לא מזמן ישבתי עם חנה פנחסי (דוקטורנטית במחלקה למגדר באונ' בר אילן, ועוד כל מני דברים) לשיחה קלה על כוס קפה, שיחה שבמהלכה היא האירה את עיני בתובנה מעניינת מאוד. דיברנו על בית המדרש שהיא תנחה בשנה הבאה במכון הרטמן, ותהיתי למה הוא מיועד לנשים בלבד. הרי לכאורה, אם אנחנו סבורים שבתי מדרש לא אמורים להיות של גברים בלבד, למה שנקיים בתי מדרש על טהרת הנשים? האם מדובר מבחינתה בניסיון לייצר לימוד נשי, בעל אופי "מיוחד", אחר מזה הגברי?
פנחסי מיהרה לומר שאין לה סבלנות רבה לרעיונות מהותניים שכאלה, המייחסים "טבע" שונה לאישה, שמוביל בהכרח לצורה שונה של לימוד גמרא. נהפוך הוא, היא אמרה – וכאן מגיעה התובנה המעניינת – אם נתבונן במערכה הפמיניסטית שמתחוללת בתקופה זו בשדות שונים על פני היהדות נראה שטיעונים מהותניים משמשים בדרך כלל כדי לשמור את הנשים במקומן. דווקא פמיניזם "קלאסי" הוא אפקטיבי הרבה יותר ביצירת שיוויון בין המינים מזה ה"רדיקלי".
פנחסי התייחסה להבחנה בין פמיניזם שמבקש בבסיסו שוויון תנאים והזדמנויות לגברים ונשים, לבין זה שסבור ששחרור האישה יגיע לאו דווקא מהשתלבותה כשווה בעולם של גברים, אלא ממימוש הפוטנציאל הנשי שלה, מהגשמת נשיותה, שאינה אמורה להיות, ולמעשה אסור שתהיה, דומה לגבריותם של הגברים. זהו פמיניזם תרבותי, שמבקר את הניסיון של הגל הפמיניסטי הראשון להפוך נשים לגבר-גבר, שמבקש למצוא מקום בחברה ליתרונות הנשיות. לפעמים הוא נראה כרדיקלי מפני שהוא מכריז על שינוי סדר העדיפויות ואינו מוצא את חוסר השוויון בהסדרים חברתיים, דתיים או מעמדיים שניתן לשנות באופן טכני. ממילא מובן שפמיניזם מהסוג הזה מחזיק בגישה המהותנית המייחסת טבע שונה לגברים ונשים.
מה שפנחסי הצביעה עליו הוא שניסיונות לייחס לנשים תכונות שמבדילות אותן מבחינה אימננטית מגברים משחקת ליד כוחות שמרנים בתוך המסגרת האורתודוקסית, שממילא תופסים כך את הנשים (וזה נכון לא רק לגבי היהדות). פעולות שנגזרות מתפיסה כזאת, כגון הסמכת יועצות הלכה (חלילה לא פוסקות) בענייני נידה, תיחום אחוות נשים ב'סעודות אמֶנים', או דרשות המעניקות ערך מוסף לתפקידי האישה המסורתיים (למשל הניקיונות לפסח) אמנם יכולות לתת לאישה היהודיה תחושת העצמה וייחוד, אולם אינן עושות דבר המערער את הסדר הפטריארכלי הקיים. מרחב הבחירה של בנותיהן לא יהיה רחב יותר. מנגד, תתעטף אישה לרגע בטלית, ומיד נשמע זעקות שבר מכל בר בי רב.
ההבחנה החשובה הזאת רלוונטית מאוד גם לתמונה שעולה מהתפתחותה הכללית של היהדות האורתודוקסית הפמיניסטית בישראל מבחינה היסטורית. בעוד שבעבר ביטויים למאוויים פמיניסטים קיבלו צורה של עיסוק מוגבר בתחומים שעל פי המנהג ממילא היו ברשותן של נשים (ראש חודש, מקווה, הדלקת נרות, הפרשת חלה), בשנים האחרונות יותר ויותר מסגרות מציעות לימוד כללי, מקיף, של המסורת ושל ההלכה לנשים (ישיבת תלפיות השוויונית בירושלים למשל, והחל מהשנה הבאה בית מדרש שוויוני בשם "זיהרא" בתל-אביב) . התהליך כאן הוא הפוך לזה שהתרחש בתנועה הפמיניסטית המערבית: מפמיניזם "תרבותי" או "רדיקלי" המעבר הוא לפמיניזם "ליברלי".
במילים אחרות, ככל שמדובר במאבק הפמיניסטי לשוויון בתחומי המסורת היהודית, הכיוון הוא הופכי מזה שבחברה המערבית הכללית (לפחות בחלק מהמקרים). הדבר נובע מכך שבמסורת עצמה יש יסודות של תפיסה מהותנית של המינים והמגדרים, דבר שמוביל לכך שפמיניזם תרבותי מסוגל לעיתים דווקא לבצר עוד יותר את מאזן הכוחות הקיים. מנגד, חריגה של נשים מהגבולות המסורתיים שלהן (במקום העצמת תפקידיהם בתוך אותם גבולות) נתפסת כמאיימת בצורה מיידית על ההגמוניה הגברית. ובצדק: לזאת ייקרא, אם תסלחו לי על חוסר הפמיניזם הרגעי, לכבוש את המלכה עמי בבית.
ומעניין שתהליך שמתקדם בדפוס דומה ניתן למצוא גם בכל הנוגע להתפתחותן של מסגרות לימוד יהודיות-חילוניות (לגברים ונשים יחדיו כמובן). בעוד שעד לפני שנים בודדות מסגרות שכאלה, כולל בתי מדרש פלורליסטים כגון 'אלול' ו'בינה', התעסקו באופן עיקרי בתחומים שמחד נזנחו על ידי החברה הדתית בארץ, ומאידך היו קרובים ללבם של חילונים (מוסר, היחס לגר, צדקה וצדק), כיום יש מדברים יותר ויותר בתחומים "דתיים", כגון אלוהים והלכה. ללא ספק גם מהלך שכזה מאיים יותר על הסדר הקיים מאשר התרכזות בענייני אהבת-לרעך-כמוך בלבד. (לא שתמיד צריך לאיים על הסדר הקיים, אגב. אבל מדי פעם כדאי).
ועוד משהו מעניין, והוא שדווקא יהודיות פמיניסטיות שלא באות מהציבור האורתודוקסי מוצאות עניין בפמיניזם יהודי תרבותי, דהיינו במצוות שמיוחדות לנשים. ההצלחה העצומה בקרב חילוניות לספר "תפילת נשים" של עליזה לביא למשל, או ספרים כמו "פרשת המים" של אלונה ליסיצה, דליה מרקס, מיה ליבוביץ` ותמר דבדבני המביאים לציבור הרחב דווקא את המצוות היחודיות לאישה ומכניסים אותם בכך לדיאלוג עם השדה המסורתי, דבר שברבות הזמן גם יכול לאתגר אותו (שהרי לא מדובר פשוט בחזרה בתשובה). עבור פנחסי, שמגיעה מתוכו, הדרך לאתגר אותו היא דווקא לשחק במגרש שמסרב לכלוא את עצמו בהגדרות מגבילות של "הנשי".
למה אם כן בכל זאת לומדות בבית המדרש שהיא מנחה רק נשים? על פי פנחסי אנחנו עדיין חיים בעולם בו כשנשים (בנות 20 או 50) נפגשות הן מדברות על דברים שלא יכולים לעלות כשגברים מצטרפים למעגל. זהו דיבור אחר ופורה שצריך לתת לו מקום, קל וחומר כשאשר מדובר בשיחה עם טקסטים קנוניים שנכתבו, התפרשו, ונמסרו ע"י גברים במשך אלפי שנים. לדעתה אחרי יותר מאלפיים שנות מונופול גברי על המקורות יש צורך לפנות מקום לנשים בלי להניח מראש מהי נשיות."חֵיְדר משלך", בית המדרש שלה, מבקש, היא אמרה לי, "לאפשר את שיחת הנשים הזאת מתוך הבנה (וגם ניסיון) שכשאנחנו, הנשים, מקשיבות לעצמנו, ולטקסטים קנוניים בלי גברים נמצא שם פרשנויות שלא שיערנו יחד עם תובנות על עצמנו. ההפרדות הזו הזמנית היא ככל הנראה מעשה רדיקלי. אני מבקשת, כמו בחיים, לשלב את המהפכה עם ההתפתחות." הזמנו חשבון.
סתם
—
פורסם באתר אבי חי ובאתר קולך.
בימים אלה יוצא לאור גיליון רוח הארץ, מגזין חד-שנתי חדש על הרוחנית העכשווית בישראל בעריכתי. אפשר להירשם לקבלת טעימות ומבצעים כאן, או לרכוש אותו כאן. פרטים נוספים כאן.
בשנת הלימודים הבאה אעביר קורס בבית המדרש של 'בינה' על משיחיות יהודית מודנית. הקהל הרחב מוזמן. פרטים כאן.
לולאת האל 
תומר תודה!
זה מעניין ונהדר. התובנה לגבי הפמיניזם הליברלי נכונה לדעתי גם לגבי התרבות הכללית, לא רק היהודית. במילים אחרות, מהותנות לא משרתת נשים… שבת שלום!
אהבתיאהבתי
אני לא מבינה איך אישה חכמה ופמיניסטית יכולה להות בעד הדת האורתודוכסית שגברים כתבו וקבעו בה שנשים הן אפס מאופס. הם לא קבעו שום דבר מהותני לגבי נשים (כפי שהפמיניזם הרדיקלי מנסה לעשות) אלא פשוט קבעו להן תפקיד – להיות כלום ושום דבר, עבד..עזר כנגדו במקום שהגבר יהיה עזר כנגדה (מה שהרבה הרבה יותר הגיוני). היהדות לרוב הפכה את היוצרות לגבי מה זה גבר ומה זה אישה.
בכל מקרה – יש מקום גם לפמיניזם ליברלי – שחותר לשוויון הזדמנויות וגם לזרם בפמיניזם הרדיקלי שנותן מקום לייחודיות הנשית (למי שמתאים לה וחושבת שיש כזו) ומקום לתרבות נשית (תרבות נשים לא במובנה השקרי שגברים המציאו, אלא תרבות אמיתית משלהן, זו שתמיד מחקו והשמידו. מדוע לפסול את אחד הזרמים ?
אהבתיאהבתי
שתי הערות קצרות:
1. נראה לי שפנחסי אומרת דבר אחד, ועושה דבר אחר. מצד אחד היא מעלה טיעון כנגד המהותנות והפמיניזם התרבותי, ומצד שני – בעצם ההקמה של בית מדרש לנשים בלבד והאמונה שיש לעודד "שיחה נשית"- היא פועלת בדיוק לאורו בעוד היא מגנה אותו. הנימוק שלה שמנסה להסביר את זה נראה לי די חלש ולא מבוסס.
2. כמו בהרבה תיאוריות רדיקליות, ההתקפה של פנחסי על ה"המהותנות" המגדרית מבלבלת בין הרצוי למצוי. כלומר- כל הטיעונים שלה נגד ההבדלים האימננטיים מגיעים לכך שלא ראוי או לא רצוי לחשוב כך. אבל אם לא ראוי לחשוב משהו, או שקיומו מזיק פוליטית- אין משמעות הדבר שהוא אינו נכון. ומה עם כל המחקרים הרבים בפסיכולוגיה חברתית והתפתחותית, למשל, שמראים שישנו הבדל מהותי באופן החשיבה של נשים ושל גברים? אה, "אין לה סבלנות לכך", כי זה לא רצוי למטרה הפוליטית.
אהבתיאהבתי
פנחסי עונה: נכון, דני, אני מעורבת בלא מעט עניינים המחזקים נשים שהמאפיינים שלהם יכולים להיות דומים לאלה שהפמיניזם התרבותי. אלא שאני מודעת לזה שזו טקטיקה, ואני עושה מאמץ מודע לא ליפול למקום המצמצם שפמיניזם תרבותי מציע. ( למשל: חיוני בעיני לשלב בספר "תפילת נשים" את "תפילת הדרך" ולא רק תפילות על עקרות)
אני מציעה לבדוק היטב את ההשלכות התכליתיות של מחקרים על "הבדלים בחשיבה". ובעניין זה, לא טענתי שאין הבדלים.הם ישנם, חלקם טבע וחלקם תרבות. השאלה המרכזית היא האם אנחנו פועלים להעמיק את ההבדלים כדי לצמצם את מרחב הבחירה שלנו,או עושים מאמץ מודע לאפשר לכולנו לממש את צלם אלהים שניטע בנו.
ואגב, למה שאתה קורא "מטרה פוליטית", אני קוראת תיקון עולם. בשביל זה יש לי דווקא, המון סבלנות. :)
אהבתיאהבתי
תגובה קצרה שראויה להיות ארוכה המתייחסת גם למאמר וגם לדני, המגיב לפני.
לרוב מחלקים את הפמיניזם לשלושה זרמים: הליברלי-הקלאסי שפועל לשוויון זכויות ברמה הבסיסית (מזוהה בעיקר עם הסופרג'יסטיות והמאבק לזכות הצבעה לנשים), התרבותי שמתואר היטב במאמר והרדיקלי שטוען שיש לשנות את הסדר הקיים כולו כי הוא עוצב ע"י גברים ומשרת את הגברים. טענה זו יוצאת כנגד הזרם הליברלי בכך שלטענת הזרם הרדיקלי השווין המושג ובכלל שיח הזכויות הוא יציר כפיהם של הגברים ועל-כן השנים "משחקות לידיהם" של הגברים ולא באמת מושג שוויון (ההגדרה הנפוצה לשוויון היא ההגדרה האריסטוטלית יחס שווה לדומים ויחס שונה לשונים – ואז עולה השאלה מה נשים דומות או שונות?). הביקורת על הזרם התרבותי מגיעה מכך שלא רק המרחב הציבורי (שבו מיושם השוויון) עוצב ע"י גברים אלא גם התפיסות שלנו בנוגע לגבריות ונשיות והתפיסות שלנו בנוגע למה ראוי לאישה לעשות ומה ראוי לגבר.
אם אינני טועה, פנחסי לא חוזרת אל הפמיניזם הליברלי, אלא נטועה עמוק בפמיניזם הרדיקלי ,על-כן היא איננה מוכנה לקבל את הטענה התרבותית שמאומצת אל חיקה ע"י הממסד המהותני באופן כה חם. אולם, אני מאמין שהיא לא תסתפק בשוויון ליברלי, שוויון במרחב הציבורי אלא תחפש שוויון עמוק יותר. הבעיה בזרם הרדיקילי היא מוגבלות אמצעיו ואפילו מטרותיו. כלומר, השגת שוויות במרחב הציבורי היא מטרה ברורה ומוגדרת, אולם עיצוב התודעה מחדש באופן שוויוני הוא מטרה לא ברורה ואפילו בלתי אפשרית. על-כן, פעמים רבות האמצעים צריכים לחזור לאמצעים של הזרמים האחרים, ובייחוד הזרם הליברלי. נראה לי שלפעמים הלך המחשבה הרדיקלי יכול להיות כזה: לאחר שיושג שוויון במרחב הציבורי ואף יותר מכך בעמדות השפעה (ר' יועצות ולא פוסקות) נשים תהיינה חלק מתהליך העיצוב של התודעה ויתאפשר שוויון אמיתי יותר.
ובהקשר זה ביחס לתגובתו של דני, מחקרים בפסיכולוגיה התפתחותית ותרבותית ניתן למצוא לשני הכיוונים, אך יותר מכך יטענו גורסי הזרם הרדיקלי שאף אם יש הבדלים: א. רבים מהם הם כבר תוצר של ההגמוניה הגברית ששלטה במשך אלפי שנים בעיצוב התודעה. כפי שאומרת קתרין מקינון (ציטוט בקירוב): "את הקול השונה של הנשים ניתן יהיה לשמוע רק לאחר שגרונן לא יהיה מתחת למגף הגברי" (בהתייחסותה לספרה של הפמיניסטית התרבותית, קרול גילגן: "בקול שונה") ב. אין שום סיבה שההבדלים הללו יתורגמו לתפקידים נשיים וגבריים או לתפיסות שונות את הגבר ואת האישה. ויותר מכך אין סיבה שיגבילו את האישה להיות מה "שמחקרים מראים" (וגם את הגבר למעשה).
לסיום, מעניין לראות איך פנחסי למעשה "מיישמת" את הזרם הרדיקלי. מחד היא פועלת להגברת שוויון ליברלי-בסיסי במרחב הציבורי וכדו', ומאידך, היא מקימה בית מדרש לנשים שבו הן תמצאנה את קולן, אך אני מאמין שתוך מודעות לדרך עיצוב הקול הזה. לכאורה, אכן שתי הדרכים סותרות אבל באופן עמוק כנראה שזו הדרך היחידה להביא לשינוי אמיתי ביחסי הכוחות בין גברים ונשים בכלל וביהדות בפרט וביהדות הדתית ביתר שאת.
אהבתיאהבתי
איך הן יכולות למצוא את קולן בטקסטים דתיים שבהם אין להן שום קול וגם אם היה, הושמד ונעלם?
אנשים אתם בסדר? איך אפשר למצוא קול אישה בטקסט שמעלים אפילו ציוץ של אישה ומדבר עליה כמשהו שקונים ומכורים, נותנים וסוחרים, אונסים ומשעבדים..ועוד בלי למצמץ?
אהבתיאהבתי
אני בהחלט מסכים שהפמיניזם מטרתו לחזק את ההבדלים שבין המגדרים ולהביא לשוויון הזדמנויות ביניהם – ולא לרדד את השיח לכולם שווים.
גם בתוך היהדות המתקדמת יש קולות רבים כאלה, אהוד אזרחי למשל. אם אני לא טועה.
במחקר הרפואי מזה ובכתיבה הפסיכולוגית מזה ישנם בעשורים האחרונים נסיונות שונים לחדד את ההבדלים המגדריים – מתוך ניסיון לחזק את מעמדן של הנשים אל מול שליטה כמעט מוחלטת של אליטות פטריאכליות ושובניסטיות. כך למשל כתבתי כאן (http://wp.me/p125OD-hE) על הפסיכולוגיה הנשית בהקשר של האח הגדול, ואילו כאן (http://wp.me/p125OD-uG) על דיכאון גברי דווקא.
לקריאה מרתקת על פסיכולוגיה נשית אני ממליץ לכולם לחפש כותבות כמו ננסי צ'ודורו, הקוראת תיגר על תסביך אדיפוס הפרוידיאני.
אהבתיאהבתי
הנה תמצית ההבדל: תיאור חגיגות סיום הש"ס של הנשים החרדיות, שמפנימות את תפקידן בחיים כ"מאפשרות" וחוגגות את העובדה ש*בעליהן* סיימו את מחזור הש"ס.
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4272221,00.html
לעומת זאת, המסגרת שחנה פנחסי מציעה – לא רק שברור לה שהנשים עצמן הן הלומדות, אלא שהיא מעניקה להן מרחב לקריאה חדשה שאינה ממוסגרת על ידי הכללים הישנים. מניסיוני, הקריאה בטקסטים המסורתיים דרך "משקפיים מגדריים" היא חוויה מטלטלת.
הביקורת שלי על ההפרדה היא מהכיוון השני: הנשים עצמן ממילא מגיעות ללימוד מסוג זה מתוך איזושהי תחושה של חוסר נוחות עם הקיים – תחושה שבאופן טבעי פחות קיימת בצד הגברי של המפה. הדרת הגברים במקרה זה משאירה את הנשים לדבר בינן לבין עצמן. דווקא ככל שיותר גברים ייחשפו לקריאה "הנשית" של הטקסטים וההלכות, יגדל הסיכוי לשינוי של ממש.
אהבתיאהבתי
קשה לי מאד להבין איך אישה דתייה יכולה התנגד כליל למהותנות פמיניסטית.אפשר לעשות דבר זה רק במחיר כפירה מוחלטת בתורת קבלה בפרט ובחזל ובהלכה בכלל.הבעיה של חנה פנחסי איננה עם פמיניזם מהותני דתי אלא אם שובינזם מהותני שהוא אנטי פמיניסטי במוצהר ומנמק זאת בכלים מהותניים. פמיניסט מהותני יטען שיש לאשה סגולות מיוחדות ודווקא בגלל זה צריך להעמיד אותן בעמדות השפעה ,לדאוג להשכלתן וכו' ולא רק לתת להן לבשל.ניר מנוסי כתב מאמר חשוב על תאולוגיה פמיניסטית מהותנית "מעפר קומי" בתוך "שני המאורות" מאת ישיבת שיח ואני בטוח שחנה קראה אותו.למיטב הבנתי פמיניזם כמו שהוא מציע כמעט מעולם לא נוסה אבל יתרונו עצום בכך שהוא איננו מצריך כפירה רבתי בקבלה ובחזל כמו שחנה מציעה.
במאמר מוסגר חשוב לציין שאם מתבססים על קבלה חשוב שהמקובל יהיה פמיניסט כמו הרב שגר למשל ולא שבוי בפטריאכליות כמו רוב המקובלים הספרדים.
אהבתיאהבתי
ישעיה, "מהותנות פמיניסטית"? נו, באמת.
הדברים של ניר מנוסי בעייתיים, ואני ממליצה לקרא בקורת של פרופ תמר רוס בתוך "שני המאורות" על דבריו, המגלמים בתוכם את הזיהוי המקומם של נשים עם בית/אינטואיציה/פאסיביות/ BEING .(עד,,כמובן, "לעתיד לבוא" בו "נקבה תסובב גבר וכו')
גם הדברים של הרב שג"ר היו בעייתיים (על אך שכוונותיו רצויות) הנה:
יש ללחוץ כדי לגשת אל 1351292507522.pdf
וחוץ מזה: לרגע, אני מודה, זחלה אלי תחושת העלבון בעקבות הרמיזה על "הכפירה המוחלטת" אולי כדאי לומר בקול רם: אני מאמינה שהקב"ה מבקש בדור הזה את המחשבה הפמיניסטית. נשים כמוני פועלות מתוך הקהילה, בתוך המחשבה היהודית, כחלק מהמסורת.
אהבתיאהבתי
הדת האורתודוכסית היא ההיפך מפמיניזם (מכל סוג). למעשה היא גרועה גם מהשובניזם הקיצוני ביותר. היא מיזוגניה מופגנת של התעלמות מכוונת ומחיקת נשים, באופן הבוטה, המכוער והמרושע ביותר. למה את פועלת דווקא משם? דווקא אל גברי ורבנים גברים, משיח גבר וכו' ?
עם שכל כמו של נשות קולך, הן כבר מזמן יכלו ליצור דת נשים וחדשה..בלי כל היהדות הזו.
אהבתיאהבתי
חנה אינני מבין מדוע לא ייתכן פמיניזם מהותני?המהותנות עד כמה שאני מבין היא חשיבה ארכיטיפית שאין תמיד חובה שכל אישה פרטית תגלם במדויק את הארכיטיפ הנשי וגברים את הגברי .מכאן אמר הרב שגר שלי מודן של נשים תואם דווקא את החשיבה המקורית של האמוראים הגברים ושלימוד נשי גם יושיע את בתי המדרש הגבריים.
לא פקפקתי לרגע על שמירת המצוות שלך אבל בענייני אמונות ודעות אולי פמיניסטית בולטת כמוך סופסוף תענה בצורה ישירה:האם אתן מאמינות בספר הזוהר וממשיכי דרכו ששיחם רווי אכריטיפים מגדריים?הרושם שנוצר הוא שאינכם מאמינות בסמכות הקבלה או לפחות מתעלמות ממנה במפגיע משום שהוא אינו הולך בדרך הפמיניסטית המקובלת. חשוב להדגיש שיש כאן גם שאלה גדולה יותר שמסתתרת כאן כי העובדה היא שרק הקבלה נתנה טעמי מצוות ראויים לשמם שעוקבים במידה גדולה אחרי פרטי ההלכה ןלא רק רעיונות כלליים.אי אמון בקבלה (ובמהותנות שלה)למעשה חושפת אי אמון בהלכה והצהרה שכל מקום שבו חזל הפלו נשים הדבר היה רק מתוך נורמות חברתיות שרווחו אז ולא מתוך ראיית הנשים כישות רוחנית שונה.עמדה זאת לעניות דעתי לא נראית סבירה בקורפוס ההלכתי .
כמו כן אם תהיה סתירה חזיתית בין גודית בטלר או לוס אריגארי למחשבת ישראל והקבלה בפרט אחרי מי תלכו?רבות תהיתי על שאלת המוחלטות של הנאמנות לתורה אצל הפמיניסטיות הדתיות השונות ושמא אולי במקרה זה הן תנסנה לסנדל את הקבלה והתורה בטענת הפלורליזם.
אהבתיאהבתי
הערה קטנה נוספת:כמו כן תהיתי רבות כמה המודל הקבלי הפמיניסטי פותח עד הסוף במושגיו הוא.ידוע למשל שרמחל חידש רבות בכתיבתו הזוהרית בנושא זה אך רובה אינה בידינו.השערה סבירה היא שישנו שוני מהותי בין המודלים הפמיניסטים החילונים לקבליים אך הקבליים לא פותחו עדיין עד תום עד ימינו אם כי איני בר סמכא מופלג בנושא.
אהבתיאהבתי
תגובה אחרונה לישעיה:
א. "העובדה היא שרק הקבלה נתנה טעמי מצוות ראויים לשמם". אחרי הקביעה הבעייתית הזו המוחקת מדפים שלמים מהמחשבה היהודית קצת קשה להתייחס לדברים שלך ברצינות.
ב. איריגראי, ובטלר הן בנות פלוגתא, ומה שהם מציעות היא נקודת מבט באמצעותה אפשר להבין טקסטים, כמו נניח, שפרנקל הציע פרשנות ספרותית לאגדות חז"ל. לא ברור, למה הכוונה בסתירה.
ג. השפה המכלילה הזו "אתןמאמינות", היא כנראה המשך של ההנחה הבאה אחריה שאנחנו, כל הנשים "מהות רוחנית שונה"
אז מה, לבקש קצת כבוד לכל רוחבה של היהדות, ואולי גם כבוד לידע הפמיניסטי, זה קצת הרבה מידי? אני מקוה שלא.
אהבתיאהבתי
תחי האחדות המגוונת..
נזכרתי בברוריה אשת רבי מאיר בעל הנס, על האגדה שהיא הזהרה מן הפחד שיש בערוב המינים חשש מעבור, על תפקידים "טבעיים" מגדריים שצומחים להם כך בטבע האנושי, לשמירה הזו יש תפקיד בהנצחה של מסורת, השינוי הוא בלתי נמנע, כל דור מביא גוון חדש.
אהבתיאהבתי
תודה תומר.
אני לא בטוח כמה זה קשור ב100% לענייננו, אבל במוסף סופ"ש של הארץ התפרסמה כתבה מאד מעניינת על ילדים ששוברים את הגדר המגדרית, או עומדים עליה (כמובן שלא דיברו בה על בנות שעושות את זה- דבר הרבה יותר שכיח ומקובל בחברה שלנו..)
לאור הויכוח המהותני שהתנהל פה המאמר הזה מקבל עוד נופך שלא ככ חשבתי עליו
http://www.haaretz.co.il/magazine/1.1812162
אהבתיאהבתי
בנוגע לילדים ש"חוצים את גבולות המגדר": זה לא סותר את הטענה המהותנית. העובדה שיש מקרי קיצון, לא סותרת את הטענה לפיה יש ממוצע, ויש תבנית דברים רגילה. נראה לי שרוב רובם של המחקרים הפסיכולוגיים מבססים דווקא את גישת ההבדל האינהרנטי בין המגדרים. הניסיון לייחס זאת ל"ממסד שוביניסטי גברי" הוא לדעתי תיאורית קונספירציה לא רצינית.
2012/9/4 "לולאת האל"
** דן commented: "תודה תומר. אני לא בטוח כמה זה קשור ב100% לענייננו, אבל במוסף סופ"ש של הארץ התפרסמה כתבה מאד מעניינת על ילדים ששוברים את הגדר המגדרית, או עומדים"
אהבתיאהבתי
אתה מ-א-ו-ד מפשט ומצמצם את הדברים, עד הפיכתם לכמעט פארסה, דני.
אפשר בהחלט לטעון להבדלים אינהרנטיים בין המגדרים, ואכן זרמים שונים הן בתיאוריה והן במחקר הפסיכולוגי והפסיכיאטרי טוענים זאת מתוך אינטרסים שונים.
אך לא להתייחס לאינטרסים העומדים מאחורי הטענות, או לטעון שהם "תיאוריות קונספירציה לא רציניות", זו התעלמות מוחלטת מכוחות חברתיים, פוליטיים, כלכליים ודתיים רבי עוצמה – אשר יוצרים את ה"מציאות" כפי שאנו רואים – ואף חווים מבפנים.
הכוחות הללו חזקים מכפי שאנו מוכנים להכיר בכך. האם הזהות המינית שלנו מולדת או היא תוצר של כוחות החברה המעצבים אותה? תלי תלים של מלים נכתבו על כך – והתשובה רחוקה מלהיות פשטנית. מה שבטוח הוא שלגורמי רבי עוצמה והשפעה יש אינטרסים רבים לעצב אותה.
האם האדם הממוצע נוטה להעדפה זו או אחרת? תלוי באיזו פרדיגמה מחקרית, תיאורתית, פוליטית, דתית או רוחנית אתה בוחר להתבונן על האדם והחברה.
מה זה קיצון בכלל? כיום ילדים קרוס-דרסרס זה בהחלט נתפש כקיצון בחברה המערבית. אבל סיפור על שוגר-דדי בלילה ורואה חשבון ביום לא היה מתפרסם במוסף, נראה לי. למה? כי התופעה נהפכה למקובלת יותר חברתית. וכך, אנו חווים בעצמנו את התופעה למקובלת יותר, ל"רגילה" יותר.
כך גם לגבי הפמניזם – מעמד האישה בעיני עצמה, בן או בת זוגה, משפחתה, והחברה בכללותה.
אז מי קובע?
אהבתיאהבתי
דני אורבך..וואוו איזו שטחיות.
ברוב התחומים – התגלה שאין שום הבדל בין נשים לגברים.
במעט תחומים – התגלה הבדל קטן (וגם זה משתנה בין מדינה למדינה)
ובמעט מאוד תחומים יש הבדל מהותני (לדעתי למשל ברמת האלימות – גברים ללא ספק אלימים פי מאה בערך מנשים).
אין שום תאוריית קונספירציה. הממסד השובניסטי והגברים מתעבי הנשים, עושים זאת מתוך נטיה טבעית להעצים עצמם..ולא שנפגשים כמה "גרגמלים" ומשפשפים ידיים כ"יהודונים".
אגב, גם אלה שדברו על כך שאין הבדלים בין המינים הצליחו להביא ראיות רבות מאוד לטענתן.
אני כאמור חושבת שיש הבדלים – שוב, בעיקר אלימות, חרמנות, וראיה מתמקדת לעומת מרחבית.
עובדה שכל פעם שמופרך איזה טיעון שובניסטי מפלצתי, הם צצים עם טיעון אחר, גם הוא מופרך ושוב באים עם טיעון אחר.
פעם טענו שנשים לא מסוגלות אינהרנטית ללמוד קרוא וכתוב, רק בגלל שלא איפשרו להן ללמוד קרוא וכתוב (אבל הם לא עלו על זה שזו הסיבה). כשהתאפשר להן ללמוד קרוא וכתוב – גילו שהן טובות יותר בתחומים האלו.
אח"כ באו וטענו, שזה בסדר שהן לומדות, אבל אסור שהן ילמדו מקצועות גבוהים ודברים מסובכים מדי, כי הרחם תתכווץ וזה יפגע בפוריות. כמובן שהשטות הופרכה (אבל שוב זה לימד על הפחד מכך שנשים מסויימות לא באמת רוצות להביא ילדים..לדעתי)
אח"כ טענו "הוו וודאי שנשים טובות יותר ברוב המקצועות, אבל אין להן את האופי והרצון להגיע להישגים באמת גדולים" (בהתעלמות מהמחוייבות החברתית הראשונית שלהן – טיפול בילדים..שהורס הכל)
אח"כ אמרו "אה וודאי שפוטנציאלית נשים וגברים דומים בממוצע, אבל יש שונות גבוהה בתוך המין – כלומר, גברים הם או מפגרים או גאונים ונשים ממוצעות או טובות, לכן לא רואים הרבה נשים ב (השלם את החסר)..
תכלס – מה שיוצר הבדלים בהישגים זה הריונות, לידות, העצמת גברים בכל פינה (בעיקר בדת ותרבות פופולרית) ודיכוי נשים בכל חור.
לא צריך שום קונספירציה בשביל הטיעונים ההמוניים של גברים (שהשפיעו ומשפיעים אפילו על המדע). זה למשל טבוע בהם ללהכנס להיסטריה ולטעון טענות הזויות – ישר אחרי שאישה מגיעה לאיזה הישגון קטן ושולי. כאילו משהו ממש סוגר עליהם וממש מאיים עליהם. חשבת על זה שאולי זהו טבע הגבר? למנוע מהאישה להצליח, כדי שיהיה לו סיכוי גבוה יותר איתה וכדי שבאופן מלאכותי תזדקק לו (למרות שהוא זקוק לה לאין שיעור הרבה יותר)..?
אהבתיאהבתי
האם את בקיאה במחקרים האחרונים שנעשו בתחום בפסיכולוגיה חברתית?
אהבתיאהבתי
על איזה מחקרים אחרונים אתה מדבר אפ אפשר..?
אהבתיאהבתי
לרדיקלית. דוגמא אחת:
Women and men produce different sex hormones in varying quantities. Besides affecting the functioning of various bodily organs (e.g. causing the menstrual cycle in women) these sex hormones appear to have an effect on behaviour. Testosterone, which is produced in greater
quantities by men, affects several types of behaviour, some of which are regarded as ‘typically male’. For example, Dabbs et al (1995) found that violent offenders had higher testosterone levels than non-violent offenders and Coates et al (2008) found that financial traders with higher
testosterone levels took greater risks. Women have higher levels of oxytocin than men. Some researchers have linked this to increased sociability. Oxytocin seems to affect the formation of bonds and attachments between people and Klaver et al (2009) found that higher levels of oxytocin are linked to improved memory for faces.
הייתי מביא לינק אבל אני פוחד שהאתר יסנן את זה כספאם.
אהבתיאהבתי
סליחה, אבל מה חדש בזה ? אלה פחות או יותר ההבדלים שכתבתי. אם חלק לא פה, אז במקומות אחרים?
רמת טסטוסטרון גבוהה אצל גברים היא "חדשות" בעיניך ?
נ.ב : דווקא הזוועות והסכנות באות מכל מיני אנטי-פמיניסטים שמפיצים כל מיני רעיונות הפוכים..כאילו נשים אלימות כמו גברים ועוד שטויות מחרידות מעולם השקרים שלהם.
אגב, היום כל מיני אנשי דת חוברים להם עם רעיונות כמו "נשים צריכות להיות במאסר בית ולא במרחב הציבורי". מה שמצחיק ולא רק מזעזע פה, זה שדווקא ההבדל העצום ביותר וזה שיש לו ראיות מפה ועד אילת (בניגוד לשאר "הבדלים" שהופרכו) זה התאמת הנשים למרחב הציבורי יותר מהגברים. יש יותר גברים אנטי-סוציאלים/פסיכופטים/בעלי לקויות תקשורת/נטולי נימוסין ועוד ועוד דברים שגורמים להם להיות פחות "מוצלחים" במרחב הציבורי, לעומת נשים שטובות יותר בתקשורת, הבנת קודים חברתיים, קריאת פנים וכו' וכו'..
לכן שוב השובניסטים יוצאים קטנים ועקומים.
אהבתיאהבתי
הרחם יתכווץ *…
אהבתיאהבתי
חנה אני לא יודע למה את חודשת בי בחוסר כבוד וזלזול אין לי כוונה כזאת ואני מנסה לשאול עניינית.
א.אני לא יודע כמה את מכירה את טעמי המצוות של הארי וממשיכיו אך יתרונם עצום על פני הפשטנים בכך שרק הן מסבירות גם את פרטי ההלכה ולא רק נותנות הגיג לגבי משמעות המצווה .לא תוכלי להסביר את הלכות תפילין בשולחן ערוך עם טעמי המצוות של פילון או רשר הירש.
ב.ייתכן ובטלר ואריגארי משנתן היא אכן נייטרליות ערכית ,אם את אומרת ,אכן איני בקי בהן. האם בטלר למשל לא מפליגה בשבח החד מיניות?
ג.בכל זאת מה ביקשתי סך הכל שתאמרי שאת נמנית על שלומי אמוני ישראל שמאמינים בתורת הקבלה .למה את לא מוכנה לומר שכן?זה נראה לי מעט בעייתי לטעון שהפמיניזם הוא דבר יהודי לגיטימי אם את לא מסוגלת להשלים בינו לבין המשנה התאולוגית הראשית של היהדות.
ד.אני לא יודע למה הכרזת נשים וגברים כישויות רוחניות שונות נראה לך כל כך מאיים.אצלי הדבר מעורר אסוציאציות של ייחודיות ויתרונות ייחודיים לכל מין וזה בעיניי מה שעושה את העולם למעניין יותר .
אהבתיאהבתי
הייחודיות יפה ומעניינת..אך לא כפי שהיהדות טוענת..אלא כפי שהיא באמת. יהדות לא מדברת על ייחודיות, אלא על תפקידים שמצמצמים את כולם ומביאים כיעור ודכאון לעולם. אין בכלל נשים ביהדות. למעשה אין דבר כזה נשים יהודיות. יש רק גברים יהודים.
נשים הן "גויות".
אהבתיאהבתי
א. נחשת נכון, יש לי חיבה גדולה לרש"ר הירש!
ב. "מפליגה בשבח החד-מיניות"?? מה דעתך על ליברליות למתחילים, כזו המכבדת את בחירתם החופשית של בני-אדם?
ג. כאחת משלומי אמוני ישראל אני שמחה ללמוד קבלה. האמנם היא "המשנה התיאולוכגית הראשית של היהדות"? זכותך לחשוב כך, כמובן. יושר אינטלקטואלי מורה שזה לא הכרחי.
ד. הקב"ה טבע כל אחת ואחד מברואיו כמטבע שונה. זה אכן מעשיר, ומעניין.
אהבתיאהבתי
אשמח לדבר עם מישהי.י שחוקרת את השיח הנשי במרחב בדתי חרדי לצורך עבודה שאני כותבת. אני חוקרת אך לא מתמצאת בשטח הספציפי הזה ואשמח מאוד לעזרה. תודה, הנה האימייל שלי rhetoricavital@gmail.com
אהבתיאהבתי
לחנה- בסופו של דבר, בשורה התחתונה, לא התייחסת לשאלתו של ישעיה. נתפסת לכל מיני אמירות שלו אך עם שאלתו העיקרית לא התעמתת ומכיוון שהפיל כבר ברח מגן החיות והוא עומד לו באמצע הסלון (ולועס את כיסויי הספה) אני גם סקרן לשמוע את דעתך. אני אצמצם לשלוש מילים. קבלה. מה איתה?
אהבתיאהבתי
nbjo=מנחם
ובבקשה להתייחס באופן מעט יותר מעמיק מ"אני שמחה ללמוד קבלה"
אהבתיאהבתי
מנחם וכו' = אתם אובססיבים.
אהבתיאהבתי
לרדיקלית- אני לא מבין, אדם העלה שאלה לגיטימית וכל מה שיש לך לתרום הוא מין טענת אד הומינם מגוכחת. אם את חושבת שהשאלה לא במקום נמקי באופן שיהפוך את הדברים שלך לרלוונטים. כך אני רואה את הדברים: דעותיה של חנה פנחסי כאדם פרטי לא מענייניות אותי במיוחד והן כמובן תחומה האישי. מכיוון שהיא בכל זאת מעוניינת לפעול ולעורר שיח במרחב הציבורי סביר שתישאל שאלות. היא בהחלט מנסה להציע פרשנות מחודשת לתחומים שונים ולעורר מחשבה לגבי סדרי מציאות קיימים. הכל לגיטימי. בסה"כ נשאלה כיצד היא מיישבת עם תפיסת עולמה עם גישות רעיוניות מרכזיות בקבלה. יכולות להיות כל מיני תגובות לשאלה הזאת. החל מהצהרת וויתור על הקבלה, עבור בנסיונות יישוב הגותיים (בידה או בידי אחרים), ואפילו הודאה במידה וזה המקרה כי אין לה הידע או הכלים להקיף את הנושא הזה. בסופו של יום היא לא הגיבה ישירות באף אחד מהאופנים שציינתי או בכל דרך אחרת. ושוב, מכיוון שהקבלה היא בכל זאת מסכת רעיונית מרכזית מאוד ביהדות אשר אולי עומדת בניגוד לעמדות שהיא מחזיקה בהן הגיוני וסביר לשאול מה יחסה אליה. מה פה מעורר חוסר נחת שכזה?
אהבתיאהבתי
אני מתנגדת ליהדות בכל תוקף, אבל כמו שהקבלה פתאום הפכה לרעיון מרכזי ביהדות, גם מפלצת הספגטי יכולה להפוך לרעיון מרכזי ביהדות. הכל פוליטיקה. וסליחה על הגיחוך והילדותיות.
נ.ב – כשאנשים מנסים להכנס לקרביים, לשחלות ועוד איברים של כל אחת מ"קולך" או ארגונים דומים, זה מזכיר לי את האובססיביות בה ניסו לגבד כל רעיון מעט שונה במהלך ההיסטוריה
אהבתיאהבתי
ב"ה
צניעות זה אחת הבסיסים של הדת היהודית ועירוב בין גברים ונשים הוא לא צנוע.
ובייחוד לימוד תורה או כל פעילות בבית מדרש/בית כנסת צריכ להיות בדרך קדושה כיאה למקום קדוש וזה זה לא יכול להיות בצורה לא צנועה.
בייחוד במקום קדוש ובדבר קדוש כמו לימוד תורה יש להקפיד על קדושה וצניעות, ולכן לימוד תורה בעירוב המינים לא יכול להיות קביל לפי המסורת היהודית.
לגבי השיוויון בין המינים: מה לעשות שבמציאות הגופנית והנפשית אין שיוויון בין הנשים והגברים יש הבדלים בגוף ובין כלל הגברים לכלל הנשים יש הבדלים בתכונות הבולטות ובאופי. זו המציאות וזוהי העובדה. לכן לא אפשרי שיוויון כפי שהפמיניסטיות על צורותיהן שונות.
מה שכן צריך להיות שווה, הוא דבר כמו משכרות של תפקיד מקביל, ולא שאישה מנהלת תקבל שכר נמוך יותר מגבר באותו תפקיד ניהול.
אהבתיאהבתי
מעניין שה"צניעות", על כל מלמדיה וחומרותיה המקצינות והולכות, תמיד מעיקה רק על הנשים, וכמעט אף פעם לא על הגברים.
2012/9/11 "לולאת האל"
** ישראל קרמר commented: "ב"ה צניעות זה אחת הבסיסים של הדת היהודית ועירוב בין גברים ונשים הוא לא צנוע. ובייחוד לימוד תורה או כל פעילות בבית מדרש/בית כנסת צריכ להיות ×"
אהבתיאהבתי
לאיור שבראש הפוסט:
נשים המניחות תפילין, מניחות על זרוע ימין?…
אהבתיאהבתי
ברצוני לחזור לנושא הכתבה המקורית של תומר ולנושא של בתי מדרש לנשים בלבד. השתתפתי במשך שנים בבית המדרש "ניגון של נשים" במדרשה באורנים ובהמשך הנחיתי קבוצות ראש חודש של נשים לא אורתודכסיות. מן הניסיון הזה למדתי את הדברים הבאים:
חנה מתייחסת לכך שבקבוצות לימוד לנשים בלבד עולים נושאים שקשה מאד להעלות אותם בקבוצות מעורבות. זה נכון מאד! עולמות שלמים של שיחה מתקיימים מחוץ לרדאר של השיח הגברי: פרספקטיבה שונה, סימבוליקה אחרת, מטפורות שונות, ידע אחר – מה נחשב לגיטימי, מעניין וחשוב לדבר עליו ומה לא. דוגמה קלאסית היא הבטוי המקראי "ותהר ותלד" בו מסכם המקרא את התהליך המורכב והמרתק ביותר של הריון ולידה.
אבל צריך גם להזכיר את התופעה הנפוצה עד מאד, שבקבוצה מעורבת הנשים בדרך כלל מפנות מקום לגברים ונותנות להם מקום של כבוד – גם אם הגברים הם מיעוט מבוטל וגם אם אינם הדוברים הרהוטים והמעניינים ביותר בחדר. זכורה לי הרצאה מרתקת של קרול גיליגן, בעקבות ספרה על ההתפתחות הפסיכולוגית של נערות, בה נכחו מאות נשים וכעשרה גברים, והגברים לקחו/קבלו את רוב הזמן של שאלות ותשובות.
בקבוצות הנשים אנחנו לומדות ומלמדות נשים ללמוד בצורה פעילה, משוחחת, ביקורתית ומכבדת וגם – לתפוס את המקום שלהן ולפתח את הקול שלהן. הדבר חשוב במיוחד בלימודי יהדות, דווקא בגלל ההקשרים הפטריאכליים שבהם נוצרה והתפתחה היהדות המסורתית.
אכן, יש חוסר נוחות מסוים ביצירת מרחבים לנשים בלבד, בהקשר הפמיניסטי. אבל במציאות בה אנו חיות המרחבים האלה חיוניים. אני מקווה שבעזרת השם תתברך נגיע לימים בהם לא נרגיש צורך בהפרדה הזאת.
אהבתיאהבתי