היית שולח לינק לדבריו המלאים. דבריו, בייחוד בפסקה האחרונה שבה ציטטת אותה אינם פרי מוחו הקודח אלא חזרה כמעט מדויקת על דבריו של המהר"ל.
ד. הרב קלנר אינו משקף גנוסטיקה יותר מאשר התורה עצמה מציגה. הרי בכל אדם דתי ומאמין מקוננת ההשקפה שהתורה היא אמת ואין בילתה. "ביקורת" שכזו אתה צריך להפנות כלפי כל הדתיים ולא כלפי הרב קלנר לבדו.
ה. בפסקה האחרונה אתה מסכם את דבריך בצורה מאוד מתלהמת (לאחר שביקרת את אסף וול על כך) ונראה שאינך מבין את דבריו של הרב קלנר, או יותר נכון – של חכמינו על הניצוץ היהודי והפנימיות שלו. השד שדבק באדם אינו אלא מטאפורה ויש להבין את הדברים בהקשר הזה. בסופו של דבר האנשים והעם יתפכחו ובכך "יסור השד" מהם.
חג שמח,
מיקי
אהבתיאהבתי
מיקי שלום,
אני שמח שאתה קורא את הבלוג למרות חילוקי הדעות. לגבי טענותיך:
א. לא הכחשתי לרגע שיש נטיה שמאלית (בהתאם להגדרות של ימין ושמאל בארץ כיום) בתקשורת. אני פשוט חושב שלטעון בעקבות כך ש"שמאל קיצוני שולט במדינה" או במחשבות אזרחיה זה קשקוש.
ב. ניתן למצוא ציטוטים נוספים רבים, שלא מול קהל ושנכתבו בשקילות, על כך ש"גאולה שלישית אין לה הפסק" וכו'. הציטוטים הללו הם ממש על קצה המזלג.
ג. נתתי לינק לדבריו – אפילו שניים! קרא היטב.
ד. נדמה לי שלא הבנת את כוונתי במונח "גנוסטיקה". לא דיברתי על אנשים שחושבים שהם יודעים את האמת.
ה. מתלהמת? באמת? מה מתלהם שם? אני לא מבחין בהתלהמות.
פורים שמח,
תומר
אהבתיאהבתי
היי תומר,
א. התוכן ואף הלשון בתקשורת יוצרים את השיח ואת סדר-היום הציבורי (שוב, ראה את אתר לאטמה מוכיח זאת מדי יום ביומו). לענ"ד אין חולק על כך. כאשר כל השיח הזה מיוצר ומנותב ע"י אנשי שמאל מובהקים זה משפיע על דעת-הקהל הישראלית. אמנם לא מדובר פה על משטרת מחשבות סטייל 1984 אבל יש כאן השפעה גדולה על התת-מודע של הקולקטיב.
ב. באמת נאמר שלגאולה השלישית אין הפסק והרב קוק כתב רבות על כך שהגאולה אינה גרף רציף וישר אלא מלאה עכבות, נסיגות ובעיות. המסר שהרבנים מנסים להעביר הוא שאף-על-פי-כן לא צריך להתייאש וצריך להמשיך את הדרך שלקחה על עצמה הציונות הדתית להוביל.
ג. אתה צודק אך שוב – מסריו של הרב קלנר הם חזרה על דבריהם של הדורות שקדמו לנו.
ה. "הם נגועים בדיבוק שמאלני, פרי לחשיה של מכשפת הצפון, התקשורת. התקשורת הופכת לשטן רב עוצמה, לרועת-שדים הסרים לפקודתה ומשתלטים על נשמות ההמונים התמימים. התקשורת הופכת לאליבי לכשלון התיאולוגיה"
נראה לי שהדברים קצת מוגזמים, בייחוד המשפט האחרון. איני רואה כאן שום כשלון של התיאולוגיה. התקשורת אינה אליבי אלא בעיה שיש לפותרה. אגב, טיפין טיפין (ממש כמו הגאולה) אנו עובדים גם על הבעיה הזו.
שבת שלום וחג פורים שמח,
מיקי
אהבתיאהבתי
היי תומר,
אהבתי את המאמר, אך הייתי מעוניין בקישורים למקורות שבהם השתמשת לציטוט הרב אבינר וחנן פורת. חיפוש בגוגל העלה רק את האתר שלך…
רוב תודות,
ישראלי
אהבתיאהבתי
שני הציטוטים לקוחים מתוך הספר "הקץ המגולה ומדינת היהודים", של אביעזר רביצקי, עמ' 184. של אבינר מתוך "עם כלביא", ב, עמ' 190. של פורת מצוטט מתוך הדוקטורט של גדעון ארן.
אהבתיאהבתי
מיקי, צריך להיות ביקורתי, אבל גם כלפי אתר לאטמה, שאתה מפנה לשם כהצבעה למקור שמצביע על "הוכחות" בשפע להטיותיה של התקשורת. יש אכן הטייה מסוימת בתקשורת לשמאל, אך מתוך היכרות קרובה מאוד עם הכתוב באתר לאטמה, הכותבים בו מקצינים מאוד את התמונה ע"י הצגתה בצורה מאוד סלקטיבית ודיסאינפורמטיבית.
לא פעם הם בוחרים לשים זרקור דווקא על משפטים מסוימים מתוך כתבות מסוימות כ"הוכחה" להטיה מסוימת, ובכך הם מייצרים לכאורה טענה חזקה לשפע של הטיות, אבל למעשה 90 אחוז מהנפח הזה עוסק בענייני זוטות או לא קביל בעיניים ביקורתיות, כי אם תסתכל בכ-ו-ל הכתבות ולא רק במה שהם בוחרים להציג לך אתה תוכל למצוא את אותם קריטריונים תקפים גם כשהתקשורת מפלה כביכול דווקא את הצד ה"שמאלי" של המפה הפוליטית. דוגמה: הם מרבים להשתמש בטענת (הסרק) כי התקשורת מסווה את לאומם של פושעים פליליים ממוצא ערבי(דרך אגב, אם התקשורת עושה זאת אז זה בצדק וכך צריך), זאת בעוד שהיא לא נוהגת כך כלפי חרדים, הם ממחישים את הטענה לגולשים ע"י הטלת זרקור על כתבות מסוימות, כאילו כדי להציג ולהוכיח את התופעה, אבל האמת הרחבה יותר היא שדווקא כשמבצע הפשע הוא ערבי אז מוצאו יצוין כבן מיעוטים, ואילו החרדי יצוין רק אם מדובר בפשע על רקע דתי או לאומי. אפשר בקלות לבדוק את זה בגוגל.
דברים דומים אפשר לכתוב על הטענה החוזרת כי את שיגור רקטות מהרצועה התקשורת מתארת בפועל סביל, קשקוש שתופס חלק גדול מהדיווחים באתר ומוצג כקבל עם ועדה כ"הטיות הגסות של התקשורת השמאלנית".
אהבתיאהבתי
ועוד משהו:
עוד לא התחלתי לכתוב אפילו על המקום שממנו לאטמה באים, יעידו על כך למשל הדיווחים הזועקים באתר על ה"אפליה" הלא מוצדקת לה זוכה ארגון חננו בתקשורת, אותו ארגון ששם לו את רוצח ראש הממשלה כצדיק ומטרתו היא להביא לשיחרורו מהכלא
אהבתיאהבתי
הניתוח מעניין וקרוב לוודאי מדוייק אבל איך הוא קשור לטורים של וול ונבון? הטענות של שניהם היו ענייניות לגמרי ללא שום קונספירציה.
אהבתיאהבתי
תומר ישר כח על גירוש השדים שעשית כאן, אבל בכל זאת מטריד אותי שאין שום הודאה מצד תוקפי הר-המור בעקבות חשיפת ה'חושפת' של קצב בחו"ל ובארץ בעיתונות כמטרידה ברמות נוירוטיות וסכנה מהלכת.
http://www.mako.co.il/news-law/crime/Article-a329c9bbf5f9e31004.htm
התקיפה הזאת אפילו צוטטה בספר שיצא לאחרונה שעם חלק מתכניו (בעיקר תיאור המצוקה) אני מסכים אבל זה לא רק אנכרוניסטי – זה שקר גמור. ציטוט מכתב הרבנים בעד קצב כהוכחה לטעותם של הרבנים, מתוך הנחה ש'יש שופטים בירושלים' ו'מי חשיד שופט בג"צ דעביד דינא בלא דינא?' – הוא היום עוול ואיוולת.
לפרופסורים אין מה להעיר כי זכותם להיות אנכרוניסטים ולהעביר ביקורת מטופשת, יש שעדיין מחברים ספרים על אתאיזם קלאסי אז מה לנו כי נלין
אבל ממי שקשוב למציאות הייתי מצפה…
(טוב גם מהם אבל אין להם אפשרות להגיב בספר)
קטע מעניין ולא מעצבן, נקודות עמוקות למחשבה, מעודד נאורות ויושר, והראי"ה קוק אמר שצריך 'אהבת היושר בשכל'..(לכן זה טוב), ישר כח. בוקר טוב
אהבתיאהבתי