זר לא יבין זאת, זר חלילה אף ילעג, אולם לפני שבוע התחוללה רעידת אדמה בעולם הניו-אייג', זעזוע טקטוני כמוהו לא זוכרים זקני רישיקש. התגלה שאנדרו כהן, אחד המורים הרוחניים הידועים בעולם, ועד לפני שנים בודדות אחת הדמויות החזקות והמשפיעות בעולם הרוחניות העכשווית במערב, עומד לפרוש מתפקידו כגורו ולהתפטר מראשות התנועה שהקים, EnlightenNext, זאת על רקע טענות חוזרות ונשנות על התנהלות רודנית וניצול כספי ונפשי (אבל לא מיני) של חסידיו. בהודעה רשמית כהן הצהיר שהוא יפרוש בקרוב, והתנצל בפני תלמידיו על העוולות שגרם להם בעבר. בקצרה: הוא הודה שלמרות שחשב אחרת, דווקא יש לו אגו.
עלייתו ונפילתו של כהן ליוו נתח לא קטן מתולדות הניו-אייג' בזמננו. הוא התחיל את דרכו בסוף שנות השמונים, תחילה כממשיך דרכו של פפג'י (Papaji) הידוע, גורו הודי שהעמיד תלמידים רבים. לאחר שנים ספורות ניתק כהן את יחסיו עמו, ויצא לדרך עצמאית. תורתו (והוראתו) הרוחנית עברה טרנספורמציות לא מעטות: בראשית עמד על כך שאין מה לעשות למען הארה רוחנית ושחרור תודעתי, ושיש רק לרצות בכך יותר מכל דבר אחר. כשראה שדרך זו מביאה לחוויות רוחניות אבל לא לשינוי מהותי בתלמידיו שבר לכיוון השני, והשית עליהם תרגולים רוחניים מפרכים, ביניהם התנזרות מינית, עמידה במבחנים גופניים קשים, השפלות שונות ודרישה חוזרת של תרומות כספיות – הכל על מנת "לשבור את האגו".
בעשור האחרון הדגיש כהן יותר ויותר רוחניות מטיפוס האבולוציוני, בו על כל אחד מאיתנו להתמיר את תודעתו כחלק מההתפתחות הכללית של הקוסמוס, ולמענה. הוא שיתף פעולה עם קן וילבר (Wilber), מורה רוחני בפני עצמו ואחד ההוגים המעניינים החיים כיום בארה"ב, וניסח יחד איתו מודל של "הארה אבולוציונית", אשר לטענתו חיבר בין המיטב שבתורות הרוחניות המזרחיות והחשיבה המערבית.
החל מ-1994 ערך כהן מגזין פופולרי ביותר תחת הכותרת What Is Enlightenment? (קאנט כנראה לא עמד על זכויותיו), דרכו העלה שאלות חשובות עבור מחפשים רוחניים רבים, ולא פחות חשוב, קבע במידה לא מבוטלת את האג'נדה עבור רבים מהעולם הזה. המגזין היה מוקד כוח אדיר עבור כהן, משום שדרכו היה יכול ליצור כוכבים בשמי הניו-אייג', כמו גם להפילם. ברם עם השנים הלך המגזין והפך לשופר חסר תחכום של תורתו של כהן עצמו, איבד קוראים והפך למעמסה כספית על תנועתו (הוא נסגר לפני כשנתיים). עם זאת, רק בשנה שעברה, כשכבר היה הרבה אחרי שיאו, נבחר כהן למקום ה-28 מתוך מאה ברשימת האנשים המשפיעים ביותר מבחינה רוחנית החיים כיום של מגזין Watkins Mind Body Spirit, מתחת לדלאי לאמה, אבל מעל לאפיפיור.
רודנות, חכמה מטורפת ושקרים, שקרים ארורים
כבר לפני יותר מחמש-עשרה שנה התחילו לצוץ תלונות על הכוחנות והניצול שמאפיינים את הנהגתו של כהן. ב-1997 הוציאה לאור אמו של כהן ספר ביקורתי בשם "אם האלוהים" על חוויותיה כתלמידתו. עוד ספר של תלמיד מאוכזב הופיע ב-2003, וספר שלישי ב-2011. זה האחרון הציג מקבץ עדויות מפי כמה תלמידים בכירים לשעבר. אלו תיארו מסכת השפלות והתעללויות שהעביר כהן את חסידיו, וציירו את הגורו המשופם כאגומניאק תאב כוח ומתנות יקרות. על פי הספר כהן היה סוחט תרומות עתק מתלמידיו, שולח אותם למשימות סתמיות כדי להחדיר בהם ענווה, מעניש אותם על כל חריגה מכלליו וממציא עוד כהנה וכהנה תכסיסים כדי לקדמם בדרך הרוחנית. מעולם לא היה מודה בטעות, ומצד שני תמיד היה לוקח קרדיט על כל התפתחות חיובית בקהילתו. (ראו כאן עוד על מסכת ההתעללויות/הכחשות/שקרים.)
כדאי להתעכב מעט על ניסיונות התגובה של כהן לגילויים הללו. תחילה הכחיש כהן ופטר את העניין כ"שמועות" של חורשי רעתו. עם ריבוי העדויות – ובעיקר, יש להדגיש, עם התרחבותה של רשת האינטרנט – הבין כהן שהוא לא יכול לנפנף בידיו ולקוות ליצור אפקט קסום של שיכחה, והתחיל להודות, ואף להתגאות, בכך שהוא "מורה קשוח" ו"לא מנומס". לימים אף הועלתה הטענה שאת כל התנהגותו ניתן לתרץ על ידי המושג המופלא "crazy wisdom", דהיינו "חכמה מטורפת".
למי שלא בקיא ברזי התרצנות הרוחניקית דהאידנא נאמר שהמונח מגיע מהבודהיזם הטיבטי, שבו הוא משמש לתיאור חוכמתם פורצת הגבולות, החוקים והמוסכמות של אלה שרוקנו עצמם לגמרי מכל אגו או אשליה. חכמים אלה אינם יכולים לכאורה לטעות בפועלם, משום שהם ברזוננס מלא עם פעולתו של היקום. בהקשר של רוחניות הניו-אייג' הפורחת במערב עבר המונח הזה מוטציה נבזית, וכיום הוא בעצם מתפרש כרישיון של המורה לגרום לתלמיד כאב פיזי או משברים נפשיים על מנת לעורר אותו מעיוורונו. הבעייתיות כאן ברורה: מכיוון שהמורה "מואר" וחכם בצורה משוגעת, הרי עד כמה שמעשיו נראים לעיניים אנושיות מופרכים או מרושעים, עקרונית לא ייתכן שהוא טועה. על כן, כל התעללות שלו בתלמיד מוכשרת מיד, ואף מהוללת כניסיון רדיקלי לשחרר אותו מכל צרותיו.
כעת נראה שגם זה לא עזר. בשנים האחרונות, לא מעט בקשר ישיר לריבוי העדויות על הבעייתיות שבהתנהגותו, סבל ארגונו של כהן מפרישה של תלמידים בכירים וקשיים כלכליים כבדים למדי. המגזין כאמור נסגר, ואף האחוזה שתפקדה כקומונה/מפקדה/אשרם של הקהילה הוצאה למכירה. חלק מהאשם במצב הזה מוטל על כתפיו של כהן. הוא התעקש להמשיך ולהחזיק את המגזין חי הרבה אחרי שלא היה בזה הגיון כלכלי, לא מעט, אני מעריך, משום הכוח וההשפעה שהוא העניק לו. גם סגירת המרכז של התנועה הוציא את התלמידים הן מתחת השפעתו הישירה של אנדרו והן מתוך הדינמיקה הקבוצתית שמאפיינת מקומות כאלה, מה שאיפשר חשיבה יותר עצמאית וביקורתית. המצב הגיע לכדי כך שהלכה והתגבשה הההכרעה שהתנועה לא יכולה להמשיך עוד כפי שהתנהלה עד כה. כהן אולץ לרדת ממעמדו.
לפני שבוע נפוצה בפומבי תכתובת דוא"ל פנימית של הקהילה של כהן שבה נידונים הדרכים שניתן לנהל מבחינת יחסי הציבור את המשבר שתכנס אליו התנועה כאשר כהן יודיע רשמית על התפטרותו מראשותה, פרישתו מעמדת הגורו, והתנצלותו על חלק ממעשיו בעבר. יום אחרי כן הוא עצמו פרסם את ההודעה הרשמית, בה הודה ש"למרות העומק של ההתעוררות שלי, האגו שלי עדיין חי וקיים."
מוסד הגורו לאן
כאמור, מדובר בנקודת ציון בתולדות הרוחניות העכשווית המערבית, והייתי רוצה לנצל אותה כדי לנסות לבחון לא רק את כהן, אלא את מוסד הגורו כולו. לא היה צריך את נפילתו של כהן כדי לדעת שהמוסד הזה בצרות, אולם כאחד מהמורים הרוחניים הבולטים במערב, אין ספק שכהן מדגיש עד כמה עגום המצב. הבעיה מתחילה בכך שכמו המושג "crazy wisdom", גם מוסד הגורו הוצא מהקשרו. מורים רוחניים המרכזים סביבם תלמידים קיימים כבר אלפי שנים כחלק מדתות המזרח, וכאלף שנים כחלק מהיהדות והאיסלם. השונה בימינו הוא שבעוד שבעבר אותם מורים פעלו בתוך קונטקסט קבוע וידוע – כלומר בתוך מסורת רוחנית מסוימת, הרי שכיום אין פעמים רבות כל מסגרת נורמטיבית שבתוכה הם ותלמידיהם פועלים. מוסד הגורו מוצא מתוך הקשרו המסורתי (תרתי משמע), ונשתל אל תוך תנאים הזרים להווייתו.
עניין זה הוא משמעותי ביותר, שכן במקום להיות מוקף במסגרת של איזונים ובלמים שיכולה להגביל ולייצב אותו, המורה הרוחני המערבי למעשה מפתח את דרכו הרוחנית בעצמו, ומשום כך הוא אינו נהנה מניסיון הדורות הקודמים, ורצונו אינו מרוסן על ידי חוקים ואיסורים מסורתיים. אם בעבר הגורו היה מבקש מהתלמיד להיכנע לרצונו בסמכותה של המסורת שהוא אחד מחוליותיה, הגורו של ימינו מבקש מחסידיו להיכנע רק לו, ורק לסמכותו. במקום להצטרף למורשת רוחנית ותיקה ומורכבת שעמדה במבחן הזמן, התלמיד כיום מקשר עצמו לאדם אחד, יחיד ואולי גם מיוחד, אבל לאו דווקא חכם או אחראי במיוחד, ובמקרים אחרים סתם שרלטן.
ניכרת כאן העצמה של הבעייתיות הידועה של הרוחניות העכשווית: לצד החופש לבחור וליטול רעיונות ותרגולים שונים ממסורות מגוונות ולעצב את הדרך הרוחנית המתאימה לפרט ביותר, ולצד האחריות האישית שהחיפוש הרוחני ללא מסורת קבועה מחייב אותו, קיימים גם אותם חסרונות שנובעים מחוסר ניסיון ומחוסר גבולות. בחיפוש אישי מצב זה עלול להוביל לדרכים חסרות תוחלת, אולם כאשר אנחנו מוסרים את הסמכות על התפתחותנו הרוחנית לגורם חיצוני, שגם הוא אינו נהנה מניסיון ומהגבלות על פעילותו, התוצאות עלולות להיות עגומות הרבה יותר. לא מורה רוחני אחד ולא שניים נשבו בקסם הקטלני שהערצה וכוח מפילים על אדם וניצלו את הסמכות שלהם לרעה. בלית כללי פעולה ברורים קשה אז מאוד להוכיח אותו ולגרום לו להכיר בטעויותיו.
ועם כל זאת, שלילת מוסד הגורו באופן גורף היא פתרון שאינו רק חסר סיכוי ריאלי, אלא גם מבטא שטחיות וחוסר הבנה. מורים רוחניים קיימים לא רק, כפי שאולי ימהרו להלעיז המביטים מחוץ, מפני שאנשים אוהבים לוותר על החופש שלהם או מפחדים מבדידותם. המורה הרוחני קיים מכיוון שהמוסד הזה אכן עוזר לנו לגלות דברים חדשים על עצמנו. בנוסף, יש לזכור שחסרי מסורת רוחנית ככל שהיו, נראה שתלמידיו של כהן – גם אם באיחור נוראי – הצליחו לחלץ עצמם משליטתו ולהעמידו במקומו.
לי עצמי היו מורים רוחניים רבים, אולם מעולם לא היה לי גורו ממש. בטור הבא אבקש להעמיק עוד יותר בשאלת הגורו ובמקרה הפרטי של אנדרו כהן. לצורך כך אראיין תלמיד ותיק מתוך קהילתו של כהן שפרש לפני שנים ספורות מקהילתו, ויחד ננסה להבין מהן סגולותיו, ומהן מלכודותיו, של הגורו. בנוסף, אעדכן על ההתפתחויות בקהילה, עם פרישתו. המשך, אם כן, יבוא.
:
—
- התפרסם במוסף 'ערב שבת' של מעריב, 5.7.13. הפרק הבא יפורסם שם בהנחה שמעריב עדיין יהיה קיים עוד שבועיים. אם לא, רק קוראי הבלוג יהנו ממנו.
- בבלוג המשנה שלי, מינים, פרסמתי לאחרונה כמה רשימות קצרות שלדעתי יש בהן עניין מיוחד. על אחוז הרפורמים והקונסרבטיבים באוכלוסייה בארץ, על חשיבות שילוב חרדים באקדמיה ללא פגיעה במעמד הנשים שם, על אנדרטה לאתאיזם, על כך שהרב שמואל אליהו אינו ראוי להיות רב ראשי, על קביעת בית משפט אמריקאי שיוגה אינה דת, ועל פילוסופיה נוצרית באקדמיה.
- לפני כמה ימים התפרסמה רשימה שלי ב'עין השביעית' על פרסום שגוי ומגמתי ב'ישראל היום' בקשר לרבי מליובאוויטש ושני ספרים עליו. כדאי לעקוב שם אחרי התגובות, שמרחיבות את הפולמוס.
לולאת האל 
תודה. אהבתי את עקיצה בסוף כלפי מעריב, למרות שזה גם הזכיר לי את סיפור העקרב שעקץ את הצפרדע שעזרה לו לחצות את הנהר.
אהבתיאהבתי
נראה שהאמת מתגלה לבסוף – כל " המוארים " עאלק עסוקים בעצמם בלבד וכל החסידים הופכים להיות שוטים בגלל האמונה בגורו המואר עלאק שפועל מתוך החושך שלו עצמו.
אהבתיאהבתי
מרתק כרגיל! אבל אולי אפשר, כחלק מהדיון, להסב את תשומת הלב גם ל"גורואים" לא מסורתיים שצומחים מתוך דתות ממוסדות. כלומר, כאלו שכביכול שייכים למסורת עתיקה, אבל יוצרים בתוכה מבנה של כת, הדוק וכוחני בהרבה מזה של קהילה דתית רגילה. לדוגמא אפשר להביא טיפוסים כמו אליאור חן או הרב אליעזר ברלנד ביהדות, או המוּנים בנצרות הקוריאנית. כלומר, יש מקרים שבהם גם האיסורים, האיזונים והבלמים בדת ממוסדת לא מונעים יצירת מבנה של כת. מעניין להתעכב על התנאים שמאפשרים לארגונים כאלו לצמוח גם בתוך הדתות הממוסדות עצמן.
אהבתיאהבתי
כמובן. הנה למשל הרב ברלנד אצלנו. ויחד עם זאת, אני חושב שקשה יותר, או לפחות היה קשה יותר בעידנים קודמים, לעשות כן. אבל זו באמת שאלה שצריכה עיון.
אהבתיאהבתי
שאלה מצוינת, שעלתה גם בראשי בעת קריאת הפוסט. ברור שאין זה כלל ברזל שדת ממוסדת בכוחה למנוע אנרכיה רעיונית והשתלטות אגו של מנהיג. כל חדשנות במסגרת הדת מתמודדת מיידית עם השאלה הזו, מה יתחדש ומה יתקדש, איפה הגבול ואיפה האיזון. החסידות בראשיתה היתה כחוט השערה מלהפוך לכת רוחנית אנרכיסטית, ולולי הבלמים והאתגרים שהציבו לה המתנגדים, בעיקר בשל הטראומה של שבתי צבי, היא אכן היתה כזו. ומאז כל מנהיג דתי יהודי מסורתי עומד בפני ניסיון הכוחנות, שליטה בכריזמה, נפילה אל שכרון כוח ודינמיקה של אישיות מול קבוצה, בקיצור, מלחמה ללא ליאות עם האגו שלו עצמו. לא רבים עומדים בזה, ואם הוא מפספס, אפילו במעט, התוצאה היא ברלנד ודומיו.
הדברים אמורים אפילו כאשר הנושא שהוא מלמד כל ימיו הוא זה בדיוק! מיגור האגו ותרגול מוסר ונדיבות. מדהים הטבע האנושי! לימדונו 'בעלי המוסר' הליטאים ושיננו זאת יומם וליל.. אך גם מתוכם צמחו בעלי אגו שכשלו… וחוזר חלילה…
הבעיה היא בשבילנו, האדם הקטן בן המאה ה-21 שיודע הרבה מאד על כל הדתות והקבוצות הללו מימות עולם ועד ימינו. כיצד נצליח להפריד, אם בכלל, בין אמיתותה של תורה לבין כישלונותיהם של נושאיה.. בעיה היא. ותהי לבעיה.
אהבתיאהבתי
שאלות לגבי רשימתך הקודמת על הפוסט-יהדות:
האם אין בפוסט-יהדות חזרה לעמדה הרפורמית, שלפני רצח העם היהודי והקמת מדינת ישראל, שהתנגדה ללאומיות יהודית?
מה ההבדל בין פוסט-יהדות לפרוטסטנטיות בלי ישו?
האם הקרע בין בני ישראל בישראל שבשבילם היהדות היא בעיקר זהות אתנית לאומית לבין בני דת משה בארה"ב לא בלתי נמנע (בעיקר על רקע שחלק מהפוסט-יהודים מתנגדים ללאומיות אתניות)?
אהבתיאהבתי
עמית, שאלות על רשימות אחרות אפשר לשאול באותן רשימות. אני רואה מי מגיב ואיפה.
אהבתיאהבתי
"הוצא" מהקשרו.
אהבתיאהבתי
תודה.
אהבתיאהבתי
הגורו המשוגע שפוגע במאמינים שלו אבל בכל זאת תמיד צודק נקרא "אלוהים" אצלנו.
אהבתיאהבתי
אני לא מפקפק בצורך של אנשים בגורו או ביכולת שלהם להתקדם בצורה רוחנית כתוצאה מכך, אבל אני מסתכל על זה מהצד השני – האם גורו במערב, מנותק לגמרי ממסורת רוחנית, כמו שאתה מתאר זאת, הוא לא פר הגדרה שרלטן? אם כל אחד יכול להמציא מסורת רוחנית ושיטה, בלי קשר לשום היסטוריה (בניתוק, נניח מרבנים וכמרים, שלפחות חלקם מגיעים ממסורת מסוימת), האם אי אפשר להניח מראש שמדובר בשרלטנים, כמו שמתגלה במרביתם המוחלטת של המקרים?
אהבתיאהבתי
אז גם הבודהא היה שרלטן. הוא לא הסתמך על מסורת אלא המציא דרך משלו. כך גם אברהם אבינו דרך אגב.
אהבתיאהבתי
תודה תומר , מרתק .
מעניין אם הגוראוים של העבר היו חיים היום אז בקשר אליהם היו מתפוצצים פרשות כאלה ואחרות , ומי יודע אולי אפילו הבודהה בעצמו היה נאלץ לעשות משהו דומה. נדמה שכוח האינטרנט והמילה הכתובה שכל כך נגיש היום לא משאיר אף אחד – לא משנה כמה קדוש וכמה נעלה הוא – נקי ולא רבב.
אהבתיאהבתי
איך זה לא נקלט שכוח משחית. כוח תמיד משחית (אפילו טולקין ידע את זה).
אהבתיאהבתי
אכן סיפור מדהים לנוכח מעמדו. יש כאן פאראדוקס מובנה – דווקא אנשים שבוחרים להיות כריזמטיים, עקב אגו חזק, קל יותר לגייס את התמימים מאחוריהם. נזכרתי, כמו פעמים רבות, שחז"ל אמרו את זה קודם: "כל הגדול מחברו, יצרו גדול הימנו'. הראי"ה קוק התווה, לענ"ד, את דרך האמצע וקרא לה 'גדולה ענוותנית'.
כשפגשתי את אנדרו כהן, במסגרת הרצאותיו בארץ, לא התרשמתי שיש לו ענווה יתרה.
אהבתיאהבתי
מעולם לא חשבתי שאנדרו כהן מואר או קרוב לכך. קרה לו מה שקרה לרוב מורי הנאו-אדוויטה המערביים, בפרט אלו שהתנקזו מפאפג'י – במקום להגיע להארה, הם שינו את הגדרת ההארה למה שמתאים להם.
http://www.gurusfeet.com/forum/cheat-sheet-recognize-bogus-guru
אהבתיאהבתי
יצא לי לראות וידיאו של מוג'י – האפרו אמריקאי שגם היה תלמיד של פאפג'י והוא דווקא נראה לי אמיתי ואוטנטי- כיף לראות אותו ולשמוע אותו… יש איזה אישה אחת שגם הייתה תלמידה של פאפג'י- והיא גם נראת לי אוטנטית ואמיתית… אני חושב שמורים כמו כהן ועוד אחרים פשוט לא הגיעו להארה (אולי היו קרובים לה אבל לא לגמרי) ואז הרסיסים של האגו הביאו אותם למצב הזה שהם משנים את ההגדרה של הארה למה שבא להם על מנת שזה ישרת את מטרתם האישית.
אהבתיאהבתי
שי, אתה בטח מתכוון לגנגג'י שהיא אחת המורות הכי פופולאריות מקרב תלמידי פאפג'י.
בכל תלמידי פאפג'י שהפכו למורים (חלקם טוענים שפאפג'י עצמו הורה להם להפוך להיות כאלו) אני מזהה את אותו באג שהזכרתי לעיל. אלו כוללים, בין היתר, את מוג'י (נמצא באנגליה, עורך ארועים גדולים בטירובנמלאי כל תחילת שנה), פרמאננדה (יש לו אשרם בגרמניה, עושה סיורים גורואים בדרום הודו, עושה ארועים בטירובנמלאי), נירו (נותנת סטסנגים בארמבול בגואה), ארג'ונה ארדג, גנגג'י, פרג'נג'י ועוד. הרשימה המלאה ב: http://www.gurusfeet.com/guru/papaji
אהבתיאהבתי
תודה על הכתבה תומר, אני מוכרח לציין בהזדמנות זו שפגשתי את כהן כאשר היה בארץ (בזמנו כאשר הרב מרדכי גפני ארח אותו בארץ- מאז גם גפני כבר נתפס בפרשיות מסבכות וברח לחו"ל, כנראה על מנת להימנע ממשפט). בכל אופן כאשר פגשתי את כהן ושמעתי אותו מדבר ראיתי מולי אדם נרקסיסט עם אגו נפוח. פגשתי הרבה מאסטרים ואנדרו בכלל לא נראה לי מואר
נ.ב
לא הבנתי את הבדיחה על מעריב…
אהבתיאהבתי
שלילת מוסד הגורו באופן גורף אינה מבטאת שטחיות אלא ההיפך המוחלט:
היא מבטאת את הצורך בבדיקת כל מורה – רוחני או ארצי דתי או ניי אייג'י.
הגורו –
ככזה שיש בידיו מה שאינו בר השגה אצל זולתו ושהוא הפוסק האחרון והיחיד בעניני
דרגות הרוחניות וכיבושן –
הוא מוסד נבזה, בזוי ומבזה את האדם החופשי.
האדם החכם והחופשי בודק כל "גורו" וכל אמירה (או נפיחה) ולא
לוקח דבר כמובן מאליו – רק בשל העובדה שיצאה מפיו של הוד גורויותו .
לכן הצמדת גנאי והטחת אשמת "שטחיות ואי-הבנה" במי ששולל את מוסד הגורו
– אינן ראויות.
מה שראוי הוא שהמורה הרוחני יבקש מתלמידיו להטיל ספק בכל – גם במילותיו שלו.
בכך הוא מיד משיג את הנפלא שבהשגים – הבאת האדם לידי חשיבה עצמאית.
וכל גירסה אחרת מבטאת שטחיות ואי הבנה של רוחניות מהי….
אהבתיאהבתי
העובדה שהמגיבים כאן מדברים על "מואר" ולא על "נאור",
על זהותו של ה"מואר" לעומת מי ש"כמעט מואר" לעומת
אלו שהם רק במשעול (הכה קשה!) להיות "מוארים" –
עובדה זו מצביעה על כך שמוסד הגורו לא מתכוון להעלם מן העולם.
הקהל השבוי הזה, שמהדס מעדנות על חבל דקיק בדרכו להיות מואר,
יחזק ויתחזק כל גורו-מואר בין אם הוא נולד כזה או שנעשה כזה בזכות… היותו מואר.
חולשת בני האדם בעצמאותם והצורך שלהם להיות כפופים למאסטר (וענווים מאד כמובן)
כנראה חזקה מכל נאורות או מוארות.
זה עצוב. לי זה עושה מאד עצוב ומסלק תקווה לעולם טוב יותר.
אבל אולי אם זו המציאות ואין בילתה – אולי אז אין על מה להתעצב ואולי עלי לקבל
את המציאות העצובה בשמחה מוארת – ואז לנצלה לטובתי תוך ליקוט אקראי
של כמה שוחרי מוארות עם כיסים עמוקים וגו'. .
אהבתיאהבתי
הבלוף של כהן הוא בעצם הבלוף שעליו מתקיימות כל הדתות בעולם.
אהבתיאהבתי
תמיד היו כבעלי כריזמה שהשתמשו בכישרון הזה כדי לשלוט באחרים. לא נראה לי שאיזושהי דת עצרה אנשים כאלו. לפעמים להפך, הדת חיזקה את כוחם. אפשר לראות ההערצה לרבנים היום בלי שום ביקורת, את הזלזול בעבר ב"עם הארץ", את השחיתויות של אנשי כהונה נוצריים בעבר, את הסיפורים על גורואים בודהיסטים שתלמידיהם היו עסוקים בלטאטא את העלים מחצרם, הניצול תמיד היה קיים, והרשימה עוד ארוכה.
אהבתיאהבתי
מבחינתי דווקא עכשיו , כאשר הוא מודה שעדיין יש לו אגו , ועושה זאת קבל עם ועדה , הוא נהיה מואר.
המוארות מבחינתי מתחילה ברגע שהאדם מפנים היטב את אנושיותו וחוסר מוארותו.
אהבתיאהבתי
תומר איזה קטע ! בחמש עשרה שנים האחרונות הערצתי את אנדרו – ראיתי כול הרצאה שלו . וקראתי בצמא כול דבר שהוא פרסם ..וגם פגשתי אותו כשהוא הגיע לארץ .
אהבתיאהבתי
מכתבי רבי נחמן בנושא:
http://breslev.eip.co.il/?key=47 – ליקוטי מוהר"ן חלק א – יח
ג. וְלִפְעָמִים חוֹשֵׁב אָדָם בְּעַצְמוֹ
שֶׁיֵּשׁ לוֹ רַחֲמָנוּת עַל הָעוֹלָם
וְרוֹצֶה בְּהַנְהָגָתוֹ
וּבֶאֱמֶת זֶהוּ הָרוֹדֵף אַחַר הַכָּבוֹד
וְתוֹלֶה רְדִיפָתוֹ בְּרַחֲמָנוּת
וּבֶאֱמֶת הוּא רָחוֹק מֵרַחֲמָנוּת הַזֶּה
כִּי כָּל זְמַן שֶׁאֵין לָאָדָם אֱמוּנָה
בִּשְׁלֵמוּת שֶׁאֵין שְׁלֵמוּת אַחֲרָיו
בְּוַדַּאי אֵין לוֹ לְקַבֵּל הַמְּלוּכָה וְהַהַנְהָגָה
וַאֲפִילּוּ מִי שֶׁמַּאֲמִין בְּאֵיזֶה דָּבָר שֶׁהוּא מִדַּרְכֵי הָאֱמרִי
אַף עַל פִּי שֶׁהוּא מַאֲמִין בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ
בְּוַדַּאי אֵין לוֹ לְקַבֵּל הַמַּנְהִיגוּת
כִּי הַמַּנְהִיגוּת עִקָּרָהּ בִּבְחִינַת רַחֲמִים
וְעִקַּר הָרַחֲמִים בַּהֲסָרַת עַכּוּ"ם
אֲפִילּוּ שֶׁמֶץ עַכּוּ"ם
וַאֲפִילּוּ כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר צְבִי הִפְסִיקוֹ
אֵין לוֹ רַחֲמָנוּת בִּשְׁלֵמוּת
בְּכֵן אֵין לוֹ לְקַבֵּל הַמַּנְהִיגוּת
אֲפִילּוּ מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ אֱמוּנָה גְּדוֹלָה
עַד שֶׁיְּפַשְׁפֵּשׁ אֶת עַצְמוֹ
שֶׁלּא יִשָּׁאֵר אֶצְלוֹ אֱמוּנוֹת שֶׁאֵין צָרִיךְ לְהַאֲמִין
כְּגוֹן דַּרְכֵי הָאֱמרִי הַנַּ"ל
וְשֶׁיִּהְיֶה "תָּמִים עִם ה' אֱלקָיו"
אָז הָרַחֲמָנוּת בֶּאֱמֶת
וְלוֹ רָאוּי לְהַנְהִיג
אֲבָל מִי שֶׁאֵין לוֹ אֱמוּנָה בִּשְׁלֵמוּת
וְנִדְמֶה שֶׁיֵּשׁ לוֹ רַחֲמָנוּת עַל הָעוֹלָם
וְרוֹצֶה לְהַנְהִיג אֶת הָעוֹלָם
זֶה בְּחִינַת: וְהַמַּלְכוּת תֵּהָפֵךְ לְמִינוּת
כִּי מְעַט הַמִּינוּת פּוֹגֵם בַּמַּלְכוּת
בִּבְחִינַת הַהַנְהָגָה
וּמְהַפְּכָהּ לְמִינוּת
כְּמוֹ שֶׁמְּהַפֵּךְ אֶת הַמַּלְכוּת לְעַצְמוֹ
שֶׁהוּא מִין מְעַט
אהבתיאהבתי
אני חושב שהשאלה החשובה היא "מושג ההארה לאן". כל עוד יש סחורה יהיו מוכרים וקונים ושרלטנים. בלי סחורה, כל אלה יפסיקו להתקיים.
אהבתיאהבתי
ההארה, ?הבעיה בבני אדם שרובם עובדי אלילים במהותם ורק האלילים מתחלפים. זה בכל תחום. גורו מראש זה אשליה. בעסקים ברוחניות. המורה האמיתי לא רוצה תלות ולא מחפש קשר מחייב עם הזולת. הוא משחרר אותו. רק דיבורו והתנהגותו בעצמם משאירים רושם מספיק חזק שממנו לומדים. לא מעבר. אך בני אדם יצאו ממצרים האלילית אבל לא הוציאו את מצרים מתוכם ולכן ימצאו כל פעם אליל חדש להתלות בו ובכת ימשיכו לסבול. התיקון נעוץ ברעיון חטא אדם הראשון …איכה? אומר אלוהים לאדם. כלומר חפש את עצמיותך. גלה את עצמך. זה תפקידו גם של המורה להנחות את התלמיד לחפש ולגלות בעצמו את עצמיותו. להתחבר מחדש לידיעה מי הוא . הידיעה שאבדה לו לאחר הנפילה התודעתית. התיקון הןא היכולת לשאוב אישור לקיומך מתוך עצמך ולא מבחוץ. זו עבודה קשה אך פשוטה ותר על הצורך באישור מבחוץ.
אהבתיאהבתי
אני מתייחס רק למשפט הראשון: "זר לא יבין זאת, זר חלילה אף ילעג, אולם לפני שבוע התחוללה רעידת אדמה בעולם הניו-אייג', זעזוע טקטוני כמוהו לא זוכרים זקני רישיקש".
רק לפני שבועיים התחוללה רעידת אדמה אמיתית באוטראקאנד, זעזוע טקטוני כמוהו לא זוכרים זקני רישיקש. נהרגו אלפי בני אדם ומאות אלפים איבדו את בתיהם. להשתמש במטאפורה הזו דווקא עכשיו ודווקא תוך שיוך תושבי רישיקש (הילידים, לא כל מיני אנשי אור ואהבה ושאר תיאורים הראויים ללעג שמגיעים מדי פעם גם לרישיקש) לכל מיני גורואים למיניהם וחסידיהם השוטים זו הוצאת דיבה על המקום ועל תושביו ועל כל מי שאוהב את רישיקש למרות האנשים האלה – מיעוט מבוטל המשתלט על חופי הגנגס ע"י סכומי כסף אדירים שמקורם מפוקפק.
התחוללה רעידת אדמה בעולם הניו אייג'? יופי לכם – לכל מי שזה מעניין אותו. אין לזה שום קשר לרישיקש.
אהבתיאהבתי
שמע, דרור, בכלל לא שמעתי על רעידת האדמה, ולא היתה כל כוונה ללעוג כמובן.
אהבתיאהבתי
בוודאי שלא שמעת. בתקשורת הציונית מדווחים רק על אסונות הקורים כאן או בארה"ב, אם ורק אם ההרוגים הם לבנים. עבור אלו, רישיקש היא מקום של גורואים, הודו כולה היא מקום של סטלנים וגואה – מקום המוביל בזנות של ילדות שנחטפו מכל רחבי הודו – הוא מקום של מסיבות סמים. סאי באבא, שגם עליו כתבת, היה פדופיל. כולם בהודו יודעים זאת, כולם! אבל פרט לתנועות פמיניסטיות הפועלות בהודו, לרוב האנשים זה כלל לא מפריע.
אז לא הייתה כוונה ללעוג. אינך אמיר חצרוני חו"ח. אבל ההתכנסות שלך בענייניך הפנימיים מזכירים יותר מדי את הציונים ואת יחסם לכל הסובב אותם. אם אכן לא הייתה כוונה ללעוג אז תוריד את הדימוי הזה.
אהבתיאהבתי
"עשה לך רב" נתפש לא פעם כ"עשה לך גורו" (עם או בלי אגו) לא? האם הנטייה הזאת (עם ה"גיבוי" ההלכתי של דת אחת או אחרת) אינה פשוט שלב טבעי בתהליך, בו לוקחים חלק לפחות שניים עם אגו שדורש עבודה (התלמיד והמורה) ?
אהבתיאהבתי
מפתיע אותי שאתה משרטט קו חד כל כך בין הסיטואציה הרוחנית העכשווית, שבה לגורו אין מחוייבויות כלפי המסורת לכאורה, מה שנותן לו כוח גדול מדי, לעומת גורואים "מסורתיים" שמוגבלים מתוקף כך. בעיניי ההבדל לא רב כמו שאתה מתאר זאת.
אפשר לקחת דוגמאות כמו ישו, בודהה, מורי זן כמו ג'ושו או הקואין, או להבדיל, שבתי צבי – כל אחד מהם (ורבים רבים אחרים מוכרים פחות) היה סמכות עליונה מתוקף הארתו, לכל אחד הייתה קהילה רחבה של devoted followers, וכל אחד מהם שבר את המסורת באופן קיצוני וזה התקבל. אנו מכירים גם תופעות קיצוניות לאורך ההסטוריה, של אלימות ונזק עצמי והתאבדות, ביניהן גם על הגבול שבין מיסטיקה ופוליטיקה.
מהצד השני, גם הגורואים של היום לא מציעים את חוכמתם כאילו הם הביאו משהו חדש לגמרי, אלא, כפי שציינת בעצמך, נאלצים להיתלות באילנות גבוהים בשביל לקבל לגיטימציה לרעיונותיהם. כך כתבת, למשל, "מודל של "הארה אבולוציונית", אשר לטענתו חיבר בין המיטב שבתורות הרוחניות המזרחיות והחשיבה המערבית". לדעתי, החופש של הגורו להיתלות במסורת אך לפרש אותה לרוחו, מתוך טענה לעליונות רוחנית, הייתה תמיד ואינה חדשה. הרעיון של גורו מואר-משוגע ששובר את כל הכללים ומוכן לנקוט באלימות כדי ללמד את המסורת שאותה הוא שובר, מתוך מגע עם אמת גבוהה יותר – הרי זה מוטיב שחוזר ונשנה.
אם כך, מה בכל זאת חדש במודרנה? האם באמת הניו אייג' מיוחד?
אהבתיאהבתי
לגבי הניו-אייג', לדעתי הוא ודאי תופעה חדשה, ולא אכנס לזה כאן. אבל לגבי ההבדל בין הגורו היום לעבר, ייתכן שהוא קטן יותר ממה שאפשר להבין מהרשימה. אני חושב שיש בהחלט הבדלים חשובים, ואין דומה הבודהה למאות אלפי מורים אחרים שכן היו בשטאנץ, אבל ייתכן שהם קשורים יותר למימדים של התופעה, ופחות לעקרונות ולמאפיינים.
אהבתיאהבתי
מחכה לשמוע את את דעתך על מה שמורים רוחניים (ובמה הם שונים מגורואים?) כן תרמו לך.
הנטייה הטבעית שלי היא חשדנות כלפי גורואים והאמת היא שאני לא כ"כ מבינה את סוד הקסם שלהם. נדמה לי שהסיבה העיקרית היא שרוב הגורואים, ובפרט הבודהיסטים, מציגים עצמם בדרגה העליונה של ביטול האגו- כלומר הענווים הגדולים ביותר.
אופס!… משהו פה לא בסדר, לא?
אהבתיאהבתי
הכוונה הייתה: אני יכולה להבין את מושג הפיזיקאי הכי טוב/גדול/דגול, הסופרת הכי טובה/גדולה/דגולה, מעצב השיער הכי מדהים/אשף – בסדר אפשר להבין (אמנם גם פה יש חילוקי דיעות ובעייתיות אבל לפחות ניתן להבין את הדירוגים האלה.)
אבל האדם בלי האגו בדרגה הכי גבוהה? מצטערת, זה לא מסתדר!
אהבתיאהבתי
מאמר מרתק, תודה.
האל בלאקר, שהיה עורך של המגזין What is Enlightenment? (והיום עורך את הבלוג הביקורתי What Is Enlightenment??!) פירסם מאמר שמסכם 50 פגיעות והתעללויות שונות שלטענתו ביצע כהן לאורך השנים. גם לבקיאים בעלילות גורואים זה עשוי להיות מפתיע. במובן של ההצצה שזה מאפשר לפסיכולוגיה האנושית, ולמה מסוגלים (ואולי רוצים) אנשים לספוג.
http://www.integralworld.net/blacker3.html
אהבתיאהבתי
פגשתי את אנדרו כהן ומוג'י ברישיקש לפני כמה חודשים. בעוד חווית רישיקש התאימה בדיוק לתמיד של בירת פאסט-פוד רוחנית בה כל מלון הוא אשרם עם מורי יוגה מהימלאיה הגורואים זוג חסידיו של פפא-ג'י לא, אולי משום (כך) ה "נאו"-ודנטה. מוג'י מצד אחד עונה לפונים אליו בסטסנגים בצורה ישירה ונטולת גינונים המתגאה בשורשיו הבירקסטוניים הג'מייקנים, מין "מהמצב איך הולך. לעומת זאת הוא משתף פעולה באופן מלא וללא שום רתיעה נראית לעין עם גינוני טקס וגורו קלאסים. כשעמיתיו לפסטיבל היוגה לעשירים בלבד פונים אליו כפוגיה מוג'י, כשחסידיו מנשקים את כפות רגליו וכמהים לכל מגע וקשר איתו. מוג'י משתף פעולה בצורה מלאה נענה לכל סחטנות רגשית, מנחם מחבק מקשיב בסבלנות להשתפכויות רגשיות ורחמים עצמיים.
אנדרו כהן לעומת זאת קיים רק כמה מפגשי הכרות קצרצרים למטרת גיוס אנשים לרטריט בדרהדון. למפגש הגיע קבוצה קטנה ודי טיפוסית של מחפשים רוחניים מאלה עם הנטייה האינטלקטואלית יותר. מצאתי יהודי אמריקאי משופם כבן 50 בערך. נטול סממני כריזמה ויומרות שנוטה לדיבור מהיר ושוצף. בכל פעם שהרגיש שהוא מאבד את הקהל או את חוט המחשבה הוא פלט מין "האהא!" מעין צחקוק נוירוטי קצר ונבוך לפעמים הקדים לו איזה בדיחת קרש קטנה. יותר מין טיפוס שהייתה מצפה לראות בהרצאה של TED מאשר באשרם ברישיקש. כהן סקר בשיחה את התורה.שיטה שלו ונטה בעיקר לכיוון טכני וידיעה אישית ולא הראה השענות על איזה שהו ידע אוניברסלי מחלט שאינו ניתן לערעור, הגישה והתשובות נטו לכיוון הטכני המדעי. לאור ההיסטוריה שפורטה פה שאותה אני מכיר די הופתעתי מהדמות שפגשתי. נעדרה כל תחושה של נעיצת ציפורניים בידי ציידי נשמות כמו שקיימת אצלי במפגשים עם "כתות-גורואים" קלאסיות. לא ממש זוכר מה שאלתי אותו אבל התשובות היו ענייניות והוא גם ישר זיהה שאני ישראלי והתעניין קצת, למעשה הוא שבתמש ביכולת ההבחנה החדה שלו במוצא כדי לשבור את הקרח עם רוב הנוכחים מה שהוסיף לרושם של אינטלקטואל עם מעט מגושמות חברתית. בסוף המפגש כנראה השוליה שלו ניגש אלי בסוף אלי וניסה לעניין אותי ברטריט והיה מוכן מייד להתגמש אם מדובר בעניין כלכלי (למרות שלא היה יקר יחסית).
בשונה לגמרה נתקלתי בסמדג'י, איזה גורו הודי למערביים – קלאסי בכל המובנים של התופעה המודרנית. בסאט סאנכ הכל מתנהל לפי הטקס יושבי ומחכים, הגורו נכננס לאט ובשקט . סשן של באג'אן מוקלט, שתיקה במטים חודרים שאלות ותשובות בקול "מתקשר" ומרוחק. וכשהוא יוצא החסידים פורצים ספונטאנית בבכי והתפרקות אקסטאטית. על הקיר מאחורין תמונה ענקית של עיונו החודרות ולכל החסידים מאלה עם תמונותו. כאילו נלקח מתוך החיים כבצל.
ולכל קוראי הבלוג והמגיבים. היזהרו מהטיות קוגנטיביות למינהן. החולשות שלנו הן כאלה משום שהן בלתי צפויות. ספקנים, אינטלקטואלים ויודעי כל למיניהם לא חסינים מפני כתות, שטיפת מח ודוגמות; וגם לא מאושרים יותר באופן כללי (דעה אישית).
אהבתיאהבתי
תודה על הדיווח המעניין.
אהבתיאהבתי
הבעיה בבני אדם שרובם עובדי אלילים במהותם ורק האלילים מתחלפים. זה בכל תחום. גורו מראש זה אשליה. בעסקים ברוחניות. המורה האמיתי לא רוצה תלות ולא מחפש קשר מחייב עם הזולת. הוא משחרר אותו. רק דיבורו והתנהגותו בעצמם משאירים רושם מספיק חזק שממנו לומדים. לא מעבר. אך בני רדם יצאו ממצרים האלילית אבל לא הוציאו את מצרים מתוכם ולכן ימצאו כל פעם אליל חדש להתלות בו ובכת ימשיכו לסבול. התיקון נעוץ ברעיון חטא אדם הראשון …איכה? אומר אלוהים לאדם. כלומר חפש את עצמיותך. גלה את עצמך. זה תפקידו גם של המורה להנחות את התלמיד לחפש ולגלות בעצמו את עצמיותו. להתחבר מחדש לידיעה מי הוא . הידיעה שאבדה לו לאחר הנפילה התודעתית. התיקון הןא היכולת לשאוב אישור לקיומך מתוך עצמך ולא מבחוץ. זו עבודה קשה אך פשוטה ותר על הצורך באישור מבחוץ.
אהבתיאהבתי
אגב המורה של אנדרו פפג'י, אמר שאנדרו לא מואר.
הוא שלח את מוג'י וגאנג'י (2 אנשים שהוא הביא להארה) שיתקנו את הנזק שאנדרו עשה….
אהבתיאהבתי