היה משהו מיוחד בחנן פורת. לא הכרתי אותו, אפילו לא ראיתי אותו ולו פעם אחת בחיי, אבל אני רוצה להביא כאן כמה קטעים קצרים לזכרו, קטעים שהוא כתב, קטעים שנותנים לקורא הרגיש להבין עד כמה היה הכותב רגיש. הרב שג"ר אמר פעם שגוש אמונים ביטא "מיסטיקה חסרת רוח מיסטית: את הנוסחאות הם קיבלו מהראי"ה, אך איבנו אותן לכדי דוגמות קשוחות". לפחות עבור אדם אחד, שהיה במרכז גוש אמונים, לא היו אלה דוגמות קשוחות בלבד.
אצטט ראשית מהדוקטורט של גדעון ארן*, מחקר שטח סוציולוגי שנכתב בעצם ימי פעילותו של גוש אמונים, ושאני מאוד מקווה שייצא מתישהו לאור כספר, מפני שמלבד היותו רב חשיבות הוא יפיפה. בכ"א, לקראת סוף הדוקטורט כותב ארן בעצם את מה שאמר הרב שג"ר, ומתלונן על שעם כל הדיבורים על קדושה וגאולה, יש בעצם מעט מאוד רוחניות בתנועה. או כפי שארן כותב,
בקבליזם הקוקיסטי יש לפעמים יותר 'סגנון' מאשר 'מהות'. אכן, להוויי הקבליסטי של חלק ניכר מהקוקיסטים אין כיסוי מלא בתודעה מיסטית יהודית סדירה או במודעות עצמית אותנטית של מיסטיקונים. (עמ' 489)
אבל יש גם יוצאים מהכלל – וארן מביא את פורת ככזה. הוא מצטט ממכתב שפורת כותב "למי שחזרה בתשובה בעקבות מאמציו", כלומר למי שהתפרסמה בתור "ענת" בספר שיצא לאור בשם "את ענת אנוכי מבקש" (ותודה לנועם הלוי שהפנה אותי לספר). מדובר בדברים שכתב פורת אחרי חוויה רוחניות שעברה עליו באי סנפיר שבים סוף.
הציטוט (עמ' 489-490 בדוקטורט) שונה מכפי שמובא בספר (בעמודים 50-54 במהדורה שלי), ואני משער שזוהי הגרסה המקורית, לפני העריכה – הדוקטורט הוגש בתשמ"ז, ואם אני לא טועה המהדורה הראשונה של הספר יצאה בתשמ"ח (אשמח לתיקונים מקוראים שיודעים יותר). השינויים אינם מהותיים – בספר נוספים שירים עבריים בין הפסקאות והמילים מדי פעם שונות. ריבוי שלושת-הנקודות כנראה במקור.
…שעת לילה מאוחרת… אופל גדול. נר רוטט. רוח פראית, הומה ומייבבת… הים נוהם וגואה… באדם הראשון הרהרתי, זה שעמד יחידי בשעת סערה משתוללת… איך ציפה אז למענה אלוהים מהסערה… ביקש בשפתיים דולקות – אלוהים. הבה אור. י-ה, בוא לגאול מן הבדידות והחשיכה… והן אנו כולנו ילדים קטנים כמותו. מה הם כל אותם קירות סוככים ונרות שהדלקנו למעט חשכה, כל אותה כסות קורי עכביש של 'קידמה ותרבות'.
…בסערה מול הים האדום הבנתי יותר. הבנתי כי יש דרך אחרת לגמרי ומהלך אחר במוחלט לעמידתו של האדם מול העולם. …והיא דרך הקודש. …לא 'עמידה מול' צריכה להיות אלא 'הליכה עם', בהרגשה של דבקות וחיבור להוויה אחת עם החיות האלוהית…
כן, גם אני יודע להגיד 'להבדיל' כשצריך. ואפילו בהברה אשכנזית מנגנת. פרי ירושת דורות גודריי גדרים חוצי מחיצות, כשראוי וכשצריך. אבל לא את 'להבדיל' מבקש אני עתה. אל האחד נכספה נפשי, זה האחד 'גבוה מעל גבוה'. ועמו שם אין עוד מחיצות ותחומים – הללו בטלים. …ושם לחשי הוי-ה… מצטרפים לניגון אחד. פלגים פלגים זורמים נוזלים ובעדם נשקף קולו, 'וקולו כקול המון מים רבים והארץ האירה מכבודו'.
…כפיתי על עצמי בדי עמל לעצור את הרעדה שפשטה בגוף. די, די לך! גערתי בלב הדוהר ללא רסן – רב מלהציץ במה שלמעלה ממך.
פורת מתחיל ביחס של "עמידה מול" של האדם והאלוהים: האדם קטן, האל גדול; האדם חסר ישע, האל כל יכול. אולם הוא עובר מיד ליחס אחד, של חיבור אל האלוהות. הוא מדבר על חיבור להוויה, חיבור לחיות האלוהית, דבר שיאפשר "הליכה עם" האל האימננטי, ולא עוד עמידה אל מול האל הטרנסצנדנטי. בעצם זו תקווה לחוויה של התמזגות עם האלוהות, או לפחות מגע-של-זרימה עמה. "אל האחד נכספה נפשי" כותב פורת, בלי יותר מדי "להבדיל". יש להניח שפורת גם טעם משהו ממה שהוא קיווה לו, דבר שמביא אותו מראש לאותה הבנה מול הים האדום.
ומעניין שכל העניין מתרחש לא בבית הכנסת, אלא בטבע. יש כאן מעין nature mysticism, וזאת דווקא מאדם שבית הכנסת ובית המדרש לא זרים לו כלל. מצד שני, אולי זה לא מוזר, בהיות גוש אמונים בסופו של דבר תנועה בעלת לב רומנטי רוטט.
אבל כשהלב הזה נחשף הדבר לא תמיד מתקבל בברכה: "אין ספק שחנן פורת יוצא דופן," פוסק ארן, "הן בעצם החוויה והן בנכונותו וביכולתו לדווח עליה". והוא מוסיף: "בשולי ההערצה לחנן השתמעו גם ביקורות שהאשימוהו ברהב ופריצת גדר." (עמ' 490) הפחד ממיסטיקה אינו מפתיע, בעיקר בתנועה שהמתח המשיחי שהיא נמצאת בו מאיים גם כך לפרוץ את גדרי ההלכה (ארן כותב שהטראומה השבתאית ניקרה כל הזמן בתודעותיהם של אנשי הגוש, לבל יתדרדרו לכיוונה).
פורת כנראה לא חשש, או אולי הרגש הרוחני היה אצלו עז מדי בכדי לדכאו. האם אכן היה פורת מיסטיקן בצעירותו? הוא כותב במפורש שהוא ידע על מה שהוא מדבר:
ראי ענת: אני יודע מבשרי, כי בשורש רצון זה [הרצון "לחבוק את הכל" ו"לטעום מהכל" – ת.פ.] מונחת נקודה יסודית מחייה ומאירה והיא התשוקה להתמזג עם ההוויה כולה, "לבל יידח ממנו נדח". (את ענת אנוכי מבקש, עמ' 19, ההדגשה שלי)
שוב, התשוקה להתמזגות עם האלוהות, והפעם גם הודאה שמבשרו שלו הוא יודע עליה.
פורת היה אם כן אדם בעל רגישות רוחנית יוצאת דופן. היו בו עומקים חבויים של כמיהה אל האינסוף, כמיהה שאף מומשה מדי פעם. אין אלא להצטער שהוא לא כתב יותר על כך. חבל שלא הגה יותר. שהוא לא עשה יותר מדיטציה. בסופו של דבר הרצי"ה שבו גבר על הראי"ה שבו, והוא הקדיש את חייו לעשייה.
מאז שנפטר פורת קראתי יותר מעשרים הספדים עליו, מקרובים אליו ומרחוקים, ולא מצאתי ולו אזכור אחד לצד זה של אישיותו הרבגונית, כלומר להיותו אדם רוחני מאוד, ולמעשה (על פי המינוח האקדמי) מיסטיקן. מעניין לשאול האם לא נזכר פן זה באישיותו מפני שלא ידעו עליו, מפני שידעו והדחיקו, או מפני שאף ביקשו להצניע אותו – ומה משמעותה של כל אחת מהאופציות הללו.
ההה
—
* גדעון ארן, מציונות דתית לדת ציונית: שורשי גוש אמונים ותרבותו, חיבור לשם קבלת תואר דוקטור, האונ' העברית, שבט תשנ"ז
לולאת האל 
אופציה שלישית היא שהמיסטיקניות שלו היתה רגע חולף, שהוא נזכר בו 20 שנה לאחר מעשה, אבל לא עשה איתו יותר מדי.
אהבתיאהבתי
קודם כל , גדעון ארן כתב דבר מבריק והייתי אומר יותר מזה , אילו פורת וחבריו היו יותר מיסטיקנים , הרי לא היה בנמצא גוש אמונים ,כפי שבא לידי ביטוי עד היום.
לגבי התשובה לשאלה , לדעתי היא פשוטה למדי.
אילו היהדות הייתה רק דת פרוצדורלית , פילוסופית ודאי שהיה צריך להעלות על נס את ההוליזם של הרב פורת.
אלא מה?
היום הזה ממש אנו חוגגים את ההילולה של רבי נחמן מברסלב ויחד איתה אנו חוגגים את המבנה המטאפיזי האדיר והמשוכלל , שהביא רבינו לעולם , שאין כמעט מי שישתווה לו ביהדות ואולי גם מעבר לה.
האם לנוכח אותו מגדלור מיסטיקה מסמא , ניתן להבחין באי אלו גיצים אמיצים , שבקעו אי אז מתוך ספר הנערות החביב של הרב פורת?
אולי בשעתו.
היום בספק רב.
אהבתיאהבתי
תומר, אני חושב שגם גדעון ארן וגם אתה מתרגשים יתר על המידה מכתיבה המבטאת רגשות, לא כל מי שמיטיב לבטא רגשות ויש לו את היכולת להעביר את אותם תחושות אל הקורא הוא מיסטיקן .
לא כל מי שמדווח על תחושות פיזיות של התרגשות ממחשבה על אלוהים הוא אדם העוסק במיסטיקה , על כן אני יכול לומר לך שחנן פורת היה אדם רגיש מאד, עדין מאד בעל יכולת ביטוי כמעט נדירה אבל הוא בהחלט לא היה מסטיקן , אולי היו לו היבטים נפשיים ותכונות נפש של מיסטיקנים אבל זה כבר צריך בחינה בידי אנשי המקצוע העוסקים בנפש האדם .
אני גם בספק עם הוא היה עושה מדיטציה הוא היה מגיע למקומות גבוהים יותר, אבל זה למיטב הכרתי והבנתי את האיש.
אהבתיאהבתי
מה חבל שרגישותו הרוחנית "יוצאת דופן" של פורת, שעלתה והתעלתה מעל לכל דואליות והפרדה בטבע, לא יכלה למחסום המטאפיזי האולטימטיבי — זה שמפריד בין היהודי לגוי, ומוציא את השני מהמשחק המוסרי.
ראוי להזכיר, צד בצד עם ההתפעלות ממעלותיו הספיריטואליות של פורת, את תוכנו הקונקרטי של עולם העשייה שלו. מדובר, אחרי הכל, באדם שהקדיש את חייו לנישולם של שכניו.
אהבתיאהבתי
אתה בוודאי מתבלבל , עם חנן פורת אחר.
אביו של חנן פורת הזה , נרצח על ידי הערבים בגוש עציון , רכוש משפחתו נבזז וביתו נשרף , על ידי אותם הערבים , או ערבים באותו הסגנון.
הוא זה שנושל ולא ההפך.
אהבתיאהבתי
חנן פורת הקדיש את חייו לפריצת גבולות ישראל והרס המשטר הדמוקרטי, וכמובן להעמקת והחרפת הסכסוך עם העולם הערבי כולו
אהבתיאהבתי
אני כן הכרתי, מעט, את חנן. בימים של הקמת הישוב שכיום נקרא "בת עין" (בזמנו נקרא "מגדל עדר" בפינו, ו"צורף" בפי הרשויות, עד שהוסכם על "בת עין" בפי הכל). חנן היה תושב קיבוץ כפר עציון ויחד עם חבר שלו מהקיבוץ, בעל תשובה בשם צבי אנוש, שנפטר חודש לפניו ממחלת הסרטן גם הוא, יזמו והקימו את הישוב. אנחנו, בני הגרעין היוזם, חברנו אל צבי, שהיה תלמיד של הרב גינזבורג וגייס אותנו, התלמידים, לבוא להתיישב במקום, הסמוך מאד לכפר עציון. חנן העביר את המהלכים הפוליטיים שנדרשו כדי לקבל את האישור ואנחנו עשינו את הדברים בשטח. מעניין שצבי וחנן נפטרו כמעט יחד.
חנן היה איש עם שאר רוח ביחס לסביבתו, והיתה בו בהחלט משיכה לצדדים המיסטיים, אבל לא כזו ששמה אותו בגדר מיסטיקון. הוא היה אדם עם הרבה רגש והתלהבות וגם ראיה פרגמטית פוליטית, ומודרנית מבחינה דתית (בניגוד לגינזבורג למשל).
היחס שלו לארץ היה רווי בדימויים שבאו מספרות הראי"ה והקבלה, והם חוללו התרגשות בלבו. אכן חבל שלא נפרצו פרצות גדולות יותר על ידי ההכרה המיסטית. וזה נכון כלפי כל גוש אמונים וכיום כלפי נוער הגבעות.
זו תופעה מעניינת מאד, כיצד הרבה גבולות דתיים נפרצים, ללא הכרזה על אי תקפות ההלכה, בשם ההתלהבות ואהבת האדמה, אבל הגבול המפריד בין אדם לאדם על רקע דתי ולאומי לא נפרץ.
זו תופעה מרתקת, ועצובה.
התודעה השבטית בצד הנמוך שלה, של אהבת הקרובים מבחינה אתנית וזרות עד שנאה כלפי האחר, קיימת מאד חזק בנוער הגבעות ואני חושב שהיתה לרועץ גם לחנן עצמו. לא כשנאה, אלא כסוג של בלינד-ספוט.
מעבר לכל – ומעבר לפער העצום בין דעותי כיום ומה שהוא ייצג – חיבבתי אותו והערכתי אותו.
אוהד
אהבתיאהבתי
אכן, תופעה מרתקת. כמדומני שכבר עלתה פה פעם לדיון שאלת ההבחנה בין מיסטיקה שמבטלת הבחנות לכזו שמחזקת אותן.
אבל מעבר לזה, כדאי לשים לב לכך שלמרות היומרה לאחדות שמעבר להבדלים, גם החוויה המיסטית, לפחות ככל שהיא הופכת לבסיס של זהות, יוצרת את ההבדלות שלה – בין מוארים ללא-מוארים למשל.
[אולי שייך לכך גם הסגנון של רבות מהתגובות בבלוג הזה, שהרבה פעמים אינן נוטות לפתיחות-יתר כלפי מיני אחרים?]
אהבתיאהבתי
he is dead and it is not common to say bad words. but i think that in short time no one will remember him and it is important to say that he was just one that play politic. he knew the rules very well and as kibutznik he needed no money. i guess that in short time somebody will write about him and all will see his way.
אהבתיאהבתי
חברים, בואו נדחה את ההתחשבנויות עם פועלו של פורת לפעם אחרת. אשמח לתגובות שמתייחסות למימד המיסטי בחייו, ותו לא.
אהבתיאהבתי
ניצוצות של מיסטיקה ניתן למצוא בהספדים שפורסמו במוסף 'שבת' של מקור ראשון, ובמקרה הזה מוסף 'סוכות'.
לגבי החיבור עם הטבע, יתכן שקיבל זאת מהגות הרב קוק, זה צד שלא תמיד מודגש דיו אבל נמצא בהחלט בהגות שלו כמעט בבחינת 'שירת העשבים'.
אהבתיאהבתי
דווקא אלה ההספדים שהתייחסתי אליהם, ולא מצאתי בהם ציון של הצד הזה באישיותו.
אהבתיאהבתי
נכון, אני לא חושב שחנן פורת גם התיימר להיות כזה. מיסטיקן היא מילה כבדה ולא עולה לי גם בראש שמות של רבנים מהציונות הדתית שהייתי מחשיב כמסיטיקנים. בכל הנוגע להגות של הרב קוק דומני שהיחידים כמעט שאפשר לדבר אליהם כמיסטקנים הם הרב עצמו, הרב חרל"פ והרב דוד כהן תלמידיו.
אהבתיאהבתי
היי.
פגשתי את חנן פעם אחת, בגיל 17, כשבית הספר שלי (הריאלי בחיפה) שלח אותנו לשבוע עבודה (ואינדוקטרינציה, בדיעבד אני מבין) בכפר עציון.
לאיש היה כוחות כמעט מכשפים מבחינה אישיותית, והשיחה איתו עדיין חרוטה במוחי.
יש 2 סוגים (בעיני) של אנשים סופר-כריזמטיים שמכשפים אותך עד כדי כך וגורמים לך לאהוב אותם:
1. אנשים שאני קורא להם "נוכלים מקצועיים" סטייל סטס סגין וכל אלה שלמדו להיות צ'ארמרים כדי להשיג תוצאות
2. אנשים שעברו תהליך רוחני כ"כ עמוק ובשל עם עצמם, שהם יכולים להפיץ אור בכל מקום שבו הם דורכים.
אני חושב שחנן, למרות התנגדותי העצומה לפועלו הפוליטי היה שייך לסוג השני. הוא לא היה "פוליטיקאי כריזמטי וערמומי", אלא אדם ענו, כמעט נזירי בהווייתו, שהיה מלא תשוקה ולהט והיה יכול להדביק חבורה של בני 17 ציניים באהבת הארץ (רק אח"כ הבנתי שזו לא בדיוק אהבת הארץ אלא הדחקת הכיבוש).
אהבתיאהבתי
על היותו אדם רוחני מאד (אך לא מיסטיקן, אני נוטה להסכים עם הכותבים מעליי שהוא דווקא לא היה מיסטיקן), הספיד בלוייה חברו הטוב וחברותא שלו מ'מרכז הרב' – הרב מנחם פרומן שיזכה לחיים ארוכים. ההספד הובא בקצרה במקור ראשון, וניתן למצוא את רובו בהקלטה באתר של ערוץ 7. אם כבר מדברים על רבנים מגוש אמונים שהם מיסטיקנים, אני חושב שהרב פרומן הוא דוגמה מצוינת. לא סתם הם היו חברים בלב ובנפש. ועם זאת לא סתם חנן היה יותר איש מעשה מהרב מנחם, דווקא מפני שהוא פחות היה קשור למיסטיקה ומאגיה.
אהבתיאהבתי
תודה.
הרב פרומן יבדל"א הוא אכן דוגמא טובה למיסטיקן בגוש אמונים.
רק שימו לב שאני התכוונתי למיסטיקן בהגדרה האקדמית, שזה פחות או יותר כל מי שמשיג קשר אינטימי וישיר עם האלוהות. וזה פורת, על פי העדויות לעיל, היה.
אהבתיאהבתי
חבר שלי שהוא פיזיקאי בהכשרתו טוען שההבדל בין מדע למיסטיקה הוא בכך שבמדע אין 'סינגולריות' כלומר אין דברים חד פעמיים ואילו במיסטיקה יש.
במדע כל אירוע שיתרחש באותם תנאים בדיוק יניב את אותן תוצאות (לכן גם הבעיה של המדע עם בריאת העולם, אתה לא יכול לחזור שוב על יצירת העולם שאתה חלק ממנו)
ואילו במיסטיקה בהחלט ייתכן שמישהו יבריא ממחלה קשה כי בשמיים התכוונו שהוא יבריא ולא כי מבנה הגוף שלו היה חסון יותר בעוד שמישהו אחר ימות פתאום – שוב כי כך רצו שם למעלה ולא כי באמת הייתה לו בעיה רפואית (זה מה שחושבים המדענים אבל הם לא מבינים מה באמת קרה פה..)
אני לא יודע אם זו ההגדרה הנכונה ל'מיסטיקה' אבל מבחינה זאת כמעט כל הדתיים הם מיסטיקנים בצורה זו או אחרת.
אהבתיאהבתי
זה לא נכון.
במערכות תיאולוגיות רבות , קיימים מנגנונים מטאפיזיים שמציעים חוקים אחרים שהם תחליף לחוקים המטריאליסטיים, כמו מנגנון הקארמה ההינדי.
לא מדובר על סינגולריות.
אהבתיאהבתי
מה שתאה מבטא כסינגולריות הוא למעשה דטרמיניזם: אותו סט של תנאים התחלתיים יביא לאותה תוצאה בדיוק.
אבל אפילו המדע כבר לא מאמין בזה…הדטרמיניזם נפטר… גם במדע
אבל זה לגמרי אוף-טופיק
אהבתיאהבתי
נכון, זה אוף טופיק ולכן אני אחזיק את עצמי ולא אענה לשניכם. רק אגיד שאם אתה מתכוון לעקרון האי וודאות של הייזנברג אז גם אני שמעתי עליו.
אהבתיאהבתי
'לטעות מהכל' או 'לטעום מהכל'? (בהערתך בתוך הציטוט האחרון)
אגב לא לגמרי ברור לי איפה עובר הגבול בין רומנטיקה, חווית חיבור רוחני- סמי-ארוטי לאדמה וחיים מתוך תודעה תנכית או מתוך תודעת שליחות משיחית לבין 'מיסטיקה'.
אם תופסים את גוש אמונים כתנועה משיחית-דתית שמטרתה 'לפעול עם אל' (כפי שחזר ושינן הרצ"יה) ולהתאחד עם תנועת התשובה העולמית והתקדמותו של העולם המתבסם לקראת תיקונו וגאולתו,(תהליך שמתבטא לדעתו בשיבת ציון , ) ולא כתנועה פוליטית גרידא המשתמשת באצלטא דתית אז פשוט יותר לראות את הזיקה בין מיסטיקה-משיחיות-לאומנות ואהבת אדמה. חווייה מיסטית לא בהכרח מביאה לאימוץ ערכים הומניסטיים-אוניורסליים וביחוד עבור אדם שמעוצב בתוך מסורת הדוגלת בכך שדביקות האל היא דביקות במעשיו.
אגב קראתי לא מזמן מאמר (זמין באינטרנט) שבו הרצי"ה מדגיש בתוקף את ההבדל בין הרא"יה לבין החסידות ונראה שיש בדבריו אפילו נימה אפולוגטית וחשש מתיוג כחסידי.
אהבתיאהבתי
בהחלט לטעום, תודה על התיקון.
והגבול הזה דק, אבל מיסטיקה היא בכל זאת איזשהו שינוי תודעתי. אם כי נכון שגם אהבה רבה גורמת לשינוי תודעתי…
אהבתיאהבתי
אם ההגדרה של מיסטיקן היא כל מי שהשיג קשר עם אלוהים אז אני לא יודע באמצעות איזה כלים אפשר לקבוע דבר כזה (ויש שיאמרו: אין אלוהים וממילא דבר כזה לא יתכן.)
אם ההגדרה היא כל מי שמדבר ומעוניין בקשר עם אלוהים, אזי כל מי שמשוחח עם אלוהים נכנס בקטגוריה הזו.
אם אנחנו מגדירים זאת כאדם שעבר שינוי תודעתי ביחס למציאות אזי אנחנו צריכים להשתכנע באותנטיות של השינוי, כלומר להשתכנע שהוא מיסטיקן של אמת ולא מיסטיקן של שקר. (בפראפרזה על דברי רבי נחמן על מפורסמים של שקר).
אהבתיאהבתי
תומר, נראה שאתה ממש מסתייג לחלוטין מכל קשר בין עולם הרוח לעולם המעשה. עולה מדבריך שלא יכולה להיות תנועה לאומית- פוליטית- או כל תנועה אחרת, שמטרתה לפעול בעולם המציאות והמעשה, ובו זמנית גם לפעול ולדבר בעולם הרוח, או כלשונך- המיסטיקה. אני חושב, כמובן, שאתה טועה. תורתו של הראי"ה עניינה הוא חיבור בין שני עולמות אלו- הקודש והחול- ולמרות שהראי"ה היה 'מיסטיקן' כהגדרתך- הוא פעל גם פעל בעולם המעשה. ענינו של הרצי"ה היה להציב תורה שתפקידה הנהגת המדינה, בעצם לקחת את המילים הגבוהות של הרב ולהפוך אותם למצע פוליטי. זה לא סותר כהוא זה את הרוחניות וה'מיסטיקה' שבעניין, (ואני חייב לציין שאני שונא את הביטוי הזה…) להפך, אני חושב שכל מי שראה את הרצי"ה עומד בתפילה וכדו (ואני לא זכיתי לראות) יכל להשיג משהו בקשר לקשר עם אלוהים.
אני חושב שחנן כלל לא היה יוצא דופן ב'מיסטיקניותו' וברוחניותו בקרב תלמידי הרצי"ה. אם תתבונן בכל אחד מהתלמידים המבוגרים שמחוברים עמוק ל'אורות הקודש', תוכל להבחין בקשר החי והפיוטי הזה עם אלוהים, למרות שהוא מתבטא בצורה שונה אצל כל אחד ואחד. שמות שעולים לי בראש עכשיו- הרב בן שחר מקדומים, הרב צוקרמן מהר המור, הרב נחום רכל מרמת השרון (הצייר) ועוד ועוד, וכמובן גם הצעירים- הרב יהושע שפירא וחבריו. כמובן שתאמר שכל זה לא בא מהרצי"ה, אלא הישר מהראי"ה, אך לא, התלמידים הללו, ועוד רבים, משלבים בצורה מפליאה את עולם המעשה ועולם הרוח, הקשר לאלוהים, דבר שאני חושב שנמצא אך ורק אצל תלמידי הרצי"ה. הרצי"ה כמעט ולא דיבר על הקשר של הפרט עם אלוהים, (במובן ה'מיסטי' ולא ההלכתי- שעליו דיבר הרבה) אלא על הקשר של העולם כולו לאלוהים, שמתבטא בעם ישראל וכו' וכו'- אני חושב שסגנון כזה הוא הרבה יותר עמוק וגדול ומקיף מאשר הצטמצמות בקשר הפרט ואלוהיו. תלמידיו הצליחו לקחת את דבריו, ולשלבם עם דברי הראי"ה, וליצור חיבור מופלא של הקשר בין האלוה לפרט, לאומה, לעולם, במעגלים שונים המתחברים כולם יחד לאחדות את כוללת.
אהבתיאהבתי
רק אומר שאני בוודאי לא מסכים עם דיכוטומיה חדה בין מיסטיקה למעשה. ודאי שיכול להיות גם וגם. אבל מהיותנו בני אדם, יש עניין של נקודת כובד ומיקוד. אגב, הרצי"ה באמת לא היה מיסטיקן, בעוד הראי"ה בהחלט היה.
בנוסף, לא כל אחד שמתפלל בדבקות, עוצם את העיניים ומכווץ את המצח הוא מיסטיקן.
אהבתיאהבתי
היה מיסטיקן כמו שגלן בק הוא מיסטיקן. לא כל בריון יהודי עם פסיכוזה דתית הוא רבי נחמן מברסלב.
אהבתיאהבתי
נכון, רבי נחמן לא היה בריון.
אהבתיאהבתי
ענת, מה לך ולמקום הזה?. הניחי לנו וחיזרי לטקבק בעיתון הארץ ובynet.
הבריונות היחידה שאפשר לקשר לחנן פורת היא בתגובה שלך .
אהבתיאהבתי
אולי אני לא רוחניק גדול ולא יודע להעריך דברים כאלה, אבל הדברים של פורת נשמעים לי די בנאליים. מסוג שהרבה אנשים חווים ולא מייחסים להם המון חשיבות. אם הוא כן היה מייחס להם חשיבות ופונה לדרכים אחרות בגלל זה, אולי היה ראוי לתואר "מיסטיקן" (שאני מודה שאני לא מבין בדיוק מה הוא אומר). נראה שגם הוא לא ייחס להם הרבה חשיבות אז למה זה חשוב? כי היותו דתי שם את החוויה במסגרת מושגית מסודרת? כי הוא חנן פורת ולא ז'וז'ו אבוטבול?
אהבתיאהבתי
קודם כל כן: בהיותו חנן פורת ולא ז'וז'ו אבוטבול. כמו שזה שסארטר לקח כדורי מרץ זה חשוב וזה שבן דוד של השכן שלי זה לא חשוב. בהמשך לכך, זה נכון שחוויות כאלה אינן נדירות ביותר (אם כי, שים לב שרוב האנשים חושבים שהן אכן נדירות ביותר), אבל כשהן מתרחשות לאדם שהוא גם יהודי אורתודוקסי וגם נציג מרכזי של תנועה משיחית משמעותית, ודאי שזה נותן לזה חשיבות.
אהבתיאהבתי
אדיר!
אהבתיאהבתי
תומר,
על חנן פורת ומסטיקנותו אין לי מה לתרום לדיון : לא הכרתי את האיש יותר ממה שהוא מוכר בציבור.
לעומת זאת הייתי רוצה לענות לך על תהייה שלך בסוף הפוסט : למה לא דיברו על ההיבט הזה באישיות שלו בהספדים שנאמרו או נכתבו? נדמה לי שהתשובה רמוזה דווקא בדברי הרב שג"ר שהבאת בהתחלה : הציבור שהולך, לכאורה לאורו של הראי"ה עושה את זה באופן די מכני, כמן נוסחאות שיש ליישם כי הוא לא בנוי למיסטיקה וממשיך להתחנך על קיום מצוות על כל דקדוקיהם כעבודת הבורא העיקרית ואולי אף הבלעדית. אין פלא,
אם כן, שציבור זה לא מזהה ולא מעוניין לזהות כשהוא פוגש אחד כזה.
ואם כבר ברב פרומן עסקינן, אי-הבנה שהוא נתקל בה בחוגים נרחבים ייתכן ומקורה באותה חוסקר יכולת להכיל מסטיקן כעובדי ה' אמיתיים
אהבתיאהבתי
תודה. נראה לי שאתה צודק.
וכמובן, הרב פרומן אכן נתקל בהתנגדות, וכמובן, אחרי מותו, עד 120, הוא יהולל כבשר מבשרה של הציונות הדתית וכו'.
אהבתיאהבתי
אני חשבתי על אפיון דומה של חנן פורת כשקראתי במעט מן האור את מאמרו על סוכות משנת תשס"ו שפורסם שוב בסוכות לאחר מותו.
בשל האורך אני לא יכול להביא מובאות אבל הרושם הרטורי הוא אדיר; זהו מאמר יוצא דופן בין דברי התורה "הרגילים" ולו בשל האינטימיות והחשיפה שיש בו, ואפילו בהשוואה למאמרים שלו עצמו. אבל מעבר לרטוריקה התוכן הוא שאיפת התאחדות עם הטבע כדי להתאחד עם האל, הפרקטיקה המוצעת היא השינה [בסוכה] בפרט ומעשים ארציים ככלל. כמו תוכן זה מסופר בנימה אישית וכחוויה רוחנית (ייחוד?) .
אמנם קשה לזהות כאן מוטיבים לשוניים או דינמיקה רטורית שמקובל זהותם כמיסטיים אבל למרות זאת אני חושב שזו דוגמה נפלאה.
כשסיימתי לקרוא אמרתי לעצמי: אני לא מכיר מישהו אחר בין הרבנים המוכרים שמסוגל לכתוב משהו דומה. אכן הרב פרומן מסוגל לזה…
אהבתיאהבתי