הפגנת החרדים היום, ההמונית והנזעקת והעטופה סופרלטיבים, היא על לא דבר. לא יתגייס אף חרדי שלא ירצה להתגייס, ובידיעה הודאית הזאת שותפים הרב שטיינמן ויאיר לפיד. נשאלת אפוא השאלה, למה בכל זאת יוצאים להפגנה. למה לנתק אברכים מתלמוד תורתם ונערים ממשתה נגינתם, למה לתזז את משטרת ישראל ופרשיה, למה לסגור את בירתנו המאוחדת לנצח נצחי נצחים. אלו שאלות רבות מימדים, והייתי רוצה בהזדמנות זו להציע להן שתי תשובות חלקיות אפשריות:
1. כידוע לכל מי שהפגין, בין אם בשיח ג'ראח ובין אם בגוש קטיף, הפגנה אינה רק אמצעי דמוקרטי להעברת מסר, אלא גם מקום מפגש חברתי, משאב לחידוש כוחות וכמובן הזדמנות למצוא דייט. אבל מעל לכל ההפגנה היא אתר לבניית זהות ו/או לתחזוקת זהות. ההפגנה אומרת הן כלפי חוץ והן כלפי פנים: אנחנו קבוצה כזאת וכזאת, ואני שייך לקבוצה הזאת.
החברה החרדית לא שונה כמובן בענין הזה, ולמעשה אף מהדרת בו. עבורה הפגנות הן בראש ובראשונה פעולה של הזדהות ושל חישול זהות. מה שנקרא בז'רגון האקדמי – פרפורמנס. לא מזמן כתבתי כאן על הכרך החדש של כתב העת 'תרבות דמוקרטית' שעוסק בפרשת עמנואל, והנה יש בו מאמר של שלמה גוזמן כרמלי (אונ' בר אילן) תחת הכותרת "שתזדעזע ארץ הקודש, ב"ה: הפגנות ברחוב החרדי כביצוע תרבותי".
כרמלי נעזר במחקריו של הסוציולוג ג'פרי אלכסנדר וכותב כי ההפגנה היא "אקט של ביצוע תרבותי". באקטים כאלה
מבקשים השחקנים להנחיל (באופן מודע או מובלע) משמעות תרבותית לסביבתם. הקהל מצדו אמור לפענח את התכנים המקודדים בביצוע. [… עבור המשתתפים] החוויה אמורה ליצור תהליך של הזדהות שיגרום לקהל לזהות את עצמו בתוך הביצוע. בעזרת הביצוע מדגימים המשתתפים את ערכי התרבות כלפי חוץ. נוסף על כך […] המשתתפים מאשרים מחדש לעצמם את משמעות פעולותיהם. (עמ' 37)
בקיצור, אני מפגין משמע אני חלק מציבור. אני מפגין משמע אני חרדי נאמן. אני מפגין משמע אני ניצב מולכם, כל מי שלא מפגין, ומברר לעצמי שאני לא שייך אליכם ואתם לא אלי. עבור היחד מדובר באישרור של תפקידו, מעמדו וזהותו. עבור הקהילה מדובר בדרך לומר לכל אחד מחבריה: הי, Be This Guy. אתה אחד מאיתנו. אתה שלנו.
2. חלק חשוב מחייו של אדם שדתו עומדת במרכז הוויתו הוא הקורבן. לא רק קרבן של בעלי חיים על מזבח – אותו אפשר לפרש כביטוי גשמי לעניין עצמו, והעניין עצמו הוא הצורך בקושי, אפילו בכאב, הרצון להרגיש שמילאנו את חובתנו כלפי האל, או בעצם שצעדנו את הצעד הנוסף, ש"השקענו" בריבונו של עולם. יוצא מכאן שחיים הנחיים בנוחות הם סכנה לדתיות הקיצונית, לדת בעצימות גבוהה.
סכנה כזאת התרגשה, למשל, על העולם הנוצרי במאה הרביעית. כאשר הנצרות היתה לפתע דת חוקית, ומאוחר יותר אף רשמית, של האימפריה הרומית, פסקו פתאום הרדיפות. אין רדיפות, אין מרטירים. אין מרטירים, יש חשש שהאל יחשוב שאנחנו לא משקיעים מספיק. אביעד קליינברג כותב בספרו המצויין 'רגל החזיר של האח ג'ינפרו' ש"במאה הרביעית נוצרה בחברה הנוצרית תחושה שמאזן הזכות והחובה שלה עם האל השתבש. הקלות החדשה שבהיות נוצרי איימה להסיר מהקהילה את חסד האל" (עמ' 118). הפתרון שנמצא אז היה עלייתה של הסגפנות הנוצרית.
בחברה החרדית קורה דבר דומה: מצב חברת הלומדים מעולם לא היה טוב יותר. בכל ההיסטוריה של העם היהודי לא היו כל כך הרבה יהודים שהקדישו את כל ימיהם ללימוד תורה. כמובן, יש עוני קשה ועוד מני מצוקות, אבל ודאי לא מדובר במשהו שקרוב לסכנות או למצוקות שהיו נחלת יהודים באלפיים השנים האחרונות. על קידוש השם ממש, כלומר עד מוות, אין מה לדבר (שלא יהיה ספק: טוב מאוד שכך כמובן). בקיצור, הסך הכל הכללי מגלה שגשוג חסר תקדים של אתוס תורתנו אומנתנו.
וזאת בעיה. זאת בעיה כי הקב"ה יכול לקבל רושם מוטעה, כאילו טוב לנו. כאילו אנחנו חיים חיי דת שלווים, ואף נרפים. כאילו חלילה אין בנו מתח דתי. כאילו חלילה אנחנו כבר לא ממש צריכים אותו. אין לך גורם בסיסי יותר לעלבון אלוהי מאשר ההבנה שאין בו צורך. אין לך סכנה גדולה יותר לאדיקות מסורתית-ריטואלית מאשר ההבנה שכבר עכשיו הכל ממש בסדר.
ולא רק ביחסי אדם-אלוהים יש כאן בעיה, אלא גם ביחסי מאמינים-כופרים, שכן כדי להישאר מגובשים אנחנו לא יכולים לומר לעצמנו שבני האדם הזרים סביבנו הם בסך הכל אחלה. אם הם אחלה, למה לא להיות קצת כמוהם? ובכלל, זה לא טוב לגיבוש הפנימי, שכדי לתחזק אותו אנחנו צריכים לפחד מאוייב משותף (ומי כממשלת ישראל בזמן הזה מבין זאת).
כאן נכנס גם עוד עניין של הבניית זהות: כפי שכתבתי בהזדמנות אחרת על הפגנות אחרות של החברה החרדית (מאמר שאני היום לא שלם איתו), כל גיבור-על זקוק לאויב-על, כפי שכל משיח זקוק לאנטי-משיח, כך כל קבוצה שרואה עצמה נבדלת ונעלה זקוקה לציבור אותו היא רואה נחות והמוני. יש צורך ברוע כדי להצדיק – כדי ממש ליצור – את הטוב שלנו. לכן מדי פעם, במחזוריות מסויימת, אנחנו חייבים לצאת ולהפגין, לזעוק נגד הזדים והעמלקים וגזירות הנוראות, תוך שאנחנו עצמנו מקיימים לא פחות מאשר "מעמד אדיר" של "קידוש שם שמיים".
והנה, (כפי שכתבתי שם) דווקא במובן הזה, הפגנות החרדים הם בסופו של דבר אכן סוג של "קידוש השם". כי קידוש השם היהודי הוא חלק ממסורת רבת שנים של התקרבנות מונותאיסטית. המרטיר הנוצרי, כמו השהיד המוסלמי שייכים גם הם לאותה מסורת. הם כולם "עדים" (זה הרי פירוש המילים הללו). עדים למה? לאמונה. הם מעידים כלפי כל העולם, כלפי האל הטוב, ולא פחות מזה כלפי עצמם, שיש בהם אמונה, שהם – מאמינים.
לולאת האל 
יפה כתבת.
קובי אריאלי מעיד על עצמו ועל ציבורו שבשורש הדברים אכן עומד העניין החברתי – http://www.mako.co.il/video-blogs-kobi-arieli/Article-2708fe8adc37441004.htm
בהקשר זה די ברור למה נוח לכולם שרבני הציבור הדתי לאומי לא שותפים להפגנה
אהבתיאהבתי
הנה שוב החילוני הקלאסי פורש קבל עם ועדה את בורותו . בערותו וחוסר השכלתו .
העובדה שיהודים בארץ היהודים רצים לקטלג אדם שלומד תורה כפליליסט כעבריין
כמועמד להכנס לכלא . זה דבר שלא היה משחר ההיסטורי. היהודית
. זה אכן קרא על ידי מלכות ישראל של איזבל ואחאב אבל זה לא היה על לומדי תורה זה היה על נביאים
אבל הצאצאים של אחאב ואיזבל זה הבוזבוזים ויוצאי אשכנז שהם צאצאי עשרת השבטים
אין פלא אם כן מדוע הבערים האלה חושבים שעוסק בתורה הוא בטלן
הדרעק נשאר דרעק
היהודים הספרדים הם היהודים כח השאר זה צאצאי ערב כנענים ושרידים ממלכות אחאב
עיין ספר עובדיה פרק א פסוק כ
אהבתיאהבתי
ההשוואה בין קידוש הדם לבין המרטיריות הנוצרית היא מגוחכת, ומקורה ככל הנראה בחשיבה שכל כך נטועה בנוצריות שאינה מסוגלת להבחין בדרך חשיבה שונה. ביהדות מצב של מסירת הנפש הוא מצב בלתי רצוי.
למרות שיש קורבנות, הם באים מתוך גישה של חיים. זו מעין, נאמר, "חלוקה של הרווח" על מנת להבהיר מי המקור לטוב, כדי שהאדם לא יתגאה וישכח את בוראו. יש כאן הבדל עצום מהגישה הנוצרית שרואה בגוף ובהנאה עניין פסול.
אהבתיאהבתי
כמה שאתה צודק. ולכן בדיוק טוענים שהיהדות החרדית של ימינו (ושל 300 השנים האחרונות) היא עיוות של היהדות (בגדים של נוצרים, תאוות חומרות של נוצרים, הסתגרות של נוצרים [מימי הביניים] וכו'). זה כמובן לא מפתיע, כמה מאות שנים תחת שלטון נוצרי ודומיננטיות תרבותית נוצרית וזה, מה לעשות, מחלחל.
אהבתיאהבתי
כמעט כל מה שכתבת כאן אפשר היה לכתוב גם על הפגנות המחאה החברתית ב 2011. גם שם ניתן היה לראות ״הפגנה, לא חשוב על מה״. בעצם, ניתוח סוציולוגי של פעילות אנושית בהקשר הזה הוא רק סוג מתוחכם של לעג.
אהבתיאהבתי
יפה. המשפט האחרון נפלא. תודה!
אהבתיאהבתי
לדעתי ההפגנה מבטאת את הסימביוזה לפיד-מפלגות חרדיות. ללפיד ההפגנה טובה כי היא מסיטה את תשומת הלב מאי הביצוע של הבטחותיו בנושאי כלכלה ומציגה הישג מדומה של לפיד. חיזוק מפלגת אין-עתיד והעלאת הויכוח בנושאי דת ופוליטיקה טוב למפלגות החרדיות כאמצעי לגיוס מצביעים.
אהבתיאהבתי
כל כך פשוט, ועדיין מסובך, פעם בשטטל , היה בזה הגיון כלכלי, הספר היהודי, מספר את הסנדלר והסנדלר מתקן את הנעליים של השוחט.וכולם, העמידו פנים שהם לומדים תורה,קוראים לזה, "כלכלת שוק " אבל , אבוי, זה לא עובד יותר, נעליים מיבאים מבנגלאדש, ושנים שאני מספר את הילדים בבית,בעזרת הטרימר. מתי החרדים יבינו שכסף לא גודל עצים, כסף זה דבר שמרוויחים מממממממ ב…. ב ב מממממ ב ב ב ב יושר ועבודה קשה.( הלוואי וכל מה שאמרתי היה נכון! )
אהבתיאהבתי
אתם תסלחו לי אבל זו לא הייתה הפגנה אלא חגיגה = ריקודים + מוסיקה + אין נאומים.
זו הייתה חגיגה לרגל הבלוף של חוק השוויון בנטל, עלאק.
אהבתיאהבתי
מרתק!
תודה על הפוסט תומר.
אהבתיאהבתי
ההסבר הראשון הוא הגיוני ואף אפשר לשומעו מפיהם של חרדים, במקביל לאמירה של הפגנת כוח ולכידות – מעין תשובת נגד ליומרה להתערב בתהליכים חברתיים פנים-חרדיים.
על ההסבר השני נראה לי שגם אם ההפגנה קיבלה מימד של קידוש ה, זה תוצר של שיח אמוני מסוים מול קשיים והתמודדויות, אבל למצוא את ההתקרבנות כמניע להפגנה ולמינוף אויבים, זה זלזול וחוסר הבנה לקשייו היום-יומיים של אברך חרדי ממוצע שיש בחייו אלמנט סגפני כדבר שבשגרה.
אהבתיאהבתי
"כל גיבור-על זקוק לאויב-על, כפי שכל משיח זקוק לאנטי-משיח, כך כל קבוצה שרואה עצמה נבדלת ונעלה זקוקה לציבור אותו היא רואה נחות והמוני." – הדברים שלך מדויקים כמובן, אבל הם נכונים כמובן לכל הקהילות המתכתשות כאן בביצה שלנו
אהבתיאהבתי
כאילו בהזמנה מדבר אתמול האדמו"ר מסלונים ונותן תוקף לדברי לעיל:
"והוא על פי מה שאמר מרן בעל דברי שמואל זי"ע בשבת האחרונה (בשלח) לפני פטירתו, בסערת רוחו: "זה א לי ואנוהו, במה הוא א לי, במה הוא שלי, מה שילמתי עבורו, מה הוא עלה לי". לא היתה זו שאלה, אלא קביעת יסוד, שאם יהודי מקריב עבור הקב"ה וזה עולה לו במחיר – אז הוא 'א לי', שלי, ואם לאו במה הוא א לי. הוא זי"ע אמר זאת מרוב ענותנותו, כידוע שהיה מופלג במדת ההכנעה והשפלות שלו, ואחר כל מה שמסר והקריב בימי חייו לכבוד הקב"ה לא מצא מנוחה לנפשו, הוא הרגיש שעדיין לא הקריב מספיק, ובמה הוא עולה לעולם העליון. והדברים נוקבים, כאשר אדם יתבונן על חייו, מתי הוא הקריב ושילם אי פעם איזה מחיר עבור הקב"ה, מה זה עלה לו. במבט זה צריכים להסתכל על המצב הנוכחי, ניתנה כאן הזדמנות למסור ולהקריב עבור הקב"ה, ובזה הוא יהיה א לי – שלי. […] כאן יש לכל אחד ברירה, אם הוא רוצה הוא יכול ללכת לצבא או לשירות אזרחי, ואם הוא בוחר ללכת לכלא הרי זה רק מפני שהוא רוצה להתקשר לתורה ולהתקשר להקב"ה, ויודע שלשם כך צריכים למסור ולהקריב, שאין עוד דרך להתקשר לתורה כמו על ידי שמקריבים ומשלמים עבורה."
מתוך שיחת כ"ק אדמו"ר שליט"א רעוא דרעוין פרשת פקודי – שקלים תשע"ד
תודה לאלון גושן-גוטשטיין שהפנה את תשומת לבי.
אהבתיאהבתי
קשה לי לומר שהאדמו"ר מסלונים מבטא את תחושותיי, כחרדי.
יותר נכון לומר – הוא ממש לא מייצג אותי ולא את הסיבה שגרמה לי להשתתף בהפגנה אתמול.
הסיבה הראשונה שכתבת הרבה יותר נכונה.
ויש סיבה נוספת, שכולם אומרים אותה, ואני לא מבין למה אתה לא מקבל אותה – החוק המוצע הוא הצהרה שבבית הלאומי של העם היהודי אין אפשרות לקהילה חרדית להתקיים.
נכון שזה לא ייושם, אבל זה מה שהוא מצהיר, ושלא נטעה – זה המסר המובהק שמחוקקיו מעוניינים להעביר ולהבהיר.
אהבתיאהבתי
הוא לא מקבל אותה כי היא שקר גס, שאיש לא מאמין בו מלבד החרדים, ומהחרדים שיצא לי לדבר איתם במקום העבודה שלי גם הם לא מאמינים בו . קהילה חרדית בישראל התקיימה יופי גם כשרוב החרדים התגייסו לצבא, עד לעליית הליכוד לשלטון, וקהילה חרדית מתקיימת יופי בלונדון ובאנטוורפן, היכן שחייבים ללמוד מתמטיקה ושפה זרה נוספת כדי להתפרנס. קהילה חרדית שמכפילה את גודלה כל 15 שנה, שמקדשת את לימוד התורה על חשבון ההשכלה הכללית והעבודה היצרנית, אכן לא תוכל להתקיים בישראל לאורך זמן. לא בגלל יאיר לפיד או נפתלי בנט אלא משום שהיא נשענת על מודל שאין לו שום היתכנות כלכלית.
אהבתיאהבתי
בכלל לא משנה מה אתה חושב על הסיבה הזו. גם לא משנה מה אני חושב על הסיבה הזו.
משנה רק דבר אחדף מה החרדים חושבים על הסיבה הזו.
תומר הרי מנסה להבין למה "הם" הפגינו, אז צריך להבין מה "הם" חושבים ולא מה "אנחנו" חושבים, גם אם נראה לנו שאנחנו צודקים.
ולכן אני מתפלא מדוע הוא לא רואה סיבה זו כסיבה רצינית שהניעה "אותם" להפגין.
גילוי נאות: אני חרדי, וכואב לי ששני הצדדים לא סופרים את העמדות של הצד שכנגדם.
אהבתיאהבתי
נראה לי שכשתומר מציג את שתי הסיבות הללו, הוא מחפש את הרובד שמתחת לפני השטח. כלומר, שמצביעים על סיבה אנתרופולוגית גדולה או על סיבה פסיכולוגית גדולה בעצם מתעלמים מהסיבה כפי שהיא נאמרת על פני השטח (הסיבה שאתה מנית) ומנסים להבין את הסיבה "האמתית", אשר היא מתחת לפני הדברים והיא תמיד גדולה יותר מן המקרה הספציפי עליו מדברים. זאת הסיבה שתומר יכול לדלג במאמרו בין דוגמאות שונות לאותו הדפוס (נצרות וכו'). הסיבה שאתה מציין, למרות שהיא אכן קיימת (כלומר, ככה החרדים חושבים), היא נטולת משמעות בשיח מסוג זה. היא רק קליפה שמסתירה משהו עמוק הרבה יותר מתחת, בין אם זה מה שתומר מדבר עליו ובין אם לא. למה הדבר דומה: ילד, אשר שייך למעמד סוציו-אקונומי נמוך ביותר, וכל חייו סבל מפיגור סביבתי עמוק, מגיע לבית הספר נטול כלים ומיומנויות למידה בסיסיים. הוא לא לומד, לא מכין מטלות ונכשל באופן כללי בכל מעשיו. אם תשאל אותו הוא יאמר לך, במקרה הטוב, שהלימודים פשוט לא מעניינים אותו, ובמקרה הפחות טוב, שבית הספר גרוע, המורים גרועים והמערכת דפוקה. בשני המקרים, הסיבה שהילד מציג בעצמו לא רלוונטית בכלל אם אתה מעוניין להבין את הסיבה ה"אמתית" – פיגור סביבתי עמוק של הילד עצמו.
הסיבה שאתה מדבר עליה היא מהסוג הזה, כלומר, ייתכן שהיא רלוונטית אם תרצה לקיים דיאלוג עם החרדים (חייב לפגוש אותם בנקודת המוצא שלהם), אך היא ממש לא רלוונטית כאשר מחפשים את המניע העמוק להתנהלותם, וזה, לעניות דעתי, מה שתומר ניסה לעשות.
אהבתיאהבתי
אבל מדוע אתה אומר : "שבבית הלאומי של העם היהודי אין אפשרות לקהילה חרדית להתקיים" ? בהחלט יש אפשרות, פשוט לא כפי שהיא מתקיימת עכשיו. האמירה שלך היא ביטוי נוסף לתפיסה הצרה שהתקבעה בשיח בן זמננו לגבי מה זה להיות חרדי ואיזו צורת חיים חייבת להתלוות לכך. כפי שאתה בטח יודע, יהודים חרדים בקהילות יהודיות מסביב לעולם לא בהכרח חיים את חייהם בדומה לקהילות בא"י. הם אומנם לא משרתים בצבא בשום מדינה, אך הם בהחלט עובדים למחייתם, לדוגמא (חלק גדול מהם, לכל הפחות). רק במדינת ישראל קיימת התפיסה לפיה אם מבקשים מחרדי לעבוד או, רחמנא ליצלן, לעשות שירות לאומי, בעצם מבקשים ממנו לנטוש את אמונתו, תורתו ואלוהיו. אז אני לא מסכים עם אמירתך. קהילה חרדית אכן יכולה להתקיים בבית הלאומי של העם היהודי, ואף להתקיים בכבוד ובגאון, אך עליה לעשות זאת תוך שהיא מקיימת את עצמה, עובדת למחייתה, ולמה לא, גם תורמת לחברה אשר היא חלק ממנה, או לפחות רוצה להיות (רוצה?). תקן אותי אם אני טועה, רוב גדולי היהדות עבדו למחייתם, לא?
אהבתיאהבתי
וזה אותו אדמו"ר עלק, ששלח את תלמידיו ותלמידותיו לכלא(במקום את עצמו)בפרשת בי"ס עמנואל / יואב ללום
אהבתיאהבתי
מעולה! כאחד שגר בבית לא חוקי שמיועד להריסה אני מכיר את התחושה,
ואני חייב לציין שבסה"כ זה די כיף…
אהבתיאהבתי
פוסט מרתק, תודה רבה!
אי שם בתואר הראשון כתבתי עבודה סמירניונית בקורס בנצרות מוקדמת, שבה השוויתי את הנרטיב הציוני שנבנה סביב דמותו של טרומפלדור לכמה סיפורי מרטירים. הטענה המרכזית שלי היתה שלתרבויות בשלב מסוים של התפתחותן יש צורך בגיבורים שמוכנים למות למען המטרה, כדי להצדיק בפני המאמינים את חשיבותה העליונה של המטרה, בבחינת "טוב למות בעד (השלם את החסר)".
הפוסט הזה מצוין בעיני משום שהוא מרחיב את הטענה הזו גם לשלב הבא, שבו התרבות כבר התהוותה ולא צריכה שימותו על מזבחה, אך עדיין צריכה קרובנות כלשהם (אולי קטנים יותר) כדי להמשיך להבנות ולהצדיק את קיומה.
מהבחינה הזו אפשר לומר, למש, שאחמידינג'אד ונתניהו למעשה עוזרים אחד לשני לבנות כל אחד את האתוס הלאומי-אישי שלו, כששניהם מבוססים על הנרטיב של "בני האור נגד בני החושך" (ואולי גם להסיט את הפוקוס מנושאים אחרים שעל סדר היום, אבל זה כבר נושא שונה לחלוטין).
אהבתיאהבתי
פייגלין: נשף פורים בהפגנת החרדים – או – יאיר לפיד הוא הדבר הטוב ביותר שקרה לחרדים
http://www.kolhaemet.co.il/9741
אהבתיאהבתי
אכן היה פה פרפורמנס, אלא שכפי שרמז אחד המגיבים מעלה, ההפגנה נועדה להסוות את העובדה שהחרדים הצליחו להתל בוועדת שקד ולעקר את החוק מתכולתו. עד תחילת החלת החוק "או שהפריץ ימות או שהכלב ימות". תתחלף פה ממשלה, יש עתיד תחלש או תעלם והחרדים ישובו בדיצה ורינה לממשלה וישנו את החוק. אבל צריך קצת לילל ולהתלונן כדי שהציבור הלא חרדי לא יחשוד.
אהבתיאהבתי
לגד כמו שלש"ס לא כדאי שמצבם של מצביעה ישתפר וכך הם לא ירגישו מקופחים ולא יצביעו לש"ס, כך למשפחת לפיד ולחרדים לא באמת כדאי לפתור את שאלות הגיוס ומבנה כוחות הבטחון ושאר נושאי דת ופוליטיקה.
אהבתיאהבתי
ניתוח נחמד. בהקשר זה כדאי לך, תומר, לקרוא את המאמר הנפלא של ד"ר אבשלום כורש אליצור על "האנטומיה של השנאה המטפיזית". מרחיב נוגע לאנטי-גיבור. אגב, הסרטון בסוף מעולה.
אהבתיאהבתי
ואולי היה ניתן להרחיב ולחק את טיעון א' שלמעשה מאז פטירת הרב אלישיב היהדות החרדית עוברת טלטלה קשה. תופעת אי ההסכמה על המנהיג הולכת ומתפשטת בחברה החרדית. תחילה היה זה המאבק על ישיבת פונביז' (לצד מאבקים בישיבות אחרות) ועכשיו זו המלחמה בן הרב אוירבעך ותלמידיו והרב שטיינמן ותלמידיו לצ דתופעה כמו בני טוב.. מטרת ההפגנה בין היתר הייתה לכסות על החרדה שעובר החברה מהתפוררות השורות ואין כמו הפגנה לאחד את השורות כדבריך.
אהבתיאהבתי