משנכנס אדר מצווה להיות שמחים, אבל באדר האחרון קבוצה לא קטנה של ישראלים היתה מודאגת מאוד. היו אלה אלפי תלמידיו של הרב המקובל מרדכי שיינברגר, אשר על פי הוראתו אף שיחזרו את הצום שקבעו מרדכי ואסתר ליהודי שושן וצמו שלושה ימים תמימים. המבצע הדורשני הזה תוכנן כבר לפני כמה חודשים, בעקבות תחושה של הרב שיינברגר שישראל נמצאת על סיפה של תהום. למעשה, הרב היה סבור שסכנת השמדה אמיתית מרחפת מעל מדינת ישראל כתוצאה מאיומים צבאיים מצד שכנותיה, ובעיקר מצד איראן – הלא היא פרס המודרנית.
על פי הבנתם של הרב ותלמידיו, חברי תנועת האומה, איומים צבאיים אלה לא נוצרו ללא סיבה טובה. לתפיסתם, כל איום חיצוני אינו אלא שיקוף של מצב פנימי. אויבנו מאיימים עלינו מבחוץ מפני שאנחנו עצמנו איננו מגובשים ושלמים מבפנים – הן קהילתית והן אינדיבידואלית. צום שלושת הימים אמור היה לאחד את החברה בישראל, להגדיל אהבה בין בניה, ולטהר את תודעתו של כל אחד ואחד מהם. רק שלום שיתחיל מבפנים ימשיך ויתפשט אחר כך בינינו, ולבסוף גם בינינו לבין אויבינו. עבור אנשי 'האומה' היה מדובר ב"אחד מן הצעדים החשובים ביותר של העם היהודי", צעד שיכול למנוע "מלחמה כוללת".
בשיחת טלפון עם הרב אריק נווה, מהבכירים שבין תלמידיו של הרב שיינברגר, הובהרה לי החשיבות שהקהילה תולה בשינוי תודעתי. באופן מאוד דומה לתנועות אחרות בשדה הרוחניות העכשווית, תופסים מקובלי 'האומה' את התודעה האנושית כבעלת השפעה מכרעת על המציאות החומרית. המצב התודעתי מזמן התרחשויות בעולם, ושינויו ממילא ישנה גם את אלה, ולמעשה את מהלך ההיסטוריה כולה. הרעיון הזה חדר בצורה פופולרית לתרבות המערבית סביב מחצית המאה ה-19 עם תנועת ה- New Thought, המשיך גם ב-Christian Science , וסופו בסרטים כגון בליפ, ספרים כגון הסוד, המלצות רוחנו-קפיטליסטיות על איך "למשוך שפע" מהקוסמוס לחשבון הבנק ומני הסברים פסאודו-מדעיים על מכאניקת הקוונטים כהוכחה לכך שהעולם כולו הוא יציר תודעתנו.
הבנתם הניו-אייג'ית של אנשי 'האומה' את היחס בין התודעה לעולם התופעות גוזרת בתורה הבנה מחודשת באשר למשמעות הצום. עבור קהילת 'האומה' צום אינו אמצעי לכפרה וטיהור מחטאים בפני מלך מלכי המלכים. בשונה מהתפיסה הקלאסית של הסיגוף העצמי כאן אנחנו מתבקשים להשתתף בתרגולת רוחנית שאמורה להעביר את תודעתנו מטמורפוזה אלכימית ולהפוך אותנו מבעלי נטיות שליליות לחיוביות. הטרנספורמציה הפנימית בלבנו היא שתשפיע הלאה על העולם כולו.
אבל רגע, זה לא עד כדי כך פשוט. כדי שהשינוי הכללי יתרחש לא מספיק שכמה אלפי יהודים טובים יצומו בגליל. יש צורך במספר גדול הרבה יותר. בקהילת הרב ציפו למאה אלף (בספרות: 100,000) ישראלים שיצטרפו לצום, לא פחות. זו תהיה "מסה קריטית", כלשונם, שתטה את הכף, תמתיק את הדינים ותמנע את הגזרות. לצורך כך הוקם אתר מיוחד שנקרא Restart לאומי (כבר אינו ברשת, אבל דף הפייסבוק קיים), ולכן גם יצאה קריאה מיוחדת ל"אחדות", מילה שנחשבת עבור אנשי 'האומה' כלחש מאגי והגייתה כהתנעה של תהליך מתגלגל המשפיע על רצונם של אנשים ומכוונם אל עבר תיאום מתגבר לכוונתו של הדובר.
באופן מפתיע כל זה לא עזר. בסופו של דבר רק חברי 'האומה' צמו, בתוספת של כאלפיים איש ששמעו על העניין ונדלקו. תחילה חשבו לבטל את המבצע, אולם מאוחר יותר החליטו להמשיך כרגיל ולצום. הדיבור היה שישראל נמצאת בפתחה של שואה, ואין זה הזמן לסגת ממהלכים רוחניים נועזים.
קבלה ונאו-קבלה
קהילת 'האומה', שמרכזה בישוב אור הגנוז אשר ליד צפת, היא קהילת מקובלים מודרנית הרואה ברב יהודה לייב אשלג (1884-1954) את אביה הרוחני. הרב אשלג, מהמקובלים החשובים של המאה העשרים, הציג פרשנות מודרנית לקבלת האר"י המשלבת רעיונות מרקסיסטים ותובנות רוחניות-פסיכולוגיות. לדידו של אשלג התממשותה של הגאולה השלמה כרוכה בצורה מהותית בקבלתם של ערכי השוויון, הרעות והערבות ההדדית בין בני האדם, ובהפיכתו של כל פרט ליצור נטול אגו הדואג ראשית כל לזולתו. המעבר מחיים אגוצנטרים לקיום אלטרואיסטי יכול להתרחש רק על ידי הפצת חכמת הקבלה ולימודה ברבים. הטרנספורמציה הפנימית בלב כל פרט ופרט תביא ממילא לרבולוציה גלובלית שתשיק עידן חדש של שלום ואחווה.
הפריחה הנאו-קבלית של ימינו מתפרנסת היטב מתורתו של הרב אשלג. המרכז לקבלה של הרב פיליפ ברג, המצליח מאוד בארה"ב (בין תלמידותיו מוזכרת תמיד מדונה), מלמד גרסה דלת-קלוריות של תורת אשלג, כמו גם תנועת בני ברוך ("קבלה לעם") בראשות הרב מיכאל לייטמן, ותנועות הבת שלה, הערבות ומתחברים, שפועלות בשמה (אך ללא ציון שמה). באגף היותר שמרני של ממשיכי אשלג נמצאת קהילת 'האומה' הנ"ל, כמו גם תנועת הסולם של הרב אדם סיני. למעשה אפשר לומר שלבד מהרב קוק לא היה מקובל ששמו נישא על שפתי ההמונים יותר מאשר הרב אשלג.
אבל עד כמה נשיאת שמו נאמנה למורשתו? לא קשה לנחש שיש יריבות, בדרגות שונות, בין הקבוצות המלמדות את תורתו של אשלג. אלה מאשימים את אלה בדלדולה של תורתו, בהוצאתה מהקשרה המסורתי, ואילו האחרים עונים בהאשמות על עיכוב הגאולה על ידי קשירתה של התורה המהפכנית של הרב הגדול באזיקי הקפדנות ההלכתית. כל צד מתעקש שהוא הוא ממשיכו המובהק של הרב אשלג, שקבלתו היא קבלת אשלג המקורית והאמיתית.
קבלה המשכית, קבלה שאינה המשכית
אין זה מתפקידם של אקדמאים לקבוע מהי קבלה "אותנטית" ומה אינה. זהו תפקידם של רבנים. אולם מחקר הדתות בזמננו בהחלט מנסה לקבוע אילו תמורות עברו על המסורות הדתיות הותיקות במעברן אל העידן המודרני. אין שום ספק שקבלתו של הרב לייטמן שונה מקבלתו של הרב שיינברגר, והבהרת ההבדלים, אפיונם וחקירת הסיבות להם הן מלאכות שנדרשות מחוקרים של התחום.
לפני חודשים ספורים יצא ספר המקבץ בתוכו מאמרים על הרוחניות העכשווית, אשר אחד מהם נוגע בנושא. הספר, After Spirituality: Studies in Mystical Traditions מציג מאמר* משל פרופ' יהונתן גארב, מהאוניברסיטה העברית (גארב גם ערך את הספר, יחד עם פרופ' פיליפ וקסלר). במאמרו מנסה גארב לעמוד על הדומה והשונה בין "קבלה קלאסית" ו"קבלה בת זמננו". המונח הראשון מתייחס לקבלת צפת (המאה ה-16) ולפיתוחיה על ידי גדולי החסידים והמתנגדים (המאה ה-18). המונח השני מתייחס למכלול הרבגוני של התנועות הקבליות שאנו רואים סביבנו. בתוך מכלול זה מבחין גארב בין קבלה "המשכית", לבין קבלה ש"אינה המשכית", דהיינו קבלה הממשיכה פחות או יותר בנתיב המקובל, או דווקא סוללת דרכים קבליות חדשות.
גארב נותן בהן סימנים. על פיו ניתן להבחין בין קבלה המשכית לשאינה על פי שישה קריטריונים: ראשית, ההתייחסות שלה למקובלי עבר, שיכולה להתממש כעיסוק האינטנסיבי בפרשנות כתביהם או על ידי הניסיון לחיות בדרכם. שנית, על פי הקשר שלה לענפים אחרים בחיים היהודיים המסורתיים, כגון ההלכה, המוסר, ההגות, מסורת המנהגים החיה וכו'. שלישית, יש לבדוק עד כמה הקבלה העכשווית קשורה לשדות שיח שאינם יהודיים מסורתיים, כגון הפסיכולוגיה, הלאומיות, שיח זכויות האזרח, וכדומה. מובן שקשר אמיץ אל אלה ירחיק אותה מה"המשכיות" ויקרבה לחוסר "המשכיות".
רביעית, יש לעמוד על המידה בה מודגש תרגול הייחודים והכוונות של הקבלה הקלאסית. מערך הייחודים והכוונות פותח בצורה עצומה בקבלת האר"י, ובמסגרתו פעולות של המקובל, ובעיקר מצוותיו ותפילותיו, שימשו כמצע שעל גבו ובעזרתו משפיעים על האלוהות. לעומת זאת כיום מרובות התרגולות קבליות שאינן קשורות למצוות (תרגילי נשימה, התבודדות ביער וכו'). חמישית, מידת האזוטריות שבתורה הקבלית: האם היא פתוחה לחלוטין ונטולת כל מימד סודי? אם כן, מדובר בשינוי ממה שהיה נהוג בעבר. ושישית, המידה בה התורה הקבלית מתייחסת לאירועים היסטוריים עכשוויים. התייחסות אל אלה מהווה אינדיקציה לקבלה שאינה המשכית, משום שהקבלה הקלאסית לא נהגה כן, ואילו כאן מעורבת תודעה מודרנית, התופסת את ה"היסטוריות" של הרגע.
מקובלים רלוונטים, מקובלים שאינם רלוונטים
על פי הקריטריונים האלה אפשר לשרטט מנעד של חוסר המשכיות בקרב ממשיכי הרב אשלג. ראשית, הרב עצמו, שכבר הוא היה מקובל "לא המשכי", משום שהתעניין בקומוניזם, לאומיות, במדע המודרני ובהקמתה של מדינת ישראל. ממשיכיו הנוכחיים, כגון קהילת 'האומה', גם הם בברור חורגים מתחומי הקבלה ההמשכית בכך שהם מודאגים מהמצב הגיאו-פוליטי הנוכחי של מדינת ישראל. עם זאת, בהיותם, כמו הרב אשלג, שומרי מצוות אדוקים, יש להם עדיין קשר אמיץ עם הקבלה הקלאסית. בקצה המרוחק יותר של הקבלה הלא-המשכית נוכל למצוא תנועות כגון 'בני ברוך' או 'המרכז לקבלה', שההלכה עבורם היא לא יותר מאשר שדה סימבולי, ואשר בתורותיהם ניתן למצוא מגוון רחב של מקורות לא-יהודיים בני זמננו.
אין בדברים אלה כל ניסיון לשיפוט איכותי של הזרמים השונים הללו, גם אם ברור שקשה לנו שלא להגיע לכך. העידן המודרני מתאפיין באופן מובהק בתמורות תרבותיות חדות ועמוקות, וממילא מקובלים מודרניים לא יכולים שלא להיות מושפעים מהן – ויש שיאמרו: בצדק. דווקא ההבנה שעל פי הקריטריונים שמציג גארב גם הרב אשלג עצמו, כמו גם הרב קוק, היו מקובלים לא-המשכיים אמורה לרמוז לנו שהחריגה מהקבלה הקלאסית היא כמעט בלתי נמנעת, בוודאי אם ברצוננו להישאר רלוונטים. ואכן, אילו תורות קבליות משפיעות בזמן הזה כתורותיהם של הרבנים אשלג וקוק? אולי תורת חב"ד, שגם היא, בהתגלמותה הנוכחית, מהווה בברור קבלה לא-המשכית. הלא-המשכי הוא סימנה של המודרנה, ותודעתנו המודרנית דורשת קבלה לא-המשכית.
ולבסוף, יש גם לזכור שקבלה לא-המשכית פשוט עובדת: השואה לה ציפו אנשי 'האומה' היתה אמורה להתרחש לפני שבועיים. הצום מנע את הגזרה. בדוק ומנוסה.
סתם
—
* Jonathan Garb, "Contemporary Kabbalah and Classical Kabbalah: Breaks and Continuities", After Spirituality: Studies in Mystical Traditions , ed. Philip Wexler & Jonathan Garb, Peter Land, New York, 2012
הודעה: החל מה-22 לאפריל אנחה קורס קצר על מדיטציה יהודית במרכז נווה שכטר היפהפה אשר בנווה צדק בתל-אביב – יפו. ההרשמה נפתחה, הפרטים באתר ובפלייר שכאן.
לולאת האל 
"עיכוב" הגאולה
אהבתיאהבתי
תודה
אהבתיאהבתי
אולי זה האויר של צפת וסביבותיה שגורם לשינברגר קצת להתחרפן. לפחות ממה שידוע מבחינת חדשות, לאירן כרגע אין טכנולוגיה של טילים לשלוח על ישראל. האיראנים לאחרונה "הפציצו" בחדשות מפתיעות כאשר יומיים אחרי זה אנשים מראים שמדובר בזיופים. 2 דוגמאות:
* המטוס ה"חמקן" שלהם שהם הכריזו עליו – התברר שזו חתיכת פלסטיק שלא מסוגלת אפילו להתרומם באויר והתמונות "מעוף" שלו הם הדבקה גרועה בפוטושופ.
* הטסת קוף לחלל – שוב, קוראים חדי עין שמו לב שהקוף שנשלח, נראה שונה ויזואלית מהקוף ש"חזר".
יש לאירן טילים לטווח ארוך, אך כרגע רמת הדיוק שלהם כזו גרועה, שהם יכולים לפגוע בישראל או בסוריה או בלבנון.
ועל זה צום? במקום לפתוח דפדפן ולקרוא קצת חדשות ולהתעדכן באמת?
אכן חרפון כללי.
אהבתיאהבתי
מרתק כרגיל
אהבתיאהבתי
מה שאילן אמר.
אהבתיאהבתי
מאיר, מבהיר, מרחיב את הדעת.
חג שמח
אהבתיאהבתי
1. כנראה שאין לנו אפשרות לנתח, להבין ולהתייחס לאובייקט ללא התבססות על המטענים הנפשיים / קוגנטיביים שצברנו בדרכנו אליו. בהקשר זה, תוצאת המפגש בין המטען האקדמי / אמוני שלך – תומר, לבין המטען האקדמי / אמוני של הרב נווה מרתקת לקורא המתבונן (שמן הסתם, גם עמדתו מבוססת על מטענים צבורים כנ"ל).
2. מרתק גם נסיון העולם האקדמי לפגוש את הקבלה. (הרב אשלג מתייחס לשאלות האלה בקונטרסיו שנכתבו לפני כ- 70 שנה ונאגדו בספר "מתן תורה").
3. איני משוכנע שאתה מציג באופן מדוייק את דרכו ומשנתו של הרב שיינברגר.
חג שמח.
אהבתיאהבתי
יעקב, תודה על הדברים.
אשמח לשמוע ממך היכן יש לדייק יותר לגבי דרכו של הרב שיינברגר.
אהבתיאהבתי
איני דובר בשמו. מציע להתחיל בעשרות הספרים שכתב ולהגיע לשיעורים שמעביר ברחבי הארץ ומכאן ללמוד ולהתרשם לבד.
אהבתיאהבתי
האם העולם הוא "המשכי" ?
האם בני האדם הם "המשכיים" ?
האם התודעה "המשכית" ?
ממה שאני מכיר , רק אבנים (אולי) הן המשכיות.
גם זה פשוט כי לא רואים אותן מספיק זמן.
אהבתיאהבתי
דומני שמה שמשכר ומשקר זהו הערבוב של עקרונות מוסר ראויים וטובים, עם תפיסה אגוצנטרית- משיחית (אני/חנו מביא'י הגאולה). מה לעשות שהמציאות מאוד מורכבת. העיקר שהאביב שוב צוהל במרחבי ישראל. באביב קל יותר לחוות את החיות העולמית השמחה.
אהבתיאהבתי
במאמר שפורסם בעיתון הארץ בשבוע שבעבר (15.3.13) בשם "האצילות מחייבת", נכתב כך בכותרת המשנה: "אחרים שנים של הערצה עוורת, החליטה א', בת 18, לשבור את הטאבו ולהתלונן כגד הרב ברלנד. "הוא נעל אותי. הכניס את לשונו לפי, את ידיו מתחת לחולצתי ואמר:"עכשיו את בעולם האצילות"'. נשאלת השאלה: האם סוג זה של ייחוד נחשב לקבלה לא המשכית?
ועכשיו ברצינות- 'דרך שתי נקודות עובר קו ישר', זו של הרב המקובל שטיינהרגר וזו של הרב ברלנד. השאלה היא איזה קו?
אהבתיLiked by 1 person
שאלה לד״ר גרבץ: מהו נושא הדוקטורט שלך? ״רכילות ולשון הרע״, אולי?
אהבתיאהבתי
הינו בעל תואר ד"ר למחשבת ישראל
אהבתיLiked by 1 person
תוהה ובוהה-ראשית אם אתה נזהר מרכילות ולשון הרע אין מקומך באינטרנט . אז אל תהיה צבוע.
ושנית-אצלך במגזר מטאטאים הכל מתחת לשטיח וכך האדמו"רים/רבנים/מלמדים/ממשיכים לעשות את מעשיהם המכוערים בסתר. העיקר שלא דיברו עליהם לשון הרע. זהו מוסר עקום שמביא לאלפי ילדים פגועים.
אהבתיאהבתי
כמו שכתבת, זה לא המקום של אקדמאיים לקבוע מהי קבלה אותנטית. "ההבדלים" (שלא באמת קיימים כי הכל זה אין עוד מלבדו) בין לייטמן לרב שיינברגר הם רוחניים בלבד, זאת אומרת כל אחד מלמד ומצמצם את פירוש הרב אשלג לתורת הקבלה מהקומה הרוחנית שלו. דבר שני, הקבלה זה לא סוד, סוד זה ראשי תיבות סדר ודעת, כיום, תודעתית, יש יותר יכולת הכלה להבין ולהכיל את התכנים מאשר פעם, לכן אנו קרואים דור הגאולה, גאולת הדעת. דבר שלישי, לימודי קבלה אינם לימודים אינטלקטואלים, כמו באוניברסיטה, שלומדים כדי להרחיב את הדעת, אלא לימודים עמוקים, שנועדו להעמיק את האדם. מאחלת לך ולכל עמ"י ללמוד ולהבין. שבוע טוב
אהבתיאהבתי
קבלה היא עבודת אלילים (אמר ליבוביץ')
אהבתיאהבתי
הסתקרנתי וניסיתי לחפש בעצמי קצת מידע על הצום. האתר כאמור, כבר לא למעלה. אבל עמוד הפייסבוק כלל לא נוקב במועד בו צפויה להתחולל השואה. האם באמת ננקב מועד שכזה ? בהודעה על תום הצום כלל לא מתייחסים אליו כמשהו שנועד למנוע משהו קונקרטי http://www.hakolhayehudi.co.il/?p=57725
תומר, מאיפה בדיוק המידע שלך על המועד שבו היתה אמורה 'השואה' להתרחש ?
אהבתיאהבתי
אני ודאי לא אחשוף את מקורות המידע שלי, מעבר למה שכתבתי ברשימה: קריאה באתר ושיחה עם הרב אריק נווה. כאמור, יש מקורות נוספים.
אהבתיאהבתי
רגע, רגע, אבל היה צריך 100,000 צמים, לא? ובכל זאת לא קרה כלום. אני חושב שהם לא מעריכים נכון עד כמה חזק הכוח שלהם, שמספיק בודדים מהם על מנת להחליף מאה אלף.
מנין מגיע הרעיון שהכוח הוא לא רק כמותי, אלא יש מספר כלשהוא שדרוש על למנת להגיע לאנרגית אקטיבציה? המדיטציה הטרסנדנטלית מחזיקה ברעיון דומה, ואם אינני טועה הם חישבו ומצאו ש 3,000 יוגים היו דרושים לשלום איזורי (על פי מפלגת חוק הטבע).
אהבתיאהבתי
7000 יוגים. אבל כן, בבסיסו זה אותו עקרון.
אהבתיאהבתי
יש קווים נהדרים של מוסר וברכה, אך יש גם קו שעבר בין היתר דרך שבתאי צבי, הרב יהודה צבי קוק ("השואה היא ניתוח אלוהי בכנסת ישראל"), ואחרים. השאלה היא מה מאפשר אותו בדת?
אגב, לקבל ד"ר במחשבת ישראל, או בנושאים אחרים דרושה מחשבה ביקורתית. לתואר רב מספיקים הבנה ושינון. יתכן, שהבדל זה הינו חלק מהקו שעליו שאלתי. חג שמח,
אהבתיאהבתי
האם באמת מקובלים לפני המאה ה-20 לא התייחסו למאורעות זמנם ולא ניסו להשפיע עליהם ע"י מעשים קבליים? למשל:
-התיחסות האדמו"רים למלחמות נפולאון.
-המשיחיות הלטנטית בחסידות לא התפרצה רק במאה ה-20.
האם באמת הקבלה לפני המאה ה-20 לא הושפעה מרעיונות זרים?
האם לפני המאה ה-20 מקובלים לא הסתמכו על תרגולות, שאינן קשורות למצוות למשל התבודדות ביער או בשדה?
אהבתיאהבתי
עמית,
שאלות טובות, אולם שים לב שמראש מדובר במאפיינים שונים ובמנעד של מאפיינים שונים. לא מאפיין אחד הוא הקובע אופייה של קבלה, ותלוי גם עד כמה הוא מרכזי באסכולה הקבלית הספציפית. אבל בגדול, כן, ההתייחסות למאורעות ההיסטוריים סביבם היתה מינורית עד למאה העשרים. אבל נכון מאוד שהיו תרגולות שאינן קשורות למצוות לפני המאה העשרים – ראה ר' אברהם אבולעפיה. הטענה כאן היא שכיום יש מקרים שאלו התרגולות *המרכזיות*, בעוד שאת המצוות דוחקים לקרן פינה, דבר שמעולם לא היה.
אהבתיאהבתי
האם חלק נוסף בהבדל נובע מקישור בין הסעיפים למשל חישובי קיצים והתייחסות למאורעות ההיסטוריים היו בעבר בעלי סודיות עצומה?
אהבתיאהבתי
אני לא בטוח שאני מבין אותך. אתה מתכוון שהיו חישובי קיצים ולא ידענו אליהם? כי אם כן, אפשר לחשוב על הרבה דברים שהיו ולא ידענו אליהם. אבל המחקר עוסק רק במה שידוע. וממילא, יש לנו כתבי יד שהיו סודיים, כלומר זה לא שמה שהיה סודי פעם נשאר סודי.
אהבתיאהבתי
כונתי
-הרבה נושאים בעבר נמסרו רק לחוג מצומצם של יודעי ח"נ וכמובן רק חלק קטן מהם ניסה להשפיע בעליונים. למשל ניסיונות השפעה בעליונים של אדמו"רים על מאורעות היסטוריים לא נעשו ע"י כלל הקהילה החסידית. לדעתי זה מנוגד לחלוטין לתיאור ברשימה זו. ברור שהרבה דברים שבעבר היו סודיים גלויים כיום בגלל נטייה של חוגים רבים לפרסם ברבים דברים מהעבר, שאז נשמרו בסוד.
-שצירוף של מספר סעיפים גורם לחוסר רציפות יותר גדול מכל סעיף לחוד.
אהבתיאהבתי
עמית,
לגבי א' – ברור שייתכן שהיו מקרים כאלה, וראה תגובתי הקודמת.
לגבי ב' – נכון.
אהבתיאהבתי
תומר למה אתה לועג לאמונה של אנשים? לא יפה, לא מכובד, לא רגיש, ובטח שלא רוחני. יש כאלה שחיים ״את״, ויש כאלה שמדברים ״על״.
אהבתיאהבתי
את בכוונה הכנסת תגובה אחרי כניסת השבת כך שתומר לא יוכל להגיב?
אהבתיאהבתי
קודם כל, למרות שלא הייתי תלמיד של הרב שיינברגר וגם לא חבר ב"אור הגנוז", ביקרתי כמה פעמים אצל הרב בביתו בעיר העתיקה וגם השתתפתי פעם באירוע גדול שהפיקו בני אור הגנוז עבורו בתל אביב, וגם השתתפתי פעם בסדנה שהפיקו כמה חברה מאור הגנוז, ושהיתי ראש השנה אחת ביישוב, וחוץ מזה, למדתי כמה מספריו של הרב אשלג והייתי שכן/חבר של רב שהוא עמוק בתורתו של הרב אשלג ומקורב לעולמם הפנימי של חצרות החסידות של ממשיכי דרכו–נכדיו ותלמידיו.
למעשה, יש לציין מקודם שכל או לפחות רוב רובם של אנשי אור הגנוז הם חוזרים בתשובה, ועל עצם העובדה הזאת אין שיפוטיות, ואמנם יש גם לציין שכולם שפגשתי הם מאוד רציניים בכל הקשור ליהדותם, וכן כל האווירה שמה ביישוב, והם קשורים לרב שיינברגר ומאמינים שהוא בעל רוח הקודש ממש וגדול אף מהאר"י, שזה רק מדגים את מה שברצוני להגיד: הם תמימים באמונתם, דבר שמאפיין פחות או יותר את כל החוזרים בתשובה, אבל בניגוד לרוב רובם של חוזרים בתשובה, שעליהם נאמר הבדיחה "מתי חוזר בתשובה מפסיק להיות חוזר בתשובה? כשהוא מתחיל לדבר בשעת חזרת הש"ץ," זאת אומרת, קלילות דעת בהתייחסות לדקדוקי הלכה שנובעת דווקא ממיזוגם של החוזרים בתשובה בתוך החברה החרדית הכוללת, אנשי אור הגנוז מחוסנים מפני נגע זה ונשארים חוזרים בתשובה מפני שהם לא מתמזגים בחברה החרדית מאחר והם חיים לבד בניתוק מהם ביישוב שלהם שככל הידוע לי הרב שיינברגר עצמו יזם, כנראה במכוון למטרה זאת.
הסדנה בה השתתפתי הועבר בעיקר על ידי אברך שהתקרב לרב שיינברגר לאחר ששהה כמה שנים במדיטציות בהודו, ורוב הסדנה הייתה ידע מזרחי וטכניקות מדיטטיביות מהמזרח מלובש/ות במלל/מקורות יהודי/ות, כאילו הכול יהודי במקור.
המפגשים האישיים עם הרב שיינברגר לא הרשימו אותי בכלל, והאירוע הגדול בתל אביב היה מגוחך ועלוב לטעמי, ושאגב היה בו גם כן איזשהו עניין "משיחי" כמו האירוע הזה האחרון של הצום, וזה היה הקשר האחרון שהיה לי עם הרב וממשיכי דרכו, למרות שהמשכתי ללמוד ספריו של הרב אשלג.
ובנוגע להצלחת הצום, יש לציין סיפור שקראתי לפני הרבה שנים על איזה שבט של פרימטיביים שהייתה להם מסורת שהעולם אמור להיחרב ביום מסוים, אז באותו בוקר עלו זקנם לראש ההר, צמו, התפללו, עשו כל מיני טקסים, וכשירדה השמש והעולם לא נחרב, ירדו כולם מההר בצהלות הצלחה….
אהבתיאהבתי