היה זה חודש אלול, ור' זלמן הוזמן להשתתף בכנס בין דתי בקלגרי, קנדה. בבוקרו של יום רצה להתפלל, אולם הרגיש כי אין חדר המלון מקום מתאים. בית כנסת כמובן לא היה, והוא נמשך באופן טבעי אל גג הבניין. עומד על הגג הרחב, הערבה הקנדית נישאת עד האופק לפניו ורכס הרי הרוקי העצומים מאחוריו, בעודו מתפלל שחרית, שמע ר' זלמן את דלת הגג נפתחת. אל המשטח עלה חבר אחר בכנס, שאמאן אינדיאני בשם רופוס גודסטרייקר, גם הוא בחיפוש אחר אתר ראוי לתפילה. נשאו השנים את תפילותיהם השונות: האחד מלופף בעור פרה, האחר מבעיר מדורה קטנה; האחד מכוסה טלית תכלת-לבן, השני מתעטף בשמיכת תפילה צבעונית; האחד תוקע בשופר מקרן איל, השני שורק במשרוקית מעצם נשר; האחד פונה למלך מלכי המלכים, השני נושא קולו אל הרוח הגדול.
תפילה במניין זו לא היתה, אבל אין כמוה כדי לאפיין את רוחו של ר' זלמן שחטר-שלומי, שהלך בשבוע שעבר לעולמו. ממייסדי תנועת ההתחדשות הרוחנית היהודית ומענקי הרוח שהעמידה יהדות ארצות הברית, שחטר-שלומי היה תמיד יצירתי וחריף, מקורי ורב-קולי. חייו נפרשו על פני ההיסטוריה המודרנית של יהדות אמריקה ככותונת פסים רחבה, צבעונית, משתנה ומוסיפה גוונים ככל שהוא וקהילותיו הבשילו ובגרו.
ר' זלמן נולד בפולין ב-1924, ושנה מאוחר יותר עברה משפחתו לוינה, שם בילה את ילדותו. אביו היה חסיד בעלז, אולם הוא שלח את בנו ללמוד בגימנסיה ציונית. ב-1938 ברחה משפחתו מאימת הנאצים לבלגיה, שם החל ללמוד בבית מדרש של חסידי חב"ד. כשהגיעה משפחתו לניו-יורק, ב-1941, הפך לחסיד חב"ד, ולמד במוסדות החסידות כעשר שנים, שבסופם הוסמך לרבנות.
ב-1948 שלח אותו אדמו"ר חב"ד השישי, הריי"צ, יחד עם ר' שלמה קרליבך, לקמפוסי האוניברסיטאות בארה"ב, כדי לקרב בהם סטודנטים יהודיים אל מורשתם. היה זה הניסיון הראשון ל"קירוב" והחזרה בתשובה של חילונים, ותחילתו של מה שיגדל להיות מפעל השלוחים של החסידות. "זה היה בי"ט כסלו", סיפר לימים שחטר-שלומי,
והנה אנחנו בלובאוויטש [בברוקלין], ומתקיימת התוועדות בחדר קטן… ואז שלמה ואני נקראנו פנימה. עשינו לחיים, הוא אמר לחיים. אז הרבי אמר לנו כדאי איר צולט אנהיבען פורן צו קולג'ס [=כדאי שאתם תתחילו לבקר במכללות], ובצד היה בקבוק שנאפס שהוא אמר לנו לקחת איתנו. הוא לא אמר לנו מה לעשות… אז אספתי מבתי הכנסת שלושה-עשר זוגות תפילין, שהברקתי קצת, ואז בחנוכה, שלמה הגיע [לעיר] פרובידנס, ואספתי אותו, ושנינו יצאנו למסע הראשון שלנו לאוניברסיטת ברנדיס… הצבנו שולחן ועליו את החוברות, את הטייפ-רקורדר, ועוד כל מני דברים, ואנשים הגיעו. ראשית הם הקשיבו למוסיקה ואז התחילו לשאול שאלות. ושלמה התחיל לספר סיפורים. ובעוד שלמה מספר סיפורים, מישהו אומר: זה נשמע כמו מיסטיקה הודית. אז לקחתי את הבחור הזה הצידה ושאלתי אותו: אתה קורא את האופנישאדות? האם קראת את הבהאגווד גיטה? וכולי. ואז הייתי אומר: שלנו עוד יותר טוב!
במוקד העשייה הציבורית של שחטר-שלומי עמדה מראשיתה הפניה אל הדורות הצעירים של יהודי ארצות הברית והעיסוק בחיפוש הרוחני שערכו. אולם אם בתחילת דרכו מטרתו (יחד עם שלמה קרליבך) היתה להעמיד אלטרנטיבה יהודית קורצת לא פחות מזו שהציעה הרוחניות המזרחית, בהמשך גיבש עמדה שונה. במחצית שנות השישים, ותוך השלמת הדוקטורט שלו במחשבת ישראל, נפרד שחטר-שלומי מהאורתודוקסיה היהודית. גם לפני כן גרס שבמצבה דאז היא חסרה יכולת אמיתית לתת מענה לכמיהה הרוחנית של הצעירים. המוסדות היהודיים שראה מולו היו לדידו מאובנים, ובתי הכנסת, כפי שאמר ידידו קרליבך, היו ריקים גם כשהיו מלאים.
אולם את הניתוק הסופי מהאורתודוקסיה הביאה הכרה שהלכה והתגבשה בלבו של שחטר-שלומי, והיא, בפשטות, שיש תורה בגויים. אל מול שפע הדרכים הרוחניות שפגש ולמד בשנות השישים בארצות הברית לא היה יכול שחטר-שלומי להמשיך ולהחזיק בעמדה כאילו כל אלו אינם אלא תוצרי הסטרא אחרא או גלגולי ה"מתנות" שנתן אברהם לעבדיו. מתוך דבקות ביושר אינטלקטואלי מבחינתו, ולא פחות מזה אותנטיות רוחנית, הגיע שחטר-שלומי למסקנה שדתות העולם אינן אלא צורות שונות לעבודת האל האחד. הוא נשאר יהודי אולם פרץ מתוך המסורת דרך חדשה.
דיאלוג והפרייה הדדית
במרכז הגותו עומד הרעיון שעם העידן המודרני נדרשת היהדות ל"שינוי פרדיגמה" (כשם אחד מספריו). כניצול שואה (אחיו נרצח על ידי הנאצים) ומתוך אופטימיות עצומה שגיבש לקראת עתידה הרוחני של האנושות, גרס שחטר-שלומי שראיית העולם השבטית, המתכנסת ומתבצרת בשלה, המקדמת תחושת עליונות, המתנכרת לתרבויות ודתות אחרות והנאחזת בדוגמטיות במסגרת המסורתית חייבת להשתנות. הוא האמין בכל לבו שכדי שהיהדות עצמה תשרוד, וכדי שהיא תהווה תרומה אמיתית לכל באי עולם, עליה לגבש תפיסה אינקלוסיבית ואוניברסאלית, המכבדת מסורות דתיות אחרות ורואה ערך אמיתי – ערך דתי – בדיאלוג מעמיק והפרייה הדדית.
הוא היווה איש מפתח בפיתוח תנועת ה-Jewish Renewal, ההתעוררות הרוחנית היהודית שפורחת בארצות הברית מאז שנות השישים: בסוף אותו עשור הקים את "בני אור", ארגון יהודי שמטרתו לקדם רוחניות בצורות יצירתיות ופורצות דרך, וכן שתיים מה"חבורות" הראשונות, שהיו קהילות יהודיות שהתכנסו ללימוד משותף, א-היררכי ופתוח לכל. הוא היה מחלוצי הנאו-חסידות, שם דגש על תרגול מדיטטיבי, על תפילה בדבקות, התנסה ולימד שימוש בסמים משני תודעה, פיתח כשרות שבמרכזה הדאגה לסביבה ולזכויות בעלי חיים, וביקש ללמד קיום מצוות מתוך מודעות ואינטנסיביות דתית. שחטר-שלומי הסמיך את הרב הראשון שלו ב-1974, והוסמך כשייח סוּפי, אחרי שלמד את התורה במשך שנים, ב-1975. תחת ידיו יצאו יותר ממאה וחמישים מוסמכי רבנות ומעל שישים "משפיעים" ש"מלמדים התבודדות והתבוננות".
מדע ה-davvenology
במבט מלמעלה אפשר לראות את שחטר-שלומי כאב-טיפוס מייצג לתופעה רחבה הרבה יותר. המענה שהוא נתן לצעירים יהודים רבים הגיע על רקע אכזבתם ממה שהציעו הזרמים היהודיים המרכזיים בארצות הרבית במחצית השנייה של המאה העשרים. "תרבות הנגד" שהתעוררה בשנות השישים מחתה כלפי מה שנתפס על ידה כצביעות מצד הממסד, כחוסר נכונותו לעמוד מאחורי יומרותיו לשוויון זכויות, פרוגרסיביות והוגנות (באשר לנשים, שחורים, עניים וכו'). היציאה כנגד הממסד לא הסתפקה בזה הפוליטי, אלא תקפה גם את הממסד הדתי, וזה נאשם בכך שהוא עוסק בתחזוק הקיים ובנאמנות למסגרת וממאן לקיים את הבטחותיו לקרבת אלוהים.
שחטר-שלומי, יחד עם שלמה קרליבך, נתנו מענה לרבבות שחיפשו יהדות שונה, יהדות שעוסקת פחות בדקדוקי הלכה ויותר במפגש מיד ראשונה עם האלוהות. אף אחד מהם לא ויתר על החיבור העמוק עם התרבות היהודית – שחטר-שלומי החזיק שבנפשם של יהודים פועל זכרון תרבותי שחובה להתייחס אליו במהלך המסע הרוחני – אולם הם ידעו להכניס את המסורת היהודית למסגרת תיאורטית שתפרש אותה בהתאם לקריאות לאותנטיות שעלו מדור המחפשים הרוחניים.
ר' זלמן הציע יהדות אוניברסלית, הלומדת ממסורות רוחניות אחרות ומעמידה את תרומתה הייחודית לעולם. ניסוח אחד למשימתו הרוחנית ניתן למצוא בספרו המרכזי, Paradigm Shift. על פי שחטר-שלומי "בנייה מחדש של מה שהיה בעבר אינה אפשרית עוד […] מה שדרוש לנו הוא מדע-תפילה (davvenology) שהינו (1) אמנות ומדע, (2) מבוסס על הקבלה, (3) פועל על פי אמפיריציזם גנרי." אבחנות אלה מהוות לוז לדרכו של שחטר-שלומי, כמו גם של חלקים גדולים מה-Jewish Renewal. זו דרך המתבססת על ניסיון יותר מאשר על תיאוריה, על שיטתיות אמפירית יותר מאשר על מסורת. זו דרך שבלבה חוויה ולא אמונה, וששואבת ממורשת ישראל אולם מנסה לשכלל אותה על מנת להתאימה לתודעה ולהוויה המודרנית.
זו גם דרך שרואה בכל הדתות ביטויים שונים לאותה כמיהה אנושית בסיסית, אותה כמיהה לקרבת אלוהים. על כן היא אינה נצחנית, ואין לה כל יומרה לאקסקלוסיביות על האמת. עמדה זו מאפשרת לה להיות פתוחה לדיאלוג ולאמץ כל תרגולת רוחנית שנמצאת במסורת אחרת. הפרדיגמה החדשה שמציע שחטר-שלומי צומחת מתוך היהדות אל ההוויה האנושית-כללית. היא אינה תאיסטית, אלא פנתאיסטית, ואינה מתמקדת במעשים, אלא בתודעה.
אלול אחר
שחטר-שלומי השאיר אחריו אלפי תלמידים ותנועה רוחנית גדלה והולכת, הכוללת קהילות רבות, בית ספר לרבנים ותוכניות להכשרת מנהגים חברתיים. בדומה להשפעתו של קרליבך הנמשכת הרבה מעבר למעגלים שהיו קרובים אליו, גם הרעיונות של שחטר-שלומי (כמו הכשרות האקולוגית או הדגש על תרגולות מדיטטיביות) פרצו מזמן את גבולות תנועת ההתחדשות הרוחנית ביהדות ארה"ב, ואומצו על ידי הזרמים הממוסדים יותר, כולל זה האורתודוקסי.
שנים רבות אחרי אותו אלול שבו התפלל שחטר-שלומי עם השאמאן האינדיאני הוא הגיע לביקור אחרון אצל רבו שלעבר, ר' מנחם מנדל שניאורסון, הרב מליובאוויטש. היה זה גם כן בחודש אלול, ושחטר-שלומי עמד בתור הארוך כדי לקבל מהרבי דולר. כאשר הגיע אליו הביט בו הרבי וזכר אותו מיד. הוא ידע ששחטר-שלומי כהן, ותוך שהוא נותן לו שני שטרות במקום אחד, ביקש ממנו שבברכות הכהנים בחגים הקרובים יחשוב גם עליו. יהי זכרו ברוך.
:
—
פורסם היום במוסף 'שבת' של מקור ראשון
הרשו לי לנצל את ההזדמנות ולפרסם לקראת שנת הלימודים הבאה את התוכנית בה אני מלמד באוניברסיטת תל אביב, המאוד מומלצת לדעתי. סטודנטים לתואר שני – ראו הוזמנתם:
החוג למדעי הדתות, אוניברסיטת תל אביב, פותח שעריו בפני הדור הבא של חוקרי הדתות
החוג מציע תואר מוסמך במדעי הדתות, בשני מסלולי לימוד: עיוני (ללא כתיבת עבודת מוסמך) ומחקרי (הכולל כתיבת עבודת מוסמך). החוג מחולק לשני מדורי לימוד או תוכניות: 1) המדור האינטרדיסיפלינרי המסורתי, העוסק בחקר השוואתי של הדת, הדתיות, הפולחן והמחשבה הדתית (Comparative Religion) ו- 2) המדור לחקר הדתות בזמננו, המתמקד בתופעות דתיות עכשיוויות, בניו אייג ורוחניות עכשווית, דת ומגדר וקנאות דתית.
תכנית הלימודים הבין תחומית לתואר שני במדעי הדתות של הפקולטה למדעי הרוח באוניברסיטת תל-אביב, היא מסגרת לימודים ייחודית שמשלבת לימודים ברמה מחקרית גבוהה על דתות העולם, מתוך נקודות מבט מגוונות של דיסציפלינות אקדמיות שונות. בוגרי התכנית יקבלו את התשתית האקדמית הנחוצה, הכוללת כלים ביקורתיים מושחזים, כדי להמשיך ולחקור תופעות דתיות רבות ומגוונות הן בתוך האוניברסיטה, כדוקטורנטים, והן מחוצה לה, בשלל אורחות החיים.
ייעוץ אקדמי: ד"ר נחמה ורבין
nverbin@post.tau.ac.il
גב' רותם קהלני-ברגמן
rotem12@tauex.tau.ac.il
03-6405627
לולאת האל 
ראית את מה שפירסמתי אני אחרי מותו?
בדף הבית של האתר שלי זה נמצא
יעניין אותך, לדעתי
אוהד
*Ohad Ezrahi*
*Founder and Spiritual Director of*
*Neviah – The Hebraic Academy of Universal Spirit*
*www.neviah.co.il *
*Personal homepage: The Garden – The School of Love in Kabbala*
*www.kabalove.org *
*watch the video
*
אהבתיאהבתי
ראיתי, ודאי. יפיפה.
אהבתיאהבתי
אני חושב שאחרי שנים ארוכות בתעשיית המוסיקה היהודית, הגיע הזמן להתוודות. זה הולך להיות ווידוי קשה, מפתיע, ואפילו כזה שהולך להרגיז חלק מהקוראים. אבל לפעמים קשה לשמור דברים בבטן, ויש צורך עז לשים את הדברים על השולחן.
ובכן, איך לומר בעדינות? אני לא מתחבר למוסיקת קרליבך. כן, בדיוק הימים אלה, כשיתחילו להלעיט אותנו מכל הכיוונים בניגוני קרליבך, לרגל יום השנה פטירתו, אני מטיל כאן פצצה. טוב, אולי לא כזאת פצצה, אבל העמדה הזאת בהחלט לא הכי פופולארית. אני מסכים, אבל הגיע הזמן להתוודות. בעיניי מדובר בסגנון מוסיקאלי מתיש, מעייף, כבד, נמתח כמו מסטיק , מאולץ, מרגיז.
שניה לפני שאתם מתנפלים עלי באבנים ובמקלות, מגיע ההסבר. הרב שלמה קרליבך ע"ה, היה דמות ייחודית ונדירה. איך על כך חולק. המוסיקה שלו ממשיכה להנתגן בכל פינה בעולם. מורשת ה"אור ואהבה" שלו חיה, בועטת והיא כאן כדי להשאר. גם אני, כמו כולם, גדלתי על סיפורי קרליבך, המצמררים והמרגשים, כאלו שיגרמו לכל יהודי להזיל דמעה או שתיים. גם אני כמו כולם, שרתי בגרון ניחר את השירים שהוא הלחין בדם ובנשמה, מסביב לשולחן השבת, בעיניים עצומות. קשה לתאר את העוצמה, הנשמה, הקסם, והיופי שטמונים בלחנים המדהימים שלו.
עד כאן הקפה א'. התפנית אצלי בכל אופן, הגיעה בליל הסליחות האחרון. באחד מבתי הכנסת, שם נערך מן 'טקס' סליחות שמבוסס כל כולו על הדת של קרליבך. וכן, דווקא במילים האלו, שעשויות לצרום לחלקיכם, אני בוחר להשתמש. אותו לילה מתיש, הייתה בעצם החוויה הראשונה שלי, כשמצאתי את עצמי טובע עמוק בתוך ניגונים שנלעסים כמו מסטיק שעבר לו הטעם, ופשוט לא נגמרים.
אנשי דת הקרליבך, נראה היה כאילו שכחו, או לא התעניינו כלל שמדובר אחרי הכל בליל סליחות. לא הבחינו כנראה שמדובר בטקסטים, שאנחנו פשוט מחוייבים לומר על פי ההלכה, וגם על הדרך, אם אפשר, להתכוון למילים. ההכרה בעובדה המרה הכתה בי באותם רגעים. שמע, אמרתי לעצמי, אתה פשוט לא שם. אתה לא באמת מתחבר לכל הטקס המוסיקלי המוזר הזה.
זה היה בערך ככה. הגעתי אל אותו בית כנסת, ליל סליחות תשע"ו, כדי להעביר שידור חי ברדיו. הסאונדמנים עשו בלאנס, קהל גדול התאסף, כל אחד שלף גיטרות, חליליות, צ'לו, ועוד כלים מכלים שונים. החברה התחילו לנגן ולשיר, ובלי לשים לב כולם מתחילים להכנס לאקסטזה, כאילו במקום מחולקים בחינם פטריות הזיה. הידיים מתנופפות לכל עבר, העיניים עצומות, והאנשים שרים רוקדים ומתנועעים.
עד כאן הכל בסדר, אבל כפי שציינתי כאן קודם לכן, קשה היה להבין שמדובר בליל סליחות, בלילה שבו אנחנו צריכים טיפה להתעמק בטקסטים שהנחילו לנו חכמינו, ולא בקונצרט מוסיקלי של יללות, זעקות ותנועות משונות. מה גם, שהחבר'ה שם באותו בית כנסת הצליחו להמאיס עלי קצת את המוסיקה הזאת. ניגונים שפעם אהבתי, התחילו פשוט להמתח מעבר לכל פרופורציה, ולהטחן, ולהלעס, ולהמאס.
בקיצור, אין לי ספק שהרבה אנשים ירימו גבה, שכן אני מציג כאן עמדה לא הכי פופולארית. אין לי ספק גם שאני אקים על עצמי כמה אמנים מובילים בתעשייה, שדבקים במורשתו של ר' שלמה קרליבך, ורואים עצמם כממשיכי דרכו ההיסטוריים. אז סליחה, לא התכוונתי להרגיז איש, וכאן אני מדגיש ומבהיר כי כמובן שאין לי דבר נגד האיש – ר' שלמה קרליבך, להיפך, מורשתו חשובה, שיריו – נוגעים ללב. אהבתו לכל אדם, מרגשת. שיריו ימשיכו ללוות אותנו לנצח, עם הטור הזה או בלעדיו. בינתיים אני בחוץ, סורי.
ואחת קטנה לסיום: בלי ששמנו לב, שני ענקי מוסיקה הוציאו השבוע סינגלים חדשים. אברהם פריד, הוציא סינגל חדש, "הנני בידך". מרדכי בן דוד הוציא סינגל חדש, "נקום". שני הסינגלים עברו מתחת לרדאר של כולנו, מבלי להשאיר רושם מיוחד.
פריד ניסה לשוב ולקרוץ לקהל החרדי עם סינגל בהברה אשכנזית-חסידית, לא אותנטית בעליל. הלחן קצת מוזר, ולא סטנדרטי, וכך גם המילים. מרדכי בן דוד הוציא השנה סינגל שלישי (!), כן, שלישי. שמעתם על השניים הראשונים? כנראה שלא. האם הוא יצלול בתהום הנשיה המוסיקאלי כמו האחרים? כנראה שכן. טורו של אלי שפירא שליט"א.
אהבתיאהבתי
תודה תומר. כמי שקיבל הסמכה מר' זלמן, כתבתי עליו דברים שפחות ידועים לציבור, אבל חשובים מאד. הנה זה כאן, באתר שלי: http://kabalove.org/articles/judaism-renewal/rabbi-zalman
אוהד
אהבתיאהבתי
כתבה על עוד איש מתוסבך שרק אנשים בערים יוצאי שטעטל שמעולם לא קלטו מה זה יהדות מסוגלים לייצר אותו .
למד בחבד!! חסיד בלעז ! הכל ברור . יהדות של בורים
ורק משם יכול לצאת אדם שמייסד תנועה שלכאורה תעזור ליהדות לשרוד ודווקא התנועה הזאת גורמת לאנשים להתבולל כי היא ריקא מתוכן .
מה יש לאמר . ?
יוצאי מזרח אירופה זה עדה נבערת שכשנפתח לה העיניים והציצו בחוכמות גויים הם נתפשו ולא יכלו לחזור אחורה
מעולם לא היה להם מושג מהי יהדות אמיתי
אהבתיאהבתי
בס"ד
לאנונימי, לעצום את העיניים לחוליים של היהדות באשר הם, הן מזרח אירופה, הןעדות המזרח ובכל מקום לא תועיל לא ליהדות ולא ליהודים. לא הכל אידאלי בשיטה שלו אבל הוא מצביע על לא מעט כיוונים לריפוי.
שבת שלום.
אהבתיאהבתי
אין חוליים בעדות המזרח וגם לא בעדות המערב הספרדים . החוליים הם רק כשהם נפגשו עם יוצאי מזרח אירופה שהרסו את עם ישראל .
אהבתיאהבתי
בס"ד
העיוורון היא מחלה כואבת. עד היום תפיסת האישה בעדות המזרח היא יותר ברמה של פונקציה מאשר שותפות. את זה אגב הם העשו בעצמם בלי עזרה ממזרח אירופה. אבל הי, אתה בטח יודע הכי טוב כי אתה גדלת בתוך ה"דעה" ו"העדה" הנכונה.אל תיסגר סתם. יש הרבה מה ללמוד מאחרים גם אם נדמה לך שהם טועים.
אהבתיאהבתי
בשהותי בארה"ב נטלתי חלק במפגשים של חבורה מתנועת 'פני אור' (השם 'בני אור' שונה כיוון כדי שיכלול בנות אור.) זאת הייתה חוויה מעניינת הודות לשיחות, לתרגולים המדיטטיביים, למקורות המגוונים ולמפגש עם אנשים הצמאים לרוחניות. אף זכיתי להיות בהרצאה מרשימה שלו על 'גאיה' – תפיסה כהוליסטית של הרוחניות בעולם. חשוב במיוחד לציין, כי תלמידתו רות קגן, שאף הוסמכה לרבנות על ידיו, מקיימת תפילות ומפגשים ברוחו, ואף פרסמה ספר מעמיק על הגותו!
אהבתיאהבתי
תודה על הפוסט המענין תומר . ניכרת בך מגמה אוהדת לגבי גיבור הפוסט . חבל רק שהסיט אותך הדבר מפסים יותר אובייקטיבים . היינו שמחים לדעת , איך הגיבור דנן , מיישב תפיסות אוניברסליות עם המהות " הסקטורלית / מגדרית " של היהדות ( עם סגולה ) . הייתי מצפה שתראיין אותו ( וירטואלית כמובן ) או תחדור לנבכי נפשו , ותספר לנו איך הוא מיישב כל זאת . הדבקות שלו בתפיסות חוויתיות תודעתיות אנושיות אוניברסליות , נטענו אפקטיבית בעלמא על ידך , זאת לנוכח העדר דוקטרינה הרמונית ומפורטת . תודה
אהבתיאהבתי
לאל רום,
מציע לקרוא את ספרה של רות קגן "קרבות אלוהים" שנכתב בשיתוף עימו.
אהבתיאהבתי
תודה על ההצעה , אנסה לטרוח בדבר באמת . תודה
אהבתיאהבתי
שלום, אולי מישהו יודע היכן אפשר להשיג את הספר Paradigm Shift? (ב AMAZON לא מצאתי ספק ששולח לארץ). תודה, ניר טרגר.
אהבתיאהבתי
ל – nirtreger :
יש לך שני אופציות מסויימות :
1) חב' " יוזמות הייליגר בע"מ " . בסביבות שינקין ת"א ( רצ"ב פרטים ) , הם מייבאים יבוא אישי ספרים מדעיים , והם באמת טובים בקטע הזה !!
2) אתר מסויים רצ"ב לינק . אז הנה תכל"ס :
יוזמות הייליגר בע"מ
יוחנן הסנדלר 3, תל אביב טלפונים: 03-5257999
ועוד בלינק :
http://bookme.co.il/books/Show_Manu_Sub.aspx?Sub_Cat_ID=1900&Man_ID=433
בהצלחה
אהבתיאהבתי
תודה על העצה!
אבל לצערי הם לא יכולים להשיג. נראה שלמו"ל אין כרגע במלאי ואין תוכנית להדפיס…
האם יש ספר אחר של ר זלמן עליו היית ממליץ?
ניר.
אהבתיאהבתי
ניר , לא הצלחתי להבין , איזה ר זלמן ? אתה שאלת מלכתחילה על הספר הבא ( אני מניח ) :
Kristen Renwick Monroe (2001). “Paradigm Shift: From Rational Choice to Perspective.” International Political Science Review
כך שלא הצלחתי להבין , תבהיר הדברים , ואולי אצליח לעזור לך .
תודה
אהבתיאהבתי
אני מחפש ספר המציג את "מישנתו" של ר' זלמן שחטר-שלומי…
בפוטס למעלה הוזכר הספר Paradigm Shift ולכן שאלתי על ספר זה.
תודה,
ניר.
אהבתיאהבתי
גם ב-abebooks אמור להיות קל להשיג את הספר.
אהבתיאהבתי
אולי זה רק השמרנות האורתודוקסית המובנית שלי – אבל בניגוד לתדמית של ר' זלמן בפוסט הזה, אני קורא בהספד של אוהד אזרחי על ר' זלמן שהתנסה בסמים ומין חופשי, ורמזים על פתיחות מינית בחיי הנישואין.
אז בלי חלילה לזלזל באדם ובדרכו הרוחנית, איכשהו ר' זלמן מצטייר לי יותר כאיזה "ישיבוחר" שעזב לטובת המתירנות של שנות השישים, ופחות כאיזה מוביל זרם חדש ביהדות.
אהבתיאהבתי
על סמים כתבתי כאן, ואת חדר המיטות של ר' זלמן אשאיר בפרטיותו. בכ"א עובדתית הוא הוביל זרם חדש.
אהבתיאהבתי
אבל האם ניתן להגדיר זרם זה כ״זרם יהודי״? האם ר׳ זלמן טען שדרכו היא יהודית?
ניתן למצוא בני נוער דתיים רבים שביום לומדים בישיבות ובערבים יוצאים לעשן נרגילה ולשתות בירות. אני לא חושב שצריך להגדיר תופעה זו כ״זרם ביהדות״ ולא נראה לי שהם יגדירו את הדרך שבה הם בחרו להעביר את הערב כ״יהודית״.
לא מענין אותי מה האיש הפרטי ר׳ זלמן עשה, אבל מהתיאורים ר׳ זלמן מצטייר לי כהוגה שהטיף לשלב בין דרך יהודית כלשהי שהוא בירר לבין חיי וערכי שנות השישים. האם הוא חשב שחופש מיני הוא חלק מדרכו היהודית (יש זרם יהודי שחושב כך?) או חלק מרוח התקופה? אני תוהה האם הוא אכן ראה בההתקרבות שלו לבודהיזם ולאקולוגיה חלק מדרכו היהודית, כמו שאתה טוען, ולא חלק מערכי הסיקטיז שהוא האמין בהם.
אהבתיאהבתי
בס"ד
לאנונימי, האם היית מקבל ביקורת של מישהו שקרא תקציר על תיאוריית הקוונטים? קרא את הספר קרבת אלהים. הוא יתן לך איזשהו מושג לגבי התאולוגיה שלו שהיא אגב תאולוגיה מאד מגובשת שנשענת בעיקר על הקבלה. יתכן שתקבל אותה ויתכן שלא אבל לחוות דעה עליו או על שיטתו על סמך הספד זה כמו להגיד שאתה מכיר מישהו בגלל שאתה קורא עליו במדורי רכילות.
אני עצמי לא יודע איך לאכול אותו או את שיטתו אבל ברור לי שהוא היה אדם מעמיק ומאד אכפתי. אין שום מקום להשוואה לנער מתבגר עם נרגילה.
אהבתיאהבתי