ברשימה אתמול כתבתי שאני רוצה לדבר קצת על ההשקפה החברתית-דתית שאני יוצא ממנה. כתבתי ש
אני מנחש שקוראים רבים, במיוחד כאלה שמלווים את הבלוג מתחילתו, לא כל כך מבינים מה אני – יוצא הודו, שגם נכנס אליה מדי פעם בחדווה רבה – רוצה מהיהדות והמצוות וכל הבלגן הזה. הרי, אם אנחנו רוצים להתפתח רוחנית, למה לא פשוט לשבת ולעשות מדיטציה? כאילו, מה הקשר כשרות? מה עניין שמיטה להארה?
אז אני רוצה לנסות להבהיר את הדברים. ואני רוצה לעשות זאת על ידי טיעון מרכזי אחד (כלומר יש לדעתי גם אחרים), שאני חושב שהוא בסך הכל די פשוט ואמור להיות מובן לכל מי שמקדיש לדבר מחשבה. עוד יתרון של הטיעון שאקדם להלן הוא שהוא לא מנסה לבסס את עצמו על ידי פנייה לאמונות שונות (למשל שהיהדות היא "דת האמת", או שהתורה ניתנה מילה במילה מפי הגבורה, או שלעם ישראל יש נשמות מסוג מיוחד), אמונות שלא רק שאני עצמי לא מחזיק בהן, אלא שלדעתי כל עירוב שלהן בדיון פומבי, בדו-שיח, הוא מופרך, מפני שאי-הרציונליות האינהרנטית שלהן לא מאפשרת לתקשר אותן, וממילא הן לא יכולות להיות אבני בנין בניסיון רציני לבסס טענה.
ורק עוד דבר בקשר לאופיו של הטיעון, והוא שהוא יוצא מנקודת הנחה קהילתית, כלומר מתוך אחריות לחברה בכללותה, ולכן לאדם הממוצע. אני לא מדבר כאן על הפרט יוצא הדופן שמסוגל למדוט את דרכו אל האמת, להתעורר רוחנית מתוך אקספרימנטציה פסיכודלית או באופן כללי שמסוגל להנהיג עצמו על פי אתיקה רוחנית ייחודית ודורשנית. רוב בני האדם אינם יכולים לעשות זאת, ואני מעוניין לדאוג לרוב בני האדם.
אז מה אני רוצה לעשות? מה שאני רוצה לעשות הוא להיעזר בהבחנה בין שני מושגים של חופש שהציע פעם ישעיהו ברלין. בהרצאה מפורסמת, שהפכה מאוחר יותר למאמר מפורסם, מבחין ישעיהו ברלין בין שני סוגים שונים של חופש או חירות (אני לא מתכוון להבחין בין המונחים האלה): חופש שלילי וחופש חיובי.
"כמעט כל הוגה-מוסר בהסטוריה האנושית שיבח את החופש", טוען ברלין, אולם יש להבחין למה בדיוק הם מתכוונים כשהם משתמשים במילה הזאת. בעוד שחופש שלילי פירושו חופש מכל התערבות או כפייה חיצונית, חופש חיובי פירושו היכולת לממש את רצוננו, ובמובן רחב יותר לממש את הפוטנציאל הטמון בנו. בקיצור אפשר לומר שחופש שלילי הוא חופש מ, כלומר חופש מהגבלות כלשהן, וחופש חיובי הוא חופש ל, חופש להגשים את מטרותנו (ואף לפתח את עצמו, להתבגר, להשתלם). (לעיון מורחב: הערך בויקיפדיה, הערך בסטאנפורד)
ועכשיו נגיע לעיקר, וכדי להגיע אל העיקר אני אעזר מאוד במאמר מצויין של מרן צ'רלס טיילור, הנקרא What's Wrong with Negative Liberty (מתוך A. Ryan (ed.), The Idea of Freedom, Oxford University Press, 1979, כולו כאן ב-pdf). ומהו העיקר? העיקר הוא השאלה: מהן הנחות המוצא של שתי ההשקפות האלה? כלומר, מהן הנחות המוצא של התומכים באחת אל מול חברתה?
הנחות מוצא
אפשר לומר שהנחת המוצא של הדרישה לחופש שלילי מקסימלי היא הנחת המוצא של ההשקפה האנרכיסטית, לאמור: עזבו את האדם במנוחה, תנו לו לעשות כל מה שירצה ואך ורק מה שירצה, ותראו שהכל יהיה בסדר: הוא לבדו יגדל ויפרח אל תוך חיים טובים וראויים. אדרבה, כל חוק או הגבלה אחרת רק יפריעו את התפתחותו הטבעית וההרמונית של האדם לכדי יצור שמח ומאושר. הגישה הזאת עתיקה כימי לאו-דזה (שאמר ש"יש להנהיג מדינה בדומה לדרך שבה מטגנים דג קטן: נוגעים כמה שפחות") והופיעה במערב המודרני אצל תומס הובס (שאמר ש"אדם חופשי הוא אשר […] אינו מופרע מעשות את שיש לו רצון לעשותו").
לעומת זאת, הנחת המוצא של הדרישה לחופש חיובי היא הפוכה: לבדו אין האדם יכול להרים עצמו למדרגת חיים ראויים. לבדו הוא באופן טבעי והרמוני לגמרי ישקע בסיפוק תשוקותיו, בצבירת רכוש ובבהייה בשידורים מעגליים של "האח הגדול". האדם צריך כיוון, והוא צריך הכוונה. רק כך הוא יוכל להיות חופשי באמת, שכן חופש אמיתי אינו החופש לשדרג את מכשיר הפלאפון, אלא החופש לממש את הפוטנציאל שלנו כבני אדם. גם הגישה הזאת עתיקה, וניתן למצוא אותה אצל אפיקטטוס הסטואיקן (שאמר ש"רק המשכילים חופשיים באמת"), כמו גם אצל ר' יהודה הלוי ("עבדי הזמן עבדי עבדים הם; עבד ה' הוא לבדו חופשי").
סכנות נסתרות
אבל כשאנחנו מבינים מהן הנחות המוצא של הדרישה לחופש חיובי פעמוני האזעקה מתריעים מסכנה גדולה: ומי זה שיחליט בשבילנו שדווקא מטרה זו (או אחרת) היא מימושו העצמי של האדם? הרי אנשים שונים מתארים מימוש עצמי בצורה שונה לחלוטין! ואפילו אם אנחנו מסכימים על הגדרה מסויימת לעניין, מי יקבע עבורנו באיזו דרך ללכת לקראת מטרה זו? אולי יש דרכים רבות אל המטרה? אולי לכל אחד יש את הדרך שלו?
ואכן, כולנו מכירים כל מני חברות ומדינות שחשבו שהן יודעות הכי טוב עבור הפרט איך לממש את עצמו. היו שחשבו שמימוש עצמי מלא אפשרי רק בדיקטטורה של הפרולטריון, והיו שחשבו שהוא אפשרי רק מתוך אהבה טוטלית למדינה תוך ציות לדוצ'ה. היו שחשבו שיש צורך בהתמזגות עם ה-Geist של ה- Volk, ויש שחושבים שעבור מימוש מלא של הפוטנציאל שלנו יש לקומם מחדש מקדש גדול על הר מסויים בירושלים.
כך למשל, יוהן גוטליב פיכטה, שחשב שהפרט הוא תא באורגניזם הלאומי ושעליו לבטל בפניו את רצונו כדי להשיג חופש אמיתי, אמר ש"לכפות על בני אדם לאמץ לעצמם את הצורה הנכונה של ממשל, לכפות עליהם בכוח את אשר הוא נכון, אין זו רק חובתו האמיתית, אלא הקדושה, של כל אדם אשר לו הן בינה והן כוח לעשות זאת."
ובדומה לו בזמננו איתי אליצור, חוקר ב"מכון המקדש", טוען ש"למי שבאמת מאמין בקב"ה אין שום התלבטות מוסרית. ברור לו שהוא רשאי לכפות בכוח על כל אחד בעולם לקיים מצוות. יתרה מזאת: אין הוא רשאי שלא לעשות כן." (נקודה, פברואר 2008, עמ' 53)
בקיצור, יש כאן סכנה גדולה לרודנות. ברור לנו שאילו רק יינתן הכוח בידי בריונים קהי-רגש שכאלה, הם לא יהססו להשתמש בו. כמובן, הם יטענו שהם עושים זאת למען טובתנו הגדולה ביותר, למען השחרור שלנו למעשה, אולם אנחנו יודעים שודאות גסה שכזאת באשר לרעיונות דקים, עדינים ומורכבים כמשמעות הקיום האנושי או תכלית הרצון האלוהי היא הסימן הברור ביותר שהמחזיקים בה לא מתחילים אפילו להבין כמה עשירים ומופלאים הם החיים.
מגבלות פנימיות
הסכנה, אם כן, גדולה. אולם אני רוצה לטעון שתוך נקיטת כל האמצעים למזעור הסכנה, אין לנו ברירה אלה להסתכן. ראשית הבא נשאל את עצמנו את השאלה הבאה: האם אנחנו בכלל מאמינים שהאדם, ללא שום הגבלה וברשות עצמו, מסוגל לחיות חיים ראויים?
נאמר שאנחנו גורסים שאין משמעות לחיים לבד מלחיות אותם כמה שיותר בנוחות או באושר. ייתכן שאז זו המסקנה שנגיע אליה. אישית אני לא חושב שחיים ראויים מסתכמים בנוחות ואושר, אבל אני רוצה להציע שגם אז, גם במקרה הקיצוני (אך הפופולרי בזמננו) שבו אנחנו סבורים שחיים נוחים או מאושרים הם לבדם תנאי מספיק לחיים ראויים, גם אז זו תהיה מסקנה מוטעית.
לשם כך אני רוצה לרגע להביט על הנחות היסוד שלנו בקשר לחופש שאפשרי לנו. נשאל: האם מישהו מאיתנו באמת חושב שלו רק לא היו עליו הגבלות חיצוניות, הרי שהוא או היא היו חופשיים? אני מנחש שלא. שהרי כולנו מכירים מצבים בהם לא הגבלות חיצוניות מגבילות את החופש שלנו, אלא הגבלות פנימיות. חוסר יכולת בסיסי בתפעול מכונית, או פחד גבהים, או אובססיה לשוקולד, או התאהבות מטורפת, או קשיי ריכוז, או אמונה שגויה באשר לטבע המציאות – כל אלה מהווים מגבלות פנימיות קשות על החופש שלנו, וכולנו מכירים מקרים בהם עניינים כאלה אכן הגבילו או מגבילים אותנו. במקרים כאלה לא מספיק יהיה שהפרט, אנחנו או כל אחד אחר, אינו מוגבל חיצונית, מכיוון שהוא מוגבל פנימית. במקרים כאלה אותו פרט יהיה חייב לעבור תהליך נפשי מסויים כדי להתגבר על מגבלותיו הפנימיות. אותו תהליך נפשי יביא אותו למצב שבו הוא יוכל סוף סוף לעשות כרצונו.
נדמה לי שהדוגמאות האלה מצביעות על כך שגם על פי חסידי החופש השלילי אין זה מספיק שלא תהיינה מגבלות חיצוניות על הפרט. גם בהנחה שאין אפשרות למימוש חיים שיש בהם משהו נשגב או עמוק יותר מנוחות או אושר, הרי שאפילו כדי להגיע לנוחות או אושר מסתבר שנהיה צריכים לעבור תהליך נפשי מסויים, תהליך של שחרור פנימי.
אבל מה בכך? חסידי החופש השלילי עדיין יכולים לטעון שאין עם זה שום בעיה. האדם יזהה את מגבלותיו הפנימיות, ויעביר את עצמו תהליך נפשי. אולי הוא יקרא ספרים שידריכו אותו, אולי הוא יתפלל, אולי יעשה מדיטציה, אולי יבלע כדורים, אולי גם ילך מיוזמתו לפסיכולוג. אין כל צורך בהגבלות חיצוניות (בדמות חוקים או הכוונה). הפרט עוזר לעצמו.
אבל בעוד שזה אולי יכול להיות נכון כשמדובר בהגבלות הפנימיות הראשונות שמיניתי, הרי שזו האחרונה, בדבר אמונה שגויה באשר לטבע המציאות, לא תוכל להיפתר בצורה כזאת. מפני שההגבלה הפנימית הזאת, בשונה מאלו הקודמות, לא ברורה למי שמחזיק אותה. הוא לא מודע שזו הגבלה עבורו. לכן, אם יותירו אותו לעצמו, הוא לא ינסה להיפתר ממנה, אלא למעשה אף להפך, למצוא סיבות לחיזוקה.
וכולנו מכירים מקרים שכאלה. הגבלה פנימית כזו, אני חושב שלא קשה יהיה להודות, היתה לנירון קיסר, או לשבתי צבי, או מצוייה כיום בנפשו של אנדרס ברייויק או מחמוד אחמדינג'אד. אפשר כמובן להוסיף עוד שמות רבים רבים לרשימה, רשימת הפרטים המנועים ממימוש חיים ראויים (אפילו בהגדרתם המצומצמת כחיים של נוחות ואושר) משום אמונותיהם המבולבלות. כלומר הגבלה כזאת מדכאת את החופש של הפרט בצורה שהוא עצמו לא מודע לה. מי שמודע לה זו החברה שסביבו, במקרה הטוב. במקרה הרע מודעים לה רק האנשים הרחוקים ממנו. במקרה הרע ביותר מודעים לה רק הדורות הבאים.
(ואם אחרוג לרגע מהדיון הכללי ואכניס את דעתי האישית, הרי שבאופן אישי אני חושב שכולנו נתונים בצבתיה של אמונה שגוייה באשר לאופייה של המציאות. אפילו כמה אמונות שגויות. לא אאריך בעניין, ורק אומר בקיצור שאני בסך הכל מסכים עם האבחון של סידהרטה גוטמה, הבודהה, לגבי מצבה של האנושות, על פיו היא עיוורת לטבע התופעות כולן, כלומר שהן חולפות, חסרות מהות עצמית, וחסרות יכולת לתת לנו סיפוק אמיתי. דרך אחרת לומר את זה היא שאנחנו לא מבינים באמת, לעומק, מי אנחנו, ואיך אנחנו קשורים לכלל תופעות ולקיום עצמו. ומכיוון שכך, אגב, אני גם חושב שחיים ראויים הם הרבה יותר מחיים נוחים או מאושרים – אלו חיים של רגישות, ושל אינטימיות, ושל מלאות, ושל אותנטיות, ושל אמת. אבל נעזוב את זה עכשיו.)
אם אנחנו מבינים שייתכנו הגבלות פנימיות כאלה, שנסתרות מאיתנו, ייתכן שגם חסידי החופש השלילי יודו שאי אפשר בכל מצב להותיר את הפרט ברשות עצמו. מפני שללא הדרכה חיצונית, ייתכן והוא יקלע לבור אמוני, לראייה מעוותת של המציאות, ובהחלט יהיה רחוק מאוד ממימוש החופש האפשרי, גם אם זה כולל אך ורק חיים נוחים לעצמו.
שקרי השוק
במידה והגענו למסקנה שיש צורך בהכוונה חיצונית לאדם, נשאלת השאלה: איך לארגן את ההכוונה הזאת? בזמנים עברו לא היתה עולה שאלה כזאת, מפני שבזמנים עברו כל תרבות יצרה מתוך עצמה את ההכוונה הזאת. מסורות של הכוונה היו עוברות בתוך קהילות, והן היוו את המערך הערכי המובן מאליו של אותה קהילה. אלה היו קהילות מסורתיות באמת, כלומר מסורתיות ללא מודעות לכך שהן מסורתיות. אני כמובן לא טוען שכל המסורות האלה הדריכו את האדם בצורה טובה, אבל ברור שהיתה תמיד הכוונה כזאת, בכל תרבות, ותמיד עם האיזונים והבלמים שלה. רק שקהילות כאלה כבר לא קיימות היום בעולם המערבי.
המצב היום, בעולם המערבי המחולן, שונה. כיום אין מסורת ברורה שעוברת מדור לדור. מה שיש הוא כמה קווי יסוד הומניסטים (מצויינים לדעתי), שנשחקים בהדרגה על ידי כוחות השוק ההיפר-קפיטליסטי, כוחות שמזמינים אותנו להיכנס למה שמו"ר אילן גור-זאב מכנה "מכונת העונג הפוסטמודרנית", כלומר, בגדול, לקנות ולצְפות ולשדרג ולאכול, הכל כמה שיותר בגדול. אותם כוחות רוצים לשכנע אותנו שביכולתם לתת לנו נוחות ואושר. אלא שאפילו אם היינו מסתפקים באלה ולא דורשים שום דבר נוסף על מנת לחיות חיים ראויים (דבר שאני כאמור לא מסכים שהוא ראוי), הם אינם יכולים באמת לתת לנו אותם.
(האם החבר'ה בשדרות רוטשילד הבינו את זה? חלקם. חלקם דווקא חושבים שחלוקה הוגנת יותר של ההון בהחלט כן תאפשר להם נוחות ואושר. כלומר חלקם נמצאים בשלב המוקדם יותר – אם כי החשוב מאוד בפני עצמו! – שבו עדיין לא הספקנו להתאכזב מהבטחות הממון. מיותר לציין, אני מקווה, שאני תומך מאוד בחלוקה הוגנת יותר של ההון. אולם כדאי כבר עכשיו לדעת שמדובר רק בשלב הבסיסי, באמצעי למען המטרה, בתנאים הבסיסיים שיאפשרו שחרור. כבר מרקס הבין את זה.)
מה שאני מציע הוא שאנחנו מוקפים בכוחות שמטעים אותנו לחשוב שאם רק יהיה לנו מספיק כסף ולא יגבילו אותנו בשימוש בו, הרי שנהפוך את עצמנו למאושרים על ידי רכישת מוצרים וחוויות. זאת אחת מהאמונות השגויות הנפוצות ביותר. והאמונה הזאת בעצמה מקדמת רצון לחופש שלילי (עזבו אותנו לרצוננו! Laissez-faire!), בעוד שהיא אינה יכולה לספק לנו אפילו את הנוחות או האושר המינימלים שאפשר לצפות ממנו.
ולכן לדעתי יש צורך במשהו שיהווה רמז שאנחנו אכן שבויים באמונה שגוייה.
מסורת, תרבות, וכל מני כאלה
(והנה המעבר מהתיאור הדסקרפטיבי אל ההכוונה הפרסקריפטיבית – בנקודת תורפה קלאסית זו אפשר לתקוף אותי, קוראים יקרים, ולהראות לי למה גם אם ניתחתי את המצב נכון, לא הצעתי דרך טובה לפתרונו.) אני חושב שמה שיכול להוות רמז לכך, משהו שיכול להוות משקל נגד לכוחות האלה, החזקים מאוד, היא (גם) המסורת המקומית, כל מקום ומסורתו הוא. ראשית, מפני שמדובר במערך תרבותי בן כמה מאות או אלפי שנים, ומשום כך, לדעתי, חזקה עליו שתהיה בו חכמה רבה (כמו גם שטויות רבות, ברור). שנית, מפני שמדובר במערך תרבותי שמהווה קונטרה לתרבות המודרנית ההגמונית, ובכך יכול לאזן חלקים בה שאינם מאוזנים; ושלישית, מכיוון שהתרבות המקומית משוקעת בנפשו של כל אחד מבני המקום, דהיינו היא שפת האם התרבותית שלנו, או לפחות הרובד הקדמון והראשוני, והעמוק יותר, של השפה התרבותית שלנו.
כמובן שעבורנו, המערך התרבותי המקומי הוא התרבות היהודית. לייק איט אור נוט, היא נמצאת בנפשנו, כלומר במודע ובתת-מודע שלנו. היא יורדת לעומקנו הרבה לפני שאנחנו חושבים בכלל לרדת לעומקה. כמובן, יש כאלה שירגישו זאת יותר ויש שפחות. יש שכלל לא, וזה כמובן סבבה אגוזים. אבל לדעתי כציבור, כקהילה, ככלל, יש לתרבות היהודית רזוננס טבעי עם המיות הלב שלנו.
ושוב: זה לא שום עניין מיסטי, ולא מדובר בהתעוררותה של הנשמה היהודית שלנו או כל שמאלץ אמוני שכזה. מדובר בתוצאה טבעית של מורשת תרבותית של דורות על גבי דורות, של חלחול תת-סיפי של ערכים, נורמות ומנהגים, וכמובן של דיבור בעברית. דווקא אם אנחנו לא מאמינים בנשמה כישות עצמאית (ואני נוטה לא להאמין בכך) אנחנו אמורים להכיר בכך שהאדם כולו הוא תבנית נוף תרבותו, ופשוט קשה מאוד להתחמק מזה.
וזו אחת הסיבות שבגללה אני חושב שצריך להחיות את התרבות היהודית. כלומר להשאיר אותה חיה ולהטעין אותה בחיות נוספת. איך? מה? כמה? עוד רבות ידובר יסופר ויושר. מה שברור בכל מקרה הוא שאי אפשר פשוט לזרוק את כל מה שהיה וחשבנו שהוא כבר לא רלוונטי. אני חושב שהוא רלוונטי. וכמובן, ודאי שנאמץ את הדברים הטובים שגילינו לאחרונה, כמו הומניזם, פמיניזם, פלורליזם, רציונליזם, הינדואיזם, וכו'.
לסיכום, בקצרה: בין אם אנחנו מניחים שיש חיים ראויים שאינם רק נוחות ואושר, ובין אם אנחנו חושבים שאין כאלה, אני מקווה שהראתי כאן שיש צורך בהכוונה חיצונית לאדם, בדרך שכוללת חופש חיובי, ואין אפשרות להשאיר אותו לנפשו; מתוך ההבנה שכיום להשאירנו לנפשנו פירושו להשתעבד למכונה ההיפר-קפיטליסטית, אני מציע כחברה (ויהיו כמובן פרטים שזה לא יתאים להם) להישען, או להתעגן, במסורת המקומית (במקרה שלנו, ביהדות), תוך הבאתה לדיאלוג מתמיד עם ערכי ההומניזם מחד והחשיבה הרציונלית מאידך. דבר זה יהווה, כך אני לפחות מקווה, איזון או תיקון ראשוני לנטייה הנוכחית (הנשענת על אמונות שגויות) לבנות על כך שהחופש השלילי שלנו וחשבון הבנק שלנו יספקו עבורנו את התנאים לחיים של נוחות ואושר. ומי יודע, אולי הכוונה כזאת אפילו תוביל אותנו קרוב יותר לחופש חיובי, אמיתי.
מה אתם אומרים?
לולאת האל 
"למדוט את דרכו לאמת" לדעתי זו שגיאת כתיב (אא"כ זו איזושהי הטיה של 'מדטיציה').
בקשר לתוכן, אני מקווה שמתישהו יהיה לי פנאי לכתוב משהו.
בינתיים אני אביא ציטוט שקיבלתי אתמול למייל מהבלוג של ד"ר יאיר כספי http://yaircaspi.wordpress.com/ שאפשר להשוות אותו למה שכתבת:
"מרבית חיפושי הייעוד מתחילים מהנחות יסוד מצומצמות, ולעתים כוזבת, הדנות את מבקשי למסע ארוך לשום מקום. שבעה מיני מחפשים לא ימצאו את ייעודם:
המפריטים: המפריטים ניתקו את היעוד האישי מהמסע הכלל אנושי המגלה את מקומו של אדם בעולם. אין להם שום עניין במורשת מקומית בת אלפי שנים שעיקר עיסוקה, בימיה הטובים, היה ברור ייעודו ותפקידו של אדם בעולם. אין להם עניין במפעל שיבת ציון שניסה, בימיו הטובים, לחדש את הבית המלאכה העברי לייעודים. מי שחיפושו מנותק מתפקידו בעולם כאדם, כיהודי, וכישראלי, נותר עם תפקיד עלוב ומצומצם"
אהבתיאהבתי
כן, "למדוט" זה לעשות מדיטציה.
אהבתיאהבתי
מאמץ מרוכז מאולץ משהו , תומר,
אבל בוודאי שאני אספר לך מה אני אומר.
אתה היית באומן בראש השנה , מה שהופך אותך לרכושו של הצדיק.
כל היכולות הדיאלקטיות שלך , הפרספקטיביות שלך , הסקריפטיביות שלך , כולן משועבדות לצדיק האמת והוא עושה בהן כרצונו.
אני לא מוסמך לעשות את החשבונות של הצדיק וגם לא מוסמך לדברר אותו , אבל ניחושים מושכלים אני עדיין יכול לבצע , ובחסד האל , אני אנחש גם עכשיו.
אם עולה השאלה מדוע אתה , בתור רכוש הצדיק , לא מסתובב בצמתים עם כיפת פונפון וסט הפצה של "קרן ישראל אודסר" , התשובה בגדר האפשר , יכולה להיות שפונפונים ניתן לגייס ממקורות אחרים , ואילו לך נכונו עלילות אחרות , כמו כתיבת המאמר הזה.
אשריך.
אהבתיאהבתי
כשקראתי היה ברור לי שאתה צוחק.
אח"כ נזכרתי בתגובות אחרות שלך (למשל על הילולת צדיק ברסלבי כלשהו) והתחלתי לחשוש שאולי אתה רציני…
מי שהיה באומן מוכיח שמשה רבינו ידע היטב למה הוא זועק בגרון ניחר במשך כל ספר דברים נגד העבודה הזרה…
אהבתיאהבתי
ודאי שהוא רציני. כך מדברים חסידי ברסלב. ברוך הבא לטרמינולוגיה שלהם.
אהבתיאהבתי
רק למען הגילוי הנאות.
להיות חסיד ברסלב זו מעלה , שנמצאת הרבה למעלה מאפשרויותי.
אולי לגבי הטרמינולוגיה אתה צודק.
אהבתיאהבתי
למה אולי? ודאי.
ולפי הגוזמא של השורה השניה שלך היייתי אומר שאתה כבר חסיד אמיתי.
אהבתיאהבתי
אתה פשוט תופעת טבע דרול. אשרייך ואשריי יולדתך.
אהבתיאהבתי
ראשית יש לנסות להבין מהי אותה יהדות שאתה מציע, ובאיזה תנאים היא יכולה להתקיים. אתה מעלה את ערך הקהילתיות, שהתקיים בעיקרו במימושה של היהדות כמערכת אמונית, ולא לאומית, בגולה. אני מתקשה לראות איך בתוך מערכת לאומית (שגם מחלחלת במאמץ יזום במאה השנים האחרונות) יכולה להתגבש מערכת אמונית-קהילתית-ערכית אמיתית.
מצד שני, אני חושב שאתה מצביע על על הדלקת בדיוק רב. חלוקת ההון לא תשנה את המציאות שבה אנו שבויים (כצרכנים בשוק החופשי). גם חקיקה לא תשנה דבר, אלא תשמש כמצב ביניים בלבד עד שהאושר הרגעי (דירה, משכנתא, קוטג' וכו') יהיו נוחים דיים כדי לשנותם שוב, להתאימם למצב החדש.
העדר הערכיות בין אדם לאדם ובין אדם למקום שמקדם השוק החופשי כערך הנושא בתוכו חירות (נוסח הובס, כפי שתיארת), פער חלל בלתי ניתן לגישור ברמה לאומית, ואפילו, אני מרגיש, ברמה מוניציפלית. לכל היותר ניתן להתארגן בקבוצות קטנות של מיעוט-חושב ולהקים מחדש את אפשרות הקיום הקהילתית במרכזים קטנים, תחת מערכת נסיבות מאוד לא בודיהסטית (להתנחל בשכונה בירושלים, להגר לאי ביוון, קבוצות רכישה באיזורים פחות פופולריים, האפשרויות קיימות אך דורשות יצירתיות רבה, ובעיקר אומץ והקרבה).
היהדות כשלעצמה, לפני שיכולה לשמש כמערכת קהילתית, צריכה לשמש כמערכת אמונית. פרט שרואה בחלוקת ההון כאמצעי שיחרור כבר עובד מאחורי מעטפת ציניות רחבה כל כך (מאמין שהוא חלק מ"מעמד", שחלוקת חומר תשנה את הוויתו) ויתר מראש על אמונה כלשהי.
השוק החפשי, היד הנעלמה, החירות לחומר, הכלכלה המודרנית והמדע פיתחו מערכת אנטי-אמונית, פרקטית ואמפירית שאינן רואות באמונה פרקטיקה, אלא תופעה ארעית. כל עוד ההמון המשולהב (תכונתו הבסיסית של ההמון) יחתור "ללמוד, לעבוד, להצליח", הוא חורץ את גורלו מראש.
אגב, דווקא בארה"ב המגה-קפיטליסטית מתקיימות קהילות יהודיות (מכונות "קיבוצים", בהקשר הפשוט של המלה, אנשים מקובצים) ומקיימות חיי רוח משותפים. זאת לא כדי לומר שיהדות ארה"ב פרשה מן המירוץ הקפיטליסטי, אך נראה שהערך הקהילתי ממומש שם _למרות_ השוק החופשי, במקביל לו. הזרע הראשון של ביטול הציניות וביטול העצמי (בפני האמונה) נזרע, דווקא שם.
על כל פנים, פוסט מרתק. תודה.
אהבתיאהבתי
תומר שלום,
אתה מתייחס ליהדות כאן כ"מערכת אמונית", ואילו לאורך כל הרשימה ניסיתי לטעון שיש להתייחס למסורת היהודית ברצינות ואפילו בנאמנות לא מתוך אמונה מטאפיזית כלשהי, אלא בגלל סיבות רציונליות ופרגמטיות לחלוטין שמניתי.
אני גם לא התכוונתי שהמסורת תייסד לנו קהילה גדולה וחמימה שתכלול את כל האומה (או משהו כזה), אלא שתהווה עמוד תווך ערכי שיאזן עמודי תווך אחרים, ויתרום להתקדמותנו לעבר חיים ראויים. מתוך כך גם ייתכנו קהילות קטנות יותר שמוציאות לפועל את הערכים הללו בצורות שונות.
אהבתיאהבתי
כוונתי במערכת אמונית היא ביצירת מערכת ערכית אישית, לא באמונה מטאפיזית באל או בסיפור בריאה כזה או אחר.
בנוגע למלה "מסורת": מה זה? הנה, המסורת משמשת כעמוד תווך מרכזי בתרבותנו הישראלית. ציונות, כותל מערבי, בתי כנסת, יום כיפור.
כיצד ניתן להתייחס למסורת היהודית ברצינות מבלי לגבש איזושהי תחושה בסיסית של נפרדות מהחומר ומחלוקתו בצורה כזו או אחרת? כיצד ניתן לשלב מסורת בחיי יום יום בצורה כזו שהיא אכן תאזן את חיי היום יום?
אהבתיאהבתי
אם זו כוונתך ב"מערכת אמונית", הרי שלכולנו יש מערכת אמונית כזו או אחרת, גם לאלה שלכאורה השוק החופשי פיתח אצלם אנטי-אמוניות. ואני טוען שהתחשבות במערכת האמונית היהודית יכולה לתת לנו זווית ראייה נוספת ושונה על הערכים שאמורים להוביל אותנו. זה כבר צעד בדרך לאיזון, לא? עצם המבט השונה, המאתגר, אם אנחנו לוקחים אותו ברצינות, מאפשר לנו מרחב לרפלקסיה וביקורתיות. וזה רק הצעד הראשון.
בקשר למילה "מסורת", היא באמת בעייתית. אין ספק שהמדינה ניכסה חלקים מהמורשת היהודית והשתמשה בהם למטרותיה. גם זו תהיה נקודה בראייה הביקורתית שלנו כלפי היהדות כפי שהיא כיום. מכאן והלאה אנחנו צריכים לקחת עליה (ועל עצמנו) אחריות.
אהבתיאהבתי
ישמעו אוזנייך מה שפיך אומר:
"אני מתקשה לראות איך בתוך מערכת לאומית… יכולה להתגבש מערכת אמונית-קהילתית-ערכית אמיתית"
ומצד שני:
"דווקא בארה"ב המגה-קפיטליסטית מתקיימות קהילות יהודיות ומקיימות חיי רוח משותפים. זאת לא כדי לומר שיהדות ארה"ב פרשה מן המירוץ הקפיטליסטי…"
היהדות בארה"ב לא השפיעה כהוא-זה על הקפיטליזם, ולהיפך כמובן, ומכאן שרק כשאתה לאום יש לך יכולת להשפיע על העולם.
הציונות היא התנועה היחידה כמעט שהצליחה לבצע מהפך ערכי בעולם, שגם שרד, והיא היתה תנועה לאומית, כזכור..
אהבתיאהבתי
אז אותי שכנעת, אבל אני מאלה שזה לא מתאים להם. לא האמונה באל, לא הדגש המטורף על איסורים, ובוודאי שלא האמונה בעליונותנו שהיא חלק בלתי נפרד מהמסגרת התרבותית והדתית שנקראת יהדות. וזה אם משאירים בחוץ את היחס לנשים (את ראייתן כיצור שונה, שהמוח שלו עובד אחרת, שלא יכול להיות שותף בחיים האמיתיים), את שנאת הגוף (שאמנם אינה גרועה כמו בדתות האחרות, ובכל זאת ראיתי בחיי כמה וכמה חברים דתל"שים שעומלים להשתחרר ממנה), וכמובן את שאלת האחריות וההבנה של הפרקטיקות (בניגוד ל"נעשה ונשמע", שמשמעו פשוט להיות ראש קטן).
מה לעשות, ליהדות בימינו קונוטציות רבות, ורובן טרן אוף רציני.
מה שכן, למידת טקסטים יהודיים היא חשובה מאין כמוה. הבורות של "חילונים" בכל הנודע לטקסטים כמו התנ"ך והתלמוד היא מחפירה.
אהבתיאהבתי
יסמין,
אני איתך בקשר לכל הקלקולים שמנית, שאותם צריך לתקן. מה שניסיתי להצביע עליו הוא שכדאי לנו מאוד, ואולי אפילו אין לנו ברירה, אלא להתמודד עם המערכת הזאת ולשפר אותה, במקום לנסות פשוט להתעלם ממנה. כי עבור רוב האנשים (יחידי סגולה תמיד יהיו) התעלמות וניתוק ממנה פירושם הפקרת התודעה לכוחות השוק, בהייה בערוץ 2 והסתערות על פתיחת סניף H&M. כלומר, יש צורך באלטרנטיבה תרבותית להגיון הקפיטליסטי – שכבר מהווה אלטרנטיבה לתרבות היהודית. יש לקחת ממנו, למשל, את ההכרה בשוויון ובאחריות אישית, וממנה, למשל, את השאיפה לחיים שפניהם אל אופק אוטופי, נניח של תיקון עולם. כמובן, העניין מורכב ורב מהמורות.
אהבתיאהבתי
אז בעיני העניין ליחידי סגולה הוא לקחת מערכת כל כך עתיקה, עם כזה ותק וכאלה קבלות, ולהתחיל לעשות לה אדפטציות. זה פשוט לא עובד, לדעתי. למה לא לאמץ משהו אחר, חדש לגמרי, או עתיק אבל ממקום אחר, או להתחיל להכניס לאנשים לראש שכל ההאבסה בתענוגות שמנית הם מרשם לרעב בלתי פוסק ותו לא?
אני למשל, כידוע לך, מנהלת אורח חיים שהוא רחוק מיהדות כמה שרק אפשר, ועדיין לא התמכרתי לכוחות השוק ויש לי אחריות מוסרית וחברתית וקהילתית. אלא מאי? היא לא מוגבלת לבני השבט שלי. בעוד שעם היהדות תגיע תמיד לאותו מקום.
אהבתיאהבתי
בסדר, יסמין, את יחידת סגולה. אבל ככזאת את גם מודעת לכך שרוב האנשים אינם. ואת גם מודעת לכך שאם לא נמצא דרך להעלות את רוב האנשים על איזשהו מסלול חיובי, גם את ושכמותך יסבלו, כי ליברמן יהיה ראש הממשלה. שימי לב שהבודהה הדגיש את הסנגהה כאחד משלושת אבני-החן של הדרך, ישר לצד הבודהה והדהרמה. כלומר: החברה שבה אנחנו חיים היא בעלת חשיבות קרדינלית להתפתחות הרוחנית שלנו עצמנו.
אהבתיאהבתי
אתה מפתיע אותי. אני לא נגד דיסיפלינה רוחנית משותפת, תמיכה הדדית ואחריות קהילתית, אלא פשוט לא חושבת ש"אלוהים (היהדות) הוא התשובה". ביחידי סגולה התכוונתי דווקא אליך ולא אלי, כי להמונים קשה למכור מערכת של אדפטציות על שיטה קיימת.
חופש זו סתם עוד מילה קפיטליסטית, אז ברור שאני מסכימה איתך כאן לגמרי. מצד שני, אני לא סגורה של מי האחריות "להעלות את רוב האנשים" על מסלול חיובי. באמת ובלי ציניות: אני מתלבטת בעניין הזה, בין ג'ונגליזם אינדיבידואליסטי ניו אייג'י חסר אחריות כוללת ובין אחריות שהיא באמת אישית-רוחנית של כל אדם כלפי עצמו. בטוח שחובה עלינו לקדם מערכת אמונות מוסרית וצודקת יותר, ובעיקר להראות בפרקטיקה שהיא עובדת: להפסיק לקנות, לצרוך, לאגור, להתרוצץ ולבזבז.
ובעניין ליברמן, אל תאיים על יונה ביין. למה ברק יותר טוב?
אהבתיאהבתי
ברק באמת לא יותר טוב. להפך.
טוב, אז לגבי היהדות. כאן אני מפנה אותך לסעיף ג/5 במאמרי, שבו ציינתי שאני חושב שהתרבות הזאת נטועה בנו. זה בתוכנו, וקשה עד בלתי-אפשרי להיפתר מזה. ממה? מהשפה, מהערכים, מאתוס הכללי, מהתשוקות המובנות ואפילו מהפולקלור. הרי אין לנו נשמה שמרחפת מנותקת מהתרבות, נכון? ואנחנו מדברים עברית וצאצאים של תרבות די ותיקה, נכון? לדעתי אפשר להניח שזה בנפשנו. כלומר התשתית כבר כאן, והיא רק צריכה הכרה, מודעות ושיפור. אלו יקוממו אותה ואולי יוכלו להוות מערך ערכי שיאזן את כוחות השוק וכו' וכו' ואולי אפילו יכוון לקראת עבודה פנימית משמעותית.
אבל תראי, באמת אין שום הבטחה שזה יעבוד. במידה רבה אפשר to hijack it לכיוון של מדינת הלכה טוטליטרית. אבל אני חושב שיש סיכוי. ואם זה יעבוד זה יכול להיות משהו.
אהבתיאהבתי
אבל מי אמר שהתרבות שלי היא יותר יהודית מאשר דברים אחרים? אני חושבת שמבחינה תרבותית יש לי יותר במשותף עם כמה אנשים שאינם יהודים מאשר עם כמה יהודים. התרבות היא באמת כל מיני דברים ובעיני הסד של היהדות כיום הוא מלאכותי. אפילו השפה — לרוב האנשים שמשתמשים בה אין להם מושג על המטען התרבותי שלה, ובוודאי הערכים והתשוקות והאתוס הכללי, מה כל כך יהודי בערכים שלי? ומה המשותף ביניהם ובין ערכים של כל מיני מתנחלים לא עלינו? או חרדים?
(תשמע, בסוף עוד נצטרך להיפגש)
אהבתיאהבתי
אני חושב שיש לנו מטען תרבותי יהודי משמעותי. ודאי שאנחנו גם, במידה רבה מאוד, אנשי המערב הנוצרי של אחרי המהפכה המדעית והדמוקרטית. ברור. לא הייתי חוזר אחורה בשום אופן. אבל אני חושב שיש בנו דפוסים תרבותיים שמהדהדים יהדות. אני חושב שזה מאוד הגיוני לחשוב כך, דווקא על רקע ביקורת התרבות הפוסטמודרנית. אני לא חושב שהאדם בורא את עצמו מחדש בכל רגע ולא בכל שנה. הוא תוצר של העבר שלו, והעבר שלו הוא תוצר של העבר של החברה בה הוא חי והתרבות ממנה החברה הזאת התפתחה. זאת ההנחה שלי, שבאמת אפשר לחלוק עליה. ונכון שיש הרבה הבדלים בינינו לבין חרדים או מתנחלים (לפחות חלקם), אבל אני באמת חושב שיש לא מעט מהמשותף. ושוב: אם נקום ונהגר לברלין, נסתדר מצויין, וילדינו יסתדרו עוד יותר מצויין. אבל לגבי המקום הזה, אני חושב שפיתוח ושיפור התרבות היהודית (מתוך מודעות וכו') יכול לעשות לו טוב. ואם את בירושלים בוודאי שתקפצי!
אהבתיאהבתי
פעם, בשנת השירות שלי (זה היה ממש מזמן) הייתי ב'קומונות זהות יהודית' של המדרשה באורנים – מה שהתגלגל והפך לישיבות חילוניות וכו'. היינו יחידי סגולה ולדאבוני גם הרגשנו ככה. פעם אחרי פעם כל הקיבוצניקים סביבנו (כי היינו כמובן קיבוצניקים, כאמור זה היה מזמן), היו שואלים מה לנו וליהדות הזו, מה, "אתם לומדים דת?"
כאז כן עתה התשובה לא פשוטה, יסמין (ותומר). אבל משהו בבטן דגדג תמיד ואמר שזה הכיוון (גם היום, כשפטנג'לי והבודהה והוודות הם החומרים שלי).
והנה אמרת משפט מפתח: היהדות ירדה לעומקנו הרבה לפני שירדנו לעומקה. התשובה היא, יסמין, פשוטה בעיני: היהדות היא השפה התרבותית שלנו. היא השפה הפנימית שלנו (גרסא דינקותא שלנו, ולא משנה איך גדלנו) אבל היא גם השפה החיצונית שלנו, זו שאיתה אנחנו מדברים עם בני עמנו הגרים אתנו בארץ הזו (מה שתומר הגדיר כקהילתיות).
שני האלמנטים האלה הם הבסיס שלנו לצמיחה הדדית. כמו שההסנגהה – שמאפשרת לחבריה לעזור זה לזה לראות את הדברים נכוחה, ללכת בדרך שמונת הנתיבית – כל החברה צריכה להיות המקום שבו אנחנו עוזרים זה לזה לראות את המציאות, לחיות חיים ראויים.
הנה – חבורת צעירים באוהל מלמדת אותנו שיעור על החיים פה ועל התפיסות שלנו על מי אנחנו ומה הכח שלנו וכמה הן היו מוטעות. אין יהודי מזה, בעיני, אגב (לא במובן הלאומי). הנה – מורה לבודהיזם מדבר איתי על הרב קוק וההד של הדברים מההדהד במקומות עמוקים, חשוכים, אולי לא מוכרים אבל מחכים.
היהדות ירדה לעומקנו – הגיע הזמן שנרד לעומקה. במובנים רבים אנחנו בנויים מאבני הבניין שלה.
אהבתיאהבתי
תומר יקר,
ראשית תודה על הבלוג מקוראת שקטה ומסורה.
אני מאד מזדהה עם יסמין ואני חושבת שאתה עיוור לאפולוגטיקה שאתה לוקה בה כלפי החברה הדתית והמונופול התרבותי שאתה מעניק לה.
אני דור שלישי לאתאיזם וגדלתי על מסורות הומנסטיות מודרניסטיות מגובשות. אלה שומרות עלי היטב, כמו יסמין, מליפול ברשת כוחות השוק מחד ומעניקות לחיי קונטקסט חברתי, קהילתי ולאומי.
כמו כן אני דור רביעי לציונות ולתרבות עברית. יש לי קשר למסורת ולתרבות יהודית, אבל בהיותי בת הדור שאני, הוא נוצר קודם כל דרך התרבות העברית (החילונית מאד, בלי לזלזל ולהפחית מהזיקה לטקסטים קאנונים ומיסורי הדתל"ש הלאומי).
אינני מכירה אותך, אבל עד כאן אני מוכנה להמר שאנחנו דומים.
בגלל כל אלה הבחירה שלך כפי שעולה מהטקסט הזה להעניק בכירות לתרבות היהודית הדתית ולמזג לתוכה את התרבות ההומניסטית המערבית, היא בעיתית בעיני. אני חווה את ההיפך הגמור, היתי הופכת את היוצרות בהצעה שלך.
כיוון שגם אני לא מחזיקה בעמדה שהכל הוא שווה ערך ולכן גם חסר ערך, אני משוכנעת שההצעה שלי עדיפה.
אני מאד מזדהה עם ההבחנה בין חופש שלילי לחיובי. אבל רעיון החרות (השלילית) הוא בדיוק זה הנועד לשמור עלינו מפני התמסרות טוטאלית ואיבוד הדעת הטמון בחיוכו המקסים של החופש החיובי. בזה הדת (כל דת אבל במיוחד המונותאיסטיות) טומנת בחובה פוטנציאל מסוכן והרסני שברוב המקרים (ורק מתוך הרגל כפיתי אני לא כותבת בכולם), אכן התממש. כאן יש להומניזם כמערכת ערכים ותרבות יתרון מובנה ובסיסי על הדת, לכן הוא עדיף.
אבל לא פחות חשוב: פוסטמודרניזם אינו רק סופרמרקט גדול ונוצץ של הפרעת קשב חסרת שליטה. זאת שטחיות וחוסר הבנה. פוסט מודרניזם אינו היפוכו של המודרניזם אלא התפתחות שלו. את הביקורת על תרבות הצריכה ואת הניבוי המאד מדויק של התהליכים שהחברה שלנו עברה אפשר למצוא אצל אדורנו, הורקהימר ומרכוזה. בלעדיהם אין פוסטמודרניזם. פוסטמודרניזם אולי אינו נותן כלים לעשיה פוליטית וחברתית מטאריאלית וממשית, אבל אין כמוהו ככלי ניתוח. בלעדיו, גם אתה הייתה אחר לגמרי. לכן, אין לזלזל בחשיבות שלו בתרבות שלנו.
אהבתיאהבתי
אורית,
תודה על התגובה. אני כלל לא מזלזל בפוסטמודרניזם, וברור לי שלא הייתי אני בלעדיו (הודו ויהדות ומדיטציה ואקדמיה וכו' וכו'). אני גם לא מתעקש כעל בכירות ליהדות, אלא רק במובן שהיא בנפשנו, כפי שהסברתי במאמר ובתגובה האחרונה ליסמין. אבל ודאי שיש צורך בביקורת מעמיקה, ואסור להתפתות לכל מני סיפורים יפים על גן עדן עלי אדמות שלכאורה ניתן להקים אם רק כולם ישמרו שבת או משהו כזה. אני פשוט חושב שההומניזם לבד אינו יכול *כיום* להספיק. הביטי סביבך: יש בעיה רצינית עם הנחלת ערכיו להמונים. הוא לא מספק מסגרת נראטיבית מפתה מספיק. כלומר אותו פיתוי קטלני שאת מזהה בצדק בנראטיב המונותאיסטי הוא גם מה שיכול ללכד חברתית וליצור סולידריות ופעולה משותפת. נכון, הוא גם יכול ליצור, ויצר פעמים רבות, גזענות ומלחמת קודש. אני לא טוען שזה לא מסוכן. אני טוען שאין לנו ברירה אלא להסתכן, תוך נקיטת על האמצעים למזעור הסיכון.
אהבתיאהבתי
אז אולי אני פוסט טראומטית (ושוב דור שלישי וידה ידה), אבל אני לא מאמינה בצעדים למזעור הסיכון הזה. הפיתוי הטוטאלי חזק מהאיזונים, חזק מהרציונל.
אתה מבקש חברה חזקה שקטה ומוארת ותקבל חברה פונדמנטליסטית. הסיכון גובר בהרבה על הסיכוי ורואים את זה כבר במגמות הדתיות הלאומניות היום.
אני מתעקשת להעדיף את האופטימיות שלי (או מה שאפשר להציל ממנה) הומנסטית ומודרנסטית. לא רוצה לפתות את ההמונים לדתיות חדשה. פרט לזה שאני מאמינה שהגולם יקום (וקם) על יוצרו, זה פיתוי שהוא לא פחות מניפולטיבי מהפיתוי הצרכני. זה זלזול באחיך בני האדם. אני מעדיפה שיח מורכב ולהאמין שאנשים ידברו איתי ויבינו אותי (והשבועיים האחרונים בהחלט מעוררים אופטימיות בהקשר הזה), מאשר שיח מניפולטיבי פתייני. לא רוצה לשחק במגרש הזה, אני לא אוהבת אותו ולבטח אפסיד במשחק.
אהבתיאהבתי
למה "הפיתוי הטוטאלי" כל כך חזק? למה אנחנו נופלים, פעם אחר פעם, כמעט כל פעם (וגם אני כמוך מתפתה להגיד כל פעם… אבל זה לא נכון) אל המקום הזה של טוטאליטריות תרבותית במסווה של חופש חיובי?
אם הייתי פסיכולוג, הייתי מצביע לפציינט שלי על הבור הזה, שהוא נופל אליו שוב ושוב.
הרי אם כל כך מסוכן המשחק הזה של מסורת ותרבות מאחדת, אם הוא יכול (והוא אכן יכול) ליפול כל כך בקלות לכפייה ואובדן החופש למה אנחנו, כמין האנושי (ואכן, מדובר בתופעה כלל אנושית) חוזרים לשם.
אני חושב שיש לשם משיכה מהסיבה הפשוטה שלבני אדם יש משיכה להיות ביחד… הם צריכים אחד את השני, זה הכוח שלנו… אובלציה, ביולוגיה וכו'… והמקום הזה המסורתי/טוטאלי לא יפסיק למשוך אותנו לעולם.
לכן אני חושב שמה שתומר אומר הוא נכון. לדעתי צריך לדעת "לחיות עם הדרקון בלי להרוג אותו" (ציטוט סיני, כבר לא זוכר מאיפה). אני חושב שבני אדם מחפשים את הדבר המלכד הזה, אני חושב שהם תמיד יחפשו. חיים אינדיבדואלים לגמרי (חלק מההיצע המודרני) מרגישים ריקים לרוב האנשים, מרגישים מפחידים.
הנסיון לקיים משהו מסורתי, קהילתי, תוך כדי הידברות ופתיחות, תוך כדי שילוב ערכים קיימים ממקומות אחרים, אבל עדיין עם הייחוד של התרבות המקומית, הוא בעיני ניסיון נכון. אם כל הסכנות שבו, אני עדיין חושב שהוא עדיף על זריקת המסורות כולם… עבור רוב בני האדם, הם פשוט לא ידעו לאן ללכת
אהבתיאהבתי
לא אמרתי זריקת המסורות כולן ובודאי לא ניכור לתרבות פרטיקולרית זו או אחרת.
אבל כן מאד חשוב בעיני לשים את הדגש והמשקל של החברה והתרבות שלנו על הומניזם חילוני.
זאת לא התנגדות לאמונה באשר היא ובטח לא אנטי קהילתיות.
אני פשוט חושבת שהפוטנציאל ההרסני בדת מאורגנת בעלת יומרות חברתיות קולקטיביות, בדמות דכאנות שוביניזם גזענות וכל הג'אז הזה, מסוכן מאד, מנכיח את עצמו בעוצמה פעם אחר פעם ועולה עשרות מונים על הפוטנציאל החיובי שבה.
אני אכן סבורה שההצעה הפסיכולוגית היא טובה גם קולקטיבית, אני מציעה לך ולתומר לחשוב למה אתם נמשכים לשם למרות הסכנות הקשות מאד והנסיון השלילי החוזר על עצמו? אני כמובן מציעה את הנוסטלגיה כפתרון מנחם ומתוק בעיתות מצוקה של אובדן דרך ומיותר לציין שאני מאד לא אוהבת אותו.
ושוב (ולא פחות חשוב אם לא הרבה יותר): אני מתנגדת בכל מאודי לנסיון להעניק משמעות מגבוהה למי שאתה מכנה רוב האנשים המפוחדים והריקים (תמה שחוזרת בדיון הזה לא מעט). אני מעדיפה להתאמץ לראות פנים בתוך המסה ולדבר עם כל אחד כמו שאני מניחה מראש שאני יכולה לדבר איתך ועם תומר. אין לי עניין להשתמש בדת ומסורת כמניפולציה ולנצח את תקשורת ההמונים וחרושת התרבות במגרש שלה. מעבר לכך שזה נועד לכשלון, זה גם לא הומניסטי.
אהבתיאהבתי
רק אומר שלא התכוונתי לשום צורה של מניפולציה. אני פשוט כנראה לא אופטימי כמוך לגבי היכולת של החברה בכללה לקיים חיים ראויים רק על בסיס חיפוש רוחני אינדבידואלי.
אהבתיאהבתי
לא התכוונת אבל זאת מניפולציה.
ברגע שהחיפוש הוא לא אינדיוודואלי (האמת גם כשהוא אינדיוודואלי לעיתים) אלא קולקטיבי, מדובר במניפולציה. כמו קונצרט רוק, כמו אופרה, כמו טרילוגית מלחמת הכוכבים.
זה שמדובר במניפולציה לא סותר ולא גורע מהאותנטיות של החוויה, או מהצורך האותנתי של אנשים לחוות אותה. אני לא נגד סמים קלים וגם לא נגד חלוקתם להמונים. נהפוכו. לגמרי.
אבל יש הרבה דרכים לענות על הצורך הזה, באמנות, בחיפוש רוחני אינדווידואלי, יש עוד. יש בעיתיות גדולה וסיכון גבוהה מאד בחבירה למסורת שאבן היסוד שלה הוא שימוש במניפולציה וברגש הדתי על מנת לקדם סדר חברתי כוללני ראוי. יש בעיה גדולה בחבירה למסורת שמושתת על הררכיה של שומרי הסף של הדתיות. הצרוף של שימוש בצורך האנושי לחוויה רגשית דתית מחד ובכמיהה לסמכות ומסורת מאידך הוא קטלני מאין כמוהו. זה לא סיכון, זאת צעידה בשביל המוביל לקטסטרופה ידועה מראש.
אני הרבה יותר מזדהה עם נהמות שעלו בבלוג שלך בעבר בזכות הניו אייג' (למרות שאני איני דתיה והצורך האישי שלי באמונה וחוויה דתית הוא חלש) וביזור ההתחושות והפרקטיות הדתיות, מאשר עם הפוסט האחרון. אני לא חושבת שצריך להשליך מאחורי הגב את השורשים והמוסורות הפרטיקולרים היהודיים שלנו. לגמרי להיפך. אבל אני כן מסתכלת עליהם בעינים הומנסטיות ולא בכיווון ההפוך שבו אני מזהה את הראקציה.
ועם אחי בני האדם אני יכולה גם להתרגש מהמניפולציה וגם לנתח לבקר ולפרק אותה.
אין לי שום עניין להתמש בדת או אמנות או כל דבר שהוא כדי לשרת אינטרסים של לכידות חברתית, או מבנה חברתי שהוא הראוי בעיני. אני מעדיפה להיות כנה, לדבר על הצורך בלכידות חברתית ולהתייחס בשקיפות ככל האפשר (ועם כל כלי הניתוח כמיטב הבנתי), לדרכים להשגתה מאשר לנסות לשווק אותה בכל אמצעי שהוא.
אהבתיאהבתי
אני אסכם את מה שהבנתי עד כה. בתגובה שלך מעל טמונה כל הבעייתיות של דברייך.
אתה בעד הומניזם אבל אין לו נרטיב מספיק מפתה. (את מי?)
על כן יש ל הלביש אותו בכוח פיתויו הקטלני של הנרטיב המונותאיסטי, וזאת כדי ליצור לכידות חברתית סולידריות ושיתוף פעולה. לתרופה תופעות לוואי קשות כגון גזענות ומלחמת קודש, אבל נשתמש בזהירות, נהיה במעקב ונקווה לטוב.
אני אגיד לך מה מהדהד כרגע בנפש יהודי ההומיה שלי: "אוי א-ברוך".
הפוסט התחיל טוב מאוד, אבל גלש למה שנראה לי הסבר רציונאלי דחוק, לסנטימנטים שלך. שגם הם כמובן, סבבה אגוזים.
וחוץ מזה תודה על בלוג נפלא שאני קוראת באדיקות.
אהבתיאהבתי
I won't belong:
מדוייק לגמרי. יש פה עוד מישהו שמבין שבמזרח התיכון היצמדות לדת הולכת לגרום לעוד ג"יהאד? למשטרת צניעות וודאי.
והעיקר: המודל ההומניסטי מוכיח את עצמו כיום באירופה פחות או יותר. למעשה הוא מוכיח את עצמו בכל מדינה רב תרבותית- שהרי אנשים לא עוזרים לאנשים מדתות אחרות בגלל שהדת בהכרח מחייבת אותם לעשות כן אלא כי הם מודעים עם הזמן לאנושיות שמאחדת את שניהם.
אהבתיאהבתי
I won't וכו', אני לא חושב שהבנת אותי.
מה שאני טוען הוא שעקרונות ההומניזם אינם עומדים לבדם אל מול כוחות השוק. מה שאני מציע הוא הכרה בערך של מסורת עבר, שיכולה לאזן את הכמיהה הנצחית לשדרג את הפלאפון. אין כאן גלישה נעימה חזרה לחמימות המסורתית, גלישה שהיא ממילא בלתי-אפשרית, אף עבור החרדי המסוגר ביותר. יש כאן הכרה בערך של נקודות מבט שונות בדרכנו לעבר חיים ראויים. אני מקווה שזה מובן.
אהבתיאהבתי
הכרה בערך של נקודות מבט שונות בדרכנו לחיים ראויים זה מובן בהחלט. איך זה קשור לכל הפוסט אינני יודעת. הכרה בערך מסורת עבר? תלוי במסורת. תלוי מאוד. בלי שום קשר ליהדות או לדת ספציפית אחרת, המסורת אינה ערך. יש מסורות שטוב תעשה האנושות אם תפרד מהן לשלום לאלתר.אני חושבת שמה שאנחנו כבני אדם יונקים עם חלב אימנו הוא לאו דווקא ערך ספציפי זה או אחר אלא הציווי הכללי לכבד את הורינו, משפחתנו, עמנו ודתנו. לציווי הזה יש חשיבות רבה בשימור העצמי של מקורות הכוח החברתיים.
אני לא רואה איך הכמיהה לשדרג את הטלפון מתאזנת על ידי הכרה בערך מסורות עבר.
יודע מה? הם נראים לי כעולים בקנה אחד. שב כמה שעות במרכז שרות של חברת סללולר, ותראה את צבאות השם המתחזקים, ידם האחת אוחזת באייפון והשניה נושקת למזוזה.
והתנצלות-לא התכוונתי להכביד עליך עם הניק המעצבן שלי, וכמובן שאין לי כל כוונה להסתתר מאחוריו. נעים מאוד. מיכל.
אהבתיאהבתי
מיכל,
אולי אנחנו חלוקים על זה: כפי שכתבתי, אני חושב שחזקה על מסורת ששרדה אלפי שנים שתהיה בה חכמה רבה (כמו גם שטויות רבות, כאמור). לכן אני חושב שהבאתה של מסורת לחשבון, ראייתה כמקור לחכמה (מתוך ראייה ביקורתית), לקיחת אחריות עליה וכו', יכולים לתת עוגן נוסף בחיי הפרט, שיכול לשפר את היציבות שלו אל מול כוחות השוק בפרט, והאפנות המתחלפות בכלל. ומי שמנשק מזוזה בצאתו ממרכז השירות של סלקום הוא בדיוק מי שלא מבין את המסורת שהוא חושב שהוא נאמן לה, ולא לוקח עליה אחריות.
אהבתיאהבתי
לא נכון,
הוא מבין את המסורת שלו רק לא כמוך.
הוא נאמן לה רק לא כמוך
אתה רוצה להתווכח איתו על נשיקות למזוזות? בבקשה
אתה רוצה להתווכח איתו על סלקום? בבקשה
אבל אל תנסה להוציא אותו ממרכז השרות בפרט, מהחברה הצרכנית בכלל ומהגישה המסורתית.שמרנית לדת ע"י שיווק דתיות אחרת.
דבר איתו ישירות על מה שמפריע לך (סלקום או מזוזות) ותציע לו את ההצעה הדתית שלך, ישירות.
אהבתיאהבתי
אני חושב – וסליחה על הפטרונות – שתומר אולי נלכד כאן בלופ זעיר שהוא פיתוי השיח שלכם. כלומר השיח מציע גבולות של טענות מדומות שבהדרגה מבקשות הגנה על חייהן. נראה לי שאני דווקא מבין (גם לאור מסורת הכתיבה של תומר – וחשוב מאוד להבין שלכל טקסט יש מסורת) את הטענה העיקרית שלו והיא כלל איננה בעד אותה דתיות שכנגדה אתן יוצאות. זו איננה דתיות של שומרי סף (והרי תומר עצמו התחתן ללא כאלה, אלא בחתונה יהודית ובעיניים פקוחות – לא כמו המוני בית ישראל שחייבים רב שיתקף את מומנט הברית בין שניהם. זו איננה דתיות של"מסורת". זוהי מסורת של פרשנות מתמדת וזורמת. תומר כלל לא רואה את המודרנה להנתי אותו, כנפרדת מהעבר. כפי שהאורתודוקסיה איננה אישיות היסטורית שנותרה עימנו אלא היא גילום אחד של היהדות המשתנה תדיר (למרבה האבסורד) ביחס להווה, כך גם היהודי שנמצא מחוץ לגדר האורתודוקסיה, תומר לצורך העניין, משנה את מבטו ופרש את מעמדו בעולם בהתאם. דת, מסורת, כל סט מוסכם של ערכים, יש בו מן ההיפנוזה ובכל חינוך, כפי שבכל מציאות נתונה – יש מן העיוורון המבנה בתפיסת עולמו של היחיד. שום מסורת הומאניסטית לא תגאל אותנו מהכורח הזה לעניות דעתי. הפרקטיקה היהודית שתומר מכוון אליה – אינני בטוח מהי ואני לא בטוח שהוא עצמו יודע – ואולי באמת מוקדם מדי לנסח כזו – אולי אפילו מאוד לא כדאי. על כן קשה לי להבין באמת על מה הוא נידון ברותחין כזה של "משכילים" הישר מן המאה ה19.
אהבתיאהבתי
אסף (ותומר גם),
אני יודעת את כל זה, הבעיה היא אינה עם ההשקפה הדתית כשלעצמה, אלא עם ההצעה שלה כפארדיגמה כוללת שתביא מזור לחולי החברה.
בעצם ההצעה הזאת יש משהו שלתחושתי חותר מאד ביסודיות תחת הרעיון של מסורת הנמצאת בהתחדשות מתמדת וביקורתית. זהו רעיון שנושבת ממנו רוח וכמיה לגאולה ווכזה אני נרתעת ממנו מאד.
חוצמזה [1], לא המאה ה19, עדיין המאה שעברה, אבל בכל זאת.
חוצמזה [2], לא יכולתי שלא לשים לב לחלוקה המגדרית העולה מהתגובות כאן. האם יש כאן משהו שחורג מהחשדנות המובנת שלנו כלפי המסורת היהודית שבגלל קצת יותר קשה לנו לחבק אותה מאשר לכם?
אהבתיאהבתי
אורית,
"פראדיגמה כוללת"?
"חותר מאד ביסודיות תחת הרעיון של מסורת הנמצאת בהתחדשות מתמדת וביקורתית"??
אני חושש שלא קראת את מה שכתבתי. כתבתי בדיוק ההפך מזה ומזה.
אהבתיאהבתי
תומר יקר,
אני לא רוצה להתווכח וגם אני חושבת שאולי כדאי להניח לזה וגם מאד חוששת מהמלכודת הפטרונית.
אבל רגע:
אני יודעת מה התכוונת לכתוב מה רצית לומר. זאת לא פעם ראשונה שאתה אומר דברים ברוח זאת, כמו שאסף אמר וזה גם ענף התפתחותמובן (ומאד פופולרי) של משנתך הקודמת.
אבל יש את מה שהתכוונת ויש את מה שכתבת, שיש לו חיים משלו וגם הוא קשור לעוד חלקים גם בתרבויות שאתה שואב מהן וגם לצורך האנושי בדת.
חלקים שלא מסתדרים עם מה שאתה רוצה לומר ולאן שאתה מכוון, אז נורא קל לך לומר שהם לא שם ולא הובנת. אבל הם שם, נוכחים מאד ולא פחות משמעותיים וחשובים מהמיין-טקסט.
אהבתיאהבתי
תומר, וגם אסף שהגיב למטה, ומשום מה איני יכולה להגיב ישירות לתגובתו.
אני מסכימה עם אסף בקשר ללופ. גם אני ראיתי אותו קורה ואכן זה הזמן להרפות פה. יש כמובן עוד הרבה מה לאמר אבל יתכן שבאמת נבחתי על העץ הלא נכון כפי שאני מבינה מהדברים של אסף.
אסף, בקשר לביקורת-פטרונות. אני לא רואה פה "דין ברותחין" אלא דיון דווקא די סולידי.
ואשר לעלבון הנורא "משכילים מהמאה ה-19" הלוואי…. קטונתי.
אהבתיאהבתי
אורית היקרה,
הומניזם הוא גם סוג של דת ששמה את האינדיבידום בראש סולם הערכים. האם זה בהכרח מוסרי יותר מהדת היהודית? אני מסכימה איתך שכל דת מנסה לצבור כח ושליטה על קהל המאמינים שלה, וההומניזם לא נראה לי שונה מדתות אחרות שהרי את עצמך שייכת לקהל המאמינים בהומניזם. ובעצם כל קהילה או חברה שמבוססת על אמונה, מסורת, אידאולוגיה וכו. אינה פגיעה מסכנת ההתנהגות העידרית העיוורת ואפילו האלימה. הקטסטרופות הגדולות ביותר באנושות נעשו על ידי קהילות שהאמינו בצורה עיוורת באידאולוגיות החילוניות שלהם (נאציזם וקומוניזם).
אהבתיאהבתי
ראשית, כרגיל אצלך, המאמר מעניין וכתוב היטב. האבחנה בין חופש חיובי ושלילי חשובה מאד. תודה.
נקודת התורפה, כפי שאתה יודע, היא במסקנה. קשה להצדיק אותה לוגית:
• " וכמובן, ודאי שנאמץ את הדברים הטובים שגילינו לאחרונה, כמו הומניזם, פמיניזם, פלורליזם, רציונליזם, הינדואיזם, וכו'." – ואיך נתמודד עם הסתירות הרבות בין הגישות? כלומר על כל אחד לבחור את הלקט המתאים לו, להיות כלומר להיות "מסוגל להנהיג עצמו על פי אתיקה רוחנית ייחודית ודורשנית."
• "כמובן שעבורנו, המערך התרבותי המקומי הוא התרבות היהודית. לייק איט אור נוט, היא נמצאת בנפשנו, כלומר במודע ובתת-מודע שלנו." אני משערת שהאירוניה העצמית בניסוח מכוונת…
• מצאה חן בעיני ההתעלמות האלגנטית משאלת האמונה, נושא פעוט כזה.
אבל אני חיבת להודות שעם זאת ולמרות חולשת הטיעון, זוהי גם בדיוק המסקנה האישית שלי, התרבות היהודית מאד חשובה ומעניינת עבורי. אני אמשיך לחכות לנימוק המשכנע.
אהבתיאהבתי
שירלי,
איך נתמודד עם הסתירות? בזהירות. בשום שכל. לאט לאט. לאמור, אין לי כמובן נוסחה אחת ברורה. זהו תהליך שתלוי ברצוננו הטוב ובהגיון הבריא שלנו.
ומשאלת האמונה התעלמתי בכוונת מכוון. כפי שכתבתי בתחילת דברי, אני רוצה להציג טיעון שלא מחוייב לכל אמונה.
אהבתיאהבתי
וואו, זה היה ארוך! :) אבל מעניין ומחכים כרגיל.
אגב, עד כה ברוב פוסטיך התייחסת ליהדות כ"דת" = השגות רוחניות של הפרט, ומולה יש הינדואיזם, נצרות וכו'.
ולראשונה (נדמה לי) אני מזהה אצלך סופסוף ראייה יותר "לאומית" של היהדות – כתבת כי היהדות היא "מערך תרבותי שמהווה קונטרה לתרבות המודרנית ההגמונית", וכן ש"אני מציע כחברה… להישען, או להתעגן, במסורת המקומית"
ואתה מבין ש"חברה" או "מערך תרבותי" בעולמנו הנוכחי מתגשמים בפורמט של עם\לאום, ולא בפורמט של תנועה רוחנית כזו או אחרת.
(ומיותר לציין שוב את הברור מאליו (לכל מי שמוכן לחרוג מעבר לתפיסות שקובעו באלפיים שנות) שהיהדות היא בעיקרה לאומית, ושואפת לבנות חברה מתוקנת, ולא שום דבר אחר.)
עכשיו נשאר רק לפתור את חידת "שמאלניותך-בשקל", כמו שאני קורא לה בחיבה, כלומר – סיסמאות "הכיבוש משחית" "בואו נעשה שלום עם הפלסטינים" "אני שונא התנחלויות" וכו' – סיסמאות שאין להן כבר אחיזה במציאות, אבל משמשות עדיין את אלו שאין להם כוח לבדוק מה באמת קורה בשטח ולמה…
אהבתיאהבתי
אברהם,
אני שמח שסוף סוף מצאת אצלי את מבוקשך : )
בקשר ליהדות כמערך תרבותי, הרי שבארה"ב היא מתגשמת לא כלאום, נכון? כלומר זה לא מחוייב. אם כי בישראל זה המצב, ואני בהחלט בעד מדינה עצמאית לעם היהודי. אולי גם בגלל זה אני חושב שכדאי להיפרד מכמה מיליוני פלסטינים לפני שתיכפה עלינו מדינה דו-לאומית. אני מתפלא שעם כל שאיפותיך הלאומיות אתה לא תומך בכך.
אהבתיאהבתי
רק אל תהפוך לי ללאומי מדי, אחרת יהיה לי משעמם :)
לגבי יהדות ארה"ב – היא סיפור אבוד. כלומר, כיהדות. ולוואי ואתבדה (יש לי שם קרובים-רחוקים…)
ולגבי היפרדות מהפלסטינים – זה היה אידיאלי לו זה היה אפשרי. אבל היפרדות (=נסיגה) משמעה טרור ואיום קיומי + אין בצד השני שום ישות מדינית שניתן בכלל לכוון אליה – מדובר באוסף חמולות ("קהילות" אם תרצה…) שמדינה פלסטינית מעניינת אותם כשלג בהרי הלבנון.
אהבתיאהבתי
אברהם, איני מבין מה גורם לך להתעקש ש"יהדות" היא לאום. הלאום שלנו בין אם תרצה ובין אם לא הוא "ישראל". זו האומה שלנו. לשם ישראל אין משמעות דתית. משום שיתכן גם "ישראל שחטא" שנשאר שייך ללאום.
בבני לאום אחד אין הבדל האם האחד שומר שבת והשני לא – משום ששניהם מנגבים את אותו חומוס ומייחסים את אותו רגש לסמל הלאומי המאחד אותם.
ללאום ישראל יש מצב מעניין לפיו המאחד הלאומי במשך אלפי שנה היתה דווקא דת. דת שמימי המן הפרסי בידלה את בני יהודה משאר עמי הממלכה "ואת דתי המלך אינם עושים".
אך סופו של דבר כיום כאשר הדת ירדה מגדולתה כגורם מאחד לאומי – איננו יכולים להישאר בתפיסה מעורבת של לאום-יהודי המחשיבה גם את הלא דתי להיחשב כחלק מהתוכנית הדתית.
ובדבר זה יפה ההפרדה בין דת למדינה.
אהבתיאהבתי
מתי היקר – כשל כוחי… הדבר היחיד שאיחד את עם ישראל אלפיים שנה היה השאיפה לחזור לארץ (=הרעיון המשיחי – הרי כשבא שבתאי צבי מה שעניין את היהודים זה שהוא הציע תוכנית חזרה לארץ ברשיון הסולטן, ולא משנתו התיאולוגית ההזויה).
תסביר לי למשל מה איחד את יהודי אירופה עם "ביתא ישראל" באתיופיה? רק זה.
אבל מסתבר שאתה לא בודד בטעותך – ראה כאן:
אהבתיאהבתי
אברהם יקירי, על עובדות אין חולק. הדיון הוא על הערכים ועל פרשנות העובדות. אני סבור שמאחורי הציפיה לחזרה לארץ עומדת הכמיהה לחזרה לתפארת עם ישראל שאז צדק ילין בירושלים ולא מרצחים.
וכתבתי על זה מעט, כאן: http://www.tzavpius.org.il/node/1054
אין היהדות (כדת) נותנת משמעות לקרקע אלא הקרקע משמשת לה כבית, ולכן מבחינת היהדות – כאשר הלאום חוטא אין הקרקע ראויה לו יותר כבית.
אהבתיאהבתי
כמו כן קראתי את דבריך בקישור שהבאת ואני חייב לציין כי המקרא עצמו מסביר למה נקרא אברהם ללכת מארצו וממולדתו, ולהיבדל מעמו:
וִהְיִיתֶם לִי קְדֹשִׁים כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי ה', וָאַבְדִּל אֶתְכֶם מִן הָעַמִּים לִהְיוֹת לִי. ויקרא כ,כו.
אהבתיאהבתי
כרגיל כתבת יפה מאוד.
שתי הערות:
1. אני מזהה את האמירה הזו של ה"חופש ל" כהמצאה וכעיקרון מנחה של היהדות.
שבעוד ששאר המסורות העממיות נוצרו מתוך החברה ומבלי יכולת הפרט ל"בחור ב", היהדות היא זן שמציגה דרך חיים המגיעה מגורם חיצוני (ולא משנה כרגע מיהו) המציג: ראה נתתי לפניך שני דרכים ויש לך את החופש לבחור.
כמו כן על פי הבנתי את עקרונות היהדות (לינק – בשם שלי) – זהו העיקרון המנחה השני ביהדות: העצמת חופש הבחירה להשתחרר מהיצרים.
2. הקריאה שלך "להישען ולהיעגן במסורת המקומית קרי היהדות" לוקה בחסר. משום שעלינו לחקור הסטורית מה היו המניעים של אלו שעזבו את המסורת ה"מקומית".
אני מזהה זאת בגורם רגשי של "נחיתות" מהגוי, דבר המתבטא רבות בספרות הציונית החל משלהי גלות אירופה.
מול י.ח ברנר הזועם ש"כל אוצר רוחינו יתוש מת" אינך יכול להציע היעגנות במסורת המקומית.
אהבתיאהבתי
את הניתוח הארוך שלך ניתן לתמצת בדברי הפילוסוף למלך כוזר "בדה לך דת". ניתן להפוך את המסורת למין הנחייה מגבילה מפני אנרכיה עצמית מבלי לקחת את המסורת ברצינות. לא אכביר מילים בדבר הקשיים שיש בגישה ללא שום אלמנט אידיאליסטי. כדי להבין את ריקנותה של דת כזו פנה לאבי שגיא שהרבה לכתוב על "דת ללא מטפיסיקה" או גילי זיוון "דת ללא אשליה" ועוד ועוד.
מאידך באימוץ רציני של דת (כל דת) אורבת סכנת הפונדמנטליזם. כידוע האורתודוקסיה לסוגיה כולל זו המודרנית שטופה בכך למכביר. אך בעיני עדיף להסתכן ולהיאבק מבפנים מאשר לעמוד מבחוץ
אהבתיאהבתי
מאיר,
רק שים לב שפתחתי וציינתי שאני מביא כאן סיבה אחת לעניין. כלומר: יש עוד סיבות.
אהבתיאהבתי
לפני הכל, זאת הפעם הראשונה שאני מגיב בבלוג ואני רוצה לנצל את ההזדמנות כדי לציין שאני מאוד מעריך את הכתיבה ואת התוכן ובדרך כלל גם מאוד מזדהה.
התחושה הכללית היא של שפיות, לא רק מצד בעל הבלוג אלא גם מצד המגיבים, וזה עוד יותר קשה למצוא.
לענייננו, אני רוצה לתקן ולחדד מיסקונספציות לגבי תפיסות אנרכיסטיות / דאואיסטיות
וההקבלה שלהן אל מה שקראת לו – חופש שלילי
לפשט את האנרכיזם לדרישה לבודד את בני האדם ליצורים חופשיים מנורמות וחוקים זה עיוות כמו פישוט של שלושת הדתות לאמונה בסבל'ה שיושב על ענן.
זה נכון שהדרישה הראשונה של האנרכיסט תהייה שחרור האדם מכל הכפפה חיצונית לנורמות, וזאת בגלל הבעיה שציינת – "אנשים שונים מתארים מימוש עצמי בצורה שונה לחלוטין"
אבל כל אנרכיסט בוגר ואחראי מבין כי החופש עצמו אינו מימוש עצמי והוא ריק ממשמעות.
תחושת משמעות (אני נזהר בכוונה ומוסיף 'תחושת':) מושגת בצורה ישירה דווקא מתוך הקשרים הקהילתיים שלנו, כאשר בהכרח מעורבים בהם נורמות וחוקים.
לכאורה איום על האנרכיסט.
לבדו, החופש הוא פוטנציאל, והוא מומר לתחושת משמעות רק מתוך וויתור על החופש.
לכן, אם הפעולה הראשונה של האנרכיסט היא השגת התנערות מנורמות, הפעולה הבאה שלו תהיה הכפפה עצמית לנורמות בתוך מסגרת קהילתית ש!הוא! בחר.
אם ארצה לפשט את התהליך לנוסחה אכתוב זאת כך
מרד בנורמות / אדם חופשי
–>
קיום חומרי + בחירה חופשית של מסגרת קהילתית
=
תחושת משמעות / שלמות
(מאסלו צדק:)
אידאה אנרכיסטית תהיה חזרה על התהליך הזה ככל שצריך על מנת לשמור על איזון.
בגדול, התהליך הזה נטוע עמוק בתוך האבולוציה התרבותית שלנו, ואת זה ידע גם לאו -דזה
לכך הוא כיוון בכתבים שלו, והוא לא היה צריך לדאוג לגבי הצורך האנושי ב'הכוונה' כי כשהוא כותב שמדינה צריך לנהל כמו שמטגנים דג קטן הוא יודע שהמצב הטבעי הוא –
ש"כל תרבות יצרה מתוך עצמה את ההכוונה הזאת. מסורות של הכוונה היו עוברות בתוך קהילות, והן היוו את המערך הערכי המובן מאליו של אותה קהילה. אלה היו קהילות מסורתיות באמת, כלומר מסורתיות ללא מודעות לכך שהן מסורתיות"
האתגר האמיתי בימים אלה הוא להשליך את התפיסה הזאת על החיים המודרניים ואמנם היפר-צרכנות היא גורם משבש ומכשול בדרך ליצירת קשרים משמעותיים אבל התקווה מגיעה מן העובדה שגם היפר – צרכנות לא תחזיק לאורך זמן
אהבתיאהבתי
מתן,
תודה על תגובתך. באמת פישטתי קצת את הדברים : )
אהבתיאהבתי
בתאוריה אותה אתה מציג – כפי שאני מבין אותה – כשל מובנה היטב.
כדי שהמורשת, המסורת, התרבות וכו' תעבוד, אבל באמת תעבוד; אנשים צריכים להיות מחוייבים לה. אבל מחוייבים ברמה גבוהה מאד. מחוייבות דתית ממש.
הרי אין כאן מטפיסיקה, לשיטתך, אלא זכרון תרבותי-עממי ארוך שנים. ארוך עד מאד.
ומדובר בזכרון שאמור לגשר על הפערים התרבותיים בין יהודי בביתו ואדם בצאתו מהיידלברג לבין העגלון מכתריאליבקה. בין הסוחר העשיר מבגדאד הקוסמופוליטית לבין האורג קשה היום משרעבּ.
כדי שאותו זכרון משותף יהיה מספיק חזק, הוא דורש מחוייבות טוטאלית. מחוייבות כזו קיימת רק בשל המימד הדתי.
מה שמחזיק את המסורת היהודית הזו כל כך הרבה זמן, זו המחוייבות הדתית של המחזיקים בה. זו הסיבה שבְּמָקום בו קשיי החיים או הנסיבות המשתנות גורמים לזניחה של מסורות אחרות, המסורת הזו דוקא, תחזיק מעמד. מחוייבות היכולה לגרום כי גם במקום בו האמריקני יוותר על פאי תפוחים, כי אין תפוחים כעת; היהודי האמריקני יהפוך עולמות כדי להשיג חיטה מאריזונה לאפיית מצה לפסח.
אז מצד אחד אתה מדבר אודות התרבות שנמצאת בגנים הלאומיים, אך מצד שני – בלי המחוייבות הדתית הצמודה לאותה תרבות, התרבות הזו מתמסמסת ונטמעת בסביבה. ואכן, יהודי תימן התלבשו ואכלו בדומה לשכניהם שאינם יהודים, כפי שעשו יהודים בכל מקום אחר בעולם. רק מה שהיה מאפיין צמוד-הלכה, נותר בעקשותו מול הסביבה השונה.
===========
"הלוואי אותי עזבו ותורתי שמרו" אומר האל, על פי הדברים במדרש איכה רבה.
אלא שכאשר אובד הקשר עם האל, בטלה המחוייבות לשמור על גללים נוקשים, שלא תמיד מתיישבים עם הנוחות ועם ההגיון. כך הדבר גם לגבי התרבות היהודית. בלי העוגן הדתי, ספינת התרבות היהודית מפליגה לכל אשר תשא אותה הצייטגעסט.
אהבתיאהבתי
*כללים, כמובן. פרויד יעשה מזה מטעמים…
אהבתיאהבתי
נאה דרשת מוהדיב. דרך אגב – כידוע ליודעי חן ב"חולית" יש את kvizathaderech או בחסידות פשוטה – קפיצת הדרך :)
אהבתיאהבתי
הי,
כמובן שכל מה שכתבת, כתוב נפלא ומעורר השראה
אבל… כשקראתי את הכותרת של הפוסט עלו לי שתי שאלות מיידיות:
1. מי זה "לנו" שבכותרת?
2. אם "לנו" זה חשוב וטוב, מדוע "להם" זה לא טוב?
היהדות היא תרבות אוניברסלית, מאז שנחרב בית המקדש, היהודים מושפעים ומשפיעים בכל מקום בעולם על תרבויות שונות. כל אחד יכול להתחבר ליהדותו בהתאמה לתרבות המקומית שבה הוא נמצא, ובכך פתרנו את הנושא שאתה מציג והיא שבגלל שאנחנו נולדנו לתרבות הזו- אז אנו מחוברים אליה ולכן כדאי שנמשיך ללכת בדרכה, תוך שינויים וכד'.. אולם למעשה, כל אדם בעולם כמעט, יכול להכיר את היהדות שנמצאת בבית הכנסת הקרוב למקום ממגוריו ולהתחבר אל התרבות הזו, בשילוב עם הערכים שהוא קיבל מקדמת דנא. הרי זה "חשוב", ואנו יודעים שאין יהדות אחת אלא יש יהדויות, והיהדויות האלו הן תוצר, בין השאר, של התערות עם החברה המקומית. לכן, אם לנו זה חשוב, אז לפי ההגיון שלך, לכולם זה חשוב וגם אפשרי- להתחבר ליהדות.
אתה יורד לסוף דעתי המושתתת על הלוגיקה שלך?
מאיפה לקחת את המושג "לנו"? בוא תפרק אותו בבקשה, תסביר לי מה הקשר, המכנה המשותף בין כל ה-"לנו" האלו בעולם?
אולי "לנו" זה כל בני האדם?
ואם "לנו" זה כל בני האדם, אז האם היהדות היא הפתרון לחיים כאן על פני האדמה? אם כן, אז למה להשאיר את הסוד והבשורה רק לאחוז קטן של האנושות? מדוע שלא כולם ייהנו מהסוד הזה?
לאחר שקראתי את הפוסט שלך- נותרתי ללא מענה עם שתי השאלות שהיו לי בתחילה.
כי מבחינתי היהדות לא חשובה, לא לנו, ולא לאף אחד, כל עוד משתמשים במושג "לנו".
כי היא יוצרת מיידית היררכיה, בין עם בחירה לבין גויים, לבין כאלו שהבינו את הסוד, לאלו שלא, וכשיש היררכיה, סופך להיות בבור, כמו סיפור יוסף. (שמחבינת האחים, הסיפור נגמר שם)
אהבתיאהבתי
גיא,
איפה קראת אצלי היררכיה? או "סוד"? אני מדבר פשוט על תרבויות שונות. לכל אזור פלוס מינוס יש את התרבות האבוריג'נית שלו, וכדאי לו לדלות ממנה ערכים ותובנות. אצלנו זה היהדות. מי שרוצה להצטרף, אהלן וסהלן. מי שלא, נו פרובלם. אלא מאי? לנו עצמנו, כיהודים, יש חיבור מהותי יותר ליהדות מהיותה המורשת התרבותית שלנו. אנחנו מדברים עברית וקיבלנו את הערכים וכו' עם חלב אמנו. זה הכל.
אהבתיאהבתי
חייבת לציין שהנחת היסוד הזו "קיבלנו את הערכים וכו' עם חלב אימנו" ושלכן זה הדבר העמוק ביותר בתוכנו – לא ברורה לי. גם אני לא מאמינה (בדרך כלל…) בנשמה כיישות עצמאית – אבל לא הבנתי למה דווקא נוף התרבות אליה נולדנו הוא מה שאמור להיצרב עמוק ביותר?
קודם כל – אם אתה מאמין בגלגול נשמות, מי אמר שתמיד היינו יהודים, בכל גלגול?
או שאם אתה מאמין במין עולם כלשהו בו הן קיימות, האם יש לו צביון יהודי?
כלומר כדי שהטיעון שלך יהיה אמין צריך להיות או ש: א. אין גלגול נשמות, נולדנו לוח חלק, מן הכלום, ונצרבנו על פי המקום בו נולדנו – (ונראה לי שכל מי שיש לו ילדים מרגיש שהם נולדו כבר "מישהו" , ולא מין כלום שמחכה להתמלא… ) או ש: ב. הגענו מעולם נשמות יהודי – ואז – או שאתה מאמין שרק הוא קיים – כלומר מאמין בעליונות היהדות ותפיסת העולם של היהדות על פני כל דת אחרת – או שיש כמה עולמות בעלי צביון דתי שונה – זה כבר נשמע כמו מדע בדיוני…
אהבתיאהבתי
תומר יקירי היקר.
אם ללכת בקו שלך, שמתאפיין לתחושתי בדגש על התמקדות ביהדות כתרבות עם דגש על פרגמטיות כדרך חיים, המחשבה הראשונה שלי, בתור אנתרופולוג, היא שיהדות היא דת חקלאית. חקלאית לא במובן של סממנים, אלא חקלאית במובן של התארגנות כלכלית, התארגנות סביב משפחה ונישואים, עבודה ורכוש. המאפיינים הללו הם עדיין מאוד דומיננטים בחיינו, אבל המשברים, כולל האמוני והחברתי, שאתה מדבר עליהם, נובעים מהתעמתויות עם המודל החקלאי המיושן והחלפתו ההדרגתית במודל קפיטליסטי-תעשייתי-מידעני. היהדות, כמו כל מודל אלטרנטיבי, מכילה מעצם שונותה רעיונות שמתאימים לשמש כאיזונים ומיתונים של הרעות החולות שבאות עם המודל המשתלט הנוכחי (כל מערכת טובה בלהתמודד עם חלק מהדברים וגרועה באחרים). אבל אסור לשכוח שלכל מערכת יש רעות, והגרירה של רעיונות "יהודיים" לעידן המודרני היא לא רק כוח מאזן, היא גם גרירה של הרעות של היהדות. אני מציין את זה כי קיבלתי תחושה מדבריך שאתה מתפתה למחשבה שאפשר לקחת את הטוב הנוכחי, להוסיף לו טוב מהעבר, והטוב מהעבר פשוט יתפוס את מקום הרע הנוכחי (התיאור פשטני, אבל מכיל את בסיס הרעיון). אולי ההבדל בינינו הוא שאתה חש חיבה באיזשהו מקום עמוק ליהדות, או אולי רק למסורת שבמקרה הספציפי שלך היא יהדות, ואני חש בעיקר פגוע וסלידה.
אני חושב שכמו ש"עצמי" זה האשליה הפנימית, "חופש" זה האשליה החיצונית. חופש זה אידיאל שמבוסס על מציאות של מגבלות שמייצרות את השאיפה להיפטר מהן. אם המגבלות מייצרות את החופש, אין חופש בלי מגבלות, ומי שמבטיח או מצפה לחופש, משלה את עצמו. לכל היותר אפשר, במאמץ רב, לנסות לשנות את הפוזיציה או להחליף מגבלה אחת באחרת. זאת הדרגה הכי גבוהה של "חופש" שאפשר לצפות לה.
במקום לדבר על חופש, אני מעדיף לדבר על תקווה. האופטימיות ותחושת החיות של הדרך, התקווה, מזינות אותי בכל מובן הרבה יותר מאשר התמקדות בהבטחה לתחושה טובה שמחכה לנו ביעד.
אהבתיאהבתי
אלבר היקר,
אני לא חושב שזה קל בכלל לבודד את הטוב מהרע. אולי בלתי אפשרי. אבל זו דרך שאני חושב שכדאי ללכת בה, כי אני חושב שיתרונותיה עולים על חסרונותיה. כפי שכתבתי ליסמין לעיל, זה בהחלט מסוכן, אבל אני חושב שהאלטרנטיבה לא פחות מסוכנת, ואולי יותר.
אהבתיאהבתי
זאת בעיה. בכל פיתרון אפשר למצוא את ה"לא", ואז מגיעים למסקנה של "לא זה ולא זה", אבל גם כאן יש בעיה כי מאבדים את היש, או שנופלים לסוג מסוים של אידיאולוגיה.
בקשר לפיתרון של היהדות כמשהו שכבר קיים איתנו ואנחנו מאמצים אותה כי היא כבר בתוכנו כמו למשל, משפחה שאנחנו נולדים לתוכה, או מבנה גוף שיש לנו, או כיחידה שצמחנו מתוכה כמו ענף שמתוכו יוצאים עוד ענפים, יש בו הרבה הגיון, ורבים חוזרים אל התנ"ך והיהדות הישנה של הדורות הקודמים כדי להתחבר לעצמנו, אבל זה לא כל כך עובד.
אפשר להתעניין ביהדות הישנה כתרבות ובמידה מסוימת להתחבר אליה ובכל זאת להישאר חילוני גמור ורבים עושים את זה. למשל אפשר להיצמד רק לציונות ולהיסטוריה בלי אמונה דתית. היהדות כיום מפורקת לגמרי, ויש בה זרמים שלא קשורים לדת.
אפשר להיות להבין את האבסורד שבצרכנות ובאידיאלוגיות ועדיין לא לחזור ליהדות. רבים חווים ריקנות וממלאים אותה בכל מיני ריגושים שבטעות רואים בהם אושר או שסתם חיים בדיכאון קיומי. או שמסתדרים איכשהו בלי לחשוב יותר מדי.
אלו שחוזרים ליהדות ברוב המקרים מאמצים את המודל הישן, הפטריארכלי, השמרני, המדכא שרק קבוצה קטנה, גברים יהודים דתיים אדוקים ובעלי אמצעים או כאלו שאחרים דואגים להם, נהנים ממנה. כדי לשנות את היהדות למשהו מודרני צריך לשנות כל כך הרבה דברים שזה כבר מתחיל להראות כמו משהו אחר ופחות אותנטי.
לדעתי הפיתרון היחידי הוא לחיות את החוסר, להבין שאנחנו בריאה שאולי היא לא ממשית, אבל אנחנו נידונים לברוא כל הזמן מחדש את עצמנו ואת האמונות שלנו.
ואפשר למצוא רמזים לעשייה למה צריך לעשות בתוך מה שיש לנו במציאות שלנו. בין השאר, להתבונן בקהילה שלנו ואיפה אנחנו חיים, כמו שהצעת, וללכת בדרכם, אפשר להתחבר לצורך האנושי להתחבר ולאהוב, אפשר להתחבר לצורך לעזור לאחרים ולהפוך את העולם ליותר טוב, לטפל במשפחה או לנסוע לאפריקה ולהציל ילדים חולים או חיות ומצד שני להתחבר לצורך להיות אינדיבידואל ולהגשים את הנטיות שלנו ואז דווקא לצאת נגד הקהילה, למשל, לחשוף שחיתויות. אפשר להתחבר לכל היקום ואז להצטרף לירוקים ולהציל יערות או להתכנס לתוך מערה ולהתחבר לרוחניות בדרך שמבינים אותה. אפשר להתחבר לצורך להבחין בין אושר לסבל ובין טוב ורע, ובכל פעם להגדיר את זה מחדש, אפשר להתחבר לכישרונות אמנותיים או ספורטיביים ואז לעשות רק את זה, ואפשר להתחבר לחילופי העונות וחילופי החיים והמוות ולהבין את המסר שלהם או להתחבר לרוחניות שקיימת בכולם ולהגדיר אותה כל פעם מחדש כמוסריות או כדת או כמנהגי פולחן או כאמנות או כחקירה מדעית או כהכל ביחד.
אהבתיאהבתי
נהניתי מאד לקרוא. הפתרון שלך הוא פתרון אפשרי אחד (מני רבים, אני משער), אבל הוא אלגנטי ומשכנע ואתה מקדם אותו בחן ובנועם באמצעות הבלוג. נעים לקרוא ולעקוב, ותודה על הבלוג שלך. שא ברכה ומי יתן ולא יקרו טובלים בדרכך.
אהבתיאהבתי
נהנתי לקרוא. מעניין כרגיל.
אז צריך הכוונה חיצונית לחופש חיובי, ולמה לחפש רחוק כשאפשר להתכופף וללקט את הזן המקומי של ההכוונה. האך האם בכך לא הפכת את היהדות למשרת נוסף של האדם? אם לא שעבוד לקפיטליזם, אז יהדות במקום. ואם לא יהדות, ויש כח לחפש רחוק יותר, אז אולי בודהיזם. העיקר לספק את הצורך בחופש חיובי.
ואת היהדות שאלת? הרי אם היהדות אמורה לתפקד כמכוון עבור האדם, מן הראוי לבדוק מהם מסריה הבסיסיים של היהדות.
כלל לא ברור שהיהדות "מסכימה" להיות כלי-שרת לסיפוק צרכיו של האדם. כביכול אומר האדם: השדרוג של הסלולרי לא סיפק אותי, אז במקום זה אשים כיפה ואניח תפילין ובכך אספק את הצורך שלי בהכוונה חיצונית. כשאתה מקבל על עצמך את הקפיטליזם כמכוון חיצוני, אתה הרי פועל לפי חוקי הקפיטליזם. מדוע, אם כן, כאשר אתה מקבל על עצמך את היהדות כמכוון, אתה מכפיף את חוקיה לצרכיך ודורש לנהל איתה דיאלוג כדי להתאימה לעקרונות ההומניסטים והליברלים שלך?
אהבתיאהבתי
שרוול,
אף אחד לא "מקבל על עצמו" את הקפיטליזם. זה כוחו של הקפיטליזם, שהוא רוכב על התשוקות הטבעיות שלנו ומתגנב לתוכנו. כדי להתמודד איתו אני מציע להישען על המסד הערכי-תרבותי של היהדות. אם לך מתאימה היהדות האורתודוקסית, יופי. הבן שעבור רוב העם היהודי כיום היא אינה מתאימה, ואני כפי שכתבתי רוצה לדאוג לרוב האנשים.
אהבתיאהבתי
תומר שלום,
אני מעז לומר, שחשיבות היהדות בעניך איננה רק כיוון שבמקרה היא "תרבות אבותיך", אלא יחד עם הביקורת שיש לך על עניינים כאלה ואחרים, יש משהו ביהדות שקוסם לך, משהו שאין במזרח למשל- עם כל התובנות העמוקות שבתורותיהם. משהו שקשור אולי לחיבורים, כלומר היכולת לחבר הרבה מאוד אלמנטים של חיים יחד בתוך העולם הרוחני שלנו.
טוב, מספיק, לא התכוונתי "להשכיב אותך על ספת הפסיכולוג", פשוט נראה לי שאנשים יתחברו אל היהדות לא ממקום של "לייק איט אור נוט", אלא ממקום של משהו שמקסים אותנו, ונראה לי שבסופו של דבר גם אתה כך.
אלכס
אהבתיאהבתי
אלכס,
היהדות אכן קוסמת לי לא רק כי היא תרבות אבותי (אם כי, קשה לדעת. הרי היא כל כך תרבות אבותי, כמה עוד ממני נשאר שלא מושפע מזה?). אבל כאן הבאתי נימוק שלא קשור לקסם סובייקטיבי כזה או אחר. אני מסכים איתך שעדיף למצוא גם קסם, ועוד הרבה דברים למעשה, ביהדות. אני פשוט חושב ש*גם אם לא* (ויש אנשים שלא – ראה התגובות לעיל), עדיין ראוי להתייחס אליה ברצינות ולקחת עליה אחריות.
אהבתיאהבתי
רשומה מעולה!
הצלחת לגעת בסוגיות בהן אני מתלבט זמן רב, ולהציע הסבר מדוע אני נמשך לפולקלור המקומי בעל כורחי.
אהבתיאהבתי
יותר ממה שהבנתי לא הבנתי. בהנחה שבדרכך העדינה והיפה אתה קורא פה למשהו, למה אתה קורא? להעמקת לימודי היהדות בבתי ספר (ואפילו יהיו אלה לימודי יהדות שאתה והאנשים הטובים שסביבך ינסחו)? לבניית מערך של פסיכולוגים ברוח היהדות (ואפילו תהיה זו רוח היהדות כפי שאתה והאנשים הטובים וכו')? או שזוהי פניה ליחידים שנמצאים בחיפוש כלשהו לבוא ולמצוא תשובות במסגרת היהדות (ואפילו וכו')?
ולעניין יחידי הסגולה – אני לא בטוחה שאני מסכימה אתך. אלא אם כן מסתובבים פה בארץ הרבה יותר יחידי סגולה ממה שנדמה לך. מרבית חברי וחבריהם שואלים שאלות, בודקים את עצמם, לומדים, מנסים ליישם בחיים שלהם תובנות שהם מלקטים ממקומות שונים כדי לחיות חיים שלמים יותר. ולפעמים יותר, לפעמים פחות, הם גם מצליחים. בהנחה שאנחנו שנינו חושבים שאין מתכון לחיים "מושלמים", ושלא זו צריכה להיות מטרתו של האדם, אני חושבת שהרבה יותר אנשים ממה שאתה מדמיין נמצאים בשלב כזה או אחר של התהליך. ואם ככה – הרי שכל מורה או תורה שמציעה להם משהו ללמוד ממנה, טובה. מי שממילא לא נמצא בחיפוש, אלא "נכנע" למציאות, ייכנע באותה המידה לכל מה שילמדו אותו, ונראה לי שלמידה כזו לא תביא לתוצאות המיוחלות. אני, למשל, גדלתי בבית שהיהדות היתה בו חלק חשוב. יהדות יפה כזו, של שמאלנים (-:. ועדיין, לא מצאתי בה דבר שמשך אותי (בכלל, על סוג מסוים של מסורת אנחנו גדלים כולנו בארץ הזו. אני לאו דווקא שמתי לב שמי שמכיר ובקיא יותר ביהדות חי חיים ראויים יותר). אבל בפעם הראשונה שהנחתי את ידי על משהו שקשור בבודהיזם (הנזיר והפילוסוף, בגיל 20) הרגשתי כמו מישהו שעד עכשיו דיבר בשפה שאינה שפת אמו, ופתאום קיבל אוצר מילים חדש, יפה, מדויק לבטא בו את עצמו. והרי כל כך הרבה דברים נהדרים בעולם שלנו נוצרו רק מתוך שבירת המסורת, אפילו מתוך בעיטה גסה בה ובכל הדברים הטובים שיש בה, בגלל שמסורות, לרוב, לא נשמרות בלי מעט עזרה מכפיה, נידוי, פחד, ומגבלות, פנימיות וחיצוניות כאחד. וכמובן, תפוח האדמה הלוהט של הקשר בין יהדות לאמונה הוא משהו שנראה לי שחייבים להתייחס אליו בהקשר הזה. דווקא בגלל שזו ארץ ישראל, ושרעיונות פילוסופיים מקבלים כאן ביטוי ממשי, ארצי וברוב הפעמים לא הומניסטי בעליל.
אהבתיאהבתי
לגבי מה שאני קורא לו, הוא כרגע לא דבר ספציפי יותר מאשר התייחסות רצינית ליהדות ולקיחת אחריות שלנו על התרבות הזאת (כלומר, לא להשאיר אותה בידיהם הבלתי-אחראיות-במובנים-רבים של הרב אליישיב או הרב ליאור).
ולגבי יחידי-הסגולה, אני כל כך מקווה שאת צודקת. הלוואי. אני הגעתי למסקנה שזה לא המצב. אבל אם זה כן המצב, כמובן שהתזה שלי כאן צריכה תיקון. מצד שני, אם זה כן המצב, למה הפקולטות למדעי הרוח במצוקה? למה ביבי ראש הממשלה?
בקשר לשבירת המסורת, אדרבה, שברי! אבל שברי את המסורת כדי לחבר את החתיכות בצורה טובה יותר, לא כדי לזרוק אותה מאחורי גבך. כי אנחנו זקוקים, כך אני טוען, לשברים האלה על מנת לבנות משהו חיובי עבור רוב האנשים.
אהבתיאהבתי
טוב, אני לא חושבת שיחידי הסגולה הם הרוב, כמובן. אחרת היינו קוראים להם המוני הסגולה. אבל הם בטח לא יושבים במקומות הנכונים. נדמה לי שיש בכל מסעות החיפוש והגילוי האלה משהו שלא רק צומח מתוך תחושה אינדיווידואלית אלא מחזק אותה. אולי זו הסיבה. אין ספק שאחריות היא מילת מפתח בכל הסיפור הזה.
אהבתיאהבתי
כרגיל אני מעודד מהרצון שלך לבנות משהו חדש ומודאג (האמת שלא ממש מודאג, אבל זה היה נשמע טוב במשפט) מהרצון שלך לנפץ מה שלא מסתדר לך.
אישית, כידוע לך, אני חושב שמהפכה תרבותית מאוד חשובה, אבל היא – לעניות דעתי, תובל על ידי אנשים שההלכה היא גבולות הגזרה שלהם. הם, ורק הם, יכולים לתת פתרון רחב שידבר גם אל חילונים, גם אל חוזרים בתשובה, גם אל בני הכיפה הסרוגה וגם אל חרדים מבית. בינתיים – זה סוג התגובות שאני מקבל על התגלות, טרם שמעתי ממך את דעתך על הספר :)
אהבתיאהבתי
טרם הגיע אלי הספר!
ואני שמח שאתה לא מודאג. דעתנו שונה, אבל אני מקווה שנוכל לשתף פעולה.
אהבתיאהבתי
לא הגיע? מוזר… תאמין לי – איפה היונים כשצריך אותן? כנראה שהקופסאות האדומות על גלגלים זה לא אותו הדבר.
ממש לא מודאג.אני הרבה יותר מודאג מאדישות וחוסר אכפתיות למשל…
ראה שיעור וידאו על איך החרבנו את בית המקדש (ואיך אנחנו עדיין עושים את זה..):
ENJOY
:)
אהבתיאהבתי
תומר, אם היהדות באמת חשובה לך, ראוי שתתייחס בכתיבתך לתורה ולמקורות. גם אם בחרת בקו פילוסופי כדי לנסות להבין מושגים, יש די פילוסופים מודרנים, כגון מרטין בובר, אברהם יהושע השל, עמנואל לוינס, והרב יוסף דב הלוי סולובייצ'יק, שעסקו בשאלות כלליות מתוך ידיעת התורה והיכרות מקפת ומעמיקה של התרבות המערבית.
אהבתיאהבתי
פוסט מרתק. ראוי לציין בהקשר הזה (בנוסף לרשימה שכתב יהושע מעלי…) את היהדות הפוסט-מודרניסטית של הרב שג"ר, שדיבר גם הוא על היהדות כעוגן להיאחז בו בעולם שבו כל הכלים שבורים.
חזק ואמץ.
אהבתיאהבתי
לא הבנתי את המאמר, אפשר לסכם אותו במשפט אחד?
אהבתיאהבתי
"דעלך סני – לחברך לא תעביד. זו היא כל התורה כולה, ואידך פירושה הוא, זיל גמור"
אהבתיאהבתי
אתה אור בחשכה! הניתוח קולע למשהו שאני מנסה לנסח לעצמי לאחרונה. החלק שהייתי מוסיף, אולי כהערה יותר מאשר מרכז הטיעון, הוא לגבי "הודו".
כיוון שהתכנים משוקעים בתת ההכרה, ואנשים שרויים בהם ואינם מודעים אפילו, יש חשיבות אולי אפילו נחיצות, בחשיפה לעולם האחר. חשיפה אמיתית, לא תיירותית. אחרת הכיוון אינו אלא השתכשכות במי האפסיים העוורים של המסורת. הודו לצורך זה היא רק משל. זה יכול להיות הומניזם בודהיזם או סתם תרבות אחרת. כדי להשתמש ביצירתיות בתוכן של המסורת הקהילתית שלך (שלנו?) צריך להיות מודע לה, להיות בעל בית, ולהיות מסוגל לקחת או לזרוק חלקים מסויימים. זה לא אפשרי בשביל מי שבאמת עיוור למרחב התרבותי כמו שדג עיוור למים – נחוץ ביקור בחוץ.
ממש מוזר, אבל בשבוע שעבר מצאתי במקרה את המאמר של ברלין והתחלתי לקרוא אותו. הצטרפות מקרים או משהו אחר.
אהבתיאהבתי
אה, ועוד משהו. השאלה המעניינת תתעורר כשתתחיל לדבר על הפרטים הקטנים. אני לא חסיד גדול של היהדות בגלל השימוש שנעשה בה – בגלל הסמכות של מי שמחזיק את המושכות והקשר שלו עם השלטון. השאלה תהפוך חיש קל לפוליטית (במובן הרחב) – מי מחליט מה יהודי, ומי מחליט איך מחליטים מה יהודי. הם לא יוותרו בקלות.
אהבתיאהבתי
אסף,
תודה על דבריך, ואני שמח מאוד שאהבת. כמובן שחשיפה לכמה שיותר תרבויות זה דבר מאוד טוב (אני יכול להעיד על זה אישית כמובן). כאמור, אני חושב שמפני המשקעים הפרטיים שלנו של "יהדות", לימודה יכול להועיל גם לפרט וגם לחברה. באופן משמח ערכים רבים שמנוגדים להגמוניה הקפיטליסטית מצויים במסורת (כבוד לגיל, להשכלה, איפוק, ועוד). ומה בקשר לזה שהם לא יוותרו? אז אותם 20% אורתודוקסים אכן לא יוותרו (תכלס, רבים מהם יוותרו ובקלות). אז מה? אנחנו רבים הרבה יותר. אבל קודם כל צריך לקחת אחריות.
אהבתיאהבתי
שואל באמת ובתמים, האם אתה חושב שניתן לקיים את הנידרש במנותק מאמונה באל? אם כן, מסכים על המשמעויות הנפשיות, החברתיות והתרבותיות שיכולות להיות מושגות מהאצלה חופשית (חיובית..) אל החברה הכללית. אודה אם תוכל לבאר עוד מעט.
אהבתיאהבתי
בהחלט ניתן במנותק מהאמונה. ממילא אמונה באה בצורות רבות ושונות – וכי הרב אליישיב מאמין כמו ישעיהו ליבוביץ? וילד בן ארבע כמו תלמידת אולפנה? האמונה יכולה להוסיף, בהחלט. אבל היא לא הכרחית. זו בדיוק אחת הנקודות של הרשימה הזאת.
אהבתיאהבתי
תודה על המאמר המצוין!
תשמע, אני לגמרי בעדך. דוקא כמי שחי רחוק מאוד מזהות תרבותית יהודית, ובעל קשרים חברתיים, אינטימיים וקהילתיים עם בני ובנות תרבויות שונות כל כך, חשוב לי מאוד שאתה ושכמותך יצליחו. לא ברור לי על מה מתנצחים חבריך איתך, הרי מאמר זה הוא בבחינת קריאת "מי לה' אלי!". נדמה שהדי המהפכה סביבך נוגעים בך וגם אתה רוצה לתרום את חלקך מהכיוון המיוחד שלך. ניגוח טיעונים הוא קצת מוזר כאן.
אני לגמרי סולח לך שהשתמשת בדוגמת אנשים כמוני עם נטייה ברורה לחופש מהסוג השלילי (אני מרגיש במעמקי ליבי שחיוביות ומוסר אינם זקוקים להכוונה אלא הם תוצר טבעי של שחרור) כקרש קפיצה לטיעוניך. כל עניין יחידי הסגולה קצת מביך למען האמת, אבל נו, לא נכנס לזה. עלייה של יהדות מתחדשת ופלורליסטית הפתוחה לדו שיח עם האחר, עם הזר, ומסוגלת להכיל בתוכה ערכים הומניסטים מודרנים היא חזון ראוי מאוד שיש לי רק מה להרוויח ממנו.
לא לגמרי ברור לי איך דבר כזה יכול לקרות, במיוחד לאחר שכרתת את אשכי האמונה של היהודי האינטלקטואלי וחובב הדיבורים גם כך (ה'בכוונת מכוון' הזה ממש עשה לי צמרמורת) אבל אולי יש עוד רבים כמוך, קהילה של אנשים המזהים דתיות בלבם כתכונה עמוקה מאמונה דתית רגילה. ליבי אתכם!
אני לא חושב שיש כאן סכנה. זאת אומרת כמובן שיש אבל זה לא בשליטתך, פונדמנטליזם יכול לעלות באין ספור תסריטי זוועה שונים. איתך או בלעדיך. לא אתה תהיה זה שאחראי לאידיוט שישפד אותי עם הספר שלך ביד. לחיים יש חוש הומור אפל ואין מה לעשות.
אתך במלחמתך בשיעבוד, גיאן
אהבתיאהבתי
תומר ישנם כמה בעיות רציניות במאמרך.
ראשית היהודים למעשה כמעט והמציאו את הקפטיליזם, שגשגו בתוכו כפי שלא שיגשגה אף קבוצה אחרת בשל יכולת היזמות שלהם, ולמעשה היום מצבם בארה"ב הוא טוב יותר מכל קבוצה אחרת, כולל הלבנים האנגלו-סקסים הפרוטסטנטים. אינני טוען שכל היהודים קפיטליסטים ח"ו ולא רוצה להגרר לאינטשמיות מוכערת, אך הבנקים הכבדים בארה"ב אכן נוסדו ע"י יהודים.
לכן לא מובן כלל טענתך כאילו יש סתירה בין היהדות לקפיטליזם. בין התנ"ך לקפיטליזם- ייתכן שכן. אך היהדות של היום סתתה מאות שנות אור מהתורה המוסרית של ישעיהו ואחרים.
בנוסף, אתה עושה קפיצת בלתי סבירה בעליל בין כך שאכן היהדות היא בדנ"א שלנו בין אם נרצה ובין אם לאו- לאימוץ היהדות. ובכן- אני מסכים עם ההנחה הראשונה. אך טעותך בשנייה שאתה מניח שיש יהדות אחת. האם מוסריות וצדק חברתי נוסח רוזה לוקסמבורג וקרל מרקס הוא פחות יהודי מרבי נחמן? האם לוי -שטארוס בניתוחיו האנטרפלוגים המדהימים יכל לעשות זאת ללא החוויה היהודים שסיפקה הן חמלה לאדם באשר הוא אדם לאור הסבל שעבר על עמינו בפרט, והן רצון לברוח למקומות שכוחי אל בהם האנטישמיות חלשה יותר. האם מדרשיו של ישוע בברית החדשה פחות יהודיים מתורתו של הרב קוק? בקיצור אתה למעשה מקבל (וייתכן אף שבלא-מודע) את הנחת היסוד האורתוקודסית בכל שיש יהדות מסויימת בעוד שפורצי הדרך היהודים שתרמו לאנושות פעמים רבות לא היו שייכים למסורת הלכתית ליברלית ככל שתהיה, ואף לא לקהילה יהודית סגורה.
אהבתיאהבתי
למעשה נקודתי היא פשוטה להפליא. בעל נפש של אומן או סופר בסופו של דבר ימצא דרך לבטא את כשרונותיו ויהא מה כי הרי האלטרנטיבה היא קימול ודיכוי. ובכן גם יהודי יבטא את הנקודה היהודית שבו בכל דרך שימצא לנכון באופן בלתי נמנע. אך אל לו בהכרח לאמץ את המסגרת החיצונית הכפוייה שאתה מציע לו. להיפך- מסגרתך עלולה לצמצם בצורה חדה הן את גילויי התרבות החדשים כי אתה לא נותן מספיק ריספקט לרצונו של הפרט (ואף מזלזל בו או חושש לו- שהרי ללא כן לא היית כותב מאמר זה) ובהכרח אתה רוצה ליצור מחשבה קבוצתית (הקיימת אכן בחברה החרדית). והן ע"י כך שאתה אומר מראש שהיהדות היא כך וכך (ההיפך לקפיטליזם וכו) בעוד שלמעשה יש לה לפחות שלושת אלפים צורות כמספרם של האלים ההינדים.
אהבתיאהבתי
דו"ד,
נקודות טובות העלת.
ראה, ראשית בעניין היהדות והקפיטליזם, כפי שכתבתי עכשיו לאסף לעיל, שים לב שהחברה החרדית, למשל, מהווה אי של אנטי-קפיטליזם בתוך ישראל היום, עם גמ"חים, כיבוד זקנים, האדרת הצמצום והצניעות החומרית וכו'. כלומר, יש כאן מעיין של אלטרנטיבה.
שנית, בקשר לריבוי יהודויות, יפה אמרת, ובאמת לא התייחסתי לזה. יש כמובן המון צורות של יהדות, אבל אני חושב שאפשר בכל זאת לתת כמה מאפיינים לשדרה מרכזית של מסורת יהודית. רוזה לוקסמבורג היא אכן יהודיה טיפוסית פחות מהחת"ם סופר. למה? כי היא מהפכנית אלימה והוא שמרן למדן. זה יותר מאפיין. וזאת סתם דוגמא. אני בכלל התכוונתי לומר שעלינו להתעניין במורשת שלנו, להתייחס אליה ברצינות, ומכאן לצאת לדרך. והדרך? היא יכולה להיות לכל כיוון, מתוך האמונה (שלי) שמוזנת כך מהמסורת מחד ומהקפיטליזם-דמוקרטיה-הומניזם-הינדואיזם מאידך היא תעשה זאת בצורה בריאה ופורייה ובת-קיימה יותר.
ואני כן נותן כבוד לרצונו של הפרט. לכן אני מציע לו להעשיר רצון זה. אבל נכון שאני מודאג כשאני מביט סביבי.
אהבתיאהבתי
תודה על תשובתך המעמיקה.
כתבת
"עלינו להתעניין במורשת שלנו, להתייחס אליה ברצינות, ומכאן לצאת לדרך."
ובכן, איזו מסורת?? האינך רואה כיצד רוזה לוקסמבורג איננה יכול לדור תחת קורה אחת עם מילטון פרידמן? וכיצד ישוע איננו יכול לדור עם הרבי מסאטמר? וכיצד קרל מרקס איננו יכול לדור תחת קורה אחת עם הרב יצחק גינזבורג?
בקיצור, באמירתך מסורת אתה בהכרח בוחר דמויות מסויימות ביהדות העבר ובונה מהם את המסורת אותה אתה רוצה להנחיל לאחרים. בחירה שררירותית מתוך אידאלוגיה מסויימת שאין כל ערובה שתתקבל ע"י אחרים.
בנוסף, לגבי ההבדל בין לוקסמבורג לחת"ם סופר, שוב נפלת במלכודת החרדים (וכמובן טעותם הנפוצה ביותר היא כאילו החרדיות קיימת שלושת אלפים שנה). השאלה היא איזו יהדות? לוקסמבורג ניסתה ליישם את הרעיון היהודי של תיקון עולם והייתה משיחית בתוך-תוכה , היא גם ניסתה להתאים עצמה לזמן- ולמקום- תכונה יהודית מאין כמוה. בעוד שהחת"ם סופר התנגד למודרניות ולמעשה לרעיון הקידמה, הפרוגרסיביות והעדיף להסתגר- גם כן תכונה יהודית שאין כדוגמתא.
בקיצור, בדיוק כפי שאתה בדרך כלל עונה ובצדק- שזה שיהודים הצליחו (איינשטיין וכו) לא אומר שהיהודים הם העם הנבחר כי מצליחנים אלו למעשה עזבו את ההלכה,
כך שלמעשה לא רק שיש עוד יהדויות מלבד החרדיות, אלא שיש הרבה "יהדויות" גם מחוץ לכתלי העולם היהודי עצמו
שמתקיימות בעולם המערבי (המסורת של אקטיביזם יהודי חברתי בארצות הברית, אסקולת פרנקפורט וכו וכו)
הרי מה מאפיין את היהדות אם לא שאלת שאלות ופריצת מסגרות.
מה שכן אני מודאג כמוך מהמצב בישראל. לדעתי מה שמתרחש הוא שאנשים נופלים לשילוב רגשני של לאומניות ודת ומתרפקים על העבר היהודי בארץ שאף הוא לא היה מושלם בלשון המעטה. בקיצור מתפתחת בארץ תרבות אנטי ליברלית, עקשנית, גאה בכך שהיא עקשנית ומתנגדת לרוח האדם , להומניות ולוויכוח רציונלי. היא אכן יהודית בעקשניותה אך לא ברוחב לבבה. מכאן הדרך לסכסוך עם העולם כולו- קצר. ותקוותי שלא תסתיים כמו אנשי מצדה. אני על על פנים בחרתי להדיר רגלי משם.
אהבתיאהבתי
דו"ד, אם אתה לא מסוגל להבחין בקוים מאפיינים שאפשר לתת ליהדות, אני לא מבין למה אתה טוען שהיהדות היא רחבת לב. בנוסף, אתה בוחר לא לקרוא את מה שאני כותב, ולכן אני לא מבין למה אתה מודה לי על תשובתי.
אהבתיאהבתי
דווקא קראתי ויפה כתבת. אתה מציע מיזוג ושילוב. הדבר יפה בתיאוריה אך למעשה ישנם פנים רבות ל"יהדות" שבלתי אפשרי לשלב ביניהם. ולנקודתך הראשונה- אתה צודק. זוהי בדיוק טענתי. שיש לה קווים מאפיינים כה רבים שמצד אחד רחב לב אכן מאפיין אותה אך צרות עין מאפיינת אותה גם כן. אתה כן צודק שיש לה קווי מתאר רחבים מסויימים, מסויימים, אך אלא- בהרחבה- הינם סקרנות אינטלקואלית ושאלת שאלות- ולא בהכרח היצמדות למסורת. זאת אם נכליל מחייהם של יהודים בכל העולם במאה השנים האחרונות.
אהבתיאהבתי
אז מה הבעיה? שיש קוים סותרים? ואצלך בחיים הכל משתלב הרמונית? אני מדבר על תהליך, על חלחול חברתי איטי ומדורג. ודאי שיש יהדויות רבות. יש גם פילוסופיות רבות, אבל זה לא אומר שאני לא יכול להמליץ למישהו להתעניין בפילוסופיה.
אהבתיאהבתי
דור ודורשיו, שתי נקודות ביחס לאישים ה"יהודיים" שהעלית. באופן כללי לגבי השימוש אד הומינם באינדיווידואלים כאלה או אחרים כמגלמים איזה "עקרון" יהודי ודוקא משום היותם יהודים מלידה, הרי שאתה מחמיץ כאן את אחת מטענותיו העיקריות של תומר ושל רבים וטובים, היא הטענה הנוגעת מהותית גם לחופש הבחירה ולרצון החופשי: יהדותו של אדם נתונה לו כשני מונמטים: אימננטי, דהיינו כמצכ נתון של נסיבות היסטוריות ועכשוויות שהן מכלול תרבותי ובלשני שלא הוא (או היא) בחר ומכאן ואילך, עם הגיעו לדעת עצמו, נתונה בידיו הבחירה אם להשתקע בתוכן הפרטיקולרי הזה ומשם לבנות את חייו או שמא לייחס לנתון זה רלוונטיות בערך כמו לציפורניו או שערותיו, בתייחסות שהיא כמובן התעלמות מוחלטת או התקשטות חסרת ערך ממשי בפרפראות של חכמה.
בבחינת העניין ברמת הפרסונלית יותר, הרי שהאנשים שאת שמם ציינת בפירוש הגדירו עצמם כאנשים אוניברסליים (נכון, "חזון הנביאים" כפי שאנו נהנים ללקט ממנו הוא גם "אוניברלי – ביתי בית תפילה יקר לכל העמים וכיו"ב) -רוזה לוקסמבורג, קרל מרקס, לא פעלו את פועלם מתוך רצון לקיים את פרשנותם הם למוסר הנביאים ולמשוך משורש חכמת היהדות אור לגויים. לוקסמבורג הייתה קרובה יותר לקרופוטקין ומרקס להכל מאשר מישהו מאותו צמד למקור יהודי ספציפי כלשהו. היותם יהודים רק מעידה על העובדה הברורה שאדם חופשי לפנות גם אל משאבי הרוח של עמים זולת עמו הוא ומהם לינוק השראה וחכמה. אין ספק שהתרבות המערבית מושפעת באופן אימננטי מהתרבות היהודית – גם מכוח התנגדותה לה. אבל ההשפעות החיוביות העצומות הן גם אלו של התרבות הקלאסית, הלטינית והיוונית.
אם הבנתי את תומר נכונה הרי שהוא גורס שמסורות עולמיות יש להן מקום בהכרתו ובאורחו של אדם המגדיר עצמו בכוונת מכוון כיהודי, מפני שברמה האימננטית – הן מכוונות אל מושא חוויה זהה – האל. או – דעת האל. לא בטוח שלוקסמבורג התכוונה לדעת את האל. ואני בהחלט מייחס חשיבות לכוונתם של אנשים, כי זה עיקר הרשימה שבכאן, שהיא בבחינת גילוי דעת עקרוני.זה שהגבולות נזילים, זה נכון – ואולם, דת ישוע איננה יהדות כי אם נצרות, לפי האפיפיור ולא מעט פולנים אדוקים.
אהבתיאהבתי
מארקס להגל מן הסתם
אהבתיאהבתי
אסף, יפה דרשת. תן לי להבהיר. אני מסכים שהאישים שהעליתי לא בהכרח ראו את עצמם בתור יהודים מלכתחילה. אך משהו פיעפע בהם בכל זאת, שגרם ליהודים להשפיע על התרבות העולמית יותר מעל עם אחר. אתה טוען ש"
רוזה לוקסמבורג, קרל מרקס, לא פעלו את פועלם מתוך רצון לקיים את פרשנותם הם למוסר הנביאים ולמשוך משורש חכמת היהדות אור לגויים."
אני אכן מסכים. אך זה רק מוכיח (ואולי אני נסחף) את הטענה של תומר ש"
"התרבות היהודית. לייק איט אור נוט, היא נמצאת בנפשנו, כלומר במודע ובתת-מודע שלנו. היא יורדת לעומקנו הרבה לפני שאנחנו חושבים בכלל לרדת לעומקה. כמובן, יש כאלה שירגישו זאת יותר ויש שפחות. "
מכאן שמעשים של אלה, גם ולמרות שלא ראו את עצמם בתור יהודים, הושפעו מהחשיבה היהודית.
השאלה הגדולה כמובן היא על איזה יהדות אנחנו מדברים. יש ביהדות גם שנאת זרים וגם אהבת גרים.
בכל מקרה, אני עדיין לא מבין מדוע מאמר זה נכתב. אם הוא בא לשכנע חילונים להתקרב ליהדות רק בגלל שהם יהודים בתוכם וזוהי רוח המקום, הרי שאם הם היו מרגישים צורך להתקרב ליהדות הם היו עושים זאת ממילא. בנוסף, רוח המקום- דהיינו הרוח ששורה בארץ ישראל-פלסטין היא גם רוח של הקרבת קרבנות לאשרה (מתחילה עובדי ע"ז היו אבותינו) הרוח של האיסלאם, אללה, וכו וכו.
אם יהודים לא מרגישים צורך ביהדות והולכים למקומות אחרים – גם אין לנו ממה לחשוש. מכיוון שמה שחשוב הוא שהם ימצאו סיפוק אישי ולא ילכו אחר מסורת שלא עונה על צרכיהם. בנוסף, אם יביאו לכל מקום שאליו הם הולכים את הראש והלב היהודיים ויטבעיו את רישומם היהודי (למשל, רוב המורים הבודהיסטים בארה"ב הם יהודים).
אני לא מבין את הבטחון ממנו בא תומר בו הוא מרגיש בוודאות כי כל יהודי ימצא את מבוקשו האמיתי ביהדות רק מכיוון שהוא יהודי. זה גם כפייתי (אני אחליט בשבילך מה טוב בשבילך), גם נודף ריח של פחד והישרדות קיומית וגם לא נכון עובדתית.
בעניין זה אני חושב שהדת היהודית גרמה עוול גדול ליהודים בכך שהיא דורשת מהם לחיות חיים בלתי אפשריים מתוך יסור עצמי. עם זאת- יש לי כבוד רב לתרבות היהודית- אך היא רבת פנים הרבה יותר מכפי שניתן לדמיין וממילא בלתי אפשרי לעשות קמפיין הסברתי עבורה.
בכל מקרה, אם הוא צודק- הוא צריך ללכת למי שמספק את הסחורה- החרדים, הדתיים וכו ולבקש מהם לספק סחורה טובה יותר או ליצור יצירות כאלו בעצמו.
לגבי האל עצמו- זו שאלה נפרדת שאולי לא כדאי להיכנס אליה עכשיו.
כמובן שאני קצת פרובקטיבי כאן ויכול כמובן להיות שאני טועה לחלוטין בנושאים אלו. אך לצורך הדיון העליתי אותם. כמובן שלא רציתי לפגוע באף אחד.
אהבתיאהבתי
לגבי הנצרות- אני די מתעב מסיונרים מכל זן, ואת הנצרות כדת. אבל ישוע עצמו היה יהודי ועוד איך ותורתו מאוד מעניינת והיא חלק מהיהדות. למעשה אולי לא היה יהודי שהשפיע כמוהו על העולם. זה שהיהדות באופן רשמי עד היום לא מכירה בו כנביא כפי שהאיסלאם מכיר, רק מראה עד כמה היהדות הנוכחית מוגבלת בראייתה.
אהבתיאהבתי
אסף, תודה על התגובה. בדיוק מה שאני הייתי צריך לכתוב. ודור, אתה מסלף את דברי בשיטתיות, ומסרב להקשיב. אני מנחש שאתה חרדי חסר השכלה שמנסה לשחק משחק די ילדותי של בניית אנשי קש והריסתם. אודה לך אם תלך ותשחק אותו במקום אחר.
אהבתיאהבתי
"אני לא מבין את הבטחון ממנו בא תומר בו הוא מרגיש בוודאות כי כל יהודי ימצא את מבוקשו האמיתי ביהדות רק מכיוון שהוא יהודי"
אם קראת את הרשימה היית נתקל בציטוט הבא של פרסיקו:
"יש כאלה שירגישו זאת יותר ויש שפחות. יש שכלל לא, וזה כמובן סבבה אגוזים" – אז איזה בטחון ואיזה ודאות??? למה אתה לא טורח לקרוא לפני שאתה מגיב?
אהבתיאהבתי
אכן אי דיוק מטופש שלי אך זה היצמדות לקטנות. הנקודה הרחבה היא שתומר מנסה לשכנע את רוב האנשים שמעוניינים בכך לחזור ליהדות. ועל כך הביקורת שלי.
אהבתיאהבתי
תומר,
תודה על הפוסט הארוך והמעניין.
לדעתי, יש להבדיל בין החויה הדתית לבין תפיסת מציאות דתית.
גדלתי בעולם דתי-אורתודוקסי, וכאדם דתי, אלוהים היה קיים אצלי בדיוק כמו המקלדת איתה אני כותב. לא היתה לכך משמעות פנימית או רוחנית, אלא תפיסת המציאות בצורה מסויימת. אם אני מבין נכון, המודל שאתה מציע הוא ערכים יהודים ללא אלוהים אמיתי, או ערכים יהודים עם התעלמות מהשאלה אם מודל המציאות שהיהדות הכתובה מציעה, מדוייקת. בואו נאמר שכאילו יש אלוהים, וכאילו הוא נתן לנו חוקים, אבל אף אחד לא יגיד בקול שהכל משחק. לדעתי זה גם ההבדל בין פגניזם לדתות מאוחרות יותר. הפגניות התמקדה בחויה הדתית, והדתות המונותאיסטיות התמקדו בהסבר המציאות (אלוהים ברא את העולם בשבעה ימים, וכו').
ייתכן שחויה דתית אפשרית בלי תפיסת מציאות דתית, אבל לו תהיה מלחמה בין אלו המאמינים ביהדות כחויה ערכית רוחנית, לבין אלו הבטוחים שאם הם מוסרים את נפשם על קידוש השם, נשמתם תפרח לגן-עדן, מי יילחם יותר? מי ינצח?
אני חושב שלפחות חלק מהאנשים נמשכים אל הדת דווקא בגלל התשובות הפשטניות למציאות המורכבת, ולא בגלל החויה הרוחנית הפנימית. זו גם הסיבה להתמקדות היהודית בחוקים ומנהגים, ופחות בהתבוננות פנימית ואמונה.
אהבתיאהבתי
רגע, ישראל, לא דיברתי כלל על דת או על רוחניות! דיברתי על תרבות ומסורת וערכים. הטיעון שלי לא נגע באמונה ולא בחוויה דתית. דבריך עליהם ראויים לעיון, אבל זה לא קשור לרשימה לעיל.
אהבתיאהבתי
תודה על התגובה.
גם אם מדובר על ערכים ומסורת, השאלה שלי היא מהו המניע לערכים, האם הוא מתוך תפיסת המציאות – כך אלוהים ציווה, ואני מחוייב לבצע, או משום שכך נחיה (אולי) חיים טובים יותר כחברה.
אני חושב שהמניע הראשון (אלוהים קיים "פיזית", והוא ציווה) חזק מאוד, ולכן לפונדמנטליזם יש כוח מושך. ראה גם את התפיסה של ניר מנוסי כפי שהביע בדיון איתך.
אהבתיאהבתי
ישראל, אני חושב שעבור הרוב המוחלט של היהודים, כולל שומרי מצוות, המניע הוא אחר. לא מדובר באמונה באלוהים כשוטר שמימי, אלא בעניין תרבותי, מסורתי, חברתי וכו'. יהודים רבים מקיימים מצוות בלי כל קשר לאמונה באלוהים, או לא מקיימים אותם בלי כל קשר לאמונה באלוהים. לפונדמנטליזם תמיד יהיה כוח מושך, נכון, אבל בזמננו הוא תמיד ימשוך מעטים.
אהבתיאהבתי
אנשים העושים מעשים רק בגלל הרגל תרבותי, מסורתי, חברתי, אינם יכולים להתפתח ולהתקדם מבחינה רוחנית. כמעט לכל אדם, יש איזה רצונות ושאיפות רוחניים, אם משכלו ואם בלבו, אם קטנים ואם גדולים, ואותם הוא מנסה לקשר לאידאלים ולמסורתו. ממילא יהודי לא יכול לקיים מצוות בלי אמונה שיש בורא עולם המצווה אותו לעשותן, כי אחרת המצוות אינן מצוות אלא סוג של דרך ארץ, דהיינו מצווה מלומדה, מצווה הנעשית מתוך הרגל ללא מחשבה וללא רגש. מכל מקום, מצוות אינן מטרה אלא כלים המאפשרים לאדם להתקרב לבוראו. אם קיום מצוות נעשה באופן מכני, אזי ישנם אנשים שהדבר צורם לנפשם עד כדי סתירה למושג החופש, וישנם אנשים שעבורם ריבוי מצוות נעשה לעיקר המגדיר את החופש, ואילו דרך הישר מתונה ואיננה בקצוות.
אהבתיאהבתי
יהושע ותומר,
חשבתי על כך יותר. תומר אותי קצת שכנעת, אבל לא לגמרי. נכון שהמניע האמיתי אינו אמונה באלוהים, אבל, אתייחס לא למניע האמיתי (חברתי, פסיכולוגי, תרבותי), אלא למניע הנתפס ע"י האדם החווה. ז"א גם אם הסיבה האמיתית היא חברתית או משפחתית, האדם הדתי חושב שהמניע לקיום החוקים או הערכים הוא אמונתו באלוהים.
נראה לי שמודעות לסיבות האמיתיות בגללן האדם פועל בהכרח תפגע בדבקותו הדתית. במידה מסויימת אני רוצה לומר שמודעות באופן כללי גורעת מהדביקות. אם אני מודע לכך שההתאהבות שלי היא בעצם שרשרת תגובות כימיות, מודעות זו עצמה בכוחה להוריד מעצמת ההתאהבות. לא כך?
זו בדיוק הנקודה שניסיתי להבהיר (ולא בטוח שאני מצליח), להאמין באלוהים בכאילו לא יוצר מחוייבות כמו אמונה אמיתית.
ההצעה שלי היא להקים צוות שימציא דת ערכית והומנית עם מערכת אמונות דתית (אלוהים וכו') בלי לגלות לקהל הרחב שמדובר בהמצאה, ולקוות שברבות הימים זה יתפוס. לפעמים אני חושב שאולי ההצעה שלי כבר קרתה, ואנחנו פשוט לא יודעים. אולי אלו שהמציאו את הדת לא האמינו באלוהים, אבל חשבו שהדרך היחידה להנחיל ערכים היא להמציא אלוהים.
אהבתיאהבתי
שאלו את הרבי מקוצק: מה חידש דוד באמרו לא יהיה בך אל זר? הלא נאמר בעשרת הדברות: לא תעשה לך אלהים אחרים. השיב הרבי מקוצק: הכוונה היא: האל לא יהיה בך בחינת זר.
אהבתיאהבתי
ישראל, אני לא מדבר על להמציא כלום, ולא מדבר על לרמות אף אחד.
אהבתיאהבתי
תומר, הנימוק שלך אכן טוב, וטוב אמרת שהוא רק נימוק אחד ויש גם אחרים…
אפשר אולי להוסיף בכיוון שלך ולהזכיר את דברי הרב קוק שאמר לעומת ה"Cogito ergo sum" של דקארט – "מודה אני". כלומר, אני מקבל את האני שלי במלואו (בשיא חופשיותו) דווקא כאשר אני פונה החוצה לטרנצדנטי, לאחר המוחלט שהוא מקור חיי "מודה אני לפניך שהחזרתי בי נשמתי בחמלה"
אני מקווה שזה לא מטאפיזי מדי בשבילך… :-)
ד"א, הכותרת של הפוסט קצת מצחיקה אותי… הבודהיזם ברור למה הוא חשוב לנו… אבל היהדות הפרימיטיבית הזאת…
אהבתיאהבתי
תומר, אין שום בעייה, אעבור למשכן אחר. מה שמצחיק הוא שבבלוג שמפאר את היהדות אתה בוחר ללעוג לי כי אתה חושב שאני דתי לשעבר. אין טעם לרדת להשפלות אישיות, זה מוריד מהרמה. אני לא חושב שאני מסלף את דבריך, אני רק מעיר שהמסורת היהודית היא לא מונוליתית. לדעתי אתה שבוי בראייה ציונית-יהודית צרה,שמקדשת את היהדות מתוך בורות או נקיפות מצפון ואינך מבין שרוב היהודים בעולם לא מאמינים בגישתך ובוודאי שלא בגישת היהדות החרדית. כמו כן אתה מתעלם ממסורת יהודית הומאנית מפוארת שלא בחרה להסתגר בגטו היהודי, אף לא בגטו שנקרא מדינת ישראל. טוני ג"ודט ואריק הובסבאום כמו גם ישעיהו ברלין בעצמו, מהווים דוגמאות בודדות לכך.
אהבתיאהבתי
מי קרא לך דתי לשעבר? פרסיקו קרא לך חרדי! אתה ממש נהנה לא לקרוא את מה שכותבים ולהגיב בלי קשר. אבל התגובות שלך הן לפחות איזון לתגובות שמאשימות את פרסיקו בקלקול היהדות האחת והיחידה. פתאום מתברר שהוא דווקא מאמין שיש רק דרך אחת להיות יהודי.
אהבתיאהבתי
ברור. אבל אני דתי לשעבר ולא חרדי לשעבר.
אהבתיאהבתי
דור ודורשיו, נדמה לי איכשהו שאולי אתה חדש בין קוראי הבלוג הזה. אני קורא אותו לא מהיום ולא בטוח שאני מסכים לחלוטין עם כמה דברים עקרוניים שתומר מחזיק בהם ואולם, אני חושב שאני מבין לא רע מה עמדתו. לדעתי אתה פשוט לא הבנת. קשה להבין דוקא מתוך הרשומה הנוכחית אולי שייתכן שנכתבה על יסוד כמעט לא מודע של הנחה בדבר היכרות מסוימת עם דעות הכותב – ודאי של הכרות הכותב עם דעותיו הוא וזו לקות מובנית – ואולי מהותית להמחשת טענה די עיקרית של תומר – אצל כל אדם באשר הוא ולו גם החכם באדם. הצעתי – אם היא מעניינת אותך ואם הנושא ככללו – וניכר שכן – גלוש קצת בבלוג – זו קריאה מעניינת. יכול מאוד להיות שלא תסכים עם כותבו גם בהמשך, אבל אז יהיה יותר ברור לך ולבר פלוגתך מהו אותו דבר עליו אינכם מסכימים. תומר בפירוש אינו קורא "לחזור ליהדות", לעניות דעתי. לא כמובנו הפשטני של המושג. בוא ונאמר כך: אני מאמין שאם פיקאסו (ראה תומר, באיזה אילן אני תולה אותך!) היה נולד מחדש, לא היה מוותר ולו על דקה באוניברסיטת לאמנויות ולא על רישום אחד של רגלי יונה שאביו הצייר הכריח אותו לרשום. לעומת זאת, הוא לא היה מוותר גם על שבירת רגלי אותה יונה של שלום. מה שנקרא – מחלוקת לשם שמיים – אליה, אני סבור מכוון תומר. שנישבר כולנו.
אהבתיאהבתי
נדמה לי שאני כן מבין. תומר קצת חושש מאובדן הערכים בעידן הגלובלי והקפיטליסטי ומציע שרוב האזרחים במדינה שמעוניינים בכך, כלומר ההמון כלשונו, יבחנו מחדש ויאמצו חלק מהמסורת היהודית וערכיה תוך כדי אימוץ של ערכים ליברלים , ניו אייג", הינדואזים, שמתאימים להם וכן הלאה.
הבעייה המרכזית עם טענה זו הוא שהיא מדיפה ריח כבד של חוסר אימון ביכולתם של רוב האזרחים במדינה להתנהג בצורה מוסרית ללא המסורת היהודית. בקיצור זוהי קריאה אנטי-הומניסטית בעליל.
יכלתי לתקוף את טענתו מבחוץ אך בחרתי להראות שאפילו מנקודת מבט יהודית- הדברים אינם פשוטים כפי שהוא מציע. בנוסף טענתי היא שייתכן מאוד שאם אנשים יבחרו לחיות לפי המסורת היהודית הם למעשה יהיו יותר קיצונים ואגרסיבים ויצטרפו למחנה גינזבורג, או שדווקא יהיו יותר ליברלים אם ישענו על החלקים היותר ליברלים במסורת. מה שכן, בכל מקרה, הוא לא מסייג את טענתו אלא אומר שלמרות הרעות שנמצאות במסורת היהודית הוא עדיין חושב שראוי לאמץ אותה ולא ברור לי מאיפה הביטחון שלו נובע. הרי כפי שציינו אחרים, אל לא לקבוע מראש שהיהדות היא הדנ"א של כל אחד מאיתנו, יבחרו האנשים מה שמביא להם תועלת בחייהם האזרחים והפרטיים.
אם בכל זאת לא הבנתי כלום מטענתו אז עימך הסליחה.
אהבתיאהבתי
אסף, תודה רבה על מאמציך.
ואולי תוכל להסביר לי, כי אני לא מצליח להבין: איך הדרישה מהפרט לבחון את יהדותו בביקורתיות ולקחת עליה אחריות היא "אנטי-הומניסטית" ומהווה "חוסר אימון ביכולתם של רוב האזרחים", ואילו הטענה ש"ייתכן מאוד שאם אנשים יבחרו לחיות לפי המסורת היהודית הם למעשה יהיו יותר קיצונים ואגרסיבים ויצטרפו למחנה גינזבורג" היא דווקא שירת הלל להומניזם ונתינת אמון ביכולתם של רוב האזרחים לבחון ולבחור ולחיות חיים ראויים. את זה לא הצלחתי להבין.
אהבתיאהבתי
בקשתך שהיהודים יקחו אחריות על יהדותם היא בעצמה מעשה פשיסטי מובהק. כל אדם ראשי לבחור את מה שמתאים לו ועניין לקיחת האחריות לא שייך לכאן כי מי החליט שהיהדות שייכת להם בהכרח? אך לשאלתך הראויה: מעשיך הוא אנטי-הומונסטי מכיוון שאתה למעשה אומר שהסיכוי שיהודים בארץ ישראל יחיו חיים מוסריים ולא מושחתים ע"י הקפיטליזם, ללא היהדות הוא קלוש. מכך שאינך נותן אמון רב ביכולתם לחיות מתוך היצר הטוב דהיינו טבע הבודהה שבהם אף ללא מסורת או דת. עכשיו, היהדות ההלכתית היא למעשה די גזענית,(אסור ליהודים לאכול פת שבישל לא יהודי, אסור להם לשתות משקה אלכוהולי עם לא יהודי או לסעוד איתו ביחד, או לקיים יחסי מין עם לא יהודיה וכדומה ) ולכן אם רוב העם ילך ויאמץ את היהדות, מספר הגזענים היהודים יגדל, כי ההלכה דורשת זאת.
אהבתיאהבתי
אל תעשה אידיאולוגיה ממיסטיקה ולא תיכשל.
הפרטיקולריות של היהדות , מה שרפי שכל מסויימים ואנטישמים מכנים ",גזענות" , היא תולדה של פיתוח מטאפיזי מאוד מורכב שיכול לעמוד מול כל מיסטריה אוריינטלית.
הבודהיזם , ברמה מסויימת , דן אותך לדלות קונספטואלית ומכריח אותך לסגוד לבארדו , בסופו של יום.
זה ההבדל בין תורת חיים לבין ספר המתים.
אהבתיאהבתי
דרול, ייתכן מאוד שאתה צודק. אני מבין את מי שמקבל את הגזענות הטבועה ביהדות כי הוא מאמין שזהו רצון השם. אני פחות מבין את מי שמתיימר להיות ליברל, לא באמת מאמין בתורה כמו כותב המאמר ומקבל את זה.
אהבתיאהבתי
תומר יקר.
ראשית, ברכות ליום ההולדת.
זו הזדמנות מצוינת להודות לך על כל השפע שאתה מרעיף עלינו, באמת.
הקטע הנ"ל מהווה בעיני תמצית מצוינת של התהליך שהבלוג הזה עבר ואני מזדהה עם הכתוב בו מאוד.
שתי שאלות לי בנוגע לכתוב:
1. מדוע אתה מפריד בין אושר לבין אמת/אותנטיות? האם אינך סבור שהאיחוד האפלטוני בין האמת והטוב קשור גם לטוב חוויתי (דהיינו אושר) ולא רק לטוב מוסרי?
2. כיצד ניתן לשמור על מ-ח-ו-י-ב-ו-ת מ-ש-מ-ע-ו-ת-י-ת לאותה מסגרת חלופית יהודית מבלי להיות חלק מציבור שומר מצוות, או ירא שמיים לחלופין? שהרי אנו יודעים שהכוחות שתיארת (היפר קפיטליסטים וכו') פועלים בעוצמה רבה, והרבה מסגרות "רכות" (יהדות רפורמית וכו'), למרות שאינן חסרות ערך, אינן מצליחות לגבור במערכה…
אהבתיאהבתי
פו,
שאלות טובות.
1. כן, אני מאמין בעוונותי באיחוד האפלטוני הזה. אבל אני לא חושב שאלו שמחפשים אושר מאמינים בו (כלומר הם חושבים שניתן להיות מאושר ללא חיפוש רוחני אחר האמת וכו'), ומצד שני לא רציתי להשתמש במילה אחרת ("עונג"), כאילו כדי להבדיל בין זה לאושר "אמיתי", כי אני בכל זאת רוצה להתייחס ברצינות לשאיפה של רוב האנשים לאושר. כלומר, אני קצת מסתבך כאן, אבל אני חושב שהכוונה ברורה.
2. באמת שאלה טובה. אני חושב שאפשר, ואני למשל עושה כן. אני גם חושב שכיום עבור רבים דווקא השתייכות לציבור שומר מצוות בצורה אורתודוקסית *היא* בלתי אפשרית. אבל זה באמת דורש לקיחת אחריות והבנה שזה חשוב. גם בגלל זה כתבתי את הרשימה הזאת (כלומר, אני במובן הזה דווקא מאמין בכוחו של הפרט – אחרת לא הייתי כותב – ולא כפי שכתבו כאן בתגובות).
כאן אני גם בכל זאת סומך קצת על הרצון הטבעי של רוב האנשים להיות בעלי זהות מסויימת, רצון שהוא לא פחות חזק מנטייה להיבלע בהיפר-קפיטליזם. אני רק חושב שעל הרצון הזה צריך לענות בצורה אחראית ומודעת – ולא, הוא ייענה בצורה שטחית וולגרית, כלומר בנאמנות תמימה ומשולהבת לאמונה וזהות אתנוצנטרית (בקיצור, הדרך לפנאטיות דתית או פאשיזם).
אני גם לא בטוח שמסגרות רכות אינן מצליחות. ההספדים על התנועה הרפורמים מוקדמים מדי, כמו גם הביטחון בחוסנה של האורתודוקסיה.
אהבתיאהבתי
חיכיתי גם לשאלות וגם לתשובות.
אז קודם אני אתחיל בהסתייגויות קלות.
א. ההספדים על הרפורמים מאוחרים מדי. קשה לזכור מתי הם מתו.
ב. חוסנה של האורתודוקסיה נבחן מול מכונות יריה באופן סדיר.
אבל הכיוון הוא נכון, בדיוק כפי שכתב יואב שורק במאמר הכל כך מושמץ שלו , על ביטול החברה הדתית.
הדתלף והדתלס , הם גיבורי המחר,
בלילה בשטיבל , בבוקר בקאונטרי.
זה הדבר.
אהבתיאהבתי
זהו תומר – נראה לי ששכנעת אותי. אני פותח בלוג חדש.
אם לא תקבל את הספר – יכול להיות שהייתה בעיה בכתובת. אנא עדכן אותי.
לא איחלתי לבלוג שלך כלום ליום ההולדת. אז אני אאחל לו מה שהרב טייכנר איחל לבן שלי (בן 6) כשהם נפגשו בברית ליד הכותל אתמול בבוקר: שתזכה לגדול להיות צדיק ושתמיד תמיד תרגיש שאתה אהוב ושאוהבים אותך.
אהבתיאהבתי
איזו ברכה יפה.
אהבתיאהבתי
מה, להיות צדיק?!
שלושה צדיקים עלו בזכרוני כרגע – נח ("איש צדיק תמים"), אבימלך ("הגוי גם צדיק תהרג") ולוט ("האף תספה צדיק עם רשע") –
הצד השווה שבהם, שהם דאגו רק לעצמם ולאנ"ש שלהם.
ואידך זיל גמור…
אהבתיאהבתי
אתקן אותך ברשותך.
לוט הציע להפקיר את בנותיו הבתולות ובלבד שאורחיו לא יפגעו על ידי אנשי סדום.
אני בטוח שהתנהגות כזו היא סטנדרט אצל המזרוחניקים לשבטיהם , עם זאת יפה עשתה התוה"ק שנתנה ביטוי למעשהו של לוט, והפכה אותו למופת .
אהבתיאהבתי
אני מניח שאתה אחרי ה"משקה" של הבוקר, אז לא אטרח להגיב (אוייש, כבר טרחתי…)
אהבתיאהבתי
גם הפעם טעית , וגם את הטעות הזו תיקנתי.
עכשיו נמצא לך כף זכות. המממממממממ , בזכותך ניזכרתי לשתות.
אשריך.
אהבתיאהבתי
תודה רבה רן על הברכה – והספר הגיע (הייתי כרגע בדואר : ).
וכשאתה פותח בלוג, אנא שלח את הלינק…
אהבתיאהבתי
פתחתי הרגע – זאת יריית הפתיחה (או יריעת הפתיחה?!)
http://ranweber.wordpress.com
כן כן. אפילו אני – מרובה השרתים שכמוני (2 שרתי וינדוס, 3 שרתי לינוקס, קווי אינטרנט של 400 מביט. עלות חודשית של אלפי שקלים) בסוף עובד גם עם השרת של אוטומטיק P
אפילו שמתי לינקים אלייך, לניר ולדרול
אהבתיאהבתי
לתומר
לדעתי זה הבלוג הכי חשוב שכתבת.
למעשה המגיבים כאן לא מבינים שהשינוי אותו אתה מבקש אכן לא נחוץ להם או לאריאל הירשפלד למשל אלא להמון שאינו משכיל כמותם וההנאות שלו מבוססות על כמיהה למותגים והערצת סלבס ובהיה בערוצים המסחריים.
חזק ואמץ בדרכך והלוואי שתצליח לעשות שינוי.
אהבתיאהבתי
כל זה טוב ויפה, אבל האם אתה לא ממציא מחדש את הגלגל?
במה שונה הרפורמה שאותה אתה מציע מזו של המאה ה-19? נראה שלך יש חשיבות גדולה יותר לרליגיוזות, אבל חוץ מזה?
אהבתיאהבתי
אל תהרוס לו את האשלייה שהנה הוא מתווה הדרך.
כנראה שהוא מעולם לא קרא את קפלן, מנדלסון ואחרים.
אהבתיאהבתי
אין צורך בגסות רוח. ברוך השם, כבר יש כאן אחד כזה, ודי בו. אני משוכנע שתומר מכיר את תנועת ההשכלה, ואני שואל על מנת להבין, לא להקניט.
אהבתיאהבתי
עידן,
אם אתה שואל ברצינות, אז אנסה לענות. ראשית, אני חושב שכל שינוי שזכה למודעות היסטורית כבר שונה משינוי דומה שהיה לפניו, ולו מהסיבה שהוא אחריו, ומודע למה שהיה. אבל אני גם לא חושב שאני מדבר על משהו דומה. אני לא מקים זרם יהודי חדש, ולא מתיימר להציל את היהדות מחוסר-רלוונטיות מחד, או להראות שהיא כולה רציונלית ונאורה מאידך. אין לי שום צורך באפולוגטיקה, ואני גם לא מתייחס אל המסורת כאילו היא ישות מונוליתית שצריך לקחת וללוש עד לקבלת משהו אחר. כתבתי כאן על חשיבותה של היהדות לזמננו ולמצבנו – זו הערכת מצב, ולא מניפסט להקמתה של יהדות חדשה. אני מעוניין שיהודים יקחו על יהדותם אחריות מתוך הבנה שזה חשוב להם וחשוב לחברה, ואני לא מעוניין שיהודים יקבלו על עצמם את המסורת הר-כגיגית במעין תמימות מסורתית, שממילא בלתי אפשרית לדעתי (ושוב, כאן אני דווקא נותן קרדיט לפרט ודורש ממנו חשיבה וביקורתיות, ולא מבטל את דעתו בצורה אנטי-הומניסטית כפי שטוענים בתגובות כאן). וכן, גם הרליגיוזיות היא לא משהו שהייתי מוסיף כדרך אגב, אלא עמוד תווך מרכזי וחשוב עבורי. כך שיש כמה הבדלים.
אהבתיאהבתי
36 פעמים המילה "אני" בפוסט זה.
אהבתיאהבתי
כאילו בהזמנה אישית, ניתוח תפיסת החופש בטור היום ב"הארץ", של לא פחות מאשר אווה אילוז. שימו לב למסקנות שלה.
http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1236455.html
אהבתיאהבתי
ומזל טוב על החמש שנים
אהבתיאהבתי
תומר, שאלה אחת לי אליך: האם המאבק בעד מדינת הרווחה התופס תאוצה לנגד עינינו מתרחש בגלל המסורת היהודית? נראה לי שאין קשר.
אתה כתבת מאמר זה כלשונך דווקא משום שאתה מאוד מודאג מחוסר העניין במסורת היהודית בחברה הישראלית הרחבה יותר וממה שצפוי לחברה שכזו בעתיד מבחינה ערכית. אך ערבות חברתית איננה חייבת להיות תלויה במסורת. והעובדה שרוב הדתיים מדירים רגליהם ממנה.
אהבתיאהבתי
דור, אין לי כוונה להתייחס לשאלתך לפני שאקבל ממך התנצלות וחרטה על התואר "פשיסטי" שהענקת לרעיונותי.
אהבתיאהבתי
קצת פרובקטיביות לחידוד הפולמוס לא הזיקה מעולם במיוחד לא למי שמסוגל לצחוק על עצמו. אתה בחרת לכנות אותי כ"חרדי חסר השכלה" למרות שאינך מכיר אותי כלל וכלל. לא הגבתי בהשמצות אישיות לכן בקשתך להתנצלות תמוהה בעיני.
אהבתיאהבתי
תומר,
קראתי רבות מתגובותיך כאן.
אני כאמור אינני חסיד כזה גדול יהדות, על אף שהרמב"ם שלצערי אני לא מכיר טוב מההבנה שלי היה משהו יוצא דופן.
אני לא ממש מסכים עם הגישה שלך האומרת כי היהדות הנה ממילא חלק מתוכנו, אני באמת חושב שאתה מפספס כאן הרבה בהבנה של ריקות.
האם יש כזה דבר היהדות?
האם יש כזה דבר הדלאי לאמה?
האם יש כזה דבר תומר פרסיקו? אם כן, האם הוא יכול להשתנות ולזוז?
ראה נא את הציטוט הבא:
אלכס,
היהדות אכן קוסמת לי לא רק כי היא תרבות אבותי (אם כי, קשה לדעת. הרי היא כל כך תרבות אבותי, כמה עוד ממני נשאר שלא מושפע מזה?).
מושפע ממה?
מה זה היהדות?
אני לא חושב שהתרבות שלנו היא רק היהדות! יש בתרבות שלנו כל כך הרבה דברים שהם לא רק קשורים ישירות לגמרא ותנך ומשנה ומה עוד שקשור. וגם עם ישנו קשר, הרי אני חושב שאתה טוען את זה מתוך טענה מסוימת של אינטרקונקטדנס (יעני, ריקות) אבל איך אפשר לטעון על ריקות כאשר ה"יהדות" עצמה לא "ריקה"?
כלומר, אני טוען שבמידה רבה אני יכול לטעון שאתה מושפע ממני, לכן אני הגורם הכי חשוב בחייך או משהו כזה. אבל זה בלי משים לא להבין את הקשר האמיתי בין הדברים.
מצטער שלא הרחבתי על חלקים נוספים מהטענות שלך אבל אין לי הרבה זמן
אהבתיאהבתי
חבל שלא היה לך זמן לקרוא את הדיון שהיה לי עם יסמין למעלה. אם היית קורא היית מבין שאני חושב שאנחנו מורכבים מדברים רבים רבים לבד מהיהדות. למעשה, זה עולה גם מהרשימה עצמה. קרא בעיון.
אהבתיאהבתי
האמת שקראתי את הדיון הזה לפני שהגבתי, אני בכל זאת חושב שאני מצביע על נקודה שונה מהותית, אני באמת חושב שיש כמה הנחות יסוד שאיתם אתה מנתח קארמה שהן לא מדויקות. אני לא אומר מה הקשר ביני לבין היהדות אני אומר שאין כזה דבר יהדות, בהקשר של ניתוח בודהיסטי, בניגוד להצגה שלך את זה.
אהבתיאהבתי
האם יש כאן אכן "נקודה שונה מהותית"?
והאם יש בכלל בעולם "נקודה שונה מהותית"?
או מהויות בכלל?
ואל מי אתה אומר את זה?
ומי אתה?
אהבתיאהבתי
אני לא מבין למה הפנית אותי אל הדיון שלך עם יסצין. זה כל מה שרציתי להגיד. מעבר לזה, נכון, לפני זה זרקתי עליךכמה משפטים יותר מדי מופשטים, שאני לוקח חזרה.
לא משנה, אני טוען ככה, כאשר אתה אומר שהיהדות בנפשנו, אני חושב שאתה מפספס בהבנה של קארמה וריקותה.
אהבתיאהבתי
אתה שוגה כשאתה חושב שתומר הוא בודהיסט , למעשה הוא יותר יהודי עם חולשה לאורתודוקסיה מבודהיסט, אז אל תצפה ממנו לעקביות אינטלקטואלית מנקודת מבטה של הבודהיזם.
אהבתיאהבתי
ממש להפך. הוא עצמו כתב שהוא מקבל את נקודת המבט הבודהיסטית. נראה לי שהוא קודם כל בודהיסט ואפשר לומר שהוא יהודי רק מבחינת הקארמה שלו בגלגול הזה :-)
אהבתיאהבתי
חחח! "עקביות אינטלקטואלית מנקודת מבטה של הבודהיזם"! זה רק אני או שהבודהה צוחק איפשהו?
אהבתיאהבתי
נראה לי שלהחליט שהמקום שלנו זה המקום שממנו באנו גם הוא החלטה שרק בחלקה היא טבעית ובחלקה היא תוצאה של החלטה.
אין מנוס מכך שככל שהאדם מודע יותר כן הוא חסר אחיזה והוא צריך להחליט בעצמו לא רק מניין הוא בא אלא גם לאן הוא הולך.
אהבתיאהבתי
אנחנו אומרים שלמדנו להכיר אותך בפוסט הזה.
אהבתיאהבתי
תומר,אולי תבהיר מה בדיוק המסקנה ממאמרה של אווה אילוז ומה הקשר למאמר שלך.
תודה
אהבתיאהבתי
אלכסנדרה,
בקצרה, אילוז מדברת על חופש שלילי, שמביא להתפרקותה של החברה ולחוסר יכולתה לעמוד מול תנועות וקהילות שדוגלות בחופש חיובי כלשהו (במקרה שאילוז מביאה, לאומנות סטייל ליברמן או משיחיות סטייל חלק מהציונות הדתית כיום). היא רומזת שיש להטעין גם את החברה החילונית באיזשהו סוג של חופש חיובי.
אהבתיאהבתי
כבר טענתי את הדברים הבאים איפשהו לעיל, אבל כיון שנתקלתי בשבת שוב באחד מרבים הבזים לכל דבר שמריח תרבות יהודית הרגשתי חובה להעלות את הדברים שוב:
הסטורית, חלק גדול מעזיבת היהדות נבעה מתחושת נחיתות לאומית כלפי הגוי, ולפיכך אומצו ערכי ותרבות הגויים – על מנת לעזוב את תרבות היהדות המבדלת את היהודי כ"יהודי".
אברהם קריב מדבר על זה הרבה ב"נרתק את השלשלת".
וכעת לציטוט (מ.י. ברדיצ'בסקי, צוטט ב"המהפכה היהודית" II, יחיאל הלפרן):
"כל ישותי, הוויתי, חפצי ותשוקתי נצטמצמו בנקודה אחת, ומנקודה זו הסתכלתי והתבוננתי אל כל העולם כולו. הנקודה הזאת היתה הקולטרה המערבית. מערבה! לשם בן חמש אותיות זה כרעתי והשתחוותי. משאת נפשי היתה כי ישפוך אלוהים רוח הקולטרה המערבית על כל בשר ומלאה הארץ דעתה והשכלתה".
ומכיון שהספרות העברית הראשונה מלאה מרוח זו, ועליה גדל דור ההתיישבות וממילא גם צאצאיהם, קשה איפה לשכנע את בני בניהם כי יתייחסו בחיוב לתרבות הקדומה של אבותיהם.
אהבתיאהבתי
מתי,אם תקרא את מאמרה של אווה אילוז תראה שהתרבות המערבית היום רחוקה כרחוק מזרח ממערב מתקופת הספרות העברית הראשונה ולכן אכזבה זו יכולה בהחלט להפוך את הגלגל ולהשיב לב בנים אל אבותם.
אהבתיאהבתי
לא מדוייק בכלל. רבים עזבו את ספסלי בית המדרש כי האונברסיטאות המערביות (וכן, הגויות) נתנו להם אפשריות ללמוד ולהתקדם בצורה שלא הייתה אפשרית בגטו היהודי ובהסכמת הרב.אומנם עם הזמן הנאצים מנעו זאת מהם אך אז הם עברו (מי שלא נרצח) לארצות הברית. כמובן שעם הזמן הם ראו שגם הגויים בני אדם.
לראייה לדברי, אנא ראה שרבים מהאנתרופולוגים הרציניים במאה האחרונה היו יהודים.
אהבתיאהבתי
אנתרופולוג, לא הבנתי את הראיה לדבריך. בכל מקרה איני מדבר על עזיבת בית המדרש אלא על הזלזול ועזיבת מורשת האבות.
אהבתיאהבתי
הראייה שלך חד מימדית. אין סיבה אחת לכך שאנשים מזלזלים במורשת אבות כדבריך. ייתכן שהם פשוט לא מסכימים איתה או שיש בה בעיות מסויימות.
אהבתיאהבתי
יתכנו הרבה דברים בעולם.
עובדתית, כפי שמצביע אברהם קריב ב"נרתק את השלשלת" ולפי מה שכל אחד יכול להתרשם מהספרות הציונית – דור ראשון – זו הסיבה הגורפת והמשפיעה, ברור שהיו גם את אלה שהיו להם סיבות אחרות. אך הסיבה הגורפת היתה ועדיין תחושת הנחיתות מול הגויים.
הזכרתי את י.ח. ברנר הטוען ש"כל אוצר רוחינו יתוש מת", ולא הזכרתי את שהתבטא מפורשות יותר "להם יש! להם יש תרבות! להם יש אחיזה בחיים – הבו גודל להם! לִמדו מהם! חַקוּ אותם! כי אנחנו, בני העם הזקן והגדול – מה אנו ומה חיינו? מה יצרנו? סרסורים היינו, סרסורי-ממון וסרסורי-רוח!… ואם יש לנו תיקון, הרי הוא לא בתחיית הנבואה, במציאת תוכן חדש לבית-המדרש הישן, כי אם רק – ורק – באדמה, בעבודה ובלימוד אל דרכי העמים החיים, החיים באמת, יורשי יוון ורומא… "
מן המשעול / י"ח ברנר : http://www.benyehuda.org/brenner/baaretz54.html
הבאתי לעיל את מ.י ברדיצ'בסקי, נוסיף גם את מנדלי מוכר ספרים, הטורח לספר את ההבדל בין "שם" ל"יפת":
אין קול ענות נמלטים מתוך השרפה ואין קול ענות הנסים מפני לסטים מזוינים – קול ענות יהודים, הצובאים על בית נתיבות-הברזל בכסלון, נשמע ברמה.
אחינו בני ישראל שם רצים דחופים ומבוהלים, צרורות קטנים וגדולים בידיהם ועל שכמם, וביניהם נשים מתבוססות בכרים וכסתות גם עוללים ויונקי-שדים בוכים, וכלם דוחקים זה את זה והודפים בצד ובכתף ומטפסים ועולים במסירת-נפש על ידיהם ועל רגליהם בסולמה של העגלה ממדרגה שלישית, בשביל לכבוש שם מקומות לישיבתם ביד חזקה וזריוע נטויה.
ואני, מנדלי מוכר-ספרים, מסובל במטלטלין וכלים מכלים שונים, הנני אוזר כגבר חלצי ומטפס כורע וקורס בצבור כאחד מהם.
ובאותה שעה, שאנחנו היהודים זריזים ונחפזים לעלות ברגזה ובדאגה, שמא יקדמנו אחר, חס ושלום, ומבטים בפני הממונים על העגלות בבקשה ובתחנונים, כאלו נסיעתנו שם היא חסד חנם ומדת הרחמים מצדם, – שאר הנוסעים מאומות-העולם מטיילים בעזרה לפני בית-הנתיבות וממתינים עד שיצלצל הפעמון בשנית או בשלישית ויכנסו לתוך העגלות במתינות וכל איש על מקומו יבוא בשלום.
אחרי המהומה והמבוסה והמבוכה שבשעת העליה מבחוץ גברה הטרדה מבפנים בכבוש המקומות. יש קנו מקומם לאלתר ברגע אחד, ויש שלא באו עוד אל המנוחה כחפצם ומתנודדים כה וכה.
יהודיה כרסנית, חטמנית ודברנית נדחפת ובאה והכבודה לפניה, וכאשר באה כרעה נפלה על צרורותיה, ופניה וכל תנועותיה כברבור זה, שנקנה בשוק קודם הפסח, משהובא הביתה והותרה הרצועה מעל רגליו הוא משתטח על הרצפה, זנבו וכנפיו פרושות וצופה ומביט בּשַׁמּוֹת ושאוֹף לכל רוח. ואחריה עד אשה אחת באה בפתח, מתרפקת על מצעותיה וסמרטוטיה וקוראת לילדיה: גושו, עושו, חושו! בחמת רוח ובקול רעש גדול. היא האשה, אשר הוכיח ה' לי לשבת אתה במחיצתה בדוחק גדול עם בעלה ורוב בניה, וחבילות-חבילות מטלטליה וכסתותיה לי חומה מימיני ומשמאלי.
שם ויפת בעגלה: http://www.benyehuda.org/mos/shem_veyeft_baagala.html
אלו הסופרים שספרותם השפיעה על הנוער ועל הציבור, עד היום נלמד "שם ויפת" בתוכנית הספרות של משרד החינוך, ואיני שומע ממך אלו נסיבות נוספות הובילו לכך בפועל. (מלבד טענתך שרצו ללמוד באוניברסיטה , טענה שאינה מסבירה את השנאה האיומה לתרבות).
סופו של דבר על מנת להכניס את התרבות היהודית חזרה הביתה, יש צורך להפחית בפזילה אל מה יאמרו ומה יגידו הגויים, וכיוון שלא נראה שזה עומד להשתנות ההצעה של תומר די מרחפת באוויר.
אהבתיאהבתי
אבל אתה מתעלם ממשהו נורא חשוב שאתה בעצמך מצטט: היהדות והיהודים היו בשבר נורא ולא היה ביהדות מזור. הציונות, שהיא, הענף החדש והמרענן בעץ העתיק, הצילה אותה. פיסית ותרבותית.
ההשוואה האמיתית היה למהפכת יבנה – היהדות לפניה מיצתה את עצמה. האם הייתה מהפכת יבנה אפשרית ללא פתיחת היהדות לתרבות העולם? האם היה יכול להיות תלמוד ללא התרבות ההלינסטית?
היהודי שאתה היום מושפע כל כך מהמפכה ההיא ומעוד המון המון השפעות של העולם על היהודים. מה אתה מתלונן שברנר הרגיש ככה גם? זו תנועת מטוטלת – התסגרות ופתיחות.
אהבתיאהבתי
היהדות כדת + התרבות שבדת לא היו בשבר, רק היהדות כלאום.
ולפיכך יש להבדיל בין התנועות הלאומיות שהפריחו בנו את תודעת הלאום ואת הרוח החדשה, לבין ההוגים שקראו לבטל את היהדות ותרבותה על כל המשתמע מכך ולהיטמע במשפחת העמים אם כיחידים ואם כעם נוסף.
מה עוד שתנועת תלמידי הגר"א החלו קודם לכן בתקומה לאומית באופן דתי, לצד פתיחות לחכמות העולם, אלא שפעולתם הופרעה על ידי מי שלא מצא חן בעיניו תקומה לאומית באופן יהודי-דתי.
אך זהו נושא בפני עצמו, ולא כאן המקום.
לגבי ברנר, לטעמי, לפי התבטאויותיו הוא היה בור ביהדות ובהיסטוריה. די היה לוּ היה לפניו ספרו של אבא סילבר הרפורמי "במה נבדלת היהדות" – על מנת להבין שאוצר רוחינו רחוק מאוד מהגדרת יתוש מת. (איני יודע מתי יצא הספר, אני מדבר תאורטית כמובן)
אהבתיאהבתי
בוודאי שביהדות כדת היה שבר. ושבר קשה. החסידיות נתנה לו מענה ראשון, והציונות מענה שני. העובדה שברנר היה בור (נניח – אני לא אתווכח איתך על מה זה בור) מראה שהיהדות הייתה במשבר: היהדות כדת לא הצליחה לנצח את המלחמה בהשכלה. ממש לא.
כמובן שהיהדות כדת באירופה (והכוונה כאן היה יותר למניהגיה הקונקרטיים ולא לעקרונות הרוחניים שלה) היו עיוורים עד כאב להיסטוריה ולא ראו את האסון ולא ידעו איך למנוע אותו (ואטמו את אוזניהם לאזהרות הרצל וממשיכיו). זה לא חופף אבל משיק. זה חלק מהמשבר המנהיגותי שהוא חלק מהמשבר הרוחני.
אהבתיאהבתי
אז איך זה שחלקנו מאוד במזרח?! כמה קשה למי שהיהדות מספקת אותו (אשרייך) להבין שיש מי, בעבר והיום, לא יכולים להסתפק בה!
אהבתיאהבתי
ובתמצית: "חנוך לנער על פי דרכו"
אהבתיאהבתי
תומר, אני קורא די בקביעות את הבלוג שלך – אתה כותב יפה ולרוב מעורר עניין ומחשבה.
אבל משהו תמיד מציק לי, הצקה כזאת שדוחפת אותי החוצה מהאתר בכל פעם שאני קורא את הדברים שלך. המאמר הזה סוף סוף הבהיר לי למה קשה לי איתך (לא איתך, כמובן – עם דעותיך).
כי כמו שכתבת, אתה רואה ביהדות סוג של תרבות שמתאימה לאיזור הזה, או למבנה הנפש שלנו, או להיסטוריה הלאומית/מורפולוגית/טקסונומית/גאוגרפית וכו' וכו', בזמן שכל זה שייך למימד אחר לחלוטין מנושא הדיון שלך, היהדות. כדי להסביר את הכשל שיש בדברים, אשתמש במשל הצופה במשחק כדורסל. אותו אחד שנמצא ביציע, או בבית מול הטלוויזיה, ומנצל את הריחוק שלו מההתרחשות, הידע והנסיון כדי לנצח את המשחק. הוא חושב שהוא מבין מה קורה על המגרש. הוא יודע יותר טוב מהמאמן, ומציע לו מה לעשות. מתעצבן על השחקנים כשהם לא משחקים טוב ובוכה משמחה כשהם מנצחים בשניה האחרונה. לעומת זאת, לא משנה כמה הוא יצעק ויבכה, הוא ביציע, ולא יכול לשנות שום דבר. בעוד שרק מי שנמצא על המגרש לוקח חלק במשחק.
אני לא מכיר אותך באופן אישי אלא רק את מה שקראתי באתר, אבל זה ברור שאתה חושב שאתה משחק על המגרש, בזמן שאתה עומד בחוץ, רחוק ביציע, אולי אפילו יותר מהרבה אנשים אחרים שנראים רחוקים מאוד מיהדות.
כי אתה מנסה להבין את העולם הזה דרך הראש, בזמן שכל סוג של רוחניות מכיר בכך שהדרך להבין את משמעות העולם אינה עוברת בהכרה ובשכל אלא מעבר להם. אף כי יש לשכל חלק חשוב בהתנהלות היומיומית, הוא לעולם לא יאפשר לנו להגיע להכרה משוחררת. ולכן כל פתרון שנמצא בתחומי השכל, כגון להמציא דת חדשה תרבותית שקוראים לה יהדות ישראלית/פרסיקאית/מקסיקנית הוא הבל הבלים. אין בזה שום קשר למסורת ולא לקדושה, אם המושג הזה רלוונטי בעיניך. התורה, המסורת והיהדות הופכות להיות "קרדום לחפור בה", וזו בודאי לא דרך להגיע לאמת.
אפשר לומר שהדבר דומה לגבר שיום אחד קם בבוקר ומבין שלא טוב האדם לבדו, שהוא זקוק לאישה כי היא תעזור לו בחיים הגשמיים, תהיה לו לחברה, תביא לו ילדים וכו'. ואז הוא מתחתן, אבל כל חייהם המשותפים הוא רואה בה מכשיר להגיע למטרה אחרת (שכלל לא קשורה אליה) – האם הם יוכלו להקים קשר זוגי אינטימי, עשיר, מלא, אותנטי וכו'? האם יש איזה שהוא סיכוי לחיים מאושרים ושמחים בבית כזה?
כך נראים הדברים במאמר שלך. מי שמקיים את היהדות כי היא תקדם אותו לקראת משהו – לעולם לא יצליח להגיע לעומקה, על כל רבדיה. "ודאשתמש בתגא – חלף". הבחירה – בידינו.
אהבתיאהבתי
דרור,
תודה על התגובה.
שמע, אני מבין את מה שאתה אומר ואני מבין למה אתה אומר את זה, כלומר למה נראה לך שאני בוחן את היהדות "עם הראש" ומנתח מה צריך ומה לא, ובעצם צועק מהיציע. אבל אני חושב שאתה מפספס שני דברים: ראשית, כתבתי בתחילת המאמר הזה שאני מציג כאן סיבה טובה אחת לרצינות שבה עלינו להתייחס למורשת היהודית שלנו. כלומר יש עוד סיבות. ושנית, אתה הרי באמת לא מכיר אותי, ולא יודע מה אני עושה "עם הגוף". ועוד דבר: אני לא חושב שקדושה או עומק מושגים על ידי אמונה עיוורת או ציות עיוור.
אהבתיאהבתי
כמוך, אני לא מאמין באמונה עיוורת ולא בציות.
אני כן מאמין בהתבוננות עמוקה במציאות ובשאילת שאלות שאינו מתכחש לאמת, זה עדיף בעיני מאשר לנסות להתאים את האמת למה שעושה לי טוב.
אהבתיאהבתי
דרור,
כמה מאכזב. אז עכשיו אני לדעתך מתאים את האמת ועושה מה שעושה לי טוב. זלזול כזה בבן השיח שלך רק מרחיק אותך מהתבוננות עמוקה ומשאילת שאלות, האמן לי.
אהבתיאהבתי
תומר, אני ממש מצטער. לא היתה לי כוונה לפגוע, לזלזל או להעליב. עם כל הרצון הטוב להגיד משהו קלקלתי. אני מאוד מעריך אותך בתור בן שיח.
מהמאמר שלך משתמע שהיהדות כבר כאן מספיק זמן, אז בוא לא נזרוק אותה לפח ונעשה איתה משהו. ואילו אני, הקטן באמת, חושב שאין קשר בין הגישה הזאת לעומק של היהדות. אני גם חושב שהקהל הצעיר פונה בימינו לחסידות ולכיוונים דומים כי יש בה אפשרות למצוא עומק רוחני שמתייחס ליהדות ברצינות, ולא כמשהו שנועד למלא חורים.
אהבתיאהבתי
דרור,
אחלה. אני מסכים בעניין החסידות, ובעניין היהדות בכלל. ולכן הדגשתי בתגובה הקודמת שברשימה הזאת הבאתי רק סיבה אחת לטובת היהדות והמסורת. יש אחרות. היתרון בסיבה שהבאתי כאן היא שהיא מובנת גם למי שלא מאמין ולא "מתחבר" (אגב, לדברים מסויימים גם אני לא מתחבר או לא מאמין, למשל עניין ה"נשמה היהודית" או איך שלא נקרא לזה). נכון שיש בסיבה הזאת שימוש אינסטרומנטלי ביהדות, שזה לכאורה לא לכבודה, אבל שוב, אני לא טוען שזה כל הסיפור.
אהבתיאהבתי
הי תומר,
עצרתי את עצמי מלקרוא את כל שרשור התגובות מחמת זמני היקר( בכל זאת 160 תגובות), אבל התחלתי עם כמה שרשורים וסחתיין על הסבלנות לענות ככה לכולם בנושא הכל כך חשוב הזה בעיני.
זה דורש המון סבלנות לפרק את כל המטענים השליליים והתפיסות המוטעות שיש לאנשים בארץ כלפי התרבות היהודית.
מסכים עם כל מילה שלך ומקווה שהתהליך שאתה מדבר עליו, ששותפים לו כיום לא מעט אבל גם ממש לא מספיק אנשים בארץ, יתרחב ויישא פירות.
אני מקווה שמה שאנחנו רואים בימים האחרונים יוביל לאיזושהי פתיחות לשיח קצת יותר עמוק על ערכים במעגלים רחבים יותר. זה בהחלט יכול לעזור.
אהבתיאהבתי
תודה אסף. גם אני מקווה.
אהבתיאהבתי
שלום תומר וסחתיין על ההיענות להגיב ולשוחח ועל הדיון היפה ותודה בכלל על הבלוג המשובח.
אכן יש לא מעט סתירות, החל בחרדים שמכורים גם הם בחלקם לתרבות הצריכה הרגילה וזו של כובעים ופיאות וכלה בחילונים גמורים שדבקותם בערכים הומניים כמו כמה מהמגיבים פה "שומרת" אותם מהצרכנות.
וגם כאלה שעושים קידוש ואז עושים שופינג למחרת ועוד ועוד.
לא יודע איפה אני בדיוק בין כל אלה, רציתי להחרים את אמזון.קום בגלל שהם מוכרים נשק אבל אז ניסיתי את הקינדל והשתכנעתי, כך קרה לי גם עם עוד מוצרים שקשה לי עם היצרן שלהם אבל האמת היא שזה נושא לדיון אחר, בדרך כלל אני קונה יד שנייה ומשתדל לא להטיף יותר מדי לאחרים לעשות כך גם כן.
אולי הערכים שלי גמישים מדיי לעתים.
אגב לגבי יהדות ארה"ב – היא לא אבודה כלל.
אהבתיאהבתי
"אולי הערכים שלי גמישים מדיי לעתים."
השאלה איך אתה מחליט מתי להגמיש ומתי להקשיח אותם…
אהבתיאהבתי
שוחחתי עם חבר על הפוסט הזה, והוא הפנה אותי לסיכומו של אינשטיין את הערכים היהודים:
The pursuit of knowledge for its own sake, an almost fanatical love"
of justice, and the desire for personal independence—these are
features of the Jewish tradition which make me thank my lucky stars
that I belong to it."
אהבתיאהבתי
ציטוט יפה, תודה. אני מסכים עם שני הראשונים, אבל התשוקה לעצמאות אישית? אולי לאומית, אבל אישית? כמאפיין מרכזי? לא נראה לי.
אהבתיאהבתי
אמרו את זה קודם לפניי…
ולדעתי הדברים נוסחו בצורה הטובה והברורה ביותר בתגובה של דרור: אתה מציע כאן הסתכלות תועלתנית על היהדות שאינה קשורה לאמת או לאמונה (שגם בעיניי היא איננה דבר עיוור, אבל עדיין קיים). היהדות כקרדום.
תשובתך, שנתת מספר פעמים, היא שנתת במאמר הזה סיבה אחת, אבל לא הסיבה היחידה, שלא לזנוח את היהדות.
אני לא בטוח שהיית מאמץ את הקו שאתה מציע במאמר זה אם זו הייתה הסיבה *היחידה* שהייתה לך. אני, לפחות, לא הייתי מסוגל לחיות בלי קשר לאמת (גם אם אינני יודע אותה ומחליט לתת למנהג מסוים "ליהנות מהספק").
[רק לדוגמא שתסבר את האוזן, מבחינתי המשפט "שמע ישראל ה' אלוהינו ה' אחד" הוא נקודת מוצא יהודית *אמיתית*.]
אשמח לקרוא מאמר נוסף שבו תיכנס צעד אחד נוסף לתוך חייך האישיים ותתאר את היהדות שלך ממקום עמוק-פנימי יותר וכזה שכנראה קשור יותר באמת (או לפחות בתפיסת האמת שלך).
אהבתיאהבתי
דניאל, אני מסכים איתך שיש מוגבלות בגישה תועלתנית. כאמור, זו סיבה אחת, ובאשר לאחרות, אפשר למצוא אותן בין השורות ברשימות האחרות בבלוג, ואולי בהזדמנות אכתוב רשימה שמוקדשת לכך.
אהבתיאהבתי
עלתה לי דוגמא שאולי תעזור להבהיר את הבעיה שיש לי עם הגישה. בני המאיה מדרום אמריקה האמינו בשלל דברים (לא בקיא) שהובילו אותם, בין השאר, לקרבנות אדם.
מה אמור להיות תפקיד מסורת המאיה בחייהם של צאצאי המאיה כיום? גם אם בתחילת החורף הם היו רוקדים ריקוד גשם תמים שחימם את הלבבות וליכד את החברה, האם הם יכולים לרקוד אותו כיום בידיעה שריקוד הגשם וקרבנות האדם מבוססות על אותה תמונת עולם, שאני רוצה לחשוב, בגלל המקומות שאליהם הובילה, הייתה מוטעית מיסודה?
בתור בן מאיה מודרני, גם אם הייתי מכיר בתועלת של ריקוד גשם חברתי, הייתי מרגיש כמו אידיוט לרקוד אותו שכן הוא מבוסס על שקר. ואם הייתי בכל זאת בוחר לארגן ריקודי גשם קהילתיים, הקשר שלהם למסורת המאיה היה מבחינתי רופף מאוד. כלפי חוץ זה אולי ייראה דומה, אבל מאיה זה לא יהיה (אלא אם כן תגדיר מראש שמסורת המאיה זה כל מה שבני מאיה עושים, אבל זה נראה לי מוגזם ומוביל לאבסורד).
אהבתיאהבתי