בשבועות האחרונים מתנהל דו-שיח חשוב על גבי הרשת בין שני יהודים עמוקים ורציניים. הוא התחיל כאשר דניאל לנדס, ראש מכון פרדס בירושלים, כתב ביקורת על ספרו האחרון של ארתור גרין , Radical Judaism: Rethinking God and Tradition. גרין הוא מראשי ויוצרי תנועת ה-Jewish Renewal בארה"ב, ובעצם מההוגים הבולטים של היהדות בימינו. הספר שלו משלים טרילוגיה עם הספרים בקשו פני, קראו בשמי (שיצא בעברית בהוצאת עם עובד) ו- Ehyeh: A Kabbalah for Tomorrow, שמשמו אפשר להבין את הכיוון אליו הוא הולך. הביקורת של לנדס בעיקרה עסקה במקום המצומצם שגרין מקדיש בספרו לדעת לנדס לשלושת עמודי התווך המסורתיים של היהדות, דהיינו העם, הארץ והתורה, וזאת לטובת החוויה המיסטית הניאו-חסידית שהוא מקדם.
גרין כתב לו תגובה, שהעיקר בה לטעמי היתה הטענה שאין לו כל אפשרות לשמור על המיתוסים הקדמונים ללא שינוי ויחד עם זה לשמור על יושר אינטלקטואלי. התייחסתי לתגובתו קצת כאן וכתבתי ש
גרין עונה לו בכך שהוא מזכיר שבימינו אין הרבה ברירה אלא לזנוח מיתוסים שאינם מתיישבים עם העובדות הידועות לכולנו, שאי אפשר להמשיך לשחק משחקי שכנוע עצמי, ושהדגש על רוחניות אימננטית הוא בדיוק מה שצריך היום – מבחינה אינטלקטואלית, פוליטית, נפשית, אקולוגית. לנדס לא משתכנע (שם). עבורו הדתיות של גרין אינה עמוקה מספיק, ואינה יהודית מספיק.
לנדס כאמור אינו משתכנע, וגרין כותב לו שוב. לנדס עונה בבלוגו, ועומד על כך שגרין מעוות את תורת ישראל בשם הרוחניות הפלואידית. וכעת גרין שוב מנסה להסביר את עמדתו, בפעם האחרונה כנראה. התגובה של גרין, זו האחרונה, פורסמה לפני כשבוע, והיא לדעתי המעניינת מכולן, עד כדי כך שמבחינתי כל הפולמוס הזה בא לעולם רק עבורה. אני רוצה להביא כמה ציטוטים ממנה כאן (כדאי לקרוא את כולה), ולנסות להבין מה בעצם טוען גרין, כאמור מאושיות יהדות ארה"ב ובכלל. לטעמי הוא טוען שתי טענות מעניינות מאוד, האחת בקשר למיסטיקה, והשנייה בקשר לרציונליות. תרגמתי את דבריו לעברית (זה מזכיר לי: פעם תרגמתי לעברית ספר של גרין).
ראשית בנוגע המימד המיסטי:
לקח לי שנים רבות להיות מסוגל לומר בקול רם שאני מיסטיקן. בין היהודים זה נשמע כאילו אתה מנסה לומר שאתה צדיק [חסידי], ואין דבר שרחוק ממני יותר מכך. אבל נכון שכהוגה וכאדם דתי, רק המסורת המיסטית הצילה בשבילי את היהדות. גרשם שלום מצטט את ר' פנחס מקוריץ שמודה לאלוהים שהוא ברא אותו רק אחרי שהתגלה ספר הזוהר, שכן "הזוהר שמר עלי כיהודי". זה נכון גם עבורי, לגבי הזוהר והתורות של הצדיקים החסידיים גם יחד.
הייתי רוצה מאוד להסביר לך את זה, אבל נדמה לי שזה עדין מאוד, וקשה. אנא ממך, זה לא מפני שאני מזלזל בכושר השכלי שלך, אלא מפני שגיליתי, מתוך ניסיון ארוך, שישנם אנשים רבים, ובכללם מבריקים למדי, שפשוט לא תופסים. זו בדיוק המשמעות של המאמר המשנאי 'חכם המבין מדעתו'. אדם חייב להתנסות בעניין באופן אישי כדי להבין את מעשה המרכבה, או כל תורה מיסטית אחרת. […]
אבל אנסה. זה קשור מאוד לגבולות הנזילים בין 'בפנים' ו'למעלה', או בין 'עצמי' ל'אחר'. המיסטיקן מבין באופן אינטואיטיבי שקיימת נקודה במסע פנימה שבה העצמי הפרטי, האגו אם תרצה, מונח בצד, מתאפס, בה מתעלים מעליו – או איך שלא תקרא לזה. […] אז נוכחות, שלפנים אי אפשר היה לרדת לעומקה (ועל כן היא טרנסצנדנטית), שוטפת אותנו, וקיימת לבדה.
גרין מנסה לומר ללנדס שהניתוח שלו את הגותו הוא שטחי, מפני שהוא אינו מבין את המימד המיסטי שבה, שמעניק לה עומק וגובה. לנדס חושב שבלי תורה, ארץ ועם אין יהדות, אבל עבור גרין היהדות תלויה בראש ובראשונה בידיעת האל, החיה והחוויתית. המיסטיקה היא זו שהצילה עבור גרין את היהדות, שהגיע (כך הוא גם מספר בתגובתו) ממשפחה חילונית. הדרך היחידה שגרין מצא אל החייאת המסורת אצלו היתה באמצעות החייאת האלוהות אצלו.
ונכון, אומר גרין, שברגע שאתה טועם את המציאות האלוהית גם אבחנות בין ישראל לעמים מטשטשות. הגבולות נראים פחות חדים, ההבדלים פחות גדולים.* אולי לכן טען גרין בספרו – אמירה שלנדס ביקר קשות – ש"יש לי יותר מהמשותף עם המאותגרים שבמסורות דתיות אחרות מאשר שיש לי עם הדתיים הנצחנים וצרי-המוחין כמו גם עם החילונים המטריאליסטים של קהילתי שלי". הנוכחות החיה של האלוהות היא המקשרת בינו ובין אותם זרים, ועוצמתה עולה על קשר הדם עם היהודים שסביבו, שנוכחות אלוהית כזאת היא מהם והלאה. לגרין, בקיצור, יש מקור סמכות אלטנטיבי למסורת: החוויה המיסטית.
הטענות של לנדס וגרין רציניות, ואני חושב שהן נוגעות בלבה של אחת הסוגיות הבוערות ברוחניות היהודית המתחדשת. מה מקומה של החוויה המיסטית? מה מעמדה אל מול האמונות והמנהגים, אל מול המצוות? מה ראוי שיהיה יחסינו עם מיסטיקנים ממסורות אחרות, עם דרכים רוחניות אחרות? והאם החוויה מאפשרת, ואולי גם מכשירה, קשר פרטי עם האל, כלומר קשר שאינו תלוי בהלכה או במבנים קהילתיים? אני חושב שאחד מקווי המחלוקת בין יהודים כיום נמצא בין התשובות לשאלות האלה.
בנוגע למימד הרציונלי טוען גרין:
בדרך כלל אני מנסה מאוד לא להיכנס לפולמוסים עם אורתודוקסים מודרניים (סלח לי על הביטוי) שהם חברים או קולגות שלי, מפני שיש לי סימפתיה רבה לניסיונות הקשים לשמור על שיווי משקל בעמדתכם, בעיקר נוכח המתקפה החריפה מצד הימין הדתי. אבל באמת שקשה לי להבין את היושרה שעומדת בבסיס הלך הרוח האורתודוקסי הלא-חרדי. משום מה אני חושב שהמחנה הזה בכל זאת רוצה להחזיק בעמדה "גיאוגרפית" של 'תורה מהשמיים'. זה בא יחד עם הבנה מילולית של ההתגלות למשה, אפילו תוך כדי ידיעה ברורה, על פי ההשכלה האוניברסיטאית שכולנו שותפים לה, שאי אפשר לבטל את ביקורת המקרא. אתה מאשים אותי ב"החלפת […] המוקד של סיפורי בראשית ושמות ב[…]אבולוציה." אבל לא אני עשיתי זאת. את זה עשתה הציביליזציה שלנו.
גרין לא מוכן להניח לאמת שעולה מתוך המחקר המדעי והאקדמי. העולם אינו בן 5771 שנה, לפחות לא מילולית. ואם מבינים את זה מטאפורית, מדוע שלא נבין גם את התגלות האל למשה בסיני בצורה מטאפורית? לנדס מבקש למתוח גבול להבנה המטאפורית של המקרא. גרין רואה בזה חוסר יושר אינטלקטואלי. לנדס רואה בעמדה של גרין ויתור על כל מה שיהודי, על כל מה שייחודי ביהדות. גרין מרגיש שאין לו ברירה אלא להתקדם לאן שהשכלתו מביאה אותו.
כאן שוב מדובר בקונפליקט בין מקורות שונים של סמכות, הפעם המסורת מול הרציונליות. גרין לא מוכן לסמוך על הרציונליות בכל אתר בחייו (בחינוך, בבריאות, בטכנולוגיה) ולהתעלם ממנה כשהוא מגיע לדון בתורה. הוא לא מוכן להיות חצוי.
ולכן זו המיסטיקה שהצילה את יהדותו של גרין, שכן אי אפשר לערער על החוויה החיה של הנוכחות האלוהית.** בשביל גרין (כמו בשביל פיטר ברגר, שטוען אותו דבר לגבי הנצרות בספרו The Heretical Imperative) הדת כיום חייבת לעבור הפנמה כדי לשרוד, לפחות אם אנחנו מתעקשים להיות גם דתיים, גם משכילים, וגם ישרים אינטלקטואלית.
ועוד: עבור גרין ללנדס אין תשובה מספקת למספר גדל והולך של יהודים שלא יכולים לשכנע את עצמם באותם מיתוסים מסורתיים. עבור לנדס התשובה של גרין, גם אם היא חביבה על שומעיה, ממילא לא מספקת, כי היא לא מקרבת אותם מספיק ליהדותם – ואף להפך, מעניקה להם למעשה תחליף ליהדותם.
(אגב, תשובה אחרת למצב הזה שזוכה לפופולריות היא התשובה החרד"לית-בואכה-ברסלבית, שמבקשת "להשליך את השכל". כאן המאמין הופך את ההתגברות על ההגיון וממצאי המחקר לערך, ורואה בקפיצה האמונית מעליהם הישג יהודי מזהיר. זו עוד דרך להתמודד עם השבר של המודרנה.)
מילה, ומבט מהצד
בפולמוס הזה אני נמצא בצד של גרין. כמוהו גם אני מרגיש שהיושר האינטלקטואלי שלי לא מאפשר לי להתעלם מהממצאים של האסטרונומיה, מחקר המקרא, או כל שדה מחקרי אחר. אני חושב שהמיתוסים המכוננים של היהדות חשובים ומשמעותיים מאוד, אבל אני לא יכול לקבל אותם כאמת מבחינה מילולית. יתרה מכך, הדיבורים על עליונות יהודית לא רק שאינם נאמנים לעובדות, אלא גם מנוגדים בעיני למוסריות הפשוטה ביותר. וכמו אצל גרין, גם אצלי הנוכחות החיה של האלוהות היא עמוד תווך מרכזי של דתיותי.
אבל אני רוצה לצאת לרגע מהפולמוס הזה לצורך הערה קטנה: אם מתבוננים בכל הדיון הזה מבחוץ מגלים שהוא עצמו תוצר של התקופה המודרנית. כוונתי היא לגבי העיסוק הממוקד במיתוסים ובאמונות, שתלוי ממילא באפשרות שלנו להגדיר אותם ככאלה ולאחר מכן לבחור ביניהם – ולבחור גם לא להאמין בהם. כתופעות רחבות היקף אלו תוצאות ברורות של העידן המודרני. האם מעמד הר סיני היה כפשוטו? האם הוא לא היה בכלל? האפשרות לחשוב ולבחור בין שתי האפשרויות האלה היא אפשרות מודרנית, והיא שמציבה את האמונה (ומול האמונה את החשיבה הרציונלית) בחזית העשיה הדתית והפולמוס הדתי.*** אבל יכול מאוד להיות ששאלת האמונה קטנה יותר ממה שנדמה. יהודים (ושאינם) שומרים (או לא) על המסורת שלהם מהרבה מאוד סיבות, לאו דווקא מפני שהם מאמינים או דוחים דוגמה מסויימת.
—
* זה לא חייב להיות כך – ר' שניאור זלמן מלאדי היה מיסטיקן ענק, ולצערי הרב הוא הבדיל בהחלט בין ישראל לעמים.
** בסדר, אפשר. אבל זה הרבה יותר קשה, ודורש ערעור על חוויות אחרות, למשל כמו אהבה ומצפון, ומעטים רוצים לערער על אלו.
*** ראו על כך ספרו של ארנולד אייזן, Rethinking Modern Judaism: Ritual, Commandment, Community
לולאת האל 
ציטוט שני, פסקה שלישית, צ"ל "שוטפת" ולא שותפת.
(אפשר למחוק את התגובה הזו אחרי תיקון)
אהבתיאהבתי
תודה. ונשאיר, אני לא אוהב למחוק תגובות.
אהבתיאהבתי
תודה רבה תומר
אהבתיאהבתי
תומר במבט ראשון – יכוליות שההבדלים בין לנדס לבין גרין נוגעים להבדלים המהותיים בין תורת ארץ ישראל לתורה בגולה ? ג'ף
אהבתיאהבתי
למה ג'ף? האם בגולה א"י לא היתה במרכז האמונה? והאם בארץ אין יהודים שמוצאים ברוחניות את מהות הדתיות שלהם?
אהבתיאהבתי
הציטוט השלישי של גרין מזכיר לי מאמר שטען ש :
"את צירוף המילים 'מודרן-אורתודוקס יש לקרוא כמו 'דב נמלים'- לא סינתזה יש כאן אלא אדם שמודרניותו מכרסמת את אורתודקסיותו."
יש ללחוץ כדי לגשת אל 382.pdf
(המשפט מוצא מהקשרו המקורי )
אהבתיאהבתי
תומר, תודה רבה על סקירה מרתקת ומעוררת-חשיבה.
אני תמה: אם כך (אם "יש לי יותר מהמשותף עם המאותגרים שבמסורות דתיות אחרות מאשר שיש לי עם הדתיים הנצחנים וצרי-המוחין כמו גם עם החילונים המטריאליסטים של קהילתי שלי"), אז מהי באמת משמעות היותו של גרין יהודי?
נראה לי שאצל מי שהגיע לדרגת התפתחות רוחנית גבוהה כזאת (כן, זהו בהחלט קריטריון בעיניי להתפתחות רוחנית), המסורת הרוחנית-דתית הספציפית שממנה הוא בא נדחקת למקום מאוד משני, וסוג של רוחניות אוניברסלית, שמחברת בין "המאותגרים" בכל המסורות והנתיבים, תופסת את המקום המרכזי.
מהי, לדעתך, משמעות היותו יהודי בעיניו של גרין – ואולי מעניין יותר, מהי משמעות היותך אתה יהודי בעיניך?
יום טוב, עמיר
אהבתיאהבתי
עמיר,
אני חושב שיש משמעות גדולה ליהדות עבור גרין (וגם עבורי) – זו פשוט לא משמעות אבסולוטית. כלומר אין יותר את האמונה היומרנית שזו הדת האחת הנכונה, באמת הבלעדית, הדרגה הגבוהה ביותר של עבודה ה' – כל אלה לא עומדות בפני החשיבה הביקורתית.
אבל, וזה אבל גדול, אותה חשיבה ביקורתית מצביעה על כך שליהדות יש משמעות גדולה בשבילו (או בשבילי) כפרטים וכחלק מקהילה. אלו השורשים התרבותיים שלנו, מהם צמחנו, ואין כמו המחקר המודרני (מהסוציולוגיה ועד הביקורת הפוסטמודרניסטית של העצמיות) לגלות לנו עד כמה אנחנו חבים לתרבות שלנו, עד כמה אנחנו למעשה מורכבים ומכוננים ממנה. איך אפשר שלא לחקור את השורשים שלנו, אם אנחנו מבינים שמהם אנחנו בנויים? ואיך אפשר לא לנסות להעביר הלאה מערך תרבותי משופר?
כלומר, אני היום מבין שיש משמעות גדולה מאוד ליהדות בשבילי לא בגלל שיש לי "נשמה יהודית", אלא פשוט בגלל שנולדתי לתוך מערך תרבותי וערכי שהוא (גם) יהודי. אני בטוח שיש אנשים שזה פחות משמעותי עבורם, ולכן הם יכולים לזנוח את המסורת, אבל אני חושב שלרבים זה בלתי אפשרי, וגם לא רצוי לו זה היה אפשרי (אבל זה כבר סיפור אחר).
אהבתיאהבתי
גם גרין וגם לנדס מבצעים "קפיצת אמונה", האחד בהכרה כי את מלוא החוויה המיסטית אי אפשר לתמלל במדוייק, והאחר כשהוא מתעלם (או מתעלה?) מעל ההיגיון הצרוף, ויותר מזה, המדע, ההשכלה והאבולוציה.
אני רואה בעובדה זו נקודה גדולה של דמיון, הרי שניהם נדרשים למהלך שהוא אינו תוצאה של ידיעה קוגניטיבית, אלא הכרה עמוקה הרבה יותר.
אהבתיאהבתי
מה לכל הרוחות 'עמוק' ב'מהלך' שהם עושים? לדעתי הם דווקא שטחיים מאד, שניהם. אבל מה כבר חילוני שכמוני מבין?
אהבתיאהבתי
האמתי שזה נשמע לי דומה בסה"כ לדרך שבה אדם עשוי לקבל את השייכות שלו לעם או לאום מסויים. אתה יכול להיות גזען או נציונאליסט או פשוט לקבל את זה שיש אנשים שונים ממך, וכנראה דומים ושווים לך גם בצד האחר של הגדר, ותוך כדי עדיין לאהוב את החלק שגדלת לתוכו ואתה שייך אליו. זה יותר בהקשר של ה"מהלך" של גרין.
אני חושב שבסיסה זאת אותה צורה של הסתכלות על העולם רק מיושמת לתחום הדתי-רוחני. וזה באמת לא נשמע לי עמוק במיוחד, גם אם זה כן ראוי לשבח והערכה. (ושוב אני כמו עדו מודה שאני לא מבין גדול במיסטיקה היהודית ובעומק הרוחני שאני מדבר עליו).
זה גם לא מפתיע במיוחד שהיהודי שבגולה הוא זה שהגיע ל"מוסר אוניברסלי" מיושם לחיי הדת שלו בזמן שהיהודי הישראלי מתעקש על קו שונה – הלחצים של הסביבה שונים מאד ומכוונים אותם למקומות שונים.
אם כבר, יותר מעניין יהיה כותב הבלוג עצמו, מכיוון שהוא כביכול התגבר על לחצים גדולים יותר כדי להגיע לנקודה שהוא נמצא בה בהשקפת העולם שלו, אבל אני לא מתימר באמת לדעת מה מניע/הניע את מר. פריסקו. אבל אני כן אשמח לשמוע על זה.
אהבתיאהבתי
בגדול לפי דעתי ג'ף צודק לגבי ההבדל העכשוי בין רוב עם ישראל בישראל לבין חלקים גדולים מאוד בגולה הצפון-אמריקאית.
אהבתיאהבתי
הי תומר,
המאמר מרתק. ועם זאת, בכל פעם שאני קורא פולמוסים מסוג כזה, אני שואל את עצמי, עבור אדם כמוך או כמו גרין, מה בעצם הטעם דווקא ביהדות? הרי מה שאתם מדברים עליו הוא דת שנמצאת מעבר למסורת כזו או אחרת.
ובעניין הברסלבים שמנסים לבטל את השכל. זו באמת תופעה מעניינת שבה רוחקניקים לרוב תופסים את השכל כאויב שלהם. רבים מהחברה של אושו הם כאלה. זה מעניין כיוון שאושו עצמו היה אינטלקטואל לא קטן וקרא המון וידע המון. אבל עבור רבים מתלמידיו, קריאה של ספרים וידע הם ממש דבר מתועב.
שינאת השכל והידע מסבירה היטב גם איך חברה נבונים כמו תלמידיו של טובלי מסוגלים לוותר על ספקנותם וחשיבתם הביקורתית אל מול המורה שלהם. יש כאן איזו תפיסה שהשכל רק מקלקל ושאדם ספקן בהכרח לא יכול להיות רוחני, ובוודאי ובוודאי שלא יוכל להגיע ל"הארה".
אז הנה שאלה מעניינת: האם חשיבה ביקורתית וספקנית, מצד אחד, והארה, מצד שני, יכולים לדור יחד?
אהבתיאהבתי
אמיתי,
אני חושב שהתשובה לשתי השאלות שלך היא אחת: כשם שאין סתירה מהותית בין חשיבה ביקורתית להשגה רוחנית, אין סתירה מהותית בין מציאת טעם ביהדות לבין השגה רוחנית. עצם זה שאנחנו במגע עם האינסוף לא מבטל את הפרטיקולרי (ואסור שיבטל את הפרטיקולרי, ומי שחושב שזה מבטל את הפרטיקולרי נופל למלכודת רוחנית נפוצה ואכזרית), ולכן לא מבטל את המחשבה הביקורטית, האנליטית, הרציונלית וכו' מצד אחד, ולא מבטל את המסורת התרבותית הספציפית שאדם מסויים גדל לתוכה ומתוכה או במקרה מעריך או מחבב מצד שני. וראה את תגובתי לעמיר.
אהבתיאהבתי
תודה תומר.
אהבתיאהבתי
אמיתי,
אני לא בטוח איך להגיד את זה בעברית, אבל אם משהו מקלקל זהו המיינד (MIND) ולא השכל (BRAIN). הבלבול נפוץ מאד וחבל.
אהבתיאהבתי
ביני לבין עצמי אני מתרגם brain ל מוח (מישור פיזי לחלוטין) ושכל הוא בעיניי מכלול הכשרים הקוגניטיבים- או לפחות הרציונליים ביניהם- בנפש, אבל אולי זה רק אני.
אהבתיאהבתי
לגבי האמת האבסולוטית הפנימית בדת זו או אחרת – הייתי בהרצאה של הדלאי לאמה באוניברסיטת תל אביב לפני מספר שנים, והוא אמר שם דבר יפהפה בעיניי: הוא אמר שלדעתו, דת היא כמו תרופה. אם אתה חולה לב, אתה צריך לקחת תרופה ללב, והיא מצילה אותך. היא התרופה שלך. אבל אתה לא יכול לחשוב על סמך זה, שכולם צריכים לקחת את התרופה הזאת. הוא אמר: אני בודהיסט. אני הולך בדרך הזאת במאה אחוז, ובשבילי – זו הדרך היחידה. אבל זו אמת סובייקטיבית שלי. היא איננה אמת אובייקטיבית. בודהיזם הוא התרופה שלי. זה לא אומר שהוא התרופה של כולם.
אהבתיאהבתי
לעניין הכוכבית הראשונה שלך – עמדתי לכתוב דבר דומה לפני שקראתי אותה (וכמובן שאכתוב אותו בכל זאת).
אני לומד קצת שיעורי קבלה עכשיו, והביסוס לכל ההפרדה בין יהודי לגוי, בין זכר לנקבה, הוא כל כך מובנה שם, שכמעט אי אפשר למצוא פיסקה שזה לא מוזכר בה.
הגוי הוא במדרגה רחבה ועמוקה פחות מיהודי, עד כדי כך שהוא כמעט לא אנושי, והתכונות הנשיות והגבריות הן שונות לחלוטין ומובנות לעומק ההויה האנושית
כך שנראה לי שאם ארתור גרין היה משקיע את אותה כמות של מאמץ אינטלקטואלי בהבנת והתאמת המדע אל האמונה והתורה כמו שהוא משקיע בהתאמת הקבלה למערכת האמונות הליברליות שלו, הוא היה יכול לצאת מודרן אורטודוקס סביר בהחלט….
אני מסכים שאני, כ"מודרן אורטודוקס", אכן משקיע מאמץ רב בהתאמת קבלתי את המדע לאמונותי ומעשי.
ביסוד הדברים, אני מניח, עומדת בסופו של דבר המשיכה האישית והתרבותית של כל אחד – אדם לומד תורה במקום שליבו חפץ
עם זאת, וזה הערה לכל אחד, כולל את עצמי, צריך לדעת ולהבין שבלימוד התורה ובחוויה הדתית שלו משוקעות העדפות והתניות. לכן איני אוהב כשמישהו מדבר בשם "היהדות" – וזה יכלול את שני הצדדים בויכוח (כמובן שלשומרי המסורת וההלכה יש יתרון בגלל ההמשכיות ההיסטורית…
אהבתיאהבתי
שלום תומר
גם אני מודה על תקציר הדיון המרתק.
ובעניין הנ"ל – האם אתה מכיר מישהו שעסק ביחס בין מיסטיקה להבחנה בין יהודים לגויים? האם יש הבחנה בין מיסטיקה שמביאה לטשטוש גבולות לבין מיסטיקה שיוצרת גבולות מהותניים ונחרצים יותר? אשמח לדעת.
אהבתיאהבתי
אני חושב שלא מדובר על שני סוגים של מיסטיקה, אלא על הנחות מוצא, שמשפיעות על המיסטיקה. בזרם המרכזי של המסורת היהודית, לפחות עד המאה העשרים, היה ברור שהיהודים הם "נבחרים", ומתוך זה יכולה להשתמע הפרדה והבדלה מהותית בינם לבין אחרים. זו לעיתים קרובות משפיעה גם על המיסטיקה. כלומר לא נכון לחשוב לדעתי שהחוויה המיסטית ממסמסת כל הנחה תיאולוגית. לפעמים אפילו להפך: התיאולוגיה משפיעה על החוויה ומעצבת אותה.
אהבתיאהבתי
אם ניתן היה לפשט את הסתירות, הדבר החשוב והראשון במעלה הוא ידיעת האחדות, ידיעת המהות ורק לאחר מכן עולה הבנת השונות.
בחלקים נרחבים של הדת היהודית נעשה החטא של הפיכת הזהות היהודית, היא השונות, לעצם מהותנו. ידיעת המהות, האחדות, מביאה להבנת כי השונות היא רק על פני השטח, אז גם ניתן לקבל את השונה ואני חושב שלשם גם גרין וגם אתה מכוון.
זוהי נקודה שחשוב להדגיש.
אהבתיאהבתי
חממת את לבי ברשימה הזו תומר.
ארט גרין הוא גם ידיד שלי אבל גם סוג של מורה עבורי, אף כי לא למדתי אצלו אף פעם אלא יותר פשוט ניהלנו שיחות בתקופה בה הוא ביקר בארצנו.
ארט הוא הוגה חשוב בעיני ואף זכינו שיהיה מוועד היועצים של "קהילת המקום" האגדית… ואף שיבוא ללמד בה במצוקי דרגות.
אהבתיאהבתי
בנובמבר השנה הקלטתי את הרצאתו של גרין בירושלים "יהדות רדיקלית"(באנגלית) הנה הלינק להאזנה ולהורדה
http://www.navatehila.org/35897/%d7%9e%d7%90%d7%9e%d7%a8%d7%99%d7%9d
אהבתיאהבתי
תודה רות
וזה הזכיר לי לפרסם באתר שלנו את הראיון שערכתי איתו לפני כעשור
ראיון שהתפרסם בשעתו באחד מגליונות "חיים אחרים"
בשם "מומר לחופש" (רלוונטי לפסח…)
http://kabalove.org/articles/art-green
אהבתיאהבתי
אה, חזרה במכונת הזמן.
הנה, באנגלית בת ימינו, הויכוח שנהלו הצופים כנגד תומכי המעתזלה בבגדאד העבאסית.
כמעט ניתן לקרוא כאן את מלותיו של אלגזאלי בספריו ("הפלת הפילוסופיה", או "הפודה מן התעיה והטעות").
יש שאלות מובנות בשיטה של דת הלכה. המתח בין החוויה הדתית לבין הדת הממוסדת, המוצבת על אדנים סדורים, הוא מתח מובנה ובלתי ניתן לפריקה.
או כמו שכתב קירקגור: כשהחתן חובק את הכלה בזרועותיו, תחת החופה, הוא לא זקוק להוכחות לקיומהּ (ציטוט חופשי).
אהבתיאהבתי
די (דן, דנדי, או לנדי- כמו שקוראים לו החברה בפקולטה) הוא חבר שלי, וגם ידיד קרוב מאוד. חיממת גם את לבי. הוא אמנם מורה שלי, ונותן ציונים לא משהו, אבל שוחחנו לא מעט כשהוא היה בארץ, והזמין תה בבית הקפה שאני עובד בו. דיברנו על חום המים, ואולי הוא יקרא כמה מהמאמרים שלו בבית מול הראי.
אהבתיאהבתי
תודה תומר , פוסט מעולה.
אולי בהמשך אני אתייחס עליו באורח רציונלי במגבלות הידועות.
כרגע אני פשוט משתולל מצחוק כשאני חושב על ארתור גרין המסכן.
יצא מהארון כדי ליפול אל האמבטיה.
אהבתיאהבתי
תומר, המיסטיקה של גרין היא מיסטיקה רציונלית(במובן שהוא יכול לנתח לנו מה מתרחש במהלכה, או לכל הפחות לתת דין וחשבון עליה), או שהיא בעצם חוויה סובייקטיבית? כלומר, למרות נטייתי האישית לדברי גרין יש כאן כשל לא קטן: כשהוא פונה למיסטיקה הוא משליך את הרציונליות, וכשהוא פונה למסורת ולמיתוס היהודי הוא איננו יכול להשליך את אותה רציונליות?
אהבתיאהבתי
תודה לכל המגיבים (ותודה על הלינק רות – זו ההרצאה שהיתה במכון הרטמן, נכון? מאוד הצטערתי שפספסתי אותה).
א., למה אתה מניח שכאשר גרין פונה למיסטיקה הוא משליך את הרציונליות. כפי שכתבתי לאמתי לעיל, אני לא חושב שיש צורך כזה. כלומר אין צורך שהדרך תהיה לא רציונלית, אם כי ברור שהמגע עם האינסוף עצמו הוא מעבר לרציונלי, הגם שאפשר לפעמים לנתח מה קרה במסגרתו בדיעבד). בכ"א, אני לא חושב שגרין בעד השלכת השכל בדרך.
אהבתיאהבתי
כן, זו ההרצאה שניתנה במכון הרטמן לפני כמה חודשים.
אהבתיאהבתי
it is good to read 2 smart men. and thanks that you publish it. without you there was no chance that i will find it by myself.
אהבתיאהבתי
אולי הגיע הזמן לתגובה מיושבת יותר.
קודם כל לא קראתי את הספר וחבל. את הביקורת קראתי , גם את הטענות וגם את המענות והרי מסקנותי:
אני לא מאמין לאף אחד מהם.
אני לא מאמין ללנדס שהוא רוצה להגן על האורתודוקסיה הרציונלית ואני לא מאמין לגרין שהוא מיסטיקן.
שניהם, כך נראה, במצוקה קשה והם נוקטים בפעולות נואשות כמעט ברמת ריפלקס ההקאה.
גרין מבועת מהאינטלקטואליזציה של עצמו. הוא מפחד להפוך חסר משמעות כמו הניירת שהוא מייצר ולכן הוא תועה בחיפושיו אחרי משהו אמיתי ,בתוך אטמוספרה אקדמית מצוצה מהאצבע.
לנדס הוא אתיאיסט נחרץ אבל מודחק. בעייתו העיקרית היא שהדת , בה הוא כופר בלי ידיעתו , היא גם הציר סביבו חגים חייו , לפיכך הוא נאלץ למצוא מסע צלב , כדי לאחד את עדר המאמינים מאחוריו ובאותה שעה , להתאחד מחדש עם האמונה , באמצעות מלחמה בכפירה.
גרין נופל לידיו כפרי בשל. הוא מנסה להבין על מה ולמה הוא ניצוד, אבל התשובה נמצאת אצל הציידים. בסופו של דבר, גרין הוא רק תירוץ.
אהבתיאהבתי
ב"מבט מהצד" מה שנותר לי הוא לקנא.
מתי לאחרונה ראינו כזה דיון רוחני-ענייני מתנהל בין שתי אושיות רוחניות כאן בארץ.
רב הדיונים הפומביים הם או הלכתיים (בדרך כלל לא בהלכות חשובות), או בעלי נגיעה פוליטית (כמו מכתב הרבנים לקצב).
קרן האור היחידה היא "מקור ראשון"- שבת , שאיכשהו מצליח להוות במה לכמה דיונים חשובים.אבל זה עדין במה קטנה מדי למעט מדי דיונים.
אהבתיאהבתי
אני לא מכיר את הגותו של גרין, אבל אני תוהה כמו באחת התגובות מעליי – איזה יושר אינטלקטואלי משתלב עם המיסטיקה, ומה בקבלה ובספר הזוהר, ספר שפשוט מלא שטויות שהרגיזו אפילו רציונליים כאלו שהיו מוכנים איכשהו לקבל את השטויות הרגילות של היהדות, כמו ממשיכי דרכו של הרמב"ם, דווקא כן נראה לו הגיוני ורציונלי.
אהבתיאהבתי
המאמר והדיון מרתק. מרתק לדעת שדיונים כאלה בגלל קורים וטוב ונפלא שאתה, תומר, נותן את הבמב.
שלוש הערות:
א. ב'פרקי יסוד בתורת הקבלה' גרשום שלום מתאר את הדילמה של המיסטיקן (אני מניח שהוא לא הראשון לעשות את זה, אבל אני קראתי את זה שם): מתד אחד החוויה המיסטית בהכרח היא המשך האמונה הדתית והוכחת איזו אמת בסיסית שעומדת בבסיס הדת הזו (למשל, קיומו של האל). מצד שני – החוויה המיסטית היא חריגה מגבולות הדת עד כדי סכנה ליציאה מהגדר (או קיצוץ בנטיעות). המתח הזה הוא המתח שבו חי המיסטיקן תמיד, ומתוך זה הבקורת שעולה בתוך הדתות הממוסדות-המערביות היא אותה בקורת. זו עוד זווית, אחת ואל יחידה, של הוויכוח.
ב. כשקראתי את המשפט "מיסטיקן מבין באופן אינטואיטיבי שקיימת נקודה במסע פנימה שבה העצמי הפרטי, האגו אם תרצה, מונח בצד, מתאפס, בה מתעלים מעליו – או איך שלא תקרא לזה. […] אז נוכחות, שלפנים אי אפשר היה לרדת לעומקה (ועל כן היא טרנסצנדנטית), שוטפת אותנו, וקיימת לבדה" שמעתי את פטנג'לי צוחק. זה הרי יכול להקרא כתאור מדוייק של הפרקריטי (האני הפנומנלי) והפורושה (אותה נוכחות שהיא מעבר לכאן ולמקום) היוגיות. הנה תרבות שלא אויימה אף פעם מהמיסטיקנים, אולי כי מעולם לא הייתה בה באמת דת ממוסדת נוסח המערב.
ג. הרצון לזרוק את המח לא שייך לרוחניקים או לברסלבים. הוא בסיסי בהויה האנושית. הוא עומד לא רק בבסיס כתות ודתות. הוא עומד גם בבסיס הפאשיזם למשל. אולי זה הדבר שגורם לי לתרגל יוגה – הידיעה שזו דרך שמחייבת אותי לחקור וחשוב. גם בbrainץ גם בmind. וכל השאר צא ולמד, לא?
אהבתיאהבתי
לכל דרך רוחנית יש מונחים ייחודיים משלה. לא תמיד ניתן להסביר לעומק דרך או תורה רוחנית בשפת יומיום או בשימוש במונחים מדרך אחרת, זה לא עניין מתמטי.
יכול להיות שמחר יהודי ברסלבי יתרגל את תורתו של קרלוס קסטנדה, מוסלמי יתאר את מעשיו במונחי אושו ונוצרי יפרש את התיאור לפי התיאור הקוסמולגי של מאדאם בלובצקי -כמה תועלת אפשר להפיק מדיון כזה ?
אהבתיאהבתי
תיקון קטן, העולם אינו בן 5771 שנה,
אהבתיאהבתי
נכון, תודה
אהבתיאהבתי
אין בני אדם או בני אנוש יש רק הומו סאפיינס,האנושות היא פיקציה,כל פרט ופרט שבה,למה פרטים כמו גיל העולם(הפיזיקלי,כימי,ביולוגי) אמורים לעניין אותנו כשאנחנו מתדיינים על נושאים שנמצאים בתחום האנושויות,בו הכל עניין של בחירה והשרדות.
אהבתיאהבתי
מעניין אותי לדעת מה יקרה לרוחניות הרציונאלית כשהפסיכולוגיה תתפתח וההבנה שלנו של תהליכים שמביאים אותנו לרוחניות יהיו משהו הרבה יותר מובן וברור. אני מקבל את הרושם לפעמים שיש באמת איזשהי סתירה בין ההבנה שלנו של העולם לרוחניות שלנו, ושהשאלה היא אולי איפה בדיוק עובר הקו בין השניים עבור כל אדם, או כמה מקום אדם צריך בשביל הרוחניות שלו, וכמה הוא יכול לסבול את הפלישה של המדע אל תוך המקום הזה שהיה מלא קודם ברוחניות.
זאת אומרת, האם בעתיד "המקום המעורפל" הזה שגרין בעצם רוקד בו, שנותן לו במידה מסוימת להחזיק בשני הקצוות של החבל, יעלם או יצטמצם?
או לצורך העניין, האם הוא הצטמצם במהלך ההיסטוריה האנושית? והאם יש סיבה לחשוב שמשהו ישתנה מהדפוס שהיה קיים עד היום?
אהבתיאהבתי