עדכון: לדעתי יש יסוד סביר להניח שהתשובה לשאלה בכותרת היא כן. אולם לאחר כתיבת הרשימה ציין הרב גינזבורג בפני תלמידו ניר מנוסי שלא התכוון בדבריו לאוננות. כמו כן, בעקבות הרשימה הזאת מילות הטקסטים של הרב גינזבורג שונו בבלוגו. על כן אנא התייחסו לרשימה בביקורתיות הראויה, וראו דיון בשדה התגובות להלן.
מצוות "שמירת הברית" היא אחת המצוות היהודיות שהפער בין האידיאל שהן מציבות לצורה שבה הן מתממשות במעשה הוא הגדול ביותר. האיסור על האוננות מהווה דרישה מופרכת עבור רוב הגברים, ואם נוסיף לכך את הצבתו של האיסור הזה כשיא של הנאמנות הדתית של הגבר היהודי, נבין למה ייסורי המצפון בנוגע אליו הם רבים ונפוצים ביותר.
ואכן, כשמצד אחד על הוצאת זרע לבטלה, על פי הזוהר, לא תיתכן תשובה, והשולחן ערוך מגדיר אותה כעבירה החמורה ביותר בתורה, כשתלמידיו של האר"י ידעו לספר בשמו ש"כל הצרות שבעולם הכל בשביל החטא הזה", ואפילו הרמב"ם, איקונין הרציונליות היהודית, קבע שהחוטאים בזה "כאילו הרגו נפש"; ואילו כשמצד שני די ברור שאין אדם צדיק בארץ אשר לא יחטא בעניין המסויים הזה, התוצאות הנפשיות הקשות מובנות מאליהן. (כתבתי על יחס ההלכה והקבלה לאוננות כאן, כאן, וכאן)
יש האומרים שחלק מהפופולריות של חסידות ברסלב בימינו נובעת מאותו "תיקון הכללי" שחידש ר' נחמן, תיקון שלמרות שלא היה בדיוק ככה על פי ר' נחמן עצמו, היום נחשב למסוגל לטיהור האדם מחטא האוננות. למעשה ר' נחמן הקדיש מאמץ עצום לפיתוח דרכים שונות לתיקון "פגם הברית" על גווניו, תיקון שעבורו היה קשור גם לחטא השבתאות (וראו מאמרו של יהודה ליבס בנושא – doc). אף העלייה לרגל השנתית לאומן בראש השנה מיועדת, בין השאר, לתיקון הזה הספציפי (וראו מאמרו של צבי מרק בנושא). רוצה לומר, יודע צדיק נפש בהמתו וידע ר' נחמן היטב את נפשם של חסידיו ושל יהודים בכלל – תיקון קל ומהיר לחטא הקל והמהיר הזה היה נצרך מאוד, והוא סיפק אותו.
והנה בעצם ימים אלו ניתן לראות שקם מתחרה לר' נחמן ולאותו תיקון, בדמותו של לא אחר מאשר הרב יצחק גינזבורג (כתבתי מעט עליו כאן). על פי רשומה בבלוג שלו (המקור באנגלית והתרגום בעברית) כדי לתקן את פגם הברית לא צריך למלמל עשרה פרקי תהילים, אלא אפשר להלחם בממשלה. גינזבורג דורש את הפסוק "אַל תִּתֵּן לַנָּשִׁים חֵילֶךָ וּדְרָכֶיךָ לַמְחוֹת מְלָכִין" (משלי לא, ג), מתחיל בפרשנות הפשוטה (אל לו למלך להשקיע את מרצו בנשים), ומגיע משם, כרגיל, למשמעות ה"פנימית":
אך במישור רוחני עמוק עוד יותר ניתן לקרוא את החצי השני כמספק תיקון של החצי הראשון. הפסוק ניתן לקריאה באופן כזה: "אל תתן לנשים חילך" – ואם עשית זאת אז – "ודרכיך למחות מלכין": אם שגית בחייך והתפתית לאורח חיים של יחסי מין מופרזים, אל תאמר נואש – תקן זאת בכך שתתמסר למרידה במערכת השלטונית המושחתת, שאינה הולכת בדרכי התורה (והמאופיינת אף היא באנשים בעלי תאוות מין ותאוות שלטון שליליות…). אם תעשה זאת יהווה הדבר תיקון לניצול לרעה של דחף המין בחייך הקודמים, שכן כלל הוא בקבלה שתיקון מוכרח לנבוע מאותו דחף נפשי שיצר את הקלקול.
באנגלית זה מעט שונה, וסימנתי את ההבדלים המשמעותיים:
But on an even deeper spiritual plane (reading the second half of the verse as a rectification for the first half – in the original Hebrew the word “nor” and the words “that which” do not appear in the text, so the verse can read, “Give not your strength to women, and your ways to destroy kings,” alluding that “your ways to destroy kings” is what to do if you have given your strength, too much of your seed, to women), if you fell in your lifetime into too much sex (whether in the form of self-abuse or abuse to others), don’t despair – become totally involved in overthrowing the contemporary, corrupt and anti-Torah political system. That’s the way to repair the damage you’ve done to yourself and others by misusing your sex drive. In Kabbalah we are taught that rectification must come from the very same psychological drive that brought about the damage.
So rectify sex with politics.
לאמור, דעו לכם נערי גבעות חביבים, שאם אוננתם יותר מדי, יש לזה תיקון קל וגם די מלהיב: הילחמו לכם בממשלת ישראל, ובזה יהיה תיקונכם! אל תתייאשו חלילה על ששפכתם זרע לבטלה (או אף אם הטרדתם מינית, או אנסתם), "תקנו את המין בפוליטיקה", על ידי overthrowing, סילוק בכוח, של הממשלה הקיימת – ובזאת כפרתכם!
לולאת האל 
מרתק. תודה תומר.
והנפקא מינה – כמה שיותר אוננות, כך יותר כוח פוליטי.
אהבתיאהבתי
בלי קשר ועם קשר, אם תתקינו את הפלאגין ב: http://ctroo.com תתקבל על הדף דבורה מצחיקה שמגלה טפח בטקסט. נסו ותיהנו :)
אהבתיאהבתי
מצחיק.
התיאוריה שלי (שאני צריך להרחיב עליה מתישהו בבלוג הברסלב של) היא שהתפוצצות האוכלוסין הבלתי תאומן של חסידות ברסלב בעשרים השנה האחרונות (בערך עשרת אלפים אחוז) , נובעת מהתיקון הכללי .
הרי אם בנאדם אומר מאה פעם בשנה "הריני מקשר את עצמי לכל הצדיקים האמיתיים שבדורנו ולכל הצדיקים שוכני עפר ובפרט לרבינו הקדוש רבי נחמן מברסלב" , אזי בוודאי הצדיק ישמע את תפילתו ויקשר אותו אליו.
יש עוד תיקון לפגם הברית בברסלב , והוא נעשה פעם אחת בשנה בפורים.
בניגוד ליתר החסידויות , בחסידות ברסלב נוהגים שלא לשתות משקאות חריפים בכלל.
היוצא מהכלל הזה הוא פורים , שאז מצווים חסידי ברסלב לשתות עד להקאה , כיוון שבהקאה הזו הם מתקנים את פגם הברית שלהם לפי הפסוק "חיל בלע ויקיאנו".
לגבי גינזבורג , הוא הזכיר לי את הסרט המוזר זאראדוז משנת 1974 , עם שון קונרי הצעיר מאוד. הסרט מתחיל במין נאום מיסטי מוזר לפיו הרובה הוא טוב והפין הוא רע , לכן צריך להרוג במקום להתרבות.
אהבתיאהבתי
אם נוצר רושם שבברסלב מתייחסים לפגם הברית בסלחנות , אני הייתי רוצה לתקן (פחחחח) גם את הרושם הזה.
הייתי בשבועות באומן , ושם שמעתי כמה שיעורים נפלאים מהרב עופר ארז שליט"א , שהוא בין המתונים מבין רבני ברסלב והוא אמר דבר פשוט.
"היצר הרע יספר לכם שזה לא כל כל נורא , אבל זה הדבר שמבדיל בינכם לבין אלוהים , חד וחלק"
אהבתיאהבתי
כלומר אם אני לא מאונן אני נהיה אלוהים?
אהבתיאהבתי
אהה
אהבתיאהבתי
ענק. פשוט ענק.
אני חושב שהמהלך הגאוני ביותר שהיהדות האורתודוקסית הייתה היא למרכז את המעשה הזה, שהרי נתפס בלא מעט תרבויות לא מעט שנים בתור מעשה אסור ואוי ואבוי (תודה, אריסטו, באמת) – וככה, תופסת, ליטרלי, בביצים – את רוב זכריה. ענק.
אהבתיאהבתי
נרגעתי. הימין הקיצוני לא מבין כלום בליבידו (ובאוננות). הרב גינזבורג היה צריך לקרוא למהפכה *במקום* לאונן, במקום זה הוא קורא למהפכה כ*כפרה* על האוננות. והרי בידוע שמי שמאונן אין לו כוח למהפכה, או לפחות הוא צריך לחכות כמה שעות. ככה שאפשר להמשיך לחשוש מהממסד הבטחוני, המרכז הלאומני ושאר מריעין בישין ולתת לימין הדתי הקיצוני להתבשל במיציו. עם כזו גישה מתירנית לעולם לא תהיה לנו כאן מהפכה אמונית!
אהבתיאהבתי
מרתק.
שתי הערות קטנות. חוץ מברסלב ישנה לפחות עוד שיטה אחת מעולם ההגות החסידית שמציעה כפרה על הוצאת זרע לבטלה והיא שיטתו של ר' צדוק הכהן מלובלין. ר' צדוק (שיוצא מתוך רעיון מסוים של האר"י) אומר שכפרה על עוון זה אפשר להשיג בלימוד תורה (ר' צדקת הצדיק, פיסקה צז). מעניין לראות איך לעבירה שהיא טאבו בעולם היהודי מתפתחים תיקונים שונים בהתאם להשקפות העולם השונות. האם התיקון הוא בתפילה, תורה או בעיסוק פוליטי.
הרב גינצבורג עסק תקופה מסוימת בתורת ברסלב, הוא אפילו הוציא חוברת קטנה של פרשנות על אחת התורות בליקוטי מוהר"ן. נראה לי מובן מאליו שהוא מבצע ביודעין שינוי בתורת ר' נחמן. אני לא בטוח שיש לזה משמעות קריטית, רק מעניין לציין את זה.
אהבתיאהבתי
אוי, גדול. מה לא עושים כדי להצדיק מרידה במלכות; אפילו "נתינה לנשים" הופכת לאוננות (ואני לתומי חשבתי שדווקא מי שנותן הרבה לנשים לא נזקק הרבה לאוננות). יותר מעניין זה ההיפוך של הביטוי השגור "אוננות פוליטית" – שחרור קיטור וקיטורים בלי שום אפקט. אני תמה על הגולמיות הפסיכולוגית של ההצעה, שמניחה שדווקא מבין המאוננים האינטנסטיביים יימצאו מהפכנים פוליטיים…
מה לגבי הכיוון ההפוך? אפשר לכפר על ניקוב צמיגים של ג'יפים ועל שרפת מטעי זיתים באוננות מוגברת?
אהבתיאהבתי
לדעתי יש לדרוש את הפסוק "אל תקרי נשים אלא נושים" – אל תתן לנושים חיליך, היינו אל תתן כוחך לבעלי העוצמה הכלכלית, הנושים את הציבור ומדלדלים אותו עד עפר (ראו מאמרו של דרור פוייר בגלובס http://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1000654477) – אלא צא למחות כנגד המלכים = האוליגרכיה השלטונית = פרות הבשן:
"שִׁמְעוּ הַדָּבָר הַזֶּה פָּרוֹת הַבָּשָׁן אֲשֶׁר בְּהַר שֹׁמְרוֹן הָעשְׁקוֹת דַּלִּים הָרֹצְצוֹת אֶבְיוֹנִים הָאֹמְרֹת לַאֲדֹנֵיהֶם הָבִיאָה וְנִשְׁתֶּה…. (עמוס פרק ד)
אהבתיאהבתי
יש בבלוג באנגלית של הרב גינזבורג יותר מ-200 פוסטים. אפשר לספור על יד אחת את אלו שעוסקים בפוליטיקה, ועל אצבע אחת את אלו שעוסקים במין (זה). ההתמקדות בהם וההתעלמות מהאחרים… אין לי מה להגיד עליה, היא מעידה בעצמה על מה מעסיק את מי וכמה.
מעבר לכך, ההתגברות על היצר היא א-ב של כל עבודה רוחנית. הקונצנזוס נגד זה הוא פרי של תפיסה מטריאליסטית של האדם כחיה מדברת ותו לא. זה שרוב הרוחניקים עוד תפוסים בה מראה כמה מעט התרחק הניו-אייג' מהמטריאליזם, וחבל.
אהבתיאהבתי
זהו? זה מה שיש לך לומר על קריאה להפיכה פוליטית תוך הבטחה שפעולה לשם כך מכפרת על שפיכת זרע לבטלה (ואונס)? שיש עוד פוסטים? שאני עסוק במין ופוליטיקה? שהניו-אייג' לא התרחק מהמטריאליזם? באמת, אני מצפה להפגנה של קצת יותר יצירתיות. בוודאי אם רבך מסוגל להוציא תחת ידיו תורות שכאלה.
אהבתיאהבתי
בסדר, אבל בקצרה: לא מדובר על כפרה אלא על תיקון, משהו אחר. זה לא בעיקר הוצאת זרע לבטלה אלא בעיקר ניצול אחרים (ולא רק אונס, גם ניצול הדדי בהסכמה הוא ניצול, כפשוט; מדובר על פריצות בכלל ובמינון מופרז בפרט). הקריאה להפיכה פוליטית אינה חדשה. הרעיון שאקטיביזם פוליטי מתקן את יצר המין הוא רעיון עמוק ופירוש מקורי של הפסוק. מעבר לכך, בשום מקום לא כתוב אלימות, זו השלכה שלך. הדחת משטר ממש לא חייבת להיות אלימה, ואכן הרב גינזבורג חושב שיש לעשות זאת בדרכי שלום, דרך הפצת תורה ושכנוע, כמתועד היטב בשיעורים ביצהר.
נאמר במזמור "אתקינו סעודתא" מאת האר"י: ויחזי לן סתריה דאתמר בלחישא". סתרי תורה נאמרים בלחישה (מי שהיה בשיעור יודע שהרב גינזבורג תמיד לוחש, הוא לא הרים קולו מימיו), למי שמטה אוזן ורוצה לשמוע. אי אפשר לדבר עליהם בכותרות זועקות ובדיונים צעקניים.
אהבתיאהבתי
ניר,
תודה.
לגבי תיקון ולא כפרה – אתה צודק, טעות מביכה שלי.
לגבי אופי החטא המיני, בטקסט כתוב שהוא כזה המופנה כלפי האדם עצמו או כלפי הזולת. כלפי עצמו, אם אני לא טועה, זו אוננות. כלפי הזולת זה אכן ניצול וכו'.
והאם עניין האלימות הוא אכן "השלכה" שלי? אצלי המילים "מרידה" ו"overthrowing" מעלים הקשרים של הפיכה אלימה – זה רק אני? תוסיף לזה את המאמר ההגיוגרפי הידוע של הרב על מעשו של ברוך גולדשטיין, וזה כבר די מושך לכיוון האלים, לא? אבל אומר לך מה: כתב בבלוג שמדובר בצורה חד-משמעית בפעולה בדרכי שלום, ולא ייווצר בלבול שכזה.
לגבי הלחישה, היא אכן לא משתלבת עם רצונכם להפיץ את תורתו של הרב באינטרנט. אם כי אני לא חושב שצעקתי.
אהבתיאהבתי
ממש אין לי זמן לשקוע פה לעוד התכתבות ארוכה, רק כמה דברים חשובים לידע כללי: הרב מדריך תמיד שלא לנקוט בפעולות אלימות עצמאיות אלא להתעסק רק בהפצת התורה. עם זאת, כאשר אדם עושה מעשה בניגוד להדרכה זו (ונגד האויב הערבי, לא נגד השלטון היהודי, עשית פה קפיצה) הוא לא מגנה. אתה יכול להגיד שזה סוג של מתן הכשר, אך העובדה נותרת שלכתחילה ובעקביות הוא מורה שלא לעשות זאת. על ברוך גולדשטיין הוא לא כתב ספר ולא חיבור הגיוגרפי, אלא נתן שיעור בודד שהודפס בחוברת. השיעור היווה נסיון לקיים מה שאנו מצווים בפרקי אבות לעשות לכל אדם: לנסות ללמד עליו זכות, כלומר למצוא משהו טוב במעשה שלו גם אם המעשה עצמו אינו טוב. גם מזה אפשר להזדעזע אם רוצים, אך אפשר גם לראות בכך את גודל נאמנותו של הרב לעקרון של לימוד זכות בכל מצב (מה גם שהיה שם הקשר, לא מדובר על ירי אקראי של משוגע בבי"ס באמריקה אלא על פעולה בלב לבו של סכסוך מדמם, בתקופה שרצחו יהודים רבים וצה"ל לא הגיב, ועוד). למרבה הצער כמעט כל המאזכרים חוברת זו *לא קראו אותה כלל*. אחד הדברים המדהימים ביותר בה הוא שבסופה מוסבר שאת כל אחת מהנקודות שנדרשו לזכות אפשר לפרש גם לחובה (שלא היה קידוש השם אלא חילולו, שלא היתה הצלת נפשות אלא סיכון נפשות, וכו'), כלומר שאין פה יכולת להכריע באופן מוחלט. בקיצור הכל מאד מאד מורכב, וצדדים רבים לרב גינזבורג. תאמין לי שאם זה לא היה כך, ואם המכלול לא היה של חסד שהגבורה היא רק מרכיב ממנו, לא הייתי פה. אני חוזר על הזמנתי לך מלפני שנתיים לשבת וללמוד ביחד משהו מדברי הרב.
אהבתיאהבתי
ניר שלום,
ראשית תודה על ההזמנה, ואני מקווה מאוד שתהיה לנו לא הזדמנות אחת ללמוד, אלא הזדמנויות רבות, מדברי הרב גינזבורג, שכבר כתבתי כמה פעמים שאין לי ספק שהוא אחד המקובלים הגדולים והמעמיקים ביותר של ימינו.
לגבי אותה חוברת, אני דווקא כן קראתי. לא את כולה (שמע, ממש קשה לשים עליה יד – אולי תעלו אותה לרשת?), אבל חלקים גדולים ממנה. אני חייב לומר שקשה לי להאמין שכל מניעיו של הרב היו ללמד זכות. אני מכיר יהודים רבים, שפשעו וחטאו הרבה פחות מברוך גולדשטיין, שהרב לא הוציא חוברת ללמד עליהם זכות. מה אומר לך, זה לא בדיוק משכנע. ונכון שבסופה אומר הרב שאת כל אחת מהנקודות שנדרשו לזכות אפשר לפרש גם לחובה, אבל זה נשמע קצת כמו אותו פסוק מפורסם מקהלת שדורש קיום מצוות אחרי שהוציא מהם את כל התוכן. אז גם אם הכוונה היא רצינית, זה לא בדיוק הרושם שנשאר לקורא, ואדם חכם ומתוחכם כמו הרב ודאי מבין זאת.
ושוב אני מבקש, מפציר: אנא פשוט כתוב בבלוג, אפילו עכשיו, שמדובר חד משמעית רק בפעולה בדרכי שלום, או לפחות שנה את המילים "מרידה" ו"overthrowing". אלו לא מילים של דרכי שלום, צר לי.
האמן לי, צר לי מאוד.
אהבתיאהבתי
רק אומר שטעיתי בעניין להעלות את החוברת לרשת. זה לא רעיון טוב, לאף צד בעניין.
אהבתיאהבתי
ראו תגובתי למטה.
אהבתיאהבתי
וואו, אני שומעת את אנחת הרווחה של נערי הגבעות עד לכאן… יש מזור לחטאינו…
אכן, קישור מעניין בין ליבידו ומהפכנות פוליטית, אם כי הפסיכולוגיה בגרוש שלנו גורסת קשר הפוך – תיסכול מיני יוביל לפרעות בערבים… נערי הגבעות שלא יכולים לממש תאוות נעוריהם, יפנו את הורמוניהם השוצפים לכלות חמתם בגויים. והנה מתברר כי גם רגשות אשם על מימוש הליבידו הם גורם מוטיבציוני לאותו מעשה בדיוק…
מעניין מה עם נשים ואוננות בספרות הדתית – האם יש איזו בעיה עם זה (טוב, אין השחתת זרע, או ביצית לצורך העניין, כך שהבעיה מלכתחילה קטנה יותר), האם זה בכלל מוכר כתופעה קיימת?
אהבתיאהבתי
זה לא בהכרח סותר את ברסלב כי כידוע לפי לפי הקבלה בכלל, וברסלב בפרט, מי ששטוף בתאוה הזו הוא כ'מגורש מארץ ישראל' , כלומר הקישור בין 'מסירת שטחים' ואוננות התחיל כבר מהמקובלים ועליהם יש לך לטעון…
אהבתיאהבתי
אוי, רבותיי, זה לא צחוק. בוא נזכור שיצחק גינזבורג (בהחלט אדם מאד חכם וכך עוד יותר מסוכן) כתב ספר שלם, מתוחכם ומלומד, בו הצדיק את מעשה הרצח של ברוך גולדשטיין על פי תורת הסוד. אולי עכשיו יגיד שהתיקון האולטמטיבי של ה"רצח" שבאוננות הוא ע"י רצח פוליטי, מה גם שחזקה על אנשי שמאל שהם מן הסתם בני הקליפות, פרוי אוננות, שדמם הותר לכתחילה? הרי זה מהלך מתבקש!
ככל שמתעמקים בקבלה — ויש הרבה מאד להתעמק בה — מבינים עוד יותר למה היא נשמרה בסודיות לכך כך הרבה דורות, והא ראיה.
אהבתיאהבתי
הסתירה היא פשוטה: על הגוף שלך רק אתה קובע (לפחות כל עוד אתה לא במאסר וכיו"ב), ולכן על המציאות של הגוף שלך המוח שלך לבדו באמת יכול להשפיע. אולם בעולם הגדול יותר, כוחו משנה המציאות של המוח שלך נסתר על ידי מיליוני רצונות אחרים. אתה פוקד על מוחך "למשוך" אליך כסף, אבל מיליונים אחרים עושים את אותו הדבר ומבטלים של הווקטור שלך. אני מאמין שהמחשבה אכן יכולה להשפיע על המציאות, אבל כאמור – גם זה כפוף לחוקי הטבע ולכוחות מנוגדים.
אהבתיאהבתי
מעניין. גם המהטמה גנדי התעסק באופן אובססיבי בפרישות, וקשר בינה לבין פעילות פוליטית.
אהבתיאהבתי
כן, ובדיוק שמענו על הסיפור שלו עם הגרמני…
אהבתיאהבתי
ושנו חכמים: ביד חזקה ובזרוע נטויה.
אהבתיאהבתי
תומר החביב
לא הבנתי מה הבעיה?
משום מה נראה לי שזה שכנראה קשה לך לא לשלוח יד לבולבול מדי פעם גורם לך להפוך את זה לאיזה ענין עקרוני איזוטרי-שמנטרי שאתה צריך לשתף בו את כולם.
אם יש איזה גבר גיבור ששולט בעצמו ובבולבולו ולא להפך, אחד שיכול לדבר על חולשות מבחוץ אז פתאום הבטחון העצמי שלך כל כך מתערער ואתה חייב לנסות לכוון את הגנות הציניות שלך לכיוון אותו אחד.
תמיד כשאני חושב עליך אני תוהה אם אתה גם יודע באמת להתמודד עם המציאות או שאתה יודע רק לתקוף מילולית ענינית ולא ענינית – העיקר לזכות לאיזה לייקים שיחיו אותך (ואם לא יחיו – לא נורא – אפשר תמיד ללכת לפינת המישוש-העצמי, לגעת בעצמך ולהרגיש שהו! כמה שאתה "גבר"…).
[ובפינת המאמר המוסגר: הואיר והתפלקה לי המילה "שמנטרי" – שכמובן מיוחסת לגדול המאסטרים שבדורנו הלא הוא ה"ה "שמייקי בבא" עליו השלום, הייתי בשמחה מוסיף אלמנט שמייקי-סבבי-באבי לשמך וקורא לך שמוקסיקו… שמו נאה לו והוא נאה לשמו ;) ]
אהבתיאהבתי
ממה אתה כל כך משועשע בדיוק? מי שעושה עניין משליחת יד אל הבולבול הוא לא תומר אלא הדת היהודית. דת שלמה שמתגייסת כדי להגיד לאנשים שהדחפים הטבעיים והנורמליים שלהם הם סוטים, מלוכלכים ומי ש'נכנע' להם כאילו הרג נפש. וממה שכתוב כאן הרב גינצבורג לא שולט בעצמו ובולבולו אלא מוצא דרך להלבין את החטא הנורא על ידי חטא (אמיתי לשם שינוי) אחר. אז אותי זה ממש לא משעשע, די מדאיג האמת.
אהבתיאהבתי
מה שאמור להדאיג אותך הוא אנשים שהתרבות בה הם חיים גומרת אותם ומכניסה אותה אותם לבתי המחראות של התמכרות מינית. הדרך משם להיות מבוגר ממורמר קצרה.
אהבתיאהבתי
כל הכבוד תומר שאתה משאיר את התגובה הזאת.
היא מראה בצורה טובה את הרמה של הצד השני.
אהבתיאהבתי
אני מבין שהוא מדבר מניסיון.
אהבתיאהבתי
כשהזין עומד השכל בתחת, כנראה ככה זה נראה בפוסט שלך. דווקא קראתי את הפוסט המדובר (את העברית שיותר אמין בעיני) ולא ראיתי שם את המלה אוננות, דובר שם על הרבה סקס וזה, אבל מאיפה הגעת לאוננות?
אהבתיאהבתי
תומר,
ראשית, האנגלית היא המקור. העברית היא התרגום.
שנית, כשמדובר על
"sex […] in the form of self-abuse"
זה יכול להיות רק אוננות.
או שיש לך פירוש אחר?
אהבתיאהבתי
נראה לפרש שמדובר בהרמפרודיט ולא חל שם אוננות עליו אם כי הוא נמצא בגדרי ביאה אסורה
אהבתיאהבתי
מצד שני הוא יכול טו גו פאק הימסלף….
אהבתיאהבתי
אלילים אדירים !
ידעתי שפורנוגרפיה מערערת את יסודות החברה – רק לא ידעתי עד כמה.
אהבתיאהבתי
התיקון העיקרי לפגם הברית הוא קודם כל אמונת חכמים. אם אין אמונת חכמים אז אדם גם לא יקרא את תיקון הכללי וגם אם יקרא ולא יאמין הפעולה תהיה פחותה. רבי נחמן מסביר שהתיקון פשוט – אבל צריך להאמין. מעניין שאנחנו עומדים בפתח אחת הפרשות שמדגישות את אמונת החכמים – בחינת והאמנתם בהשם ובמשה עבדו – פרשת קורח. (http://newb.co.il/?tag=%D7%A4%D7%A8%D7%A9%D7%AA-%D7%A7%D7%95%D7%A8%D7%97)
אפשר אולי לדרוש את האמרה חכמים הזהרו בדבריכם כ "חכמים? הזהרו בדבריכם!" זאת אומרת – מדברים על חכמים? אז הזהרו בדבריכם. ודי לחכימא.
אהבתיאהבתי
בארבו רן.
תגובה אחת עיניינית וישירה , בתוך בליל של קשקשת (גם שלי).
אשריך.
אהבתיאהבתי
כלומר, אתה מציע לקרוא את "חכמים היזהרו בדבריכם" בצורה הפוכה לגמרי לפשט, מסיר לחלוטין את האחריות מחכמים ולא תובע מהם שום זהירות. ומטיל את האחריות על מי שאינו חכם בהגדרה [לשיטתך]. במאמר המלא אתה גם כותב שדבקות בצדיק היא הכרחית להשגת קרבת ה', ואתה הופך את משה ל"צדיק" במובן הר' נחמני של המילה. לעניות דעתי, ר' נחמן אינו משה והרב גינצבורג אינו ר' נחמן ועל אף שאני מכיר בערך ההתבטלות אני מעדיף להיזהר בדבריהם של חכמים שנזהרים בדבריהם
אהבתיאהבתי
שוקי – כמובן שהדברים לא סותרים את הפשט אלא מוסיפים דרש. בפשט החכמים כמובן, הם אלו שצריכים להזהר בדבריהם. רק כתבתי כנגד הזילות שאנשים נוהגים בדברי חכמים. ולא – לא התכוונתי שהרב גינצבורג הוא רבי נחמן… וגם לא שהוא משה רבינו. אני לא זוכר שבמאמר שלי הזכרתי איזהשהו קשר ביניהם. העובדה שנשמת רבי נחמן, משה רבינו, האריז"ל, רבי שמעון בר יוחאי, הבעל שם טוב והמשיח שיבוא בכל יום בעזרת השם היא אחת מבוארת בכתבי ברסלב והיא לא פרי דעתי.
דרך אגב – אני לא זה שהופך את משה רבינו לצדיק במובן הברסלבי אלא רבי נתן בליקוטי הלכות.
כל מה שכתבתי הוא להזהר בדברים.
לגבי הדבקות בצדיק – אם יש לך כח לראות שיעור וידאו – פה אני מדבר על חטא המרגלים : http://newb.co.il/?p=1431 שלמרות שהיו גדולים וגבוהים מאוד לא האמינו שהצדיק מחבר שמיים וארץ. זאת אומרת שאפילו אם תשיג קירבת השם, ללא הצדיק לא תשיג את העבודה בעולם.
ראה עוד מאמר על זה שפירסמתי השבוע במעריב NRG: http://www.nrg.co.il/online/55/ART2/251/308.html?hp=55&cat=305
(הנקודה שמעבר להארה)
אהבתיאהבתי
רן, השאלה היא מה מקור הסמכות. כיצד מזהים צדיק ? הנה, אתה בוודאי מזהה את ר' נחמן כצדיק, אבל ר' נחמן היה ונותר דמות שנויה במחלוקת. אני לא אומר זאת כדי לערער על הלגיטימיות שלו, אלא רק כדי להצביע על כך שנקשרת לר' נחמן ותורתו, שהרגשת צורך להתבטל בפניו מכח העצמה של האמירות והפעולה שלו בעולם. הרגשת שאתה עומד מול "צדיק". ובלבושים אחרים גם אני מרגיש את זה, לא מול ר' נחמן בהכרח, אבל זו חוויה נדירה עבורי ואני משתדל שהיא תישאר נדירה, בשאר הזמן אני מנסה לאזור אומץ להשתמש בשכלי.
אהבתיאהבתי
שוקי – לא אמרתי חס ושלום שאתה או אני לא צריכים להשתמש בשכל. נושא ההתבטלות לצדיק לא קשור לשכל. גם אחרי התבטלות או רצון להתבטלות (הלוואי אלי. שאזכה) – יש הרבה מקום לשכל אבל יש *התקשרות* למשהו שהוא מעבר לשכל המצומצם שלי. (שלי בוודאי מצומצם, אותך אני לא מכיר מספיק טוב אבל אם אתה אדם בשר ודם אני משער שגם השכל שלך מוגבל באופן כלשהוא. אפילו השכל של תומר מוגבל – והוא אכן בנאדם אינטליגנטי מאוד)
לגבי רבי נחמן – הוא לא באמת דמות שנויה במחלוקת. יותר ויותר גלי המחלוקת שוככים והאמת יוצאת לאור. יש הרבה בלבול בעולם אבל לא נראה לי שזאת תכלית הפוסט הזה.
אהבתיאהבתי
רן היקר,
תודה על הראייה המפוכחת. השכל שלי אכן מוגבל, אבל אכן אין לי (או לכל אחד) ברירה אלא להשתמש בו. ואסור לנו לפחד לחשוב ולנתח וגם לבקר את מה שיש בו פגם. ולא רק קאנט אמר את זה, אלא יהודים רבים וטובים, מהרמב"ם ועד לגר"א. הרשו לי כאן לצטט מפי עוד צדיק, גדול וחכם ועמוק:
"אין לשער עד כמה יראת המחשבה פוגמת היא את הנשמה. יראת המחשבה מחוללת שיתוק רעיוני בכל מרחבי הנפש, והיסוד השפל שבחיים מתפשט על חשבון זה, ותופס את שליטתו על החיים, מכניעם ומשפילם." (פנקסי הראי"ה, פנקס ז', צ"ג)
אהבתיאהבתי
לחשוב ולנתח ולבדוק ואפילו לבקר זה נפלא – רק שיהיה בטוב טעם בעזרת השם. רק שיהיה כדי להוסיף טוב בעולם ולמגר את הטעויות ולא את הטועים… את החטאים ולא את החוטאים. וכשמדברים על תלמידי חכמים גדולים – זהירות היא לא מילה גסה.
אהבתיאהבתי
מקור הסמכות?
אמונת חכמים זו תכונה נפשית . יש מי שאין לו אותה והוא יצטרך להשאר עם סימני השאלה .
אני יודע לזהות כוח. אם אני אוהב אותו או לא אוהב אותו , זה כבר סיפור אחר. באופן אישי , אחרי עשרים וכמה שנים של זן בודהיזם , אני מאוד משדועשע כששואלים אותי לאן נעלם שיקול הדעת שלי.
אהבתיאהבתי
אני "אזרום" עם כבוד הרב.
אם המדובר בחטא הכי חמור שכמוהו כרצח וכ"ו אז מדוע אין פוסקים עליו עונש כריתות והכוונה לא להפסקת השושלת אלא לעונש דומה לגניבה במזרח התיכון.
ללא ידיים החטא יתוקן.
לעדיניי הנפש ביניינו אשר הטלת מום שכזה היא חטא אף יותר גדול אציע קשירת צינור הזרע.
קשירה שכזו מפחיתה את מידת החטא לרמה הזהה לנשים שכן דבר לא יוצא לבטלה. במידה ורוצים זרע מבצעים פעולה כירורגית ומפרים כדת משה וישראל.
פעולות אלו יכולות לחסוך את ברית המילה ואת כל המרידות הפוליטיות או אף את שעות הלימוד הארוכות של היהדות כך שכמו נשים גם גברים יהיו חופשיים מהתורה.
ועל כך יאמרו ברוך שעשני אישה?
על כל פנים, יש משהו בדברי הרב למרות שאני מתנגד לפרשנות הפשוטה, גם מרידה בסמכותו של הרב יכולה לרפא צרכים כפייתיים הנוצרים מתוך אובדן החופש והעוצמה של הפרט מתוך כפיפות לסמכות מסרסת.
לראיה אביא את הסירטון הבא:
[הורדתי את הסרטון, שקצת חרג מהטעם הטוב – ת.פ.]
אהבתיאהבתי
תומר, אני נכנס מדי פעם ומופתע שאין רשומה עדיין בסוגיית תפילת \אזכרת "יזכור" , האם זה לא עורר אצלך תובנות\הערות\הארות?
באשר לשז"ל , לצערי בעניין הזה אני מרגיש שהנוסחה "אוננות=התרחקות" התקבעה אצלי באופן בלתי הפיך. בין אם מדובר במציאות אמיתית רוחנית ובין אם מדובר באפקט פסיכולוגי בלבד בשלב הזה של חיי לא אוכל להבחין בין השניים. תמהני אם יש בני אדם שחשים קרבת אלוקים מצד אחד ומצד שני לא עושים מאמץ להמנע מאוננות. אני די בטוח שהמאבק ביצר המיני הוא חלק מהסיבה שהאנשים הקרויים "צדיקים" ביהדות הם מיעוט קטנטן לאורך ההיסטוריה. בדיוק כמו שהנזירים בנצרות הם מיעוט כזה.
אני מניח שההנחייה ל"נוער הגבעות" היא חלק מהשקפה שאומרת לאדם הבודד כי תיקונו תלוי בדביקות שלו בתהליכים יותר גדולים, כלומר השקעת מאמץ ב"האחזות בחבלי הגאולה" ופחות בתיקון עצמי בתפילה ולימוד אינטנסיביים (שהם הרבה יותר תובעניים) .
אהבתיאהבתי
דרור היקר
אני לא חושב שזה אפקט פסיכולוגי אלא זה נראה לי משהו מאד הגיוני: כאשר אדם עסוק אך ורק במישוש של עצמו ובהתעסקות עם עצמו ובמתן הסיפוק לעצמו – באוננות פיזית או באוננות רוחנית-נפשית, בודאי שהוא לא יכול להרים את מבטו מעבר לקצה האף שלו – לא אל הזולת וגם לא אל האל.
הוא יכול לשקר לעצמו שהוא חי עם גילוי האל שבתוכו, אבל אדם שיכול לראות את האל רק בתוכו ולא בשום מקום אחר, אזי הוא הוא האליל של עצמו.
משום מה אנשים חושבים שמי שמדבר על רוחניות הוא בהכרח אדם רוחני, הנה אתה רואה (ופרסיקו הוא לא היחיד) שאצל אנשים רבים שכביכול "רוחניים" ישנה העמדת עצמי במרכז (וממילא, כל מי שבצורה כלשהי מהוה אנטיתזה למציאותי או לתפיסת עולמי הוא "אפיקורוס" וצריך להגיש אותו אל הגרדום אם לא לעמוד הקלון) ואם אני במרכז בודאי שלא אוכל למצוא אמת. לא את האמת שבי (ובכל אחד ישנה אמת) ובודאי לא את האמת שנמצאת מחוץ אלי – כי אני לא מסוגל להכיר בכך שיכול להיות עולם מחוץ אלי.
מעשה האוננות הוא רק סימפטומונצ'יק קטן להלך הנפשי של אותו אחד ששקוע בעצמו.
ואם יותר לי להביא פסוק מהמקורות שממצה את הגישה, אבחר באמרתו של המלך החכם שלמה שהוזכר בראשית הדברים: "לֹא יַחְפֹּץ כְּסִיל בִּתְבוּנָה כִּי אִם בְּהִתְגַּלּוֹת לִבּוֹ" – יכול להיות אדם שנראה כבעל עושר אינטלקטואלי ויתכן ונראה שהוא מבקש חכמה ותבונה, אך בעצם הוא קצת כסיל, שכן לא התבונה האמיתית-אובייקטיבית מענינת אותו אלא אך ורק התגלות לבו – החוויה האישית סובייקטבית המנותקת מהמציאות הכללית בעולם וממילא גם מהתבונה האמיתית.
אהבתיאהבתי
נוה, "החוויה האישית הסוביקטיבית" היא כל מה שיש לי. ולך. וגם לרבי נחמן. כל ההבדל הוא שרבי נחמן (למשל) טען שלחוויה שלו יש השלכות גם על כל השאר, טען שמה שהוא חווה הוא אמיתי לגמרי ושכל אדם עתיד להווכח בכך ("כשישכב עם רגליו אל הדלת" -או איך שזה לא כתוב בשיחות הר"ן) . אני יודע על "הרצון לקבל" ועל האגו ועל הוצאת ה"עצמי" מהמרכז כהתקדמות רוחנית. אבל אני נמצא במקום כזה בו אני מטיל ספק דווקא בחוויה הסוביקטיבית האישית. כלומר אני לא יודע אם זה המוח שלי פשוט עושה מה שמוחות עושים או שיש משהו רוחני אמיתי בתוכי שמגיב ומשתנה. ומכאן היחס שלי לתחושה הרעה שמגיעה לעיתים אחרי אוננות . האם זו התנייה פסיכולוגית שהוטבעה בי? או "זעקה נשמתית" אמיתית?
אגב, אני מקווה שגם אתה נזהר מהמלכודת שאתה מתאר כאן :"שאצל אנשים רבים שכביכול "רוחניים" ישנה העמדת עצמי במרכז (וממילא, כל מי שבצורה כלשהי מהוה אנטיתזה למציאותי או לתפיסת עולמי הוא "אפיקורוס" וצריך להגיש אותו אל הגרדום אם לא לעמוד הקלון)"
אהבתיאהבתי
דרור,
תודה על הדברים. מעניינת הערתך לגבי נוער הגבעות, ומתאימה להשקפתו של הרב גינזבורג ברשימה שכתבתי עליו פעם (בקישור שהבאתי אחרי שמו)
בקשר ל"יזכור", האמת היא שאני לא מרגיש שיש לי דבר חכם במיוחד לומר. נפטלי רוטנברג ביטא בצורה מצויינת אתמול את היריה העצמית ברגל, סטייל תפסת מרובה לא תפסת, של הציבור הדתי במקרה הזה: http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1231712.html
בקשר להוז"ל, מעניין מה שאתה אומר. כמובן, חינוך יעשה את זה. אני יכול להעיד על עצמי, שכשהתחלתי להתקרב לעולם הרוח (לפני כן הייתי אתאיסט מוחלט), עבר במוחי החשש שמא מעכשיו אכן לא אוכל לאונן כרצוני. אבל החשש הזה פג אחרי ששמתי לב שלפחות עבורי כל אין קשר בין התפתחות רוחנית לבין הוז"ל. (נדמה לי שנוה כאן מעלי מדבר בעיקר מהתגלות לבו, ואני לא מאמין שיש לו מושג אמיתי באשר לקרבה אינטימית לאלוהות.)
אהבתיאהבתי
פששש… תגובה ענינית, מעמיקה ומחכימה. משהו משהו תומר. על זה אמרו מורינו ורבותינו למתימטיקה בתיכון: "מה שהיה להוכיח"…
אהבתיאהבתי
קשה לתומר לקבל את דברי מורינו ורבותינו, כי הם הרי קבעו 'איזהו גיבור? הכובש את יצרו', והוא, אפעס, לא רוצה להיות 'כובש'…..
אהבתיאהבתי
קשה לי רק מסיבה אחת: שבעניין הזה הם לא לגמרי מדייקים. נסו ותיווכחו.
אהבתיאהבתי
לא כולם נועדו להיות 'צדיקים גדולים' , לפעמים אדם שמחפש להיות 'צדיק הרבה' זה יכול לשבור אותו ולעשות ממנו 'רשע הרבה' , כמאמר הפסוק – 'אל תהי צדיק הרבה'. אדם צריך לעשות מה שהוא יכול. בהצלחה. העיקר הבריאות.
אהבתיאהבתי
הו שטחיות ובורות בארשת מלומדת ועמוקה
אהבתיאהבתי
פוסט ברמתו של שחר אילן: חיצוני, רדוד, מזלזל (וכל זאת תוך הסתמכות על ידע וסמכות-ידע לא רלוונטיים). חבל שלא יכולת לעשות לגינצבורג מן המעט שעשית לגנדהי.
אהבתיאהבתי
אולי כשגינזבורג יעשה מהמעט שעשה גנדהי יהיה אפשר לכתוב עליו כראוי…
אהבתיאהבתי
קשה להבין בכלל של הדתות את כל ההתעסקות במין כאילו זה משהו איום ונורא. לכל אחת מהן יש את הסיבות שלה, לא רק היהדות, גם שאר הדתות המציאו תירוצים.
נראה לי שזה רצון לשליטה, שליטה על אחרים, שליטה על נשים, שליטה על הדור הצעיר, שליטה על העם המהופנט, שליטה על עצמו ועל הדחפים שלו.
השליטה דורשת אלימות פיזית ונפשית. בסופו של דבר העוול והמלחמות שנוצרו בגלל השליטה הזאת גדולים מההישגים כביכול.
אהבתיאהבתי
נדמה לי, וזאת אולי משום שלא קראתי כל אחת ואחת מהתגובות בעיון מעמיק, שהעניין הגדול של המאמר הזה מפוספס והוא – תיקון מעשה האוננות בהפיכה, או מהפכה פוליטית. לא שאני חובב גדול של השלטונות בישראל בעשרים ומשהו שנים האחרונות, בלשון המעטה, אבל חיים תחת שלטונם של אנשי דת שאינה סובלנית בעליל, של דת שמידת הקנאות שבה עצומה, נראה לי כרעיון עיוועים רע מאוד.
באשר לאוננות עצמה, לי באופן אישי אין בעיה אם אדם או קבוצה אנושית כלשהי תמנע ממנה על פי תפישותיה והבנותיה שלה, כל עוד היא לא תשליט את אמונותיה על זולתה שבאופן הברור ביותר לא אוחז באותן אמונות ותפישות.
אהבתיאהבתי
תומר,
האם קראת את הספר (הנטחן עד דק) של דויד דיידה "דרך גבר"?
מה התייחסותך לגישה המובאת שם נגד אוננות וההשלכה הנפשית שלה?
דווקא אותי זה די תפס, נראה לי שהוא ביטה יפה את מה שהרגשתי כל הזמן.
נראה לי שיש פה איזה סוג של התמכרות שלא שונה מהתמכרות לאוכל (מודה ולא עוזב), שיכר או יוטיוב(מודה ומשתדל), סיפוק רגעי והתפרקות סתמית במקום לעצור ולחשוב ולהרגיש את הריק הזה ואת הדחף הזה וההשתוקקות לקשר שהאוננות מבטאת בעיני מעבר לדחף הביולוגי.
תודה, עמית
אהבתיאהבתי
עמית,
האמת היא שלבושתי לא קראתי את הספר. אם אכתוב לא לעניין, אמור לי. אבל אם דיידה מתנגד רק להתמכרות, הרי שאין לנו ויכוח. גם אני לא בעד להגזים או להתמכר, לאוננות או לכל דבר אחר למעשה. אבל אנחנו הרי יודעים שיש הנאה מאוכל, אלכוהול או יוטיוב שאין איתה בעיה, כי היא במידה ולצרכים חיוביים. בדיוק כך ניתן לאונן בצורה בריאה.
ואף יותר מזה: אם האוננות באה מתוך מקום של ריקנות, של סיפוק נואש בהנאה קטנה באמצע יום מיואש, אז ודאי שהיא הסחת דעת ובריחה שגם אם לא מתפתחת לידי התמכרות אינה מועילה מבחינה רוחנית, ואף להפך. שוב: הקונטקסט הוא מה שמכריע כאן. לעומת זאת, אם האוננות היא ממקום של מלאות, של אינטימיות עמוקה בין אדם לבין עצמו, של אישור הגוף ואישור ההווה – אני חושב שהיא עושה טוב.
אבל אני חייב לציין שכל העניין גם מאוד תלויי באופי הדרך הרוחנית. אין כאן מקום להאריך, אבל לדעתי צריך להבדיל בגדול בין שני נתיבים רוחניים עיקריים אפשריים: נתיב שנקרא לו "העצמה", והוא מתבסס על סיגוף (בראש ובראשונה תודעתי), ריכוז, משמעת ותרגול רפטטיבי (של מנטרות, תפילות, אסאנות, טקסים שונים, מדיטצייה מסוג מסויים); לבין נתיב שנקרא לו "קבלה" או "כניעה" (או, תוך סיכון להישמע ניו-אייג'יים בטירוף, "זרימה"), והוא מתבסס על אמירת הן לקיים, פתיחות, מודעות, הרפייה ולבסוף כניעה. גם הנתיב השני יש טכניקות ומדיטציה, אבל הוא מתבסס פחות על אגירה של אנרגיה.
אפשר למצוא את הנתיבים האלה בדתות רבות וזרמים שונים בתוכן, ואני בטוח שאתה מצליח לזהות למה הכיוונים האלה מתאימים. בכ"א, ברור שהכיוון הראשון דורש אגירה של "כוח הגברא", של האנרגיה (שאקטי, קונדליני, וואטאבר), ולכן אוננות תפגע באפקטיביות שלו. מצד שני, הכיוון השני לא מתבסס על אגירה של אנרגיה, אלא על פיתוח היכולת להיפתח מספיק כדי שהאנרגיה הקוסמית תזרום דרכנו, ואנחנו דרכה (ובסופו של דבר, ההבנה שאין הבדל והפרדה בינינו לבינה, כי אנחנו היא וכו'). לכן בכיוון הזה אוננות הרבה פחות רלוונטית, ולחילופין אפשר אפילו להשתמש בה (באורגזמה תוך מודעות) כתרגול של כניעה. אני לא חושב שיש נתיב שהוא "יותר טוב" בהכרח, אבל צריך לשים לב על איזו דרך אנחנו הולכים.
בקיצור, אני טוען שהנושא מורכב, ואי אפשר פשוט לומר "אסור". וכן, צריך פעם להקדיש לזה רשימה.
אהבתיאהבתי
בלי להכנס לעומק הדברים – מפאת קוצר הזמן וריבוי המלאכה (מקווה, תיקונים להתגלות ועוד ועוד מטלות היום המבורך הבא עלינו לטובה) – יש גם אפשרות לאחד את הדרכים וללכת על דרך שיש בה גם התגברות ובנייה וגם כניעה והרפייה. דרך שבה יש גם התייחסות ליחסיות של העולם והצורך לפעול בו בצורה הכוללת גבולות וגם התייחסות לאינסופיות של התודעה הבלתי מוגבלת.
לאונן – מעבר לבעיות ההלכתיות והרוחניות – זה כמו ללכת למסעדה טובה, לשים שקית ניילון בפה (חשבתי על אפשרויות אחרות אבל החלטתי להשתמש במילים פחות בוטות) ולהזמין את כל המנות המשובחות. בסוף הארוחה לבקש מהמלצר הצרפתי הנחיות לכיוון פח הזבל המרכזי, להוציא את השקית המלאה באוכל המעודן והיין המיושן, לקשור אותה ולהשליך אותה לתוך פח האשפה.
סתם העשר אגורות שלי.
אהבתיאהבתי
ושנו חכמים: אם כבר עשיתם אהבה – עשו גם מלחמה
ואם עשיתם אהבה אם מישהו שאתם מעריכים באמת – על אחת כמה וכמה.
אהבתיאהבתי
לסיכום כל הסערה בכוס תה זו: באישור הרב (שניתנה בקלות ובשמחה) שיניתי את הנוסח בשתי השפות, ואין שם מלים המציעות או רומזות לאלימות, שזו באמת לא היתה הכוונה מהתחלה. כולם יכולים להסתכל: http://www.rabbiginsburgh.com/2011/06/07/sex-and-politics/, http://haravginsburgh.com/2011/06/09/sex-and-politics/.
אגב כך, הסתבר למרבה הענין שהביטוי self-abuse סביבו התחוללה כל הסערה כאן לא כוון כלל לאוננות, אלא לפגיעה העצמית המתרחשת דרך הפרזה במין. אז נכון שזה שזה באמת לא ברור וניתן בקלות להתפרש כאוננות (לכן גם זה נמחק כעת), ואנו צריכים יותר להזהר בניסוח; אבל מצד שני זה גם ממחיש עוד יותר כמה כל הרעש שהתחולל פה היה עורבא פרח אחד גדול. הקטע בבלוגים דיבר על הפסוק במשלי "אל תתן לנשים חילך ודרכיך למחות מלכין" ואמר דבר יפה, פשוט וחשוב: קודם כל שיש קשר בין תאוות מין לתאוות שלטון, ושנית שאקטיביזם פוליטי (עיסוק חיובי בטובת הכלל) מתקן פריצות מינית (עיסוק שלילי בעצמך). לא מסכימים עם זה? אז תתווכחו עם זה. לא מבינים? אז תשאלו. אבל אל תזדרזו להציג את פירושכם המיידי כאמת מוחלטת ותכתבו עליה בראש חוצות. על בסיס צמד מלים קטן זה של self-abuse (שאינו חד-משמעי, ושהופיע, יש לזכור, רק באנגלית ורק בתוך סוגריים) נופחה פה תזה שלמה על עידוד נערי הגבעות לכפר על זרע לבטלה ששפכו, ועוד ועוד, והחלה חינגת ליהוגים כאן ובפייסבוק על אוננות ועוד. לא חבל?
אני חושב שהלקח מכל זה הוא קודם כל להרגע, להוריד את העצבנות והחשדנות, לקרוא יותר בנחת, לפני שמניפים כותרות מקפיצות בחוצות. זה קשור למה שכתבתי קודם על דיבור בלחש לעומת צעקה. לא התכוונתי לבמה, תומר, אלא לנימה. אני באמת חושב שכולנו כולל כולנו נרויח מתרבות רשת פחות ציניקנית וסרקסטית ויותר תרבותית ורגועה, שתאפשר את הפתיחות האינטלקטואלית הנדרשת לרב-שיח מתוקן.
אהבתיאהבתי
ניר שלום,
קודם כל אני מוריד את הכובע על החלפת המילים. אני מקווה באמת שהמילים האלה היו שם מלכתחילה בסוג של פליטת מקלדת, ומעולם לא נשאו את המשמעויות שאני ייחסתי להם. בכ"א, אתה בוודאי מבין למה כשאדם כרב גינזבורג כותב משהו, יש עליו ועל תלמידיו אחריות גדולה לדאוג שהכל יהיה ברור, עד כמה שאפשר.
לגבי self abuse כהפרזה במין, זה גם פירוש שלא עולה לראש מיד, נכון? שוב, דווקא באינטרנט, דווקא ברשמות בלוג מטעם הרב, חייבים להיות מאוד מדוייקים.
שים לב, אגב, שבתגובה הראשונה שלך כלל לא טענת שטעיתי. בתגובה השנייה כתבת ש"זה לא בעיקר הוצאת זרע לבטלה אלא בעיקר ניצול אחרים". ואילו כעת אתה כותב ש"לא כוון כלל לאוננות". כלומר כנראה גם אתה לא הבנת לגמרי את כוונת הרב, או אולי כוונת הרב השתנתה מאז אתמול.
בכל מקרה, אם נניח שהכוונות שלכם היו אכן כפי שאתה אומר, הרי שחוסר הדיוק שלכם גרר חוסר דיוק מצידי, הן בצורה של טעות על עצם העניין, הן בצורה של טעות על גבי טעות ("כפרה" במקום "תיקון"), והן כניפוח כללי של הסיפור, ועל כל זה אני מצטער. נדמה לי שעל כולנו להיזהר יותר, ולכוון תמיד אל האמת.
אהבתיאהבתי
תומר,
קודם כל אני שמח לשמוע שחוץ מהכיפה יש לך גם כובע, כידוע לך חסידים נוהגים ללכת עם שני כיסויי ראש כנגד החיה והיחידה שבנפש – אשריך, ומחכים לציצית! :)
שנית, אני מודה שגם אני חשבתי בתחילה שבאותו ביטוי דובר על הוצז"ל, שהרב מרחיב על "לא תתן לנשים חילך". אבל עדיין מכיוון שהכל נדרש על הפסוק היה ברור שזה לא העיקר. בכל אופן, בהחלט אני לומד מזה על חשיבות הדיוק.
לבסוף, ישר כח על ההודאה בטעויות ובניפוח ועל הבעת הצער. שאלה כנה: האם לדעתך זה לא מצדיק את הסרתו של כל הפוסט הזה מהבלוג? בוא נזכור שהרבה יותר קוראים את הפוסטים מאשר את התגובות עליהם.
אהבתיאהבתי
הציצית בינתיים במגירה. מחכה לשליפה מהירה במקרה חירום.
שמע, לגבי הסרת הרשימה, אני לא חושב. ראשית, כי הדברים בכ"ז נכתבו על ידי הרב, ויש חשד סביר שהיתה כוונה מאחוריהם. גם אם באמת לא היתה, הרב הוא אישיות ציבורית חשובה מדי מכדי שלפיסת ההיסטוריה הזאת לא יהיה כל זכר. אבל אתה בהחלט צודק שהרבה יותר קוראים את הרשימה מאשר את התגובות, ולכן הוספתי, מיד אחרי שכתבתי את התגובה האחרונה לפני כמה שעות, עדכון בתחתית הרשימה, בהדגשה, על כך שבעקבות דברינו כאן שונה הנוסח בבלוג של הרב. ראה בסוף הרשימה למעלה. נראה לי שזה הוגן לכל הצדדים, לא?
אהבתיאהבתי
אני חושב שאתה צריך להסיר את הפוסט. אין פה שום פיסת היסטוריה אלא בעיקר פיסת היסטריה כתוצאה מאי-הבנה ובעיקר אי-היכרות עם ההקשר האמיתי – הן התורני והן החברתי והן האנושי – בתוכו נאמרים הדברים. כשתכיר את עולמנו יותר, אם תכיר, תבין למפרע כמה כל מה שהלך פה תלוש לגמרי מהמציאות. בינתים תצטרך להאמין לי.
אבל אם כל זה לא משכנע אותך, ואתה מתעקש להסתפק רק בהוספה שלמטה, אני חושב שאתה צריך: א) להוסיף שהרב ציין בע"פ לאחד ממקורותיך שבכלל לא היתה כוונה לאוננות אלא לפגיעה עצמית כתוצאה מהפרזה בחיי אישות (כך הוא אמר, ותפסיק לחשוד בישרים!); ו-ב) להעלות את ההערה לתחילת הפוסט, כמקובל בבלוגוספירה בעדכוני פוסטים שכבר פורסמו.
הערה אחרונה, בבחינת הקדמת רפואה למכה: אם תעבור קצת על הבלוג באנגלית תבחין במהרה שרובו הגדול נכתב באוירה הומוריסטית למחצה או יותר מכך, יש בו הרבה מאד שטות דקדושה (כך למשל היה צריך לקרוא את המשפט האחרון באנגלית, אותו הדגשת ברצינות רבה כ"כ). נסה לקחת זאת בחשבון בקריאות הבאות. להתראות בקרוב…
אהבתיאהבתי
ניר שלום,
אעלה את העדכון לראש הרשימה, ולא אוריד את הרשימה. וגם את זה אני עושה רק מתוך כבוד רב וחיבה רבה אליך אישית.
אבל אני רוצה לומר משהו בקשר לחשד בישרים. אני רוצה שתשים את עצמך במקומי: אני מתכתב עם תלמיד בכיר של הרב, אותו תלמיד שתרגם את הרשימה שלו הזו מאנגלית לעברית. ואותו תלמיד סותר את עצמו כמה פעמים בתגובותיו אלי, ובעצמו חושב, כמוני, לפחות בתחילה, שמדובר באוננות. אז האם עלי לחשוב שאותו תלמיד פשוט לא הבין מה שהוא עצמו מתרגם? שהוא עצמו לא הבין למה מו"ר התכוון? שהוא לא מכיר את תורת רבו בנושא זה? קשה לחשוב ככה, לא? אני לא אומר שזה לא אפשרי, אבל זה קשה, לא?
ועוד דבר: אותו תלמיד מדגיש לפני שהרב התכוון להורות על החלפת השלטון אך ורק בדרכי שלום, בעוד שנינו יודעים שבבלוג כתוב "מרידה" ו"overthrowing". האם עלי לחשוב שאותו תלמיד לא מבין את משמעותן של מילים אלה? את המטען שהן נושאות? קשה, לא? והאם עלי לחשוב שאותו תלמיד לא קרא את מאמרו של רבו על שבירת קליפת האגוז, שם כתוב כי "את בית המשפט עלינו לשבר […] את הממשלה – ממשלת השמאל או הימין – עלינו למגר"? האם גם את המילים "לשבר" ו"למגר" הוא לא מבין? זה גם קשה, לא? אז איך אני אמור לראות את ההבטחה הזאת על דרכי-שלום, אם לא כהיתממות?
אם מלכתחילה היה דיבור ברור וישיר, היה לי הרבה יותר קל לא לחשוד בישרים.
אהבתיאהבתי
אם כבר עוררת לחיים דו-שיח זה בקישור אליו, אני מוכרח להגיב לטענותיך אחרונות אלו.
בהביאך את הציטוטים הנ"ל מהמאמר "הזמן לפצח את האגוז" (כל אחד יכול לקרוא, בספר "קומי אורי"), כפי שכבר עשית פה פעם כמדומני, חוששני שאתה זורה חול בעיני קוראיך. המאמר לוקח את הביטוי "לעקר, לשבר ולמגר" מ*התפילה*, כלומר לא טובע אותו בעצמו, ובאמצעות מודל קבלי מקביל אותו למערכות שלטון, *תוך קריאה מחדש של כל מלה בו באופן הנוטל ממנה את העוקץ הכוחני*, כדלקמן: עיקור הרוח הציונית הופך להיות "הכרה שהיא עקרה"; שיבור בית המשפט הופך להיות הפרכת טיעוניו (ואף כתוב "אדם חכם ועדין אינו שובר בכח אלא מפרק בעדינות"); ומיגור הממשלה הופך להיות הצעות אי-אמון כדי להפילה. זריקת הפעלים המבהילים הללו לחלל הדיון זו הוצאה מובהקת מהקשר.
אתה יכול מתוך טמפרמנט מעודן להרתע מעצם הביטוי המקורי בתפילה ולטעון שאין להשתמש בו. אך כאן בדיוק טמון כחה של החשיבה היהודית לדורותיה – שהיא לא מפנה עורף למקורות העבר, אלא חוזרת אליהם ומפרשת אותם. מעבר לזה אתה יכול לחלוק על התוכן והמסקנות, בסדר גמור, אבל אז צריך לדבר עניינית עליהם וזהו.
אהבתיאהבתי
ומה עם המילים "מרידה" ו"overthrowing" – הן גם מהתפילה?
תראה, ניר, אני מאמין לך שאתה תומך בשינוי לא אלים של צורת השלטון בישראל. לגבי רבך אני לא יודע, כי אני לא מכיר אותו מספיק. פעמים רבות הוא מדבר רכות בפומבי, אולם אין לדעת מה הוא אומר בפרטי. ולגבי יכל מני נערי גבעות שסביבכם, למרות שנאי לא מכיר אותם אני חושב שאפשר לקבוע שהם לא במקבילות היהודיות של גנדהי. לכן כשיודעים שהם יקראו, יש להיזהר שבעתיים במילים. וכשהרב שפירא נצפה יחד עם מיידי אבנים ופעילי "תג מחיר"… אני באמת מבקש, די להיתממות. זה לא לכבודך ולא לכבוד רבך.
וכמובן, אף לא מילה אחת ממך על כך שאף אתה עצמך לכאורה לא הבנת את מה שכותב – ואתה מתרגם – מורך ורבך. זה לדעתי אומר דרשני גדול.
אהבתיאהבתי
זה לא אומר דרשני, רק אומר שרציתי להתמקד בעיקר מבחינתי. את הביטוי self-abuse בפוסט המקורי באנגלית באמת לא הבנתי, תאמין או לא. הרב אינו מדבר על נושאים אלו כמעט בכלל. לא ידעתי אם לפרש כאוננות או פשוט נזק עצמי כתוצאה מפריצות, וזו בדיוק הסיבה שבתרגום לעברית החלטתי פשוט להשמיט ביטוי זה, שהיה בסוגריים מלכתחילה ולא נראה לי מהותי. הרב אישר התרגום ובזאת זרמנו הלאה בחיינו. בסיידר?
אהבתיאהבתי
זרמנו, זרמנו. ובע"ה גם נגיע.
אהבתיאהבתי
לא חושב שהוא ממליץ לכפר עכל אוננות על ידי הפיכה פוליטית.
אני מפחד מזה שהוא ממליץ לכפר על תסכול מיני על ידי הפיכה פוליטית – הרבה יותר מסוכן. לחפות על תסכול על ידי חיפוש כח.
אהבתיאהבתי