באמצע יוני חוקק הדוּמה, הבית התחתון בפרלמנט הרוסי, שני חוקים שפגעו פגיעה קשה בזכויות האזרח והאדם במדינה: הראשון אסר על הפצת חומר הנוגע להומוסקסואליות, או במילותיו של החוק "פרופגנדה הנוגעת ליחסי מין לא מסורתיים" – החוק עבר פה אחד, 436 נציגים בעדו, ללא מתנגדים, והעובר עליו צפוי לקנס כספי. החוק השני אוסר על "פגיעה ברגשות דתיים", והעובר עליו צפוי לעונש של עד שלוש שנות מאסר. סגן יו"ר הדומה, סרגי זלזניק, הדגיש במיוחד את הצורך לקבוע עונש בחוק למעליבים את רגשות הדתיים בבלוגים וברשתות חברתיות.
שני החוקים, שהתקבלו סופית בחתימת הנשיא פוטין בתחילת החודש הזה, מחזקים מאוד את מעמדה של הכנסייה הרוסית אורתודוקסית, שבפועל משמשת כדת הנבחרת ברוסיה וכגוף הדתי הממלכתי במדינה. מאז שפוטין עלה לשלטון התהדקו היחסים בין המשטר לכנסייה, והחוקים שעברו כעת נותנים תוקף משפטי לסימביוזה הבלתי-קדושה הזאת. השלטון כיום מפלה לרעה, ולפעמים ממש מדכא ומכחיד, זרמים דתיים אחרים, נוצריים ושאינם נוצריים, והכנסייה מצידה מעניקה למשטר גושפנקה דתית רשמית, הילה שמרנית-פטריוטית ולגיטימיציה בעיני האל ומאמיניו.
האם זה גורלו ההכרחי של כל גוף דתי, דהיינו להיות עזר לכוחות הדיכוי וההשתקה? אני מאמין שלא. עד לפני עשרים שנה, כלומר עד לנפילת ברה"מ, הכנסייה האורתודוקסית הרוסית בעצמה היתה גורם שנאבק למען ליברליזם וזכויות אזרח, וכחלק מפעולותיה כנגד השלטונות כמה מאנשיה אף נאסרו והוגלו. אז מה קרה במעבר לסמי-דמוקרטיה הרוסית? כמובן, הכנסייה צברה כוח. וכוח, כידוע, משחית.
וזאת טענתי הראשונה: הבעיה בגופים דתיים אינה הדת שבהם, אלא הגוף שבהם, כלומר הכוח שהם מקבלים. הדת עצמה יכולה להיות גורם הפועל, עקרונית ומעשית, לטובת הליברליזם. תהליך ההתדרדרות לכדי מערכת דכאנית ומושחתת מתחיל בדיוק ברגע שהדת מקבל לידיה עוצמה פוליטית.
רבנות, לא בירוקרטיה
ואפרופו מערכות דכאניות ומושחתות, הבא נדבר על הרבנות הראשית לישראל. לרבנות הראשית כוח לא מבוטל על חיי אזרחיה היהודיים של המדינה, והיא כידוע לא משתמשת בו בצורה נאורה יותר מדי. דכאנותה של הרבנות הפכה זה מכבר לעניין כמעט מובן מאליו, וכאשר הרב הראשי במעצר בית, ברור לכולנו שמבחינת תדמיתית ומהותית מצבה בכי רע.
הקולות הדורשים לפרק את הרבנות הם רבים, ואין ספק שהם מבטאים לא רק תחושת מיאוס כללית מהממסד המסואב הזה, אלא גם אינטואיציה מוסרית בריאה. וכי למה למדינה לממן את כל הגועל הזה? עם זאת, לדעתי קיומו של גוף רבני מרכזי אינו עצמו רע, והוא אפילו יכול להיות טוב. הציר סביבו תפקוד הרבנות הראשית יכול להיגזר לשבט או לחסד הוא, כאמור לעיל, מידת הכוח שיש לה כלפי הציבור היהודי בישראל.
וזו, אם כן, טענתי השנייה: רבנות ראשית לישראל יכולה להיות גוף חיובי, ולו רק יילקח ממנה הכוח הבירוקרטי המונופוליסטי. את כפיפותם של אזרחי ישראל לרבנות, בנישואים, כשרות וקבורה יש לבטל. קודם כל מפני שחופש דת הוא עניין עקרוני ובסיסי בדמוקרטיה. שנית, מפני שזה מה שיכול להציל את הרבנות. רק רבנות ללא כפייה תהיה מסוגלת לשקם את הלגיטימציה הציבורית שלה, לנקות את אורוותיה, לשדד את מערכותיה ולהתחיל להיות גוף שרלוונטי למשהו לבד מהתנשאות דתית ורודנות כפיינית.
אני יודע מה אתם חושבים: נניח שהרבנות לא תהיה כפוייה עלינו, תשקם את הלגיטימציה שלה, ואפילו תנקה את עצמה משחיתות ונפוטיזם – איך היא בדיוק תהיה רלוונטית למשהו? הרי בסופו של דבר עדיין יהיה מדובר בגוף דתי-ארכאי שלא מעודכן בצורה אומללה בהלכות העולם המודרני, לא? ובכן, במובן מסויים כן, אבל אוולי דווקא בזה יהיה כוחו. לדעתי במקרה שהוא נטול כוח פוליטי הממסד הדתי יכול להיות רלוונטי בכמה וכמה מישורים: הוא יכול לאזן את הכוח של המערכת הפוליטית, הוא יכול למתן מדיניות פזיזה וחסרת אחריות, והוא יכול (וחייב) להשמיע ביקורת כלפי הממשל. כדי להבין כיצד אביא כמה אבחנות בנושא בשם אדמונד בֶּרק, ההוגה השמרני המפורסם מהמאה ה-18.
שמירת ארציותו של המשטר
ברק עסק הרבה מאוד בגבולותיו של הכוח, הן הפוליטי והן הדתי. הוא תפס את החילון הכפוי של המהפכה הצרפתית כמסוכן לשלמותה של החברה, וגרס שיש חשיבות רבה לקיומו של ממסד הדתי במדינת הלאום. עבור ברק הכנסייה היא משקל נגד לשלטון, בהיותה מביאה קול שנמצא מעל לסמכותה של המדינה, הוא קולו של האל כמובן. בהביאה גם את קול העבר, את סמכותה של המסורת, היא מהווה לדעתו בלם בפני פזיזות וחוסר שיקול דעת. הממסד הדתי והמסורת שהוא מייצג, אם כן, יכולים לאזן את תשוקת השלטון להיות כל יכול, קול יחיד, ולנהוג באופן קפריזי ונמהר.
ללא ממסד דתי, כלומר כממסד אידיאולוגי יחיד, המערכת הפוליטית, או "המדינה", עלולים להפוך לקדושים בפני עצמם. הטרור שאחרי המהפכה הצרפתית היה עבור ברק עדות לחוסר איזון שבתפיסת המשטר (שהתיימר לפעול על פי "רצון העם") כרשות יחידה וכל-יכולה. הצבת ממסד דתי לצד הממסד הפוליטי מהווה איזון לתשוקה – המודעת או הבלתי-מודעת – לתפיסת האחרון כמורם מעם, כאלוהי. במילים אחרות, דווקא ביצור מעמדה של הדת כרשות עצמאית אמור להוביל לכיוון ההפוך מזה שאליו לוקח פוטין את רוסיה – לא לפטריוטיזם לאומני המקבל הילה של קדושה וגושפנקא אלוהית, אלא לשמירת חילונו וארציותו של המשטר.
עם זאת על פי ברק ביצור מעמדו של הממסד הכנסייתי חייב ללכת יד ביד עם פתיחתו לביקורת, הן אזרחית והן דתית, ועם חופש דת לאזרחים. "אל לנו להקריב את הטוב הזמני של קהילה אנושית כלשהי עבור האמת או הכזב שבדעה דתית כלשהי", קבע. הדת אמורה לאזן ממרחק, לתת השראה וכיוון, לא לשלוט באזרחים באופן ישיר. בעקבות ברק זו, אם כן, טענתי השלישית: ממסד דתי ללא כוח אזרחי יכול להביא איזון למערכת השלטון ולקדם חברה בריאה.
הצבתו של קנה מידה ערכי שונה
ומה עם השמעת ביקורת מצד הממסד הדתי כלפי הממשל? כאן הייתי רוצה להביא דוגמא נאה מימינו. בהיותה של הרבנות הראשית כיום לא יותר מכלי שרת של הממסד הבירוקרטי ושל הזרם היהודי-אורתודוקסי, אין כמובן מבחר שופע של דוגמאות, ובכל זאת נחזה לא מזמן קיומו של ניצוץ של קדושה ממש במעמקי הקליפות. לפני כחצי שנה פרסם הראשון לציון שלמה עמאר פסק הלכה הקובע כי "בעלי שליטה אשר גרמו בהתנהלותם לנזק ולאובדן כספי ציבור, שהובילו גם לתספורות – מחויבים לשאת בעצמם בנזק זה" – דהיינו, הקץ לתספורות על חשבון הפנסיות של הציבור.
לפסק אין כל סמכות משפטית והוא אינו יכול להיכפות על אותם בעלי שליטה – וטוב מאוד שאין לו כל סמכות שכזו. כאמור לעיל, הדבר האחרון שאנחנו רוצים הוא דת בעלת כוח פוליטי. יש הכרח מוחלט שפסקים כאלה יהיו ללא כל שיניים. כוחו של הפסק הוא בהצבת קנה מידה ערכי שונה, בהשמעת קול המסורת ובהבאת ביקורת ציבורית מפי דמות שאמורה להיות סמכות דתית ומוסרית.
כידוע, הרבנים הראשיים כיום אינם נתפסים בציבור כדמויות המהוות סמכות מוסרית ודתית. אולם מהסיבות שמניתי לעיל חשוב שהרבנות הראשית תישאר, אחרי שיילקח ממנה כוחה הפוליטי, כממסד ייצוגי יציב ופעיל, במימון המדינה אך בעל עצמאות אידיאולוגית וערכית (בדומה לאקדמיה). בעיני רוחי אני רואה רבנות ראשית שנציגיה נבחרים על ידי הציבור, או על ידי נציגי ציבור (ולא על ידי גוף אינטרסנטי ונפוטיסטי של רבנים), רבנות ראשית שנותנת את תרומתה למען איזון אידיאולוגי לכנסת ולממשלה, ושמשמיעה את קולה במרחב הציבורי הישראלי.
:
—
פורסם באתר אבי חי. הנושא הזה, שכולל הליכה על הגבול של הפרדת דת ומדינה, הוא מורכב, ואני מתכוון להקדיש לו רשימה נוספת.
לולאת האל 
אמרו חכמינו: פרצה קוראת לגנב.
כלומר, בעוד שלגנב יש אחריות על מעשה הגניבה, גם מי שמשאיר פרצה נושא באחריות משלו! במלים אחרות – בניגוד לתפיסה המנקה את הפושע בגלל מעשי החברה, או לחילופין, תפיסה המנקה את החברה מאחריותה כלפי הגנב, יש איזון פשוט להפליא שאומר כי לא צריך להעמיד את האדם בניסיון לפשוע, נקודה.
אם להשתמש בביטוי יפה נוסף, הרבנות היא מכשול בפני עיוור ומנגנון שעצם מהותו בנויה להכשיל אנשים עם כוח ולהשחיתם. היהדות לא זקוקה למנגנון ממלכתי, ומעולם לא הייתה זקוקה לו. והמדינה? האינטרסים שלה ברורים, אבל בהחלט לא תמימים, כמו טיעוני התומכים ברבנות….
אין מקום לרבנות ממלכתית ראשית או משנית שרק מבזה את הדת. אם יהודים רוצים לקיים מצוות או מנהגי יהדות (על חשבונם) או נדרשים לשירותי דת כלשהם – אדרבא – ימצאו לעצמם רב או קהילה.
יתר על כן, ביטול הרבנות רק יעצים ויגביר את הקשר בין יהודים, בעיקר חילונים, והדת – ולא להיפך – כפי שמאיימים לעתים כל מיני גורמים אינטרסנטים בתוספתן הבירוקרטי הקרוי "רבנות", שבינו ובין דת אין דבר וחצי דבר.
אהבתיאהבתי
הגיונך נסתר ממני, תומר.
חרף המאמץ ההירואי בסוף הרשימה, קשה, באמת קשה עד בלתי אפשרי, למצוא ברבנות בישראל קול אנטי-שלטוני אמיתי, שמערער על תפיסות יסוד בנושאי ביטחון/כלכלה/חברה. מדובר בשלוחה מבשרו של השלטון. אתה אומנם חוזה רבנות שתנוטרלת לגמרי מן הכוח הפוליטי שלה, אבל מה שכלל לא ברור זה מדוע דווקא הניטרול הזה ישחרר קולות חבויים של ביקורת נגד השלטון.
כידוע לך, הבעיה האמיתית היא לא הכוח הביורוקרטי של הרבנות אלא העולם האידאולוגי והתרבותי שממנו מגיעים אנשיה. העולם הדתי-תורני בישראל לא יכול להוציא מתוכו את הבשורה שאליה אתה משתוקק, של חופש וזכויות אדם. הביקורת העיקרית על השלטון שנשמעת מצד העולם הזה היא כידוע שהוא "רחמן על ערבים" ו"אכזר אל יהודים". שחרר את הרבנות מכבלי השלטון ותקבל, אבוי, גירסה מוקצנת עוד יותר של הלאומנות הזאת.
ממה נפשך, למה צריך רבנות כדי להשמיע ביקורת על השלטון? יש מספיק חובשי כיפות בעלי מחשבה מקורית וביקורתית. יכתבו נא מאמרים, יפתחו בלוגים, יקימו תנועות חברתיות ויסחפו אחריהם מאמינים. אני מניח שגם בקרב יוצאי רומניה ובקרב זוללי הסושי יש ביקורת לא מעטה על השלטון. זה עדיין לא מצדיק להקים מוסדות מכספי ציבור שייצגו את הרומנים או זוללי הסושי.
אהבתיאהבתי
עידן שלום,
תראה, ראשית, ודאי שאין שום ביטחון שאם וכאשר נפרק את הרבנות מסמכותה הבירוקרטית היא תוכל להשמיע קולות ביקורתיים וקריאות מוסריות. להפך, אני מסכים איתך שהסיכוי הזה לא גדול. ועדיין, אני חושב שבשביל הסיכוי הזה שווה להחזיק את הגוף הזה.
בעניין סוג הקריאות שאולי יצאו ממנו – נכון, כנראה שגם אם יצאו קריאות, רובן לא תנעמנה לאזני. זה די ברור. אבל אני עדיין רוצה שהקולות האלה, המסורתיים-שמרניים-שובניסטים-לאומניים יישמעו. אני מבין שבמצבה הנוכחי של המדינה לא נראה שזה מה שחסר, אבל אני חושב (ומקווה) שהעתיד יהיה שונה, ואז ייתכן שקולות כאלה לא יהיו נפוצים כל כך, ושדווקא, לדעתי, יהיה צורך לשמוע אותם, גם אם לא נסכים איתם. החברה המערבית מתקדמת בזמננו במהירות למחוזות חדשים ולא מוכרים, החל בתחומים שונים כגון תקשורת ורפואה, וכלה בשינויים של מוסדות חברתיים ותיקים כמו מדינת הלאום. אני רוצה קול שיבקר את השינויים האלה, וייתן זווית אחרת (במקרה זה יהודית-מסורתית).
ולמה כל זה צריך ממוסד רשמי? באמת לא חובה, אבל לדעתי קולו של אדם שיש לו תקן ומעמד רשמי נשמע בצורה יותר ברורה. נכון שלא תמיד ככה (גנדהי הוא דוגמא טובה לאדם ללא כל מעמד רשמי שקולו נשמע יותר מכל אחד אחר בתקופתו בהודו, ורק בזכות הכריזמה המוסרית שלו), אבל זה יכול לעזור. בכ"א, הכסף שהרבנות עולה, אם ניטול ממנה את מערך הכשרות ואת המונופול על חתונות ונהפוך את רבני הקהילות לתלויים בקהילותיהם (כמו בתוכנית של 'נאמני תורה ועבודה') הוא זניח.
אהבתיאהבתי
"אבל אני חושב (ומקווה) שהעתיד יהיה שונה, ואז ייתכן שקולות כאלה לא יהיו נפוצים כל כך, ושדווקא, לדעתי, יהיה צורך לשמוע אותם, גם אם לא נסכים איתם."
שאני אבין: אתה מבקש מאיתנו היום להיאבק על שימור מוסד הרבנות כי בעתיד אולי הקול השמרני-לאומני-שוביניסטי יהיה כל כך מודר ומקופח שיהיה צורך בגוף מוסדי, ממומן מכספי ציבור, להעניק לו משקל ולגיטימציה?
תראה, התרחיש הזה נראה לי כל כך דמיוני שאני צריך לקחת סם הזיה כדי להצטרף אליו. אבל בלי שום קשר להיתכנותו, עדיין לא נהירה לי התעקשותך להאציל דווקא על הקול הזה, דווקא על המגזר הזה, את הכבוד שבמימון ממלכתי רשמי.
בוא נהפוך את היוצרות. לא פעם אתה שומע קולות מתפנקים בשמאל שדורשים מהמדינה לממן כל מיני אמנים או אינטלקטואלים *דווקא משום* שהם משמיעים קול ביקורתי. אלה דרישות הבל וסרק, וכשלעצמי, טוב מותי מחיי על כספי המדינה כ"אינטלקטואל בתשלום". המדינה צריכה לממן מחקר ואמנות בתור מה שהם, בגלל ערכם הייחודי לחברה, ואל לה לקחת אחריות גם על מימון האופוזיציה לשלטון. זה מדרון מאד חלקלק. תביט מה שקורה ברשות השידור ותבין לבד שהרעיון של עובד ציבור שיוצא נגד השלטון שמשלם לו משכורת הוא תרתי-דסתרי. אין סיבה לחשוב שרבנים יהיו מסוגלים להתעלות מעל הפרדוקס הזה. ובעניין הזה אני עם ליבוביץ': גט כריתות מהמדינה יעשה רק טוב לעצמאות הרוחנית של הרבנים.
אהבתיאהבתי
תראה, אני כמובן לא מעוניין ברבנות רק בשביל שתשמיע קול גזעני ולאומני. לדעתי יש פוטנציאל שהיא תשמיע קולות הרבה יותר חיוביים, והבאתי את הדוגמא של פסיקתו ההיא של הרב עמאר. לדעתי הפוטנציאל הזה גם מתחזק מכך שהרבנות מדברת בשם מסורת, ומביאה את הקול שלה ממנה. כלומר, מלכתחילה יש לה "נאמנות כפולה", ולא רק המדינה מעניינת אותה. ולכן אני חושב שיש סיבה דווקא לחשוב שרבנים יהיו יכולים להתעלות מעל לפרדוקס הזה. אבל שמע, זה אכן משהו רחוק, ומוטל בספק. אני חושב שהסיכוי הזה, *בהנחה שהרבנות מפורקת מכוחה* שווה את הנזק. אבל זה בהחלט לא משהו שאני מתכוון להתאבד בשבילו.
אהבתיאהבתי
מסכים כמעט עם כל מילה במאמר חשוב זה, חוץ מהכותרות והמסקנה. פרסיקו מנתח באופן מבריק כדרכו מדוע יש להפשיט את הרבנות (אני מניח שהוא מתכוון גם לממסדים הדתיים האחרים בישראל) מכל סמכות כפייתית שלטונית. הנקודה היחידה שאינה נותרת ברורה לדידי היא מדוע להותיר את המעטפת של "רבנות ראשית". תפיסות היהדות בקרב האוכלוסיה היהודית שונות, לרבות בתוך האורתודוקסיה. כל אחת מתפיסות אלה מבורכת ומונהגת על ידי רבנות נפרדת. לעתים שונות הפרשנויות, לרבות בסוגיות מכריעות לעתיד המדינה כמו שטחים, בטחון, מיעוטים, השירות הצבאי, מעמד האשה וכד', באופן קוטבי. דבר זה טבעי וצפוי. האם "רבנות ראשית" תבטא את עמדת היהדות או יחסי כוחות מקריים שאינם משקפים את ריבוי האנפין והפרשנויות של היהדות? האם הרבנות הראשית תתבטא רק במקרים הנדירים בהם תהיה הסכמה מלאה, או שהיא "תכפה" את דעת הרוב בנושאים של אמונות ודעות?
זאת יש לזכור – חשיבותם של נביאי ישראל היתה בחוט השידרה המוסרי ועוצמת החזון שביטאו, לא בתואר "הנביא הראשי", וכך יהיה גם לעתיד. אדרבא – יתארגנו קבוצות וארגונים ויכתירו עליהם רב באופן וולונטרי, וככל שסמכותו המוסרית והדתית תתקבל על ידי אוכלוסיה רחבה יותר – כך יגדל הסכוי שינתן משקל רב יותר לדבריו, אך מה לכל אלה ולהתערבות של המדינה ביצירת ממסדים דתיים והכתרתם בתארים שאין להם יסוד בתולדות ישראל והם סותרים מיניה וביה את עקרונות הדמוקרטיה וחופש הדת כפי שפרסיקו גה היטיב לתאר!
אהבתיאהבתי
הרב רגב,
יש אמת בדבריך. אולי אם ייווצרו קהילות וולנטריות של זרמים דתיים, אשר כל אחת מהן תשים עליה רב משל עצמה, תיווצר התמודדות בריאה ביניהן, ויוכל לעלות בעיני הציבור אחד הרבנים כסמכות מוסרית. האמת היא שלא חשבתי על המודל הזה. בכל זאת, כפי שכתבתי לעידן, יש משהו בתפקיד רשמי שנותן תוקף מוסף לאדם המחזיק בו. האם שווה רק בשביל זה להחזיק את הרבנות הראשית? זאת באמת שאלה קשה. אני חושב שכן.
אהבתיאהבתי
מסכימה עם תומר.
אגב, זה מזכיר קצת את הוותיקן. בימינו כמעט ואין למוסד שום כוח פוליטי, אך בהחלט יש לו השפעת-מה לא רק על מיליארדי הקתוליים בעולם, אלא אף על האנושות כולה.
אהבתיאהבתי
וכמובן, שחוץ מהוותיקן, יש ממסדים נוצריים אחרים (פרוטסטנטיים, אורטודוקסים-יוניים וכיוצ"ב), וגם קולם (לפעמים) נשמע. ואם מרחיקים עוד – יש כמובן אנשי-שם ורוח, כגון הדלאי לאמה ההודי, שגם לדבריו יש השפעת-מה על האנושות.
אהבתיאהבתי
אין ספק שהותיקן הוא דוגמא טובה ורלבנטית. כל עוד ההצטרפות לכנסיה הקתולית היא וולונטרית, ולא המדינות השונות ממנות את האפיפיור או הקרדינלים והארכיבישופים – אין בכך כל בעיה, וכפי שאת כותבת – ראשי הכנסיה נהנים מהשפעה רוחנית לא מבוטלת. הבעיה מתחילה כאשר הכהונה הדתית הרמה נקבעת על ידי המדינה, וסמכותה מוחלת על כלל הנוצרים בין אם הם קתולים ובין אם אינם.
אהבתיאהבתי
אכן כך.
אהבתיאהבתי
"Propagieren von nicht-traditionellen sexuellen Beziehungen unter Minderjährigen" verbietet. sorry for the german text but this come from amnesty. –here it is written that law is just about sex of young people.
אהבתיאהבתי
אני חושב שדוגמא מצויינת לטענה שהעלת היא הרב יונתן זקס הרב הראשי של אנגליה שפורש בקרוב. הרב זקס משמיע את קולו לא רק בקהילה היהודית אלא גם במרחב הציבורי באנגליה החל מראשי ממשלה ובית הלורדים המשך בתקשורת הבריטית ובאקדמיה. אמנם אני מניח שיש לו סמכויות לגבי הקהילה היהודית באנגליה אבל כנראה שאין לו סמכויות ממשיות מחוץ לקהילה היהודית.
אהבתיאהבתי
זו אכן דוגמא מצויינת, כיון שהרב זקס כיהן כרב של הקהילות האורתודוכסיות ולא שימש כרב ראשי של כלל הקהילה היהודית, ואף זאת בבחירה פנימית של ארגון הקהילות האורתודוכסיות ללא מעורבות הממשלה. דווקא באנגליה יש ביקורת על המצב בכנסיה האנגליקנית, שהיא שריד לעבר בו התערבבו ענייני דת ומדינה, אלא שהביקורת היא מתוך הכנסיה על מעורבות המדינה בבחירת המנהיג הכנסייתי.
אהבתיאהבתי
מי אתם בכלל ?? מה משנה מה אתם חושבים על הרבנות הראשית . חבורת בערים וכסילים
כדבר שנאמר איש בער לא ידע וכסיל לא יהין זאת
אתם מדסקסים בניכם כאילו שאתם מרכז העם היהודי
ולא היא
מרכז העם זה אלה שהשומרים תורה ומצוות בשלמות וצריכים את מערכת הרבנות
אתם סתם ספחת שמתעלקת על העם היהודי עד היום שנקלף אותכם ונזרוק אותכם לפח
הסיבה שאני לא עונה לכם בצורה עניינית כי כל הדיון שלכם נובע מצביעות בערות שנאה וכו
ולכן אתם לא שווים דיון ענייני
אהבתיאהבתי
קרקובר נתן דוגמה נפלאה ב-9 הימים שלפני 9 באב לפגיעה בזולת נוסח קמצא ובר קמצא.
יש לא מעט מהמשתדלים לשמור שו"ע שמתנגדים לרבנות.
אהבתיאהבתי
קרקובר, מה נפלת פה עלינו? מה יש לך לחפש פה תגיד לי? לך לך למרכז העם ושם תוכל לענות בצורה עניינית ממש ללב ליבו של העם, ושם גם תוכל לתכנן את תהליך הקילוף וההשלכה לפח שלנו. קישתא
אהבתיאהבתי
קרקובר, כסיל כאולתו.
אהבתיאהבתי
מעניין. אבל נדמה לי שהחשש הוא במידה רבה הפוך: לא שאם יבוטל כוחה הרשמי של הרבנות, היא תחדל להיות רלוונטית; אלא שכל עוד יישמר מעמדה הרשמי, היא תמצא דרך לחבור לכוחות השמרניים במערכת הפוליטית וליצור עמם סימביוזה לצורך חיזוק כוחה. ניתן לראות זאת, כפי שגם אתה הראית, בכל מערך הכשרות.
אהבתיאהבתי
הרבנות הראשית זה מונופול בשליטת המדינה. ברור הסיבה לתמיכת פוטין, שדוגל בשליטה ריכוזית שלו באימפריה הרוסית, במודל דומה. לא מובן לי למה תומר תומך במודל זה. למה ההשפעה התורנית והרעיונית של רבני הטקס של הרבנות עולה על ראשי ישיבות גדולות? מי באמת ישמיע קול אופוזיציוני? לדעתי השיטה של הרבנות הראשית להסמכת רבנים גורמת דוקא למניעת ההתפתחויות, שתומר מעוניין בהם.
ציטוט נרחב יותר לויכוח בין ליבוביץ לבן גוריון:
http://www.tpeople.co.il/leibowitz/ebook.asp?id=22
אהבתיאהבתי
תהליך ההדרד*ר*ות.
אהבתיאהבתי
תודה
אהבתיאהבתי
מגוחך שהמדינה תמנה ותממן "קול מוסרי" שיבקר אותה.
הסיכוי היחיד לכך שקול הרבנות יהיה כזה ששווה להקשיב לו, יתכן רק אם הרבנות תפעל באופן חופשי ולא כממסד, בוודאי לא ממסד הממונה וממומן ע"י המדינה על האינטריגות הכרוכות בהכרח בהליכים ממין זה.
אהבתיאהבתי
גם אני בעד השארת הרבנות על מקומה, מטעמים דומים (גוף ייצוגי, מפקח על שירותי הדת וכמוך, גם קולו של המצפון היהודי-אורתודוקסי), אכן אני תמה מדוע לנו שני רבנים?
כפי שכתבתי בבלוגי, "אם אין שתי יהדויות, למה יש שני רבנים? …
באופן אירוני, החלוקה לשתי עדות היא תוצר לוואי של הרצון ליצור קאנון הלכתי אחיד. רבים ניסו לעשות זאת, המוכר שבהם הוא אולי הרמב"ם. מפעלו ההלכתי האדיר, "משנה תורה", נועד למלא את החוסר המביך בספר הלכה פאן-יהודי – כפי שהוא מתוודה בהקדמתו – אך ספג גינוי מצד חכמי דורו על כך שהוא מתעלם ממסורות הפסיקה השונות. קדירת ההלכה המשיכה לרתוח ולבעבע גם אחרי רמב"ם וכמה דורות מאוחר יותר ניסה רבי יוסף קארו לעשות שוב את הבלתי-אפשרי. הוא זיקק מסורות הלכתיות אחדות מתוך הרבות הקודמות וסיכם אותן בספרו "שולחן ערוך" – ונתקל בהתנגדות עזה; הרצון להפוך את המסורת ההלכתית של יוצאי ספרד דווקא למחייבת, הביא את חכמי הארצות האחרות ובראשם רבי משה איסרליש, גדול פוסקי אשכנז, להתנגד לקנוניזציה. מעל לשולחנו של הרב הצפתי פרס הרב האשכנזי את מפתו – שביסודה היא אוסף המסורות ההלכתיות הייחודיות ליהודי ארצות אשכנז. אלא שהרמ"א עשה לאחרים את מה שכמעט עשו לו; ספרו "מפת השולחן" מחניק קולות אחרים ומתעלם ממסורות הלכתיות שונות שנהגו בארצות אשכנז ובארצות הסמוכות לה – ולכן גם הוא לווה בהתנגדות של רבי חיים בן רבי בצלאל מפרידברג אחי המהר"ל מפראג. מתברר שהניסיון להשטיח את המרחב ההלכתי נתקל תמיד בזעם בריא, שכן לכל מקום מנהגיו ומסורותיו הייחודיים. הניסיון החוזר ונשנה לדחוק מסורות שונות למיטת סדום הוליד התקוממות. במבט לאחור מתברר שהשו"ע והרמ"א הפסידו בקרבות אך ניצחו במלחמה; למרות שהחכמים שבאו אחריהם שימרו את מנהגי קהילותיהם ונאבקו על קוצה של כל מסורת, הקטגוריות הגיאוגרפיות הסטריאוטיפיות הם ששרדו. "אתה ספרדי או אשכנזי?", זה מה שנשאר, ולא "חלבי או בגדאדי? פרנקפורטר או ברלינאי?".
שלטונות המנדט הבריטי המשיכו בהטמעת החלוקה השטוחה הזו. הם מיסדו את ההבדלים ההלכתיים והתרבותיים שהיו קיימים בין ספרדי פלשתינה לאשכנזיה כשהמציאו משרה רבנית חדשה, "רב ראשי אשכנזי" שיכהן לצד ה"ראשון לציון" הספרדי שירשו מהעות'מאנים. למשרת הרב הראשי האשכנזי הראשון נבחר הראי"ה קוק שבכלל הגיע מלטביה, ואת משרת הרב הראשי הספרדי הראשון אייש הרב יעקב מאיר שהיה ירושלמי מלידה ולא דרך מעולם על אדמת ספרד (אבל על אדמת בוכרה וסלוניקי דווקא כן). האם היה הבדל מהותי כלשהוא בין הרב קוק לרב מאיר? האם מי מהם לא הכיר את מסורת הפסיקה של העדה השנייה עד כדי כך שלא יכול היה לשמש כפוסק-על? לכל השאלות הללו תשובה שלילית. ברור שלא היה צורך אמיתי במינוי שני רבנים ראשיים. הכפלת משרת הרב הראשי בידי הבריטים הייתה אתנן פוליטי שנועד לשרת את האינטרסים של שר המושבות ולמנוע מחלוקת על מעמדה של הרבנות המתחדשת".
אהבתיאהבתי
מאמר יפה וחשוב שמשמיע קול אלטרנטיבי בדיון סביב הרבנות.
בנוגע לכנסייה הרוסית, אני לא חושב שתמיכתה בזכויות אדם וליברליזם נבעה מתוך תפיסה ערכית של תמיכה בערכים אלה, אלא דווקא מתוך אינטרס בסיסי להביא לשימור כוחה מול המערכת האנטי/א-דתית הסובייטית.
הכנסייה לא הפנימה את הערכים הללו לתוכה כשם שבארץ קבוצות שונות משתמשות במערכת ערכים ליברלית/רב-תרבותית לקדם את האינטרסים הקבוצתיים שלהם מבלי לקבל את הנחות היסוד של אותה מערכת ערכים כאשר הדבר נדרש בהתייחסותם לאחר.
מעבר לכך, חשוב לראות את הכנסייה גם כגוף/מוסד עם אינטרסים חשובים השואפת לשמרם וזאת לצד ותוך כדי שימוש בכלים העומדים לרשותה כגון, היותה מצפן ערכי/מוסרי/דתי לחלק מהציבור.
אהבתיאהבתי
לצד חופש דת, צריך חופש מדת, כדי שחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו לא ייסתר.
אהבתיאהבתי
מה אפשר לצפות מקרקובר, כשהרב הרב אברהם וסרמן רב כמו בית שמאי:
http://www.inn.co.il/Articles/Article.aspx/11381
אהבתיאהבתי
תומר, ממסד דתי יכול להיות טוב אך לא יהיה לנו טוב עם הרבנות הזו והמועצות הדתיות הללו. השליטה המשחיתה שיש למפלגות הדתיות בממסד הזה שהפכו אותו למכשיר לקידום האינטרסים שלהן, היא בעיני הגורם הראשון במעלה לכך שיושבים שם אנשים המעוניינים בתלוש המשכורת שלהם (ובטובות הנאה נוספות) ותו לא.
בנוסף, יש מקום לעיין האם הרבנות היא ממסד דתי. רישום נישואין או קבורה היא סמכות ציבורית אך לא דתית.
בין כך ובין כך, אם ביטול הרבנות יעמוד למשאל עם, ההצעה תתקבל ברוב עצום ואין שום זכות מוסרית להמשיך ולתת לגוף הדינוזאורי הזה להמשיך בתפקידו באופן שאין לציבור שום יכולת להשפיע עליו.
אהבתיאהבתי
רישום נישואין או קבורה הם בוודאי עניין דתי.
זה שגם חילונים מעוניינים בזה ומיעוט מסויים גם מעוניין בטקס חילוני זה עניין אחר
אהבתיאהבתי
הרבנות צריכה להתפרק. אין שם אמת.
אהבתיאהבתי