קרב הרגע שבו מדינת ישראל תהיה חייבת להכיר בזכותם של הזרמים הלא-אורתודוקסים לפעול בחופשיות בישראל, כלומר בזכותם של אזרחי ישראל להשתמש בחופשיות בשירותיהם. הבשורה החשובה על תקצוב רשמי של 15 תקנים של רבנים קונסרבטיבים ורפורמים היא רק הצעד הראשון בתהליך ארוך, שבסופו תינתן זכות חוקית לתנועות אלה (ואחרות) לחתן יהודים במדינת ישראל. התהליך הזה יתרחש לא מפני טוב לבם של המחוקקים ולא מפני נאמנותם לעקרונות של צדק או משפט, אלא מפני שבחברה מודרנית ודמוקרטית הוא בלתי נמנע. אנסה להלן להבהיר מדוע.
לפני כחודש פסק בג"ץ שפסילת גיורי הרב דרוקמן על ידי בית הדין הרבני הגדול אינה תקפה. הוא קיבל את עמדתו של בית הדין הרבני האזורי בתל-אביב, ואף נזף בבית הדין הרבני הגדול וקבע שהוא "רמס את כללי הדיון הבסיסיים, את כללי הצדק הטבעי […] ומעל לכל פגע וגרם עוול מזעזע לעותרות ולילדיהן". כזכור, בית הדין הרבני הגדול קבע שהגיורים אינם תקפים מפני שהגרים לא התכוונו לשמור מצוות בהתאם להלכה האורתודוקסית. מסתבר שלבג"ץ זה פחות משנה.
וכאן אנחנו מגיעים ללב העניין, והוא המציאות המצחיקה שבמסגרתה במדינת ישראל יכולה רשות משפטית חילונית לפסול החלטה הלכתית של בית דין רבני. במילים אחרות, שופטים חילונים החליטו עבור רבנים מהי ההלכה היהודית. זה לא מקרה כמובן, אלא תוצאה ישירה של אי הפרדתה של הדת מהמדינה – כל עוד בתי דין רבניים יכולים להחליט מי יקבל אזרחות ישראלית ומי לא, בג"ץ יוכל לקבוע מי יהודי ומי לא. הרי המדינה לא יכולה לוותר על הריבונות שלה להכריע מי בפנים ומי בחוץ.
אבל פסיקת בג"ץ מעניינת לא רק משום שבג"ץ, אם לעשות פרפרזה על מילותיו שלו, "רמס את ההלכה". היא מעניינת אפילו עוד יותר משום שהיא חושפת את מה שהיהדות האורתודוקסית בארץ מנסה בצורה מתמדת להסתיר, והוא שאין יהדות אורתודוקסית בארץ. כלומר, שאין אורתודוקסיה אחת, אלא יש כמה וכמה אורתודוקסיות.
כי הנה למשל, הרב אברהם שרמן, מקורבו של הרב אליישיב שעמד מאחורי פסילת גיוריו של הרב דרוקמן, ודאי לא חושב שמפני שבג"ץ הכריע כפי שהכריע, אותם עולים חדשים שהוא מחשיב ללא-יהודים הפכו פתאום ליהודים. מבחינתו, כלומר על פי ההלכה שלו, הם עדיין לא-יהודים. מנגד, על פי ההלכה של הרב דרוקמן הם יהודים לכל דבר ועניין, הם חלק מעם הסגולה שכרת הברית עם הקב"ה ומחוייבים למצוות (שהם לא יקיימו). ודוק: יש כאן מחלוקת רצינית, שכן אין הצטרפות לעם היהודי שקולה לפולמוס על שנת שמיטה, ודאי לא למחלוקת על דגם כובע הלֶבֶד שיש לחבוש.
לא זאת אף זאת: מכיוון שאותם אלפי גרים הם יהודים אזרחי המדינה, הרבנות הראשית תחתן אותם בעתיד עם בחירי/ות לבם, שהרי אין אזרח יהודי יכול להתחתן במדינת ישראל בלתי אם ברבנות. מכאן שהרבנות הראשית תפעל על פי ההלכה לדעת הרב דרוקמן, ובניגוד מוחלט להלכה על פי הרב שרמן. האם הרב שרמן יחתן את ילדיו ברבנות הראשית? סביר להניח שהוא ממילא לא התכוון לעשות זאת – לקבוצות חרדיות שונות יש בתי דין משל עצמם. אבל כל מי שחושב שההלכה היא כבית שרמן עומד כעת מול מצב שבישראל מסתובבים כמה אלפי לא-יהודים שהרבנות תחתן עם יהודים. מבחינתו מדובר ב"התבוללות" נסתרת.
צהר להלכה שונה
מחלוקות הלכתיות תמיד היו כמובן, אבל מה שהסיטואציה הזאת מעלה על פני השטח הוא עד כמה הן עמוקות, עד כמה, למעשה, מדובר בשתי שיטות הלכתיות שונות, שנגזרות (וזה חשוב עוד יותר) משתי תפיסות עולם שונות. מדובר למעשה בשתי יהדויות. אין כאן שום "אורתודוקסיה".
דוגמא נוספת לאותו כיוון תימצא בקרוב באותו "חוק צהר" חבוט ומסמורטט שסוף כל סוף, בעזרת המגה-קואליציה של ביבי, כנראה יחוקק, או בהסכם החדש שרבני "צהר" הגיעו אליו עם הרבנות. שתי ההתפתחויות האלה פותחות, למעשה, את איזורי הרישום לחתונה, ובכך מאפשרות לזוג המאושר לבחור לעצמו את הרב שיחתן אותו.
התוצאה תהיה פשוטה: בתוך כמה שנים יתברר איזה רב מוכן לחתן את מי שרבנים אחרים קבעו שהם "פסולי חיתון". יתברר איזה רב יחשיב ליהודים מי שעבור אחרים אינם, יתברר איזה רב יעלים עין מכוהניותו של המבקש לשאת גרושה, יתברר איזה רב לא יפשפש בעברם של יהודים שעבור אחרים הם ממזרים. וזה כלום לעומת הרבנים שיהיו מוכנים – רחמנא ליצלן! – לאפשר לכלה לתת טבעת לחתנהּ תחת החופה; כאלה ודאי ימצאו בעשרות ויהיו פופולרים ביותר. כולם כמובן יציגו עצמם כאורתודוקסים, אבל איזו משמעות תהיה למילה הזאת? ואיזה משמעות תהיה להתנגדות של המדינה לא לאפשר לרבנים קונסרבטיבים, רפורמים או סתם אזרחים כריזמטים לחתן זוגות שיחפצו בכך?
דת או כת
את הסיפור הזה יש להבין בקונטקסט רחב, מפני שהוא לא הסיפור של היהדות האורתודוקסית בלבד, אלא של כל דת בעולם המודרני. כולן ניצבות היום מול שתי ברירות: או להגמיש את הגבולות, להרחיב את המנעד ולאפשר לעצמן להתגוון – או להפוך לכת. אין כל אפשרות, כפי שהיתה בימי הביניים ולפניהם, להשלות את עצמנו שאוכלוסיות גדולות מאמינות או מתנהגות בהתאם לדוֹגמה אחת ויחידה. אם בעבר התנהגות דתית החורגת מהדוגמה ("כפירה") הושתקה באמצעים אלימים, כיום לא רק שזה כמובן לא מקובל, אלא שעצם דיכוי הכפירה יחשוף את הזיוף שבסיפור הכיסוי האחדותי. חדלנו להאמין שכפייה דתית יכולה להביא לדתיות אותנטית.
זאת ועוד: אם עד ימי הביניים נראה לרובנו הגיוני להתאים את עצמנו לדת שנולדנו לתוכה, עלייתו של האינדבידואל האקספרסיבי בעידן המודרני שמה סוף לסיפור הזה – כולנו רוצים כיום לבטא את הייחודיות שלנו, וכולנו מרגישים שלא רק שזאת זכותנו הטבעית והמובנת מאליה ביותר, אלא שזאת אף חובתנו המוסרית והדתית. מוטל עלינו משמיים, לכאורה, למצוא את דרכנו האישית והאותנטית אל האלוהות. במובן אחרון זה, דווקא הניסיון לכפות עלינו דוגמה דתית אחידה מגביר את התנגדותנו.
אין כאן שום מיסתורין: אחידות מחשבה והתנהגות נמצאת, אם בכלל, רק במספרים קטנים, בקהילות סגורות, בכתות. קיים תסכול אינהרנטי בניסיון להכפיף אוכלוסייה גדולה לעקרונות דתיים אחידים, בטח ובטח בעידן המודרני. לחילופין, המשיכה לדקדוקי אמונה ומעשה מנתבת את בעליה ליצירת קהילות אחידות וקטנות. כפי שאיבחן אלכסיס דה-טוקוויל בעינו החדה כבר בשנות השלושים של המאה ה-19, "דת שתדקדק יותר בקטנות, שתהיה נוקשה ותעמיס על עצמה יותר מצוות של מה בכך בזמן שהבריות ייעשו שווים יותר, תישאר עד מהרה נחלתה של קבוצת קנאים אדוקים בתוך המון של קטני אמונה." (הדמוקרטיה באמריקה, עמ' 462)
הפרטת החיתון
חזרה לישראל. האפשרות הפשוטה ביותר לצאת בכבוד מהמצב הזה היא לאפשר לאזרחי המדינה חופש דת, למשל להתחתן כרצונם. זה בינתיים לא עולה על דעתם של מנהיגי המדינה. כעת הברירות הן שתיים: או להכריח אנשים להתחתן על פי ההלכה בכוח (כלומר לאכוף את החוק: לקנוס את מי שמחתן מחוץ לרבנות), דבר שיחשוף את האיוולת שבדבר, או לאפשר ליותר ויותר אנשים להתחתן כפי שהם רוצים, בתנאי שיעשו זאת תחת הכותרת הרשמית "אורתודוקסיה". זה אם כן מה שאנו רואים מול עינינו: הפרטת זכות החיתון של הרבנות הראשית לרבנים שונים בעלי דעות שונות, וכולם כאילו מטעם הרבנות. רבנים אלה יאפשרו לאנשים שונים להתחתן בצורות שונות, בדיוק כמו שבית הדין בתל-אביב איפשר – בהוראת בג"ץ – לאנשים שונים להתגייר בצורות שונות.
אפשר להתבונן במחזה המסקרן הזה ולשכנע את עצמנו שעדיין מדובר באותו זרם דתי. אפשר גם להבין שזהו התעצמותו של התהליך שבו "האורתודוקסיה" הופכת להיות כותרת כוללת לכמה זרמים הלכתיים. השאלה היא מתי נהיה בוגרים מספיק בשביל להודות בכך, וסובלניים מספיק בשביל לתת גם לזרמים שמראש מגדירים עצמם כלא-אורתודוקסים לחתן ולגייר אנשים במדינת ישראל.
סתם
—
פורסם באתר אבי חי. ביום ראשון הקרוב יערך באוניברסיטת תל-אביב כנס (מרתק ממש לדעתי) על מזרח ומערב בראי תורת הנסתר. הפרטים כאן.
לולאת האל 
לגזור ולשמור.
ושמישהו יסביר לי פעם אחת ולתמיד מהי היהדות הזאת שכולם מדברים עליה?
היהדות שמתנגדת לקיומה של מדינת ישראל? זאת שטוענת שהמדינה היא קדושה? היהדות שמחייבת להרוג הומואים או זו של ארגון הו"ד? זאת של חב"ד או של ליבוביץ'? יש משהו שהדוסים מסכימים עליו חות מאשר שאסור להדליק גפרורים ביום השביעי של השבוע?
אהבתיאהבתי
אני אסביר לך אבל קודם תסביר לי מה זה אומר להיות נוצרי.
אהבתיאהבתי
אין לי הרבה מושג . אני גם די חלש באיסלאם, הארי קרישנה ואימן.
אבל במדינת ישראל נהרגו שבעה חיילים על הגנת קבר שייח טורקי בשכם שמישהו החליט שהוא יוסף אבינו, פרות מקבלות תערובת מיוחדת שבועיים לפני פסח כדי שהחלב שלהן יהיה כשר לשתיה בפסח (כי הרי רבי עקיבא שתה רק חלב כזה) ובג"ץ מכשיר קווי אוטובוס עם הפרדה בין נשים לגברים. אז מאד מעניין אותי לדעת מהי הדת הזאת שכולם מסבירים לי בשמה שדבר והיפוכו הם מיסודותיה ומי שחושב אחרת הוא כופר
אהבתיאהבתי
פרסיקו, אנחנו יותר אוהבים אותך אסקפיסט מאשר פוליטיקאי.
אהבתיאהבתי
לייק
אהבתיאהבתי
בקשר לחתונה יהודית אורתודוקסית כשרה למהדרין על פי ההלכה… לקוח ותיק שלנו התחתן במזל טוב לפני שבוע בניו יורק על פי ההלכה…. הוא עמד תחת חופה כחולה, כיפה אורתודקסית שחורה וגדולה נחה בטבעיות על ראשו.
במזל טוב ידידנו התחתן עם בחיר ליבו, חברו ובן זוגו מזה כשבע שנים, הם ניצלו את החוק החדש המכיר בנשואים חד מיניים, וערכו חתונה יהודית לתפארת, תחת חופה וקידושין שערכה רבנית חביבה חריפה ומשעשעת… ובהתאם למסורת חסידית, הרימו את שני החתנים המאושרים, על כיסאות… כולם הרגישו שמחה של שחרור אושר של הגשמה, על הזכות שניתנה להם להתחתן כשאר בני האדם, מבחינתם ההכרה בנישואים שלהם הייתה הכרה בהם כבני אדם ולא כשני סוטים. הבחירה שלהם להתחתן על פי ההלכה תחת חופה וקידושין הייתה טבעית להם, האבסורד שבדבר לא עניין אותם כל וכלל, הם לא חוקרי יהדות הם לא שומרי מצוות, את החזיר הגישו יום קודם, ולא ביום החתונה עצמו, כנראה לשמור על קדושת הטקס, והתחשבות במעמד וברבנית… ההצדקה לטקס האורתודוקסי היתה העובדה הקשר שלהם למסורת ארוכת שנים, המעמד הזה של נישואים מיחד את היום ומקדש אותו…הטקס יוצר את היחוד, והטקס האורתודוקסי היהודי הוא חלק מהזהות שלהם, הם אימצו אותו בלי למצמץ…. מדהים הוא הקשר הריגשי השמחה והחיבור שלהם…. מדהים הוא היחס של יהודי ארה"ב לטקסים אורתודקסיים.. ההשפעה של חופש הבחירה או שלילתו על הרגש שלנו… החיים הם אנחנו, ויש להם דרך לעצב את המציאות על פי הזרימה של הרצון הנוסטלגיה הרגש, ולא הגיון מובנה, ידע קודם, החיים עוצמתיים יותר מהעבר, כמו נהר זורם בעצמה אין לו זמן להתבונן אחורה… התנועה לזכויות האדם, הצמא לחופש בחירה וזכויות שוויון הכרה, היא זו המשפיעה על התודעה הכלל אנושית, היא זו המובילה את האנושות לתודעה מוסרית על דתית…מפקיעה את המציאות מחכמי דת שכביכול יודעים להיות מוסריים יותר…עומדים כמו סכרים ישנים מול דינמיקה מבעבעת, זו שמחייבת אותנו להתבוננן פנימה והחוצה..
אהבתיאהבתי
הסיפור הזה מרתק, רק דבר אחד לא ברור לי, שמא תוכלי להאיר את עיני המתקשות.
מנין לך שהטקס הזה היה 'אורטודוקסי'?
החלטה שלך? באיזה סמכות?
החלטה של האורטודוקסים? מה הכתובת שלהם? יש לי כמה דברים להחליף איתם.
אמונה ציבורית כללית? ודאי שלא. אין ביהדות הנחשבת כאורטודוקסית אף זרם המחתן הומואים.
אני מבין שאת מנסה להמשיך את מאמרו של פרסיקו בדוגמה ממשית, אך אבוי, היא דווקא מוכיחה את ההפך.
אהבתיאהבתי
הערת אגב: אני יודע שנהוג לכתוב אורתודוקסים בתו ולא בטית,
בבלוג כה ליברלי מן הראוי להתעלם משגיאה קלה כזו :-)
אהבתיאהבתי
מדוע מוכיח את ההפך? לא הבנתי… אני לא יודעת לאיזה "זרם" שייכת הרבנית שלמדה יהדות והלכה ובקיאה לא פחות מרבנים אורתודוקסים :-) ובחרה להתעלם מהחלק המפלה והמבדיל "שבזרם האורטודוקסי" האם האורטודוקסיה פירושה הדרה של מגוון ציבור נשים הומואים הרוצים לקיים מצוות, לנהוג כמסורת אבותיו, ולחיות באמת ובגלוי… ולא בסתר ובשקר עצמי… לבי על אותם אנשים בוגרים החיים בשקר ובפיצול, שמרגישים סוטים למרות שהם לא פוגעים באף אדם ושכל בעייתם היא העדפה של בני מינם… ההלכה לא כוונה לכך.. ההלכה במקורה למצוא פתרונות פרגמטיים למציאות משתנה…..תוך כדי איתור נרחב של מצבים ואפשרויות שהמציאות מזמנת…
אהבתיאהבתי
היא מוכיחה את ההפך מהטעם הפשוט שלמרות הפתיחות היחסית שאולי קיימת באורטודוקסיה (כפי שנטען במאמר), עדיין חלקים נרחבים מהליברליות המערבית לא נמצאים תחת כנפיה.
הדוגמה שאת הבאת מוכיחה זאת משום שללא כל ספק הטקס לא היה אורטודוקסי בשום הגדרה מקובלת ציבורית של המושג, כך בעצם הפתיחות שהובטח שבו תבא, בעצם לא באה ואפילו לא דופקת בדלת.
ובקשר לשאר הטענות, אני מבין שאת מתנגדת למה שנקרא 'אורטודוקסיה', ויתכן שיש לך אפילו נימוקים נאים, כל זה עדיין לא הופך את מה שאת מאמינה בו ל'אורטודוקסיה', לפחות מבחינה ציבורית.
מיותר לציין שאת עצמך כמובן רשאית להאמין שמה שאת מאמינה בו הוא אורטודוקסיה יהודית, נצרות קדומה, אלילות פאגנית, או כל דבר אחר.
אהבתיאהבתי
הרבנית ערכה את טקס הקידושין על פי הדרך האורטודוקסית, חופה, קידושין, טבעות, תפילה, שבירה של שתי כוסות, הרבנית לבשה טלית גדולה, הם לבשו כיפות הקידושין על פי תורת משה וישראל, כך הוכרז, אין שום קשר לפאגניות, אלילות, משיחיות וגם לא נצרות קדומה, הכל על פי הטקס היהודי האורטודוקסי… רק המינים התחלפו במקום רב וחתן כלה , רבנית ושני חתנים. מה באמת הופך דת לאורטודוקסית אם לא הטקסים המסורתיים הנערכים באותה מתכונת, אותה התפאורה, איך אתה מגדיר אורטודוקסיה?
אהבתיאהבתי
אני מניח שאת לא אורתודוקסית אם את חושבת שזה מסתכם בצורת הטקסים.
זה כמו לטעון שאם הפלסטינים יעשו טקס לאומי שלהם במתכונת של זה הנערך בליל יום העצמאות בירושלים הם יהפכו לציונים.
אהבתיאהבתי
הטקסים הם החלק החשוב והמרכזי בדת, כפי שידוע לך..הטקסים על גווניהם הם גם השריד החוט הדק המחבר ומקשר בין אדם שאינו דתי לבין הדת שלו. לפעמים התכנים נעלמים, וכל מה שנשאר זה פרקטיקה שמרנית ואורתודוקסית של טקס ומנהגים. אורטודוקסיה היא מילה לועזית, אנגלית המשמעות המילולית שלה היא אמת, יושר, נוקשות, צרות, מקור המילה הוא יוונית…. ההצמדה של האורתודוקסיה לדת נולדה מהשפה האנגלית.. בסביבות המאה הרביעית לספירה, כשהתחילה להתבסס הכנסיה רומית קתולית באמפריה הרומית.. כאשר נוצרו גירסאות שונות של לימוד והוראה…האורתודוקסיה נוצרה ממחלוקת.. היהדות השאילה את המוסג אורתודוקסיה מן הנצרות..
אהבתיאהבתי
"וְאֶת זָכָר לֹא תִשְׁכַּב מִשְׁכְּבֵי אִשָּׁה תּוֹעֵבָה הִוא" (ויקרא יח כב). ועונשו המקראי מפורש בהמשך "וְאִישׁ אֲשֶׁר יִשְׁכַּב אֶת זָכָר מִשְׁכְּבֵי אִשָּׁה תּוֹעֵבָה עָשׂוּ שְׁנֵיהֶם מוֹת יוּמָתוּ דְּמֵיהֶם בָּם" (ויקרא כ יג).
אהבתיאהבתי
מעבר לתגובות שכבר קיבלת כאן, כדאי לשים לב שגם הטקס עצמו לא היה אורט(ת)ודקסי:
– טבעות ( = אני לא טוען שזה בהכרח אסור הלכתית, אבל ודאי שהקונצנזוס ההלכתי-אורתודוקסי מתנגד לזה).
– שבירה של שתי כוסות (אני לא שמעתי על זה).
– תפילה (מה הקשר?)
– רב שלובש טלית (למיטב ידיעתי, רק אצל רפורמים – או הרב זקס לפעמים בטקסים רשמיים של הממלכה הבריטית – הרב לובש טלית).
יצויין גם שהמטרה של הקידושין והחופה היא להתיר את בני הזוג לחיות חיי אישות זה עם זו ולאסור על האישה לעשות זאת עם גברים אחרים – לא בדיוק ברור לי איך זה מתקיים כאן. אפשר היה במקום זה לעשות ליל סדר, תקיעת שופר או קריאת מגילה – גם אז הטקס היה אורתודוקסי ולא קשור בה-במידה.
אהבתיאהבתי
אני מסכימה איתך עוזיה. כמובן שהטקס לא היה אורתודוקסי לפי הקונצנזוס המקובל. הנקודה שרציתי להעלות היא שבזמן שאנחנו עסוקים בלהגדיר הגדרות לבנות גדרות החיים עצמם פורצים אותם. הנתק הוא הסירוב לראות ולקבל את מה שמתרחש ממילא, מה קורה כאן ועכשיו? אפשר להגיד אורתודוקסיה ולדמיין שיש דבר כזה…אבל האמת היא שגם בתוך הזרמים האורתודוקסים עצמם מתחוללים שינויים, כל הזמן. אני רואה את זה בקרב הדור הצעיר (קרובי משפחה ומכרים) הרב הדומם, אלו שחיים את היום יום וחשופים לעולם החיצוני דרך לימודים ועסקים, וכאן צבא.. כמה מהם משרתים בצבא ושומרים על כך בסוד בגלל הקונצנזוס… השינויים הללו משמעותיים הרבה יותר, הם אלו שבעצם מעצבים את המציאות, השינוי הוא מבפנים כלפי חוץ…
אהבתיאהבתי
לא כל כך הבנתי איך ההגדרות נפרצות כאן… מישהו ששייך לזרם יהודי כלשהו החליט לקיים טקס שאין לו שום משמעות בעיני כל מי שמכיר את האורתודוקסיה, בסגנון שמזכיר פרוצדורה אורתודוקסית. איך נפרצות כאן ההגדרות? אני, לפחות, לא ממש מופתע מזה – אני מניח שמי שניהלה את הטקס הייתה יכולה מבחינתה גם להמציא טקס אחר, על פי דרשות פסוקים משיר השירים או ויכוח על האהבה של יהודה אברבנאל. במקרה היא בחרה באלמנטים כאלה ולא אחרים. אז מה?
השינויים המתרחשים שעליהם דיברת הם במישורים אחרים לגמרי, וגם הם משתנים בין קבוצות אוכלוסיה שונות.
אהבתיאהבתי
גם מנחם פרידמן כתב את הספר הראשון שלו תחת הכותרת = אורטודוקסיה. ישנה מחלוקת איך לתרגם th
אהבתיאהבתי
אם אמנם יווצר מצב שדה-פקטו יהיו שתי מערכות אורתודוקסיות "ממלכתיות" , שאחת לא מכירה בתקפות הקידושין של השניה, זו תהיה מציאות מענינת מאוד, אך למען האמת זה יתרחש רק בשולים. זה רחוק מאוד ממצב שיש הסתלקות טוטלית של המדינה מנישואין דתיים, דבר שיוצר בעיות משמעותיות אך גם לא בלתי-פתירות.
הענקת תקציבים למנהיגים הרפורמים והקונסרבטיבים היא הגונה, אך חשוב לציין שרוב רובם של הרבנים האורתודוקסים ובתי הכנסת האורתודוקסים אינם חיים מתקציבים אלא מתרומות של מתפלליהם. חשוב גם לציין שיחסית, מספר האנשים המשתתפים באופן קבוע (למשל, כל שבת) בתפילה לא-אורתודוקסית הוא זעום (אינני מדבר על אדם שמעדיף לעשות בר מצוה או בת מצוה בבית כנסת כזה, אך מדיר רגלו ממנה כל השנה). אם אפשר להיות יהודי רפורמי "טוב" על ידי ביקור פעם בשנה בבית כנסת ועשיית מעשים מוסריים כל השנה, אין כל כך צורך במימון הפעילות הרפורמית.
אהבתיאהבתי
חשוב לדייק כי פסק הדין של בג"ץ אינו מדבר על רבני בתי כנסת אלא על רבנים "אזוריים", כמו רבני שכונות וערים. רבנים אלה (עד היום, אורתודוקסים בלבד) הם עובדי מדינה או רשת ומקבלים משכורתם ממשרד הדתות ו/או מהעירייה/רשות מקומית. כאשר הם עורכים טקס נישואים, למשל, אין שום סיבה שהזוג ישלם להם כיוון שהם מקבלים משכורת על כך. רבנים קונסרבטיבים ורפורמים (או עורכי טקסים חילוניים) אינם מקבלים משכורת כזו, ועלות שכרם מוטלת כולה על כתפי הזוג. אגב, אין לי בעיה עם זה – אני חושבת שמי שרוצה שירותי דת צריך לשלם עליהם, ולכן גם צריך שיתאפשר לו לבחור. הוא הרי הלקוח. אני רק חושבת שהתנהלות כזו צריכה להיות נחלת כל הזרמים וכל הרבנים. לדעתי, הפסיקה הזו תגרום לכך שחוסר רצון לשלם לרבנים שאינם אורתודוקסים, יוביל בסופו של דבר להסרת התמיכה הכלכלית מכולם, ויפה שעה אחת קודם.
אהבתיאהבתי
לדעתי העניה, התהליך שתארת יפה כאן, דווקא יגרום בדיוק להפך. מכיון שתחת כנפי ההלכה האורטודוקסית יחסו בנחת כל מיני זרמים, ישתחרר הקיטור שעשוי היה להכניס את הרפורמים למדינת ישראל הרשמית.
זה ממש מזכיר את ההתלבטות הקומוניסטית בראשית הדרך, האם כדי שיהיה טוב יותר צריך שיהיה רע יותר, ואין לעזור למדוכאים פן לא יתמרדו כנדרש בבא היום…
אהבתיאהבתי
נו, איזו תסבוכת. אני הקטון לא מבין למה קיים הפחד להפריד בין המדינה ובין הדת. צריך לתת לדת להתפתח בצורתה הטבעית ולא להכניס את האלמנט הלאומי למשוואה – ההפרדה הזאת קיימת עוד מימי רבן גמליאל. מדינת ישראל צריכה להיות בעל זיקה ליהדות, תהיה ההגדה ליהדות אשר תהיה, ואולי שואבת מעט מאוצרותיה, אבל למען השם, תושבי המדינה שמתנגדים להפרדה מתחלקים לשניים: מתנגדים מסיבה אידיאולוגית-דתית (כאילו שיש צורך במניפסט היסטורי על הקרקע) ומתנגדים מסיבה אידיאולוגית-חילונית (שההחזקם במבושי היהדות אף גובלת באנטישמיות קלילה לטעמי). ורפורמים? שמצדי יטפלו לקופת המדינה, אולי יש להם הרבה שיק, אבל אם זה לא תופס בתור דוקטרינת חיים נאמנה ("אורתודוקסית"), זה פשוט לא תופס. מצטער על האפתיות הא-ציונית, אבל עזבו אותי באמאש'כם.
אהבתיאהבתי
דווקא במרחק לא גדול מחג השבועות הנושא מקבל תוקף.
בחג האחרון נפל בחלקי הזכות להשתתף בקרב אנשים המבטאים את אמונתם והפרקטיקה הדתית שלהם באופן שונה,באופן המאפשר מרחב עשייה של ריטואל דתי הנחשב אורתודוכסי מחד ומאידך מעניק מקום גם לקולות שונים המנגנים ב'כלים' אחרים.
הכל היה קדוש באותה מידה בעיני ונטול כל שיפוטיות או מדרג,בפרט לנוכח הדהוד עשרת הדיברות שנקראו באשמורת הבוקר.
כאשר עם ישראל ניצב מול הר סיני, הוא עמד שם מתוך אחדות מושלמת –הפסוק מסתיים שם : "וַיִחַן שם ישראל נגד ההר" עם ישראל חנה אל מול ההר. מבאר רש"י – "כאיש אחד, בלב אחד" – במטרה משותפת ובשאיפה אחת.
ואני שואל את עצמי איך ממצב של לב אחד,הצלחנו במרוצת הזמן להביא לכך שכולם רוצים לטפס על ההר וכל אחד טוען על בעלות השביל שמוביל..המהפכה הדתית או הגילוי המביא הגמשת גבולות או הרחבת המנעד כפי שאתה כותב רוקמת עור וגידים למול עינינו.טוב נעשה לעצמנו בכלל ולדור הבא בפרט אם נשכיל להעביר לו פרחים נושמים ולא עלים יבשים.
אהבתיאהבתי
תומר, יש לי רק הערה מתדולוגית. צארלס ליבמן כתב על "קיצוניות כנורמה דתית". לטענתו, ההקצנה הדתית היא תוצר של התנתקות של אחריות ממנהיגים דתיים על גורל קבוצתם, שהפכה מהרוב המוחץ למיעוט מדולדל. עכשיו נכנס מודל השוק, שבו כל אחד יכול לקנות לעצמו איזה דת שהוא בוחר, וזה מייצר בידול בין דפוסים שונים של דתיות. האופציה הקיצונית היא אחת האפשרויות, בין מגוון רחב מאד. לפיכך, לא הייתי אומר שדתות מודרניות או פוסט מודרניות מרחיבות כדי להכיל כמה שיותר מאמנים. זה אולי היה נכון לעידן הטרום מודרני. בימינו ניתן לומר כי הדתות מדירות ומצמצמות. הן מנסות למצא נקודת מכירה יחודית רק להן, במקום להיות סופרמרקט של השקפות.
אהבתיאהבתי
מוטי, זה נכון מאוד, ולא סותר את מה שאמרתי. כתבתי שדת שרוצה לכלול ציבור רחב חייבת להתגמש. ודאי שדת שמנסה ליצור ציבור מובדל לא חייבת להתגמש, ואף להפך.
אהבתיאהבתי
אני מתנצל על הדיסלקטיביות, אבל ממש לא הבנתי איך כל הדברים קשורים.
העובדה שהגיע הזמן להבין שהאורתודוקסיה איננה יכולה לעד לכפות את עצמה על ציבור שאינו מעוניין בה, היא פשוטה, וכמו כל תהליך משמעותי – הזמן עושה את שלו.
גם אחרי 'חוק צהר' כל הרבנים המשיאים יצטרכו תעודת רבנות מ'הרבנות הראשית', מה שאומר שגם אם הם לא הרב שרמן, אבל הם לא משיאים כהנים לגרושות.
ואישור התקנים לרבנים ורבות רפורמיים, הוא הכרה בהם (שאין צעד חשוב מזה) כרבנים לעניין תיקצובם בלבד. מכאן ועד הסמכתם לרבנים ברשימת הרבנות, הדרך ארוכה.
אהבתיאהבתי
מצוין כרגיל
מחשבה אחת: להגיוון והפיצול הם מנת חלקן של האמונה והדת לאורך כל התקופות. דווקא הנסיטנות ל'דוגמה' הם החריגים. גם הקתוליות והשמדת זרמי הנצרות היא חריגה בימי הביניים וגם האורתודוכסיה הישראלית היא חריגה בעת המודרנית. המתח בין הגיוון בדת לבין הנוקשות של 'האמת' שכביכול כל זרם מוצא ומאמין בה הוא אינהרנטי למבנה החברתי וללא קשר דווקא לתקופה. דווקא בעניין הזה לדעתי אין זה רק עניין 'מודרני'.
אהבתיאהבתי
הערה טכנית בקשר לפסק הדין בעניין הגיורים:
בג"ץ מעולם לא פסל את ההחלטות ההלכתיות של בית הדין הרבני, גם לא במקרה של הרב שרמן. אפילו העותרים לא ציפו שהוא יתערב בפסיקת ההלכה, אלא ניסו לטעון שלבית דין רבני אין סמכות לפסול גיורים של בית הדין המיוחד לגיורים.
בית המשפט הגבוה לצדק, בפחדנותו כי רבה לגעת בגחלים הלוחשות של ענייני דת ומדינה, לא הסכים להכריע אפילו בעניין הזה- כלומר להכריע שלבית דין רבני אזורי אסור להתערב בגיורים שנעשו על ידי בית דין אחר- בית דינו של הרב דרוקמן.
במקום זאת ההרכב בראשות השופט רובינשטיין מרח את ההליך עד שהרב שלמה עמאר בתבונתו העביר את תיקי הגיור הספציפיים של הגיורות שעתרו לבג"ץ לבית דין אזורי אחר, שהיה כמובן מתון יותר, והכשיר את גיוריהם. בכך התייתרה העתירה ובפסק דינו של רובינשטיין, מלבד גערות בדיינים מסוימים, לא כולל שום החלטה של ממש.
תחינות העמותות שהצטרפו לעתירה, לכך שבג"ץ לא יסתפק בטיפול הנקודתי במקרה הפרטני של העותרות אלא יכריע בשאלה העקרונית- האם בית דין יכול לפסול גיורים של בית דין חברו, נפלו על אזניים ערלות, ובקשתם נדחתה.
כתבתי דברים אלו כדי לתקן את הרושם כאילו בג"ץ של היום מתערב בענייני דת ומדינה, רושם שחסידיו בתקשורת, שאינם נוהגים לקרוא את פסקי הדין עליהם הם כותבים, מנסים ליצור.
אהבתיאהבתי
תראה, פרקליט, זה נכון שבג"ץ ניסה ככל שהוא יכול לא לדרוך על בהונותיו של בית הדין הרבני, ולכן נתלה בפסיקה של בית הדין בתל-אביב. אבל העובדה היא שהוא הכריע לקבל את פסיקתו ולדחות את פסיקת בית הדין הגדול(!). בסופו של דבר היתה כאן הכרעה של בג"ץ לגבי תיק הלכתי.
אהבתיאהבתי
ההכרעה להעביר את התיק לבית הדין האזורי בתל אביב לא היתה של בג"ץ, אלא של בית הדין הרבני הגדול עצמו, בהרכב אחר- בראשות הרב עמאר והרב דיכובסקי. זה קשור גם למאבקי כוחות פנימיים בינם לבין הרב שרמן. אני מתעקש על כך שבסופו של יום בג"ץ לא יכול לכסות ברטוריקה השלילית שלו כלפי בית הדין הרבני את העובדה שהוא אינו מעז עדיין לקבוע כי פסיקו מהותיות שלו נעשות בחוסר סמכות, וזה מה שהייתי מצפה ממנו- לא לפסול הלכה במקומו.
אהבתיאהבתי
ההחלטה על מימון הרבנים הלא אורתוקסים הוא פסק דין חשוב מאוד. הוא מבהיר לנו שלמרות שהאוכלוסיה הרפורמית הינה זניחה, זעומה וחסרת חשיבות, עדיין חבריה הינם אזרחים ישראלים ומתוקף כך מגיעים להם שירותי דת מהמדינה, כל זמן שהאחרונה אמורה לספק שירותים כאלו.
כל זה נכון לא רק לגבי הרפורמים אלא גם לגבי הבודהיסטים והבהאים וכיוצא בהם.
עוד החלטה משפטית מאוד חשובה נפלה ביומיים האחרונים והיא החלטתו של היועץ ויינשטין לבטל את כתב האישום נגד מחבריו של הספר "תורת המלך". ההחלטה הזו ,שהיא כל כך חשובה לחופש הדת ולחופש הביטוי, גרמה למנהיגי הרפורמים להשתולל בזעם, מה שמבהיר לכולנו עד כמה הם רחוקים מנאורות ועד כמה הם אחוזי דיבוק להמשיך את הקרב שלהם על הדומיננטיות ביהדות , קרב בו הם נחלו תבוסה ניצחת כבר לפני עשרות שנים.
הטענה שיש שתי אורתודוקסיות או יותר, היא פנטזיה רפורמית , שאינה מסוגלת להכיר בעובדה שישנה אורתודוקסיה אחת, כיוון שמה שמגדיר את האורתודוקסיה הוא גם כן יחיד והוא הדיון ההלכתי.
הדיון הזה משותף לנטורי קרתא מחד ולתלמידי מכון הרטמן מאידך והוא ימשיך לאחד ולהגדיר את האורתודוקסיה היהודית גם בעתיד.
הדומיננטיות הגוברת של השוליים הקיצוניים באורתודוקסיה , היא בעיה אמיתית וככזו, היא לא תיפטר באמצעות דמגוגיה נמוכת מצח מכיוונו של אורי רגב או מכון ון ליר.
גם ההתעלמות בה נוקטים חלק מהמנהיגים האורתודוקסים המתונים ספק רב אם תצלח.
יתכן באמת שהתקווה היחידה של הפלוראליזם היהודי טמונה בהתגלותו של מנהיג דתי ליבראל משכמו ומעלה שלא רק יהיה ענק בתורה ופוסק ראשי , אלא גם יחולל ניסים וישוחח עם מלאכים ועם נשמות חז"ל.
לרוע המזל, הופעתה של אישיות כזו , עדיין לא נראית באופק.
אהבתיאהבתי
לטענתך, מה שמגדיר את האורתודוקסיה הוא הדיון ההלכתי. אני מניחה שאתה מכוון למחוייבות לצורת השיח ההלכתי, כיוון שברור שהדיון עצמו (גם תכניו ובודאי שגם מסקנותיו) מקבל פנים שונות מאוד בזרמי האורתודוקסיה השונים. הבעיה בהגדרה הזו (מבחינתך) היא שגם התנועה הקונסרבטיבית מחוייבת לכך (ויש לכך הוכחות רבות, הן בכתב הן במציאות)- האם תגדיר גם אותם כאורתודוקסיה?
מבלי להתפלפל יתר על המידה, נדמה לי שמה שמבדיל בין מי שמגדירים עצמם אורתודוקסים למי שמגדירים עצמם אחרת, אינו טמון ברשימת מצוות כלשהי עליהם הם חתומים, אלא בהזדהות קהילתית וסוציולוגית – מי שחש מזוהה עם ה"אורתודוקסיה" מבחינה רגשית-סוציולוגית ייאבק על השתייכותו לזרם זה, גם אם יטענו כנגדו אלפי טיעוים "הלכתיים". במובן זה, גבולות האורתודוקסיה אכן מתרחבים כל הזמן (מנייני נשים זה אורתודקוסיה? כן! ביכ"נ עם מחיצה אך עם קריאת תורה של נשים זו אורתודוקסיה? כן! וכו' וכו'). להילחם בכך זה בזבוז אנרגיה.
אהבתיאהבתי
ישנם רבנים אורתודוקסים שבמפגיע מתייחסים בסובלנות רבה לקונסרבטיבים ובוודאי שיש להם על מה לסמוך. בכל מקרה , כיוון שהקונסרבטיבים אינם מגדיריפ עצמם כאורתודוקסים , אני לא רואה שיש למישהו רשות להגדיר אותם אחרת.
בכל אופן , הקונסרבטיבים השכילו להדיר עצמם ממלחמות הדת ובוודאי שאינם מהווים בעיה או גורם מתסיס .
לגבי המניינים השיוויוניים שהזכרת , התפללתי באחד תקופה ארוכה ונהניתי מאוד , אם אני זוכר נכון , גם גדולי הפאנאטים לא העזו להגדיר את המניינים האלו כ"לא אורתודוקסים" ואפילו הרב יהושוע שפירא שרמז עליהם בנאום הניאו רפורמים המפורסם , התנמצל אחר כך ואמר שלא התכוון לאף אחד ספציפי , אלא רק ל"מגמות"
אהבתיאהבתי
יש לי שאלה כללית לתומר או כל אחד אחר שמבין…
היהדות אומרת שהזהות של הילד נקבעת ע"פ האמא (האם הוא יהיה יהודי או לא)
אני מבין שזה נקבע פעם כי בימי קדם לא היו בדיקות גנטיות וכדומה.
מדוע היום שיש בדיקות גנטיות לא מגמישים את ההלכה וקובעים שילד יכול להיות יהודי אם הוכח שהאבא יהודי?
מעניין….
אהבתיאהבתי
זה בטח איזה גן יהודי בדנ"א המיטוכונדריאלי. XD
אהבתיאהבתי
לא כ"כ הבנתי ואני מניח שזה היה בציניות. אבל תודה בכל מקרה….
אהבתיאהבתי
דנ"א מיטוכונדריאלי עובר בין אם לצאצאיה.
אהבתיאהבתי
אה זה הסיבה. יתכן…
אבל הזרע שיצר את החיים הוא של הגבר
אהבתיאהבתי
לא. התאים היו חיים עוד קודם. שניהם. אין שום הבדל מהותי בין תא זרע לביצית מבחינת שום דבר, פרט לשתי תכונות: לביצית יש חומרי תשמורת, לזרע יש זנב.
ישנם אגב, גם יצורים שבהם תאי הזרע והביצית זהים לחלוטין.
אני בספק אם חז"ל ידעו על קיום של דנא מיטוכונדריאלי או בכלל, ואם כבר, אז ביהדות היום אם הילד נולד לאמא פונדקאית גויה הילד גוי. פרט לכך, מה עם כל בניו של שלמה המלך, שמעטים מהם היו מאמהות יהודיות והם יהודים?
יקירי, זו לא הסיבה ולא היתה מעולם הסיבה. הסיבה לכך שהיהדות מועברת לפי אם היא מנימוקים שונים לחלוטין מהנימוקים הגנטיים, פרט לכך שלא לכל היהודים יש רצפים יהודיים בדנא. ואם כן, אז מה, על מנת לגרום לאנשים כן להיות יהודיים, אז תהליך הגיור יכלול תהליך של הוספת רצפים גנטיים?
אהבתיאהבתי
כאשר יש צירוף אותיות XD – זה אומר צחוק.
אהבתיאהבתי
פעם ביהדות נקבעה דת הילד לפי האב (!) . אבל אז באה הגלות והפוגרומים, היהודים היו צריכים להחליט החלטה הומנית לגבי תינוקות שנולדו כתוצאה מאונס והחליטו.
כמו הרבה דברים טובים ביהדות (ילעצה וייבום למשל) גם זה נשאר כשהנסיבות השתנו והפך החלטה טובה והומנית לגזענות מכוערת
אהבתיאהבתי
עידו
אולי ההחלטה הייתה נכונה והומנית אבל היא מפלה את הגבר.
היום אישה יכולה להביא ילד מגוי והילד יהיה יהודי ולגבר אין את האפשרות הזאת (להביא ילד מגויה ושהוא יהיה יהודי….)
אהבתיאהבתי
מנין לך? לא שמעתי על זה עד היום…
אהבתיאהבתי
אני לא יודע עד כמה זה מהימן אבל…:
http://www.kipa.co.il/ask/show/136900-%D7%9C%D7%9E%D7%94-%D7%9C%D7%A4%D7%99-%D7%90%D7%9E%D7%90-
אהבתיאהבתי
תומר, קודם כל – תודה על הבלוג. אני קורא קבוע – שנהנה ממנו מאד.
לעניין הרשומה הנכחית – אני לא מבין את הטענה שלך. הרי רבנים אורתודוקסיים יש גם בגולת ארה"ב – ושם אין רבנות ראשית. שם כל רב מחתן לפי ראות עיניו, ועדיין הכותרת 'אורתודוקסיה' קולעת מספיק לכולם (אלה שהם רבנים אורתודוקסיים, כמובן). יותר מזה, דווקא לקונסרבטיבים שם יש 'מועצת חכמים' מחייבת יותר ופחות, ולאורתודוקסים אין.
המצב שבג"ץ מבטל פסיקה הלכתית של ביה"ד הוא כמובן מגוחך – ומעלה בזכרון את טענתו של ליבוביץ' שהיהדות הפכה לזונה של המדינה, אבל גם זה לא קשור לפיצול האורתודוקסיה.
פיצול האורתודוקסיה הוא אמנם תהליך שמתרחש לאטו, אבל הגושפנקה הרשמית שהוא מקבל או לא מהכנסת איננה רלוונטית אליו.
אהבתיאהבתי
למיטב ידיעתי זה לא מדויק – יש כל מיני זרמי ביניים כמו קונסרבדוקס ומודרן אורתודוקס, שלפעמים נבדלים ביניהם רק בדברים קטנים, אבל עדיין לא ממש נכנסים תחת ההגדרה "אורתודוקסי". יתר על כן, יש בתי כנסת שמגדירים את עצמם כאורתודוקסים, אך מקיימים פרקטיקות שרוב הרבנים האורתודוקסיים היו מתנגדים להן, למשל "שירה חדשה" בירושלים, שבו נשים יכולות לעמוד בראש טקס התפילה.
אהבתיאהבתי
יש משהו מעצבן בלקרוא שילוב של סקירה עיתונאית ומנשר פוליטי בפוסט אחד. תחליט,אתה רוצה לנתח מבחוץ או להביע דעות ולנמק אותן.
ניכר שאתה בעד שהרפורמים יורשו לחתן, האם אתה מודע למחיר של זה? יש לך פתרונות לבעיות שזה ייצור? אולי תחכים אותנו במקום להשאיר את הדעות שלך במישור של המובן מאליו בטקסט.
אהבתיאהבתי
אנונימי, אלף התנצלויות על זה שעצבנתי אותך. אני מציע לך בפעם הבאה לזכור שאין לך שום חובה לקרוא את הבלוג שלי. ואם אתה כבר קורא, זכור שזה מה שתקבל. לגבי הפתרונות, כן יש לי. אם תדבר יותר יפה אולי אפילו תזכה לשמוע אותם.
אהבתיאהבתי
תומר, עזוב אותי, אני טיפש ומזוכיסט, אבל מה איתך? אתה אינטלגנט ויש לך בלוג, למה לא תזנח את הטון העיתונאי/חיצוני/לעגני/שטחי ותתפוש צד ותנסה לשכנע, לשכנע פירושו, לא להניח מראש את הטיעונים אלא להוכיח אותם.
במקום לתאר את האורתודוקסיה ואת המלכוד, למה לא כתבת פוסט רציני שמתמודד מול העניין, ושוב באופן שלא מניח מראש את השקפת העולם הליברלית הצפויה והשטחית.
"האפשרות הפשוטה ביותר לצאת בכבוד מהמצב הזה היא לאפשר לאזרחי המדינה חופש דת, למשל להתחתן כרצונם" – פשוט וקל, מדהים!
אהבתיאהבתי
האמת היא שהצפוי והשטחי הוא אתה (ובנוסף, מוג לב שאינו חותם על הביקורת שהוא מגיש). בנוסף, כל ההתעסקות הזאת בי ובמניעים או ב"טון" שלי נראית לי בזבוז זמן. ובכל זאת אקדיש עוד שתי דקות לענות לך. שמע, אני כותב מפני שאני חושב שזה חשוב. כך כשאני כותב על תופעות דתיות אזוטריות שמשעשעות אותך, וכך כשאני כותב "סקירה עיתונאית ומנשר פוליטי". אני פשוט חושב שמאוד חשוב להביא לתודעה את אלו ואלו, ובמקרה זה את תסכוליה של אורתודוקסיה במדינה מודרנית. מקווה שאתה מבין. זה באשר אלי. עכשיו, אם לך יש ביקורת עניינית, לדוגמה על למה לאפשר לאזרחי המדינה חופש דת, למשל להתחתן כרצונם אינה אופציה פשוטה וקלה, אשמח לשמוע אותה ולנסות להתייחס אליה עניינית.
אהבתיאהבתי
סליחה על ההתפרצות הלא קשורה לפוסט, אבל "אני רק שאלה": :-)
בעקבות דיון מעניין שהתפתח אתמול עם ידידה טובה, נזכרתי במאמר שכתבת בזמנו ובו טענת שיש צביעות מסוימת בדרך שבה אנו נהנים מפריצת הגבולות של אמנים ויוצרים אך מזדעזעים כשזו מגיעה לתחום המוסרי.
אשמח אם תוכל להפנות אותי למאמר זה.
בברכה,
רענן
אהבתיאהבתי
רענן שלום,
שמע, אני לא ממש זוכר. יש לך מידע יותר ספציפי? אולי על אמן מסויים שדיברתי עליו? כלומר, מה היה הנושא, לבד ממה שכתבת?
אהבתיאהבתי
אם הייתי זוכר מידע יותר ספציפי הייתי (כנראה) חוסך לך את ההטרדה ומוצא בחיפוש באתרך החביב… :-)
אני לא בטוח, אבל אולי זה היה קשור גם למשהו שכתבת על התנהגות מינית לא מוסרית של גורואים? ועל זה שבאיזשהו מקום עלינו להבין שפעמים רבות פריצת גבולות תודעתיים יכולה לשנות גם דפוסי התנהגות נורמטיביים (לא הצדקת אגב, רק הסברת). אני גם לא בטוח אם זה היה מאמר ייעודי בנושא או התייחסות למשהו ספציפי באחד מהפוסטים שמרכזים מספר נושאים.
בכל מקרה, גם אם זה עדיין לא עוזר – תודה על הניסיון לעזור. הזדמנות טובה לומר יישר כח על הבלוג.
אהבתיאהבתי
אולי באותו עניין עם שי טובלי? ראה כאן:
אהבתיאהבתי
נראה שתיאורך את המציאות ואת העתיד לבוא מדוייק.
ברקע הפוסט הנוכחי הדהדה לי משנת ראש השנה על רבי יהושע שבא במקלו ביוה"כ שחל להיות בחשבונו. רבן גמליאל היה חכם דיו להבין שעודף סובלנות ומקום לאינדבדואליזם יהפכו את העם לכיתות ואת זאת הוא ביקש למנוע. לדעתי, בהצלחה.
כת מדבר יהודה נותרה מחוץ ליהדות, ורבי אליעזר ובית שמאי נותרו בתוכה כנלקחים בחשבון לאורך הדורות (עסקה בכך פרופ' ורד נעם). להגמשת גבולות יש מחיר (כמו גם להדגשתן, כמובן) והמחיר ייחשף בעוד שנים או דור בהתפוררות הדרגתית של העולם היהודי: הרוחני והמעשי. תפיסתך בוגרת ומעמיקה אך מסופקני אם יש לה עתיד. ובייחוד: עתיד לציבור או ללאום.
אהבתיאהבתי
שלומי,
החשש שלך הוא מוצדק. השאלה היא האם בעידן מודרני ודמוקרטי יש אפשרות לא לקחת את הסיכון הזה. אנחנו לא בימי בית שני, ואנשים לא יסבלו היום כפייה דתית. מצד שני, יש גם סיבה לאופטימיות: בניגוד לימים ההם, אנחנו לא בגלות.
אהבתיאהבתי
סבורני שבדברים הללו "כך היה וכך יהיה" (כשם מאמרו של פרופ' שאול ליברמן), וכפי שתפיסה שמרנית מועילה בחינוך ילדים ומסייעת להם להיות עם עמוד שדרה נפשי וחברתי, כך גם בחינוכו של עם. הדרך הפתוחה אותה אתה מציע נכונה ליחידים (לדעתי) ולא לציבור. ואני אומר זאת מתוך הזדהות עם עיקרי דבריך בפוסט זה ובפוסטים אחרים
אהבתיאהבתי
שלומי, תוכל בבקשה לנמק את דבריך שתפיסה שמרנית מועילה בחינוך ילדים? עפ"י אלו פרמטרים? ואיזו הוכחה יש לזה?
תודה
אהבתיאהבתי
תפיסה שמרנית היא תפיסה השמה דגש על גבולות, על סדר יום ומסגרות קבועות.
בעיסוק שלי בחינוך בבתי ספר, בבית שלי ועל דרך השלילה בבתי סוהר (אנשים שלא זכו לחינוך כזה), נראה לי שתפיסה זו היא דרך האמצע המתאימה לרוב האנשים (מה שקורא לו הרב קוק "נשמת תיקון" במאמרו בזרעונים או במאמרו האחר שם "חכם עדיף מנביא").
אהבתיאהבתי
שלומי,
בבואך לשפוט מנסיונך האישי, אני מציע לקחת בחשבון את הנטיה לאשש הנחות מוקדמות – לזכור ולהחשיב את המקרים שתומכים בדעה שבאת אתה, ולבטל או לשכוח את המקרים שמתנגדים לה.
ספציפית לגבי ההנחה שתפיסה שמרנית מועילה בחינוכו של עם – ישראל היא המדינה עם התפיסה הכי פחות שמרנית במרחב שבו היא נמצאת – ותסכים אתי שעדיף לחיות בה מאשר בכל אחת מהמדינות השכנות (ולא רק ליהודים, אלא גם, נניח, לתאילנדי או סקנדינבי). בנוסף, החברה החילונית בעלת תפיסה פחות שמרנית מהחברה החרדית, האם ברור לך שעדיף להיות חרדי על חילוני?
אני לא אומר שאני מתנגד בצורה גורפת לאמירה שלך, רק שלדעתי צריך לסייג אותה.
אהבתיאהבתי
ראשית אפתח בכבוד האכסניא, תודה תומר על הבלוג. למרות שאיני מסכים עם תוכנו נהניתי טובא מעצם הניתוח והנסיון לרדת למשמעויות. אני מרגיש בבית המדרש עם 'שקלא וטריא' והפרסום על הישיבה בירושלים:) אז ארשה לעצמי לחלוק עליך בניתוח העובדות והאפיונים וחזון הכיוון העתידי.
הבלוג יותר משהו מתאר עובדות ומנתח משמעויות הרי שהוא מבטא (להרגשתי) חלום ותקוה של בעל הבלוג. מעט מאד עובדות תומכות אם בכלל. ברצוני להתיחס לאמירות העיקריות שלו.
הרעיון המרכזי שאתה מנסה להעביר בבלוג הוא חזון איבוד הזהות היהודי_דתי_אורתודוקסית -מהפן הפנימי -כפי שהיא תופסת את עצמה. "אין יהדות אורתודוקסית בארץ. כלומר, שאין אורתודוקסיה אחת, אלא יש כמה וכמה אורתודוקסיות". ובהמשך כפי שהיא תתפס בעינים מבחוץ – לכיון האנדוידואלי. ושניהם טעות.
אתיחס תחילה לדוגמה אותה הצגת, בה הינך רואה את ההתפלגות האורתודוקסיות -פרשת הגיורים של דרוקמן.
ראשית, מחלוקות בין פוסקים היו מעולם ויהיו לעולם – זה חלק מהותי ממבנה התורה שבע"פ ומבנה הפסיקה התורני– היא דינמית חיה ונתונה לשינויים וכולם "דברי אלהים חיים"– אך ע"פ כללים וקודים ידועים. [אצטט את פרופ' ישעיה לייבוביץ שהגדיר היטב את ההבדל בין שינוי רפורמי לשינוי הלכתי_אורתודוקסי
"הכוונה היא-היא המבדילה בין עיצובה של ההלכה בידי מורי-הוראה בתושבע"פ ובין שינויה בידי אנשי הרפורמה : הראשונים פוסקים מתוך שיקולים הנראים להם כמתחייבים מן ההלכה או מתוך צרכים הכרחיים לעצם קיומה של ההלכה, ואילו האחרונים – מתוך שיקולים ודחפים שמקורם איננו בהבנת ההלכה עצמה."
כך גם במחלוקת דנן בענין גיורים. מחלוקת הרבנים דרוקמן את שרמן, למרות החריפות שבה אינה מהותית מבחינה זהותית. גם דרוקמן וגם שרמן בעצם מסכימים על מסגרת הדיון ומקורות הסמכות (–שו"ע וספרות השו"ת היהודית היסטורית).
יותר מכך, מחד דרוקמן מכיר בתוקפה הקובע של ההלכה שגיור בלי לקבל עול מצוות אינה גיור. מאידך, שרמן מתיחס ל'גיורי דרוקמן' כיהודים דה-פאקטו. המבחן האמיתי לכך הינו בשאלות דיני אישות. אם 'גר דרוקמן' ישא אישה יהודיה דומני שאין רב אחד בכל העולם האורתודוקסי שיתיר לה להינשא בלי גט! (יש ע"כ תשובה מפורשת של הרב אלישיב). כך שהאמירה שלך ש"מדובר בשתי שיטות הלכתיות שונות, שנגזרות (וזה חשוב עוד יותר) משתי תפיסות עולם שונות. מדובר למעשה בשתי יהדויות. אין כאן שום "אורתודוקסיה" אינה נכונה.
המחלוקת הינה בתחום המעשי, האם ראוי מלכתחילה לנצל 'פירצות בחוק'. (לדעת הרב דרוקמן המצב החברתי ועוד הינן סיבה מספקת שמתירה [שוב, מבחינה הלכתית] ליצור מצב בה ההלכה תכיר דה-פאקטו ב"מתגייר" כיהודי. ואילו הרב שרמן חולק על הרעיון 'ליצור מצב' ואינו מכיר בו לכתחילה (ז.א. לא יאשר לרשום אותו כיהודי, אך ידאג לו כאל יהודי).
בקיצור, המחלוקת חריפה אבל רחוקה מליצור זן יהודי חדש.
נקודה נוספת, כתבת "שופטים חילונים החליטו עבור רבנים מהי ההלכה היהודית" הרבנות הראשית –כאבר של מדינת ישראל, אינה מהווה סמכות דתית. מבחינת הדת יש הפרדת הדת מהמדינה! והרבנות אינה מקבלת את סמכותה מהמדינה. לכן החלטות הרבנות [וק"ו פסיקות בתי המשפט לסוגיה] שלא התקבלו ע"פ הכללים ההלכתיים, אינם מקובלים ואינם ברי סמכות. כך שלראות בהצעת רבני צהר ותקני הרפורמים הליך משמעותי מבחינה הלכתית אין לה שחר.
מאבק הדתיים שלא להפריד את הדת מהמדינה (ראשית זה אינטרס של המדינה, זה מוסיף להכרה בה כמדינה יהודית) אינו בגלל שהם רואים במדינה גורם מאשר או מאציל סמכות. אלא גוף בעל עוצמה שיכול לשמר את הזיקה היהודית של כלל הציבור היהודי בישראל . הא ותו לא.
ענין נוסף ועיקרי "דת או כת" – האם הדת צועדת לשינוי מהותי. (בהתיחסות בעיקר לתגובתה של תמר, על שינויים ושחיקה בהלכה.) המובן הפשוט של אורתודוקסיה (כפי שאני מבין אותה) היא ראשית לכל שימור ההלכה. בהלכה יש קוים אדומים שלא ניתן 'לשחוק' אותם בלי רפורמה, וזה כבר לא אורתודוקסי. (מכאן לטקס של "הזוג" ההומו. זה מופרך והזוי ברמה שקשה לברור מילים, כביכול הטקס מבטא שחיקה ותחילת הכרה ב"נישואין" הלכתית. יש ע"כ פסוק מפורש בתורה ואין סיכוי לשום תמורה בנושא. בנוסף, כפי שכבר העירו, משמעות הנישואין היא ייחוד והתקדשות אישיות האשה לבעל (ראה רמב"ם אישות פרק א' הל' א') המחויבות שמעבר לרצון (הזמני באופיו). ומכאן נובעים הלכות גיטין. האם הזוג לכשירצו להפרד יפנו לרב'ה? מגוחך בכלל להתיחס ברצינות לקוריוז דחלילי ריק מכל תוכן.)
מרבים לכתוב על שינוים והאבולוציה של הדת. אבל שוכחים שלאבולוציה יש גם רכיב 'הברירה הטבעית'. עקרון 'הברירה הטבעי' אומר שמי שחלש ולא מרגיש מזוהה עם היהדות הוא בעצם מאבד קשר ו'נכחד' ומתבולל. בהמשך יישארו החזקים (תוסיף לכך את הריבוי הטבעי שיש בציבור האמוני) בעלי הזהות היהודית. כך גם היהדות "ניצלת" מהשפעתם של החוליות החולות על זהותה. זהו מנגנון מובנה אני חושב שהיא מוסכמת.
הסבירות שלי אומרת שהילדים של המתגיירים שלא קבלו ע"ע עול מצוות הם ה'מועמדים', הראשונים ליפול, מבחינת זהותית להם שייכות 'קשר דם' עם עמים אחרים ובעצם הם לא מקיימים מצוות ולא כ"כ רואים צורך בטקסים יהודים כך שסביר שהם ייכחדו.
כך באופן אבסורדי דווקא הכיוון הכיתתי החזק הוא ישרוד ואילו הנסיונות הדתיים לקרב ציבורים חלשים מבחינה דתית היא שמחלישה אותם.
בקיצור שינוי זהות נוצר רק עם הגרעין הקשה והזרם המרכזי משתנה ולא שינויים של החוליות החלשות.
כאן אני מגיע שוב אל תפקידה של מדינת ישראל. מדינת ישראל כמדינת הלאום היהודי משמרת אצל רבים מאזרחיה זהות יהודית גם בלי קשר לזהות היהודית ההיסטורית. (יש חוגים מסוימים שהתנגדו לציונות בראשיתה מסיבה זו) ולכן משמשת כ'אבר' נוסף בנוסחה הזו. (ז.א. רבים שאלולא השתייכותם והזדהותם הלאומית למדינה, היו מוצאים את עצמם מתרחקים לגמרי או מתקרבים בצורה כלשהי.) כפי שהיטבת לנתח בבלוג על דו"ח בית אבי חי'. אבל גם כאן טעית קצת. הזהות היהודית – כפי שהיא נתפסת בעיני מסורתיים אינה נמדדת במדדים של הסקר של בית אביחי. אלא דוקא בשאלה 'מהי יהדות' בעינהם. לדעתי התפיסה של המון העם הינה שהדמות היהודית הינה כפי שהיא מוצגת ע"י הדתיים (הם אינם רואים את עצמם מייצגים את היהדות, די להם קשר רופף). זה ההשפעה של ה'אבר' הנוסף שנכנס למשואה. [או טעות נוספת שיש לכל אורך הבלוג. הרצון והצידוק שרבים רואים בצירוף הרפורמים או לתחבורה ציבורית בשבת_קודש, אינה מבטאת תפיסת זהות, הם אינן תומכים בה מפני שכך הם רואים את 'יהדותם', הם מצדיקים אותה מבחינה דמוקרטית וכדו', (ולא מתוך תפיסת זהות שונה) תוך שהם מרגישים שזהותם היהודית נשמרת מחד ע"י השתייכותם לאינסטוטוציה הלאומית. ומאידך ע"י הדתיים-שומרי הגחלת.
זוהי תמצית האינטרס הדתי באי הפרדת הדת מהמדינה.
[מכאן גם שהאופן בו הצגת את הויכוח על תקני הרפורמים בפתיחה לבלוג, כביכול הנושא הינו 'מתן שירותי אזרח', הינה זריית חול בעיני עמישראל. אתה בעצם נוטל מהם את הזהות היהודית (- העם מתנגד כנראה) תוך שאתה מסמא את עינם כביכול הנושא הינו שיויון גרידא (-תומך כנראה).]
הכיוון עליו מצביע הבלוג ככל שאכן תתממש (וכך כנראה יהיה) אזי תאבד לאט המדינה את זהותה היהודית [והלאומית?] ותתפס יותר כעם ככל העמים בית ישראל'.
נגעת גם בענין האינדבידואליזיציה והביקוש לביטוי עצמי. גם בנושא זה טעית לדעתי. אבל אני לא רוצה להאריך.
שוב תודה על הבלוג
זאב
אהבתיאהבתי
זאב שלום,
רק אומר תודה על התגובה הרצינית. אני לא מסכים עם כמה אבחנות שלך, אבל לא אוכל להיכנס לזה כרגע מקוצר זמן. חן חן בכל אופן.
אהבתיאהבתי
Some Natural Selection Aspects In Hebrew-Jewish History
http://universe-life.com/2011/09/21/islam-western-jewish-culture/
http://universe-life.com/2012/10/20/intelligent-life/
A.
Politics – local, regional and international – is an evolutionary biology melee for gain of energy constraint.
Religion is a virtual factor-component in human’s natural selection, for preserving-proliferating historical-cultural phenotypes.
The Jewish (from Judea) phenotype has always been a minute factor within the world’s phenotypes. During the last century Israel, the Jewish old-new homeland, evolved with its surrounding Muslim world into a thorny Gordian knot, derived from the Islam- versus West- cultures confrontation between the “frozen conservatism” and “evolving pragmatism” phenotypes. The Western culture is an obvious threat to survival of Muslim culture.
B.
Fundamentalism-conservatism versus pragmatism-evolutionism is an on-going universal basic natural competition. This is the essence of natural selection. The universe expansion means conversion of all mass formats into energy. Every mass format must intake energy to survive, or its own mass format is consumed by other mass format seeking to survive. This is the essence and nature of ALL evolutions, in ALL mass formats, inanimate and alive, not only between genotypes and between their constituent phenotypes but also within each phenotype.
Within each and every historic-cultural group there are on-going confrontations between “conservatives” and “liberals”. Nature mandates-favors augmentation of energy constraint, since mass is steadily diminishing, keeps moving i.e. becoming energy.
C.
The components of Phenotype Survival are two. One is “tradition” (distinctly different from sanctimony), historic-cultural identity-specific aspects, and two is pragmatism, preparedness to identify and adopt new survival, natural-selection, routes. Some examples from Jewish history:
Pragmatism:
Moses to the Israelites who are afraid to leave Egypt and thus alienate Adonai the region’s god: Hear O Israel, for us Adonai and our forefather’s god are one and the same.
Conservatism:
The ten Israel tribes exiled by Assyria lost their historical-cultural identity as they accepted the then mid-east religious practice of accepting their new regional god. Likewise the new people placed by Assyria in Samaria (Israel’s capital) in their stead adopted the local Israelite’s god, until today…
Pragmatism:
The Judeans (Judah+Benjamin) exiled by and into Babylon survived, until today, with their specific historic-cultural identity as they modified their concept of god from a regional to an historical deity.
Pragmatism:
The Jewish Emancipation movement augmented and made prominent contributions of Jews to the evolutions of Western culture and of Science (but sadly also to corrosion of basic science…)
Dov Henis
(comments from 22nd century)
http://universe-life.com/
אהבתיאהבתי