בשבוע שעבר פרסמתי כאן רשימה הנוגעת לכמיהה המתפשטת והולכת בקרב חברי הכנסת מטעם הליכוד לכינונו המחודש של בית המקדש, והקדשתי בה מקום מרכזי לעמדתו של משה פייגלין בנושא. פרסמתי גם בבלוג הלוויין לבלוג זה את "תוכנית מאה הימים" של פייגלין, אשר הופיע באתרו כשמונה שנים, משנת אלפיים ועד 2008 (פייגלין עצמו, אגב, הגיב שם, וטען שדבריו הוצאו מהקשרם, אם כי גם היום היה חותם עליהם). רשימות אלה הביאו חלק מהמבנה האידיאולוגי שעומד בבסיס חשיבתו ופעולתו של פייגלין, מבנה אידיאולוגי שאני חושב שלא זוכה לתשומת לב מספקת בכלי התקשורת המרכזיים.
ברשימה הזאת אני רוצה לנסות לעמוד על פן נוסף באותו מבנה אידיאולוגי, והוא תפיסתו את צורת המשטר הדמוקרטית. אני מדגיש שמדובר בניסיון, מפני שפייגלין לא כתב ארוכות על על הנושא, ומאידך ישנם כתבים של פייגלין שלא קראתי. עוד מכשול העומד בפני הוא שאיני איש מדעי המדינה, והידע שלי בתחום מוגבל עוד יותר מהידע שלי בשדה הדתות. יחד עם זאת, לדעתי אוכל להעלות מתוך כתביו של פייגלין את הכיוון העקרוני של עמדתו. כדי להבטיח שפייגלין עדיין עומד מאחורי הציטוטים שאביא מיד, ביקשתי את תגובתו והיא מובאת בסוף הרשימה.
הדבר שבכל זאת מקל עלי למקם את פייגלין מבחינת עמדתו האזרחית-פוליטית הוא שהוא התייחס לנושא מפורשות. כך למשל, בפרק (שמכנס מאמרים שונים) שכותרתו "המדינה היהודית – דמוקרטיה ומשטר" בספרו מלחמת החלומות (2005) כותב פייגלין על הדמוקרטיה כי
לדעתי, דמוקרטיה אינה אלא שיטה להחלפת שלטון ללא אלימות. מתלווים לכך ערכים נוספים: חופש ביטוי, למשל, השוויון בפני החוק, והפרדת הרשויות. אבל הכל נזיל, הכל גמיש, הכל נתון לגחמותיהם של אלו המעצבים את המושג 'דמוקרטיה' לצורכיהם. ("דמוקרטיה או ארץ ישראל השלמה", נכתב ב-26.1.98, עמ' 464)
יש לציין כי פייגלין צודק בדבר גמישותו של המושג "דמוקרטיה". מדינות שונות השתמשו בו בצורות שונות מאוד, ואין, אני מקווה שמיותר לומר, "הדמוקרטיה העממית של קוריאה [הצפונית]" דומה לדמוקרטיה הליברלית-חוקתית של ארה"ב. מצד שני, כמובן שדמוקרטיה שעומדת על זכויות יסוד של אזרחיה, כחופש ביטוי והפרדת רשויות, איננה באמת נתונה לגחמותיהם של שליטיה. הרי זה כל העניין – וזה העניין, יחד עם ההבדלים העקרוניים בין תפיסות שונות של דמוקרטיה, שאנסה להבהיר להלן.
פייגלין ממשיך ומנסח את עמדתו:
לו היתה ארץ ישראל באמת ערך לאומי עליון עבורך היית מבין שאת הדמוקרטיה יש להתאים לארץ, ולא את הארץ לדמוקרטיה. […] מדינת ישראל קמה בעבור העם היהודי, והדמוקרטיה שלה אמורה לשרת את העם היהודי. אם המדינה הזאת פועלת בניגוד לאינטרס של העם היהודי אין יותר טעם לקיומה של המדינה, דמוקרטית או לא דמוקרטית. […] לעולם, לעולם לא יהיו [הערבים] אזרחים שווי זכויות במובן הלאומי של המילה. (שם, עמ' 465)
התמונה מתחילה להתבהר: על פי פייגלין יש להתאים את הדמוקרטיה לארץ, כלומר, בעצם, לעם שבארץ. בכל הקשור למדינת ישראל מדובר בעם היהודי, ועל כן הדמוקרטיה אמורה לשרת את ה"אינטרס של העם היהודי". משום כך, למשל, אין סיכוי לערבים תושבי הארץ לקבל מעמד שווה, שהרי הם לא חלק מהעם שהדמוקרטיה אמורה לשרת.
לא יצוג, ביטוי
איזה מין דמוקרטיה היא זו שמשרתת עם ספציפי, ולא עקרונות אוניברסאליים? כמובן, זו דמוקרטיה עממית, שבגרסאותיה המתונות יותר מכונה גם דמוקרטיה קהילתנית. אלו שונות מדמוקרטיה ליברלית תכלית השינוי. פייגלין, אדם בהחלט משכיל, מודע לכך היטב. הוא מבדיל בפירוש בין דמוקרטיה ליברלית לדמוקרטיה קהילתנית, שרק בה הוא תומך:
ישנן כמה השקפות של הדמוקרטיה, ומתוכן אבחן שתים: האחת ליברלית והאחרת קהילתנית. המסורת הליברלית דוגלת בעמדה בעלת אמת מידה עקרונית אחת. היא רואה אותה כעמדה אוניברסאלית, שאינה נושאת פנים לתרבות שונה, לערכים שונים, למסורת שונה. היא מאמינה בערכי שוויון וחירות הפרט, בעוד המדינה נועדה לשרת את הפרט בלבד. למדינה כשלעצמה אין תכלית, והיא אינה מגלמת את ערכי החברה שלה.
ההשקפה השנייה היא השקפה קהילתנית. על פי השקפה זו, האדם זקוק להכרת החברה כדי להגיע להכרת עצמו, ורק מתוך תהליך זה הוא מגלה את דעתו בנושאי מוסר וערכים. לקהילה נודע אפוא תפקיד חשוב ביותר, ובאמצעותה האדם מזדהה עם מדינתו. לקהילה ולמדינה נודע תפקיד חשוב בגילום הערכים והזהויות של האזרחים. על פי פרשנות זו, הדמוקרטיה היא שיטת משטר המאפשרת להביא לידי ביטוי את ערכיה הבסיסיים של החברה. כל חברה שערכי היסוד שלה הם ערכים של חירות, יכולה וצריכה להיות דמוקרטית, אך עליה 'להתאים את המכסה לסיר' – להתאים את הדמוקרטיה שלה לאופייה ולערכיה הייחודיים. ("דמוקרטית משום שהיא יהודית", נכתב ב-22.6.04, עמ' 471)
דמוקרטיה קהילתנית רואה בפרט חלק אורגני מהקהילה, עד כדי כך שלבדו הוא אינו יכול לממש את עצמו, הן מבחינת התפתחותו המלאה והן מבחינת חירותו. רק על ידי הכרתו בקשרי הגומלין בינו לבין החברה שסביבו, ולא פחות חשוב מכך, השתלבות בחברה שסביבו על ערכיה ותרבותה היחודיים, יכול האדם הפרטי להגיע להכרת עצמו, וממילא לחיות חיים שראוי לחיותם. בניגוד להנחת המוצא הליברלית, המוצאת מתח בין דרישות הכלל לזכויות הפרט, תפיסה זו רואה בקבלת ערכי הכלל את הדרך היחידה למימוש אוטונומיה פרטית אמיתית.
המטרה בדמוקרטיה קהילתנית היא שיפור האדם. זו מטרה שהדמוקרטיה הליברלית לא מעזה לקדם אקטיבית, שהרי מדובר באופן מובהק בפעולה בעלת כיוון אתי ספציפי, ולכן פעולה שתכריע בין ערכים סותרים (כגון חופש ושוויון) ותבטל אחרים (כגון חופש דת). הדמוקרטיה הקהילתנית מכוונת את הפרט לכיוון מסויים, הנגזר, לכאורה, מתוך הערכים המשותפים של הקהילה או של האומה כולה, ובכך היא מביאה לידי ביטוי מושלם את "רצון העם". משום כך, על פי שיטה זו כל מערכת פוליטית שתתן ביטוי לרצון קהילה או העם תהיה בהגדרה דמוקרטית ביחס לאותה הקהילה או לאותו העם, ולא משנה עד כמה טוטליטרים, בלתי-ליברלים או דרקוניים יהיו חוקיה.
"שלטון העם" כאן מגיע לידי מיצוי לא מפני שמשטר מאפשר לכל פרט לבחור באופן חופשי, אלא מפני שהמשטר מבטא את רצונו המהותי של העם, ללא כל אפשרות לבחור. במידה רבה בדמוקרטיה הזאת אין "יצוג", מפני שהשליטים בה לא מייצגים את רצון העם, אלא מבטאים אותו, או אף מגלמים אותו ומממשים אותו (באותו אופן שהפיהרר היה רצון העם הגרמני, וכל פעולה שלו היתה פעולת האומה הארית). לא מדובר גם בסך הכולל של רצונות הפרטים באומה, אלא על ברצון המהותי של "העם" כישות אורגנית, על הביטוי הפנימי והעמוק של העם כאישיות. מנגד, הדמוקרטיה הליברלית היא דמוקרטיה ייצוגית, שאינה מנסה להתוות דרך אתית מסויימת, אלא רק לשמור על עקרונות מוסריים בסיסיים. הדמוקרטיה הליברלית מנסה ליצור את התנאים בהם האזרחים יהיו חופשיים לנסות לשפר את עצמם, על פי מיטב הכרתם, כל קהילה קטנה על פי דרכה.
שבט אחים גם יחד
מבחינה עקרונית, בדמוקרטיה קהילתנית אין מקום לקהילות שונות באותה מדינה, שהרי המדינה כולה מתעצבת על פי הערכים של קהילה אחת. מסיבה זו אין ל"ערבים" זכות בחירה במדינת היהודים של פייגלין ("אזרחות ישראלית ליהודים בלבד […] גירושו המיידי של כל בן עם אחר הדורש לעצמו ריבונות כלשהי בארץ ישראל" – עמ' 436). מדינה זו פועלת על פי הערכים הקולקטיבים של היהדות, שאני מתאר לעצמי שנגזרים, במקרה של פייגלין, מפרשנותו שלו לתורת ישראל. ערכים אלה מבטאים בצורה המושלמת ביותר את רצון האומה, וכמובן גם מכוונים כל אחד מבניה למימושו המלא. לא מן הנמנע שפייגלין סבור שרק מימוש שכזה יבטיח חירות אמיתית לפרט, וממילא גם לכלל. ככותרתו של המאמר המצוטט, הדמוקרטיה הישראלית יכולה להיות דמוקרטית רק משום שהיא יהודית.
על כן גם אסור לדמוקרטיה היהודית להחזיר שטחים:
הוויכוח על ארץ ישראל אינו ויכוח טריטוריאלי או ביטחוני. שאלת הזהות הלאומית באה כיום לידי ביטוי דרך ארץ ישראל. המבקשים להיפטר מחבלי ארץ מבקשים למעשה להתנתק מן הזהות היהודית. "היהודים ניצחו את הישראלים", הסביר שמעון פרס בראיון ל'הארץ' לאחר שהפסיד לנתניהו. הוויכוח בין הנאחזים למתנתקים הוא הוויכוח בין הנאחזים בזהותם היהודית למבקשים להתנתק ממנה ולהחליפה בזהות ישראלית חדשה. תהליך ההתנתקות [מחבל עזה – ת.פ.] הוא תהליך אכיפת הזהות החדשה על רובו הגדול של העם. לכן ביסודו הוא מוכרח להביא למציאות דיקטטורית, כפי שאכן קורה. רק מדינה ישראלית החיה בהרמוניה עם זהותה היהודית, מדינה הבאה לשרת את הזהות הזאת במקום להילחם בה, רק ישראל כזאת יכולה גם להיות דמוקרטית באמת. (שם, ההדגשה במקור)
על פי המודל של פייגלין שמירה על חבלי ארץ אינה שאלה ביטחונית, אלא שאלה של זהות. זהות יהודית אמיתית יכולה להתממש רק תוך החזקה בשטחים כבושים של ארץ ישראל. מנגד, המבקשים להחזיר שטחים שכאלה מבקשים לחבל בזהות היהודית, ולהחליפה "בזהות ישראלית חדשה". אלו אנשים כמו שמעון פרס, וכנראה גם כמו אריק שרון, שביצע את הפינוי מעזה. בגדול, מדובר כמובן בשמאלנים. כך גם מסתבר ש"ממד העומק של אוסלו [הוא] מגמת ההתבוללות, ה'השתלבות במרחב'" (עמ' 454). ואכן, על פי פייגלין "מטרתו האסטרטגית של השמאל היא לטשטש ולהשכיח את זהותנו היהודית" (עמ' 504). טוב, נו, אולי זה קשור לכך שעל פי פייגלין "השמאל אינו תנועת חיים ושחרור. זוהי אידיאולוגיה שבבסיסיה איווי המוות." (עמ' 29)
שימו לב לבסיס העקרוני שמאחורי הקביעות הקשות האלה: דמוקרטיה קהילתנית מבטאת את רצונו המהותי של העם. על כן כל אדם שמתנגד למעשיה של המדינה, הוא מניה וביה לא ממש מהעם. למעשה בלתי אפשרי למתוח ביקורת על הממשלה בדמוקרטיה קהילתנית מהסוג הקיצוני, כי ביקורת כזאת מוציאה את המבקר באופן מיידי מקהילת האזרחים שהממשלה מבטאת את רצונם, ולכן ממילא גם מקהילת האזרחים הזכאים להגנתה ולזכויות אזרחיות. שכן איך ייתכן שאזרח נאמן יבקר את פעולותיה של ממשלה המבטאת את רצונו? אם רצונו שונה מרצון הממשלה, לבטח הוא אינו אזרח נאמן.
אזרחים בלתי-נאמנים שכאלה הם אחד משניים: או זרים, כלומר לא בני העם; או שהם מבני העם, אבל הם זקוקים לחינוך מחדש. אפשר להיזכר בגורלם של אזרחים שכאלה בדוגמאות ממשטרים "עממיים" מהעבר. במקרה הישראלי אפשר לכנות את אותם אנשים "ערב רב" או "עמלק", או פשוט סמול – כל אלה חותרים נגד הגשמתו של רצון העם, אותו רצון שבמקרה של מדינת ישראל פייגלין כנראה יודע מהו. זו הסיבה שב"תוכנית מאה הימים" של פייגלין משרד בטחון הפנים והחוץ "יחלוש על כל נושאי הביטחון ויפעל נגד אויבי ישראל מבית ומחוץ. אויב ישראל הוא מי ששואף לחסלה, מבחינה פיזית או מבחינה מהותית, כמדינה יהודית." מי שתומך בהחזרת שטחים, כפי שראינו לעיל, שואף לחסל את מדינת היהודים מבחינה מהותית. בדיסידנטים שכאלה יטפל המשרד לביטחון פנים במשטרו של משה פייגלין.
שורשיו של רעיון הדמוקרטיה העממית
אין לי שום כוונה להוציא שם רע לרעיון הקהילתני. אני עצמי קהילתני מבחינות רבות, ובכך אני תלמיד של גדולים כצ'רלס טיילור, מייקל וולצר, אלסדייר מקינטייר ואחרים. ברור, עם זאת, שהוגים אלה לא חולמים לכונן צורת משטר שדומה במשהו למה שפייגלין מתכנן. יש צורות שונות של דמוקרטיה קהילתנית, חלקן טוטליטריות יותר וחלקן פחות. אין לי מושג איפה בדיוק פייגלין נמצא על המנעד הזה, למרות שהציטוטים שלעיל נותנים ריח מאוד ספציפי לדמוקרטיה הקהילתנית על פי חזונו. כאמור, בקצה הקיצוני של הדמוקרטיה הקהילתנית מדובר בעצם בדיוק במודל שעל פיו פעלו כל אותן "דמוקרטיות עממיות" בבלוק הקומוניסטי לשעבר.
כידוע, שורשי ההשקפה על פיה המשטר פועל מתוקף "רצון העם" אצל רוסו, וממנו הוא הגיע אל היעקובינים במהפכה הצרפתית, ואל רבות מהדיקטטורות שקמו ונפלו במאה העשרים. הרעיון הוא שהשלטון, גם אם רודני, אינו מגונה, מפני שהוא מבטא בשלמות את רצון העם. אפשר להבין זאת בברור מפסיקותיהם של אנשי האסיפה הלאומית במשטר המהפכני הצרפתי. סעיף 6 בחוקה שניסחה האסיפה ב-1791 קובע כי "החוק הוא ביטוי של הרצון הכללי", וסעיף 5 קובע כי הזכויות הטבעיות של האדם יכולות להיות מוגבלות על ידי החוק. במילים אחרות, אם רצונו הכללי של העם הוא להגביל את זכויות המיעוט, אין עם זה שום בעיה.
כשניסחו חברי האסיפה את החוקה הזו עמדה לפניהם הכרזת העצמאות של ארה"ב, בה נקבע שזכויותיהם של בני האדם הן בלתי-ניתנות-לויתור או הכחשה (unalienable, שהיום זהה למילה inalienable). בארה"ב קמה דמוקרטיה ליברלית, בה לא ניתן להתעלם מזכויות אדם גם אם רוב האזרחים רוצים זאת, וגם אם מישהו חושב שזהו רצונו הכללי של העם. בצרפת קמה דמוקרטיה יעקובינית, בה ניתן להתעלם מזכויות הפרט בשמו של רצון העם, ורצחנותה ידועה עד היום. ברגע שרצון העם יכול לבטל זכויות אדם, אין לנו יותר מאשר רודנות של הרוב, או לחילופין רודנות של יחיד שמתיימר להבין מהו רצונו של הרוב.
כאמור, אותו רעיון היווה השראה גם ל"דמוקרטיות העממיות" בגוש הקומוניסטי לשעבר. בנאום מפורסם ב-1949 הנגיד מאו דזה-טונג את "הדמוקרטיה הבורגנית", המערבית, עם הדמוקרטיה העממית של סין (הוא מכנה אותה the people's democratic dictatorship, מפני שהוא מכיר ברודנות של העם על היסודות הראקציונרים העומדים בדרכו). מאו מודה למרקס וללנין על שניסחו את התיאוריה שאיפשרה לסין לעבור מדמוקרטיה בורגנית לדמוקרטיה עממית, שהביאה "סוציוליזם וקומוניזם" ו"עולם של הרמוניה גדולה". על פי מאו רצונם האמיתי של ההמונים זהה לרצון הפרולטריון, והוא זה שמבטא את החברה המושלמת. הוא קובע כי
הניסיון שהעם הסיני צבר בעשרות השנים האחרונות מלמד אותנו לאכוף את הדמוקרטיה הדיקטטורית העממית, כלומר לשלול מהריאקציונרים את זכות הביטוי ולתת רק לעם זכות זו. […] הזכות להצביע שמורה רק לעם, לא לריאקציונרים. […] הריאקציונרים הזרים שמאשימים אותנו בניהול "דיקטטורה" או "טוטליטריות" הם עצמם הרודנים. הם מנהלים רודנות של מעמד אחד, הבורגנות, על הפרולטריון ושאר העם. […] הדמוקרטיה הדיקטטורית של העם זקוקה למנהיגות של מעמד הפועלים, מפני שמעמד הפועלים הוא הרואה למרחק הרב ביותר, הוא חסר-האנוכיות ביותר, והוא המהפכני באמת.
החליפו "ריאקציונרים" בערבים או שמאלנים, החליפו את מעמד הפועלים ביהודים, ופתאום אין הרבה הבדל בין הרודנות המרקסיסטית-לניניסטית השמאלית לרודנות הלאומנית-יהודיסטית הימנית. ברור, בכל אופן, שדמוקרטיה עממית אינה רעיון יהודי מסורתי, אלא רעיון מערבי מודרני.
רצון הרוב מול זכויות המיעוט
כפי שכותב פייגלין לעיל, כשלונה של הדמוקרטיה הליברלית נעוץ בכך שהיא עומדת על שמירתם של עקרונות שהיא תופסת כאוניברסלים – אלו בדיוק אותן זכויות אדם ואזרח, אותן חירויות שונות ושוויון לפני החוק. בדמוקרטיה ליברלית יש לשמור עליהם מכל משמר. בדמוקרטיה עממית אלו נחשבים לעקרונות זרים של בורגנות מערבית, מוסר נוצרי או פיינשמקריות ליברלית, ולא רק שאפשר אלא רצוי להתעלם מהם. אין להגזים בחשיבותה של נקודה זו: בכל משטר דמוקרטי יהיה קונפליקט בין רצון הרוב לצרכיו או זכויותיו של המיעוט. במקרה שכזה הדמוקרטיה העממית תמיד תעדיף את רצון הרוב. דמוקרטיה הליברלית – את זכויות המיעוט.
כך למשל, אם אנחנו חושבים שזכותו של אדם על גופו היא מוחלטת, גם אם הרוב קובע כי גופו הוא הפקר אסור לאנוס אותו. אם אנחנו חושבים שזכותו של אדם על רכושו היא מוחלטת, גם אם הרוב קובע שיש לקחת אותו ממנו אין רשות לעשות זאת. אלו אותן זכויות אדם שהאו"ם עיגן בהכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות היסוד של האדם בשנת 1948, על רקע הלקחים מזוועות הפאשיזם. אלו אותן זכויות שהעלו מתנגדי הפינוי מעזה כאשר טענו שאפילו החלטת ממשלה במדינה דמוקרטית לא יכולה לפנות אנשים מבתיהם.
לורד אקטון, אותו אחד שגילה לנו ש"כוח משחית וכוח אבסולוטי משחית באופן אבסולוטי", אמר כי בדמוקרטיה עממית
העקרון הדמוקרטי האמיתי, שלאיש לא יהיה כוח מעבר לעם, הופך לעקרון שאיש לא יוכל לרסן את העם או להתחמק מכוחו. העקרון הדמוקרטי האמיתי, שהעם לא ייכָּפֶה לעשות את שהוא לא רוצה, הופך לעקרון שהעם לא יחוייב לסבול את מה שהוא לא אוהב. העקרון הדמוקרטי האמיתי, שרצונו החופשי של כל אדם יהיה לא מוגבל ככל שאפשר, הופך לעקרון שרצונו החופשי של העם לא יהיה מוגבל בכלל. סובלנות דתית, עצמאות משפטית, חשש מריכוזיות, חרדה מהתערבות המדינה – כל אלה הופכים למכשולים בדרך אל החופש, במקום למשמריו.
מי שמאמין
ומילה אחרונה. אין לי ספק שפייגלין בטוח שהדמוקרטיה הקהילתנית-עד-עממית שהוא מבקש לייסד לא רק שלא תהיה רודנית, אלא שתקומם חברת מופת. אני מעריך שהוא בטוח שהעם היהודי יבטא את רצונו בצורה הגונה ומיטיבה הרבה יותר מניסיונותיו הכושלים של העם הצרפתי או העם הסיני; שהוא מאמין בכל לבו שבשונה מניסנות הרסניים אלה (ואחרים), הרי שבישראל תיתכן דמוקרטיה עממית מושלמת ומופלאה, וזאת משום שבעוד שלאלו היתה רק תנופה מהפכנית-צרפתית חצי-אפויה או אידיאולוגיה מרקסיסטית חסרת השראה, הרי שלאומה הישראלית יש את ספר הספרים שידריך אותה ואת יד האלוהים שתתמוך בה.
ומי יודע, אולי באמת דווקא הפעם יגאל אותנו הקב"ה מצרותינו ויצלח את דרכינו היכן שאחרים כשלו בצורה נוראית כל כך. כמי שכנראה יטופל על ידי המשרד לבטחון פנים כבר בתחילת ימיו של השלטון החדש, כנראה שלא אזכה לראות את הנס הזה קורה.
—
תגובת משה פייגלין לגבי הציטוטים משלו שהובאו לעיל:
ככלל אני עומד מאחורי הדברים שאני כותב ואומר – מובן שלכל תקופה יש את הדגשים המיוחדים לה. לא הרי התבטאות נוכח בית חרב ואוטובוס מפוייח – כהתבטאות בימים כתיקונם. המשפט שבחרת לצטט [בדבר היות השמאל אידיאולוגיה שבבסיסיה איווי המוות – ת.פ.] הוא דוגמה מצויינת להבדל הדק שבין דמגוגיה למחקר רציני. זהו משפט שאני עומד מאחוריו לחלוטין. אבל ציטוט שלו מחייב דברי הסבר ארוכים שבלעדיהם אין הוא נשמע כיותר מגידוף. בכדי להתייחס ברצינות למשימה שנטלת על עצמך עליך לארגן מפגש מסודר, מול ציבור קוראיך, ובו אשמח לעמוד, להסביר את ולענות לכל השאלות.
לולאת האל 
מחיאות כפיים.
אהבתיאהבתי
כבר בפיסקה הראשונה, שוב הוצאת את דבריו מהקשרם פרסיקו.
אני קורא את תגובת פייגלין לפי הציטוט של פרסיקו, ושואל את עצמי האם פייגלין הוא דביל רציני? דבריו הוצאו מהקשרם אך גם היום הוא חותם עליהם? אז הסתכלתי בתגובה עצמה:
".. אצל כל אדם פורה שכותב לאורך חייו ניתן למצוא משפטים שהוצאתם מההקשר והתקופה בה נאמרו יהפכו אותו למפלצת…
כמעט על כל מה שנכתב במסמך האמור יכולתי לחתום גם היום אבל הייתי כותב את הדברים בסגנון אחר, עם דגשים שונים ועם אוריינטציה שונה. מרכזיות תפיסת החירות דהיום – טרם גובשה אז. למי שבאמת רוצה להבין מה אני באמת רוצה, היכן אני נמצא היום, יש שפע של חומר עדכני – כולל מצע שלם שפורסם בידיעות אחרונות בשבת האחרונה. אבל מי שעניינו שונה – מעדיף שאריות של ארוחה שהוגשה לפני שנים רבות במציאות שונה ולאנשים אחרים. (בדילוגים)"
הוא אומר שהוא לא היה חותם על הכל ("כמעט"), ושהוא היה משנה את הסגנון, ושחלק מרכזי מהאידאולוגיה שלו היום לא היה קיים אז וכו'.
לעיתים נדמה שישנם שני תומר פרסיקו. אחד שכותב בעומק ובעדינות על נושאי דתות ורוחניות, ואחד שכותב על פוליטיקה כמו אחרון השמאלנים בביטאון הארץ.
אהבתיאהבתי
הוצאת את המלים מהפה שלי.
הבדלי העומק בין הטורים של תומר על דתות ורוחניות ובין טוריו הפוליטיים (המגמתיים) זועק לשמיים. מספיק יש לנו את עיתון ה"ארץ" שיודע להוציא דברים מהקשרם.
אהבתיאהבתי
גם אני מצטרפת לשניכם. כשהערתי לתומר על כך, פעם ופעמיים – הוא פשוט הפסיק להיות חבר שלי בפייסבוק. יש באמת פער בלתי נתפס בין כישוריו של תומר כחוקר לבין הקיצוניות הלא רציונלית של דעותיו הפוליטיות, והאופן שבו הוא מקושש קטעי הוכחות כדי לבסס את טיעוניו. אילו פייגלין לא היה מתון ומאופק, ספק אם היה יכול לפלס את דרכו במסע ארוך ומייגע כפי שעבר (ועדיין ידו נטויה) וכמה פתטי לראות את המאמץ להגחיך אותו (את פייגלין). חבל.
אהבתיאהבתי
כמישהו שמרוחק כבר שנים מהמחלוקות הפוליטיות בארץ, אני מתרשם שההבדל בין הנושאים ה"רוחניים" וה"פוליטיים" בבלוג הזה הם בעיני המסתכל. המחלוקת הפוליטית כל כך מקובעת, שאנשים לא באמת מסוגלים לקרוא בראש פתוח את מה שנכתב ע"י מישהו מהמחנה המנוגד. אני לא רואה הבדל גדול בין צורת הכתיבה של תומר כשהוא עוסק במנהיגים דתיים בארצות אחרות ובתקופות אחרות, לבין הכתיבה שלו על אישים מההסטוריה של ישראל בעבר ובהווה. הוא מציג את פייגלין בצורה הוגנת. הוא לא מסתיר את דעתו על עמדותיו (כמו שהוא גם לא הסתיר את דעתו על מהטמה גנדי או ג'וזף סמית או כל אחד מהאישים האחרים שהוא כתב עליהם) אבל זה לא פוגע ביכולת ללמוד עליהם ממנו. לא ראיתי כאן קצה קצהו של ניסיון להגחיך את פייגלין. ברור שמי שמאמין בדמוקרטיה ליברלית יזדעזע מגישה שמכפיפה את זכויותיו של היחיד (ויהיו אשר יהיו דתו, השתייכותו הלאומית ועמדתו הפוליטית) לזכויות הקולקטיביות של "העם" – אבל זה נובע ממשנתו של פייגלין, לא מהצגתה בידי תומר.
אהבתיאהבתי
תפסיק ךהיתמם, הוא בסך הכל אומר שהיה עורך את דבריו אחרת בכדי שלא יתפס בשערוריה, זו גישה מוכרת היטב אצל כל הקיצוניים שמדברים בשתי הקצוות של הפה אורים דבר אחד למקורבים וקורצים לחיצוניים ואומרים דבר שני לחיצוניים וקורצים לקהלם שלהם, זה כמו נאום בר אילן של ביבי שבליכוד טוענים שאין צורך להכניס את עיניין שתי מדינות למצע כי ביבי נאם אותו רק לספק את האמריקאים, והרי זה בדיוק מה שהחכמים שבנינו הבינו, הקוצוניים בדרך כלל גם שקרנים זה חייב ללכת יחד, וכמובן שכשמיתעוררת שערוריה אין להם אומץ לעמוד מאוחורי דיבריהם וטוענים שלא הובנו כראוי
אהבתיאהבתי
זה רק מראה עד כמה קשה, אפילו לאנשים אינטליגנטיים כפייגלין, לקרוא בצורה "חסרת פניות" טקסט שעוסק בהם עצמם. אני לא חושב שיש מישהו שקרא את הטקסט הזה שלא הבין שהציטוט על השמאל ואיווי המוות הוא קצה קרחון של משנה סדורה ומורכבת, ופירש אותו כמין גידוף ריק בעלמא.
אהבתיאהבתי
תודה, ההסתכלות לתשתית שאבה אותי לקרוא את הכל על הבוקר.. עכשיו הססמא "מי שמאמין לא מפחד" מקבלת משמעות ברורה יותר, כי הדברים שהדגשת כאן מפחידים, יחד עם זה גרמו לחי לחשוב על הערכים והתפיסות הנגזרות מהן, הככ שונות של האנשים המתגוררים בארץ הזאת..
אהבתיאהבתי
דבריך עלומים, אך אבהיר דבר אחד, ביהדות יש תפיסה החזקה יותר מכל הפילפולים והיא אמפטיה ודאגה גם לזר ולאחר, התורה מלאה בציווים ליזכור שההיינו זרים במצרים.
חז"ל קובעים שהדרך לזהות גנים יהודיים היא לשים לב אם הנדון בעל רחמים, שכן לגיבריהם "ישראל רחמנים בני רחמנים הם" אם ראיתה קצת מהסרטים של היתנהלות המיתנחלים כלפי הערבים בדרום הר חברון או בעיר העתיקה של חברון, או נישול הערבים בנבי סלח ממעיין המיים היחידי שם וגנבת המעיין ע"י מיתנחלי נווה צוף, או סתימת בארות הכאת ערבים הבאים למלא מיים מהבאר, עקירת עתי זית דבר שאסרה התורה אפילו העת מילחמה, היתעללות בערבים שיסוי כלבי תקיפה בערביה זקנה, ומרור חיי הערבים, כל אלו לא רק שהם סטייה חמורה מרוח ישראל סבה ומהתורה אלא לדעתי מעידים על העדר דם יהודי בקוזקים אלו, אני מכיר היטב מסבי בן העליה הראשונה (האיכרים) את היחסים בין ערבים ויהודים והכבוד ההדדי הן בארצות האיסלם ווהן בישראל שבה לסבי היו חברים קרובים מבית לחם ירושלים חברון מרמאללה, מאבו גוש,ומנצרת. ערבים היתילו את חייב של סבי, וסבי היציל חיי ערבים. דרך המיזרחיים לא הייתה אכזרית כמו של המיתנחלים, מה שגרם לי לתהות כיצד מאשכנז יש יהודים בעלי מצפון ואמפטיה וקוים אדומים של "לא תעשה" בשעה שמאותם מקומות ישנם יהודים אכזריים פשיסטיים רמאים גנבי נדל"ן כתורה קבוצתית אלו המיתנחלים שעיקרם אשכנזים והנהגתם אשכנזית ורבינהם אשכנזים, אלו הם שמלמדים את בניהם שינאה לערבים מינקותם. אומנם הכיבוש הוא שהישחית כפי שצפה ליבוביץ אך למה אותי הוא לא הישחית? גם אני שרתתי בשטחים די הרבה, לדעתי ה8 מיליון בני כוזר שהיתגירו למראית עיין (המלך ציווה) ליפני אלף שנה ניתמעו בכמה מיליוני יהדות אירופה ביחס של אחד לאחד , וזה מסביר כיצד מצויים אצלינו אכזריים וגזלנים כקוזקים וטטרים שעיוותו את תורת ישראל לתורה פשיסטית לאומנית
אני מכיר מקרוב את הטיעונים שדמוקרטיה לא מתאימה לנו, זה לא היה בעת המפדל של בורג, זה תוצר שהיתפתח רק אחרי שהמיתנחלים למדו שאינם יכולים לעשות כחפצם בשל שיש חוק ובג"צ, ורצונם לגנוב את כל הנדלן בגדה מיתנגש בחששם של מרבית האזרחים מסיפוח ומדינה אחת שבה מאיליו יהיו לערבים זכויות שוות וזכות בחירה ונהפך למיעוט, וכאן הבינו המיתנחלים שרצונותיהם לעשות כחפצם מיתנגשים עם העקרון הדמוקרטי עם זכויות אדם וכו' והחלו להגות דרך של פירטים ולתת לה צבע תורני, לא חרדת קודש נפלה עליהם, אלה חמדנות ורצון להמשיך ולהרחיב את המדינה בתוך מדינה שהקימו בכזפינו ודמינו, מערב פרוע ללא רגולציה ללא אופוזיציה רק כת אחת שולטת ורבניה ועסקניה צוברים כח והם ומקורביהם אוכלי חינם. כל האידואולוגיה שלהם באה לשרת את המצב הנוח של הגזל תקציבי הענק צבירת הכח וכו' יש בינהם כאלו הזויים שאפילו חישבו לפוצץ את מיסגדי הר הבית בכדי להחיש את מילחמת גוג ומגוג.
אל לכם לחפש יותר מידיי איסאולוגיה אצל המיתנחלים, הכל עיוותי תורה לצורך סיפוק תאוותיהם. חישבו לרגע ממתי עזה הייתה חלק ממלכות ישראל או ישיבת יהודים בה? ואם היו איזה אחד או שתים שבאו לזיין פלישתיות זה עדיין לא הופך את עזה לשלנו. אולם מאחר שגוש אמנים הישתרש שם הם נילחמו על שטח זה, לעומת זאת ישובי הביקעה העולם לא עינינו את הסרוגים כי הוקמו ע"י המערך ולא מהחברה של לוינגר וחנן פורת, שם עבדו ולא רקדו עם סיפרי תורה.
לגעתי אנו הולכים לחורבן גפי שהביאו ביריוני הימין בבית שני, וגם ראשון. (וגם מרד בר כוכבא)
שיטתם תמיד הייתה להסית נגד מיתנגדיהם כאילו הם בוגדים. ראיתי אפילו קצינים בעלי כיפות סרוגות צועקים על פעילי זכויות אדם יהודיים ומזהירים אותם שיש עונש מוות לבוגדים. המצב לגעתי אבוש כי נתח עצום מהישראלים שאלו המיזרחיים ביכלל לא מבינים מה קורה וסבורים הם שהימין הקיצוני שומר על ערכי האומה ועל הביטחון ושהשמאל והמרכז שככו מה זה להיות יהודים, ולהסבר אחר הם אוטמים אוזניהם. אין ספק שבעיקבות מתיחת החבל שהימין מבצע ע הערבים וביליון ורבע אחיהם, ועם שאר העולם ועם המערב, מגיע חורבן, וכניראה שאחרי כמה מאות שנים או אלפי תינתן לנו היזדמנות נוספת.
אהבתיאהבתי
קראתי והסכמתי עם כל מילה עד שהגעתי לקטע על הדם היהודי . אם אתה חטשב שתכונות טובות או רעות עוברות בגנים אתה יכול להמשיך את שאר התגובה בגרמנית. זה יתאים יותר וממילא אני לא אקרא יותר.
אהבתיאהבתי
תודה!
עכשיו נותר לי רק לחכות לפוסט על ה"ליברליות" של פייגלין (תומך בליגליזציה של סמים אך נלחם בהומואיים ובחד-הוריות, למשל), שקורצת ללא מעט אנשים סביבי.
אהבתיאהבתי
חבל, חבל, חבל, רבינו תומר, שאתה מדרדר את בית המדרש הזה לפוליטיקה. אל תאבד את קוראיך ותלמידיך שאינם בדעותיך, ונראה לי שרובם כאלה.
אהבתיאהבתי
חבל חבל חבל שמדרדרים את הדת לפוליטיקה. חבל גם שפרסיקו לא התחיל עם זה , החיים היו הרבה יותר טובים.
אהבתיאהבתי
שלמה, בישראל בין אם תרצה בזה או לא, דת ופוליטיקה הולכים ביחד.
אהבתיאהבתי
שלמה, איך אדם חכם כמוך לא מסוגל להבחין בין פוליטיקה לאתיקה? בין דיון במפלגות לדיון בעקרונות? בין ויכוח שמאל-ימין להגות מדינית? לא ברור לי.
אהבתיאהבתי
נו באמת. אם זה נקרא פוליטיקה, אז הלוואי עלינו תמיד.
אהבתיאהבתי
מצטרף לשלמה.
חייב לציין שלפני שכתבת על פייגלין לא ממש הכרתי אותו ואת משנתו.
הנסיונות הבוטים למצוא חסרונות באיש (שאינני מסכים עם דעותיו) שלדעתי הוא מהיחידים שבחברי הכנסת בעלי העומק המחשבתי והחזון – מביכים למדי. בעיקר אותך, תומר. וחבל.
אהבתיאהבתי
גם ללנין היו עומק מחשבתי וחזון, אז מה? לא כל חזון ראוי לתשבחות.
אהבתיאהבתי
אני אמרתי את שלי. תחקור דת, אצלך ואצל אחרים. שום דיון בנושא פוליטי חם אינו סטרילי, ודי לחכימא.
אהבתיאהבתי
מאמר מעניין. כמי שלא טרח לקרוא את ספריו של פייגלין אך קרא כמה וכמה ממאמריו – הייתי מתאר אותו כמיסטיקן אפסיים, מעין היגל לעניים מרודים עם טאצ' יהודי ולא מעט היהבריס. הוא אמנם אינטלגנטי ורהוט (מה שהופך אותו למסוכן למדי) אך לא מקורי במידה שהוא חושב את עצמו: כפי שהיטיב פרסיקו לתאר, הגות "דמוקרטית" הנשענת על כיפופים דומים של המושג, בהחלט ניתן למצוא גם במקומות אחרים, שאנו מעדיפים להתרחק מהם – כולל שכנתנו מצפון.
אהבתיאהבתי
תומר שלום,
נשמע לי הגיוני באמת "לארגן מפגש מסודר", כמו שביקש פייגלין ולראיין אותו יותר לעומק, כמו שאתה יודע לעשות. יכול להיות מעניין לשמוע את הדברים מכלי ראשון.
מה דעתך?
אהבתיאהבתי
אני כתבתי למר פייגלין שאין לי כרגע את הזמן, ובעיקר את הממון, לארגון מפגש כזה. מה עוד שאני לא בטוח שיבואו אליו הקוראים שלי. הצעתי לו להתראיין בכתב, ושאת הרעיון אפרסם כאן, יחד או בנפרד מרשימה זו, והוא העדיף לוותר על זה. אני כאמור מוכן ומזומן לאפשר למר פייגלין להסביר את עצמו באריכות, אם רק ירצה.
אהבתיאהבתי
אם יאורגן מפגש כזה אעשה מאמצים להגיע.
אהבתיאהבתי
מצטרף לדברים
אהבתיאהבתי
אל תהיה כל כך "לא בטוח" תומר, הקהל שלך גדל וזה עשוי להיות מפגש מעניין ופורה.
אהבתיאהבתי
זהירות ממפגשים איתו. האיש מסוכן ויודע לדבר עם כל קהל שתשים מולו ב"שפתו". הוא מסוגל לשכנע שמאלנים רדיקאלים שהוא דומה להם, על ידי חשיפת טפח וכיסוי טפחיים.
אהבתיאהבתי
אורי, מה זה "מסוכן"? וכי לא כל פוליטיקאי מסוכן אם הוא יודע להסביר את עמדתו בטוב טעם. אלא אם כן פייגלין הוא ימני, ולכן הוא אוטומטית ברשימה השחורה.
אהבתיאהבתי
פייגלין מאד דומה לשמאל הרדיקלי. הוא מציע להחיל את הריבונות הישראלית על כל יהודה שומרון ועזה ולתת לפלשתינאים שגרים שם מעמד של תושב קבע. אז מאשימים את השמאל שהוא רוצה להכניס הנה סודאנים כדי לפגוע ברוב היהודי של המדינה וכנ"ל לגבי איחוד משפחות אבל מי שרוצה להכניס הנה 3.5 מליון פלשתינאים הוא יהודי גאה וזקוף קומה. מגוחך.
אהבתיאהבתי
אשתדל להגיע גם כן.
מעניין אותי מאוד לשמוע ישירות את האיש.
אהבתיאהבתי
הניתוח שלך לפייגלין כל כל מופרך מיסודו, המעידה על בורות בפילוסופיה.
אהבתיאהבתי
אתה מוכן לפרט מה מופרך?
הרשומה הייתי לדידי מעניינת ביותר ואשמח לדעת מה הפגם שאתה מוצא בה שמצדיק האשמה (לא מנומקת) בבורות בפילוסופיה.
אהבתיאהבתי
נו תומר, אתה מרים את הכפפה ומארגן מפגש של קוראי הבלוג עם פייגלין? יכול להיות מרתק.
אהבתיאהבתי
אופס, ראיתי שכבר ענית בעניין. אולי מישהו אחר מהקוראים יקח על עצמו את המשימה?
אהבתיאהבתי
כל מה שצריך זה למצוא מרתף בירה שמגיש מזון כשר
אהבתיאהבתי
התחושה שלי היא שהמאמר הזה נכתב מתוך מעורבות רגשית גדולה שלא מאפשרת הבנה לעומק של הצד השני. הבנה עמוקה זאת היא תנאי לאפשרות לתקוף, לסתור או להפריך את העמדה הנגדית. בלעדיה זה סתם מאמר פוליטי מתלהם שמנצל קונוטציות שמצויות אצל קהל הקוראים האוהד ומנסה לשלהב אותו נגד המכשפות המודרניות.
מה שעוד מסתבר לי מהמאמר הזה הוא שמצדדי הדת הליברלית לוקים בחוסר מודעות מוחלט לטוטליטריות הקשה שהדמוקרטיה שלהם לוקה בה, מכיוון שהדת הזאת אינה מוכנה להודות בלגיטימיות של ערכים וזהות קהילתיים/לאומיים ובאפשרות שיש לערכים אלו חשיבות עליונה לבני האנוש הנושאים אותם.
אהבתיאהבתי
כן . ולאנשי טאליבן יש זכות להתלונן על רדיפה דתית..
אהבתיאהבתי
בדיוק כמו שאנשי הדת הליברלית מתלוננים על רדיפה אצל אנשי הטליבן…
זה לא ישר אינטלקטואלית לקחת מראש את ערכיה של קהילה מסוימת (הליברלית במקרה הזה), כנכונים אבסולוטית ולהגחיך אחרים שרואים את ערכיה של קהילתם הם כנכונים אבסולוטית.
אם אין ערכים אבסולוטיים אז כל הקהילות במעמד שווה, ורדיפת הליברלים את אנשי הטאליבן שווה במהותה לרדיפת הטאליבנים את הליברלים.
אם יש ערכים אבסולוטיים אז נא להתייחס לגופם של דברים ולהצדיק את נכונותם ועליונותם של הערכים הליברליים על פני ערכים אחרים (שלא מתוך הערכים הליברליים, כמובן, כדי לא ליצור לופ לוגי)
אהבתיאהבתי
לא הבנת או שאת עושה את עצמך? אנשי הטאליבן יכולים להחזיק באמונתם כמה שהם רוצים. הם חוטאים בכך שהם רוצים להשליט בכוח את ערכיהם על אחרים. אני לא אאסור עליך להתחתן כדת.משה וישראל. אבל במדינת האפרטהייד שבה אני חי המדינה מכריחה אותי להתחתן רק עם יהודיה ורק דרך הרבנות. השאלה היא לא איזה ערכים נאים יותר אלא מה מותר למדינה לכפות על אחרים ומה לא. אני לא הומו ולא רוצה בשום דרך לקדם הומוסקסואליות במדינה אני פשוט טוען שלא עניינה של החברה להיכנס לחדר המיטות של אף אחד. על זה הווחכוח ולא על השאלה עם טוב או לא להיות חרדי,הומו, קומוניסט או צמחוני.
אהבתיאהבתי
אתה דמגוג,
אף אחד לא אומר שאסור לך להתחתן עם חתול אם ממש תרצה, רק אין למדינה הכרה בכך. אם תשאל אותי המדינה בכלל לא צריכה להכיר בנישואין , בלשון העם "למה מה
היא ?" בלשון קצת יותר מכובדת , למה זה רלוונטי למדינה אם ומי נשואה לי או להפך ?
הויכוח נסוב סביב הזכות להגדיר את *הפרהסיה הציבורית* , שם אתם חושבים שיש לכם זכות בלעדית, בה זכיתם מאיזו סיבה לא ברורה.
ובכן בזה אתם טועים.
ואתם תאלצו להתמודד עם זה בקרוב.
אהבתיאהבתי
אני הדמגוג כאן ?
העובדה היא שהמדינה מכירה בנישואים, אם היו אומרים שלא מעניין את המדינה מי נשוי למי הייתה לך נקודה. נישואין במדינה הזאת הם סטטוס חוקי (למשל, יש לי זכויות על הבנים של אשתי למרות שאף אחד לא עשה בדיקת אבהות לבדוק אם הם שלי, לך תדע..) לגבי הפרהסיה הציבורית: לא הזכרתי את זה בשום מקום אבל אני לא אוסר על אף אחד ללכת לבוש שחורים או עם רעלה (להבדיל מצרפת שם אוסרים על רעלה במוסדות חינוך, מעניין למה הצרפתים האלו חושבים שיש להם בעלות על הפרהסיה הציבורית). בינתיים המדינה אוסרת עלי ללכת עירום בראש חוצות כך שאם כבר (רצית דמגוגיה? קיבלת) אז שיווי המשקל מוטה בצורה גורפת לכיוון הדתיים.
במדינה שלי אין לי תחבורה ציבורית בשבת ולא מחלקים רשיונות לחברה שתרצה להפעיל אוטובוסים פרטיים (משום מה בחיפה דווקא כן, למה? ככה) ואוסרים עלי לייבא לארץ בשר לא כשר.
הוויכוח שלי הוא לא האם זה טוב או רע לאכול כשר אלא האם זה עניינו של הציבור – זה לא. אני לא הומו ולא אגיד לך שטוב להיות הומוסקסואל, עדיין זה לא עניינה של המדינה מה שאנשים בוגרים עושים בחדר המיטות שלהם, אבל עד לשנות השמונים הומוסקסואליות הייתה עבירה (ותודה לשולמית אלוני שהוציאה אותנו מרשימת המדינות החשוכות בנושא הזה לפחות) . הדמגוגיה היחידה היא של אלו שחודרים לחיים שלי ועוד יש להם חוצפה להשתמש בנימוקים 'נאורים' כמו חופש דעות ואמונות כדי להצדיק את זה.
אהבתיאהבתי
עידו ,
פיספסת את הטיעון שלי, הטיעון הוא שמי שכופה ו/או מגדיר במה הוא מכיר ומשתף פעולה ובמה לא, זו המדינה , ולכן פנה אליה בטענות, זה לא הדת ולא הדתיים שעושים את זה.
מאידך לי כדתי מותר לחשוב שבפהרסיה הציבורית לא צריכה להיות הכרה בנישואין שלא כדת משה וישראל נניח, ואם יהיה לי כח פוליטי גם לעגן את הגישה הזו בחוק, כל עוד לא כפיתי עליך עם מי להינשא איך לחיות , זו זכותי המליאה גם לפי תפיסה ליברלית אמיתית (מכאן תבין לאיזו גישה ליברלית אתה מן הסתם שייך…)
בעיני דמוקרטיה ליברלית (או אם תרצה להתקטנן על סמנטיקה , קרא לזה שלטון מתוקן) רשאי לקבוע ערכים חיובים ושלילים בעיניה כל עוד הוא לא כופה על הפרט ליישר איתה קו בכח.(כלומר ע"י תשלומי קנסות או מאסרים וכד')
אהבתיאהבתי
ניצה, פייגלין לא רוצה יהודים בבית המחוקקים. זה לא עניין של אבסולוטיות, זה עניין של לא-דמוקרטי. או שישראל רוצה להיות דמוקרטיה במינימום האפשרי שאפשר לקרוא לו דמוקרטיה בלי שהאותיות יתפרקו מהמילה, או שהיא רוצה את התכנית של פייגלין. אין כאן איזו מעורבות רגשית מדי.
אהבתיאהבתי
התכוונת 'לא רוצה לא יהודים' במקרה?
אהבתיאהבתי
ניתוח מעולה ומעורר מחשבה.
לרוב הקוראים זה אולי ברור, אבל אני בכל זאת הייתי מוסיף איזה דיסקליימר שמבהיר שפייגלין נלקח רק כדוגמה מייצגת, ולא כמקור של הגישה הזו בישראל.
אהבתיאהבתי
טוב ויפה וחשוב. בעיקר משום שנראה שחלקים לא קטנים מהעם הישראלי (ובמידה הולכת וגוברת באדיבות מערכת החינוך המדחיקה את רוב לימודי האזרחות) אכן סבורים כיום שדמוקרטיה אמורה לשרת את צרכי הרוב ושמי שיוצא נגד המשטר בעצם חורג מתחום העם ומאבד את זכויותיו.
אהבתיאהבתי
אחלה כתבה תומר.
אהבתיאהבתי
פוסט יפה, אשר ממחיש היטב את היסודות הפולקיסטיים והטוטליטריים העולים ממשנתו של פייגלין (בהנחה שהוא לא שינה אותה מאז).
מאחר ובלוג זה עוסק יותר בדת מאשר בפוליטיקה, הייתי רוצה להתייחס לנושא זה: מה יהיה תפקידה של הדת בייצוג היהדות בדמוקרטיה הקהילתנית? מה יהיה מעמדו של הממסד הרבני? ומה עם הזרמים השונים ביהדות? מה דינם של החרדים האנטי-ציונים? ומה מעמדן של הקהילות בתפוצות?
בכלל מה קורה עם שאלות קלסיות בנושא דת ומדינה?
אהבתיאהבתי
השאלות שלך על ענייני דת הם באמת מעניינות. הבלוג הזה אכן מוקדש לענייני דת, והבאתי את הגותו של פייגלין מפני שהיא לדעתי מייצגת את חוד החנית בטרנספורמציה הפולקיסטית של חלק מהיהדות האורתודוקסית בישראל בזמן הזה. מאחורי פייגלין נמצאים בעניין זה אנשים כמו זאב אלקין ואריה אלדד בפוליטיקה ויהודה עציון ומוטי קרפל מחוץ לפוליטיקה. באשר לתשובות לשאלותיך, קשה לי לענות, אולם אם הבנתי את פייגלין נכון, הוא לא נותן סמכות רבה מדי לממסד הרבני. עבורו על היהודי לפרש את ההלכה בעצמו (הלכה שזוקקת עדכון חריף לדידו), ולפעול כפרט אוטונומי אל מול אלוהיו. באשר לזרמים השונים ביהדות ולחרדים, אלו כולם יטמעו בעממיות היהודית-ישראלית, שכן במקרה שתקום דמוקרטיה עממית שכזו היא תעורר את הרגש היהודי האותנטי בתוככי כל בני העם. יהיו הבדלים, אבל בסך הכל הכיוון הכללי יהיה ברור ומוסכם. מי שרגש זה לא יתעורר בו והכיוון לא יהיה מוסכם עליו, הוא ממילא לא יהודי נאמן, ויטופל בהתאם (אם כי אני בטוח שפייגלין חושב שאלו יהיו מיעוט זעיר).
אהבתיאהבתי
תודה על הכתבה. כתוב טוב, מעניין ומאיר עיניים.
אהבתיאהבתי
שמע, רעיונות רעיונות שלו שגם אתה טענת שלגיטימים ואז לקחת אותם עד לקצה. וטענת שזה מה שהוא מאמין, ואז זה לא לגיטימי. אם זה לא דמגוגיה. אלוהים יודע מה כן?
אהבתיאהבתי
תומר,
שלוש הערות על דבריך:
א) דמוקטריה קהילתית היא לא העתקה של פייגלין מהמערב המודרני כפי שאתה טוען. עיון קל בדברי מלכי ישראל יגלה שהמשטר המלוכני של ישראל בימי קדם כלל אלמנטים חזקים מאוד של דמוקרטיה קהילתנית. ומכל מקום, ברור שמי שרוצה לבנות משהו שהוא הכי קרוב למדינה של ימי קדם, ואין נביא שימנה מלך, הדמוקרטיה הקהילתנית היא הקרובה ביותר.
ב) החלוקה הדיכוטומית בין שתי צורות הדמוקרטיה האלה איננה מוכרחת. אפשר לבנות דמוקרטיה שבבסיסה היא אמנם קהילתנית ולא ליברלית, אך בתוכה משולבים הרבה מאוד אלמנטים של דמוקרטיה ליברלית. לא זו אף זו, המתח בין רצון העם לרצון הפרט גם הוא לא בהכרח קיצוני כמו שהצגת. הגוש הקומוניסטי המציא שרצון הפרט שלול מרצון העם, אך בעם היהודי מאז ומעולם הפרטים אינם ברגים במערכת המשומנת של המדינה, והמציל נפש אחת כמציל עולם מלא, וכולם בשביל אחד, ויש אינטרס ציבורי עממי לזכויות הפרט וחירות הפרט. (שים לב למשל לכעס הגדול של דוד על שר צבאו יואב שעל אף גדלותו, היה עם אצבע קלה על ההדק כלפי מי שגילה התנגדות למשטר. יתכן ומשפחת בני צרויה הציגו מודל מעט קיצוני יותר של קהילתנות ודוד כועס עליו).
אני סבור שגם פייגלין לא בעד מדינה יהודית קהילתנית שיהיו בה סתימת פיות לכל מתנגדי המשטר, ואף מתנגדי זהותה היהודית. אני סבור שיסתפק בשלילת תקציבים ציבוריים למי ששולל את זהותה היהודית.
ג) היכן שיש אנשים עם לב רע, כל משטר שימציאו לא ישקיט את ליבם הרע ויהיה שם אטימות ורצחנות. היכן שיש אנשים עם לב טוב, גם במשטר מלוכני הכל יהיה נפלא. אני מסכים שיש משטרים שמוצלחים יותר בלרסן רוע מאשר אחרים, אך אם לבנו יהיה טהור, גם במשטר יהודי-לאומני-קהילתני ערבים ירגישו שמצבם טוב יותר מכל מדינה דמוקרטית אחרת
אהבתיאהבתי
יש כאן למעלה ציטוט על גירושו המידי של המתנגד למשטר אם הוא לא בן הדת הנכונה. אפשר לחשוב על צורות ביניים שנותנות ביטוי לרצון העם אבל גם מעניקות זכויות לפרט, אבל פייגלין עצמו מציג ניגוד בלתי ניתנת לגישור בין הדמוקרטיה הליברלית לבין המשטר שהוא מאמין בו.
אהבתיאהבתי
נימקת והשקעת ברפרנסים כהרגלך (שאפו) אבל ניכר שירית ורק אחר כך סימנת מטרה.
לפני שמעמיקים לפרדס עם הפרשנות ראוי היה להתעכב על הפשט שעולה בבירור מדבריו:
"מדינת ישראל קמה בעבור העם היהודי, והדמוקרטיה שלה אמורה לשרת את העם היהודי."
וממגילת העצמאות: "אנו מכריזים בזאת על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל, היא מדינת ישראל".ואולי לא הבנתי. מה כל כך אפל במדינה שתהייה בית לעם היהודי?
אהבתיאהבתי
שום דבר. פייגלין הוא זה שלוקח את המשפטים האלו למקומות אפלים.
גם לכאוב את כאבו של העובד המנוצל זה לא רע וראינו לאן הגענו עם הקומוניזם
אהבתיאהבתי
לא הבנתי. אתה חולק על כך שמדינת ישראל מגשימה את זכותו של העם היהודי למדינה, או שהמדינה הוקמה עבור העם היהודי כולו בניגוד למדינות אחרות?
עד כמה שהתרשמתי מהפוסט, פייגלין טוען שזה צריך להישאר כך. בדיוק כפי שטענו מייסדי המדינה. כשהייתי קטן הגדירו אנשים מהסוג הזה כציונים, כתואר כבוד.
יכול להיות שציוני וציונות הפכו לדברים אפלים? אם כן, זה עצוב. עצוב מאוד.
אהבתיאהבתי
אם תמשיך עם מגילת העצמאות אז יש גם את הסעיף : "דינת ישראל תקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין."
להקים מדינה לעם היהודי לא אומר שרק יהודים יהיו אזרחים שווי זכויות במדינה הזאת. לא אומר שאסור לי כיהודי להתחתן עם גויה ובטח שאין שום סיבה לאסור עלי תחבורה ציבורית בשבת או לייבא בשר טרף – ואלו רק העיוותים שקיימים כיום, בלי קשר לפייגלין.
אהבתיאהבתי
רגע רגע, מקודם כתבת שפייגלין לוקח את עקרונות מגילת העצמאות למקומות אפלים. חזרת בך?
אהבתיאהבתי
לא. השאלה הייתה 'מה כל כך אפל במדינה שתהיה בית לעם היהודי'. והתשובה היא שבזה אין שום דבר 'אפל'. בית לעם היהודי אין פרושו שאזרחים ערבים יהיו נחותים, זה לא אומר שיהודיה לא יכולה להתחתן באופן חוקי עם גוי וכן הלאה. וכמו שציינתי, כל הדברים האלו קיימים בלי קשר לפייגלין והשימוש ב'בית לעם היהודי' כדי להצדיק אותם הוא בדיוק כמו השימוש בעקרונות יפים של דאגה לעמלים כדי להצדיק את זוועות הקומוניזם.
אהבתיאהבתי
סיכוי לערבים תושבי הארץ לקבל מעמד שווה, how long do you think that the big states in europe will allowed to put aside more then one million people and not give them the same status as the other citizens have?
אהבתיאהבתי
תומר, אני חושב שנתחת נכון את תופעת פייגלין. אני הייתי מבקש להעיר כמה הערות בשוליים:
1. לדעתי המודל שממנו ניזון פייגלין איננו דווקא המודל הקומוניסטי-טוטליטרי אלא דווקא הפשיסטי-טוטליטרי. אמנם כמשטר אין הבדל גדול ביניהם. אני קובע את זה על סמך הכרותי עם אנשי התנועה (לפחות לפני כעשר שנים) שהושפעו מכתבי שבתאי בן דב, שהיה פאשיסט על פי הצהרתו, והיה חלק מחוגי הכותבים בסולם, שטענו שהפאשיזם טוב ליהודים.
2. הרעיון של הרצון הכללי ושעל הפרט להתאחד (להתכלל) לתוך הרצון הכללי מופיע גם בכתבי החסידות. זה מופיע בתניא ולאחרונה גם גיליתי אותו בכתבי חסידות גור. מדובר בעקרון דומה שבו ההתאחדות עם רצון האומה, והפיכת הפרט והכלל לחטיבה אחת, תביא לגאולה הסופית וביאת המשיח. עד כמה שאני מכיר את כתבי מנהיגות יהודית (ואני מכיר לא מעט) לא נתקלתי אותם מצטטים את הוגי החסידות, ולדעתי הם לא מכירים אותם. ישבתי בישיבות ההנהלה של התנועה וראיתי שהם לא מכירים מקורות יהודים בכלל. מי שהצעיד את המודל הזה צעד ענק קדימה לעבר המציאות הישראלית הוא הרב יצחק גינצבורג.
3. בכל כנסת, כבר למעלה מעשרים שנה, יושב נציג אחד לימין הקיצוני, וכל מה שהוא עושה זה פרובוקציות, כי אין לו כוח לעשות שום דבר אחר. ככל הנראה יתפוס פייגלין את המשבצת הזו. אם בכנסת יהיה יותר מנציג אחד, סימן שהימין הרדיקלי מתגבר.
4. כמו בכל פוסט שעוסק בימין הדתי, מרבות התגובות הטוענות שהכותב לא יודע על מה הוא מדבר. זו ממש תופעה מדהימה כיצד המחנה הציוני דתי מתגנן בכל פעם שמשהו מבחוץ מעיז לומר משהו. לא כל מאמר על התנועה הזו היא פיגוע הסברתי, ואולי כדאי שמדי פעם הם קצת יסתכלו פנימה לראות מה מתחולל בקרבם.
אהבתיאהבתי
מוטי,
תודה רבה על המשוב והמידע. אני מאוד מסכים שהרב גינזבורג נותן לקבוצה הזאת את הרקע הקבלי-חסידי, וזה חשוב מאוד כמובן. אם כי כפי שאתה יודע לא כולם קרובים אליו באותה מידה.
אני גם חייב להגיב על סעיף 4 :) – כפי שברור לך, אני כבר רגיל לתגובות האלה, ולמעשה מופתע כאשר לא מאשימים אותי בבורות. אני מכנה את זה "האפולוגטיקה מהאזוטריקה": איך אתה בכלל יכול להבין בהגות/תורה/אידיאולוגיה שלנו מבחוץ??? הרי רק אנחנו, ששוקדים עליה שנים, מסוגלים לתפוס קמצוץ ממנה! מדובר בתורה סודית/פנימית/קהילתית/מסורתית ולאנשים זרים אין כל סיכוי להבין וכו' וכו' וכו'. ההגנה הזאת היא אחות של ההגנה שאפשר לכנות "האפולוגטיקה מהמורכבות": איך אפשר להבין את זה, זה כל כך מורכב! מה שעשית זאת הפשטה גסה, שלוקה בשטחיות תהומית! מדובר בתורה מסובכת עם המון פרטים ורבדים ורק מי שמומחה מדופלם יכול להבין משהו בזה וכו' וכו' וכו'.
אהבתיאהבתי
הנה רשימה של חוקרי יהדות שחקרו אותה מבחוץ ולא האשימו אותם בבורות: גרשום שולם, תא שמע, יעקב כץ, וכן על זה הדרך.
הם, בניגוד אליך, ניזונו מספרות מקור ולא רק מספרות מחקרית. אם הם כתבו על הלכה הם קראו לפני כן את הש"ס כולו , פוסקים ושו"תים. אם הם כתבו על קבלה הם קראו את הזוהר כולו את כתבי הארי"זל ושאר ספי קבלה.
לא מאשימים אותך בבורות כי אתה חוקר מבחוץ, מאשימים אותם בבורות משום שביהדות אתה לכל היותר חוקר חובב המפעיל בלוג פופולארי.
אהבתיאהבתי
רוכלא, רק כדי שיהיה ברור: אני לעולם לא כותב משהו תוך הסתמכות רק על ספרות מחקר. אגב, אתה טועה ומטעה גם ברישא של דבריך. האשימו גם האשימו את שולם והאחרים בבורות. לו היית קורא ספרות מקור ומחקר היית יודע.
אהבתיאהבתי
תומר היקר,
א. קיבלת ביקורת רבה בתגובות לפוסט הזה, כאשר עמדה מרכזית האשימה את דבריך בשטחיות, ואף הדגישה את הפער בין כתיבתך המשובחת בנושאים בהם אתה "מבין" לעומת הכתיבה על נושאים בהם "אינך מבין". לפי הבנתי משמעות תגובתך, בעקבות דבריו של מוטי ענברי, היא שאין מה להתייחס לביקורת כיוון שהיא אוטומטית. ובכן, בכך אתם נופלים לאותה בעייתיות שייחסתם למבקרים אתכם. אם הביקורת לא עניינית, לא צריך להתייחס אליה. גם זו תגובה אוטומטית, שאיננה מנסה לראות אם יש ממש בחלק מן הביקורות. הבט באנשים שביקרו אותך. את חלקם אני מכיר, אם אישית ואם מקריאת כתביהם. ממש לא מדובר במגיבים אוטומטיים שלא יודעים להתייחס לגופם של דברים, ואם אתה מאשים אותם בכך, לטעמי תיפול למקום עליו אמרו חז"ל 'כל הפוסל במומו פוסל'.
ב. לעולם לא אאשים אותך בבורות, ידיעותיך בהחלט רבות ומרשימות. על כן אני נהנה לקרוא אותך, בבלוג ובמקומות אחרים, גם אם אינני מסכים עם דברים רבים. עם זאת, התחושה שעולה אצלי, ואני חש שהיא צפה אצל קוראים אחרים גם כן, היא שאתה בהחלט נשען בעיקר על ספרות מחקר, וגם אם אתה קורא ספרות מקור, אין לך את היכולת להישען עליה, לכל הפחות במה שנוגע למקורות היהדות (בדתות אחרות אינני מבין כלל וכלל). בפוסטים שכתבת בעבר והתייחסת להלכה או לניתוח טקסטים תלמודיים בהחלט עלתה ההרגשה (אצלי, לא אתיימר לדבר בשם אחרים) שאינך בקיא בספרות זו, ושקריאתך לוקה בחסר, מה שמוביל לעיתים לטעויות בסיסיות.
ורוכלא, שולם אכן היה "מבחוץ", אולם גם תא-שמע וגם יעקב כץ היו לחלוטין מבפנים (אם המדד הוא שמירת תורה ומצוות ויראת שמים), ואולי גם זו הסיבה שלא האשימו אותם בהאשמות כאלה. ואשמח אם תומר יפנה אותי למקומות בהם האשימו את שולם (ואחרים) בבורות, אני לא זוכר שנתקלתי בזה.
אהבתיאהבתי
שלמה,
אין לי שום בעיה עם ביקורת, כל עוד היא עניינית. כאן כתבו אנשים שונים שיש הבדל ברמות בין המאמרים שלי על הא ודא וכו'. האם הם הביאו דוגמא לכך? לא. האם הם הסבירו איך זה מתבטא בכתוב? לא. האם הם אמרו משהו חוץ מ"הרמה אינה אותה רמה"? לא. לכן נדמה לי שהביקורת כאן היא אוטומטית, זה הכל. אם יבוא מישהו וידגים את טענתו, יהיה אפשר להתייחס אליה ברצינות.
באשר לטענה של ספרות מקור/מחקר, אני עומד מאחורי דברי. מי שמרגיש אחרת מוזמן בהחלט לתקן אותי. עד כה אני לא זוכר שמגיב כלשהו מצא טעות מהותית אחת(!) באיזושהי רשימה שכתבתי. אם תוכל אתה להביא לכאן דוגמא כזו (אתה מדבר על "טעויות בסיסיות"), אודה לך מאוד. עד אז, אין דבריך יותר מאשר הרגשתך הסובייקטיבית במקרה הטוב, והשמצה ריקה במקרה הרע. אני לא טוען שאני מבין גדול בהלכה, כמו בנושאים רבים אחרים. אני מתמחה ברוחניות עכשווית, ובכל דבר אחר בהחלט איני מומחה. יחד עם זאת, "טעויות בסיסיות" אני לא זוכר שעשיתי. כאמור, אשמח לדוגמא.
אהבתיאהבתי
אוף תומר, למה פייגלין כל כך מעניין אותך?
מבחינה פוליטית אני מעריך שזה שהוא נהיה ח"כ לא אומר שיש מאחורי ההשקפות שלו איזה כוח פוליטי. הוא פשוט אחד מהראשונים שעלה על הרעיון שדתיים לאומיים יכולים להתפקד לליכוד ולצבור כוח פוליטי. אז ככה התפקדו, דרכו, עשרות אלפי אנשים שחוץ מלבחור בציפי חוטובלי, אלקין ויריב לוין גם בוחרים בו על הדרך, כאיש דתי לאומי שהוביל את ההתפקדות הדתית לאומית לליכוד, אז מה? זה לא אומר שההשקפות שלו מעניינות אותם. אני מכיר הרבה מהם – הם לא. זה יותר קטע תיכוניסטי כזה, לחשוב שיש לך איזו בשורה שתגאל ותשנה וכאלה, רובם כבר ממש לא שם. וכתבת שאלקין קשור להשקפות האלו, מה הקשר? קיצר, הוא לא חשוב ולא מעניין. ממש.
אהבתיאהבתי
אני מניח שבדיוק את זה אמרו על כל דיקטטור מסוכן כשהוא רק התחיל, אפרופו מרתף בירה כשר…
אהבתיאהבתי
כתבת שאין לו כוח פוליטי, ובאותו משפט הוספת שהתפקדו דרכו לליכוד עשרות אלפי אנשים.
בהנחה שהעובדה שהוא פקד עשרות אלפים לליכוד נכונה: איך תגדיר אדם שמצליח לשכנע עשרות אלפי אנשים לפעולה פוליטית אקטיבית?
אהבתיאהבתי
השמאל הליברלי במשבר ולכן מתחיל להתבכיין על פייגלין.
אהבתיאהבתי
הימין (כולו, לא רק הרדיקלי) במשבר ולכן מחפש שמאלנים בכל מקום. איזה עוד תירוצים נשארו ?
אהבתיאהבתי
פייגלין ממש לא במשבר, לעומת זאת הרפש השמאלני הרדיקלי כושל ונכשל, אין לו כבר פרולטריון אז הוא נאלץ לייבא זרים, להערכתי הם גמורים ולכן כול מה שנשאר זה לייבב על היריב כדי שלא ישימו לו שרואים לכם.
אהבתיאהבתי
בוודאי שהשמאל במשבר. נתניהו מדבר על שתי מדינות לשני עמים, אולמרט מודה ש35 שנים נלחם על הרעיון הלא נכון. שרון מפנה את גוש קטיף ובין השטחים לבין המדינה מוקמת גדר הפרדה. אז כשהימין לוקח את האידאולוגיה של השמאל בלי אפילו להתנצל ברור שהשמאל במשבר. ברור גם למה פייגלין מתחזק והולך. אנשים מצביעים ליכוד ומקבלים מנתניהו עמדות שהן שמאלה ממה שהיה המערך לפני עשרים שנה.
אהבתיאהבתי
חרטא בריבוע, נתניהו לא יקים מדינה פלשתינאית בטח לא כמו שהשמאל מייחל, השמאל מזמן מוכן בחלקים נרחבים ממנו לזכות השיבה בצורה חלקית וחלק בצורה מלאה, רבים מהחולי רוח שם מוכנים גם למדינה אחת ככה שאל תחרטט אותי שהאג'נדה של השמאל זה 2 מדינות ל2 עמים.
אהבתיאהבתי
אם אתה מדבר על השוליים שבשוליים של השמאל אז כן, יש – כמו בכל מחנה – גם קיצוניים ומטורפים בשמאל. העובדות הן חד משמעיות. כשברק היה ראש הממשלה וערפאת דרש את זכות השיבה הייתה הסכמה גורפת בכל השמאל (שוב, להוציא איזה רדיקל או שניים) שזה לא בא בחשבון. השמאל הוא זה שרוצה להשאיר רוב יהודי במדינה והיום גם רוב הימין מודה שהשמאל צדק. אלו אומרים 'מובלעות' ואלו אומרים להעביר את אום אל פאחם אל מחוץ לישראל וכולם מודים למעשה ששום משיח לא יבוא ושהיינו צריכים לקבל כל אחד מהפתרונות שהוצאו לפני שנים במקום לקרוא למציעים משוגעים ובוגדים.
משום מה, במקום לראות שיירה של אנשי ימין באים בזחילה לבקש סליחה אני רואה אותך ושכמותך מכפילים את הגידופים כלפי השמאל. באמת מוזר.
אהבתיאהבתי
המאכילין את הטרול, אומר עליהם הכתוב שיזהרו בדבריהם.
אהבתיאהבתי
הקורא טרול לחינם כאילו שפך דמו וממילא אין לו חלק בעולם הבא וכנראה גם לא הזה שא קללה.
אהבתיאהבתי
והמתעקשין שלהם המילה האחרונה, אין להם חלק בזה ובא ומאחורי ומצדדי הוא העומד. אחת שתיים שלוש.
אהבתיאהבתי
אתה גם לא מגיב בצורה מחוכמת או משעשעת.
אהבתיאהבתי
אתה, לעומת זאת, בהחלט מגוחך.
אהבתיאהבתי
אמר הפשפש שקפץ מעבר ליכולתו
אהבתיאהבתי
זיהוי ריקים ופוחזים אינו מעבר ליכולתי.
אהבתיאהבתי
אני חושב שכן אתה מצטייר כלא יוצלח גמור.
אהבתיאהבתי
הימין הליברלי במשבר ולכן המתפקדים שלו מעדיפים את פייגלין
אהבתיאהבתי
"מפני שפייגלין לא כתב ארוכות על על הנושא, ומאידך ישנם כתבים של פייגלין שלא קראתי."
אני חושב שציטוט המשפט הזה יבהיר את הסתייגותי מהמאמר הזה.
מחד המחבר מודה שישנם כתבים שפייגלין כתב והוא כלל לא קרא, מצד שני הוא חורץ משפט בוודאות שפייגלין לא כתב ארוכות על הנושא. ובכן, זו לא היתה בעיה אם אכן המשפט היה נכון, אבל הואיל ומשנתו של פייגלין, על כל כמה שאני לא מסכים איתה, מסודרת ושיטתית מאוד ומובהרת היטב במגוון ספרים, מאמרים וראיונות שהוא נתן. וחייב לומר לטובתו שגם אם הוא יודע להתנסח בהתאם למדיום שבו הוא מועבר הוא תמיד דובר את האמת שלו ועקבי במידה מרשימה.
פייגלין, בניגוד להשוואה המגוחכת לדמוקרטיות העממיות הוא קפיטליסט קיצוני. הסיבה שפייגלין נמנע מלראות בזכויות אזרח לפלסטינים דבר נחוץ, קשורה יותר בדמיונו לאיין ראנד שניתחה מדוע קפיטליסט לא דוגל בזכויות אזרח ככל, מאשר במניעים גזעניים אפלים. אותה תפיסת חירות שבה הוא התפרסם לאחרונה כשנחשף שהוא תומך בלגליזציה של קנאביס, היא תפיסת החירות שעומדת בבסיס הציטטה שהמחבר הציג על הדמוקרטיה כאופן להחליף שלטון. הכוונה היא לא לניסיון הפיכה והשתלטות דתית (פייגלין הדגיש יותר מפעם אחת שהוא מתנגד לחקיקה דתית ואף לחוקים הקיימים כיום) אלא לתפיסת הדמוקרטיה כשלטון המיישם את החירות.
הכתיבה במאמר מגמתית בצורה מביישת והציטוט של פייגלין בסוף רק מדגיש את זה.
אהבתיאהבתי
נשמע מעניין.
פייגלין מגדיר את עצמו כתלמיד של איין ראנד?
אהבתיאהבתי
מאמר מרתק וחשוב. חלק מהתגובות מפחידות, ומשקפות היטב את הלכי רוח שאיפשרו את צמיחתו של האיש המסוכן הזה.
אהבתיאהבתי
הפוסט מבוסס על הבנה לט נכונה של פייגלין, כפי שהוכח הערב במפגש. לדעתי ראוי להעמיד בראשו הערה שהדברים שנכתבו כאן אינם מייצגים את תפיסת עולמו של פייגלין.
אהבתיאהבתי
תומר יקר , במקום שתי רשימות העוסקות בפייגלין וניתוח דקדקני ואובססיבי של מילותיו (שלדעתי זה בזבוז זמנך היקר ובזבוז כשרונותיך ) , מאחר ופייגלין חי עימנו ובתוכינו , אני קורא לך להיענות להזמנתו של פייגלין לראיון פנים אל פנים לנגד עיני הקוראים.
זה עצוב שהריחוק ביננו הפך להיות לכל כך גדול שבמקום לדבר אחד עם השני מתאמצים "לנתח" טקסטים ולפרשן אותם על מנת לנגח את המחנה שמנגד.
הרי ראיינת כאן בבלוג לא מעט אנשים , חלקם אנשים הנמצאים מעבר לים , וחלקם אנשים עם השקפת עולם שאיננה דומה לשלך. למה לא תעשה כך גם עם פייגלין ?
אני מאוד אוהב את התוכנית של לואי ת'רו הקומיקאי מסיבה אחת –
גם כשהוא צוחק או מבקר מישהו , הוא פשוט שואל אותו שאלות ונותן לו לענות. ואז אותו אדם שהוא צוחק עליו , מוצג באור מגוחך , או שלא.
זו ביקורת במיטבה -כי כך נשמרת האובייקטיביות שלך , וכך קיים שיקוף מלא של הצד שמנגד.
בהצלחה רבה.
אהבתיאהבתי
יוסף, אתה מוזמן להירגע. הצעתי לפייגלין להתראיין לבלוג, הוא סירב. הצעתי שוב, הוא שוב סירב. הוא הציע במקום מפגש פנים מול פנים, הסכמתי וכנראה שמתארגן משהו כזה. ולך לא תזיק קצת דרך ארץ.
אהבתיאהבתי
הבנאדם הקדיש חמישה מאמרים מפורטים לתפיסתו האיזוטרית של נביא המורמונים ג'וזף סמית שחי לפני מאתיים שנה, ואף אחד לא האשים אותו ב"אובססיביות". זה בסדר. אבל לכתוב שני מאמרים על התפיסה האידיאולוגית-דתית של מי שהולך להיות חבר כנסת בעוד חודשיים והוא ההוגה המעמיק ביותר בליכוד ואולי בכל הימין היום – זה לא בסדר.
ימנים, לך תבין מה עובר להם בראש.
אהבתיאהבתי
ההבדל הוא מאוד פשוט – את ג'וזף סמית לא ניתן לראיין גם אם רוצים.
את פייגלין ניתן לראיין.
ניתן גם לבוא לראיון מוכנים לאחר ביצוע שיעורי בית , ולהציג לפניו שאלות קשות עם ציטוטים מדבריו (ואני סומך על תומר שכך יעשה).
ולתומר :
אני מבקש ממך סליחה אם דיברתי לא בדרך ארץ. אני מכבד מאוד את דעתך ואת הבלוג שלך.
לא מעט פעמים גם ציטטתי אותו בפורומים שונים.
ובכל זאת אני חושב שהימין והשמאל בארץ במנטליות של "מלחמה" , ואנחנו כל הזמן מבקרים אחד את השני במקום לדבר אחד עם השני.
הרבה יותר קל לדבר עם פלסטינאים , עם אירופאים ועם אמריקאים מאשר לדבר עם האנשים בתוך העם שלנו שאיננו מסכימים איתם.
וזה חבל , כי אין לנו עם אחר.
(גם אני לעיתים חוטא בכך רק כלפי הצד השמאלי של המפה).
שבת שלום וחנוכה שמח.
אהבתיאהבתי
יוסף, האם קראת את תגובתי לעיל? אני מצטט: הצעתי לפייגלין להתראיין לבלוג, הוא סירב. הצעתי שוב, הוא שוב סירב." כלומר, רציתי לראיינו והצעתי זאת. פעמיים. הוא זה שסירב. הוא הציע מפגש. הסכמתי. לא ברור לי מה עוד אתה מצפה.
אהבתיאהבתי
קראתי את תגובתך , הבנתי וגם התנצלתי.
שתהיה לך שבת שלום וחג שמח.
אהבתיאהבתי
תומר היקר! גם אני עוקב אחר משה מקרוב כבר זמן מה. השלמת לי רעיון שנראה לי עכשיו מאוד ברור והוא- שהתשתית העיונית של פייגלין הוא אמון מאוד עמוק בעם היהודי כשלעצמו- הרבה יותר ממה שאני (ונראה לי שגם אתה נותנים בו) – זה מסביר הרבה מהדרך שלו- החל מתפיסת הדמוקרטיה שלו שאתה מציג וכלה בטקטיקה הפוליטית שלו שנותנת אמון באזרחי מדינת ישראל (שלדידו, ברגע שתוצב להם אלטרנטיבה שלטונית "אמונית"- עם ישראל יחבק ויבחר בו)
אשמח לתגובה בעניין…
אהבתיאהבתי
אני חושב שאתה צודק. הייתי מוסיף שאמון זה כולל גם בטחון בייעודו של העם, ובכך שלא יתכחש לו.
אהבתיאהבתי
ההשוואה של משנתו של פייגלין לדמוקרטיות העממיות איננה מופרכת. אולם מקורותיו הרעיוניים של פייגלין רחוקים משם.
מקורותיו הרעיוניים של פייגלין הם, לצד היהדות, האמונות האוונגליסטיות-ליברטיאניות הכל כך פופולריות בימין השמרני האמריקאי. האם לא היית יכול לשבץ את פייגלין כנציג המקומי של מסיבת התה?
אהבתיאהבתי
תומר, חשבתי שיהיה רלוונטי לצטט מדבריו של הרב המקובל יהודה אשלג (מתוך מאמר "החירות") שמתמודד עם הקונפליקט ע"י חלוקת הרצונות ל-2 קטגוריות: צרכי החומר וצרכי הרוח ובעוד בעניני החומר הרוב קובע, בענייני הדעות וההשכלה היחיד (המפותח והמשכיל) הוא קובע עבור הרוב, יש פה למעשה גישת ימין שמרני כלפי צרכי הגוף וגישת שמאל ליברלי כלפי השכל
"-לחיי החברה החוק: אחרי רבים להטות
עתה באנו לידי ברור דברים בהבנת המשפט של חרות היחיד, כי באמת קיימת שאלה גדולה: מאין לקחו הרבים את הזכות להפקיע את חרותו של היחיד, ולשלול ממנו את היקר לו בחיים, שהוא החרות, שלכאורה אין כאן יותר מכח הזרוע בלבד?
הרי לעיניך בעליל, שזה מקור כל הזכות והצדקה שיש לרבים, להפקיע את חרותו של היחיד בעל כרחו, ולשעבדו תחת ידיהם. ולפיכך מובן מאליו, אשר בכל אותם העניינים שאינם נוגעים לקיום החיים החומריים של החברה – אין שום רשות והצדקה לרבים, לגזול ולעשוק את חרותו של היחיד בכל שהוא. ואם יעשו כן – הם גזלנים וחמסנים, המעדיפים את כח הזרוע על כל זכות וצדק שבעולם. כי כאן לא חל חיוב ההשגחה על היחיד, שישתעבד לרצונם של הרבים.
-בחיים הרוחניים החוק אחרי היחיד להטות
הרי לעיניך, שבענינים רוחניים, מתהפך זכות הרבים – לחובתם. ויוצא החוק: אחרי היחיד להטות. כלומר היחיד המפותח. כי דבר גלוי הוא לכל אדם, אשר המפותחים והמשכילים, הם תמיד מיעוט קטן מאד בתוך כל החברה. ונמצא כל הצלחת החברה ואושרה הרוחני – צרורה וחתומה בידי המיעוט. והבן זה היטב.
ומתוך זה, מתחייבים הרבים בזהירות יתרה, לשמור בעיניים פקוחות על כל הדעות של היחידים, שלא יתבטלו מהעולם, כי עליהם לדעת בבטחה, בוודאות מוחלטת, אשר הדעות היותר מפותחות והיותר אמיתיות – אינם נמצאים לעולם ברשות הרבים השולטים – אלא דווקא ברשות החלשים ביותר, דהיינו, דווקא במיעוט שאינו ניכר לעיניים. כי כל חכמה וכל יקר – דרכה לבוא לעולם בכמות מועטה. לפיכך נעשינו מוזהרים לשמור על הדעות של כל היחידים, משום חולשת היכולת של הרוב השולט, לברר ביניהם. "
וגם, ציטוט רלוונטי של הרב קוק שראיתי היום:
" ובאשר התכלית האחרון אינו התגדרות לאומיות, כי אם השאיפה לאחד כל באי עולם למשפחה אחת – שאם שזה צריך גם כן מרכז מיוחד, מכל מקום אין הכונה כולה רק המרכז כי אם פעולתו גם כן על הכלל הגדול – על כן כשצריך העולם לעבור מענין הלאומיות אל הכללות, צריך להיות גם כן כעין הריסה אל הדברים שהושרשו מצד הלאומיות הצרה, שיש עמה המגרעות של אהבה הפרטית היתירה"
אהבתיאהבתי
ההסבר פשטני ומגמתי מאוד.
גם אם הוא אכן מציף שאלות טובות על משנתו של פייגלין, הוא דוחף (כרגיל…) באופן בוטה מדי את התשובות בכפית ישר לפיו של הקורא (שלשמחתי הטוקבקים חושפים גיליתי , שברובו הוא אינו תמים כ"כ) וחבל.
בכל מקרה לשיטתי יש כאן בלבול בין שתי רמות עידון שונות לחלוטין , רמת הפרט ורמת הקהילה והעם, כאשר בכל אחד מהם יש גבולות של מוסר , וכמובן גם ביחסים בינהם, למעשה בזה דנה מסכת סנהדרין בעיקר בתחילתה.
פשטנות של שחור לבן , היא פתרון קל מדי, וממילא גם לא תואם את המציאות, ומביא לחורבן כפי שהוכיחו היטב הן משנת השמאל הפשטני (שעל פניו מובאת כאן היטב) והן זו של הימין הפשטני.
אהבתיאהבתי
לכל הקוראים –
אתם מוזמנים לדיון בין משה פייגלין ותומר פרסיקו שיתקיים השבוע, ביום חמישי (יד טבת – 27.12) בשעה 19:00 במרכז מנהיגות יהודית שטנר 7 ירושלים.
יהיה שמח… :)
אהבתיאהבתי
טוב, אז אני מקווה שלאחר המפגש הערב הבנת שחלק ניכר מהדברים שנכתבו כאן, כמו עניין הדמוקרטיה הקהילתנית, מנוגד לחלוטין לתפיסתו של פייגלין. לדעתי ראוי להוסיף שורה בראש המאמר עם הבהרה והפנייה לטור חדש שעוסק במפגש.
אהבתיאהבתי