מלחמות התנ"ך כמאבק הנהגה

רבות כבר דובר, סופר, תואר ושוּרר אודות מאבקי הטיטנים התורניים שמתחוללים בזמן האחרון בשדות המערכה המחותתים המכונים "הציבור הדתי-לאומי". תנ"ך 'בגובה העיניים' או דווקא 'בגובה השמיים', כל האומר דוד המלך חטא אינו אלא טועה או לחילופין רואה את הדברים כהוויתם – הפולמוס הזה, שנראה לצופה החילוני כעוד פלפול על היותה של בהמה מסויימת מעלה או לא מעלה גירה, טעון למעשה במשמעויות תיאולוגיות כבדות משקל, כפי שניסיתי להסביר כאן (וראו גם מאמר נהדר מאת חגי משגב).

ברשימה הקצרה הזאת הייתי רוצה להצביע על המימדים הסוציולוגים של מאבק האיתנים הזה, שהינם לא פחות כבדי משקל. גלעד סרי-לוי כתב באריכות וברצינות ארבע רשימות על החלוקות הפנימיות שבתוך המגזר הסרוג (1, 2, 3, 4), ואני ממליץ למי שרוצה לקרוא אותן כדי לקבל מפה של השטח. כאן הייתי רוצה להציע שלוש סיבות חברתיות עקרוניות שעומדות בלב הפולמוס, לבד מזו התיאולוגית כמובן.

וגלוי עיניים (טרוטות)

ראשית כמה מילים כלליות על הסכסוך. הסיפור נוגע לכאורה לתוכני תוכנית הלימודים במקרא שאמורה להילמד לראשונה בשנת הלימודים הקרובה בבתי הספר של החינוך הממלכתי-דתי (חמ"ד). התוכנית שהכינה המפמ"רית (מפקחת-מרכזת) החדשה של המקצוע בחינוך הדתי, מירי שליסל, נועדה להיות "מפגש של התלמידים עם דבר ה'", כפי שהגדירה זאת שליסל במכתב ההסבר (הציטוט מכתבה של טלילה נשר ב'הארץ'), כלומר להביא את דבר ה' לגובה העיניים.

התוכנית זכתה לקבלת פנים חמה, ולא במובן הטוב של המילה, מצד רבני ישיבות 'הקו', כלומר הישיבות המשתלשלות מבית מדרשו של הרב צבי טאו. מדובר בזרם המשלב תפיסה חרדית של ההלכה עם ממלכתיות אדוקה הנגזרת מראיית מדינת ישראל כשלב מרכזי ולפני-אחרון בתוכנית הגאולה הכללית של הקב"ה. אל רבנים אלה הצטרפו עוד כמה חרד"לניקים, והם ששיגרו מכתבים של אש וגופרית לכל מי שקשור לנושא. בדבריהם הם מתריעים מפני "מבט קלוקל […] מגובה עיניים טרוטות" ואף "פרשנות של חול ושל גויים", לא עלינו.

אז מי במחנה המתנגדים? ובכן, החשובים ביותר כאן הם הרבנים דב ליאור, אליקים לבנון ושלמה אבינר. יש גם אחרים וטובים (למשל הרב זלמן נחמיה גולדברג, שנתן בזמנו הסכמה לספר תורת המלך, או הרב מרדכי שטרנברג, ראש ישיבת 'הר המור'), אבל אלה השמות שעושים רעש. ברקע ניצב כצוק איתן של גרניט אטומה הרב טאו, וסביבו תלמידיו. ראוי לציין כאן שחלק מילדיהם של רבנים אלה, ובפרט של תלמידי הרב טאו, לומדים בכלל בחינוך החרדי, ולא יבואו ממילא במגע עם התוכנית הזאת. ולמרות זאת, הם רוצים לשלוט בתכניה.

סילופים, נשים וחשיבה חופשית

לכאורה, אם כן, מדובר בפולמוס תיאולוגי על דרך הוראת התנ"ך. למעשה, למרות שלתיאולוגיה גרידא יש כאן תפקיד, מדובר גם במאבק על כמה סוגיות חברתיות והנהגותיות. אפשר לקבל רמז לכך מהעובדה הפשוטה שרוב רובן של הזעקות לא יצאו כלל כנגד התוכנית גופא, אלא כנגד המפמ"רית שליסל וכלפי תכנים שהיא העלתה לאתר התוכנית ברשת, ושנועדו כחומר העשרה ופורום לצורך דיונים בין המורים. שימו לב: הרבנים המכובדים הנ"ל יצאו לא ממש נגד התוכנית, אלא נגד העומדת בראשה, ונגד חומרי עזר שהיא פרסמה, שאינם נמצאים בתוכנית עצמה. כפי שכותב הרב ישראל רוזן,

כמדומה שעל התכנית לא היה שום ערעור, גם לא מצד רבני 'הקו' […] ולא מצד רבנים נודעים [… ש]אינם משתייכים כלל לזרם זה. הקצף יצא רק על אתר משרד החינוך, 'ללמוד וללמד', בו שובצו חמרי העשרה למורים, ללא זיקה ישירה לתכנית הלימודים, וללא מעורבות או אחריות של ועדת המקצוע.

מעניין, לא? תוכנית הלימודים עצמה הוכרזה כבעייתית, אולם הביקורת הופנתה כלפי התכנים באתר, שאינם כלולים בתוכנית ושלא היתה שום חובה ללמד אותם או אף לעיין בהם (כך גם מובהר בכתבתה של נשר) – וכמובן, הביקורת הופנתה גם כנגד מי שהעלתה אותם, המפמ"רית מירי שליסל. למעשה, היחיד שיצא נגד התוכנית עצמה היה הרב אבינר, אלא שבגלל שלא מצא בה פגמים אמיתיים נזקק להביא מתוכה ציטוטים קטועים בצורה מגמתית ונבזית (עד כדי כך שהרב אמנון בזק, במאמר שקרע את ביקורתו של אבינר לגזרים, קם ושאל "מדוע דברים מפורשים סולפו באופן כל כך הפוך מכוונתם הברורה של כותביהם?").

הנקודה הזאת מביאה אותי להציע שתי סיבות סוציולוגיות ראשונות לזעקות השבר הנוכחיות מצד אותם רבנים:

  • 1. האם ייתכן שהבעיה אינה התוכנית, אלא האפשרות של המורים להעשיר את עולמם, ולהורות מתוך עולם עשיר? האם ייתכן שהבעיה אינה התוכנית, אלא האפשרות של מורים להתדיין בינם לבין עצמם בפורום מיוחד? האם ייתכן שהבעיה, בקיצור, היא החירות האינטלקטואלית שהמפמ"רית מציעה כהעשרה למוריה, הזמנתה אותם להעשיר את עולמם? האם אותם רבני 'קו' מוטרדים פחות מהתוכנית עצמה, ויותר מהאפשרות, הטכנית והעקרונית, להוסיף עליה חומרי העשרה ולשאול לגביה שאלות? לדעתי יש יסוד להאמין שכן. אותם רבנים מעוניינים לשלוט בצורה מוחלטת ועקרונית בכל מה שהמורים מלמדים את ילדיהם. פתיחת האפשרות להעשרה פירושה איבוד השליטה על התכנים בתוכנית, דבר המטריד רבנים אלה גם – ובעיקר – אם תכני התוכנית כשרים לחלוטין.
  • 2. הרב טאו, הרב לבנון והרב ליאור התבטאו כולם בעבר כנגד כהונתן של נשים בעמדות סמכות: הרב לבנון אסר על נשים להתמודד למזכירות אלון מורה, הרב ליאור תמך בפסיקתו זו והבהיר שעבודת נשים מחוץ לבית מנוגדת ל"השקפתה של תורה", ורק לאחרונה התבשרנו שהרב טאו גורס גם הוא ש"הבית הוא המקום של האשה ולא המרחב החברתי". הרב אבינר גם הוא אינו ידוע בדעותיו הפרוגרסיביות בנושא. היציאה כגד התוכנית מונעת גם מתוך הרצון להפטר מהמפמ"רית, שבהיותה אישה ממילא אינה אמורה להיות בעמדת קבלת החלטות לדעתם. מידע שהגיע אלי מכמה מקורות מבהיר שבפורומים שונים רבנים המובילים את המאבק אמרו במפורש שהם רוצים להביא לפיטורי שליסל, ושהדבר אף נאמר לפני פרוץ הפולמוס הנוכחי. בשיחות אלה גם הובעה התקווה שכפי שהלחץ לפטר את אדר כהן הביא לתוצאות, יהיה אפשר גם להעיף מפמ"רים אחרים שמפריעים לקו האידיאולוגי.

נקבצו בני יהודה ובני ישראל יחדו, וושמו להם ראש אחד

אלה, אם כן, שתי סיבות סוציולוגיות שאני מציע שנמצאות בבסיס המאבק. הסיבה השלישית גדולה ומהותית יותר, וממנה, נדמה לי, יונק הזעם הקדוש של הרבנים המתנגדים לתוכנית את מירב הלהט שלו.

העניין הוא כזה: אם ניגשים למיפוי הדמויות המרכזיות בסיפור מוצאים שמי שתומך בתוכנית הם הרבנים יעקב אריאל, חיים דרוקמן, ישעיהו הדרי ואיתן אייזמן. כולם חתומים על מסמך שמגבה את התוכנית. למרות שיש ניסיון להציג את המאבק ככזה המתחולל בין רבני 'הקו' לרבני 'הגוש' (כלומר אנשי ישיבת 'הר עציון' ובנותיה), הרי שאלו אינם רבני 'הגוש', אלא הרבה יותר רבני 'מרכז הרב'.

המאבק, אם כן, למרות שאידיאולוגית הוא נגד גישה המזוהה עם 'הגוש', מעשית הוא נגד אנשים המזוהים עם 'מרכז הרב'. למה אם כן נלחמים בהם?

  • 3. אני רוצה להציע שמדובר בעצם במאבק הנהגה, שנערך בדיוק בטריטוריה היחידה שעדיין נתונה למיקוח. המאבק הוא 1) בין המנהיגים; 2) על הציבור המפולג; 3) לגבי הדור הצעיר. כיצד?

ראשית, ניכר שהמאבק הזה נערך בין גדולי רבני הציונות הדתית, הרבנים יעקב אריאל, חיים דרוקמן, אהרן ליכטנשטיין, זלמן מלמד, דב ליאור וצבי טאו. אלה זקני השבט, וכולם סביב שנתם השמונים. שימו לב שלבד מהרב מלמד, שנמנע מתפיסת צד בפולמוס, כל השאר מעורבים בקטטה. המאבק, אם כן, הוא בין המנהיגים היוצאים של הציונות הדתית, כאשר הרב אבינר ותלמידי הרב טאו מנסים למצב את עצמם כמנהיגים החדשים של הדור הבא, כשומרי החומות כנגד מגמות "רפורמיות".

שנית, כל מי שמעט בינה בראשו יודע שהציבור הדתי-לאומי הוא כבר לא ציבור, כלומר, הוא כבר לא אחד. בשביל מי שהחזיק עדיין באיזו אשלייה בעניין הבהיר לאחרונה הרב אבינר ש"הפילוג כבר נעשה". אלא מה? המקום היחיד שבו הציבור הזה יושב יחד הוא במערכת החינוך שלו (לבד, כאמור, מילדים של רבנים מיוחסים, שנשלחים למערכת החינוך החרדית). לכן מערכת החינוך הופכת לשלל האחרון שעליו אפשר לריב.

שלישית, מכיוון שמערכת החינוך היא המוסד המשותף האחרון של הפלגים הסרוגים השונים, לחרד"לניקים יש איזו אשלייה שאם הם ישלטו בתכני הלימוד הם יוכלו לגדל דור של מאמינים תמימים, ולאחד לכאורה מחדש את ממלכות ישראל ויהודה – סליחה, 'הגוש' ו'הקו'. בנוסף לכך, תקיפת תוכנית הלימודים באה כדי לערער את המוניטין ההלכתי של העומדים בראשה (אריאל, דרוקמן וכו'), כך שהמתקיפים יצטיירו כשומרי אמוני ישראל, וממילא כמנהיגים הראויים של הציבור הסרוג. לא מן הנמנע שיש כאן גם ניסיון לחבל במועמדותו המחודשת, בעוד שבעה חודשים, של הרב יעקב אריאל (או רב אחר מרבני 'צהר') לרב האשכנזי הראשי (ראו על מאמצי הבחירות כאן).

דור של אפיקורסים

כל זה כמובן לא יקרה. כתבתי לעיל שזו "אשליה" מפני שרק אנשים שגרים בישובים הומוגניים לחלוטין והמנהיגים אורח חיים סטייל מאה שערים יכולים להעלות על דעתם שרוב מניין ובניין הילדים והנוער חובשי הכיפות הסרוגות מסוגלים לבלוע את האינדוקטרינציה התפלה והילדותית שהם מציעים בתור חומר לימוד. ססמותיהם בדבר "טהרת הקודש" של החינוך הראוי ל"ילדי ישראל" רק מדגימה עד כמה הם מנותקים מעולמם של מרבית חובשי הכיפה היום, שביטויים חרדיים שכאלה מעוררים בהם לא יראה, אלא גיחוך. אם ישתלטו החרד"לים על בתי הספר לא ילדים טהורי קודש יצאו משם, אלא אפיקורסים.

סתם

עדכון 9:45: שני פרטי מידע מעניינים שהגיעו אלי עכשיו, ומצביעים על אופי המאבק שמנהלים המתנגדים לתוכנית:
1. מסתבר שהיה מי שטרח ללכת ולחפש אחר העותק הבודד של עבודת המאסטר של שליסל ולמרקר בה כל משפט שחשוד בשימוש במקורות 'בגובה העיניים'. את הצילומים הוא שלח לרשימת תפוצה של רבנים בדואר רגיל.
2. בנוסף, יו"ר מנהל החמ"ד, ד"ר אברהם ליפשיץ, קיבל זימון לדין תורה אצל הרב ליאור, במסמך עם חתימה של הרב רבינוביץ. הבעיה היא שהרב רבינוביץ כלל לא חתם על דבר כזה. הזימון התקבל ממזכירו של הרב ליאור. הרב רבינוביץ התקשר לנזוף במזכיר שהתנצל על "הטעות".

[בשנת הלימודים הבאה אעביר קורס בבית המדרש של 'בינה' על משיחיות יהודית מודנית. הקהל הרחב מוזמן. פרטים כאן.]

44 תגובות

  1. תןמר, כתבת נפלא כתמיד, אבל הפסקה האחרונה נכונה במיוחד. במשך ארבע שנות תיכון דתי בירושלים הלעיטו אותנו המורים החרד"לים בבילבולי מוח ובסיפורי אגדות. שעות ישבנו בבית המדרש ודנו ברצינות גמורה בסוגיות הרות עולם כמו באיזו שעה בדיוק, אבל בדיוק, השעון המעורר של דוד המלך היה מעיר אותו בכל לילה לסשן לילי של לימוד תורה (התשובה בראשית מסכת ברכות, למי שמעוניין) . בפעם האחרונה שבדקתי יותר משליש מהכיתה שלי הורידו את הכיפה…

    אהבתי

    1. שחר, כמה שאתה צודק!
      תומר, יופי של כתבה,
      סוף סוף מישהו מסיר את מסווה הצדיקות
      ומגלה על מה באמת המחלוקת

      אהבתי

  2. לא הבנתי כלום! המאמר מובן למי שבקיא בהלכי הדברים, מי שקורא "מבחוץ", כמוני הולך לאיבוד. על מה בדיקו המהומה? מה טוענים בדיוק אחד לאחד הרב צבי טאו ושות'? לפעמים מרוב מלל ומטפורות מאבדים את הפשטות וחבל.

    אהבתי

    1. אנונימי,
      אתה צודק, ואני מתנצל – הרשימה הזאת היא קצת "פנימית". אבל לכן נתתי את הקישורים למאמרים של גלעד סרי-לוי, שיסבירו לך בצורה מקיפה מי ומי במהומה.

      אהבתי

  3. מאמר נחמד ורב קישורים שימושיים, אבל אני לא מסכים עם המסקנה , מתוך היכרות עם מערכת החינוך החרד"לית בערים (נועם וכיו"ב).
    ה שניתן לראות זה שהתלמידים החרדל"ים נשארים חרדל"ים והלא חרדל"ים נשארים לא חרד"לים. אולי באיזושהי דרך מופלאה, הופכת המערכת החרדל"ית את הבית לגורם הדומיננטי בחינוך, או שאולי זה ככה גם במסגרות אחרות.

    בכ"א קשה לי להאמין שתלמידים בלי רקע אפיקורסי יהפכו לאפיקורסים רק בגלל שמציגים בפניהם חומר לימודים לא מאוזן , או לא מאוזן מספיק.

    האפיקורסים צצים להם בכל מיני מקומות , בעיקר בכאלו שלא שמים את הדגש על חוויה דתית כתוספת למידע התיאולוגי וכאן אין יתרון לחינוך הדתל"י הרגיל על החרד"לי.

    כפאראפרזה עליזה על מה ששחר אני נזכר,שנקלעתי לפני שמונה חודשים לטקס שבת הארגון של תנועת החרדל"ית בפריפריה הבורגנית , הרחק הרחק מביצורי ההתנחלויות ושם ראיתי צועדים בסך נערים מדובללי פיאות לצד נערות שהתעקשו לחקות בלבושן את סלינה גומז מהMTV.

    "אם זו אחרית החרד"ל" אמרתי לעצמי אז "באמת שאפשר להנמיך את הכוננות."

    אהבתי

  4. הערה קטנה אך לא בהכרח חשובה: הרב אהרן ליכטנשטיין לא נכנס לפולמוס כלל, למיטב ידיעתי. מי שהגיבו מצד ישיבת הר עציון הם הרב יעקב מדן (שהוא באופן מובהק צד בעניין) והב משה ליכטנשטיין (הבן של), שלמרות שבדברים רבים דווקא רחוק מהשקפותיה של המפמ"רית החדשה, נזעק בעיקר למחות נגד צורת ההתקפות המכוערת של צד אחד בסיפור.
    למרות זאת, אני בהחלט חושב שיש מקום לטענה שלך על מאבק הנהגה. באמת, בשנים האחרונות הרב יעקב אריאל הולך ונהיה מזוהה יותר ויותר עם האגף הליברלי בציבור הסרוג.

    אהבתי

  5. אני קורא בעניין רב את הפוסטים על מלחמת התנ"ך. לדעתי אתה שוגה בשתים:
    א. הבחירה שלך לעזוב את המתודה של מחקר מדעי הרוח והמעבר למחקר היסטורי סוציולוגי. ככל שאתה נוטה לכיוון ההשערות הסוציולוגיות, ניכרת יותר עמדתך הברורה מאשר בחינה מאוזנת של המציאות. ומכאן ל- ב. נראה לי שצריך להביט על רבני הקו בעין טובה יותר. יש להם כוונות טובות ולא הכל פוליטיקה, גם אם חלק מזה הוא פוליטי. אם היה מישהו שהלך וקרא את המאסטר של ד"ר שליסל, זה לא דבר רע. גם אם הוא מגיע מכיוון חשדני. דומני שאתה קורא בחשדנות דומה טקסטים מקווקוים.

    אהבתי

    1. שלומי, נו באמת!
      אם מה שהרב אבינר עשה בסילוף משפטים והוצאה מההקשר (כפי שאכן הראה אמנון בזק- בקישור של תומר) ובשם כך קריאה לרבני התוכנית רפורמים,
      היא כוונות טובות ולא פוליטיקה-
      אז הכנסת מלאה רק בכוונות טובות.
      רבני הר המור הראו פה התנהגות שאינה מביישת שום מפלגת קצה הזויה…
      סילופים, שקרים, קריאות לפילוגים, חרפות,
      מה צריך עוד בשביל להראות לאן רבנים יכולים להגיע?

      אהבתי

  6. אז גדלתי בישיבה תיכונית וכל המורים היו חרדים (למעט מדעים).
    ומה השתנה ב- 20 שנה ? כלום.

    אהבתי

  7. שלוש הסיבות שאתה מונה הן למעשה אחת: אם נפתח, חלילה,"אפשרות של מורים להתדיין בינם לבין עצמם בפורום מיוחד", ונאפשר להם להוסיף העשרה ולהציג שאלות (סיבה 1), עלול עוד להתגלות שגם נשים יודעות לומר דברי טעם, וגרוע מכך – עומדות על זכותן לומר אותן, במקום להסתפק ב"מקומן הטבעי" בבית, כפי שדורש הרב טאו (סיבה 2). ואם, כתוצאה מאותה תפיסה של תנ"ך בגובה העיניים, יסיקו המורים מקל וחומר שלא רק גיבורי התנ"ך עלולים לשגות, אלא גם רבנים בשר ודם, רבה הסכנה שכבר לא יאמצו את משנתם באופן אוטומטי וללא ביקורת (סיבה 3). למען האמת, תהליך זה נמצא כבר בעיצומו. התלקחות היצרים סביב הפולמוס העכשווי נראית לי כמלחמת מאסף מצד הרבנים שמנסים לשמר בכל מחיר את מעמדם האוטוריטטיבי.

    אהבתי

  8. שכחת להזכיר כאן את מכללת 'הרצוג' ששייכת לישיבת 'הר-עציון' (הגוש). המפמ"רית ורוב חברי הוועדה שקבעה את התוכנית למדו ו/או לימדו שם, והמכללה מואשמת במפורש במסגרת דיון זה. להבנתי, הפחד של רבני הקו מישיבת 'הר-עציון' ומהרצוג נובע מכך שלכאורה ב"מסווה" של ישיבה מופיעות דעות וחרות פרשנית שאינן לרוחם. לו היה הדבר נובע מאוניברסיטת בר-אילן, למשל, הדבר לא היה מזיז להם. הסמכות הרבנית שיש להרצוג ע"י שייכותה לישיבת הגוש היא שמפחידה אותם, שכן הישיבה נותנת לגיטימיות למכללה.

    אהבתי

  9. אני מסכים עם הניתוח שלך שמדובר במלחמה על טריטוריה. לדעתי קוי החיתוך בתוך המנחה הזה יותר עמוקים מקו מול גוש. הייתי אומר שיש חמישה-שישה מחנות בתוך המחנה הזה של הציונות דתית המשיחית. קבוצה ראשונה היא זו של ממשיכי הרב עמיטל – הפורשים המשיחיות. הרב עמיטל התחיל משיחיסט אבל אחר-כך התפכח. בתוך המחנה שלו ישנה הכרה פרגמתית ולא משיחית של המציאות הפוליטית. בתוך מחנה הגוש יש את הממלכתיים, כמו הרב אבינר, שהממלכה נשארת קדושה למרות פגמיה, ופוסט ממלכתיים, כמו הרב ליאור שהתייאשו מן הממלכה, אבל הדרך להדיח אותה בעינייהם היא דרך המשחק הפוליטי הליגטימי, כלומר: דרך מנגנון הבחירות (כמו פייגלין). בצד הימני ביותר, מחוץ לממשיכי מרכז הרב, ישנו מחנה גינצבורג, שהתייאש מן הממלכה והתייאש מן המשחק הפוליטי, ולכן הוא פורש מן המשחק ומכין את עצמו להשטלתות עויינת, ומחנה נוסף זוא זה של הרב טל, שהתייאש מן הממלכתיות, והחליט לפרוש לצד החרדי ולצאת מן המשחק לעבר פאסיביות. יכול להיות שבנושא לימודי תנך ישנו איחוד כוחות, אבל בנושאי המשיחיות, ישנו פיצול גדול.

    אתמול יצא הספר החדש שלי. הכותרת שלו היא: Messianic Religious Zionism Confronts Israeli Territorial Compromises (Cambridge 2012)
    בספר אני מרחיב בהשתלשלות העלילה הזו בראייה היסטורית, מהקמת גוש אמונים ותורתו של הרצי"ה קוק, ועד לסילוקה של ישיבת הר ברכה מישיבות ההסדר. אני מנתח את כל החיתוכים של הציונות הדתית המשיחית על ציר היחס למשיחיות ולתגובה כתוצאה מהפשרות הטריטוריאליות, שיכולות להחשב ככשלון הנבואה. מימית, דרך אוסלו, ההתנתקות ועמונה.

    אהבתי

    1. "יכול להיות שבנושא לימודי תנ"ך ישנו איחוד כוחות, אבל בנושאי משיחיות ישנו פיצול גדול". לא הבנתי את המשפט הזה: אתה מונה באותו מחנה בתחום המשיחיות את הגוש, הרב אבינר והרב ליאור – אבל בתחום התנ"ך הם דווקא משני עברי המתרס. אם כבר אז להפך "יכול להיות שבתחום המשיחיות ישמנו איחוד כוחות, אבל בתחום התנ"ך ישנו פיצול גדול".

      אהבתי

    2. מעניין מאוד מוטי.
      אני תמיד החשבתי את גינזבורג כמטורלל מכדי להשתתף באיזשהו משחק ולא משנה במי או במה הוא יתמוך, אבל ההערה שלך גרמה לי לחשוב שצריך לפקוח עין על גינזבורג.

      ליאור חזק והר המור חזקים בציבור שלהם , אבל יש לך מושג מה הכוח של גינזבורג? האם יש דרך לגלות מה כוחו? כמה אנשים סרים למרותו או מושפעים ממנו במידה ניכרת?

      אהבתי

      1. הכוח של גינצבורג מגיע מקבוצות שוליים – מיצהר ובת עין, מתושבי הגבעות ומחסידי חב"ד שנמצאים מחוץ לזרם המרכזי. הוא אוסף קצוות רדיקלים מצעירי הציונות הדתית, חב"ד וחרדים. הכוח שלו הוא לא כמותי כמו שהוא נובע מקבוצות בעלות פוטנציאל רדיקלי מאד.

        אהבתי

        1. קצת הגזמתם בהערכת כוחו של הרב גינזבורג.כל הדיון עליו קצת פאסה.

          אהבתי

        2. זה מה שחשבתי.
          האחרים (מלמד, ליאור,טאו וכד') אוספים משפחות של תלמידים , מייצרים קהילות , פותחים מוסדות ואז יש להם כוח , הם מחלקים מישרות ותקציבים ומרחיבים את ראש הגשר הזה.

          אצל גינזבורג , זה לא קורה לדעתי , כי אין "קהילות גינזבורג". לפחות זה מה שאני יודע. לכן למרות שגינזבורג בשטח כבר הרבה שנים , לא נראה שהוא מתפשט. אולי זה בגלל שהוא מיסטיקן וקהל היעד שלו ביזארי מכדי לייצר בסיס קהילתי.

          אהבתי

  10. המאבק הוא 'תנ"ך בגובה העיניים' (ביטוי שכנראה טבע הרב אבינר, בכדי לשלול את התפיסה) לבין 'תנ"ך בגובה האוזניים' (של התלמידים ששומעים את רבותם. גם לי מותר להגחיך). למאבק הצטרף השבוע גם הרב זיני מהטכניון שאף הוא מצטרף לעמדה של רבני הקו (בשבע האחרון). מה שמעניין זו גם היוהרה והגישה האליטיסטית של תפיסת רבני הקו, שרק לחז"ל ולהם מותר לפרש את התנ"ך, ולא לכל זב חוטם ומצורע (שזה כנראה הציבור הרחב כולל שליסל). וזה קשור לכך שהם מנסים לעקר כל דיון חופשי בסוגיות בתנ"ך, עד כדי כך שעדיף להם שלא ילמדו כלל תנ"ך, מאשר שילמדו שאבותינו היו בשר ודם. וכדאי להקדיש גם לזה מאמר.

    אהבתי

  11. תומר תודה,
    מעניין, עד עכשיו לא הבנתי על מה הם מקשקשים
    פתאום הדברים קיבלו פשר…
    פשוט מאבק על הנהגה…
    הר המור דורשים את הכתר,
    וכמו בכל הנהגה, כל האמצעים כשרים.
    ראיתי עכשיו בעיר פשקווילים של אנשי הר המור נגד התוכנית,
    הם עדיין במאה שערים ומשתמשים גם בשיטות הללו

    אהבתי

  12. לדרול – נראה לי שאדם צריך להיות בור חסר מודעות עצמית עם מנה נכבדה של יהירות כדי לקרוא לרב גינזבורג מטורלל.
    לעצם הדיון – אתמול נפלה לי תובנה משיחה מזדמנת עם אישה שעולמה הרוחני שתול בליבת קבוצת רבני הקו. סיפרתי לה על גילוייו הארכאולוגיים של פרופ' אדם זרטל: המזבח בהר עיבל, הגילגלים וה"רגליים", והיא לא אהבה את זה. שאלתי אותה למה? זה הרי נפלא, זה מחבר אותנו לתנ"ך וכו'. אחרי הרבה ניסיונות ניסוח היא השיבה שזה "מגשים" את התנ"ך כלומר מוריד אותו מהמקום הרוחני שמאפשר לדמיון לצייר אותו באופן חופשי -למציאות ממשית מוגבלת.
    ייתכן שזה שורש הוויכוח. "תנ"ך בגובה העיניים" מוריד את התנ"ך למציאות הגשמית ולא מאפשר לחשוב שיש אוטופיה רוחנית, שצריך לשאוף אליה אבל היא לא ממש שייכת לחיים המציאותיים כרגע. זו חשיבה שבמידה מסוימת מסירה אחריות ומאפשרת להישאר בעמדת "הצופה" המסביר את המציאות – שאופיינית לרבני הקו.

    אהבתי

    1. תודה על האנקדוטה ניצה. אכן מלמדת רבות.
      ואני גם מסכים שהרב גינזבורג רחוק מלהיות קיקיוני. מדובר באחד המקובלים הגדולים של זמננו, ובעל השפעה רבה בגבעות יו"ש, ואף מחוצה להן.

      אהבתי

      1. אכן תובנה מרתקת, שאך מלמדת עד לאן עלול להגיע עיוורון אידיאולוגי.
        שכן, מהי האלטרנטיבה? הארכאולוגיה מבית מדרשו של ישראל פינקלשטיין ושות' – ארכאולוגיה שאכן נותנת "חופש" לדמיון ומכחישה לגמרי את אמינותו ההיסטורית של התנ"ך?
        אגב, בהקשר הזה אפשר להזכיר אבסורד נוסף: לאחרונה הרב אבינר "גייס" לטובתו של מורשתה הפרשנית של המורה הדגולה נחמה ליבוביץ' (באהבה ואמונה, גיליון פרשת עקב). ואכן, נחמה למדה ולימדה על-פי הפרשנים בלבד וגילתה התנגדות ל"מהפכת התנ"ך" של הרב יואל בן-נון ושות'. אך כמה היא היתה רחוקה מעולמם של רבני הקו! היא אכן לימדה דרך פרשנים, אך כללה ביניהם את בנו יעקב (פרשן רפורמי! ר"ל) וכדו', כאשר הכלל המנחה אותה היה רציונלי להפליא: "שמע האמת ממי שאמרה"! (ע' "דברי נחמה" באיגרות בסוף)…

        אהבתי

    2. הטירלול של גינזבורג, הוא יותר עניין של יח"צ. זה לא אומר שהוא לא חכם ושקול הרבה יותר ממך.
      לעצם הדיון, החרדים, כמו חקיינהם החרללים (חרדים לאומיים מטורללים), שונאים את הארכיאולוגיה , כי היא מפריעה להם לשכתב את ההיסטוריה.

      אהבתי

  13. יפה, לדעתי ניתוח מוצלח.

    רק שתי הערות קטנות:
    א. הרב יעקב אריאל לא יכול להציג את מועמדותו לרבנות הראשית, שכן הוא כבר מבוגר מדי. מועמד חייב להיות צעיר מ-70.
    ב. בשבוע האחרון ראיתי פשקווילים ברחבי גוש עציון, ובהם מכתבו של הרב בקשי-דורון נגד 'תנ"ך בגובה העיניים'. תוכן המכתב צפוי והגיוני, לשיטת השוללים את דרך לימוד התנ"ך הנ"ל (וחשוב להדגיש שעצם ההגדרה 'בגובה העיניים' הומצאה ע"י המתנגדים אליה – כנראה הרב אבינר – ולא בטוח שהתומכים בדרך הלימוד הזו יגדירו אותה באותם שמות). מה שהפתיע אותי הוא אופן הביטוי – בפשקווילים. הדבר מעיד על הידרדרות השיח בחוגים מסוימים בציונות הדתית, שכל מה שהם עושים הוא להביע מחאה ולהתנגד לדברים ללא בחינה מאוזנת, וזאת תוך כיעור הטבע וזריקת ניירות לכל עבר (כל תחנות האוטובוסים בגוש עציון מלאות בפשקווילים הללו).

    אהבתי

    1. יישר כח על אזכור של גילו של הרב אריאל.
      הרב בקשי דורון מעולם לא היה ציונות דתית.

      אהבתי

  14. תומר שלום,
    בעקבות הכתבה המענינת מאד שלך, התקשרתי לכמה חברים דתיים שנמצאים בשדה החינוך,
    מה שעולה מדבריהם הוא שמדובר בקבוצת קצה, שמנסה כבר שנים להשתלט על החינוך הדתי ולקבוע את דרכו. וזאת אף שחלק גדול מילדיהם אינם לומדים בבתי הספר של החינוך הדתי.
    הקבוצה הזו אחראית לפילוגים ופילוגי פילוגים שמתרחשים כל הזמן בבתי הספר הדתיים- הקמת רשתות יותר ויותר חרדיות.
    נראה לי שזה סוג של אוטופיה – מי שחושב שדוד המלך לא חטא, לא מבין שכל אדם חוטא/ לא מסוגל להשלים עם מציאות חלקית/ לא מסוגל להבין שאנו חיים במציאות מורכבת- הכל אוטופיה מושלמת, אידיאולוגיה צרופה, אין שברים, אין ספק, אין שאלות, יש אמת מוחלטת ועימה צועדים- לא משנה מה קורה מסביב ומה יהיה.
    וכמו חברות אידיאולוגיות רבות אחרות- אינה בוחלת באמצעים (כמו החתמת אנשים שלא חתמו, אי אמירת האמת ועוד)
    באמת מעניין לאן החברה הדתית הולכת,
    פעם חשבתי שהיא אחד הסיכויים שלנו לשנות משהו במדינה הזאת.

    אהבתי

  15. תומר שלום,
    אעיר רק שע"פ הידוע לי ניסה הרב דרוקמן לפשר בין הצדדים, ללא הצלחה מרובה בשל עומק המחלוקת שכדבריך, עמוקה בהרבה מסוגיית התנ"ך.
    עוד אעיר שרבני הקו יושבים חזק מאד בכמה עמדות מפתח המשפיעות על מערכת החמ"ד ועל כן גם אברהם ליפשיץ יו"ר החמ"ד שבתפיסתו הבסיסית אינו משתייך לישיבות הקו נאלץ לנסות ולפייס אותם בשל כוחם הרב (שהיה לו ע"פ הידוע לי חלק בבחירתו). סביר גם שהוא עצמו היה מופתע מהעוצמה שתפס הסיפור משום שהרבנים הדרי ובייחוד אייזמן (מ"צביה") מזוהים באופן מובהק עם שיטת רבני הקו ועמדו גם מאחורי רובו של אתר האינטרנט המדובר.
    למוטי ענברי- התיאוריה שאתה מציג מרתקת וניכר שאתה מכיר לפרטי פרטים את הציבור הדתי אך למקם את הרב אבינר יחד עם רבני הגוש גם אם בנק' השקפה מסויימות דעתו כדעתם (סירוב פקודה וכדו') נראה לי בלתי אפשרי אם באים להתייחס לחלוקה בציבור הדתי משום שלמרבה הצער (שלי לפחות) הרב אבינר מקצין מאד את עמדותיו בנושאי הלכה שונים ומשתייך יותר ויותר למחנה הבדלני.

    אהבתי

    1. אורח לרגע שלום,
      למיטב ידיעתי,
      זה נכון שהרב דרוקמן ניסה לפשר אך בהמשך נקט עמדה ברורה
      והיא יחד עם עמדת הרב אריאל מצויה באתר המפמר לתנך
      http://www.lilmod.cet.ac.il/
      תחת הכותרת מכתב הרבנים.
      נודע לי שבפורום סגור בישיבתו הרב דרוקמן תקף בחריפות רבה את אנשי הרב המור
      ובעיקר את התנהגותם.
      אני מסכים איתך בנוגע להערה למוטי ענברי.וגם בנוגע לנושא של הרב איזמן (אגב הוא גם ראש רשת "נעם" המרכזניקית.
      לכן דומני שתומר צודק ומדובר במלחמה של הר המור כנגד רבני מרכז הרב ושמאלה ולא דווקא כנגד שיטת הגוש.

      אהבתי

    2. נכון לרגע זה אברהם ליפשיץ עומד בלחץ בצורה יפה.להפוך גם את בחירתו לראשות החמ"ד לעסקה בין אלו ואלו נראה לי מיותר,מה גם שליפשיץ מגיע משורות בני עקיבא של פעם,ולא מקרב החרד"לים.בכל הזדמנות ליפשיץ מגן על התוכנית ועל המפמ"רית.לא כל מינוי הוא דיל שנסגר בחדרי חדרים.

      אהבתי

      1. מורה פשוט- אשריך שאתה מורה פשוט שלא חי את עולם הפוליטיקות והקומבינות אך מינויו של ליפשיץ, גם אם לא היה "דיל" במובן של תן לי ואתן לך, ודאי וודאי שבחשו בו כל מי שעולה בדעתך- מהשר הממונה, דרך הפוליטיקאים הדתיים ועד לרבנים השונים, ואת זה אני אומר מידיעה אישית. אין מינוי ציבורי ברמות ההשפעה האלו שלא נעשה ככה.
        חוץ מזה, שמחתי לקרוא שליפשיץ עומד בלחצים ומבהיר שיש הבדל בין נכונותו (המופרזת לטעמי) לאפשר לבתי ספר ממ"ד לקבוע כללים מחמירים, בעיקר בנושא הצניעות, בעצמם ובין התערבות בעבודת המפמ"רית.

        אהבתי

  16. לדעתי הפולמוס הזה מציף בעיה רחבה יותר שקשורה לחינוך ממלכתי בכלל. מדוע שיעמוד מישהו או מישהי, חכם או טיפש, דוס או נאור ויקבע איך הילד שלי ילמד תנ"ך? בנושאים לימודיים יותר אני מבין שצריך פיקוח והגדרות של מה החומר הנדרש וכיצד יש ללמד. אבל לגבי תנ"ך שזה נושא שקשור לדת ולקדושה, אין מקום שמישהו יקבע סטנדרט עבור כולם, כל בית ספר ילמד כפי שהוא מבין וההורים יבחרו את הבית ספר.

    אהבתי

  17. נראה לי שרבים מפספסים את הנקודה.
    כומ במקרים רבים, המחלוקת שעל פני השטח בעצם היא ביטוי למחלוקת גדולה מתחת לפני השטח.
    האם מישהו חושב שהרב אבינר שאינו חשוד בחוסר רוחב דעת אינו מכיר את פירושי הרמב"ן והרשב"ם שמעדיפים את דרך הפשט על דרך הדרש? האם הרב אבינר לא יודע ש 70 פנים לתורה? הרב אבינר כתב רק לפני זמן קצר שברור שאפשר ללמוד על דרך הפשט – הבעיה של רבני הקו היא בעיה עמוקה יותר ואני מציע לא לזלזל בה. הרבנים המתנגדים לתוכנית מזהים בעיה חינוכית – לא בהכרח בעיה תיאולוגית . הם מזהים את הנטיה להתייחס אל התורה כאל אוצר תרבותי ולא כאל דברי אלוהים עמוקים שיש ללמדם ויש לעלות בהר אל פיסגת חכמתם.
    לדעתי המרכיב הכי בעייתי מבחינתם בתוכנית היא לא החופש לפרש את התורה על דרך הפשט – אלא הסגנון האישי פרסונאלי. בתי הגיע הביתה עם ספרון שמחלקים בממ"ד "מפגשבת" עם דברים מאוד נחמדים לפרשיות השבוע. יש שם ניסיון לעשות אקטואליזציה של הפרשה לחיי התלמיד. למשל בפרשת משפטים סביב דיון על עבד עברי ישאלו תלמיד מה דעתך על היחס לעובדים זרים? בפרשת שופטים נשאל התלמיד האם לדעתו חשוב שיהיה במדינה מוסד כמו בג"ץ? הטענה של הרבנים היא שיש כאן ניסיון להפוך את שיעור התנ"ך לשיעור חברה וזה לא סגנון חינוכי שמתאים להם.. עבורם לימוד תורה הוא קודם כל הקשה לדברי אלוהים החצובים בהררי קודש. כמי שאמון על דרך הפשט – ורואה עצמו כתלמיד של הרמב"ן ומחבב מאוד את פירושי הרב בן נון, הרב מידד והרב סמט – אני נוטה להסכים איתם שהסגנון כאן הוא לרועץ.
    אילו ידעו להסביר את הדברים נראה לי שהיו מגלים שיש בעמדתם תמיכה רחבה בהרבה.

    אהבתי

שקלא וטריא