כשבית המקדש השני עמד על תילו היתה סביבו חומה נמוכה ועליה שלטים ביוונית ולטינית שהזהירו נוכרים מפני כניסה פנימה אל הקודש: "איש נוכרי לא ייכנס לפנים מן המחיצה המקיפה את המקדש ולחצר המוקפה, ומי שייתפס יתחייב בנפשו ודינו למיתה" – כך על פי אחד השלטים האלה שנמצא עוד במאה ה-19. הפרדות והבדלות, אם כן, אינן דבר חדש בהר המוריה. מצד שני, בעוד שבעבר נמנעה כניסתם של לא-יהודים אל ההר, כיום דווקא יהודים מוגבלים בפולחן שמותר להם לערוך בתחומיו. חוש ההומור של שר ההיסטוריה, כידוע.
שני מקרים הדגישו את המצב העגום הזה לאחרונה: הראשון, כאשר קבוצה של יהודים נעצרה על ההר בחשד שהם, בניגוד לנהלים, התפללו על ההר; השני, כאשר קבוצה של יהודיות נעצרה ליד הכותל בחשד שהן, בניגוד לנהלים, שרו והתעטפו בטליתות. ומאיפה הגיעו אותם נהלים שאוסרים על תפילה כרצונו הפרטי של האזרח? ובכן, שנים של מונופול חרדי על הכותל, ושליטה של הוואקף המוסלמי על הר הבית, הביאו לדחיקת רגליהם של כל מי שאינו מתאים לאלו או לאלו. זו הסיבה שמדינת ישראל הופכת למקום היחיד בעולם בו יהודים נעצרים בעוון תפילה.
זו מציאות מעוותת, אבל השאלה אינה רק פנים-יהודית, ולא נכון לצמצם כך את הסיפור. בפשטות: במדינה דמוקרטית אמור להינתן לאזרחים חופש פולחן. נכון, לא כל דבר יינתן לכל אחד לעשות, והמדינה לא תאפשר חריגה אל התחום הפלילי רק מפני שמישהו מרגיש שזה מה שיספק את אלוהיו. אבל דווקא בנושא הדתי על רשויות החוק לעשות את המקסימום האפשרי כדי לאפשר חירות גדולה ככל האפשר לאזרחים.
ולמה? זאת מפני שפולחן דתי אינו דומה לסגירת מרפסת, או לנסיעה בכביש, או למכירת מזון. את אלה המדינה מגבילה בכל מני צורות, וזאת למען שלומו ובריאותו של הציבור, ועל אף שהיינו רוצים אולי חופש מוחלט בתחומים כאלה ובדומים להם, אנחנו מבינים טוב מאוד שעדיף שתהיינה הגבלות שכאלה. מאידך דת, כמו אתיקה, כמו נטייה מינית, אולי קצת גם כמו השקפה פוליטית, היא חלק מרכזי ומהותי מהזהות שלנו. אנחנו מגדירים את עצמנו (בין השאר) על פי היחס שלנו אל האלוהות, והיחס הזה חשוב לנו מאוד (גם חוסר ביחס כזה חשוב לנו – ראו כמה רעש עושים אתאיסטים למיניהם). בדיוק משום התפקיד המשמעותי שממלאת הדת בחיינו, על המדינה לעשות ככל שביכולתה לאפשר לנו לממש את מאוויינו הדתיים.
האם אין לזה גבול? בוודאי שיש. אם מאוויינו סותרים ערכים חשובים אחרים (זכויות הפרט, שוויון, ביטחון הציבור) הם יכולים להידחק הצידה. הטענה כאן היא רק שככל שמאוויים דתיים אינם באים בסתירה חמורה עם ערכים חשובים אחרים, יש להתאמץ במיוחד כדי לעמוד על זכותו של האזרח לקיימם. לכן לא הגיוני שלא ניתן להגיע להסדר (או לכפות הסדר) עם אנשי הוואקף בו יוקצה תחום מוגדר (במקום ובזמן) שבו יוכלו יהודים שמעוניינים בכך לקיים תפילה על הר הבית, ולא הגיוני שלא ינסו להגיע להסדר שכזה רק מפני החשש שמישהו בצד השני (המוסלמי) יתעצבן. באותה מידה לא הגיוני שלא ניתן להגיע להסדר (או לכפות הסדר) עם רב הכותל בו יוקצה תחום מוגדר (במקום ובזמן) שבו יוכלו יהודיות שמעוניינות בכך לקיים תפילה ברחבת הכותל, ולא הגיוני שלא ינסו להגיע להסדר שכזה רק מפני החשש שמישהו בצד השני (החרדי) יתעצבן.
והנה, מה שמעציב במיוחד בסיפור הזה, הוא שחברי שתי הקבוצות האלה – מכאן של היהודים שוחרי המקדש שנעצרו ומכאן של היהודיות שוחרות הכותל שנעצרו – אינם מבינים שאם רצונם בחופש הפולחן שלהם, עליהם לדאוג גם לחופש הפולחן של הזולת. כאשר נעצרו אותם גברים שעלו על ההר לא שמענו את נשות הכותל מוחות על כך, ולא שמענו אותן קוראות לחופש פולחן על הר הבית. וכאשר נעצרו אותן נשים שהתפללו ברחבת הכותל לא שמענו את שוחרי המקדש מוחים על כך, ולא שמענו אותם קוראים לחופש פולחן ברחבת הכותל.
למעשה, יש לציין שדווקא מקרב שוחרי המקדש נשמעים כמה קולות המבקשים לאפשר לנשות הכותל את אותו החופש שהם דורשים לעצמם. מעל דף הפייסבוק שלי ציינו לפני ארנון סגל, פעיל מרכזי בתנועות למען המקדש (הכותב על כך טור שבועי ב'מקור ראשון') וישראל מידד, האחראי על תחום תכנים ומידע במרכז מורשת מנחם בגין ופעיל בתחום גם הוא, שהם תומכים במאבקן של אותן נשים לחופש פולחן. מן הצד שני, דווקא ענת הופמן, יו"ר תנועת 'נשות הכותל' שנעצרה בשבוע שעבר, אמרה בראיון לאהרון ויזנר ברשת ב' (18.10.12) שהיא מקבלת את הערכת המשטרה לגבי הנזק שעלולים לגרום הרוצים להתפלל על הר הבית, והצדיקה את האיסור על כך.
למרות שהסיכון להתלקחות בקרב מוסלמים למיניהם בוודאי גדול יותר מבחינת תוצאותיו מהסיכון להתלקחות בקרב חרדים למיניהם, ולמרות שברור שבעוד ש'נשות הכותל' רוצות רק להתפלל כרצונן, שוחרי התפילה בהר הבית רוצים בסופו של דבר לקבל את כולו לידיהם, עצוב מאוד שהופמן לא היתה יכולה לעמוד על זכותם, ולו זו העקרונית, של המעוניינים בכך להתפלל על הר הבית. מיותר לציין שגם שוחרי מקדש למיניהם שמבקשים לממש את זכותם זו תוך שלילת אותה הזכות מנשות הכותל לוקים במוסר כפול. עדיף לכולם אפוא, אם יאבקו בקול אחד למען חופש דת במדינה (ואם אפשר באותה הזדמנות לפרק את השליטה הרודנית של הרבנות הראשית בנישואין ובכשרות, מה טוב).
שלוש הערות אחרונות: האחת היא שיש יסוד נוסף שמשותף לרוב חברי שתי הקבוצות הללו, והוא שכל קבוצה חושבת שהקבוצה השניה אינה באמת רוצה להתפלל, אלא רק "לעורר פרובוקציות". אם זה כל רצונה, כל קבוצה אומרת על אחותה, ודאי שאין להתיר לה חופש פעולה. האשמת הזולת בהיותו חנטריש היא אמנם מסורת יהודית ארוכת שנים, אבל נדמה לי שכדאי לקבל את האפשרות, לפחות עד שיוכח אחרת, שאנשים הרוצים להתפלל כדרכם באמת רוצים להתפלל כדרכם. כלומר, שהם מעוניינים לערוך פולחן בדרך שהם מרגישים שתקרב אותם אל האל, ולא מעוניינים לערוך מופע שנועד לפרובוקציה פוליטית כלשהי. זה לא שאין מימד פוליטי בעלייה להר הבית (כמובן שיש), וזה לא שאין מימד פוליטי בתפילות 'נשות הכותל' בכותל (ודאי שיש), אבל מבחינת שורשם של המעשים הללו, ראוי להניח שהוא תמים, כלומר שאנשים ונשים אלה כנים בכוונותיהם/ן לעבוד את אלוהיהם/ן כפי שהם/ן מבינים/ות שצריך.
הערה שניה היא לגבי האפשרות להתחדשות והתעוררות דתית, דבר ששתי הקבוצות מעוניינות בו בדרכן. ובכן, לגבי זה יש להבין עניין פשוט: דת היא דבר מגוון, מתפתח ומשתנה. חופש דת מאפשר לצורותיה השונות לבוא לידי ביטוי, לצמוח, להתפתח, וכמובן גם לקמול ולפנות מקום לצורות דתיות חדשות. התחדשות דתית (או תרבותית) פירושה קודם כל יצירתיות, ויצירתיות פירושה מגוון. משום כך די ברור שללא חופש דת לא תיתכן התחדשות דתית. האשלייה שנוכל לגרום לכל האנשים להאמין או לנהוג באותה צורה היא לא רק מגוחכת, אלא, לצערנו, פעמים רבות מדי בעבר התגלתה כמסוכנת. הבה נתעורר ונפקח עיניים: לא יהיה מצב שבו יתפללו בהר הבית רק אנשים ליברלים או רק פונדמנטליסטים, רק "שפויים" או רק "קיצונים", רק רפורמים או רק אורתודוקסים. אם רצוננו שהר הבית יהיה מרכז רוחני, אין ברירה אלא לאפשר לכווווווולם גישה אליו. אם נגביל את הגישה לקליקה הקטנה של אנשי שלומנו נקבל חוג בית של שותפי סוד. מי שרוצה להפוך לכת מסתורית או לאגודת סתרים מגניבה מוזמן ללכת בדרך זו.
והערה שלישית ואחרונה: חופש פולחן בהר הבית כולל כמובן גם חופש גישה של מוסלמים להר, גישה שנמנעת מהם פעמים רבות על ידי המשטרה בנימוקים – היכונו להיות מופתעים – ביטחוניים. חופש פולחן רק ליהודים הוא שיקוץ לא פחות גדול מחופש פולחן רק לאורתודוקסים, או רק לגברים, או רק למוסלמים. ביתי בית תפלה יקרא לכל העמים, לא? נקווה שכן.
סתם
—
פורסם באתר אבי חי
לולאת האל 
"יהודיות שמעוניינים"- שמעוניינות
"הבא נתעורר" – הבה
אהבתיאהבתי
על טילו צריך להיות על תילו (או שזה היה בכוונה)
אהבתיאהבתי
מאמר כן ויפה תומר,
אני חושב ששורש הבעיה (ועוד כמה בעיות בדרך) קשור לתפיסה דואליסטית מסוימת של חלק מהאנשים המאמינים. המחשבה שנפש האדם עם הפסיכה שלו ("הרוחניות") חשובות יותר מהגשמיות של האדם גם באופן פרקטי בחיי היום יום יכולה להוביל לכך. שנראה להרבה מאמינים ש"פגיעה ברגשות" היא לא מוסרית או מוסרית פחות מפגיעה בגוף.
לעומת זאת בעולם החילוני או הפחות דואליסטי הפגיעה ברגשות או הפרובוקציה הן דרכים לגיטימיות להבעת דעה ולקיום דו שיח ציבורי, פוליטי, תרבותי ואמנותי.
אהבתיאהבתי
שוב אותו לינקג' תמוה בין שתי עוולות, שהקרבה בינהן בעיקר גיאוגרפית.
כל מיני סוגים של יהודים מעוניינים להתפלל על הר הבית. חלקם בעלי מוטיבציה פוליטית ברורה ואחרים הם בעלי נטיות קבליות או איזוטריות שאין להם שום עניין פוליטי.
אין יסוד למסקנה הנחפזת, לפיה אותם יהודים מתנגדים לתפילת "נשות הכותל" ברחבת הכותל. יתכן מאוד שחלקם תומכים ואחרים אדישים או מסתייגים.
"נשות הכותל" עצמן אולי הומוגניות הרבה יותר, אבל לא ראיתי מצידן איזושהי כוונה או מוטיבציה להתנגד לתפילת יהודים בהר הבית. יש להן בעיות יותר דחופות.
ישנם חלקים בחברה הישראלית, שמטיבם עוסקים בהגנה על חרויות הפרט השונות, אם במעשה ואם בתמיכה בעושים. המצב בהר הבית וברחבת הכותל, הינו הוכחה לכשל תפיסתי וארגוני בגופים ובאירגונים הללו וכן גם אצל אותם מנגנונים האמורים להגן על "שלטון החוק".
אהבתיאהבתי
כשפירסמתי מאמר מאד דומה באנגלית לפני כמה חודשים – http://blogs.timesofisrael.com/an-ironic-observation-on-freedom-of-religion-at-judaisms-holiest-site/ – דווקא ״נשות הכותל״ הגיבו שהן בעד חופש הפולחן לכולם –
ואפילו יפרסמו את המאמר באתר שלהם – http://womenofthewall.org.il/2012/05/an-ironic-observation-on-freedom-of-religion-at-judaisms-holiest-site-wow-supporter-elli-fischer/
מכל מקום, אתה צודק שלרוב כל קבוצה מפקפק המוטיבציות של הקבוצה השניה. הלוואי שבכל ראש חדש הקבוצות העולות להר הבית והקבוצות שמתפתלות בכותל ישתפו פעולה ויאבקו למען חופש בסיסי ביחד ובאמת.
אהבתיאהבתי
תודה, אני שמח לשמוע. חבל שהופמן לא הבהירה את זה בראיון האחרון שנתנה.
ולמתקנים את הכתיב – תודה.
אהבתיאהבתי
פוסט נאה ומאוזן עד הפסקה האחרונה… בפוסט על חופש דת ופולחן הערה מינהלית על פעמים רבות (איזה רבות? חגי ישראל? תקופות של מתח?) או לא רבות לא רלבנטית. כמו שציינת לגבי הנשים והיהודים "בזמן ובמקום" ככה גם זה רלבנטי למוסלמים – "בזמן ובמקום" ולא במקרים שלא חששות בטחוניים (בהנחה שקיימים כאלה).
אהבתיאהבתי
וכל זה מעורר אצלי את אותה הרגשה כמו כשאני שומע על קטטה באיצטדיון כדורגל. את מי זה מעניין עם הפועל ניצחה או מכבי? למה אנשים אחוזי חמת זעם בגלל שהם רוצים להתפלל על הר כזה או אחר ולמה למנוע את זה מהם ומה זה משנה אם היה נבדל או לא? יאללה תביאו כמה טרקטורים ונהרוס את הכות.. את האיצטדיון ושכולם יילכו לעשות משהו מועיל בחיים שלהם.
אהבתיאהבתי
אני ממש לא תומך באלימות במגרשי כדורגל, או בכותל – אבל זו אחת התגובות הכי צרות אופקים שקראתי בבלוג הזה. גישת ה"שיעשו משהו מועיל" היא בדיוק זו שמחסלת הרבה מהאפשרויות לחיות חיים מעניינים באמת.
אהבתיאהבתי
הגישה היא "מה העבודה הזאת לכם" ואני די גאה להיות הרשע מההגדה כשם שהדמות שאני הכי מזדהה איתה בתורה היא זו של הנחש , אבל זה באמת כבר נושא שלם בפני עצמו.
אהבתיאהבתי
לא שאני לא מסכימה עם מה שכתבת, תומר, אבל ההנחה ש(ציטוט ממך)"אם רצונם בחופש הפולחן שלהם, עליהם לדאוג גם לחופש הפולחן של הזולת" זו הדעה המקובלת לגבי דת או תרבות היא הנחה מוטעית. רבים רבים לא מחפשים פלורליזם, אלא מתרפקים על התקווה (או הנוסטלגיה) למונו-תרבותיזם.
אהבתיאהבתי
תומר,אני מוחה על כך שכתבת שפעילי המקדש מעוניינים להעביר את כל ההר לרשותם. זה פשוט לא נכון. שמעתי במו אוזניי אפילו את הרב דב ליאור מכריז שגם כשיוקם המקדש, ההר יהיה פתוח לתפילות כל העמים.
בהחלט יש מקום גם לתפילת מוסלמים על ההר, ויותר מכך – גם בעבר בית המקדש היה בית תפילה לכל העמים. נכון, לא כולם נכנסו שווה בשווה לכל מקום (גויים – עד הסורג ללא צורך בטבילה. יהודים – עד הסורג לאחר טבילה, ומעבר לסורג לאחר טהרה באפר פרה אדומה), אבל אם האיסלאם מכיר באל אקצה כמקום קדוש – ואילו אנחנו רואים דווקא ברמה המוגבהת של כיפת הסלע – מקום המקדש – את המקום הקדוש ביותר, אפשר פשוט לחלק את ההר.
הבעיה היא המוסלמים, שתובעים שליטה מוחלטת על כל ההר. מה שאנחנו תובעים הוא חלוקה הוגנת, ולגמרי לא אכפת לנו שמוסלמים ימשיכו להתפלל באל אקצה (וגם מעבר לו, במקומות אחרים ש'מחוץ לסורג', שהם רוב מוחלט משטח ההר – כ-93%)
אהבתיאהבתי
ארנון,
תודה על התגובה. תראה, אני חושב שדי ברור שחלק מפעילי המקדש רואים באל-אקצא ובכיפת הסלע "שיקוץ" שיש למחקו. אתה מכחיש זאת?
אהבתיאהבתי
יש הבדל מהותי בין כיפת הסלע לבין אל אקצה. אל אקצה הוא המקום הקדוש לאיסלם בהר הבית (על אף שהם התחילו לכנות את כל ההר בשם 'אל אקצה',הכוונה קודם כל למסגד בעל הכיפה הכסופה), שהוא מצוי למעשה מחוץ לגבולות הר הבית המקודש ליהודים.
לטעמי ולדעת רבים – וביניהם כאמור אפילו 'קיצונים' כדוגמת הרב דב ליאור, אסור לפגוע באפשרות המוסלמים להתפלל שם, וגם להסתובב במרבית שטח ההר. בפירוש – זה מקום עבודה לא-לוהים ואסור לפגוע בו.
כיפת הסלע זה משהו אחר – מצד אחד היא איננה מסגד, ומצד שני היא ניצבת על מקום המקדש, ולכן בחזון העתידי (שלי, ושל רבים) היא תצטרך לפנות את מקומה לבית המקדש. (יש בידי ראיות היסטוריות לכך שהמבנה הזה נבנה במקורו לציון מקום המקדש היהודי).
על כל פנים, עוד הרבה לפני שמדברים על הרס של הכיפה, המטרה המיידית של יהודים הפוקדים את הר הבית היא לחופש פולחן בהר בלי להרוס אף מבנה. ב'חופש פולחן' הכוונה קודם כל (כמובן מלבד תפילה) לאפשרות להקרבת קרבנות במקום המזבח המקורי – שמקומו ידוע ושעל גביו אין כיום אף מבנה איסלמי.
לי אישית ולחבריי הפעילים בנושא ההר אין כל יריבות דתית עם האיסלאם. נצחוננו איננו בהכרח אסונם, על כל פנים מבחינתנו. אני יודע שכך נהוג לחשוב ולצייר אותנו כמחרחרי ריב. זה רחוק מאוד מהמציאות.
אהבתיאהבתי
ארנון,
שוב תודה. נראה לי שאנחנו מסכימים:
"עוד הרבה לפני שמדברים על הרס של הכיפה, המטרה המיידית של יהודים הפוקדים את הר הבית היא לחופש פולחן בהר בלי להרוס אף מבנה" – כך הרי כתבתי.
"בחזון העתידי (שלי, ושל רבים) היא [כיפת הסלע] תצטרך לפנות את מקומה לבית המקדש" – וגם כך כתבתי. זאת כוונתי כשאני כותב ש"שוחרי התפילה בהר הבית רוצים בסופו של דבר לקבל את כולו לידיהם".
אהבתיאהבתי
לא כולו! ב-93% ממנו יוכלו להסתובב כולם (דווקא יהודים ייתבעו לכללי כניסה מסויימים, לאחר טבילה וכו').
אהבתיאהבתי
רגע, אולי זה תלוי למה אנחנו קוראים "הר הבית"? אני מדבר על המתחם המלבני שבמרכזו היום ניצבת כיפת הסלע. האם 93% ממנו יהיו פתוחים לכל דיכפין? או 93% מההר, כלומר מעיר דוד בדרום ועד… לא יודע, פאתי הרובע המוסלמי?
אהבתיאהבתי
כן, 93% מהמתחם הטרפזי הקרוי בזמננו הר הבית (או חארם א-שריף)
אהבתיאהבתי
אוקי, אז תודה רבה על ההבהרה.
אהבתיאהבתי
ותודה רבה על ההבהרה בנושא הקרבת הקורבנות. אם שום דבר לא יעזור נגד נאמני הר הבית נגייס את אוהבי בעלי החיים לעזרה.
אהבתיאהבתי
סה"כ פוסט יפה, יישר כח.
ובכל זאת שתי הערות:
א. מצטרף למחאתו של ארנון, הדברים ידועים ומפורסמים.
ב. שני הבדלים חשובים בין מניעת התפילה של יהודים בהר הבית ובין מניעת תפילת 'נשות הכותל' ברחבת הכותל המערבי: ראשית, נשים יכולות להתפלל בכל אופן שימצאו לנכון מול אבני הכותל, רק שהוקצה להן מקום אחר לשם כך: במרכז דודסון שנמצא מעט דרומית לרחבת הכותל המוכרת לנו. האבנים אותן אבנים, הכותל אותו כותל (אני אישית נוהג להתפלל שם לא מעט האופן פרטי, בעוברי שם, ואפילו מעדיף את השקט והרוגע על פני המולת הרחבה הפתוחה). על הר הבית, לעומת זאת, אין שום אופציה להתפלל תפילה יהודית, בשום מקום. שנית, והדברים קשורים כמובן, איסור התפילה על 'נשות הכותל' ברחבת הכותל עבר את מה שמכונה 'מבחן בג"ץ', כאשר למרות התפתלויות מסוימות, השופט חשין אישר את ההסדר המדובר, ובעקבותיו נפסק כך פה אחד. בשונה מכך, פעם אחר פעם מורה בית המשפט למשטרה לאפשר ליהודים להתפלל על הר הבית, והמשטרה פשוט מצפצפת על הוראה זו. ייתכן ולך זה לא משנה, כיוון שאתה חושב שההחלטה על העברת תפילת 'נשות הכותל' למרכז דודסון היא אנטי-דמוקרטית ופוגעת החופש הפולחן מעבר לסביר, אך בכל זאת ראוי להצביע על ההבדל בין מצב אחד בו המשטרה אוכפת את החוק, גם אם הוא בעייתי, ובין מצב אחר בו המשטרה מצפצפת על החוק ועושה כרצונה.
אהבתיאהבתי
בסך הכל מסכים עם רוח דבריך תומר, אבל אני חושב שבעניין 'חופש התפילה' ו'חופש הדת' לא התייחסת לשאלה קריטית: אם נכון למדינה להגן על הזכות לתפילה של בן דת אחת בבית כנסת/כנסייה/מסגד של דת אחרת. האם לגיטימי שיהודים לא יסכימו שבן דת אחרת יקיים את הפולחן הדתי שלו במקום הפולחן הדתי שלהם, נאמר בבית כנסת או בכותל? האם לגיטימי שמוסלמים לא יסכימו שיהודים יתפללו במתחם הר הבית, שהוא כיום 'הקדש מוסלמי' על פי החוק הישראלי? מתי יש יותר פגיעה ב'חופש הדת והפולחן': כשמתירים זאת או כשאוסרים זאת? בנושא הזה בכל אופן יש הבדל משמעותי בין נשות הכותל לנאמני הר הבית: נשות הכותל הן יהודיות הדורשות זכות תפילה במתחם תפילה המוכר כמתחם השייך ליהודים, ולכן הם מעוררות מחלוקת פנים-יהודית. לעומת זאת נאמני הר הבית דורשים להתפלל במתחם שמוכר כיום 'מוסלמי', בלי קשר לשאלה האם המוסלמים הכריזו על כך וכבשו את המקום באופן צודק או לא בעבר (לדעתי זה היה לא צודק לחלוטין ואימפריאליסטי). לכן, עד שלא יוחלט שהמקום שייך 'גם ליהודים', הדרישה שלהם נוגעת לשאלת הזכות לתפילת בן דת אחת במתחם דתי של בן דת אחרת. אני כיהודי הומאניסט חופשי בוודאי הייתי שמח לראות את כל הדתות מאמצות את הערך של הכנסת אורחים כזאת, אבל אם להיות הוגנים, 'התארחות' כזאת לא מקובלת כיום כחלק מההגנה החוקית על 'חופש הדת'.
אהבתיאהבתי
חצי אוף-טופיק.
בדיוק דיברתי עם חבר (חילוני, חיפאי) על זה שכשהייתי קטן (ירושלמי, דתי) הייתי הדתי היחיד בקייטנה של YMCA ולקחו אותנו לטיול על הר הבית ובכיפת הסלע – מעשה שלא יעשה במונחים דתיים באותה תקופה (מחצית שנות השמונים) ואילו היום קשה למצוא חילוני שיעלה להר הבית אבל זה הולך והופך נפוץ* אצל דתיים.
*כלומר בהארץ הכריזו על זה כתופעה, כלומר יש תנועה של כמה עשרות אנשים (אולי מאות) שעולים להר.
אהבתיאהבתי
תודה תומר על פוסט יפה ומאוזן.
אולי השלום האמיתי מתחיל מחופש דת לכולם על ההר , והר הביית איננו הבעיה אלא הפתרון.
אהבתיאהבתי
כל הפוסט הזה נורא יפה ומאוזן אבל פשוט לא נכון.
אתה טוען שאנשי הר הבית אינם תומכים בחופש פולחן לנשות הכותל, אבל הם כן, וזה כתוב אפילו בפוסט עצמו. אז מה אתה רוצה מהם? ועכשיו בתגובות כתבו שגם נשות הכותל בעד גברי הר הבית, אז האם אפשר לומר שחזונך כבר התגשם והביקורת הייתה לשווא?
אהבתיאהבתי
השאלה היא כמובן היכן וכיצד החופש ללממש את הדת ניתן.
כל רחבת הר הבית משמשת כיום כמקום תפילה ומקדש מוסלמי והיא שייכת ל"ווקף".
במשך מאות שנים הייתה הסכמה גורפת ביהדות שהעליה להר הבית, ולו לרחבה החיצונית, היא איסור חמור ביותר שאין לעבור אותו. פתאום ב-20 שנה האחרונות, פלגים קיצוניים בציונות הדתית, נזכרו פתאום כמה חשוב להם לממש את זכותם הדמוקרטית של חופש תפילה בהר הבית ושזה מותר ואף רצוי (כמובן שהשינוי התיאולוגי במקרה הזה הושפע מהפוליטיקה).
עכשיו ניסוי מחשבתי, נניח שלפתע היו מחליטים המוסלמים, מסיבה כזאת או אחרת, שבית הכנסת "החורבה" בעיר העתיקה הוא אתר קדוש עבורם והם מעוניינים לממש את זכותם הדמוקרטית ולבצע בו תפילה לנביא מוחמד. היינו אומרים לא?
ברור שכן:
ראשית מכוון שאם הם היו עושים זאת הם היו גורמים להפרות סדר חסרות תקדים (משהו בין מלחמת לבנון השניה למלחמת עולם שלישית), שנית, שברור שהשינוי התיאולוגי הוא רק כדי לתקוע אצבע בעין של האויב הפוליטי (גם אם סובייקטיבית הם מרגישים רגשות דתיים אדירים כלפי בית הכנסת), ושלישית מכוון שאם היו עושים זאת את האקט, הם היו פוגעים בצורה חריפה ברגשות הציבור היהודי המתפלל במקום.
אהבתיאהבתי
אתה טועה גם בעובדות וגם בלוגיקה…
א. השאלה אם מותר להיכנס לרחבת הר הבית נתונה במחלוקת הפוסקים מאות רבות של שנים. עיין לדוגמה בתשובת הרדב"ז (מחצית המאה ה-16) שהתיר זאת, או בדברי הרמב"ם שמעיד על עצמו שעלה להר הבית ב-ו' חשוון, וציין את התאריך הזה כיום חג. השאלה הבסיסית איננה אם מותר להסתובב ברחבה החיצונית של הר הבית, שכן הדבר הזה ידוע ומוסכם מימי חז"ל ועד היום. השאלה היא טכנית בלבד – האם ניתן לזהות בוודאות את מקום אבן השתייה, ומתוך כך לגזור היכן היא הרחבה החיצונית שבה מותר להסתובב ולהתפלל (כמובן לאחר היטהרות בטבילה). מי שסובר שאבן השתייה נמצאת בוודאות מתחת לכיפת הסלע, יתיר לעלות לאזורים הרחוקים מן האבן הזו, ומי שחושש שאיננו יכולים לדעת בוודאות שאבן השתייה אכן נמצאת במקום המדובר, יחשוש שבכל מקום אליו תעלה, תיכנס לאזורים שאסור לטמאי מת להיכנס, אפילו שנטהרו מטומאות אחרות, קלות יותר. המחלוקת הזו ידועה ומפורסמת וכדרכן של מחלוקות לשם שמיים, היא מתקיימת דורות רבים. מה שהשתנה בעשרות השנים האחרונות הפוך לחלוטין ממה שטענת: פתאום שומעים טענה עקרונית החוששת ממגע עם קדושה, גם כזו שהותרה על פי ההלכה. דווקא מה שאתה טוען כהסכמה גורפת הוא החידוש (המשונה ובעייתי, לדעתי – בעיקר בגלל הערבוב של טענות הלכתיות וטענות רוחניות אישיות).
ב. גם כנסיית הקבר שייכת ל'ווקף', ועדיין המוסלמים בולעים את הגלולה המרה של תפילות הנוצרים ועליות לרגל של מיליוני נוצרים בכל שנה ושנה לאותו מקום (ואגב, גם לבית כנסת החורבה צמוד מסגד סידנא עמר שהופך את שטחו ל'ווקף', או לפחות את בית כנסת 'רמב"ן'), כך שעצם הטענה על מקום שהוא 'ווקף' איננה בהכרח מעלה או מורידה לענייננו.
ג. לסיכום – הכמיהה של יהודים לעלות להר הבית, עם ובלי קשר לרצון לבנות את בית המקדש עתיקה ומפורסמת, היא הייתה קיימת עוד לפני שנוסד האיסלאם, בטח ובטח לפני שנבנתה כיפת הסלע באותו מקום. הרוצה לטעון שמדובר בחידוש של עשרות השנים האחרונות, ושהוא נובע אך ורק משאיפות פוליטיות (ואגב, למה הכוונה פוליטי – האם בניית בית המקדש היא מעשה שנובע מפוליטיקה? או שגם השאיפה לבית המקדש עניינה אך ורק להעיף מפה את הערבים? תמוה ביותר) – עליו ההוכחה.
אהבתיאהבתי
לא יודע לגבי הלוגיקה, אבל בוא נחדד את העובדות.
א. אני לא מומחה גדול בכלל לענייני העליה להר הבית. העובדה שהייתה מחלוקת תיאורטית ביהדות האם מותר או אסור לעלות לאיזה תחום ספציפי כן או לא בהר הבית היא מעניינת לויכוח אקדמי. אולם, כל בר דעת יודע שבשנות השבעים או השמונים, אדם דתי שהיה עולה להר הבית הייתה מקבילה בערך לאדם דתי שאוכל בייקון. זה היה טאבו מוחלט.
ב. לגבי הנתון הזה אני מודה שהפתעת אותי. אשמח לקבל לכך סימוכין. אני אישית חשבתי שהשייכות לכנסייה מחולקת בין הקתולים לבין האורתודוקסים, או משהו בסגנון.
בכל מקרה הטענה היא לא שהמקום קדוש בגלל שהוא שייך לווקף, אלא בגלל שבמשך שנים התגבש המעמד של הר הבית כמקום השלישי בקדושתו למוסלמים.
מעניין אותי האם אתה חושב שיש אפשרות כלשהי, שלא תיגמר במהומה\רצח, שבה נניח מתפללים מוסלמים יעבדו את אללה הרחום והחנון ברחבת הכותל המערבי, שכמובן קדוש גם להם בשל קירבתו לאל-אקצה?
כאתאיסט גמור, אישית ממש לא אכפת לי שעובד אלילים הינדואיסטי יעבוד את גאנש בכל נקודה על פני מדינת ישראל. אין לי "מקומות קדושים". אני חושב שזה לא נכון לגבי 99.9% מהאנשים הדתיים במדינה, יהיו מוסלמים, יהודים, או נוצרים. זאת המציאות.
ג. וכן, הטענה שלי שאם לפני 30 שנה הנושא היה טאבו, וכיום הוא הופך ליותר ליותר מרכזי בקרב הציונות הדתית,. לכן, אפשר לנסות ולבדוק את מקור התופעה בכלים אנליטים של חוקר. ככל הידוע לי התבססה ביהדות באלפיים שנה האמונה שבית המקדש השלישי יבנה יחד עם בוא המשיח. ככל הידוע לי שהוא טרם הגיע (יסלח לי הרב מלובביץ ועכשיו שמעתי גם אמנון יצחק).
האם העובדה שישנים יותר דיבורים על החזרת הר הבית לפלסטינים כחלק מהסכם שלום אפשרי קשורה לעניין ? אולי זה לא המניע היחיד בתופעה, אבל אני לא אתמהה אם יש קשר בין הדברים.
אהבתיאהבתי
+ 10
אהבתיאהבתי
לא יודע אם עוד תיכנס לראות את דבריי, אבל בכל מקרה…
הרב גורן עודד עלייה להר הבית, ועשה זאת בעצמו, בעודו מכהן כרב הראשי לצה"ל ולאחר מכן הרב הראשי לישראל. מדובר באחת הדמויות הדתיות הממלכתיות ביותר בתולדות מדינת ישראל, ועיין לדוגמה בכת העת קתדרה (הוצאת יב"צ) בגיליון האחרון שם יש מאמר מעניין על הקשרים בין בן-גוריון ובין הרב גורן. הרב ישראל אריאל, היום ראש מכון המקדש, בעבר רב העיר ימית ולפני כן רב צבאי בדרגת אל"מ (נראה לי – היה רב פיקוד הצפון), עלה בקביעות להר הבית מאז שזכה להיות ממשחרריו במלחמת ששת הימים ועד לתקופה האחרונה, בה נאסר עליו לעלות על ידי המשטרה, כנגד על חוק ופסיקה של בית משפט. ושוב, מדובר בדמות ידועה וחשובה ובשר מבשרה של הציונות הדתית (אחיו הוא הרב יעקב אריאל – רבה של רמת גן הנחשב לפוסק החשוב ביותר בציונות הדתית). כנראה שזה לא היה בדיוק טאבו מוחלט, ובטח שמי שעשה זאת לא הושווה לאדם שאוכל לא כשר. וכפי שכתבתי גם בתחילה, הרמב"ם לא פסק כך תיאורטית, אלא עשה זאת בעצמו. תוכל להוסיף את המובא בתלמוד הבבלי בסוף מסכת מכות, שם מתוארת עליית גדולי התנאים בתקופת מרד בר-כוכבא להר הבית, ובתוכם ר' עקיבא (עקיבא נחמתנו עקיבא נחמתנו), וכן מקורות מן התקופה הביזנטית המעידים על יום אחד בשנה בו הורשו יהודים להיכנס לירושלים – ב-ט' באב – והם נהגו לעלות להר הבית ולהתאבל שם. ואדגיש שוב – המחלוקת (שאיננה כה תיאורטית) איננה האם מותר לעלות עקרונית, אלא רק האם הידע שלנו מספיק טוב בכדי שיתיר עלייה בפועל, מבלי לחשוש לכניסה למקומות האסורים לטמאי מת.
נכון שהיום מספרי העולים גדולים יותר, אבל גם הרבה יותר מבקרים בכותל היום בהשוואה לילדותי, אז בשביל להגיע בסוכות או בפסח לכותל היינו פשוט נוסעים עם הרכב דרך העיר העתיקה וחונים מחוץ לשער האשפות. היום המשטרה סוגרת את כל העיר העתיקה ולעיתים אפילו את כל הסביבה, וצריך לחנות רחוק רחוק ולהגיע ברגל. האם גם זה בעקבות הסכמי אוסלו או המשאים ומתנים שבאו בעקבותיהם?
לצורך העניין, אני חושב שיש הרבה גורמים שחברו יחד וגורמים היום לעליית מספר המבקרים בהר הבית. ייתכן וגם הנושא הפוליטי קשור, לא אכחיש, אף על פי שכשאני עליתי להר הבית (פעמיים עד היום) ממש לא עשיתי זאת מן המקום הזה. אבל בכל מקרה, גם אם המאבק הפוליטי משפיע כאן, אי אפשר לטעון שהתאולוגיה השתנתה, מקסימום אופני הביטוי של התאולוגיה השתנו.
בנוגע לכנסיית הקבר – השטח שייך לווקף, והשליטה בפועל על סדרי התפילה ושאר הסדרים המנהלתיים במקום מתחלקים בין שלושה – הקתולים, האורתודוקסים והארמנים, עיין (כמקור ראשוני) בערך הרלוונטי בויקיפדיה – http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9B%D7%A0%D7%A1%D7%99%D7%99%D7%AA_%D7%94%D7%A7%D7%91%D7%A8 – בנוגע לכיבוש המקום בתקופה האיובית (צלאח-אל-דין).
המוסלמים קידשו את מתחם אל-אקצה, שכפי שכבר ציין ארנון – נמצא מחוץ לתחומי הר הבית המקודש ליהודים. כיפת הסלע היא מונומנט מכובד שכנראה נועד לציין את מקום המקדש הישראלי (שבנה שלמה המלך), ויש לכך כמה וכמה סימוכין. מכל מקום, מבחינת היהודים הפתרון אפשרי. ברמה האישית אין לי שום בעיה שמוסלמים יתפללו ברחבת הכותל, אני לא חש פגיעה אישית בכך (במקום עבודתי עובדות גם נשים ערביות, ולא מזמן גיליתי שבחרנו את אותה פינה אינטימית – כל אחד לתפילתו שלו ובזמנו שלו). האם זה אפשרי היום? כנראה שלא, אבל כמו ברוב המאבקים בין היהודים למוסלמים במאה השנים האחרונות – אני סבור שרוב האשמה (גם אם לא כולה) תלויה על ראשם של המוסלמים.
אהבתיאהבתי
הזדמן לי לשמוע את הראיון ברשת ב' עם ענת הופמן. היא לא שללה באופן חד משמעי את הזכות של יהודים להתפלל על הר הבית. היא רק לא רצתה לומר שהיא מסכימה שחד משמעית יש להם זכות באותה מידה עצמה כמו זו שהיא טוענת שיש לנשים להתפלל בכותל. היא אמרה שזה לא אותו דבר ושזה מורכב ושהיא לא יכולה במסגרת הראיון להכנס לזה.
לדעתי אפשר להסביר את ההבדל בפשטות.
העקרון הבסיס הוא שיש לאפשר חופש דת ככל שרק ניתן, וכמו שתומר היטיב לכתוב. אבל חופש הדת חייב להיות מוגדר רק לגבי המעשה החיובי שלי עצמי בלבד ולא להרשות לי לומר לאחרים מה לעשות. אם אני טוען שתפילת נשים בהר הבית פוגעת ברגשותי הדתיים, והפולחן שלי מצווה עלי לגרש אותן משם בכח, אין לי זכות חופש פולחן לגרש אותן, אלא להן יש זכות חופש פולחן כן להתפלל שם, והמדינה הדמוקרטית אמורה להגן עליהן מפני.
אם הפולחן שלי מצווה עלי להיות שליט בלעדי על המקום ולהגביל לפי פולחני את האחרים, זה לא חופש פולחן לגיטימי אלא פגיעה בחופש של אחרים וממילא בריונות אסורה.
לכן מבחינה עקרונית של חופש הדת לנשים צריך להיות מותר להתפלל בכל מקום שתחפוצנה בלי שום הגבלות וסייגים, וכן לכל יהודי או כל מי שחפץ גם על הר הבית עצמו בלי שום מגבלות שהן, וכל מי שמתנגד אם הוא נוקט באלימות ולא במחאה לגיטימית דינו לכלא כמו דינה של כל אלימות אחרת. כל אלימות יכולה לנבוע מפגיעה ברגשות לגיטימיים כלשהם (דקרתי אותו כי הוא העליב אותי) או מאמונות כלשהן, ועדיין אין לה שום לגיטימציה ואסור להתחשב ברגשות שגרמו לה.
אם כל המוסלמים היו נתונים למרות המדינה הדמוקרטית שכלפיה אנחנו באים בטענות, במקרה הזה מדינת ישראל, אז באמת לא היה שום הבדל בין זכות הנשים בכותל לזכות תפילת יהודים על הר הבית. כמו שצריך להגן על נשים מפני הבריונות האורטודוקסית שמנסה לשלול את זכותן, כך בדיוק צריך להגן על היהודים המתפללים בהר הבית מפני בריונות המוסלמים ולכלוא אותם.
הבעיה היא שהמוסלמים מונים מליארדי אנשים שחיים במדינות רבות וחמושות היטב, ושואפים לפתוח במלחמה איתנו. הם אינם נתונים למרות המדינה הדמוקרטית שכלפיה ענת הופמן באה בטענות, ויש להם כח שהמדינה הזו אינה יכולה לרסן. מי שמתפלל בהר הבית מעורר עלינו אויבים אלה ומסכן בכך חיי אדם רבים באופן פיזי. מבחינת המדינה זה לא נשלט ולכן זה כמו כח טבע, אם תפילה בהר הבית היתה יכולה לגרום לפיצוץ של גז רדיואקטיבי כלשהו שהצטבר שם בודאי היה מובן לכל שאסור להרשות להתפלל שם. שיקול הדעת של הרשויות לגבי מידת הסכנה המעשית ומה עלול להצית אותה הוא שיקול בטחוני מקצועי שאינו קשור לשאלות של חופש דת, ובמדינה דמוקרטית כולם חייבים לקבל את הוראות הרשויות המוסמכות לגביו.
לעומת זאת לגבי האורטודוקסים שמונעים מהנשים להתפלל יש למדינה כח ריסון (או אמור להיות לה, ואוי לנו אם זה לא קורה), והיא חייבת לרסן את האלימות שלהם ולא להכנע לה.
תפילה היא לא מעשה שבעצמותו באמת פוגע במישהו, זה לא כמו מכות או השלכת אבנים או פגיעה ברכוש או הקמת רעש באמצע הלילה או חנייה במקום אסור. זה מעשה שבמהותו העצמית הוא תמים לגמרי. הוא פוגע באחר רק כי הוא החליט בעצמו שמעצבן אותו שאני מתפלל. פגיעה כזו אין לה דין של פגיעה בכל מישור של החיים. אם מישהו מעצבן אותו שאני לובש ירוק ולא כחול הוא זה שפוגע בי ולא להיפך, ומותר לי ללכת ברחוב מול ביתו בלבוש ירוק להכעיס ככל שאחפוץ. זה לא מעשה שבמהותו פוגעני, ואם הוא החליט שהוא נפגע זו בעיה שלו ואין זה מחייב אותי במאומה מבחינת סדר חברתי וחוק. אם הוא יבקש יפה אז נחמד שאתחשב בו, אבל אני עושה לו טובה בהתחשבות הזו, והיא אינה זכות שלו. לעומת זאת לאסור עלי ללבוש ירוק בגללו זו ודאי פגיעה בי.
לכן אינני מבין כלל את קביעת בית המשפט להגביל את תפילת הנשים בכותל מפני שזו התגרות. מה עם ההתגרות בהן שלא לאפשר להן להתפלל כרצונן? היא לא נחשבת פשוט כי הן פחות אלימות וחזקות. זה עוול נורא.
אהבתיאהבתי
בס"ד
תומר שבוע טוב,
ברצוני להגיב לכמה עניינים:
1. הערתך הראשונה אינה מדויקת. איני חושב שכל צד מאמין שהשני מעוניין רק בפרובוקציה. נראה לי סביר שלכל אחד ברור רצונו של השני להתפלל. איני תמים לחשוב שהפרובוקציה מצד האחר אינה צד במחשבתו של הראשון, אך זה מגיע לאחר מכן. וגם אם דבריך נכונים, הרי האבסורד הוא שדווקא אותם "מחמירים דתיים", שוחרי המקדש, דווקא הם תומכים בזכותם של נשות הכותל להתפלל. ע"פ המצופה לכאורה, דווקא היינו מצפים ההפך.
2. הערתך השלישית, קל וחומר שאינה מדויקת. לטעון שלמוסלמים אין חופש פולחן בהר הבית זוהי טענה מנותקת מן המציאות. הם השולטים לחלוטין. גם אם מדי פעם המשטרה מגבילה אותם מגיל כזה או אחר וכו', עדיין הם אלו שזוכים לפולחן בהר.
ועל הדרך, מה הכנסת לשם את נושא הרבנות הראשית? תכתוב טור על השליטה ה'רודנית' בנפרד ונוכל לדבר.
אהבתיאהבתי
אמנם קצת באיחור,אבל חופש הפולחן אינו מאפשר לנוצרי להתפלל לאלוהיו דווקא בבית כנסת ,או ליהודי עטור טלית לשפוך שיחו דווקא במסגד.שאלת היסוד האם הכתל הוא בית כנסת,או איזור ארכאולוגי פתוח,הוכרעה משפטית,ונשות הכתל נתבקשו לקיים את פולחנן השנוי במחלוקת בכתל הדרוחי.בהר הבית לעומת זאת,שני המסגדים ,אל אקצא וכיפת הסלע נבדלים מיתר השטח המשמש כשטח פתוח שאין בו קדושה כמו במסגד,ובני דודינו עורכים בו פיקניקים ומשחקי כדור שתפילת לחש של יהודים עשויה לחללו. צר לי,אין סימטריה,למרות הנוחות האפולוגטית שזו יוצרת,נאלץ להכיר בצדקת טענת נמני ההר,ולדחות את טענות נשות הכתל..
אהבתיאהבתי
אכן אין סימטריה. נשות הכותל אינן נוצריות או מוסלמיות ולכן לא הגיוני שימנעו מהן להתפלל כיהודיות ברחבת הכותל. אחרת אפשר גם להחליט שהכותל שייך לאשכנזים בלבד או מתנגדים בלבד או שהכניסה אסורה לדתיים לאומיים שאינם חרדים ממש (למה לא? מי קבע שהנוסח של נשות הכותל איננו יהודי מספיק ?)
מצד שני לקבוע למוסלמים איזה איזור בהר שלהם קדוש להם ואיזה לא זו חוצפה. אנחנו גם לא רוצים לראות המוני מטסלמים מתפללים בשער הכניסה של רחבת הכותל אז עדיף שלא נתחיל בכלל..
אהבתיאהבתי
בית כנסת.מקדש מעט,אינו מועדון חברים בו כליהודי רשאי לקבוע את דרכי הפולחן לפי השקפתו.באורח מסורתי היה הכתל כמו מקומות קדושים אחרים מאופינים במסגרת הקונצנזוס של ההלכה,ולכן סטיה מקונצנזוס זה ,לא בבית ספרנו .לא כך הר הבית,ההר אינו שלהם ולא הם בעלי הבית שלו.ולכן לדרישה לאפשר פולחן יהודי בהר,ההר שאלפי שנים מהווה מרכז תפילות היהודים באשר הם,זועקת בלגיטימיותה.
אהבתיאהבתי
דווקא עושה רושם שמדובר במועדון חברים שמנוהל על ידי גברים בלבד וגם הם מאצולה מסויימת שההשתייכות אליה לא נקבעת לפי ההלכה דווקא אלא לפי ההגמוניה הישנה.
אהבתיאהבתי
רק אעיר שכיפת הסלע איננה מסגד, וגם לא מקום תפילה. היא ממש כשאר השטח הפתוח – ורק כאשר ההר מלא עד אפס מקום במתפללים מוסלמים הם מתפללים גם תחת תקרת כיפת הסלע, וזאת בהפניית גבם אל אבן השתייה ופנייה לכיוון אל-אקצה, שנמצא בכיוון הכללי של מכה.
אהבתיאהבתי