מדברים הרבה על שחיתות. הרשעתו של אולמרט נתנה את האות. חלק סבורים שכווווולם מושחתים, חלק שרק רבים. ללא ספק, יש שחיתות במדינת ישראל. יש נפוטיזם, יש פרוטקציה, יש אפליה עדתית ודתית, יש קומבינות ויש מניפולציות. איך אומרים? כאן זה לא שוויץ. אבל דווקא על הנקודה האחרונה הזאת אני רוצה להתעכב.
לצורך הדיון הרשו לי לצייר את התמונה בצבעים שטוחים וגסים של ארכיטיפים ואידיאל-טיפוסים. מצד אחד, השוויצרי. קלוויניסט אדוק, רגשותיו בשליטה, קר ומחושב, סגפני וצייקן, הולך על פי הספר וחי על פי הפלס. אצלו אין דבר כזה מערוף ולא אבו-עלי. ודאי שאין בקשיש ואפילו לא – לעולם לא – פרוטקציה. כל אלה יבזו אותו בעיני עצמו ובעיני חבריו, יחריבו את כבודו העצמי. כי כבודו העצמי נשען על תפיסתו כסובייקט רציונלי וביקורתי, השולט ברגשותיו ומשליט סדר במעשיו. סובייקט שמוצא ערך ועונג בציות דקדקני לחוק. זו זהותו העמוקה ביותר.
מצד שני, ההודי. פוליתאיסט צבעוני, אוהב חריף וריחני, שופע רגש וחום, מחלק צ'פחות וחיבוקים. עבורו נאמנות משפחתית, חמולתית, שבטית, קאסטה-אית, עדתית ודתית היא מובן מאליו. הוא ינק אותה משדי אמו ובתוכה הוא חי ונושם. החוק הוא מסגרת שבתוכה פועלים, אבל רק אחת מתוך כמה. להעדיף את החוק היבש על פני לחיו הרטובה של הדודן השני מצד סבתו הוא מעשה שיבזה אותו בעיני עצמו ובעיני חבריו, שיפגע בכבודו העצמי. כי כבודו העצמי נשען על תפיסתו כאיבר בתוך כלל, כחלק קטן בתוך מארג סמיך של דם ודת. זו זהותו העמוקה ביותר.
אפשר להעלות את זה למדרגה נוספת של אבסטרקציה ולתאר את החלוקה כאן כחלוקה בין שני הכוחות הנצחיים של החוק והאהבה: החוק הקר שחונק את הרגש, האהבה הבוערת שמקלקלת את השורה. אפולו ודיוניסוס, נאורות ורומנטיקה – יש לחלוקה הזאת כל מני שמות. ומה שצריך להבין הוא שבכל אחת מהברירות האלה יש טוב ויש רע, יש פריחה ויש קמילה.
ישראל אינה הודו, אבל גם אינה שוויץ. ישראל היא חברה חמה, חמולתית, נפוטיסטית, צ'פחאיסטית, ויחד עם זאת ממלכתית ויראת חוק. השבטיות היא חלק מהצופן הגנטי שלה, שהרי "כולנו יהודים" ולמדנו לדאוג זה לזה. מצד שני, החוק גם הוא חלק מהצופן הגנטי שלה, שהרי החוק הוא מרכזי בתרבות היהודית. יש כאן אפוא משני היסודות הללו. נאמר (שוב, בשטחיות וגסות) שישראל נמצאת איפשהו באמצע, בין שוויץ להודו.
ואני מאוד מרוצה שישראל נמצאת איפשהו באמצע. כי חמים ונעים באמצע, ועם זאת לא לחלוטין כאוטי ואקראי. כי אפשר לדבר אל הפקיד בבנק בשפה חברית, ואפשר לבקש עזרה אינטימית מזרים גמורים, ואפשר לפנות ללב שלךָ ושלךְ ושל כולנו. ומצד שני זו בכל זאת מדינת חוק ויש שופטים בירושלים וכל זה. מה שכן, יחד עם החמימות ההיא מגיעה שחיתות. זה חלק מהחבילה. כי החמימות מגיעה מהשבטיות, ומהשבטיות מגיע גם נפוטיזם. כי אם אינטימיות היא לא פחות חשובה ממנהל תקין לפעמים היא גוברת עליו. כי אם אפשר לכופף את הסדר הטוב כדי לעזור, לפעמים העזרה הזאת באה על חשבון מישהו אחר.
אבל צריך להבין, זאת עסקת חבילה: חברה שיש בה אווירה בלתי-פורמלית היא חברה שבה נעשים דברים בלתי-פורמלים, לטוב ולרע. חברה שבה הכל פורמלי היא חברה קרה וקורקטית, מדוייקת ומנוכרת. צריך להילחם בשחיתות, על כך אין ויכוח. צריך להוקיע מושחתים, מובן מאליו. הלוואי והיתה פחות שחיתות בישראל. אבל צריך לזכור שלא רק שלא נמגר את השחיתות לחלוטין לעולם, אלא שטוב שלא נמגר אותה לחלוטין לעולם, כי מיגור השחיתות בצורה מוחלטת פירושו שינוי אופייה של החברה בישראל, והפיכתה לקרה יותר, למרוחקת. ובסופו של דבר, בבחירה בין הודו לשוויץ, אני תמיד בוחר בהודו.
:
—
פורסם באתר אבי חי
לולאת האל 
בפסקה האחרונה, שחיתות ולא "שחיטות". ניתן להשמיד את התגובה לאחר התיקון
אהבתיאהבתי
תודה!
אהבתיאהבתי
עד מתי נטפח לעצמנו על השכם ונדבר בזכות אותה משפחתיות/חמימות/צ'פחאיות? לא רק שהיא לא מובילה בהכרח לאותה רמת שחיתות, אלא שהיא ממש לא נחלתנו הבלעדית. ישנן לא מעט מדינות מתקדמות מאוד, תרבותיות מאוד, מנומסות מאוד וישרות ובד בבד עם אנשים חמים, תוססים, משפחתיים ולבביים. אנחנו רק חושבים תמיד שהכול זורח לנו מהתחת. הצבא שלנו הכי חזק (באמת? נלחמנו פעם עם גרמניה? אנגליה? סין? צרפת?), הפירות שלנו הכי עסיסיים (מישהו פעם טעם תפוז ספרדי? או בננה הולנדית?), אנחנו המצאנו את קיבוץ הגלויות (וצרפת/אנגליה'שווייץ/קנדה/ארה"ב הן שיא ההומוגניות) וכמובן- אנחנו משפחתיים ונפלאים ולכן זה בסדר שתישאר קצת שחיתות, אחרת נהפוך לשווייצרים "קרים" ו"משעממים" (מישהו פעם דיבר עם שוויצרי והיה לו משעמם?). לא מתאים לפרסיקו לחטוא בהכללות ופטריוטיות זולה שכזו.
אהבתיאהבתי
מדינת הלאום היא לא רעיון שהולך יד ביד עם קבלת השחיתות כלגיטימית.
לכן, גישות פוסט קולוניאליסטיות, שמנסות לערער על התפיסה ההגמונית צריכות להתמודד עם שלילת הבסיס של שיטת המשטר הדמוקרטית והמערבית, ש״יובאה״ מאירופה להודו.
דמוקרטיה לא היתה טבעית לאף מדינה צעירה, תהליך ההטמעה של מדינות הלאום הדמוקרטיות אורך דורות ולכן לדעתי, אפשר לראות עדיין רמות גבוהות של שחיתות שלטונית בדמוקרטיות צעירות.
אהבתיאהבתי
נחמד, אבל נראה לי שלו היית פוגש כמה שוויצרים (כולל קלווניסטים טהורים) היית בוחר באנאלוגיה אחרת ;-)
אהבתיאהבתי
(-:
אהבתיאהבתי
אני יכולה להבין את הרגש מאחורי הטור הזה, אבל בכל זאת מתנגדת למסקנה.
כי שחיתות היא אמנם דרך לעשות טובה לחבר על חשבון הכלל, כלומר – משהו חם, רגשי. אבל היא גם – לעתים קרובות – דרך לעשות טובה בשביל בצע כסף. בלי שום רגש משפחתי וחום, סתם חמדנות.
בחברה שבה "כולם משפחה", לא דופקים חלק מבני המשפחה לטובת הקרובים העשירים. רטוריקת האחדות מסתירה מאחוריה מציאות אחרת, מרובדת.
בנוסף, החוק הוא אולי קר ונטול רגש. אבל המטרה מאחוריו היא אהבה: לדאוג לזולת, לכבד את האחר, לא לגנוב, לא לרצוח.
אהבתיאהבתי
מאמר חשוב מאוד על רקע הרטוריקה הטהרנית/צדקנית של רוב כותבי המאמרים ובעלי הדעה. מה שכן, למה להרחיק להודו? אנחנו הרי במזרח התיכון.
אהבתיאהבתי
שוויץ? אני רוצה פרוסיה!
אהבתיאהבתי
יופי של פרספקטיבה – ערב יציאת מצרים…
אהבתיאהבתי
תלמוד ירושלמי: למה הוא טוב כי הוא ישר, למה הוא ישר כי הוא טוב. התורה תורת חסד, ועל-כן אומרת:
לא תעשו עול במשפט במדה במשקל ובמשורה, מאזני צדק אבני צדק איפת צדק והין צדק יהיה לכם!
אהבתיאהבתי
נקודת המבט מנחמת משהו אבל האמנם זו עיסקת חבילה שבה הצדק חייב לבוא על חשבון האנושיות, הקירבה והחום? האם החלוקה הזו של הודו – אהבה, רגש, שחיתות ושווייץ – קור, צייקנות, חוק אינה פשטנית, סטריאוטיפית שלא להגיד דברים אחרים?
אהבתיאהבתי
ברור שזו חלוקה פשטנית. הרי כך כתבתי בגוף הטקטס.
אהבתיאהבתי
בין הודו לשוויץ, אני תמיד בוחר בהודו. קל לחיות בשוויץ ולהגיד אני בוחר בהודו.
אהבתיאהבתי
זו נקודה חשובה לדעתי. ברור שהכותב מעדיף את הודו, גם אני מעדיף את הודו: פעם בשנה, לתקופה מסוימת, לנוח קצת לספוג תרבות אחרת, טבע, רוח, אוכל, אנשים חמימים, קצת בקשיש ברכבת, בדואר, במשרדי הממשלה, במשטרה. למה לא, מה רע, זה אפילו מעט משעשע. אבל האם אתה מוכן לחיות במצב כזה? לא כתייר ואפילו לא כמערבי שחי בהודו תקופה ארוכה (הם בד"כ נשארים חיצוניים לחברה ההודית, איך לא?) אלא כהודי, ולאו דווקא מן המעמד העשיר. מה שנראה כחמימות וחביבות, כבלתי פורמאליות נעימה או כשבטיות, נחווה עבור מאות מיליוני הודים כעוול יום-יומי, כחוסר שוויון משווע וכייאוש חברתי. רובם הגדול של ההודים היו שמחים להכניס קצת שוויץ למולדתם האהובה. שוב אנחנו נתקלים בנזקיו של הפוסט-מודרניזם האיום שהוביל למצב המסוכן בו חברה מושחתת, עקומה, דורסנית ולא-שוויונית בעליל מצד אחד, וחברה תקינה, שואפת לשוויון וחופש, תומכת בזכויות אדם ובשלטון החוק מן הצד השני, נתפסות כשתי נקודות מבט שוות ערך על החיים, פרספקטיביים תרבותי, פלורליזם של ממש.
אני אומר, צריך להיזהר מאוד מן האש השבטית החמימה והנעימה, שלא תצא לנו משליטה ותשרוף אותנו כמו שהיא שורפת מיליוני הודים מידי יום ביומו.
אהבתיאהבתי
העמדת את הבחירה במקום הנכון-אני מעדיף את שווייץ אולי משום שאני לא שייך לשום חמולה מתגמלת ובחברה הבנויה על נפוטיזם והעדפת מקורבים הסיכוי שלי תמיד היה נמוך יותר אולי משום שאני מעדיף קור וניכור אירופאי על ההבילות המזרחית
אהבתיאהבתי
הודו זו יתת יבשת גדולה ומורכבת מידי לכן בחרתי בעצת עידו ולהחליף את הודו במדינות השכנות לנו.
אם הולכים למדינות שכנות אפשר למצוא סיבה אחרת לכיבוד החוק השויצרי ולשחיתות שנימצאת במדינות השכנות לנו. השויצרי בחר בבחירה ישירה בעצמו בחוקי הקנטון שלו לפי האינטרס שלו. לעומת זאת במדינות השכנות לנו החוק נקבע ע"י עריצים מושחתים, שנישענים על החמולה והשבט שלהם.
ברור שאני מעדיף את המצב והשיטה השויצרית על השיטה הנהוגה במדינתנו.
אהבתיאהבתי
עדיף שוויצרית חולה על הודית בריאה.
ועוד יותר עדיף- שוויצרית בריאה על הודית חולה.
אהבתיאהבתי
אם כבר, אז הנה משהו ממטבחו של חנוך לוין שקשור לבחירה מהסוג שכאן.
לוקחים אתך לחדר. בפינה אחת יושבת אישה זקנה בת מאה מכלכולתא. מקומטת חסרת שיניים בלויה. חיה ונושמת בכבדות.
מנגד שרועה על הרצפה בלונדינית צעירה יפהפייה, בשבילך משוויץ (למרות שבמקור זה בטח היה שוודיה), גוף בנוי לתלפיות, שדיים מוצקים, בטן מדהימה, כולה אומרת חן, יופי ובתולים, אבל היא מתה.
איש בחדר מאיים עליך באקדח- אתה חייב לזיין את אחת מהם, לא חשוב מי אבל אחת מהן, אם לא הוא הורג אותך…
אז את מי תיבחר?
זה בעניין של הבחירה בין מזרח למערב….
מקווה שלא חטאתי למקור יותר מידי…
אהבתיאהבתי
כשהראש היהודי מתקמבן עם הבערות הציונית החילונית נוצרת המכונה של נוכלות המשוכללת בעולם
יוצאי השטעטלך מהמזרח של אירןפה הפרמטיבית ייבאו איתם לארץ את כל הנוכלות ורדיפת בצע וכבוד מהסוג הגרוע ביותר בעולם .
לא לחינם הנבל הזה ימח שמו אייכמן כתב כשקמה מדינת ישראל . .. איך העולם נתן לנוכלים מהשטעטל להקים מדינה ? עכשיו יש להם בסיס מרכזי למפעלי הנוכלות והרמאות שלהם . אכן הוא צדק . הבוזבוזים יוצאי השטעטל לקחו את המוח היהודי ואת הרוע והנוכלות החילוני והביאו את זה לדרגת אומנות
החילוני זה המכונה המסוכנת בעולם לצווילזציה
יהודי יכול להיות רק בן תורה שומר תורה
אחרת הוא נהפך למסוכן
וכל הבערים שיתפתחו את הפה שלהם עם השאלה המטומטמת . הלוא גם אצל החרדים יש גם כמה נוכלים
אז תדחפו למח הקטן שלכם . החרדים לא מייצגים את היהדות
מי שמייצג את היהודים הדתיים זה רק הליטאים לומדי התורה והספרדים
ואילו החסידים הם רק חיילים הם לא מייצגים בשום פנים ואופן את הדת היהודית
אהבתיאהבתי
אני תמיד אבחר בשווייץ.
הודו זולה וידידותית, אבל הטובים באזרחיה מחפשים דרך להמלט ממנה, כי נושמים בה רעל ולוחצים בזיהום.
אהבתיאהבתי
זו נקודה חשובה לדעתי. ברור שהכותב מעדיף את הודו, גם אני מעדיף את הודו: פעם בשנה, לתקופה מסוימת, לנוח קצת לספוג תרבות אחרת, טבע, רוח, אוכל, אנשים חמימים, קצת בקשיש ברכבת, בדואר, במשרדי הממשלה, במשטרה. למה לא, מה רע, זה אפילו מעט משעשע. אבל האם אתה מוכן לחיות במצב כזה? לא כתייר ואפילו לא כמערבי שחי בהודו תקופה ארוכה (הם בד"כ נשארים חיצוניים לחברה ההודית, איך לא?) אלא כהודי, ולאו דווקא מן המעמד העשיר. מה שנראה כחמימות וחביבות, כבלתי פורמאליות נעימה או כשבטיות, נחווה עבור מאות מיליוני הודים כעוול יום-יומי, כחוסר שוויון משווע וכייאוש חברתי. רובם הגדול של ההודים היו שמחים להכניס קצת שוויץ למולדתם האהובה. שוב אנחנו נתקלים בנזקיו של הפוסט-מודרניזם האיום שהוביל למצב המסוכן בו חברה מושחתת, עקומה, דורסנית ולא-שוויונית בעליל מצד אחד, וחברה תקינה, שואפת לשוויון וחופש, תומכת בזכויות אדם ובשלטון החוק מן הצד השני, נתפסות כשתי נקודות מבט שוות ערך על החיים, פרספקטיביים תרבותי, פלורליזם של ממש.
אני אומר, צריך להיזהר מאוד מן האש השבטית החמימה והנעימה, שלא תצא לנו משליטה ותשרוף אותנו כמו שהיא שורפת מיליוני הודים מידי יום ביומו.
אהבתיאהבתי
×× × ×צ××¢ ×× ×קר××
×××¢×ª× ×ש ×××ר×× ×ש×× ×× ×××ת ×× ××××ר ×× ×ספ×ק ××× ××× ××פשר ×ק×× ×××ª× ×¨×§ ××××ת ×עת ×××××¥
×ש ××צ×× ×ת×ר: ××××ת ×× ×שפ××ª× ××××××ª× ××× ×שר ××× ×פשר×
אהבתיאהבתי
תומר , אתה לא מבין שבדיוק החלוקה הזאת משמרת את שני הצדדים כדיכוטומיות?
מתי ישראלים יתייחסו בדרך יותר מעניינת, יותר מניבה מאשר "ניכור\ריחוק"?
יש איזו נקודה מפוספסת איפהשהו, שמומחים גדולים ממני יצביעו, אבל גם הקשירה של שחיתות לדרך-חיים הודית זו מניפולציה קולוניאליסטית מהסוג הנמוך ביותר, בדומה לתעמולה אנטי-יהודית.
אני לא אומר שזה אינו קיים- אני אומר שזה לא חייב להיות כרוך. "אבל ככה זה" בעיני זה משפט הנצחה מסוכן.
מה שמעניין באמת שה- "ככה זה" יותר שייך לדרך החיים ההודית. מכאן הא-סימטריה של שני הגישות, שאחת כוללת מנגנון הנצחה שאתה מייחס לנקודת המבט ששוקלת א שניהן
בעיני ברשומה זו הבעת קרב שמתחולל בפנים של הרבה ישראלים. קרב זה תמיד מצער אותי. המסקנה היא שתמיד יש להשמיד את התינוק יחד עם מי הרחצה שלו, בלשון האימרה באנגלית.
אהבתיאהבתי
תומר
החידוש במאמרך בעניין השחיתות הוא מציאת המניע האנושי, החם לשחיתות
ויכול להיות שברצונך להדגיש את החידוש הזה שמת את השחיתות כמתמודדת שווה מול עקרון היושר ונקיון הכפיים
צריך להוסיף כאן מימד של מידתיות כשאנחנו באים להשוות בין 2 הגישות
למשל
האם אתי אלון שגנבה מליונים עבור אחיה עשתה זאת בגלל חמימות אנושית? נראה לי שכן. אולם גניבת המליונים גרמה נזק להרבה מאוד אנשים תמימים. המידתיות של כמות הכסף שנגנבה עבור אחיה מצביעה על עיוות מסוים בהשוואה בין הגישות. הנזק מכריע לטובת עקרון היושר
האם אולמרט וחבר מרעיו בהולילנד עשו זאת בגלל חמימות אנושית? לא נראה לי. כאן מימד התכנון מראה שאין זה פרץ חמימות כלפי שולה זקן או דכנר. יש כאן קשירת קשר כנגד העקרון והציבור המיוצג על ידיו.
אם העיקרון הוא קו ישר מותר להתייחס אליו כמו צמח המטפס על מקל. ניתן לחצות אותו אבל תמיד לשמור על הקו שהוא מנחה. אסור לשבור את העיקרון.
למשל: כשהאשימו אינני זוכר את מי בגניבת חליפה בדיוטי פרי לא התרגשתי כי לא ראיתי איך זה הופך למנגנון שיטתי – האם הוא הולך לפתוח חנות חליפות ולהפוך את זה לשיטה? האם תכנן את זה היטב? עדיף היה לא לעשות את זה בעצמו, לא?
יש אינספור דוגמאות אחרות בהם רואים מעידה אנושית מול דוגמאות אחרות בהם רואים תכנון ושיטתיות וכך צריך לשפוט את זה. לאנושיות יש מימד אנושי, צנוע, וזאת מידת ההתרחקות המותרת מן העקרון
אהבתיאהבתי
שלום תומר
במסגרת העדפתך להודו (האם באמת היית מעדיף לגור בהודו? או שאתה מעדיף אותה כחוקר-תייר, ממרחק ביטחון, והאם אין בכך קמצוץ אוריינטליזם?),
האם אתה מעדיף גם את העוני, הבערות, הנחשלות, המחלות הזיהומיות, שיעור יודעי קרוא וכתוב נמוך של נשים (65% לעומת 99% בשוויץ)? מעדיף את המיקום של הודו – 136 – במדד הפיתוח האנושי של האו"ם (לעומת 9 של שוויץ), או במדד where to be born של האקונומיסט מ-2013, המשקלל עשרות פרמטרים כלכליים-חברתיים (הודו מחוץ ל-80 הראשונות, שוויץ מקום 1), תוחלת חיים של 70 שנים (מקום 128) לעומת 83 בשוויץ (11)? מעדיף את מערכת הקאסטות הפרמיטיבית, המשפילה, מקבעת-הדיכוי? ואם אכן ישנו שינוי חיובי בהודו בשנים האחרונות (צמיחה כלכלית, מעמד ביניים מתרחב, עיור, הקטנת העוני, התרחבות ההשכלה ועוד) הרי זה בשל אימוץ ערכים מערביים, שיטות מערביות, השכלה ופה ושם גם תרבות מערבית. אם אתה אכן מעדיף את הודו למרות כל הפרמטרים הנ"ל ואחרים (למשל, השחיתות שציינת), הרי שהם ככל הנראה פשוט לא חשובים לך בבואך לבחור/לדמיין את החברה אנושית הראויה. ואם זה המצב, מה זה אומר על השיפוט המוסרי שלך? האם לא יותר מוסרי, יותר טוב, שכמה שיותר בני אדם ידעו קרוא וכתוב, יחיו יותר זמן, יהנו מאפשרויות כלכליות וחינוכיות רחבות יותר, מחופש אישי ופוליטי וממוביליות חברתית? הרי גם בהודו יש "עיסקת חבילה": "רוחניות"
(ו/או שבטיות) עם עוני, "רוחניות" עם 65% קרוא וכתוב לנשים, "רוחניות" עם תוחלת חיים נמוכה, "רוחניות" עם שחיתות ובלי מנהל תקין ויעילות שלטונית. אחרי הכל, לא היית כותב בלוג ברשת אשר נקראת האינטרנט, במחשב אישי, אלמלא היתה מתפתחת טכנולוגיה מערבית, הנובעת ממדע, תרבות וערכים (וגם שיטת ממשל – דמוקרטיה) מערביים.
והאם באמת קיים "סובייקט שמוצא ערך ועונג בציות דקדקני לחוק. זו זהותו העמוקה ביותר" ? האם באמת יש אנשים כאלה, שמטרתם בחיים היא שמירת חוקים? או שאולי שמירה על החוק (ומניעת שחיתות, ומהל תקין וכו') היא פשוט אמצעי (ולא מטרה), לחיים היוצרים סדר, היגיון, זכויות אדם, ודאות מסוימת (מוגבלת ככל שתהיה) – ואלה הם הנתונים את האפשרות לאדם, לפרט, למצוא את מימושו העצמי – בין אם בעיסוקו המקצועי, בצבירת עושר, ביצירתו התרבותית, באמונתו הדתית/רוחנית או עם משפחתו?
ועוד משהו: אולי אחד היסודות של השחיתויות והקומבינות הישראליות הוא דווקא בחוקי התורה? אתה כותב "החוק הוא מרכזי בתרבות היהודית". אולי דווקא 2000 שנים של חוק יהודי יצרו זלזול בחוקי המשחק של הדמוקרטיה ובחוקי הממלכה הישראלית?
למשל – הפתרונות היצירתיים לבעיות הלכה-מודרניות שצצות חדשות לבקרים (במקום להכיר בחוסר הטעם בשמירה על מנהגים שאבד עליהם כלח ושאינם מובילים לחברה מוסרית יותר, אלא פחות) כגון ״מכירת החמץ של המדינה״ (או ניתוק הכינרת מצנרת "מקורות") לגוי בפסח , מעלית/פלטת שבת, חוטי עירוב, סגן שר מיהדות התורה המתפקד כשר לכל דבר, היתר מכירה בשנת שמיטה, ועוד. לכאורה מדובר ב״פתרונות יצירתיים״ (שאולי הם אחד המקורות התרבותיים ליצירתיות הישראלית בהיי טק, בצבא, במשפטים ובכלכלה); אולם למעשה, מדובר במיסוד, קיבוע וחגיגת השקר, הקומבינה, התחמון. אלפי שנים נטולי ריבונות, עם סלידה מגבולות, חוקים ונהלים בשל הדיכוי שהושת על המיעוטים היהודיים בכל פזורותיהם, תוך כדי יצירת אשליית-שליטה עם התפלפלויות הלכתיות עקרות, צרבו אצל היהודים את התודעה: חוק, בהירות, סדר, היגיון, פשטות, גבולות ברורים – זה רע; ״פתרונות יצירתיים״, עמימות, עקיפת החוק, מיסוד השקר – זה טוב. כל זה טוב אולי להייטק. זה הרסני לניהול ושגשוג של מדינה התיימרת להיות מדינת חוק, חלק מהעולם המערבי הדמוקרטי, המסודר והמתוקן. כנ"ל לגבי התפלפויות ישראל הרשמית לגבי מה אומר החוק הבינלאומי על העברת אוכלוסייה לשטח כבוש (אני ממליץ על ספרו של ספי רכלבסקי, ״אין גבול״, המתאר יפה את כל הסיפור הזה – על הקשר בין היעדר גבולות, ההיסטוריה היהודית והשחיתויות בישראל).
עדו
אהבתיאהבתי
עדו שלום,
לגבי הודו – כן, לגור בהודו. כן, עם כל העוני והנחשלות. למה? כי יש דברים שחשובים יותר מסדר ויעילות, ובהודו הם ניכרים.
לגבי שאלתך על הסובייקט הדקדקני, לדעתי ודאי שהוא קיים. קאנט היה כזה והוא אבטיפוס של זרם שלם.
לגבי ה"קומבינות" של ההלכה, אני לא חושב שהן רמאויות, אלא דווקא ציות דקדקני לחוקי המשחק. חוקי המשחק מאפשרים ליהודים לפרש את התורה בצורה יצירתית. זה חלק מהעניין.
אהבתיאהבתי
תודה על התשובה תומר.
רק שיתרונות המערב אינם מבוטאים רק ב"סדר ויעילות" או טכנולוגיה מתקדמת (כלומר, גם) אלא בקיומן של זכויות אדם בסיסיות (שהביטוי שלהן הוא בכל הפרמטרים לעיל שציינתי, ועוד), שלא מתקיימות בהודו, בשל הערכים של התרבות המזרחית ההודית. אם הזכויות האלה אינן קריטריון חשוב לפלוני בבואו לדמיין/לבחור את ה"חברה הראויה", אזי על פי תפיסתי, אין מדובר בפלוני מוסרי. לגבי ההלכה – במבחן התוצאה, ההתפלפלויות והיצירתיות מובילות לתוצאות הרבה יותר שליליות מחיוביות (חוץ מחידוד פן מסוים של המחשבה. אבל זה כמו שחמט, זה חידוד-מוח מהנה שלא מוביל להרבה).
אהבתיאהבתי