דת ומגילה
מספר גלגולים עברה מגילת העצמאות עד שהתגבשה והתעצבה בנוסח הסופי המוכר לכולנו. כמה ספרים ומאמרים נכתבו על השתלשלות העניינים,* ולא אכנס בהזדמנות זו לכל הפרטים. להלן אשתדל לעמוד בקצרה על מה שנוגע לענייני דת ומדינה.
הצהרת שז"ר
אחת ההצעות הראשונות לנוסח המגילה היתה ה"הצהרה בדבר מדינה יהודית". הצהרה זו גובשה בידי הוועדה המדינית של הוועד הפועל הציוני. מי שניסח אותה בפועל, ואחרי זה גם הקריא אותה בפני מליאת הוועד הפועל הציוני ב-11 באפריל 1948 (שימו לב: רק קצת יותר מחודש לפני ההכרזה על הקמת המדינה), היה זלמן רובשוב (לימים, שז"ר, שיהפוך לשר החינוך ואחר כך לנשיא המדינה). ה"הצהרה" באה חשבון עם המנדט הבריטי, ומזכירה את החלטת עצרת האומות המאוחדות מיום כ"ט בנובמבר 1947 בדבר קימומה של מדינה יהודית עצמאית בארץ ישראל, אולם לא מזכירה שעל פי ההחלטה הארץ אמורה להיות מחולקת, ושגם לתושביה הערבים אמורה לקום מדינה משלהם.
עבורנו מעניינת מאוד הפסקה החותמת את ההצהרה. כאן שז"ר גייס את כל צבאות האדמה והשמיים כדי לתת תוקף למדינה שבדרך:
לימיננו הצדק. אתנו מאוויי כל הדורות באומה. אתנו מצפון העולם. אתנו צוואת מיליוני קדושינו-מעונינו ואתנו רצון חיים האיתן של מיליוני שרידינו. עלינו קדושת הגבורה של לוחמינו-מגינינו, ואל אלוהי ישראל לנו לעזר.
מרשים ביותר, אם כי לא מעט מליצי. ההצעה לא התקבלה.
טיוטת בעהם
הטיוטה הראשונה של המגילה נכתבה בכלל באנגלית. כתב אותה מרדכי בעהם, משפטן תל-אביבי שמונה לצורך כך בידי פליקס רוזנבליט (לימים, פנחס רוזן, שר המשפטים המיועד), ביום 22 באפריל 1948 (שלושה שבועות בלבד למועד!). בעהם ניסח את המגילה בצורת חוזה משפטי, כאשר כל פסקה בחלק הראשון פותחת במילים "הואיל ו…", ולאחר מכן מגיע המסקנה הבלתי נמנעת: "לכן, אנו, נבחרי התנועה הציונית…". אולי משום כך בחלק הראשון הכניס בעהם לראשונה גם את הבטחת הארץ לאבות על ידי האל ("הואיל ואלוהי ישראל נתן את הארץ הזאת לאבותינו […] להיות להם לאחוזת עולם"), וגם את הנרטיב הציוני (החורבן והגולה, תחילת המפעל הציוני והצהרת בלפור, נוראות השואה), ולא רק את החלטת האומות המאוחדות, כצידוק להקמתה של המדינה.
עבורנו חשוב במיוחד שבעהם הכניס לראשונה למגילה את הביטוי "צור ישראל". הוא כתב את הטיוטה שלו באנגלית, ותוך הסתמכות על הכרזת העצמאות האמריקאית. בזו האחרונה כתוב כי ההכרזה נערכת with a firm reliance on the protection of divine Providence ("תוך ביטחון איתן בהגנתה של ההשגחה האלוהית"). מכאן ועד ל"מתוך בטחון בצור ישראל" (בעהם הציע מונח זה בהערה בעברית) הדרך לא ארוכה כל כך.
דא עקא, פנחס רוזן לא היה מרוצה מהתוצר הסופי, והטיל על צבי ברנזון, ידידו הקרוב, לכתוב נוסח נוסף.
נוסח ברנזון
צבי ברנזון, אז היועץ המשפטי של הסתדרות העובדים הכללית ולימים שופט בית המשפט העליון, עיצב בעצם את המבנה וניסוח המגילה, אשר השתמר עד לנוסח הסופי שלה. לצורך עבודתו השתמש בטיוטת בעהם ובהצהרת שז"ר.
ברנזון הכניס למגילה כמה משפטים מעניינים שנמחקו ואינם איתנו. למשל, על כך שהמדינה תכונן "בגבולות שהותוו בהחלטת עצרת האומות המאוחדות". קביעה זו נמחקה על ידי צוותו של ברנזון מיד – למה לקבוע מראש גבולות כאשר בחוץ משתוללת מלחמה? או כמו שניסח זאת בן גוריון:
ומדוע לא להגיד [דבר על הגבולות העתידיים]? כי איננו יודעים. אם או"ם יעמוד על שלו – אנחנו לא נילחם נגד או"ם. אבל אם או"ם לא יהיה קיים בנוגע לעניין זה ויעשו בנו מלחמה ואנחנו נכשיל אותם – אז נתפוס את הגליל המערבי ואת הדרך משני עברי הכביש של ירושלים, וכל זה יהיה חלק של המדינה, אם יספיק לנו הכוח. למה להתחייב?
עוד משפט קטן של ברנזון שנמחק מהנוסח הסופי היה "המדינה תהיה מדינה דמוקרטית". העניין הפעוט הזה נמחק על ידי משה שרתוק (לימים, שרת, ראש הממשלה השני של המדינה), ייתכן משום הוויכוח, כבר אז, על זכויותיהם של תושביה הערביים של המדינה העתידית, וחוסר הודאות שמא הם אף יהיו רוב התושבים בגבולות המדינה של אחרי המלחמה. בסוף איכשהו הם לא היו הרוב (ראו 'לידתה של בעיית הפליטים הפלסטינים' מאת בני מוריס). ובכל מקרה, הפלסטינים תושבי המדינה חיו תחת ממשל צבאי עד 1966.
נוסח ברנזון עבר עוד כמה גלגולים והגיע לידי "מנהלת העם" ב-12 למאי, יומיים בלבד לפני ההכרזה על קום המדינה. מנהלת העם לא היתה מרוצה ממה שראתה, והעבירה את הנוסח לתיקון, תחילה אצל משה שרתוק (שכאמור נפטר מהעניין הדמוקרטי), ולבסוף לידי בן גוריון, שקבע את הנוסח הסופי בהחלט.
המגילה של בן גוריון
דוד בן גוריון הכניס כמה שינויים למגילה. ראשית, הוא קבע את המשפט הראשון שלה, "בארץ ישראל קם העם היהודי", וזאת לעומת הפתיחה בגלות ובכמיהה לציון שקיבל מנוסח שרתוק. בן גוריון גם לא הסכים לשום ציון של הבטחת האל לעם ישראל כי יירש את הארץ, ודווקא הכניס גם את ההבטחה לכינון חוקה "לא יאוחר מ-1 באוקטובר 1948" (יה, ווטאבר). וכמובן, הוא זה שקבע סופית את הביטוי "צור ישראל" במגילה.
באשר ל"צור ישראל", התפתח כידוע ויכוח. אהרון ציזלינג ממפ"ם דרש להוציאו לחלוטין מהמגילה. משה שפירא, נציג המזרחי, דרש להוסיף לו את המילה "וגואלו". בן-גוריון הציע להשאיר כך. לשפירא הוא אמר כי רק ללא "וגואלו" יוכל להסביר לילדיו כי חתם על ההכרזה "בלב שקט ובמצפון נקי".
בן גוריון, דת ומדינה, חופה וקידושין
דוד בן גוריון היה יהודי מעניין. הוא שלל את "היהדות הגלותית", ובתוך כך את רוב התושב"ע. הוא לא התקין מזוזה בביתו, לא חגג אף חג יהודי-מסורתי, כולל ראש השנה ויום כיפור. הוא סירב ללבוש כיסוי ראש בכל מקרה (השבעות, שמחות, לוויות) [תיקון: כנראה שמדי פעם הוא בכל זאת לבש כיסוי ראש – ראו בתגובות] והתגאה בכך שכף רגלו לא דרכה בבית כנסת בכל שבעים שנותיו בארץ ישראל. בעצמו הקפיד בן גוריון להתחתן בנישואים אזרחיים בארה"ב. למה, אם כן, לא אפשר בן גוריון נישואים אזרחיים במדינת ישראל?
נהוג לייחס את כפיפותם של אזרחי ישראל היהודים לרבנות הראשית בהבטחה שנתן בן גוריון ל'אגודת ישראל' ביוני 1947. בהסכם זה, שלכאורה נועד למנוע מהחרדים לפנות לאו"ם ולהתנגד להקמת מדינה ליהודים, נקבע כי השבת תהיה יום המנוחה במדינה, מוסדות ממלכתיים ישמרו על כשרות, ולגבי דיני אישות נקבע כי
יעשה כל מה שאפשר למען ספֵּק בנידון זה את הצורך העמוק של שלומי הדת למנוע חלילה חלוקת בית ישראל לשניים.
נשים לב שהניסוח אינו מבטיח שלא תהיה אפשרות לנישואים אזרחיים, וניתן לפרש את הקביעה הזאת בצורות שונות. ואכן, הסיפור סבוך הרבה יותר. במאמר מקיף על הנושא** מפרט רון חריס, דיקן הפקולטה למשפטים באונ' תל-אביב את השתלשלות העניין. ונתחיל במעט רקע.
הסדר הנישואים הקיים במדינת ישראל מבוסס על חוקי ה"מילט" (millet) העות'מאניים. המילט היתה שיטה משפטית אשר במסגרתה כל עדה דתית באימפריה העות'מאנית ניהלה את ענייניה, וכל אדם היה כפוף לראשי העדה שלו. מבחינת הטורקים, היה מדובר בגישה פתוחה ופלורליסטית יחסית, שכן העדות דתיות נהנו מאוטונומיה לנהל את ענייניהן.
המילט קיבל את תוקף המנדט הבריטי ב"דבר המלך במועצתו" משנת 1922 (הבריטים כבשו את הארץ מידי העות'מנים ב-1917, אבל זו השנה שבה העניק רשמית חבר הלאומים לבריטניה מנדט על ארץ ישראל), וזאת בעיקר כדי לא לעורר זעזועים מיותרים בשטח הארץ. במקרה היהודי, החל מ-1928 נקבע השייכות ל"עדה" על פי הרשום בפנקסי "כנסת ישראל".
"כנסת ישראל" היתה גוף חילוני של יהודי א"י שאיגד תחתיו שלושה מוסדות: "אספת הנבחרים", שהיתה מעין גוף יצוגי שהורכב מסיעות שנות של יהודי הארץ; "הועד הלאומי", שהיה הרשות המבצעת שבתוך אספת הנבחרים, והרבנות הראשית. הגופים הללו עסקו בעניינים האזרחיים של הישוב היהודי.
כאשר התגבשה העמדה של הבריטים באשר להמשכיות הסדר המילט, הגישה ההסתדרות הציונית מסמך מפורט עליו היה חתום חיים וייצמן. במסמך הביעה ההסתדרות התנגדות חד משמעית להמשך שליטת בתי הדין הרבניים במעמד האישי של היהודים בארץ, וביקשו שתהיה אפשרות לנישואים אזרחיים. גם רוב הציבור החרדי התנגד להסדרי נישואים רק דרך הרבנות הראשית, מכיוון שזו כפופה לכנסת ישראל, שהיא גוף חילוני.
המאבק נמשך עד 1928, אולם גם אחרי מועד זה היו יהודים רבים שלא נכללו ב"עדה" היהודית, ולכן היו יכולים להתחתן אזרחית. למעשה, יהודים שלא רצו בכך היו יכולים פשוט להצהיר על "פרישה" מכנסת ישראל, ושמם הוסר מפנקסיה. מרגע זה הם ניהלו את ענייניהם מול בתי המשפט האזרחיים של המנדט הבריטי. כך נמצאו יהודים חילונים וחרדים רבים מחוץ לתחום השיפוט של בתי הדין הרבניים עם הכרזת העצמאות של המדינה, והיה צורך להחליט האם לכפות עליהם את סמכותם של בתי הדין עם הקמת המדינה. כלומר, לא התקיים רצף פשוט בין המנדט למדינת ישראל בעניין הזה, אלא התבצעה פעולה אקטיבית של כפיית סמכות בתי הדין על כלל היהודים בארץ.
ב-3.3.48, פחות משלושה חודשים לפני הכרזת המדינה, שלח חיים כהן, שופט בית המשפט העליון לעתיד ובזמן הזה מזכיר ועדת המשנה לחוקי אישות שהיתה אמונה על קביעת נהלי הנישואים במדינת ישראל העתידית, תזכיר עם דעתו בעניין. כהן מציע שילוב של חקיקה אזרחית ודתית וביטול בתי הדין הרבניים. הוא טען כי
לא תיתכן במדינתנו מערכת שלמה של בתי דין אשר נפש כה רבים מן הישוב סולדת מהם. יש להדגיש את הדבר הזה בכל לשון של הדגשה, שהרי האשמים במצב הזה הם אך ורק הרבנים עצמם שלא ידעו לרכוש לבתי דיניהם אמון כל שהוא בקרב הציבור.
אם מישהו שחשב שמצבה הקלוקל של הרבנות הוא משהו חדש, מסתבר שהיא הספיקה לטפח אנטגוניזם בקרב הציבור היהודי עוד לפני קום המדינה. כהן הציע אם כן לבטל את בתי הדין הרבניים, ודעתו נשקלה בחלק מעבודת הועדה הנ"ל. על פי חריס הנהגת נישואים אזרחיים כפשוטו לא נידונה ברצינות בועדה. מנגד, איש גם לא חשב ברצינות להשאיר בידי בתי הדין הרבניים את הסמכות כולה. ההצעות נסובו על הכנסת איזונים ובלמים שונים (למשל בתחום הממוני) להסדר המתגבש. והנה, בסופו של דבר, כידוע, הוכפפו כל אזרחי ישראל היהודים לבתי הדין הרבניים.
מה השתבש? על פי חריס בעוד שהחלטת החלוקה של האו"ם מכ"ט בנובמבר דיברה על מדינות עצמאיות בארץ ישראל, יהודית וערבית, ב-1 לאוקטובר 1948, הבריטים החליטו לחזור למולדתם כבר ב-14 למאי. בבת אחת לוח הזמנים של הועדות השונות, ובתוכן הועדה המשפטית, התקצר מאוד. והיו עוד בעיות רבות. חריס:
לסיכום, העדיפות הנמוכה שנתנו בן גוריון ומנהיגים אחרים להכנות בתחום המשפט, פשרות מוסדיות ופוליטיות שסיבכו את מבנה המועצה המשפטית והרכבה ובעקבות זאת תפקודה, כישלונות ניהוליים של דב יוסף [יו"ר המועצה], הנתק בין חברי המועצה בירושלים ובתל-אביב [בשל המלחמה המתחוללת (כן, אפשר גם להאשים את הערבים)], האיחור בתחילת עבודתה של המועצה וההתקצרות המהירה של תאריך היעד להשלמתה והעברת האחריות על התחום המשפטי ערב הקמת המדינה מיוסף ל[פנחס ]רוזן – כל אלה הביאו לכך [… שהמצב שהתהווה] משקף בעיקרו את כישלון עבודת המועצה המשפטית ואת אילוצי המחצית הראשונה של חודש מאי יותר מאשר עמדות אידיאולוגיות ופשרות פוליטיות ועבודת הכנה מסודרת. (עמ' 50)
חריס טוען כי המועד הקריטי הוא ה-19 למאי, 1948, חמישה ימים אחרי הכרזת העצמאות, יום השלמת ניסוחו וקבלתו של דבר החקיקה הראשון במדינת ישראל: "פקודת סדרי שלטון ומשפט". כדי למנוע ואקום משפטי עם נסיגת הבריטים נקבע בפקודת חוק זו שתוקף המשפט שהיה קיים עד יום ה' באייר תש"ח יעמוד גם בעתיד. כלומר המשפט המנדטורי ממשיך, לבד מתיקונים שניתן לבצע בו מכאן והלאה. חשוב לא פחות: מצב זה ממשיך גם את חלוקת הסמכויות בין בתי המשפט האזרחיים לאלו הדתיים, כלומר, במקרה היהודי, בתי הדין הרבניים.
אולם גרוע מכך: בעוד שבתקופת המנדט היה אפשר לצאת, כאמור לעיל, מ'כנסת ישראל', להפוך לנתין המנדט בפלסטינה ולהתחתן במוסדותיו האזרחיים של המנדט, במדינת ישראל בוטלה 'כנסת ישראל' ובבת אחת כל היהודים שבשטחה אוזרחו, כאשר באופן טבעי האפשרות לפרוש להפוך ל"נתין המנדט" כבר לא היתה קיימת. כל היהודים הפכו אזרחי ישראל, ובכך הם הפכו בבת אחת גם לכפופים לרבנות הראשית. וכך הגענו עד הלום.
עצמאות בעתיד: להיות קצת יותר חופשיים בארצנו
הפרטים שנימנו לעיל מעניינים כשלעצמם, ועל כל אחד להחליט אם לקלל את שרירותיות הגורל או לשבח את ידו המכוונת של שר ההיסטוריה. הם בכל מקרה מעוררים בלבנו תמיהת "מה היה קורה אילו". אני חושב שהתמיהה הזאת במקום, אבל לא רק כהתבוננות משתוממת אחורה, אלא כבסיס יציאה אל העתיד.
נדמה לי שהשנים הללו מיוחדות. עת רצון. ה"סטטוס קוו" המפורסם בענייני דת נסדק, ועומד להישבר. השאלה המעניינת היא מה יעלה במקומו. אינני מהישראלים המעוניינים למחוק כל סממן יהודי מהמרחב הציבורי ולכונן מדינה על טהרת הליברליות-פלורליזם-הומניזם, ולא רק מפני שאני חושב שמדינה כזאת היא פיקציה שלא תיתכן. אני חושב שגם לו היה הדבר אפשרי, השלכת האוצרות התרבותיים והדתיים שקיבלנו מאבותינו ואמותינו היא שטות גמורה וכסילות ממדרגה ראשונה. תרבות לא משליכים, אלא מפתחים, משכללים, ניזונים מפירותיה וזורעים את זרעיה שיזינו את הדורות הבאים.
מה שאני חושב שהוא אסון הוא רודנות קטנונית של זרם אחד ויחיד שלוקח בעלות על אותה תרבות ואותה דת ומכתיב עבור השאר מהי ומה יש לעשות איתה. ולא רק בגלל שבמקרה לא מדובר בזרם שמוצא חן בעיני (למעשה, הרבה ממנו מוצא חן בעיני). הבעיה היא שמצב שכזה הוא מכשול ומחסום להתפתחותה של התרבות (והדת), להתקדמותה הלאה, ליצירתיות שתביא לפריחתה (וממילא, הוא גם משחית את אותו הזרם ומעורר כלפיו שנאה). המונופול שכבש לעצמו הזרם האורתודוקסי במוסדות המדינה חייב להסתיים. על המרחב הציבורי להיות חופשי לא מיהדות, אלא מכפייה של סוג אחד בלבד של יהדות.
אין לי ספק שיכוננו נישואים אזרחיים במדינת ישראל, בדיוק כמו שאין לי ספק שהמונופול של הרבנות על ענייני הכשרות ישבר, בדיוק כמו שאין לי ספק שיושג הסדר בכותל המערבי שיאפשר תפילה שאינה רק בגבולות היהדות החרדית. המאבק עדיין בעיצומו, אולם נדמה לי שהמתנגדים להתפתחויות אלה נמצאים בקרב בלימה שגורלו נחרץ לשבט. על מי שרוצה לקצר את זמן המאבק להתגייס ולעזור, אולם יש חשיבות רבה לא רק להצביע על כשליה של המערכת הנוכחית וחוסר הצדק שבה, אלא גם להציב אלטרנטיבה. וכאמור, על האלטרנטיבה להיות מבוססת על עקרונות הצדק כפי שהתפתחו במערב המודרני (שכולנו בניו ובנותיו) אולם לא פחות מכך על המורשת התרבותית והדתית של היהדות לדורותיה. או כמו שמגילת העצמאות מנסחת את זה, "תהא מושתתה על יסודות החירות, הצדק והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל."
עצמאות שכזאת דורשת ניכוס מחדש של "היהדות" על ידי כל אחד שמעוניין להשפיע על השיח המתהווה. קליטת פליטים בגבול היא מעשה יהודי. תפילת נשים בטלית היא מעשה יהודי. התעקשות לקבור חייל שאינו יהודי מספיק עבור הרבנות יחד עם חבריו היא מעשה יהודי. כשרות ללא רבנות היא מעשה יהודי. חתונה ללא הרבנות היא מעשה יהודי. דאגה לשכבות החלשות היא מעשה יהודי. מיסוי על עשירים הוא מעשה יהודי. התעקשות על לימודי ליבה היא מעשה יהודי. עמידה על זכותם של הפלסטינים למדינה משלהם ולזכויות אזרח מלאות היא מעשה יהודי.
הגיע הזמן לסיים את הכפיפות האוטומטית של רוב הציבור הישראלי לשומרי המצוות כבעלי הבית על "היהדות". על הציבור הישראלי לקחת בעלות ואחריות על המורשת התרבותית-דתית שלו ולהציב אלטרנטיבה רצינית ובטוחה בעצמה שלא תתבייש להכריז על עצמה כאותנטית לא פחות מכל פרשנות אחרת של המסורת. כפי שאמר בן גוריון לרב מימון:
התורה שאתה חי על פיה אינה תורת משה מסיני. זוהי תורה שקמה אחר כך. […] גם אנו היינו במעמד הר סיני, אבל אנו רואים את מעמד הר סיני אחרת מאשר אתה רואה אותו.
הטריק הכי גדול שחוללה האורתודוקסיה הוא שהיא שכנעה את הישראלים שהתנגדות לה היא התנגדות ליהדות. מכאן נוצרו שתי קבוצות: הגדולה, שמשום שאינה רוצה להתנגד "ליהדות", מקבלת בכניעה נרפית את כל שגיונותיה ומוסיפה "תודה"; והקטנה יותר, אשר דוחה אותה בשאט נפש, אלא שמתוך הזיהוי הזה דוחה גם את "היהדות" ולא מעוניינת בשום חלק מהחבילה. הגיע הזמן לשנות את כללי המשחק, ולהתחיל חדש. גם אנו היינו במעמד הר סיני (למעוניינים: המטפורי), אבל אנו רואים אותו אחרת. זו הדרך, ומתוך ביטחון בצור ישראל נעשה ונצליח.
—
* ביניהם ספרו של זאב שרף, שלושה ימים (עם עובד, 1959), ספרו של פנחס יורמן, 32 דקות ראשונות (מסדה, 1978), ומאמרו של יורם שחר "הטיוטות המוקדמות של הכרזת העצמאות" (עיוני משפט כו, 2002). שחר הוא שחקר לאחרונה ובצורה מעמיקה את תולדות המגילה, ומאמרים עיתונאיים על מחקרו התפרסמו כאן וכאן. השבוע פורסם גם מאמר של זלי גורביץ על נוסח המגילה. ברצוני להודות לאביעד יחיאלי על העזרה הרבה לגבי נושא זה.
** רון חריס, "הזדמנויות היסטוריות והחמצות בהיסח הדעת: על שילובו של המשפט העברי במשפט הישראלי בעת הקמת המדינה", שני עברי הגשר: דת ומדינה בראשית דרכה של ישראל, עורכים: מדרכי בר און, צבי צמרת, יד בן צבי, ירושלים, 2002. מתוך ספר זה נעזרתי גם במאמרו של צבי צמרת, "מדינה יהודית – כן; מדינה קליריקלית – לא: ראשי מפא"י ויחסם לדת ולדתיים".
לולאת האל 
טוב במיוחד! יום עצמאות שמח!
אהבתיאהבתי
מעניין, אבל עד כמה שאני יודע לא 'ניתן היה להתחתן במוסדותיו האזרחיים של המנדט' פשוט כי לא היה כאן מוסד של נישואים אזרחיים. 'כנסת ישראל' כללה את כל היישוב היהודי, פרט לחרדים שפרשו ממנה. אלו ודאי לא נישאו בנישואים אזרחיים. הנקודה המעניינת שהמאמר הזה קצת פיספס הוא הוואקום החקיקתי בין ביטול 'כנסת ישראל' על ידי הכנסת בפברואר 1949, ובין חקיקת חוק שיפוט בתי דין רבניים ב-1953. התהליך הוא קצת יותר מורכב ממה שמתואר כאן, אבל זה פוסט בבלוג, ואת המאמר של חריס טרם קראתי.
אהבתיאהבתי
על פי חריס אכן היה אפשר להתחתן אזרחית. צבי צמרת, במאמר אחר באותו הספר, מציין שב-1938 אפילו ניתן "דבר מלך" מאת המנדט שקבע (ונדמה לי שלמעשה אישרר) את האפשרות להינשא נישואים אזרחיים (לצערי לא הצלחתי למצוא אותו, ואשמח אם מישהו יצליח).
בקשר לחוק שיפוט בתי הדין הרבניים, שים לב שהוא בא אחרי אותה קביעה כי המשפט הישראלי מאמץ את כל מה שהיה במשפט המנדטורי. חריס מסביר ש"פקודת סדרי שלטון ומשפט", שנקבעה בימים מיד אחרי קום המדינה, כללה את סעיף 17 הקובע את המשכיות מערכת המשפט המנדטורית, וסעיף 11 שקבע כי המשפט הקיים יעמוד בתוקפו גם הלאה, במדינת ישראל. הם שקבעו את הדבר לדורות.
אהבתיאהבתי
תומר שלום. פרופ' דוד אסף באתר : עונג שבת, וקוראיו הנאמנים והנבונים מתמחים, חלקם, במציאת טקסטים היסטוריים. תוכל להעזר בחכמינו האלו. בברכה ש.ש.
אהבתיאהבתי
אי דיוק אחד. בן גוריון חגג את פסח בשדה בוקר. יש תצלומים שמוכיחים זאת
אהבתיאהבתי
הפכו בבת אחד-typo
אהבתיאהבתי
בסופו של דבר, כידוע, הוכפפו כל אזרחי ישראל לבתי הדין הרבניים.–just the jews!
אהבתיאהבתי
תודה על התיקונים
אהבתיאהבתי
מאמר מצויין וחשוב.
כדאי לזכור שההסדר שנקבע בדבר המלך במועצתו (אני לא בטוח מה היה הדין בעידן המילט) כלל עוד כמה נושאים שנכללו במה שכונה "הדין האישי". אלה כללו סוגיות כמו אימוץ וירושה, שלימים יוצאו ממנו עלי ידי המחוקק הישראלי. רק ענייני הנישואים והגירושים זכו לסמכות בלעדית של בית הדין הרבני בחוק שיפוט בתי דין רבניים. כך שלא מדובר במסמך קדוש שנתקע ב-1948.
אהבתיאהבתי
"כפי שאמר בן גוריון לרב מימון: 'התורה שאתה חי על פיה אינה תורת משה מסיני. זוהי תורה שקמה אחר כך….'"
אני מנחש שאתה מתכוון לצדד כאן בפלורליזם פרשני ליהדות, ולא בליטרליזם הפסוודו-פרוטסטנטי שמהדהד מהמקור.
אהבתיאהבתי
לא הבנתי את הציטוט האחרון של בן גוריון. האם רק התושב"ע באה אחר כך, או גם התורה שבכתב? אם רק התושב"ע, מדוע איננו קראי? ואם גם התורה שבכתב – על איזה מעמד הר סיני הוא מדבר – הרי הוא מוזכר בתורה שבכתב?
האם כל מה שיהודי חושב זו יהדות? מה הקריטריון?
אהבתיאהבתי
ישעיהו לייבוביץ זצ"ל טען בראיון עימו כי ביקש והסביר לבן גוריון את ירונות הפרדת הדת מהמדינה, אך הלה ענה שהוא רוצה לשלוט ברבנות ולמנות את הרב הראשי בישראל ובכך להימנע מאופוזיציה דתית-אוטונומית בארץ.
אהבתיאהבתי
כשאתה מכניס גישה ליברלית קיצונית תחת הכותרת יהדות, מעשך אינו שונה מהותית ממה שהאורתודוקסים קוראים לשיטתם יהדות.
אהבתיאהבתי
בן גוריון כסוציאליסט ריכוזי ממלכתי ותומך בעריצות רוב, דגל במונופולים בשליטת המדינה. מונופול אחד זה הרבנות. בן גוריון התנגד לכל מתן אפשרות ביטוי ממשיות לאופציות אחרות לסוציאליזם ריכוזי ממלכתי.
ציטוט נרחב יותר לויכוח בין ליבוביץ לבן גוריון:
http://www.tpeople.co.il/leibowitz/ebook.asp?id=22
אהבתיאהבתי
חג שמח.
האמת הפשוטה היא שהיהדות כן מכירה בנישואין אזרחיים , ואפילו מאפשרת לבצע אותן "לכתחילה" – לפחות לפי חלק מהדעות.
זהו מוסד ה"פילגש" המוכר מהתנ"ך ובימינו אין לי ספק שצריך להחזיר עטרה ליושנה , ולהחזיר פילגש לפילגשה.
"פילגש" זה בדיוק מה שנקרא בימינו "חברה" – אשה שחיה עם בן זוג קבוע ללא חתונה.
אין זה בהכרח אומר שהיא אשה שניה , היא יכולה להיות האשה היחידה. רק שסוג הקשר הוא קשר זוגי קבוע ללא חתונה.
(מצד שני גם אין זה שולל זאת. גם בימינו יכול להיות מצב בו לגבר אחד קיימות שתי "חברות" ואין לזה מניעה חוקית , אך זה לא נפוץ).
גם רבנים אורתודוקסים כמו היעב"ץ בגרמניה נטו להתיר נישואין אזרחיים כאלו (למשל שאילת יעב"ץ ב' טו' – זה נכון שהוא שם כל מיני סייגים בסוף דבריו , אך המעיין הישר רואה להיכן דעתו נוטה). כך גם דברי הרב יעקב יוסף זצ"ל לפני כשנה על כך שכדאי להשיא חילונים בעדים פסולים , הם למעשה הכשר של נישואין אזרחיים ומוסד הפילגשות.
הפרופ' צבי זוהר הוציא מאמר בנושא זה וחולל סערה לפני כמה שנים , לי פשוט שהאמת כדבריו.
יש ללחוץ כדי לגשת אל 881292179716.pdf
קשר "פילגשי" הוא יותר שיוויוני – האשה איננה קנינו של הבעל , והבעל איננו מחויב בפרנסתה. זה פשוט שני אנשים בוגרים שבחרו לחיות זה לצד זו ולנהל את עניניהם זה לצד זה.
אהבתיאהבתי
,nv,bי תומר,
לא ראית את ן גוריון לובש כיפה סרוגה גדולה בחתונתם של יצחק ואופירה נבון?
כמדומני התמונה הזו התפרסמה ב"מקור ראשון" של השבת האחרונה.
אהבתיאהבתי
אוי, נכון. אכן כן. מעניין שנקבע אחרת במאמר של צמרת. אתקן את הכתוב.
אהבתיאהבתי
משליחים – צ"ל משליכים
אהבתיאהבתי
תודה
אהבתיאהבתי
"הקטנה יותר, אשר דוחה אותה בשאת נפש"
*שאט
אהבתיאהבתי
חן חן
אהבתיאהבתי
מעניין, מגיב כאן לראשונה.
דווקא לאור הרגישות של הבלוג לנושא, בולטת בהיעדרה התיחסות לנישואין חד-מיניים במסגרת הדיון על נישואין האזרחיים. תאמר רות גביזון שהיא צופה ויכוח חם ביחס להחלת הנישואין האזרחיים בארץ גם על זוגות מאותו מין, בהשקפה הרואה בנישואין אזרחיים מוסד המתעצב על פי השקפות בני המקום והתקופה. יאמרו אחרים שנישואין אזרחיים כפופים לנורמות חוקיות אוניברסליות של שוויון ומרגע שיוכרו בארץ הדרך לנישואין חד מיניים סלולה. אפשר היה גם לגעת בעובדה שנישואים אינם רק זכות אלא גם כוח ממשטר, והמישטור המיני של האזרחים ההומואים בישראל מעלה שאלות על טיבה של "אזרחות יהודית" (לא רק במובן המלעיג, הציני או האורתודוכסי, כשאנו "מנכסים" את היהדות במטרה להשיג נישואין אזרחיים, אילו שינויים במשטר המיני אנו יוצרים?).
האפקט של הניכוס קשור גם לתוכן של השיח המנכס, במיוחד אם נעסוק בהומוסקסואליות שמעוררת לא אחת זעם קדוש. הפילגשות התיחסה למי שהיתה פילגש (אשה) לגבר, ומעט הפרשנות למעט שהתורה אומרת (לכאורה, סיפורי סדום ופילגש בגבעה) על יחסי אישות בין גברים לא מקובל לפרש כהכרה ביחסים אלה, בדומה לפילגשות.
כנקודה אחרונה אתיחס קצת בהכללה לסאבטקסט הסוציו-פוליטי של הפוסט, שלהבנתי מציע כי אשכנזים חילונים דיברו יהודית חילונית לא אפולוגטית, ורק בנסיבות פוליטיות והיסטוריות הכפיפו מרכיבים מחייהם בידי האורתודוכסיה, מהלך שמעולם לא תפסו כטבעי. בהקשר זה, ראוי לציין שרק מאד לאחרונה החלו אשכנזים חילונים מתמערבים לזהות הומואים כשווי זכויות, במידה רבה דווקא בעזרת אותו פיצול שהיטיב תומר לתאר בין כניעות נרפית להתנערות יהודית, ולא בזכות אחיזה איתנה בנכס היהודי. המשטר ההומניסטי-ליבראלי עמו מיטיבים האקדמיה המשפט והתקשורת (במשוואה הימנית המפורסמת), הוא משטר הנהנה מריבוי קונפליקטים "שאינם ניתנים לפתירה", ואני סבור שכגודל ההתנגדות של הציבור למשטר זה, כך גודל העוצמה שהוא מפיק מההתענגות על הייחודי והרגעי. אולי אני הוזה, אבל נראה לי שבמרחב זה "ניכוס", "הסכמה", ו"יהדות", הן אסטרטגיות מעניינות, אך טעונות סימני שאלה רבים עבור מי שמעוניינים לראות נישואים מאוזרחים, במובן העמוק, ובפרט נישואין בין בני אותו מין, בין דתות שונות, וכו'.
אהבתיאהבתי
אז לאף אחד אין מה לומר, מלבד קורא אולטרה-קונסרבטיבי אחד שמנתב זעם קדוש לא אל האובייקט המשבש, אלא לידו. וואו :)
אהבתיאהבתי
אולי צריך להסביר לכם את יסודי החשיבה של התורה והיהדות לפני שאתם מקשקשים על נישואין אזרחיים ונישואין חד – מינית.
ובכן, היהדות מושתתת על המשפחה האישית וכך חוקיה הם אישים. (מה שאין כן בכל חברה קדומה או חברה מודרנית, שכל עמל של הפרט היא לחברה. אתה מוליד בשביל החברה והחברה היא ההורה העליון וכדומה. ולכן באמת אין מצידה שום בעיה מנישואין חד – מינית וכדומה.)
חשיבת היהדות חושבת בחשיבה אחרת לגמרי.
הגבר מחוייב בפרו ורבו מצד הרצון שלו בנצחיות אישית אבולוציונית.
האישה מטבעה לא מחוייבת לגבר אחד. בגלל זה התורה פוטרת אותה בכלל ממצוות פרו ורבו.
אנו הגברים רוצים בנצחיות אישית ולכן אנו מבטיחים לה הכל בכל מכל כל = הכתובה היהודית. ויחד עם זה אנו כגברים רוצים להבטיח לעצמינו שאנו מגדלים ומפרנסים את ילדינו אנו ולא את ילדי השכנים. מכאן הצורך שהאישה תהיה נשואה לנו ואסורה לגבר זר. מכאן ההסכם הנישואין היהודית.
בכדי שצאצאינו לא יהיו עוד כמה ק"ג בשר לחברה ולאנושות, הבטחנו את שרידותנו האישית עם ברית המילה.
ברית המילה וההסכם הנישואין הם חלק משמירה על נצחיות אישית של כל פרט באומה. אומה שמושתתת על משפחה. מה שאין כן אומות הגויים למיניהם שכולה מושתתת על חברה דמיונית ולא נצחית וק"ו לא אישית.
ארץ ישראל היא חלק בנצחיות האישית. אבל אך ורק בתנאי שהארץ מחולקת בגורל לכל נולד ולא נמכרת לצמיתות. כל זמן שיהודי ארץ ישראל שוכרים נחלה מהחברה הדמיונית ?! אז אין הבדל בין ארץ ישראל לארץ אחרת. כלומר היא לא חלק מנצחיות אישית כפי שהתורה רואה בארץ ישראל.
השכינה ועם ישראל וארץ ישראל והתורה חד הם, אך ורק שכולם מבטיחים את השרידות האישית לכל פרט במשפחה\האומה.
אין שום ערך לארץ ישראל אם אין היא מבטיחה את השרידות האישית. אין שום טעם בעוד אומה כמו כל האומות הנפסדות. אין שום טעם בעוד מדינה כמו כל המדינות.
מצד היהדות כל מי שמוליד לחברה הדמיונית, בשרו בשר חמורים. כי מה ההבדל בין חמור שמוליד לבינו שמוליד לחברה הדמיונית הנפסדת.
לסיכום: אם תבינו את עומק מצוות ברית המילה, תבינו גם את הצורך בהסכם הנישואין היהודי, וגם תבינו מהי הערך הגדול בארץ ישראל דווקא.
אבל שלא מבינים כלום וחושבים שהיהדות היא עוד איזה חברה דמיונית כמו שאר החברות הנפסדות בהיסטוריה ?! אז לא פלא שבאים עם ראיונות מטורפות שכאלה !!! נישואין אזרחיים, נישואין חד מינית, הפרדת דת ומדינה וכדומה. והכל בגלל איזה הרגשה ילדותית שמה החרדי שולט בכם רח"ל.
אהבתיאהבתי
אתה מצפה שמישהו ייקח אותך ברצינות ויפתח את אוזניו ועיניו כשאתה פוסל את כל דבריהם כ"קשקשת"? צא ולמד קצת ענווה. קבל את הסיכוי הקלטש שאתה טועה – ותן מקום לטיעוניו של האחר, או שהוא ידחה אותך כמו שאתה דוחה אותו.
לפחות הצחיק אותי השימוש שלך באבולוציה, תודה על זה.
אהבתיאהבתי
אין סיבה רצינית להיפגע שאני אומר על תוכן מסוים שהיא קשקשת. לא הבנתי מזה קשור לענווה האם ידיעת מתמטיקה לא נותן לך ביטחון אבסולוטית בידיעה המתמטית שלך. שאתה רואה דיבור על הפרדת דת ומדינה או נישואין חד מינית או אזרחי, אתה מיד רואה שיש כאן טעות פשוטה במתמטיקה = החשיבה היסודית.
בכל אופן סליחה מכל מי שנפגע ממילותיי.
למה הצחיק אותך השימוש שלי באבולוציה ? הרי ברית מילה בא רק אחרי החשיבה האבולוציונית של אברהם אבינו והתורה. התורה חושבת בחשיבה אבולוציונית. כולנו בני אב קדמון אחד. כל השפות הם צאצאי שפה אחת. התפתחות התבונה האנושית באופן אבולוציונית, מוכרחת לחשיבה היסודית של התורה. עונשי התורה כמו קללות האדם וחוה או על שלשים ועל רבעים הם תוצאה מחשיבה אבולוציונית. עושה חסד לאלפי דור, גם תוצאה אבולוציונית. אחריות האדם על מעשיו לדורי דורות בא אך ורק מחשיבה אבולוציונית. לא כאן המקום לדון בכך אבל שתדע שהחשיבה האבולוציונית היא קדומה ביותר, רק ההשקפה אריסטוטלית הצליחה לדחות את החשיבה לצד אלפי שנים.
אהבתיאהבתי
הבנתי. בשביל שצאצאינו לא יהיו עוד כמה ק"ג בשר אנחנו מורידים להם חתיכה ואז יש קצת פחות.
מה שלא הבנתי הוא מה רע להיות כמו כל אחת האומות הנפסדות ולגבי ה'ערך' , לא ברור לי מה הערך בעם ישראל, בתורת ישראל או בארץ ישראל. כלומר אם כל אלו לא היו קיימים – במה זה היה שונה מאשר אם שוודיה לא הייתה קיימת?
אהבתיאהבתי
ל ido2267
אולי אני התחיל מהתחלה שתהיה לנו יותר ברור.
יש ויכוח ישן נושן בין אברהם לבין נמרוד ( אמרפל = עמורפי\חמורבי מלך בבל. אחרים חושבים שזה "עבר" איפה שיעקב למד 14 שנים), מהי הדרך הכי טובה להתפתחות התבונה האנושית.
אני אעתיק לך מה שכתבתי בפורום אחר.
מה ההבדל בין "ילד" לבין "יצא" (עומק הפשט בחטא דור הפלגה)
אין מוצאים ידיים ורגלים מהו חטא דור הפלגה. (מעשה דור המבול נתפרש מעשה דור הפלגה לא נתפרש, ב"ר) הרי הנביא אומר כי אז אהפוך על עמים שפה ברורה ואומרים חז"ל שעשרים ושתים מדות טובות ברא הקב"ה בעולמו וכולם בטלו ועתיד הקב"ה להחזירן לעתיד לבוא, ואחת מהם שהיו כולם מדברים בלשון אחת.
אם כן מהי הבעיה בשפה אחת הרי זה טוב (הנביא) וממידות הקב"ה (חז"ל),
התשובה נמצאת לדעתי בפרשה עצמה.
בכדי שנבין נסביר קודם מה פירוש (בראשית פרק י) וְאֶת פַּתְרֻסִים וְאֶת כַּסְלֻחִים אֲשֶׁר "יָצְאוּ" מִשָּׁם פְּלִשְׁתִּים וְאֶת כַּפְתֹּרִים:
למה לא כותוב אשר "ילדו" את פלשתים ואת וגו' ?
אומרים חז"ל "אינו אומר אשר "הולידו" אלא אשר "יצאו" להודיע שהן כלן בני זמה שלא נודע מי אביהם"
כלומר: התורה מרמזת לנו כאן שאין חוקי משפחה אין הם נולדים רק יוצאים במקרה, אין להם יוחסין, ולכן כתוב יצאו (= במקרה) ולא וילדו. (= בשר מבשרי דמי מדמי. ומחלות הגנטיות והתורשה תוכיח)
בעוד מקום בפרשה היוחסין הנ"ל כתוב "יצא" (בראשית פרק י יא) מִן הָאָרֶץ הַהִוא "יָצָא" אַשּׁוּר וַיִּבֶן אֶת נִינְוֵה וְאֶת רְחֹבֹת עִיר וְאֶת כָּלַח,
כאן גם נפרש "יצא" פירוש (=) במקרה,
כלומר יצא מן הארץ ההיא (שאין לו יוחסין כי היא חברה שלטונית) עוד חברה\ערים נינוה ורחובות ואת כלח.
יותר בהרחבה:
בני אנוש חייבים חברה, בלי חברה אין לה קיום.
זה מלחמת התורה, היא טוענת שדור המבול היית אנדרלמוסיה חברתית.
שכל בני אנוש עוסקים בגזל, והשופטים והמנהיגים (= בני אלוהים) עוסקים בלהשכיב את בנות אדם = ההמון ?!
אז אין לך אנדרלמוסיה חברתית יותר גדול מזה.
ושזה המצב החברתית אז אין מדע ואין תבונה ואין כלום, במילא בני אנוש תלויים במקרי הטבע ואסונותיה.
רק נח ובניו שכנראה כן היו תבוניים הרגישו באסון שבא ובנוי עם תבונתם את הספינה הראשונה בהיסטוריה.
זה בעצם טענת התורה בסוף פרשת בראשית ותחילת פרשת נח.
מיד מספרת לנו התורה כמה מאז המבול שמרו על עריות עד כדי כך שבניו הלכו אחורה לכסות את ערוות אביהם.
וכמובן קבלת שבע מצוות בני נח, שהחשובה שבהם היא דינים = צדק ומשפט, והכי חשוב הם חוקי המשפחה.
התורה מדגישה את היוחסין כי זה יסוד החברה לדעתה.
וכאן התורה מתחילה לספר את היוחסין של כל העמים, הדגש היא על היוחסין.
באמצע סיפור היוחסין עוצרת התורה לספר שני סיפורים שלכאורה לא שייכים לכאן.
סיפור ראשון:
בראשית פרק י
(ח) וְכוּשׁ יָלַד אֶת נִמְרֹד הוּא הֵחֵל לִהְיוֹת גִּבֹּר בָּאָרֶץ:
(ט) הוּא הָיָה גִבֹּר צַיִד לִפְנֵי יְקֹוָק עַל כֵּן יֵאָמַר כְּנִמְרֹד גִּבּוֹר צַיִד לִפְנֵי יְקֹוָק:
(י) וַתְּהִי רֵאשִׁית מַמְלַכְתּוֹ בָּבֶל וְאֶרֶךְ וְאַכַּד וְכַלְנֵה בְּאֶרֶץ שִׁנְעָר:
(יא) מִן הָאָרֶץ הַהִוא "יָצָא" אַשּׁוּר וַיִּבֶן אֶת נִינְוֵה וְאֶת רְחֹבֹת עִיר וְאֶת כָּלַח:
(יב) וְאֶת רֶסֶן בֵּין נִינְוֵה וּבֵין כָּלַח הִוא הָעִיר הַגְּדֹלָה:
וממשיכה ביוחסין ומרמזת על הפלשתים.
(יג) וּמִצְרַיִם יָלַד אֶת לוּדִים וְאֶת עֲנָמִים וְאֶת לְהָבִים וְאֶת נַפְתֻּחִים:
(יד) וְאֶת פַּתְרֻסִים וְאֶת כַּסְלֻחִים אֲשֶׁר "יָצְאוּ" מִשָּׁם פְּלִשְׁתִּים וְאֶת כַּפְתֹּרִים:
סיפור שני:
בראשית פרק יא
(א) וַיְהִי כָל הָאָרֶץ שָׂפָה אֶחָת וּדְבָרִים אֲחָדִים:
(ב) וַיְהִי בְּנָסְעָם מִקֶּדֶם וַיִּמְצְאוּ בִקְעָה בְּאֶרֶץ שִׁנְעָר וַיֵּשְׁבוּ שָׁם:
(ג) וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ הָבָה נִלְבְּנָה לְבֵנִים וְנִשְׂרְפָה לִשְׂרֵפָה וַתְּהִי לָהֶם הַלְּבֵנָה לְאָבֶן וְהַחֵמָר הָיָה לָהֶם לַחֹמֶר:
(ד) וַיֹּאמְרוּ הָבָה נִבְנֶה לָּנוּ עִיר וּמִגְדָּל וְרֹאשׁוֹ בַשָּׁמַיִם וְנַעֲשֶׂה לָּנוּ שֵׁם פֶּן נָפוּץ עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ:
(ה) וַיֵּרֶד יְקֹוָק לִרְאֹת אֶת הָעִיר וְאֶת הַמִּגְדָּל אֲשֶׁר בָּנוּ בְּנֵי הָאָדָם:
(ו) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק הֵן עַם אֶחָד וְשָׂפָה אַחַת לְכֻלָּם וְזֶה הַחִלָּם לַעֲשׂוֹת וְעַתָּה לֹא יִבָּצֵר מֵהֶם כֹּל אֲשֶׁר יָזְמוּ לַעֲשׂוֹת:
(ז) הָבָה נֵרְדָה וְנָבְלָה שָׁם שְׂפָתָם אֲשֶׁר לֹא יִשְׁמְעוּ אִישׁ שְׂפַת רֵעֵהוּ:
(ח) וַיָּפֶץ יְקֹוָק אֹתָם מִשָּׁם עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ וַיַּחְדְּלוּ לִבְנֹת הָעִיר:
(ט) עַל כֵּן קָרָא שְׁמָהּ בָּבֶל כִּי שָׁם בָּלַל יְקֹוָק שְׂפַת כָּל הָאָרֶץ וּמִשָּׁם הֱפִיצָם יְקֹוָק עַל פְּנֵי כָּל הָאָרֶץ:
וממשיכה ביוחסין:
(י) אֵלֶּה תּוֹלְדֹת שֵׁם שֵׁם בֶּן מְאַת שָׁנָה וַיּוֹלֶד אֶת אַרְפַּכְשָׁד שְׁנָתַיִם אַחַר הַמַּבּוּל: וכו' וכו'
ובכן, מה התורה מכניסה כאן את שני הסיפורים ומהם חשובים באמצע סיפור היוחסין דווקא ?
כאן יש לנו דוגמא מהי עומק חשיבת התורה.
התורה נלחמת על חירות האדם.
אחרי המבול כל בני אנוש הבינו שצריכים חברה וסדר חברתי וחוקה.
אבל היית ויכוח מר בין בני שם לבין בני חם ויפת.
נמדור טען אוקיי נבנה חברה עם חוקי חברה צודקים, בלי היסוד החברתי הטבעי שהיא חברה משפחתית.
אייך נעשה זאת ?! ביסוד המשפחתי (סוג החברה הטבעית של התורה) הקירבת הבשר בונה את החברה בטבעיות.
אבל להקים חברה שאין קירבת בשר טבעית צריך איזה משהו שיאחד אותם יחד כחברה.
ובכן אייך עשה זאת ? כאן מספרת לנו התורה שנמרוד היה גיבור.
פשוט כבש את כולם ובנה ממלכה (האימפריה הראשונה בהיסטוריה)
ואייך שלט ? פשוט עם שילטון החוק !! או עם עבודת אלילים שהם בעצם אותו דבר.
התורה טוענת לא ולא רק חוקה אישית עם יסוד חברתי הטבעית = משפחה, יש קיום ושרידות נצחית לחברה.
ולכן התורה מספרת את הסיפור הראשון.
שנמרוד הצליח להקים חברה בלי יוחסין.
(י) וַתְּהִי רֵאשִׁית מַמְלַכְתּוֹ בָּבֶל וְאֶרֶךְ וְאַכַּד וְכַלְנֵה בְּאֶרֶץ שִׁנְעָר:
ומהם יצא (שוב בלי יוחסין) עוד חברות,,,,,,
(יא) מִן הָאָרֶץ הַהִוא "יָצָא" אַשּׁוּר וַיִּבֶן אֶת נִינְוֵה וְאֶת רְחֹבֹת עִיר וְאֶת כָּלַח:
(יב) וְאֶת רֶסֶן בֵּין נִינְוֵה וּבֵין כָּלַח הִוא הָעִיר הַגְּדֹלָה:
וכאן התורה מתמודדת עם החשיבה הזו ומספרת את הסיפור הבא.
אתם חושבים שנמרוד (סוג חברה כזו) הצליח ?! לא ולא !!
אפי' שהם היו עם שפה אחת והאחדות נפלאה עם הישגים תבוניים במדע כמו להמציא את החמר.
(ג) וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ הָבָה נִלְבְּנָה לְבֵנִים וְנִשְׂרְפָה לִשְׂרֵפָה וַתְּהִי לָהֶם הַלְּבֵנָה לְאָבֶן וְהַחֵמָר הָיָה לָהֶם לַחֹמֶר:
(ד) וַיֹּאמְרוּ הָבָה נִבְנֶה לָּנוּ עִיר וּמִגְדָּל וְרֹאשׁוֹ בַשָּׁמַיִם וְנַעֲשֶׂה לָּנוּ שֵׁם פֶּן נָפוּץ עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ:
בכל זאת, שאין קירבת בשר = משפחה, יבוא מחלוקות ופירוד החברה עד כדי כך שכל חברה בכדי להיפרד מהשני ימציא שפה אחרת, ומכאן ריבוי השפות.
כלומר בכדי שהפירוד יישאר לנצח מרוב שנאה אחד לשני הם המציאו שפות חדשות (כמו ירבעם שהמציא חגים חדשים וכך הצליח להפוך את קרע המלכות לנצחי עד השמדת עשרת השבטים לגמרי.)
הקירבה המאחד את החברה היא השפה האחדותית.
אבל מה הרוויחו מיזה ? שהם נפרדים וכל אומה עמילה לשרידותה לבד, וכך נשמדו כל האומות מאז. כי בלי תבונה ובלי מדע אין קיום לחברה, החברה מתנהלת במקרה וחשוף לכל מקרי הטבע, במילא אין היא שורדת הרבה זמן.
כאן התורה מספרת מי גרם לריבוי השפות.
דווקא חברה שלא בנויה על המשפחה.
דווקא חברה שנוצרה במקרה
(יא) מִן הָאָרֶץ הַהִוא יָצָא (יצא = במקרה) אשּׁוּר וַיִּבֶן אֶת נִינְוֵה וְאֶת רְחֹבֹת עִיר וְאֶת כָּלַח:
(יב) וְאֶת רֶסֶן בֵּין נִינְוֵה וּבֵין כָּלַח הִוא הָעִיר הַגְּדֹלָה:
יצא = במקרה.
מכאן ממשיכה התורה לספר את היוחסין עד אברהם, ועד הכניסה של בני ישראל (האומה הטבעית עם חוקה אישית) לארץ ישראל.
ברור שצריך שפה אחת לכל בני אנוש וכך יהיה בעתיד בעזרת השם כפי שנבאו הנביאים.
אבל התורה טוענת שכל זמן שהחברה לא בנויה בטבעיות אין מה שמאחד אותם ולכן יהיה הרבה שפות.
רק עם יסוד החברה בנויה על המשפחה אז יהיה לה קיום נצחי ואז כמובן חייבים שפה אחת לכולם.
לסיכום:
יש כאן מלחמה נצחית בין אברהם לנמרוד.
אברהם טוען שכל משפחה חייבת להיות על אדמתה שנפל בגורל נח לבניו, עם חוקי חברה אישיים, כלומר שכל אדם יזכה לנצחיות אישית ממנו לנצח.
נמרוד טוען לא ולא, מספיק גיבור להיות כובש יכול לקבץ לו את בני אנוש לחברה אחת עם שפה אחת וכמובן עם הצלחות במדע ובטכנולוגיה.
כמו היום בעולם המודרני שמספיק שליטה כלכלית יכול לקבץ את כל בני אנוש לחברה כלכלית אחת עם שפה אחת עם טכנולוגיות מצליחות.
אברהם טוען שהוא רוצה חירות אישית לנצח = לדורי דורות שיצא ממנו, במילא כל עמליו (שהם הבנים) הם שלו.
נמרוד טוען שלא ולא, כל הנולדים שייכים לחברה, ואין נצחיות ושרידות אישית,
כל אדם צריך לעמל רק לשבעים שנה שלו ומת.
ולכן האלוקים אומר (בראשית פרק יח) כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ יְקֹוָק לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט:
כלומר האלוקים יודע שרק חברה שיסודיה הם אישיים, אשר יצוה את בניו אחריו = לדורי דורות לנצח, היא חברה שורדת לנצח. היא חברה טבעית שיכולה להביא הצלחות בשרידות אישית וכמובן במדע עד ניצחון המוות ממש.
האלוקים בחור באברהם = בחברה טבעית.
ולא בוחר בנמרוד.
זה המושג שאנו עם סגולה. זה והמושג שאנו עם הנבחר.
לא עם נבחר כי מצאנו חן אצל האלוקים או מה.
עם נבחר כי אברהם בחר בתובנות אלה, מול נמרוד שבחר בחברה שאין לו שרידות נצחית וק"ו שאין לו שרידות אישית.
בכדי שתראו שאני לא מדבר מהבטן, אני אצטט כמה חז"לים, שתראו את דרך חשיבתם.
מהי שם הממלכה של נמרוד ? "שנער" !!
דורשים חז"ל (ב"ר) שנער = מנוערת מן המצוות בלא תרומה ובלא מעשרות ובלא שביעית.
למה בחרו חז"ל דווקא את המצוות האלה ? ממתי שנער שהיא לא בארץ ישראל מחוייבת במעשרות ושביעית ?
כי המצוות האלה הם יסודי החברה המשפחתית.
כל חברה צריכה עובדי החברה = עובדי המדינה.
התורה דורשת לתת לעובדי החברה אישית את משכורתם, זה התרומה והמעשרות = 10%
ועוד דורשת התורה לבטל את הכסף כל שבע שנים = שמיטת כספים.
שלא יהיה מצב של עבדות לכסף כי המצאת הכסף היא בלוף ושקר שמשעבדת את האדם לזולתו ולבנק לעולמים. (אין דבר בטבע שלא נכחד. בכל חליפין שניהם נאכלים או נכחדים. אז אייך הכסף הדמיוני המצאה אנושית מטופשת קיים לנצח ? ועוד מולידה כסף חדש על ידיד ריבית ?!)
כאן חז"ל אומרים שהחברה של נמרוד מנוערת מהם.
הם כן משעבדים את האנשים לכסף, הם לוקחים בכוח את המיסים לעובדי החברה.
מכאן כל המהפכות החברתיות מאז נמרוד עד ימינו אנו.
עוד דרשות חז"לים מעניינים:
שנער = שריה נערים, כלומר השרים של החברה הזו הם נערים.
שנער = שריה מתים נערים, כלומר רציחות פוליטיות.
חז"ל עמוק ביותר: במדרש ההלכה.
(ספרי דברים פרשת האזינו פיסקא שלב) מראש פרעות אויב, כשהקדוש ברוך הוא מביא פורענות על אומות אין מביא עליהם שלהם לבדם אלא שלהם ושל אבותיהם מנמרוד ואילך, כשמביא טובות על ישראל מביא עליהם שלהם ושל אבותיהם מאברהם ואילך.
(חז"ל רואים את נמרוד כסמל של סוג החברה באומות, ואת אברהם כסמל של החברה הטבעית.)
כלומר, כל הפורענויות החברתיות (ומכאן הפורענויות של הטבע מחוסר מדע כנ"ל המבול וחוסר תרופות למחלות וכו' וכו') בכל שנות ההיסטוריה, והעבדות החברתית לחברה ולכסף, כל אלה מתחיל מהמצאת האימפריה של נמרוד, כלומר הם סובלים לא רק את עוונם רק עוון אבותיהם מאז נמרוד,
כי הם לא יכולים להשתחרר מחוקיה של נמרוד, במילא הם סובלים מאז עד ימינו.
אבל שאלוקים מביא טובות לבני ישראל ?! הוא מביא את כל הטוב לא רק שלהם רק מי אברהם ואילך.
ואנו רואים זאת במציאות.
השרידות הטבעיים של צאצאי אברהם נמשכים לעולמים ולנצח, הכל בזכות ברית המילה ובזכות מצוות ישוב ארץ ישראל.
בכדי לשמר את ישוב בני ישראל בארצו לנצח, צריך לבטל את החברה וחוקיה של נמרוד, ולחזור לחוקי החברה של התורה.
ואז נזכה לכל הטוב שהבטיחו לנו הנביאים.
אמן ואמן,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,
אהבתיאהבתי
ל ido2267
האמת שלא עניתי לך ספציפית לשאלותיך.
לגבי ברית המילה:
שנולד לרבי מורי הנכד הראשון, לפני הברית הוא שאל את חתנו.
תגיד אתה רוצח ? אתה לוקח את בנך הראשון שהוא גם נכדי הראשון וחותך לו ?
חתנו לא ידע מאיפה זה נפל לו כזו מן שאלה.
ורבי מורי ממשיך להטריף אותו. תגיד בגלל שלפני אלפי שנים אברהם אבינו חתך אתה גם חותך ?
החתן הבין שהוא רוצה לומר לו משהו לפני הברית.
ושאל אותו, נווו מה התשובה ?
רבי מורי: אתה הולך לחתוך בגלל שאתה רוצה מה שאברהם רצה, לא בגלל שאברהם עשה וציווה. אתה רוצה לזכות לנצחיות אישית כמו אברהם. בניך הוא יצחק ואתה אברהם.
שאני עם המטען הגנטית והתורשתית שלי, מעביר זאת לצאצאי לטוב ולרע. יש לי אחריות לדורי דורות. כלומר החוסר ידע וחוסר דעת את דרכיו של האלוקים בטבע, היא אשמת האדם שלא למד ולא חקר.
כל מחלה שתמצא תרופה מחר, יכולנו למצוא אותו כבר אתמול.
ולמה לא מצאנו אותה אתמול ? כי רצינו לחגוג במקום לקחת אחריות עלינו ועל צאצאינו לדורי דורות.
מתי אפשר לדרוש ממני אחריות למעשי לדורי דורות ?
מתי שאני מבקש את הדורי דורות ממני מצאצאי !!
אם אני מוליד לחברה והחברה הריבון. אז האחריות היא על הריבון. ומי הוא הריבון ? איזה דמיון = חברה בע"מ. ולכן באמת ההתפתחות המדעית היא מקרית בעליל.
ולכן באמת ההיסטוריונים טוענים שהמהפכה המדעית יכול היה לפרוץ בזמן הרומאים\יוונים. ואין להם סיבה למה לא אז ודווקא לפני חמש מאות שנים.
(אם כי אני חושב שאני כן יודע למה. כידוע הרומאים היו הראשונים שלא ביטלו את הכסף כנהוג בימי קדם. שאין מבטלים את הכסף העוני והעבדות לחברה מגיע לממדים עצומים. ואז מי מצליח אצל ההמון העני ? המשיח הדת !! וכך בדיוק הצליחו הנצרות להביא לאנושות את האליל הבייביסיטר שכביכול יציל אותם מהעבדות והעוני. כך בדיוק הצליחו להביא חושך במקום התפתחות מדעית שהיית כבר ממש בפתח. עד שנמאס כבר מהדתות והגיע ב"ה הכפירה בעולם. שהכפירה הגיע והורידו את עול הנצרות ואת אלוהי הבייביסיטר רק אז התאפשר המהפכה המדעית. לדאבוננו היום ההתקדמות תלויה בכלכלה. כלומר במה כדאי כלכלי להשקיע במחקר, ולכן התפתחות הרפואה היא מקרית לגמרי. ולא מכוון על ידי התבונה והרצון הטוב של בני אנוש.)
לגבי הערך ששאלת:
אין שום ערך לאומה של אתמול. יש ערך לאומה שתצא ממך אישית.
כל עניין לימוד התורה והחכמה באים אך ורק לתת לנו תבונה מהכישלונות של אחרים.
אתה מתחיל את בני אנוש מהיום כמו אדם הראשון התבוני התנכי.
ואם לא זה משמעות החיים שלך. אז למה בדיוק אתה מתחייב לחברה. לא עדיף להיות לקט בלי חוקי חברה וחוקי משפחה ? יש לך הכול בטבע חינם.
חז"ל אומרים שהאדם הראשון הזדווג עם כל חיות היער. כלומר האדם הוא הבעל חיי היחיד שאין לו משיכה מינית דטרמיניסטית למינו דווקא (אם היא בסביבה מה טוב. אם אני בכלא ויש שם רק גברים אז ידוע מה המחקרים אומרים)
אז מי בדיוק מחייב אותך להיות עם אישה אחת לכל החיים.
אותו דבר לגבי המצאת התבוני של ה"קניין"
האם העכבר שרץ בביתך מכיר בחוקי הקניין ? האם הוא גנב שהוא מתגנב לביתך ?
האם הציפורים והחרקים שבבית שלך מכירים בקניין שלך ?
מה הטעם בהמצאת הקניין הטיפשי הזה. לא עדיף לחזור להיות לקטים וחסל כל הצרות ?
מה אם המצאת הירושה ?
למה בחברה מודרנית עוד קיימת המושג ירושה ? לא עדיף שהירושה תעבור לחברה בע"מ ? כולנו נרוויח מזה לא ?!
מה חוה אמנו התלהבה מהנחש ?
שחוה ראתה שאין להומו סאפיינס משיכה מינית דטרמיניסטית דווקא למינה.
היא הלכה כביכול לראות מה עושים שאר בעלי החיים. והנחש היא בעל חיי מטריפה באמת. היא מושכת עם ריח שמופצת למרחקים עד אלפי ק"מ. וכל הזכרים באים בריצה באופן דטרמיניסטית. אף נחש זכר לא מכיר בצאצאיו. וגם האימא לא מכירה בצאצאיה, פשוט מטילה אותן ובורחת. ולכן כל כך טוב להם לנחשים. מבחינת אבולוציונית לא צרכו להמציא ידיים ורגליים ואפי' עניים והם שורדים דיי יפה.
אבל חוה לא רצתה. היא כן רצתה להכיר בצאצאיה ולגדל אותם.
אז היא תלויה בגבר. היא חייבת להבטיח לגבר שהצאצאים יהיו אך ורק שלו ולא של השכנים.
מכאן כביכול שהדעת (=עץ הדעת) הביא לה את הקללות. היא תלויה בגבר ומחוייב לו לעולמים וכן שאר הקללות.
גם האדם קיבל בגלל התבונה את הקללות. הוא חייב היה להפוך לחקלאי במקום חיים משוגעים של לקט מופקר כנ"ל.
לסיכום: יש החיים במקרה ובשביל החברה בע"מ שהיא גם מקרית לגמרי.
יש החיים עם תבונה אישית וחוקה אישית.
אהבתיאהבתי
לא נכון.
אהבתיאהבתי
אכן עידו2267, מה ערך יש בקיום בני אדם ומדינות? זה לא לבני אדם, אז למה אנחנו בכלל חיים?
אהבתיאהבתי
לגזור את הסיכום ולהדביק אותו בסיומו של נאום ציבורי גדול. הסוף מאוד מעורר השראה, הלוואי שרבים ישמעו את המסר הזה.
אהבתיאהבתי
for the history-צלם המשק שלום בוכבינדר הנציח באותן שנים תמונה יפה ברוח זו: הזקן, מחויך ולבוש חולצה לבנה, שוכב על הדשא וחוגג את יום הולדתו בחברת אנשים צעירים ממנו בחמישים שנה. הוא גם הקפיד להשתתף בחג הסוכות הקיבוצי, ועל פסח לא ויתר. בקריאת ההגדה נשמרה לו שורה קבועה: "עבדים היינו לפרעה במצרים, עתה בני חורין".
אהבתיאהבתי
האם המצב של מונופול שיש במערכת ההשכלה הנמוכה אינו מכשול ומחסום להתפתחות התרבות? אפשר לראות שרוב מהחומר שנילמד מערכת ההשכלה הנמוכה לא רלבנטי.
אהבתיאהבתי
קביעות לגבי העתיד שמתחילות ב'אין לי ספק' תמיד חשודות בעיניי (כדוגמת 'אין לי ספק שיהיה כאן שלום בטווח זה וזה, וכד'). כך גם ביחס לקביעתך שזה עניין של (לא הרבה) זמן עד שיהיו כאן נישואים אזרחיים. הייתי שמח שתבהיר על סמך מה את צופה שינוי בעניין. יש לכך עדיין התנגדות עזה אצל הפוליטיקאים הדתיים הן במפלגות הדתיות והחרדיות והן אצל רוב הדתיים בליכוד. מצד שני זה לא היה מעולם וספק אם יהיה דגל מרכזי של מפלגות המרכז שמאל – אפילו טומי לפיד בשעתו התנגד לכך ובנו יאיר ציין גם הוא לא מזמן במפתיע שהוא מתנגד לנישואים אזרחיים לכל, אם כי פעם אחרת הוא הביע דיעה הפוכה. נישואים אזרחיים (שבהן אני תומך בכל לב) יפתרו בעייה סמלית אבל לא בעייה מהותית שכן מי שרוצה בכך יכול להתחתן בחו"ל וגם זה מוריד מהלחץ לקדם את העניין. בקיצור אני לא רואה את הדינמיקה שתביא לשינוי בעניין הזה.
אהבתיאהבתי
הממשלה המתכוננת תלך מיילים נוספים כדי לטרפד פנטסיות של מדינת רווחה.
מי האמין שיהיו הכוחות לגייס חרדים? כדי לטשטש את הכאב שהמדיניות הכלכלית ב-20 השנים האחרונות יצרה למעמד הביניים היצרן בישראל, צריך להעמיק את השיח הליברטני כולו וזה להבנתי מה שקורה כיום (השותפות בנט-לפיד רק מחדדת את הספקטרום האוונגליסטי-פרוטסטנטי, המילים הן חירות, חופש, משילות-עצמית, צמצום ממשלה, בדלנות טריטוריאלית). לגבי טומי לפיד – הוא אכן התקשה עם נישואין אזרחיים, אבל הזמנים השתנו ועכשיו יש מפלגה שרצה על נישואין אזרחיים וזכויות גייז. ההוכחה לתזה שלי היא שהמצביעים הם בעצם ימניים, שילכו את המיילים הנוספים כדי לכסות על הפצע בעולם המטריאלי.
אהבתיאהבתי
בינתיים נראה לפי הדינמיקה הקימת שהרבנות תישבר, לפני שיהיו "state marriages" בישראל. כבר עכשיו פיגלין מקדם חוק לבחירת רב ראשי אחד במדינה, שדי ברור שמשמעותו ביטול משרת הרב הראשי האשכנזי. אם בימי בן גוריון היה זרם שומר מיצוות מאוד דומיננטי שבן גוריון עשה איתו עסקים, אז כיום יש הרבה זרמים של חובשי כיפה שלא קל לשילטון לעשות איתם עסקים.
אהבתיאהבתי
אורי עוד לא גייסו כאן אף חרדי שלא רצה להתגייס. איזו מפלגה רצה על נישואין אזרחיים וזכויות גייז חוץ ממרץ? או שלמרץ יש לדעתך כוח פוליטי להעביר חוק לנישואין אזרחיים? אני קורא גם לך וגם לתומר לתת הערכת זמן מתי לדעתכם יהיו כאן נישואין אזרחיים לכל. חמש שנים? עשר שנים? חמש עשרה? ומה תגידו אף בסוף התקופה הזו לא יהיה שינוי בעניין? כדאי להזכיר שברוב מדינות המערב יש נישואין אזרחיים כבר בערך מאה שנה אם לא יותר. לא מדובר בעניין חדש. ואגב ההתנגדות של יאיר לפיד לנישואין אזרחיים היא די מהזמן האחרון ולא סביר שהיא תשתנה לנוכח החברות ההדוקה שלו עם בנט.
אהבתיאהבתי
א. סבי היה אתאיסט מושבע ואף יותר מכך שונא דת ודתיים והתחתן תחת שלטון המנדט עם סבתי. למרות שהם התחתנו ללא רב לא היה מדובר בנישואים אזרחיים במסגרת שלטון המנדט אלא במין קומבינה קיבוצניקית שאפשרה רישום ברבנות בלי טקס דתי עם רב.
ככה שגם אם הייתה אפשרות חוקית להתחתן שלא במסגרת המילט היא ככל הנראה הייתה מאד לא מקובלת.
ב. היה שיקול מאד מהותי בהחלטה לא לאפשר נישואים אזרחיים שהתעלמת ממנו באלגנטיות. החשש מנישואי 'תערובת'. אי אפשר היה, שנים ספורות אחרי נירנברג לחוקק חוק שיאסור על נישואים של ערבים ויהודים. אבל הענקת הסמכות לנישואים לאנשי הדת עשתה את אותו דבר כמו חוקי טוהר הגזע תוך שימוש במשפט הדתי במקום בחוקים אזרחיים.
אהבתיאהבתי
תודה רבה על המידע, ואתה כנראה צודק בעניין החשש מ"התבוללות".
אהבתיאהבתי
טיוטא נוספת שנשכחה היא של המשפטן הבינלאומי החשוב הרש לאוטרבך (hersch lauterpacht). למידע נוסף (ועותק דיגיטלי של הטיוטא) אני ממליץ לפנות לאליאב ליבליך מהבינתחומי שכתב (יחד עם יורם שחר) מאמר מרתק על השתלשלות האירועים (מוקד המאמר הוא משפט בינלאומי). המאמר עוד לא פורסם אבל אני משוכנע שהוא ישמח לשתף פעולה עם מישהו שמתעניין בנושא.
אהבתיאהבתי
נדמה לי שהביטוי "צור ישראל" הוכנס לאחר שהחרדים התנגדו למונח "אלוהי ישראל", שכן ההכרזה היתה לדעת כולי עלמא מסמך חילוני.
לא מכיר את הסיפור על "משפט קטן של ברנזון שנמחק מהנוסח הסופי היה – המדינה תהיה מדינה דמוקרטית" (הגם שמופיע בוויקיפדיה), אבל גם אם אכן זה היה, הרי שהמגילה מדברת על ישראל שהיא מדינה גם של מיעוטיה.
'בית לאומי לעם היהודי' משמעותו מדינה יהודית, במובן של מדינת העם היהודי (ולא כנטיית המלעיזים לומר – מדינה דתית יהודית). שאלת הדמוקרטיה, ככל שהיא קריטית בעיני כולם, היא רק אחת התכונות של המדינה כפי שראו חותמי המגילה. לכן היותה של ישראל דמוקרטית מוגדר כטיעון עוקב להיותה מדינה יהודית, ובכמשתמע מהתכונות של המדינה: שיוויון, צדק, חירות וכו'. המשמעות הדמוקרטית של המדינה באה לידי ביטוי באמירה שמדינת ישראל "תקיים שיוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין".
אהבתיאהבתי
תודה תומר על טקסט שיש בו חידוש ותקווה.הארת את עיני, חידשת לי ושימחת אותי בסקירה ההסטורית של נפתולי הדת והמדינה. עמוס עוז (יהודים ומילים) מעיר ש" החיים הם כמו נהיגה במכונית עם שימשה קדמית אטומה.אפשר להיעזר רק במראה הפנימית המופנית לאחור.כך נגזר על כולנו לנסוע."
אני מודה לך על שהעשרת את המראה המופנית לאחור וסייעת בכך לי ולנשות הכותל ולזרמים הליברליים ביהדות ולכל מי ששואף לפלורליזם יהודי בישראל לנווט את דרכנו קדימה.
אהבתיאהבתי
הי
הצעה: להפסיק ולהתווכח על מהי היהדות. הרבה יותר פשוט לדבר על "היהדויות". זה בעצם תמיד היה "יהדויות".
ועוד מידע: מסורת במשפחתנו (ויש לדעתי גם מסמך על כך) שסבתי וסבי, שניהם יוצאי גרמניה, נישאו בזמן המנדט בנישואין אזרחיים.
אהבתיאהבתי
יוסי, תודה על העדות. ואם יש מסמך שאתה יכול לסרוק ולהעלות לרשת, זה יהיה נהדר.
אהבתיאהבתי