הדמוקרטיה הגדולה בעולם קיימה את מערכת הבחירות הגדולה בהיסטוריה האנושית, והתוצאה שהתקבלה היא חד משמעית: ניצחון אדיר למפלגת העם ההודית (BJP) הלאומנית. ניצחונה בבחירות הכלליות לפני שבועיים בהודו נבע מגורמים שונים: ההאטה הכלכלית והעלייה ביוקר המחיה, השחיתות האדירה שלקתה בה מפלגת 'הקונגרס', וגם חוסר יכולתה של האחרונה להעמיד בראשה מנהיג כריזמטי שיסחוף את ההמונים. אין ספק, עם זאת, שלא מעט מנצחונו של נרנדרה מודי, מועמדה של ה-BJP, נבע מעלייתה של זהות דתית הינדואית מועצמת ובטוחה בעצמה.
מודי, לאומן הודי ותיק וחבר ב-RSS, גוף אידיאולוגי הינדואי ימני-דתי, ניהל קמפיין שמירכז אותו מבחינת המפה הפוליטית ההודית, ונמנע מהצהרות פרובוקטיביות. עם זאת, לאורך כל מערכת הבחירות הוא דאג להדגיש את אדיקותו הדתית ואת גאוותו בהיותו הינדואי. נקודה אחרונה זו היא שעוררה כלפיו הערצה בקרב ההמונים, והיא אחד המפתחות לניצחונו הסוחף.
הקוראים במאמרי העיתונות ההודית המנתחים את כשלונה של מפלגת הקונגרס יכולים להיתקל באינטלקטואלים חילונים המכים על חטא בשמם ובשם אחיהם לדרך. חטאם, כך הם כותבים, הוא התנשאות, ניתוק מהמעמדות הנמוכים ומהמעמד הבינוני, והתעקשות על חילון אגרסיבי של המרחב הציבורי. על פי דבריהם לעם ההודי נמאס לשמוע שהודו היא מדינה חילונית, ועוד יותר נמאס להם לשמוע שההינדואיזם היא דת פרימיטיבית.
יש להבין: בזמן השלטון הקולוניאליסטי הבריטי ספגו ההודים גינויים ולעג ללא סוף על ה"אלילות" וה"פגאניות" שלהם, ומיסיונרים נוצרים המירו את דתם של רבים לנצרות "המתקדמת". מעמד שלם בהודו צמח כאשר הוא מחקה את דרכי הבריטים בשפה ובלבוש, בתרבות ולפעמים, כאמור, בדת. ומעמד זה לא נעלם כאשר הודו קיבלה את עצמאותה ב-1947. מהאטמה גנדהי היה אמנם אדם דתי, אולם ג'ווהרלל נהרו, ראש הממשלה הראשון של הודו, היה חילוני מוחלט, וידועה אמרתו שהמקדשים החדשים של הודו הם הסכרים האדירים שנבנו על נהרותיה. בהתאם, החוקה של הודו קובעת שהיא דמוקרטיה סוציאליסטית וחילונית.
סוציאליסטית הודו כבר מזמן אינה, ותוצאות הבחירות האלה מערערות על מידת חילוניותה. הרוב ההודי העצום אינו מוכן לקבל עוד את ההפרדה החדה בין דת ומדינה, הפרדה שלא פחות מאשר מסגרת שלטונית משמשת גם ככלי להפגנת עליונות חברתית-תרבותית. המעמדות העליונים בדרך כלל משכילים וחילוניים יותר, ומתנשאים מעל לדתיות העממית. ההינדואיזם עבורם הוא לא יותר מאשר אמונה תפלה, הראויה ללעג. ודאי לא "משהו שעושים" בחברה מהוגנת.
מודי התנהל לגמרי אחרת: הוא דאג להצטלם בעת עריכת טקסים דתיים תוך השתתפותו הפעילה, והוא לא התבייש להצהיר בכל הזדמנות על נאמנותו ואהבתו למורשת הדתית ההינדואית. בכך הוא נתן לגיטימציה להצפתם של רגשות דתיים שהודרו או הודחקו על ידי אכיפתה של מסגרת פוליטקלי-קורקט חילונית שבה נחשב לא נעים או לא הוגן (כלפי המיעוט המוסלמי הגדול) לדבר או להציג הינדואיזם. רגשות אלה היו חלק מהגורמים לבחירתו.
כמובן, אין להתעלם מהמימד הלאומני שבדתיות שמציג מודי. בצורה מאוד לא מסורתית ההינדואיזם הופך בקרב דוברי ה-BJP לדת אחידה, לאומית, ולעיתים אלימה. מאוסף מגוון מאוד של זרמים ורעיונות משמשים יסודות נבחרים של ההינדואיזם כמצע סימבולי עליו נבנית לאומנות קשוחה. ב"הינדואיזם" שכזה הגאווה במסורת הדתית אינה נפרדת מפטריוטיות נלהבת ואזרחים שאינם הינדואים מקבלים בגוף הפוליטי מעמד מופחת. ועם זאת, זה כאמור רק חלק מהסיפור. החלק השני הוא הרצון הפשוט להתגאות בדת, ולבטא אותה בחופשיות.
ובנקודה זו הופך הסיפור ההודי לבעל משמעות גלובלית. במחקר תהליך החילון נהוג לדבר על "יוצא-הדופן האמריקאי", דהיינו היותה של ארצות הברית מדינה מודרנית, דמוקרטית, ועם זאת דתית מאוד. ההנחה היא שככל שקולקטיב אנושי הופך למתועש, משכיל ודמוקרטי יותר, כך הוא גם יהפוך פחות דתי, ועל כן יש צורך להסביר מחקרית כיצד אמריקה התחמקה מהגורל הבלתי-נמנע הזה.
אלא שראיית דברים זו היא יורוצנטרית בצורה תמימה, ומקבלת את אירופה כדגם ואבטיפוס לכל תרבות ועם ברחבי הגלובוס. אירופה אכן הפכה דתית פחות ככל שהפכה יותר מודרנית, אולם המחשבה ש"כך זה קורה" אינה אלא דוגמא נוספת לראייתו של הגבר האירופאי הלבן כמודל (העתידי? הראוי?) לאנושות כולה. בפועל, מסתבר שיש דרכים שונות ומגוונות לשלב את המודרנה בדת ואת הדת במודרנה, ומשמעותה של קידמה אינה בהכרח אתאיזם. כך בארצות הברית, בהודו, ומי יודע, ייתכן שגם בישראל. אולי כדאי להתחיל לדבר לא על יוצא-הדופן האמריקאי, אלא על יוצא-הדופן האירופאי.
—
פורסם במדור הדעות של 'הארץ'
מוסף פרסומי:
החוג למדעי הדתות, אוניברסיטת תל אביב, פותח שעריו בפני הדור הבא של חוקרי הדתות
החוג מציע תואר מוסמך במדעי הדתות, בשני מסלולי לימוד: עיוני (ללא כתיבת עבודת מוסמך) ומחקרי (הכולל כתיבת עבודת מוסמך). החוג מחולק לשני מדורי לימוד או תוכניות: 1) המדור האינטרדיסיפלינרי המסורתי, העוסק בחקר השוואתי של הדת, הדתיות, הפולחן והמחשבה הדתית (Comparative Religion) ו- 2) המדור לחקר הדתות בזמננו, המתמקד בתופעות דתיות עכשיוויות, בניו אייג ורוחניות עכשווית, דת ומגדר וקנאות דתית.
תכנית הלימודים הבין תחומית לתואר שני במדעי הדתות של הפקולטה למדעי הרוח באוניברסיטת תל-אביב, היא מסגרת לימודים ייחודית שמשלבת לימודים ברמה מחקרית גבוהה על דתות העולם, מתוך נקודות מבט מגוונות של דיסציפלינות אקדמיות שונות. בוגרי התכנית יקבלו את התשתית האקדמית הנחוצה, הכוללת כלים ביקורתיים מושחזים, כדי להמשיך ולחקור תופעות דתיות רבות ומגוונות הן בתוך האוניברסיטה, כדוקטורנטים, והן מחוצה לה, בשלל אורחות החיים.
ייעוץ אקדמי: ד"ר נחמה ורבין
nverbin@post.tau.ac.il
גב' רותם קהלני-ברגמן
rotem12@tauex.tau.ac.il
03-6405627
לולאת האל 
כרגיל, תענוג לקרוא אותך. תודה רבה.
הערה קצרה: בסוף המאמר נדמה לי שהתכוונת לכתוב: "אולי כדאי לדבר על היוצא דופן האירופאי ולא על היוצא דופן האמריקאי" ויצא לך הפוך. אבל ייתכן שלא הבנתי אותך נכון. אם זהו המקרה אשמח לביאור אם יש לך זמן :-)
אהבתיאהבתי
לא משנה, ראיתי שהשתנה \ לא ראיתי נכון לחתחילה. ח"ח על הפוסט :-)
אהבתיאהבתי
מאמר מעולה. הסכמתי לכל מילה, ובמיוחד למסקנה. זה מתחבר לדברים שאני חושב עליהם כבר הרבה זמן, על הניתוק של השמאל מהרגשות הדתיים והלאומיים של רוב בני האדם, דבר שמוביל אותם לזרועות הימין והימין הקיצוני.
אהבתיאהבתי
תודה דני. להרחבה אני ממליץ לקרוא את שני הלינקים שהבאתי לדוגמא תחת "אינטלקטואלים חילונים". הם מביאים פרטים שלא הייתי יכול להכניס, והם חריפים למדי.
אהבתיאהבתי
אכן.
כפי שכותב חוסה קזנובה (Casanova) בספרו החשוב 'דתות ציבוריות בעולם המודרני' (1994),
תיזת החילון מורכבת משלושה חלקים: חילון כבידול בין הדת למרחב הציבורי, חילון כנבואה על היעלמות הדת וחילון כירידת מידת הדתיות של בני האדם.
כידוע, שתי התיזות האחרונות הופרכו לגמרי אצל כל בר דעת, גם אם אינו דתי (אך בתנאי שהוא בעל יושרה).
הענין בתיזה הראשונה הוא שכפי שציינת, כפיה של חילון מוגזם של המרחב הציבורי מביאה במקרים רבים לשבירת תיזת החילון בשני הפרמטרים האחרים (קזנובה טוען כך לגבי פולין, למשל). אז לכל מי שמתעקש על כך שליברליזם אינו מתקיים ללא נשים ערומות על שלטי חוצות, תחשבו טוב לפני שאתם מגדילים עוד את גודלו וכוחו של הציבור החרדי, מתוך ריאקציה להפקרת המרחב הציבורי לשליטת בעלי ההון (שגם הוא סוג של דת).
חשוב גם לציין שקזנובה מפריך את הרעיון (הישראלי) ההזוי כאילו אירופה או ארה"ב הן חילוניות מבחינת המרחב הציבורי שלהן. הוא מדגים זאת על כמה תרבויות נוצריות באירופה וארה"ב.
אהבתיאהבתי
ארצות הברית דתית מאוד?
אהבתיאהבתי
האם הבחירות לפרלמנט האירופי לא מסמנות שגם אירופה לא כל כך יוצאת מהכלל.
גם להרבה אירופאים נמאס מהלא נעים או לא הוגן (כלפי המיעוט המוסלמי הגדול) לדבר או להציג או לבצע מסורות אירופאיות.
אהבתיאהבתי
אם נתמקד בזוית הפוליטית לרגע, נראה שאנו חוזים לא רק בעליית הדת מול החילון, אלא בעליית הדת מול שקיעת הדמוקרטיה הליברלית. האם זה העתיד לדעתך?
(חוץ מארה"ב, ששוב יוצאת דופן).
אהבתיאהבתי
אני בכלל לא חושב שעליית הדת המדוברת סותרת את הדמוקרטיה הליברלית. יש כמובן זרמים בתוכה, פונדמנטליסטים מה שנקרא, שיש להם בעיה עם הדמוקרטיה, אבל בגדול מדובר בדתיות מבוזרת ופרטית למדי. בקיצור, יש סכנה, אבל אין כאן משהו שעקרוני סותר.
אהבתיאהבתי
זה דמוקרטיה, פעם אתה מנצח ופעם אתה מפסיד. אחרי הרבה שנים ברצף של שלטון השמאל בהודו, ההודים רצו חידוש שוינוי ובחרו הפעם בימין. האם העובדה שבפעם שעברה השמאל ניצח בהודו אומר שלפני 4 שנים הודו הייתה חילונית ולא דתית? ואם השמאל ינצח בבחירות הבאות האם זה אומר שהודו הפסיקה להיות דתית? צריך קצת להיזהר עם הצהרות שכאלו.
אהבתיאהבתי
את המסקנות מהרשימה הזו אפשר להדביק למאמר על המהפך בישראל ב-77. אל אף שהליכוד היא מפלגה לא דתית (אך גם לא חילונית).
אני חושב שלא נתת את הדעת שפה מדובר בדת שאינה מונותאיסטית, עם עבר של סבלנות כלפי תופעות כמו הומוסקסואליות וטרנסג׳נדריות, מה שאבד עם הכלת החוק הבריטי. זאת אומרת, הודו החילונית, נולדה תחת החוק הבריטי שבבסיסו תפיסות יודו-נוצריות. היא חילונית ממש כמו מדינת ישראל: היא לא חילונית כלל!
אהבתיאהבתי
ליניב
הבלבול שלך נובע מטעות של יודו-נוצריות כשהניגודים בין היהדות לנצרות גדולים בקשר לעולם הזה. המונח חילוני לעומת איש דת זה מונח נוצרי לעומת זאת ביהדות זה רצף של הקפדה בקיום מצוות. יש לך בילבול גם בין המונחים כופר(אתאיסט) לחילוני(אגנוסטי).
אהבתיאהבתי
לעמית,
התגובה שלך מעוררת חשד שמא אתה יהודי שומר מצוות. אנא תקן אותי אם אני טועה. מעבר לכך, איני רואה שום בלבול, דברתי על חילוניות ולא הזכרתי כופרות כלל. ואגב, כופר אינו אתאיסט בהכרח.
אהבתיאהבתי
אני ספקן ולא מקפיד על שמירת מיצוות אבל נהנה מתלמוד תורה ומאוד מעריך את המורשת היהודית. מה ההבדל בין כופר לאתאיסט?
אהבתיאהבתי
גם אני ספקן ולא מקפיד על שמירת מיצוות, אבל נהנה מלימודי מדעי הרוח והחברה ומאוד מעריך את המורשת היהודית, אל אף שלעיתים יש המבלבלים בין מורשת לדת. אם אתה לא יודע מה ההבדל בין כופר לאתאיסט, אני ממליץ לך לחפש בויקיפדיה במקום לבזבז לנו את הזמן. יום טוב.
אהבתיאהבתי
עד כמה התנשאות, ניתוק ניתוק מהעם נכונים לאוה אילוז ודומיה?
בהודו לפחות יכולים להיתקל באינטלקטואלים חילונים המכים על חטא בשמם ובשם אחיהם לדרך. באירופה ובישראל אי אפשר להתקל כמעט בתופעה זו, להפך בישראל לאחר ההחלפת המפלגה השלטת היו פוליטקאים, שאמרו שצריך להחליף את העם.
אהבתיאהבתי
אתה לוקח אמירה אומללה אחת, של מישהו שמעולם לא היה אינטלקטואל, ומשליך אותה על מעמד שלם?
מהפך 77 התרחש מסיבות חברתיות, לא השקפת עולם מדינית, בטח לא השקפת עולם דתית.
אבל הדת כמו בדת, מנצלת את העניים והבורים, אולי כדאי לשמור את הערות שכאלו למאמר על ש״ס.
אהבתיאהבתי
בשנת 77 ש"ס לא היתה.
לדעתי עיקר ההתנשאות נובע מסיבות חברתיות. יניב אתה צודק ואוליגרכיה הישראלית המתנשאת, שרוצה התנתקות מהמורשת היהודית בניגוד לרצון רוב העם לא אינטלקטואלית במיוחד.
אהבתיאהבתי
ש״ס מכיר, כנראה ולא הבנת את הערה שלי לגבי ש״ס. ניחא.
מה שאתה קורא לו ״התנתקות מהמורשת היהודית״, אני קורא ניתוק מהכפייה הדתית. מורשת גם חילונים מקיימים.
כמו שרשמתי מעלה, אני לא מוצא טעם בהדיינות איתך, משום שאין פה דיון של ממש. ושיהיה לך יום טוב.
אהבתיאהבתי
היי תומר, ידוע לך אולי האם גם בחברה ההודית, יש תהליכים של עזיבה של נוער מהתרבות ההודית הדתית אל המרחב החילוני והמערבי. כשהדגש הוא לא על החלקים שכבר הפכו מערביים וחילוניים בהודו שבד"כ קשורים למעמדות היותר גבוהים אלא דווקא למעמדות הנמוכים כמו באוכלוסיה הכפרית יותר.
תודה
דביר
אהבתיאהבתי
לגבי המעמדות הנמוכים אני לא יודע. אבל בערים כמובן שיש חילון.
אהבתיאהבתי