על מקורה האפשרי וגלגוליה הנוכחיים של המעשייה החיננית בה הדלאי לאמה מסביר למחפשים הרוחניים היהודיים שמבקשים ללמוד תורה מפיו שאין להם מה לחפש בבודהיזם, ואין כמו היהדות
ההתייחסות הראשונה לדלאי לאמה בדברי ימי ישראל נמצאת ככל הנראה בספר מאורעות צבי, מעין רומן היסטורי על מעללי שבתי צבי שנכתב בגליציה או בווהלין ונדפס לראשונה ב-1814.* במסגרת הניסיון להסביר איך יכול היה שבתי צבי להוליך שולל אנשים רבים כל כך מפנה המחבר האנונימי את הקורא להערת שוליים, בה הוא מסביר את מה שאמור להיות ברור לכל מי שבוחן את שדה הניו-אייג' בזמננו: שערי שרלטנות לא ננעלו. לראייה הוא מביא את ה"לאמא" שב"טיבעט", שכמו שבתי צבי זוכה להערצה רבה (ומובן שהוא לא יכול להיות קשור לקדושה כלשהי). אכן, עד כדי כך מעריצים אותו חסידיו הפותים שסגניו משקים אותם בשתן, ואילו אלה האחרונים אומרים תודה ועונים אמן. הנה לשון קדשו:
כומר ע"ז [=עבודה זרה] במדינת שמים היא המארוי הגדולה בארץ טיבעט סמוכה לאינדיא מזרחית בעיר הגדולה שלה ששמה בארבטאלא ושם תמיד הכומר הגדול שבכל כמרי ע"ז שלהם ששמו לאמא הוא אב הטומאה […] והכומרים רימו באותו צורה את ההמון עם באמרם שהלאמא שלהם הוא אלוהות חי וקיים לעולם וקדוש ונורא הוא וכל א[חד] מההמון שזכה רק לשתות מהשתנות הלאמא (אשר השתינו הכמרים עצמם) נתקדש בקדושה פרטית וקדוש וטהור יקרא על שנתקדש בשתיית שתן זה בכל מני קדושות. (דף כ, עמ' 39-40)
לא הרבה היה ידוע ליהודים במזרח אירופה על הבודהיזם הטיבטי בתחילת המאה הי"ט, וכפי הנראה מצב זה היה נוח להם מאוד. בצורה כזאת היו בני ישראל מצד אחד רחוקים מאוד ממגע עם עובדי האלילים המסוכנים, ומצד שני היה אפשר להשתמש באלה האחרונים כאילוסטרציה זמינה לכל תועבה דתית, כדוגמת השבתאות, שהם בכל זאת עלולים להגיע איתה למגע.
אולם הימים האלה עברו חלפו. כיום לא רק שאנחנו יודעים הרבה יותר על הבודהיזם הטיבטי, אלא שיהודים רבים באים איתו במגע אינטימי למדי. כמה מהם אף מעדיפים את הנראטיב התיאולוגי שלו על זה של מסורת אבותיהם. ואם זה לא מספיק גרוע, הרי שדווקא מצב זה לא מאפשר להעליל על המסורת המפוארת הזו עלילות, ויש צורך באסטרטגיה מתוחכמת יותר כדי להתמודד עם האיום הרוחני.
התחבולה שנבחרה עבור המלחמה הזו היא אותו סיפור טיפולוגי, שאני בטוח שרבים מבינכם מכירים, אודות הגורו ההודי ששולח את המחפש הרוחני היהודי חזרה הביתה למסורת ישראל סבא. זו מעין ורייציה מדוללת של סיפור האוצר תחת הגשר שמיוחס לר' נחמן או לר' שמחה בונים מפשיסחה, כאשר במקרה הזה חותכים הישר לנמשל, ומוודאים שהמאזין יבין היטב את המסר: אין לך מה לרעות בשדות זרים, הפוך בה והפוך בה דכולא בה – בתורת משה הקדושה כמובן.
ובכן, פעמים לא מעטות אותו גורו פלוני מקבל פנים ושם והופך להיות הדלאי לאמה בכבודו ובעצמו. זאת התפתחות מעניינת, משום שבניגוד לגורו הודי עלום ונעלם, את הדלאי לאמה כולם מכירים, ולהמציא עליו סיפור זה עניין מסוכן יותר. מה שמאפשר את עליית המדרגה הזאת הוא גרעין של אמת שאכן יש בסיפור הזה כאשר הוא מסופר על הדלאי לאמה, והרי ידוע שכל שקר טוב זקוק לגרעין של אמת.
גלגולי הנשמות של אגדה אורבנית
ברצוני להציג כאן שלושה גלגולים של הסיפור הזה, ואחר כך לנסות לאבחן את מקורו. גלגול ראשון הוא הפשוט ביותר: ב-2006 מתראין אהרון רובין, ראש המחלקה למאבק במיסיון וכתות של ארגון "יד לאחים", לערוץ הניו-אייג' ז"ל של אתר אנרג'י, ומספר כי
היו גם כל מני מקרים שאנשים הגיעו לדלאי לאמה והוא שלח אותם חזרה ליהדות.
אתה מכיר מקרים כאלה?
כן, אחד. הוא חרדי עכשיו. הדלאי לאמה הוא לא שקרן. הוא אדם הגון והוא אומר את האמת. עדיין יש אצלו הרבה יהודים – טוב, כנראה שהוא לא יכול לגרש אותם בכוח.
שימו לב שלכאורה הוא ממש מכיר האדם שהדלאי לאמה שלח חזרה ליהדות, וב"ה כיום הוא חרדי. כמובן, בשלב הזה מדובר פחות בסיפור ויותר בסיסמה של סטיקר, לאמור, "הייתי אצל הדלאי לאמה וגיליתי שאין כמו להיות יהודי". סטיקרים כאלה יש הרבה. הגלגול הבא (שמצאתי) של האגדה האורבנית-מסיונרית הזאת כבר מפותח הרבה יותר. ב-2008 מביא נתנאל קראוס באתר ערוץ 7 את הנראטיב המפותח הבא:
ישראלי שנסע לחפש את עצמו במזרח הרחוק מגיע לדלאי לאמה, משתקע ומתחיל לספוג מעט מהבודהיזם הטיבטי. בחלוף הזמן מגיע יומו, ככל התלמידים, לפגישה אישית עם המנהיג הרוחני עצמו. בשיחה, הבחור נשאל למוצאו. "יהודי?" תמה הדלאי לאמה "אתה לא צריך להיות פה". הדלאי לאמה הורה לו לחזור ארצה, מסביר לו שהדתות האחרות הן בבואה של היהדות. בסוף המפגש הדלאי לאמה ביקש ממנו לכתוב את שמו על פתק ולהשאירו אצלו. הבחור מגיע ארצה ומתעניין ביהדות. מוצא ישיבה, לומד וחוזר בתשובה. ובחזרה לטיבט. ישראלית שנסעה לחפש את עצמה במזרח הרחוק מגיעה לדלאי לאמה משתקעת ומתחילה לספוג מעט מהבודהיזם הטיבטי. הזמן עובר וגם היא בתורה מגיעה למפגשה האישי עם הדלאי לאמה, הסיפור חוזר על עצמו. היא נשאלת למוצאה וגם היא מקבלת את אותה התגובה. בסוף המפגש הדלאי לאמה מוסר לה את הפתק עם שמו של הבחור, "תמצאי אותו" אומר. היא שבה לארץ ולאחר מסלול דומה חוזרת, גם היא, בתשובה. בשלב זה או אחר (ייתכן שאני הורס את הרגע הרומנטי, סליחה) היא מחפשת ומוצאת את הבחור. הם מתחתנים וחיים עד עצם היום הזה באושר ואושר.
סיפור יפיפה. כאן לא רק שמובא ציטוט של ממש מפי הוד קדושתו, לא רק שהוא גם מגלה בקיאות תיאולוגית ומסביר ש"הדתות האחרות הן בבואה של היהדות", אלא שבסיפור הזה הדלאי לאמה לא מסתפק בתפקידו כמחזיר בתשובה, אלא מתפקד כצדיק המזווג זיווגים! הוא יודע מראש שהבחורה, שהיא זיווגו הכשר של אותו בחור שהוא שולח חזרה לישראל, עתידה להגיע, מבקש ממנו לכתוב את שמו על פתק ומביא לכך שהם יפגשו ויבנו בית כשר בישראל. טוב שמישהו דואג לבעיית הרווקות המאוחרת במגזר.
בגלגול האחרון של הבדיה הפופולרית הזאת נתקלתי ממש השבוע עת עלעלתי להנאתי המזוכיסטית בגליון עלון בית הכנסת בראש יהודי. בראיון של עמית שולמן עם שלתיאל דגן בקשר לעבודתו של האחרון ב"בית היהודי" בדהרמסלה, מספר דגן (כאן ב-pdf, עמ' 9) שבזמן סדר פסח במקום הוא היה:
מספר סיפורים על הדלאי למה – שנמצא בכפר הסמוך אלינו, על כך שהרבה יהודים שהגיעו למקום גבוה בעבודת הבודהיזם, הגיעו אל הדלאי למה והוא אמר להם שאין להם לאן לעלות יותר מכאן, כי השורש שלהם הוא במקום הרבה יותר גבוה והם יכולים לעלות הרבה יותר מהמקום השייך להם, מהיהדות. הוא אומר להם שהם שייכים למקום הרבה יותר עתיק, ואז הם חוזרים ומביטים על עצמם ועל עם ישראל בצורה אחרת לגמרי. הם מגלים מקום חדש בישראליות שלהם וגאים להיות ישראלים.
מרשים ביותר: כאן הדלאי לאמה הופך למקובל הרואה את שורשי הנשמה של הבאים אליו, ומכוון אותם על פי מצבם הפנאומטי אל הדת המתאימה לדרגתם. מן הסתם חבל לבעלי נשמה יהודית לבזבז את זמנם במשחקי הילדים של הבודהיזם, ומנהיג העם הטיבטי – כאותה אצבע המצביעה על הירח – מסמן להם את דרך הנכונה עבורם.
מקורו של הסיפור על הלאמה הנדיב
כאמור, שקר טוב צריך להאחז בגרעין של אמת, ועתה נפנה למה שנדמה לי שהוא מקורו האמיתי של השקר הזה. ובכן, לעניות דעתי הפעם הראשונה שהדלאי לאמה מתייחס ליהדות בהקשר המתאים (ואשמח אם מישהו יתקן אותי ויביא ציטוט מוקדם יותר) היא בספרו רב המכר של רוג'ר קמנץ, The Jew in the Lotus. הספר (ששמו הוא משחק מילים מצויין על המונח The Jewel in the Lotus, המתייחס לדהרמה הבודהיסטית עצמה) עוסק במפגש בין משלחת של יהודים לדלאי לאמה, שהתרחש ב-1989, בו מתוך כוונה לייעץ למנהיג העם הטיבטי הגולה איך לשמר את אחידות עמו בגלות נערכו שיחות רבות גם על אופיה של היהדות בכלל, ועל המסורת המיסטית היהודית בפרט. למי שמתעניין במפגש בין יהדות לבודהיזם כדאי לקרוא את הספר. הוא מוצלח.
ובכן, בעמ' 228 בספר מציע הרב ייץ גרינברג לדלאי לאמה שיאמר למי שמגיע אליו "ראשית לחפש את העומק או המשמעות של דת הלידה שלהם", והדלאי לאמה עונה לו ש
בשיעורים הפומביים שלי אני תמיד אומר לאנשים שמתעניינים שלהחליף דת זה לא עניין פשוט. לכן עדיף לא לשנות. עדיף ללכת על פי המסורת שלך, שכן ממילא המסר הבסיסי, הפוטנציאל הבסיסי, נמצא שם.
הדלאי לאמה, אם כן, מתוך התחשבות בקושי שבהמרת דת, מציע ראשית להעמיק חקר במסורת שהאדם מגיע מתוכה, וזאת מתוך הנחת מוצא שממילא כל הדתות מכוונות אל אותו מקום. ודוק: הוא א) לא ממליץ ליהודים לחזור ליהדותם, אלא לכל מי שאינו בודהיסט-טיבטי לחקור את מסורתו המקורית; ב) לא חושב שמסורת כלשהי עדיפה מהבודהיזם, אלא להפך, חושב שכל המסורות ממילא מכוונות את בניהן אל אותה מטרה שהבודהיזם מכוון אותם אליה.
הספר יצא ב-1994, היה כאמור רב מכר גדול, ולדעתי הציטוט דלעיל ממנו הוא מקורה של הבדיה הפופולרית הנ"ל. בהזדמנויות אחרות חזר הדלאי לאמה על אותו המסר (למשל ב-1999 בכנס בין-דתי בז'נבה), ובכל פעם הדגיש את אותה עמדה (לא ממש מתוחכמת, אני חייב לומר) שממילא כל הדתות מכוונות אל אותו מקום (ראו למשל מאמר פובליציסטי שלו ברוח זו בניו-יורק טיימס מ-2010), ולכן עדיף לכל אחד להתעמק במסורת שלו וכו'. מי שרצה כנראה עיבד את מילותיו ולש אותן כדבעי עד ליצירת מאפה אמנון-יצחקי כשר.
למה דווקא לאמה?
אבל למה דווקא הדלאי לאמה? למה הוא אישית נבחר כדי להלל את היהדות? כלומר, לבד מזה שהצהרותיו מאפשרות אחיזה מסויימת להיתלות בה, מה רוצים מהבנאדם?
ובכן, ראשית יש לשים לב שהוד קדושתו מוצג בסיפורים האלה – בניגוד גמור לאותה הופעה ראשונה בספר מאורעות צבי – בהחלט באור חיובי: הוא דווקא מבין גדול בדתות, והוא יודע שהיהדות היא הגבוהה ביותר. לפעמים הוא כאמור גם מזווג זיווגים. לא פחות חשוב,הוא גם אדם הגון, ולכן, בענווה המתבקשת, מודה שהוא לא יכול לעזור למחפשים הרוחניים היהודיים, וממליץ להם לשוב לאחוריהם. כמובן שלא נשמע סיפור דומה על האפיפיור (או כל איש דת נוצרי או מוסלמי). לא רק כי הנצרות (והאיסלאם) מבחינה היסטורית בהחלט לא הפנתה יהודים שרצו להמיר את דתם לאחור, אלא מכיוון שהאפיפיור לא נהנה מאותה הילה אוריינטליסטית של מיסתורין, שדרכה ניתן לדמיין שהוא דווקא יודע את האמת העמוקה הזאת, ושהוא גם פרא מספיק אציל כדי לגלות אותה לאורחיו.
בנוסף לכך, שנית, יש לנו כמובן צורך בנציג עליון של "הבודהיזם", שאם הוא לכאורה יודה שהיהדות היא הטופ שבטופ, העניין יהיה סגור. הדלאי לאמה מאפשר, באופן נדיר עבור דתות המזרח, סמכות עליונה, כהן גדול של אלילות, שמודה שהיהדות היא הדבר האמיתי. מעין מלכיצדק של ימינו. וכפי שראינו, גם בגליציה בתחילת המאה ה-19 נתלו בדלאי לאמה יהודים כדי ללמד ממנו ראייה לענייני דת ואלילות.
אבל, בעיקר, אני חושב שברור שהדלאי לאמה מגוייס לחברות ביד-לאחים משום שאחת הבעיות המרכזיות שיש כיום למי שחרד להומוגניות היהודית היא עניינם המתמשך של יהודים רבים במסורת הרוחנית הבודהיסטית, וזאת לא פעם על חשבון עניין במסורת אבותיהם. תופעת ה-JuBu, אותם יהודים-בודהיסטים, היא ידועה, ובספרו הנ"ל מספר קמנץ שלא פחות משלושים אחוז מהמורים לדהרמה הבודהיסטית בארה"ב הם ממוצא יהודי. אז נכון שלא ברור מאיפה הוא מביא את הנתון הזה (מה שיכול להפוך אותו לאגדה אורבנית בפני עצמו), אבל בכל מקרה מדובר במספר שהוא הרבה יותר גדול משיעורם של היהודים באוכלוסיית ארה"ב, ולא נתחיל למנות כאן שמות. אל מורים אלה הוסיפו ותלמידים יהודים רבים, והנה קיבלנו תופעה בהחלט מרשימה.
לנוכח תופעה שכזו, מי כדלאי לאמה יכול להבהיר לנו אחת ולתמיד שהחוקים שמשה רבנו הוריד מהר סיני עדיפים מאלו שגילה הבודהה? מול הנהירה היהודית לבודהיזם מציגות לפנינו הגרסאות השונות למעשיה דלעיל את "מלך הבודהיסטים" שמספר לנו בכבודו ובעצמו ושאין כמו בבית. יש אנשים שזה עוזר להם להרגיש טוב עם יהדותם.
סתם
—
* צבי מרק, מיסטיקה ושיגעון ביצירת רבי נחמן מברסלב, עמ' 37. בעקבות מרק אף אני כתבתי על הספר במאמרי "בדרכי נועם: הניו־אייג' כהטמעה של אתוס נוצרי־נבואי ביהדות בת זמננו", אקדמות, אקדמות כ"ד, ניסן תש"ע (כאן ב-pdf)
לולאת האל 
בוקר עם פריסקו :-)
תודה רבה לך! אמת, שמעתי אגדה זו לא פעם, דווקא בישיבה התכונית שלמדתי בה. הדלאי למה לא היה הדמות המרכזית, אבל גם לו היה – זה לא היה אומר לי הרבה אז.
באופן אישי, הסיפור הזה עושה אותי (היום) קצת ירוק. זו נטייה כוללת שיש במגזר הדתי בזמן האחרון. יש נטייה להעריך יותר בן-אדם "שהלך לשם וחזר בתשובה", שלדעתי פשוט נובעת מפחד שבמקום תלמוד תורה החניכים חס וחלילה ישקלו לקרוא קצת כתבי עבודה זרה. (אבל זאת קרישנה למען השם! מה יש לך לחפש שם?!)
אהבתיאהבתי
הי תומר, מאמר מצויין, אך לפי הבנתי, הדלאי לאמה לא אומר שכל הדתות מובילות לאותו מקום, אלא שכל הדתות נועדו להביא את ההולך בהם לאושר. הוא מדמה את הדתות לאוכל – לכל אדם יש טעם שונה ולכן צריך מגוון מאכלים שונים ולא מאכל אחד. כך גם עם דרכים רוחניות – לכל אחד ואחת יש מאפיינים אישיותיים שונים שמתאימה לדרך רוחנית מסויימת ממגוון הדרכים הרוחניות. כך, הדלאי לאמה מדגיש את החשיבות של ריבוי דתות בגלל מגוון האנשים ולא כי הם מכוונות לאותו מקום, אולי אפשר להגיד שהם מכוונות לאושר, ובזה הכוונה לאותו המקום, אבל מקום זה מושג מאוד כללי ואני חושב שהדלאי לאמה מדבר ספציפית על אושר. אם אמצא אביא גם ציטוט בהמשך. יום מצויין!
אהבתיאהבתי
תודה רבה על מאמר מצויין.
נראה לי שהתבנית הסיפורית על הזר שיודע להגיד שהדת השנייה היא הטובה ביותר היא תבנית מוכרת ביותר. רק בשביל הדוגמא אפשר להזכיר את סיפור של אונקלוס שמופיע במסכת גיטין (נו ע"ב- נז ע"א), ששם אונקלוס מתייעץ עם טיטוס בלעם וישו (בגרסא הלא מצונזרת) לגבי הדת הנכונה. שלושתם, באופן מפתיע, אומרים לו שהיהדות היא הנכונה.
אהבתיאהבתי
מצטרף להמלצה על הספר The Jew in the Lotus וכדאי לשמוע קצת על הנסיבות שהובילו למפגש בין הדלאי למה לקבוצת היהודים שהוא הזמין אליו
(אני קראתי את הספר באנגלית – יש למישהו מושג אם הוא תורגם לעברית?)
באופן טבעי, הדלאי למה מאוד מודאג מכך שהבודיהזם הטיבטי הולך ונעלם בשל הגלות שבה נמצאים הבודיהיסטים הטיבטיים ומבעיית ה-'התבוללות' של הטיבטים בתוך החברה ההודית ולכן חשב הדלאי למה להתייעץ עם יהודים שלהם יש דת ששרדה אלפי שנים של גלות.
הרב מזמין 8 יהודים (7 גברים אישה אחת) מ-4 זרמים ביהדות: אורתודוקסי, קונסרבטיבי, רפורמי ופרוגרסיבי
הספר נכתב על ידי יהודי אמריקאי שהתלווה לקבוצה, והוא כתוב בצורת סיפור מסע (מהנחיתה בהודו ועד למפגש עם הדלאי למה) יחד עם הרהורים בנושא יהדות.
הספר כתוב בצורה מאוד מעניינת, ההירהורים הדתיים של המספר אינם משעממים והוא מצליח להעביר בצורה יפה את הלבטים והדילמות של יהודי מודרני (והמספר בכלל לא מתייחס למדינת ישראל או הצד הפוליטי שלה אלא מתמקד ביהדות בלבד ובצורה טבעית ולא מאולצת)
מאוד אהבתי את הספר כי הוא נותן למחפש הרוחני את נקודת ההתחלה שלו: אתה יהודי, בוא תראה מה זה אומר, עכשיו אתה יודע מה זה אומר ומכאן פתוחה הדרך בפני המחפש לצאת לדרכו הרוחנית, תוך שהוא נהנה מהבסיס היהודי המוצק שאיתו הוא יוצא לדרך יחד עם החופש לקחת את הבסיס הזה ולהשתמש בו להמשך הדרך, בין אם הוא ימשיך לראות את עצמו יהודי עם נינוח בודיהסטי ובין אם הוא יהיה בודיהיסט עם נינוח יהודי (וגם ההגדרות הן למען הנוחות, כי נהיה יותר ויותר קשה להגדיר מהי דת באופן אישי ולא ממוסד)
זכור לי שהספר עשה לי קצת סדר ביהדות שלי, כי מתוך השחור, הלבן נהיה לבן יותר, כלומר הבודיהיזם, בשונות שלו, גורם ליהדות שלך להיות יותר מובחנת ויותר מובנת
[ אני גר בתאילנד ורואה ישראלים שמגיעים כאן לטיול, ואחד המתוצאות המשעשעות של 'הלם המזרח' (הריחות, הצבעים ושלל השרצים והרמשים הנאכלים כאן בטבעיות) הוא שפתאום הישראלים נזכרים שהם יהודים ובטיול הם אוכלים 'רק כשר' כמין תעודת ביטוח שמה שמונח לפניהם בצלחת הוא אכן אכיל בלי הפתעות… :)
תאילנד מגדירה את עצמה רשמית כמדינה בודיהיסטית, ואילו יכולתם להיכנס לראש של תאילנדי ולראות את התפיסה הרוחנית שלו ואת הדרך בה הוא תופס את החיים, הייתם מרגישים שנכנסתם לראש של חוצן מרוב שהם תופסים את הדברים אחרת
(מצד שני הם בני אדם ויש להם רגשות כמו לכל בן אדם בעולם ורגשות הם הם הגשר לתקשורת בין תפיסות עולם כ"כ שונות – אני נשוי לתאלנדית ותאמינו לי שאני יודע על מה אני מדבר…) ]
היהדות, פנים רבות לה והספר מסייע מאוד לראות 'איפה אתה עומד' מבחינת הזרמים המרכזיים ביהדות ובאופן לא מפתיע, מצאתי שאני קצת מזה וקצת מההוא, מין 'מעורב ירושלמי' של יהדות (ואני ירושלמי אז בכלל..) ויש לי תחושה שגם קוראי הבלוג הזה הם בעצמם קצת מזה וקצת מההוא, והספר מסייע לשבץ חלק מהיהדות האישית של כל אחד לתוך אותם 4 תבניות מרכזיות שהספר מדבר אליהם
[אחרי הספר היה לי קל לראות איפה אני 'באותו ראש' עם החרדי, איפה אני 'זורם' עם הרפורמי וכן הלאה, ואז לפני הויכוחים הברורים מאליהם, היה אפשר לנהל שיחה על אותם דברים שאנחנו כן מסכימים עליהם]
אני זוכר שהדלאי למה מאוד התרגש מכך שגם ביהדות יש מלאכים, מאוד התעניין בחיים שלאחר המוות וגילגול נשמות שיש גם ביהדות ואני זוכר שהרב האורתודקסי, בלי למצמץ בכלל, אמר לדלאי למה שהיהדות ממשיכה בגלל שלרבנים יש ילדים שנושאים איתם את הגנים של המצויינות (ובכך רמז שחבל שהנזירים הבודיהיסטים מחוייבים לפרישות)
על הפוסט:
סיפורי 'הגורו שמחזיר יהודים לאמת' הם חלק מז'אנר רחב יותר של פולקלור יהודי שבו ליהדות או ליהודי יש 'יותר גדול', כלומר היהדות טובה יותר / נכונה יותר / צודקת יותר והיהודי תמיד יוצא חכם יותר / צודק יותר / מוסרי יותר (השלם את החסר)
לכל הדתות המערביות יש סיפורים כאלה ויהודים אינם שונים בכך
זאת תפיסה יוונית של 'או ש או ש', כלומר אם אני אמת אז בהכרח האחר הוא שקר, אם אני הכי טוב אז בהכרח האחר פחות טוב וכן הלאה
בזווית הזאת, היהדות המודרנית התייוונה לחלוטין, כנראה בגלל תפיסת ההיגיון היוונית של הרמב"ם, ומכאן הפולקלור היהודי של סיפורי 'יצאנו גדולים' כמו שיש גם בדתות מערביות אחרות
לכן ליהדות המודרנית קשה להתמודד עם תפיסת ה-'גם וגם' של הבודיהיזם שבו גם הבודיהסיט צודק וגם היהודי צודק
[הרב של בית חב"ד כאן בבנגקוק תמיד מספר את אותו סיפור יהודי חביב כדי להגחיך את הבודיהיזם:
שני יהודים באים לרב כדי שיכריע ביניהם
היהודי הראשון טוען את טענותיו והרב אומר לו: אתה צודק
היהודי השני טוען את טענותיו והרב אומר לו: אתה צודק
אישתו של הרב אומרת לבעלה: 'לא יכול להיות ששניהם צודקים' ועונה לה הרב: גם את צודקת…]
הסיפור הקטן הזה מראה את התפיסה היוונית במלוא תפארתה: רק אחד יכול להיות צודק
היות וכולנו מערביים, ההיגיון הזה ברור לנו ולכן כשבודיהיסט עונה 'גם אתה צודק', היהודי פורץ בצחוק וחושב שהבודיהיסט מטומטם מבחינה רוחנית משום שמבחינתו מדובר בהתחמקות מהגעה לאמת היחידה הנכונה (שזה כמובן יהדות)
בספר יש תובנה מעניינת שמסבירה את מהות ההבדל בין היהדות לבודיהיזם וגם מצליחה ליישב סוף סוף בין תפיסת ה-או ש או ש' המערבית היהודית לבין תפיסת ה-גם וגם' המזרחית אבל זה מאמר ארוך בפני עצמו (אלא אם מישהו יבקש לשמוע)
אהבתיאהבתי
ליהדות ישנם ארבעה או חמישה מבנים תיאולוגיים שונים ולכן קשה מאוד להגיד שמישהו מצא את ההבדל בין היהדות לבודהיזם , כיוון שיהדות היא לא דבר אחד.
אהבתיאהבתי
נכון ש-'קשה מאוד להגיד שמישהו מצא את ההבדל בין היהדות לבודהיזם , כיוון שיהדות היא לא דבר אחד', אבל יש כמה שבכל זאת ניסו, למרות הקושי…
אהבתיאהבתי
גם בבודהיזם יש מספר זרמים שונים
אהבתיאהבתי
נכון מאוד.
כשמתייחסים להבדלים בין בודהיזם ליהדות צריך להגדיר קודם באיזו יהדות ובאיזה בודהיזם מדובר.
אהבתיאהבתי
אז הנה, יש מבקש,
אבל אולי תפתח בלוג משלך?
אתה כותב יפה, והנושא מעניין.
אהבתיאהבתי
מצטרף לבקשה.
אהבתיאהבתי
שמעתי פעם את הדלאי למה בהרצאה שנתן בתל אביב, והוא הסביר את העניין הזה בדיוק במטפורה שמאד מצאה חן בעיני: הוא אמר שדת היא כמו תרופה, ויכולה להיות מתאימה במאה אחוז לאדם מסוים אך לא מתאימה לאחר (אם אני חולה לב, אני צריך לקחת תרופה מסויימת כדי להישאר בחיים, אך לא אוכל להמליץ עליה לכל אדם). מבחינה זו, הוא אמר, אני בודהיסט במאה אחוז, ומחוייב לבודהיזם, והוא התרופה שלי: אך זו אמת סובייקטיבית שלי, והיא איננה אמת אובייקטיבית: לא אוכל לומר שזו התרופה של כל אחד. גם אז הוא חזר על האמירה שהחלפת דת היא דבר מסובך יותר מאשר להישאר בדת המקור: אבל הוא לא המליץ לאיש מה לעשות או לא לעשות, וחזר ואמר שאין לאף אחד את היכולת להגיד למישהו אחר באיזה דת או דרך ללכת, כי הוודאות הזו היא וודאות סובייקטיבית במהותה. בנוסף הוא הדגיש את המסירות האישית – אחרי שהגעת למסקנה שזו הדרך שלך – כמו המחוייבות לקחת תרופה כל יום, כי זו התרופה שלך.
אהבתיאהבתי
תודה רבה. אהבתי מאוד את עומק תפיסתך והמחשבה ?גם אני יהודייה מבולבלת ששואלת המון ומנסה ללמוד להבין ובעיקר להאמין.
רק מחפשת חומר מדיטציה ביהדות כי אני לא מבינה ומתחברת עם המילים שבתהילים. מצד שני, לא נוח לי כשצופרה מבקש בנדיטציה שנרגיש כמו שמש כמו אויר כמו אל..למרות שמדיטציות עוזרות לי מאוד אני מנסה לאמץ את הגישה של נעשה ונשמע, אבל חושבת שחלק מהאל תעשה נובע משלילת הפגאניזם, כידוע לפי הסיפור שהרבנים הרפורמים טוענים בהם שאפילו הרמבם טען חשב כי מסורת גדי בחלב אימו היה טקס פגאני ולכן אני מתלבטת לפני שאני שאני מכניסה אוכל לא כשר ולפעמים מצליחה להמנע , אבל לא תמיד מבינה למה אני עושה , פשוט מקווה לטוב ואולי מונעת גם מתוך פחד שמספקים החוזרים בתשובה . אני מתקשה למצוא ולהבין מה העיקר ומה מכל המעשים פחות חשוב ובסך הכל נוצר על מנת לשמור ולהבדיל אותנו מבהמות ומיצרים לא מווסתים.
אהבתיאהבתי
אשמח מאד לשמוע!
וחוץ מזה אני בתאילנד עכשיו אז אשמח לפגוש אותך אתה נראה לי מעניין!
אהבתיאהבתי
(מה שכתבתי זה למרטין)
המייל שלי yedidic@gmail.com
אהבתיאהבתי
סיפור מעניין שקרה לי בהודו – באיזה כפר מבודד באזור עמק הפרוואטי פגשנו הודי מבוגר שאמר שהוא פרופסור או משהו כזה ומאוד העריך אותנו שאנחנו מישראל (אותי וחבר שלי) ואמר משהו כמו שאנחנו מהעם הנבחר ושברהמן זה אברהם ושרה זה שרהסוואטי (אשתו של ברהמן). די משעשע, לא חזרתי בתשובה בטיול הזה אבל חבר שלי שהיה דתי חזר בשאלה הרבה בעקבות זה שבבית חב"ד החב"דניקים אמרו לו להוריד את הכיפה, להפסיק להיות דתי אבל זה כבר סיפור אחר לגמרי…
בכל מקרה אני לא אתפלא אם יש איזה גורו בהודו שחב"דניקים או דתיים אחרים משלמים לו כסף כדי שיגיד ליהודים שהוא פוגש שיהדות היא דת האמת…
אהבתיאהבתי
אליק שלום, לצורך פרויקט מיוחד אני מחפש לראיין אנשים שיצאו בשאלה בהודו (הראיון אפשרי כמובן גם בעילום שם). מאד אודה אם תקשר ביני לבין החבר (מובן שאשמח להסביר מהו הפרויקט). בתודה, יותם
אהבתיאהבתי
קצת באיחור… אבל הנה:
elruppo@gmail.com
זה המייל שלי,
הסיפור של חבר שלי (בן דוד שלי) שחזר בשאלה בהודו הוא מאוד מעניין
(לדוגמא – רב בבית חב"ד {לא זוכר בדיוק איפה]) אמר לו שהוא צריך להוריד את הכיפה….
האמת שגם אני חזרתי בשאלה בהודו אבל הסיפור שלי פחות מעניין.
בכל מקרה אתה מוזמן לפנות.
אליק.
אהבתיאהבתי
מעניין…. אבל זה לא משהו יוצא דופן…
קרה לי בהרבה מקומות… בעיקר בברזיל
אהבתיאהבתי
לתומר התודה.
בעניין "האם לכל הדתות אותה המטרה" אני ממליץ בחום על קריאת מאמר מאת סוואמי דיאנאנדה סראסוואטי. במאמר נבחנת השאלה בהקשרים של דהרמה ומוקשה.
יש ללחוץ כדי לגשת אל rsg.pdf
ובעניין קרוב, מאמר קצר של סוואמיג'י בו הוא עוסק בהבחנה בין דתות אלימות ללא אלימות, סביב שאלת ההמרה.
http://www.swamij.com/conversion-violence.htm
אהבתיאהבתי
רציתי לציין את המובן מאליו, והוא הכשל הלוגי (לפי דעתי) שאם הדאלאי לאמה -כאיש דת רציני – היה מעונין להגיע לרוחניות בצורה הכי "טובה", והוא היה באמת חושב שהיהדות היא הדרך הכי טובה לרוחניות, הוא היה נהיה יהודי בעצמו.
ומרטין… כתבת אחלה תגובה.
אהבתיאהבתי
ביהדות, גוי לא צריך להפוך את עצמו יהודי
אהבתיאהבתי
רשימה מצויינת ומעניינת.
כיהודי מלידה וכתלמיד צעצוע של כל דת שיכולתי ללמוד, הגעתי למסקנה אישית, כי אם אקבל את קיומו של כוח עליון מכוון, אפילו כוח עיוור ודטרמיניסטי, ולא בהכרח אינטליגנטי, יהיה תמוה וחסר-מעוף מצידי להטיל ספק או להתנגד למקום ש"נבחר" עבורי – שהוא בישראל, בין יהודים, חילונים. בריחה או מעבר למקום אחר, פיזית או רוחנית, הם צורת התנהגות שקל לאמץ, אך בסופו של דבר, אני אגיח מהצד השני של המעבר הזה יחד עם הבעיות הישנות שלי.
האנרגיה שלי צריכה להיות מושקעת במקומות משמעותיים יותר מבאיזה סט של אגדות ומשלים אני משתמש כדי למדל את המציאות. אם אני חפץ בקיום רוחני מכל סוג שהוא, לבחור להיאבק במהות שלי, בנקודה בה נכנסתי אל העולם – בואו נגיד שזה נראה לי מנוגד לעצם העניין.
בנוסף, לפי הבנתי את הזן-בודהיזם, שהוא צורת חשיבה מאד קרובה לליבי (יותר מכל אחת אחרת בשלב זה בחיי, יש לציין) – אין כל סתירה בין היותך יהודי, נוצרי, אתאיסט, מוסלמי מרקסיסט או סינטולוג – לבין היותך זן-בודהיסט, פשוט מכיוון שלא מדובר בדת כפי שהיא מובנת במערב, אלא יותר בנקודת מוצא לחקר חווית העצמי, המציאות וההוויה.
שמעתי פעם מקובל חרדי אהוב עלי אומר בחיוך אירוני (פרפרזה, לא זוכר במדוייק את המילים): "זה [מושך את הבגד שלו] לא קיים במלכות שמים, זה רק מלבוש, כשהכל יגמר לא תהיה דת, זו רק הדרך, לא המטרה"
אהבתיאהבתי
אני, אגב, שמעתי מפי אחד המורים המפורסמים ביותר לטאי צ'י בארץ, שחזר בתשובה בתקופת שהותו ביפן, סיפור דומה, בו מורה לו סמכות רוחנית יפנית להשקיע ביהדות (כי בה יש הכל) ולא במסורת הרוחנית הספציפית ההיא…
אהבתיאהבתי
לכל הדתות יש מכנה משותף עמוק אחד – והוא שהן תגובה אנושית (מאד) לנוכחותו של המיסתורין הגדול. וזה תמיד מזכיר לי את ניסיונותיהם של חמשת העיוורים להגדיר את הדבר הזה (פיל) שפגשו רק בחוש המישוש (מישהו מכיר את סרטון האנימציה העתיק והמוצלח הזה? אשמח לקישור).
כיום יש עידן שבו "חמשת העיוורים" נפגשים סוף סוף הרבה יותר בקלות מאשר בעבר, ויכולים להצליב מידע ולהשלים נקודות חסרות. המפגש וההפריה הבין-דתיים הנם הכרחיים וחשובים לבני האדם באשר הם. יהודים, בודהיסטים, סופים יו-ניים-איט. ובמקום לריב למי יש (אבא)יותר גדול, כדאי לעשות את המעבר בין השפות הדתיות השונות חופשי יותר.
היתה תקופה שבה שלושה נזירים נוצריים אפריקאים באו ללמוד אצלנו תורה בקהילת המקום במצוקי דרגות. הם שכרו חדר, באו לשיעורים, לקבלות שבת, נהגו בענווה וצניעות ובכבוד, ופשוט למדו. כמה רחוקה היהדות ממצב בו היא תשלח כמה תלמידי חכמים לתקופת לימודים באיזה אשראם או מנזר, פשוט כדי להעמיק את לימודיהם…
אהבתיאהבתי
אוהד,
זכור לי שהייתי בסדנא של ארקן (איש רפואה מתרבויות האדמה) אצלך בבית (אני חושב שזה היה עוד בראש פינה).
בסדנא ארקן דיבר על איזושהי חשדנות בסיסית שיש לאנשי השבט שלו כלפי זרים, הוא ציין שהסיבה המרכזית לחשדנות היא העובדה שאותם זרים לא עברו איזשהו "טקס חניכה"…
והנה,
פתאום ככה,
בהערה אגבית לחלוטין,
הוא ציין שדווקא ביהודים אנשי השבט שלו לא חושדים אלא מקבלים אותם לפי דרכם (ואח"כ ציין שהוא לא בדיוק מבין מה ולמה אבל שזה פשוט ככה)
הנה עוד גרסא לסיפור הדלאי לאמא…
במיוחד זכורים לי החיוכים והזדקפויות הגב של הנוכחים בחדר
ללמדנו שכולם רוצים שיגידו להם ש(אבא) שלהם הכי גדול
אורי הורביץ
אהבתיאהבתי
כתבה מעולה תומר , תודה.
אני זוכר שראיתי באתר חופש משהו מטריד , זה היה ציטוט מתוך חוברת שמחלקים למרצים שעוסקים בהרצאות של החזרה בתשובה, ונכתב שם שאם תגידו משהו בהרצאות שלכם וזה יהיה אמת אבל זה יגרום ליהודי לחזור בתשובה – מותר להגיד את זה (משמע – התר לשקר בשם האמונה)
אני גם שמעתי את הסיפור הזה כמה פעמים וגחכתי לעצמי על גודל הפרדוקס של אותם רבנים שמשתמשים ב"עובד אלילים" בתור מכון אל האמת כאשר זה נוח להם , ותכלס לפי טענתם של רוב הרבנים , הבודהיזם (וכל דרך רוחנית שאינה היהדות) היא שקר – אם כך מה שהמנהיג של אותה דרך אומר – שווה שקר – אם כך מכך יוצא שאם הדלהי לאמה שולח אותי ליהדות אני צריך לעשות בדיוק ההפך.
אהבתיאהבתי
יונתן,
יש לך לינק לאותו מאמר על אותה חוברת מחזירים בתשובה? אשמח אם כן.
אהבתיאהבתי
אולי זה:
http://www.hofesh.org.il/articles/halacha/muttar_leshaker.html
אהבתיאהבתי
יפה. תודה.
אהבתיאהבתי
כן זה זה וגם הלינק הבא:
http://www.kikarhashabat.co.il/6374.html
ציטוט מתוך הכתבה:
"מעניין לדעת שהגאון רבי שלמה זלמן אויערבך נשאל שאלה דומה, והשיב אותה תשובה. הוא נשאל האם מותר לדרשן להמציא סיפורים, כדי לעורר את הציבור לתשובה? הגרש"ז ענה שמותר. הוא הוכיח זאת מכך, שבשותי"ם של הראשונים, כגון 'תרומת הדשן', נכתבו מעשים שלא היו, כדי לבסס עליהם תשובה הלכתית."
אהבתיאהבתי
מעניין. דווקא המקורות האלו יכולים לשמש כאסמכתא לעמדה כמו של לייבוביץ וכו' שכל סיפורי התורה אינם באים לתאר עובדות היסטוריות. ולתת גושפנקא אורתדקסית לקבל את העמדות הביקורתיות של המחקר ההיסטורי על התורה. (כל עוד זה לא גורם לאדם לפחות עשיית טוב).
אהבתיאהבתי
וכאן, כדאי אולי להזכיר אמרה שלמיטב ידיעתי היא בודהיסטית במקורה (ואף משויכת מדי פעם לדלאי למה עצמו):
אם זה לא אמיתי ולא מועיל – אל תגיד את זה
אם זה לא אמיתי ומועיל – אל תגיד את זה
אם זה אמיתי ולא מועיל – אל תגיד את זה
אם זה גם אמיתי וגם מועיל – חכה לזמן המתאים….
אהבתיאהבתי
אדם בשם דוד זלר הוציא לפני מספר שנים ספר בשם "מסע בשביל הלב", המתאר את המסע הרוחני שלו מ"יונגיאני אורתודוקסי ויהודי רפורמי, ליהודי אורתודוקסי ויונגיואני רפורמי" (אם אני זוכר את הציטוט נכון).
הוא מספר סיפור מאוד דומה שהוא עצמו עבר ואשר היה עבורו נקודת מפנה בחזרתו אל היהדות. אמנם אצלו זה קרה עם נזיר מדת השינטו, אך העיקרון דומה.
אמנם דוד זלר נפטר לפני כמה שנים ואין אפשרות לתחקרו באופן אישי על מה שעבר, אך אין לי סיבה לפקפק בנאמנותו. אין לו סגנון מוסיונרי או שרלטני כלל. סיפורים נוספים מיד ראשונה ולא גרסאות מרופטות שעברו מאה ידיים לא שמעתי.
אהבתיאהבתי
קראתי את הספר של זלר, ואני לא רואה סיבה לפקפק במהימתנותו. צריך להבחין עם זאת מה הוא שמע: הוא לא שמע שהיהדות היא הדת העליונה או שטויות שכאלה. הוא שמע שכל אחד צריך להעמיק במסורת שלו, כי ממילא האמת היא אחת וכל הדתות מובילות אליה, או משהו בסגנון. זאת העמדה שגם הדלאי לאמה מציג, והיא פשוט תרגום מודרני של הסובלנות והספקנות ההודית הקדומה, שגורסת מחד שיש דרכים רבות אל האמת, ומאידך שלכל אחד יש את הקארמה והדהרמה שלו, ושעדיף לאדם להיות גרוע בחלקו מאשר מצטיין בחלקו של אחר.
יחד עם זאת אני חייב גם לומר שאחרי למעלה מארבעים מפגשים (אני משער) עם מורים רוחניים שונים, כולל הדלאי לאמה בעצמו, אני אישית מעולם לא שמעתי את העצה הזאת.
אהבתיאהבתי
דוד זלר ז"ל היה חבר אישי שלי ושמעתי ממנו את הסיפור מכלי ראשון (עם הרבה הומור, הוא היה אדם עם חוש הומור נדיר).
ולסיפור הטיפולוגי – דווקא יצא לי לשמוע סיפור דומה ממורה שלי, כיום רב אורתודוכסי בארצות הברית, אדם צנוע ועניו מאין כמותו (הרב מאיר סנדר). וזה היה כחלק מסיפור המסע הרוחני שלו שהוא שיתף איתי ועם אישי. אין דבר הרחוק ממנו יותר מאשר החזרה בתשובה. כסטודנט אמריקאי בשנות השמונים הוא נמשך להינדואיזם והלך ללמוד באשראם בארה"ב (עבר זמן רב ואינני זוכרת את שם האשראם). באחת השיחות הגורו שלח אותו לספריה הגדולה של האשראם ואמר לו לחפש ספר במדף מסויים. הספר ההוא היה סידור.
אהבתיאהבתי
תודה רות, על העדות הישירה!
אהבתיאהבתי
מאמר מצוין תומר, מזכיר לי משהו שקראתי פעם באתר בחדרי חרדים על סיפור ליטאי ידוע:
http://www.bhol.co.il/forum/topic.asp?topic_id=1821091&whichpage=&forum_id=771#R_8
דרך אגב מוזכר שם כיצד החזון איש מתיר לספר סיפורים דמיוניים באם הם מעוררים את עבודת ה'. יכול להיות משעשע לנסות ולהתחקות אחרי המקורות של סיפורים טיפולוגיים נוספים מסוג זה, במיוחד אלה על החזון איש עצמו :-)
אהבתיאהבתי
אני שמעתי סיפור דומה מחוזר בתשובה שפגשתי ב93, שסיפר על הגורו שלו בהודו שאמר לו שהמנטרה הכי טובה זה "שמע ישראל", מה שהוביל אותו כמובן לחזרה בתשובה. כמו כן הכתבה מתחברת לי למאמר (תמלול של הרצאה) של אושו על טנטרה וחסידות. שם הוא טוען שחסידות היא הדרך הנכונה והטבעית לאהבת הנשגב, בעוד שהטנטרה עצמה היא דרך מלאכותית שמגיעה דרך תרגול פרקטיקות. הנה, אולי לא רחוק היום שיצטטו את אושו בבית חב"ד בפונה.
אהבתיאהבתי
משעשע. אתמול דיברתי עם חברה שלי על הסיפורים האלה, וטענתי (בערך) את אותה טענה: גם לו יוכח שהסיפור נכון, הסיבה שהדלאי למה ממליץ ליהודים לחזור ליהדות היא לא כי היהדות יותר נכונה, אלא מכיון שאלה המקורות שלהם. המיתוסים שלהם מוכוונים למקום אחר, ולהחליף אותם זו חתיכת סרט שלא שווה את זה, ברוב הפעמים.
אשרי שכיוונתי.
פוסטים כאלה גורמים לי לחשוב שאולי אני לא כזה מטומטם כמו שאני חושב. תודה.
אהבתיאהבתי
הייתי לאחרונה בהרצאה של הדלאי לאמה ובה הוא אכן דיבר על דתות העולם כעל תרופות שונות שכולן בעצם לגיטימיות וכל אחת מהן טובה למשהו אחר. הוא גם דיבר על זה שהמוח המערבי אולי יותר מותאם לדתות המערביות ולכן אולי יותר טוב לאנשים מהמערב להתמקד הדתות האלה כי הדרך תהיה קלה יותר.
אהבתיאהבתי
תודה על המאמר.
אהבתיאהבתי
קשה לי לספור את הפעמים ששמעתי את המעשיה הזו , במגוון מבהיל של גרסאות. הפעם האחרונה ששמעתי אותה זה היה שלשום , מפי חוזרת בתשובה אחת שיחסה אותה למאן דהו בשם דני שגר ביישוב "בת עין" , שסיפר לה אותה בעצמו.
אני חושב שהיחוס שלה לדלאי לאמה , הוא למטרות נוחות בלבד , כיוון שהוא דמות גורואית ,שמופיעה מדי פעם בעיתונות הכללית , והעיתונות היא הבביליוגרפיה הכי איכותית שיש לאותו ערברב של מחזירים בתשובה בורים ויהירים, שמייחסים לעצמם ידע עצום בכל תחומי המדע , הספרות , האמנות וההנדסה.
מכל מקום, יש בידי מקור אחר לעלילה , והוא מקור עתיק יחסית , אותנטי יחסית וגם נדמה לי ששמעתי את הסיפור לא רק מבעל המעשה עצמו , אלא גם מאנשים אחרים שהיו בסביבה באותה תקופה.
ובכן , מדובר על אותה התקופה בסוף שנות השמונים אחרי שהקומונה של אושו בקולוראדו התרסקה והוא נאלץ להמלט בחזרה לפונה שבהודו , כי באף ארץ אחרת לא הסכימו לקבל אותו.
אחרי האירועים האלו סיגל לעצמו אושו סגנון מאוד פרובוקטיבי בכל מה שנוגע לעניינים היסטוריים ופוליטיים ובמיוחד הוא אהב להגיד דברים שיעצבנו אמריקאים.
באחת מההרצאות הפומביות שלו הוא אמר משהו בסגנון "הגרמנים במלחמה הרגו איזה מיליון יהודים".
למשמע המשפט הזה קם ישראלי אחד שנכח במקום , והתחיל לקלל את אושו ולחרף אותו. מיד תפסו אותו והשליכו אותו החוצה מהאולם. לישראלי קראו איתן והוא היה חיפאי ולימים התחתן עם גרמניה ומעבר לזה אני לא יודע עליו פרטים.
בכל אופן, למחרת הגיעו אליו כמה משומרי ראשו של אושו לקחו אותו לשיחה אישית עם הגורו.
השיחה הייתה מאוד מאוד קצרה.
חצי שנה אחר כך הגיע אותו איתן לבית חב"ד באמסטרדם ושם הוא סיפר את הסיפור הזה למארחיו , אולי כדי לזכות מהם לרחמים ולאהדה ואילו החבד"ניקים , כהרגלם, עיצבו את הסיפור לפי תפיסת עולמם ואז הוא זכה לתבניתו ה"יד לאחית" המקובלת , על שלל גירסאותיה.
נאמסטה.
אהבתיאהבתי
חן חן : )
אהבתיאהבתי
אותי הדלאי לאמה החזיר בתשובה!
אהבתיאהבתי
היה סיפור דומה באחת מתוכניות האירוח של פעם, דודו טופז או מני פאר, לא זוכר בדיוק איזה, מפי בחור שהציג את עצמו כיוצא סיירת מטכ"ל שהלך לחפש רוחניות בהודו ושמע את אותו המסר מאיזה גורו בהודו.
אהבתיאהבתי
אם אני לא טועה, הסיפור על הדלאי לאמה מופיע במלואו באחד מספריו של הסופר החרדי חיים ולדר. אפשר לשאול אותו מאיפה הגיע הסיפור אלו, כי בדרך כלל הוא מביא סיפורים אמיתיים.
גם אני קראתי בספרו של ר' דוד זלר, ולמיטב הבנתי הגורו הנ"ל בהחלט אומר לו שליהדות יש אמירה יותר כוללת או יותר אוניברסלית, מאשר לשאר הדתות. (בהנחה שהיהדות היא דת…)
יש גם סיפור של טייס צה"ל שנסע באיזור מלחמת ששת הימים למקדש של אחת מהגורואים היותר ידועים (אני לא זוכר בדיוק, אבל גם היא הייתה יהודיה במקור) ושהה שם זמן רב. בזמן של מלחמת יום כיפור הוא היה מאוד מוטרד ולא ידע למה, והיא אמרה לו לחזור לארץ, וכו' וכו'.
כמובן, שהשאלה אינה הא הסיפור אמיתי או לא, אלא האם בגלל סיור שכזה צריך לחזור בתשובה. זה שמנהיג רוחני זה או אחר אומר שדת אחרת משלו היא הצודקת, אין זה אומר שזו האמת…
אהבתיאהבתי
נו? מי יביא לנו את הציטוט המדוייק מספרו של זלר? חיפשתי עכשיו בעותק שאצלי ולא מצאתי אותו.
אהבתיאהבתי
אותי אסף וול החזיר בתשובה
אהבתיאהבתי
מעולה!
אהבתיאהבתי
גורנישט המלך!!!
אהבתיאהבתי
עטיפת פלסטיק חדשה עם פפיון אופנתי מדיף ריח יחום המונים
למנטרה הידועה
הכה ביהודים[יהדות] וכבוש לך עוד נתח רייטינג….
קיבלתי בחילה עמוקה, והלכתי להקיא, הן מהמאמר והן מרוב המגיבים.
אתה יכול לכנות את המאמר שלך:
חינגת העגל.
מה הבעיה שלך לחיות כמו גוי?
לך אתה ושאר אוכלי השרצים ובועלי הנידות ותהיו גויים משומדים מיהדות.
מה אתה רוצה מהיהודים?
אהבתיאהבתי
קצת איחרת. הפוסט על התרופות הפסיכיאטריות היה קודם.
אהבתיאהבתי
שעטת הנצח שלום,
דבר ראשון תרגיש טוב (הקאות זאת באמת חוויה לא נעימה)
דבר שני, ביקורת היא לא תמיד 'אם אתה לא איתי סימן שאתה נגדי' וביקורת אינה תמיד 'חינגת העגל' אלא פשוט ביקורת
כתבת ש-'מה הבעיה שלך לחיות כמו גוי?' והתשובה היא שאין בעיה – אבל מה זה קשור לביקורת על סיפורי גוזמאות יהודיים? (וגם אתה יודע שיש בפולקלור היהודי הרבה גוזמאות)
אסור להעביר ביקורת על סיפורי גוזמאות?
וביקורת על יהדות זה מייד 'לך אתה ושאר אוכלי השרצים ובועלי הנידות ותהיו גויים משומדים מיהדות'? באיזה עולם הזוי אתה חי?
אני מבין שתפיסת עולם של שחור ולבן היא נוחה יותר (אין התלבטויות) אבל בעולם כזה מפסידים את העושר הצבעוני שיש בכל צבעי הקשת
והרבה צבעים (ודיעות שונות) זה רמז מאלוהים – זכור שקשת בענן היא תיזכורת לברית בינינו לבין האל ולא סתם ברית, אלא ברית מיוחדת מאוד
וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים זֹאת אוֹת הַבְּרִית אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם וּבֵין כָּל נֶפֶשׁ חַיָּה אֲשֶׁר אִתְּכֶם לְדֹרֹת עוֹלָם. אֶת-קַשְׁתִּי נָתַתִּי בֶּעָנָן וְהָיְתָה לְאוֹת בְּרִית בֵּינִי וּבֵין הָאָרֶץ. וְהָיָה בְּעַנְנִי עָנָן עַל-הָאָרֶץ וְנִרְאֲתָה הַקֶּשֶׁת בֶּעָנָן. וְזָכַרְתִּי אֶת-בְּרִיתִי אֲשֶׁר בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם וּבֵין כָּל-נֶפֶשׁ חַיָּה בְּכָל-בָּשָׂר וְלֹא-יִהְיֶה עוֹד הַמַּיִם לְמַבּוּל לְשַׁחֵת כָּל-בָּשָׂר. וְהָיְתָה הַקֶּשֶׁת בֶּעָנָן וּרְאִיתִיהָ לִזְכֹּר בְּרִית עוֹלָם בֵּין אֱלֹהִים וּבֵין כָּל-נֶפֶשׁ חַיָּה בְּכָל-בָּשָׂר אֲשֶׁר עַל-הָאָרֶץ. וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל-נֹחַ זֹאת אוֹת-הַבְּרִית אֲשֶׁר הֲקִמֹתִי בֵּינִי וּבֵין כָּל-בָּשָׂר אֲשֶׁר עַל-הָאָרֶץ.
שמת לב כמה פעמים משתמש אלוהים במילה 'כל'? לא פחות מ-7 פעמים (!) ואני חושב שזה רמז די עבה לכיוון המחשבה האלוהית
יש סיפור סופי עתיק שבו באו אנשי הכפר למיסטיקן המוסלמי על מנת להתלונן על איש עשיר ורשע המתגורר בכפר ודרשו ממנו ש-'ידבר עם האלוהים שלו שיעשה משהו'
המיסטיקן הסופי שקע במדיטציה עמוקה ואז שמע קול: 'אני הוא זה שמקיים אותו ומחייה אותו – מי אתה שתטיל בכך ספק?'
כשם שיש אנשים עשירים ורשעים ועלינו להאמין כי אלוהים משיב להם כגמולם ואל לנו להטיל בכך ספק, כך אל לך להטיל ספק באלוהיך כאשר פרסיקו רושם בבלוג שלו דברים שבעינך נראים 'רשעים' ולכן צריך להוקיע אותם
האשמת את פרסיקו ברוע ורשעות, אולם כפי שמלמד אותנו הסיפור הסופי – מי אתה שתטיל בכך ספק?
האם אינך רואה שבהטלת הרפש שלך, 'חינגת העגל' ו-'לך תהיה גוי משומד', אתה לכאורה מגיב "נכון" ומוקיע את הכותב אולם בפועל אתה מטיל ספק ביכולת התגובה של אלוהיך?
אתה לא סומך על האלוהים שלך כשזה מגיע לרוע ורשעות? חושב שהאלוהים שלך צריך עזרה ממך ספציפית כי מישהו כתב דברים "רעים" על היהודים באיזה בלוג?
אז בוא נספר לך סוד – אלוהים לא צריך את העזרה שלך ואתה יוצא די מטופש כשאתה מנסה לעשות את זה
עושר הצבעים של הקשת בענן מראה לנו את היופי של ריבוי דיעות ומחשבות, וכשם שאי אפשר לומר על הצבע האדום בקשת שהוא "צבע רע" לעומת הצבע הירוק בקשת שהוא "'צבע טוב", כך אי אפשר לומר על מילים של בני אדם שהם "טובים" או "רעים"
(כמו שאישתי תמיד אומרת לי: זה לא מה אתה אומר, זה מה אתה עושה)
ניסית לצייר את המאמר של פרסיקו כאילו הוא "צבע רע" וזה גם מטופש וגם מעיד שאתה לא סומך על האלוהים שלך
אז אולי זה לא מפתיע שיש לך בחילה והקאות בלתי נשלטות – כנראה שהאלוהים היהודי באמת נותן לכל אחד כגמולו ואל לנו להטיל בכך ספק… :)
אהבתיאהבתי
לסיפור הארכיטיפי הזה יש גם ורסיות שונות, יש את הבדיחה על אשה מבוגרת יהודיה אמריקאית, אשת עסקים מצליחה. שפתאום אומרת למשפחה לחברים שהיא החליטה לנסוע להודו לחפש גורו מסויים. היא עוזבת את העסק ונוסעת להודו. היא מצטרפת לאיזה שהוא מקדש או משהו כזה, נמצאת שם כמה חודשים ועוברת את תהליך החניכה, הכל במטרה להפגש עם הגורו. כאשר כל הזמן אנשים שמסביבה שואלים אותה: למה? היא אומרת, אני חייבת לפגוש את הגורו. אחרי חצי שנה אחרי כל התהליך וטקסי החניכה (פה כל מספר מגזים יותר) שהיא עוברת, היא סופסוף זוכה לפגוש אותו, מותר לה להגיד משפט אחד. היא נכנסת למקדש, מולה יושב בחור צעיר בשנות העשרים לחייו, מסתכל עליה ושותק. אחרי כמה דקות של שתיקה השולייה שלו דוחק בה להגיד, כי הפגישה צריכה להסתיים. היא אומרת לו: "מתי אתה חוזר הביתה, בני"
אהבתיאהבתי
ע"פ מה ששמעתי מיהודי מוכר בהודו שהחזיק שם בית יהודי,
הסיבה שאומרים את מה שמיוחס שאומרים ליהודים זה בגלל
שהם נודניקים בליתי נילאים, וזו השיטה הפשוטה להיפטר מהם.
אהבתיאהבתי
האם אין קשר בין החוגים מספרי המעשיות בסיגנון הזה להסתגרות, שמסתמכת על הפסוק: הפוך בה והפוך בה, דכולא בה?
האם אי קיום "מדבר שקר תרחק" לטובת הממסד הדתי לא דומה להפיכת הממסד הבודהיסטי לכהונה של דתות אליליות ובצירוף השימוש בפסלי בודהא לאותן דתות?
אהבתיאהבתי
סיפור עם ניחוח דומה – פורסם באתר אש התורה , מאת שרה יוכבד ריגלר,שעל פי הרשום אודותיה באתר, היא בוגרת אוניברסיטת ברנדייס. במסע הרוחני שלה היא הגיעה להודו, שם בילתה חמש-עשרה שנים בהוראת מדיטציה ופילוסופיית ה"וודנטה".
במאמר עצמו מוזכר שהייתה בעצמה מזכירתה של גורו אחת בארה"ב ואף חיברה את הביוגרפיה של הגורו שלה
היא מספרת את הדברים על עצמה, בכלי ראשון:
http://www.aish.co.il/sp/so/48848792.html
אהבתיאהבתי
לא מכיר את הגברת הנכבדה ואת פועלה אבל אם היא כותבת :"האינטלקט שלי, שננזף פעמים כה רבות באשראם ונשלח לעמוד בפינה…" אז אני לא יודע עד כמה ראויה הוודנטה אליה נחשפה.
אהבתיאהבתי
טוב, זאת כפיות טובה לא לומר ישר כח, על המאמרים המחכימים 1 1 בנושא הזה. מאיר עיניים! מעניין וגם… משעשע ;)
למעשה, לא ברור מה גרוע יותר – השקרים החרדיים, או הנהייה העיוורת החילונית? במאמר בבלוג הביקורתי שלך הזכרת נזירים ש"לא בהכרח" לא מתחתנים. בכתבה שצוטטת בה הסביר 'גורו' ישראלי שכל כשלונותיו – כולל הגירושים, שלא נדע, היו בסה"כ שיעור.
בחז"ל הייתה הגישה מאז ומעולם – לגלות לחכמים את אמיתתן של דתות אחרות, ולהסתיר אותה מעמי ארצות. (ברכות נ"ט א' "גוהא גוהא", זוה"ק וירא ק: "ולבני הפלגשים")
דתות המזרח הן בסה"כ רוח לאמנויות הלחימה והגוף, שבעבר תפסו מקום מרכזי במזרח, לפני הכיבוש
מצד חמישי, עצם העיסוק בנושא מרחיב את הדעת ופותח אותנו מזרחה. אז סיימתי להיות סטוֹקר חצוף. תודה !!!
אהבתיאהבתי
שלום תומר,
אני מכיר אישית מישהי ששמעה את הדאלאי למה אומר דברים חיוביים על היהדות. לא שזו דת נעלה על הבודהיזם (זה באמת מגוחך, וכבר עמדו על כך כאן בתגובות, וזה אופייני למגזרים שציינת, שכך אכן מנסחים את הסיפור), אבל מה שאני זוכר שהיא סיפרה לי היה בערך כך:
הם היו במזרח (נדמה לי בהודו, אני יכול לשאול ולברר), ושמעו שהולכת להיות הרצאה של הדאלאי למה באיזה אשראם או מקום כלשהו (שוב, אני יכול לברר איפה בדיוק). מטיילים רבים מהאזור התאספו, השמועה עברה, גם ישראלים ששהו וטיילו באזור הגיעו.
הוא דיבר, ואחר כך היה זמן לשאלות מהקהל. כשאחד מהישראלים הרים את ידו, ושאל, הדלאי למה שאל אותו מאיפה הוא. וכשהוא השיב שהוא מישראל, הלמה אמר לו שהוא בן לדת טובה ועמוקה וכו' וכו', ואין לו מה לבוא ולחפש תשובות במקומות אחרים, ולהתייעץ בו, בדאלאי למה, אלא הוא יכול למצוא את התשובות בדת שלו. הוא תמה על כך שהישראלי בא עד להודו (או איפה שזה לא היה) כדי למצוא תשובות.
זה הסיפור שאני זוכר, ושוב – סיפרה לי לפני בערך שנתיים מישהי שעובדת איתי ושטיילה במזרח אחרי הצבא (שזה קצת מזמן). היא לא דתייה וגם לא גוזמאית.
אהבתיאהבתי
תודה. מעניין. הוא כנראה באמת מתרשם לחיוב מהיהדות, וכאמור התייעץ עם יהודים רבים בקשר לדרכים לשמור על עמו בגלות. על מיכאל בן ארי הוא לא שמע.
אהבתיאהבתי
תודה, תומר
מטאפורה שאהבתי לאמץ מן הבהאים, שאצלם עניין אחדות הדתות ('אחדות הנביאים') הוא די מרכזי –
בהאוללה מדמה את כל הדתות למראות, שמשקפות אמת אחת. האמת האלוהית הרי ממילא איננה ניתנת לתפישה אנושית, ועל כן כל המשגה אנושית שלה היא רק בבואה, אבל מצד שני – כל המראות משקפות (מכיוונים שונים) את האמת.
לגבי למה דווקא הדלאי למה – נראה לי פשוט שהאיום הרוחני הנתפס כיום ע"י היהדות האורתודוקסית איננה מכיוון הדתות האורתודוקסיות (אין הרבה מתנצרים ומתאסלמים), אלא מכיוון דתות שנתפסות כניו אייג', כולל הבודהיזם הטיבטי. גם ה'דלאי למה' בסיפור הוא לא דמות קונקרטית, אלא אייקון תרבותי – גורו כלשהו, הרבי של ההודים או הטיבטים, יהיו אשר יהיו…
אהבתיאהבתי
כל המראות אכן משקפות את האמת האחת -שבראשית ברא האדם את אלוהים.
אהבתיאהבתי
לא מפתיע שהדוסים עפים על עצמם בגלל זה למרות שהם מפספסים לגמרי את כוונתו. מצד שני, באופן אישי הדלאי למה לא מעריך את הישראלים/יהודים שהפכו נזירים טיבטיים. ראיתי אותו מתיחחס לאחת כזאת בהנפת יד מבטלת ומלמול (שבגרמנית היה נשמע א-שלעכט), כשגילה שהיא ישראלית.
לעומת זאת הוא מעריך ומחבב כמה יוצאי צבא ישראלים ששינו את דרכם (ראה מקרה נחי אלון) מבחינה רוחנית, אבל לא וויתרו על המקור ממנו הגיעו.
אהבתיאהבתי
ובככן מצאתי ציטוט מיד שנייה של הספר המדהים של זלר. מתוך ביקורת של הפסיכולוג ברוך כהנא על הספר "מסע בשביל הלב" הוא מצטט את הקטעים שקשורים למפגש עם כהן השינטו:
"מפגש אחר, עוד יותר מפתיע, הוא עם כהן שינטו (הדת היפנית המקורית) שהסביר לו כי כל הדתות (כולל שלו) נפלאות וכולן הגיעו להישגים מופלאים בעולם הרוח, אבל רק אחת מהן- היהודית- לקחה על עצמה את המשימה לאחד את עולם הרוח עם המציאות החומרית.: "אם לא תחברו יחדיו את הגשמי והרוחני, העולם כולו ייחרב! לי לא אכפת, אני מוכן ללכת! התפקיד שלי הוא רק להזכיר ליהודים מהי משימתם" (עמ' 168). זלר ההמום מנסה לשאול אותו על דתות אחרות שהכיר, ונענה באותה תשובה לגבי כולן: אנשים בודהיסטים אנשים נפלאים. דת בודהיסטית דת נפלא. אבל לא אחריות על כל העולם. ליהודים יש אחריות לכל העולם" (169). לפחות לזלר, מסתבר, הוא הצליח להסביר את משימתו. עד סוף הספר זלר מספר על ניסיונותיו לאחד מזרח ומערב, להקדיש את עצמו לתורה (כולל לימודי רבנות) ולחפש דרך לשלב בה את התכנים העמוקים שנחשף להם בתקופתו כ"סדהי".
כך גם אני זוכר את אופי הקטע, כמכוון לכך שליהדות תפקיד יותר כולל ו"אחראי" על שאר העולם.
ולקורא ינעם
אהבתיאהבתי
כן, זה בספר. הוא גם מגלה בקיאות מפתיעה במיתולוגיה היהודית, מדבר על משה ולוחות הברית וכו'.
אבל אחרי זה זלר כותב: "הוא לא אמר שהיהדות הייתה טובה יותר מן האמונות האחרות. במקום זאת הבנתי שכל עם ומסורת נבחרו לבצע משימה מיוחדת למען האנושות כולה. ממש כשם שכל איבר בגוף שלנו צריך למלא את 'יעודו' ותפקידו למען בריאותו הכוללת של הגוף, כך לכל מסורת דתת ישנו תפקיד מיוחד בגוף הכללי של האנושות."
גם ככה זה עדיין עדות נדירה ומעניינת. אם כי לך תדע איפה היה ומה למד אותו כוהן שינטו מסנטה-פה.
אהבתיאהבתי
לחבר את הרוחני עם החומרי, באמת משימה קשה. די דומה ללחבר את הגל עם המים. בהצלחה לכול המחברים!
אהבתיאהבתי
מוזר לי שלא הוזכר כאן "הסיפור האישי" של המחזיר בתשובה הבכיר יצחק פנגר.
הנה כאן הוא מספר שהדאלי (כך במקור…) לאמה שלח אותו למנזר מבודד כדי לבצע שתי עבודות רוחניות: (1) להיות חצי שנה תחת שתיקה מוחלטת כשמותר לו להוציא מהפה רק ארבע מילים יפניות שקשורות ברייקי, ו-(2) לתרגל אסאנות יוגה ברמה כל כך גבוהה שאפילו כמדריך יוגה מויינגייט היו לו מסובכות מאוד לביצוע.
בדומה לסיפור שסופר באחת התגובות, כאן הוא מספר על הפעם הראשונה בחייו בה קרא "שמע ישראל" בעקבות חיפוש מנטרה חדשה למדיטציה:
אהבתיאהבתי
טוב, התכוונתי בהודעה הקודמת בסך הכול לצרף קישורים לנקודות הזמן המסוימות שהתכוונתי אליהן, אבל הוורדפרס החליטה עצמאית לעשות משהו אחר. אז הנה הם עוד פעם (להחליף '-' ב-'.')
www-youtube-com/watch?feature=player_detailpage&v=q2bn8GHjDhY#t=600s
ו-
www-youtube-com/watch?feature=player_detailpage&v=q2bn8GHjDhY#t=1790s
אהבתיאהבתי
תומר, יש לי רק הערה קטנה וטפשית: לפני כמה זמן קראתי את הספר של יונתן מאיר על ישיבת רחובות הנהר. מסתבר מתוך הספר, שהישיבה שלחה משלחת לטיבט, כי הם הגיעו למסקנה שהטיבטים הם אחד מעשרת השבטים האבודים, וכנראה רצו להוציא אותם מהארון. הרבנים של הישיבה כתבו ללמא מכתב מפורט בעברית עם ציטוטים מהגמרא ומהרב"ם ובו הם מסבירים להם שהם צריכים לחזור בתשובה. לכן זה מאד הצחיק אותי לקרא את התיאור של הטיבטים בציטוט הראשון. מה, רודפי השבתאים, הם לא יודעים? הטיבטים בכלל יהודים כשרים.
אהבתיאהבתי
גם לרב והמחזיר בתשובה יצחק פנגר יש גרסה אישית של הסיפור הזה לפיו אחרי ששתק כמה חודשים בצריף מרוחק מהמנזר ששהה בו בהודו התחיל למלמל פסוקים מהתנ"ך ונאמר לו לחזור ליהדות (או משהו בסגנון). זה חלק מקליפ מאוד פופולרי שלו ביוטיוב.
אהבתיאהבתי
במו אוזני שמעתי את ה"ק הדלאי לאמה אומר בביקורו האחרון בישראל, הרצאה בהאנגר 11 נמל תל אביב: (ציטוט מהזיכרון, מקווה שיש למישהו הקלטה) אתם יהודים, יש לנו כבוד מאד גדול ליהדות. היהדות היא האחות הבכירה של הבודהיזם. יש לכם את הדת הטובה ביותר ואין לכם מה לחפש.
כפי שאמרתי זה מהזיכרון החלש לשי ואשמח אם יש למישהו הקלטה או ציטוט מדוייק. אז חשבתי שהוא אומר את זה מתוך נימוס וכבוד בלבד.
(אני תלמיד ומתרגל בודהיזם טיבטי)
אהבתיאהבתי
שמעתי בפודקאסט המומלץ מאוד On Being מאת American Public Media בו השתתף הדלאי למה אמירה בסגנון דומה. הוא אמר שהוא מעודד אנשים להתחבר למסורת שלהם לפני חיפוש במסורות אחרות. אני לא זוכר אם השיחה הייתה ספציפית על יהדות או לא.
אהבתיאהבתי
שלום תומר . ראשית אציין שהתרשמתי מאוד מהמאמר הנכון ומאוסף התגובות המחכימות.
לאחר האמור מעלה לא אפתיע אם אציין שגם דברי שצותתו במאמר עברו עריכה מחדש, על מנת לערוב לאזני קהל היעד של העלון אליו התראיינתי… אודה שמתחילה היה חששי גדול לגבי האופי שבו יוצגו דבריי , מתוך הכרות קצרה עם תכני העלון ומטרותיו והבדלי התפיסה שמצאתי בייני לבין עורכיו. ולכן לא התפלאתי יותר מידי כאשר חזיתי בתוצאה על גבי הנייר… אבל בהחלט מצאתי עצמי מובך, ומקווה שהמשפטים שנאמרו בשמי לא יעשו רושם רע על הקורא ויפגעו בשאר הכתבה שדווקא בדבריה האחרים היתה מעט יותר מדוייקת (פחות או יותר) ויותר לרוחי…
לי עצמי אין ידע נרחב על הדלאי למה כמו שאתה וכמה מהמגיבים הציגו .
ודבריי היו מבוססים על האמור בספר שמספר את מפגשו עם הרבנים, ועל דברים שאמר בהרצאות שונות
את הסיפור עצמו הבאתי כדוגמא מני רבות של סיפורים כאלו ואחרים שמסתובבים במחוזותינו, (כדוגמת סיפורו של דוד זלר) ששמעתי מאחרים ואין לי מושג לגבי אמיתותם, אך להבנתי הם התאימו לגישתו המוכרת לנו שלאדם כדאי לעבור דרך המסורת שלו כי ודאי גם בה יש את התשובה לשאיפתו (וזה אף פחות מסובך…) , וגם התאימו לחיבה שלמיטב הבנתי הוא רוחש ליהדות. (כאמור דבריי הוצגו באור שונה)
הדברים נאמרו כחיזוק "מקומי" לקראת התכווננות פנימית לליל הסדר ברוח האזור (שהרי הוא נערך בדרמסאלה) ולא היה בהם משום ניסיון הוכחת עליונות דתנו על דתות האיזור .הסדר עצמו היה ממקום של שיתוף בחוויה ולא ניסיון להחזיר בתשובה או לשכנע באמיתותו של שום רעיון.
(אגב מלבד השינויים ה"קלים" במילותי ששינו את מהותם, הדברים נאמרו בראיון כבדרך אגב והופיעו בעלון ככותרת "מנצחת")
צר לי שדבריי הצתרפו לאחר עריכתם לחיזוק רוח המאבק הילדותי השואף להוכיח מי הכי צודק, ושל מי האלוהים הכי גדול.
עם כל זה אין לי תלונות , הרי מראש הי בי חשש שישתמשו במילים על מנת לקדם את האג'נדה המוכרת.ואולי היתי צריך להיות הרבה יותר זהיר…
אך עם זאת כמובן שמחתי לראות את הדיון שהתפתח בעקבות הראיון ובעקבות שכמותו…
ובאופן אישי-
אני באופן אישי שואב מתוך מסורת היהדות מעצם היותי יהודי, ושמח ללמוד על עצמי גם מתוך מסורות עתיקות שפגשתי שמהן יצא לי ללמוד.
אינני חושב שאדם צריך אישור עליונות על או מ- אחר כדי להאמין בצדקת דרכו
התלות הזו נשמעת לי מגוחכת . ובכלל כל רעיון ה"לעומתיות" סותר לדעתי את הרגש לקיום הפשוט של הנפש באשר היא.
שוב תודה על המאמר.
אסיים בציטוט חשוב של הרב קוק שמזכיר לי מעט את דבריו של הדלאי למה:
"תחילת ההדרכה צריכה להיות בדורנו, שראוי לכל אדם לשמור את דתו, שבזה נכלל גם כבוד אומתו והשלמתה המוסרית…"(מתוך "קבצים מכתב יד קדשו" כרך ב',עיין שם בהמשך, הכרת חשיבות דתות אחרות דיי מפתיעה שם)
תבורך :-)
אהבתיאהבתי
שאלתיאל שלום,
תודה רבה על התגובה, ואני שמח שאהבת את המאמר.
אם אוכל לשאול: אתה מתכוון לומר שסיפרת לעלון את אותו נראטיב מוכר על זה שהדלאי לאמה מדריך את הבאים אליו לחקור את דתם שלהם, ואילו העריכה גרמה לכך שישמע שאתה אומר שהד"ל מודה שהיהדות היא "גבוהה" יותר? כלומר, האם זה השינוי שנערך בדבריך?
אהבתיאהבתי
שוב שלום,
בתור התחלה.
בראיון נשאלתי לגבי מה מושך ישראלים לליל הסדר דווקא בהודו ואיך אפשר לעניין אותם בנושא שכביכול רחוק מהם מבחינה גאוגרפית…(זאת כמובן הייתה הבנתי לעצם השאלה: שהרי מטיילים אלו יצאו לנכר…מעשה שיש בו מעיין חטא… ואיך ימשך משם ליבם לתורת א"י) כך שתשובותיי בנושא הגיעו ממקום שבו מבחינתי עצם השאלה לא רלוונטית ויש צורך להסביר את הדברים למראיין בכדי שיבין שלדעתי אין סתירה בין החיפוש הרוחני לבין גישת היהדות בענייני עבודת השם. אדרבא…
מה שכן הבנתי באותו הרגע זה שתשובותיי צריכות להיות "ציונות זה הכי קדוש" ארץ ישראל קדושה מכל" "תורת ישראל היא האמת"… ולא משנה מה אומר, בתוך מילותי כבר ימצא המשפט שיכיל את התשובה המבוקשת (בתוספת מילה פה מילה שם)
זאת הייתה נקודת הפתיחה של הראיון מבחינתי ששמה לי למכשול להעביר באופן מלא את חוויותי מבלי שיהפכו להיות משפטי ניצחון….
באשר לנושא הספציפי.
את המילים המדוייקות אני לא זוכר (שיחת טלפון של חצי שעה באיזה ערב) אך ברור לי מה לא נאמר.
כשנשאלתי איך אני מחבר את הסדר עם רוח המקום עניתי שאני מצרף עניינים שנוגעים למטיילים (ואני ביניהם) כדוגמת הקשר של חרות מול אגו בתורות המזרח, ההסבה שהיא בעצם ישיבה "בזולה",הודיה, מנטרות ביהדות וכו' וכחיזוק גם את דבריו של הדלאי למה על שורשו הדתי של כל אדם.
אז נשאלתי על ידי המראיין על דוגמאות לסיפורים של הדלאי ואמרתי שישנו סיפור ששמעתי על אדם יהודי שהגיע אל הדלאי מתוך תרגול בודהיזם ושהלה אמר לו שהוא יכול למצוא תשובות במסורת העשירה ממנה הוא בא משהו בסיגנון של "מה אתה בא לשאול דווקא אותי הרי יש לך בעצמך מסורת עתיקה לשאוב ממנה" (פחות או יותר).
כמובן שלא נאמר שמבחינת הדלאי למה היהדות "גבוהה" יותר, כוונתי הייתה שלפי הבנתי הוא טוען שהיא "מתאימה" יותר לאדם היהודי באשר הוא יהודי…ודרכה יגיע לאותם תשובות שחיפש.
כדוגמת המשל מקריעת ים סוף על הנתיב שלך בים…
בטח שלא נאמר מה שהיה מודגש בכותרת "מה אתם עושים פה לכו מפה אין לכם מה לחפש כאן" ברמיזת ארץ ישראל היא מקומכם היחיד ותורתכם היא הקדושה….
אלו היו דברים שעורך הכתבה היה מעוניין לומר ועל ידי הוצאה מההקשר שנאמרו ושינויים קטנים במילים גם צלח את משימתו.
אני מסכים שיכול להיות שהסיפור לא מדוייק לגמרי למרות שיש עדויות שאפשר להתסתמך עליהן,(זה בכל זאת סיפור מפה לאוזן) אך בגרסתו המקורית(או לפחות בעדויות מתוך הרצאותיו) הוא נושא מסר חשוב מאוד לכולנו.(על הקבלה הפנימית קודם החיפוש במרחבים חדשים) ולכן ראיתי לנכון לספרו.
התחושה שהתקבלה כאילו הד"ל קורא לנו בתור מטיילים לעזוב את דרמסאלה ואת החיפוש במזרח ולחזור לתורתנו ולארץ אבותינו לאלתר, היא ככל הנראה המסר שעורך העלון נורא רצה להעביר לקוראיו. ואת זה הוא יכל להמציא בתוך דבריי אם הקשיב שלא על מנת לשמוע…
אהבתיאהבתי
תודה שלתיאל. כלומר בעצם אתה נתת את דבריו של הד"ל כהוויתם, והתוספות על בכירותה של היהדות היא מלאכת עורך הראיון, כיד הדמיון הטובה עליו. ואכן טובה: קיבלנו מעשייה נאה על הד"ל כמקובל. חן חן.
אהבתיאהבתי
לאחר קריאת המאמר נזכרתי שראיתי סרטון עם התיחסות של הדלאי לאמה לנושא.
בקישור להלן מתוך אתר "בודהיזם בישראל" יש התיחסות לנושא.
למי שאין זמן לראות את כל הסרטון אפשר לראות מהדקה ה-20 עד ה-30
זה בערך מתמצת את הנושא. :)
http://buddhism-israel.org/library/281
אהבתיאהבתי
לגבי הקישור למי שאין זמן לראות הכל עדיף לצפות מהדקה ה-15
אהבתיאהבתי
הסרטון שצירף ארנון באמת עונה על היחס של הדלאי לאמה לדתות אחרות.
הוא אומר שאנשים מאמינים צריכים לדבוק בדת שלהם ומסויג מלימוד עיקרי הדת הבודהיסטית למאמינים מדתות אחרות, כי הרעיון של שונייטה\ריקות עלול לפגוע באמונה שלהם באלוהים ולהשאיר אותם בלי כלום. עם זאת הוא גם לא מרוצה מסיפור על בודהיסטית טיבטית שהמירה את הדת שלה לקתוליות. היחס שלו כלפי העניין האקדמי בבודהיזם הוא חיובי כי האמונה הדתית של אנשי המדע והאקדמיה חלשה מאוד, לדבריו, וגישה מדעית ולא-דוגמאטית היא דרך טובה להתקרב לרעיונות הבודהיסטים. "בודהיזם היא דת מדעית. לא מבוססת על אמונה עיוורת". כאן הוא מעלה את הבעייתיות של מושג האל הבורא של הדתות התאיסטיות. למשל, בעיית הרוע – אם אלוהים הוא ישות כל יכולה בעלת אהבה אינסופית, איך יתכן שהיא בראה עולם אומלל? הוא מזכיר את הלוגיקאי הבודהיסטי דהארמאקירטי שהעלה טיעונים נגד הרעיון של אל בורא, ומצטט את איינשטיין שאמר, לדבריו, שבעתיד מבין כל הדתות בעולם רק הדת הבודהיסטית תוכל להתיישב עם המדע.
אהבתיאהבתי
שאלתיאל היקר,
אל תתרגש מביקורת (במיוחד של שמאלנים… :) ) ולדעתי אתה בכלל לא צריך להתנצל על מה שאמרת
נגיד שאתה חושב שהיהדת היא דת האמת והיא הדת הכי טובה והיא דת גבוהה יותר מהבוזיהיזם – נו… אז מה?
ונגיד ששמעת סיפור על הדלאי למה והעברת אותו הלאה ומתברר שהוא לא נכון – אז מה? ראיון לחוברת אינה ראיות משפטיות, אתה לא נבחן בבית משפט וזכותך, כמו כל אחד אחר, לספר סיפורים שמרוממים ומפארים את הדת שלך
זה שיש טרנד שמאלני מודרני ל-ה-ז-ד-ע-ז-ע מכל אמירה דתית שלא מסתדרת להם פיקס עם תפיסת העולם ה-"נאורה" וה-"הומנית" שלהם לא צריכה לעניין אותך וגישת 'ייקוב הדין את ההר' תוך זה שמתחילים לנתח כל מילה ומשמעות ממה שאמרת הוא ממש מטופש (עוד קטע שמאלני טיפשי – להפוך הכל למשהו משפטי של "אמת" או "שקר")
גם אל תתרגש מההיגיון השמאלני שהולך בערך ככה: אם אתה בעד יהדות והיהדות מלאה בדברים מ-ז-ע-ז-ע-י-ם, אז ברור שאתה מעודד / מצדיק / מחייב את כל הדברים ה-מ-ז-ע-ז-ע-י-ם שרבנים הדתיים אמרו מאז ומעולם ואז פתוחה הדרך לעוד הסתערות צדקנית על היהדות בכלל ועל היהודי התורן בפרט
היות ולא חסר יהודים דתיים שמחזיקים מהדת שלהם ושגם אוהבים להגיד על זה כל מיני דברים, ברוך השם יש חומר בשפע ל-ה-ז-ד-ע-ז-ע-ו-ת השמאלנית התורנית ממה שאיזה יהודי אומר בהקשר יהודי כזה או אחר
לדעתי חבל ללכת על 'דברי הוצאו מהקשרם' תוך ניסיון להסביר שהתכוונת למשהו אחר כי זה רק מגדיל את התיאבון השמאלני לעוד ביקורת מ-ז-ו-ע-ז-ע-ת על הדת היהודית ועל דתות בכלל, במיוחד כשאתה מנסה לעשות 'אחורה פנה' עדין על מה שאמרת והתכוונת אליו
הדת היהודית ודתות אחרות זה נושא מורכב וסבוך ואין צורך שתיקח אותו על הכתפיים שלך בגלל שאתה חושב כך או אחרת על הדת שלך או דתות אחרות
אני רואה שאתה סובלן (וגם מקבל) את זה שיש דתות אחרות בעולם הזה, ובאופן לא מפתיע אתה כנראה מחזיק יותר מהדת שלך מאשר דתות אחרות, אז לך על זה ואל תתרגש מהביקורת
אני אוהד הפועל ירושלם כדרוסל (נולדנו לסבול…) ויש לי המון ביקורת כלפי מכבי ת"א, כולל המון סיפורים להוכיח את זה (וחצי מהסיפורים כנראה לא נכונים) וברור שאוהד של מכבי ת"א לא מ-ז-ד-ע-ז-ע מאמירה פרובקטיבית כזאת או אחרת שמגיעה מאוהד של קבוצה יריבה
נגיד שאני אומר כל מכבי ת"א שהם חולירות וצריך להעמיד את ראשי הקבוצה לדין פלילי על הרס הכדורסל הישראלי ואזה אוהד אחר אמר שצריך להכניס מכות לשמעון מזרחי – אז עכשיו אני אחראי לכל שטות שאי פעם איזה אוהד הפועל אמר על מכבי ת"א רק בגלל שאמרתי שהם חולירות?
אז כנראה אתה אוהד 'הפועל יהדות' ולא מחזיק מ-'מכבי בודיהיזם' – קרה משהו?
אז זכותך לחשוב ולהגיד מה שאתה חושב (זה חופש הביטוי) גם אם זה לא מוצא חן בעיני מישהו אחר
אהבתיאהבתי
מרטין יקר .
נחמד מאוד מה שכתבת על הזכות לחשוב בדרך מסויימת,
אך בקשר אליי ומחשבותי כנראה טעית.
אני לא מתנצל על הדברים שנאמרו ושאני אכן מאמין בהם הסתייגותי הייתה מהאופן שדברי הוצגו, כי הם לא משקפים את מחשבתי. את הצער חוויתי עוד כשראיתי את ניסוח הראיון , ולא מהביקורת עליו. (שדווקא שימחה אותי)
מהיכרות אישית עם עצמי (עד כמה שאני יכול) אני לא מזדהה עם דרך תחושת העליונות שלי על אחר ושל יהדותי על פני הבודהיזם של האדם הטיבטי.
וכדי להרגיש שהפועל ירושלים טובה אני לא צריך לדרוך על מכבי תל אביב…
בנוסף לזה, דת היא לא קבוצת ספורט שכן אינה במאבק על עליונותה בטבלה כלשהי
ואין כל דרך (וגם אין למה) לנסות ולהוכיח את צדקתה ואמיתותה לעומת אחרת.
אני באופן אישי נמשך לבודהיזם אם כי מוצא יותר עניין אישי בדרכי היהדות כרגע. ומרגיש שבתור בן למסורת שאפילו משפיעה עלי גנטית מדור לדור , מהמקום והשיוך בו נולדתי יהיה לי נכון יותר להתחבר לעצמי. שהרי הכל מכוון…
ועם זאת אינני מתיימר לדעת מה נכון לאחר. שהרי אני חווה את עצמי בלבד,(ורק על עצמי לספר ידעתי)
ולכן כשאני מדבר את דיבוריי אני עושה זאת מתוך שיתוף החוויה והמחשבה שלי ואם אדם מוצא בכך גם תשובות לעצמו אז אשריו.
והחוויה שלי היא יהדות. עם הרבה הקשרים מהמזרח.
צר לי שהבנת שאני מנסה לסגת מדבריי .
כי אמונתי היא שרק בקבלת האחר באחרותו וללא השוואה אליי (ראה ערך זוגיות) מבלי הצורך לתחושת עליונותי מולו (כי אחרותו אינה עומדת בסתירה לדרכי, היא למעשה מחזקת את היחודיות שלי), על ידי כך דייקא נחשף שמו של השם בעולם הנקרא בשם "שלום" (מיזוג הפכים) .
ואת זאת אפשר למצוא לא רק אצלנו….
ולא הייתה כוונתי להצתדק אלא להוסיף על הנאמר בכתבה.
אשריך. :-)
אהבתיאהבתי
שאלתיאל,
רק אומר שמזמן מזמן – אבל מזמן – לא גרמה לי תגובה בבלוג לכזאת נחת. ישר כוח ויברך אותך ה'.
אהבתיאהבתי
שאלתיאל היקר,
בתור התחלה, כאוהד הפועל ירושלים, מצווה דאורייתא לדרוך על מכבי ת"א… :)
הטיעון שלי בעצם לא קשור אליך ישירות ולא קשור לכך שאתה רוצה להוסיף על מה שנאמר בכתבה
הטענה שלי היא שגם אם היה מתברר שאתה חושב שהיהדות היא עליונה על דתות אחרות וגם חושב ש-(השלם את החסר באמירה ששמאלנים י-ז-ד-ע-ז-ע-ו ממנה) זה עדיין בסדר גמור ולדעתי אין עם זה בעיה בכלל
הטאנה שלי היא שה-ה-ז-ד-ע-ז-ע-ו-ת השמאלנית התורנית לוקה בכשל לוגי פנימי בסיסי וזה הולך ככה:
יהודי אומר שהיהדות עליונה על דתות אחרות
השמאלן התורן מ-ז-ד-ע-ז-ע וטוען שההומניות המודרנית היא זאת שעליונה על היהדות
הכשל כמובן הוא שמי שמסתכל מהצד רואה שמדובר בויכוח כוחני של מי "נעלה" יותר מהשני – האם היהדות "נעלה" יותר או האם ההומניות "נעלה" יותר
לדעתי, מי שבאמת מאמין בשיוויון (כמוני) לא חושב שההומניות "נעלה" יותר על הדת אלא פשוט מתאימה יותר וחכמה יותר למציאות בימינו ולכל דת, מעצם כוחה ומרכזיותה, יש מידת התאמה שונה למציאות הנוכחית
לכן אני לא חושב שהדת "נחותה" בפני המודרניות אלא מתאימה פחות, כמו ש-Windows 7 מתאימה יותר להיום מאשר Windows 70 (לספירה) שהייתה מתאימה יותר ללפני 1,800 שנה
לא מעט יהודים כבר עשו שידרוגי תוכנה למערכת ההפעלה היהודית שלהם (ואתה דוגמא יפה לכך) אבל יש כאלו ש-"תקועים" עם מערכת ההפעלה הישנה ושטוענים בלהט שהיא מתאימה גם להיום ללא שום צורך בשידרוגים מודרניים
אז השמאלנים עושים תרגיל כפול: מצד אחד הם תוקפים את אלו שטוענים שמערכת ההפעלה היהודית (ללא שידרוגים) טובה גם להיום ומצד שני הם מרגישים שהם יכולים לתקוף את עצם מערכת ההפעלה היהודית-דתית בלי קשר אם מי שמדבר (או כותב) עשה שידרוגים מודרניים במערכת ההפעלה היהודית שלו
לכן הטענה שלי היא שאתה בכלל לא צריך להסביר איזה גירסה יש למערכת ההפעלה היהודית שלך ועד כמה היא מסכימה או לא מסכימה עם ה-"ערכים הנעלים" של ההומניות המודרנית
פריצתה של המודרניות לחיינו במהפכה הצרפתית והאמריקאית, הובילו להעמדת האדם במרכז לעומת האל במרכז ב-7,000 השנה שקדמו למודרניות
וכך נאמר בהכרזת העצמאות של ארה"ב
We hold these truths to be self-evident, that all men are created equal, that they are endowed by their Creator with certain unalienable Rights, that among these are Life, Liberty and the pursuit of Happiness
כלומר לא רק האדם במרכז אלא איתה מתלווה ההבנה כי האדם אוטונומי לגופו ונפשו ויש לו את החופש לבחור את בחירותיו בעצמו
ומאז שהאדם הוא במרכז, השאלות של 'מהי מערכת ההפעלה הבסיסית של בני אדם' ו-'איך אמורה לעבוד מערכת ההפעלה הבסיסית של האדם' הפכו להיות שאלות מרכזיות בהוויה המודרנית והשאלה הכי מסקרנת היא כמובן איך נראית ופועלת מערכת ההפעלה הבסיסית של האדם לפני שמוסיפים לה רעיונות כמו מוסר, אלוהים וכן הלאה (או קארמה וכדו')
ליהדות יש הרבה מה לומר על מי שלדעתה כתב את מערכת ההפעלה ולכן קשה יותר לדלות מתוך ים החומר בארון הספרים היהודי מהי אותה מערכת הפעלה בסיסית לעומת הבודיהיזם שהמסע אצלו מתחיל ישר ממערכת ההפעלה של האדם (בלי אלוהים) ואז נראה שלכאורה יש לבודיהיזם יותר מה לומר לאדם המודרני
בשורה התחתונה, היהודים ימשיכו לשים את האל במרכז, השמאלנים יצווחו כל פעם מחדש שמישהו מעיז לא לשים את האדם במרכז ואולי יום אחד גם השמאלנים (ששכחו מה זה להיות יהודים) יגלו שגם ליהדות יש הרבה מה לומר על האדם בלי קשר לאלוהים
מה שנראה לי טיפשי הוא איך כל פעם מחדש מישהו מוצא איזה מעשייה, ציטוט או פסק הלכה של ה-Windows העתיק וישר הוא מתחיל לצווח שכל ה-Windows היהודיים היום זה איום ונורא… נו שוין… :)
אהבתיאהבתי
קודם כל – מאמר מעניין ותגובות מעניינות. תודה.
שאלה אחת אליך מרטין –
אני שמאלני. פוליטית.
אני גם מוקיר את התרבות היהודית שממומשת בי כיהודי, מתעניין בה, ומשלב אותה בחיי במידה שמתאימה לי.
אני באמת מז-ד-ע-ז-ע לפעמים – כשאומרים לי שקרים בוטים בשם היהדות, כשמגייסים את היהדות למטרות פוליטיות נטו, כשמתכסים ביהדות כדי לכפר על אשמתם של פושעים, כשמנסים לאיים עלי או לסחוט אותי או להחזיר אותי ל"דרך הישר", בכוח.
חוץ מזה אין כלום בין השמאלן שתיארת וביני.
אני מרגיש שאני מתאר כאן גם חלק גדול מחבריי הקרובים.
אז מה הקשר בין דעותיי הפוליטיות לבין כל מה שכתבת כאן? מה פשר ההעלבות האלה?
שכחתי להיות יהודי? כי אני לא שם את הפתק שלך בקלפי?
נראה לי שמישהוא בתיקשורת עצבן אותך אז אתה החלטת לשחק בהכללות ולהכתים את הדיון המעניין כאן במסר פוליטי רדוד.
אהבתיאהבתי
נדב שלום,
כתבתי לך תגובה ארוכה ומנומקת אבל אז ראיתי שזה יצא 1,400 מילה וזה סבל שאפילו אני לא מוכן לעשות לשמאלנים.. :)
הנה תגובה מרוכזת ובהמשך (אם תרצה) תוכל לקרוא את התגובה הארוכה
אני הולך להראות לך שהטענות שלך דווקא פוגעות בשיח במקום להגן עליו
"משחק בהכללות" אומר שלדעתך הכללות זה לא תקין
הרעיון של "מבנה דיבור לא תקין" או "מילים לא תקינות" או "ביטויים לא תקינים" מגיע מהפוליטיקלי קורקט
פוליטקלי קורקט, שהוא לצערי רעיון שמאלני, אומר שאם כולנו נדבר יפה (וכמובן גם לא נכליל) ונעלים את ה-'דיבור הלא תקין' מהשיח, אז תיעלם האפליה והאלימות הנלווית לה בשל רוגע השיח
כלומר הפוליטיקלי קורקט אומר שהצורה חשובה מהמהות – זה לא **מה** אמרתי אלא **איך** אמרתי את זה (השימוש בהכללות)
לכן מה שהפריע לך בתגובה שלי זה לא מה שכתבתי (לזה בכלל לא התייחסת) אלא לאיך כתבתי את זה וזה טיפשי
הגישה של "תדברו יפה אז לא יהיה אלימות" מתאימה לילדים בני 5 בגן ואין פלא ששמאלנים מתפלאים כל פעם מחדש על הפער שבין "גן הילדים התקין פוליטית" שהם מדמיינים בראש לבין המציאות האמיתית של עולם המבוגרים
אלימות באה מהמילה אלם, כלומר חוסר היכולת לתקשר ואכן אלימות היא במקרים רבים היא התוצאה של תיסכול בשל חוסר היכולת לתקשר
כשאתה מעלים מהשיח מילים או ביטויים או תבניות דיבור (הכללות למשל), בפועל אתה גורם לאלם למי שרוצה להגיד אותם ואז אל תתפלא שהתוצאה היא אלימות
דוגמא יפה לקשר שבין השתקת מילים לאלימות תמצא באחד הסלוגנים של תנועת כ"ך: סותמים לנו את הפה אז אנחנו מדברים בידיים
אם באמת היה חופש ביטוי בעולם שלך, לא היית מתרגש מההכללות שלי
הסופר סלמן רושדי, מחבר הספר פסוקי השטן, אמר ש-"חופש הביטוי מתחיל בנקודה בה אינך יכול לשמוע את המילים", אבל בישראל, גם מימין ולמרבה התדהמה גם משמאל, "חופש הביטוי נגמר בנקודה בה אינך יכול לשמוע את הדברים" והתגובה שלך היא הדגמה חיה לכך
מה שמצחיק הוא שגם הימין אימץ את הפוליטיקלי קורקט, כמו מתנחלים מול מתיישבים, המילה 'נכבה' היא מילה לא תקינה פוליטית בימין ועכשיו גם שלושת המילים "להחרים מוצרי התנחלויות" הפכו להיות "לא תקינות" בספר החוקים הישראלי
אתה רואה מה עושה הפוליטיקלי קורקט השמאלני? בסוף גם הימין אימץ אותו ועכשיו כולם סובלים, גם מימין וגם משמאל
לשאלותיך – אני כותב פרובקטיבי, נהנה להשתמש במילים ותבניות דיבור "לא תקינות" ואני מרגיז את כולם, גם משמאל וגם מימין (נראה לך שאני מוותר לימין ולשטויות שלו? גם אותם אני מרגיז עם משחקי הכללות) אבל בימין משום מה תופסים הרבה יותר מהר את הנקודה שלי ואז אני יכול באמת להגיד מה שבא לי ואף אחד לא מתעצבן, גם אצל ימנים ממש קיצונים (כנראה בגלל שאני לא סותם להם את הפה ונותן להם להתבטא אז גם הם נותנים לי להתבטא אפילו אם דעתי שונה משלהם)
עם שמאלנים משום מה זה הרבה יותר קשה
בקיצור – אני משחק בהכללות, כותב "לא תקין" (כמו שמאלנים שכחו מה זה להיות יהודים) כי זה מה שבא לי
אם אתה נעלב מכתיבה פרובקטיבית, זאת בעיה שלך כי פרובוקציה בעברית זאת התגרות ואם אתה מגיב להתגרות (נעלבת) זה אומר ש**אתה בחרת** לראות בזה העלבות ולכן להאשים אח"כ מישהו אחר בבחירות שלך הוא טיפשות
– – –
התגובה הארוכה
העלית כמה טענות יחד אז ננסה לענות להם אחת לאחת
בתור התחלה אתה צודק, אבל אני ידוע ככותב פרובקטיבי והפרובקטיביות נועדה למשוך תשומת לב, לקבל תגובות ולפתח את הדיון
נראה לי שבבלוג הזה כבר מזמן לא מתרגשים מהפרובקטיביות שלי (ולכן אף אחד לא הגיב..) וכנראה שחלק גם חושבים שהטענה שלי שהפרובקטיביות נועדה לפתח את הדיון ו-'למתוח' את גבולות חופש הביטוי זה חרטא (וזכותם לחשוב כך כמובן)
אני טוען שהכללות הן חלק מחופש הביטוי והתפיסה השמאלנית של פוליטקלי קורקט, כלומר הכללה זה משהו ש-"אסור לעשות" ויש מילים "תקינות" (שחור למשל) מול מילים "לא תקינות" (כושי למשל) הוא טיפשי, גורם לנזק וסיכסוכים ולכן ההיעלבות שלך בשם אותו פוליטיקלי קורקט היא בעיה שלך, לא שלי (וכמובן אני מתנצל אם נעלבת – זה לא היה אישי)
אז אין קשר בין דעותיך הפוליטיות לבין כל מה שכתבתי כאן, העלבון הוא רק בראש שלך, השכחת להיות יהודי הוא חלק מהכתיבה הפרובקטיבית שלי (אבל יש בזה מן האמת, ואני אומר את זה כחוזר בשאלה אבל זה דיון בפני עצמו) ומעולם לא הצבעתי בבחירות, כך שזה לא קשור לזה שאתה לא שם את הפתק שלי בקלפי
אז מהות הטענה שלי היא שהפוליטקלי קורקט הוא זה שגרם לשמאלנים להזדעזעות המטופשת התורנית שלהם ממילים כאלה ואחרות, כשדעתי היא ש-'זה לא מה אתה אומר, זה מה אתה עושה'
אז הבנת שאני נגד הפוליטיקלי קורקט, אתה "תוקף" אותי בשם אותה תפיסה טיפשית ולכן התנצלויות מראש – אני עומד "לתקוף" אותך "אישית" בחזרה בצורה מאוד פרובקטיבית אז בבקשה אל תיעלב… :)
הרי מה קרה כאן?
אתה מניח ש-"מישהו בתיקשורת עצבן אותך אז אתה החלטת לשחק בהכללות", אני מתעלם מה-"מישהו בתיקשורת עצבן אותך" (לא קשור מה המניע) ואני אתמקד ב-"החלטת לשחק בהכללות"
כלומר הכללות זה "לא תקין" ואם השתמשתי בהכללות, אז אתה נעלב ולא משנה מה כתבתי או מה הטענות שלי, אתה מרשה לעצמך להתעלם מהם ולתקוף אותי על עצם השימוש בהכללות
בקיצור – זה לא **מה** אמרתי אלא **איך** אמרתי את זה (השימוש בהכללות)
הרי אם במקום ההכללה של ה-'שמאלנים' הייתי כותב 'יש כאלו ש', היה משתנה משהו במהות הטיעונים שלי?
לכן התרגיל השמאלני הוא פשוט: אם הטענה טובה, תוכל לגרום לה ליפול אם תתקוף את דרך הצגת הטיעון
או שנכתוב
לכן יש כאלו שעושים תרגיל פשוט: אם הטענה טובה, תוכל לגרום לה ליפול אם תתקוף את דרך הצגת הטיעון
מה ההבדל בין 'התרגיל השמאלני הוא פשוט' ל-'יש כאלו שעושים תרגיל פשוט' מבחינת מהות הטיעון?
אין הבדל, אבל אתה כ"כ שטוף מוח ומתוכנת בפוליטילקי קורקט השמאלני, שהמוח שלך כבר לא מחפש את מהות הטיעון אלא מחפש את תבניות הטיעון לראות אם הם "תקינות"
אז היה לנו פה גם הכללה, גם אד הומינם אישי וגם העלבה אבל האתגר הוא האם תראה את מהות הטיעון או ששוב תיפול למלכודת תבניות הטיעון ה-"תקינות" ולא תראה בכלל את המהות של הטיעון שלי
לדעתי אין מילים או ביטויים "תקינים" או "לא תקינים" – כל המילים הם בסה"כ צלילים חסרי משמעות ואתה הוא זה שטוען בצלילים את המשמעות שלהן (כמו כולנו) ובעולמו של האל, כל הצלילים קיימים וכולם ראויים להישמע, כי צלילים זה בסה"כ צלילים, השאלה היא מה הם המעשים
אני יכול לזרוק צלילים שמתחברים למילים כלפיך אישית או בהכללות פראיות לכל הכיוונים, השאלה היא מה אני **עושה** ומה אני חושב שצריך **לעשות**
זה אותו דבר לגביך – אתה יכול להביע איזה צלילים שאתה רוצה, שמתחברים למילים שמביעות את דעותיך הפוליטיות והשאלה היא לא רק איזה צלילים אני זורק בחזרה (הדיון או הויכוח) אלא גם מה אני רוצה **לעשות** איתך
אז מה לעשות עם שמאלנים כמוך? להזמין אותם לעשות שבת (צוחק…)
מה שצריך לעשות עם שמאלנים הוא מה שצריך לעשות עם ימנים והוא מה שצריך לעשות לכל אדם, בלי קשר לצלילים שהוא מוציא מהפה שלו, כלומר בעיני אין קשר בין הדיעות הפוליטיות שלך לבין מה אני רוצה לעשות לך באופן אישי או לכל מי שמחזיק בדיעה אחרת משלי
[מה צריך לעשות קשור באהבה וזה כמובן נושא ארוך בפני עצמו]
כתבת שאני 'מכתים את הדיון המעניין כאן במסר פוליטי רדוד' ואני טוען שתפיסת הדיון שלך היא זאת שמוכתמת באותו פוליטיקלי קורקט מטופש שגורם לך להתמקד בצורה (תבניות הדיון) ולא במהות
(התמקדות בצורה ולא במהות היא כשל רוחני ידוע ועל זה נרחיב פעם אחרת)
אני טוען שצורת הדיון ותבניות הדיון הם נושא מאוד מאוד פוליטי שעולה בכל דיון – אפילו המציאו שם אקדמי לסתימת הפיות הזאת וקראו לה "גבולות השיח" – אתה הרי מנסה לסתום לי את הפה בטענה שיש צלילים או מילים ש-"לא תקין" להגיד ואני טוען שמהות הפוליטיקלי קורקט הוא בעצם לסתום פיות
תיקח אוויר – הנה מגיעה עוד התקפה של הכללות כלפי שמאלנים
אז כמו כל השמאלנים, גם אתה ניסית לסתום לי את הפה כי ממש לא נראה לך שאני משתמש במילים כאלה או אחרות בדיון כאן, אתה גם טוען שאני "מכתים" את הדיון ולכן כמובן יש להעלים מהדיון את כל אותם מילים "לא תקינות"
וברוך השם יש לשמאלנים גם משטרת מילים, מצוות מיוחד בפרקליטות, ועד למשטרה ובית המשפט, ותודה לאל יש גם מצעד של נחקרים מימין ומשמאל על דברים שהם אמרו או כתבו, בלי קשר למה הם עשו
ואם ירצה השם, נבטל את כל החוקים הפליליים שמטילים אחריות פלילית על ביטוי מילים פוליטיות "לא תקינות"
תחשוב על זה רגע – מה אומר הפוליטיקלי קורקט?
הוא אומר שאם כולנו נדבר תקין, אז ייעלמו להם מהעולם האפליה והאלימות הנלווית לה
במילים אחרות, הפוליטיקלי קורקט השמאלני חושב שיש לך רמה שיכלית של ילד בן 5 בגן שלא יודע לשלוט בפה שלו וכמו שמכריחים ילדים בגן לדבר יפה כדי שלא יילכו מכות, אז לפי אותו היגיון אם נכריח אותך לדבר תקין אז הכל יהיה נפלא בין הילדים של הגן הפוליטי…
אם בגיל 17 נותנים לך רישיון לרכב שיכול להרוג ואם בגיל 18 נותנים לך רובה שיכול להרוג, אז לדעתי אפשר לסמוך עליך כשזה מגיע למילים שאתה מוציא מהפה,
כי כמו שבעולם האמיתי לא מענישים אותך אם תכתוב בלוג על "איך דמיינתי איך יש לי רובה פלא ואני הורג מלא נאצים" וגם לא יענישו אותך אם תשחק משחק מחשב כזה, לא ברור לי למה צריך להעניש מישהו ולהטיל עליו אחריות פלילית אם הוא כתב בלוג על "איך דמיינתי איך יש לי רובה פלא ואני הורג מלא שמאלנים / ימנים / ערבים / מתנחלים / נאצים" וגם שיחק במשחק מחשב כזה למשל
למילים יש כוח ואנחנו יודעים מה צריך לעשות עם כוח
כשם שאנחנו לא רוצים שלמשטרה יהיה יותר מידי כוח או שלשלטון יהיה יותר מידי כוח (הכוח משחית) כך גם לא כדאי שכוח המילים יהיה מרוכז בידי השלטון אלא כוחם של המילים יהיה אצל בני אדם והוא יבוזר בין כל בני האדם המשתתפים בשיח
זאת הסיבה שאני נגד פוליטיקלי קורקט – אני לא סומך על השלטון שיקבע את כוחם של מילים ומתוך כך ינסה לשלוט בכוח הזה
לכן הגישה שלי היא ש-"מילים זה רק מילים" וכמו שאתה רואה, אני אוהב לכתוב הרבה מהם (מה שמסביר אולי את ההתעלמות, למי יש כוח לקרוא כ"כ הרבה?) ואני חושב שזה ממש טיפשי שיש מישהו שחושב שיש מילים "לא תקינות" כשמה שחשוב הוא המעשים
הכללה פרובקטיבית לסיום: הטיעון השמאלני שלך על "משחק בהכללות" הוא מטומטם, מופרך ומראה שמישהו חושב שאתה בן 5 ושגם אפשר לשלוט בך כמו ילד בן 5 ואח"כ השמאלנים מתפלאים על הפער בין "גן הילדים הפוליטי התקין" שהם מדמיינים בראש לבין עולם המבוגרים שקיים במציאות
לכן מבחינה פוליטית אתה ילד שעושים עליו מניפולציות ואני תוהה מתי תהיה לך חשיבה ביקורתית פוליטית של מבוגר
לסיום, לדעתי אני לא "מכתים את הדיון המעניין כאן במסר פוליטי רדוד" אלא דווקא מעשיר ומפרה אותו אבל אתה חושב להיפך – מה עושים?
אז יש דמוקרטיה (עדיין אבל פחות ופחות), ושוק דיעות חופשי (עדיין אבל פחות ופחות) ונראה האם הפוליטיקלי קורקט יחזיק מעמד או לא
אלימות, כפי שיודע כל עובד סוציאלי, שוטר או פסיכולוג הוא תוצאה של התיסכול על חוסר היכולת לתקשר במילים
עברית שפה יפה והמילה אלימות באה מלשון 'אלם', כלומר חוסר יכולת לתקשר
וזאת מהות הטענה שלי: אלם יוצר אלימות, לכן לא מפתיע שהגבלת מילים יוצרת עוד אלימות
לכן הפוליטיקלי קורקט שבגללו תקפת אותי (כתבתי לא תקין והשתמשתי בהכללות) בפועל גורם לעוד אלימות כי כל מילה או צורת דיון שהוא מנסה להשתיק יוצאת בסף בצורה אחרת ואלימה
לתנועת כ"ך יש סלוגן של: סותמים לנו את הפה אז אנחנו מדברים בידיים
מעניין אותי לראות מה יקרה מבחינה פוליטית כשלא לא יסתמו לאף אחד את הפה, גם אם הוא פרובקטיבי ולא עלינו "משחק בהכללות" וההערכה שלי היא שיפסיקו לדבר בידיים
אז איך בתכל'ס מחליטים האם אני מכתים את הדיון או תורם לו?
יש לבלוג בעל בית, ואם הוא יחליט שלא מתאים לו שאני אכתוב בבלוג שלו תגובות אני ייצא בנימוס (ובצער) כי זה הבלוג שלו
(והוא לא סותם לי את הפה כי אני תמיד יכול לפתוח בלוג משלי)
אם יש לך תפיסה של פוליטיקלי קורקט (הדיבור התקין) ואתה חושב שיש לי דיבור "לא תקין" זאת זכותך לחשוב כך וזכותך אף לפעול לכך דמוקרטית שזה גם יהיה לא חוקי להגיד מילים "לא תקינות" או להשתמש בתבניות דיבור "לא תקינות" אבל לדעתי זה ממש מטומטם כי זה רק ייצור עוד ועוד אלימות
[וכנראה שלא במקרה בחר תומר לקרוא לפוסט shama_lama_ding_dong שמופיע בסרט Animal House ו-'בית חיות' הוא תיאור לא רע מבחינת מה שקורה בשיח הישראלי…]
אהבתיאהבתי
מרטין,
טוב – אני לא הולך לעשות איתך תחרות על אורך תגובות (כי אני בעליל אפסיד) אז אני אתמצת.
ובכלל קצת חורה להמשיך ולגרור את המאמר המעניין הזה והדיון שהתלווה לו לאיזו התנצחות איזוטרית שלא שייכת בכלל לנושא, אבל כמה דברים אני צריך בכל זאת להגיד.
קודם כל, חזרת כמה פעמים על כך שאני התייחסתי לסגנון ולא לתוכן. אז כן, בדיוק ככה. למען האמת עם התוכן שבתגובותיך הארוכות ומלאות הסגנון אני מסכים בחלקו המשמעותי. ואם השאר אין לי שום צורך לחלוק כי הוא לא מעניין אותי כל כך.
בקיצור אין לי מה להגיד על תוכן הדברים שכתבת חוץ משהם כמעט ולא קשורים למאמר שהתחיל את כל הדיון ולכן לא רלוונטים.
עכשיו – קרא לי ילד אם תרצה, אבל כשאתה אומר ששמאלן X זה או אחר הוא ככל השמאלנים כשהוא "עושה תרגיל כפול" "צווח כל פעם מחדש שמישהו מעיז לא לשים את האדם במרכז" מוביל "הסתערות צדקנית על היהדות " "שכח להיות יהודי" או לא "מחזיק מהדת שלו", זה נשמע לי אתו דבר כמו שתגיד שברנרד מיידוף הוא ככל היהודים גנב, מועל, מוליך שולל ובאופן כללי נבל.
ההתבטאוית האלה חורות לי כי הם לא מעשירות שום דיון אלה מדרדרות אותו להטחת רפש פוגענית. אוסף צלילים חסר משמעות ככל שיהיו, מטרתן היא לא להעביר תוכן.
אני משוכנע שגם לך יש גבול שלא תעבור בנוגע למה שאתה מוכן להגיד ומה שאתה לא מוכן שיגידו לך. אנחנו רק לא מסכימים איפה עובר הגבול.
אני מוכן להקשיב לדעות פוליטיות הפוכות לשלי ומחפש לקרוא ולשמוע גם עליהם וגם על דברים שלא נעימים לי. אני כבר התווכחתי בלהט עם מכרים וזרים על פוליטיקה אבל אף פעם לא חיפשתי להעליב. וגם לא חיפשו להעליב אותי. ואם היו הייתי קם והולך.
כי בגרות היא לא רק היכולת להתעלם מהסגנון ולשמוע את התוכן, אלה גם היכולת לסנן את הדברים שלך עצמך.
ובמאמר מוסגר וקשור לחלוטין. אני די מתבייש שאתמול כשקראתי את כל הדברים בדף המעניין הזה בעצם נעלבתי מהפרובוקציות שהיום בראש צלול יותר נראות לי סתם מעצבנות.
התנצלותי הכנה לכותב המאמר על הסטת הדיון המעניין למקומות מיותרים.
אהבתיאהבתי
נדב שלום,
כתבת ש-'אני משוכנע שגם לך יש גבול שלא תעבור בנוגע למה שאתה מוכן להגיד ומה שאתה לא מוכן שיגידו לך. אנחנו רק לא מסכימים איפה עובר הגבול'
לא נכון. מבחינתי אין גבולות לשיח פוליטי ואתה יכול להוציא איזה מילים שאתה רוצה כי אני אחפש את המהות ולא אתייחס לצורה או לסיגנון.
מבחינתי, היוצא מן הכלל היחיד מבחינת מילים הוא בחוק הפלילי (איומים, קשירת קשר וכן הלאה), אבל בויכוח פוליטי כל המילים ראויות משום שאיסור על מילים או סגנון רק יוצר עוד אלימות כפי שהסברתי קודם
כתבת ש-'בעצם נעלבתי מהפרובוקציות שהיום בראש צלול יותר נראות לי סתם מעצבנות' אז תחשוב שאני בראש עוד יותר צלול ולכן אני לא נעלב ממילים, גם לא מתעצבן ממילים ובכלל – מאוד אוהב מילים
אז אתה רואה שהכל שאלה של פרשנות אישית שלך למילים ואין שום סיבה שהפרשנות של השמאל (או פרשנות של חלק מהשמאל אם הכללות גורמות לך לבושה, היעלבות או עצבנות) תהיה הפרשנות השלטת בשיח, מה שגורם רק לעוד ועוד בלגן בגלל פרשנויות מתנגשות של מילים
כתבת ש-'קודם כל, חזרת כמה פעמים על כך שאני התייחסתי לסגנון ולא לתוכן. אז כן, בדיוק ככה', הבעיה היא שסגנון זה שאלה של פרשנות, אז למה שניקח את הפרשנות שלך לסגנון ולא פרשנות של מישהו אחר?
הנה דוגמא קלאסית
סטנדאפיסט שחור מדבר, משתמש במילה ניגר ומכליל הכללות על שחורים וכולם צוחקים אבל סטנאפיסט לבן שיגיד אותם מילים בדיוק יואשם בגזענות (ותאר לך סטנדאפיסט ערבי צוחק על יהודים…), כלומר הכל שאלה של פרשנות
הנה עוד דוגמא
נגיד לך יש בעיה והתשובה שלי היא "אתה אידיוט, חמור וטיפש, הפיתרון הוא ככה וככה"
האם תיקח את הפיתרון או תכינס לדינמיקה של 'אבל אף פעם לא חיפשתי להעליב. וגם לא חיפשו להעליב אותי. ואם היו הייתי קם והולך'
כלומר תוותר על הפיתרון לבעיה שלך כי חיפשו להעליב אותך? זה ממש ילדותי ואני אסביר למה
בגרות היא לקדם את האינטרסים שלך וילדותיות היא קידום האגו על חשבון האינטרסים (הוא חיפש להעליב אותי? אני קם והולך)
לכן התמקדות בסגנון או בצורה היא ילדותית והתמקדות בתוכן או במהות הוא בוגר
מי שמטיף שהסיגנון חשוב יותר מהתוכן חושב שאתה ילד כי הוא רוצה שתתעלם מהתוכן ולכן היעלבויות ועצבים בשיח פוליטי של מילים זה ילדותי אבל מנוצל היטב על ידי פוליטיקאים משמאל ומימין בטענה של 'סגנון כזה אומר ש…" כשהטענה שלי היא שסגנון לא אומר כלום
זה מזכיר לי מחקר מפורסם שהראה שאנשים אינטיליגנטיים שמתקשים בדיבור של שפה זרה ייתפסו כלא אינטיליגנטיים בגלל קשיי הדיבור (ופרופסור רוסי מייד עולה לי לראש עם הקשיים בעברית) וזה מראה את ההתמקדות שלנו בסגנון וצורה ולא במהות
פרופיילניג של משטרה (מי שלבוש כמו היפי עם קעקועים ושיער ארוך יש לו סיכוי גבוה יותר להיעצר לבדיקה מדגמית) הוא עוד דוגמא לסגנון ולא לתוכן (וכן הלאה וכן הלאה)
אז להתמקד בצורה או בסגנון ולא בתוכן או במהות הוא כשל אנושי ידוע אבל זה עדיין טיפשי
אני יודע שבהתחלה קשה להתעלם מחוסר נימוס ויש נטייה אוטומטית לשפוט חוסר נימוס, אבל נימוס הוא שאלה של סגנון ופרשנות ואני מניח שאתה יוכל להבין כשמישהו לא מקבל את הפרשנות שלך או של אחרים מהו נימוס או הסגנון "הנכון" לומר מילים, כי הגבלות מילים יוצרות עוד אלימות
לדעתי אין טעם להיעלב או להתעצבן ממילים (וזה גם טיפשי) אבל זכותך להיעלב ולהתעצבן
הבעיה תתחיל כשאתה חושב שדיברת מנומס, ובסגנון ראוי אבל הצד השני דווקא כן נעלב מהסגנון שלך ואז אין לזה סוף וזה בדיוק מה שקורה – הפוליטיקלי קורקט הופך עוד ועוד מילים, ביטויים ותבניות דיבור ל-"לא תקינים" בדיוק כמו דת שרק מחמירה ומחמירה
בעבר, הכללה החוצה הייתה "לא תקינה" (לא יהודי מכליל יהודים למשל ואז הוא יואשם באנטישמיות) אבל הכללה פנימה הייתה בסדר (יהודי יכול להכליל יהודים ולא יואשם באנטישמיות) אבל עם השנים אני רואה את ההחמרה הטיפשית והיום אסור בכלל להכליל, לא החוצה ולא פנימה, אז איפה זה ייעצר?
ג'ורג' אורוול כבר חזה את המאבק על פרשנות המילים (שיחדש), עכשיו המאבק הוא גם על סגנון המילים, אז איפה זה ייעצר?
אהבתיאהבתי
"שכל אחד עושה מה שהוא צריך לעשות כולם עושים אותו דבר"
אהבתיאהבתי
תומר תודה על הדברים.
קשה לאנשים לקבל את בורותם, הדלאי לאמה הוא אדם מואר, ומי שלא מואר ולא מבין ריקות, לא באמת יכול להבין למה הוא מתכוון, (אבל משהו בתחושה אומר שזה נכון) כמו שכף המרק לא מכירה את טעם המרק, ותמיד ימשיך למצוא הבדלים בין כל דבר. האמת היא שהדברים הם די פשוטים, וכל אחד אם ירגע קצת, יודע אותם, אבל האשליה והמכשולים גורמים לנו לראות ולנהוג אחרת. הבודהה הוא "מביא הכפות" כלומר הוא מלא חמלה אלייך לסבל שלך לאושר שלך לדת שלך, אבל הוא כאילו תמיד אומר ,נחמד, טוב ישנת מספיק, היית ילד מספיק תתעורר!, תתבגר. לכן בהחלט הייתי אומר שהדלאי לאמה הוא היהודי הצדיק האמיתי, ומי שאומר שלא הוא לא היהודי הצדיק האמיתי, לכן הוא מחזיר ליהדות. נו השם גדול..
להרחבה מפי המבורך עצמו:
http://www.buddha.co.il/index.php?option=com_content&view=article&id=34%3A2010-10-26-11-46-28&catid=1&Itemid=25
אהבתיאהבתי
אך אך ! כמה פעמים שמעתי את השטות הזאת מאנשים חרדים, אני הסתובבתי ועדין מסתובב בהודו מראשית שנות ה80 ואף אחד שם לא אמר לי שטות כזאת !
אהבתיאהבתי
מחזק את מי שכבר אמר: סיפור מאוד מפורט על הדלאי למה והשידוך מופיע באחד מספריו של הסופר חיים ולדר. יש לו מקורות בדרך כלל והוא עושה עבודה מאוד רצינית. הייתי מציע לשאול אותו לפני הכל.
אהבתיאהבתי
תומר, לשמחתי העברתי את הסתיו האחרון בדארמקוט, ולא מעט ישבתי לי בבית חב"ד. באזני שמעתי את הגלגול החדש של בשורת ה"בא לי במבה" כמחזיר ליהדות – מפי שלושה אנשים שונים מבית . לשמחתי, יש לי מידת היכרות עם המערכת ועם הנפשות הפועלות (באדום, לא בשחור) והיה ברור דבריהם אינם אמת כלל, וחלקם אף הזויים לכל אוזן. לדעתי, יש לשים לב לתופעה זו בבתי חב"ד או בתים יהודיים כאילו ואחרים, בעיקר בגלל אינפלציה של אנטגוניזם דתי וכן יצירה של תדמית רעה ליהדות בנכר.
אשמח אם בעתיד יותר יחקרו אנשים את הדת המופלאה הזו.
אהבתיאהבתי
תודה על הדיווח מהשטח.
אהבתיאהבתי
זה פולקלור, ספרות בעל פה, המלומד הפיני הונקו קרא לכך אויקוטיפ, סיגול של המעשיה למסורת המקומית
אהבתיאהבתי
בעצם אם אפשר לסכם כל מטרת המאמר הזה היא להוכיח שיהודים דתיים או חוזרים בתשובה מספרים סיפורים שיקריים ו-או לא אמינים על הדאלי לאמה ושאר לאמות למיניהם. (מה כבר אפשר לצפות מיהודים דתיים, וחוזרים בתשובה מעורערי נפש). מקורות שמדווחים על שמיעה או התנסות בכלי ראשון, לא מקבלים התייחסות או התייחסות ספקנית. והכל בתוך שבלונה "אינטלקטואלית" , לא מקורית במיוחד שתמיד תוציא יהודי דתי כנחות יותר מבחינה שיכלית וכמדשדש בתחום האפור שבין אמת לדמיון פרוע ולפעמים שקר ממש. הכל תחת מעטה עבה של התנסחויות בפוליטקלי קורקט עם "לימוד זכות" עם חקירה "מדעית" "מעמיקה". שמובילה תמיד לשאגות ותרועות הידד מציבור המוארים המשוכנעים. מעבר לכל הסיפור המטופש הזה (מבחינתי) מה חושבים טיבטים על יהודים, וכן, אני כן מכיר סיפורים מכלי ראשון ויותר מאחד, ואגב זהו אחד המאמרים הראשונים אם לא הראשון שפגשתי שמנסה להוכיח לי שיותר מעדות אחת, על יותר ממקרה אחד של תופעה, מצביעה על חוסר מהימנות בדיווח על התופעה. בד"כ בעולם המדעי הגישה היא הפוכה, אבל כאן כמובן שזה לא תופס הרי מדובר ביהודים דתיים, חוזרים בתשובה וכאן לא יתכן דיווח של אמת). אם נדלג על מקרה האינטלקטואליה של הבודהה עלי אדמות, הדאלי למה של בעל הדיון הנ"ל.,הנקודה המענינת אותי היא המבנה הנרטיבי האובססיבי המאפין באופן קבוע דייונים כאלה, שבו היהודי הדתי , כמובן לאחר מחקר מעמיק , בראש פתוח , פלורליסטי וליברלי תמיד יצא כשידו על התחתונה. והדגש הוא על יהודי, ולא על דתי, שהרי למשל במקרה הנוכחי הדלאי למה דתי לכל דבר ובכל זאת כל אמירה שלו פשוט מרגליות ואור צרוף, ובדיונים אחרים זו הדמות יכולה להתחלף בדמותו של אפיפיור מואר שחבריו הטובים ביותר הם יהודים, או באיזה חכם דת מוסלמי שקיבל עיתונאי מ"הארץ" לשיחת לב אל לב על איסלאם "אחר" לעומת יהדות . הרי כל אלה אנשי דת , כלומר אין בעיה עם "דת" אלא עם "יהודי", ויש אינטרפולציה כשכותבים "יהודי דתי". המבנה הדיאלקטי החילוני הזה שנלעס כבר מאז תחילת המאה ה 19 עם הסוף הקבוע והידוע מראש יש לו ריח רע אפילו יותר מהשתן הטיבטי הקדוש של הגלאי למה. .
אהבתיאהבתי
מצחיק, כל אחד לקח את הטענות או הדברים בדיוק לאיפה שהוא רצה עוד לפני קריאת הדברים.מה שכתבת זו סתם זוהמה שמטרתה לצדק את תפיסת החיים שלך על חשבון אחרים, יריקה על אחרים בפרצוף.
קצת ביקורת עצמית ובגרות, אם היה בדברים כל כך קצרים ומרוחקים מן הסוגיה שאתה מנסה לעסוק בה די כדי להוכיח משהו, החיים האנושיים היו בינריים לגמרי.
אהבתיאהבתי
אוהההה , בעל התשובה המתבכיין.
פעם היית פלצן תל אביבי נבוב, וחשבת שכל היקום מרוכז בין רוטשילד לבאזל ועכשיו את שוטה נלעג מגודל פיאות וקשה לך להבין למה לא נותנים לך כבוד עולמי, בזכות זה שהקרבת את החזות הבנאלית על מזבח הריאקציה האורתודוקסית.
והתשובה היא פשוטה , אתה לא חשוב, בדיוק כמו שאתה עושה או לא עושה
אהבתיאהבתי
אני לא מבין מה כל ההסבר המדופלם שמוצג כאן.הסוגיה כאן היא בנוגע לחקר של עדות, לא חקר מעמיק של התפיסה הבודהיסטית של הדלאי למה.
לא מדובר כאן בטענה שנזרקה באוויר ומקורותיה לא ברורים, ישנם אנשים שהיו בקרבתו ודיברו עמו והעידו שכך הוא אמר להם, שדתות אחרות הן חיקוי של היהדות.כל עוד אינך מסוגל להוכיח שהכל קונספירציה אחת גדולה כביכול כל ההסברים הללו מיותרים. אין טוב מעדות ישירה,ולכן כל הסוגיה הופכת לסוגיה "משפטית" של בירור מהימנותם של הטענות. אני לא מבין למה אנשים צריכים שהדלאי למה יצהיר על כך, זה מובן מאליו (חיקוי זו מילה מידי כוללנית, אך זיוף או גניבה זה בגדר עובדה).
אלא אם כן מישהו חושב שההסברים הללו טובים יותר ממה שהבן אדם אמר בעצמו.. אני מכיר לא אחד ולא שניים אנשים מה"סוג" הזה..
אהבתיאהבתי
גם אני מכיר הרבה בעלי תשובה שמדברים שטויות ומכיר מחזירים בתשובה שהם שקרנים ומנוולים ולכן אין מה להתפלא גם על הקישקושים מ"מקור ראשון" שבעלי תשובה ומחזירים בתשובה מיחסים לדלאי לאמה.
אהבתיאהבתי
מוזמן להוסיף גם את עדן הראל שמספרת שהדבר (נזיר בודהיסטי השולח אותה חזרה ליהדות) קרה לה באופן אישי, ועוד מוזמן לשים לב ל'עליית מדרגה' – מ"אמצעי מניעה" ממעבר אל הבודהיזם – לאמצעי להחזרה בתשובה.
היא משתמשת בסיפור בכנסים להחזרה בתשובה
(אני נתקלתי לראשונה בדבר כאן: https://youtu.be/z4PWDZ_iH0k דקה 28.30 בערך)
אהבתיאהבתי