1. נתחיל בכותרת. אלה לא הבחירות של הדתיים. אגודת ישראל לא צפויה לגדול בבחירות אלה, ואולי אף לאבד מכוחה. ש"ס כנ"ל, למרות חזרתו של אריה דרעי. לא שומרי המצוות ככלל מביאים כאן את המכה. אלה הבחירות של הציונות הדתית. לראשונה מזה שנים רבות נראה שמפלגת הבית שלה הולכת להיות כוח משמעותי בכנסת הבאה. בנוסף, ולא פחות חשוב, שגרירים של הציונות הדתית נמצאים כמעט בכל מפלגה גדולה אחרת: בליכוד כמובן, ביש עתיד, בתנועה, וגם בישראל ביתנו לו היתה רצה לבד.
יש כאן סימנים ברורים של מהלך חילופי אליטות, כפי שכתב יפה נועם שיזף. הציונות הדתית עולה למרכז הבמה, לעמדת הנהגה. כפי שכותב שיזף:
כישלונו של ראש הממשלה נתניהו לעצור את נפתלי בנט כרוך בדיוק בשינוי הזה. נתניהו מכריז על פרויקטים חדשים בגדה המערבית ובמזרח ירושלים מדי בוקר, אולם הוא מחמיץ את עיקר כוח המשיכה של בנט למצביעיו. לראשונה, ראש התנועה הדתית-לאומית לא מציע להם עוד גבעה ועוד קרוואן, אלא עמדת הנהגה אמיתית במדינת ישראל, הסוחפת אחריה גם חילונים. הדור הקודם של הפוליטיקה המפד"לניקית התנהל במחשכים, בלשכות השרים ומתחת לשולחן.
הדור החדש של הציבור הדתי-לאומי לא מוכן עוד להסתפק בזמבישים שידעו לסגור עסקה בשתיים בלילה; הוא דורש הכרה בכוחו ובחשיבותו, כזו שגם נראית ונשמעת באור היום. את זה גם 5,000 יחידות דיור ב-E1 לא ייתנו לנתניהו, ולכן הקמפיין שלו – שנראה כאילו הוא מנסה להחזיר את הדתיים למעמד הפילגש המובנת מאליה – רק מעורר עליו יותר זעם.
האיחוד בין הליכוד לישראל ביתנו הפך את הבית היהודי למפלגה הרצינית היחידה מימין לליכוד. מרגע שהתחילה הזליגה מהליכוד-ביתנו לבית היהודי היא הזינה את עצמה, משום שכפי שכתבתי כאן, מדובר בכיפות סרוגות שמצאו מחדש את גאוות היחידה. כל עוד המפד"ל היתה מפלגת-כיס של שלושה מנדטים הם הצביעו ליכוד מתוך רצון להיות "עם הגדולים" ולהתחבר ל"כלל ישראל". עכשיו כשמסתבר שהמפד"ל עלתה לליגה הלאומית הם מגלים מחדש את המגזריות שלהם, הפעם כמנהיגים ומתווי מדיניות בתפיסתם, ולא עוד "משגיחי כשרות" ושרי החינוך של הממשלה. וככל שהבית היהודי גדל, כך משיכתו עבורם גדלה, ועוד ועוד מצביעים עברו מהליכוד-ביתנו אליה. ההתקפות ההיסטריות של הליכוד כלפי בנט ומפלגתו רק הדגישו בפניהם שמפלגת השלטון רואה בהם פילגש כאמור, שתפקידה להיות יפה – ולשתוק. זרימת הסרוגים לעבר הבית היהודי רק גברה, ועל ביזוי הרבנים ליאור ומלמד הליכוד עוד ישלם.
2. בדבר אחד טועה שיזף. הוא כותב שהאליטה החדשה היא המתנחלים, ולא היא. המתנחלים הם כוח חשוב מאוד בציונות הדתית, אבל לא הם עולים עכשיו לעמדת הנהגה, הגם שכוחם בממשלת נתניהו הבאה יהיה חסר תקדים. בנט אינו מתנחל, ולא רק מפני שהוא גר ברעננה. גם בכל פרמטר אחר, לא זה האיש. לא מבחינת משלח ידו לפני שפנה לפוליטיקה, לא מבחינת יחסו לערכי המערב, לא מבחינת השקפת עולמו הדתית ולא מבחינת השקפתו לגבי הרצוי לחברה הישראלית. למעשה, אחת הסיבות שבנט מצליח עד כדי כך היא בדיוק מפני שהוא לא בעל זקן, כיפה גדולה ולהט משיחי.
במילים אחרות, בנט מתנחל בלבבות בגלל שהוא לא מתנחל על הגבעות. היישוב היהודי ביהודה ושומרון אינו יותר פופולרי היום מכפי שהיה בימי רבין (לפני הרצחו). יש כלפיו סימפטיה מסויימת, אבל גם סלידה. ומי כבנט מבין זאת. לו לא היה מבין זאת הוא לא היה צריך להמציא את 'ישראל שלי' כפרונט של מועצת יו"ש. רק ארגון שלכאורה לא קשור להתנחלויות (ובראשו צעירה תל-אביבית חילונית) היה יכול לסחוף אחריו את הקהל שסחף (ששיעורו, אגב, בכל מקרה לא היה מרשים במיוחד). בנט גם לא היה מקפיד כל כך לא להראות את פניו של אורי אריאל בשום מודעת תעמולה (חוץ מאלה שמתפרסמות ב'מקור ראשון') אם הוא לא היה מבין שמדובר בנטל אלקטורלי בכל הנוגע לציבור הישראלי הרחב.
במצב בו כצ'לה נשלח הביתה להתבייש בפינה ואלדד ובן-ארי ספק נכנסים ספק לא עוברים את אחוז החסימה, אפשר לקבוע בשקט שהסבלנות לימין מתנחלי-קיצוני בקרב האלקטורט מעטה. במובן מסויים בלעה המפד"ל את תקומה לא רק פרלמנטרית, אלא גם אידיאולוגית. יש כאן ניצחון ברור לקו המתון, הרציונלי והריאליסטי. יש כמובן עדיין חרד"לים לרוב, אבל הצלחתו של בנט מבהירה ששיח משיחי אינו קונה חברים בקהל הישראלי הכללי. כתב על כך יפה אביעד קליינברג:
התהליך החשוב ביותר הוא קריסתה של המשיחיות כשפה פוליטית לגיטימית. בנט אמנם מדבר על זכותנו על הארץ כולה, אבל (בניגוד לבן דמותו המורכב הרבה יותר ממנו והפופולארי הרבה פחות ממנו, משה פייגלין ובניגוד מובהק לאפי איתם – המשיח התורן שהספיק מאז להכזיב) הוא ממעט לדבר על בית המקדש ועל הגשמת החזון המשיחי של הרב צבי יהודה קוק ושל תלמידיו. בנט לא מדבר במונחי ההשגחה האלוהית ואינו מזכיר את הגאולה. בנט מדבר ביטחונית ורק ביטחונית. אפשר לטעון שמדובר בהבדל רטורי בלבד, אבל לא בטוח שזה נכון. סביר להניח שבין חברים, רחוק מן המצלמות והמיקרופונים, בנט אינו מפנה עורף לרטוריקה הישנה, אבל הרטוריקה החדשה אינה פשוט גימיק תקשורתי. לא רק השפה המשיחית קרסה, אלא גם הביטחון הפנימי באפשרות מימושה.
אני סבור שגם בין חברים, רחוק מהמצלמות והמיקרופונים, בנט אינו מדבר על גבולות ההבטחה או הקץ המגולה, אינו מצטט בעיניים בורקות פסקאות מ'למהלך האידאות בישראל', אינו מתרשם מסיפורי-רֵעים על הרבצביודה. אבל קליינברג מאבחן נכון לדעתי שהביטחון במימושה של "התוכנית האלוהית" התרסק. שוב ושוב נחזור להתנתקות כנקודת שבר בתולדות הציונות הדתית, כשקרה מה שהיה אמור להיות בלתי אפשרי. היום כבר אף אחד לא מבטיח ש"היה לא תהיה". מתוך השבר הזה יצאו כיווני מחשבה ופעולה רבים, ובעיקר יצאה מוטיבציה אדירה לא לתת (מעשית, בלי לסמוך על הקב"ה) לאירוע כזה להתרחש שוב. לעולם לא עוד. גם היא עומדת כאחד מבסיסי כוחו של בנט.
לכן גם אם אלו הבחירות של הציונות הדתית ולא של המתנחלים, אין לטעות: הציונות הדתית לא היתה מגיעה לעמדת הנהגה לולא האידיאולוגיה הברורה שמגבשת אותה ומניעה אותה קדימה. אל מול ציבור אדיש ברובו, קהל ערוץ 2 חסר יומרות ושאיפות ציבוריות, ניצבים רבים מבני הציונות הדתית כגרעין ערכי ומכוון מטרה. חלק מאותה מטרה הוא מניעת נסיגות נוספות משטחי ארץ ישראל כאמור. אולם זה רחוק מלהיות כל הסיפור. לאידיאולוגיה יש כוח מלכד ומניע. לכן מה שנחשף בבחירות אלה (גם בדמויותיהם של שי פירון, אלעזר שטרן וחברי הליכוד חובשי הכיפות) הוא עלייתה של אליטה אידיאולוגית וערכית חדשה.
3. שלמה פישר מנתח בעבודת הדוקטורט שלו* בצורה מרתקת את התרחקותה של המפד"ל ממפלגת העבודה ואת הפרתה של אותה "ברית היסטורית" מפורסמת שהיתה ביניהן עד 1977. פישר מראה שההתרחקות כאן היתה הדדית: ככל שתנועת העבודה ההיסטורית נסוגה מהערכים הרפובליקנים (לא המפלגה האמריקאית, ההשקפה החברתית) שעל גביהם היא בנתה את המדינה (קולקטיביזם, סוציאליזם, סולידריות, שבטיות, לאומיות אתנוצנטרית, ומבנה דמוקרטי שהוא מהז'אנר הקהילתני), ובמקומם הציגה טיפוס חדש של ישראלי (ליברלי, אוניברסליסט, קפיטליסט) – כך הלכה והתנתקה ממנה המפד"ל. הנה פישר:
הקהילה הציונית דתית נעה בכיוונים הפוכים לאלו של האליטות החילוניות הישראליות. עד שנות השישים או השבעים האליטות החילוניות הישראליות החזיקו בהשקפה רפובליקאית חזקה (לצד כמה יסודות ונטיות דמוקרטיות-ליברליות). משנות השבעים והלאה הן אימצו בהדרגה שיח ליברלי. בקרב הציונות הדתית קרה ההפך: התרבות הציונית דתית עד לאמצע שנות השישים כללה, כפי שראינו, הן זרמים אקספרסיביסטים ורפובליקנים והן זרמים ליברלים ואינדיבידואליסטים [בהתאמה פשוטה בין ערכי המודרנה וערכי ההלכה; בתפיסה שהציונות הדתית היא חלק מהמדינה, לא מהותה הנסתרת – ת.פ.]. משנות השבעים ואילך קהילת הציונות הדתית אימצה בהדרגה השקפות אקספרסיביסטיות ורפובליקניות חזקות. (עמ' 316)
דהיינו הציונות-הדתית "שברה ימינה" לא רק בגלל חשיבות ההתיישבות בשטחים הכבושים מבחינתה, והבטחותיו של בגין וממשיכיו לקיימה ולהרחיבה. זו כמובן היתה סיבה חשובה ומודעת מאוד. אבל ברמה עמוקה הרבה יותר היא חברה לכוחות הפוליטיים ששמרו מבחינתה על ערכים קהילתניים, וזאת אחרי שמפלגת העבודה זנחה אותם.
אפשר לומר שבבחירות האלה המגמה הזאת מגיעה לשיאה, כאשר הן הבית היהודי והן הליכוד-ביתנו מפגינות ניואנסים שונים של השקפת עולם רפובליקנית שכזו, ובצורה חריפה. הביטחוניזם הלאומני של הליכוד-ביתנו מקבל בבית היהודי טאץ' אורתודוקסי, אבל בגדול מדובר בשתי מפלגות שמציגות לאומיות אתנית גאה, בה "העם" הוא הריבון על ארץ מולדתו, "היהדות" היא תרבותו העליונה והקובעת, והכמיהה ללכידות פנימית ועמידה נחושה מול האויבים מחוץ משמשות כ-raison d'etre הכמעט יחיד שלהן.
נראה שחזרנו, אם כן, לימי מפא"י לא רק מבחינת הסיאוב השלטוני, אלא מבחינת האתוס הקולקטיביסטי שמנחה את השלטון. אבל לא הכל אותו דבר. כאן לא מדובר בסוציאליסטים, אלא בקפיטליסטים מושבעים. אמור להיות לנו מוזר שאנשים הרוצים עם מלוכד פנימית, מחבק את עצמו בסולידריות, "פטריוטי" ולאומני, תומכים בד בבד בריסוק מדינת הרווחה ומקסימום שוק חופשי. זה פשוט לא הולך ביחד. לא מבחינה עקרונית, כי שוק חופשי הוא ההפך הגמור מקהילתי, דהיינו אינדבידואליסטי, תחרותי, מופרט; ולא מבחינה מעשית, כי שוק חופשי מגדיל פערים, משסה איש באחיו ומפורר את החברה ליחידות קטנות.
ואכן, לליכוד זה לא יכול לעבוד, ואני צופה חוסר התלהבות עד כדי אי-יציאה מהבית בקרב מצביעיו. כשיש מיתון פחות מלהיב לשמוע שראש הממשלה שואף לכסות את המדינה בכיפות ברזל. הליכוד מאבד את מצביעיו. בכל הנוגע לקהילה הציונית-דתית, היא יכולה להרשות לעצמה להיות קפיטליסטית משום שיש לה מנגנוני סולידריות עוקפי מדינה. כמיעוט אידיאולוגי היא מציעה לחבריה זהות אידיאולוגית מגובשת ורשת של סיוע הדדי ברמת הקהילה (שלא לדבר על אותן התנחלויות הומוגניות, הן מבחינת הגיבוש הפנימי, והן מבחינת ההטבות שהן מקבלות מהממסד). לכן הבית היהודי יכול ללכת בלי מדינת רווחה, ולהרגיש עם.
בקרב המפלגות שמאלה מהליכוד-ביתנו, מפלגת העבודה גם היא חזרה לאתוס הרפובליקני, ואצלה בשילוב של סוציאל-דמוקרטיה (מרצ הופכת, לפחות מבחינת קהל מצביעיה, לשמאל הליברלי-אוניברסליסטי). גם דבריו ומהלכיו של לפיד ג'וניור מגלים קשיבות רבה לווקטור החדש שבו נע הציבור היהודי, וכמובן שגם אצל לבני זה לא חסר. כך שמדובר בתהליך רחב היקף שעובר על החברה היהודית בישראל, תהליך בו מתחזקת הזהות הפרטיקולארית וחשיבותו של האתנוס על חשבון הדאגה הכללית לזכויות אדם ואזרח (במידות שונות וכו', לא כולם אותו דבר וכו'). חשוב לי לומר שאין לדעתי שום רע אינהרנטי בטיפוח זהות קולקטיבית. יש גם כמה וכמה יסודות חיוביים בזה. כרגיל, מדובר בשאלה של מינון ואיזון.
כך או כך, התהליך הזה מהווה עוד סיבת-עומק להתחזקותה של הציונות הדתית, לכך שחילונים הולכים להצביע בנט. הציונות הדתית מסמלת עבורם בדיוק את אותו אתוס: יהודי, "ערכי", מגובש, "של כולם", עליון וגם "דואג לחלשים". אני מוכן להמר שגם חרדים מעטים יצביעו בנט, ובאופן כללי הציונות הדתית הופכת גם עבור קבוצות חרדיות מסויימות למודל לחיקוי (ולא רק בלאומנות שהיא מפגינה). הרב אמסלם עצמו הוא התגלמות הציונות-דתיזציה של החרדיות הש"סניקית בדאגתו לכלל הציבור וברצונו המוצהר להשתלבות בחברה. הרב עובדיה לא היה פותח את הפה הגדול שלו ומכריז במוצ"ש שבבית היהודי "כולם רשעים שונאי תורה, שונאי מצוות" אם לא היו מספרים לו שזולגים לכיוונם מצביעים. הציונות הדתית הופכת כאן, אם כן, לאוונגרד חברתי-תרבותי המוביל (גם אם לא לבדו) את הכיוון הכללי של החברה היהודית בישראל.
4. איילת שקד. בתחילה לא הבנתי עד כמה מדובר בעוד הברקה של בנט. תארו לכם אם היא לא היתה בבית היהודי, איזו מפלגה סקטוריאלית במופגן היתה לנו כאן. כשהרב פירון ועליזה לביא אצל יאיר לפיד, כשאלעזר שטרן אצל לבני, כשהרב אמסלם מביא חילונים ברשימתו. מזל או הערכה נכונה של השדה הפוליטי הצילו את בנט מהנהגת "מפלגת דוסים" שפקטור המגניבות שלה היה נמוך בהרבה. התל-אביבית הצעירה, חסרת אמירה משל עצמה ככל שהיא, מהווה עבור רבים ראייה מספקת לכך שאכן הבית היהודי הוא הבית של כווווולם.
5. בנט בדרכו להיות גיבור-העל המהמם של המגזר, והלחץ עליו הולך להיות עצום. אולי כוח-העל שלו, מלבד שילוב כל סממן ל"הצלחה" שהחברה הישראלית בעת הזאת מכירה, הוא עמידה בלחצים. נקווה שכן. בכל מקרה, בספיידרמן כמו בספיידרמן: with great power comes great responsibility. נותר לראות אם האחריות שהוא יישא תנחה אותו לפשרות הכרחיות, או שהלחצים שיועמסו על גבו ישברו אותו לקיצוניות בדלנית. אני מהמר על האופציה הראשונה. אם הוא יקטוף עבור המגזר גם את כהונת הרב הראשי האשכנזי יתחיל חיפוש אחר הקשר שלו לשושלת בן ישי.
6. התכוננו. התכוננו לאם כל האופוריות. התכוננו לאגו-טריפ מהאגדות. לג'ננה קולקטיבית אשר כמוה לא ידענו מאז מכבי ניצחה את צסק"ה, אולי מאז ניצחון מלחמת ששת הימים. היכונו למעוף אוטואירוטי בצבעים זרחניים שהמגזר הציוני-דתי הולך לטוס על עצמו בהיוודע כל מספר מנדטים השווה או גדול מ-13. תחזיקו חזק, משום שגלי ההדף מזעקת העונג שתבקע מגרונות הסרוגים ינטעו בלבכם את יראת ה'.
סתם
—
* Shlomo Fischer, Self-Expression and Democracy in Radical Religious Zionist Ideology, Hebrew University, 2007
לולאת האל 
השם פאקינג ישמור
אהבתיאהבתי
יראה. כבר אני מרגיש אותה. לא יראת השם אלא יראת אלו שמדברים בשמו.
אהבתיאהבתי
החיבור בין הנאו-ליברליזם לבין הרפובליקניזם הוא אמנם תמוה מבחינה תיאורטית, אבל הוא עובד יופי בהרבה מקומות בעולם, בראש ובראשונה כמובן אצל הנאוקונים בארה"ב, אבותיהם הרוחניים של ביבי ושל בנט גם יחד.
מעלה, אגב, שאלות מאוד מעניינות בסוציולוגיה של הרעיונות, על סתירות פנימיות וחצי-פנימיות בתפיסות פוליטיות..
אהבתיאהבתי
מישהו יכול להסביר לי מה זה ה'היה לא תהיה' הזה??
אהבתיאהבתי
'היה לא תהיה' היתה הזעקה של הרב מרדכי אליהו זצ"ל כנגד פינוי גוש קטיף, מה שהפך להיות מעין 'נבואה' עבור רבים, מעין הבטחה שהעקירה לא תתרחש. וההמשך ידוע.
אהבתיאהבתי
אבל מילולית מה זה אומר? מה היה מה לא יהיה? מאיפה המשפט הומצא?
אהבתיאהבתי
זה מספר יחזקאל, פרק כ', פסוק לב': וְהָעֹלָה עַל רוּחֲכֶם הָיוֹ לֹא תִהְיֶה אֲשֶׁר אַתֶּם אֹמְרִים נִהְיֶה כַגּוֹיִם כְּמִשְׁפְּחוֹת הָאֲרָצוֹת לְשָׁרֵת עֵץ וָאָבֶן:
זה מנוקד ונהגה הָיֹה לא תהיה, היה במובן של יהיה. מין אמירה רטורית של "בשום פנים ואופן זה לא יהיה"
אהבתיאהבתי
אורי,
אם כבר תביא את ההקשר הכולל "והעולה, על-רוחכם–היה, לא תהיה: אשר אתם אומרים, נהיה כגויים כמשפחות הארצות–לשרת, עץ ואבן. חי-אני, נאום אדוניי י-ה-ו-ה: אם-לא ביד חזקה ובזרוע נטויה, ובחמה שפוכה–אמלוך עליכם. והוצאתי אתכם, מן-העמים, וקיבצתי אתכם, מן-הארצות אשר נפוצותם בם–ביד חזקה ובזרוע נטויה, ובחמה שפוכה. לה והבאתי אתכם, אל-מדבר העמים; ונשפטתי איתכם שם, פנים אל-פנים. לו כאשר נשפטתי את-אבותיכם, במדבר ארץ מצריים–כן אישפט איתכם, נאום אדוניי י-ה-ו-ה. והעברתי אתכם, תחת השבט; והבאתי אתכם, במסורת הברית. לח וברותי מכם, המורדים והפושעים בי–מארץ מגוריהם אוציא אותם, ואל-אדמת ישראל לא יבוא; וידעתם, כי-אני י-ה-ו-ה."
הכוונה היא שהנביא מסביר לשואלים אותו ש"אין מצב" שהרעיון שחושב שישראל יהפכו לעם ככל העמים יתקיים , נראה לי שזו אמירה שכדאי מאוד לתת עליה את הדעת , כשמדברים על האתוס הציוני חילוני המודרני בכלל, ובזמן הזה בפרט.
אהבתיאהבתי
גמרת אותי עם הסיפא..
אהבתיאהבתי
מסכים לגמרי, אחת העקיצות-דקירות-יציאות היותר טובות שקראתי.
ובכלל מאמר מצויין
אהבתיאהבתי
גם אותי. מעולה!
אהבתיאהבתי
ניתוח מעניין.
עם זאת, כדאי לזכור שמפלגתו של בנט נולדה מאיחוד של הבית היהודי והאיחוד הלאומי. אמנם המפלגה המשותפת נשארה עם שם הנעורים של האם, אבל בפועל נדמה לי שבעצם הבית היהודי (המפד"ל ההיסטורית) התמזגה לתוך האיחוד הלאומי, יותר מאשר ההפך. האיחוד הלאומי היה כבר קודם כוח עולה, ויש להם ציבור מצביעים חילוני, שמרגיש יותר ימני ויותר "אמוני" מאשר הליכוד (מנחם בן, למשל). כעת בנט מנצל את האיחוד של הליכוד וישראל ביתנו, מפלגה שדתיים רבים (וגם חילונים צבריים שקרובים יותר לדת) לא אוהבים.
אהבתיאהבתי
תומר,
למרות שהניתוחים שלך מעניינים ומעוררי מחשבה, אני חייב לציין שאני מתגעגע למחקר הדתות ה"רגיל" שלך…
לאחרונה אתה "גולש" למעין סוציולוגיה של הדתות העכשוויות (מקס וובר?), אני העדפתי אותך כפילוסוף של הדתות!
אני לא אסקפיסט, בכלל לא, אבל הבחירות לא כל כך מרתקות כפי שהיינו רוצים שיהיו. מה לעשות? (ואני יודע שיגיבו לי שלא בבחירות עסקינן, אלא בחברה הישראלית.)
שבוע טוב!
אהבתיאהבתי
בוקר טוב תומר. קראתי מראש ועד סוף את מאמרך לא רק כקורא מתבונן אלא כמתנחל מלידה כול חיי כולל ברגע זה בו אני יושב בביתי שבהרי יהודה. אני נושא המאמר. אמנם לא משקף אתה דעת המגזר ולא נציגו אבל יודע צדיק נפש בהמתו. נראה לי שאפילו אתה נסחפת על גלי ההתפעמות מהמשיח הטרי הצעיר שאולי נולד פה. אבל שתי ההערות חשובות ברשותך לא כחוקר אלא כמי שאלה חייו.
א. בין ישראליות ואינטגרציה אמיתית ואתגרית דיאלוגית לבין פטרנליזם התנשאות ובליעת הישראליות החילוניות והעממיות לתוך הבית היהודי. זהו החטא הקדמון שלנו והוא יחזור אלינו בהפוכה ובכאב גדול. אף אחד כולל בנט לא בא לדיאלוג חדש ישן עם הישראליות עם החילוניות ועם העממיות. זה תמיד בא אצלנו עם חד סטריות. שובה אלי ואני לא אשובה אליכם. יש לנו מה לקבל מה לכבוש ומה לספח. כול מה שבנט עושה ובמיוחד הצעד המבריק של צירוף איילת שקד מטרתו מיתוג הבית היהודי במובן הטאקטי ולא חלילה משהו אסטרטגי. היזהר לבל תיסחף בגלים הטובעניים של האידיאולוגיזציה כי פטרנליזם חד סיטרי של עגלה מלאה יהדות מיליטריסטית תוביל אתה בנט לגרד אתה העשרים והשלושים מנדטים עוד ארבע שנים אבל תחליש אתה ישראל כחברה צודקת ומופת למוסר הנביאים. איפה בנט ואנחנו ואיפה נביאי ישראל האוהבים קודם כול אדם צדק גר ולא שוכחים אתה יציאת מצרים..
ב. דמוקרטיה. איך לא התייחסת לעניין מרכזי זה. כול ימי גדלתי בין החכמים ולא שמעתי אף מילה על חשיבותה של דמוקרטיה. לא מהרבצביודה(אהבתי, תומר) בילדותי לא מהרב זלמן מלמד בבחרותי ולא מהרב טאו בבגרותי. אני חושש מכך. מחנכים אצלנו לזלזל בדמוקרטיה. בעצם אי ההתייחסות אליה בעצם ההעלמות ממנה. זו הסיבה שבהרצאות שלי אני מתבטא במונח מדינה דמוקרטית—יהודית. ולא להיפך. כי ליהדות אני לא דואג היא חיה ובועטת ומעולם בכול ההיסטוריה של עמישראל לא הייתה עדנה כזו ומספר עצום של ישיבות וכוללים ולומדים. אבל ללא דמוקרטיה וללא קידום שיוויון זכויות הבית היהודי יורה לעצמו ברגל ואולי אף בלב. התחזקות הבית היהודי ללא לקיחת אחריות מנהיגותית של בנט וחכיו לחיזוק הדמוקרטיה (שלא לדבר על חוקה שזה הבסיס לגר יתום ואלמנה לא תענון) זה יחזור כבומנרנג בכאב עז אלינו לעולם הדתי לאומי. זה המקום בו עוצמה וכוח שלטוני ישמשו להחלשת המנהיגים, ירחיקו את הציבור החילוני שירגיש מנוצל משומש ובעיקר רמוס על ידי הדתיים. זה יכול להוביל לניכור עמוק יותר ממה שיש עכשיו בין דתיים וחילוניים שמאלנים וימניים וזה יוביל רבים וטובים כך אני חוזה לתחושת אין לי מקום כאן. אחריות רבה תונח ותונחת על גבי חכי הבית היהודי בקרוב ממש נותר להתפלל ולקוות שגלי המשיחיות והכוח המשילותי שיינתן להלל הורביץ ואורית סטרוק יהיו כלי שרת בידיהם ולקיחת אחריות אקס מיגזרית לכלל החברה הישראלית ולא כלי פולחן ויין משכר של ניצחון שתמיד אבל תמיד בקצהו ממתינה התבוסה. אמן
אהבתיאהבתי
נחום,
דמוקרטיה היא לא אתוס יהודי, וגם לא קבלת עמדת הזולת ללא ביקורת. היהדות באה מתוך הנחת יסוד שא-להי האמת נמצאים אצלה ואצלה בלבד, כאשר השאיפה היא שהא-להים הזה ימלוך על העולם כולו (עיין ברש"י על הפסוק "שמע ישראל השם א-להינו השם אחד" ובברכת "מלכויות" בראש השנה). ממילא היא נגד טוטליטריות של שלטון אנושי כלשהוא . הדמוקרטיה מגיע מקונספט שונה לגמרי, שלא רואה אמת תובענית בעולם (בניגוד לדמוקרטיה הליברלית של היום אגב, לה באופן לא מפתיע יש לא מעט כח בארץ, אחרי הכל גרים כאן יהודים…) ובטח שלא צורך לערב את זה בשלטון מעשי. מעשית כמובן אפשר לשלב בין השיטות במיוחד אם אין ברירה, אבל מהותית באמת "לא קרב זה אל זה" , ולכן אף רב חרדי או דתי לאומי שמבין קצת את התורה, לא יאמר שהתורה דמוקרטית, לכל היותר יגידו שדמוקרטיה זה דבר מותר ואף עדיף מטוטליטריות, אבל בודאי שלא השאיפה העליונה של היהדות.
אהבתיאהבתי
"היהדות"? האחת והיחידה? של מי? ממתי?
אהבתיאהבתי
לטענתי ,של האמת.
אם את חושב את אחרת את מוזמנת להעמיד אתוס אחר, אשמח מאוד להתמודד איתו, לקבל את הנכון בעיני ולדחות את הפחות נכון.
אהבתיאהבתי
האמת של חסידי אשכנז של ימי הביניים? של בבל? של ספרד? של מרוקו? של צרפת? של גרמניה? של המאה השניה? או החמישית? או המאה העשרים? של החסידים? של הליטאים? של התימנים? של בעלי המוסר? של הברסלבים? של הקוצקאים? של הבלזאים? של הקוקניקים? (אני מתנצלת בפני כל אלה שלא נזכרו כאן) אולי נסגור את הספרייה היהודית הענקית על כל מחלקותיה ומחלוקותיה העשירות והמורכבות, ונניח במקומה את ספר האמת הפשוטה האחת והיחידה מאז ועד היום. מי בדיוק יכתוב את הספר הזה של "היהדות" בהא הידיעה עם "האתוס היהודי" בהא הידיעה? מי יהיה הפוסק האחד והיחיד? ומי ישב בסנהדרין החדשה שהוא ינהיג? ואת מי נשליך החוצה כי הוא אינו מתיישב עם "היהדות" שתנוסח בספר הזה?
אהבתיאהבתי
רחל,
איך מבררים אמת ויותר מכך איך מגדירים אמת זו שאלה מעניינת מאוד (שלא לומר המעניינת ביותר) אבל לא קשורה לטענה שלי.
הטיעון שלי הוא שנקודת המוצא של היהדות היא חיפוש וחתירה לאמת , וכך בבל מצאו ואפיינו את האמת באופן אחד , ובחסידי אשכנז באופן קצת אחר, וכו' וכו' , בסגנון "אמת מארץ תצמח" כל ארץ וכל קבוצה כפי המאפיינים הרלוונטיים לה, כך שבעצם ריבוי הגישות רק מחזקת את טענתי שנקודת המוצא של היהדות אינה סביב גיבוש כלים לשלטון ומשטר או לפתרון המורכבות הקיומית בעולם, אלא סביב חיפוש האמת שבתוך ומעבר למורכבות הזו , בניגוד לגישה היוונית שהולידה את הדמוקרטיה שמנסה לפתור את המורכבות הקיומית ע"י יצירת כלים טכניים להכלת המורכבות. ממילא רוב ככל דבריך לא קשורים למה שכתבתי, למרות שכאמור הם אכן נושא מרתק בזכות עצמו.
אהבתיאהבתי
הי תומר, מרתק כרגיל. התוכל להרחיב בדבר המפלגות שמאלה מהליכוד ביתנו? אינני בטוחה שהבנתי את כוונתך. האם אתה מתכוון שהתהליך שעובר על הימין עובר גם עליהן? ומה הקשר בין לבני, לפיד ומרצ ל"ווקטור היהודי"?
נטע
אהבתיאהבתי
נטע שלום,
התכוונתי לזה שגם העבודה חוזרת בהנהגת יחימוביץ לאתוס רפובליקני, כלומר שמדגיש את חשיבות הקהילה, העם, הסולידריות, הפטריוטיות. כשם ספרה של יחימוביץ: "אנחנו". לבני ולפיד דאגו מצידם לשבץ במפלגותיהם דמויות רציניות מהציבור הציוני-דתי. שימי לב שאצל לפיד הרב פירון הוא מספר 2. כאן הדמויות האלה אומרות לבוחר: המפלגה הזאת היא "יהודית", "ערכית", "שלנו". כלומר כיפות סרוגות גם מסמלות שבטיות יהודית חמימה וערכית, וגם אכן מביאות אותה, ועלייתם לקדמת הבמה גם מסמנת תהליך שעובר על החברה בישראל, וגם מגבירה אותו.
אגב, זה כמובן לא תהליך דטרמיניסטי. אין לדעת עד היכן וכמה הוא יימשך. הממשלה הבאה צפוייה לעמוד מול אתגרים עצומים, ולדעתי להיכשל בהם בצורה נחרצת. זה יכול להשפיע על התהליך הזה, ולכיוונים שונים.
אהבתיאהבתי
מרתק. מעורר מחשבה . ומרתקת מאד מאד היא תגובת פצ'ניק. תודה על כל אלה.
אהבתיאהבתי
"מערכת הבחירות הנוכחית שייכת לכיפות הסרוגות. האליטה הישנה,החילונית,זו שזוהתה עם תנועת העבודה,שקעה מזמן,אבל במקומה לא עלתה אליטה מזרחית או אליטה חילונית-ימנית,אלא דור של דתיים לאומיים אשכנזים,שהאמביציות הפוליטיות שלהם עומדות ביחס הפוך לגודל כיפת המיקרו על ראשיהם. הם דומיננטים בבית היהודי של בנט כשם שהם דומיננטים בליכוד. הגיע זמנם. "-נחום ברנע.מוסף שבת.ידיעות אחרונות.
אהבתיאהבתי
תודה על הציטוט, ואני מקווה שברנע לא נעלב שבלוגר זוטר חושב כמוהו. אבהיר שאת הדברים שלעיל התחלתי לכתוב ביום רביעי שעבר, כך שלצערי לא היית יכול לקבל ממנו השראה. האם הוא כתב עוד משהו על כך?
אהבתיאהבתי
ואני מאד מקוה, ש"בלוגר זוטר" כמוך לא נעלב מההשוואה לברנע.
אהבתיאהבתי
אאוצ'.
אהבתיאהבתי
יש כמה אי דיוקים , אבל סעיף 1 מראה שהכותב לחלוטים לא מבין את המהלך בפרט לא מצד הגישה החרד"לית משיחית. (בענין הזה אגב הרב פירון הבין קצת יותר)
זה נכון שמבחינת השפה המשיחיות של "מרכז" ובנותיה ירדה מהמפה, אבל מבחינת המהות מה שקורה בבחירות האלו הוא ההפך הגמור, הגישה קיבלה גוון ריאל פוליטי , ולמעשה נמצאת כיום במרכז ההנהגה , מתוך מטרה להמשיך משם הלאה. מי שמבין את התפיסה של משיח בן יוסף מבית מדרשו של הגר"א שאומץ ע"י הרב קוק ותלמידיו (ולא רק הם) , יודע שהמעבר לגישה ריאל פוליטית היא שלב של התבססות החזון המשיחי והקמת תשתיותיו במציאות , לכן הרב קוק היה בעד הציונות למרות שנעשתה ע"י כופרים , לכן בנו הרב צבי יהודה היה בעד המדינה וראה בה התממשות משיחית למרות חילוניותה והנהגתה בידי כוחות שלמעשה מנוגדים חזיתית למשיחיות המסורתית (כאן לדעתי הוא טעה אבל זה כבר נושא אחר, שאם אפתח יום אחד בלוג ודאי אתייחס אליו…) ולכן כיום רבים מרבני יו"ש תומכים בבנט, מתוך הבנה שזו הדרך להשפיע.
ולכן הכוחות שמגיעים מתוך הקונספט האליטות הישנות (דהיינו הליכוד , שי פירון , ליבני , וגם אתה תומר…) כ"כ מבועתות מהעליה של בנט, הם מבינים היטב שבסופו של יום הדרך שעולה כיום על המפה תביא את הדרך שלהם למקום שולי ובודאי שלא מוביל ומנהיג בחברה ובפוליטיקה הישראלית . גם אם די ברור שלא בנט או אלקין וחוטובלי יהיו אלו שינהיגו את המהפכה המשיחית עד תומה, הצעד הראשון כבר כאן (גם אם בנט יקבל "רק" 12 מנדטים או אפילו 10) , ולדעתי אין מי שבאמת יוכל לעצור אותה. (האמת שלדעתי אין סיבה אמיתית שמישהו ירצה , אבל בשיח השקרי והמעוות ששולט בארץ , ברור לי שיהיו הרבה יותר מדי שינסו…)
אהבתיאהבתי
*לחלוטין*
אהבתיאהבתי
אותי מפחידה האפשרות שהוזכרה כאן, של 20-30 מנדטים לבית היהודי בכנסת הבאה הבאה. שלא לדבר על מבנה הממשלה בכנסת הזו. תומר אתה מוכן להרגיע אותי עם איזה חזון רציונאלי ומבוסס מחקרית?
אהבתיאהבתי
מיכל,
אני לא כתבתי דבר כזה בשום מקום.
אני מנתח תהליכים , לא "מה יקרה בכנסת הבאה".
התהליך עליו אני מצביע הוא תהליך של מהפכה תרבותית שלו גם השלכות פוליטיות, אין אצלי הפרדה בין התרבותי לפוליטי וכך באופן אבסורדי (לעיתים משעשע ולעיתים מכאיב) המהפכה התרבותית צומחת דוקא ע"י אלה שכביכול הכי מתנגדים לה, כמו כותב הבלוג הזה או הרב שי פירון. אנשים פשוט לא מבינים נכון את הפער בין כח ההשפעה שיש לקונספט תרבותי, לבין ההשפעה (המצומצמת הרבה יותר) שיש לעשיה ולפוליטיקה , בפרט כאשר יש נתק תודעתי בין שתי המערכות הללו.
אהבתיאהבתי
כתבתי בתגובה אחרת ששום דבר כאן לא דטרמיניסטי. הכל הפיך, והתהליך הזה, הגם שהוא משמעותי, אינו נגזרת אלוהית (בניגוד כמובן למה שחושבים כל מני אנשים במחנה הציוני-דתי). עוד כתבתי שהממשלה הבאה הולכת לעמוד מול אתגרים עצומים, שלדעתי היא לא תוכל להם. גם זה יכול להשפיע לכאן ולכאן. אבל עצתי לך: לכי להצביע, ושכנעי עוד אנשים להצביע. זאת עדיין אחת הדרכים להשפיע.
אהבתיאהבתי
רק אבהיר,
זו לא נגזרת א-להית זו נגזרת של התהליך ה*תרבותי* שקורה בארץ ובעולם, וכיון שאתם מתנגדי הפן הפוליטי של התהליך, חלק חי ובועט מהפן התרבותי של התהליך הזה , הרי שהוא יקרה גם בפן הפוליטי , גם אם זה כנראה לא יתבטא ב30 מנדטים לבית היהודי בבחירות הבאות. (להערכתי בנט אכן צפוי לפשל ברמה המעשית)
מאידך יש בזה גם חדשות טובות, היות ואתם חלק מהמהלך מבחינה תרבותית יש לכם גם יכולת להיות שותפים בו ולעצב אותו באופן שיהיה יותר נכון ומתאים לתפיסת עולמכם.
המלצתי לכם, דרך של לחימה מכות מתחת לחגורה וכד' תיכשל כישלון חרוץ, דרך של שותפות גם אם כאופוזציה לוחמת (אך ישרה !), עשויה להצליח מאוד.
אין בדברי איום חלילה, אני רק מנסה לעזור ולהקל עליכם את עיקול הגלולה המרה. (כאמור באמת היא לא כ"כ מרה, אבל בזה ברור לי שלא אצליח לשכנע אתכם לצערי בקונסטלציה הנוכחית.)
אהבתיאהבתי
אני באופן אישי לא אתפלא אם בבחירות הבאות הבית הלאומי ירד, אולי אפילו מאד. יש פה דינמיקה שרואים שוש ושוב בבחירות בישראל ולא לומדים לקח. בכל בחירות יש כוכב תורן שמרקיע שחקים ובנט לא שונה מאותו כוכב תורן (גמלאים, לפיד האב, קדימה והרשימה ממשיכה).
בתור אדם שקצת מכיר את הפוליטיקה הישראלית, ואת הפוליטיקאים המפדלניקים במיוחד, אני צופה כתישה איטית של הפוליטיקטאים המשופשפים של המפדל (אריאל, אורלב וכדומה), שלא יתנו לו להרים את הראש, והסוף ידוע. עכשיו הם שותקים. יום אחרי הבחירות , אני צופה ששקט לא יהיה בחזית הזו.
אהבתיאהבתי
מוטי שלום,
כן, אני רוצה שוב להדגיש: לו היה מדובר רק בעלייתו של הבית היהודי, לא היתה סיבה באמת טובה לכתוב שמדובר באליטה חדשה. הרי גם ש"ס עלו וכו'. מה שטענתי הוא שבשיתוף סרוגי כיפה בכל מפלגה מימין לעבודה (וגם היא ניסתה כידוע), ובעמדות מפתח, יש סימן לתמורה חברתית.
בקשר למה שיהיה בבית היהודי יום אחרי הבחירות, זו גם שאלה מאוד טובה. ברור שיהיו חיכוכים. אני תוהה לעצמי עד כמה הניצחון המובהק של הדרך המתונה בקרב הציבור בישראל (דבר שאמור לכאורה להשפיע על מי שמאמין ב"העם" אמור להתעורר ולאמץ את "היהדות" וכו') יהווה מחסום בפני ניסיונות לכפות חרד"ליות או התפרקות.
אהבתיאהבתי
מוטי,
ראשית אני לא לגמרי חולק על ההערכה שלך , אני לא חושב שבאמת אפשר לדעת מה יקרה בהקשר הזה , בהחלט יש כמה עשרות אחוזי הערכה שמה שאתה סבור אכן יקרה (חלקית או לגמרי) אלא שבנוסף למה שתומר הזכיר, המהפיכה כאן בעיני אינה המהפכה של בנט , או אפילו לא המהפכה של חילופי האליטות , בעיני אלו תסמינים של מהפכת עומק רחבה הרבה יותר שנמצאת כאן כבר הרבה זמן, במילים שלי הייתי קורא לזה מהפיכה משיחית, אבל כיון שמשום מה (ולא שלא ידוע לי ה"מה" הזה) בשיח הישראלי-יהודי, משיחיות מזוהה אוטומטית עם חזון הזוי לא ריאלי ובטח שלא ריאל פוליטי, ואני לא בדיוק מוצא שם אחר להשתמש בו , אני קצת מתקשה לאפיין את הענין בשלב הזה של הדיון.
בגדול אומר שזו מהפכה תרבותית רחבה מאוד , אוניברסאלית מחד , אך עם מאפיינים יחודיים לחברה היהודית ישראלית ,שהולכת ומגבשת *גם* אספקט פוליטי, כיום זה בנט והדתיים לאומיים בליכוד (ובמובן מה גם אצל לפיד ליבני ואחרים) אבל מחר זה יחרוג אל מחוץ לצבע ולמרקם הכיפה, ולמעשה יטרוף את כל הקלפים של הפוליטיקה הישראלית והעולמית (קשה להעריך בדיוק באיזה סדר ואופן) גם יחד.
בגדול זה נובע מכך ששלטון (גם ככח מניע תרבות כלכלה ועוד) כגישה כוחנית בטל מן העולם (בעיני זו הפרשנות הרלוונטית היותר מדויקת למושג ביטול "שיעבוד מלכויות" של חז"ל) מחד, וכיון שאין אלטרנטיבה ממשית (כי מסורת השלטון לאורך כל ימות ההיסטוריה התבססה על כוח) נוצר ריק , שהולך ומתמלא לאיטו, זעיר שם זעיר שם, עד שתצמח ממנו גישה שלטונית אלטרנטיבית שתחלוש על הקיים (ברצון רוב מוחלט של העם) בהליכה. (או אם תרצה ברכיבה איטית על החמור…)
אני מניח שרוב דברי לוטים בערפל כרגע, אם תרצה אפשר לדון בהם באופן מפורט יותר, או בהזדמנות אחרת, שמטבע הדברים בוא תבוא.
אהבתיאהבתי
היי תומר,
כתבת נפלא, כדתי לאומי בעצמי, ממש ממש חד וטוב
מדהים איך שכל כך הרבה דברים טובים התחברו לבנט בבחירות האלו, דברים שלכאורה לא קשורים אליו ישירות: קח למשל את ההדחה של יעקב כץ מהתקומה, הרי אם לא היו עושים זאת הוא לא היה מסכים להיות מוסתר ומודחק והיה הורס, עם המשיחיות, היומרנות, הכוחניות, האטימות, ובכלל חוסר המחוברות הזאת,
בעיני הבחירה של הציבור הדתי לאומי בבית היהודי היא הסיפור האמיתי של ההצלחה של בנט. בלי זה הוא היה מקסימום עוד צומת או דרך שלישית או משהו כזה, ובחיים לא מגיע למספרים האלו. זה לא רק בנט, ממש לא, זה גם אורבך, וורצמן, מוטי יוגב (שבעבר דיברו עליו כמועמד אפשרי לראשות המפד"ל) שטבון, ואורי אריאל, שהוא דומה לבנט בהקשר הזה – לא משיחי, גס, אטום, כוחני, צודק בעיני עצמו בצורה מטורפת וכל הדברים הרעים שמפריעים גם לדתיים לאומיים,
פעם ראשונה שהציבור הדתי לאומי בנה נבחרת טובה, כיפית, שמתאימה לו, שהוא גאה בה, אז למה שלא יחזור הביתה? מה רע לו? זה הסיפור האמיתי, מלכתחילה זה הרי ציבור גדול, שהיה כאן משנות העשרים של המאה הקודמת, אליטה,
תשווה את זה לנבחרת של שנות התשעים, המר, אבנר שאקי, נחום לנג', יצחק לוי, שאול יהלום, חוסר כריזמה, עסקנות, אפור, אפור, עוד זוכר את פרסומות ההו הו הי הי, בלי עבר צבאי, בלי עבר עסקי, בלי חיבור אמיתי להתיישבות ביש"ע, לא כמו אורי אריאל שהיה שם מההתחלה והיה מהמובילים לאורך שנים, לא כמו מוטי יוגב, עם עבר צבאי ועבר של מנהיגות בהתיישבות, איש מוערך מאוד, מנהיג,
אהבתיאהבתי
תומר,בתשובה לשאלתך,נחום ברנע כתב בהמשך שגם בנט ,כמו נתניהו,מאמין בסטטוס קוו (הכי טוב לא לעשות דבר בנושא המדיני)ובלבד שמפעל ההתנחלות ימשך . הוא מנבא שהימין הרדיקלי ברשימתו של בנט יעשו לו את המוות עד שבסופו של דבר יבוא הפילוג הבלתי נמנע.
בעיני מפתיע שגם ברנע וגם אתה לא התייחסתם לעובדה הברורה שהדמוגרפיה משחקת כאן תפקיד חשוב. כי האליטה של מפלגת העבודה מסתפקת בשני ילדים ששאיפת חייהם היא לגור בחו"ל . בעוד מספר שנים הדתיים,החרדים והערבים יהיו רוב במדינה ואז בודאי האופציה היחידה לחילוני שפוי תהיה חו"ל.
אהבתיאהבתי
תודה.
מעניין באמת אם יהיה פיצול. בהחלט יש סיכוי לא רע שכן, ועם זאת, ניצחון גדול של בנט יבהיר לכולם מאיזה צד של הלחם מרוחה החמאה. נראה.
לגבי הדמוגרפיה, נכון, זה ודאי משפיע. מה שעניין אותי הוא יותר השינוי האידיאולוגי, מליברליזם אוניברסלי לרפובליקניזם, שאני חושב שתופס גם אשכנזים זעיר-בורגנים (ע"ע גדעון סער).
אהבתיאהבתי
כרגיל, מפעים. מובנת הטקטיקה של להציג את המפלגה כבית לכולם כדי למשוך קולות חילוניים אבל אני לא מצליחה להבין למה שאדם חילוני ירצה להצביע עבור מפלגה שעבורה חשובה יותר מכל הזהות היהודית? מדבריך נרמז שאנחנו בעיצומו של משבר זהות, אולי ארצי ואולי עולמי, שמתבטא בכמיהה לזנוח את הערכים האוניברסליים של החילון ולהחזיר עטרה ליושנה, לחזור לארץ ישראל הישנה והטובה שבה אדם היה חלק ממשהו. ועדיין, כאדם חילוני, גם אם אני מסוגלת להבין את הכמיהה אני לא מבינה למה לבחור דווקא בזהות הדתית כגורם מלכד. למה לא לבחור למשל ב"ישראליות" שהציע א.ב. יהושע? האם אין אלטרנטיבות?
אהבתיאהבתי
דווקא מאד הגיוני. זאת המפלגה היחידה כמעט שמדברת בכלל על "זהות". המפלגות החילוניות משאירות לטוב ולרע את.עניין הזהות היהודית/ישראלית/מה שלא יהיה לעולמו האישי של הבוחר ולא ממש מתעסקות בה.
אהבתיאהבתי
דורית,
לדעתי התשובה פשוטה הישראליות שהמציאו יהושע ודומיו לא אותנטית , וממילא לא מסוגלת לייצר ובטח שלא להחליף זהות עם שהתעצבה במשך דורות ארוכים , היא הצליחה לכל היותר לאפיין נקודת זמן מסוימת ומשמעותית בחיי חלק מהעם היהודי (אפשר לקרוא לזה "אתוס דור מקימי המדינה" אם רוצים) שזה לא מעט, אבל ככל שאנחנו מתרחקים מהנקודה הקיומית בה הקמת המדינה היתה במרכז הויית החיים כאן, כך הזהות הזו הולכת והופכת להיות חסרת רלוונטיות, לעומת מסורת הדת שמאוד רב גונית ובחלק מהגישות גם מאוד גמישה, כך שהיא ממלא את החלל הריק די בקלות.
אהבתיאהבתי
דורית,
כחילוני התשובה שלי לכך היא שפשוט אין מנהיגות ממלכתית במדינה -כבר שנים שאין אף מנהיג או מגזר שפורס את חסותו על כל עם ישראל. ביבי בכלל לא נמצא כאן נפשית, השמאל דואג לעשיריו ונכסיו הוא, ש"ס דואגת לעצמה – ואין אף אחד שדואג לכל החברה כמכלול ולכל עם ישראל. בעיניי המועמדים הטבעיים למלא את החלל הזה הם אנשי הציונות הדתית. פייגלין הבין את זה היטב אבל הוא הקדים את זמנו והוא ממש לא פליטיקאי…
בנט לעומת זאת הגיע בזמן, הבין בצורה מדויקת ביותר את הבעיה ובא עם פתרון מתאים והכי חשוב: הוא לא מאיים בדתיות שלו על אף חילוני אלא להיפך: הוא פשוט מפגין הבנה ואהבה וסובלנות כובשת. זה בדיוק מה שחסר כאן. יש הרבה חילונים שגדלו כחילונים, והם לא רוצים להתנתק מהזהות היהודית שלהם אבל גם לא ממש יודעים איך לממש אותה. הגישה של בנט מאפשרת להם להתחבר לזהות הזו. כחילוני, זו לא בחירה קשה בכלל. אני ממש שמח שזה קרה.
אהבתיאהבתי
כאיש שמאל תגיד לי לאיזה עשירים ונכסים אני דואג כי הייתי מאד רוצה אחוזים מהנכסים והעושר האלו.
להיות איש שמאל אומר לדאוג לכל המדינה.
אני נגד הכפיה הדתית אבל בעד שילמדו תנ"ך בבתי הספר ויכירו את המורשת.
אני בעד יציאה מהשטחים אבל נגד סרבנות כי צריך צבא חזק בשכונה שבה אני חי.
ליתר דיוק אני בעד הושטת יד לשלום אבל אין לי את הלוקסוס של הסתגרות בישיבה ושאלוהים יגן עלי.
אני בעד איכות הסביבה אבל נגד סגירת מפעלים .אני חושב שצריך לנהוג כבוד בשונים ממני ובאותו זמן להכניס לראש של ציבורים מסויימים במדינה שלא, להרביץ לאישתך זה לא חוקי ולא משנה אם ככה אבא שלך נהג בזמנו.
אני כמו בעל הבלוג הזה מצביע מרצ והאמת שהייתי שמח אם מפ"ם הייתה נפרדת והיינו רק רצ. כמו פעם. כי ברגע שיש קיבוצים אז כבר יש קליקה, אינטרסים, אדמות, תקציבים ואני איש שמאל כי אני בעד עקרונות נטו ואין לי איזה 'מגזר' שאני דואג לו.
למה שאלחם על זכויות הומוסקסאלים ? אני סטרייט. מה אכפת לי מהערבים והרי אני יהודי?
(למתקדמים שאלת רשות, מה אכפת לי מהמזרחיים אם אני אשכנזי?) מה אכפת לי מזכויות נשים ואני גבר?
אני המדינה והמדינה זה אני. אני לא מסתכל על אף אחד מלמעלה , זה כל השאר שמסתכלים עלי מלמטה. ככה נעים יותר, קל יותר ונחמד יותר. ככה התקרה של הסטנדרטים של הדתיים לא מתחילה לגרד את הרצפה שלי החילוני ואף אחד לא חושב שזה מוזר. (תחליף דתי במזרחי/ערבי/ימני כל מי שהוא לא יהודי-אשכנזי-חילוני-שמאלני או בקיצור שמאלני)
ככה יכול ראש עיר ערבי להגיד ש'כן הוא מרביץ פה ושם לאשתו' ולא להבין מה פה הבעיה. ככה יכול חרדי לא לשרת בצבא ולסמוך עלי שאגן עליו. ככה יכול נפתלי בנט לחיות לפי תורה שמתירה החזקת עבדים ושאומרת שאישה פסולה להיות דיינת/מחוקקת/שופטת ואף אחד לא מתרגש (רק תאר לעצמך שאני הייתי אומר שלא צריך למנות נשים לשופטות בבית משפט)
כך יכולה תנועת ש"ס להכניס לכנסת אפילו 17 ח"כים ואף לא אישה אחת כי אפליית מזרחיים זה 'לא נשכח ולא נסלח' ואפליית נשים זה 'בית אבא, שורשים, מסורת, אצלנו זה לא נהוג..' וכן הלאה.
בנט לא פורס את חסותו על 'כל' העם. אתה לא באמת רוצה לחיות במדינה שבה מותר לאבא למכור את ביתו לשפחה ומוציאים להורג מחללי שבת. אז אם בנט מתכוון למדינה כזו הוא לא הנציג שלך ואם הוא לא מתכוון אז הוא לא הנציג של הדתיים. לא באמת.
אהבתיאהבתי
פחד אלוהים, בכל מובן
אהבתיאהבתי
דייקת ,
זה בדיוק האתוס היהודי "ובכן תן פחדך השם א-להינו על כל מעשיך ואימתך על כל מה שבראת וכו'."
אהבתיאהבתי
"האתוס היהודי", ככה ממש, בהא הידיעה, כמו "היהדות". ועוד "זה בדיוק האתוס היהודי". נו.
אהבתיאהבתי
רחל,
אין ספק שאני מעצים כאן נקודה שבדר"כ מנסים להסתיר במיוחד מהצד האוהד את היהדות (אליו אני משייך את עצמי) אני פשוט חושב שזו טעות.
אבל הערתך בהחלט במקום, הנקודה של הפחד היא בהחלט רק סעיף מסוים מהאתוס הזה, שצריך לראות מתוך מכלול רחב יותר, העצמתי אותו יותר ממידותיו האמיתיות שלא כדין בגלל הנטיה הרחבה מדי , לדחוק אותו לפינה שלא כדין לדעתי.
ואני בהחלט מקבל את הסתייגותך מההעצמה הזו, היא אכן חריגה מקו האמצע לצורך מסוים (ונחוץ !) אותו הסברתי כאן, ולא יותר מכך.
אהבתיאהבתי
תומר, תודה רבה על הניתוח. בתור ציוני דתי ומצביע בנט אכן מזדהה עם רוח הדברים. מה שמפתיע אותי עוד יותר ואולי פחות שמת דגש על כך, זה הויתור של רבני וחברי "תקומה" לטובת הקו שבנט מנחה. וזה מעניין- בכל רובד שהוא האיש במקרה הטוב "דתי בלאי"- לא למד במכינה, הוריד כיפה במהלך הצבא, נשוי לחילונית, לוחץ יידים לנשים וכו'. אבל סולחים לו על כך ואין מהומת אלוהים בעלוני השבת. אולי כי עם סוס מנצח לא מתווכחים.
מבחינה זו מעניין לראות מה יקרה דקה אחרי הבחירות. אני תקווה שיש כאן שינוי אמיתי ויכולת אמיתית לעבוד ביחד. נראה.
אהבתיאהבתי
שמואל,
ראה מה שכתבתי בהערתי הראשונה , זה המשך ישיר של הגישה שמשתפת פעולה עם חילונים למען בנין הארץ, וקידום תהליך הגאולה (לתפיסתם ) ובאופן קל הרבה יותר, אחרי הכל באופן כללי בנט שומר שבת ובכלל תורה ומצוות , גם אם לא בדיוק לפי הקריטריונים של הרב אבינר או הרב מלמד, כיון שהוא פועל לקידום דברים חשובים בעיניהם , הם משתפים איתו פעולה, אם בן גוריון היה כשר מספיק, קל וחומר בן בנו של קל וחומר שנפתלי בנט יהיה כשר מספיק. (אני יודע שמצד הטהרנות השואפת לחדד עמדות עד הקצה , יש מקום להקשות על טענתי, ובכ"ז אני לא חושב שיש בכח הקושיא להפריך את טענתי, והמציאות למעשה תוכיח.)
אהבתיאהבתי
אשר,
לעניות דעתי שיתוף הפעולה שלהם לא נובע מאותו מקום של שיתוף הפעולה עם חילונים. כרגע זה בעיקר ממניעים של כדאיות, גם הם מבינים שכרגע בנט יביא אותם הכי גבוה ורחוק. אם כבר, בדרך כלל קורה ההפך, יותר קל לשתף פעולה עם חילוניים ואנשים שלא מאתגרים את הפרשנות הדתית שלהם מאשר עם דתיים כמוהם שפועלים אחרת בשם הדת. כידוע מלחמות החורמה הקשות ביותר מתנהלות בין הדומים אלו לאלו (עיין ערך בית יהודי VS ליכוד…)
אהבתיאהבתי
זהו שבנט אמנם דתי אבל הוא לא פועל בשם הדת, הוא פועל בשם הזהות הישראלית-יהודית (בסדר הזה לדעתי) ונזהר מלהיכנס לנישות בהן הוא מביע דעות אמוניות או הלכתיות שיסבכו אותו, מכיון שהוא מראש לא נמצא בזירה של הרבנים ועולם הישיבות, לא שייך לריב איתו על זה. ובכל מקרה ביחס לרבנים אני ממש לא חושב שאפשר להתייחס לשותפות עם החילונים כאל מהלך טריוויאלי, החרדים התנגדו לרעיון מכל וכל ולא בכדי, אחרי הכל גם אם הרב עובדיה קרא אתמול למפלגה של בנט בית של גוים וכופרים, ברור שהוא קרוב אליו כשומר שבת וכו' הרבה יותר מאשר לנתניהו, פשוט פוליטית בנט מאיים עליו יותר מנתניהו. אבל לא הכל פוליטיקה. (וחבל שהרב עובדיה נוטה לשכוח את זה בכל ערב בחירות, כמו רוב ככל שאר פעילי הזירה הפוליטיים. :-( )
אהבתיאהבתי
שמואל,אודה לך אם תבהיר לי מה ההבדל בין דתי לייט ל"דתי בלאי" ומה פרושה של המילה בלאי בהקשר "דתי בלאי"
תודה מראש.
אהבתיאהבתי
עד כמה שאני יודע אין ממש הבדל ביניהם..דתי בלאי זה יותר סלנג צהלי שכזה. אולי לאחרונה דתי לייט קיבל איזה נינוח אידאולוגי אבל לא הייתי מתחייב על זה. בדיחה ידועה בהקשר זה היא שבמכינות קדם צבאיות חילוניות ישנם רק דתיים בלאי (בדרך לחזרה בשאלה) וחילוניים בלאי (בדרך לחזרה בתשובה..)
אהבתיאהבתי
מה הסיבה ל"סתם" הצבוע בלבן בסוף הקטע?
אהבתיאהבתי
אם אין שם מילה המערכת מוותרת על הרווח, ואני רוצה רווח.
אהבתיאהבתי
גילוי נאות: אני ציוני דתי ואני הולך להצביע בנט עוד יומיים.
תומר, צדקת במרבית הניתוח על הזרמים החברתיים והתת מודעים שסוחפים את ההמונים להצביע לבית היהודי, דתיים וחילונים כאחד.
אך לדעתי יש מס' נקודות לא מדויקות.
נטית לנתח את הסוגיה מנקודת מבט אידיאולוגית וכפי שאני מכיר את המציאות, החברה עדיין לא שם ולא אלו המניעים שלה להצביע בנט.
1. תיארת בצורה יפה את המעבר מהשימוש בשפה משיחית, גאולית לשפה פרגמטית, ריאלית, 'ביטחוניסטית'. רבדים אינטלקטואלים ובד"כ יותר ליברלים מושכים לשינוי כזה, אך האם זו הסיבה שמניעה את בנט להשתמש בשפה כזו? לדעתי, לא. בנט משתמש בשפה כזו מטעמי 'מיתוג'. הוא מדבר אל 'לב' הבוחרים. בנט בחור חכם, הוא יודע לקבל החלטות, ולנתח את המציאות. אך האם הוא איש רוח? אידיאולוג? לא.
נניח, מציאות היפוטית לחלוטין, וניתנת לו האפשרות לבצע את 'תוכנית ההרגעה', ומי שמכיר קצת את השטח יודע שהוא לא כזה קורהנטי שטחי A,B,C הם צמודים אחד לשני ולא תמיד יהיה ריאלי למתוח כבישים בין אחד לשני, לשמור על כל הישובים במקומם וכו' האם הוא יצליח לגרום לציונות הדתית לפנות מאחזים וישובים בכדי להשיג את התוכנית שלו?
חלק מהציבור יסכים, אך חלקים נרחבים ידיחו אותו מכסאו. כלומר כאשר השיח הפרגמטי מגיע לשטח מה שהיה נכון לצורכי מיתוג, לא נכון למעשה.
2. אני מסכים עם תגובתו של שמואל שלעיל, אני בטוח שהרבה רבנים שכרגע תומכים בבנט נושכים שפתיים כי הרבה דברים שהוא אומר או עושה הם לא דברים שהם מסכימים איתם.
הם ממשיכים לתמוך בו כי אף אחד מהם לא מוכן להיות זה שיהרוס את האחדות.
האם זה ימשיך גם אחרי הבחירות? לאלוהים פתרונים.
ושוב אותה נקודה עליה הצבעתי לפני זה, מה שקיים בשטח אינו ביטוי לאידאולוגיה חדשה, רבנים, ואנשי רוח לא הפכו את עורם והם הולכים לחנך את תלמידיהם לאור 'דמותו' של בנט.
פוליטיקה כמו פוליטיקה זה בעיקר עניין של 'דעת קהל', 'מיתוג' ופחות אידאולוגיה.
– מה שאני כן מזהה בשטח –
א. בנט הצליח לגייס את הצעירים, בצבא, בעיקר אצל הלוחמים אחוזי הדתיים גבוהים, ולכן חבר מביא חבר, וביחידות הלוחמות רבים יצביעו בנט . בנט גם מדגיש את הקרביות שלו ושל מפלגתו מה שכל המפלגות האחרות לא עושות. אני מוכן להמר שבמקומות כמו בה"ד 1, בא"ח גולני, בא"ח גבעתי, בא"ח צנחים, בנט יהיה הרוב אם לא באותם אחוזים כמו הליכוד.
ב. נשים את הדברים על השולחן, הדמוגרפיה מדברת בעד עצמה, המגמות שישתקפו בתוצאות הבחירות הקרובות ישקפו את מה שיקרה בבחירות הבאות, ולאחריהן. ישנם כיום בחברה שני ציבורים בעלי אידאולוגיה סדורה, אג'נדה, שרוצים להנהיג את המדינה, הציונות הדתית והשמאל שעודנו מתבצר בעמדותיו – שנקרא לו בשמו – השמאל הקיצוני . לפיד, לבני, יחמוביץ אינם שמאל. מרצ היחידים שמוכנים לקרוא לעצמם שמאל. בכתבה שראיתי לא מזמן כל נכדי וילדי מנהיגי מפא"י – נכדתו של בן גוריון, ביתו של פרס, ביתו של לוי אשכול וכד' מצביעים מרצ.
ובשורה התחתונה, אין לי נתונים מדויקים אך ממוצע הילדים של משפחה מהצינות הדתית הוא באזור 5/6. ממוצע הילדים של משפחה מהשמאל הקיצוני הוא בפילוח האופטימי 2/3, להשערתי פחות. באמצע ישנו הרוב הדומם, ולרוב האדיש. שתכניות ערוץ 2, והפסקות הפרסומות כל 4.5 דקות הצליחו לטמטם לו את המוח. החרדים שאת מרביתם עדיין לא מעניין הובלת של המדינה, הם עדיין מבררים עם עצמם מה המקום שלהם בחברה, והערבים שלא יודעים האם הם איתנו או לצרינו.
ולכן אם לא יהיו שינויים אידיאולוגים בקבוצות שמיניתי לעיל, קולה של הציונות הדתית תשמע יותר ויותר.
אהבתיאהבתי
חננאל,
רק לגבי סעיף 2: כמובן שהרב מלמד לא הפך פתאום לחובב שירת נשים. השאלה היא עד כמה יופנם הניצחון של בנט כניצחון של הפרגמטיזם. הרי הוא הצליח לפנות אל "כלל ישראל" היכן שאחרים לפני כשלו שוב ושוב. זה כמובן תלוי בגודל הניצחון, אבל ייתכן שנשיכת השפתיים תימשך עוד זמן לא מועט. כמובן, ייתכן שלא, והבית היהודי יתפרק לחדרים שאין ביניהם קשר ממשי.
אהבתיאהבתי
תומר,
לא חושב שאורי אריאל ממש כפוף לרב מלמד, הוא אדם מאוד עצמאי, בכלל תקומה היא ככל הנראה לא ממש מגרש המשחקים של הרב מלמד, עיין ערך הדחתו של יעקב כץ.
היא גם לא ממש מגרש המשחקים של הרב ליאור, הוא יותר בקטע של עוצמה לישראל, היא כנראה לקראת צירוף מלא לבית היהודי, ושם מקומו של אורי אריאל, אין כמעט הבדל בינו ובין בנט, בטח ובטח לא בינו ובין מוטי יוגב, שותפו של בנט, ובינו וורצמן, מה ההבדל?
בכלל, השיח על הלייטיות של בנט ועל הרבנים קצת לא מעודכן – איזה בדיוק כוח יש לרבנים? לאיזה רבנים בדיוק? מי יכול "להלחם" בבנט ולמה שהוא יעשה את זה?
כלומר, יכול להיות בהמשך, אבל יותר סביב נישואים אזרחיים וכאלו נושאים רציניים, כאן בטוח שהכל יהיה בשיתוף פעולה ובגיבוי של איזושהיא הנהגה רבנית, ממש לא בהחלטות של בנט עצמו,
כמובן שבכל הניתוחים האלו צריך לזכור שאלו בחירות ראשונות שבהן הנצחון של הליכוד לא עומד בסימן שאלה לרגע (בלי עין הרע) דבר שמאפשר לדתיים לאומיים להצביע בנחת לבית היהודי
כמו כן אלו בחירות ראשונות שבהם הבית היהודי רץ כמפלגה מאוחדת, עם אורי אריאל ומוטי יוגב וסטרוק, כלומר עם ההנהגה האותנטית של יש"ע, ובלי הגורמים שמבריחים קולות כמו בן ארי
אהבתיאהבתי
ניתוח מרתק. תודה.
אהבתיאהבתי
תודה רבה על המאמר תומר, אבל לא הבנתי משהו: בנט הוא קפיטליזט לא סוציאליסט. לכן כיצד המפלגה שלו מייצגת ערכים סוציאליסטים?
כתבת:
"כמיעוט אידיאולוגי היא מציעה לחבריה זהות אידיאולוגית מגובשת ורשת של סיוע הדדי ברמת הקהילה" אבל האם זה מספיק כאשר התפיסה של בנט היא קפיטליסטית ביסודה?
אהבתיאהבתי
יש ברצוני לתת הסבר לשאלת הסתירה הפנימית לכאורה בין "הרפבוליקניזם- הקהילתני" לבין "הקפיטליזם" המיוצג על ידי בנט. הלינק לסרטון הבא מבהיר את הקשר, לא הסתירה. בנט (ועם עמדה זו אני מזדהה- אף כחבר מפלגתו ומי שעתיד להצביע לו- גילוי נאות) מבקש לפרק את המנגנונים הפוגעים באמצעות הריכוזיות שלהם ובשליטה שלהם במוקדים חשובים במשק בחברה במדינה- בקהילה. השוק החופשי הוא השוק שאמור להיות ללא בעלי השליטה ובאמצעות כך יכולים לפרוח יותר עסקים חופשיים, והורדת המחירים הצפת הטובין וכו'.
בעיני זו אינה סתירה לערכים קהילתניים, מה גדולה הקהילה המאפשרת חופש עיסוק לכל אחד לחבריה, ללא כל שליטה מטייקון או ועד עובדים ציבורי? למה אין זה ערך לחברה וקהילה לאפשר לכל אחד מחבריה את החופש שלו ואת יכולת ההגשמה העצמית שלו בשדה העבודה והקריירה? ומה רע שיש לכל אחד לפי יכולתו להשיג את הטובין שיעזרו לו?
יותר מכך, ההתקפה בסרטון של בנט היא דווקא אם על הטייקון שאינו מייצר מקומות עבודה (ובכך פוגע בערך הקהילה והאחווה הלאומית) ממנף חברות לשם עשיית הון ללא כל יצירת עבודה ופירות. במקום אחר הוא מתקיף את ועד העובדים הציבורי- שבעניינים של שטות, כוח יוקרה פוגע בכספם של אנשים רבים ובמדינה- שוב פעם הנימוק הקהילתני הוא לטובת הפריחה של החברות לטובת כולם.
במחשבה יותר מעמיקה, לעיתים הסוציאליזם והקפיטליזם הם סיסמאות לצמאי כוח ותאווה לא לתיקון חברתי אמיתי- וראו נא גם את ההערכה שיש לבנט כלפי שלי יחימוביץ' כי בעיניו היא פועלת למען ערכים שהוא מזדהה עמם- אם כי יבקר את אופן הגשמתם (גירעון תקציבי עצום שעשוייה תוכניתה להוביל…)
אהבתיאהבתי
תודה משה פ.
התשובה שלך הגיונית ומובנת
אני אישית מצביע ליאיר לפיד אבל אם בנט יכנס לממשלה ויריץ רפורמה שתוביל להורדת מחירים במזון, בדיור, בבנקים ואולי אפילו בדלק אני בעד :)
ד"כ יאיר לפיד מדבר יותר בתקיפות על נושא השוויון בנטל בעיקר בנושא של עבודה.
אני לא רוצה להיכנס לויכוחים פוליטיים כי זה לא המקום אבל היום יש יותר מדי חרדים שלא עובדים שזה גם לא תורם לכלכלה, גם לא מביא לצמיחה וגם גורם לכך שהמון כספי מיסים הולכים על מנת לממן אותם במקום שילכו לדברים אחרים… על מנת ליצור צמיחה ושוויון צריך שכל אדם בריא שיכול לעבוד ילך לעבוד. לא אכפת לי שקומץ קטן יעסוק רק בלימוד תורה כמו שבן גוריון אמר נניח 2000 תלמידים חכמים שהם באמת עילוי. אבל כל השאר צריכים להשתתף בנטל העבודה.
נפתלי בנט לא מביע עמדות מספיק נחרצות בנושא השוויון בנטל. המדינה מוציאה הון תועפות על תמיכה במשפחות חרדיות שלא עובדות והילדים שלהם שלא לומדים לימודי ליבה גם ישארו במעגל העוני כי יהיה להם אח"כ מאוד קשה להשתלב בשוק העבודה (גם אם הם ירצו). אני מעדיף שכספי המיסים ילכו עבור עזרה לעניים שעובדים ועדיין לא גומרים את החודש, לניצולי שואה, לבתי חולים, לנכים ולעידוד עסקים קטנים.
גם סוציאליסטים וגם קפיטליסטים היו מסכימים שלא יכול להיות ציבור כ"כ גדול שלא משתתף בנטל העבודה וחיי על חשבון אחרים כאשר הוא בריא ומסוגל לעבוד.
אהבתיאהבתי
לעיונך:
http://www.baityehudi.org.il/facebook08241/
אהבתיאהבתי
משה פ.
ראיתי את זה כבר וזה לא משכנע….
א. בנט אומר: שוויון בנטל ואח"כ לוחש לרבנים שמי שלומד תורה לא צריך. זה בדיוק המצב שיש היום.
ב. כיצד הוא ישכנע את החרדים להתגייס? הוא יגיד להם: בואו לצבא זה כיף?
עד היום ביקשו מהם יפה לתרום (אם לא בצבא אז בשירות לאומי) וזה לא עזר. למה שעכשיו זה יעזור?
ג.יאיר לא אמר: נדרוש ש100% יתגייסו וזהו. הוא אמר שהצבא יחליט את מי הוא צריך והיכן- לא אטיאס ולא דרעי הם אילו שיחליטו. אילו שהצבא לא צריך הוא ישלח לשירות לאומי אבל כולם מתייצבים בבקו"ם.
כששלחו אותי (למשל) לקרבי לא שאלו אותי אם אני רוצה או לא. אם לא הייתי מתאים לקרבי היו שולחים אותי לתפקיד מנהלה ואם לא זה אז שירות לאומי. הלכתי לאן שהצבא אמר לי ולא הייתה לי זכות בחירה.
יאיר לא אמר שמי שלא יתגייס הולך לכלא אלא שמי שלא יופיע בבקו"ם לא יקבל ביטוח לאומי, קצבת אברך והשלמת הכנסה. כאשר זה יקרה אתה תראה את החרדים מתייצבים בבקו"ם כמו שצריך.
אהבתיאהבתי
קודם כל נפתלי בנט אמר זאת במפורש, שאת לומדי התורה האמיתיים אין הכרח לגייס, הפוך מכך, גם כאדם דתי הרואה בתורה ערך משמעותי ביותר, הוא לא היה רוצה פגיעה שלא במקומה בערך זה.
שנית אני חושב שיש כאן שני מישורים, מעבר למישור של פתרונותיו של בנט, קיימים השינויים החברתיים בעולם החרדי, העובר תהליכי "ישראליזציה". יש תוצאה גרועה באופן בו מנסים לקלוט את התהליכים הללו, יותר נכון, לפספס וזהו דווקא באופנים של הכרח, תלוי גם אלו אופנים. אם לפי דבריו של יאיר לפיד, שאי שירות מוביל לביטול הביטוח אז גם אני לא חושב שזה רעיון רע. אם המטרה היא בכל זאת ב"ייקוב הדין את ההר" ונגיייס אותם בכוח, אז זוהי צורה לקליטה גרועה של התהליכים.
בנט מאמץ גישה יותר מאוזנת בעידוד הגיוס החרדים לצה"ל, באופנים שבו הוא מתנהל בדו שיח עם העולם החרדי, כמו כן באופנים בו יקלטו החרדים בשירות הצבאי.
השאלה מה אנחנו מבקשים להשיג, האם אנחנו מבקשים לבצר את שלטון החוק, שאף בעבר לפני מעולם לא ביקשה מדינת ישראל להכריח או אף לבקש את גיוס החרדים לאור הנאמנות הבין גוריונית לויתור על בני הישיבות. כלומר החוק כשלעצמו היה חסר משמעות עבור המדינה שלא ניסתה כלל לאוכפו על כלל החרדים.
או שהמטרה היא קודם כל, לבנות עם אחד או חברה אחת, ומתוך כך יש יותר סיכוי לכיבוד ומימוש החוק.
אם אנחנו הולכים למטרה השנייה, אנחנו נשיג בסופו של דבר גם את המטרה הראשונה.
אלו מחשבותי בנושא.
אהבתיאהבתי
משה פ.
בן גוריון דיבר על קומץ קטן שיעסוק רק בתורה ויקדיש את חייו לזה- שזה בסדר גמור גם מבחינתי….אבל אם הוא היה חיי היום ספק אם הוא היה מסכים לכמות שנוצרה.
זה לא רק צבא, שוויון בנטל זה גם עבודה. בנינו את הארץ ע"י עבודה קשה ובכלכלה הגלובלית היום קשה לשרוד גם ככה. יותר מדי חרדים לא עובדים היום וזה לא בסדר….
אהבתיאהבתי
נכון לא מעט חרדים לא עובדים היום וזה לא בסדר, מצד שני לא מעט חרדים כן רוצים לעבוד, עוברים מסלולי הכשרה ותארים מקצועיים, ולא מוצאים עבודה מנסיבות שעיקרן דעות קדומות.
לזה, נפתלי בנט כן נותן את דעתו על פי המקרות שיש בידי הנה לעיונך:
http://www.baityehudi.org.il/facebook9075312/
http://www.jdn.co.il/news/172856
כמובן שיש לעשות ולא רק לדבר, אני מקווה שאם יהווה הבית היהודי כוח משמעותי בכנסת, וגם אם עם שלם ברשות הרב חיים אמסלם שלו תוכניות דומות יקבל גם כן כוח אזי יש סיכוי שניתן יהיה לשנות את המציאות הזאת בשיתוף פעולה ומתוך מטרה להיות עם וחברה מוצלחים….
אהבתיאהבתי
משה פ.
מעניין שש"ס אמרו על בנט שהוא כופר ושהבית היהודי לא באמת דתיים.
בכל מקרה אני מצביע ליש עתיד
אבל לא משנה מי יבחר: אני מקווה שידאגו לשוויון בנטל (בעיקר בעבודה….) כי היום בכלכלה הגלובלית ובגלל שאנו לא מדינה עשירה שיש לה נפט או זהב משלמי המיסים כבר לא יכולים לסחוב על הגב שלהם אוכלוסייה שלמה שיכולה לעבוד.
יש מספיק דברים אחרים שהמיסים צריכים ללכת אליהם: עזרה לניצולי שואה, לקשישים, לחולים, פיתוח הנגב, הגליל, הפריפריה, עזרה לזוגות צעירים, הוצאות הביטחון שגם ככה כבדות וכו….
אהבתיאהבתי
שיהיה בהצלחה לכולנו
אהבתיאהבתי
"בנט אינו מתנחל", רק היה מנכ"ל מועצת ישע. בעל חזון מסוכן וכריזמה המושכת אחריה את כל הגזענים והלואמנים.
פטריותיות היא מפלטו של הנבל, ואר ישראל השלמה ומדינת הלכה היא מפלטם של הדתיים.
אהבתיאהבתי
בדיוק היום פורסם טור מצוין בהארץ של יובל אלבשן על ערכי החילוניות, בו טען כי "הבית המכונה יהודי אינו יכול באמת להיות בית למי שהוא חופשי ברוחו. לתשומת לב כל החילונים המוקסמים מהכיפה הקטנטנה של איש האקזיט."
זה התקשר לי לטור שלך מכיוון שהדבר שהכי זעק לי מדבריך זה ההצבעה על אי יכולתו של אדם חילוני למלא את חייו ולהשתייך לקהילה שהיא "רק" חילונית, מבלי הצורך או הכמיהה למשהו אחר, ישן או חדש. קראתי ראיון עם בנט לפני כמה ימים שבו הוא אמר שהציונות סיימה את תפקידה כמספקת מקלט ועכשיו לא נותר אלא למלא אותה בתכנים וערכים יהודיים על מנת לספק הצדקה להמשך קיומה, כי יש מקומות יותר בטוחים ממנה. אבל החזון של בן גוריון היה שמדינת ישראל תהפוך למדינה ככל המדינות, עם ככל העמים. הרי להיות יהודים אפשר גם בגולה וגם את זה הוכיחה המציאות שלאחר קום המדינה. המציאות הפוליטית בארץ מראה שהציונות החילונית נכשלה בנסיון שלה ליצור כאן עם "נורמלי" ועבורי כחילונית ציונית זוהי טרגדיה
אהבתיאהבתי
בהמשך לסעיף האחרון שלך, תומר:
כגודל הציפיות, כן גודל האכזבות. יש סיכוי טוב שביום,יומיים, חודש,חודשיים,שנה, שנתיים, יקומו רבים וטובים מבציונות הדתית ויגלו שאנחנו עוד לא בימות המשיח ונפתלי הוא לא כ"כ משיח.
אחרי "אם כל האופוריות"- אולי תבוא "אם כל האכזבות"…
אהבתיאהבתי
לדורית. בן גוריון שאף לעם ככל העמים – לכל עם יש מורשת. חילוניות היא צורת חיים אבל היא אינה מורשת. בין גוריון עצמו עסק הרבה בתכנים יהודיים והיה בעד תכנים יהודיים לכן אלבשן הוא בניגוד לבן גוריון ובנט ממשיך. בנט לא בא לכפות מדינת הלכה בדיוק כמו שבן גוריון לא היה בעד מדינת הלכה אבל הוא היה בעד מורשת יהודית.
אהבתיאהבתי
לדורית. לכל עם יש מורשת להיות עם ככל העמים פירושו להיות עם מורשת. חילוניות היא צורת חיים אבל אינה מורשת. בן גוריון עצמו עסק רבות במורשת ורצה מדינה עם מורשת יהודית. בנט מדבר על יהודות לכולם כמורשת ולא בא עם כפיה דתית זה בדיוק ההמשך של בן גוריון ואלבשן נגד בן גוריון.
אהבתיאהבתי
לא יעופו על עצמם ככלות הכל. וטב שכך.
אהבתיאהבתי
http://www.kr8.co.il/BRPortal/br/P102.jsp?arc=508844
אהבתיאהבתי
עמית,
זה נשמע בכייני פטאתי ואין לי כוח עכשיו להסביר את הלולייניות היצירתית שנדרשה מהכותב עבור הקונספירציה.
דין הבוחר, דין הוא.
אהבתיאהבתי
אם נתיחס לעובדות בקישור ולא לקונספירציה המוזרה אלה לא היו הבחירות של הסרוגים.
אהבתיאהבתי
אתייחס לענייני כן או לא הבחירות של הציונות הדתית:
אני חושב שהאבחנה הזאת נכונה, גם אם ההישג של בנט פחות מרשים. (מנדטים חילונים עברו בעיקר מבנט ללפיד, בעיקר בגלל הקמפיין האגרסיבי של הליכוד ו'ישראל היום' (שימו לב: למרות הדמיון לא מדובר רשמית באותו גוף) שהדגיש את קיצוניותם של חברי הבית היהודי, כולל הקשקוש על פיצוץ בית המקדש של ג'רמי גימפל. אלו מנדטים שנלקחו כולם במקור מהליכוד-ביתנו. בהתחלה הם התאהבו בבנט הרענן, אחרי שהפחידו אותם הם עברו ללפיד.)
מראשית אמרתי שלא בנט עצמו בלבד הוא הסיפור אלא העובדה שבכל מפלגה מימין לעבודה יש נציגים לציונות הדתית, ובמקומות רציניים מאוד. שימו לב לפסקה הראשונה ברשימה הנ"ל. זה הסיפור. הסיפור הזה הוא גם הסיפור של הציונות הדתית המתונה, מפני שרק אצל בנט יש כמה חרד"לים, ואילו 'עוצמה לישראל' לא נכנסה. זו האליטה החדשה שעולה.
אהבתיאהבתי
לדעתי בבחירות האלה מהוות חלק בתהליך של עליית המעמד השלישי בפוליטיקה. וזו כן הכלכלה …. ! מפלגות שהבינו את זה עלו ואלה שנלחמו בזה ורצו ראש ממשלה וממשלה חזקים ירדו.
אהבתיאהבתי
בוקר טוב,
ניתוח מעניין בהחלט. בתור דתל"ש-מצביע-בנט אני מסכים עם הקביעה שאכן רוב המצביעים שלו מחפשים אופציה משפיעה, פרגמטית ומחוברת.
הדבר שלדעתי לא נלקח בחשבון הוא שישנו ציבור הולך וגדל שלא מצביע בכלל או מצביע לבן ארי למשל שפשוט נדחק מחוץ לשיח הלגיטימי. קבוצה גדולה של אנשים שממילא הדמוקרטיה איננה לחם חוקה מאבדת קשר עם מפלגת האם. זהו כח לא מבוטל שירצה להגיע לקדמת הבמה בשלב כלשהו ואז כל אשליית הדתיים-הנחמדים-שמשתלבים-בכל-מקום עשויה להתפוצץ בפנים.
אהבתיאהבתי
תודה יעקב. בהחלט קיימת אותה קבוצה שציינת. השאלות הן: עד כמה היא גדולה? עד כמה יחידים בתוכה מוכנים לפעול באופן פרטיזני, אנטי-דמוקרטי ואלים?
אהבתיאהבתי
אנחנו עוד לא שם, אני פשוט מזכיר לכולם שיש שם לדעתי כרגע שישים-שבעים אלף איש ועוד כשלושים אלף או יותר מצביעי הבית היהודי שכן אוחזים בתפיסות גאוליות משיחיות וזה עוד לפני שדיברנו על פייגלין. אם אתה מחפש תופעת עומק שתשפיע בעתיד זוהי לדעתי תופעה משמעותית יותר, את תהליך ההטמעות נראה עוד מערכת בחירות אחת או שתיים לפני שדור הילדים שגדל אחרי ההתנתקות יתבגר ויצטרף למאסה הזו. לא יודע מה זה אומר כרגע וגם לא מתחייב לגבי איפה אני אעמוד כשהמסה תצטבר, רק מפנה לשם זרקור.
אהבתיאהבתי
אני קורא אותך פעמים רבות ונשאר שוב ושוב עם השאלה – אתה איש רוחני? כי רגשות שליליים כמו שנאה ובוז לשונה ממך כל כך גלויים בכתיבה שלך. חבל. זה חוסם הבנה וחוסם דיאלוג.
אהבתיאהבתי
נכון. שנאה ובוז למי ששונה ממך הם בהחלט דבר פסול
http://www.hofesh.org.il/articles/sinaa.html
אהבתיאהבתי
אה הבנתי, המערכת מצנזרת תגובות עם לינקים. נו טוף, אנא כנס במטותא ממך לאתר 'חופש' וחפש שם את המאמר 'על השנאה' שמראה כמה ההלכה היהודית מלאה שנאה לכל מי שלא מתאים לה. לגויים, לעמי הארצות החילוניים, לנשים ולכל מי שאיננו גבר יהודי שומר מצוות.
אהבתיאהבתי
לא מבין למה צונזרה, הכנסתי את התגובה.
אהבתיאהבתי
שקר וכזב
אהבתיאהבתי