מבקשי פניך: שיחות עם הרב אהרן ליכטנשטיין, חיים סבתו, ידיעות ספרים, 296 עמודים
העובדה שלא רק הארי פוטר הופך לרב מכר עוד לפני שהוא מגיע לחנויות, אלא גם ספר הגות יהודית שכולל בסופו של חשבון ראיון ארוך עם רב מלומד, היא סיבה טובה לשמחה רבה. הנה, מסתבר שלא איכות בלבד אלא גם רצינות אינה מילה גסה. מהו בכל זאת סוד הקסם של 'מבקשי פניך', שהפך להצלחה מסחרית מרשימה כל כך? אולי ההזדמנות לגמוע מתורתו של רב בכיר באופן דיאלוגי ונגיש, אולי החיבור בין הרב ליכטנשטיין לרב סבתו, שגם הוא מחובב מאוד על קהלים רחבים (סבתו חיבר מספר ספרי פרוזה מצליחים), ואין להכחיש גם את השפעתו של מסע יחצנות אגרסיבי למדי.
אולם אלו עניינים משניים, מכיוון שהספר אכן ראוי להקרא על ידי רבים, בהיותו מציג תמונה שונה, רחבה הרבה יותר, של דמות הרב ממה שבדרך כלל עלינו לסבול מהמשתקף במדיה. זאת לא רק באשמת התקשורת, שפעמים רבות באמת אינה יכולה להרחיב מעבר למידע המצומצם שבו העניין, אלא בהחלט גם באשמת הרבנים, שרבים מהם אנשים בלתי משכילים בעליל וצרי אופקים בצורה מבהילה. הרב ליכטנשטיין הוא ההפך הגמור מאלה: אינטלקטואל אמיתי, איש תרבות וספר, ואף יותר חשוב: איש מוסר.
הספר מזמין את הקורא להכיר את אסכולת "הגוש", כלומר אותו זרם בכיפות הסרוגות שיוצא ממעגלי ישיבת הר עציון, שהרב ליכטנשטיין היה רבה (יחד עם הרב עמיטל ז"ל). מול התפיסה ההלכתית היותר "רומנטית" של חסידי הרב קוק, כזו המקדשת את העם, את נהמות לבו, ואת תנועתו בהיסטוריה, מציג הרב ליכטנשטיין תפיסה "רציונלית" יותר, במובן שההלכה עבורו היא מערכת סגורה ומושלמת של קביעות אקסיומטיות והמסקנות הנגזרות מהן (בכך הוא תלמיד מובהק של רבו, הרב י.ד. סולובייצ'יק). המערכת הזו מספיקה לעצמה ואין לה בעצם צורך במגע עם המציאות כדי להתעדכן. מצד אחד זה מאפשר לה ניתוק מתהליכים היסטוריים (כגון הקמת מדינת ישראל – הדיון בציונות תופס עשרה עמודים בספר בלבד), ועל כן מעניקה לה יציבות המונעת היסחפות במדרון הלאומני; מצד שני הגישה הזו יוצרת הלכה שהיא פעמים רבות מנותקת מההגיון ומהנסיון הפשוט – הלכה אוטיסטית.
הרב ליכטנשטיין מודע לבעיה הזו, ומצהיר בפירוש ש"מי שמתעקש לשמור את המסגרות בצורה טוטלית גם כשהמציאות השתנתה, הוא כאילו מסלף" (עמ' 57). מצד שני, הוא מבהיר מיד ש"דברים יכולים להשתנות, אבל נימה של שינוי מחייבת זהירות רבה, תוך כדי שמירה על גדולתם של גדולי האומה, ותוך כדי שאיבה ויניקה מתוך המקורות שהם השורשים של הווייתנו הרוחנית." (עמ' 61). כשהדברים באים לידי מבחן, מסתבר שהשמירה על גדולתם של גדולי האומה מחייבת, למשל, גם שמירה על מקומן המצומצם של נשים. הרב ליכטנשטיין מביע הסתייגות מנשים ש"בעצם חושבות על העוצמה והמעמד שלהן" – כלומר, פמיניסטיות. מתוך הספר מתבהר שהרב מוכן להתחשב במציאות כדי להכניס שינויים במנהגים למיניהם, אולם מעוניין כמה שפחות לגעת בהלכה.
גם התמודדות רצינית עם ביקורת המקרא אין כאן, ובכוונת מכוון – הרב ליכטנשטיין, שלו דוקטורט בספרות אנגלית מהארוורד, אינו מסתכן בהפניית כלי החקירה הספרותיים אל המקרא. אף על שאלת ההתקדמות המוסרית של האנושות, שאם תיענה בחיוב תחייב הערכה מחודשת של עקרונות הלכתיים שונים, אין הרב מוכן לענות: "תורת ההתקדמות של העולם ושל החברה […] זהו נושא שאיני מרגיש חובה לנקוט עמדה לגביו." (עמ' 67) חובה ודאי אין, אבל גם אומץ מיוחד לא מפגין כאן הרב.
כמובן, אין להאשים שמרן בשמרנותו, אולם אם הקורא ציפה לתעוזה ומעוף הלכתיים, הוא לא ימצא אותם בספר הזה. מה שהוא ימצא הוא דיון מקיף ומעניין על מגוון רחב של נושאים שברומו של עולם. בהחלט לא מדובר ב"ספר ההגות היהודי החשוב ביותר מאז הרב סולובייצ'יק" (ולא רק בגלל שהרב סולובייצ'יק כלל אינו ספר), אבל כמבוא לחשיבתו של הרב ליכטנשטיין ואסכולת "הגוש" הספר בהחלט מספק.
סתם
—
פורסם במוסף "ז'ורנל" של מעריב ב-5/12/11. הרחבה על היבטים בספר כתבתי בעבר, שם כתבתי גם על ספרו החדש של הרב דוד הרטמן (וגם השאלתי משם כמה משפטים לרשימונת הזאת). ואפרופו הרטמן, ראיון מעניין איתו התפרסם בסופ"ש האחרון בידיעות.
לולאת האל 
להשלמת התמונה על השיטה הזו, כדאי לקרוא את ספרי המאמרים של שני רבני הגוש, "באור פניך יהלכון" של הרב ליכטנשטיין, ו"הארץ נתן לבני אדם" של הרב עמיטל. מדובר בשתי שיטות שאינן זהות, אבל המשותף ביניהן הוא המתינות והנכונות העקרונית להסתכל החוצה, כמו גם השמרנות הבסיסית. זה לא מעלה גלבוע, למשל.
אהבתיאהבתי
אני רוצה להרחיב על דבריך. לא רק מדובר על הרב עמיטל שאצלו 'הרב' זה היה הרב קוק (ולא הרב סולוביצ'יק). ככלל, זה מאד מצמצם לדבר על 'אסכולת הגוש' ולזהות אותה עם הרב ליכטינשטיין,
המקום עצמו מאד מגוון. (בתור מי שלמד שם ומכיר מבפנים). התלמידים מעריכים את הרב ליכטינשטיין, אבל רק מעטים מאמצים את גישתו. בנוגע לספר עצמו, ממה ששמעתי מכמה בוגרי גוש שקראו, התגובה היתה שמדובר בספר שמרני (כמובן שלא עשיתי מחקר מדעי…), אבל הספר יכול לחדש לאנשים מבחוץ.
ישנם בין בוגריו ככלל וכן בין הרבנים שיצאו משם סגנונות מאוד שונים, השונים בהרבה מעולמו הברסקאי של הרב ליכטינשטיין. הרב יואל בן נון; הרב יעקב מידן והרב בני לאו – עוסקים במחקר אקדמי (מקראי או היסטורי). הרב רא"ם הכהן – מלמד הרבה חסידות. הרב יובל שרלו והרב יהודה גלעד ופרופ' בנימין איש שלום- בעלי עמדות ליברליות יותר מהרב ליכטינשטיין, הרב יוסף אביב"י – עוסק בלימוד ומחקר של קבלת האר"י וקבלת הרב קוק.
כל אלה – תלמידיו של הרב לכטינשטיין שלמדו בגוש. אבל האם מכל אלה – היכן ניתן למצא את "אסכולת הגוש"???
יותר נכון לקרא לזה 'אסכולת הרב ליכטינשטיין' מאשר 'אסכולת הגוש'
אהבתיאהבתי
תודה אלחנן. אתה צודק בסופו של דבר, אבל הרי אני לא יכול לרדת לרזולוציות כאלה במאמר קצרצר. כתמונה כללית לקורא ההדיוט אני מקווה שתסכים איתי שזה מספק.
אהבתיאהבתי
ומה כתוב שם בנוגע לסוגיית השטחים?
אהבתיאהבתי
האמת היא שאני לא זוכר התייחסות כזו כלל. ברור שהרב ליכטנשטיין לא מתייחס לשליטה בשטחים כאילו היא חלק מתהליך הגאולה, אבל אני באמת לא זוכר התייחסות מפורשת לעניין.
אהבתיאהבתי
עמדתו של הרב ליכטנשטיין לגבי לימוד אקדמי של מקרא דווקא אמביוולנטית והוא מאפשר אותה במוסדות הלימוד של הישיבה.
מה שהוא באמת לא פתוח לגביו זה לימוד אקדמי של גמרא.
מתאים מאוד לגישה השוללת דוגמטיות אמונית אך שמרנית ביותר במובן ההלכתי.
אהבתיאהבתי
תומר,
קצת אחרי הספר הזה יצא ספר עם השם (הקצת קיטשי) "הוויה או לא היה" של הרב עמית קולא, אחד הקולות הייחודיים הפחות מושמעים בימינו. גם הספר עצמו לא זכה למסע השיווק האגרסיבי שלו זכה "מבקשי פניך". אמנם עוד לא סיימתי אותו אבל לדעתי מטרתו חשובה ביותר והוא שווה עיון שלך.
אהבתיאהבתי
נועם תודה,
לא רק שקראתי את הספר אלא אף דיברתי בערב שנערך לכבודו:
באמת ספר נאה וראוי להיקרא, ושלא כמו "מבקשי פניך", מציג חזון ומתמודד באומץ עם בעיות אמוניות שונות.
אהבתיאהבתי
שלום, אתם יודעים אולי איך משיגים את הספר של הרב עמית? אשמח למייל או למספר טלפון. למה הם לא מוכרים אותו בחנויות?
לגבי "מבקשי פניך" נחמד, לא מעבר. הקץ ליחצנים ולשאר השקרים, שלפחות את עולם הספר העיוני והדתי ישאירו נקי.
אהבתיאהבתי
אייל,
שלח מייל לבחור בשם אסף בכתובת:
assaf.a.tamir@gmail.com
השגתי את הספר דרכו.
(הערה: אני לא טוקבק ממומן למרות שאולי זה נראה ככה…)
אהבתיאהבתי
תודה נועם,
אל דאגה – אין חשש שנאמני עין צורים מעסיקים טוקבקים ממומנים, קצת לצערי וקצת לא.
אהבתיאהבתי
נכון, עכשיו אני נזכר שרציתי לבוא לערב בו דיברת ולא איסתעיא מילתא.
אהבתיאהבתי
ספרו של הרב עמית הינו ספר ההגות החשוב ביותר מאז מבקשי פניך
אהבתיאהבתי
כשהרב ליכטנשטיין מסרב לדבר על "התקדמות המוסרית" הוא מסרב לשקול אפשרות עדיפות מוסרית של החברה בזמן X לעומת זמן Y או שהוא מתכוון לחלוק על דעתו של הרב קוק לפיה יש בעולם מגמה תמידית של התקדמות מוסרית?
אהבתיאהבתי
אני לא חושב שיש לזה קשר לרב קוק. הוא גם לא מוכן לומר (בצדק לדעתי) שחז"ל נחותים מאיתנו מוסרית בכך שאישרו עבדות, וגם לא מוכן להודות (שלא בצדק לדעתי) שזה שאין היום עבדות מסמן התקדמות מוסרית של האנושות.
אהבתיאהבתי
אני רוצה לקשור את הדיון הזה לדיון הקודם. הרב ליכטנשטיין מצייג את שיטת בריסק. שיטה שאחד היסודות שלה כמאמר מיסדה הרב חיים הלוי סולובייצ'יק "עלינו להבין מה, ולא למה". מסיבה זו מתדיין אנונימי סירב להסביר את הסיבה לאיסור על שירת נשים והפנה לתשובתו של הרב חיים נבון תלמידו של הרב אהרן ליכטנשטיין. בשיטת בריסק יש נטיה למדרון של הקפדת-יתר על "חומרות" והתחשבות מעטה במציאות.
הדבר העיקרי שלחסידי שיטת בריסק קשה להתמודד איתו זו ביקורת על שיטת בריסק.
אהבתיאהבתי
תומר
בעקבות הערתך על הרבנים אני חושב שאתה צריך לכתוב רשימה מהוא רב ומהוא חכם . יש הבדל גדול בין רב קהילה של יהודים מודרנים או רב של ישיבה שרוב תלמידיה באים מעולם המודרני לבין חלק ניכר מרבני הטקס בישובים הלא דתיים, שהם אברכים בלתי משכילים בעליל וצרי אופקים, שעברו את בחינת הסף של הרבנות.
אהבתיאהבתי
כמעט כתבתי תגובה שאומרת שפאדיחה לעשות שתי שגיאות ניקוד על עטיפת ספר כזה, אבל אז מנעתי פאדיחה לעצמי – הבנתי שכאן באמת אין צורך בדגש בקו״ף ובפ״א.
אהבתיאהבתי
למרות שזה אכן מוזר, ההשוואה להארי פוטר היא מדוייקת. הספר הזה קיבל יותר מידי יחצ"נות, כולל כריכה קשה ודפים מיושנים, הכול כדי לתת לספר הזה מעמד שהוא לא באמת ראוי אליו. לדעתי, הספר אכן מטפל בצורה עדינה בדברים שהם "ריקועי פחים ציפוי למזבח" – כל הדברים מסביב שיסדרו את עולמו של המאמין לכדי הרמוניה מסויימת, אבל "המזבח" עצמו – שאלות חשובות וקריטיות בקשר לחייו של האדם המאמין ו\או המקיים מצוות בסביבה מודרנית, כמעט ולא מצאתי שם. בכל אופן, אחד היתרונות היחידים של הספר הזה הוא להראות לעולם שיש יהודי יר"ש שיודע לצטט את שייקספיר ומילטון. ואיני בא לזלזל חש ושלום ברב ליכטנשטיין, אלא בהוצאת הספרים…
אהבתיאהבתי
אני קורא את המאמר וקורא את התגובות ואת אוסף השמות המתגלגלים בהן, ואני סבור כי כל אלה הינם בבואה חיורת של ראשוני ההשכלה שסוף דרכם ההיסטורית הינה התנועה הרפורמית, לא זרעו ולא הצמיחו אלא פרות באושים שאני משוכנע שלא לזה הם כיוונו בהיות רובם נחשבים לאנשים מדקדקים בקלה כבחמורה ומראם כשל חרדים בני זמנינו!
גם כל השמות למיניהם לסוגיהם ולשיטותיהם הרב גוניות לא יצמיחו מעבר לכך. וההיסטוריה תוכיח.
אין בכל אלו דבר למעט "חכמים המה להרע" [עד כמה שחלק מהם ניתן להגדרה כחכמים
אהבתיאהבתי
מישהו אמר שהספר בא לחדש את החידוש הכי גדול בעולם? סך הכל ספר מעניין של שיחות בין הרב סבתו לרב ליכטנשטיין. למה זה חייב להיות החידוש הכי גדול בעולם?
נ.ב. זה שאתה ליברלי לא אומר שזאת הדרך היחידה להיחשב הוגה דעות משמעותי. אפשר גם להיות שמרן ופילוסוף מכובד.
אהבתיאהבתי