הבלבול בין ליברליזם לאתאיזם

המאבק על חופש התפילה בכותל מציב דילמה לא פשוטה עבור אנשי שמאל שהמתחם ומשמעויותיו הלאומיות הם לצנינים בעיניהם. במשך שנים היה נדמה שהכותל הולך ומאבד מחשיבותו עבור הציבוריות הישראלית, והנה באות אותן נשים, ובהיותן חמושות בטליתות בלבד מצליחות להציב אותו שוב כאתר רלוונטי, כזה שכדאי אפילו להילחם עבורו. בלבו של דרור אטקס (הארץ, 13.5) דרכן מעוררת "אי נוחות" וזאת על שום היסודות הלאומיים שבמאבקן ("משחררות הכותל"). אטקס טוען כי מוטב היה לו התנועות הפרוגרסיביות ביהדות היו נאבקות על ערכים, לא על מקומות, שכן מאבקן של נשות הכותל ה"חבושות בכיפות מצחיקות […] אינו מעניין אף אחד".

אינני יודע אם מאבקן של אותן נשים מעניין מישהו, אולם ברור לי שזכויות אדם ואזרח אינן תלויות במבחני פופולריות, ולא מוותרים עליהן מחוסר עניין לציבור. מפליא שאטקס, לוחם רב שנים והישגים למען זכויותיהם הפרטיות והלאומיות של הפלסטינים, אינו מכיר בעובדה פשוטה זו. אם לא די בכך, במקום לתמוך במאבק אזרחי שנמשך כבר 24 שנים ברציפות, מוסיף אטקס ומנסה לחנך את אותן נשים בדבר הדרכים הראויות לדעתו להיות יהודי דתי פרוגרסיבי. הן כנראה לא מבינות בזה מספיק.

אטקס אינו היחיד שמעקם את אפו אל מול המאבק לחופש דת בכותל. כמוהו חושבים ומתבטאים אישים שונים מהשמאל הליברלי, כאלה שנשמע את קולם ברום באשר לזכותם של להט"בים להתחתן או זכותם של פועלים להתאגד. דווקא בנושא זה הם ישמיעו זמירות אחרות. נדמה לי שהסיבה לכך נעוצה בבלבול ארוך שנים בין ליברליזם לאתאיזם.

העניין פשוט: דת, כידוע לכל בר בי רב, היא דבר מעצבן. מדובר במיליארדי אנשים שעוסקים במה שעבור החילוני נראה כזוטות חסרות חשיבות במקרה הטוב, וכבזבזנות פושעת של חיי אדם במקרה הרע. היקפי בזבוז החיים באירופה של ראשית העת המודרנית היו למעשה כה גדולים, עד שבני היבשת ביקשו למתן את הכוח הקטלני של המחוייבות הדתית. האפשרות לחיות יחד, בני דתות שונות זה לצד זה, התממשה על ידי תהליך הדרגתי אשר במסגרתו הופרדה הסמכות הדתית מהסמכות הפוליטית. כך ממצב שבו דת הנתין היתה תלויה בדת הריבון, הפכה המדינה המודרנית למסגרת ליברלית אשר מאפשרת בין כתליה לאנשים שונים לטפח את אמונותיהם הנבדלות. טיפוח כזה אף הוגדר כ"זכות", ושוריין בחוקות הדמוקרטיות המודרניות.

מה מיוחד כל כך בחופש דת שעבורו מנסחים סעיפים מיוחדים בחוקה? אין זאת אלא שהדת (או החוסר בדת) היא מרכיב מהותי ועמוק בזהות שלנו. כולנו מקבלים כמובן מאיליו הגבלות מצד המדינה על חיינו. בתחומי התחבורה, התברואה, הבניה, המדיה והכלכלה המדינה מגבילה אותנו במגוון צורות. אולם לא נסכים בשום אופן שהמדינה תגביל או תפלה אותנו על בסיס זהותנו הדתית, בדיוק כפי שלא נסכים שהיא תגביל או תפלה אותנו על בסיס זהותנו המינית, העדתית או הפוליטית. המשותף לאלה הוא היותם מרכיבים עמוקים וחשובים של עצם היותנו בני אדם, ושל בני האדם שהם אנו. עמוקים וחשובים מספיק עד שמובן מאליו שלמדינה אין כל זכות לפגוע בהם, או בנו בגללם.

והנה כאן אנחנו מגיעים למקרה המוזר של הליברלים החילוניים. מתוך הרשימה האחרונה הם שוכחים את הסעיף הדתי. אין זה רק מפני שלהם באופן אישי זה לא חשוב. לא מדובר כאן בעיוורון שאגואיזם ביסודו. העניין עמוק מכך, ושורשיו במוצאם המשותף של הליברליזם והאתאיזם. שני אלה הם אחים, ולהם אם משותפת: הנאורות. מתוך רוחות הרציונליזם וההומניזם של המאות הי"ח והי"ט עלתה, יחד עם ההבטחה לא לפגוע בדתו של הפרט או לכפות דת על איש, גם הציפייה השקטה שהדת בתמורה תעשה טובה ותתנדף.

זה לא קרה, אולם אצל ליברלים חילונים מסויימים הציפייה הזאת עדיין קיימת, ומעוותת לפעמים את שדה הראייה. אלו טועים לחשוב שהדת היא סרח עודף וחסר חשיבות של המודרנה, ושבמאבק למען ליברליזם אפשר לוותר על זכויותיהם של דתיים לחופש פולחן. אחים יכולים להיות חברים טובים, ולחילופין אויבים מרים מאין כמוהם. במקרה דנן האתאיזם חונק למוות את אחיו, הליברליזם, ובמקום עמידה עיקשת על זכותו של הזולת להיות שונה אנחנו מקבלים זלזול והתנשאות.

אלא שבלתי אפשרי להילחם למען זכויות אדם מבלי להתחשב בכל המימדים העמוקים של חיי האדם, והדת היא לבטח אחד מאלו – גם כיום, גם בעידננו. וכמו שגם מי שלא משתגע מלאומיות יאבק על זכותו של עם לממש את שאיפותיו הלאומיות, ומי שחושב שנישואים הם מלכודת שיצר השטן יאבק על זכותם של אזרחים להתחתן בחופשיות בארצם, ראוי גם שמי שחושב שהדת היא אוסף של זוטות חסרות חשיבות יאבק על זכותם של נשים להתפלל כדרכן. כאמור, מדובר בחלק עמוק ומהותי מחייהן.

המאבק על זכות התפילה בכותל הוא מאבק בסיסי על חופש דת בישראל. הניצחון בו – וניצחון בוא יבוא – כנראה לא יפיל את הבסטיליה של הרבנות, אבל יצעיד את כולנו צעד נוסף אל עבר מימוש זכותנו הבסיסית לחירות דתית. ועל הזכות הזאת אין לאף אחד מאיתנו אפשרות או רשות לוותר.

רחבת הכותל מלאה בבנות סמינרים חרדיות שבאו להתפלל "תפילת מחאה" כנגד נשות הכותל, יום שישי, 10.5

פורסם במדור הדעות של 'הארץ'.

35 תגובות

  1. הבעייה היא לא מידת הפופולריות של המאבק אלא שהוא מתנהל סביב ועל דברים שאנשים הגונים מואסים בהם,גם בגלל שהם יודעים לזהות את הקשר שלהם להרבה היבטים רעים אחרים בחיים כולל שלילת זכויות אזרח.מאבק על הזכות להיות פרימיטיבי וחשוך,על הזכות לקיים עבודת אלילים לא יזכה לתמיכת האדם שיודע שהיא מהווה את הבסיס לכל מה שהכי מדכא בחיים. זה בדיוק כמו שאנשים חושבים שדמוקרטיה זו שוויון בזכות להיות מנוול,היא לא,היא ערך עמוק שכולל הכרה במוסריות וביופי של השוויון כמצע לאפשר קיום ברמה מוסרית קצת יותר גבוהה,ליברל ,אמיתי,לא יתן את ליבו לפעולה שהיא אנטי ליברלית וחשוכה מטבעה,רק מי שמנתק ערכים מהמציאות חושב שליברליות היא קבלה חסרת ביקורת ושיפוטיות של הכל.יש הבדל של טוב ורע בין התהדרות בערכים לשם נרקסיזם לבין הבנה וישום מהותי שלהם,שכולל גם הבנה של ההקשרים שבהם הם מתקיימים.

    אהבתי

    1. תומר,

      גם אני לא מרוצה מההסדר הנוכחי שקיים בכותל, אך נפנוף בסיסמא של זכויות אדם הוא שטחי ולא ממצה, כך שאין זה מפליא שליברלים חילונים אינם מזדהים עם המאבק.

      ראשית כל, הגישה הרווחת בישראל, וברוב המדינות, היא שמותר לפגוע בזכויות אם הפגיעה היא מידתית ולמטרה טובה. במקרה שלפנינו, ההגבלה על חופש הדת היא אך ורק בכותל ואך רק על קיום ריטואלים מסוימים ולא על כל תפילה. פגיעה זו נחוצה ע"מ שלא לפגוע ברגשות החרדים ו"לחלל" את המקום הקדוש ביותר בעבורם.

      שנית, גם עמידה על חופש הדת של נשות הכותל פוגעת בזכויות אדם, הזכות לחופש דת של החרדים. ביום בו תפילת רפורמים בכותל תהיה דבר שבשגרה, החרדים, דה פקטו, לא יוכלו להתפלל שם יותר. מבחינתם, המקום יהפך לתועבה שיש להתרחק ממנה כמה שיותר.

      האם עלה על דעתך שזו הסיבה שליברלים חילונים אינם מזדהים עם נשות הכותל?

      אהבתי

    2. מדהים איך מאבק למען דת שלא פוגעת בזכויות האזרח ומדינה שלא פוגעת בזכויות מתוייג כמאבק הקשור להיבטים רעים אחרים כולל שלילת זכויות אזרח. כל מי שזכויות האזרח שלו בדמו צריך להאבק למען הפרדה של דת ומדינה ולמען הפסקת ניהול הדת את החיים שלנו, כולל ניהול של הדת החרדית את הכותל.

      אהבתי

  2. מאמר מעולה – אני מסכים עם כל מילה ומילה. הייתי מוסיף גם שחוסר הסובלנות של ליברלים רבים (ההיסטוריה שלו דרך אגב מגיעה עד המהפכה הצרפתית) מתבטא גם ב"קודים של דיבור" ובפוליטיקלי-קורקט המקובל באוניברסיטאות אמריקאיות, שחונק את המחשבה יותר ויותר לכיוונים של אורתודוקסיה חילונית. דוגמא נוספת היא הזעקה המרה שקמה בעיתונים הבריטיים כהסתבר שטוני בלייר, אבוי, היה קתולי מאמין במהלך כהונתו.

    אהבתי

  3. כל מילה בסלע. לי אישית יש בעיה עם שוויון לנשים בצה"ל. מצד אחד בעולם אידאלי יש שוויון לנשים, מצד שני בעולם אידאלי אין מלחמות.ולא צריך צבאות. אז למה נשים צריכות לקחת חלק במפעל האלימות.שהוא גברי במהותו ? הרי לו נשים היו מנהלות את העניינים סביר להניח שלא היו מלחמות בכלל.

    אהבתי

    1. אבל כרגע יש מלחמות, וצבא הוא תחום חשוב מאד של פעילות.

      אני גם לא כל כך מסכים עם טענתך כאילו "מפעל האלימות הוא גברי במהותו" או "לו נשים היו מנהלות את העניינים לא היו מלחמות בכלל." בהיסטוריה, נשים היו לא פחות לאומניות ומלחמתיות מגברים ולפעמים אף יותר (ראה לדוגמא את כל איגודי הנשים הפטריוטיות בגרמניה לפני מלחמת העולם הראשונה וביפן לפני מלמת העולם השנייה), ואת התמיכה הנלהבת של התנועה הפמיניסטית היפנית במדיניות חוץ קיצונית ומתלהמת.

      אהבתי

      1. יש מי שיטען (או תטען) שאלו נשים שמאמצות סטנדרטים גבריים . ראה כל הנשים המודרניות והמצליחניות שמתנהלות בכוחנות גברית כי הן הפנימו שמה שחשוב הוא הסטטוס וההשפעה. אני מניח שזה נושא לכמה כרכים עבי כרס.

        אהבתי

        1. זה הטיעון הידוע של הפמיניסטיות הרדיקליות, ולדעתי הוא מגוחך בדיוק כמו שהוא מעגלי. אלימות מוגדרת מראש כ"גברית". מכיוון שהיא גברית, אז כל אישה שמתנהגת באלימות "מאצמת סטנדרטים גבריים." מדוע הסטנדרטים האלה גבריים? אהה, כי אלימות היא "גברית".

          אהבתי

          1. אני באמת לא מבין בזה מספיק. רק ראיתי לא מזמן סרט על שבט ה'מוסו' בסין שמנוהל על ידי נשים. שלוש מילים אין להם שם בשבט "אבא", "אונס" ו"רצח".

            אהבתי

  4. תומר, אני מאמין שגם בסדר העדיפויות שלך יש מאבקים שאתה תומך בהם יותר ואחרים שאתה רואה בהם "סרי טעם". הרתיעה של השמאל, כפי שהיא משתקפת מרשימתו של אטקס, לא מערערת על הזכות של נשות הכותל לחבוש כיפה מצחיקה ולהתפלל, אלא על הערכים שהן מייצגות, ערכים שאין לו רצון להגן עליהם, שכן יש אינספור הפרות של זכויות מדי יום ביומו, ושווה להגן על הערכים שאנחנו מאמינים בהם.

    אהבתי

  5. המגיב הראשון-aranse-צודק בכל מילה .ליברליות אין פרושה תמיכה אוטומטית בכל המאבקים אלא תמיכה רק במאבקים הנראים לליברל מאבקים צודקים כמו תמיכה בזכויות ההומוסכסואלים,תמיכה בנישואין אזרחיים ובהפרדת הדת מהמדינה .ולכן הטענה שיש במאמרו של אטקס בלבול בין אתאיזם לליברליזם היא טענה חסרת בסיס.

    אהבתי

  6. עידו,לצערנו הנורא נוראה שדני פשוט צודק,העמדה הנשית,יש להוסיף המסורתית, משרתת ומאפשרת את האלימות הגברית,אפילו מתנה אותה כתנאי לזיהוי הגברי,הפתרונות למאבקים הם תמיד הדדיים ומתממשים דרך תנועה מקבילה של כל הצדדים

    אהבתי

    1. חיותה, אלוהים אדירים, אם לא הייתי מכיר אותך הייתי בטוח שאת טרול. האם לא קראת שכתבתי כבר עשרים פעם על הזכות הבסיסית של יהודים להתפלל בהר הבית?

      אהבתי

      1. שגם זה עומד בניגוד מוחלט לדעת החרדים.
        אני אגב נגד, כשירשו למוסלמי לפרוש שטיח ולהתפלל ברחבת הכותל אולי אשנה את דעתי.

        אהבתי

        1. לדעתי כבני ישראל בארצנו אין לנו את הלוקסוס:
          -ליבא את שנאת החינם בין הרפורמים לסטמרים מארה"ב
          -לדחוק את הקץ בנוגע להר הבית שאז יקום שם בית תפילה לכל העמים (ישעיהו נו ז). ברור שאז כל בני האדם יוכלו לעבוד את האל בדרכם גם מסביב להר הבית.

          מי זו אותה ציבוריות שכל כך מנותקת מהעם?

          בקטע של הכותל המכונה: "הכותל הקטן" אין את אותה הפרדה שיש ברחבת הכותל.

          אהבתי

      2. אכן אתה בעד, אבל נשות הכותל נגד – מה שמעיד שרוממות זכויות האדם הליברליות בגרונן, וחרב זלזול בדתיות של אחרים בידן (מה שאין כן חלק גדול מנאמני הר הבית שכמוך מבקשים להתיר לשתי הקבוצות את חופש הפולחן, כל קבוצה באתר בו היא מבקשת זאת).

        אהבתי

  7. כל הכבוד על העלאת הנושא.
    לא פחות משאלת הר הבית,
    יש במקומותינו בעיה עקרונית
    בהבנת משמעותה התרבותית של הדת
    ליחידים ולחברה. אטקס הוא רק
    סממן של העיוורון הזה.

    אהבתי

    1. אטקס רואה את הנושא בזווית ראיה רחבה יותר ועמוקה יותר משלך כפי שהסביר המגיב הראשון. ואילו אתה מסתכל רק על חלק מהתמונה לכן נדמה לך שהוא לוקה בעיוורון.

      אהבתי

  8. תודה תומר על ההערות המדוייקות ומאירות העיניים.
    למיטב ידיעתי, האוטיזם של השמאל בנוגע לחופש דת, הינו אנומליה ישראלית. שורשיו של השמאל הישראלי אינם נעוצים במסורת סוציאליסטית או סוציאל דמוקרטית, שמקבלת את השראתה גם מאידאולום ליבראליים מובהקים.
    השמאל הישראלי נולד מתוך השלטון האבסוליטי הבולשביקי של מפא"י ההיסטורית, אותו משטר שגזז פיאות וסילף את ההסטוריה היהודית העתיקה, מסיבות פוליטיות.
    לפי הפילוספיה הבולשביקית הזו, באמת אין מקום למאבק נשות הכותל, או למאבקים אחרים שקשורים ליהדות מתקדמת ואלטרנטיבית, כי מפא"י ההסטורית , כופרת בכל קשר בין דת לפרוגרסיביות וזה המסר שנשמע בדבריהם של אטקס ובני מינו.

    אהבתי

  9. מאמר מצוין, כל מילה ברחל בתך הקטנה. אתה צודק לגמרי כשאתה מזהה בין ליברליזם לאתאיזם. זאת הסיבה שאינני מוצא את מקומי בויכוח על הכותל: מה אני ליברל קרי אתאיסט מבין בויכוח הזה? זה פשוט לא יהיה הוגן שאני ארוץ לכותל עם נשות הכותל כשאין בי ולו זיק של רגש דתי. לי דווקא מפריע שבויכוח הזה נוטלים חלק ליברלים שמאמינים בסתר ליבם שבכך שהם יערערו את שליטתם של החרדים על הדת הם יקרבו את סופה של זו. אז אולי עדיף משיקולים אתיים שמי שאיננו מזדהה עם הדת בכל צורה שהיא יפסול את עצמו מהשתתפות בויכוח הזה ?

    אהבתי

    1. עדן
      כליברל אתה לא אמור לרוץ לכותל להתפלל אלא לתמוך במאבק הצודק של נשות הכותל למען דת. ככל שהדת שלהם תהיה לגיטימית יותר כך מצב כלל האזרחים במדינת ישראל יהיה טוב יותר.

      אהבתי

  10. השאלה היא שאלת הגבול.
    יש כאן שני זרמים שכל אחד רוצה חופש דת, מאחר ויש נקודת השקה בין שני הזרמים נוצר קונפליקט.

    צריך להכריע האם אישה שמתפללת עם תפילין וטלית בכותל פוגעת בחרדים מבחינה דתית, החרדים יגידו שכן כמובן, על סמך אתאיסט כמוני יכול להכריע?

    מצד שני, הרי לכל אחד יש את הקריטריונים הדתיים שלו, מחר בבוקר יכול לקום זרם דתי שיגיד שעצם היותי פוגע לו בזכות הדתית, האם בשם הליברליזם אאלץ להתאבד?

    התשובה לדעתי היא שצריך להעביר את הגבול בדיוק בסוף המרחב הפרטי של האדם (או הקבוצה) הדתי, אם הכותל היה מרחב פרטי היה לחרדים את כל הלגיטימציה לדרוש הרחקה, מאחר ולא היא, יש לדרוש חופש דת.

    אהבתי

  11. יפה. ומנגד, חשוב לזכור ש"ליברלים" זה מונח כולל. יש לא מעט אנשים שקוראים לעצמם ליברלים אבל החליפו את תפיסת זכויות הפרט לנהל את חייו ללא התערבות בתפיסה לפיה יש רשימה מסויימת מאוד של דברים שאדם חופשי לעשות כחלק מהיותו "מיעוט" או משהו כזה. ליברל אמיתי לא מתעלם מחופש הדת כפי שאמרת, אבל הוא גם לא מתעלם מהחופש לעשות כרצונו בקניינו הפרטי, למשל. מה אומרים על מפלגה כמו "מרצ", שתומכת בכל הזכויות (ואפילו תמר זנדברג התפללה עם נשות הכותל) אבל רק בזכות לקניין היא רואה לנכון לנגוס בכל הזדמנות?

    אהבתי

    1. בתור מצביע מר"צ אני רוצה לדעת מתי בדיוק הנציגים שלי בכנסת פגעו בחופש הקניין שלך?

      אהבתי

      1. הם באופן כללי תומכים בהעלאות מיסים, מסי ירושה, וכו', שמיועדים לא רק לצרכים חיוניים אלא סתם לתשלומי העברה. ורגולציה שמונעת ממני להשתמש בקניין שלי כרצוני, וכו'.

        אהבתי

        1. איזה צבועים הא? גם נגד כפיה דתית וגם תומכים במיסי ירושה. נו טוף , העיקר שהצלחת להשחיל פה משהו נגד השמאלנים, קשור או לא קשור ( זה בסדר. יש גם שמאלנים שימצאו דרך ללכלך על החרדים בכתבה על.מכבשים הידראוליים, אתה בחברה טובה).

          אהבתי

          1. אני לא חושב שזה לא קשור. אם משתמשים במילה "ליברלים", אי אפשר לקשור אותה רק למי שתומך במטרות הנכונות. כמ ושמי שלא תומך בחופש הדת אינו ליברל, כך גם מי שלא תומך בחופש הקניין.

            ואני לא חושב ש"שמאל" ו"ימין" הם מונחים שמתאימים לדיון, סתם תגיות מיושנות. אנחנו מדברים לפחות על שני צירים כאן: חירות הפרט מול כפיה, ואינדיווידואליזם מול קולקטיביזם. אין כאן את המחנאות שאתה אולי מחפש. הבית היהודי עושים ליברליזם סלקטיבי ממש כמו מרצ.

            אהבתי

  12. מה שמטריד אותי בענייני חופש הדת הוא שהוא כולל יותר מאשר "לא נסכים בשום אופן שהמדינה תגביל או תפלה אותנו על בסיס זהותנו הדתית, בדיוק כפי שלא נסכים שהיא תגביל או תפלה אותנו על בסיס זהותנו המינית, העדתית או הפוליטית" כל ליברל, גם אתאיסט, יחתום על זה, אני חושב.

    אלא שלחופש הדת יש גם מרכיב שנותן לדתי יתרון על האתאיסט: הדתי פטור מחובות אזרחיות אם זה נוגד את אמונתו. לדוגמה, החוק באוסטרליה מחייב חבישת קסדה לאופניים, את פוטר מכך בני דתות שמחייבות חבישת כיסוי ראש שלא מאפשר חבישת קסדה. במלים אחרות: סיקים.

    "האם אישה שמתפללת עם תפילין וטלית בכותל פוגעת בחרדים מבחינה דתית?" זוהי שאלה דתית, אבל היא מעניינת את בתי המשפט, ורע שכך. השאלה "האם גבר שמפריע לי להכנס לרחבת הכותל ללא כיפה פוגע בי מבחינה ערכית?" לא נשאלת, כי אני לא משוייך לדת שהגדירה זאת כפגיעה. יותר מזה: גם אינני יכול להצטרף לדת כזו, ואינני יכול להקים אחת כזו.

    "חופש הדת" הוא בעצם פגיעה במי שאינו בן דת "מוכרת". הרגשות, הערכים, האידאלים, המנהגים והאמונות שלו אינם נחשבים בדרך כלל, ונזנחים מיד כשיש קונפליקט עם דתיים.

    וכשזה המצב, ליברל "אמיתי" יתנגד לחופש הדת, גם אם הוא (כמוני) לא אתאיסט.

    אהבתי

שקלא וטריא